בעיקר ההתכתבות כל היום, גם בחברה חילונית זה לא מקובל שגבר ואישה סטרייטים שהם לא זוג, יתכתבו כל היום. עוד יותר מחשיד שהוא מחק את ההודעה.

העבודה ששניהם נשואים לא מפחיתה מהחשש בכלל.

גם בעלי עובד עם נשים בעבודה, ואני עם הרבה גברים, אבל יש גבולות ששומרים והוא לא נותן לי סיבה לחשוש. נשמע שזה לא ככה אצלכם.

מה לעשות? דבר ראשון התחושות שלך לגיטימיות, את לא פרנואידית, גם אם לא קורה שום דבר, לרוב הזוגות המצב הזה לא נעים, בין אם מצד הגבר ובין אם מצד האישה.

אז תני לעצמך לחשוש, את לגמרי נורמלית, ואל תתני לו לבטל את החששות שלך.

מה עוד לעושת? האם לעזוב את העבודה, האם להציב גבולות בעבודה (אני לא יודעת כמה עמוק  הקשר שלהם ) אני לא יודעת, אולי יהיו תגובות נוספות.

אבל מה שכן, לדעתי אף פעם לא לבוא ממקום נואש ומפוחד, אלא ממקום יציב שאתה הוא זה שצריך לפחד לאבד אותי ולא להיפך. 

גם אם זה אישה

אני לא יודעת מה המקרה, והאם זה רק איתה, וגם בעבודה יש גבולות בזמן ובדרך שזה נעשה.

וגם אם הכל טוב, יש כאלה זוגות שסוג העבודה הזאת לא מתאימה להם.

אבל אני גם ממש חושבת שרדיפה, מריבות תמידיות, חיטוט בפלאפון - מסמנים על נואשות שמרחיקה את בן / בת הזוג עוד יותר.

אם זה לא מתאים, ולגיטימי שלא, לשים גבול וזהו, לכבד את עצמך, ולא לנסות לתפוס על חם רק כדי להצדיק את האי נעימות הלגיטימית שהיא מרגישה.

מה היית מציעה לעשות?

צודקת, זה לא מכבד אותי וגם אמרתי לו שאני מרגישה הכלבלב הקטן שנובח מהצד ורק מנסים להשתיק אותו.

מצד שני הוא אומר שהוא כבר לא יכול פשוט להפסיק את בהתכתבות פתאום אז הוא יכול להגיד לה שהם צריכים להפסיק כי לי זה לא מתאים.

אני אמרתי שהפתרון היחיד בעיני הוא שאני אפסיק לדבר על זה ולשמוע עליה לגמרי! אבל לא יכולה להגיד שאני לא חושבת על זה

תודה על התגובה!

וזה גם לא צריך להיות דרמטי, פשוט לענות ענייני אם יש צורך.

כל היום?

יש לו הסבר הגיוני לזה? בענייני עבודה?

(גם לבעלי יש קולגות שהוא מתכתב איתן הרבה, אבל בעיניי עבודה ולא מישהי ספציפית)

את לא פרנואידית, זו סיטואציה לא פשוטה בכלל, וכמו שכתבת בעצמך זה דורש טיפול ולא רק התייעצות בפורום.

יש זוגות שצמחו ממשברים בסגנון הזה ויש זוגות שהתפרקו מדברים כאלו לגמרי.

חשוב לדעת שזה ממש הזמן להיפגש עם איש מקצוע ובע"ה להרים את הזוגיות למקום גבוה, לא לחכות...

..או שמצליחים לצמוח מזה לבד ואם לא לא בושה להיעזר...

חבל להתחלק עוד ועוד במורד...

נשמע סיטואציה בכלל לא פשוטה..

בריא וטוב שתרגישו בטוחים בזוגיות ועוגן אחד כלפי השנייה

אם המצב לא כך ולא משנה בדיוק איך זה קרה עד כאן זה הזמן לתפוס את זה..

זה אחד המתישים.

היינו פעם אחת לתקופה של שנה + וזה כן קצת עזר (בנושא אחר) אבל למצוא מישהי שהיא גם מתאימה לנו וגם פנויה בשעות מתאימות לנו זה כמעט בלתי אפשרי

בנוסף לזה זה דורש המון אנרגיה והמון כסף. והאמת שאין לי כח להתחיל לחפש אפילו

ברור שכדאי לנסות אבל אני קצת מיואשת מראש

שאני מאוד ממליצה מניסיון על יעל זקש, הניק נגמרו לי השמות בפורום...

באמת תותחית עללללל

ממש

ומקבלת גם בזום

ובמחיר באמת ידידותי

ושיחת טלפון לבדיקת התאמה והיכרות בחינם- ככה זכור לי אבל כבר זמן והמוח שלי פירה...

אני מתכתבת עם עובדים כשצריך קונקרטי

בעלי מתכתב עם לקוחות (עצמאי)

אני לא מציצה לו והוא לא בודק אותי ויש אמון. אבל אני מאמינה שאם הוא מסתיר ומשקר זה כבר בעייתי. לא כי חלילה.. אלא כי נחצה גבול שלא אמור להיחצות

מבחינתי לא בעיה שלך איך הוא יעשה את זה, אני כן הייתי אומרת - לדעתי נחצה פה גבול והיטשטשו ענייני עבודה ועניינים אישיים, אני מצפה ממך לטפל בזה. לא נעים כן נעים, תצא מהבור שנכנסת אליו. וזהו.

חיבוק♥️

הבית שלכם חשוב יותר מכל

וכן, לחשוב ביחד. אולי עם יועץ. מה אפשר לעשות. לחתוך קשר איתה. לשנות מקופ עבודה. כל דבר

אם הוא מחק הודעה ממנה, זה קו אדום בעיני...

את צודקת. נקודה!!!!!!

שלא יפעיל עלייך מניפולציות.

בין גבר לאישה נשואים לאחרים לא אמור להיות קשר חברי.

בטח לא כזה שגולש להודעות פרטיות וכו

אני עובדת 8 שנים עם גברים צמוד. מעולם!!!!!!! לא דיברתי עם אף אחד מהם שיחות של פטפוטי סרק.

וגם הם.

ויש לי לקוחות ששולחים לי לבבות- לעולם אני לא מגיבה על זה בחביבות.

אין אפוטרופוס לעריות

את צודקת באלף אחוז.

ואני מדי פעם נכנסת להודעות- לא כי אני חוששת ממנו. אני סומכת עליו.

אלא בעיקר לוודא שמישהי לא מגזימה ביחס הנחמד אליו (כי כבר קלטתי באיזורי מישהי ששמה עליו עין ומדברת איתו בנחמדות מדי)

זה אפילו לא עולה לי על קצה המחשבה האפשרות שהוא יתכתב עם מישהי בצורה כזו.

זה כ"כ לא תקין.

וזה שהוא מקטין את החששות שלך זה עוד יותר לא תקין.

גם בעלי עובד עם נשים ויוצא לו להתכתב גם חברי אבל לא ימים שלמים. ואם זה מפריע לי אני בהחלט אומרת לו.

אין אפוטרופוס לעריות.

אגב יצא שקולגה חילונית שלחה לו סמיילי מנשק בקטע חברי תוך כדי ההתכתבות ושם הוא עצר את זה וביקש שלא.

ובאופן כללי יש איפשהו גבול שם צריך לעצור את זה. באמת זה קשוח כשעובדים בסביבה כזאת אבל אם מפריע לך הוא צריך לעצור את זה. 

אני לא חושבת שזה כזה מביך 

שיחשבו עלייך בעבודה שלו שאת אישה קנאית או משהו

אם מישהו מהעבודה שלי היה אומר לי שהוא רוצה להפסיק לדבר איתי כי זה מפריע לאשתו הייתי מבינה

לגיטימי שיפריע לך דיבור מעבר לטכני בינהם

תראי בגדול אם זה גולש לשאלות פרטיות שלא קשורות נטו נטו לעבודה זה בעייתי

אני גם העלתי שרשור לפני תקופה שבעלי עובד עצמאי ומישהי פשוט היתה מתקשרת אליו לפרוק לו לבכות לו פשוט לדבר איתו! זה גרם למלא מריבות בינינו גם הייתי אחרי לידה. .מאז הוא ניתק איתה קשר..אני חושבת שאם זה מרגיש לך יותר מדי ולא בהקשר של עבודה להגיד לבעל חד משמעמית לנתק קשר ואני בטוחה שהיא תבין או שתתחיל לסנן הודעות לדבר נטו ותכלס. 

לשלוח הודעה לקולגה הזאת שתרד מבעלי

פעם אחת עשיתי משהו דומה, אבל זה כי אני לא מסוגלת לסבול שום מתחרה, אפילו לא דמיונית...
אבל זה נכון שהבעל הוא זה שמחויב לך. זה לא קשור להסטריה לא היסטריה. זה מפריע *לך* אז הוא צריך להתחשב.

שלחתי לה הודעה נחמדה היא התקשרה בהלם חחחח באמת מאז ירדה ממנו

פעם אחת ולתמיד.

גם היא נשואה, ותאמיני לי שגם בשבילה זה בסוף לטובתה. 

הבית שלך חשוב יותר מהשם הזה.

שכבר מחר יאמר לה לנתק את הקשר. חד משמעית

את הכי צודקת שיש.

ושתצאע אישה מעצבנת.

זה ממש לא מעניין.

לא מרגישה בנוח עם החברות הזאת,

הכי לגיטימי, הכי נורמלי שיש.

(מי שלא מפריע לה הייתי מרימה גבה. )

תאמיני בעצמך ואל תתני לו לבלבל אותך.

לא מוכנה לשום קשר, התכתבויות אחרי העבודה.

אם יש משהו דחוף במייל בלבד.

אני איתך לגמרי.

