1 - רקע: דייט שלישי.
הוא: יש לי משהו לספר לך. מצטער שדחיתי את עד עכשיו, מקוה שתסלחי לי.
היא: מה? ספר.
הוא: יש לי סרטן.
היא: |דממה|
הוא: מוציא מהתיק סרטן קטן וחמוד..

2 - רקע: דייט שלישי
הוא: יש לי משהו לספר לך אבל אל תצחקי עליי.
לא סיפר לה.
דייט רביעי היא מתחננת אליו ספר! ספר!
דייט חמישי תחינותיה המשיכו..
דייט שישי.. הוא סוף סוף סיפר לה.
אז ככה:

הבחור אומר שיש לו כלי נגינה מיוחד במשפחה, שעובר מדור לדור, כבר כמה עשורים.
והיא כבר נכנסת לסרטים מה יכול להיות אותו הדבר.

קיצור.
הבחור מוציא משולש ונותן גונג שלא היה ולא נשמע כמוהו בשום דייט ביזארי עד היום הזה.
 

3 - 

הבחור הגיע עם אמגזית לדייט ראשון. בלי לברר איך עושים זאת בפעם הראשונה.
גזיית שפיץ. 
לא ידע איך לחבר.

, היא הציעה לו עזרה והוא סרב.

מפה לשם בסוף הדייט היה חסר לה קצת שער, וכמה צלקות על הפנים אחרי שהוא הדליק אותה.

אהה,, כמובן, הוא שפך עליה חול כי הוא לא יכול לגעת בה.

4 -

הלכנו לגן סאקר.

(הרביעי, ז"א)

לא, סתם. השלישי באמת נורא.

הראשון גם קצת לא נחמד.

ואת בוודאי מתלוצצת, גברת יהל!

חחחחחחח אם זה אמיתי אז ממש מצחיק. חוץ מהגזייה שממש אין סיכוי שזה אמיתי חחח

הלוותי לבחור 300 שקל  

(זה היה בשביל להבטיח שניפגש פעם שנייה )

ואכן  ...

פגישה ראשונה.

נפלט לו : ''כשנתחתן''

ניבא ולא ידע....

גם לי בפגישה שניה הבחור סיפר משהו על ההורים שלו

ואז אמר "כשתפגשי אותם..."

(רק שאח"כ לא היתה עוד פגישה)

אבל אביא משהו אחד בלבד.

היא ציירה לי ציור.

נשבע לכם! סיפור ארוך...אבל היא באמת ציירה, עם צבעים, בלוק ציור והכל...

פשש.....

פגישה ראשונה,יצאנו שעתיים+ בערך ואז הבחור אמר שנשאר לו עוד שעה וחצי לטרמפ והוא מתלבט

אם לחכות או לקחת אוטובוס,בסוף אמר שהוא ייקח כבר אוטובוס,והוא לא יודע איפה התחנה

אז הלכתי איתו לכיוון התחנה להראות לו,ואז חשבתי שזהו הוא הולך ומסיימים את הפגישה ,והוא שואל אותי מה את

אומרת נמשיך?(חשבתי שהוא שאל אותי אם להמשיך לפגישה שניה ולא הבנתי אמרתי לו

"אמממ אני חושבת כן" בשיא ההתפדחות  ושיתקשר ונדבר ואז הוא צחק ואמר לאא אני מתכוון

אולי נמשיך להסתובב עכשיו עוד קצת... 

בסגנון S.M.S שהיא שולחת לו"מתי תהיה בעלי?" (במקום עלי =)

כל אחד והלא שגרתי שלו. 

מהיום אין תרוצים.

כי בית קפה זה רשמי מידי? מבוית מידי?

@yoniSmile

בס"ד

אכלתי שווארמה.
קפצתי מעל מעקה כדי לבדוק משהו על החוף,

וגיליתי קצת מאוחר מידי שיש שם מים. צלולים צלולים.

לא יודע מאיפה להתחיל

זה היה מעניין לבדוק את הרגלי הצריכה אחד של השני.

כל השאר הדברים בעיני היו רגילים

פגישה ראשונה בפארק,הבחור הלך לנדנדות ורצה להראות לי איך הוא נתלה הפוך על מתקן כלשהו.

(תשובה לשאלתך).

פעם יצא לי דייט שהנסיעה הלוך והנסיעה חזור הייתה על אותו 'ניקוב' ברב-קו

...

שכ5-10 דק' לאחר תחילת הפגישה היא התחילה להתנהג בחוסר דרך-ארץ הכי בסיסית שיש,

בהתחלה ניסיתי להתעלם מזה, אבל אחרי כ-40 דק' שהיא פשוט לא הפסיקה להתנהג מגעיל אלי,

פשוט קמתי מהמקום וליוויתי אותה חזרה אל התחנה.

