מעבר ל"סטיגמה" מאיזו משפחה הם.

לק"י

רק שנראה שהרבה פעמים אחד מבני הזוג מקבל את הכיוון של השני.

בע"ה

תלוי מאוד בשניהם, עד כמה ה'אידיאולוגיה מבית' בוערת בם.

ברור שעם ישראל 'גוי אחד בארץ'! אבל ישנם הבדלים באיך כל ציבור תופש את המציאות ומפרשן אותה..

לי יצא ויוצא להיות בחברת רבים מן הציבור החרדי ואני מרגישה שעבורי אלו הן נקודות כ"כ קריטיות ומשמעותיות שברור לי שלא יתכן מצב כזה.. אבל יש כאלו שבאמת לא מונעים ע"י תפיסת המציאות העכשיווית(דור גאולה,יחס למדינה וכו') באופן  מוחלט ולכן אצלם תתכן מציאות של הקמת בית בישראל! וב"ה..חשוב מאוד! 

אפשרי מאוד ומשתנה מאחד לאחד..!

שבע"ה נזכור מה העיקר-אחדות ע"מי, לעומת הטפל.(טפל חלקי...

מה שהכי חשוב, זה ללבן את כל הסוגיות האפשריות: פאה או מטפחת, היכן ילמדו הילדים וכו' וכו'.

בס''ד

הדבר אפשרי אבל תלוי במספר דברים...

עד כמה המשפחות לוחצות...

חרדים יכולים להיות משפחה מאוד קשה בקטע הזה.

כמו שכבר אמרו פה, אם האידיאולוגיה מאד חזקה אצל שני הצדדים יהיה מאד קשה לגשר על הפערים.

גם בהמשך החיים עלולים להיווצר חילוקי דעות שונים שלא חשבו לבדוק אותם לפני...

אני מכירה כמה משפחות (לא צעירות) עם ילדים גדולים שאחד ההורים חרדי והשני דת"ל והם הגיעו להסכמה בינהם, שאת הבנים שולחים למסגרות לימודיות של דתיים לאומיים ואת הבנות שולחים לחרדי.

חלק מהילדים במשפ' הזאת היו - תקופה חרדיים ותקופה אחרת ד"ל.

לדעתי זה ממש יכול לבלבל את הילדים בבחירת מסלול ודרך חיים.

אבל עדיין, זה מאד אינדיוידואלי, ותלוי עד כמה ההשקפות של המועמדים/בני הזוג חזקות.

אני סתם צינית,

לאור הצעה שהגיעה אליי לפני זמן מה:

בחור שאמנם למד בישיבה תיכונית, חסידית ידועה ונחשבת בציבורנו,

אבל בשיעור א' בחר ללמוד בישיבה חרדית מפורסמת והוא שם עד היום.

חליפה שחורה, מגבעת ושאר ירקות.

נשמע חיצוני לחלוטין- אבל הופעה כזאת זו החלטה של דרך חיים במודע.

בס''ד

לא כמו חרדי?? או חלקי כחרדי.. [חולצה לבנה, כיפה שחורה..]

והם לא מחוברים אליו לגמרי..

אוטומטית נדלקת לי נורה אדומה:

- אז למה הוא שם? ההורים שלו רשמו אותו נגד רצונו?

- הוא השתנה ומפחד לעשות צעד שינוי לאווירה שנכונה לו?

- הוא לא סגור על עצמו?

וכו' וכו'..

אין ספק שלא תמיד נכון לשאול שאלות כאלה על כל אחד-

כי זה מאוד תלוי אדם, מצב-

וחובה לשמוע את המכלול..

גיליתי שיש אנשים שדווקא הימצאותם בחברה שונה- היא טובה עבורם יותר מאשר להיות עם אנשים שחיים בדרך שלהם.

ההיבדלות מהכלל, השונות- היא זאת שמקדמת אותם ומובילה אותם אל הדרך הייחודית שלהם.

לעיתים זה ממש לא מובן ולעיתים כן-

מאוד תלוי במניעים של אותו אדם..

לגבי מה שכתבת-

מה ההבדל בין כיפה שחורה+חולצה לבנה ואם יש מעל זה ז'קט שחור או אין?

בעיניי זה אותו דבר. אלו פרטים קטנים.

וגם- אם הוא לומד בישיבה חרדית, מדוע הוא בוחר להיראות שונה מהם וללכת נגד הזרם?

אני באופן אישי- פחות מתחברת להופעה הזאת, כי היא זרה לי, אני מרגישה שזה עולם אחר משלי.

ברור - שיותר חשוב הפְנים, השקפת עולם, דעות, מידות, יראת שמיים-

אבל סביר להניח שאם בחור בוחר להיראות ככה במודע ומבחירה-

יהיו ביני לבינו כמה פערים שלא בטוחה שישמחו אותי..

בס''ד

בסוף תגובתך האחרונה את אמרת שהדברים שהצגת שם נשמעים חיצוניים לחלוטין אך כאן את נכנסת לעומקם של הדברים וההסברים.. 

בכל מקרה תודה על תגובתך.. היא בהחלט מעוררת מחשבה..

עוד דעות?!..

שזה לא בדיוק חרדי קלאסי עם דת"ל קלאסי. 

מכיר זוגות כאלה, ששני הצדדים היו מראש על התפר, אבל כל אחד מכיוון אחר.

גם ככה אחרי החתונה הפערים והחסרונות של בני הזוג בולטים יותר...

להתחתן מתוך שלמות של האדם..

תמיד אחרי החתונה החסרונות פתאום נראים גדולים יותר אז דרך חיים שזה מספיק משמעותי לשני בני הזוג במידה זו או אחרת...

לדעתי זה מיותר...

כפי שרואים פה, לא כל אחד מוצא בקלות. ואם יש אדם שאישית מאד מתאים, אז רק ה"זרם" השונה של המשפחה עדיין אינו לגמרי אומר. לא בכל מקרה.

תלוי עד כמה השונות האישית בין בני האדם, במנטליות, באופי, בהשקפה.

לעיתים מישהי ממשפחה חרדית, שמוצא חן בעיניה מישהו תורני-לאומי, למשל, "תלך אחריו" יותר ממישהי מאותו "תת-מגזר" שלו.

"חרדי" - "דתי לאומי", זו הגדרה כוללת מידי. ויש בה גם הרבה דמיונות.

בס''ד

כשפתחתי את השרשור הזה הייתי בטוח שרוב הדעות פה יהיו לשלילה.. אבל כעת אני רואה שההיפך..

ואגב דן, אתה כתבת לדעתי את נקודת העניין בשורה האחרונה שלך..

ציטוט מתגובתך: '' "חרדי" - "דתי לאומי", זו הגדרה כוללת מידי. ויש בה גם הרבה דמיונות ''

בין מישהו/י מבית חרדי, שמתחתן עם דת"ל,

לבין מישהו/י חרדית שמתחתן עם דת"ל.

מבית- לא מחייב בכלל שיש בו שמץ ממנטליות הבית.

אבל להכנס לנישואים עם מישהו שהוא אידיאולוגית שונה ממך, כבר בהווה = צרות מובטחות בטווח הקרוב והרחוק!

האהבה לא תחסוך את החיכוכים שזה יזמן. וההתאמה האישית חשובה, אך לא מסיטה הצידה את השוני המנטלי.

לא מומלץ.

(וכמובן שההגדרה חרדי/דת"ל כוללת ורחבה, אבל בוא נלך על הקלאסה לצורך הדוגמא...

וזה לא דמיון. זה אורח חיים שלם, שונה.)

וגם בתוך ה"חרדי" וה"דת"ל" יש הבדלים. לעיתים, ה"חרדי" לא בדיוק מה שמדמיינים שזה חרדי, כלומר - הוא סה"כ ירא שמיים, עדין, מדקדק במצוות וכו', וגם ה"דת"ל" די דומה..  זה שאמרתי. צריך לבדוק לגופו.

כלומר: לא תמיד זה באמת שונות "אידיאולוגית" (שבצורתה החריפה את צודקת שלפעמים יכולה לגרום לבעיות). לפעמים, את ה"הווי" החרדי, במובנו היפה, הבת לוקחת. והאידיאולוגיה (אולי אפילו כחלק מאותו "הווי" חרדי..), הולכת אחרי בעלה, הצדיק-הלאומי...

את מדברת, בבמחילה, בנושא הזה ב"תיאוריות" (שני בני הזוג משפיעים בכל דבר בבית וכו')..

זה בדיוק עובד ככה, כפי שכתבתי, אצל אנשים שהם "ככה". אישי לגמרי.

יכולה להיות אשה שאין לה את ה"אידיאולוגיה" שעליה דיברת (ולכך התייחסתי), אבל יש לה הרבה דברים טובים אחרים מההווי החרדי בו גדלה. למשל - ההליכה אחרי הבעל בעניינים "רוחניים" - "השקפה תורנית".

וכמו שכבר כתבתי - אכן לא התייחסתי לשונות "אידיאולוגית" ברורה, אז לא כ"כ מובן לי על מה חלקת.

השאלה איזה אורח חיים יהיה בבית.

והאם השלום ישכון בו, לאורך זמן.

מנסיון- לא פשוט לחיות בבית עם שני זרמים שונים.

ממליצה לא להכנס לזה.

למה? כי ע"מ לשמור על הרמוניה דרושים ויתור וסבלנות הרבה יותר מהנורמה. על ויתור על אמונות ואידיאולוגיות חזקות שלך.

ואז כשהילדים גדלים, צריך למצוא מסגרת לימודים, למשל, שתתאים לשדעות של שני ההורים, וזה לא פשוט...

בס"ד

אבל באיזה שלב [בד"כ מתי שצריך לשלוח את הילדים למוסדות ]

הבית תופס כיוון לכאן או לכאן.

