מכירה הסיפור באופן אישי?

אם זה היה זה באמת מיוחד...

(חוץ מהניסוח..."ראיתי בת ישראל צדיקה רצה..."ועוד כמה דוגמאות משעשעות... בעעע...)

בגלל שכתוב שהוא הלך לרב קנייבסקי.ולא חסרים סיפורי השגחות שכאלו.

אז הוא בטוח אמיתי..

אבל זה לא באמת משנה. העיקר המסר.

והוא - שיש ריבון לבירה.

הוא יכל להיות בחור רגיל, בלי צלקת ובלי סיפורים,

להפגש עם הבחורה להקסים אותה באשיותו המיוחדת והבלה בלה

והיא תרצה אותו - סתם ככה כי לפעמים זה קורה....

והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.

אז מה? הצלקת כנראה הייתה צריכה לקרות כי ככה היה צריך לקרות!

וזה טוב כי זה מה שה' עשה לא כי בזכות זה הוא מצא את אשתו.

בסיפורי "מופתים" אי אפשר לומר "העיקר המסר"

אם זה היה או לא היה - זה הכי חשוב כשמדובר בסיפורי "מופתים"

סביר להניח שזה לא היה...

וגם אם זה היה - זאת לא הנקודה.

אנשים שמוצאים סתם ככה את בן/ת זוגם קיימים כל הזמן.

הסיפור הזה בא לחדד את זה שכל מה שה' עושה זה לטובה.

במקרה הזה אנחנו רואים בחוש את הטובה שיצאה מזה (למרות שכמו שאמרת - זה יכל לקרות גם בלי הצלקת) ובהרבה מקרים אחרים אנחנו לא רואים את הטובה.

למה ה' סובב שזה יקרה דווקא בצורה כזו? אנחנו לא יודעים.

שני אנשים כבר הכירו אותו בגירסאות אחרות...

עוד יתברר שהזוג המאושר היו שכנים...  הוא עזר לה בתור ילד להבריח חתול ואז הוא נסרט בלחי מצמח קוצני ... 

גם אני מכיר אותו בגירסה אחרת.

ושוב - זה ממש לא משנה אם זה אמיתי או לא (וכבר אמרו לגבי סיפורי חסידים - מי שמאמין שזה קרה הוא פתי ומי שלא מאמין הוא כופר) העיקר המסר.

שזה שהוא מצא את אשתו כבייכול "בזכות" הצלקת שאני בטוחה שהוא סבל ממנה הרבה במהלך חייו בלי קשר לשידוכים לא גורם לנו לראות למה זה טוב,

כי למצוא את אשתו הגיע לו בכל מקרה ואם לא ע"י הצלקת אז בדך הטבע..

ולקבל את הצלקת הגיע לו בכל מקרה בשביל טוב שאנחנו כנראה לא יכולים להבין.

זה שגם היה קשר טיבעי בין הדברים לא הופך את התפקיד של הצלקת הזו למזווגת זיווגים.

מקווה שהובנתי..

ומוטי - עם כל זה שהוחמאתי ואיני רגילה לומר דברים של טעם  לא הבנתי כ"כ את מה שכתבת..

זו היתה תוספת שלי...

עניתי לאלה שאומרים שלא משנה אם היה או לא היה - העיקר המסר.

כשמספרים סיפור כזה, כל מה שבאים לעשות זה להוכיח ע"י מופת...

להוכיח שיש מי שמשגיח...

וכיוון שמדובר בהוכחה יש חשיבות רבה לשאלה האם הסיפור היה או לא היה...

בניגוד לספרות שבאה להעביר מסרים שלא ע"י סיפורי ניסים - אלא ע"י הקצנת דברים קיימים ומוכרים, או דרכים אחרות...

בכל אופן - כשמספרים סיפורי "מופתים", אי אפשר לומר "העיקר המסר", כי כל הרעיון של סיפור "מופתים" זה להוכיח.

אני צודק, לא?

שאמנם לא הייתי נותן הסכמה לכל ההודעות שלך, אבל אני די אוהב את הראש שלך.

א. הערה קטנונית: זה לא סיפור מופת זה סיפור השגחה.

