מעבר ל"סטיגמה" מאיזו משפחה הם.

לק"י

רק שנראה שהרבה פעמים אחד מבני הזוג מקבל את הכיוון של השני.

בע"ה

תלוי מאוד בשניהם, עד כמה ה'אידיאולוגיה מבית' בוערת בם.

ברור שעם ישראל 'גוי אחד בארץ'! אבל ישנם הבדלים באיך כל ציבור תופש את המציאות ומפרשן אותה..

לי יצא ויוצא להיות בחברת רבים מן הציבור החרדי ואני מרגישה שעבורי אלו הן נקודות כ"כ קריטיות ומשמעותיות שברור לי שלא יתכן מצב כזה.. אבל יש כאלו שבאמת לא מונעים ע"י תפיסת המציאות העכשיווית(דור גאולה,יחס למדינה וכו') באופן  מוחלט ולכן אצלם תתכן מציאות של הקמת בית בישראל! וב"ה..חשוב מאוד! 

אפשרי מאוד ומשתנה מאחד לאחד..!

שבע"ה נזכור מה העיקר-אחדות ע"מי, לעומת הטפל.(טפל חלקי...

מה שהכי חשוב, זה ללבן את כל הסוגיות האפשריות: פאה או מטפחת, היכן ילמדו הילדים וכו' וכו'.

בס''ד

הדבר אפשרי אבל תלוי במספר דברים...

עד כמה המשפחות לוחצות...

חרדים יכולים להיות משפחה מאוד קשה בקטע הזה.

כמו שכבר אמרו פה, אם האידיאולוגיה מאד חזקה אצל שני הצדדים יהיה מאד קשה לגשר על הפערים.

גם בהמשך החיים עלולים להיווצר חילוקי דעות שונים שלא חשבו לבדוק אותם לפני...

אני מכירה כמה משפחות (לא צעירות) עם ילדים גדולים שאחד ההורים חרדי והשני דת"ל והם הגיעו להסכמה בינהם, שאת הבנים שולחים למסגרות לימודיות של דתיים לאומיים ואת הבנות שולחים לחרדי.

חלק מהילדים במשפ' הזאת היו - תקופה חרדיים ותקופה אחרת ד"ל.

לדעתי זה ממש יכול לבלבל את הילדים בבחירת מסלול ודרך חיים.

אבל עדיין, זה מאד אינדיוידואלי, ותלוי עד כמה ההשקפות של המועמדים/בני הזוג חזקות.

אני סתם צינית,

לאור הצעה שהגיעה אליי לפני זמן מה:

בחור שאמנם למד בישיבה תיכונית, חסידית ידועה ונחשבת בציבורנו,

אבל בשיעור א' בחר ללמוד בישיבה חרדית מפורסמת והוא שם עד היום.

חליפה שחורה, מגבעת ושאר ירקות.

נשמע חיצוני לחלוטין- אבל הופעה כזאת זו החלטה של דרך חיים במודע.

בס''ד

לא כמו חרדי?? או חלקי כחרדי.. [חולצה לבנה, כיפה שחורה..]

והם לא מחוברים אליו לגמרי..

אוטומטית נדלקת לי נורה אדומה:

- אז למה הוא שם? ההורים שלו רשמו אותו נגד רצונו?

- הוא השתנה ומפחד לעשות צעד שינוי לאווירה שנכונה לו?

- הוא לא סגור על עצמו?

וכו' וכו'..

אין ספק שלא תמיד נכון לשאול שאלות כאלה על כל אחד-

כי זה מאוד תלוי אדם, מצב-

וחובה לשמוע את המכלול..

גיליתי שיש אנשים שדווקא הימצאותם בחברה שונה- היא טובה עבורם יותר מאשר להיות עם אנשים שחיים בדרך שלהם.

ההיבדלות מהכלל, השונות- היא זאת שמקדמת אותם ומובילה אותם אל הדרך הייחודית שלהם.

לעיתים זה ממש לא מובן ולעיתים כן-

מאוד תלוי במניעים של אותו אדם..

לגבי מה שכתבת-

מה ההבדל בין כיפה שחורה+חולצה לבנה ואם יש מעל זה ז'קט שחור או אין?

בעיניי זה אותו דבר. אלו פרטים קטנים.

וגם- אם הוא לומד בישיבה חרדית, מדוע הוא בוחר להיראות שונה מהם וללכת נגד הזרם?

אני באופן אישי- פחות מתחברת להופעה הזאת, כי היא זרה לי, אני מרגישה שזה עולם אחר משלי.