בגלל ששיקר ומחק את ההודעה

בגלל ששאלה עד מתי אתה בעבודה, זה קצת לא כזה מקובל למרות שיכול להיות סתם

לדעתי כן שינתקו קשר גם אם יצא לך שם לא טוב. ולא חושבת שצריך לצאת שם לא טוב בגלל זה

לשנינו יש חברים וחברות מהעבודה,,ואנחנו מדברים על החיים הפרטיים ובמקרים מסוימים גם נצא לקפה  אחד על אחת וזה ממש סבבה לנו. אנחנו שומרים על קשרים גם מעבודות קודמות ולימודים וזה לא מפריע.

אבל יש לנו כלל - זה בסדר אם מרגישים בנוח לספר אחד לשניה. אם את/ה לא מרגיש/ה בנוח לספר, כנראה שהבנת שמשהו שם לא תקין.

אז בעיניי הרבה הרבה יותר מטריד שהוא מסתיר ומשקר מאשר עצם הקשר, ופה צריך לדבר בכנות ובצורה ברורה. בלי אמון אי אפשר להחזיק זוגיות 

לא מפריע לך לשבת לשיח קרוב בבית קפה עם גבר שהוא לא בעלך?

את לא מרגישה שזה פוגע בזוגיות? שואלת באמת לא בקטע שיפוטי

התשובה הקצרה - לא מפריע, ולא מרגישה שזה פוגע.

אבל ברור שזה יותר מורכב מזה.

בגדול אני אישית מרגישה שיש שני סוגים של קשרים בעולם - קשרים עם אנשים שנעים לי איתם, ואני לא נמשכת אליהם, לקטגוריה הזאת נכנסים רוב הקשרים שלי, כמובן עם נשים כי אני סטרייטית, וגם עם רוב הגברים. והסוג השני הוא קשרים עם אנשים שאני נמשכת אליהם, שזה גברים מאד ספציפיים שבתוכם כמובן בעלי.

גבר שאני באופן כללי נמשכת אליו כמובן שאמנע מקשר ובטח ובטח שלא אפתח קרבה אליו, גם אם אני פתאום מרגישה שמפתחת רגשות כלפי קולגה ברורררר שלא אשב איתו לקפה ואתרחק כמה שאפשר במסגרת הרלוונטית, לא אצחק איתו ולא אפטפט.

גבר שאני לא נמשכת אליו, זה כמו לשבת עם חברה מבחינתי.. גם בקשרים האלה מן הסתם יש קשרים יותר עמוקים ופחות, בדיוק כמו שעם חברות שלי יש כאלה שיש לי יותר שיחות עומק איתן וכאלה שהן יותר "חברות לבילויים". אבל כן יש כאלה שהקשרים איתם משמעותיים וכמובן שומרים על דיסטנס.

אם פתאום ארגיש שאני מפתחת רגשות כלפי חבר כזה - אני אתנתק בהדרגה. אבל זה לא משהו שכל כך קורה.

כמובן שזה גם אחריות שלי, אם אני מרגישה שמישהו מתקרב יותר מדי אז לשים גבול ולנתק מגע. נגיד לבעלי בעבודה היתה חברה מאד מאד טובה שהם היו בקשר מעולה, ובתקופה שהיא עברה איזשהו משבר אישי הוא הרגיש שהיא קצת מתקרבת מדי ואז הוא שם גבול והתרחק. עדיין דיברו וכו אבל הוא יותר נזהר בקשר איתה.

בקיצור אני חושבת שזה יכול לפגוע אם זה קורה בצורה של חוסר מודעות אישית או של חוסר כנות מול עצמי לגבי הקשרים שאני נמצאת בהם, או אפילו סתם חוסר הבנה איך להציב גבול. אבל אם באמת יש מודעות וכנות והדבר הזה קורה בתוך תקשורת ורצון אמיתי לא לפגוע בזוגיות אז אין סיבה שזה יפגע לדעתי 

זה גם עניין של השקעה רגשית, וזה כן יכול לקרות גם עם נשים או עם מי שלא נמשכים אליו. כשמוציאים הרבה אנרגיה ריגשית במקום אחד, נשאר פחות למקום אחר 🤷‍♀️. אולי רואים את זה יותר אצל גברים, אבל לדעתי חשוב מאוד לשים לב גם לזה.

שלא לדבר שגם הקביעות עלולה לגרום לבעיות - יש הבדל בין לצאת לקפה לעיתים קרובות עם אותו חבר לבין פעם ב, כי זה גם מפתח קירבה.

זה לא קשור לגברים ונשים, זה כבר קשור לתיעדוף והבנה כמה אנרגיות יש לי.

ברור שהתדירות אמורה להיות סבירה אבל זה בעיניי ממש חלק מהותי מקשר נורמלי ובריא, ואם התדירות לא מתאימה אז זה מצביע לדעתי שאולי יש פה בעיה יותר עמוקה 

את הנרמול של הסיטואציה...

לא חושבת שהלכתית יש הרבה הבדל בין לשבת לקפה עם גבר/ אשה שלא שלך לבין לנסוע בשבת.. סליחה אם זה חריף.

זה לא ענין של חריפות, פשוט ההשוואה שלך מופרכת.

זה דבר אחד להיות נגד ואפילו לחשוב שזה אסור. לגיטימי. מפה ועד חילול שבת הדרך ארוכה עד מאד.

אותי לימדו שהגזמה זה הדבר שגרם לחטא הראשון בעולם, אז לפחות מזה אני נזהרת 🤷🏻‍♀️

שהוא רמה מעל שיחה סתמית במשרד.

זה לא רק עניין של מה קורה ברגש.

זה עניין של האם נכון אובייקטיבית ליצור חוויות משותפות עם גבר ביחידות.

כי אם אתם יוצאים לקפה, כבר תעשו ריצה ביחד.

ואם אתם יוצאים לקפה תצאו גם לסרט.

העיקר זה מה שמרגישים בפנים, לא המעשה החיצוני....

אז זהו, שפה בדיוק נכנס הנושא של החוויה.

כשאת חווה חוויה עם גבר אחר, בהכרח נוצרת אינטימיות ביניכם. גם אם את לא מרגישה אליו.

זה כל הסיפור של חייות בטנק וכל זה.

החוויה עצמה היא שיתוף, היא התרחשות זוגית, היא אינטימיות.

וכאן נכנסת השאלה האם זה סבבה ליצור חוויות עם גבר שהוא לא בעלי.

בעיניי זה פשוט שלא. 

ולמה זה יותר מורכב, באמת אשמח לדעת.

את בעצם אומרת כמה דברים

1. כל חוויה משותפת היא אינטימית

2.  זה לא בסדר לחוות חוויות עם גבר זר

3. זה מדרון חלקלק

אז אנסה לענות בנפרד, אבל לא לפי הסדר.

מדרון חלקלק זה טיעון מסוכן,כי אפשר לטעון אותו על הכל. כל גבול אפשר לפרוץ. גם בחברות הכי סגורות שמורות ונפרדות מי שרוצה למצוא את האסור מוצא. ולפעמים מרוב פחד ממדרון חלקלק אנחנו נופלים במדרון בצד השני - לאסור לאסור לאסור העיקר לא להגיע לעשות משהו לא טוב. אז אני לא חיה ככה את חיי בפחד מזה שאולי יום אחד אתחיל להידרדר במדרון. אני מקיימת את ההלכה כפי שהיא מקובלת בקהילה שלי וכאן זה דבר נורמטיבי.

שתיים, לא כל חוויה היא אינטימית. יש יותר יש פחות, יש בכלל לא. ברור שיש רמת עומק של קשר כשאתה יושב עם מישהו לקפה, אבל זו לא בהכרח חוויה אינטימית.

שלוש, בן אדם צריך יושרה פנימית. אם אני יודעת שזה עושה לי משהו לשבת לקפה עם גבר זר, בין אם מדובר שמישהו ספציפי או באופן כללי, אז ברור שזה אסור ואני צריכה להתרחק מזה כמו מאש. אבל אם זה לא המצב, וזה מבחינתי פשוט שיחה נעימה שאין בה שום מימד אינטימי או סיכוי סביר שהיא תהפוך לבעלת מימד אינטימי - אז לא רואה את הבעיה.

אני מבינה שאנחנו חלוקות ברמה המהותית לגבי השאלה אם כל חוויה יוצרת אינטימיות, ומכאן הגישות השונות שלנו. אם הייתי חושבת כמוך לגבי הנקודה הזו כנראה שהייתי מסכימה איתך. יכול להיות כמובן שיש כאלה שזה כך אצלם ובאמת אחריותם להימנע.

לגבי חיילות בטנק זה סיפור שונה בתכלית. ראשית, אין פה שום מימד של בחירה - אני אדם חופשי ועצמאי ויכולה לבחור עם מי להיות בקשר וכמה, אם אני מתחילה לפתח רגשות לקולגה אז יש לי את היכולת להתרחק בצורה משמעותית גם אם עובדים יחד. לחייל אין את האפשרות הזאת והוא ממש לא שולט עם מי ןכמה הוא נמצא.

בנוסף לזה בעבודה לרוב אין סטרס-מגבש כמו שיש  ללוחמים. וזה גם דבר שיכול לגרום למשיכה. 

כדי שיקרה משהו בין גבר ואישה

צריך כוונה ורצון של שני הצדדים

קשר חברי/ חוויות משותפות לא מביאים בדיפולט שלהם לזה

לי יש קשרים חבריים עם גברים בעבודה לאורך כל השנים

זה תמיד נשמר כחברי משני הצדדים

ותמיד הגבולות היו ברורים לשני הצדדים 

אבל אם זה כך, לפי הדברים שלך זה גם סבבה לתת חיבוק לגבר, כי זה חיבוק חברי שאין בו אינטימיות ושאת לא מרגישה אליו.

ואולי לא חיבוק, סתם צ'פחה חברית על הכתף.

בעיניי ההלכה דווקא כאן מכירה בחמקמקות של הרגש האנושי.

