מכירה הסיפור באופן אישי?

אם זה היה זה באמת מיוחד...

(חוץ מהניסוח..."ראיתי בת ישראל צדיקה רצה..."ועוד כמה דוגמאות משעשעות... בעעע...)

בגלל שכתוב שהוא הלך לרב קנייבסקי.ולא חסרים סיפורי השגחות שכאלו.

אז הוא בטוח אמיתי..

אבל זה לא באמת משנה. העיקר המסר.

והוא - שיש ריבון לבירה.

הוא יכל להיות בחור רגיל, בלי צלקת ובלי סיפורים,

להפגש עם הבחורה להקסים אותה באשיותו המיוחדת והבלה בלה

והיא תרצה אותו - סתם ככה כי לפעמים זה קורה....

והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.

אז מה? הצלקת כנראה הייתה צריכה לקרות כי ככה היה צריך לקרות!

וזה טוב כי זה מה שה' עשה לא כי בזכות זה הוא מצא את אשתו.

בסיפורי "מופתים" אי אפשר לומר "העיקר המסר"

אם זה היה או לא היה - זה הכי חשוב כשמדובר בסיפורי "מופתים"

סביר להניח שזה לא היה...

וגם אם זה היה - זאת לא הנקודה.

אנשים שמוצאים סתם ככה את בן/ת זוגם קיימים כל הזמן.

הסיפור הזה בא לחדד את זה שכל מה שה' עושה זה לטובה.

במקרה הזה אנחנו רואים בחוש את הטובה שיצאה מזה (למרות שכמו שאמרת - זה יכל לקרות גם בלי הצלקת) ובהרבה מקרים אחרים אנחנו לא רואים את הטובה.

למה ה' סובב שזה יקרה דווקא בצורה כזו? אנחנו לא יודעים.

שני אנשים כבר הכירו אותו בגירסאות אחרות...

עוד יתברר שהזוג המאושר היו שכנים...  הוא עזר לה בתור ילד להבריח חתול ואז הוא נסרט בלחי מצמח קוצני ... 

גם אני מכיר אותו בגירסה אחרת.

ושוב - זה ממש לא משנה אם זה אמיתי או לא (וכבר אמרו לגבי סיפורי חסידים - מי שמאמין שזה קרה הוא פתי ומי שלא מאמין הוא כופר) העיקר המסר.

שזה שהוא מצא את אשתו כבייכול "בזכות" הצלקת שאני בטוחה שהוא סבל ממנה הרבה במהלך חייו בלי קשר לשידוכים לא גורם לנו לראות למה זה טוב,

כי למצוא את אשתו הגיע לו בכל מקרה ואם לא ע"י הצלקת אז בדך הטבע..

ולקבל את הצלקת הגיע לו בכל מקרה בשביל טוב שאנחנו כנראה לא יכולים להבין.

זה שגם היה קשר טיבעי בין הדברים לא הופך את התפקיד של הצלקת הזו למזווגת זיווגים.

מקווה שהובנתי..

ומוטי - עם כל זה שהוחמאתי ואיני רגילה לומר דברים של טעם  לא הבנתי כ"כ את מה שכתבת..

זו היתה תוספת שלי...

עניתי לאלה שאומרים שלא משנה אם היה או לא היה - העיקר המסר.

כשמספרים סיפור כזה, כל מה שבאים לעשות זה להוכיח ע"י מופת...

להוכיח שיש מי שמשגיח...

וכיוון שמדובר בהוכחה יש חשיבות רבה לשאלה האם הסיפור היה או לא היה...

בניגוד לספרות שבאה להעביר מסרים שלא ע"י סיפורי ניסים - אלא ע"י הקצנת דברים קיימים ומוכרים, או דרכים אחרות...

בכל אופן - כשמספרים סיפורי "מופתים", אי אפשר לומר "העיקר המסר", כי כל הרעיון של סיפור "מופתים" זה להוכיח.

אני צודק, לא?

שאמנם לא הייתי נותן הסכמה לכל ההודעות שלך, אבל אני די אוהב את הראש שלך.

א. הערה קטנונית: זה לא סיפור מופת זה סיפור השגחה.

