כמה חשובה הבדיקה של סקירת מערכות (מאוחרת), בהנחה שאני לא מתכוונת להפיל אם תתגלה חלילה תסמונת דאון או משהו דומה?
זאת אומרת - כמה סיכויים יש לגילוי מומים שאפשר לעזור בהם בזמן ההיריון או אחרי הלידה?
(בהיריונות הקודמים עשיתי, אבל כעת אני מתחילה לתהות - גם בגלל שבעצם פספסתי את הזמן לקביעת תור).
הלחץ לקראת הסקירה ותוך כדי - לא תורמים לי לשקט הנפשי.
וחוץ מזה, מבחינתי זה טרטור - הנסיעה לסקירה, ההמתנה בתור, משך הסקירה עצמה... ואני גם לא אוהבת את זה - את השכיבה על הגב במשך הרבה זמן, את החומר המגעיל ששמים כדי שהמתמר יעבוד טוב...
בקיצור, מבחינתי, אם זה לא נצרך מבחינה רפואית - אני מעדיפה לוותר.
אלא הרבה מומים אחרים.
וכן- יש מומים שגילוי מוקדם יכול להיות מטופל..
אפילו דרך הרחם ממש.
החלטות טובות ובשורות טובות 
יש כל מיני סימנים שיכולים להעיד או לעורר חשש..
למשל מומים בלב, וכו'.
במידה ומוצאים שני ממצאים המעידים על שינוי באנטומיה של העובר
ייתכן שמדובר על בעיה כרומוזומלית
ולא אמרתי שזה רק מה שהסקירה מאבחנת. אלא התייחסתי למה שהכותבת כתבה.
אבל לא כל עובר שמוצאים לו בעיה בלב בהכרח חולה בתסמונת ל"ע.
שימי לב להבדל
ומצאתי סימוך בויקיפדה:
בקרב הלוקים בתסמונת ישנה סכנה למוות בגיל צעיר, בעיקר בילדות המוקדמת, כי ללוקים בתסמונת יש חור במחיצת הלב המקשר את שני חדרי הלב ומוריד מיעילות עבודת הלב.
שלא כל מי שיש לו מום בלב- יש לו תסמונת
אבל מי שיש לו תסמונת- יש לו מום בלב..
בשורות טובות יקרה..
הייתה לי אחות עם תסמונת דאון. ב"ה לא היו לה בעיות בלב. (היא נפטרה בגיל חצי שנה מחיידק אלים).
לשמוע על גישות אחרות בנושא.
אני ממש ממש חיכיתי לסקירה (לא ראיתי אותו מהאלטרסאונד של שבוע 7/8)
נהניתי מכל שניה
הצטערתי שנגמר
ומצטערת עוד יותר שאין עוד סקירה באופק שאפשר לצפות בו הרבה זמן ולא רק כמה דקות של אולטרסאונד.
אולי שזה בגלל הריון ראשון
אצלי זה לא רק בגלל שזה לא היריון ראשון. למשל - את האולטרסאונד הראשון עשיתי בשבוע 12, ואז כבר רואים ממש תינוק (ואותו דווקא כן היה חשוב לי לעשות, כי אני אחרי הפלה בשבוע 10, ורציתי לראות שהפעם הכול בסדר).
ואני גם באופן כללי לא חסידה של רופאים ובדיקות.
וגם לאחרונה שמענו גישה שטוענת שלא צריך יותר מאולטרסאונד אחד במהלך כל ההיריון, וגם עליו אפשר לוותר.
באופן אישי אני די חלשה בהיריונות, וכל נסיעה מחלישה אותי מאוד, אז אני מעדיפה כמה שפחות לנסוע לבדיקות ולרופא. (גם עדיין לא מצאתי רופאה כלבבי, מה לעשות).
שידעו שיש מום וידעו מייד לנתח לאחר הלידה.