אולי מבחינתך זה חברי ומבחינתו לא?

אולי עכשיו זה לא רומנטי, ובהינתן האות (משבר זוגי) פתאום תראי אותו באור אחר?

אם תשימי לב לסיפורי בגידות למיניהם, זה אף לא בזבנג של "ראיתי- בגדתי".

זה תהליך.

זו הבשלה.

זה לאט לאט דוחפים את הגבול עוד יותר אל תחום האסור.

פעם קפה.

אחר כך קפה וטיול קטן.

אחר זה קפה בערב. אולי בר.

וכל זה תחת הכותרת של "אין פה בגידה ממשית, אז זה בסדר".

מה שאת מתארת זה מה את ההשקפה המתירנית. מותר כל עוד זה בהסכמה ואני לא פוגעת באף אחד.

אבל דברים כאלה הם מאוד אמורפיים, ולכן בהכרח יכולים להוביל לאותו מדרון חלקלק שעליו כתבת.

האם זה טוב, נכון ובריא לזוגיות ליצור חוויות משותפות עם קולגה? בעיניי פשוט שלא. הקשר עם הבעל הוא ייחודי בכל המישורים והרמות.

הדעות שלנו שונות מאד בפרקטיקה, אבל שתינו מסכימות על אותם עקרונות - אין מקום לאינטימיות עם גבר זר, צריך קו אדום שעוזר לא להגיע לשם, וצריך לשמור על ההלכה (ממש לא "כל עוד אני לא פוגעת באף אחד").

מה ההגדרה של אינטימיות

איפה נמתח הקו האדום

וגם מה ההלכה

על השאלות האלה אנחנו עונות תשובות שונות, ומכאן נגזרת גם ההסתכלות שלנו.

אני לא מכירה רב שמתיר לגעת בגבר זר סתם ככה. אני כן מכירה פסיקות שזה בסדר לחבק קרובים רחוקים בתרבות שבה זה מקובל ושמותר ללחוץ יד כדי לכבד. כמובן יש גם כאלה שאוסרים הכל.

הרבה מהלכות צניעות (בעיקר) ובינו לבינה (בדברים מסוימים) נגזרים ממה שמקובל במקום ובזמן.

קל להגיד אסור לדבר עם המין השני ולתת את הסיפור על ברוריה כדוגמא, אבל אם חזל כ"כ צמצמו את הקשר שלהם עם נשים, איך לחלקם היה קשר טוב ושיחות פילוסופיות עם מטרוניות רומיות? הרי אלה אותם חזל שטבעו את  "אל תרבה שיחה עם האישה, ובאשתו אמרו!"

אז אני באמת חושבת שיש פה מורכבות, לפעמים פשוט כי חזל הם לא מקשה אחת והיו להם דעות שונות ולפעמים הפוכות, ולפעמים יש אמירה אחת שבאה להעביר איזה מסר ואמירה אחרת הפוכה שמתאימה במצבים אחרים (כל המוסיף - גורע או הרי זה משובח?) ובסופו של יום אני תמיד חוזרת לכנות שלי עם עצמי. בסוף כשגבר משקר לאשתו ומסתיר ממנה, הוא יודע שהוא עושה משהו לא בסדר. בין אם זה משהו לא בסדר במובן של פיתוח רגשות לאשה זרה והשארת הקשר אליה, ובין אם זה בידיעה שהוא מועל באמון שאשתו נותנת לו על סמך סיכום שיש ביניהם.

לכן כתבתי באחת ההודעות הראשונות שלי, שהכלל שלנו הוא שכל עוד אנחנו מספרים אחד לשניה על מה שקורה - אנחנו יודעים שזה בסדר. וברור שבחברה שאנחנו חיים בה קורים מקרים והיו סיטואציות, אבל אנחנו מדברים על זה בפתיחות, ויש לי אמון מלא בבעלי שאם הוא ירגיש משהו כלפי חברה, גם אם הוא לא יספר לי,הוא ידע להתרחק ולשמור על עצמו. וכמובן שגם ההיפך.

ברור לנו שאם נרגיש רגשות כלפי אחרים, לא נבגוד אלא נפרק את החבילה. זה יהיה עצוב ושובר אם דבר כזה חלילה יקרה, אבל דבר כזה הוא (לדעתי) אף פעם לא הצעד הראשון בהתרחקות אלא המסמר האחרון בארון שהיה צריך לטפל בו הרבה הרבה קודם.

לגבי מה שכתבת על תהליך והבשלה, אני מאד מסכימה איתך. גם כתבתי את זה לפותחת במענה לאחת ההודעות שלה, שמשיכה יכולה להתפתח עם קרבה וזה משהו שצריך להיות במודעות אליו, ואם זה קורה להתרחק. 

כי מצד אחד את אומרת- חז"ל הם הסמכות. אם הם אמרו שאסור לגעת בגבר זר- לא אגע.

מצד שני, ברור לך שחז"ל לא היו מרשים, ורבנים בימינו גם לא נותנים היתר, לשיחות קפה על דא והא בין גברים ונשים נשואים.
ומצד שלישי- את אומרת שהסמכות היא בעצם... המוסר שלכם. מה אני או בעלי מרגישים וחווים.

אז קודם כל צריך לעשות פה בירור של מי הסמכות לקבוע האם משהו הוא מותר או לא. 
את יכולה להגיד- קבעתי לעצמי שזה מותר אע"פ שאני יודעת שזה לא לפי ההלכה. זה יהיה יותר קרוב לאמת.

ואני חושבת שאת לא נוגעת בשאלה האם הצד השני, הקולגה שלך מהעבודה- האם זה בעיניו זה גם כ"כ תמים כפי שזה אצלך?
אולי מבחינתו בכל פעם שאתם יושבים לקפה זה ממש לא תמים?
את יכולה להגיד- זו לא אחריותי, אבל יש מצב גדול שיש פה פגיעה בזוגיות ובצניעות ביניכם. אם לא שלך אז שלו. 
אנשים רואים אתכם יחד, יושבים וצוחקים, כשאתם נשואים לאחרים. הם לא רואים את חוסר המשיכה שלך אליו. הם בוודאי יכולים להגיד לעצמם בראש שביניכם משהו מתפתח...

אני יודעת שזה נכתב בחדות מה, אבל אני חושבת ששווה לברר את העניין לעומק
 

לא אומרת מה חזל היו מרשים או לא מרשים היום כי אין לנו דרך לדעת. אני חושבת שלרבנים היום, הרבנים שלי בכל אופן, זה ממש דבר הגיוני לשבת לקפה ככה. לא מדברת עכשיו על לצאת עם השכן לקפה, כן? זה סתם מוזר.. אפשר לחשוב מהשרשור פה שאני כל היום מבלה עם גברים בבתי קפה, בפועל אין לי זמן לנשום עם העומס 😅 מדברת על נגיד סיטואציה שיש חבר שלא פגשתי מלא זמן ואני מגיעה לאזור שלו אז אקבע איתו לשבת לדבר להשלים פערים, או בעבודה אם יש לי קולגה שאנחנו חברים ובא לנו לדבר על איזה נושא ולהתעדכן אז נעשה הפסקה ביחד ונשב לפטפט, להתעדכן וכו.

ברור שיש רבנים שאוסרים את זה. יש גם שיאסרו עליי לעבוד עם קולגות גברים, ויש גם שיאסרו על לעבוד עם לקוחות גברים. מה שאני אומרת זה שיש גישות שונות, ובגישה של הרב שלנו זה בסדר לפי ההלכה.

המוסר שלנו לא קובע מה נכון או בסדר, אבל הוא אינדיקציה. זה נכון אצל כל אחד, אנשים פשוט לא מודים בזה. כשאומרים "כתוב עשה לך רב, אני קטן אני לא יודע, יש לי רב והוא אומר לי" זה בעצם התכחשות לזה שאתה בחרת מי יהיה הרב שלך. הרי יכלת ללכת לפי רב יותר קיצוני/ליברל/שמרן/מתירן, מחקי את המיותר. יש אלפי רבנים ולכל אחד דעה משלו וגישות משלו. לפי מה אדם בוחר את הרב שלו? לפי מי שהגישה שלו נראית לאותו אדם שקולה, הגיונית, נכונה. אז בסופו של דבר אמות המידה שלך וסולם הערכים שלך הם כן אלה שמחליטים לך בגדול את הכיוון וההלכה משרטטת את הגבולות הפנימיים בתוך גבולות הגזרה שאת החלטת.

הקטע הוא ששיקול דעת זה לא מילה גסה או לא הלכתית. ההיפך. לא פעם ולא פעמיים הרב נתן לי/לנו כיוון והסביר לנו מה הרציונל מאחורי ההלכה באותו נושא, ומשם נתן לנו את המרחב עם שיקול הדעת וההבנה של הסיטואציה הספציפית.

לגבי הצד השני, אם אני יודעת, מרגישה, חושבת או חושדת שהוא מעוניין בי כמובן שאנתק את הקשר. אז כן, יהיה לי קשר רק עם מישהו שאני מרגישה שזה תמים מצידו. אני מבינה שקשה לך להכיל את האופציה שזה קיים, אבל זה קיים..

מה אנשים חושבים, פה אין לדבר סוף. מצטערת, אבל כמו שאנשים יכולים לראות אותי ולחשוב שאני בוגדת הם יכולים להניח שאני בפגישת עבודה. מותר גם לצחוק בפגישת עבודה. מי שישר יחשוב על כיוונים בעייתיים זה מעיד עליו יותר מאשר עליי.

שאני ממש מעריכה את התגובות שלך.

אני אמנם לא מסכימה עם רובן, אבל הדרך המכובדת שאת עונה ומסבירה ממש יפה מוערכת בעיניי 

שרוב סיפורי הבגידות זה לא ישבנו לקפה תמים ואז התאהבנו.

בבגידות אין התאהבות.