מכירה מקרוב ממש. 

בן-דוד שלי, חרדי ליטאי חזק, אמנם מבית סרוג, החליט לאחרונה "להתפשר" ולהיפגש גם עם "מזרחסטיות".

(בתור ה"מזרחיסטית" הנשואה היחידה במשפחה הוטל עליי למצוא שדכנים מתאימים).

אני באמת תוהה עם זה יצליח.

לפי התגובות פה, אני ממש מקווה שכן, בעזרת ה'.

מתואמת-

אם הוא מוכן "להתפשר" וללכת על מיזרוחניקיות, לא יודעת כמה הקשרים יצליחו, הוא מראש רואה את הבחורה כפשרה ופחות טובה, אז איזה קשר הוא רוצה להוציא מזה???

אנחנו ממקומות שונים-הפוכים,הוא ממאה שערים אבל עם ראש פתוח ל"מזרוחניקים" ואני הייתי מסורתית והתחזקתי,אנחנו גרים במאחז והוא עדיין עם לבוש חרדי אבל שלם עם הטוב שבכל הגוונים,ניראה לי שהציבור החרדלי בכללי הולך ומתחזק אז ההתמודדויות הם ציבוריות היום (חינוך וכד') אבל זה עניין אישי של אופי והשקפה צריך לדבר ולפתוח את הדברים מה כל אחד מאמין ופתוח אליו,לא שצד אחר ירגיש חלילה "מתפשר" חלילה וחס ,לא מתחתנים ככה,מתחתנים מלב שלם ומעריך.

שה'  ישים שלום בכל בית ובעם ישראל בכלל-וזאת העצה הכי גדולה לשלום-להתפלל המונמון למי שהשלום שלו...

הציבור החרדל"י הולך ומתחזק אבל הם לא דומים לחרדים. היחס להלכה אצל החרדים הוא הרבה יותר ריציני ולא כל הזמן מחפשים רב מקל... אני הפגשתי בחורה חרדית עם דתי לאומי, דוקא עם רקע מתאים, אבל כשהוא שמע שמחמירים הוא הגיב איזה אמירה צינית..

לק"י

יש הרבה דלי"ם שהולכים לפי הרב אליהו זצ"ל, והוא מאוד מחמיר..

ככה שזה תלוי בבנאדם, ולא במגזר שלו.

או שאולי פשוט הוא עבר שוב שינוי, כמו השינוי מדת"ל לחרדי, וכעת הוא קצת פחות חרדי... באמת, אמא שלו אמרה לי שהוא הולך ללמוד מקצוע, אז זה כבר לא החרדי "הקלאסי".

בכל אופן, נשמח כולנו לראות אותו נשוי! בעזרת ה'!

שה"שילוב" בין חרדית לדתי לאומי, נפוץ יותר מה"שילוב" בין חרדי לדתיה לאומית..

לא כן?..

מכירה מקרוב מצב של נישואים של שני המגזרים.

לדעתי יש הבדל יותר מהותי בין המגזרים מעבר למה שדיברו עד עכשיו.

יש הבדל בהתייחסות לדברים, ברמת העצמאות בחשיבה, במידת לקיחת האחריות על דברים כלליים וזה מקרין גם על דברים פרטיים, וגם בסופו של דבר בבית.

וזה יכול להוביל לקשייים שקשה לדעתי לחזות אותם לפני הנישואין.

זאת דעתי האישית.

יכולה לפרט יותר באישי.

אצל החרדים נישואים עם דת"ל נחשב לנישואים סוג ב' ( אם מדובר באמת בחרדי) ויתכן שזה פיתרון לאנשים עם בעיות שלא מצאו שידוך בתוך החרדים .ואני מכירה אישית מקרה כזה שלאחר החתונה הבחור החרדי התגלה כבעל בעיות נפשיות .

בס"ד

מאשר חרדי אשכנזי.

בד"כ ספרדים יותר קלילים בנושאים של מגזרים ובכלל.

שאלה מוזרה בתכלית המוזרות

למה אתה מתכוון ב"חרדי" וב"דת"ל"?

הסוגים כל כך רבים וחופפים המון.

אם השאלה היא "האם בחור קלאסי מפוניבז' יסתדר עם בחורה קלאסית מ-*******-" (תשלימו בעצמכם, לא מכיר)

הרי שהתשובה היא כנראה שלא.

אבל חוץ מהם יש כל כך הרבה סוגים וגוונים, שפשוט אי אפשר לענות על השאלה. (אני מניח שבחור קלאסי מפוניבז' לא ייגש מלכתחילה לשידוך עם דת"לית, וכן להיפך, כך שגם האפשרות הזאת לא קיימת)

קחו כדוגמא אותי...

סתם סתם, אל תקחו!

(ותודה למושיקו ולאושר תמידי)

בקיצור, שאלה חדשה דחוווף!

מדובר בבחור\ה מ"בית חרדי"? (שגם הוא במידה רבה חרדי ללא ספק ובכל מצב, לעניות דעתי. וכך זה צריך להיות.)

או בבחור\ה עם "השקפות" חרדיות? (מה זה בכלל?)

(ואותן שאלות לגבי הדת"ל)

בס''ד

היי מוטי.. הייתי ממליץ לך לקרוא את שאלתי שוב.. בתוך שאלתי הוספתי בסוגריים על שלל גווניהם ומי כן או לא...

אז גם שאלתך החדשה כלולה בתוך שאלתי...

אתה זורק עלינו את כל העבודה?

הבדלים אפילו גדולים יותר. אבל בגלל שאין כמעט חיכוך בין המגזר הדתי לחרדי, הסיכויים לזה קלושים. ברור לי שיש כאלה שלא מפריע להם  (שלא לדבר על כאלה שיותר מזדהים) עם הדרך של המגזר השני. אבל בגלל שאין כמעט הזדמנויות להתקרבות-לא יכולים להגיע למצב של חתונה.

בס''ד

ראשית תודה לכל העונים..

שנית או יותר נכון אם אני אסכם את העניין כפי שיוצא מהשרשור הזה.. יוצא:זוגיות בין דת''ל\ית לבין חרדי\ת אפשריים אם כי יש דברים שיכולים להפריע וחייבים לתת עליהם את הדעת.. [כגון:מקום לימוד הילדים בבית הספר] 

ת'אמת שכשפתחתי את השרשור הייתי בטוח שרוב התגובות ישללו את הרעיון ודיי הופתעתי...

גם אני חושב שיש הרבה מן המשותף בין שני המגזרים אם כי יש דברים שיכולים להפריע ועם רצון של שני הצדדים אפשר להתגבר עליהם אך כל זאת חייב להיות מתוך בירור הנושאים לעומק מתוך מחשבה מעמיקה ולא אי תשומת לב אליהם..

שוב תודה רבה לכולכם!!! 

המשך ערב טוב

האם זה טוב? לא! לא! לא! לא!

כמה שלכאורה הכל דומה, ככה השוני והפערים בהשקפה, מנטליות, אמונות, שאיפות, רצונות- שונה.

בתור אדם לא-נשוי, השאלה העיקרית שאני רואה, שכמעט כל פתרון לה שאני חושב עליו הוא בעייתי, היא שאלת החינוך. חינוך חרדי או דתי?

בדרך כלל, יהיה חשוב לכל אחד מבני הזוג שהילדים "שלו" יתחנכו בדרך שבה הוא גדל (על כל היתרונות והחסרונות שבכל דרך). ואז מה? הרי בסופו של דבר כדאי שתהיה דרך אחת, אחידה וברורה בבית. קו מסוים שהוא הבסיס שממנו הילד צומח (אולי הוא יצמח לכיוון החרדי בהמשך, אולי לדתי ואולי לחילוני - אבל ברור שהוא יצמח).

אני לא חושב שפייר להקשות כ"כ על הילדים בבחירת הדרך אם לא הולכים בדרך הזו לכתחילה, ומתוך ידיעה שמישהו(וכדאי שכל אחד שהולך בדרך הזו "יתחמש" בנקודת המוצא הזו) יצטרך לוותר - לפחות בחלק הזה. כי איזשהו קו צריך להוביל. בית שלא בטוח ושלם בדרך שהוא הולך בה, שלא הצליח ליצור קו עם מכנה משותף שכולל בתוכו את השונויות של כל בן זוג הוא בית עם סיכוי הרבה יותר גדול לבעיות מסוגים שונים ומשונים בדרך. ובהתאם - גם הבעיות והקשיים בדרך יהיו ע"פ רוב גדולים יותר מהקשיים של זוג "נורמלי" שלא הלך בדרך הזו.

אין לי ספק, שדרך כזו היא דרך שנודעה לשנים. שני אנשים גדולים. מאוד.

בלי זה, ....

נתפלל לטוב.

אני כמתמודד עם הפרעת מצבי רוח לא אהבתי את הראיון כי כביכול הוא מציג שנישואיו עם אשתו המתמודדת פירקה אותו ואת משפחתו.

זה לא המצב שלי וחשוב היה אולי לציין את זה בראיון שיש מתמודדים, גם עם הפרעות מצבי רוח שכן מקימים משפחות ומביאים ילדים וחיים לצד המחלה.

במיוחד שהבאת את זה דווקא בפורום לנ"ו, המודעות היא דבר מאוד חשוב כשלעצמו וחשוב לדבר על זה אבל חשוב גם שלא לגרום נזק ולהפוך את כלל אוכלוסיית המתמודדים בהפרעות מצבי רוח לפסולי חיתון.

מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים.  אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.

ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.

בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.

את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?

אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.

בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.

האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?

מה אפשר לעשות עכשיו?

1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.

2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?

3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.

זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.

לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.

וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.

תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות 

בהצלחה!

לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן

השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..

ותודה, אני מאזור הצפון 

האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,

או משהו כללי יותר.

זה בהחלט משהו שיכול לקרות.

ואגב

 אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.

הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.

לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך. 

קודם כל לשקף לו את זה

שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו

אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה

ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך

הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה

ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע

לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך

המון בהצלחה

יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.

צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..

פשוט לומר שצריכה עוד זמן.

בהצלחה!

ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.

הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.

בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.

בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.

שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.

בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.

אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.

הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.

דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.

את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?

ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?

או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...

אני סתם זורק פה השערות.

תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר. 

אתה כנראה בוגר מספיק כדי להבין שאנשים לא תמיד נכנסים לתבניות, ותוכל להפעיל את שיקול הדעת שלך כדי להחליט האם החריגה מההגדרות שלך זה משהו שאתה מוכן לנסות או לא, לפי הנתונים הספציפיים. אם השדכן נדבק אך ורק להגדרות היבשות, מה אנחנו מרוויחים מזה שיש בן אדם שעומד מאחורי זה?

פשוט  אני מרגיש שהשדכנית שפניתי לה מחפשת משהו שאחד לאחד תואם את מה שאמרתי וזו שיטת עבודה שאני לא בהכרח חושב שבאמת היא הכי נכונה והיא גם לא מזמנת הצעות רבות

לא מכיר שיש בלעדיות אצל שדכנים...

אבל בהנחה שצריך לבחור אז

לרוב באמת עדיף השניה, כי שידוכים מוצלחים הם לא תמיד (או אפילו לרוב לא) זוג שמתאימים בול, אלא זוג שפשוט יש התאמה וטוב להם ביחד

אבל יש פעמים שאתה בלי יותר מידי כוח ללצאת לדייטים, ואתה מעדיף רק לקבל הצעות שהם ממש מתאימות ומדוייקות, כי אז יש כביכול יותר סיכוי שהקשר יצליח לחתונה וגם אם לא לפחות הוא יהיה טוב ופחות דורש...

לא יודע אבל אם הייתי אומר התאמה דווקא מבחינת רשימה או פרטים שכתבת, אלא יש פשוט שדכנים כאלה שיש להם חוש חזק והם מצליחים לקלוט טוב אנשים ולקלוע להצעות שממש מתאימות להם

בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.

כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.

ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים

אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.

השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.

אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.

אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.

עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.

השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?

אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..

לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.

ולא רק גראס , כל עישון הוא סיבה לפסול .
אם המטומטמים שמעשנים היו יודעים שבזה הם מאבדים כל סיכוי לבת זוג ראויה , אולי הם היו מחשבים מסלול מחדש .

ולא להתחתן על סמך זה שהוא ישתנה ויפסיק מתישהו כי זה יכול גם לא לקרות ואז סתם ציפית והתאכזבת והתחלת את החיים בצורה כזאת מבאסת. גם ככה יש הרבה שוני בין גברים לנשים ויש הרבה על מה לעבוד בשנה הראשונה לנישואים כך שלא צריך להוסיף בעיות אם יודעים אותן מראש.

סמים זאת צרה צרורה ועדיף לא להכניס ראש למיטה חולה.

יש לי חברים שמעשנים והם סבבה לגמרי, אני לא אומר שזה בסדר רק אומר שהם נורמלים ואין להם איזושהי מחלת נפש..

יחד עם זאת, זה שנוא שנאה גדולה אצל השם יתברך-זה אני לא אומר בשמי זה בשם הרב שלום ארוש.

ודבר אחרון, אין אדם שיודע להגיד כן או לא על שידוך, אם תשימי לב, רבנים צדיקים אמיתיים עם יראת שמים אמיתית, אף פעם לא יגידו להוריד שידוך או ללכת על שידוך, הם תמיד ימליצו ואף פעם לא יכריעו כן או לא- מזווג זיווגים הוא רק השם וזהו. אין עוד. תתפללי אליו שיאיר לך מה לעשות.

אם את שואלת כאן שאלה רפואית, מה ההשפעות של העישון עליו ועל סביבתו - זה לא המקום הנכון.

אם את שואלת איך זה משפיע על הזוגיות - זה כבר תלוי בך.

כמו שכל דבר אצלו יכול להשפיע -

איך הוא נראה, מה הוא עשה\עושה בחייו, מה התוכניות שלו לעתיד וכו' וכו' -

יכול להיות שאלה דברים טובים ומקסימים בעינייך, אבל בעיני זה ממש לא מה שאני מחפשת.

[ורק רוצה להעיר לעניין האהבה: האם זה האדם הראשון שכלפיו את מרגישה כך? איך זה משפיע על קבלת ההחלטות שלך?]

שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?

אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי

אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...

