בעיקר ההתכתבות כל היום, גם בחברה חילונית זה לא מקובל שגבר ואישה סטרייטים שהם לא זוג, יתכתבו כל היום. עוד יותר מחשיד שהוא מחק את ההודעה.

העבודה ששניהם נשואים לא מפחיתה מהחשש בכלל.

גם בעלי עובד עם נשים בעבודה, ואני עם הרבה גברים, אבל יש גבולות ששומרים והוא לא נותן לי סיבה לחשוש. נשמע שזה לא ככה אצלכם.

מה לעשות? דבר ראשון התחושות שלך לגיטימיות, את לא פרנואידית, גם אם לא קורה שום דבר, לרוב הזוגות המצב הזה לא נעים, בין אם מצד הגבר ובין אם מצד האישה.

אז תני לעצמך לחשוש, את לגמרי נורמלית, ואל תתני לו לבטל את החששות שלך.

מה עוד לעושת? האם לעזוב את העבודה, האם להציב גבולות בעבודה (אני לא יודעת כמה עמוק  הקשר שלהם ) אני לא יודעת, אולי יהיו תגובות נוספות.

אבל מה שכן, לדעתי אף פעם לא לבוא ממקום נואש ומפוחד, אלא ממקום יציב שאתה הוא זה שצריך לפחד לאבד אותי ולא להיפך. 

גם אם זה אישה

אני לא יודעת מה המקרה, והאם זה רק איתה, וגם בעבודה יש גבולות בזמן ובדרך שזה נעשה.

וגם אם הכל טוב, יש כאלה זוגות שסוג העבודה הזאת לא מתאימה להם.

אבל אני גם ממש חושבת שרדיפה, מריבות תמידיות, חיטוט בפלאפון - מסמנים על נואשות שמרחיקה את בן / בת הזוג עוד יותר.

אם זה לא מתאים, ולגיטימי שלא, לשים גבול וזהו, לכבד את עצמך, ולא לנסות לתפוס על חם רק כדי להצדיק את האי נעימות הלגיטימית שהיא מרגישה.

מה היית מציעה לעשות?

צודקת, זה לא מכבד אותי וגם אמרתי לו שאני מרגישה הכלבלב הקטן שנובח מהצד ורק מנסים להשתיק אותו.

מצד שני הוא אומר שהוא כבר לא יכול פשוט להפסיק את בהתכתבות פתאום אז הוא יכול להגיד לה שהם צריכים להפסיק כי לי זה לא מתאים.

אני אמרתי שהפתרון היחיד בעיני הוא שאני אפסיק לדבר על זה ולשמוע עליה לגמרי! אבל לא יכולה להגיד שאני לא חושבת על זה

תודה על התגובה!

וזה גם לא צריך להיות דרמטי, פשוט לענות ענייני אם יש צורך.

כל היום?

יש לו הסבר הגיוני לזה? בענייני עבודה?

(גם לבעלי יש קולגות שהוא מתכתב איתן הרבה, אבל בעיניי עבודה ולא מישהי ספציפית)

את לא פרנואידית, זו סיטואציה לא פשוטה בכלל, וכמו שכתבת בעצמך זה דורש טיפול ולא רק התייעצות בפורום.

יש זוגות שצמחו ממשברים בסגנון הזה ויש זוגות שהתפרקו מדברים כאלו לגמרי.

חשוב לדעת שזה ממש הזמן להיפגש עם איש מקצוע ובע"ה להרים את הזוגיות למקום גבוה, לא לחכות...

..או שמצליחים לצמוח מזה לבד ואם לא לא בושה להיעזר...

חבל להתחלק עוד ועוד במורד...

נשמע סיטואציה בכלל לא פשוטה..

בריא וטוב שתרגישו בטוחים בזוגיות ועוגן אחד כלפי השנייה

אם המצב לא כך ולא משנה בדיוק איך זה קרה עד כאן זה הזמן לתפוס את זה..

זה אחד המתישים.

היינו פעם אחת לתקופה של שנה + וזה כן קצת עזר (בנושא אחר) אבל למצוא מישהי שהיא גם מתאימה לנו וגם פנויה בשעות מתאימות לנו זה כמעט בלתי אפשרי

בנוסף לזה זה דורש המון אנרגיה והמון כסף. והאמת שאין לי כח להתחיל לחפש אפילו

ברור שכדאי לנסות אבל אני קצת מיואשת מראש

שאני מאוד ממליצה מניסיון על יעל זקש, הניק נגמרו לי השמות בפורום...

באמת תותחית עללללל

ממש

ומקבלת גם בזום

ובמחיר באמת ידידותי

ושיחת טלפון לבדיקת התאמה והיכרות בחינם- ככה זכור לי אבל כבר זמן והמוח שלי פירה...

אני מתכתבת עם עובדים כשצריך קונקרטי

בעלי מתכתב עם לקוחות (עצמאי)

אני לא מציצה לו והוא לא בודק אותי ויש אמון. אבל אני מאמינה שאם הוא מסתיר ומשקר זה כבר בעייתי. לא כי חלילה.. אלא כי נחצה גבול שלא אמור להיחצות

מבחינתי לא בעיה שלך איך הוא יעשה את זה, אני כן הייתי אומרת - לדעתי נחצה פה גבול והיטשטשו ענייני עבודה ועניינים אישיים, אני מצפה ממך לטפל בזה. לא נעים כן נעים, תצא מהבור שנכנסת אליו. וזהו.

חיבוק♥️

הבית שלכם חשוב יותר מכל

וכן, לחשוב ביחד. אולי עם יועץ. מה אפשר לעשות. לחתוך קשר איתה. לשנות מקופ עבודה. כל דבר

אם הוא מחק הודעה ממנה, זה קו אדום בעיני...

את צודקת. נקודה!!!!!!

שלא יפעיל עלייך מניפולציות.

בין גבר לאישה נשואים לאחרים לא אמור להיות קשר חברי.

בטח לא כזה שגולש להודעות פרטיות וכו

אני עובדת 8 שנים עם גברים צמוד. מעולם!!!!!!! לא דיברתי עם אף אחד מהם שיחות של פטפוטי סרק.

וגם הם.

ויש לי לקוחות ששולחים לי לבבות- לעולם אני לא מגיבה על זה בחביבות.

אין אפוטרופוס לעריות

את צודקת באלף אחוז.

ואני מדי פעם נכנסת להודעות- לא כי אני חוששת ממנו. אני סומכת עליו.

אלא בעיקר לוודא שמישהי לא מגזימה ביחס הנחמד אליו (כי כבר קלטתי באיזורי מישהי ששמה עליו עין ומדברת איתו בנחמדות מדי)

זה אפילו לא עולה לי על קצה המחשבה האפשרות שהוא יתכתב עם מישהי בצורה כזו.

זה כ"כ לא תקין.

וזה שהוא מקטין את החששות שלך זה עוד יותר לא תקין.

גם בעלי עובד עם נשים ויוצא לו להתכתב גם חברי אבל לא ימים שלמים. ואם זה מפריע לי אני בהחלט אומרת לו.

אין אפוטרופוס לעריות.

אגב יצא שקולגה חילונית שלחה לו סמיילי מנשק בקטע חברי תוך כדי ההתכתבות ושם הוא עצר את זה וביקש שלא.

ובאופן כללי יש איפשהו גבול שם צריך לעצור את זה. באמת זה קשוח כשעובדים בסביבה כזאת אבל אם מפריע לך הוא צריך לעצור את זה. 

אני לא חושבת שזה כזה מביך 

שיחשבו עלייך בעבודה שלו שאת אישה קנאית או משהו

אם מישהו מהעבודה שלי היה אומר לי שהוא רוצה להפסיק לדבר איתי כי זה מפריע לאשתו הייתי מבינה

לגיטימי שיפריע לך דיבור מעבר לטכני בינהם

תראי בגדול אם זה גולש לשאלות פרטיות שלא קשורות נטו נטו לעבודה זה בעייתי

אני גם העלתי שרשור לפני תקופה שבעלי עובד עצמאי ומישהי פשוט היתה מתקשרת אליו לפרוק לו לבכות לו פשוט לדבר איתו! זה גרם למלא מריבות בינינו גם הייתי אחרי לידה. .מאז הוא ניתק איתה קשר..אני חושבת שאם זה מרגיש לך יותר מדי ולא בהקשר של עבודה להגיד לבעל חד משמעמית לנתק קשר ואני בטוחה שהיא תבין או שתתחיל לסנן הודעות לדבר נטו ותכלס. 

לשלוח הודעה לקולגה הזאת שתרד מבעלי

פעם אחת עשיתי משהו דומה, אבל זה כי אני לא מסוגלת לסבול שום מתחרה, אפילו לא דמיונית...
אבל זה נכון שהבעל הוא זה שמחויב לך. זה לא קשור להסטריה לא היסטריה. זה מפריע *לך* אז הוא צריך להתחשב.

שלחתי לה הודעה נחמדה היא התקשרה בהלם חחחח באמת מאז ירדה ממנו

פעם אחת ולתמיד.