מישהי היתה בהריון עם תאומים,
גילו שיש בעיה בעורק של הלב, שעובר מעובר אחד לשני
כך שבעצם העובר שאליו עבר הדם, קיבל דם לא מחומצן ונפגע אנושות
והעובר השני גם הוא היה על סף קריסת מערכות כי כל הדם שלו נלקח
אז עשו ניתוח דרך הרחם (בלייזר) לסגור את החור
העובר הראשון אמנם נפגע וברור שלא יצליח לחיות מחוץ לרחם
אבל הצליחו להציל את העובר השני, בעז"ה לחיים טובים.
ויש לי עוד כמה סיפורים כאלו,
אבל אני אחסוך מכם. פשוט תעשו בדיקות.
ועוד כמה דברים
עדיף לדעת מראש ולטפל מייד בלידה. לפעמים צריך שיכינו כבר רופא ואינקובטור וכו'.
לפעמים אם צריך ניתוח כלשהו או שיש איזה בעייות במערכת העיכול וכו' אז עדיף אולי לא להניק מייד בלידה למשל.
הכניסו לה לרחם בניתוח תוך רחמי בלון קטן שתפס את מקום הסרעפת כדי שבלידה ברגע היצירה לא ימחצו לתינוקת הראות
זה נס גדול שתדעו חברות!
אני מכירה סיפור של דוקטור רוני נלינגר מבני ברק, נכנסתי אליו לעשות אצלו סקירת מערכות והוא אמר לי את רואה את הילד שיצא עכשיו? הוא נולד ללא כבד, והטיסו את האמא בהריון לחו"ל למקום מיוחד שם ילדו אותה והשתילו לו כבד
היום רוב הרבנים נותנים הוראה לעשות בדיוקת מצילות חיים!!!
אנסח מחדש את השאלה:
מה אחוזי הגילוי של מומים שאפשר לטפל בהם?
ועוד שאלה -
האם אפשר לעשות את הסקירה המאוחרת גם אחרי השבועות שכתובים בהמלצות?
ובנוסף לכך, מומים בלב בד"כ מוודאים באקו לב עובר ולא מספיקה סקירת המערכות
אלא א"כ מדובר במום מאוד בולט.
הסבירות לתסמונת דאון עולה רק מעל גיל 35 , מתחת לזה זה די נדיר ואין טעם
להעסיק את עצמיך בפחדים מתסמונת דאון.
ואני כן ממליצה לעשות סקירת מערכות , כי כפי שכתבו פה זה ממש יכול להציל את חייו ,
אם מטפלים מיד כשהוא נולד.
(גם נשואה לאחד כזה )
לא יודעת להגיד לך אחוזים,
כדאי לעשות בזמן כי זה שלב שבו העובר בגודל שקל לסקור את כל האיברים שלו, ככל שהוא גדול יותר זה מסובך יותר.
גם אצלנו התגלה מום כזה בסקירה. זה לא כ"כ נדיר. הרופא הסביר בשלווה ובנחת שלרוב הבעיה נפתרת בעצמה, ושנצטרך רק לעקוב אחרי הלידה. עקבנו ברוגע ב"ה החור נסתם.
את כל הבדיקות עושים באולטרסאונד עם אמא שמשתפת פעולה ולא על תינוק בן יומו שלא מבין מה רוצים ממנו,
בהריון יש שהות להתייעץ ולבקש חוות דעת שנייה, להחליט איפה רוצים ללדת ולדבר עם מנתח מראש.
אחרי הלידה אם זה מצב חירום אז מי שיהיה תורן ינתח, באיזה בית חולים שהיולדת נמצאת ואולי היא הייתה בוחרת בבית חולים אחר אם הייתה יודעת שיהיה צורך בניתוח מיד אחרי הלידה, בד"כ לא יעבירו תינוק בן יומו בין בתי חולים כשהוא במצב כזה.
ושוב, אני לא אפרט כי לא קיבלתי רשות אבל מכירה מקרים אישית שבהם הטיפול משמעותית היה טוב ויעיל יותר בגלל שהיה זיהוי של הבעיה עוד בהריון.