יש משיכה,

תשוקה,

יש רצון להתנסות, להסתכן.

והרצון גלוי ומפורש לשני הצדדים.

לפעמים אפילו מראש.

באפליקציות באופן מ פ ו ר ש.

במילים מפורשות בבר.

התאהבות אין.

לפחות הרוב לא.

כמה אנשים עוזבים את האישה שלהם ומתחתנים עם האישה שאיתה הם מקיימים יחסים בסתר?

מעט מאוד.

אני גרתי במקום שבו בו נשים בדר"כ גרושות שהיו מה שנקרא - נשים מוחזקות.

היה להן גבר שאיתן היא "יצאו".

היו להן מינימום יציאות מחוץ לבית והשאר בילויים בתוך הבית.

לא הכרתי גבר שעזב את אשתו לטובת האישה המוחזקת (אם כי המדגם שלי איננו מייצג) וסטטיסטית כנראה שיש, אבל זה המיעוט.

בכל מקרה, בעיניי, למרות שאין אפוטרופוס לעריות, בשביל לבגוד צריך רצון.

צריך כוונת הלב.

דבר שנראה לי שלא קיים בסיטואציות פה.

חזל אמרו, איּן אפוטרופוס לעריות  

כי זה בדיוק תחום שיושרה פנימית הוא לא מדד בו.

כי נושא עם אש וקסם ברמה אחרת.

להבנתי חזל מצביעים על הנושא הזה, ואומרים, זה מדרון חלקלק. אפיד לא יכול חהרגיש שהוא אפוטרופוס על זה

קודם כל אין שום ספק שזה נושא שצריך בו גבולות אדומים ברורים, כתבתי את זה גם כמה פעמים למעלה. פשוט אני מותחת את הגבול הזה בנקודה אחרת מרוב הנשים כאן.

אין אפוטרופוס לא אומר שאין מקום ליושרה פנימית אלא שאי אפשר לסמוך אך ורק עליה ולהניח שיהיה בסדר, אבל עדיין יש לאדם יכולת בחירה ואחריות אישית, ופשוט צריך הרבה מודעות וערנות בסיטואציה.

בהקשר הזה הרבה פעמים מביאים את הסיפור של רב עמרם חסידא אם את מכירה, מקווה שלא מתבלבלת בשום פרט אבל רוח הסיפור היא בערך שאישה ישנה בעליית הגג שלו והיצר שלו היה כל כך גדול שהוא הצליח להזיז סולם ממש כבד כדי לטפס אליה ולהיות איתה, ובאמצע הדרך בסולם הוא קלט שהוא לא מצליח לשלוט בעצמו אז צעק "אש בבית עמרם" כדי שהחברים שלו ישמעו ויבואו ויעזרו לו להציל את עצמו מעצמו.

אפשר לקחת את הסיפור הזה לכיוון שאת הצגת שהיצר חזק ואנחנו כבני אדם חסרי שליטה.

בעיניי המסר כאן הוא הפוך - גם אם טעית, והתחלת ללכת בדרך לא טובה, תמיד תמיד תמיד יש לך אחריות אישית למצוא את הדרך לצאת מזה, ויותר חשוב - זה *תמיד* אפשרי לצאת מזה.

ברור שמלכתחילה כמובן גם עדיף לא להכנס למקומות האלה, אבל באמת קשר עם מישהו שאני לא נמשכת אליו לא נכנס למקומות האלה.. זה כל הקטע. כמו שאת יכולה לשבת עם חברה ולא לפחד שפתאום תימשכי אליה, למרות שתיאורטית זה יכול לקרות, אז אותו הדבר עם גבר שאין לך משיכה איתו.

וכן, במצבים מסויימים משיכה יכולה להתפתח, ואם זה קורה - זה הזמן להתרחק.

שלא לדבר על שאלת האחריות.. במצב שאת מתארת, איך נוכל לשפוט פוגעים מיניים? תראי רק אתמול היה פה שרשור עך נער בן 15 שנגע בילדה שעשה עליה בייביסיטר ורוב מוחלט של התגובות הוקיעו אותו לחלוטין. אבל אם אין לו שליטה על זה, אז על מה הכעס בעצם?

אם אנחנו מאמינים שאדם צריך לא לפגוע, אנחנו מאמינים שיש לו אחריות אישית ויכולת בחירה. ואם יש את שני אלה, אז אין אפוטרופוס זו לדעתי קריאת כיוון אבל לא אמירה כל כך דיכוטומית כמו שהצגת אותה.. 

כן למשל עם בעלי ועוד גבר מצטרף
או שהוא עם אשתו, כחברים.
לבד? נראה לי מוזר.

זה דבר שלא מקובל בשום צורה בקרב מי ששומר תורה ומצוות (אפילו בקרב זוגות לא דתיים) אבל לא בגלל תרבות, אלא בגלל שזה מתנגש עם ההלכה חזיתית

חיים בקהילה דתית, חלק מהחברים והחברות שלנו דתיים. אנחנו אפילו נחשבים די דוסים בסביבה שלנו, גם בקרב חלק מהחברים שממש לא יצאו לקפה עם בני המין השני.

אני מבינה שיש הרבה שלא מתאים להם וזה ממש מובן, אבל זה לא אסור למיטב ידיעתי, לא לפי הרבנים שאנחנו הולכים לפיהם בכל אופן.

אפילו רק בבחינת- אל תרבה שיחה עם האישה.

באשתו אמרו קל וחומר באשת חברו.

אין לי עניין לשפוט אותך ותעשו מה שטוב לכם.

אבל גם אין עניין לנרמל את זה. או למצוא לזה הכשרים.

זה לא לרוח ההלכה.

ומה שהפותחת כתבה בוודאי ובוודאי שלא תקין והרגשות שלה מוצדקים לחלוטין.

ומחקתי אז רק בקצרה אני אגיד, זה לא ענין של שיפוטיות (זכותך, גם אם חבל) אלא שבאמת ה"חברה" הדתית לאומית היא לא מקשה אחת אלא פסיפס של הרבה מאד מאד קהילות שונות עם אורחות חיים שונות ומה שנראה אסור לכל תינוק בחברה אחת, בחברה אחרת זה פשוט וברור לכל רב שמותר.

לא מדברת ספציפית על הדברים שאני ציינתי, שברור שיש רבנים גם בציבןר שאני חיה בו שיסתייגו מזה (ועם זאת לאחרים זה יראה נורמלי) אלא באופן כללי על השימוש במילה בוודאי או הביטוי רוח ההלכה..

מה שהפותחת כתבה לא תקין בעיניי בעיקר כי הוא מסתיר ממנה ואין להם אמון אחד בשניה. זה מתכון לאסון בזוגיות להתנהל בצורה הזאת.

והרגשות שלה לגיטימיים בכל מקרה בלי קשר. גם אם הם חיים בחברה הכי פתוחה בעולם, לכל אדם יש כת הגבולות שלו

זו צורת התנהגות שמצופה, לאו דווקא מותרת/אסורה הלכתית- מאדם שמקיים תורה ומצוות.

אני מכירה דתיים לאומיים מכל הסגנונות. ואני חיה בתוך הציבור הזה.

מכאלה שמאד תורניים שאפילו לא יגידו לי שלום ברחוב או יהנהנו.

לבין כאלה שלובשות מכנס , ללא כיסוי ראש וחצאיות קצרות שלא משאירות מקום לדמיון.

בשום קבוצה כזו- פגישה בין גבר לאישה נשואים שלא למטרת עבודה- לגיטימית.

כן יש דייטים משותפים. אבל לא אחד על אחד.

אנחנו מאד תורניים

אני עובדת עם גברים שמאד לא.

זה לא משהו שקיים. ולא משהו לנרמל אותו.

אף אחד מאיתנו לא מקיים את כל המצוות.

כמובן.

אבל לנרמל את זה כאילו זה בסדר והגיוני- זה מה שצרם פה לא רק לי.

תעשי מה שאת רוצה זכותך המלאה ואני האחרונה שיש לה זכות להגיד משהו. והלוואי שהקב"ה יטע בי קצת יותר אמונה ורוח.

ולגבי הסוף של דברייך- מסכימה חד משמעית.

זה לא תקין. אבל יש פה משהו עמוק יותר.

בכל מקרה תודה על השיח הנעים🩷

שונה בין מגזר למגזר.

באחד ההלכה (אפילו לא רוח ההלכה) זה ללכת עם שרוול שמכסה את המרפק ורוח ההלכה זה אולי ללכת עם שרוול ארוך יותר, ובשני רוח ההלכה זה ללכת עם שרוול שמכסה את בית השחי.

אני חושבת שלפעמים אנחנו מכירים אנשים ומשהו ברור לנו לגביהם אבל אנחנו עלולים להיות מופתעים. חוויתי את זה בעבר כמה פעמים וקשה לי להאמין שזה לא המצב פה.

אם אני מגיעה לעיר שגר בה חבר לסידורים וקובעת לפגוש אותו ואנחנו יושבים יחד, אז יש לפחות שתי משפחות שזה נראה להן נורמלי - שלי ושלו. בגלל שיש לי יותר מחבר אחד כזה ולבעלי יותר מחברה אחת אז ככל הנראה "אין אף אחד שזה נראה לו נורמלי" זה לא מדויק.

כמובן שזה צרם להרבה כי בהכללה גסה זו פלטפורמה שמגיעים אליה בעיקר אנשים יותר דוסים ושמרנים (למרות שכמובן יש פה הכל כולל חילוניות אני מניחה), במקומות אחרים אולי התגובות היו אחרות.

לא מרגישה שאני מנרמלת כי מבחינתי זה דבר נורמלי. כמו שאני לא צריכה לנרמל אכילה ושתיה, זה פשוט דבר סביר לעשות..

תודה גם לך  

אנחנו כן יושבים לדאבל דייט עם זוג חברים

או כמו שאת אמרת.