ב. סיפורי מופתים לא באו להוכיח, שיש מנהיג לבירה.

כשמופת בא להוכיח משהו זה רק לאמת שליחות של נביא. (מומלץ להסתכל בכוזרי במאמר ראשון פסקה מט)

סיפורים בסגנון הזה, כמדומני שנועדו לחזק בנו את ההרגשה שיש השגחה פרטית מאתו יתברך על כולנו.

אדם שמאמין ביד המקרה ו"שלא ה' פעל כל זאת", חלילה, לא יעזרו לו סיפורי מופתים גם אם הם יהיו מאד מרגשים, בין אם יספר אותם חיים ולדר ובין אם יספר אותם עמוס עוז.

אם סיפורי מופתים נועדו לתת הוכחות לכך שיש אדון לבירה, אין שום סיבה שגדולי עולם וצדיקים שכבר מאמינים יעסקו בעצמם בסיפורי צדיקים.

אדם יכול להאמין בהשגחת הקדוש בררוך הוא עלינו, השאלה היא אם הוא חי את זה, סיפור תפקידו על פי הבנתי להראות לבן אדם איך מה שהוא מאמין מתרחש במציאות, וכך הוא יוכל להשליך את העניין על כל מה שקורה סביבו, -ש"מאחר שהכל מאתו יתברך בודאי הכל לטובה" (שיחות הר"ן נ"ג).

נדלה ממוחנו הקודח סיפורי השגחה מופרכים... מקרים מדהימים...

ונכריז במפורש, אין שמץ של אמת בסיפורים הללו, הם נועדו רק להמחיש...

להחיות אמונה זה גם סוג של הוכחה, והסיפור כאן הוא כן חצי "מופת"

יכול להיות שהוא לא אמיתי ספיציפית,

אבל מה כל כך מפריע לך, שאתה חייב לצעוק ברגע שאתה רואה סיפור שבו השגחתו של הקב"ה קצת יותר גלויה מתמיד, שהוא לא אמיתי?

האם אתה לא מאמין שבכלל יכולים להיות סיפורים כאלה?

ועוד בקשה קטנה. קשה לי לענות בצורה טובה כשהטענות הם לא ברורות, בתגובה שלך לצערי לא הצלחתי למצוא טענה אלא רק דמגוגיה.

אנא ממך תכתוב בצורה שתסביר את עצמך עד הסוף. 

סבא שלי לא מאמין לאף סיפור בשום הקשר שתספר לו - בגלל כל הסיפורים שמספרים על החזו"א...

הוא הכיר אותו אישית ופעם אחר פעם הוא מזדעזע לגלות שקרים מוחלטים (על סיפורים מקובלים וידועים אני מדבר...)

למה דמגוגיה?

כשאתה אומר להחיות את האמונה בהשגח"פ למה אתה מתכוון?

איפה מחיים את האמונה הזאת? בלב?

אז ...זה מן סוג של הוכחה ללב...

מבין?

אבל האם אתה שם לב במהלך החיים שלך לכך שה' משגיח עליך בהשגחה פרטית?

האם אתה מרגיש את זה ביומיום?

לדעתי, זהו תפקידו של הסיפור, לעזור לך להסתכל על זה ביומיום השגרתי שלך,

ולחוש בכל מאורעותיך שהם מאתו יתברך, ולדעת לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה.

אין פה עניין של להוכיח, אולי רק במובן של תוכחה.(בערך)

אני אתן עוד דוגמא:

כולנו מאמינים שה'שומע את תפילותינו, אבל האם בזמן התפילה אנחנו באמת מרגישים שאנחנו נמצאים מול ה' יתברך, או שזה נשאר רק באיזה תת מודע אחורי.

אבל אם פעם אחת תרגיש שהקב"ה ענה לך מיד על התפילה שלך, ברור שבתפילה הבאה אתה תעמוד מולו ולא מול הסידור \ עצמך. כשאתה שומע סיפורים שממחישים את היות הקב"ה שומע תפילה, בסוף גם תצליח להרגיש בעצמך ככה, (ואולי אפילו לשמוע אותו עונה לך).

מקווה שאני מובן.

אין שום עניין להאמין לסיפור הזה ספיציפית, (יצא לי לראות בעצמי כמה פעמים איך נולד 'מופת' לפעמים זה באמת מגוחך) אבל מפריע לי שבן אדם שומע סיפור כזה, ומיד הוא חייב לצעוק שהוא לא מאמין.

האם אתה לא מאמין שבכלל יתכן סיפור כזה?!

הממ... למה לא בעצם?

הסבירות אמנם נמוכה...

אבל זה בהחלט ייתכן, לא?

(אגב, הסיפור הזה בא יותר להדגיש  את החלק של ר' חיים

-פחות את ההשגחה הפרטית... או שסתם כך התרשמתי...)

מה מניע אותך לצעוק מיד שאתה לא מאמין?

שהרי עניתי כבר...

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t475200#5515343

אז אני מבין שאם מישהו יספר לך סיפור תהיה ספקן,

אבל למה מראש להחליט שמשקרים לך?

אני לא מאמין לסיפור "מופת" או כל סיפור יוצא דופן שמספרים על "גדולים"

אני משוכנע שרובם המוחלט אם לא כולם - שקר.

אני חושב שחוסר האמונה הזה, זה המעטה בערכם של גדולי ישראל, ואפילו סוג של זלזול...

למה אתה לא מסכים?

למה בעיניך זו איננה המעטה בכבודם של גדולי ישראל?

מדוע אתה חושב שרוב/כל הסיפורים הללו הם שקר?

קיצר בא לי להתווכח אתך אז אני צריך בשר.

למה המעטה... מה... בקוסמים מדובר??

שוב, סבא שלי היה תלמיד קרוב של החזו"א, אין סיפור אחד ששאלתי או שאלו אותו לגביו

והוא לא אמר שזה שקר והמצאה...  ואני מדבר על סיפורים מוכרים ... קלאסיקה!

ולכן, אני לא מאמין בשום סיפור שכזה...

במחילה, אבל הדעה הזאת, היא דעת יחיד, מול אלפים שכן מאמינים בזה...

אישית אני סומך על סבא שלי

עושה רושם ש"מטבחון" מכין שם חתיכת מגילה...

לא מדובר בקוסמים. כמובן.

אספר לך סיפור ששמעתי מהרב יעקב שפירא 'ראש ישיבת מרכז הרב'.

פעם הוא שאל את אביו הרב אברהם שפירא זצ"ל, מדוע הולכים להתיעץ עם רבנים הרי הם לא מכירים אותנו?

ר' אברום ענה לו, שכדי לענות על התשובה צריך לשאול אותה מהכיוון השני- איך אותם רבנים ענו לשאלות של אנשים שהם לא מכירים.

והתשובה שהוא ענה שככל שאדם מחובר יותר לתורה יש לו יותר סייעתא דשמיא לכוון לאמת ולייעץ נכון.

על פי זה הוא גם הסביר דבר שמובא בשם הגר"א אאל"ט שכשאדם מתלבטעל משהו ולאיודע כיצד להכריע שישב וילמד כמה שעות ברצף ואז יעשה לפי מה שועלה בדעתו מיד, כי אחרי שהתחברת לתורה יש לך סייעתא דשמיא יותר גדולה להחליט נכון.

היוצא מכל הנ"ל שיש כח ביד חכמי התורה לייעץ עצות נכונות טובות- כשאני קראתי את הקטע של ר' חיים בסיפור, לא חשבתי דווקא שיש פה מופת. יש פה שכל מאד בריא, אם בת תדע מיד למה יש לו כזו צלקת, ייתכן שהיא תוכל יותר מהר להסתכל על הצלקת בצורה חיובית, הקב"ה מסבב הסיבות נתן את העצה הנכונה בפיו של ר' חיים.

יש לי עוד הרבה מה לכתוב אבל כרגע אין לי זמן אולי אחר כך.

אני בהחלט מאמין שתורה נותנת דעת...

ר' חיים אמנם התכוון לשכל בריא   (אגב, מה זה שכל בריא... כל ילד עונה תשובה כזאת.. לא צריך להיות חכם גדול בשביל הברקה כזאת...)  אבל מה שהמספר התכוון - זה בהחלט לדבר על כוחו של ר' חיים, אני משוכנע בזה.