ב. סיפורי מופתים לא באו להוכיח, שיש מנהיג לבירה.

כשמופת בא להוכיח משהו זה רק לאמת שליחות של נביא. (מומלץ להסתכל בכוזרי במאמר ראשון פסקה מט)

סיפורים בסגנון הזה, כמדומני שנועדו לחזק בנו את ההרגשה שיש השגחה פרטית מאתו יתברך על כולנו.

אדם שמאמין ביד המקרה ו"שלא ה' פעל כל זאת", חלילה, לא יעזרו לו סיפורי מופתים גם אם הם יהיו מאד מרגשים, בין אם יספר אותם חיים ולדר ובין אם יספר אותם עמוס עוז.

אם סיפורי מופתים נועדו לתת הוכחות לכך שיש אדון לבירה, אין שום סיבה שגדולי עולם וצדיקים שכבר מאמינים יעסקו בעצמם בסיפורי צדיקים.

אדם יכול להאמין בהשגחת הקדוש בררוך הוא עלינו, השאלה היא אם הוא חי את זה, סיפור תפקידו על פי הבנתי להראות לבן אדם איך מה שהוא מאמין מתרחש במציאות, וכך הוא יוכל להשליך את העניין על כל מה שקורה סביבו, -ש"מאחר שהכל מאתו יתברך בודאי הכל לטובה" (שיחות הר"ן נ"ג).

נדלה ממוחנו הקודח סיפורי השגחה מופרכים... מקרים מדהימים...

ונכריז במפורש, אין שמץ של אמת בסיפורים הללו, הם נועדו רק להמחיש...

להחיות אמונה זה גם סוג של הוכחה, והסיפור כאן הוא כן חצי "מופת"

יכול להיות שהוא לא אמיתי ספיציפית,

אבל מה כל כך מפריע לך, שאתה חייב לצעוק ברגע שאתה רואה סיפור שבו השגחתו של הקב"ה קצת יותר גלויה מתמיד, שהוא לא אמיתי?

האם אתה לא מאמין שבכלל יכולים להיות סיפורים כאלה?

ועוד בקשה קטנה. קשה לי לענות בצורה טובה כשהטענות הם לא ברורות, בתגובה שלך לצערי לא הצלחתי למצוא טענה אלא רק דמגוגיה.

אנא ממך תכתוב בצורה שתסביר את עצמך עד הסוף. 

סבא שלי לא מאמין לאף סיפור בשום הקשר שתספר לו - בגלל כל הסיפורים שמספרים על החזו"א...

הוא הכיר אותו אישית ופעם אחר פעם הוא מזדעזע לגלות שקרים מוחלטים (על סיפורים מקובלים וידועים אני מדבר...)

למה דמגוגיה?

כשאתה אומר להחיות את האמונה בהשגח"פ למה אתה מתכוון?

איפה מחיים את האמונה הזאת? בלב?

אז ...זה מן סוג של הוכחה ללב...

מבין?

אבל האם אתה שם לב במהלך החיים שלך לכך שה' משגיח עליך בהשגחה פרטית?

האם אתה מרגיש את זה ביומיום?

לדעתי, זהו תפקידו של הסיפור, לעזור לך להסתכל על זה ביומיום השגרתי שלך,

ולחוש בכל מאורעותיך שהם מאתו יתברך, ולדעת לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה.

אין פה עניין של להוכיח, אולי רק במובן של תוכחה.(בערך)

אני אתן עוד דוגמא:

כולנו מאמינים שה'שומע את תפילותינו, אבל האם בזמן התפילה אנחנו באמת מרגישים שאנחנו נמצאים מול ה' יתברך, או שזה נשאר רק באיזה תת מודע אחורי.

אבל אם פעם אחת תרגיש שהקב"ה ענה לך מיד על התפילה שלך, ברור שבתפילה הבאה אתה תעמוד מולו ולא מול הסידור \ עצמך. כשאתה שומע סיפורים שממחישים את היות הקב"ה שומע תפילה, בסוף גם תצליח להרגיש בעצמך ככה, (ואולי אפילו לשמוע אותו עונה לך).

מקווה שאני מובן.

אין שום עניין להאמין לסיפור הזה ספיציפית, (יצא לי לראות בעצמי כמה פעמים איך נולד 'מופת' לפעמים זה באמת מגוחך) אבל מפריע לי שבן אדם שומע סיפור כזה, ומיד הוא חייב לצעוק שהוא לא מאמין.

האם אתה לא מאמין שבכלל יתכן סיפור כזה?!

הממ... למה לא בעצם?

הסבירות אמנם נמוכה...

אבל זה בהחלט ייתכן, לא?

(אגב, הסיפור הזה בא יותר להדגיש  את החלק של ר' חיים

-פחות את ההשגחה הפרטית... או שסתם כך התרשמתי...)

מה מניע אותך לצעוק מיד שאתה לא מאמין?

שהרי עניתי כבר...

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t475200#5515343

אז אני מבין שאם מישהו יספר לך סיפור תהיה ספקן,

אבל למה מראש להחליט שמשקרים לך?

אני לא מאמין לסיפור "מופת" או כל סיפור יוצא דופן שמספרים על "גדולים"

אני משוכנע שרובם המוחלט אם לא כולם - שקר.

אני חושב שחוסר האמונה הזה, זה המעטה בערכם של גדולי ישראל, ואפילו סוג של זלזול...

למה אתה לא מסכים?

למה בעיניך זו איננה המעטה בכבודם של גדולי ישראל?

מדוע אתה חושב שרוב/כל הסיפורים הללו הם שקר?

קיצר בא לי להתווכח אתך אז אני צריך בשר.

למה המעטה... מה... בקוסמים מדובר??

שוב, סבא שלי היה תלמיד קרוב של החזו"א, אין סיפור אחד ששאלתי או שאלו אותו לגביו

והוא לא אמר שזה שקר והמצאה...  ואני מדבר על סיפורים מוכרים ... קלאסיקה!

ולכן, אני לא מאמין בשום סיפור שכזה...

במחילה, אבל הדעה הזאת, היא דעת יחיד, מול אלפים שכן מאמינים בזה...

אישית אני סומך על סבא שלי

עושה רושם ש"מטבחון" מכין שם חתיכת מגילה...

לא מדובר בקוסמים. כמובן.

אספר לך סיפור ששמעתי מהרב יעקב שפירא 'ראש ישיבת מרכז הרב'.

פעם הוא שאל את אביו הרב אברהם שפירא זצ"ל, מדוע הולכים להתיעץ עם רבנים הרי הם לא מכירים אותנו?

ר' אברום ענה לו, שכדי לענות על התשובה צריך לשאול אותה מהכיוון השני- איך אותם רבנים ענו לשאלות של אנשים שהם לא מכירים.

והתשובה שהוא ענה שככל שאדם מחובר יותר לתורה יש לו יותר סייעתא דשמיא לכוון לאמת ולייעץ נכון.

על פי זה הוא גם הסביר דבר שמובא בשם הגר"א אאל"ט שכשאדם מתלבטעל משהו ולאיודע כיצד להכריע שישב וילמד כמה שעות ברצף ואז יעשה לפי מה שועלה בדעתו מיד, כי אחרי שהתחברת לתורה יש לך סייעתא דשמיא יותר גדולה להחליט נכון.

היוצא מכל הנ"ל שיש כח ביד חכמי התורה לייעץ עצות נכונות טובות- כשאני קראתי את הקטע של ר' חיים בסיפור, לא חשבתי דווקא שיש פה מופת. יש פה שכל מאד בריא, אם בת תדע מיד למה יש לו כזו צלקת, ייתכן שהיא תוכל יותר מהר להסתכל על הצלקת בצורה חיובית, הקב"ה מסבב הסיבות נתן את העצה הנכונה בפיו של ר' חיים.

יש לי עוד הרבה מה לכתוב אבל כרגע אין לי זמן אולי אחר כך.

אני בהחלט מאמין שתורה נותנת דעת...

ר' חיים אמנם התכוון לשכל בריא   (אגב, מה זה שכל בריא... כל ילד עונה תשובה כזאת.. לא צריך להיות חכם גדול בשביל הברקה כזאת...)  אבל מה שהמספר התכוון - זה בהחלט לדבר על כוחו של ר' חיים, אני משוכנע בזה.

זה שהוא חשב על זה, במיוחד אם אתה  מכיר את סגנונו של ר' חיים שעונה מיד כששואלים אותו, לחשוב על זה בשניה לדעתי זאת הברקה ראויה לשמה. מה גם שר' חיים מצטייר כיום לצערי כאחד שמנותק מהעולם, הסיפורים האלה על השכל הישר הם בעיני לפעמים הרבה יותר 'סיפורים' מאשר 'מופתים' מסיפורים כאלה יש הרבה יותר מה ללמוד לעצמך.

(לי אגב ברור שעיקר עניינו של המספר הוא העניין שהכל לטובה, זה הכותרת וזה הקטע סיום. ר' חיים זה קטע פיקנטי באמצע.)

ב. אתה טוען שאתה לא מאמין בכוחם של גדולי ישראל לעשות 'מופתים'.

אז יש גמרות מפורשות ומלא מדרשים שבהם מסופר על מופתים שנעשו על ידי אמוראים ותנאים, אתה מוזמן לעיין.

"אמר אלוקי ישראל לי דיבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלוקים". (שמואל ב כג ג)

רש"י (ע"פ מוק ט"ז: אמר דוד, אלוקי ישראל לי דיבר, אלי דיבר צור ישראל: מושל באדם -אני. ומי מושל בי, צדיק שאני גוזר גזרה והוא מבטלה.

עיין כאו:http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%A2%D7%9C_%D7%9E%D7%95%D7%A4%D7%AA

וגם מומלץ לעיין בהקדמתו של מרטין בובר לספר אור הגנוז.

ואתה יודע את זה...

(אני לא מתכוון להתווכח על "גדולים" כעת... אבל אני ממש לא מסכים איתך... ואני מאד מזלזל בכל המוסד הזה) 

האם הוא 'גדול' או לא.

אבל אם לתנאים ואמוראים היו מופתים מדוע קשה לך להאמין שגם בימינו יש צדיקים, שבכוחם לעשות מופתים.

באיזה מוסד בדיוק  אתה  מזלזל?

(שאלה קצת אישית, שאתה לא צריך לענות לאף אחד עליה חוץ מלעצמך: האם הקושי שלך להאמין בכך שיש צדיקים גדולים בדורנו, נובע מפחד שתאלץ ללכת אחרי מה שהם אומרים גם כשלא בא לך?)

ועוד שאלה: לסבא שלך יש סיפורים על החזו"א?

האם כשהוא מספר אותם אתה מאמין?

אני בכל אופן כמעט לא שמעתי ממנו סיפורים, אולי פעם אחת...

אתה יודע, הסתר פנים ... אין היום "מופתים"!

ולא... אני פשוט לא מאמין בזה,

מוסד ה"גדולים"

לק"י

אולי אין שם ניסים גלויים (אני לא יודעת, לא קראתי הכל)- אבל בכל זאת אלו ניסים.

ועוד דבר, על הבבא סאלי שמעת?! אצלו היו ניסים גלויים ממש.

כל סיפורי הניסים - לא אמיתיים!

לא משנה איפה זה כתוב ועל מי זה מסופר.

כך לדעתי,

נכון שלא צריך ללכת שבי ובעיניים עצומות אחרי כל סיפור שכזה...

ובעצם מטרתו היא לחזק את האמונה..


אבל לבוא ולומר שהכל לא אמיתי, שהכל מזויף....


קצת רחוק וקצת קשה..



דומה לדיון לגבי האגדתות

להאמין להכל - זה להיות פתי..

לכפור בהכל - להיות כופר..

דרך האידיאל היא לדעת להפריד בין האמת למשל..

למטאפורות..



ואחרי הכל....

יש שראו ניסים גלויים..

וקשה לבוא ולמחוק הכל..






 

למדתי מסבא שלי - עד כמה סיפורים מתפתחים בקלות ואפילו נולדים יש מאין.

סבא שלי מכחיש בתוקף (או לפחות הכחיש) גם סיפורים ממש מקובלים ומוסכמים על החזו"א...

הוא היה שם וראה כמה אנשים מגזימים ומשקרים.

.....

אבל תזכור שהסיפור הזה..


הוא לא סיפור עם נס שמרעיד ת'שמיים...


ולא מוריד זיקוקים לשום מקום...





השגחה פרטית,
הכי פשוט והכי טבעי..

ובזה אני מקווה שאתה מאמין.......



פשוט, טבעי והגיוני..

זה בעיקר החלק של ר' חיים...

לא חשוב...

לק"י

מאושרים..

ואני לא אומרת להאמין לכל שמועה שעוברת ברחוב, אבל אם מישו מספר מכלי ראשון על נס שקרה לו- אז מה יש לי לא להאמין לא?! למה שהוא ימציא סתם דברים?!!! (אלא אם כן מדובר באדם שאני יודעת שאי אפשר לסמוך עליו).

ולגבי הבבא סאלי- ידועים סיפורים מכלי ראשון על ניסים גלויים שהוא עשה. כמו לגרום לנכה להתחיל ללכת וכדומה..

אתה יכול לא להאמין, אבל בעיני אין שום סיבה לעשות את זה.

מלבד זאת, שאנחנו לא צריכים להעריך ולכבד את הצדיקים בגלל ניסים שהם עשו או לא עשו, אלא בזכות עצמם!!

צדיקים תריך לכבד בלי קשר לניסים או לא ניסים..

צדיקם גדולים לעשות מופתים רק שבדורנו לדעתך יש הסתר פנים וכבר אין בכוחם של הצדיקים לעשות מופתים.

ובכן, מנין לך?

מתי בדיוק הקב"ה גילה לך שכבר אין מופתים?

עד איזה תקופה היו מופתים, וממתי אין?

יש לך כל מיני טענות מעניינות, אבל תבסס אותם.

לבינתיים, זה נשמע שקבעת מראש שאין מופתים, עכשיו רק צריך לבדוק איך זה מסתדר?

(מה זה מוסד ה'גדולים'?)

תברר בעצמך מתי התחילה ההנהגה של הסתר בעולם...

אני לא יודע לומר לך, אני רק אומר שהיום - זה כך.

מה פירוש מוסד ה"גדולים"??

כל המושג הזה , העיסוק הזה... אתה לא יודע למה אני מתכוון?

מי אמר לך שזה שהקב"ה מסתיר את פניו אומר שאין יותר מופתים.

אגב הסתרת פניו של הקב"ה התחילה לפחות בזמן חורבן הבית, ובכל זאת אתה מאמין במופתים של אמוראים.

אתה שוב טוען טענה אבל לא מבסס אותה. "היום זה כך!"- מי גילה לך? (אמנם אני מאמין בכוחם של הצדיקים, אבל מסופקני אם כבר הגיעה הנבואה לעולם.)

(אני יודע למה אתה מתכוון העיסוק ב'גדולים', ולכן שאלתי  קודם את השאלה הזאת- "שאלה קצת אישית, שאתה לא צריך לענות לאף אחד עליה חוץ מלעצמך: האם הקושי שלך להאמין בכך שיש צדיקים גדולים בדורנו, נובע מפחד שתאלץ ללכת אחרי מה שהם אומרים גם כשלא בא לך?")

זה פשוט לא מסתדר לי איתה.

וזה מסתדר נפלא עם עניין ה"הסתר פנים"

אם הם אנשים גדולים אני חייב לשמוע להוראתם? מנין???

לרוב הראשונים זה נאמר רק על כנסת הגדולה בירושלים!!!

זה אחד העיוותים הגדולים שהוטמעו בציבור איכשהו... כנראה גורמים אינטרסנטיים...

חולקים עליך כמו הרשב"א והראב"ד וכ"ו...

למרבה הצער אני כבר לא זוכר שמות...

אבל אם אתה מזכיר חינוך, כמדומני שבמרחשת שם כותב מה שאמרתי...

אני יודע שיש שסוברים שיש היום "ועשית ככל אשר יורוך"

אבל הם מעטים,

בעז"ה אבדוק שוב את העניין ואחזור עם שמות.

להגדיר אחרת.

בהנחה שלהלכה הם טועים.

אז או שהם פשוט טועים בהלכה, ולא צריך לומר שהם אינטרסנטים הם פשוט חושבים אחרת.

או שהם יודעים שאין זו ההלכה אבל לדעתם עדיף שאנשים יחשבו ככה ואז עם ישראל ישמור על צביונו.- במקרה הזה הייתי מגדיר אותם אידאליסטים.

שבהחלט משתמשים בהשפעה שיש להם לאינטרסים שלהם,

לדעתי - הם אחראיים להטעייה הזאת,

(זו ממש הטעייה, ברחובות אתה רואה בלי סוף שלטים (בזמני בחירות וכדו') שכותבים חד משמעית "ועשית ככל אשר יורוך", כאילו אין בזה דעות ומחלוקת) 

ועדין אולי אלה גורמים אידאליסטים ולא אינטרסנטיים או שככה הם באמת חושבים.

כל עוד שאינך מכיר אותם אישית, מצוה לדונם לכף זכות.

רק אדם שיודעים עליו שהוא רשע דנים אותו לכף חובה.
 

מעולם לא עבדתי על עצמי בעניין לימוד זכות.

והאמת? אני די משוכנע שיש שם ההמון אינטרסים...יותר מידי סיפורים...

אבל לא אכפת לי לומר אידיאלסטיים אם זה ממש חשוב לך... (למרות שקשה לי להבין איך סילוף ההלכה בצורה בוטה כל כך יכול להיות תוצאה של אידיאל...)

לדעתם ככה עמ"י ישמור על צביונו.

לדוגמא: ש"ס בטוחה שככל שיהיו לה יותר מנדטים כך יגדל כבוד ה' בעולם ע"י העשיה הפוליטית שלהם, שלדעתם מובילה את עם ישראל למצב מתוקן יותר.

הגיוני מאד שהם ינסו לנטוע בנו את התחושה שיש לקבל את דעת התורה של הרב עובדיה יוסף שליט"א, ע"מ לתקן את העולם.

אתה כל כך בטוח בעצמך,

ובינתיים לא כתבת שום ביסוס, וגם לא ענית לקושיות של על מה שאתה אומר.

קצת נראה שאתה מחליט בשביל הקב"ה מה העוצמה של ההסתר פנים שלו.

(גם אם אתה לא מחויב לשמוע להוראתם, כשהאמת נמצאת מול הפרצוף, יותר קשה לעשות מה שבא לי. אז אתה אולי מעדיף לראות עולם כמנהגו נוהג, ולא להרגיש מחויב.)

אני צריך לתת ראיה שאין מופתים??

מזתומרת בטוח בעצמי? זו דעתי, תאמין במה שבא לך...

(את מה שכתבת בסוגריים לא ממש הבנתי)

ממילא עליך מוטלת חובת ההוכחה שזה נפסק.

חזקה קמייתא, מכיר?
 

אני בסה"כ מביע את דעתי... כך אני חושב,

תתפלא- השאלה הזאת - לא מטרידה אותי,

אני לא יודע להסביר מתי ואיך זה הפסיק, אני פשוט חושב שהיום זה לא קיים - גם אם פעם זה כן היה.

יש מצב שביום בהיר השאלה הזאת תטריד אותי, נכון להיום היא לא - ויש לי אלף שאלות אחרות להתעסק בהן.

וזהו!

אין לך שום מושג למה אתה חושב ככה,

פשוט החלטת.

המצאת אמונה שבה אתה מאמין ועכשיו כל העלם יתפוצץ.

אז בסדר הננו להתפוצץ.

אין לנו כנראה סיבה להתווכח איתך, כי אתה נעול על סוג של רצינאליזם בלי שום הסבר רציונאלי.

ובטח שאני לא רוצה שאף אחד יתפוצץ...

ו...אני לא יודע מה זה רצינאליזם (אני יודע רק שזה נגמר ב"איזם" ושאני מתחיל לסלוד ממילים כאלו...)

כי אין לך שום סיבה להאמין במה שאתה מאמין, רק ככה החלטת, ולא משנה אם יש קושיות על האמונות שלך.

אתה לא נותן לעובדות לבלבל אותך.

יש לי הרבה שאלות עוד לפניה.

נראה לי בראשון...

לק"י

אמיתיים (לפחות הרעיון המרכזי של הסיפור).

וכן, לפעמים קורים גם דברים שנראה שהם לא קיימים במציאות..

בעזהי"ת

ועקב העובדה ש'הזוג המאושר' התחתן, לדבריהם, בשנת תשע"א

והסיפור הופץ כמה וכמה שנים לפני, אני נוטה לפקפק באמינות הסיפור..

מופיע סיפור דומה, הפרטים שם קצת שונים.יכול להיות שאלו שני סיפורים שונים... 

ואם כתוב עם שמות - מסתבר שגם אמיתי.

שאני עדיין רווק!!!

להציל איזו בחורה שערבי (ח"ו!) רודף אחריה, ואז...

אל תציל שום בחורה, לך לר' חיים קנייבסקי - הוא יחליט איך לחתן אותך... 

ולמוטי תתבייש לך "לברך" בת ישראל שערבי ירדוף אחריה?!

סליחה!

בס"ד

"הבעיה שלך היא הישועה  שלך"- ויותר מכך היא הגאולה שלך.

ואני בכלל לא מתכוונת לצלקת באופן שהוצג כאן, כי צודק מי שיאמר שהם היו יכולים להתחתן גם בלי הצלקת. 

(וסליחה על דברי "הכפירה"- אבל להחליט שהם מתחתנים רק כי פעם הוא הציל אותה מערבי, והם זיהו זה את זו לאחר הסיפר וכ', נשמע יותר טלנובלה מאשר דרך אמיתית להתחתן... ואם הם בכלל לא היו מתאימים? גם בעלי פעם הציל מישהי מערבי, אז הוא היה צריך גם להתחתן איתה? סיפורי נסיכות ואבירים זה לאו דווקא מה שאנחנו מחפשים...)

ומה באמת- באמת הרבה פעמים דווקא מתוך הקשיים אנחנו צומחים.

כולנו מכירים את המשל עם הילד שניסה לעזור לפרפר לצאת מתוך הגולם...

דווקא הקשיים עוזרים לנו לגלות את המקומות הפנימיים יותר בתוכינו, את העוצמות, את הרגשות בטהרתם.

וכשאנו עמלים על גילוי הכוחות הללו בנפש, אנו רוכשים וקונים את זה לעצמנו.

הסיפור אם התרחש מאד יפה, ומרגש, אבל אני מבינה את ההסתייגויות ממנו.

לא כי דבר כזה לא יכול היה לקרות, אלא כי חשוב לזכור שהדברים הללו זה רק קצה קצהו של הפשט.

ברור שאם הקב"ה רצה שפלוני ואלמונית יתחתנו הוא יכול היה לארגן נסיבות הרבה יותר נעימות מהצלקת הזאת.

ברור שזה לא הטעם והסיבה של הצלקת. (שהיא וודאי לטובה אבל ידועה רק לבורא יתברך)

אבל זה כן מקום בו הבחור יכול היה להרגיש שפתאום גם מהצלקת יש משהו טוב. 

טוב גלוי שהוא יכול לחוות.

וכמו שיש פרדס בתורה, יש פרדס במציאות.

סיפורים כאלו טובים לחדד לנו את ההרגשה, שכל דבר זה לטובה וכ', 

בבחינת צימוק נחמד, אבל לא יכולים ולא מתיימרים להיות בסיס לאמונה...

ובעיקר לעניות דעתי כשיש לנו "צלקת" כל שהי, נפשית או פיזית, 

אנו לא צרכים לשאול את ה' למה, (למה יאמרו הגוים )

אלא לשם מה? איך הצלקת הזאת מקרבת אותי אל המקום האמיתי שלי? אל הגאולה שלי? אל חלק אלוקא ממעל שהקב"ה נתן בתוכי? איך אני לוקחת אית הצלקת לכוח מניע, בהתקרבות שלי לבורא ולמה שהוא רוצה ממני. 

ורואה שהסיפור התמים ששמתי פה הפך לדיון רציני.

לק"י

פשוט המחשב פה לא פותח לי אותו..

הבנתי פחות או יותר על איזה סיפור מדובר, אבל הייתי רוצה לקרוא ולהבין איזו גרסא זאת.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?

ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?

למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?

איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏

בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?

הלוואי הייתי שומע את זה אז