בשביל מה?

הימים הראשונים ממש קשיים לפחות תנוחי קצת, תעקלי, תנשמי...

יהיו לך עוד המוןןןןן ימים בעז"ה להיות עם הילד.

הימים הראשונים הם כ"כ חשובים, השניה הבייבי יצא ממקום מוגן חמים וחשוך וכל מה שהוא צריך- שוב- כל מה שהוא צריך- זה את אמא שלו. לא רק להנקה אלא גם למגע, לקרבה, ללמוד אותה, את הריח והמגע שלה.

להפריד תינוק מאמא שלו זה הדבר הכי לא טבעי שיש בעולם. להניח תינוק במיטה רחוקה מאמא בחדר מואר כל היום וכל הלילה- זה הכי לא טבעי.

אישית, אני מעולם לא הצלחתי לנוח בבי"ח ורק יחלתי להגיע הביתה. במשך היום אין כמעט שקט- במיוחד בעדין הפלאפונים- שכל רגע נתון את יכולה לשמוע שיחות של השכנות. ובלילה- הכי רגוע עם התינוקת לידי, בשניה שהיא מצפצפת אני מרימה אותה. ובתינוקיה- תינוק יכול לבכות 5 ו10 דקות עד שיקראו לך. זמן כזה זה נצח בשביל תינוק. הוא קורא לך וקורא לך ולוקח לך מלא זמן להגיע (אם בכלל. לפעמים הוא פשוט ירדם מתוך בכי)

ועכשיו כדי שלא יקפצו עלי- אני מבינה שזה לא מתאים לכל אחת. יודעת שיש כאלה שרוצות ומצליחות לנוח גם בבית ביולדות, יודעת שיש כאלו שמעדיםות למסור את הטיפול בתינוק לאחיות. ובוודאי שכל אחת תעשה מה שמתאים לה.

אני כתבתי את רגשותי ודעתי בלבד.

ובכל זאת- יש עובדות אוביקטיביות שא"א להתעלם מהם. כמו למשל שלפעמים תינוקות בוכים בתינוקיה הרבה זמן עד שנגשים אליהם וקוראים לאמא. כמו למשל שההפרדה הזו בין ילוד לאמו היא מלאכותית מאוד מאוד. ועוד...

וכאמור- שכל אחת תעשה כראות עיניה.

אני בילד הראשון העדפתי שהוא יהיה בתינוקייה, והתחרטתי על זה מאוד...
העדפתי - כי לא היה לי בטחון והרגשתי שאני לא יודעת כלום.. אפילו לא להחליף טיטול... ופחדתי שהוא יבכה ואני לא אדע מה לעשות איתו... אגב, בזמנים הבודדים שהוא כן היה איתי, זה אכן מה שקרה, והרגשתי חוסר סבלנות מהיולדות האחרות ששאלו שאלות כמו "אמא שלו כאן?!" והרגשתי אמא ממש גרועה

אח"כ גיליתי כמה זה אינסטנקטיבי לטפל בתינוק, ואפילו אם אני לא תמיד יודעת להרגיע אותו, עצם זה שאני איתו זה הכי טוב בשבילו... ואם זה מעצבן מישהי אז מצדי אני אצא איתו מהחדר, אבל לא אשאיר אותו בתינוקיה.
כמו שבת 30 אמרה - זו התחושה שלי, אני לא אומרת לאחרות איך להרגיש...

אני זוכרת שהייתי נכנסת לתינוקייה ומוצאת אותו צורחחחח.... והלב שלי היה נשבר....... ואני חושבת לעצמי "כמה הוא צרח עד שבאתי???"

בלידה השניה, כבר לא היו לי שום ספקות. היא הייתה לידי בכל דקה, רגועה ושלווה... טיפלתי בה כשהיה צריך.. הייתי רגועה ועם הרבה יותר בטחון... ואני כל כך שמחה שהיא זכתה לקרבה של אמא מהרגע שהיא נולדה, ולא בכתה וצרחה בתינוקיה מי יודע כמה זמן... ובאמת היא ילדה רגועה ומקסימה, ולפעמים אני חושבת שאולי זה בזכות השלווה שהייתה לה מהרגע הראשון

(ואולי לא.... ואני מבינה שיש בנות שזה ממש לא מתאים להן... אבל אני באופן אישי דווקא הייתי הרבה הרבה יותר רגועה כשהיא הייתה לידי, מאשר כשהבכור היה בתינוקייה וכל הזמן דאגתי מה איתו ואולי הוא בוכה עכשיו...)

והחדר שלי היה ליד התינוקיה. שמעתי אותם בוכים הרבה זמן שהלב נקרע... 

אצלי זה הולך להיות בעז"ה ילד 3 ואני ממש מפחדת מביות למרות שאני רוצה בכך...

מלחיץ אותי שהרגע רק ילדתי ואני צריכה לדאוג לו להכל...

דרך אגב...אם אני מחליטה על ביות מאותו רגע שילדתי הוא צמוד אלי או שיש זמן כלשהו של התאוששות?

אני אחרי הלידה הייתי על סף עילפון... ההמוגלובין צנח ל7 או משהו כזה..
אז אחרי שהנקתי אותה, התינוקת באמת לא הייתה איתי איזה שעתיים.
אחר כך היא הייתה צמודה אליי, ואני עם המוגלובין כזה נמוך (לא רציתי מנות דם), ולא היה קשה לטפל בה..
כי סה"כ מה היא צריכה? החלפת טיטול, מוצץ נופל, הנקה.. רוב הזמן הם ישנים...
(כמובן זה לא תמיד ככה, אבל נראה שבד"כ.. כי זה ממש גיל 0..)

