אבל רק - כשאנו מסתכלים מבחוץ, ולא מעמיקים את המבט לפנים.
עם ראיה כזאת, המציאות באמת נראית סטטית, קבועה.
את יכולה להסתכל על פיסת האדמה שהרגע הטמנת בתוכה גרעין, ולהשתגע מכך ששום דבר לא זז! יחלפו עוד שבועיים, חודשיים, וכלום!
אלא ש- אנו מבינים שזו ראיה שטחית..
עין האדם קולטת רשמים מן החוץ, המוח מעבד אותם, ועדיין - אין זו המציאות כפי שהיא באמת!
עין האדם אינה מסוגלת לראות תנועות איטיות.. וגם זה בעצמו חסד ד׳ עמנו.
החושים שלנו מוגבלים מעצם היותנו בני אדם, קרוצי חומר.
מי שמסגל לעצמו ראיה פנימית, רואה שבתוך האדמה מתרחשים חיים שלמים!
וגם כשהגרעין נרקב, אנו מבינים שזה היה הכרחי לגדילתו.
ובהמשך, לפני שהפרי יצא, הפרח יקמול ויבול..
את מסתכלת על המציאות ולא מבינה איך רבונו של עולם מסוגל לעשות זאת לבניו האהובים.. ובצדק.
הנביא ישעיהו אומר ״פועל ד׳ לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו״.
הגר״א מבאר פס׳ זה ואומר שפעולה זה עניין שצריך להעמיק כדי להבין ולראות אותו.
תפיסתנו אינה יכולה להיות מטריאליסטית (חומרית) חלילה. לא רק מה שנראה לנו כלפי חוץ, בראיה בעלמא, זו אמיתת המציאות. זו תפיסה שמקטינה את החיים!
עלינו למצוא בכל דבר שקורה את פועל ד׳ שבו.
ישנו חוק במציאות - ההעדר קודם להויה.
הקב״ה ברא עולמות והחריבן. ולא רק, אלא שמכל חורבן צומחת מדרגה גדולה יותר!
מי שמבין דברים אלו, מבין שצריך לכך סבלנות.
סבלנות שנובעת מאמונה גדולה. לא לפול ברוח, לא להתייאש, לא לשבור את הכלים...
עם ישראל צריך אנשי אמונה גדולים כאלה.
ואת, את נשמעת לי אחת פוטנציאלית בהחלט!
עצם השאלה שהתעוררה בך והובילה אותך לבירור אמוני זה, מראה שיש לך שייכות נפשית לדבר.
זכרי - אמון זה דבר שמצמיח, תאמיני במציאות ותהיי בעצמך זרז לגדילתה וצמיחתה.
לא סתם אנו חותמים בברכה ״מצמיח ישועה״ ולא ״יצמיח ישועה״...
כבר עתה המציאות הולכת וגדלה, הולכת וצומחת.
תמשיכי לשאול, לברר, להעמיק ולגדול.
מאמינה בך!