גם היא נשואה, ותאמיני לי שגם בשבילה זה בסוף לטובתה. 

הבית שלך חשוב יותר מהשם הזה.

שכבר מחר יאמר לה לנתק את הקשר. חד משמעית

את הכי צודקת שיש.

ושתצאע אישה מעצבנת.

זה ממש לא מעניין.

לא מרגישה בנוח עם החברות הזאת,

הכי לגיטימי, הכי נורמלי שיש.

(מי שלא מפריע לה הייתי מרימה גבה. )

תאמיני בעצמך ואל תתני לו לבלבל אותך.

לא מוכנה לשום קשר, התכתבויות אחרי העבודה.

אם יש משהו דחוף במייל בלבד.

אני איתך לגמרי.

בגלל ששיקר ומחק את ההודעה

בגלל ששאלה עד מתי אתה בעבודה, זה קצת לא כזה מקובל למרות שיכול להיות סתם

לדעתי כן שינתקו קשר גם אם יצא לך שם לא טוב. ולא חושבת שצריך לצאת שם לא טוב בגלל זה

לשנינו יש חברים וחברות מהעבודה,,ואנחנו מדברים על החיים הפרטיים ובמקרים מסוימים גם נצא לקפה  אחד על אחת וזה ממש סבבה לנו. אנחנו שומרים על קשרים גם מעבודות קודמות ולימודים וזה לא מפריע.

אבל יש לנו כלל - זה בסדר אם מרגישים בנוח לספר אחד לשניה. אם את/ה לא מרגיש/ה בנוח לספר, כנראה שהבנת שמשהו שם לא תקין.

אז בעיניי הרבה הרבה יותר מטריד שהוא מסתיר ומשקר מאשר עצם הקשר, ופה צריך לדבר בכנות ובצורה ברורה. בלי אמון אי אפשר להחזיק זוגיות 

לא מפריע לך לשבת לשיח קרוב בבית קפה עם גבר שהוא לא בעלך?

את לא מרגישה שזה פוגע בזוגיות? שואלת באמת לא בקטע שיפוטי

התשובה הקצרה - לא מפריע, ולא מרגישה שזה פוגע.

אבל ברור שזה יותר מורכב מזה.

בגדול אני אישית מרגישה שיש שני סוגים של קשרים בעולם - קשרים עם אנשים שנעים לי איתם, ואני לא נמשכת אליהם, לקטגוריה הזאת נכנסים רוב הקשרים שלי, כמובן עם נשים כי אני סטרייטית, וגם עם רוב הגברים. והסוג השני הוא קשרים עם אנשים שאני נמשכת אליהם, שזה גברים מאד ספציפיים שבתוכם כמובן בעלי.

גבר שאני באופן כללי נמשכת אליו כמובן שאמנע מקשר ובטח ובטח שלא אפתח קרבה אליו, גם אם אני פתאום מרגישה שמפתחת רגשות כלפי קולגה ברורררר שלא אשב איתו לקפה ואתרחק כמה שאפשר במסגרת הרלוונטית, לא אצחק איתו ולא אפטפט.

גבר שאני לא נמשכת אליו, זה כמו לשבת עם חברה מבחינתי.. גם בקשרים האלה מן הסתם יש קשרים יותר עמוקים ופחות, בדיוק כמו שעם חברות שלי יש כאלה שיש לי יותר שיחות עומק איתן וכאלה שהן יותר "חברות לבילויים". אבל כן יש כאלה שהקשרים איתם משמעותיים וכמובן שומרים על דיסטנס.

אם פתאום ארגיש שאני מפתחת רגשות כלפי חבר כזה - אני אתנתק בהדרגה. אבל זה לא משהו שכל כך קורה.

כמובן שזה גם אחריות שלי, אם אני מרגישה שמישהו מתקרב יותר מדי אז לשים גבול ולנתק מגע. נגיד לבעלי בעבודה היתה חברה מאד מאד טובה שהם היו בקשר מעולה, ובתקופה שהיא עברה איזשהו משבר אישי הוא הרגיש שהיא קצת מתקרבת מדי ואז הוא שם גבול והתרחק. עדיין דיברו וכו אבל הוא יותר נזהר בקשר איתה.

בקיצור אני חושבת שזה יכול לפגוע אם זה קורה בצורה של חוסר מודעות אישית או של חוסר כנות מול עצמי לגבי הקשרים שאני נמצאת בהם, או אפילו סתם חוסר הבנה איך להציב גבול. אבל אם באמת יש מודעות וכנות והדבר הזה קורה בתוך תקשורת ורצון אמיתי לא לפגוע בזוגיות אז אין סיבה שזה יפגע לדעתי 

זה גם עניין של השקעה רגשית, וזה כן יכול לקרות גם עם נשים או עם מי שלא נמשכים אליו. כשמוציאים הרבה אנרגיה ריגשית במקום אחד, נשאר פחות למקום אחר 🤷‍♀️. אולי רואים את זה יותר אצל גברים, אבל לדעתי חשוב מאוד לשים לב גם לזה.

שלא לדבר שגם הקביעות עלולה לגרום לבעיות - יש הבדל בין לצאת לקפה לעיתים קרובות עם אותו חבר לבין פעם ב, כי זה גם מפתח קירבה.

זה לא קשור לגברים ונשים, זה כבר קשור לתיעדוף והבנה כמה אנרגיות יש לי.

ברור שהתדירות אמורה להיות סבירה אבל זה בעיניי ממש חלק מהותי מקשר נורמלי ובריא, ואם התדירות לא מתאימה אז זה מצביע לדעתי שאולי יש פה בעיה יותר עמוקה 

את הנרמול של הסיטואציה...

לא חושבת שהלכתית יש הרבה הבדל בין לשבת לקפה עם גבר/ אשה שלא שלך לבין לנסוע בשבת.. סליחה אם זה חריף.

זה לא ענין של חריפות, פשוט ההשוואה שלך מופרכת.

זה דבר אחד להיות נגד ואפילו לחשוב שזה אסור. לגיטימי. מפה ועד חילול שבת הדרך ארוכה עד מאד.

אותי לימדו שהגזמה זה הדבר שגרם לחטא הראשון בעולם, אז לפחות מזה אני נזהרת 🤷🏻‍♀️

שהוא רמה מעל שיחה סתמית במשרד.

זה לא רק עניין של מה קורה ברגש.

זה עניין של האם נכון אובייקטיבית ליצור חוויות משותפות עם גבר ביחידות.

כי אם אתם יוצאים לקפה, כבר תעשו ריצה ביחד.

ואם אתם יוצאים לקפה תצאו גם לסרט.

העיקר זה מה שמרגישים בפנים, לא המעשה החיצוני....

אז זהו, שפה בדיוק נכנס הנושא של החוויה.

כשאת חווה חוויה עם גבר אחר, בהכרח נוצרת אינטימיות ביניכם. גם אם את לא מרגישה אליו.

זה כל הסיפור של חייות בטנק וכל זה.

החוויה עצמה היא שיתוף, היא התרחשות זוגית, היא אינטימיות.

וכאן נכנסת השאלה האם זה סבבה ליצור חוויות עם גבר שהוא לא בעלי.

בעיניי זה פשוט שלא. 

ולמה זה יותר מורכב, באמת אשמח לדעת.

את בעצם אומרת כמה דברים

1. כל חוויה משותפת היא אינטימית

2.  זה לא בסדר לחוות חוויות עם גבר זר

3. זה מדרון חלקלק

אז אנסה לענות בנפרד, אבל לא לפי הסדר.

מדרון חלקלק זה טיעון מסוכן,כי אפשר לטעון אותו על הכל. כל גבול אפשר לפרוץ. גם בחברות הכי סגורות שמורות ונפרדות מי שרוצה למצוא את האסור מוצא. ולפעמים מרוב פחד ממדרון חלקלק אנחנו נופלים במדרון בצד השני - לאסור לאסור לאסור העיקר לא להגיע לעשות משהו לא טוב. אז אני לא חיה ככה את חיי בפחד מזה שאולי יום אחד אתחיל להידרדר במדרון. אני מקיימת את ההלכה כפי שהיא מקובלת בקהילה שלי וכאן זה דבר נורמטיבי.

שתיים, לא כל חוויה היא אינטימית. יש יותר יש פחות, יש בכלל לא. ברור שיש רמת עומק של קשר כשאתה יושב עם מישהו לקפה, אבל זו לא בהכרח חוויה אינטימית.

שלוש, בן אדם צריך יושרה פנימית. אם אני יודעת שזה עושה לי משהו לשבת לקפה עם גבר זר, בין אם מדובר שמישהו ספציפי או באופן כללי, אז ברור שזה אסור ואני צריכה להתרחק מזה כמו מאש. אבל אם זה לא המצב, וזה מבחינתי פשוט שיחה נעימה שאין בה שום מימד אינטימי או סיכוי סביר שהיא תהפוך לבעלת מימד אינטימי - אז לא רואה את הבעיה.