תודה שאתן חוסכות לי לכתוב את תחושותי...

אני ילדתי בלניאדו, ותמיד אחרי הלידה לקח כמה שעות עד שהגיע. (לי זה היה יותר מידי...) לוקחים אותו לבדיקת רופא וכו'...

כשאין כח - את שמה אותו בתינוקיה, אבל כך יש לך את האופציה. כשהוא לא בביות, לפחות בלניאדו, לא יודעת מה הכללים במקומות אחרים - את צריכה להניק בחדר הנקה. הרבה יותר נח ורגוע להניק בחדר מתי שרוצים...

ואני אישית ממש חמה על ביות לעצמי, אני רוצה את האוצרות שלי לידי. אבל ממש אין לי זכות דיבור כי זכיתי ללידות קלות ב"ה. בכל אופן אני ממליצה לפחות לנסות ולהתחרט אם קשה.

והמלצה נוספת - בלילה האחרון, לפני שאת אמורה לנחות חזרה לשאר הילדים - לשים בתינוקיה ולישון טוב... כדי לאגור כח...

עם הראשון הייתי באלף ועם השני הייתי בבת

כך עשיתי בלניאדו והיה מעולה!

אחרי יום וחצי בערך

התאוששתי מהלידה

והיה לי כוח לביות.

וברור שאין כללים

תלוי איזה לידה עברה עלייך

איך הגוף מתאושש

וכמה התינוק רגוע..

ויהיו עוד הרבה ימי ביות בבית...

בלידה האחרונה, התעקשתי עם הצוות על ביות (ילדתי בבי"ח שבו לא תמיד יש חדר ביות). האחות אמרה לי אותו דבר: ומה אם התינוקת תבכה כל הלילה ותפריע ליולדות אחרות?

וחשבתי לעצמי: למה, למה זו האקסיומה- שתינוק בוכה בלילה? ממה שחוויתי עד כה ראיתי שתינוק שנמצא ליד אמא שלו- אין לו שום סיבה לצרוח כל הלילה. בחיים לא קרה לי, כשהייתי בבית, שהתינוקת בכתה כל הלילה. הפוך- אם היא לידי, קרוב קרוב זה הדבר הכי מרגיע בעולם.

נכון, לפעמים יש תינוקות ואמהות שקשה להם עם תחילת ההנקה והלילות לא פשוטים. אבל לומר את זה בתור דבר ברור- שתינוק בוכה בלילה- למה ומדוע? אם תינוק בתינוקיה בוכה ואמא שלו לא מגיבה מיידית כי היא לא שם- אז יש לו סיבה טובה לבכות הרבה. אבל אם אמא מרימה באופן מידי- למה שיבכה?

(ושוב- מי שקשה לה שלא תעשה ביות, אבל נראה לי שצריך לזכור שהמציאות של תינוקיות והפרדת ילודים מאמהותיהן היא מציאות חדשה, מומצאת. ברוב הדורות מאז בריאת העולם- אמהות היו צמודות לילודים, ולא סתם)

אצלי התינוקת בהחלט בכתה רוב הלילה, בשני הלילות שהייתי בבית החולים.

למה? אולי כי היא רגישה למוצרי חלב (גילינו את זה אח"כ) ובשלב הזה עוד לא נמנעתי מכך, אולי מסיבות אחרות, אבל בפועל זה מה שהיה.

זו אחת הסיבות שכל כך שמחתי שהייתי בביות, כי יכולתי להיות איתה ולטפל בה.. (מי היה מרים אותה כל הלילה בתינוקיה?) לשכנה לחדר זה באמת היה פחות נוח, אבל גם היא בחרה ביות ולקחה את האופציה הזו בחשבון..

בכל מקרה, מה שרציתי להגיד זה שאולי בד"כ תינוק באמת לא בוכה כל הלילה, אבל לפעמים גם זה קורה, ודווקא כשזה כן קורה אז לדעתי זה מתי שתינוק הכי צריך מישהו שיהיה איתו, והכי פחת נכון לשים אותו בתינוקיה (אולי פיתרון טוב יותר זה באמת להביא ביביסיטר כדי שגם האמא תוכל לנוח מהלידה).

ויפה בעיני שהמסקנה שלך מזה היא אכן שהביות הוא טוב גם למצב כזה, ולא להפך- שבגלל שהתינוק בוכה אז רצוי שלא יהיה ליד אמא שלו.

מצב אחרי לידה

מידת העזרה שתהיה לך

אפילו בתשלום.

לקחתי בעבר בייביסיטר בוגרת, חיית לילה, למשך הלילה.

זה היה שווה כל שקל!!

החזיקה אותו כשהתחיל לבכות, ואם לא נרגע - הביאה אותו למיטה שלי להנקה. 

זה טבעי, טוב ובריא שהתינוק יהיה צמוד לאם.

זה טבעי, טוב ובריא שהאם תנוח לאחר הלידה.

ובאותה תמונה פסטורלית המשפחה היא זו הנותנת את התמיכה, המאפשרת את השילוב של שניהם - לנוח כאשר התינוק צמוד.