זה שהוא חשב על זה, במיוחד אם אתה  מכיר את סגנונו של ר' חיים שעונה מיד כששואלים אותו, לחשוב על זה בשניה לדעתי זאת הברקה ראויה לשמה. מה גם שר' חיים מצטייר כיום לצערי כאחד שמנותק מהעולם, הסיפורים האלה על השכל הישר הם בעיני לפעמים הרבה יותר 'סיפורים' מאשר 'מופתים' מסיפורים כאלה יש הרבה יותר מה ללמוד לעצמך.

(לי אגב ברור שעיקר עניינו של המספר הוא העניין שהכל לטובה, זה הכותרת וזה הקטע סיום. ר' חיים זה קטע פיקנטי באמצע.)

ב. אתה טוען שאתה לא מאמין בכוחם של גדולי ישראל לעשות 'מופתים'.

אז יש גמרות מפורשות ומלא מדרשים שבהם מסופר על מופתים שנעשו על ידי אמוראים ותנאים, אתה מוזמן לעיין.

"אמר אלוקי ישראל לי דיבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלוקים". (שמואל ב כג ג)

רש"י (ע"פ מוק ט"ז: אמר דוד, אלוקי ישראל לי דיבר, אלי דיבר צור ישראל: מושל באדם -אני. ומי מושל בי, צדיק שאני גוזר גזרה והוא מבטלה.

עיין כאו:http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%A2%D7%9C_%D7%9E%D7%95%D7%A4%D7%AA

וגם מומלץ לעיין בהקדמתו של מרטין בובר לספר אור הגנוז.

ואתה יודע את זה...

(אני לא מתכוון להתווכח על "גדולים" כעת... אבל אני ממש לא מסכים איתך... ואני מאד מזלזל בכל המוסד הזה) 

האם הוא 'גדול' או לא.

אבל אם לתנאים ואמוראים היו מופתים מדוע קשה לך להאמין שגם בימינו יש צדיקים, שבכוחם לעשות מופתים.

באיזה מוסד בדיוק  אתה  מזלזל?

(שאלה קצת אישית, שאתה לא צריך לענות לאף אחד עליה חוץ מלעצמך: האם הקושי שלך להאמין בכך שיש צדיקים גדולים בדורנו, נובע מפחד שתאלץ ללכת אחרי מה שהם אומרים גם כשלא בא לך?)

ועוד שאלה: לסבא שלך יש סיפורים על החזו"א?

האם כשהוא מספר אותם אתה מאמין?

אני בכל אופן כמעט לא שמעתי ממנו סיפורים, אולי פעם אחת...

אתה יודע, הסתר פנים ... אין היום "מופתים"!

ולא... אני פשוט לא מאמין בזה,

מוסד ה"גדולים"

לק"י

אולי אין שם ניסים גלויים (אני לא יודעת, לא קראתי הכל)- אבל בכל זאת אלו ניסים.

ועוד דבר, על הבבא סאלי שמעת?! אצלו היו ניסים גלויים ממש.

כל סיפורי הניסים - לא אמיתיים!

לא משנה איפה זה כתוב ועל מי זה מסופר.

כך לדעתי,

נכון שלא צריך ללכת שבי ובעיניים עצומות אחרי כל סיפור שכזה...

ובעצם מטרתו היא לחזק את האמונה..


אבל לבוא ולומר שהכל לא אמיתי, שהכל מזויף....


קצת רחוק וקצת קשה..



דומה לדיון לגבי האגדתות

להאמין להכל - זה להיות פתי..

לכפור בהכל - להיות כופר..

דרך האידיאל היא לדעת להפריד בין האמת למשל..

למטאפורות..



ואחרי הכל....

יש שראו ניסים גלויים..

וקשה לבוא ולמחוק הכל..






 

למדתי מסבא שלי - עד כמה סיפורים מתפתחים בקלות ואפילו נולדים יש מאין.

סבא שלי מכחיש בתוקף (או לפחות הכחיש) גם סיפורים ממש מקובלים ומוסכמים על החזו"א...

הוא היה שם וראה כמה אנשים מגזימים ומשקרים.

.....

אבל תזכור שהסיפור הזה..


הוא לא סיפור עם נס שמרעיד ת'שמיים...


ולא מוריד זיקוקים לשום מקום...





השגחה פרטית,
הכי פשוט והכי טבעי..

ובזה אני מקווה שאתה מאמין.......



פשוט, טבעי והגיוני..

זה בעיקר החלק של ר' חיים...

לא חשוב...

לק"י

מאושרים..

ואני לא אומרת להאמין לכל שמועה שעוברת ברחוב, אבל אם מישו מספר מכלי ראשון על נס שקרה לו- אז מה יש לי לא להאמין לא?! למה שהוא ימציא סתם דברים?!!! (אלא אם כן מדובר באדם שאני יודעת שאי אפשר לסמוך עליו).

ולגבי הבבא סאלי- ידועים סיפורים מכלי ראשון על ניסים גלויים שהוא עשה. כמו לגרום לנכה להתחיל ללכת וכדומה..

אתה יכול לא להאמין, אבל בעיני אין שום סיבה לעשות את זה.

מלבד זאת, שאנחנו לא צריכים להעריך ולכבד את הצדיקים בגלל ניסים שהם עשו או לא עשו, אלא בזכות עצמם!!

צדיקים תריך לכבד בלי קשר לניסים או לא ניסים..

צדיקם גדולים לעשות מופתים רק שבדורנו לדעתך יש הסתר פנים וכבר אין בכוחם של הצדיקים לעשות מופתים.

ובכן, מנין לך?

מתי בדיוק הקב"ה גילה לך שכבר אין מופתים?

עד איזה תקופה היו מופתים, וממתי אין?

יש לך כל מיני טענות מעניינות, אבל תבסס אותם.

לבינתיים, זה נשמע שקבעת מראש שאין מופתים, עכשיו רק צריך לבדוק איך זה מסתדר?

(מה זה מוסד ה'גדולים'?)

תברר בעצמך מתי התחילה ההנהגה של הסתר בעולם...

אני לא יודע לומר לך, אני רק אומר שהיום - זה כך.

מה פירוש מוסד ה"גדולים"??

כל המושג הזה , העיסוק הזה... אתה לא יודע למה אני מתכוון?

מי אמר לך שזה שהקב"ה מסתיר את פניו אומר שאין יותר מופתים.

אגב הסתרת פניו של הקב"ה התחילה לפחות בזמן חורבן הבית, ובכל זאת אתה מאמין במופתים של אמוראים.

אתה שוב טוען טענה אבל לא מבסס אותה. "היום זה כך!"- מי גילה לך? (אמנם אני מאמין בכוחם של הצדיקים, אבל מסופקני אם כבר הגיעה הנבואה לעולם.)

(אני יודע למה אתה מתכוון העיסוק ב'גדולים', ולכן שאלתי  קודם את השאלה הזאת- "שאלה קצת אישית, שאתה לא צריך לענות לאף אחד עליה חוץ מלעצמך: האם הקושי שלך להאמין בכך שיש צדיקים גדולים בדורנו, נובע מפחד שתאלץ ללכת אחרי מה שהם אומרים גם כשלא בא לך?")

זה פשוט לא מסתדר לי איתה.

וזה מסתדר נפלא עם עניין ה"הסתר פנים"

אם הם אנשים גדולים אני חייב לשמוע להוראתם? מנין???

לרוב הראשונים זה נאמר רק על כנסת הגדולה בירושלים!!!

זה אחד העיוותים הגדולים שהוטמעו בציבור איכשהו... כנראה גורמים אינטרסנטיים...

חולקים עליך כמו הרשב"א והראב"ד וכ"ו...

למרבה הצער אני כבר לא זוכר שמות...

אבל אם אתה מזכיר חינוך, כמדומני שבמרחשת שם כותב מה שאמרתי...

אני יודע שיש שסוברים שיש היום "ועשית ככל אשר יורוך"

אבל הם מעטים,

בעז"ה אבדוק שוב את העניין ואחזור עם שמות.

להגדיר אחרת.

בהנחה שלהלכה הם טועים.

אז או שהם פשוט טועים בהלכה, ולא צריך לומר שהם אינטרסנטים הם פשוט חושבים אחרת.