אני מבינה שאנחנו חלוקות ברמה המהותית לגבי השאלה אם כל חוויה יוצרת אינטימיות, ומכאן הגישות השונות שלנו. אם הייתי חושבת כמוך לגבי הנקודה הזו כנראה שהייתי מסכימה איתך. יכול להיות כמובן שיש כאלה שזה כך אצלם ובאמת אחריותם להימנע.

לגבי חיילות בטנק זה סיפור שונה בתכלית. ראשית, אין פה שום מימד של בחירה - אני אדם חופשי ועצמאי ויכולה לבחור עם מי להיות בקשר וכמה, אם אני מתחילה לפתח רגשות לקולגה אז יש לי את היכולת להתרחק בצורה משמעותית גם אם עובדים יחד. לחייל אין את האפשרות הזאת והוא ממש לא שולט עם מי ןכמה הוא נמצא.

בנוסף לזה בעבודה לרוב אין סטרס-מגבש כמו שיש  ללוחמים. וזה גם דבר שיכול לגרום למשיכה. 

כדי שיקרה משהו בין גבר ואישה

צריך כוונה ורצון של שני הצדדים

קשר חברי/ חוויות משותפות לא מביאים בדיפולט שלהם לזה

לי יש קשרים חבריים עם גברים בעבודה לאורך כל השנים

זה תמיד נשמר כחברי משני הצדדים

ותמיד הגבולות היו ברורים לשני הצדדים 

אבל אם זה כך, לפי הדברים שלך זה גם סבבה לתת חיבוק לגבר, כי זה חיבוק חברי שאין בו אינטימיות ושאת לא מרגישה אליו.

ואולי לא חיבוק, סתם צ'פחה חברית על הכתף.

בעיניי ההלכה דווקא כאן מכירה בחמקמקות של הרגש האנושי.

אולי מבחינתך זה חברי ומבחינתו לא?

אולי עכשיו זה לא רומנטי, ובהינתן האות (משבר זוגי) פתאום תראי אותו באור אחר?

אם תשימי לב לסיפורי בגידות למיניהם, זה אף לא בזבנג של "ראיתי- בגדתי".

זה תהליך.

זו הבשלה.

זה לאט לאט דוחפים את הגבול עוד יותר אל תחום האסור.

פעם קפה.

אחר כך קפה וטיול קטן.

אחר זה קפה בערב. אולי בר.

וכל זה תחת הכותרת של "אין פה בגידה ממשית, אז זה בסדר".

מה שאת מתארת זה מה את ההשקפה המתירנית. מותר כל עוד זה בהסכמה ואני לא פוגעת באף אחד.

אבל דברים כאלה הם מאוד אמורפיים, ולכן בהכרח יכולים להוביל לאותו מדרון חלקלק שעליו כתבת.

האם זה טוב, נכון ובריא לזוגיות ליצור חוויות משותפות עם קולגה? בעיניי פשוט שלא. הקשר עם הבעל הוא ייחודי בכל המישורים והרמות.

הדעות שלנו שונות מאד בפרקטיקה, אבל שתינו מסכימות על אותם עקרונות - אין מקום לאינטימיות עם גבר זר, צריך קו אדום שעוזר לא להגיע לשם, וצריך לשמור על ההלכה (ממש לא "כל עוד אני לא פוגעת באף אחד").

מה ההגדרה של אינטימיות

איפה נמתח הקו האדום

וגם מה ההלכה

על השאלות האלה אנחנו עונות תשובות שונות, ומכאן נגזרת גם ההסתכלות שלנו.

אני לא מכירה רב שמתיר לגעת בגבר זר סתם ככה. אני כן מכירה פסיקות שזה בסדר לחבק קרובים רחוקים בתרבות שבה זה מקובל ושמותר ללחוץ יד כדי לכבד. כמובן יש גם כאלה שאוסרים הכל.

הרבה מהלכות צניעות (בעיקר) ובינו לבינה (בדברים מסוימים) נגזרים ממה שמקובל במקום ובזמן.

קל להגיד אסור לדבר עם המין השני ולתת את הסיפור על ברוריה כדוגמא, אבל אם חזל כ"כ צמצמו את הקשר שלהם עם נשים, איך לחלקם היה קשר טוב ושיחות פילוסופיות עם מטרוניות רומיות? הרי אלה אותם חזל שטבעו את  "אל תרבה שיחה עם האישה, ובאשתו אמרו!"

אז אני באמת חושבת שיש פה מורכבות, לפעמים פשוט כי חזל הם לא מקשה אחת והיו להם דעות שונות ולפעמים הפוכות, ולפעמים יש אמירה אחת שבאה להעביר איזה מסר ואמירה אחרת הפוכה שמתאימה במצבים אחרים (כל המוסיף - גורע או הרי זה משובח?) ובסופו של יום אני תמיד חוזרת לכנות שלי עם עצמי. בסוף כשגבר משקר לאשתו ומסתיר ממנה, הוא יודע שהוא עושה משהו לא בסדר. בין אם זה משהו לא בסדר במובן של פיתוח רגשות לאשה זרה והשארת הקשר אליה, ובין אם זה בידיעה שהוא מועל באמון שאשתו נותנת לו על סמך סיכום שיש ביניהם.

לכן כתבתי באחת ההודעות הראשונות שלי, שהכלל שלנו הוא שכל עוד אנחנו מספרים אחד לשניה על מה שקורה - אנחנו יודעים שזה בסדר. וברור שבחברה שאנחנו חיים בה קורים מקרים והיו סיטואציות, אבל אנחנו מדברים על זה בפתיחות, ויש לי אמון מלא בבעלי שאם הוא ירגיש משהו כלפי חברה, גם אם הוא לא יספר לי,הוא ידע להתרחק ולשמור על עצמו. וכמובן שגם ההיפך.

ברור לנו שאם נרגיש רגשות כלפי אחרים, לא נבגוד אלא נפרק את החבילה. זה יהיה עצוב ושובר אם דבר כזה חלילה יקרה, אבל דבר כזה הוא (לדעתי) אף פעם לא הצעד הראשון בהתרחקות אלא המסמר האחרון בארון שהיה צריך לטפל בו הרבה הרבה קודם.

לגבי מה שכתבת על תהליך והבשלה, אני מאד מסכימה איתך. גם כתבתי את זה לפותחת במענה לאחת ההודעות שלה, שמשיכה יכולה להתפתח עם קרבה וזה משהו שצריך להיות במודעות אליו, ואם זה קורה להתרחק. 

כי מצד אחד את אומרת- חז"ל הם הסמכות. אם הם אמרו שאסור לגעת בגבר זר- לא אגע.

מצד שני, ברור לך שחז"ל לא היו מרשים, ורבנים בימינו גם לא נותנים היתר, לשיחות קפה על דא והא בין גברים ונשים נשואים.
ומצד שלישי- את אומרת שהסמכות היא בעצם... המוסר שלכם. מה אני או בעלי מרגישים וחווים.

אז קודם כל צריך לעשות פה בירור של מי הסמכות לקבוע האם משהו הוא מותר או לא. 
את יכולה להגיד- קבעתי לעצמי שזה מותר אע"פ שאני יודעת שזה לא לפי ההלכה. זה יהיה יותר קרוב לאמת.

ואני חושבת שאת לא נוגעת בשאלה האם הצד השני, הקולגה שלך מהעבודה- האם זה בעיניו זה גם כ"כ תמים כפי שזה אצלך?
אולי מבחינתו בכל פעם שאתם יושבים לקפה זה ממש לא תמים?
את יכולה להגיד- זו לא אחריותי, אבל יש מצב גדול שיש פה פגיעה בזוגיות ובצניעות ביניכם. אם לא שלך אז שלו. 
אנשים רואים אתכם יחד, יושבים וצוחקים, כשאתם נשואים לאחרים. הם לא רואים את חוסר המשיכה שלך אליו. הם בוודאי יכולים להגיד לעצמם בראש שביניכם משהו מתפתח...

אני יודעת שזה נכתב בחדות מה, אבל אני חושבת ששווה לברר את העניין לעומק
 

לא אומרת מה חזל היו מרשים או לא מרשים היום כי אין לנו דרך לדעת. אני חושבת שלרבנים היום, הרבנים שלי בכל אופן, זה ממש דבר הגיוני לשבת לקפה ככה. לא מדברת עכשיו על לצאת עם השכן לקפה, כן? זה סתם מוזר.. אפשר לחשוב מהשרשור פה שאני כל היום מבלה עם גברים בבתי קפה, בפועל אין לי זמן לנשום עם העומס 😅 מדברת על נגיד סיטואציה שיש חבר שלא פגשתי מלא זמן ואני מגיעה לאזור שלו אז אקבע איתו לשבת לדבר להשלים פערים, או בעבודה אם יש לי קולגה שאנחנו חברים ובא לנו לדבר על איזה נושא ולהתעדכן אז נעשה הפסקה ביחד ונשב לפטפט, להתעדכן וכו.

ברור שיש רבנים שאוסרים את זה. יש גם שיאסרו עליי לעבוד עם קולגות גברים, ויש גם שיאסרו על לעבוד עם לקוחות גברים. מה שאני אומרת זה שיש גישות שונות, ובגישה של הרב שלנו זה בסדר לפי ההלכה.