בעלי עובד בסביבה נשית אז יכול לשבת עם עוד נשים אבל לא עם אחת.. 

כנראה שבסגנון הוא כמוכם ואני פשוט לא. הוא טוען שהוא לא נמשך אליה בשום צורה ושאני פשוט מגזימה. מה היית עושה אם לבעלך היה מפריע שאת בקשר חברי עם גברים כשבענייך זה ממש לגיטימי?

היית מנתקת איתם קשר?

לדבריו אני מגבילה אותו להיות בקשר חברי עם חצי מהעולם.

אבל מול אנשים ספציפיים, בגלל מהות הקשר המסוים. אצלכם זה שונה, לא מדובר בקשר ספציפי אלא בענין גורף. כלומר זה מתבטא מול האישה הזאת אבל באותה מידה אם אני מבינה נכון זה יתבטא מול כל אחת אחרת?

אגב משיכה זה דבר שיכול להתפתח עם קרבה ולכן חשוב לשים לזה גם במהלך הקשר ולהתרחק אם זה קורה.

כותבת קצת מחשבות שלי, תדלגי אם זה לא קשור... אני חושבת שהנושא שלכם זה ממש לא הבחורה הזאת, אלא יותר אמון וביטחון בקשר.

אני לא מכירה את בעלך, אבל מנחשת שמה שמפריע לו זה לא כל המון הנשים שקיימות, אלא אולי התחושה שאת חא סומכת עליו מספיק, או התחושה שהנישואים מגבילים אותו, או גם וגם.

אני מנחשת שמה שמפריע לך זה אולי גם ענין מהותי של "זה לא מתאים מבחינתי" שזה בפני עצמו דבר חשוב מאד שאת יודעת לזהות ולומר, אבל גם אולי את מרגישה לא מספיק בטוחה שהוא לא יום אחד יחליט שנמשך למישהי שהיא לא את ותאבדי אותו או סתם שאת אולי תרגישי שמשווים אותך. יכול להיות עוד אלף דברים, מה שאני מנסה להגיד זה שהשיחות עם הבחורה הזו הן לא הפער ביניכם אלא הסימפטום של הפער הזה, ובו צריך לטפל.

וחוץ מזה הענין של ההסתרה והאמון זה ממש ממש קריטי בטח כשיש פערים ביניכם בנושא כל כך רגיש.

המלצה שלי - קחו את הדבר הזה כהזדמנות לגדול בזוגיות, בתקשורת ובאמון ביניכם. לכו לטיפול זוגי. לא כי מישהו מכם לא בסדר אלא כי התפיסות שונות ומישהו חיצוני יכול לעזור לגשר ולתווך ביניכם, לעזור לכם לתקשר את הפער הזה ולמצוא את הדרך שמתאימה לשניכם, גם אם היא כוללת ויתורים (והיא כנראה תכלול ויתורים של שניכם), ויותר חשוב מהכל - זה יעזור לכם לבנות מחדש את האמון ביניכם.

אני מאוד סומכת על בעלי אבל לא כל כך על אישה אחת מהעבודה שלו. איימתי לבוא לשם עם נבוט כדי להבהיר לה את העניינים 😄. וגם ביקשתי לקרוא את ההתכתבויות וואטסאפ בינהם לראות שהיא לא כותבת דברים לא הולמים.

אם זה היה, אני לא חושבת שהייתה לי בעיה לדבר איתה על העניין.

לדעתי שבהחלט יגיד לה שאשתו לא מוכנה יותר להתכתבויות כאלה אם הוא לא יודע להפסיק אחרת. מה איכפת לך? לדעתי זה בכלל לא אמור להיות מביך מבחינתך

למי אכפת??

התחושות שלך נכונות ולגיטימיות הכי בעולם

מה פתאום שיתכתב איתה ימים שלמים- זה המון אנרגיה שיכל להוציא על המשפחה.

תגידי לו : "זה לא מתאים לי, אלו לא הערכים שגדלתי עליהם. אני סומכת עלייך שתעשה מה שצריך ושתדע להציב גבולות ולהפסיק עם זה".

אם קשה לו לחתוך לגמרי אז לענות להודעה אחרי שלוש שעות יפתור את הבעיה לאחר תקופה מסוימת.

לדבר עם בעלך בארבע עיניים, אחד על אחד במילים ברורות.
שלא יקטין אותך
שיבין את מקומך (ובהחלט יש מה להבין!!!!!!)
שלא יתכתב על דברים שהם לא עבודה.
 

ממש נורמלי ובריא שזה מפריע לך.

אין שום מקום לקשר חברי בין גבר נשוי לבין אישה אחרת.

אני יודעת שהרבה פעמים עבודה משותפת יכולה ליצור רמה מסויימת של קשר, אבל חייב לשים לב שזה לא גולש לקשר אישי.

אני יכולה לומר לך שלאחרונה שמעתי מפסיכולוגית שעובדת עם זוגות, לא דתיה בכלל, שזה ממש נורמלי וטבעי שיפריע דבר כזה, כי יש בין בני זוג סוג של קרבה שגם סוגרת אותם בפני קשר עם בן המון השני.

אני בטוחה שממש כואבת לך התחושה כאילו שיש עוד אישה בחיים שלך בעלך.

ואני מציעה לך להצליח לדבר על זה בכנות ובפתיחות עם בעלך. לשתף אותו שזה כואב לך.

ומתוך אמון שהוא לא רוצה להכאיב לך, ומקווה שגם מתוך הבנה שזה באמת לא נכון ולא אמיתי, שהוא יטפל בזה ויעצור את זה.

תתחזקי בזה שאת ממש צודקת. 

ברור

עלה 30 שקל. הוא לא מהענקיים אבל ממש נח לשתות ממנו.

אני שותה פי מליון מאז שיש לי אותו.

ומחזיק לי כבר חצי שנה. עבר כמה נפילות וכזה ושרד.

לייף בקבוק טריטן פיה כפולה ורוד 600 מ"ל

יש לו גם קש לשתות וגם פתח רגיל לשתות שמרימים, והקש רחב כזה, זה לא שיוצא טיפה ממנו.

התחברתי אליו ממש חח

אני בשוק אחד שותה אותו😁

ולפעמים נמצאת במקומות שאין לי איפה למלא

הוא התעקם וקניתי אחרים והם נהרסו וחזרתי אליו..

לא מוצאת קישור באתר כנראה כי כבר לא במלאי.

אנחנו גם מאוד אוהבים את הבקבוקים של uzspace (מה ש @ואני שר שלחה קישור)

לא הכי אטומים בעולם אבל מאוד נוחים לשתיה וחזקים

המלצה של יונה המלצות במקור אני חושבת.

ממש אוהבים אותו ויש כמה גדלים אז אפשר לבחור.

יכולה לנסות לחפש את הקישור אם רלוונטי...

זה מה שיש לי

באיכות גבוהה בקבוק מים 500 מ "ל 1000 מ" ל bpa חינם הוכחה ניידת לילדים מבוגרים ספורט חדר כושר לסביבה

וזה עוד המלצה שלה:

בקבוק מים נייד בנפח 1 ליטר, בקבוק מים ספורט יפה, בקבוק שתייה נגד נזילות לחדר כושר לנסיעות חיצוניות, כושר ורכיבה על אופניים

כן אגיד שבנפילות הפקק עלול להישבר... אז כדאי להיזהר. אבל בגדול אנחנו מרוצים ממש ואחרי תקופה חידשנו לאותו דבר.

אחרי שחטף איזו מכה לדעתי...

השאר למיטב ידיעתי לא.

נכנס למדיח ואת הפיה מנקה עם מנקה בקבוקים קטן.

גודל מעולה ממש

עלה בסביבות 120 שח. אבל משמש אותי כבר המון המון זמן

בטו-גו (החנות נעליים).

בנפח של 800 מ''ל.

נראה לי עלה בערך 30.

איתי כבר שנה ואני ממש מרוצה.

הייתי קונה נביעות ליטר, עפה עליהם.

שאמא שלהם לא נמצאת...

לדעתי הגיוני המעשה שלה אבל אולי לא הצלילה לעשות אותו בנעימות...

לבת שלך את יכולה להסביר את הנל..

וקורה לכולנו שלא הבנו את הסיטואציה כמו שצריך ועשינו טעות... לומדים מה שאפשר וממשיכים הלאה...

אצלינו השומר מכניס הורים רק כשיש אישור מיוחד.

לא יודעת למה זה קשור להכנסת אורחים, לדעתי לא היה כדאי להגיע מלכתחילה אם אמרו שלא

אבל מצד ביה''ס לא מבינה למה לא יכלו לעשות בערב אחר, ולהזמין את ההורים כמתוכנן. ההורים לא כעסו?

נראה לי הם סתם התעצלו...

אולי חשב שאני מצוות ההפקה...

הכנסת אורחים- זה לא רק להזמין לשבת.. אני רואה את זה כדמות שנכנסת לבית הספר, גם אם בטעות, יש 2 אפשרויות:
לגרש- מה שקרה
או להסביר את הסיטואציה בנעימות, ולהזמין בשמחה ובהסבר, למרות שלא מתאים.

וכן... עצלות, ולדעתי אימהות שמחו שכך כי גם הן התעצלו להגיע.
בית ספר מרוחק מהעיר...כרוך בנסיעה, וזה גם זמן ןערב..
לבנות יש הסעה

תצטרך לתרץ אחכ לבנות או לאמהות שגם רצו להגיע ונמנעו בגלל שזה לא הוגדר לאמהות. זה באמת לא פייר.

אולי מהתחלה היה עדיף שהיתה מודיעה שמי שרוצה מוזמנת להגיע ודי.

אבל אולי גם מצידך יש מקום להראות לילדות שכשיש כללים צריך לעמוד בהם ולא להתעקש לעבור עליהם

אישית הייתי מאוד (מאוד!) כועסת אם הייתי במקומך

וואו ככה לגרש אמא???

הלם

הבת שלי סיימה ו' השנה, מסיבת הסידור שלה נעשתה תחת מגבלות קורונה, וגם זה הצליחו להשחיל בין סגר לסגר.

נראה לי יש יותר שכבות ביסודי שהשתבשה להם מסיבת הסידור, מאשר שכבות שהתנהל כמתוכנן.

מבאס ממש שהילדים מתכוננים לאירוע והוא לא יוצא לפועל בגלל מגבלות.

אצלנו הפתרון במקרים כאלט, שהבית ספר מזמין הסרטה מקצועית של הטקס, ואז נשמר זמין לכל אחד בכל מקום.

אפשר גם לעשות שידור לייב. אפשר להציע הצעת ייעול לפעמים הבאות.

כרגע אפשר להציע לעשות טקס חוזר, הפעם רק לאמהות.. אולי ביום שישי. חלק מהאמהות לא יוכלו להגיע, תמיד יש כאלו. יום שישי הרבה אמהות יכולות. מי שלא יכולה שתזמין סבתא/ דודה/ אחות גדולה במקומה.

לגבי השאלה שלך, את מכירה בטעות שנעשתה, ממש בתום לב, אבל טעות בשיקול הדעת.

מנהלת ביסודי חייבת להיות קשוחה עם הכללים.

תראי איך המרחב הציבורי נראה כשכולם מפחדים משיימינג.

בית ספר זה לא מתנס שאפשר להגמיש כללים

ואם תלמידות היו יוצאות מפוקוס כי "גם אמא שלי בבית ואני רוצה להתקשר שתבוא"

מי שהייתה נאלצת להתמודד עם הבלאגן זו המנהלת.

גישה של הכנסת אורחים לא רלוונטית לדעתי בסיטואציה הזו

זה כמו שתלמידה שקיבלה השעיה תוכל להיכנס לכתה כי היא "כבר הגיעה"

תלמידות כל הזמן מנסות לבדוק גבולות ולכן מנהלת צריכה ללכת ראש בקיר הרבה פעמים.

אגב שיימינג, לפני כמה שנים "התפוצצה" בתקשורת כתבה על מנהל בית ספר שהשעה תלמידה שלא עמדה בכללי מסיבת בת מצווה שנהוגים בתקנון.

המסיבה נערכה כמובן בשעות שאינן של לימודים, באולם פרטי ולא הייתה קשורה למוסד הלימודים.

גם שם הטענה של האמא הייתה שבהסתכלות פרטנית לא היה צריך להשעות את הילדה.

טענת המנהל הייתה שבהסתכלות כוללת היה צריך להשעות כי הכללים ברורים וידועים וההורים חתומים על התקנון.

אני יכולה להבין את שני הצדדים, אבל אני שמחה שבמוסדות הלימוד של ילדי אוכפים את הכללים של בית הספר לטובת הכלל ולטובת הסדר.

זה נותן המון כח למורות ושומר על רמה גבוהה ולא מיליון התערבויות של הורים שמחלישים את המערכת.

אז נכון שבמקרה שלך אולי לא היה קורה כלום אם היית נשארת בהנחה שהאמהות והתלמידות היו זורמות עם זה,

אבל זה כן משדר שדר כללי יותר, שאפשר "להגמיש" כללים, פשוט להגיע ויהיה בסדר.

נכון היה לפנות אליה מראש ולבקש הגמשה, כשזה לא קרה, אני מבינה את הפעולה למרות שהיא "לוחמנית"

גם הגעה ללא תיאום עלולה להתפרש כך (אם כי ברור שזה לא המקרה, את הגעת בתמימות כדי לשמוח עם הבת שלך)

לגבי הבת שלך שראתה שהגעת ואז שהלכת, אפשר לעשות מהלימון לימונדה,

להסביר:

אמא רצתה להשתתף ולשמוח איתך. ניסיתי. המנהלת לא הרשתה אז הקשבתי למנהלת והלכתי.

המסרים:

1. את חשובה לי, עשיתי השתדלות להשתתף.

2. לא כל מה שרוצים ומנסים, בסוף מקבלים.

3. למנהלת יש סמכות עליונה בזמן ובשטח בית הספר.

לגבי פניה למנהלת, אפשר לפנות אבל לדעתי לא כביקורת על ההחלטה, אלא יישוב ההדורים.

אפשר לכתוב את השתלשלות האירועים ואת הרגשות שלך, ולסיים בכך שאת מכבדת את ההחלטה שלה כמנהלת.

לדעתי זה רק יתן לך נקודות מולה בשנים הבאות וזה הרבה יותר חשוב לתועלת הבת שלך, מאשר לצאת צודקת לגבי האירוע הנוכחי.

וחיבוק על האכזבה!

חיבוק 💞איזה חוויה מבאסת.

גם לך וגם לילדה.

ברור לדבר איתה.

אבל בית ספר פעל בצורה ממש מבאסת שעשה את המסיבה בבוקר. אצלנו גם דחו את המסיבה מלפני פסח לאחרי פסח אבל ברור שזה צריך להיות עם ההורים!

אולי אני מפספסת..

אבל ברור שלא הוגן שרק אמא אחת תהיה..

מה זה קשור להכנסת אורחים?

מנקודת המבט של התלמידות
תמיד מדברים ועוסקים בהכנסת אורחים, דווקא כשקשה, כשלא רוצים...
זו לא הזדמנות להעביר מסר חינוכי מתוך מעשה?
לזה התכוונתי.

זה לא אירוח של ראש העיר בבית הספר, שהתארגנו לכבודו.
דווקא האמא הפשוטה, שעשתה טעות אבל טרחה והגיעה, אולי בכל זאת נזמין אותה? נארח אותה במסיבת הסיום למרות שלא הייתה צריכה להיות נוכחת...

נקודת מבט קצת שונה...

אי אפשר לחנך אותן על חשבון משהו שלא פייר כלפיהן.

בנוסף, כשעושים משהו שהוא לא בסדר (כן, זה לא נורא ואיום אבל לא תואם את הכללים), אין כ'' כ סיבה לצפות ליחס לפנים משורת הדין.

וממש ממש מבאס שלא הזמינו את האמהות! 

בעייני ברור לאפשר לך להשתתף

באמת בתום לב, היית האמא היחידה

לא איזה קנוניה מאורגנת מאחורי הגב

מה הביג גיל, אםשר להסביר את זה נורא בקלות לילדות (ולאמהות)

אצלנו במוסד זה ברור היה עובר בטוב ובנעימים גם מצד ההורים וגם מצד הצוות החינוכי

חיבוק על החוויה, כן הייתי מגששת עם הבת שלך איך היה לה החוויה, תשתדלי לא להכניס לה מילים ורגשות לפה, יותר שיח לפי תומו

היו כללים ברורים ואת לא הלכת לפיהם אז הם 'עזרו' לך לעמוד בכללים.

לא רואה קשר להכנסת אורחים

ונראה לי שגם אם היו אומרים את זה כמו שהצגת (שבפעם הבאה אמא של.. תזכור לא להגיע) היה יכול מאוד להביך את הבת שלך

אני שונאת שמיישרים קו למינימום בגלל שלא כולם יכולים...

מסיבת בידור זו חוויה חד פעמית

הורה שהגיע והשקיע לחוות את זה עם הילד שלו זה ראוי להערכה ולא לביזוי

מבינה את ההורים שלא יכולים

אבל אם הייתי מתיישרת לפי היכולות של שאר ההורים אז לא הייתי עושה הרבה שברים

מה השלב הבא?

לחייב את כל הילדים להישאר צהרון כי יש הורים שלא יכולים לאסוף באחת?

אני נוטה לא להעביר ביקורת על בית הספר בעניין כי אני משערת שהיו להם שיקולים משלהם

ראוי מאוד לכבד הורים שלא יכולים להגיע למאורע המשמעותי הזה

כן, אם ביקשו לא להגיע ראוי לכבד את הבקשה

אני מעריכה את המנהלת על העמידה בעניין

ואני אומרת את זה בתור האמא הפראיירית שהקשיבה לבקשות מעין אלו ואז גילתה שהיו אמהות שהגיעו והן וילדיהן הרוויחו ואני וילדיי הפסדנו

מאז כמה מקרים כאלו למדתי לקח

וזה לא משתווה בכלל להשארת ילד בצהרון..

אני מבינה שהיו אילוצים להעביר לבוקר (מלחמה וכו...)

ואני עדין חושבת שגם בנסיבות האלו שהעבירו לבוקר וזה אומר לקחת חופש היה צריך לאפשר להורים שיכולים להגיע

אני מכירה הרבה הורים שהיו עושים מאמץ כי זה באמת אירוע חד פעמי וחשוב

ומי שלא יכול- אני מניחה שרובם היו יכולים למצוא פתרונות יצירתיים כמו סבא סבתא

אבל לישר קו לכולם למסיבה ללא הורים - לא פייר בעיני

ההחלטה מראש לאסור היא הבעיתית בעיני

לא גיבשתי עמדה איך היה צריך להתייס למי שלא כיבד את ההחלטה... (שלא מכבדת בעיני את הילד/ההורה/המעמד... אבל ניחא )

אבל בעיני עשית טעות שלא שאלת קודם אם אפשר להגיע ופשוט הגעת🤷‍♀️

היית חוסכת לכולם עוגמת נפש.

אני רק - איזה באסה זה שלא מצאו דרך כך שגם אמהות יוכלו להגיע.

אני חושבת שזה המעט שמגיע לאימהות, להיות במסיבת סידור של הילד. אירוע מרגש ברמות - מה כואב להם לפרגן את זה לאמהות?

שיתאמצו קצת יותר, גם לילדה וגם לאמא

למרות הקשר המאצגר שהיה לי עם אמא שלי, המסיבת סידור זכורה לי ממש ממש לטובה.  

אבל לא וויתרו על נוכחות האמהות. ב"ה

והיא התרגשה ככ וחיכתה שאגיע. ממש חבל שחא התאמצו יותר

לא מצליחה להירדם...

נרדמתי לכמה דקות בשעה סבירה והתעוררתי. התהפכתי במיטה שעה עד שנרדמתי שוב וגם זה רק לכמה דקות ותעוררתי שוב ועד עכשיו אני ערה...

מה אכלתי? קורנפלקס (לא חריג) עם משקה קפוצ'ינו, שאמנם אני לא שותה קפה אף פעם, אבל יש בו כמות קפאין מזערית שאפילו בקוביית שוקולד (שאותה אני אוכלת לא מעט 😁) יש יותר קפאין.

וגם מרחתי משחה מאלחשת בפעם ראשונה, אבל אין בה שום תופעות לוואי שקשורות לשינה. רק תופעות לוואי של אלרגיה מקומית, שאין ב"ה.

אז מה נסגר??

טוב, לפחות נקפל כביסה בינתיים... 

לקרוא, בניית דגמים, להזמין חברים או ללכת לחברים

לבשל ולעשות דברים בבית

ולדאוג שיהיה לזה קופסה או רשימה שהוא יכיר מראש כי כשמשעמם קשה לעבור למצב רוח פעיל

חוגי תכנות, אומנות, אפילו קורס גיטרה.

עדיף משהו עם התנסות עצמית.

זה גיל שצריך מעבר ליצירות במקסטוק.

גם חוגים שווים דרך המתנס/ תנועת נוער.

אפשר לוודא שיהיה לו זמין:

גולות

קליעה למטרה עם חיצים נדבקים

שק אגרוף אם הוא אוהב

ספרים

טרמפולינה או משהו בסגנון.

כדורגל

מתח

אופניים/סקייטבורד

אוטוטו פליימוביל וגינה פחות ימשכו אותו לדעתי הוא ברף העליון של הגיל שזה עוד מעסיק אותם.

להיפגש עם חברים אחר"צ בפארק זה משהו שהוא יאהב? (זה לא כמו ללכת או להזמין חבר)

אופניים קורקינט הוא יורד איתם לגינה, אבל הוא נשאר שם רק כשיש חברים וזה  נגיד קורה בערך פעמיים שלוש בשבוע, מאמינה שבחופש יקרה עוד פחות.

מתח ושק אגרוף יכולים בהחלט לעניין אותו

אם הוא לא אוהב אז הוא גם לא יעמוד בלהתחבר לשיעור בזמן.

אתם יכולים לבדוק אולי בגלל שזה במחשב כן יעניין אותו?

תבדקי דרך אתר המקפצה, זה בחינם.

יש גם תוכניות לחקר חלל ושל מכון דוידסון.

דברים כמו גיטרה ואומנות לא מכירה באופן אישי,

אבל בטוחה שיש לא מעט.

אבל אם לא מעניין אותו ללמוד דברים בעצמו (ללמוד הכוונה גם ללמוד לנגן למשל נכלל בלא אוהב ללמוד?)

אז פחות הכיוון.

מה עוד?

אמממ מונדיאל?

מנוי לבריכה?

החופש זה באמת בעיה. אולי להגדיר לו שהוא חייב למלא סדר חופש, רוצה או לא רוצה.

הגמישות בתוכן לא בשאלה של העשייה עצמה.

3 פעמים בשבוע להיפגש עם חברים זה אחלה.

מקווה שיחזיקו מעמד גם בחופש.

אולי נגיד עבודה כעוזר מדריך בקייטנות? אולי התנדבות עם חיות? מה שיש לכם בסביבה.

זה תעסוקות לקיץ לא ליומיום.

של "אפשר לחשוב"

אין לי ילדים בגיל אז לא נכנסתי לפרטים אבל אולי תנסי לחפש

ממה שהבנתי זה הפעלות בכל מיני תחומים

שמקבלים כל יום בשעות קבועות

אולי חסר לו בטחון שם ואם תעודדי להזמין הוא יגלה כמה זה נחמד

ואם לא- אז יש גינה?

אפשר דברים של בנים..לבנות מחנה,דברים מעץ.. ניסויים מדעיים ביתיים קלים..

ובאמת קובעים בגינה..

גם שמדי פעם מגיעים הם בקושי משחקים עם עצמם.

מחנה הוא עושה כשיש לו מוזה, זה לא משחק של כל יום.

יש לי פה ערמת עצים שהוא אסף ומשחק איתם אבל זה כבר פחות מעניין אותו.

על 'קופסת משעמם לי' שהכינו הילדים שלי.

קופסא עם מגוון פתקים עם רעיונות למשימות שכשמשעמם שולפים ממנה פתק (ויש בה גם דברים כיפיים ומצ'פרים וגם משימות בבית. הכל מהכל).

אם מישהי יודעת לחפש, פירטתי על זה פעם לעומק (ועכשיו אין לי זמן).

החישוב שלי הוא כזה (לא יודעת האם נכון הלכתית)

מה אישה עשתה לפני 200 שנה?

הלכה לסופר פראם כדי לקנות את הדבר הספציפי להוריד עור קשה מכף הרגל? הקפידה להשתמש בליפה הכי ממרקת בבית? הקפידה לקנות את המקל הארוך לגב?

התקלחה. במקרה הטוב. הלכה לנהר (לא מקנא בה), חזרה הביתה.

היום אני עושה מקלחת טובה. עוברת כדי לראות שהכל בסדר. לוקח לי 30-40 דקות בד''כ. מהרגע שאני נכנסת למקווה עד שאני בחוץ 10-15 דקות כתלות בעומס במקווה

(יש ארגונים שאפשר יום קודם, ציפורניים, לק וכו').

מורידה שיערות וגוזרת ציפורניים

אמבטיה של רבע שעה בערך

משפשת את העור של הרגליים שבישיבה של כמה דקות במים מתרכך ויורד בקלות

מקלחת טובה

מסרקת את השיער תוך כדי שלא יהיו קשרים.

צחצוח שיניים וחוט דנטלי

עיון בכל הגוף וזהו

גג 40 דקות

ובמקוה ציק צאק אם אין תור תוך רבע שעה אני בחוץ

גזיזת ציפורניים, גבות, שפם, הסרת שיער - יום לפני

ביום המקווה מקלחת טובה, ניקוי טבור ואזניים במקלחת עצמה, צחצוח שיניים, עיון

אולי קיבלת בהדרכת כלות מנהגים וחומרות שונות?

שווה לבדוק את זה

ולהבין את ההלכה כמו שצריך..

אני אישית קיבלתי הדרכה מהכלה של הרב דוב ליאור והיא נירמלה ואיפסה אותי ואת ההתארגנות ממש.

היום )טוב גם נשואה כמה דקות..( מתארגנת בארבעים דקות גג

תלכי ותשאלי

זה לא אמור להיות מורכב בכלל.

דף A4 עם רשימה ארוכה של כל מה שצריך לעשות… אני עוד לא זוכרת הכל בעצמי.

בסוף זה לא באמת לוקח כל כך הרבה זמן, פשוט לראות את כל הרשימה ההיא, זה מלחיץ…

מי הרב שלכם?

אולי בעלך יכול לתת לו את הרשימה שיסמן מדרג-מה חובה, מה רצוי, מה רק אם נשאר זמן וכח?

כי באמת לא הכל זהה וזה חשוב לדעת.

אותי מדריכת הכלות לימדה שצריך פשוט לעבור על כל הגוף מלמעלה למטה מכל הכיוונים

לא צריך שום רשימה בשביל זה

רק לעבור

ראש- לחפוף, לסרק

פנים-מה שאת מקפידה(בגדןל לרוב הדעות שיערות מחוברות הן לא חציצה). לקנח אף, לצחצח שיניים, לבדוק אוזניים ולהוריד עגילים

חזה, בטן(טבור לפעמים צריך לנקות) גב, ידיים ישבן וכו- לסבן, לשטוף, לעשות עיון שאין חציצות..

וזהו פשוט לעבור על הגוף שלך, בעצמך.

אם עברת על כל הגוף את בע"ה מוכנה לטבילה.

רק מה שרלוונטי לך, ואולי סתם מפורטים שם דברים שמבחינתך הם חלק מובנה ממקלחת ולא צריך שיהיו מפורטים בכלל.

או שתוותרי על הרשימה ופשוט תעברי לעצמך על הגוף.

וזה מצטמצם פלאים.

אני הייתי גם כמוך בשנים הראשונות, ואחרי שלמדתי הבנתי שזה לגמרי סתם.

יום לפני מורידה שערות וצפרוניים, נשאר רק להתקלח ולעסור על הגוף שאין כלום.

מקלות אוזניים ושפם קצת זה גם יום לפני.

אין באמת הרבה עשיה.

אבל באמת זה מבהיל בהתחלה. לאט לאט ❣️

כמו שכתבו פה זה לא אמור לקחת יותר מדי זמן

ולא משהו חריג

בגדול להוריד שערות איפה שאת רגילה, ציפורניים ומקלחת טובה.

אפשר לפצל ליומיים וזה מאד מקל.

לי עוזר אחרי המקלחת לעבור על הגוף מלמעלה עד למטה לוודא שעשיתי הכל- שיער אוזניים עיניים שיניים וכן הלאה.

אם אישה שנפלה לנהר נחשב שטבלה או לא. הדיון הוא לגבי האם צריך כוונה בטבילה או לא.

אבל תחשבי שאם יש מקום להגיד שאשה שנפלה, עפ כל הבגדים שלה, בלי לעשות שום הכנה לפני- יכול להיות שנחשב שטבלה אז זה כבר מרגיע קצת.

עכשיו באופן פרקטי- קודם כל ללמוד מחדש את דיני הכנה לטבילה והלכות חציצה. כשלומדים את זה בהדרכת כלות הראש שלנו עסוק בעוד מליון דברים ואנחנו לא עד הסוף קולטות. כשלומדים מחדש פתאום מגלים מה באמת עיקר הדין, מה התווסף וזה מסדר את הראש.

ומצטרפת למה ש @טארקו כתבה.

שימי את הרשימה בצד. תעברי על הגוף מלמעלה למטה.

חפיפה, אוזניים (לנקות את החורים של העגילים אם ככה את נוהגת), פנים נקיות מאיפור. רחיצה של הגוף, הורדת שיערות (אפשר ומומלץ יום לפני.) ציפורניים בידיים וברגליים (גזוזות או נקיות אם את מאריכה).

זהו. לא להשתגע. לא צריך לקחת יותר משעה כולל הכל. רובינו מתקלחות כל יום או כל יומיים. זו לא המציאות שהתקלחו פעם בשבוע אז הצטברו על הגוף לכלוכים שצריך להתאמץ כדי להוריד.

ומציעה גם- לשנות כיוון. אם מתאים לך, אם לא מתחברת- תדפדפי.

את מתכוננת למפגש מחודש עפ בעלך, זמן קצת להשקיע בעצמך.. (אני נגיד בתקופות בלי מקווה מגיעה להורדת שיערות פעם באפעם.. ), אפשר להתפנק באמבטיה כיפית וטובה, אפשר למרוח *אחרי הטבילה* קרמים מפנקים.

במקום צ'ק ליסט מלחיץ- השקעה בעצמי.

במקום לחץ מהיום הזה- ציפייה אליו, ליום שהוא שלי ואני חושבת בו על עצמי ומה עושה לי טוב.

בהצלחה!

מבינה אותך ממש!

חוץ מעל העצות שנתנו פה לפני,

אני רוצה להגיד לך לנשום אוויר ולדעת שזה הולך ומשתפר.

הניסיון הופך את זה ליותר קל.

זה נהיה יותר מוכר.

ואם הזמן עובר ואת בלחצים גדולים וחרדות, אחרי שהתייעצת עם דמות שתעשה לך סדר מה הכרחי, שתדעי שיש לנשמת תכנית ליווי למי שיש לה חרדות סביב ההלכות...

אבל זה ממש לא חייב להיות המקרה שלך.

זה פשוט סיטואציה שחדשה לך וזה בסדר שלוקח זמן להתרגל.

מזכירה את כל זה גם לעצמי 😅

יש דברים שהם לא עיקר הדין ובעקרון כל ההכנות לא אמורות לקחת כולל הכל שעה....

יש היום מקוואות שיש שם גם רשימה לי זה עושה סדר...   אני חושבת שהגן עדן מגיע על הרצוא ושוב, על המרחק , הקושי, פחות על המקווה עצמו😄תנצלי את הימים האלו , שאת עדיין נשואה טריה. תהני מהמקווה, תקחי לשם איפור ,תתפארי אחרי , תפתיעי את עצמך, תני לעצמך להתפנק ביום כזה ...

בהתחלה זה ממש כמו הר.

אחר כך זה נהיה הרבה יותר פשוט.

מה שאת רגילה ביום יום זה מה שאת צריכה להקפיד עליו+ כמה דברים כמו גזיזת ציפרניים.

השאר זה לא חובה,עור קשה ברגל זה לא חציצה לא חייבים להוריד,שערות הם לא חציצה לא חייב להוריד,

ראוי להוריד אם את מקפידה להוריד אבל לכתחילה זה לא חציצה.לצחצח צריך אבל לא לחפור מעבר זה ראוי ומהודר אך זה לא חציצה.

וענו לך נכון הכוונה לעבור על כל הגוף ולראות שבעצם הכל נקי,שזה בעצם עיון ולהתכוון שזה עיון.

אפשר לפצל את ההכנות ליום יומיים לפני.

העיקר שזה יהיה בנחת ברוגע.

שאני אומרת לעצמי כשאני מתחילה להיכנס ללופ של ו'מה אם איך שאני עושה לא מספיק' (אצלי זה קורה סביב ניקיון לפסח).

ברגע שעשית מאמץ סביר (פירטו לך פה בכמה הודעות מה זה נחשב), אין שום סיבה שתצוץ לך חציצה יש מאין שתפסול יותר מאשר אם היית טובלת במים לא צלולים- וזו אופציה קיימת וכשרה.

מזל טוב! 🥳 כלה בשנה ראשונה זה שלב מרגש (וכן, יש בו גם דברים מלחיצים שצריך ללמוד לנהל)🤍

זה לעבור עם בעלי קודם.. על כל מה שאני עלולה להתקע:

אני מתחילה לפני את ההתארגנויות גוזרת ציפורניים עור יבש וכו

ואז מבקשת שיסתכל על הציפורניים ויגיד לי אצבע אצבע שזה בסדר

ואז על עור יבש

ואם יש פצעים

וכל דבר שאני עלולה להיתקע עליו שעות במקווה אח"כ

. והוא עובר איתי ואומר לי דבר דבר שהוא בסדר.

ואז במקווה אני ממש מחזיקה בראש שעברתי על הכל ועשיתי הכל ואני רק עושה סקירה אחרונה של מעבר רציף על כל הגוף - אני כן מתקלחת שוב אבל זה עניין של מה נח לך.

(ואם ואם פתאום מגלה איזה עוד פעם משהו אני למרות הבושה מצלצלת לבלנית ושואלת אותה אם להתעכב על זה או לא)

אני מרגישה שזה ממש נתן לי עוגן שאני יודעת שזה בסדר ואם לא התחדש שום דבר אז כבר עברנו על זה

דברים אחרים לא עזרו לי וזה ממש כן

אולי יעזור גם לך❤️

נשואים כבר כמה שנים ובהתחלה היה מאוד קשוח, הייתי נלחצת מאוד כל פעם.

מה שעוזר לי זה לדעת את עיקר הדין, (חציצה צריך להיות משהו שמקפידה עליו/מכסה חלק ניכר מהגוף, יתכן ויש דעות אחרות אבל זה מה שאני יודעת והולכת לפיו) ללכת לפי מישהו שמקל בנושא ולא מחמיר. (בכללי אני חושבת שמצוות צריכות להעשות ברוגע ובנעימות, במיוחד אצל נשים, ועצבנות ולחץ בקיום מצוות לא תמיד קשורה רק להלכה)

ומה שעוד עוזר לי זה להפוך את ההתארגנות לחוויה, אצלינו המקווה הוא מאוד נעים, אז הרבה פעמים מתארגנת במקווה עצמו וזה הופך את זה למיוחד ונעים

שהלכתי למקווה בערך שנה אחרי החתונה אחרי שקיעה.

אז הייתי שעה בהכנות ואז טבילה.

כשיצאתח מהטבילה הבלנית אמרה לי להתארגן מהר כי יש הרבה שמחכות. נתנה לי תחושה לא טובה. שאלתי אותה מה הביתי אמורה לעשות אחרת, התחלתי הכנות לפני שקיעה אז חייב שעה. היא אמרה שלא חייב שעה.

אז פניתי לרב שאני מתייעצת איתו והוא באמת אמר שיש נוהגים ככה, אבל העיקרון זה לא להתארגן בלחץ. לא חייב שעה על השעון.

מהמקרה הזה למדתי שבדיעבד צריך להתארגן כמו שאת רגילה לנקות ולטפח את עצמך + כמה דברים מעבר. אבל לא להשתגע

גם כשהייתי מקיאה קבוע בנסיעות. ותמיד היה לי מוזר שלא עלו עליי לפני שסיפרתי.

בהריונות האחרונים לוקחת בונג'סטה אז מתפקדת רגיל ללא הקאות.

אם יש חום ואז זה כן עדיף להוריד.

לגבי הכדורים לבחילות באמת לא חפרתי כי לא הייתי צריכה ב''ה. אבל תבדקי על זה קצת, אולי תופתעי שזה לא דרמטי (שוב, אין לי מושג). וגם לסבל ולהקאות יש משמעות, בסופו של דבר הכל משפיע. תרגישי טוב!! 

זה תגובה נורמלית וטבעית של הגוף

הרופא של הילדים שלנו אומר לתת אקמול רק אם כואב ומתלוננים

אם למשל זה חום והילד לא סובל אז לא לתת

ואני חושבת שזה לא מדויק להגיד את זה

אבל אני מעדיפה לא להמשיך את הדיון הזה וכל אחת תעשה מה שהיא מבינה ומרגישה

מדובר על חום גבוה וממושך שפוגע, כי הוא פוגע בהתחלקות התאים. לכן בהריון יש המלצה להוריד את החום מהר יותר מבמצב רגיל, אם כי לא חייבים מיד. (בדקתי באתר של כללית ומכבי)

אני מכירה הרבה שלוקחות.
גם לקחתי בהריונות היפרמאזיס, אבל למזלי לא עזר אז הפסקתי לקחת כי גם אני חוששת מכל הכדורים האלו אז הרגשתך ממש מובנת.

כמה שמנסה להעביר תבחילות..

לא מסוגלת לשתות מים ועוד

נמנעתי מהכדורים
למזלי, באחד ההריונות כשלקחתי לא זוכרת את השם... מה שהיה לפני הבונג'סטה, לא עזר לי. אז לא הייתה לי סיבה לקחת.
לזכור שזו תקופה שעוברת
וללעוס קרח, כמו שכתבו לך פה, כל כמה זמן כדי לא להגיע לעירוי...

אבל האמת שבדר"כ ההקאות לא מפתיעות אותי

אני סוחבת את הבחילה כמה שעות ורק אז מקיאה.

בהריון הראשון שהקאתי בטירוף בלי הפסקה אז לגמרי פגע בעבודה

לא הייתי מסוגלת לצאת לעבוד אחרי שהקאתי את הנשמה על הבוקר.

ובאמת סיפרתי למנהל שלי על ההריון נורא מוקדם.

צריכות להדליק משואה