או שהם יודעים שאין זו ההלכה אבל לדעתם עדיף שאנשים יחשבו ככה ואז עם ישראל ישמור על צביונו.- במקרה הזה הייתי מגדיר אותם אידאליסטים.

שבהחלט משתמשים בהשפעה שיש להם לאינטרסים שלהם,

לדעתי - הם אחראיים להטעייה הזאת,

(זו ממש הטעייה, ברחובות אתה רואה בלי סוף שלטים (בזמני בחירות וכדו') שכותבים חד משמעית "ועשית ככל אשר יורוך", כאילו אין בזה דעות ומחלוקת) 

ועדין אולי אלה גורמים אידאליסטים ולא אינטרסנטיים או שככה הם באמת חושבים.

כל עוד שאינך מכיר אותם אישית, מצוה לדונם לכף זכות.

רק אדם שיודעים עליו שהוא רשע דנים אותו לכף חובה.
 

מעולם לא עבדתי על עצמי בעניין לימוד זכות.

והאמת? אני די משוכנע שיש שם ההמון אינטרסים...יותר מידי סיפורים...

אבל לא אכפת לי לומר אידיאלסטיים אם זה ממש חשוב לך... (למרות שקשה לי להבין איך סילוף ההלכה בצורה בוטה כל כך יכול להיות תוצאה של אידיאל...)

לדעתם ככה עמ"י ישמור על צביונו.

לדוגמא: ש"ס בטוחה שככל שיהיו לה יותר מנדטים כך יגדל כבוד ה' בעולם ע"י העשיה הפוליטית שלהם, שלדעתם מובילה את עם ישראל למצב מתוקן יותר.

הגיוני מאד שהם ינסו לנטוע בנו את התחושה שיש לקבל את דעת התורה של הרב עובדיה יוסף שליט"א, ע"מ לתקן את העולם.

אתה כל כך בטוח בעצמך,

ובינתיים לא כתבת שום ביסוס, וגם לא ענית לקושיות של על מה שאתה אומר.

קצת נראה שאתה מחליט בשביל הקב"ה מה העוצמה של ההסתר פנים שלו.

(גם אם אתה לא מחויב לשמוע להוראתם, כשהאמת נמצאת מול הפרצוף, יותר קשה לעשות מה שבא לי. אז אתה אולי מעדיף לראות עולם כמנהגו נוהג, ולא להרגיש מחויב.)

אני צריך לתת ראיה שאין מופתים??

מזתומרת בטוח בעצמי? זו דעתי, תאמין במה שבא לך...

(את מה שכתבת בסוגריים לא ממש הבנתי)

ממילא עליך מוטלת חובת ההוכחה שזה נפסק.

חזקה קמייתא, מכיר?
 

אני בסה"כ מביע את דעתי... כך אני חושב,

תתפלא- השאלה הזאת - לא מטרידה אותי,

אני לא יודע להסביר מתי ואיך זה הפסיק, אני פשוט חושב שהיום זה לא קיים - גם אם פעם זה כן היה.

יש מצב שביום בהיר השאלה הזאת תטריד אותי, נכון להיום היא לא - ויש לי אלף שאלות אחרות להתעסק בהן.

וזהו!

אין לך שום מושג למה אתה חושב ככה,

פשוט החלטת.

המצאת אמונה שבה אתה מאמין ועכשיו כל העלם יתפוצץ.

אז בסדר הננו להתפוצץ.

אין לנו כנראה סיבה להתווכח איתך, כי אתה נעול על סוג של רצינאליזם בלי שום הסבר רציונאלי.

ובטח שאני לא רוצה שאף אחד יתפוצץ...

ו...אני לא יודע מה זה רצינאליזם (אני יודע רק שזה נגמר ב"איזם" ושאני מתחיל לסלוד ממילים כאלו...)

כי אין לך שום סיבה להאמין במה שאתה מאמין, רק ככה החלטת, ולא משנה אם יש קושיות על האמונות שלך.

אתה לא נותן לעובדות לבלבל אותך.

יש לי הרבה שאלות עוד לפניה.

נראה לי בראשון...

לק"י

אמיתיים (לפחות הרעיון המרכזי של הסיפור).