המוסר שלנו לא קובע מה נכון או בסדר, אבל הוא אינדיקציה. זה נכון אצל כל אחד, אנשים פשוט לא מודים בזה. כשאומרים "כתוב עשה לך רב, אני קטן אני לא יודע, יש לי רב והוא אומר לי" זה בעצם התכחשות לזה שאתה בחרת מי יהיה הרב שלך. הרי יכלת ללכת לפי רב יותר קיצוני/ליברל/שמרן/מתירן, מחקי את המיותר. יש אלפי רבנים ולכל אחד דעה משלו וגישות משלו. לפי מה אדם בוחר את הרב שלו? לפי מי שהגישה שלו נראית לאותו אדם שקולה, הגיונית, נכונה. אז בסופו של דבר אמות המידה שלך וסולם הערכים שלך הם כן אלה שמחליטים לך בגדול את הכיוון וההלכה משרטטת את הגבולות הפנימיים בתוך גבולות הגזרה שאת החלטת.

הקטע הוא ששיקול דעת זה לא מילה גסה או לא הלכתית. ההיפך. לא פעם ולא פעמיים הרב נתן לי/לנו כיוון והסביר לנו מה הרציונל מאחורי ההלכה באותו נושא, ומשם נתן לנו את המרחב עם שיקול הדעת וההבנה של הסיטואציה הספציפית.

לגבי הצד השני, אם אני יודעת, מרגישה, חושבת או חושדת שהוא מעוניין בי כמובן שאנתק את הקשר. אז כן, יהיה לי קשר רק עם מישהו שאני מרגישה שזה תמים מצידו. אני מבינה שקשה לך להכיל את האופציה שזה קיים, אבל זה קיים..

מה אנשים חושבים, פה אין לדבר סוף. מצטערת, אבל כמו שאנשים יכולים לראות אותי ולחשוב שאני בוגדת הם יכולים להניח שאני בפגישת עבודה. מותר גם לצחוק בפגישת עבודה. מי שישר יחשוב על כיוונים בעייתיים זה מעיד עליו יותר מאשר עליי.

שאני ממש מעריכה את התגובות שלך.

אני אמנם לא מסכימה עם רובן, אבל הדרך המכובדת שאת עונה ומסבירה ממש יפה מוערכת בעיניי 

שרוב סיפורי הבגידות זה לא ישבנו לקפה תמים ואז התאהבנו.

בבגידות אין התאהבות.

יש משיכה,

תשוקה,

יש רצון להתנסות, להסתכן.

והרצון גלוי ומפורש לשני הצדדים.

לפעמים אפילו מראש.

באפליקציות באופן מ פ ו ר ש.

במילים מפורשות בבר.

התאהבות אין.

לפחות הרוב לא.

כמה אנשים עוזבים את האישה שלהם ומתחתנים עם האישה שאיתה הם מקיימים יחסים בסתר?

מעט מאוד.

אני גרתי במקום שבו בו נשים בדר"כ גרושות שהיו מה שנקרא - נשים מוחזקות.

היה להן גבר שאיתן היא "יצאו".

היו להן מינימום יציאות מחוץ לבית והשאר בילויים בתוך הבית.

לא הכרתי גבר שעזב את אשתו לטובת האישה המוחזקת (אם כי המדגם שלי איננו מייצג) וסטטיסטית כנראה שיש, אבל זה המיעוט.

בכל מקרה, בעיניי, למרות שאין אפוטרופוס לעריות, בשביל לבגוד צריך רצון.

צריך כוונת הלב.

דבר שנראה לי שלא קיים בסיטואציות פה.

חזל אמרו, איּן אפוטרופוס לעריות  

כי זה בדיוק תחום שיושרה פנימית הוא לא מדד בו.

כי נושא עם אש וקסם ברמה אחרת.

להבנתי חזל מצביעים על הנושא הזה, ואומרים, זה מדרון חלקלק. אפיד לא יכול חהרגיש שהוא אפוטרופוס על זה

קודם כל אין שום ספק שזה נושא שצריך בו גבולות אדומים ברורים, כתבתי את זה גם כמה פעמים למעלה. פשוט אני מותחת את הגבול הזה בנקודה אחרת מרוב הנשים כאן.

אין אפוטרופוס לא אומר שאין מקום ליושרה פנימית אלא שאי אפשר לסמוך אך ורק עליה ולהניח שיהיה בסדר, אבל עדיין יש לאדם יכולת בחירה ואחריות אישית, ופשוט צריך הרבה מודעות וערנות בסיטואציה.

בהקשר הזה הרבה פעמים מביאים את הסיפור של רב עמרם חסידא אם את מכירה, מקווה שלא מתבלבלת בשום פרט אבל רוח הסיפור היא בערך שאישה ישנה בעליית הגג שלו והיצר שלו היה כל כך גדול שהוא הצליח להזיז סולם ממש כבד כדי לטפס אליה ולהיות איתה, ובאמצע הדרך בסולם הוא קלט שהוא לא מצליח לשלוט בעצמו אז צעק "אש בבית עמרם" כדי שהחברים שלו ישמעו ויבואו ויעזרו לו להציל את עצמו מעצמו.

אפשר לקחת את הסיפור הזה לכיוון שאת הצגת שהיצר חזק ואנחנו כבני אדם חסרי שליטה.

בעיניי המסר כאן הוא הפוך - גם אם טעית, והתחלת ללכת בדרך לא טובה, תמיד תמיד תמיד יש לך אחריות אישית למצוא את הדרך לצאת מזה, ויותר חשוב - זה *תמיד* אפשרי לצאת מזה.

ברור שמלכתחילה כמובן גם עדיף לא להכנס למקומות האלה, אבל באמת קשר עם מישהו שאני לא נמשכת אליו לא נכנס למקומות האלה.. זה כל הקטע. כמו שאת יכולה לשבת עם חברה ולא לפחד שפתאום תימשכי אליה, למרות שתיאורטית זה יכול לקרות, אז אותו הדבר עם גבר שאין לך משיכה איתו.

וכן, במצבים מסויימים משיכה יכולה להתפתח, ואם זה קורה - זה הזמן להתרחק.

שלא לדבר על שאלת האחריות.. במצב שאת מתארת, איך נוכל לשפוט פוגעים מיניים? תראי רק אתמול היה פה שרשור עך נער בן 15 שנגע בילדה שעשה עליה בייביסיטר ורוב מוחלט של התגובות הוקיעו אותו לחלוטין. אבל אם אין לו שליטה על זה, אז על מה הכעס בעצם?

אם אנחנו מאמינים שאדם צריך לא לפגוע, אנחנו מאמינים שיש לו אחריות אישית ויכולת בחירה. ואם יש את שני אלה, אז אין אפוטרופוס זו לדעתי קריאת כיוון אבל לא אמירה כל כך דיכוטומית כמו שהצגת אותה.. 

כן למשל עם בעלי ועוד גבר מצטרף
או שהוא עם אשתו, כחברים.
לבד? נראה לי מוזר.

זה דבר שלא מקובל בשום צורה בקרב מי ששומר תורה ומצוות (אפילו בקרב זוגות לא דתיים) אבל לא בגלל תרבות, אלא בגלל שזה מתנגש עם ההלכה חזיתית

חיים בקהילה דתית, חלק מהחברים והחברות שלנו דתיים. אנחנו אפילו נחשבים די דוסים בסביבה שלנו, גם בקרב חלק מהחברים שממש לא יצאו לקפה עם בני המין השני.

אני מבינה שיש הרבה שלא מתאים להם וזה ממש מובן, אבל זה לא אסור למיטב ידיעתי, לא לפי הרבנים שאנחנו הולכים לפיהם בכל אופן.

אפילו רק בבחינת- אל תרבה שיחה עם האישה.

באשתו אמרו קל וחומר באשת חברו.

אין לי עניין לשפוט אותך ותעשו מה שטוב לכם.

אבל גם אין עניין לנרמל את זה. או למצוא לזה הכשרים.

זה לא לרוח ההלכה.

ומה שהפותחת כתבה בוודאי ובוודאי שלא תקין והרגשות שלה מוצדקים לחלוטין.

ומחקתי אז רק בקצרה אני אגיד, זה לא ענין של שיפוטיות (זכותך, גם אם חבל) אלא שבאמת ה"חברה" הדתית לאומית היא לא מקשה אחת אלא פסיפס של הרבה מאד מאד קהילות שונות עם אורחות חיים שונות ומה שנראה אסור לכל תינוק בחברה אחת, בחברה אחרת זה פשוט וברור לכל רב שמותר.

לא מדברת ספציפית על הדברים שאני ציינתי, שברור שיש רבנים גם בציבןר שאני חיה בו שיסתייגו מזה (ועם זאת לאחרים זה יראה נורמלי) אלא באופן כללי על השימוש במילה בוודאי או הביטוי רוח ההלכה..

מה שהפותחת כתבה לא תקין בעיניי בעיקר כי הוא מסתיר ממנה ואין להם אמון אחד בשניה. זה מתכון לאסון בזוגיות להתנהל בצורה הזאת.