ברור - שיותר חשוב הפְנים, השקפת עולם, דעות, מידות, יראת שמיים-

אבל סביר להניח שאם בחור בוחר להיראות ככה במודע ומבחירה-

יהיו ביני לבינו כמה פערים שלא בטוחה שישמחו אותי..

בס''ד

בסוף תגובתך האחרונה את אמרת שהדברים שהצגת שם נשמעים חיצוניים לחלוטין אך כאן את נכנסת לעומקם של הדברים וההסברים.. 

בכל מקרה תודה על תגובתך.. היא בהחלט מעוררת מחשבה..

עוד דעות?!..

שזה לא בדיוק חרדי קלאסי עם דת"ל קלאסי. 

מכיר זוגות כאלה, ששני הצדדים היו מראש על התפר, אבל כל אחד מכיוון אחר.

גם ככה אחרי החתונה הפערים והחסרונות של בני הזוג בולטים יותר...

להתחתן מתוך שלמות של האדם..

תמיד אחרי החתונה החסרונות פתאום נראים גדולים יותר אז דרך חיים שזה מספיק משמעותי לשני בני הזוג במידה זו או אחרת...

לדעתי זה מיותר...

כפי שרואים פה, לא כל אחד מוצא בקלות. ואם יש אדם שאישית מאד מתאים, אז רק ה"זרם" השונה של המשפחה עדיין אינו לגמרי אומר. לא בכל מקרה.

תלוי עד כמה השונות האישית בין בני האדם, במנטליות, באופי, בהשקפה.

לעיתים מישהי ממשפחה חרדית, שמוצא חן בעיניה מישהו תורני-לאומי, למשל, "תלך אחריו" יותר ממישהי מאותו "תת-מגזר" שלו.

"חרדי" - "דתי לאומי", זו הגדרה כוללת מידי. ויש בה גם הרבה דמיונות.

בס''ד

כשפתחתי את השרשור הזה הייתי בטוח שרוב הדעות פה יהיו לשלילה.. אבל כעת אני רואה שההיפך..

ואגב דן, אתה כתבת לדעתי את נקודת העניין בשורה האחרונה שלך..

ציטוט מתגובתך: '' "חרדי" - "דתי לאומי", זו הגדרה כוללת מידי. ויש בה גם הרבה דמיונות ''

בין מישהו/י מבית חרדי, שמתחתן עם דת"ל,

לבין מישהו/י חרדית שמתחתן עם דת"ל.

מבית- לא מחייב בכלל שיש בו שמץ ממנטליות הבית.

אבל להכנס לנישואים עם מישהו שהוא אידיאולוגית שונה ממך, כבר בהווה = צרות מובטחות בטווח הקרוב והרחוק!

האהבה לא תחסוך את החיכוכים שזה יזמן. וההתאמה האישית חשובה, אך לא מסיטה הצידה את השוני המנטלי.

לא מומלץ.

(וכמובן שההגדרה חרדי/דת"ל כוללת ורחבה, אבל בוא נלך על הקלאסה לצורך הדוגמא...

וזה לא דמיון. זה אורח חיים שלם, שונה.)

וגם בתוך ה"חרדי" וה"דת"ל" יש הבדלים. לעיתים, ה"חרדי" לא בדיוק מה שמדמיינים שזה חרדי, כלומר - הוא סה"כ ירא שמיים, עדין, מדקדק במצוות וכו', וגם ה"דת"ל" די דומה..  זה שאמרתי. צריך לבדוק לגופו.

כלומר: לא תמיד זה באמת שונות "אידיאולוגית" (שבצורתה החריפה את צודקת שלפעמים יכולה לגרום לבעיות). לפעמים, את ה"הווי" החרדי, במובנו היפה, הבת לוקחת. והאידיאולוגיה (אולי אפילו כחלק מאותו "הווי" חרדי..), הולכת אחרי בעלה, הצדיק-הלאומי...

את מדברת, בבמחילה, בנושא הזה ב"תיאוריות" (שני בני הזוג משפיעים בכל דבר בבית וכו')..

זה בדיוק עובד ככה, כפי שכתבתי, אצל אנשים שהם "ככה". אישי לגמרי.

יכולה להיות אשה שאין לה את ה"אידיאולוגיה" שעליה דיברת (ולכך התייחסתי), אבל יש לה הרבה דברים טובים אחרים מההווי החרדי בו גדלה. למשל - ההליכה אחרי הבעל בעניינים "רוחניים" - "השקפה תורנית".

וכמו שכבר כתבתי - אכן לא התייחסתי לשונות "אידיאולוגית" ברורה, אז לא כ"כ מובן לי על מה חלקת.

השאלה איזה אורח חיים יהיה בבית.