ברור שבוחנים גם בסקירה וגם אחרי הלידה מה סוג החור וכמה הוא חמור ודחוף וכו'
לא מנתחים אף אחד סתם.
כנראה שזה היה סכנת חיים.
יש מומים שחייבים לטפל בהם מיד אחרי הלידה- כי אחרת יהיה להם נזק לטווח ארוך.
גם הרופאים יודעים שכדאי לחכות עם ניתוחים עם יילודים..
כשיש ממש חור בלב- שיכול לגרום להרעלת דם- הכי טוב לגלות מוקדם ולטפל מיד אחרי הלידה ולא כשיש כבר נזקים (איך מגלים ל"ע דבר כזה לא בסקירת מערכות? הרי לא עושים א"ס לתינוק בלי סיבה..)
ידעת מראש ויכולת לבחור
ולעומת זאת בת דודה שלי נולדה עם הטטרולוגיה של פאלו.
אם את לא יודעת מה זה, מדובר בתסמונת שבה חוץ מ2 דברים בלב (נדמה לי אין הפרדה של החדרים או משהו כזה)
גם חסר העורק הראשי- אבי העורקים
והיא, בכל מקום אחר, היתה יכולה למות.
אז יש מומי לב שאפשר לחכות איתם, ויש מומי לב שלפעמים יכולים כן להרוג, או לפגוע אנושות
מרובות ילדים, שאלה לנשים שמגדלות כאלו משפחות,
מה מניע אתכן ללדת עוד ועוד ילדים?
הרי לגדל ילדים זאת מבחינתי המשימה הכי חשובה ומורכבת שיש בחיים
ב"ה יש לי כבר חמישה ואני רוצה עוד
אבל לא שואפת למספרים דו ספרתיים..
אז מה גורם לכן לעשות את זה כפול 10 +?
זה לא מלחיץ אותכן האתגר והאחריות?
יש בסביבה שלי המון משפחות כאלו ואני מוצאת עצמי חושבת על זה הרבה
לא נעים לשאול אותם ישירות
אז שואלת פה
אגב יכולות לענות גם כאלו עם 8-9-10 ילדים.. זה גם הרבה 😃
הוא לא מספר הילדים
אלא
מי האמא שאני
ודוקא מרגישה שאם היתי עוצרת בילד הרביעי-חמישי אז היתי נשארת בחוויה של הקושי והאתגר פי כמה
ודוקא אחרי גיליתי את המיומנות לאמהות בחוויה טובה יותר
אפילו שהעומס גדל
כאילו עם כל ילד למדתי כל כך הרבה עם עצמי ועל עצמי וזה בסוף גידל אותי
וכל ילד היה ממש מצע לתרגל את המיומנויות(בקטע טוב הכוונה..לא שעושה עליו ניסוי חלילה..אלא שהוא עוזר לי להוציא מעצמי יותר את הרצונות הטובים שלא מספיק הצלחתי לגלות החוצה ולממש עם הראשונים כי היתי טרודה בללמוד לתפקד בתוך זה)
תחילת הריון. בחילות, בחילות, בחילות
כמעט בלי הקאות.
חוסר תאבון
אוכלת כמעט כלום, אז גם אין כוח
אני בשלושה מצבים: עובדת /על הספה/ עצבנית.
בד''כ אני לא בעד התערבות תרופתית, בטח בהריון.
יש כ''כ הרבה סיבות לבקש מרשם לבונג'סטה, אבל יש כאן נשים שהיו להן סיבות לא לקחת?
אשמח לשמוע למה ואיך הסתדרתן
והאם נותנים מרשם במצב שלי? בחילות כמעט ללא הקאות.
תודה
בלי ספק (ולגבי בטיחות התרופה אין לך מה לדאוג)
אם את פחות או יותר מתפקדת
הייתי אומרת לך לנסות בלי כי התרופה עצמה מאוד גורמת לעייפות (יש לה חומר מרדים) וזה לכשעצמו קושי מאוד גדול.