והרגשות שלה לגיטימיים בכל מקרה בלי קשר. גם אם הם חיים בחברה הכי פתוחה בעולם, לכל אדם יש כת הגבולות שלו

זו צורת התנהגות שמצופה, לאו דווקא מותרת/אסורה הלכתית- מאדם שמקיים תורה ומצוות.

אני מכירה דתיים לאומיים מכל הסגנונות. ואני חיה בתוך הציבור הזה.

מכאלה שמאד תורניים שאפילו לא יגידו לי שלום ברחוב או יהנהנו.

לבין כאלה שלובשות מכנס , ללא כיסוי ראש וחצאיות קצרות שלא משאירות מקום לדמיון.

בשום קבוצה כזו- פגישה בין גבר לאישה נשואים שלא למטרת עבודה- לגיטימית.

כן יש דייטים משותפים. אבל לא אחד על אחד.

אנחנו מאד תורניים

אני עובדת עם גברים שמאד לא.

זה לא משהו שקיים. ולא משהו לנרמל אותו.

אף אחד מאיתנו לא מקיים את כל המצוות.

כמובן.

אבל לנרמל את זה כאילו זה בסדר והגיוני- זה מה שצרם פה לא רק לי.

תעשי מה שאת רוצה זכותך המלאה ואני האחרונה שיש לה זכות להגיד משהו. והלוואי שהקב"ה יטע בי קצת יותר אמונה ורוח.

ולגבי הסוף של דברייך- מסכימה חד משמעית.

זה לא תקין. אבל יש פה משהו עמוק יותר.

בכל מקרה תודה על השיח הנעים🩷

שונה בין מגזר למגזר.

באחד ההלכה (אפילו לא רוח ההלכה) זה ללכת עם שרוול שמכסה את המרפק ורוח ההלכה זה אולי ללכת עם שרוול ארוך יותר, ובשני רוח ההלכה זה ללכת עם שרוול שמכסה את בית השחי.

אני חושבת שלפעמים אנחנו מכירים אנשים ומשהו ברור לנו לגביהם אבל אנחנו עלולים להיות מופתעים. חוויתי את זה בעבר כמה פעמים וקשה לי להאמין שזה לא המצב פה.

אם אני מגיעה לעיר שגר בה חבר לסידורים וקובעת לפגוש אותו ואנחנו יושבים יחד, אז יש לפחות שתי משפחות שזה נראה להן נורמלי - שלי ושלו. בגלל שיש לי יותר מחבר אחד כזה ולבעלי יותר מחברה אחת אז ככל הנראה "אין אף אחד שזה נראה לו נורמלי" זה לא מדויק.

כמובן שזה צרם להרבה כי בהכללה גסה זו פלטפורמה שמגיעים אליה בעיקר אנשים יותר דוסים ושמרנים (למרות שכמובן יש פה הכל כולל חילוניות אני מניחה), במקומות אחרים אולי התגובות היו אחרות.

לא מרגישה שאני מנרמלת כי מבחינתי זה דבר נורמלי. כמו שאני לא צריכה לנרמל אכילה ושתיה, זה פשוט דבר סביר לעשות..

תודה גם לך  

אנחנו כן יושבים לדאבל דייט עם זוג חברים

או כמו שאת אמרת.

בעלי עובד בסביבה נשית אז יכול לשבת עם עוד נשים אבל לא עם אחת.. 

כנראה שבסגנון הוא כמוכם ואני פשוט לא. הוא טוען שהוא לא נמשך אליה בשום צורה ושאני פשוט מגזימה. מה היית עושה אם לבעלך היה מפריע שאת בקשר חברי עם גברים כשבענייך זה ממש לגיטימי?

היית מנתקת איתם קשר?

לדבריו אני מגבילה אותו להיות בקשר חברי עם חצי מהעולם.

אבל מול אנשים ספציפיים, בגלל מהות הקשר המסוים. אצלכם זה שונה, לא מדובר בקשר ספציפי אלא בענין גורף. כלומר זה מתבטא מול האישה הזאת אבל באותה מידה אם אני מבינה נכון זה יתבטא מול כל אחת אחרת?

אגב משיכה זה דבר שיכול להתפתח עם קרבה ולכן חשוב לשים לזה גם במהלך הקשר ולהתרחק אם זה קורה.

כותבת קצת מחשבות שלי, תדלגי אם זה לא קשור... אני חושבת שהנושא שלכם זה ממש לא הבחורה הזאת, אלא יותר אמון וביטחון בקשר.

אני לא מכירה את בעלך, אבל מנחשת שמה שמפריע לו זה לא כל המון הנשים שקיימות, אלא אולי התחושה שאת חא סומכת עליו מספיק, או התחושה שהנישואים מגבילים אותו, או גם וגם.

אני מנחשת שמה שמפריע לך זה אולי גם ענין מהותי של "זה לא מתאים מבחינתי" שזה בפני עצמו דבר חשוב מאד שאת יודעת לזהות ולומר, אבל גם אולי את מרגישה לא מספיק בטוחה שהוא לא יום אחד יחליט שנמשך למישהי שהיא לא את ותאבדי אותו או סתם שאת אולי תרגישי שמשווים אותך. יכול להיות עוד אלף דברים, מה שאני מנסה להגיד זה שהשיחות עם הבחורה הזו הן לא הפער ביניכם אלא הסימפטום של הפער הזה, ובו צריך לטפל.

וחוץ מזה הענין של ההסתרה והאמון זה ממש ממש קריטי בטח כשיש פערים ביניכם בנושא כל כך רגיש.

המלצה שלי - קחו את הדבר הזה כהזדמנות לגדול בזוגיות, בתקשורת ובאמון ביניכם. לכו לטיפול זוגי. לא כי מישהו מכם לא בסדר אלא כי התפיסות שונות ומישהו חיצוני יכול לעזור לגשר ולתווך ביניכם, לעזור לכם לתקשר את הפער הזה ולמצוא את הדרך שמתאימה לשניכם, גם אם היא כוללת ויתורים (והיא כנראה תכלול ויתורים של שניכם), ויותר חשוב מהכל - זה יעזור לכם לבנות מחדש את האמון ביניכם.

אני מאוד סומכת על בעלי אבל לא כל כך על אישה אחת מהעבודה שלו. איימתי לבוא לשם עם נבוט כדי להבהיר לה את העניינים 😄. וגם ביקשתי לקרוא את ההתכתבויות וואטסאפ בינהם לראות שהיא לא כותבת דברים לא הולמים.

אם זה היה, אני לא חושבת שהייתה לי בעיה לדבר איתה על העניין.

לדעתי שבהחלט יגיד לה שאשתו לא מוכנה יותר להתכתבויות כאלה אם הוא לא יודע להפסיק אחרת. מה איכפת לך? לדעתי זה בכלל לא אמור להיות מביך מבחינתך

למי אכפת??

התחושות שלך נכונות ולגיטימיות הכי בעולם

מה פתאום שיתכתב איתה ימים שלמים- זה המון אנרגיה שיכל להוציא על המשפחה.

תגידי לו : "זה לא מתאים לי, אלו לא הערכים שגדלתי עליהם. אני סומכת עלייך שתעשה מה שצריך ושתדע להציב גבולות ולהפסיק עם זה".

אם קשה לו לחתוך לגמרי אז לענות להודעה אחרי שלוש שעות יפתור את הבעיה לאחר תקופה מסוימת.

לדבר עם בעלך בארבע עיניים, אחד על אחד במילים ברורות.
שלא יקטין אותך
שיבין את מקומך (ובהחלט יש מה להבין!!!!!!)
שלא יתכתב על דברים שהם לא עבודה.
 

ממש נורמלי ובריא שזה מפריע לך.

אין שום מקום לקשר חברי בין גבר נשוי לבין אישה אחרת.

אני יודעת שהרבה פעמים עבודה משותפת יכולה ליצור רמה מסויימת של קשר, אבל חייב לשים לב שזה לא גולש לקשר אישי.

אני יכולה לומר לך שלאחרונה שמעתי מפסיכולוגית שעובדת עם זוגות, לא דתיה בכלל, שזה ממש נורמלי וטבעי שיפריע דבר כזה, כי יש בין בני זוג סוג של קרבה שגם סוגרת אותם בפני קשר עם בן המון השני.

אני בטוחה שממש כואבת לך התחושה כאילו שיש עוד אישה בחיים שלך בעלך.

ואני מציעה לך להצליח לדבר על זה בכנות ובפתיחות עם בעלך. לשתף אותו שזה כואב לך.

ומתוך אמון שהוא לא רוצה להכאיב לך, ומקווה שגם מתוך הבנה שזה באמת לא נכון ולא אמיתי, שהוא יטפל בזה ויעצור את זה.

תתחזקי בזה שאת ממש צודקת. 

ברור

מייד אחרי הלידה🤔 אם אני רוצה להתפנק ופרטיות זה או ההורים שלי או הבית שלי ובעלי יוצא עם הילדים.

אבל לפעמים מידי אדישים…

זה נחמד שיחסית אין דרישות

אבל זה מעצבן ההרגשה שאתה יותר מידי 'דרך אגב'

שיהיו בריאים…

לא בדיוק מבחירה,אבל האמת שהיא עזרה לי מאוד עם התינוק. ייאמר לזכותה.