שדכנים מיזמים חברים

לא להתייאש

להתפלל

שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים

גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים

אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.

https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
 

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜

אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.

תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!

שידוכים כהלכה

ושגרירים בלב

בשניהם יש בסיגנון הזה

ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק 

יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך - 

אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.

לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.

לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -

התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.

יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).

למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?

אין מה להתבייש. 

אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?

הם החשובים.

תחומי העיסוק, מקצוע, הם באמת משהו שלא צריכים להוות משקל בשיקולים במציאת החיבור בין בני הזוג

מכירה המון זוגות סביבי ששניהם בתחומים תובעניים.  

אם זה ששניהם בהייטק, או שילוב שהוא הייטק והיא עו"ד וטוחנת שעות, או הפוך. או הייטק ורו"ח בחברה ציבורית וכל רבעון לחץ עצום בדוחות הכספיים.  

כולם מסתדרים בטוב.  

אם עובדים במשרות טובות ובזכות המשרות יש אמצעים וכסף, יש אפשרות להעסיק מטפלת פרטית ולהצליח גם לעשות קריירה  

גם תלוי באופי של בני הזוג.  כאשר תפעול הבית, ילדים, אוכל, כביסות, רופאים, טיפת חלב, קניות, להישאר עם ילד חולה (וכאן יש יתרון להימצאות מטפלת פרטית) מתחלק היטב בין בני הזוג, אין בעיה ששניהם גם מפתחים קריירה מקצועית טובה. 

דווקא למורות יש הרבה פחות גמישות לקחת חופשות ולהישאר בבית עם ילד חולה. 

שהייטקיסטים רוצים בהכרח הייטקיסטיות ומתאימים להן ומורים למורות..

זה לא מדוייק לגזור אופי מבחירת מקצוע. אני לדוג' מכיר הייטקיסטים שהם כמעט כמו מחשב מול מחשב והייטקיסטים שהם ממש חברותיים.

השרשור הזה יוכל לעזור:

https://www.inn.co.il/forum/t1362853#14778819

ולגבי מקצוע, כאחד שעובד בהייטק זה נראה לי יחסית מהמקצועות שהן פחות תובעניים מהממוצע (כמובן תלוי בחברה ובגבולות שמציבים לבוס).

ולענ"ד יש מספיק מכשולים בדרך לזוגיות, ולא כדאי להוסיף מכשולים שאינם הכרחיים עבורך.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

אני בטוח שהם מתכוונים לטוב, אבל עוד מיזם או פחות מיזם כבר לא משנים יותר מדי.

וזה בלי לדבר אם הם יהפכו בעתיד למסחטת כספים כמו חלק מהעסקים האלו. 

ב. אם ננקה את המרחב מאינטרסים כלכליים, על מה אנחנו נשענים?

עוד מאותו הדבר לא נותן כלום.

לגבי אינטרסים כלכליים - צריכים להיות משניים. אחרת את הופכת להיות מוצר. במקרים קיצוניים - יהיה עדיף לשדכן שתשארי רווקה ותשלמי כמה שיותר זמן. 

כסף הוא מניע. ותחרות בעיני יכולה להיטיב - וכן, אנחנו סוג של מוצר. בין שתרצה ובין אם לא.

אני מאמינה שהם הקימו מיזם כי הם מאמינים שיש להם משהו שונה, שהם לא עוד מאותו הדבר.

אוי ואבוי למי שמתייחס לבן אדם כמוצר. מה שבטוח - לא טובתך היא שעומדת לעיניו.

אביא לך דוגמא - שדכן שדורש שתירשם אצלו בתשלום כדי שיעביר את ההצעה שלך משודכת שלו.

הבן אדם פוגע באופן אקטיבי המשודכת שלו. היא משלמת לו כסף כדי שיביא לה הצעות והוא מונע ממנה כי הוא מנסה לסחוט את הצד השני.

וזה בלי לדבר על תופעה חדשה של שדכנים שלוקחים כרטיסים שמסתובבים, שמים את המספר שלהם ודורשים כסף ממי שפונה. 

ובסה"כ,

יש הרבה מיזמים\אתרים\אפליקציות וכו' בשוק.

חלקם עולות כסף.

ואני בוחרת למי מהם אני רוצה לשלם, וממי מהם אני נמנעת.

יש גם משהו נעים במחשבה שאני משלמת על שירות, מאשר מתחננת לחסדיו של מישהו.

אין בעיה לשלם לשדכן על הצלחה, יש בעיה לשלם לשדכן שמנסה לסחוט את הצד השני ובדרך לא מעביר לך הצעות!

הבן אדם פוגע בך אקטיבית ואת עוד משלמת לו! 