באין משפחה שיכולה לתת זאת מכל סיבה שהיא - לדעתי זאת הנקודה שכדאי להתגמש בה, ולקחת עזרה אחרת (אומרת את זה מניסיוני האישי שלי, בהשוואה ללידות בהן לקחתי עזרה או לא).

עוד הערה: ביות זה שם כולל לשירותים שונים בבתי חולים שונים. לדוגמא:

בלניאדו הנוהל הרגיל הוא שמביאים לך אותו רק לאחר כשעתיים ויותר (אלא אם כן את מאוד מאוד מאוד מתעקשת להתלוות אליו לבדיקות, או לחילופין לקחת אחות פרטית בתשלום ללידה שדואגת שתתלווי לבדיקות). בלניאדו יש גם תינוקיה, כך שאם את רוצה את יכולה להשאיר אותו זמנית שם. מידי יום את אמורה להביא אותו למחלקה למשך שעתיים לזמן הבדיקות, או לחילופין לבקש לקרוא לך כאשר תורך מגיע, ולהתלוות אליו.

בעין כרם הנוהל הוא שלאחר הלידה את מתלווה לתינוק, לבדיקות שנעשות בחדר מיוחד במחלקה בה את מאושפזת. לאחר מכן הבדיקות היומיות נעשות בחדרך. לפני השחרור שוב בודקים את התינוק ומדריכים אותך בחדר המיוחד לכך, יחד איתך. אם את מעוניינת.

שיהיה בהצלחה!

האם ג"כ ניתן להתחרט כמו בלניאדו?

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t647588#7213233

וביות שם, מאז שהוא מגיע אליך כמה שעות אחרי הלידה (לטעמי הרבה יותר מידי. אולי אפשר להתעקש על פחות.. אני לא יכלתי.) הוא כל הזמן שם, למעט שעתיים בבוקר.

בכל מקרה יומיים-שלושה אחרי הלידה אני כבר בבית... ואז יש לך זמן לכל הביות שבעולם

(מעתיקה לך תשובה שכתבתי לאחרונה בשרשור דומה שנפתח כאן..)

למה?

מתוך מחשבה על היצור הרך והזעיר, שעבר בלידה מהפכה מטורפת,

מחושך-חום-רעשי רקע מאוד מסוימים וקבועים-קרבה לאמא-צרכים פיזיים מסופקים וכד',

יוצא (ב"ה) לאור-המולה רבה-ריחות חדשים-מגע אחר-התמודות עם אכילה- אברי גוף לא אסופים וכד'.

וכמה שאפשר- להקל עליו את המעבר החד הזה לעולם- אשתדל בכל מאודי לעשות זאת.

לרכך את הנחיתה הזאת.

וגם מתוך אמונה שיש חשיבות מכרעת לרגעים הראשונים האלו ולחוויות שהוא חווה בהם. ומה הוא יותר צריך מאשר את אמא?

את הקול שלה שהוא מכיר, את הריח שלה, והמגע, והזמינות אליו...

לא יוצאת בהצהרה חד משמעית. כתבתי בכוונה בכותרת - כשאפשר.

כי ברור לי שיש לידות קשות יותר מאחרות. שיש נשים חלשות מאוד. שיש סיטואציות שהמנוחה לאמא היא כה הכרחית עד ש-כן, סדרי העדיפויות משתנים וקודם כל צריך שהאמא תתחזק ותאסוף כוח לימי הגידול המאתגרים שעוד לפניה.

אבל, אם אישה מרגישה שזה בגדר האפשרי, אפילו אם קשה, אני מאוד תומכת בביות מהסיבות הנ"ל.

אגב בתור אמהות, ה-מ-ו-ן פעמים אנחנו משקיעות הרבה על חשבון צרכיים פיזיים שלנו למען הילדים וגם כשקשה.

נניח- ילד ח"ו חולה ואנחנו ערות איתו המון, וישנות זמן זעום והזוי. אז לא קשה? לפעמים אפילו מאוד! אבל אנחנו משקיעים בשבילם, ב"ה. כל החיים. אז גם פה..

ולסיום רק- יש לי מחשבה שעדיף להתגייס ולהשקיע כמה שיותר להיות עם הילד דווקא בימים הראשונים, גם בגלל שהרגעים האלו קריטיים ולא קלים במיוחד עבורו, כמו שכבר הזכרתי, אבל גם בגלל שהאופציה החלופית בבי"ח, (לפחות לרוב) הרבה פחות טובה מאשר האופציה החלופית בבית, ששם אם את זקוקה למנוחה יהיה מישהו אחר שיענה לצרכיו, כמו אמא, בן זוג, שכנה..

ולא, אני לא בקטע של סיפורי הפחדות על בי"ח. אני מניחה שבהרבה מהתינוקיות יש צוות אחיות מסור ואוהב ומשתדל. אלא מה שכורח המציאות של הרבה עבודה על קצת ידיים לא מאפשר זמינות מספיקה לתינוק כנראה, עם כל הרצון הטוב.

אם את בוחרת בביות אז שכנתך לחדר היא גם בביות.

זה שונה מבית חולים לבית חולים.

(אני העדפתי להיות בבית חולים שבו משבצים מבייתות לאותו חדר.)

לתינוקיה כי יש לך בבית עוד זאטוטים ויש לך לילה אחד לישון 5 שעות
והתינוק של זו שלידך צורח רעב והיא מסרבת לתת לו מטרנה ולא קלטת שיקח לה עוד 24 שעות עד שיהיה לה מספיק חלב

אני מרגישה שעם השנים והילדים בגרתי
ולמדתי שלא יקרה שום אסון אם ארדם קצת בשקט

בדיוק כמו שיום קודם הלידה הגוף יודע לספק לעובר את כל צרכיו, ככה יום אחרי הלידה הגוף יודע לספק לעובר את כל צרכיו.

מי שרוצה להרחיב, אני ממליצה על הטקסט המאלף הזה .

אני מרגישה שעם השנים והילדים בגרתי, ולמדתי שלא יקרה אסון אם אחסיר קצת שינה. בשביל זה אני אמא מצרה היום מאוד מאוד על ההתחלה המבאסת שהייתה לגדולים שלי...

לא אמרתי שאף פעם אין קשיים בהנקה, אמרתי שהם לא בגלל התיאוריה שהמגיבה שמעליי זרקה בצורה בוטה שכזאת, כאילו הקב"ה התבלבל ויצר אותנו כך שרק 24 שעות אחרי הלידה הגוף שלנו מסוגל להזין את התינוק.

(החתימה שלך תתאים פה )

וגם אני מעדיפה להיות בבית חולים שמפריד בין מבייתות ללא מבייתות. ממליצה גם ללא מבייתות להכניס את זה למערך השיקולים שלהן בבחירת בית חולים.

גם את היית פעם אמא צעירה.

נכון שיהיה נחמד מאד מצד בית החולים להפריד כאלה שרוצות לשים בתנוקיה ולישון וכאלה שרוצות ביות

אבל אם הוא לא עושה את זה זאת שרוצה את התינוק לידה לא אשמה.

יש כאלה שנולדים רעבים
כשנולד לך תינוק כזה זו התעללות לא לתת לו לאכול תוספת כי את חושבת שהקולסטרום שלך מספיק לו.
כאמא ל8 אני יכולה לומר שיש ילדים שהיו רעבים ויש ילדים שלא
וכן, זה נורא מעצבן להחסיר שעות שינה בגלל תינוק של מישהי אחרת
 כשאת יודעת שאת חוזרת לעוד הרבה ימים בלי שינה שאת מקדישה לתינוק שלך

חילזון מתוקה- אכן כאמא צעירה- רציתי ביות, היה לי קשה בלילה
אז ביליתי לילה שלם בחדר הנקה של התינוקיה ולא ציערתי את חברותי לחדר
לא שאני כזו צדיקה אבל אם הן בחרו להשאיר תינוקות בתינוקיה כדי לישון
שהתינוקת שלי תעיר אותן?
זו דרך ארץ בעיני

צריך להיות ממש חזקה בשביל להתחשב בצורה כזאת...אני רגילה שתינוקות נולדים הם לא רעבים אלא רק עיפים...

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t647826#7215016

לא יודעת אם היא לקחה ביות מלא אבל מה שבטוח אח"כ בבית היא היתה בביות חלקי כי התינוק לא היה איתה אלא עם אמא שלה!!!

ביות מלא מחייב אותך להרבה עזרה מבחוץ!!!! לא לכל אחת יש אפשרות שהבעל או אמא ישהו על ידה במשך היום או הלילה כדי שתוכל לנוח.

אני למשל חיכיתי לבעלי כדי להיכנס למקלחת....

בס"ד

ביות!!!

בלידה של הבת הגדולה וגם בלידה של הבן הייתי בביות חלקי, ככה חשבתי שהכי טוב לי אחרי הניתוחים הקיסריים שעברתי.

בלידה של הבת הגדולה לא הייתי מעוניינת שיעירו אותי בלילה,ולאחר שהתפתח לה צהבת אז הבנתי שממליצים על הנקה מלאה כדי למנוע זאת.

בלידת הבן כבר ביקשתי שיעירו אותי בלילות להניק.

את הבן ילדתי ביום ראשון בשבוע, ובכל הימים אח"כ היו מלא לידות ככה שהתינוקיה התמלאה ב"ה עד 0 מקום. ביום השלישי לאישפוז עד שבאו להעיר אותי בלילה ראיתי עליו שהוא כ"כ בכה וצרח כי האחיות היו עסוקות בכל התינוקות החדשים שלא הספיקו לבוא להעיר אותי.

בלילה הרביעי שמתי אותו לידי בלילה, כדי לא להיות תלויה בזמן הפנוי של האחיות.

אני ממליצה על ביות בעיקר בלילות!!! וזה מה שאעשה בע"ה בפעם הבאה.

כי בכל מצב של ביות חלקי, ממש אי אפשר לדעת כמה התינוק בוכה ובוכה ללא אפשרות של האחיות לגשת אליו

זה היה מאתגר מעט אך היה ברור לי לחלוטין שכך אעשה.

לא נלחמתי על כל שעה שהן היו בתינוקיה (לצורך הבדיקות בבקרים), כי הזמן הזה גם היה יקר לי לצורך מקלחת, ארוחה טובה וכו'.

הן די ישנו רוב הזמן, או שכבו רגועות. 

הבאתי איתי כרית הנקה (מומלץ מאוד) וגם משאבה (למקרה של גודש- למודת נסיון מלידת הבכור, אז האחיות שכנעו אותי ליבש את החלב בכל מיני דרכים טבעיות שדי דפקו את ההתחלה של ההנקה) כך שיכולתי להתמקם היטב על המיטה בחדר... ולא היה צורך לצאת כמעט.

אני חייבת לציין שלמרות האינטנסיות- הייתי במצב רוח מטורף במשך החודש הראשון ובמיוחד בשבוע שבועיים הראשונים. ולמרות העייפות הייתי ממש מאושרת ומלאת אנרגיות. אני מקשרת זאת לחלוטין ללידה הטובה שהיתה ולביות אח"כ. 

כן שכנעתי את האחיינית המקסימה שלי (חודשיים מראש...) להגיע ולהיות איתי יממה אחת בביה"ח, כך שהיא עזרה לי לא מעט ולא יכלה לצערי להישאר יותר.

גם אני הרגשתי שהשהות המשותפת עם התינוק ממלאת אותי באנרגיות, בצורה כמעט לא טבעית

ואם ארגיש צורך הוסיף גם את הלילה. רק שאני ממש לא מסכימה שהתנו לו בקבוקים.

אם יש לכן המלצות על עוד שרשורים שכדאי לנעוץ תתנו לנו קישור ונצרף...

(אני מדברת על ההודעה הזו)

וזוכרת את זה כסיוט גדול למרות שלידה עברה בקלות

הוא נולד רעב וינק בלי הפסקה ואחרי זה גם אכל תוספת ואז עשה קקי ואז עוד פעם ינק ואכל תוספת

לא ישנתי, כמעט לא הלכתי לארוחות וכאבו לי עיניים מחוסר שינה

בברית בכיתי בכי הסטרי מעייפות

מאז רק ביות חלקי כשתינוקות נמצאים בערך 6 שעות בתינוקייה בלילה 

אני רק מנחמת את עצמי שזה ייגמר ואני יחבק אלי את הדבר הטהור, הרך, המתוק ביותר שקיים...

כשאני מתפללת להריון, זו התמונה שאני רואה מול העיניים - תינוק בן כמה שעות מחובק בידיים שלי -אין אושר צרוף מזה! אין!!

יומיים בבית חולים - בשבילו זו תקופת חיים שלמה, ממש רואים פיזית שהוא כבר משתנה עד השחרור, כמו שאני לא משתנה בשנה! אבל בשבילנו זה זמן קצרצר - רק יומיים! לא יכולה לחשוב שאני אפסיד זמן איתו מהתקופה הקצרצרה כל כך הזאת, הכי הכי מתוקה וחסרת אונים שלו. אפילו כשאני צריכה "להפרד" ממנו לטובת לשים אותו בעריסה לידי כשאני אוכלת - אני מתגעגעת... כשאני ישנה אני שמה עליו יד... כשהייתי בבית חולים שדרשו להפרד ממנו בבדיקות - זה היה כמו לחתוך בבשר החי!!

אין מצב בשבילי בלי ביות. שום מצב בעולם. לא יכולה לדמיין את זה! תינוק שרק נולד זה הדבר הכי צמוד ומתכרבל שיש בעולם.

הנה, שיתפתי.

לא תקבלי אותו גם חמש דקות אחר כך אלא לפחות שעה כי את הולכת להתאוששות..

ואני עם ההרדמה הייתי כל כך מטושטשת שבקושי הצלחתי לראות את התינוק ולהבין שהא נולד,  בטח לא להניק אותו .. (בניתוח מתוכנן עם הרדמה מקומית)

(לצורך ההשוואה, אחרי לידות אני מחבקת ומניקה ממש בנחת. בעלי צריך כל פעם לבקש ממני לשחרר גם לו את התינוק לכמה דקות כי מבחינתי להישאר ככה שעות😍🫣)

אז זה כן קיים, אולי לא תמיד מסתדר בסוף

זה לא אומר שאי אפשר לנסות

שתי הלידות הקודמות שלי היו בקייסרי. בראשונה הייתי בהרדמה כללית, אז בעיקרון הראו לי אותה מחד אחרי הלידה אבל ראיתי רק גוש מטושטש.

בלידה בשניה הייתי עם הרדמה מקומית ומאוד עירנית ומפוקסת. אחרי הלידה עטפו אותו ונתנו לי אותו ממש תוך כמה דקות.

אבל הפעם אני רוצה מיד, לא חמש דקות אחרי...

חברה שלי ילדה שם וממש מרוצה

ומאוד קשובים ליולדת ולרצונות שלה .

אבל הם לא נותנים להחזיק,רק לנשק לשנייה וזהו

אבל כן ראיתי אותו יוצא כי שמו משהו שקוף כזה וזה היה מדהים

ביררתי על זה הרבה לפני הקיסרי האחרון שלי.אני גרה בירושלים, וחשבתי לנסוע לבית חולים מחוץ לעיר שיש בו קיסרי ידידותי. בסוך החלטתי שזה יותר מדי שיגעון.

לקחתי רופאה פרטית, ואמרתי לה את כל מה שהייתי רוצה שיהיה במסגרת האפשר.

אני אישית לא רציתי שיורידו את המחיצה כי זה מלחיץ אותי, אבל כן נתנו לי את התינוקת מיד אחרי שהוציאו אותה והיא הייתה על החזה שלי. אחר כך ניקו אותה ועטפו (בחדר ניתוח קר, אז אי אפשר להשאיר את התינוק לא עטוף), ואז החזירו לי אותה וניסיתי להיניק אותה. זה לא ממש הלך לצערי... ולקחו אותה די מהר החוצה כדי שלא יהיה לה קר. בעלי הלך איתה, ובמחלקה ניסה לתת לה מהקולסטרום שקצת הצלחתי לשאוב לפני הלידה במחלקה. בעיקרון הוא גם החזיק אותה קרוב אליו, כדי שתרגיש חמימות הורית...

בהתאוששות היה לא קל... כי זה חדר התאוששות כללי של ניתוחים, והייתי לבד... אבל שמעתי שירים מחזקים ומרוממים באוזניות, וניצלתי את הזמן כדי להתקרב לה'...

ילדתי בשערי צדק, אבל ביררתי גם אצל רופאה בעין כרם ופחות או יותר היא אמרה שיהיה אותו דבר.

שיהיה בשעה טובה ובבריאות!

אני גרה באזור ירושלים ונסעתי במיוחד ללדת שם.

בשבילי זה היה שווה מאד.

לי מאד חשובה האפס הפרדה (ולא רק ביות מלא) ולצערי לפחות כשאני ילדתי לא היה את זה בבתי חולים באזור ירושלים. ההרדמה היא שונה כך שאת לא מטושטשת ויכולה להניק בחדר הניתוח וחדרי ההתאוששות מותאמים לזוג ותינוק (ויש רק 2 נשים בכל החדר). ילדתי בניתוח "קיסרי זהב" והיה לי מיוחד ממש (ובחיים לא האמנתי שאגיד את זה על ניתוח קיסרי. כל כך ניסיתי להימנע ממנו)- באופן יחסי הרבה שליטה בתהליך.

גם החדרים במחלקה שווים וזה חדר לבד ובן הזוג או מלווה אחר יכול לישון שם בנחת.

מצוות המחלקה לא התלהבתי בכלל. אבל זה לא לידה ראשונה שלי ולא היה כזה אכפת לי.

היו לי ניתוחים גם בעין כרם והייתי בביות מלא (חובה מלווה אחרי קיסרי לדעתי) וחוץ מההתאוששות שהייתי לבד אז מהבחינה הזו זה גם היה בסדר (אבל לא מבחינת חווית הניתוח)

אז אני ילדתי ניתוחים בעין כרם.

לצערי החדר התאוששות כללי ונפרד מהתינוק.

אישית כשהיה לי מתוכנן כן בקשתי שישימו עלי והכל. אבל יצא והיה צריך גם קצת טיפול ולא היה רלוונטי. התבאסתי כי חיכיתי לחוויה אחרת מהחירום. אבל לפחות בגלל שזה כן היה בתכנון ובשליטה בעלי הלך איתו עם הנחיות שלי. ישב איתו עור לעור. וגם עשיתי ביות מלא עם ליווי שהתארגנתי עליו מראש. בשונה מהחירום שאף אחד לא שאל אותי שום דבר, היינו במחלקות הרגילות וקיבלו מטרנה כשהייתי בהתאוששות.

יש לי חברה שבלניאדו צעקה התעקשה אחרי ניתוח חירום והצליחה לקבל התאוששות בחדר לידה קטן או משהו עם הבעל והתינוק. ראיתי בפייסבוק הרבה דברים טובים על קיסרי זהב בוולפסון.

מאמינה שאני אחזור לעין כרם בגלל סיבה אחרת אישית. בסופו של דבר גם אם אין שליטה מלאה במתוכנן יש שליטה מסויימת. עדיין התחושה שלי שהקטן עם בעלי ומחכה לי להנקה כבר היתה אחרת. 

קיסרי מתוכנן, יש להם קיסרי זהב עם אפס הפרדה אמיתי, הנקה בחדר ניתוח, דולה מטעמם..

תסתכלי קצת בעמוד של מיכל אטלן היא הדולה שלהם

לדעתי זה תלוי מי איתך באשפוז ומי עם הילדים בבית וכו. כי אם מהבחינה הזאת זה מסתדר, אז תכלס זה רק נסיעה אחת בחזור (שהיא קשה!!! אני השתחררתי מוקדם תוך 48 שעות, נסעתי 40 דק' הבייתה וכל במפר הרגשתי שאני נותנת כיף לאלוקים) ובעיניי שווה את זה כדי לצאת בחוויה טובה מהניתוח ולא חלילה להפך🙈

מהניסיון שלי הכי אמינות

אף פעם לא טעו, זיהו מוקדם (הבדיקות שמיועדות ללפני האיחור) ולא היה איתם פסים דמיוניים חצי שקופים כל מיני דברים כאלה שראיתי בחברות אחרות

ואני תמיד משתמשת עם הבדיקות האלה

מזל טוב, בשעה טובה 

עשיתי בדיקה. יצאה דווקא שלילית. פעמיים. קצת מוקדם,

באותו חודש, כנגד כל הסיכויים.

מאז, אני פחות האמנתי בבדיקות האלו דווקא. 

יש לנו רובוט שואב שוטף ואני ממש אוהבת וממליצה לכולם, לא ניסיתי ידני עדיין למרות שבא לי. 

איזה סוג קנית?