תנסי לקחת ויטמין b6, תראי אם יש שיפור בהרגשה שלך. זה אחד מהמרכיבים של בונגסטה ואולי יספיק לך.
בריאות הנפש.
לאישה ולסביבה.
(לפעמים מצב ממושך כזה גורם לקושי נפשי)
אז אני וחמותי בדרכ מסתדרות פלוס פלוס ברמת שיתופים התייעצויות וכו, בשנה האחרונה מאז שלא חזרנו לצפון לאחר "סיום" המלחמה, חמותי נעשתה עוקצנית מהרגיל- תמיד הייתה זורקת הערות אבל מאחרי המלחמה ובייחוד מאז שהבן שלה לא חזר צפונה אלא נשארנו במרכז.
סה"כ היא אישה עם לב טוב מאוד, אמא וסבתא מדהימה, אבל מתערבת יותר מדי ומרשה לעצמה לשאול הכל, כנל לגבי חרדת נטישה שלה ורצון תמיד להיות מעורבת והסבתא הכי טובה (אוי ואבוי אם לאחד הנכדים כיף יותר בצד השני), גם כשהיינו גרים לידה בצפון היה לה קשה אם היינו מספר ימים ברצף אצל המשפחה שלי (שהיו רואים אותנו אז אחת לכמה חודשים).
כתוצאה מהמלחמה המשפחה שלי יותר נתראה איתנו ופחות הם בגלל המרחק, אנחנו לא גרים ליד שום צד אבל הצד שלי יותר קרוב עדיין אז יוצא שפעם בשבועיים נגיד אחותי באה לישון פה מביאה מתנות לילדים וכו וזה פשוט צורם לה .
היה יומולדת לבת שלי השבוע וזה היה בתאריך של בעלי , לא הזמנתי אותה ליומולדת של הבת שלי , זה היה בעיקר עם חברות, ואמא שלי ואחותי הגיעו ע"מ לעזור לי , נודע לה על זה (דרך בעלי לאחר שחקרה אותו למרות שביקשתי שלא יגיד ע"מ לא לצער אותה, מה גם שלא הזמנתי את אמא שלי מראש והיא באמת הגיעה לעזור לי כי אני בשבוע מטורף של ארגון שני ימי הולדת פלוס תינוק שמוציא שיניים), וגם הסיבה העיקרית שלא הזמנתי כי אם הם היו באים מהצפון הם היו נשארים לישון ולא התאים לי לארח (אציין שבכל מהלך המלחמה החלפנו את תפקיד חמי וחמותי ואירחנו אותם ואת אחים של בעלי כמעט בכל החגים כל שנה כי שכרנו דירות בתור מפונים והם היו במלונות ). בקיצור עשתה סרט לבעלי למה לא הוזמנו אנחנו גם סבתא וסבא, וכל זה בידיעה שהיא על רמקול כדי שאשמע , ואח"כ שאלה אם אמא שלי עוד אצלנו - כאילו מה אכפת לך ???
גרמה לבעלי ריב איתי ערב יום ההולדת שלו שאמא שלו צודקת ושאני אנטי אליה בזמן האחרון - (אצלו אנטי זה לא להתייחס אליה כמו אמא שלי בול, למרות שאני כל יומיים מחייגת אליה, יש וידאו קבוע עם הנכדים, ועוד), ולי נמאס לרצות אותה היא אישה שמפחדת שהנכדים והילדים לא יעניקו לה מספיק תשומת לב כמו שהיא רוצה וזה כבר משפיע לי על החיים גם מרחוק תמיד צריך ללכת בתפר הדק בין שלום בית לבין ריצוי שלה .