באיזשהו שלב, אחרי שבועיים בערך, הלכתי שבוע לאמא שלי ואז חזרתי אליה לעוד שבועיים וכבר עברנו דירה

זה לא תמיד נוראי.

אבל אם את רוצה להשוות חמיות איומות אני לוקחת בהליכה,

חמותי אחרי אחת הלידות באה להתארח אצלי,נחתה לשבועיים פלוס ולקחה את בעלי לטיולים אין סופיים בבתי קפה,בזמן שאני קרסתי בבית עם ילד בן שנה וחצי וניו בורן בן פחות שבוע בלי אפשרות אפילו ללכת נורמלי לשירותים,וכשהעזתי להגיד מילה נפגעו עד לב השמיים,לא רק שאני לא מארחת ומבשלת,אני גם כועסת שהיא לקחה לי את הבעל לטייל....

יום שישי בצהריים עוד לא עשה קניות,מי דיבר על בישולים בכלל?

לא מדברת על זה שכמה שהשתדלתי שיהיה נקי היה רק בלאגן,בכל זאת בית מלא ילדים, וכי היא בהחלט מעבירה ביקורת.

ובעלי עוד אחר כך שמע כמה אני מפונקת....

שהרי יש לי לידות קלות...(נכון מהרגע שהגעתי לביח עד הלידה היה פחות מ10 דקות אבל תשיעי שלם היו לי צירים כואבים ממש שלא ישנתי בגללם,והייתי פשוט מותשת אחרי הלידה).

ושלא טוב לה אצלנו.

אז תמיד יש יותר גרוע.....

אני רוצה להגיד לך כל הכבוד ששרדת כדי לספר.

ואני גם רוצה להוסיף שעיקר האשמה היא על בעלך.

התפקיד שלו הוא לעצור אותה מלהגיע,

לעצור אותה מלבקר את ההתנהלות שלך,

לגבות אותך בבית במשימות שבדר"כ הן שלך בשוטף,

ובטח ובטח שלא לצאת איתה לטייל

אני מקווה שבלידות הבאות הוא למד וזה לא יקרה

אבל:

א.היא לא גרה בארץ היא באה לארץ בשביל חתונה של אחיינית שלה לא בשביל הלידה.

ב.היא נחתה לא בקשה או משהו כזה.לא נתנו לבעלי אפשרות להתנגד.

ג.זה היה לפני המעט 9 שנים מאז ילדתי עוד כמה פעמים

פשוט הם חיים את חייהם ורוצים שהכל ישתלב בהם

ואם אתה לא משתלב אז למה מה הבעיה להשתלב

אבל אם אתה משתלב אז מה אתה רוצה נו השתלבת

מדו כזה…

וזה לא סותר שיכול להיות שהם אנשים מקסימים סהכ אבל מי שמארח יולדת צריך להיערך לכך, היולדת היא לא זו שצריכה להשתלב ולהתאים את עצמה..

לא עדיף לך להיות בבית שלך עם פרטיות נוחות ותזמיני לך אוכל?

כי בגלל שזה בית הומה

ויש הרבה אנשים

כן גם יכול להיות כיף שם…

וגם כי ברית יצחק אצל המשפחה שלי

ואבא שלו בניגןד למקובל לא יהיה הסנדק

ולא יעשו את הסעודה אצלם

אז אמרנו שנכבד בזה…

אבל לא יכולה להתווכח עם תחושות.. מקווה שיעבור בטוב♥️

במשפחה של בעלי העניינים האלו מאוד מאוד כבדים ונלקחים בכובד ראש…

זה הדבר הראשון שצריך להילקח בחשבון

אם טוב לך ככה מעולה

אבל אם לא - אז צריך להיזהר עם ריצוי כזה לדעתי

יש גם הרבה אפור באמצע כמובן, אבל טובת היולדת היא מה שחשוב קודם כל. בעיניי.

יכול להיןת שאם היינו יודעים שככה יהיה לא היינו באים

אבל לא ידענו

ואנחנו כבר פה

אז להגיד למה באתי לא יקדם אותי אז אני מנסה לראות את הטוב ואת הכיבוד הורים וזהו🙃 זה מה יש ועם זה (נשתדל) לנצח

ולהפיק לקחים ללידה הבאה חחח

😵😵

הייתי יוצאת מדעתי...

בעלך אירגן לך הכל?

מקווה שאת נחה ולא מארגנת בעצמך ❤️❤️

עכשיו הוא מארגן

אגב תזכירו לי גודש של אחרי לידה כדאי או לא כדאי לשאוב? אי אפשר לגעת בי זה לא נוח

ונשארת שפויה.

שימי כרוב לבן על השד, אבל רק לחצי שעה ואז להוריד ומחר (או אחרי 6-7 שעות מינימום) לשים שוב.

לא יותר מזה כדי לא לייבש לגמרי את החלב

👍👍

שאחרי לידה את מסוגלת לחשוב ככה! ולהבין שיש גרועים יותר ולהתייחס לזה בזרימה וברוגע!

אחרי לידה הכל מבחינתי נורא וגורר בכי אוטומטי בלי טיפת שכל שמסוגלת להכנס..

כל הכבוד לך! ומזל טוב!

אני מראש מבינה שאף אחד לא חייב לי כלום

אז לא הייתי מתעצבנת

אחרי לידה אני/בעלי דואגים בעיקר לנוחות של עצמי

כל עזרה מסביב- בונוס

אבל אם אחרי לידה היו מזמינים אותי והייתי מחליטה לבוא לא הייתי עומדת בזה שלא ארגנו לי חדר

זה בעיניי בסיסי בהזמנה של יולדת גם אם אף אחד לא חייב לי כלום.

ולא הייתי מתעצבנת פשוט הייתי מבינה שאני לא באמת רצויה.

אם זה הבית בו שוכנת היולדת.

להקלה מינימלית

אני שאבתי דקה - שתיים מכל צד וזהו

פעם אחת הספיקה לי ואחר כך כבר היה קל יותר והתאזן

לפחות בהודעה את נשמעת שלקחת את זה בקלילות.. סחטיין!!!

לא לשאוב.

לסחוט להקלה

לא מרוקנת את השד. שואבת עד להקלה. זה משמעותי.

מזל טוב! תרגישי טוב!

אבל לקטנים את יכולה לקרוא בחומש לפני ולדבר אילם על נושאים מרכזיים

של אמילי עמרוסי.

גילאי 3-4 כזה.

בדרכה של תורה - מכון הר ברכה

זה מבוסס על הפסוקים, פחות מדרשים ופירושים.

זה עלון למשפחה שיש בו המון דברי תורה וגם פרשת השבוע לילדים

אנחנו לומדים אותו יחד כבר כמה שנים

שנקראת "סיפורי התורה שלי" בהוצאת מעינותיך.

ספר לכל חומש.

לכל פרשה יש: נושאים בפרשה, סיפורים קצרצרים על נושאים מהפרשה

ו3 סיפורים ארוכים שהם או סיפורי הפרשה עצמה בדרך סיפורית או סיפורים על נושאים/מצוות מהפרשה.

יש גם ציורים מתוקים וזה מצוין.

יש את הסדרה הזו בגרסה הבוגרת שנקראת "התורה שלי", בה לכל פרשה יש את הפסוקים מהתנך וגם סיפורים.

לנו יש את סדרת "סיפורי התורה שלי" ואני ממליצה ממש. (העדפתי אותה כי מותאמת יותר לגילאים הצעירים-גן בתחילת יסודי)

היינו עוברים באחת הסעודות על נושאים מהפרשה ומספרים סיפור.

כיום הילדים כבר קוראים בעצמם.

רק עכשיו קלטתי שכתבת שיש לך את זה

זה ממש משפיע על כל היום ועל ההרגשה האישית.

ואני מאוד רוצה את זה-

לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם

שחשוב מאוד לקדם

יש את הכל בתוכך,השאלה היא מה יעזור לך להוציא את זה לפועל/ מה כביכול מונע ממך

אני מאמינה שהטוב שבנו יוצא כשטוב לנו

תתחילי מזה. צעדים קטנים יומיומיים ועקביים שיעשו לך טוב. שינה טובה. פחות טלפון. נוכחות ברגע. הצבת יעדים ברורה, שיהיו גם ישימים.

את נשמעת אישה מדהימה♥️

מתקדמת קצת קצת קצת, רוצה יותר....

לא כלכך יודעת איך להציב יעדים קטנים אבל אנסה

מנסה לחושב איזה מסגרת אני יכולה לקבוע לעצמי כדי להתקדם

מין רוטינות של רפלקציה איך הולך עם המטרות

לא יודעת ככ..

תוהה איך לייצר זמן של הקדשה כזו לעצמי.

אני בבית עם בת ה 8 חודשים אז יחסית רגוע,

ממש רגוע... אבל גם אין את הפניות של לבד רגע...

ותודה על הפרגון!!🥰

שזה להגדיר לעצמך את המטרות שלך. עכשיו את יכולה לבחור אחת- שתיים משמעותיות מביניהם ולהתמקד בהם בתקופה הקרובה. כדאי לפרק כל מטרה למטלות קטנות ומעשיות שאת יכולה ליישם ביום יום...

מעניין אם זה יעזור

כי גם דבר קשור לדבר

אבל צריך להתחיל ממשהו....

של הרגל חדש.

כל ר"ח אני מחשבת על מה אני רוצה לעבוד בחודש הזה, אבל לוקחת דברים קטנים שנבנים אחד על השני

כך שמעתי מרופא בתחום המוח שעבדתי איתו.

ולמען הדיוק זה עדיין ברמת המחקרים הבודדים שסוברים ככה אבל בעיניי זה גם תלוי למה קוראים הטמעה ולאיזה סד גודל של שינוי.

בפועל ראיתי גם על עצמי וגם על הילדים שמספיק חודש בשביל להטמיע בגדול את ההרגל החדש ואפשר כבר להוסיף עוד משהו.

כמובן הרגלים קטנים לא משהו בומבסטי.

(יש לי משהו אחד שאני כבר מעל עשור נאבקת לשנות ועוד לא הצלחתי אבל זה יוצא מן הכלל)

כל שבוע 2 משימות זה ממש הרבה מדי לדעתי. אולי אם את מחלקת כל מטרה לחלקים קטנים ואז לקחת כל שבוע חלק קטן אחד זה יעד יותר הגיוני

כשאת הולכת על הרבה מדי בבת אחת זה גם מבלבל וגם לא מחזיק לאורך זמן

אני בעד לקחת שינויים לאט לאט ולעבוד על כל נושא בנפרד כדי שזה באמת יחזיק לאורך זמן...

רוב מה שכתבת

מפעיל אחד את השני

אם ישנים מספיק

עושים ספורט

כותבים מחשבות

עושים דברים שממלאים

אז

אפשר להיות שמחים אקטיביים ומגשימי חלומות

מאיפה מתחילים?

ברור מלישון

חוסר שינה זה הפוגם הכי גדול של החיים

אחכ צעד צעד

(אני עשיתי דרך מהקל אל הכבד

ממה שהכי קל לשנות

ואז שזה הופך הרגל

אפשר להמשיך הלאה)

רציני.

נשמע כמו רשימה של האישה המושלמת.

אפשר להגיע לכיוון, אבל כל החיים הם עליות ומורדות, ולהצליח להחזיק את הכל בו זמנית לפעמים לא מעשי.

אז חמלה, לקבל אותך כמו שאת גם ככה, וחמלה זה לא ויתור, זאת אהבה לא מותנת תוצאה, הסתכלות בעיניים טובות על עצמך והתקדמות איטית ובלי ביקורת.

ולדעתי היא הדרך היחידה להתקדמות בריאה, כי אם המניע הוא ביקורת ולא אהבה, האהבה העצמית גם לא תגיע כשתגיעי "לפסגה".

ובפן הפרקטי הייתי מתחילה מספורט וזהו, לא כל יום, תתחילי מפעמים בשבוע, זה יניע את הגלגל.

אני חושבת שאצלי זה יכול להתחיל מלסגור את הטלפון... אז עכשו סוגרת והולכת לגדול תודה שפתחת את השרשור הזה ועוררת אותו גם לרצון ❤️

ממש התחברתי לרצונות

ולרשימה הזו

ממש נשמע כזו שאיפה ענקית ...

אבל באמת מתחברת גם למה שענו לך זה להתחיל מקטן

לקחת מחברת ולכתוב תודות מסקנות מחשבות תפילות

ורצונות

ולראות איך מתקדמים... .

הלוואי שתצלחי ותשמחי בעצמך

גם מתפללת על עצמי

לצאת מהדכדוך

לאהוב את עצמי להעריך לפרגן

ולראות בהתקדמויות קטנות צמיחה.

לא לשאוף לקפוץ מ0 ל100

למחוננים שלא צריך מבחן בשביל לדעת שהם מחוננים. כאלה שזה בולט אצלם. ומשעמם להם ממש בשיעורים, אז רוצים שהם כבר יתחילו להיכנס לתהליך כמה שיותר מוקדם.

שאר הילדים זה כנראה מלחיץ אותם אז עדיף לחכות עם זה

בכיתה ב אלה ילדים שיש להם מאפיינים מאוד ספציפים שמפורטים שם..

אנחנו בסוף החלטנו כן להגיש אותה השנה

שפעם היו עושים את המבחן בב', תוכניות המחוננים היו מתחילות בג'.

אחר כך שינו את ההמלצות, אבל התוכניות עדיין מתחילות בג', אז כדי להתחיל בזמן צריך לעשות את המבחן בב'.

יש המלצות, אבל הן לא מחוברות למציאות בשטח.

בפועל המבחן הכללי שעושים בבתי הספר נשאר בכיתה ב', ומי שרוצה לעשות בג' צריך לפנות למשרד החינוך באופן עצמאי.

באמת לא ברור העניין.

אני פחדתי שאשכח לרשום אותה עצמאית בכיתה ג' כי כזאת אני, שכחנית, אז היא ניגשה למבחן בכיתה ב' וזהו

למה הם לא עושים הפוך? מגישים את כולם בג' ואותם חריגים שייבחנו לבד בב'? למשרד החינוך פתרונים...

כשאני הייתי ילדה היו נבחנים בג' ומתחילים בד', לדעתי בגלל לחץ מהורים הורידו בשנה.

אצלנו לדעתי הייתה עוברת גם בב', אבל חשתי שאין לה את ההבנה מה זה מבחן, כי אין אצלם מבחנים

אז ארשום בג' ושתדעו שזה החודש להירשם למבחן הזה

היא ניהול הכעס שלו, למה טיפול זוגי? נשמע לי הרבה יותר הגיוני טיפול אישי בשבילו... (או הדרכת הורים משותפת לשניכם, אם גם את מרגישה שאין לך כלים)

ברור לי שצריך פה גם טיפול בשבילו. הוא גם לא מסרב באופן נחרץ, אבל די תקוע עם זה. לבד כנראה לא יילך ואני מרגישה שזה כ"כ משפיע על הזוגיות שגם העבודה צריכה להיות משותפת וזוגיות, ואני מאמינה שעם מטפלת טובה גם העבודה הזוגית תשפיע ותתרום לכל אחד באופן אישי.

בנוסף, אני מרגישה שאנחנו לא רואים את המציאות בדיוק באותו מבט (הגיוני סה"כ) ודברים שמבחינתי הם חמורים מאוד , מבחינתו לא כ"כ נורא. זה הוא יכול ללכת לטיפול אישי ולעבוד על הדברים שמפריעים לו, אבל עדיין יהיה את הפער הזה בנינו. ועל זה אני רוצה לעבוד.

לדעתי טיפול אישי משפיע על הזוגיות לטובה יותר מאשר זוגי, אבל אם הוא לא ילך לבד אז טיפול זוגי זה באמת רעיון טוב. אולי לשקול מישהו שעושה גם פגישות אישיות עם כל אחד מבני הזוג לבד. (אין לי המלצות כי לא מכירה, אבל מאמינה שיש כאלה...

זאת הדעה שלי מהניסיון האישי שלי, אבל כמובן שבסוף כל זוג ומה שנכון לו

וברור שגם טיפול זוגי משפיע בהחלט לטובה🙂

גילוי נאות, אני מטפלת זוגית בשומרון

ויש עוד לא מעט

יש את שי יהודאי

מוריה סטולוביץ בפסגות

ואמיר דנה בבית אל

על אמיר דנה שמעתי כבר כמה פעמים. יש לך מושג איפה אפשר למצוא את המספר שלו? לא מצאתי באינטרנט…

אני לא מראה, חוץ מבעלי ולילדים (אחרי שהם יודעים על ההריון).

אבל אין לי בעיה שיראו.

נראה לי שבאלבום שלי מהילדות, יש תמונה שלי מהאולטרסאונד.

תמונה אחת ממש חמודה

שזה משהו פרטי שהגוף שלי עובר, כי גם באמת נפשית הריון ראשון זה תהליך גדול שעוברים. והיה לי מוזר להראות כי זה הרגיש חודרני. בהריונות הבאים כבר היה לי יותר קל לעיכול ההריון עצמו והרגיש לי פחות פרטי, אז לא היתה לי בעיה להראות

לא התעמקתי בזה.

תמונת אולטרסאונד אחת של כל אחד..

הראתי לסבתא שלי בהריון האחרון. והיא פשוט התרגשה בטירוף!

(למי שיש חח, הלוואי והיה לכולם, אבל לכולם שומרת תמונות לשים שם ביום שנגיע לזה)

יצא לי גם לשתף בווטסאפ המשפחתי בתמונות שיצאו יפה (בשלב יותר מתקדם שרואים ממש פרצוף וכו)

יש תמונות ממש מתוקות וכיף להתרגש ביחד.