וגם כמובן שהתקשרתי אליה מייד אחרי הפגישה כדי לגמור עם הסיפור.

מן הסתם היא התנהגה בצורה כ"כ מגעילה כי היא לא הייתה מעוניינת בקשר ברגע שהיא ראתה אותי,

אבל אני חושב שבאופן כללי גם אם פוגשים מישהו שלא מוצא-חן בעיניך לא צריך לרדת לכזאת תת-רמה.

אחשוב האם אני יכול לעצמי להמיר אותה במילה אחרת שגם ,"תזרום" לי באופן טבעי, ותעביר את המסר.

מזכיר ברית...נראה לי לא שייך =)

חייב לעדכן את זה, אולי "השליך" זה נחמד.

או "בעט"!! "בעט" זה טוב...

הוא לומד רחוק. אני נחנקת בלימודי עיצוב מטורפים ועמוסים. מה אפשר לעשות?

כשהוא שאל אם אפשר להיפגש ביום זה וזה אמרתי שכן, אבל בתנאי שהוא בא איתי לקנות משהו ספציפי שהייתי צריכה לאחד הפרוייקטים. הלכנו, דווקא היה משעשע ונחמד. אחר כך גם ישבנו לאכול יחד אז כן היה חצי דייט נורמלי...

ובמסגרת גיוס מדוייטים ללימודים שלי, מאחד אחר לקחתי פעם רתכת בהשאלה (אבא שלו לקח והחזיר, וככה פגשתי את אבא שלו דיממש בתחילת הקשר, מביך משהו) וגם סנג'רתי אותו ואת הג'יפ המשפחתי להסיע משהו גדול שבנינו, מהמקום שבו היתה ההגשה בחזרה למכללה שלי.

בקיצור, בנים, אם אתם מחפשים חיים מעניינים תיפגשו עם בנות שלומדות עיצוב

הוא הזמין אותי לכוס קפה בעבודה והסכמתי  לבוא בסוף. הוא עבד בתור מאבטח.

היה נחמד. ישבתי שם איזה שעה+. הבאסה שלא יכלתי כ"כ לדבר איתו, זה היה בבי"ס והילדים כל הזמן באו ורצו לדבר איתו ולהיכנס לבודקא. הוא באמת בחור נחמד.

בסוף נפרדנו אחריי הדייט הזה אבל לא בגלל הדייט אלא כי זה לא התאים מסיבה אחרת.

אבל שניהם היו קשרים ארוכים. השני היה הכי רציני חוץ מבעלי.

ואם כבר מדברים על זה אני נזכרת שגם נהגתי קצת על הג'יפ שלהם! אחרי שמאז חודש אחרי הטסט לא נהגתי על הילוכים. היה חוויה.

ובטיול שעשינו הוא כמעט הצליח לשכנע אותי לעשות אימון ירי באקדח שלו, אחרי שהתבכיינתי לו שפעם פספסתי הזדמנות לעשות מטווח...

יש מה לעשות, תריצו עניינים!!!
חחחח

עד היום אני חושב שהיא מקפידה עלי

לפני 10 שנים בערך אולי יותר

למרוח את הדייט לשעה..ץ לשם הנימוס וכדי שהיא לא תיפגע? ממש סבלת בחמש דקות האלה?

היו אצלנו בישיבה כמה כאלה.

היה אצלנו אחד שהם החליטו כבר בפגישה הראשונה.

שבוע עם 4 פגישות (או יותר) זה לא סיפור כזה חריג.

(גם פחות,אבל זה כבר כן קצת חריג..)

כי הוא היה אז בשלילה

נסיעה ארוכה

הוא ישב מאחור..

אם מישהי תסכים לעלות להר הבית זה כבר סיבה לצאת איתה...

בטח רווקות דוסיות.

ומה דעתך על דייט בבית כנסת? הרי זה מקום אידיאלי ונחמד לפגישה. תשוחחו יחד ותהנו אל מול ארון הקודש.. זה יכול להיות כיף חיים...

<צ>

ועכשיו ברצינות-

הר הבית הוא לא מקום לדייט, קצת נסחפו פה...

הר הבית הוא מקור הקדושה לעמ"י. הוא מקום לתפילה ובעתיד- להקרבת קורבנות.

לדעתי- הוא לא המקום לדייט. זה אולי רעיון/חלום באספמיא אבל לא מעבר לזה...

אין מקום מתאים להתחיל את הנסיון של לבנות בית מהמקום בו חרב הבית...

את הקורבנות מקריבים בעזרה.

שם זה באמת לא מקום לדייט אסור לשבת...

לכן אין להפגש על הר הבית .

בכלל נראה שכל תפיסתך לגבי הר הבית היא בעייתית , אם אתה רוצה להפגש שם

<צ>

אין איסור לדבר דברי חול בהר הבית.

כנגד שער המזרח יש איסור של להקל ראש (שאסור גם ככה עם ערווה ועם תפילין..)

(ואל תגיד לי שכולם עושים את זה. אז כולם טועים. זה לא חדש...)

אם במקום שהוא בית מקדש מעט אסור לדבר

ק"ו אסור לדבר דברי חולין במקום המקדש עצמו.

(וסלח לי אבל לא נראה לי שדייט נראה כ"כ נשגב ומיוחד אפילו שהוא לשם בניית בית).

אין שום הלכה שאסור לדבר דברי חול בהר הבית ה"קל וחומר" שלך לא תופס.

בית כנסת זה בית כנסת והר הבית זה הר הבית.

והמקדש עצמו לא היה בחלק שבו נהיה בהר הבית כי כיוון שאנו טמאי מתים אנחנו לא עוברים את החיל.

המקדש זה העזרות הקודש וקודש הקודשים.

לך דייט לא נראה דבר נשגב לי כן.

תראי לי הלכה שאוסרת לדבר בהר הבית.

הרמב"ם בהלכות בית הבחירה פרק ז-

א  מִצְוַת עֲשֵׂה לִיִרְאָה מִן הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמָר "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ" (ויקרא יט,ל; ויקרא כו,ב); וְלֹא מִן הַמִּקְדָּשׁ אַתָּה יָרֵא, אֵלָא מִמִּי שֶׁצִּוָּה עַל יִרְאָתוֹ.  [ב] וְאֵיזוֹ הִיא יִרְאָתוֹ:  שֶׁלֹּא יִכָּנֵס אָדָם לְהַר הַבַּיִת בְּמַקְלוֹ, אוֹ בְּמַנְעָל שֶׁבְּרַגְלָיו, אוֹ בַּאֲפֻנְדָּתוֹ, אוֹ בָּאָבָק שֶׁעַל רַגְלָיו, אוֹ בַּמָּעוֹת הַצְּרוּרִין לוֹ בִּסְדִינוֹ.  וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר, שֶׁאָסוּר לוֹ לָרֹק בְּכָל הַר הַבַּיִת; אֵלָא אִם נִזְדַּמַּן לוֹ רֹק, מַבְלִיעוֹ בִּכְסוּתוֹ.

ב  וְלֹא יַעֲשֶׂה הַר הַבַּיִת דֶּרֶךְ שֶׁיִּכָּנֵס מִפֶּתַח זוֹ וְיֵצֵא בַּפֶּתַח שֶׁכְּנֶגְדָּהּ, כְּדֵי לְקַצַּר הַדֶּרֶךְ; אֵלָא יַקִּיפוֹ מִבַּחוּץ.  וְלֹא יִכָּנֵס לוֹ אֵלָא לִדְבַר מִצְוָה.  [ג] וְכָל הַנִּכְנָסִין לְהַר הַבַּיִת, נִכְנָסִין דֶּרֶךְ יָמִין וּמַקִּיפִין וְיוֹצְאִין דֶּרֶךְ שְׂמֹאל--חוּץ מִמִּי שֶׁאֵרְעוֹ דָּבָר, שְׁהוּא מַקִּיף עַל הַשְּׂמֹאל.  לְפִיכָּךְ הָיוּ שׁוֹאֲלִין לוֹ, מַה לָךְ מַקִּיף עַל הַשְּׂמֹאל, שֶׁאֲנִי אָבֵל, הַשּׁוֹכֵן בַּבַּיִת הַזֶּה יְנַחֲמָךְ; שֶׁאֲנִי מְנֻדֶּה, הַשּׁוֹכֵן בַּבַּיִת הַזֶּה יִתֵּן בְּלִבָּךְ וְתִשְׁמַע לְדִבְרֵי חֲבֵרֶיךָ וִיקָרְבוּךָ.

ג  [ד] כָּל שֶׁהִשְׁלִים עֲבוֹדָה וְנִסְתַּלַּק לוֹ, אֵינוּ יוֹצֶא וַאֲחוֹרָיו לַהֵיכָל; אֵלָא מְהַלֵּךְ אֲחוֹרַנִּית מְעַט מְעַט, וּמְהַלֵּךְ עַל צִדּוֹ עַד שֶׁיֵּצֵא מִן הָעֲזָרָה.  וְכֵן אַנְשֵׁי מִשְׁמָר וְאַנְשֵׁי מַעְמָד, וּלְוִיִּים מִדּוּכָנָן--כָּךְ הֶם יוֹצְאִין מִן הַמִּקְדָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁפּוֹסֵעַ אַחַר תְּפִלָּה לַאֲחוֹרָיו.  כָּל זֶה לְיִרְאָה מִן הַמִּקְדָּשׁ.

ד  [ה] לֹא יֵקַל אָדָם אֶת רֹאשׁוֹ כְּנֶגֶד שַׁעַר מִזְרָחִי שֶׁלָּעֲזָרָה, שְׁהוּא שַׁעַר נִיקָנוֹר--מִפְּנֵי שְׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים.  וְכָל הַנִּכְנָס לָעֲזָרָה--יְהַלַּךְ בְּנַחַת בִּמְקוֹם שֶׁמֻּתָּר לוֹ לְהִכָּנֵס לְשָׁם, וְיִרְאֶה עַצְמוֹ שְׁהוּא עוֹמֵד לִפְנֵי הָאָדוֹן ה' שֶׁאָמַר "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם, כָּל-הַיָּמִים" (מלכים א ט,ג; דברי הימים ב ז,טז); וּמְהַלֵּךְ בְּאֵימָה וְיִרְאָה וּפַחַד וּרְעָדָה, שֶׁנֶּאֱמָר "בְּבֵית אֱלֹהִים, נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ" (תהילים נה,טו).

איפה ראית פה איסור לדבר דברי חול?

כידוע בית הכנסת הוא מקום קדוש, וחז"ל קראו לו 'מקדש מעט'. ויש להתנהג בתוכו ביראה, שכן נאמר לגבי בית המקדש: "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ" (ויקרא יט, ל), וקדושת בית הכנסת היא מעין קדושתו של בית המקדש.

וכל המשתמש בבית הכנסת לשימוש של חול, מבזה את קדושתו, שייעודו היחיד של בית הכנסת הוא לעניינים שבקדושה, לתורה, תפילה והתחזקות בשאר מצוות. ולכן אין לשוחח בו בענייני מסחר וכלכלה, וקל וחומר שאסור להתלוצץ ולשחוק בתוכו. אבל מותר לערוך בבית הכנסת אסיפות לצורך מצווה, כגון למען איסוף צדקה לעניים, או להתרמה לישיבות.

ויש לכבד את בית הכנסת ולנקותו תמיד. וצריך לנקות את הנעליים מן הבוץ לפני שנכנסים לתוכו. ואסור להיכנס לתוכו בראש מגולה (שו"ע קנא, ו-ט). וכמובן שאסור לירוק בתוכו. ואמנם היו זמנים שהבתים לא היו מרוצפים ואנשים היו רגילים לירוק בביתם הפרטי, ואז היה מותר גם לירוק בבית הכנסת, אבל כיום נזהרים מאוד שלא לירוק בבתים פרטיים, ולכן ישנו איסור גמור לירוק בבית הכנסת (עפ"י הגמ' ברכות סג, א).

אין להיכנס לבית הכנסת שלא לצורך תורה או תפילה. ואפילו כשיורד גשם בחוץ, אסור להיכנס לתוכו כדי להנצל מהגשם. וכן בקיץ אסור להיכנס לתוכו כדי לשבת בצל כתליו. וכן אסור להיכנס לבית הכנסת כדי להטעין טלפון נייד. שכן בית הכנסת מקודש לתפילה ותורה ולא לשאר צרכי האדם.

ואדם שמוכרח להיכנס לבית הכנסת כדי לקרוא לחברו לצורך דחוף, רשאי להיכנס לשם, אבל לפני שיקרא לחברו ישב מעט ויאמר איזה פסוק, כדי שלא יֵראה כנכנס לצרכיו האישיים בלבד (מגילה כח, שו"ע או"ח קנא, א).

וגם בית כנסת אני לא בטוח שזה מוסכם שאסור.

כי הרב שלי אמר לנו שמותר לדבר בבית מדרש דיבורי חול אלא אם כן כמובן זה מפריע למישהו ללמוד.

אבל אאל"ט יש איזושהיא חלוקה בין בית כנסת לבין בית מדרש.

אולי @הדרכה יוכל לעזור לי..

המחמירות כ"כ בדיני בית כנסת.

לכן כל בית כנסת הוא: "בית כנסת לתורה ולתפילה".

כדי שאפילו אם ח"ו אדם ייכשל בדיבור זה לא יהיה כ"כ חמור מכיוון שלבית מדרש יש הלכות פחות מחמירות.

ובית כנסת הוא בית מקדש מעט-

ק"ו צריך להקפיד על הדיבור והמעשה במקום שהוא הקדוש ביותר. (- לדברך. לדעתי הכותל הוא שווה ערך. אבל בכל זאת- אם אתה אומר שהר הבית הוא לא מקום שיש בו דיני בית כנסת אז אתה פשוט מוריד אותו ברמה מתחת לכותל. ששם יש דיני בית כנסת...)

אבל זה דיון אחר.

אין שום הלכה שאסור לדבר בהר הבית דברי חולין ואפילו לא מנהג (עליתי עשרות פעמים ובמשך כמה חודשים הייתי עולה כל יום ולא ראיתי שנהגו ככה).

אבל דבר אחד חשוב לזכור-

הר הבית הוא לא מקום לבילוי וכייף. הוא לא מקום שאפשר להקל בו, לערוך מפגשים חברתיים או לצאת לדייט נחמד וקליל.

הכותל הוא בקושי המקום למפגשים וכו' וגם זה לא הכי אידיאלי.

כשאתה עולה להר הבית אתה בא כדי לפגוש שם את מלך מלכי המלכים.

תאר לך שאתה נכנס לביתו של ראש הממשלה ואומר לו: "סלח לי אדוני. שניה ואני חוזר אליך. פשוט קבעתי עם מישהי פגישה והיא בידיוק אמורה להגיע..."- השומרי ראש שלו יעיפו אותך מכל המדרגות...

ק"ו כשמדובר במלכו של עולם ואתה בא לבקרו בטרקלינו- זה פשוט לא מכובד.

ולמה?

כי יש מקום ויש מקום.

ולא כל מקום הוא מתאים לכל דבר.

כיף אני מקווה שתמיד יהיה לי.

אבל דייט לא חייב להיות "קליל".

אפשר לדבר גם על נושאים חשובים ועמוקים.

הרמב"ם בהלכות תפילה פרק יא כותב - כא  רחובה של עיר--אף על פי שהעם מתפללין בו בתענייות ובמעמדות, מפני שהקיבוץ רב, ואין בית הכנסת מכיל אותם--אין בו קדושה, מפני שהוא עראי ולא נקבע לתפילה; וכן בתים וחצרות שהעם מתכנסין להם לתפילה--אין בהן קדושה, מפני שלא קבעו אותם לתפילה בלבד, אלא עראי מתפללין בהן, כאדם שמתפלל בתוך ביתו. 

נראה לי די ברור מהרמב"ם הזה, שמקום פתוח שנקבע לתפילה דינו כבית כנסת.

[לא שאני אומר שזה מה שעושים בדייט, אבל אם רואים שיש צד חמור בהר הבית מהבחינה הזו, אז אולי מקום לדון על דברים נוספים]

כך עולה בפשטות מהסוגייא בברכות (סב: ) שכל מה שאסור בבית כנסת,

אסור בהר הבית מק"ו.

ואף ברחבת הכותל שוודאי איננה משטח הר הבית אסורה שיחה בטלה כמו שפסקו

אחרוני דורנו.

ולגבי פגישה:

לאור האמור, נוכל לשאול את עצמינו באותה מידה האם יהיה מותר להיפגש בבית כנסת.

והנה עי' בכתובות (ה.) ובחידושי הרש"ש שם, משמע שעצם הדיבור בענייני השידוכים

אין בו קלות ראש, ואדרבה למצווה יחשב, ומותר בבית כנסת.

אכן נראה דכ"ז הוא דווקא בהתעסקות בענייני השידוכין ולא במפגש עצמו שמטבעו

יש בו דיבורי חול שאסורים בבית כנסת. והטענה שמדובר במצווה, אין בה ממש,

שאמנם היא מצווה אבל לא כל מצווה הותרה בבית הכנסת, ולראיה: שחיטה, תשמיש ועוד.

אם יוצאים עמ לבנות משפחה, אין בזה משהו קדוש?
(הדובר לא יצא לדייטים, אז תרגישו חופשיים להאיר ולקרוא "צעיר")
אבל ברצינות...

 סנטר 1.. קבענו כמקום פגישה, ישר מזהים אחד את השני, היה נחמד בגדול. אבל פאדיחה - השארתי את הארנק בבית, ומכריחים להזמין משקה ב15 ש"ח...

אהבתי את הרעיון

במזרקה של הדוידק'ה בירושלים.

הברווז שלי ניצח  (למרות שהיא ניסתה לרמות)

לפנות לערוך לנקות

ממש סינג'ור

א. יצאתי עם שביעיסטית.

ב. בירכתי משנה הבריות על קופים. פעמיים. אחת עם השביעיסטית ואחת עם אשתי. (האמת שזה לא חכמה, כי את שתיהם לקחתי לפארק יד לבנים בפתח תקוה).

ג. עשיתי פגישה שניה עם בחורה בשבת.

ד. פגישה רביעית (עם אשתי): הייתי עם רכב ונהגתי בקול. כלומר: אמרתי בקול בערך כל פעולה שעשיתי (רגע, עכשיו שמאלה. שלישי. רביעי. וכדו') כי הייתי נהג יחסית חדש, וזה היה אינסטינקט לשמירה על הריכוז בנהיגה בתוך העיר. זה נורא הצחיק אותה.

ה. נפגשנו 5 פעמים ב8 ימים. (שישי, מוצ"ש, ראשון, רביעי, ראשון) ואז סגרנו.

ו. אחרי האירוסין נחשב? יצאנו בחול המועד פסח לטיול בנחל פרת. החנינו את הרכב בקצה האחד של המסלול, ויצאנו בטרמפים לקצה השני. הגענו. הלכנו עד האיזור של הפיקניקים. היא ממש לא הרגישה טוב. עישנו טונה, אכלנו קצת, וחזרנו על עקבינו בטרמפים בחזרה לאוטו.

ו2. הבחורה שתפסנו איתה את הטרמפ חזור הייתה חייבת לשירותים חצי מהדרך. באמצע היא הייתה צריכה לפנות בצומת טי שמאלה. מימין היו מלא מכוניות שפונות שמאלה, ויש להן זכות קדימה. היא מחכה ומחכה. בערך 5 דקות. הרבה נותנים לה לעבור, אבל היא ננעלה על זה שיש להם זכות קדימה ופשוט לא זזה (תוך כדי היא לחוצה, וצריכה לשירותים וכו'). בסוף הגיע איזה ערבי מאחוריה, אחרי כמה צפירות (שכמובן הגבירו את הלחץ, אבל לא הזיזו אותה) הוא עקף אותה וחצה את הצומת. היא חצתה אחריו.

ז. בפעם הראשונה שהגעתי לבית של ההורים שלה (אחרי שסגרנו). עוד לפני שהספקתי להגיד שלום למישהו, שתיתי מים וקצת נחנקתי, והשתעלתי חזק איזה שתי דקות.

אני עדיין מחכה לשמוע על השפיץ שיברך בדייט "שככה לו בעולמו".

ובקשר לה-

אני כמה פעמים התאפקתי לא לברך שהחיינו,כי 30 יום לא עברו אבל זה עדיין היה הרבה..

(בשלב יחסית מתקדם) שלדעתי צריך לברך עליה.

אני בטוח שתוכל למצוא הזדמנות לברך בשקט.

חוץ מעניין הצניעות, יש בזה גם חוסר טקט משווע.

אחרי החתונה ספר לה שבירכת עליה בפגישה הראשונה. זה ישמח אותה ויחמיא לה. אבל בפגישה הראשונה עצמה היא רק תובך עד עמקי נשמתה (3 דקות אחרי שתברך, כשיפול לה האסימון מה עשית בדיוק...)

אבל אני מניח שאשתי ובחורות מהסוג שאני הייתי נפגש איתן - היו יודעות, או שהיו שואלות אותי, ואם הייתי מצליח להתחמק, הן היו מנסות לברר לבד אחר הפגישה, ומהר מאוד מגיעות לזה, למשל.

זה מה שמסבך את העסק...

פץאום היא תשאל אותך למה אתה לא מברך...

אני מקווה שיופי נדיר ומיוחד לא נמצא ברשימת הקריטריונים שלך לבחורות שאתה נפגש איתן...

אם כבר, ברכת שהחיינו יותר שייך, אבל לא מצוי, כי כשאתה כבר שמח לראות אותה - לא יוצא שלא נפגשתם חודש.

כאילו, אם היית שמיניסט אז סבבה..

בקריאה הראשונה קראתי את ב' ללא המילים "על קופים".

סיפור ששמעתי מחבר

התבעסה בפניי על זה שאצלם, ברור שדייט ראשון צריך להסתיים בנשיקה

והיא לא מוכנה לזה!

אז היא פעם אחת ברחה למישהו ברמזור אדום. פשוט אמרה "ביי אני חייבת לעוף" וקפצה מהאוטו

אמיתי לגמרי ועצוב...

את באמת חושבת שכל החילונים מתנשקים בדייט ראשון?

אין מצב כזה, לא שמעתי על זה אף פעם וזה גם נשמע לי ממש לא אנושי. לא יכול להיות כלל כזה מתי להתנשק זה משהו מאוד אישי. ואם אין לה רגשות אליו אם היא בכלל דוחה אותו. זה הזוי.

זה לא שיש להם בעיה אבל ניראלי שהחילונים התקינים מתנשקים אם מישהי שאוהבים ולא סתם לפי הפרוטוקול.

פשוט תחפשו 'כללי דייטים' בד"ר Google.

לא כתבתי "כל החילונים", כנראה כי אני לא מכירה את כל החילונים, וגם לא ממש יודעת מה נקרא חילוני ומה משהו אחר...

כתבתי שהחברה סיפרה כי כך מקובל אצלם - כלומר, בחברה שבה היא חיה ובסביבה שלה, ועם האנשים שהיא נפגשת. ככה היא אמרה ואני מאמינה לה.

כל עולם הדייטים שלי היה לפני שהתחלנו לשמור מצוות, אז לי יש סט אחר לגמרי של דייטים ראשונים מוזרים, בהשוואה למה שאני קורא פה.

אבל הנה משהו קצת מקביל, שבהחלט היה מגה-פדיחה (לכולם חוץ ממני, כנראה) בזמנו.

באחד הדייטים הראשונים עם מי שהיתה אח"כ לאשתי, הלכנו יחד למסיבה, לבושים בלבן (היה איזה אירוע כזה בירושלים אז). בדרך פגשנו חבר טוב שלי, ואמרתי לו בספונטניות: "תראה - אנחנו בלבן, כבר מוכנים להתחתן!"

חבר שלי הזדעזע עד עמקי נשמתו, אפילו לא הצליח להתבדח, או להסתיר את המחשבה של "חולה נפש, מכיר אותה שבוע, לא צוחקים ככה!"

אשתי (לעתיד) התפדחה נורא, ודיווחה לימים שהיא חשבה אז "טוב, אף אחד כבר לא יגיד ע-ל-י-י שאני לחוצת-חתונה".

אחרי חודשיים וחצי באמת הצעתי לה נישואין... קשה להגיד שהיא הופתעה...

נכנסתי מאחורה מהפגאג' (תא מטען) של האוטו כדי לפתוח את הדלת מקדימה...  נהנתי מזה! 

הוא ניסה דרך אחרת בעזרת השחלת חוט מהחלון ולא הצליח.  

בטיילת של תחנת הרכבת הישנה, ביום ממש גשום (מי שזוכר -יום ראשון שאחרי פסח) התלבטנו מה לעשות עם המזג אוויר הזה שנפל עלינו, והחלטנו לזרום והבאנו את מיטב בגדינו החמים, מגפיים ומטריות... היה כיף

ועוד דבר- להירדם בדייט! עמק הצבאים למי שמכיר, בצומת פת, חדש וממש מומלץ! הקיצר מפזרים שמה פופים וכיסאות ים כאלה במתחם, והתיישבנו שמה על שפת האגם הגדול... נרדמתי לאיזה עשרים דקות..(לא לפני שביקשתי את רשות הגברת, היא הסכימה...חחח)

באותו בוקר קיבלתי בקלות יחסית החלטה על בערך 20 אלף שקל בעבודה.

ושם לא הצלחתי לבחור מה אני רוצה, תקציב של בערך עשרה שקלים.

ישבנו באמצע הלילה על ספסל ליד מדשאה, לקראת סיום הדייט הממטרות התחילו לפעול אז הצעתי לה לעשות איזה ריצת התרעננות והיא זרמה.

מומלץ.

שאלה טובה.

זה באמת לא הכי שייך. 

אני חושבת שזה תלוי בכמה דברים.

טוב נו.. אז אדחה את זה לאחרי החתונה 

מסכן, הוא סופר התפדח שהוא לא יודע אז הוא בערך גירש אותי לשבת ברכב והתקשר לאבא שלו.

כמובן שבסוף צדקתי

יש שם שני חורים מרכזיים

זה דווקא הימור טוב

ולחשוב מה קורה אם טועים ומכניסים מים למיכל של השמן

שהיה בדייט משלו..

לא מעשה לא שגרתי..

אבל פדיחות כן..

שרשור מוצלח!!!

במשך 20-30 דקות חפשנו את ההורים שלו. כלומר- הוא יותר חיפש, אני התיידדתי עם הקטנצ'יק (הוא אפילו לא בכה). בסוף האמא הגיעה מולנו, גוררת שתי ילדות, כשאחת מהן עם נעל אחת (הם היו בחנות נעליים), בוכה, חיבקה ונישקה אותי. שנינו התרגשנו. 

ז"א, חשבתי שקוראים לו מתי, כי זה מה שאמרו לי.

ואז שאלתי אותו אם זה ממתתיהו או ממתנאל והוא הסתכל עלי קצת בשוק ואמר שזה בכלל מנתנאל וקוראים לו נתי.

בטח הוא חשב שאני יצורה שלא ביררה עליו כלום לפני, אבל להגנתי יאמר ש-2 השמות ממש דומים!

היה אחד המצחיקים!! מומלץ!!

דייט שלוש שעות עם נרגילה...

שיגעון שלו...

הייתי לוקחחת מדוייטים שלי לרפת בקיבוץ ליד לראות איך הם מתמודדים עם זה, בתור אחת שאוהבת פרות

2. פגישה 3-4:

הוא: אפשר לשאול אותך שאלה אישית?

אני: כן.... (מצפה לגרוע מכל.)

הוא: את עושה גרפסים??

אני: ולא, אני לא עושה גרפסים!! (רצוניים כן?! סתם כך, יוצא לפעמים...)

ובטח אף אחד כבר לא קורא, אבל מה אכפת לי.

התקשרתי לבחור לשאול אם הוא יכול לעשות בייביסיטר והוא לא יכל,

התקשרתי לבחורה לשאול אם היא יכולה- והיא לא..

חיפשתי מלא מלא זמן בייביסיטר, תוך כדי התברר ששניהם לא יכולים כי הם קבעו דייט אחד עם השני ואני חצי בצחוק חצי ברצינות שואלת אם יש מצב שהם ישמרו עליו תוך כדי (הוא היה בן פחות משנה אז)

והם זרמו ולקחו אותו איתם...

(אל דאגה, זה לא היה אחד מהדייטים הראשונים)

מעניין אותי איך זה התברר.

הזוג נפגשו בדירה של השכנים, ובקשו אם אני יכולה להיות שם בבית כדי שלא יהיה יחוד.

זה היה די מבדח.

שילכו ביחד לטייל בחוץ / לבית קפה / פארק לאומי / פארק משהו .

בדירה של השכנים עם גננת?

לא ממש בדקתי את רמת הנורמליות שלהם,

אבל זה זוגות שרוצים להיפגש במקום סגור, ולשכנה יש סלון יוקרתי כזה, שנתנה אותו כגמ''ח.

בד''כ המשפחה מסתובבת בבית, אז לא צריך בייביסיטר. זה היה חריג.

זה סטארט-אפ מעולה!

לא פדיחה שלי- אבל פעם נסענו כל המשפחה באוטו ועברנו דרך אחת

הטרמפיאידות השוממות בשומרון באיזה 2 בלילה 

ועמדו שם זוג בדייט, קיצר עצרנו למרות שהיה לנו מקום אחד

והם בקשו להכנס לבגאז'....

(זה מה שקרה בסוף)

אחרת זה חתיכת יחוד.

סליחה שלא הסברתי את עצמי נכון!

הכוונה לא הייתה שתיהם ביחד בבגאז' אלה היה לנו מקום אחד באוטו ורק הבחור היה בבגאז'! 

בס"ד

מישהי שאמורה להיות חברה מאד טובה  שלי,

הציעה אותי לאיזה בחור מיוחד מאד.

סוג של "רב" משכמו ומעלה, שעד גיל 40 לא התחתן כי חשקה נפשו בתורה,

זה היה בשמחת תורה כשהיא סיפרה לי על הבחור, רק סירבה לומר את שמו.

אחרי פסח(!!!) התברר שהבחור עשה את כל הבירורים האפשריים, ורצה להיפגש,
אבל רק לא הסכים שהיא תאמר לי את שמו. - זאת אומרת שאני לא אברר עליו.

שאלתי מה ולמה וכ', היא  ביקשה ממש שאם אני סומכת עליה שאפגש איתו, וזה שווה את זה,

והוא אדם נדיר (צדקה אגב) וכזה גאון זקוק לגאונה שכמותי (לדבריה)שתבין את הראש העמוק שלו,
ואם יש אישה בעולם שיכולה להתאים לו זו רק אני וכל מיני בלה בלה בלה. 

בגלל שכל הנ"ל התפרש על פני חצי שנה של מסתורין כבר הסכמתי להיפגש,

1- מהסקרנות- מי זה שחברתי לא מתעייפת להלל ולשבח ולפאר ולרומם...

2- מהסקרנות מה היא חושבת עליי- אם זה לטענתה בבירור החצי שלי

3- לפגוש את האדם המעניין, שלא מוכן שאדע את שמו,

כי עלולה לברר עליו משהו שיוציא לי את החשק להיפגש איתו,
ומצד שני ברור לו שפגישה אחת איתו תחפה על כל מה שמסתתר שם...

אז נפגשנו. ו... מייד הבנתי הכל (איך כזה בחור מוצלח לפי תאוריה של חברתי לא התחתן עד עכשיו וכ' וכ')
הפגישה הייתה מעניינת מאד, אבל ראשונה ואחרונה. ללא ספק.

אני אוהבת "לא שגרתי", אבל גיליתי שגם לי יש גבולות.

ונותרתי עם ספק אחד- לגבי חברתי- היא משוגעת, היא חושבת שאני משוגעת, או שבאמת היא חושבת שאני יצורה...

(אח"כ היא הסבירה שבגלל שאני מסוגלת להכיל כל דבר, הייתה בטוחה שזה יעבוד, כי אם יש אישה שתסכים להתחתן איתו זו רק אני)

בס"ד

ובעוד חברתי מאמינה עמוקות בחפותו,
אופן הדיבור שלו, שפת גוף והבעות פנים דווקא השתלבו יפה עם השמועה.

וד"ל.

(האמת שעם הסוגריים אני מזדהה לגמרי, ואחרי כמה בחורים כאלו חברה שלי אמרה שכששואלים אותי מה אני מחפשת, לומר שאני לא בקטע של להכיל בחור וזה באמת עזר)

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"