והאם השלום ישכון בו, לאורך זמן.

מנסיון- לא פשוט לחיות בבית עם שני זרמים שונים.

ממליצה לא להכנס לזה.

למה? כי ע"מ לשמור על הרמוניה דרושים ויתור וסבלנות הרבה יותר מהנורמה. על ויתור על אמונות ואידיאולוגיות חזקות שלך.

ואז כשהילדים גדלים, צריך למצוא מסגרת לימודים, למשל, שתתאים לשדעות של שני ההורים, וזה לא פשוט...

בס"ד

אבל באיזה שלב [בד"כ מתי שצריך לשלוח את הילדים למוסדות ]

הבית תופס כיוון לכאן או לכאן.

מכירה מקרוב ממש. 

בן-דוד שלי, חרדי ליטאי חזק, אמנם מבית סרוג, החליט לאחרונה "להתפשר" ולהיפגש גם עם "מזרחסטיות".

(בתור ה"מזרחיסטית" הנשואה היחידה במשפחה הוטל עליי למצוא שדכנים מתאימים).

אני באמת תוהה עם זה יצליח.

לפי התגובות פה, אני ממש מקווה שכן, בעזרת ה'.

מתואמת-

אם הוא מוכן "להתפשר" וללכת על מיזרוחניקיות, לא יודעת כמה הקשרים יצליחו, הוא מראש רואה את הבחורה כפשרה ופחות טובה, אז איזה קשר הוא רוצה להוציא מזה???

אנחנו ממקומות שונים-הפוכים,הוא ממאה שערים אבל עם ראש פתוח ל"מזרוחניקים" ואני הייתי מסורתית והתחזקתי,אנחנו גרים במאחז והוא עדיין עם לבוש חרדי אבל שלם עם הטוב שבכל הגוונים,ניראה לי שהציבור החרדלי בכללי הולך ומתחזק אז ההתמודדויות הם ציבוריות היום (חינוך וכד') אבל זה עניין אישי של אופי והשקפה צריך לדבר ולפתוח את הדברים מה כל אחד מאמין ופתוח אליו,לא שצד אחר ירגיש חלילה "מתפשר" חלילה וחס ,לא מתחתנים ככה,מתחתנים מלב שלם ומעריך.

שה'  ישים שלום בכל בית ובעם ישראל בכלל-וזאת העצה הכי גדולה לשלום-להתפלל המונמון למי שהשלום שלו...

הציבור החרדל"י הולך ומתחזק אבל הם לא דומים לחרדים. היחס להלכה אצל החרדים הוא הרבה יותר ריציני ולא כל הזמן מחפשים רב מקל... אני הפגשתי בחורה חרדית עם דתי לאומי, דוקא עם רקע מתאים, אבל כשהוא שמע שמחמירים הוא הגיב איזה אמירה צינית..

לק"י

יש הרבה דלי"ם שהולכים לפי הרב אליהו זצ"ל, והוא מאוד מחמיר..

ככה שזה תלוי בבנאדם, ולא במגזר שלו.

או שאולי פשוט הוא עבר שוב שינוי, כמו השינוי מדת"ל לחרדי, וכעת הוא קצת פחות חרדי... באמת, אמא שלו אמרה לי שהוא הולך ללמוד מקצוע, אז זה כבר לא החרדי "הקלאסי".

בכל אופן, נשמח כולנו לראות אותו נשוי! בעזרת ה'!

שה"שילוב" בין חרדית לדתי לאומי, נפוץ יותר מה"שילוב" בין חרדי לדתיה לאומית..

לא כן?..

מכירה מקרוב מצב של נישואים של שני המגזרים.

לדעתי יש הבדל יותר מהותי בין המגזרים מעבר למה שדיברו עד עכשיו.

יש הבדל בהתייחסות לדברים, ברמת העצמאות בחשיבה, במידת לקיחת האחריות על דברים כלליים וזה מקרין גם על דברים פרטיים, וגם בסופו של דבר בבית.

וזה יכול להוביל לקשייים שקשה לדעתי לחזות אותם לפני הנישואין.

זאת דעתי האישית.

יכולה לפרט יותר באישי.

אצל החרדים נישואים עם דת"ל נחשב לנישואים סוג ב' ( אם מדובר באמת בחרדי) ויתכן שזה פיתרון לאנשים עם בעיות שלא מצאו שידוך בתוך החרדים .ואני מכירה אישית מקרה כזה שלאחר החתונה הבחור החרדי התגלה כבעל בעיות נפשיות .

בס"ד

מאשר חרדי אשכנזי.

בד"כ ספרדים יותר קלילים בנושאים של מגזרים ובכלל.

שאלה מוזרה בתכלית המוזרות

למה אתה מתכוון ב"חרדי" וב"דת"ל"?

הסוגים כל כך רבים וחופפים המון.

אם השאלה היא "האם בחור קלאסי מפוניבז' יסתדר עם בחורה קלאסית מ-*******-" (תשלימו בעצמכם, לא מכיר)

הרי שהתשובה היא כנראה שלא.

אבל חוץ מהם יש כל כך הרבה סוגים וגוונים, שפשוט אי אפשר לענות על השאלה. (אני מניח שבחור קלאסי מפוניבז' לא ייגש מלכתחילה לשידוך עם דת"לית, וכן להיפך, כך שגם האפשרות הזאת לא קיימת)

קחו כדוגמא אותי...

סתם סתם, אל תקחו!

(ותודה למושיקו ולאושר תמידי)

בקיצור, שאלה חדשה דחוווף!

מדובר בבחור\ה מ"בית חרדי"? (שגם הוא במידה רבה חרדי ללא ספק ובכל מצב, לעניות דעתי. וכך זה צריך להיות.)

או בבחור\ה עם "השקפות" חרדיות? (מה זה בכלל?)

(ואותן שאלות לגבי הדת"ל)

בס''ד

היי מוטי.. הייתי ממליץ לך לקרוא את שאלתי שוב.. בתוך שאלתי הוספתי בסוגריים על שלל גווניהם ומי כן או לא...

אז גם שאלתך החדשה כלולה בתוך שאלתי...

אתה זורק עלינו את כל העבודה?

הבדלים אפילו גדולים יותר. אבל בגלל שאין כמעט חיכוך בין המגזר הדתי לחרדי, הסיכויים לזה קלושים. ברור לי שיש כאלה שלא מפריע להם  (שלא לדבר על כאלה שיותר מזדהים) עם הדרך של המגזר השני. אבל בגלל שאין כמעט הזדמנויות להתקרבות-לא יכולים להגיע למצב של חתונה.

בס''ד

ראשית תודה לכל העונים..

שנית או יותר נכון אם אני אסכם את העניין כפי שיוצא מהשרשור הזה.. יוצא:זוגיות בין דת''ל\ית לבין חרדי\ת אפשריים אם כי יש דברים שיכולים להפריע וחייבים לתת עליהם את הדעת.. [כגון:מקום לימוד הילדים בבית הספר] 

ת'אמת שכשפתחתי את השרשור הייתי בטוח שרוב התגובות ישללו את הרעיון ודיי הופתעתי...

גם אני חושב שיש הרבה מן המשותף בין שני המגזרים אם כי יש דברים שיכולים להפריע ועם רצון של שני הצדדים אפשר להתגבר עליהם אך כל זאת חייב להיות מתוך בירור הנושאים לעומק מתוך מחשבה מעמיקה ולא אי תשומת לב אליהם..

שוב תודה רבה לכולכם!!! 

המשך ערב טוב

האם זה טוב? לא! לא! לא! לא!

כמה שלכאורה הכל דומה, ככה השוני והפערים בהשקפה, מנטליות, אמונות, שאיפות, רצונות- שונה.

בתור אדם לא-נשוי, השאלה העיקרית שאני רואה, שכמעט כל פתרון לה שאני חושב עליו הוא בעייתי, היא שאלת החינוך. חינוך חרדי או דתי?

בדרך כלל, יהיה חשוב לכל אחד מבני הזוג שהילדים "שלו" יתחנכו בדרך שבה הוא גדל (על כל היתרונות והחסרונות שבכל דרך). ואז מה? הרי בסופו של דבר כדאי שתהיה דרך אחת, אחידה וברורה בבית. קו מסוים שהוא הבסיס שממנו הילד צומח (אולי הוא יצמח לכיוון החרדי בהמשך, אולי לדתי ואולי לחילוני - אבל ברור שהוא יצמח).

אני לא חושב שפייר להקשות כ"כ על הילדים בבחירת הדרך אם לא הולכים בדרך הזו לכתחילה, ומתוך ידיעה שמישהו(וכדאי שכל אחד שהולך בדרך הזו "יתחמש" בנקודת המוצא הזו) יצטרך לוותר - לפחות בחלק הזה. כי איזשהו קו צריך להוביל. בית שלא בטוח ושלם בדרך שהוא הולך בה, שלא הצליח ליצור קו עם מכנה משותף שכולל בתוכו את השונויות של כל בן זוג הוא בית עם סיכוי הרבה יותר גדול לבעיות מסוגים שונים ומשונים בדרך. ובהתאם - גם הבעיות והקשיים בדרך יהיו ע"פ רוב גדולים יותר מהקשיים של זוג "נורמלי" שלא הלך בדרך הזו.

אין לי ספק, שדרך כזו היא דרך שנודעה לשנים. שני אנשים גדולים. מאוד.

בלי זה, ....

נתפלל לטוב.

אם פעם אחרי פעם את פוסלת דייטים רק על סמך מראה, תעשי להם ולך טובה ותבקשי תמונה.

מראש אין להם סיכוי .

וזה לא להעלות סטנדרטים, זה לשנות/לדייק סטנדרטים.

כל אחד ומה שחשוב לו.

אין את הבחור המושלם, חיצונית אולי כן, אבל אין שלמות אצל אף אחד.

ופוסלת עוד לפני הדייט, 

בדייטים עצמם פחות מפריע לי אם משהו לא 100%

ותודה על התשובה🙏

יש מראה שהוא גבולי מבחינתך? אז תנסי?

אבל נשארת עם גזרה מצומצמת...

בסוף אם חשוב לי גובה מסוים אז 50% יורדים רק על זה...

ואני תוהה עם עצמי אם לא כדאי להתפשר על כאלו נמוכים יותר, למרות שרואה שבדייטים עצמם זה מפריע לי... (אני גבוהה יחסית)

מה שהחברות אומרות זה שטויות. איפה כתוב שאשה וגבר צריכים להיות באותה רמת יופי? 

זה תלוי בך. 

תחשבי טוב מה מתאים לך, מה חשוב לך, מי את.

יש הרבה זוגות שאחד נאה ביותר והשני ההיפך הגמור והם מסתדרים מצוין ואוהבים מאד. ונשואים מספרים שמתרגלים למראה בסוף כי זה כ"כ מתגמד לעומת האישיות.

הבעיה שאת מתארת היא של בעיה של רבים מאיתנו בדייטים.

אני חושבת שאפשר לחלק את זה לשניים- מראה חיצוני בדייטים ומראה חיצוני בתמונות. 

עם תמונות רצוי באמת לתת יותר צ'אנס כמו שההורים שלך אומרים... 

בדייטים זה כבר יותר תלוי עד כמה יש בעינייך פוטנציאל ששווה להמתין ולראות אם גם המראה יתחבב בסוף.

רק שואלת, כמה זמן לתת צ'אנס לראות שאני מתרגלת למראה החיצוני בדייטים?

ומפחדת שאראה שהבחור מתאים לי רק לא אוהבת איך שהוא נראה ואכנס לקונפליקט ולא אדע מה להחליט😏

בסוף זה משהו שמוטבע בי עמוק, לא רק רצון להרשים ו"מה יגידו" האנשים...

ותסתכלי פנימה מה באמת מפריע לך.

האמת שמאז שאני ילדה ממש קטנה הפריע לי מראה חיצוני, אמא שלי אמרה לי שכבר שהייתי ילדה בת 4 לא הסכמתי להיות חברה של ילדה שיש לה "פנים לא יפות"

כמובן זה עבר לי עם השנים, אבל עדיין בעל זה לכל החיים בעז"ה.

פשוט חושבת שזה שריטה/ טבע בסיסי שלי.

ואני רוצה להיות נשואה למישהו שאני נמשכת אליו, ומפחדת שאם אתחתן עם מישהו שלא אהיה שלימה ב100% איתו יהיה לי קשה להשלים עם זה אחרי הנישואין...

מקווה שאני מצליחה להתנסח ברור בכאלו שעות😅

ועדיף מוקדם מאשר מאוחר. נניח שתמצאי את הבחור המושלם מבחינתך, מה תעשי עוד 10 שנים? 20? המראה משתנה. גם המראה שלך ישתנה אחרי לידות.

אף אחד לא אומר לך לסבול, אבל כן לדייק מה מפריע לך ולמצוא דרך להתגבר על זה.

מכיר אישית מישהי שעד היום לא מסוגל לצאת עם מישהו שהוא לא "חתיך" כלשונה. כבר מתקרבת היום ל40

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש

לא בטוחה שאגוצנטריות היא מה שצריך...

גם בלי לשייך את זה לאגוצנטריות.

רק ברגע שאתה שלם עם עצמך וגאה במי שאתה ולא מחביא את מי שאתה אתה באמת מוכן להכניס עוד מישהו לחיים שלך

כל עוד אתה לא שם אתה רק תתעסק בהתגוננות על מי שאתה כצורך הישרדותי ולא תוכל באמת להיפתח ולבנות משהו יציב

זו גם תובנה שלי מהתקופה הארונה