בכלל לא חשבתי על זה... בעיני זה כמו להראות תמונות של התינוק❤️

ואין לי שום בעיה שגם סתם אנשים רנדומליים יראו 😅 חושבת שבהריון הראשון הראתי לכולם, מאז זה פשוט לא עד כדי כך מעניין אבל לא אני חושבת שזה פרטי / לא צנוע או משהו

אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.

ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות

אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר

וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות

ולא הבנתי איך משתמשים בזה...

אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא

"מסודרים "

קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?

מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!

כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן

לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.

מהעונה הקודמת!

😵

היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭

לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂

בסכומים כזה לא משלמים מיסים? זה משתלם יותר מלפצל את הקניה?

אני גם הזמנתי היום בשיין. אבל הורדתי עד לסכום שהצאט אמר...

הai אמר שהמכס לפעמים הם משלמים ולפעמים לא. והסביר מה לבדוק מה כתיב. ואמר שמסכום מסוים משלמים מע"מ. אם הבנתי נכון, ואם הוא צודק. כי יש לו גם טעויות.

לפעמים הסל יוצא קצת יותר נמוך אבל המשלוח לא חינם/לא הביתה.. אז זה מתקזז תכלס

נכון לפעמים לא יהיה צריך

אבל אין שום הגדרה כזאת

והזמנתי שבוע שעבר הזמנה באלפי שקלים🙃 (לא לי אישית, לגמח.. ועדיין. הזמנה היא הזמנה)

אני תמיד מזמינה מעל רף המכס ואףפעם לא שילמתי. זה דבר ידוע ספציפית בשיין.

תמיד הרבה יותר מזה, הם סופגים את העניין ומסדרים את זה.

זה מה שכייף בשיין

את קונה קנייה ב700 שקל

מתלבטת על מידות? קונה 2 מידות

בסוף מודדים ומה שלא טוב בא שליח מהבית לקחת

הכי כיף שיש

אבל יש לי סל של 600₪ בערך מחכה לסגירה סופית

וזה רק השלמות לשני הילדים אחרי שבדקתי מה קניתי להם בסוף עונה שעברה(מליון שמלות לילדה, לא מספיק מכנסיים)

בלי דברים שלי, בלי מעיל שהשגתי, ובלי נעליים/מגפיים שהזמנו מעליאקספרס...🤭

קיצר 800 נשמע לי ממש סביר ואפילו נמוך..

קולקציות שלימות לילדים אתם מוצאות?

איך?

ניסיתי כמה פעמים ואחרי כמה כביסות זה התכווץ/הוציא צפים כאלה מהחולצה

מעניין אותי איך הולך לכן, בשביל לדעת לחסוך

קניתי בכל מיני חנויות ותמיד יוצאים גולגולים בפוטרים. אם מצאת חנות שלא אשמח לדעת

אני לא קונה הרבה בשיין לילדים האמת אבל האיכות היא פחות הבעיה לדעתי.

מיננה

לתינוקות - קרטרס

הכל בסוף עונה בשביל שנה הבאה

יש העדפות

מזארה לא יצא לי לקנות. גם מפלייס לא. אולי האיכות שלהם טובה אבל לא אגיע לשם במיוחד האמת. והמחירים בפער יותר גבוהים

אני קונה לעונה ומעיפה.. בן ובת, אין ירושות,הבגדים נשחקים

יש דברים טובים יותר ופחות

יש דברים שאני מוצאת רק בארץ ויש דברים שאני מוצאת רק בשיין...

לפעמים כשמגיעים לסכום מסוים הקופון מוגבל והמחיר של הקניה מתחיל לעלות.

לכן לפעמים כשמגיעים לסכום כדאי לעצור, לבצע קניה ולעשות אח"כ קניה נוספת

שוב- לא בגלל מיסים, בגלל הקופונים....

וקניתי לעצמי גם דברים לא הכי נצרכים

פשוט כי חרשתי

וזה שאני נשארת אותה מידה לא אומר שעכשיו לנצח נשארתי עם אותם בגדים

תכלס נכנסתי ל2 חשבונות שונים ושמתי את אותו סל

יצא הפרש של 200 ש"ח בערך

הזמנתי את הזול יותר

דרגת הVIP? הקופונים?

אבל ככל שהחשבון שלך יותר ותיק ועם יותר הזמנות

יצא לך יותר יקר

ככה מהניסיון שלי

וחשבון חדש לגמרי יוצא הכי זול

כשאני צריכה לעשות קנייה גדולה יחסית, כמו קנייה של עונה שלמה אני פותחת חשבון על מייל חדש ומנצלת את הקופונים...

לק"י

שקניות גדולות בשם יקרות יותר מקטנות, כלומר ככל שמזמינים יותר, המחיר פר פריט- עולה.

בשביל 4 אנשים שבתוכם מבוגר.

השאלה אם זה דברים שימושיים, זה בפן הפרקטי.

איך את בכללי עם להוציא כסף על עצמך?

גדלתי בבית שלא מוצאים בכללל על מותרות.

מעולם לא אוכלים במסעדות, גם האוכל הוא בסיסי מאוד במקרר...ועוד ועוד.

לי יש חולשה לבגדי ילדים,זא קניתי כמה פעמים כבר בחודשים האחרונים..

קונה כי צריך וגם כי נהנת ואחכ אוכלת את עצמי

באוטומט ממש

מהבחינה הזאת,

ומה שקרה זה שהייתי מרשה לעצמי להתפנק רק כשהרגשתי מסכנה, רק במצבים רגשיים נמוכים, רק אז היה 'מגיע לי' לבזבז על עצמי.

(מוטיבציה מאוד 'טובה' להישאר מסכנה)

או שהייתי שמה המון משקל על מתנות יום הולדת / ומתנות מהבעל - כי זה הזמן היחיד שיש לי למלא את החסך.

היינו רבים המון סביב זה, ואני זאת שהגבלתי את עצמי בבזבוז, לא הוא, אמנם לא בבגדים אבל בתחומים אחרים.

זה ממש העתק הדבק של מה שראיתי בבית.

בפן הפרקטי מה שעזר לי - זה לצאת מהמקום הרגשי של כסף וללכת לראש הפרקטי.

כמה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להוציא בתחום הזה, ולא רק מבחינה הישרדותית, בידיעה שקניות בתחום הזה בשבילך זה גם לנפש.

ואז הגדרנו סכום חודשי והרגשתי מרחב נשימה, אפילו שהוא לא היה גדול, אבל הוא היה קיים ולא רק כצורך גם כפינוק.

ובפן הנפשי עשיתי עבודה פנימית, להרגיש ראויה לפינוק לא רק כשאני מסכנה, ושכסף זה גם לנפש ולא רק הישרדות.

אנחנו מאוד מושפעים מהתפיסות שגדלנו עליהם ביחס לכסף

אבל כסף לא נועד לחסכונות וגם לא לבזבוזים, כסף נועד בשביל לחיות

וזה מקסים להוציא כסף על הילדים וגם מקסים לשמור ולחסוך, השאלה תמיד זה מה האיזונים שאתם בוחרים ונכונים לכם

ובשביל להצליח לבחור ולהנות הטוב צריך לגבש תפיסה ויחס לכסף ממקום נקי ולא אמוצינאלי.

כשגדלים בבית פשוט שהכל נישב מותרות זה מייצר הרבה פעמים תפיסה מצומצמת, אין מקום לשפע. אני לא נגד למי שזה מתאים לו והוא מרגיש שמי, אבל להרבה מאיתנו זה לא עושה טוב וזה ממש בריא, כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם! זה ממש כיף לקנות בגדים יפים לילדים ואיזה יופי שאפשר לשמח ולפנק.

בקטע פרקטי- סעיפים שמאתגרים אותנו ואנחנו מרגישים שמגיעים להרבה קניות רגשיות, ממליצה להחליט על תקציב חודשי או רבעוני (נניח בבגדים יותר הגיוני להחליט על תקציב ל3 חודשים כי יש חודשים שקונים הרבה ויש חודשים שלא קונים בכלל), ומראש להחליט כמה את רוצה להיות ברווח בתחום הזה וכמה בהצטמצמות (כמובן יש הרבה אמצע, אבל שנייה לנסות למקם את עצמכם על הסולם שכמובן זה צריך להיות מושפע גם מהצרכים המשפחתיים וגם מהיכולות הכלכליות), ואחרי שאת מחליטה על תקציב נניח 1500 ל3 חודשים- להיות ממש בשמחה על כל בגד שאת קונה ונכנס בתוך התקציב,

אם היכולת הכלכלית שלכם כרגע לא מאפשרת לכם הוצאה גדולה על בגדים, אז מחליטים על תקציב מצומצם יותר, אולי זה מצמצם אבל אז זה יגרום לכם להיות יותר מאופסים ולא להתפזר

ואם כן יש יכולת- זה מאפשר שפע ורחבות, אבל קצת מנטרל את הקניות הרגשיות כי עדיין זה

בתוך מסגרת

ב"ה שיש את האפשרות לקנות מהספה בבית, אני גם קניתי במלא כסף, תודה לה' שיש על מי להוציא אותו..

ומקסימום תראי שיש דברים מיותרים- תחזירי