לפני כמה ימים הבת שלי היתה לידי ישמעתי פודקאסט של בית הדין של הרב שמואל אליהו על פגיעה מינית שהיתה. אחרי כמה דקות הבנתי שהיא ממש מדברת פתוח אז העברתי את זה ושמתי לשמוע משהו אחר.
וגם לפני חודש בערך שמעתי פרק אחר והיא היתה ערה ושמעה.
היא מכירה את הנושא כי אני לפעמים מנסה לדבר איתם על מוגנות והיא נערה חכמה ומבינה...
אתמול ישבתי איתה בספה והתחלתי לספר לה משהו.. ואז אמרתי לה עזבי שלא יהיה לשון הרע. אז היא אמרה מה זה וכזה אמרה תספרי ואז גם אני אספר לך משהו
אז סיפרתי לה משהו על זה שאחי הזמין רק את אמא שלי לחג (בלי אבא) וזה הזוי בעיני. כאילו מה הוא חשב לעצמו? איפה אבא שלי אמור לעשות חג?
אז היא אומרת אה שלי הרבה יותר גרוע. את לא תכעסי? היא היתה ממש בלחץ עוד שניה כססה את האצבעות! בקיצור אמרתי לה שאני לא כועסת הכל טוב . חשבתי שהיא תספר שיש לה קשר עם מישהו, אולי אפילו רק טלפוני..
ואז היא לא היתה מסוגלת לדבר היא לקחה את הטלפון שלי והקלידה נפגעתי מינית
אז הייתי בשוק. שאלתי אותה מתי היא אמרה בסביבות גיל 4-5. עוד שוק
ממי? אני לא מספרת.
שאלתי זה היה בזמן של הגן? היא אמרה שזה היה בגיל של הגן אבל לא בגן...
מהמשפחה? ענתה כן
של אבא? ענתה כן
אמרתי לה זה .....? כי יש עליו שמועות במשפחה. אמרה לא. בכלל לא ידעתי.
מהאחים שלו? ענתה כן
אמרתי שם של אח.. לא... שם של האח השני?? כן
בום
אמרתי לה מה קרה?
היינו הורים צעירים וכנראה שפעם אחת היינו צריכים לצאת והוא שמר עליהן. הוא היה אז כבן 15
היא מספרת שהוא נגע עם הבגדים והושיב אותה עליו וזז
אם יכולתי - הייתי הורגת אותו במקום
סליחה אבל אני ככ כועסת שאני פשוט מאחלת לו שימות!
ילדה!!
מצד אחד גם הוא היה נער. מצד שני- היא ילדה קטנה!
אמרתי לה שאין לה מה להתבייש והוא זה שאשם והוא צריך להתבייש במעשים שלו. ואמרתי לה שהוא דפוק ומטומטם ומה לא. ואני לא יודעת אם עשיתי נכון אבל סיפרתי לה על משהו בקטנה שעברתי בילדות. רציתי לתת לה הרגשה שהיא לא לבד.
ואחר כך ניסיתי להסביר לה שרוב האנשים הם לא כאלה , יש כאלה אנשים שפוגעים אבל הם בכלל לא הרוב אבל עדיין צריך להזהר ובגלל זה אני כל הזמן מנסה לשמור עליהם.
היא ביקשה שלא אספר לאף אחד.
אמרתי לה שאולי אנסה למצוא מטפלת ונלך אפשר רק היא לבד או ביחד? אפשר אפילו רק מפגש אחד לנסות.
אז היא אמרה שאפשר.
והאמת היא שבא לי להגיד לו כמה שהוא אדם חרא. הוא אדם בוגר היום ונשוי. ושהוא צריך להתנצל ולקחת אחריות!
אבל אני לא יודעת מה היא באמת מצפה ממני.
היא מצפה שאני אשמור את הסוד או אפוצץ את זה והאשמה תיפול עליו???
אני לא רוצה יותר לראות אותו בכלל. לא בשמחות של המשפחה לא במפגשים. בשום דבר. אבל אז זה יעלה תהיות למה מה קרה... מה הוא עשה... אנחנו נהיה הבעייתים ולא יבינו אותנו.
אני מחפשת אולי מישהי שעברה או בת משפחה שלה עברה דבר כזה ותוכל להדריך אותי
אז אני מחפשת מטפלת שתוכל לעזור
לאן לפנות?
לא רוצה ללכת לרשויות. מפחדת מזה.
לא מרכז לין ולא רווחה.