וכן, לפעמים קורים גם דברים שנראה שהם לא קיימים במציאות..

בעזהי"ת

ועקב העובדה ש'הזוג המאושר' התחתן, לדבריהם, בשנת תשע"א

והסיפור הופץ כמה וכמה שנים לפני, אני נוטה לפקפק באמינות הסיפור..

מופיע סיפור דומה, הפרטים שם קצת שונים.יכול להיות שאלו שני סיפורים שונים... 

ואם כתוב עם שמות - מסתבר שגם אמיתי.

שאני עדיין רווק!!!

להציל איזו בחורה שערבי (ח"ו!) רודף אחריה, ואז...

אל תציל שום בחורה, לך לר' חיים קנייבסקי - הוא יחליט איך לחתן אותך... 

ולמוטי תתבייש לך "לברך" בת ישראל שערבי ירדוף אחריה?!

סליחה!

בס"ד

"הבעיה שלך היא הישועה  שלך"- ויותר מכך היא הגאולה שלך.

ואני בכלל לא מתכוונת לצלקת באופן שהוצג כאן, כי צודק מי שיאמר שהם היו יכולים להתחתן גם בלי הצלקת. 

(וסליחה על דברי "הכפירה"- אבל להחליט שהם מתחתנים רק כי פעם הוא הציל אותה מערבי, והם זיהו זה את זו לאחר הסיפר וכ', נשמע יותר טלנובלה מאשר דרך אמיתית להתחתן... ואם הם בכלל לא היו מתאימים? גם בעלי פעם הציל מישהי מערבי, אז הוא היה צריך גם להתחתן איתה? סיפורי נסיכות ואבירים זה לאו דווקא מה שאנחנו מחפשים...)

ומה באמת- באמת הרבה פעמים דווקא מתוך הקשיים אנחנו צומחים.

כולנו מכירים את המשל עם הילד שניסה לעזור לפרפר לצאת מתוך הגולם...

דווקא הקשיים עוזרים לנו לגלות את המקומות הפנימיים יותר בתוכינו, את העוצמות, את הרגשות בטהרתם.

וכשאנו עמלים על גילוי הכוחות הללו בנפש, אנו רוכשים וקונים את זה לעצמנו.

הסיפור אם התרחש מאד יפה, ומרגש, אבל אני מבינה את ההסתייגויות ממנו.

לא כי דבר כזה לא יכול היה לקרות, אלא כי חשוב לזכור שהדברים הללו זה רק קצה קצהו של הפשט.

ברור שאם הקב"ה רצה שפלוני ואלמונית יתחתנו הוא יכול היה לארגן נסיבות הרבה יותר נעימות מהצלקת הזאת.

ברור שזה לא הטעם והסיבה של הצלקת. (שהיא וודאי לטובה אבל ידועה רק לבורא יתברך)

אבל זה כן מקום בו הבחור יכול היה להרגיש שפתאום גם מהצלקת יש משהו טוב. 

טוב גלוי שהוא יכול לחוות.

וכמו שיש פרדס בתורה, יש פרדס במציאות.

סיפורים כאלו טובים לחדד לנו את ההרגשה, שכל דבר זה לטובה וכ', 

בבחינת צימוק נחמד, אבל לא יכולים ולא מתיימרים להיות בסיס לאמונה...

ובעיקר לעניות דעתי כשיש לנו "צלקת" כל שהי, נפשית או פיזית, 

אנו לא צרכים לשאול את ה' למה, (למה יאמרו הגוים )

אלא לשם מה? איך הצלקת הזאת מקרבת אותי אל המקום האמיתי שלי? אל הגאולה שלי? אל חלק אלוקא ממעל שהקב"ה נתן בתוכי? איך אני לוקחת אית הצלקת לכוח מניע, בהתקרבות שלי לבורא ולמה שהוא רוצה ממני. 

ורואה שהסיפור התמים ששמתי פה הפך לדיון רציני.

לק"י

פשוט המחשב פה לא פותח לי אותו..

הבנתי פחות או יותר על איזה סיפור מדובר, אבל הייתי רוצה לקרוא ולהבין איזו גרסא זאת.

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.