אני ובעלי רבנו לצערי מול הילדים במקום לחגוג לו בסוף יצא מעפן יצאנו איתם לאיזה נשנוש ביישוב וחזרנו בלי לשיר יומולדת ובלי כלום, הכל בגלל העקיצות שלה . ואכן שנים שלמות שגרתי שם ריציתי אותה והיום אני מגיעה למצב שמצד אחד מרחמת עליה כי. בינה שזה ממקום של חוסר הרצון לעודף יחס הזה, מצד שני לא מסוגלת יותר לסבול שיחות ממנה וכל הערה הכי קטנה שפעם הייתה עוברת לידי, היום גורמת לי לכעס ולרצון להתרחק ממנה .
דוגמא מלפני כמה שבועות - אמרה לבן שלי קניתי לך מלא הפתעות אבל תקבל אותן רק אם בכל פעם שאתה מתקשר לסבתא השנייה תתקשר גם אליי. אשכרה ילד בן 4 מניפולציה רגשית . ובעלי מאוד דומה לה באופי (רק מעודן יותר ברוך השם) אז מלא פיצולים שלנו שהוא מבין אותה לפני שהוא מבין אותי , היום כעס על הבן שלנו שלא רצה לדבר איתה אמרתי לו אתה לא יכול להכריח אותו לדבר עם סבתא אם הוא לא רוצה (כמובן רק אחרי שהיא ניתקה), ובטח שלא לכעוס על ילד אלא לכבד את רצונו
חמתך היא לא הבעיה העיקרית פה, אלא העובדה שאתם לא באותו צד והעובדה שלא שמים לה גבול ברור (ומכבד, אבל ברור)
והיא אכן נשמעת אישה לא נעימה
באמת מניפולציות והתנהגויות לא הגיוניות,
שבמקום לקרב רק מרחיקות וממש ברור התחושות שלך.
השאלה הגדולה היא איך את ובעלך נמצאים יחד באותו הצד ושהוא מבין אותך.
כי כרגע- הוא בעצם נתון בין 2 נשים שהוא אוהב וזה ממשלא קל עבורו.
את צריכה לחשוב בחכמה איך הוא מגיע להבנה של התחושות שלך ומצליח לשים לאמא שלו את הקו האדום, ברגישות אבל באופן ברור
באמת נשמע קשר מעיק ומניפולטיבי.
אני חושבת שמה שחשוב הוא שאת ובעלך תהיו באותו ראש מולה. להבין ולזהות את המניפולציות ולקבוע כללים איך להתנהל מולם.
משפטים או התנהגויות מסוימות שלא יזינו שוב ושוב את השרשרת הזאת.
נשמע שזה מפעיל אותו יותר מאשר אותך ואת יודעת לזהות את המניפולציה.
הייתי אפילו מתייעצת נקודתית עם איש מקצוע כי אלה דפוסים ידועים ויש ממש כללים איך להתנהל מולם.
היא מניפולטיבית ואני במקומך הייתי תופסת רגע מרחק ומתייעצת עם איש מקצוע שמבין בדבר מה לעשות. היא משחקת בך ומתעללת בך (לא לדבר אתך שבת שלמה שאת שם כי לא באת כשהיא רצתה זו ממש התעללות רגשית) ומעוד דברים שכתבת בעבר נשמע התנהלות לא תקינה בעליל! במיוחד שהיא מערבת את הילדים זה יכול ממש להשאיר חותם, אני במקומך ממש לא הייתי מניחה לדברים להמשיך להתנהל כך שלא תעשה גם נזק לילדים.
רק שתדעי אנשים כאלה ככל שתרצי אותם יותר כך הם ישחקו בך יותר, וככל שתציבי באסרטיביות את הגבולות שלך- שצריכים להיות ברורים מאד לך עצמך- כך הם יכבדו אותך יותר, וזה נכון גם מול בעלך. אין לך אחריות על הרגש שלה אם היא נעלבת- צריך להיות לך ברור מה את רוצה ולהתמיד בקיום הרצון שלך.