אני בדיוק החלטתי סופית לקנות .ואז ראיתי באושר עד שניים שונים - דרימי וטינקו. ולא ידעתי מה לבחור.. (דרימי H14, והטינקו s9)

אז עוד לא קניתי. אם יש לך המלצות על אחד מהם אני ממש אשמח

או ברשותך אם מישהי אחר תוכל להמליץ כאן

לא יודעת אם זה הדגם שיש באושר עד, לא קניתי משם ויש כמה דגמים של s9, שלי זה זה

https://www.alm.co.il/628050029.html?gad_source=1&gad_campaignid=23763021817&gbraid=0AAAAADF1Te6p2QvtswLjC8cl9a_LBhNCy&gclid=CjwKCAjwt7XQBhBkEiwAtStppyWQ7bmfjUUtuAcDDniU1NgFRcTpbLLhGcWgh9q63JnXU6JKAQZ37xoCGVsQAvD_BwE

אני כאמור טירונית ממש אז לא יודעת אם אני במקום של להמליץ אבל קניתי בעקבות המלצה חמה שקיבלתי עליו אז אולי יעזור

נקודה כזאת שהיא המרכז של העקיצה, הנקודה שהעוקץ נכנס. אם לא, אז זה לא בטוח עקיצה..

אם צצים עוד ועוד בכל מקרה הייתי הולכת להיבדק

לפחות לחלקן

אבל אין עליי איזה חרק שמטייל ועוקץ

אז אני לא מבינה ממה זה

כבר התקלחתי מאז כמה פעמים גם

יש לי מחר תור אצל האחות למעקב הריון עודף 

אז אני אשאל אותה על זה כבר

אבל מעניין אותי אם מישהי כבר קרה לה כזה דבר ואם יש לזה פתרון

כל הגוף מגרד ליייי

כי אני עם פלאפון כשר...

היה לי כזה סיפור עם ילדה שנעקצה וגילינו שזה פרעושים שהביאה איתה מהחצר האחורית....

עשינו חיטוי מלא לכל הבית....

מצרפת לך מהבינה, אולי יעזור. 

תחפשי בבינה תמונות, אולי יעזור לך לזהות. רפואה שלימה.

הגיוני שרק אני נעקצת ובעלי לא? 

כמה בכל מקום,  בכמה מקומות (2-3) זה חרק שחור פצפון, והוא קופץ, 

אז חיטאנו את כל הבית, חדר, חדר, עם אקונומיקה, כולל הזזת מיטות, והחלפת מצעים ומגבות בכל הבית.

ב"ה שנגמר בזה.

יש גם פשפש המיטה, שזה סיפור הרבה יותר מסובך.

והתינוקת שישנה מיטה לידה, לא נעקצה בכלל.

יכול להיות שיש כמה שהבאת איתך, ואת נעקצת מהם בלילה.

ואם זה איזה פריחה, בד"כ מגיע עם חום.

אם זה רק עקיצות, סביר שזה ממה שהבאתי למעלה.

מקווה שזה לא משהו מסובך

איך אני יכולה למצוא אותם?

זה ממש קטן?

אבל כמובן שאני לא רופאה ולא ראיתי אותך

אבל זה לא נראה פריחה

יותר כמו מלא מלא עקיצות בכל הגוף

ולא מוצאת שום יצור שעוקץ אותי

כבר התקלחתי כמה פעמים וזה ממשיך להתרבות

זה מתרבה גם כשאני לא בבית

ועם בגדים שונים

עכשיו אני לא יודעת אם זה מלחיץ או מרגיע חחח

טוב נשאל את האחות מחר

תודה לך💕

גם אני חשבתי שזה עקיצות וגם חשבתי שהן מוזרות וזה היה גם מתחת לבגדים אז ממש מוזר.

בסוף מסתבר שזה היה איזה תגובה אלרגית, עד היום אני לא יודעת למה.

הרופא משפחה נתן לי פניסטיל טיפות ושלח לרופאת נשים, הרופאת נשים שלחה למיון, עד שהגעתי למיון הפניסטיל כבר ממש עזר וזה התחיל לעבור אבל שם ממש בדקו אותי וגם ביקשו לתת לסטודנטים לראות וזה היה להם כאילו תופעה מוזרה מאוד... כל הבדיקות יצאו תקינות וכאמור הפניסטיל עזר והגירוד עבר וזהו. אחרי שבוע חזרתי למיון ללדת.

היה לי משהו שהתחיל כעקיצות והמשיך כפריחה. מגרד ברמה מטורפת. התברר בסוף כ PUPPP

תופעה שמתרחשת בעקרון בהריון.

יש מצב שבאינטרנט תראי תמונות של פריחה בצורה כמו מדליונים. זה האופייני. אבל זוכרת בפירוש שהתחיל אצלי כנקודת מגרדות והייתי בטוחה שנעקצתי..

מציעה לראות רופא עור.

לגבי פניסטיל, ממה שזכור לי זה בעייתי בהריון.

הרבה בריאות! תרגישי טוב

ובנוסף אבקה של תוסף כביסה של אחת משתי החברות האלה.

תוכנית ארוכה. כמה שיותר-יותר טוב.

תולה רק בחוץ.

בעבר העדפתי את האוקסיג'ן, היום אני אחלה גם עם הקליה.

קונה כמעט תמיד אריאל/ פרסיל.

אני שמה לכביסה לבנה כמות כפולה. גם בתוך התוף וגם במקום הרגיל. לרוב לא צריכה בנוסף להשפריץ אבל אם כן אז סנו אוסיגן מוריד כמעט הכל. ומה שלא אקונומיקה מורידה...

עושה רק עם כביסה לבנה ואין בגדים מצמר 

נקודתית ואם לא אז שופכת מהפקק ישירות על הבגד ואז מפעילה את המכונה בלי לשטוף קודם.

זה עובד לי. לא לוקחת אחריות על בגדים של אף אחת חחח

אלא אם כן אני כבר רואה מראש שכנראה לא ירד. נגיד כתמים של כורכום.