ואז גם השדכן, האינטרס שלו הוא להביא לידי זיווג מוצלח ולקצר את זמן החיפוש

ובכללי, חושבת שמי שלא עוסק בזה כמקצוע, מעוניין שימצאו את שאהבה נפשם…

חברה פעם העלתה לסטטוס בווצאפ (שיש בו רק חברות שלה) שהיא מעוניינת ומחפשת, ואם למישהי יש רעיון היא תשמח שתציע

היה לי ממש כיף לקרוא את זה וגם זה עורר בי מחשבה אקטיבית על הבנים בסביבתי שעשויים להיות רלוונטיים (כולל חברים של אחי וכו)

ב"ה כבר התארסה. אבל זה אדיר בעיניי לבוא ולהגיד את זה לסביבה הקרובה. 

מה הבעיה בעוד מיזם?

אם הרעיון שלו ייחודי וטוב - מדהים.

אפילו אם הוא בנאלי - גם מיזמים בנאלים משדכים זוגות בסוף.

אני לגמרי יכול להבין את היאוש. אבל הוא לא כלי עבודה.

זה שיא הרציונליות. לנסות שוב ושוב אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה זו ההגדרה של אי שפיות. איינשטיין שם שם.

א. המיזם מציע עניין ייחודי, אתה לא חושב כך?

ב. מיזמים בנאלים ומשמעממים -מקימים בתים בישראל - זה לא נכון?אם זה נכון, מעולה שהקימו אותם ולמה שלא יקימו עוד

במחילה, לא הייתי מספיק בעולם הדייטים בשביל לגבש דעה ולהבין בעצמי.

לפעמים אני תוהה כמה הפער הוא בדיוק של תכונות האופי/רצונות של האדם. וכמה זה אולי מחשבות שהאדם בא איתן מראש, במקום בכללי שהוא נמצא בו כרגע, על מה שם דגש בדייט, ואז גם להצליב את כל זה עם הבן/בת זוג בדייט! אוהו זה מסובך…

הרי זה לא שהרווקים שמעוניינים בזוגיות זה אחוז קטן מהאוכלוסיה. וגם, אני לא חושבת שיש פה איזה תכונה שיטתית שאפשר לשים עליה את האצבע ולהסביר את רוב הסיבות לרווקות.

ואני רק תוהה, בכמה מהמקרים חסר הלדייק בהתאמה מראש, ובכמה מהמקרים זה יותר עניין של "מזל" ואולי אם היית פוגשת עכשיו את ההוא שיצאת איתו לפני שנה, אולי זה היה הולך מדהים ויאללה חתונה.

(הבעיה היא כמובן שזה לא מתמטי, אלא בעיקר עניין של הלב, ובשביל שיהיה סיכוי לדייט צריך להתמסר אליו באיזושהי רמה, מצד שני אם זה לא הולך, משהו בהתמסרות יכול להיות שוחק וכואב. וכמובן כמובן שכל אחד אינדיווידואלי

רק תוהה אם *זה* המיזם שחסר. כאילו, אם הוא יתן מענה, או אולי יכול חלילה לגרום למפח נפש מיותר)

^ברור לי שכל אחד ואחת שונים. ברור. שואלת ברמה הכללית. 

אם הייתי יודעת מה העניין, הכל היה נראה אחרת, לא?

אין נראה לי תשובה אחת נכונה לשאלה שלך.

אני חושבת שמיזם 252 פנה לכיוון הזה - לא שידוכים, אלא ליווי והדרכה בתהליך. הם טוענים שמאות זוגות התחתנו בזכותם - לא הכירו בזכותם, אלא התחתנו בגלל הליווי.

באופן אישי, רוב האנשים שיצאתי איתם (ויצאתי עם לא מעט) - הקשר נגמר מהר (פחות משלוש פגישות). ואני די מדויקת, ומבררת, ולא יוצאת עם כל אחד. 

מצד שני, יש אנשים שיצאתי איתם, ונגיד הפריע לי משהו מסוים. אם כעבור שנה-שנתיים-שלוש הייתי יודעת שזה השתנה - יכול מאוד להיות שניסיון נוסף יוביל לתוצאה שונה. (בעיקר עניינים של בגרות ובשלות). גם אני כמובן עברתי מסע עד לנקודה הזאת, ובהחלט ייתכן שמשהו שפעם לא התאים בכלל היום יהיה יותר מוצלח.

בהסתכלות אחורה, מהחוויה האישית שלי, אין מישהו שאני נפרדתי ממנו (הפוך יש) והיום אני מתבאסת על זה.

כלומר, האם יכול להיות שברמת הכלל, מה שחסר זה פחות העניין של הדיוק ויותר העניין של לצאת יותר.

(אם יצאת יותר יש יותר סיכוי שתמצאי איש שמתאים לך וטוב לך איתו, מצד שני, חבל לצאת עם גברים שזה בכלל לא רלוונטי).

מבינה?

ממש לא התכוונתי שתדעי להגיד מה הבעיה, כי כמו שכתבתי, אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של תכונה בבן אדם. (לכולנו יש תכונות שהן פחות, אבל היופי זה שזה אצל כולנו, אז זו אולי התמודדות אבל לא בהכרח חסם)

את שואלת אם אני מעדיפה לצאת עם כמות או עם איכות?

לדעתי רוב האנשים פה לא נהנים במיוחד לצאת שוב ושוב לדייטים.

אם אסתכל על העולם בצורה כזו, יש אלפי אנשים בטווח הרלוונטי שלי מכל מיני בחינות, ואם אנסה לצאת עם נניח מאה כדי למצוא את ההתאמה הטובה ביותר - דווקא אז הסיכויים נמוכים מאוד בעיני, וזה זמן מבוזבז (צריך זמן כדי לצאת עם כ"כ הרבה). ובכלל, זה יגרום לזה שתמיד בראש יכולה להיות המחשבה - אולי אם הייתי בודקת עוד הייתי מוצאת מישהו יותר מתאים. מבחינתי, יש אדם אחד שקיים בעולם שרלוונטי לי כרגע - זה שאני יוצאת איתו, ואני צריכה להחליט אם כן או לא. כל שאר האנשים בעולם לא מעניינים אותי. לא אכפת לי אם יש מישהו עם סיכויים יותר גבוהים - האם הקשר הזה מתפתח טוב או לא?

ברור שנרצה להיפגש עם מישהו שרלוונטי לצרכים ולרצונות שלנו, לא?

בעיניי גם אין דבר כזה "האחד"  

כלומר, בוודאי שבסוף אני רוצה אחד, אבל זה לא שיש את ה-

הרעיון שלי זה לא לצאת עם כמה שיותר ולברור. הרעיון הוא שבסוף רוצים זוגיות שתמשיך לנישואים, לא?

ושהרבה מהרווקים רווקות שאני רואה סביבי זה לא עובד עוד בשלבים יחסית ראשוניים.

ואז צריך הצעה חדשה, נכון? כאילו אם לא עבד

ואז השאלה שלי היא כמה צריך עוד בשלב ההצעות לדייק. כי אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של דיוק של התכונות שאני מחפשת, כמו שזה עניין של איזשהו חיבור שלא בהכרח אפשר להגדיר בפרמטרים.

שתהיה כימיה טובה, משיכה, הערכה, הנאה מהמפגשים המשותפים.

והרבה מהזוגות שאני רואה (כולל אותי עצמי), שהכירו בצורה שהיא לא הצעה/שידוך, לא היו יוצאים מראש עם מי שבסוף הם התחתנו איתו.

וזה ממש לא אומר לוותר ולהסתפק בבינוני. בכלל לא. כמו שזה אומר שחיבור וקשר טוב יכול להתקיים גם בלי התאמה של המון פרמטרים. מבינה?

ואז אני אומרת, מדובר פה על מיזם שידוכים, כן? אני מצפה שמי שפונה אליו הוא לא יוצא כרגע עם מישהו. ואז השאלה האם בשביל ההצעה הבאה צריך סופר לדייק? או אולי הדיוק מיותר, ומספיק הכמה דברים בסיסיים (נניח רמה דתית דומה)

כשיוצאים לדייט, זה מתוך משאלה ורצון שהאדם שאני פוגשת עכשיו, איתו זה יעבוד ובע"ה בהמשך נישואים.

אממה, לא קלים שידוכינו (עובדה שיש המון רווקים רווקות שמעוניינים בזוגיות וזה לא בא בקלות בכלל)

באופן אישי אני חושב שרוב החברים הרווקים שלי ואני יחסית בוגרים מאוד ביחס לחברים הנשואים. ההבדל המשמעותי הוא שלהם יש אחריות ובגרות מהסוג החשוב שלא ניתנה לנו עדיין האפשרות להתפתח אילו.

ובאופן כללי על המיזם: הרושם שלי הוא שבכל המיזמים האלה מדובר באותם אנשים ובגלל זה הם מיותרים. אפשר להסתכל על המיזמים בתור הקרחון שמעל פני המים, בעוד רוב האנשים הרלוונטיים לא נמצאים באף מיזם. ולכן כל המיזמים האלה נכשלים, כי זה אותו דבר מאותו דבר…

לא התכוונתי לכך שרוב הקשרים שלי נגמרו בגלל חוסר בגרות.

לא אמרתי שום דבר על מידת הבגרות של רווקים לעומת נשואים. לא אמרתי שצריך להגיע לרמת בגרות של 10\10 כדי להתחתן.

אמרתי שהיו לי קשרים - שנמשכו יותר מכמה פגישות בודדות - ומה שהפריע לי בהם זה תכונה שבעיני יכולה לעבור שינוי - בגרות - ולכן אם כעבור זמן הייתי פוגשת את אותו אדם, יש מצב שהקשר היה נגמר בצורה אחרת.

(אם ניקח לדוגמה משהו אחר: אם היה מפריע לי שהוא מאוד גבוה, גם כעבור זמן פער הגובה עדיין קיים).

אגב, יצא לי להכיר ממש בקטנה את הלל דחבש ז"ל, יהי זכרו ברוך