ממליצה לך בחום לקבל ליווי מקצועי לשינוי הזה ולעשות אותו בחכמה, ועדיף כמה שיותר מהר. אם את במרכז יש לי המלצה למישהי ממש טובה.
שבגלל שאני אדם מרצה מיסודי, ומנסה לעבוד על זה, כשבעלי אומר לי אתמול שהייתי צריכה להזמין אותה ליום הולדת , אני מתחילה להאמין ולחשוב שאני הרעה בסיפור , למרות שהסברתי לו ש יומולדת שלו יום אחכ (אתמול) ורציתי שנהיה יחד רק המשפחה הגרעינית, ושאם המשפחה שלו הייתה באה מהצפון הם היו נשארים לאירוח וכבד עליי כרגע נפשית ופיזית (אציין שהם פה על בסיס לפחות אחת לחודשיים שבת, ובשנים של המלחמה במלא חגים), בקיצור אני מתחילה לחשוב שבאמת חמותי קורבן של הרוע והאנטי שלי למרות שבפועל זה ממש לא ככה. יוצא שגם כשאני מציבה גבול אז בגלל שבעלי לא לצידי ומבין יותר את הפגיעה של אמא שלו מאשר אותי אז אני אומרת אולי הוא צודק אבל יודעת שלא. ועוד סלט שנהיה זה שאין לי למי לפרוק אז שיתפתי את אמא שלי והיא מחזקת אותי אבל מרגיש לי בגידה באמון של בעלי כי אין לו מושג שאמא שלי יודעת ממלא דברים שאמא שלו אמרה לי ושציערו אותי כל השנים
בעלך מבקש ממך להכניס דינמיקה לא מתאימה לקשר בינך לבין חמותך כדי לקבל שקט או כי הוא חושב שאמא שלו צודקת. שתי האפשרויות לא משהו.
לכל קשר יש דינמיקה מתאימה, היא לא אמא שלך ולא יכולה להיות ואם היא מנסה להכנס לתפקיד הזה לא משנה מאיזו סיבה אז הקשר שלכן רק ייפגע.
בנוסף המניפולציות על הילדים אולי לא נראות לא משמעותיות היום אבל בעתיד זה או יהיה יותר גרוע או שהילדים יבינו שהיא משחקת בהם ויתרחקו.
שורש הבעיה כאן שבעלך לא מבין את הבעייתיות, כי אז היה אפשר למצוא פתרון להכל. טיפול זוגי יכול לתת לו ראיה יותר נכונה של המצב.
את עברת ועוברת אתגרים, וזה ממש טבעי שיוצאים מאיזון
וגם באופי שלך את אחת שחושבת כמה צעדים קדימה ועושה הרבה דברים רק כדי לקבל שקט..
אבל השקט לא יגיע מכיבוי שריפות.
כי אחרי כל בלתם יגיע בלתם אחר
פעם מול הילדים
פעם מול השכנים
פעם מול בעלך
פעם מול העבודה
פעם מול חמותך.
השקט יגיע כשלך יהיה שקט פנימי. כשאת תהיי יציבה וחזקה, הרוחות מסביב לא יערערו אותך.
ריצוי וריחוק הם לא מנגנונים שיביאו לך שקט נפשי.
וגם הדינמיקה הזאת בסוף מגיעה גם לקשר הזוגי.
את מתמודדת עם מלא דברים במקביל, ולדעתי חשוב ממש לעשות את זה עם ליווי.
אני מאוד אוהבת תכנים של NLP
אבל כמובן כל מה שנועד לחזק את האני הפנימי ולהזכיר לך את החוזקות שלך ונועד לעזור לך להתמודד מהשורש עם כל בלתם שיבוא, זה מבורך.
בכנות אני חושבת שבעלך צודק וההתנהגות של חמותך לא יוצאת דופן במיוחד וזה חלק מאתגרי החיים.
הבעיה היא בדינמיקה.
אני חולקת מאוד על הפתרון שהוא חושב שצריך להמשיך פה בריצוי כשאת נשרפת לזה מבפנים.
אני חושבת שהפתרון צריך לבוא ממקום שאת שלמה עם הדרך שלך, שהדרך הזו היא בפועל מאוזנת, אבל מתחת לפני השטח עושה שמות.
אנשים מרגישים כשמי שמולם לא שלם עם עצמו והוא "תוקף" או מסרב מתוך התגוננות. והוא קולט שמשהו שם לא שלם וזה מחזק אותו שהוא צודק.
כשבנאדם קולט שהשני שמולו מצד אחד מאוזן, מצד שני בטוח בעצמו, אין לו מה לנסות לדבר עם גורם משפיע כדי לשנות את ההחלטה.
זה כמו שבתור ילדה כשאמא שלי הייתה אומרת "לא" ממקום שלם, קיבלנו את הלא,
אבל כשהיא הייתה אומרת "לא" והרגשנו שזה בא עם מצפון, אז הייתי מבקשת מאבא שישכנע אותה.
וגם הילדים שלי עושים לי את זה. כשמבקשים נניח ממתק ואני אומרת לא ממקום שלם (לא תוקפני ולא חושש) הם עוזבים את הנושא
כשזה מגיע ממקום של "אין לי כח לויכוח"
אז הם מנסים לבקש בדרך אחרת (נגיד: ואחרי ארוחת ערב את תרשי??)
בנוסף כשדינמיקה עוברת מדפטס אחד לאחר, לוקח זמן לצד השני גם הוא להגיע לאיזון החדש. חמותך עדיין מחפשת איפה המקום שלה בתוך השינוי הזה.
את מקסימה וחכמה וחזקה, ויש לך לב טוב ויש לך יכולות התמודדות יוצאות דופן, ועם ליווי נכון תראי שאת מצליחה להתחזק ולנהל קשרים ממקום בריא בע"ה.
ותראי שתצליחי לקבל את השקט שלך חזרה ❤️
לא יודעת אם יש לחמותך עוד ילדים
אבל ברור שתהיי בקשר טוב יותר עם אמא שלך
אין ספק.
אין לי רעיונות מעשיים אלא רק לומר לך שאת צודקת, זה לא לגיטמי בכלל.
זכותך להיות במידת הקשר שאת רוצה עם כל אחד מההורים (בטווח המכבד), וזה נראה שאת ממש שם, מעל ומעבר.
אמאל'ה אני רועדת לכתוב את זה...
ממש עכשיו יצאה בדיקה חיובית.
תתפללו איתי שהבטא יהיה תקין!
לא מאמינה שהטיפול הצליח... הייתי בטוחה שגם הפעם לא.
חסד חסד חסד
תתנו לי רעיונות חמודים איך לספר לבעל😍
שיהיה בקלות ובידיים מלאות.
חח לא יודעת לשאלתך, אני הערתי אותו רועדת עם המקלון.
יפה לך על האיפוק..
בשעה טובה ומוצלחת!!!
תחזרי לספר איך הייתה התגובה שלו 😁
מרגש ממש!
שיהיה הריון תקין וקל שיסתיים בידיים מלאות ותינוק בריא!💐♥️
הגעתם למסעדה שבחצי שנה האחרונה אכלתם בה כמה פעמים והיתה לכם הנחה של 20% דרך גוף מסוים.
מגיעים לתשלום ומגלים שהמסעדה החליטה להתנתק מאותו גוף ואין שום הנחה.
נותנים טיפ?
לכתחילה אציע לך לא לסמוך על הנחה אף פעם, תמיד נחמד לקבל אבל תתייחסי למחיר הראשוני כמחיר הסופי.
זה מבאס לשלם יותר ממה שתכננת, אבל אין לזה קשר לטיפ.
שוב אומרת, אני לא נותנת. מבחינתי נותני שירות עושים את עבודתם וצריכים לסמוך על המשכורת שלהם ולא על חסדים של אחרים, בדיוק כמו שאני לא מקבלת טיפ.
בקיצור, אם את מביאה בדרכ וחושבת שזה מגיע למלצרים, לא הייתי מחסירה בגלל שלא קיבלת הנחה, לא קשור אליהם.
נראה לי שאנחנו חלוקות בגישה. אני מתייחסת להנחות כחלק מבחירה שלי אם לקנות משהו
לא רואה עניין להתעלם מזה כשאני עושה השוואות מחירים
תודה על הכנות
שהתלבטנו בין 2 מקומות
אמרנו אוקיי, שם יש הנחה, אז זה עדיין יעמוד בתקציב
אחרת היינו הולכים לסתם פיצרייה פשוטה
פתאום זה פער רציני, והגיע לסכום שלא תיכננו להוציא
אז עכשיו הסיפור מסופר אחרת.
את צריכה להחליט כמה טיפ חשוב לך לבי יוצא דופן...
אם באמת החריגה מהתקציב היא לא אפשרית, אז תמחלו לעצמכם ואל תשלמו טיפ
ולמדתם להבא לוודא לפני שיוצאים..
מבינה את העוגמת נפש שחשבתם שהכל יותר זול עבורכם ב20 אחוז...
זה כמו שתגידי בגלל שחטפתי קנס חניה על הבילוי אז לא אשלם טיפ..
מבאס לשלם יותר ממה שתכננת, אבל זה לא קשור לטיפ.
הקשר הוא יותר רגשי.
(אלא אם זה טיפ שהולך למסעדה עצמה ולא למלצרים)
אני מרגישה שאני מתניידת כמו איזו סבתא. כשאני יושבת אין לי כח לקום, בבוקר אין לי אנרגיה לצאת מהמיטה, כשאני הולכת אני לא מצליחה ללכת בנחת רק חושבת מתי ההליכה תסתיים.
והמשקל שלי סבבה, הכי נמוך שהיה לי בשנים האחרונות (61). וכשאני מבשלת נגיד במטבח אני עומדת בסבבה, כנ"ל כשאני מנקה.
אבל בכללי מרגישה שכל פעולה דורשת ממני משאבים שאין לי. בעבודה אפס מוטיבציה, בקושי גוררת את עצמי לעשות את המשימות הכי דחופות. אחרי העבודה, אם אני לא מתחילה ישר לנקות ולבשל, אני נזרקת על הספה ולא מצליחה לגרד את עצמי. אתמול בערב עשיתי קניות באושר עד, חשבתי לעצמי שעוד דקה אני מתרסקת על הרצפה מעייפות.
אני לוקחת ברזל וויטמין די (שאר הבדיקות יצאו סבבה), לא עושה ספורט בכלל רק בעבודה הולכת כל היום. יש לכן איזה רעיון? כיוון מה יכול לגרום לזה? ואולי אני סתם בטטה?
לומר - אני לא זמינה מחוץ לשעות העבודה ופשוט לא לענות לטל' אם הוא מתקשר.
אם הוא מבקש משהו "ב5 דק'" שבפועל לוקח שעתיים, לומר לו את זה. "בסדר, אני אעשה את זה, אבל זה הולך לקחת לי שעתיים."
"אל תדאג סיכמנו שאעשה xyz ואעשה זאת. אין צורך להזכיר לי."
אבל קשההה לי בלי שוקולד.
ולא. 2 קוביות לא מספיקות לי.
עם האוכל אני מסתדרת, עם הנשנושים פחות...
מה אתן אוכלות בתור נשנוש שהוא ללא סוכר וללא קמח?
אני רגילה לאכול עוגות ושוקולד, לפעמים חטיפים.
החלפתי את זה בסודה, פירות וירקות, מה עוד?
ניקזמנילגבי המייפל והדבש וכו' לא רוצה להגביל את עצמי יותר מדי בהנקה... אבל בהחלט גם מבחינה קלורית עדיף להתנזר לגמרי