בדר"ע יותר נוח ומהיר לי לדחוף את הכל למכונה ואחרי שיוצא מהמייבש לראות אם יש משהו שצריך סיבוב חוזר.

בתרסיס ואבקה להסרת כתמים (בנוסף לאבקת כביסה הרגילה) של אוקסיגן לכביסה לבנה. ואני כמעט לא מרססת כי האבקה מספיקה לכמעט כל הכתמים.

ואם את מנסה כמה סוגים של תרסיסים ואבקות ועדיין לא עובד אולי הגיע הזמן להחליף מכונה... אצלי היה הכל יוצא עם כתמים עד שהחלפתי מכונה והכל יוצא בוהק בלי שום מאמץ וריסוסים

שמה את הלבן בכביסה לבנה וצבעוני בצבעוני

ב95% מהזמן זה מספיק

מקרים חריגים כמו כתמי שמן אני שמה פיירי 

יוצא לעולם

המסקנה שלי בגדים ממש מוכתמים לכבס מיד ולא לתת לזה לשבת כמה ימים בסל ועם עוד כמה בגדים בודדים וזה מספיק

 לשטוף כמה שיותר מהר במים ולכבס גם כמה שיותר מהר.

ביחד עם האבקת כביסה.

אם זה לא חולצות רגישות מכבסת בeasy care עם prewash, ושמה כף קליה גם בצד שמאל וגם בצד ימין

בתרסיס ובאבקה

שניהם

אני גם משתמשת בזה

ולא מוריד לי הכל

לכניסה לבנה או צבעונית?

אני לא אקנה 2

דר"כ עוזר

אסטוניש מוצק. כמו סבון רגיל.

מרטיבים את איזור הכתם. מרטיבים את הסבון. משפשפים מעט את אזור הכתם, וישר לתוך המכונה.

עוד לא נתקלתי בבעיה.

כתם משבת- רצוי לשים מיד אחרי שבת ולא לחכות. לשפשף עם סבון רטוב. לשטוף. לא להשאיר ליום הכביסה...  אפשר לתלות ליבוש רק את הכתמים שהסרנו, ולחכות עם השאר. 

מרססת סנו אוקסיגן לבן על הכתמים

במכונה שמה וניש קליה של הלבן, פרסיל גל וגם שופכת בתא עוד סנו אוקסיגן לבן.

תולה רק בחוץ

תרסיס קליה על כך הכתמים בנדיבות ובנוסף לאבקת כביסה שמה גם אבקת קליה לבנה, תולה בשמש, איפה שנשארו כתמים פורסת את הבגד שכולן יהיה חשוף לשמש.

כביסה לבנה זה ממש עבודה 

אז בדקתי והחומר שלא עבד לי זה התרסיס וניש

ואז גיליתי שיש לי תרסיס סנו אוקסיגן, אבל רק אחרי שריססתי את הסנו הירוק, שמתי לב שיש תרסיס בבקבוק לבן רק לכביסה לבנה.

קניתי את האבקה של וניש. אח"כ ראיתי שאמורים לשים אותה בנוסף לחומר כביסה הרגיל ולא במקום.

אז להבא אנסה עם שילוב של האבקה של אריאל.

ואם גם זה לא יעזור נעבור לאקונומיקה.

ייבוש בשמש בעייתי לי כי בחוץ הבגדים עפים. יש אצלנו רוחות חזקות.

ננסה לתלות בתוך הבית בסמוך לזכוכית של הויטרינה. כשהיא סגורה. לא יודעת אם זה אותו אפקט קרינה או רק מחמם.

נעבור לתוכנית ארוכה יותר.

לכבס מיד במוצ"ש זה מאתגר (בעיקר בשילוב של בית עם קטנים ומתבגרים, מילואים ושבתות ארוכות, אבל אולי ננסה להיות על זה)

בכל אופן תודה לכולן על העצות, מקווה שיעבוד!

גם אצלנו רוחות מטורפות אבל שמים אטבים שתופסים טוב גם את הבגד וגם את המתקן

ואת המתקן אנחנו מקבעים לגדר

והבגדים לא בורחים...

וגם פחות אוהבת לשים אטבים על חולצות שבת

אבל נראה אם שאר הדברים לא יעבדו לא תהיה ברירה.

פחות בא לי לקבע את המתקן רק בשביל זה כי זה במרפסת וסתם באסה.

וגם יש רוחות שמעיפות את האטבים.

אולי יש אטבים טובים יותר ועדיין לתלות בחוץ זה להיות "על זה"

גם ככה מכונה ארוכה זה מלא זמן, ואז לעקוב ולהכניס לפני הלילה..

אבל נראה,

גם ככה הפיק הוא בניסן- אייר

משבוע הבא מקווה שיהיו פחות מכונות של כביסה לבנה אז הכל יהיה יותר קל.

כזה שהוא לולאה

ואז אפשר לשחרר כשרוצים והוא נשאר מחובר

וחולצות אני תולה ישרות מהכתפיים. לא מקפלת לחצי על החבל..

מעבירה את הצווארון מעל החבל ומצמידה עם האטבים מעל הצווארון.

יש מתקנים נפתחים שמחוברים לקיר ולא עומדים על הרצפה, זה נוח גם למצב של רוחות וגם בשביל לחבר כזה לקיר בסלון אפילו ואז אפשר לקפל כשרוצים.

כזה לדוגמה: