מכירה הסיפור באופן אישי?

אם זה היה זה באמת מיוחד...

(חוץ מהניסוח..."ראיתי בת ישראל צדיקה רצה..."ועוד כמה דוגמאות משעשעות... בעעע...)

בגלל שכתוב שהוא הלך לרב קנייבסקי.ולא חסרים סיפורי השגחות שכאלו.

אז הוא בטוח אמיתי..

אבל זה לא באמת משנה. העיקר המסר.

והוא - שיש ריבון לבירה.

הוא יכל להיות בחור רגיל, בלי צלקת ובלי סיפורים,

להפגש עם הבחורה להקסים אותה באשיותו המיוחדת והבלה בלה

והיא תרצה אותו - סתם ככה כי לפעמים זה קורה....

והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.

אז מה? הצלקת כנראה הייתה צריכה לקרות כי ככה היה צריך לקרות!

וזה טוב כי זה מה שה' עשה לא כי בזכות זה הוא מצא את אשתו.

בסיפורי "מופתים" אי אפשר לומר "העיקר המסר"

אם זה היה או לא היה - זה הכי חשוב כשמדובר בסיפורי "מופתים"

סביר להניח שזה לא היה...

וגם אם זה היה - זאת לא הנקודה.

אנשים שמוצאים סתם ככה את בן/ת זוגם קיימים כל הזמן.

הסיפור הזה בא לחדד את זה שכל מה שה' עושה זה לטובה.

במקרה הזה אנחנו רואים בחוש את הטובה שיצאה מזה (למרות שכמו שאמרת - זה יכל לקרות גם בלי הצלקת) ובהרבה מקרים אחרים אנחנו לא רואים את הטובה.

למה ה' סובב שזה יקרה דווקא בצורה כזו? אנחנו לא יודעים.

שני אנשים כבר הכירו אותו בגירסאות אחרות...

עוד יתברר שהזוג המאושר היו שכנים...  הוא עזר לה בתור ילד להבריח חתול ואז הוא נסרט בלחי מצמח קוצני ... 

גם אני מכיר אותו בגירסה אחרת.

ושוב - זה ממש לא משנה אם זה אמיתי או לא (וכבר אמרו לגבי סיפורי חסידים - מי שמאמין שזה קרה הוא פתי ומי שלא מאמין הוא כופר) העיקר המסר.

שזה שהוא מצא את אשתו כבייכול "בזכות" הצלקת שאני בטוחה שהוא סבל ממנה הרבה במהלך חייו בלי קשר לשידוכים לא גורם לנו לראות למה זה טוב,

כי למצוא את אשתו הגיע לו בכל מקרה ואם לא ע"י הצלקת אז בדך הטבע..

ולקבל את הצלקת הגיע לו בכל מקרה בשביל טוב שאנחנו כנראה לא יכולים להבין.

זה שגם היה קשר טיבעי בין הדברים לא הופך את התפקיד של הצלקת הזו למזווגת זיווגים.

מקווה שהובנתי..

ומוטי - עם כל זה שהוחמאתי ואיני רגילה לומר דברים של טעם  לא הבנתי כ"כ את מה שכתבת..

זו היתה תוספת שלי...

עניתי לאלה שאומרים שלא משנה אם היה או לא היה - העיקר המסר.

כשמספרים סיפור כזה, כל מה שבאים לעשות זה להוכיח ע"י מופת...

להוכיח שיש מי שמשגיח...

וכיוון שמדובר בהוכחה יש חשיבות רבה לשאלה האם הסיפור היה או לא היה...

בניגוד לספרות שבאה להעביר מסרים שלא ע"י סיפורי ניסים - אלא ע"י הקצנת דברים קיימים ומוכרים, או דרכים אחרות...

בכל אופן - כשמספרים סיפורי "מופתים", אי אפשר לומר "העיקר המסר", כי כל הרעיון של סיפור "מופתים" זה להוכיח.

אני צודק, לא?

שאמנם לא הייתי נותן הסכמה לכל ההודעות שלך, אבל אני די אוהב את הראש שלך.

א. הערה קטנונית: זה לא סיפור מופת זה סיפור השגחה.

ב. סיפורי מופתים לא באו להוכיח, שיש מנהיג לבירה.

כשמופת בא להוכיח משהו זה רק לאמת שליחות של נביא. (מומלץ להסתכל בכוזרי במאמר ראשון פסקה מט)

סיפורים בסגנון הזה, כמדומני שנועדו לחזק בנו את ההרגשה שיש השגחה פרטית מאתו יתברך על כולנו.

אדם שמאמין ביד המקרה ו"שלא ה' פעל כל זאת", חלילה, לא יעזרו לו סיפורי מופתים גם אם הם יהיו מאד מרגשים, בין אם יספר אותם חיים ולדר ובין אם יספר אותם עמוס עוז.

אם סיפורי מופתים נועדו לתת הוכחות לכך שיש אדון לבירה, אין שום סיבה שגדולי עולם וצדיקים שכבר מאמינים יעסקו בעצמם בסיפורי צדיקים.

אדם יכול להאמין בהשגחת הקדוש בררוך הוא עלינו, השאלה היא אם הוא חי את זה, סיפור תפקידו על פי הבנתי להראות לבן אדם איך מה שהוא מאמין מתרחש במציאות, וכך הוא יוכל להשליך את העניין על כל מה שקורה סביבו, -ש"מאחר שהכל מאתו יתברך בודאי הכל לטובה" (שיחות הר"ן נ"ג).

נדלה ממוחנו הקודח סיפורי השגחה מופרכים... מקרים מדהימים...

ונכריז במפורש, אין שמץ של אמת בסיפורים הללו, הם נועדו רק להמחיש...

להחיות אמונה זה גם סוג של הוכחה, והסיפור כאן הוא כן חצי "מופת"

יכול להיות שהוא לא אמיתי ספיציפית,

אבל מה כל כך מפריע לך, שאתה חייב לצעוק ברגע שאתה רואה סיפור שבו השגחתו של הקב"ה קצת יותר גלויה מתמיד, שהוא לא אמיתי?

האם אתה לא מאמין שבכלל יכולים להיות סיפורים כאלה?

ועוד בקשה קטנה. קשה לי לענות בצורה טובה כשהטענות הם לא ברורות, בתגובה שלך לצערי לא הצלחתי למצוא טענה אלא רק דמגוגיה.

אנא ממך תכתוב בצורה שתסביר את עצמך עד הסוף. 

סבא שלי לא מאמין לאף סיפור בשום הקשר שתספר לו - בגלל כל הסיפורים שמספרים על החזו"א...

הוא הכיר אותו אישית ופעם אחר פעם הוא מזדעזע לגלות שקרים מוחלטים (על סיפורים מקובלים וידועים אני מדבר...)

למה דמגוגיה?

כשאתה אומר להחיות את האמונה בהשגח"פ למה אתה מתכוון?

איפה מחיים את האמונה הזאת? בלב?

אז ...זה מן סוג של הוכחה ללב...

מבין?

אבל האם אתה שם לב במהלך החיים שלך לכך שה' משגיח עליך בהשגחה פרטית?

האם אתה מרגיש את זה ביומיום?

לדעתי, זהו תפקידו של הסיפור, לעזור לך להסתכל על זה ביומיום השגרתי שלך,

ולחוש בכל מאורעותיך שהם מאתו יתברך, ולדעת לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה.

אין פה עניין של להוכיח, אולי רק במובן של תוכחה.(בערך)

אני אתן עוד דוגמא:

כולנו מאמינים שה'שומע את תפילותינו, אבל האם בזמן התפילה אנחנו באמת מרגישים שאנחנו נמצאים מול ה' יתברך, או שזה נשאר רק באיזה תת מודע אחורי.

אבל אם פעם אחת תרגיש שהקב"ה ענה לך מיד על התפילה שלך, ברור שבתפילה הבאה אתה תעמוד מולו ולא מול הסידור \ עצמך. כשאתה שומע סיפורים שממחישים את היות הקב"ה שומע תפילה, בסוף גם תצליח להרגיש בעצמך ככה, (ואולי אפילו לשמוע אותו עונה לך).

מקווה שאני מובן.

אין שום עניין להאמין לסיפור הזה ספיציפית, (יצא לי לראות בעצמי כמה פעמים איך נולד 'מופת' לפעמים זה באמת מגוחך) אבל מפריע לי שבן אדם שומע סיפור כזה, ומיד הוא חייב לצעוק שהוא לא מאמין.

האם אתה לא מאמין שבכלל יתכן סיפור כזה?!

הממ... למה לא בעצם?

הסבירות אמנם נמוכה...

אבל זה בהחלט ייתכן, לא?

(אגב, הסיפור הזה בא יותר להדגיש  את החלק של ר' חיים

-פחות את ההשגחה הפרטית... או שסתם כך התרשמתי...)

מה מניע אותך לצעוק מיד שאתה לא מאמין?

שהרי עניתי כבר...

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t475200#5515343

אז אני מבין שאם מישהו יספר לך סיפור תהיה ספקן,

אבל למה מראש להחליט שמשקרים לך?

אני לא מאמין לסיפור "מופת" או כל סיפור יוצא דופן שמספרים על "גדולים"

אני משוכנע שרובם המוחלט אם לא כולם - שקר.

אני חושב שחוסר האמונה הזה, זה המעטה בערכם של גדולי ישראל, ואפילו סוג של זלזול...

למה אתה לא מסכים?

למה בעיניך זו איננה המעטה בכבודם של גדולי ישראל?

מדוע אתה חושב שרוב/כל הסיפורים הללו הם שקר?

קיצר בא לי להתווכח אתך אז אני צריך בשר.

למה המעטה... מה... בקוסמים מדובר??

שוב, סבא שלי היה תלמיד קרוב של החזו"א, אין סיפור אחד ששאלתי או שאלו אותו לגביו

והוא לא אמר שזה שקר והמצאה...  ואני מדבר על סיפורים מוכרים ... קלאסיקה!

ולכן, אני לא מאמין בשום סיפור שכזה...

במחילה, אבל הדעה הזאת, היא דעת יחיד, מול אלפים שכן מאמינים בזה...

אישית אני סומך על סבא שלי

עושה רושם ש"מטבחון" מכין שם חתיכת מגילה...

לא מדובר בקוסמים. כמובן.

אספר לך סיפור ששמעתי מהרב יעקב שפירא 'ראש ישיבת מרכז הרב'.

פעם הוא שאל את אביו הרב אברהם שפירא זצ"ל, מדוע הולכים להתיעץ עם רבנים הרי הם לא מכירים אותנו?

ר' אברום ענה לו, שכדי לענות על התשובה צריך לשאול אותה מהכיוון השני- איך אותם רבנים ענו לשאלות של אנשים שהם לא מכירים.

והתשובה שהוא ענה שככל שאדם מחובר יותר לתורה יש לו יותר סייעתא דשמיא לכוון לאמת ולייעץ נכון.

על פי זה הוא גם הסביר דבר שמובא בשם הגר"א אאל"ט שכשאדם מתלבטעל משהו ולאיודע כיצד להכריע שישב וילמד כמה שעות ברצף ואז יעשה לפי מה שועלה בדעתו מיד, כי אחרי שהתחברת לתורה יש לך סייעתא דשמיא יותר גדולה להחליט נכון.

היוצא מכל הנ"ל שיש כח ביד חכמי התורה לייעץ עצות נכונות טובות- כשאני קראתי את הקטע של ר' חיים בסיפור, לא חשבתי דווקא שיש פה מופת. יש פה שכל מאד בריא, אם בת תדע מיד למה יש לו כזו צלקת, ייתכן שהיא תוכל יותר מהר להסתכל על הצלקת בצורה חיובית, הקב"ה מסבב הסיבות נתן את העצה הנכונה בפיו של ר' חיים.

יש לי עוד הרבה מה לכתוב אבל כרגע אין לי זמן אולי אחר כך.

אני בהחלט מאמין שתורה נותנת דעת...

ר' חיים אמנם התכוון לשכל בריא   (אגב, מה זה שכל בריא... כל ילד עונה תשובה כזאת.. לא צריך להיות חכם גדול בשביל הברקה כזאת...)  אבל מה שהמספר התכוון - זה בהחלט לדבר על כוחו של ר' חיים, אני משוכנע בזה.

זה שהוא חשב על זה, במיוחד אם אתה  מכיר את סגנונו של ר' חיים שעונה מיד כששואלים אותו, לחשוב על זה בשניה לדעתי זאת הברקה ראויה לשמה. מה גם שר' חיים מצטייר כיום לצערי כאחד שמנותק מהעולם, הסיפורים האלה על השכל הישר הם בעיני לפעמים הרבה יותר 'סיפורים' מאשר 'מופתים' מסיפורים כאלה יש הרבה יותר מה ללמוד לעצמך.

(לי אגב ברור שעיקר עניינו של המספר הוא העניין שהכל לטובה, זה הכותרת וזה הקטע סיום. ר' חיים זה קטע פיקנטי באמצע.)

ב. אתה טוען שאתה לא מאמין בכוחם של גדולי ישראל לעשות 'מופתים'.

אז יש גמרות מפורשות ומלא מדרשים שבהם מסופר על מופתים שנעשו על ידי אמוראים ותנאים, אתה מוזמן לעיין.

"אמר אלוקי ישראל לי דיבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלוקים". (שמואל ב כג ג)

רש"י (ע"פ מוק ט"ז: אמר דוד, אלוקי ישראל לי דיבר, אלי דיבר צור ישראל: מושל באדם -אני. ומי מושל בי, צדיק שאני גוזר גזרה והוא מבטלה.

עיין כאו:http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%A2%D7%9C_%D7%9E%D7%95%D7%A4%D7%AA

וגם מומלץ לעיין בהקדמתו של מרטין בובר לספר אור הגנוז.

ואתה יודע את זה...

(אני לא מתכוון להתווכח על "גדולים" כעת... אבל אני ממש לא מסכים איתך... ואני מאד מזלזל בכל המוסד הזה) 

האם הוא 'גדול' או לא.

אבל אם לתנאים ואמוראים היו מופתים מדוע קשה לך להאמין שגם בימינו יש צדיקים, שבכוחם לעשות מופתים.

באיזה מוסד בדיוק  אתה  מזלזל?

(שאלה קצת אישית, שאתה לא צריך לענות לאף אחד עליה חוץ מלעצמך: האם הקושי שלך להאמין בכך שיש צדיקים גדולים בדורנו, נובע מפחד שתאלץ ללכת אחרי מה שהם אומרים גם כשלא בא לך?)

ועוד שאלה: לסבא שלך יש סיפורים על החזו"א?

האם כשהוא מספר אותם אתה מאמין?

אני בכל אופן כמעט לא שמעתי ממנו סיפורים, אולי פעם אחת...

אתה יודע, הסתר פנים ... אין היום "מופתים"!

ולא... אני פשוט לא מאמין בזה,

מוסד ה"גדולים"

לק"י

אולי אין שם ניסים גלויים (אני לא יודעת, לא קראתי הכל)- אבל בכל זאת אלו ניסים.

ועוד דבר, על הבבא סאלי שמעת?! אצלו היו ניסים גלויים ממש.

כל סיפורי הניסים - לא אמיתיים!

לא משנה איפה זה כתוב ועל מי זה מסופר.

כך לדעתי,

נכון שלא צריך ללכת שבי ובעיניים עצומות אחרי כל סיפור שכזה...

ובעצם מטרתו היא לחזק את האמונה..


אבל לבוא ולומר שהכל לא אמיתי, שהכל מזויף....


קצת רחוק וקצת קשה..



דומה לדיון לגבי האגדתות

להאמין להכל - זה להיות פתי..

לכפור בהכל - להיות כופר..

דרך האידיאל היא לדעת להפריד בין האמת למשל..

למטאפורות..



ואחרי הכל....

יש שראו ניסים גלויים..

וקשה לבוא ולמחוק הכל..






 

למדתי מסבא שלי - עד כמה סיפורים מתפתחים בקלות ואפילו נולדים יש מאין.

סבא שלי מכחיש בתוקף (או לפחות הכחיש) גם סיפורים ממש מקובלים ומוסכמים על החזו"א...

הוא היה שם וראה כמה אנשים מגזימים ומשקרים.

.....

אבל תזכור שהסיפור הזה..


הוא לא סיפור עם נס שמרעיד ת'שמיים...


ולא מוריד זיקוקים לשום מקום...





השגחה פרטית,
הכי פשוט והכי טבעי..

ובזה אני מקווה שאתה מאמין.......



פשוט, טבעי והגיוני..

זה בעיקר החלק של ר' חיים...

לא חשוב...

לק"י

מאושרים..

ואני לא אומרת להאמין לכל שמועה שעוברת ברחוב, אבל אם מישו מספר מכלי ראשון על נס שקרה לו- אז מה יש לי לא להאמין לא?! למה שהוא ימציא סתם דברים?!!! (אלא אם כן מדובר באדם שאני יודעת שאי אפשר לסמוך עליו).

ולגבי הבבא סאלי- ידועים סיפורים מכלי ראשון על ניסים גלויים שהוא עשה. כמו לגרום לנכה להתחיל ללכת וכדומה..

אתה יכול לא להאמין, אבל בעיני אין שום סיבה לעשות את זה.

מלבד זאת, שאנחנו לא צריכים להעריך ולכבד את הצדיקים בגלל ניסים שהם עשו או לא עשו, אלא בזכות עצמם!!

צדיקים תריך לכבד בלי קשר לניסים או לא ניסים..

צדיקם גדולים לעשות מופתים רק שבדורנו לדעתך יש הסתר פנים וכבר אין בכוחם של הצדיקים לעשות מופתים.

ובכן, מנין לך?

מתי בדיוק הקב"ה גילה לך שכבר אין מופתים?

עד איזה תקופה היו מופתים, וממתי אין?

יש לך כל מיני טענות מעניינות, אבל תבסס אותם.

לבינתיים, זה נשמע שקבעת מראש שאין מופתים, עכשיו רק צריך לבדוק איך זה מסתדר?

(מה זה מוסד ה'גדולים'?)

תברר בעצמך מתי התחילה ההנהגה של הסתר בעולם...

אני לא יודע לומר לך, אני רק אומר שהיום - זה כך.

מה פירוש מוסד ה"גדולים"??

כל המושג הזה , העיסוק הזה... אתה לא יודע למה אני מתכוון?

מי אמר לך שזה שהקב"ה מסתיר את פניו אומר שאין יותר מופתים.

אגב הסתרת פניו של הקב"ה התחילה לפחות בזמן חורבן הבית, ובכל זאת אתה מאמין במופתים של אמוראים.

אתה שוב טוען טענה אבל לא מבסס אותה. "היום זה כך!"- מי גילה לך? (אמנם אני מאמין בכוחם של הצדיקים, אבל מסופקני אם כבר הגיעה הנבואה לעולם.)

(אני יודע למה אתה מתכוון העיסוק ב'גדולים', ולכן שאלתי  קודם את השאלה הזאת- "שאלה קצת אישית, שאתה לא צריך לענות לאף אחד עליה חוץ מלעצמך: האם הקושי שלך להאמין בכך שיש צדיקים גדולים בדורנו, נובע מפחד שתאלץ ללכת אחרי מה שהם אומרים גם כשלא בא לך?")

זה פשוט לא מסתדר לי איתה.

וזה מסתדר נפלא עם עניין ה"הסתר פנים"

אם הם אנשים גדולים אני חייב לשמוע להוראתם? מנין???

לרוב הראשונים זה נאמר רק על כנסת הגדולה בירושלים!!!

זה אחד העיוותים הגדולים שהוטמעו בציבור איכשהו... כנראה גורמים אינטרסנטיים...

חולקים עליך כמו הרשב"א והראב"ד וכ"ו...

למרבה הצער אני כבר לא זוכר שמות...

אבל אם אתה מזכיר חינוך, כמדומני שבמרחשת שם כותב מה שאמרתי...

אני יודע שיש שסוברים שיש היום "ועשית ככל אשר יורוך"

אבל הם מעטים,

בעז"ה אבדוק שוב את העניין ואחזור עם שמות.

להגדיר אחרת.

בהנחה שלהלכה הם טועים.

אז או שהם פשוט טועים בהלכה, ולא צריך לומר שהם אינטרסנטים הם פשוט חושבים אחרת.

או שהם יודעים שאין זו ההלכה אבל לדעתם עדיף שאנשים יחשבו ככה ואז עם ישראל ישמור על צביונו.- במקרה הזה הייתי מגדיר אותם אידאליסטים.

שבהחלט משתמשים בהשפעה שיש להם לאינטרסים שלהם,

לדעתי - הם אחראיים להטעייה הזאת,

(זו ממש הטעייה, ברחובות אתה רואה בלי סוף שלטים (בזמני בחירות וכדו') שכותבים חד משמעית "ועשית ככל אשר יורוך", כאילו אין בזה דעות ומחלוקת) 

ועדין אולי אלה גורמים אידאליסטים ולא אינטרסנטיים או שככה הם באמת חושבים.

כל עוד שאינך מכיר אותם אישית, מצוה לדונם לכף זכות.

רק אדם שיודעים עליו שהוא רשע דנים אותו לכף חובה.
 

מעולם לא עבדתי על עצמי בעניין לימוד זכות.

והאמת? אני די משוכנע שיש שם ההמון אינטרסים...יותר מידי סיפורים...

אבל לא אכפת לי לומר אידיאלסטיים אם זה ממש חשוב לך... (למרות שקשה לי להבין איך סילוף ההלכה בצורה בוטה כל כך יכול להיות תוצאה של אידיאל...)

לדעתם ככה עמ"י ישמור על צביונו.

לדוגמא: ש"ס בטוחה שככל שיהיו לה יותר מנדטים כך יגדל כבוד ה' בעולם ע"י העשיה הפוליטית שלהם, שלדעתם מובילה את עם ישראל למצב מתוקן יותר.

הגיוני מאד שהם ינסו לנטוע בנו את התחושה שיש לקבל את דעת התורה של הרב עובדיה יוסף שליט"א, ע"מ לתקן את העולם.

אתה כל כך בטוח בעצמך,

ובינתיים לא כתבת שום ביסוס, וגם לא ענית לקושיות של על מה שאתה אומר.

קצת נראה שאתה מחליט בשביל הקב"ה מה העוצמה של ההסתר פנים שלו.

(גם אם אתה לא מחויב לשמוע להוראתם, כשהאמת נמצאת מול הפרצוף, יותר קשה לעשות מה שבא לי. אז אתה אולי מעדיף לראות עולם כמנהגו נוהג, ולא להרגיש מחויב.)

אני צריך לתת ראיה שאין מופתים??

מזתומרת בטוח בעצמי? זו דעתי, תאמין במה שבא לך...

(את מה שכתבת בסוגריים לא ממש הבנתי)

ממילא עליך מוטלת חובת ההוכחה שזה נפסק.

חזקה קמייתא, מכיר?
 

אני בסה"כ מביע את דעתי... כך אני חושב,

תתפלא- השאלה הזאת - לא מטרידה אותי,

אני לא יודע להסביר מתי ואיך זה הפסיק, אני פשוט חושב שהיום זה לא קיים - גם אם פעם זה כן היה.

יש מצב שביום בהיר השאלה הזאת תטריד אותי, נכון להיום היא לא - ויש לי אלף שאלות אחרות להתעסק בהן.

וזהו!

אין לך שום מושג למה אתה חושב ככה,

פשוט החלטת.

המצאת אמונה שבה אתה מאמין ועכשיו כל העלם יתפוצץ.

אז בסדר הננו להתפוצץ.

אין לנו כנראה סיבה להתווכח איתך, כי אתה נעול על סוג של רצינאליזם בלי שום הסבר רציונאלי.

ובטח שאני לא רוצה שאף אחד יתפוצץ...

ו...אני לא יודע מה זה רצינאליזם (אני יודע רק שזה נגמר ב"איזם" ושאני מתחיל לסלוד ממילים כאלו...)

כי אין לך שום סיבה להאמין במה שאתה מאמין, רק ככה החלטת, ולא משנה אם יש קושיות על האמונות שלך.

אתה לא נותן לעובדות לבלבל אותך.

יש לי הרבה שאלות עוד לפניה.

נראה לי בראשון...

לק"י

אמיתיים (לפחות הרעיון המרכזי של הסיפור).

וכן, לפעמים קורים גם דברים שנראה שהם לא קיימים במציאות..

בעזהי"ת

ועקב העובדה ש'הזוג המאושר' התחתן, לדבריהם, בשנת תשע"א

והסיפור הופץ כמה וכמה שנים לפני, אני נוטה לפקפק באמינות הסיפור..

מופיע סיפור דומה, הפרטים שם קצת שונים.יכול להיות שאלו שני סיפורים שונים... 

ואם כתוב עם שמות - מסתבר שגם אמיתי.

שאני עדיין רווק!!!

להציל איזו בחורה שערבי (ח"ו!) רודף אחריה, ואז...

אל תציל שום בחורה, לך לר' חיים קנייבסקי - הוא יחליט איך לחתן אותך... 

ולמוטי תתבייש לך "לברך" בת ישראל שערבי ירדוף אחריה?!

סליחה!

בס"ד

"הבעיה שלך היא הישועה  שלך"- ויותר מכך היא הגאולה שלך.

ואני בכלל לא מתכוונת לצלקת באופן שהוצג כאן, כי צודק מי שיאמר שהם היו יכולים להתחתן גם בלי הצלקת. 

(וסליחה על דברי "הכפירה"- אבל להחליט שהם מתחתנים רק כי פעם הוא הציל אותה מערבי, והם זיהו זה את זו לאחר הסיפר וכ', נשמע יותר טלנובלה מאשר דרך אמיתית להתחתן... ואם הם בכלל לא היו מתאימים? גם בעלי פעם הציל מישהי מערבי, אז הוא היה צריך גם להתחתן איתה? סיפורי נסיכות ואבירים זה לאו דווקא מה שאנחנו מחפשים...)

ומה באמת- באמת הרבה פעמים דווקא מתוך הקשיים אנחנו צומחים.

כולנו מכירים את המשל עם הילד שניסה לעזור לפרפר לצאת מתוך הגולם...

דווקא הקשיים עוזרים לנו לגלות את המקומות הפנימיים יותר בתוכינו, את העוצמות, את הרגשות בטהרתם.

וכשאנו עמלים על גילוי הכוחות הללו בנפש, אנו רוכשים וקונים את זה לעצמנו.

הסיפור אם התרחש מאד יפה, ומרגש, אבל אני מבינה את ההסתייגויות ממנו.

לא כי דבר כזה לא יכול היה לקרות, אלא כי חשוב לזכור שהדברים הללו זה רק קצה קצהו של הפשט.

ברור שאם הקב"ה רצה שפלוני ואלמונית יתחתנו הוא יכול היה לארגן נסיבות הרבה יותר נעימות מהצלקת הזאת.

ברור שזה לא הטעם והסיבה של הצלקת. (שהיא וודאי לטובה אבל ידועה רק לבורא יתברך)

אבל זה כן מקום בו הבחור יכול היה להרגיש שפתאום גם מהצלקת יש משהו טוב. 

טוב גלוי שהוא יכול לחוות.

וכמו שיש פרדס בתורה, יש פרדס במציאות.

סיפורים כאלו טובים לחדד לנו את ההרגשה, שכל דבר זה לטובה וכ', 

בבחינת צימוק נחמד, אבל לא יכולים ולא מתיימרים להיות בסיס לאמונה...

ובעיקר לעניות דעתי כשיש לנו "צלקת" כל שהי, נפשית או פיזית, 

אנו לא צרכים לשאול את ה' למה, (למה יאמרו הגוים )

אלא לשם מה? איך הצלקת הזאת מקרבת אותי אל המקום האמיתי שלי? אל הגאולה שלי? אל חלק אלוקא ממעל שהקב"ה נתן בתוכי? איך אני לוקחת אית הצלקת לכוח מניע, בהתקרבות שלי לבורא ולמה שהוא רוצה ממני. 

ורואה שהסיפור התמים ששמתי פה הפך לדיון רציני.

לק"י

פשוט המחשב פה לא פותח לי אותו..

הבנתי פחות או יותר על איזה סיפור מדובר, אבל הייתי רוצה לקרוא ולהבין איזו גרסא זאת.

אם פעם אחרי פעם את פוסלת דייטים רק על סמך מראה, תעשי להם ולך טובה ותבקשי תמונה.

מראש אין להם סיכוי .

וזה לא להעלות סטנדרטים, זה לשנות/לדייק סטנדרטים.

כל אחד ומה שחשוב לו.

אין את הבחור המושלם, חיצונית אולי כן, אבל אין שלמות אצל אף אחד.

ופוסלת עוד לפני הדייט, 

בדייטים עצמם פחות מפריע לי אם משהו לא 100%

ותודה על התשובה🙏

אם בדייטים זה פחות מפריע, תתקדמי עם זה.

אני חושבת שחשוב להתחתן עם משיכה, ולא מסכימה עם הדעות שגם ככה עם השנים מתכערים, מי שמשקיע בעצמו לא מתכער, הזנחה יכולה לגרום לדחייה גם אחרי קשר של שנים גם כשאוהבים, מתבגרים ומפתחים יופי אחר.
 

אם את מרגישה דחייה, תחתכי.

אם אין דחייה, גם אם הוא לא מושך ממבט ראשון, כדאי לתת צ'אנס של כמה דייטים.

בסוף נשים נמשכות לביטחון ולא ליופי, לרוב מתרגמים ביטחון ל- שרירים, גובה, כסף.

נתונים חיצונים שלכאורה משדרים שהגבר הזה יגן עליך ויתן לך ביטחון.

במציאות, הבריאות הנפשית והאופי נותנים הרבה יותר ביטחון מכל אלה, ולכן יש  סיכוי להימשך יותר ככל שמכירים את האופי. (לדעתי יותר ממקרה הפוך של משיכת גבר לאישה)
 

אז אל תוותרי על חתונה עם משיכה מסוימת, אבל תני לה זמן ומספר דייטים להתפתח במקרה ואין דחייה.

אגב, כבן, לא הייתי רוצה לצאת עם בחורה שמפריע לה המראה החיצוני שלי. זה מאוד מבאס להרגיש דחוי.

יש מראה שהוא גבולי מבחינתך? אז תנסי?

אבל נשארת עם גזרה מצומצמת...

בסוף אם חשוב לי גובה מסוים אז 50% יורדים רק על זה...

ואני תוהה עם עצמי אם לא כדאי להתפשר על כאלו נמוכים יותר, למרות שרואה שבדייטים עצמם זה מפריע לי... (אני גבוהה יחסית)

מממ לגבי מראה וכל דבר שהוא קשור לתחושה שאולי יכולה לעבור האינדיקציה בעיני זה אם את יכולה לבוא לדייט ולהנות ולהתמקד בשאר הדברים.

אם את יכולה אז הייתי ממליץ לך לנסות להמשיך לצאת אבל בלי לשים סטופר מתי זה ישתנה, דהיינו בלי לשאול כל סוף פגישה זה השתנה, זה לא השתנה? ככה הכי פחות יש סיכוי שזה ישתנה. ושוב, לא להכחיש במכוון את הקושי בתחושה שעולה.. זה יחסית עדין, מקווה שסה"כ הבנת מה באתי לומר.

ולגבי התגובות שאמרו לך "מראה משתנה" והקטינו בחשיבות של מראה כזה או אחר. יש בהם צד של אמת אבל כדי להשלים את התמונה נראה לי לומר שזאת משוכה שצריך לעבור, ואי אפשר להתעלם ממנה על ידי ידע שכלי קר ויבש. זה עניין ריגשי שצריך לדעת לעבוד מולו. ניסוי וטעייה. אם את מתלבטת בנוגע למשהו מסויים, תנסי אותו..

ועוד דבר חשוב - בסוף את בעלך את תאהבי ומתוך כך תאהבי את המראה שלו, אז קחי את זה באמת כמשוכה שצריך לעבור. כי נניח גם אם תתחתני עם בחור שמושלם חיצונית כעת מבחינתך או שתתחתני בסוף עם בחור ש"התפשרת" לגביו - בפועל מבחן התוצאה יהיה כעמעט אותו דבר מבחינת החיבור שלך אליו, ככה נראה לי. בסוף האמון והקשר והאהבה משפיעים על הכל וגם על החיבור למראה

מה שהחברות אומרות זה שטויות. איפה כתוב שאשה וגבר צריכים להיות באותה רמת יופי? 

זה תלוי בך. 

תחשבי טוב מה מתאים לך, מה חשוב לך, מי את.

יש הרבה זוגות שאחד נאה ביותר והשני ההיפך הגמור והם מסתדרים מצוין ואוהבים מאד. ונשואים מספרים שמתרגלים למראה בסוף כי זה כ"כ מתגמד לעומת האישיות.

הבעיה שאת מתארת היא של בעיה של רבים מאיתנו בדייטים.

אני חושבת שאפשר לחלק את זה לשניים- מראה חיצוני בדייטים ומראה חיצוני בתמונות. 

עם תמונות רצוי באמת לתת יותר צ'אנס כמו שההורים שלך אומרים... 

בדייטים זה כבר יותר תלוי עד כמה יש בעינייך פוטנציאל ששווה להמתין ולראות אם גם המראה יתחבב בסוף.

רק שואלת, כמה זמן לתת צ'אנס לראות שאני מתרגלת למראה החיצוני בדייטים?

ומפחדת שאראה שהבחור מתאים לי רק לא אוהבת איך שהוא נראה ואכנס לקונפליקט ולא אדע מה להחליט😏

בסוף זה משהו שמוטבע בי עמוק, לא רק רצון להרשים ו"מה יגידו" האנשים...

השאלה היא האם המראה שלו פשוט לא מושך אותך כרגע, או שהוא ממש דוחה אותך.

כשיש דחייה, לעניות דעתי חבל על כאב הלב של שניכם.

כשהבחור חמוד והכל אבל את לא מרגישה אליו משיכה (וגם לא דחיה)- זה משהו שלדעתי ממש יכול להתפתח.

לא הייתי מתחתנת בלי שיש משיכה. אבל משיכה זה משהו שממש יכול להתפתח עם ההיכרות והאהבה הרגשית, ועם הזמן. אז כן הייתי ממשיכה לדייט שני (כמובן אם האופי מתאים וכו)

ותסתכלי פנימה מה באמת מפריע לך.

האמת שמאז שאני ילדה ממש קטנה הפריע לי מראה חיצוני, אמא שלי אמרה לי שכבר שהייתי ילדה בת 4 לא הסכמתי להיות חברה של ילדה שיש לה "פנים לא יפות"

כמובן זה עבר לי עם השנים, אבל עדיין בעל זה לכל החיים בעז"ה.

פשוט חושבת שזה שריטה/ טבע בסיסי שלי.

ואני רוצה להיות נשואה למישהו שאני נמשכת אליו, ומפחדת שאם אתחתן עם מישהו שלא אהיה שלימה ב100% איתו יהיה לי קשה להשלים עם זה אחרי הנישואין...

מקווה שאני מצליחה להתנסח ברור בכאלו שעות😅

ועדיף מוקדם מאשר מאוחר. נניח שתמצאי את הבחור המושלם מבחינתך, מה תעשי עוד 10 שנים? 20? המראה משתנה. גם המראה שלך ישתנה אחרי לידות.

אף אחד לא אומר לך לסבול, אבל כן לדייק מה מפריע לך ולמצוא דרך להתגבר על זה.

מכיר אישית מישהי שעד היום לא מסוגל לצאת עם מישהו שהוא לא "חתיך" כלשונה. כבר מתקרבת היום ל40

מסכימה עם כל מי שכתבו שצריך פה להכנס פנימה, לראות על מה זה יושב אצלך וכו'

ואחרי שעושים את העבודה, בעיניי לשחרר ולתת מקום להקב"ה. יופי זה דבר גם סובייקטיבי... בע"ה כשה' יפגיש אותך עם בעלך הוא ימצא חן בעינייך. 

תשתדלי להיות מחוברת לעצמך וצאי לדייטים בביטחון ובשמחה. הכל מאת ה'.

אם את מרגישה שיש הרבה פעמים שהחלטת בדקות הראשונות בדייט שלא מתאים ואם היית חושבת על זה כבר מהתמונה היה ברור לך שלא מתאים, אז לדעתי נכון לפסול כבר מראש. לאו דווקא כי זה סיבה נכונה או שגויה לדעתי, אלא כי אם ברור מראש שאין סיכוי חבל סתם לבזבז ערב לשניכם.

אם את מרגישה שצריך שהוא יהיה יפה יותר כי את יפה, מה שמגדיר בני אדם כטובים יותר או פחות זה היופי?

אולי יש דברים אחרים שחשוב יותר להקפיד עליהם ולבחור לפיהם?

שאלות נוספות בסיסיות ביחס להעלאת או הורדת סטנדרטים:

1. האם יש עודף הצעות? או חוסר?

2. האם יש הצעות רבות לא שייכות? אם כן, מה מאפיין אחוז ניכר מההצעות הלא שייכות?

ושניהם - לא קולות שלך. כלומר את פשוט משקפת קולות חיצוניים שמתנגנים אצלך בראש.

מה הקול האמיתי שלך? אולי בכלל זה פחד להתחתן שמתחבא מאחורי  רצון במשהו שלא ניתן להשגה. ואולי זה משהו אחר. שווה לעשות שם התבוננות יותר מעמיקה.

תוך 15- 20 רוב הגברים בשכבת הגיל הנוכחית יקריחו, יגדלו כרס ויהיו עם גיבנת קלה.

באופן דומה, כנראה שהיופי שלך יראה בעיקר על ידי בעלך אחרי מספר הריונות...

אפשר ורצוי להתגבר על הטבע, זו תכונה בסיסית של עמנו.

משיכה נובעת משילוב של מציאת חן פנימית וחיצונית.

אי אפשר להיות בטוחים ב100% שהכל יתאים, זה ביטוי לחוסר אמונה וחוסר נכונות לעבוד על עצמך בזוגיות.

אם יש לך מספיק הצעות אז אין בעיה שתפסלי על כל דבר שתרצי. רק תקחי בחשבון שגברים משיבים תשובה חיובית ל20% מההצעות בערך. 

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש