1 - רקע: דייט שלישי.
הוא: יש לי משהו לספר לך. מצטער שדחיתי את עד עכשיו, מקוה שתסלחי לי.
היא: מה? ספר.
הוא: יש לי סרטן.
היא: |דממה|
הוא: מוציא מהתיק סרטן קטן וחמוד..

2 - רקע: דייט שלישי
הוא: יש לי משהו לספר לך אבל אל תצחקי עליי.
לא סיפר לה.
דייט רביעי היא מתחננת אליו ספר! ספר!
דייט חמישי תחינותיה המשיכו..
דייט שישי.. הוא סוף סוף סיפר לה.
אז ככה:

הבחור אומר שיש לו כלי נגינה מיוחד במשפחה, שעובר מדור לדור, כבר כמה עשורים.
והיא כבר נכנסת לסרטים מה יכול להיות אותו הדבר.

קיצור.
הבחור מוציא משולש ונותן גונג שלא היה ולא נשמע כמוהו בשום דייט ביזארי עד היום הזה.
 

3 - 

הבחור הגיע עם אמגזית לדייט ראשון. בלי לברר איך עושים זאת בפעם הראשונה.
גזיית שפיץ. 
לא ידע איך לחבר.

, היא הציעה לו עזרה והוא סרב.

מפה לשם בסוף הדייט היה חסר לה קצת שער, וכמה צלקות על הפנים אחרי שהוא הדליק אותה.

אהה,, כמובן, הוא שפך עליה חול כי הוא לא יכול לגעת בה.

4 -

הלכנו לגן סאקר.

(הרביעי, ז"א)

לא, סתם. השלישי באמת נורא.

הראשון גם קצת לא נחמד.

ואת בוודאי מתלוצצת, גברת יהל!

חחחחחחח אם זה אמיתי אז ממש מצחיק. חוץ מהגזייה שממש אין סיכוי שזה אמיתי חחח

הלוותי לבחור 300 שקל  

(זה היה בשביל להבטיח שניפגש פעם שנייה )

ואכן  ...

פגישה ראשונה.

נפלט לו : ''כשנתחתן''

ניבא ולא ידע....

גם לי בפגישה שניה הבחור סיפר משהו על ההורים שלו

ואז אמר "כשתפגשי אותם..."

(רק שאח"כ לא היתה עוד פגישה)

אבל אביא משהו אחד בלבד.

היא ציירה לי ציור.

נשבע לכם! סיפור ארוך...אבל היא באמת ציירה, עם צבעים, בלוק ציור והכל...

פשש.....

פגישה ראשונה,יצאנו שעתיים+ בערך ואז הבחור אמר שנשאר לו עוד שעה וחצי לטרמפ והוא מתלבט

אם לחכות או לקחת אוטובוס,בסוף אמר שהוא ייקח כבר אוטובוס,והוא לא יודע איפה התחנה

אז הלכתי איתו לכיוון התחנה להראות לו,ואז חשבתי שזהו הוא הולך ומסיימים את הפגישה ,והוא שואל אותי מה את

אומרת נמשיך?(חשבתי שהוא שאל אותי אם להמשיך לפגישה שניה ולא הבנתי אמרתי לו

"אמממ אני חושבת כן" בשיא ההתפדחות  ושיתקשר ונדבר ואז הוא צחק ואמר לאא אני מתכוון

אולי נמשיך להסתובב עכשיו עוד קצת... 

בסגנון S.M.S שהיא שולחת לו"מתי תהיה בעלי?" (במקום עלי =)

כל אחד והלא שגרתי שלו. 

מהיום אין תרוצים.

כי בית קפה זה רשמי מידי? מבוית מידי?

@yoniSmile

בס"ד

אכלתי שווארמה.
קפצתי מעל מעקה כדי לבדוק משהו על החוף,

וגיליתי קצת מאוחר מידי שיש שם מים. צלולים צלולים.

לא יודע מאיפה להתחיל

זה היה מעניין לבדוק את הרגלי הצריכה אחד של השני.

כל השאר הדברים בעיני היו רגילים

פגישה ראשונה בפארק,הבחור הלך לנדנדות ורצה להראות לי איך הוא נתלה הפוך על מתקן כלשהו.

(תשובה לשאלתך).

פעם יצא לי דייט שהנסיעה הלוך והנסיעה חזור הייתה על אותו 'ניקוב' ברב-קו

...

שכ5-10 דק' לאחר תחילת הפגישה היא התחילה להתנהג בחוסר דרך-ארץ הכי בסיסית שיש,

בהתחלה ניסיתי להתעלם מזה, אבל אחרי כ-40 דק' שהיא פשוט לא הפסיקה להתנהג מגעיל אלי,

פשוט קמתי מהמקום וליוויתי אותה חזרה אל התחנה.

וגם כמובן שהתקשרתי אליה מייד אחרי הפגישה כדי לגמור עם הסיפור.

מן הסתם היא התנהגה בצורה כ"כ מגעילה כי היא לא הייתה מעוניינת בקשר ברגע שהיא ראתה אותי,

אבל אני חושב שבאופן כללי גם אם פוגשים מישהו שלא מוצא-חן בעיניך לא צריך לרדת לכזאת תת-רמה.

אחשוב האם אני יכול לעצמי להמיר אותה במילה אחרת שגם ,"תזרום" לי באופן טבעי, ותעביר את המסר.

מזכיר ברית...נראה לי לא שייך =)

חייב לעדכן את זה, אולי "השליך" זה נחמד.

או "בעט"!! "בעט" זה טוב...

הוא לומד רחוק. אני נחנקת בלימודי עיצוב מטורפים ועמוסים. מה אפשר לעשות?

כשהוא שאל אם אפשר להיפגש ביום זה וזה אמרתי שכן, אבל בתנאי שהוא בא איתי לקנות משהו ספציפי שהייתי צריכה לאחד הפרוייקטים. הלכנו, דווקא היה משעשע ונחמד. אחר כך גם ישבנו לאכול יחד אז כן היה חצי דייט נורמלי...

ובמסגרת גיוס מדוייטים ללימודים שלי, מאחד אחר לקחתי פעם רתכת בהשאלה (אבא שלו לקח והחזיר, וככה פגשתי את אבא שלו דיממש בתחילת הקשר, מביך משהו) וגם סנג'רתי אותו ואת הג'יפ המשפחתי להסיע משהו גדול שבנינו, מהמקום שבו היתה ההגשה בחזרה למכללה שלי.

בקיצור, בנים, אם אתם מחפשים חיים מעניינים תיפגשו עם בנות שלומדות עיצוב

הוא הזמין אותי לכוס קפה בעבודה והסכמתי  לבוא בסוף. הוא עבד בתור מאבטח.

היה נחמד. ישבתי שם איזה שעה+. הבאסה שלא יכלתי כ"כ לדבר איתו, זה היה בבי"ס והילדים כל הזמן באו ורצו לדבר איתו ולהיכנס לבודקא. הוא באמת בחור נחמד.

בסוף נפרדנו אחריי הדייט הזה אבל לא בגלל הדייט אלא כי זה לא התאים מסיבה אחרת.

אבל שניהם היו קשרים ארוכים. השני היה הכי רציני חוץ מבעלי.

ואם כבר מדברים על זה אני נזכרת שגם נהגתי קצת על הג'יפ שלהם! אחרי שמאז חודש אחרי הטסט לא נהגתי על הילוכים. היה חוויה.

ובטיול שעשינו הוא כמעט הצליח לשכנע אותי לעשות אימון ירי באקדח שלו, אחרי שהתבכיינתי לו שפעם פספסתי הזדמנות לעשות מטווח...

יש מה לעשות, תריצו עניינים!!!
חחחח

עד היום אני חושב שהיא מקפידה עלי

לפני 10 שנים בערך אולי יותר

למרוח את הדייט לשעה..ץ לשם הנימוס וכדי שהיא לא תיפגע? ממש סבלת בחמש דקות האלה?

היו אצלנו בישיבה כמה כאלה.

היה אצלנו אחד שהם החליטו כבר בפגישה הראשונה.

שבוע עם 4 פגישות (או יותר) זה לא סיפור כזה חריג.

(גם פחות,אבל זה כבר כן קצת חריג..)

כי הוא היה אז בשלילה

נסיעה ארוכה

הוא ישב מאחור..

אם מישהי תסכים לעלות להר הבית זה כבר סיבה לצאת איתה...

בטח רווקות דוסיות.

ומה דעתך על דייט בבית כנסת? הרי זה מקום אידיאלי ונחמד לפגישה. תשוחחו יחד ותהנו אל מול ארון הקודש.. זה יכול להיות כיף חיים...

<צ>

ועכשיו ברצינות-

הר הבית הוא לא מקום לדייט, קצת נסחפו פה...

הר הבית הוא מקור הקדושה לעמ"י. הוא מקום לתפילה ובעתיד- להקרבת קורבנות.

לדעתי- הוא לא המקום לדייט. זה אולי רעיון/חלום באספמיא אבל לא מעבר לזה...

אין מקום מתאים להתחיל את הנסיון של לבנות בית מהמקום בו חרב הבית...

את הקורבנות מקריבים בעזרה.

שם זה באמת לא מקום לדייט אסור לשבת...

לכן אין להפגש על הר הבית .

בכלל נראה שכל תפיסתך לגבי הר הבית היא בעייתית , אם אתה רוצה להפגש שם

<צ>

אין איסור לדבר דברי חול בהר הבית.

כנגד שער המזרח יש איסור של להקל ראש (שאסור גם ככה עם ערווה ועם תפילין..)

(ואל תגיד לי שכולם עושים את זה. אז כולם טועים. זה לא חדש...)

אם במקום שהוא בית מקדש מעט אסור לדבר

ק"ו אסור לדבר דברי חולין במקום המקדש עצמו.

(וסלח לי אבל לא נראה לי שדייט נראה כ"כ נשגב ומיוחד אפילו שהוא לשם בניית בית).

אין שום הלכה שאסור לדבר דברי חול בהר הבית ה"קל וחומר" שלך לא תופס.

בית כנסת זה בית כנסת והר הבית זה הר הבית.

והמקדש עצמו לא היה בחלק שבו נהיה בהר הבית כי כיוון שאנו טמאי מתים אנחנו לא עוברים את החיל.

המקדש זה העזרות הקודש וקודש הקודשים.

לך דייט לא נראה דבר נשגב לי כן.

תראי לי הלכה שאוסרת לדבר בהר הבית.

הרמב"ם בהלכות בית הבחירה פרק ז-

א  מִצְוַת עֲשֵׂה לִיִרְאָה מִן הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמָר "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ" (ויקרא יט,ל; ויקרא כו,ב); וְלֹא מִן הַמִּקְדָּשׁ אַתָּה יָרֵא, אֵלָא מִמִּי שֶׁצִּוָּה עַל יִרְאָתוֹ.  [ב] וְאֵיזוֹ הִיא יִרְאָתוֹ:  שֶׁלֹּא יִכָּנֵס אָדָם לְהַר הַבַּיִת בְּמַקְלוֹ, אוֹ בְּמַנְעָל שֶׁבְּרַגְלָיו, אוֹ בַּאֲפֻנְדָּתוֹ, אוֹ בָּאָבָק שֶׁעַל רַגְלָיו, אוֹ בַּמָּעוֹת הַצְּרוּרִין לוֹ בִּסְדִינוֹ.  וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר, שֶׁאָסוּר לוֹ לָרֹק בְּכָל הַר הַבַּיִת; אֵלָא אִם נִזְדַּמַּן לוֹ רֹק, מַבְלִיעוֹ בִּכְסוּתוֹ.

ב  וְלֹא יַעֲשֶׂה הַר הַבַּיִת דֶּרֶךְ שֶׁיִּכָּנֵס מִפֶּתַח זוֹ וְיֵצֵא בַּפֶּתַח שֶׁכְּנֶגְדָּהּ, כְּדֵי לְקַצַּר הַדֶּרֶךְ; אֵלָא יַקִּיפוֹ מִבַּחוּץ.  וְלֹא יִכָּנֵס לוֹ אֵלָא לִדְבַר מִצְוָה.  [ג] וְכָל הַנִּכְנָסִין לְהַר הַבַּיִת, נִכְנָסִין דֶּרֶךְ יָמִין וּמַקִּיפִין וְיוֹצְאִין דֶּרֶךְ שְׂמֹאל--חוּץ מִמִּי שֶׁאֵרְעוֹ דָּבָר, שְׁהוּא מַקִּיף עַל הַשְּׂמֹאל.  לְפִיכָּךְ הָיוּ שׁוֹאֲלִין לוֹ, מַה לָךְ מַקִּיף עַל הַשְּׂמֹאל, שֶׁאֲנִי אָבֵל, הַשּׁוֹכֵן בַּבַּיִת הַזֶּה יְנַחֲמָךְ; שֶׁאֲנִי מְנֻדֶּה, הַשּׁוֹכֵן בַּבַּיִת הַזֶּה יִתֵּן בְּלִבָּךְ וְתִשְׁמַע לְדִבְרֵי חֲבֵרֶיךָ וִיקָרְבוּךָ.

ג  [ד] כָּל שֶׁהִשְׁלִים עֲבוֹדָה וְנִסְתַּלַּק לוֹ, אֵינוּ יוֹצֶא וַאֲחוֹרָיו לַהֵיכָל; אֵלָא מְהַלֵּךְ אֲחוֹרַנִּית מְעַט מְעַט, וּמְהַלֵּךְ עַל צִדּוֹ עַד שֶׁיֵּצֵא מִן הָעֲזָרָה.  וְכֵן אַנְשֵׁי מִשְׁמָר וְאַנְשֵׁי מַעְמָד, וּלְוִיִּים מִדּוּכָנָן--כָּךְ הֶם יוֹצְאִין מִן הַמִּקְדָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁפּוֹסֵעַ אַחַר תְּפִלָּה לַאֲחוֹרָיו.  כָּל זֶה לְיִרְאָה מִן הַמִּקְדָּשׁ.

ד  [ה] לֹא יֵקַל אָדָם אֶת רֹאשׁוֹ כְּנֶגֶד שַׁעַר מִזְרָחִי שֶׁלָּעֲזָרָה, שְׁהוּא שַׁעַר נִיקָנוֹר--מִפְּנֵי שְׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים.  וְכָל הַנִּכְנָס לָעֲזָרָה--יְהַלַּךְ בְּנַחַת בִּמְקוֹם שֶׁמֻּתָּר לוֹ לְהִכָּנֵס לְשָׁם, וְיִרְאֶה עַצְמוֹ שְׁהוּא עוֹמֵד לִפְנֵי הָאָדוֹן ה' שֶׁאָמַר "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם, כָּל-הַיָּמִים" (מלכים א ט,ג; דברי הימים ב ז,טז); וּמְהַלֵּךְ בְּאֵימָה וְיִרְאָה וּפַחַד וּרְעָדָה, שֶׁנֶּאֱמָר "בְּבֵית אֱלֹהִים, נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ" (תהילים נה,טו).

איפה ראית פה איסור לדבר דברי חול?

כידוע בית הכנסת הוא מקום קדוש, וחז"ל קראו לו 'מקדש מעט'. ויש להתנהג בתוכו ביראה, שכן נאמר לגבי בית המקדש: "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ" (ויקרא יט, ל), וקדושת בית הכנסת היא מעין קדושתו של בית המקדש.

וכל המשתמש בבית הכנסת לשימוש של חול, מבזה את קדושתו, שייעודו היחיד של בית הכנסת הוא לעניינים שבקדושה, לתורה, תפילה והתחזקות בשאר מצוות. ולכן אין לשוחח בו בענייני מסחר וכלכלה, וקל וחומר שאסור להתלוצץ ולשחוק בתוכו. אבל מותר לערוך בבית הכנסת אסיפות לצורך מצווה, כגון למען איסוף צדקה לעניים, או להתרמה לישיבות.

ויש לכבד את בית הכנסת ולנקותו תמיד. וצריך לנקות את הנעליים מן הבוץ לפני שנכנסים לתוכו. ואסור להיכנס לתוכו בראש מגולה (שו"ע קנא, ו-ט). וכמובן שאסור לירוק בתוכו. ואמנם היו זמנים שהבתים לא היו מרוצפים ואנשים היו רגילים לירוק בביתם הפרטי, ואז היה מותר גם לירוק בבית הכנסת, אבל כיום נזהרים מאוד שלא לירוק בבתים פרטיים, ולכן ישנו איסור גמור לירוק בבית הכנסת (עפ"י הגמ' ברכות סג, א).

אין להיכנס לבית הכנסת שלא לצורך תורה או תפילה. ואפילו כשיורד גשם בחוץ, אסור להיכנס לתוכו כדי להנצל מהגשם. וכן בקיץ אסור להיכנס לתוכו כדי לשבת בצל כתליו. וכן אסור להיכנס לבית הכנסת כדי להטעין טלפון נייד. שכן בית הכנסת מקודש לתפילה ותורה ולא לשאר צרכי האדם.

ואדם שמוכרח להיכנס לבית הכנסת כדי לקרוא לחברו לצורך דחוף, רשאי להיכנס לשם, אבל לפני שיקרא לחברו ישב מעט ויאמר איזה פסוק, כדי שלא יֵראה כנכנס לצרכיו האישיים בלבד (מגילה כח, שו"ע או"ח קנא, א).

וגם בית כנסת אני לא בטוח שזה מוסכם שאסור.

כי הרב שלי אמר לנו שמותר לדבר בבית מדרש דיבורי חול אלא אם כן כמובן זה מפריע למישהו ללמוד.

אבל אאל"ט יש איזושהיא חלוקה בין בית כנסת לבין בית מדרש.

אולי @הדרכה יוכל לעזור לי..

המחמירות כ"כ בדיני בית כנסת.

לכן כל בית כנסת הוא: "בית כנסת לתורה ולתפילה".

כדי שאפילו אם ח"ו אדם ייכשל בדיבור זה לא יהיה כ"כ חמור מכיוון שלבית מדרש יש הלכות פחות מחמירות.

ובית כנסת הוא בית מקדש מעט-

ק"ו צריך להקפיד על הדיבור והמעשה במקום שהוא הקדוש ביותר. (- לדברך. לדעתי הכותל הוא שווה ערך. אבל בכל זאת- אם אתה אומר שהר הבית הוא לא מקום שיש בו דיני בית כנסת אז אתה פשוט מוריד אותו ברמה מתחת לכותל. ששם יש דיני בית כנסת...)

אבל זה דיון אחר.

אין שום הלכה שאסור לדבר בהר הבית דברי חולין ואפילו לא מנהג (עליתי עשרות פעמים ובמשך כמה חודשים הייתי עולה כל יום ולא ראיתי שנהגו ככה).

אבל דבר אחד חשוב לזכור-

הר הבית הוא לא מקום לבילוי וכייף. הוא לא מקום שאפשר להקל בו, לערוך מפגשים חברתיים או לצאת לדייט נחמד וקליל.

הכותל הוא בקושי המקום למפגשים וכו' וגם זה לא הכי אידיאלי.

כשאתה עולה להר הבית אתה בא כדי לפגוש שם את מלך מלכי המלכים.

תאר לך שאתה נכנס לביתו של ראש הממשלה ואומר לו: "סלח לי אדוני. שניה ואני חוזר אליך. פשוט קבעתי עם מישהי פגישה והיא בידיוק אמורה להגיע..."- השומרי ראש שלו יעיפו אותך מכל המדרגות...

ק"ו כשמדובר במלכו של עולם ואתה בא לבקרו בטרקלינו- זה פשוט לא מכובד.

ולמה?

כי יש מקום ויש מקום.

ולא כל מקום הוא מתאים לכל דבר.

כיף אני מקווה שתמיד יהיה לי.

אבל דייט לא חייב להיות "קליל".

אפשר לדבר גם על נושאים חשובים ועמוקים.

הרמב"ם בהלכות תפילה פרק יא כותב - כא  רחובה של עיר--אף על פי שהעם מתפללין בו בתענייות ובמעמדות, מפני שהקיבוץ רב, ואין בית הכנסת מכיל אותם--אין בו קדושה, מפני שהוא עראי ולא נקבע לתפילה; וכן בתים וחצרות שהעם מתכנסין להם לתפילה--אין בהן קדושה, מפני שלא קבעו אותם לתפילה בלבד, אלא עראי מתפללין בהן, כאדם שמתפלל בתוך ביתו. 

נראה לי די ברור מהרמב"ם הזה, שמקום פתוח שנקבע לתפילה דינו כבית כנסת.

[לא שאני אומר שזה מה שעושים בדייט, אבל אם רואים שיש צד חמור בהר הבית מהבחינה הזו, אז אולי מקום לדון על דברים נוספים]

כך עולה בפשטות מהסוגייא בברכות (סב: ) שכל מה שאסור בבית כנסת,

אסור בהר הבית מק"ו.

ואף ברחבת הכותל שוודאי איננה משטח הר הבית אסורה שיחה בטלה כמו שפסקו

אחרוני דורנו.

ולגבי פגישה:

לאור האמור, נוכל לשאול את עצמינו באותה מידה האם יהיה מותר להיפגש בבית כנסת.

והנה עי' בכתובות (ה.) ובחידושי הרש"ש שם, משמע שעצם הדיבור בענייני השידוכים

אין בו קלות ראש, ואדרבה למצווה יחשב, ומותר בבית כנסת.

אכן נראה דכ"ז הוא דווקא בהתעסקות בענייני השידוכין ולא במפגש עצמו שמטבעו

יש בו דיבורי חול שאסורים בבית כנסת. והטענה שמדובר במצווה, אין בה ממש,

שאמנם היא מצווה אבל לא כל מצווה הותרה בבית הכנסת, ולראיה: שחיטה, תשמיש ועוד.

אם יוצאים עמ לבנות משפחה, אין בזה משהו קדוש?
(הדובר לא יצא לדייטים, אז תרגישו חופשיים להאיר ולקרוא "צעיר")
אבל ברצינות...

 סנטר 1.. קבענו כמקום פגישה, ישר מזהים אחד את השני, היה נחמד בגדול. אבל פאדיחה - השארתי את הארנק בבית, ומכריחים להזמין משקה ב15 ש"ח...

אהבתי את הרעיון

במזרקה של הדוידק'ה בירושלים.

הברווז שלי ניצח  (למרות שהיא ניסתה לרמות)

לפנות לערוך לנקות

ממש סינג'ור

א. יצאתי עם שביעיסטית.

ב. בירכתי משנה הבריות על קופים. פעמיים. אחת עם השביעיסטית ואחת עם אשתי. (האמת שזה לא חכמה, כי את שתיהם לקחתי לפארק יד לבנים בפתח תקוה).

ג. עשיתי פגישה שניה עם בחורה בשבת.

ד. פגישה רביעית (עם אשתי): הייתי עם רכב ונהגתי בקול. כלומר: אמרתי בקול בערך כל פעולה שעשיתי (רגע, עכשיו שמאלה. שלישי. רביעי. וכדו') כי הייתי נהג יחסית חדש, וזה היה אינסטינקט לשמירה על הריכוז בנהיגה בתוך העיר. זה נורא הצחיק אותה.

ה. נפגשנו 5 פעמים ב8 ימים. (שישי, מוצ"ש, ראשון, רביעי, ראשון) ואז סגרנו.

ו. אחרי האירוסין נחשב? יצאנו בחול המועד פסח לטיול בנחל פרת. החנינו את הרכב בקצה האחד של המסלול, ויצאנו בטרמפים לקצה השני. הגענו. הלכנו עד האיזור של הפיקניקים. היא ממש לא הרגישה טוב. עישנו טונה, אכלנו קצת, וחזרנו על עקבינו בטרמפים בחזרה לאוטו.

ו2. הבחורה שתפסנו איתה את הטרמפ חזור הייתה חייבת לשירותים חצי מהדרך. באמצע היא הייתה צריכה לפנות בצומת טי שמאלה. מימין היו מלא מכוניות שפונות שמאלה, ויש להן זכות קדימה. היא מחכה ומחכה. בערך 5 דקות. הרבה נותנים לה לעבור, אבל היא ננעלה על זה שיש להם זכות קדימה ופשוט לא זזה (תוך כדי היא לחוצה, וצריכה לשירותים וכו'). בסוף הגיע איזה ערבי מאחוריה, אחרי כמה צפירות (שכמובן הגבירו את הלחץ, אבל לא הזיזו אותה) הוא עקף אותה וחצה את הצומת. היא חצתה אחריו.

ז. בפעם הראשונה שהגעתי לבית של ההורים שלה (אחרי שסגרנו). עוד לפני שהספקתי להגיד שלום למישהו, שתיתי מים וקצת נחנקתי, והשתעלתי חזק איזה שתי דקות.

אני עדיין מחכה לשמוע על השפיץ שיברך בדייט "שככה לו בעולמו".

ובקשר לה-

אני כמה פעמים התאפקתי לא לברך שהחיינו,כי 30 יום לא עברו אבל זה עדיין היה הרבה..

(בשלב יחסית מתקדם) שלדעתי צריך לברך עליה.

אני בטוח שתוכל למצוא הזדמנות לברך בשקט.

חוץ מעניין הצניעות, יש בזה גם חוסר טקט משווע.

אחרי החתונה ספר לה שבירכת עליה בפגישה הראשונה. זה ישמח אותה ויחמיא לה. אבל בפגישה הראשונה עצמה היא רק תובך עד עמקי נשמתה (3 דקות אחרי שתברך, כשיפול לה האסימון מה עשית בדיוק...)

אבל אני מניח שאשתי ובחורות מהסוג שאני הייתי נפגש איתן - היו יודעות, או שהיו שואלות אותי, ואם הייתי מצליח להתחמק, הן היו מנסות לברר לבד אחר הפגישה, ומהר מאוד מגיעות לזה, למשל.

זה מה שמסבך את העסק...

פץאום היא תשאל אותך למה אתה לא מברך...

אני מקווה שיופי נדיר ומיוחד לא נמצא ברשימת הקריטריונים שלך לבחורות שאתה נפגש איתן...

אם כבר, ברכת שהחיינו יותר שייך, אבל לא מצוי, כי כשאתה כבר שמח לראות אותה - לא יוצא שלא נפגשתם חודש.

כאילו, אם היית שמיניסט אז סבבה..

בקריאה הראשונה קראתי את ב' ללא המילים "על קופים".

סיפור ששמעתי מחבר

התבעסה בפניי על זה שאצלם, ברור שדייט ראשון צריך להסתיים בנשיקה

והיא לא מוכנה לזה!

אז היא פעם אחת ברחה למישהו ברמזור אדום. פשוט אמרה "ביי אני חייבת לעוף" וקפצה מהאוטו

אמיתי לגמרי ועצוב...

את באמת חושבת שכל החילונים מתנשקים בדייט ראשון?

אין מצב כזה, לא שמעתי על זה אף פעם וזה גם נשמע לי ממש לא אנושי. לא יכול להיות כלל כזה מתי להתנשק זה משהו מאוד אישי. ואם אין לה רגשות אליו אם היא בכלל דוחה אותו. זה הזוי.

זה לא שיש להם בעיה אבל ניראלי שהחילונים התקינים מתנשקים אם מישהי שאוהבים ולא סתם לפי הפרוטוקול.

פשוט תחפשו 'כללי דייטים' בד"ר Google.

לא כתבתי "כל החילונים", כנראה כי אני לא מכירה את כל החילונים, וגם לא ממש יודעת מה נקרא חילוני ומה משהו אחר...

כתבתי שהחברה סיפרה כי כך מקובל אצלם - כלומר, בחברה שבה היא חיה ובסביבה שלה, ועם האנשים שהיא נפגשת. ככה היא אמרה ואני מאמינה לה.

כל עולם הדייטים שלי היה לפני שהתחלנו לשמור מצוות, אז לי יש סט אחר לגמרי של דייטים ראשונים מוזרים, בהשוואה למה שאני קורא פה.

אבל הנה משהו קצת מקביל, שבהחלט היה מגה-פדיחה (לכולם חוץ ממני, כנראה) בזמנו.

באחד הדייטים הראשונים עם מי שהיתה אח"כ לאשתי, הלכנו יחד למסיבה, לבושים בלבן (היה איזה אירוע כזה בירושלים אז). בדרך פגשנו חבר טוב שלי, ואמרתי לו בספונטניות: "תראה - אנחנו בלבן, כבר מוכנים להתחתן!"

חבר שלי הזדעזע עד עמקי נשמתו, אפילו לא הצליח להתבדח, או להסתיר את המחשבה של "חולה נפש, מכיר אותה שבוע, לא צוחקים ככה!"

אשתי (לעתיד) התפדחה נורא, ודיווחה לימים שהיא חשבה אז "טוב, אף אחד כבר לא יגיד ע-ל-י-י שאני לחוצת-חתונה".

אחרי חודשיים וחצי באמת הצעתי לה נישואין... קשה להגיד שהיא הופתעה...

נכנסתי מאחורה מהפגאג' (תא מטען) של האוטו כדי לפתוח את הדלת מקדימה...  נהנתי מזה! 

הוא ניסה דרך אחרת בעזרת השחלת חוט מהחלון ולא הצליח.  

בטיילת של תחנת הרכבת הישנה, ביום ממש גשום (מי שזוכר -יום ראשון שאחרי פסח) התלבטנו מה לעשות עם המזג אוויר הזה שנפל עלינו, והחלטנו לזרום והבאנו את מיטב בגדינו החמים, מגפיים ומטריות... היה כיף

ועוד דבר- להירדם בדייט! עמק הצבאים למי שמכיר, בצומת פת, חדש וממש מומלץ! הקיצר מפזרים שמה פופים וכיסאות ים כאלה במתחם, והתיישבנו שמה על שפת האגם הגדול... נרדמתי לאיזה עשרים דקות..(לא לפני שביקשתי את רשות הגברת, היא הסכימה...חחח)

באותו בוקר קיבלתי בקלות יחסית החלטה על בערך 20 אלף שקל בעבודה.

ושם לא הצלחתי לבחור מה אני רוצה, תקציב של בערך עשרה שקלים.

ישבנו באמצע הלילה על ספסל ליד מדשאה, לקראת סיום הדייט הממטרות התחילו לפעול אז הצעתי לה לעשות איזה ריצת התרעננות והיא זרמה.

מומלץ.

שאלה טובה.

זה באמת לא הכי שייך. 

אני חושבת שזה תלוי בכמה דברים.

טוב נו.. אז אדחה את זה לאחרי החתונה 

מסכן, הוא סופר התפדח שהוא לא יודע אז הוא בערך גירש אותי לשבת ברכב והתקשר לאבא שלו.

כמובן שבסוף צדקתי

יש שם שני חורים מרכזיים

זה דווקא הימור טוב

ולחשוב מה קורה אם טועים ומכניסים מים למיכל של השמן

שהיה בדייט משלו..

לא מעשה לא שגרתי..

אבל פדיחות כן..

שרשור מוצלח!!!

במשך 20-30 דקות חפשנו את ההורים שלו. כלומר- הוא יותר חיפש, אני התיידדתי עם הקטנצ'יק (הוא אפילו לא בכה). בסוף האמא הגיעה מולנו, גוררת שתי ילדות, כשאחת מהן עם נעל אחת (הם היו בחנות נעליים), בוכה, חיבקה ונישקה אותי. שנינו התרגשנו. 

ז"א, חשבתי שקוראים לו מתי, כי זה מה שאמרו לי.

ואז שאלתי אותו אם זה ממתתיהו או ממתנאל והוא הסתכל עלי קצת בשוק ואמר שזה בכלל מנתנאל וקוראים לו נתי.

בטח הוא חשב שאני יצורה שלא ביררה עליו כלום לפני, אבל להגנתי יאמר ש-2 השמות ממש דומים!

היה אחד המצחיקים!! מומלץ!!

דייט שלוש שעות עם נרגילה...

שיגעון שלו...

הייתי לוקחחת מדוייטים שלי לרפת בקיבוץ ליד לראות איך הם מתמודדים עם זה, בתור אחת שאוהבת פרות

2. פגישה 3-4:

הוא: אפשר לשאול אותך שאלה אישית?

אני: כן.... (מצפה לגרוע מכל.)

הוא: את עושה גרפסים??

אני: ולא, אני לא עושה גרפסים!! (רצוניים כן?! סתם כך, יוצא לפעמים...)

ובטח אף אחד כבר לא קורא, אבל מה אכפת לי.

התקשרתי לבחור לשאול אם הוא יכול לעשות בייביסיטר והוא לא יכל,

התקשרתי לבחורה לשאול אם היא יכולה- והיא לא..

חיפשתי מלא מלא זמן בייביסיטר, תוך כדי התברר ששניהם לא יכולים כי הם קבעו דייט אחד עם השני ואני חצי בצחוק חצי ברצינות שואלת אם יש מצב שהם ישמרו עליו תוך כדי (הוא היה בן פחות משנה אז)

והם זרמו ולקחו אותו איתם...

(אל דאגה, זה לא היה אחד מהדייטים הראשונים)

מעניין אותי איך זה התברר.

הזוג נפגשו בדירה של השכנים, ובקשו אם אני יכולה להיות שם בבית כדי שלא יהיה יחוד.

זה היה די מבדח.

שילכו ביחד לטייל בחוץ / לבית קפה / פארק לאומי / פארק משהו .

בדירה של השכנים עם גננת?

לא ממש בדקתי את רמת הנורמליות שלהם,

אבל זה זוגות שרוצים להיפגש במקום סגור, ולשכנה יש סלון יוקרתי כזה, שנתנה אותו כגמ''ח.

בד''כ המשפחה מסתובבת בבית, אז לא צריך בייביסיטר. זה היה חריג.

זה סטארט-אפ מעולה!

לא פדיחה שלי- אבל פעם נסענו כל המשפחה באוטו ועברנו דרך אחת

הטרמפיאידות השוממות בשומרון באיזה 2 בלילה 

ועמדו שם זוג בדייט, קיצר עצרנו למרות שהיה לנו מקום אחד

והם בקשו להכנס לבגאז'....

(זה מה שקרה בסוף)

אחרת זה חתיכת יחוד.

סליחה שלא הסברתי את עצמי נכון!

הכוונה לא הייתה שתיהם ביחד בבגאז' אלה היה לנו מקום אחד באוטו ורק הבחור היה בבגאז'! 

בס"ד

מישהי שאמורה להיות חברה מאד טובה  שלי,

הציעה אותי לאיזה בחור מיוחד מאד.

סוג של "רב" משכמו ומעלה, שעד גיל 40 לא התחתן כי חשקה נפשו בתורה,

זה היה בשמחת תורה כשהיא סיפרה לי על הבחור, רק סירבה לומר את שמו.

אחרי פסח(!!!) התברר שהבחור עשה את כל הבירורים האפשריים, ורצה להיפגש,
אבל רק לא הסכים שהיא תאמר לי את שמו. - זאת אומרת שאני לא אברר עליו.

שאלתי מה ולמה וכ', היא  ביקשה ממש שאם אני סומכת עליה שאפגש איתו, וזה שווה את זה,

והוא אדם נדיר (צדקה אגב) וכזה גאון זקוק לגאונה שכמותי (לדבריה)שתבין את הראש העמוק שלו,
ואם יש אישה בעולם שיכולה להתאים לו זו רק אני וכל מיני בלה בלה בלה. 

בגלל שכל הנ"ל התפרש על פני חצי שנה של מסתורין כבר הסכמתי להיפגש,

1- מהסקרנות- מי זה שחברתי לא מתעייפת להלל ולשבח ולפאר ולרומם...

2- מהסקרנות מה היא חושבת עליי- אם זה לטענתה בבירור החצי שלי

3- לפגוש את האדם המעניין, שלא מוכן שאדע את שמו,

כי עלולה לברר עליו משהו שיוציא לי את החשק להיפגש איתו,
ומצד שני ברור לו שפגישה אחת איתו תחפה על כל מה שמסתתר שם...

אז נפגשנו. ו... מייד הבנתי הכל (איך כזה בחור מוצלח לפי תאוריה של חברתי לא התחתן עד עכשיו וכ' וכ')
הפגישה הייתה מעניינת מאד, אבל ראשונה ואחרונה. ללא ספק.

אני אוהבת "לא שגרתי", אבל גיליתי שגם לי יש גבולות.

ונותרתי עם ספק אחד- לגבי חברתי- היא משוגעת, היא חושבת שאני משוגעת, או שבאמת היא חושבת שאני יצורה...

(אח"כ היא הסבירה שבגלל שאני מסוגלת להכיל כל דבר, הייתה בטוחה שזה יעבוד, כי אם יש אישה שתסכים להתחתן איתו זו רק אני)

בס"ד

ובעוד חברתי מאמינה עמוקות בחפותו,
אופן הדיבור שלו, שפת גוף והבעות פנים דווקא השתלבו יפה עם השמועה.

וד"ל.

(האמת שעם הסוגריים אני מזדהה לגמרי, ואחרי כמה בחורים כאלו חברה שלי אמרה שכששואלים אותי מה אני מחפשת, לומר שאני לא בקטע של להכיל בחור וזה באמת עזר)

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.