בהמשך לשרשור הזה.
לכבוד המאורע (סידרתי, קיטלגתי וגם קיבלתי אישור לפרסם הכל) אני פותח שרשור חדש.
אבקשכם לדון, לטעון ולהתפלמס - לאחר הקריאה, לפחות של הקבצים המרכזיים. אפשר להקפיץ.
אם אין פיתרון אחר - כל מה שפרסמת אינו שווה מאומה - כי, אנשים מתים ברחובות משימוש-יתר מסמים, רוצחים אנשים מצריכת-אלכוהול מופרזת, מתים מאנורקסיה, חולים בסכרת ומחלות דם אחרות כתוצאה מהשמנות-יתר, גונבים מאנשים כסף בגלל היותם - מהמרים כפייתיים, אונסים ומטרידים אנשים ברחוב ובמשפחה שלהם - עקב מיניות מופרזת ויותר מכך - אנשים נכנסים למיטה עם אנשים שונים ומדביקים את נשותיהם במחלות מין, מעשנים בצורה מפחידה - וחולים במחלת הסרטן, נכנסים לדיכאונות עקב כל זה... - תולים את עצמם, רוצחים אנשים אחרים - מתנתקים מהחיים, וחיים בבועה משל עצמם - מחוברים לאינטרנט ללא הפסקה, כל זאת גורם המון פעמים - לגירושין, משפחות חד-הוריות, סטיות שונות, משפחות קשות-יום, התעללויות, סחיטות, "עולם תחתון", ירידה מהדת, בריחה בכמה צורות יחד - המון פעמים תראה מכורים לסמים, אלכוהול ומין - מחפשים כסף ברחוב או פורצים לחנויות ובנקים... - משתוללים צמאי-דם - פוגעים בילדים שלהם, מכים בלי-רחמים את ילדיהם - כדי להשתחרר מהאובססיות שלהם, וכל זה מתוך שהם מתנהגים כלפי חוץ באופן רגיל ונורמאלי...
כל זה שומעים בחדשות, רואים ברחוב, קוראים בעיתונים ובאינטרנט - אלו לא מעשים הזויים - אלה מעשים הנעשים מדי יום ביומו ברחבי הארץ והעולם כולו.
אני שמח שסוף-סוף הצלחת להביא דיעות המתנגחות ב-12 הצעדים...
אבל, בינתיים - הם היחידים שמביאים פיתרון כלשהו לכל הרשימה שיכולה להתארך יותר ויותר לעיל.
יש לך פיתרון אחר שיכול להציל נפשות רבות מכל זה - או באת רק להתנגח בשיטה כלשהי...?
אם יש לך פיתרון אחר - נשמח שתביא לנו אותו במדוייק, ולא תשאיר אותנו במצב הנורא של מוות רוחני פיזי ונפשי - כמתבטא בתחילת דבריי...
אז, יזהר - מה הפיתרון שלך למצב הזה?
אנחנו מחפשים פיתרון...
**אגב גם בשרשור שממנו הוצאת את הדיון הנ"ל - הבחור שאל לפיתרון - ולא שאל על שיטת 12 הצעדים...
אז מה הפיתרון? - העם דורש ממך פיתרון - יזהר תציל אותנו...
הוא בסה"כ מעביר חומר - והולך פתי אחרי מה שמספרים לו אנשים...
כאשר אתה מקבל את עצמך כמכור, ואתה מגיע לעבוד את הצעדים - העבודה הינה קלה מאוד לעשייה.
התוכנית איננה קשה לעשייה. אני אדם שקשה לו בחיים, והופך את כל החיים שלי לקשים - זו הבעיה שלי.
זה גם מה שהתוכנית אומרת - "תוכנית קלה לאנשים מסובכים".
אגב, ככה זה עם כל דבר בחיים - ברגע שאתה מקבל את עצמך, הדברים נעשים הרבה יותר קלים לשינוי.
דבר ראשון בעשיית שינוי - זה קבלת המציאות הקודמת. - אח"כ הדברים נעשים קלים הרבה יותר.
כאשר, ההלכה מגדירה אותי כחוטא - היא מדברת על קושי שאיני יכול לחיות איתו, ואני מנסה לפתור אותו בדרכים שונות, עכשיו אשאל שאלה - "האם יש איסור הלכתי לשתות יין? או להזריק לעצמי סמים?" - אני לא מכיר איסור בזה...
אז - אדם כזה שבורח לזה, ולא מסוגל להפסיק - גם כן נחשב "חוטא"?! - הרי הוא לא עבר על אף עבירה...
אדם שמכור לפורנוגרפיה באינטרנט, הוא בדיוק כמו אדם שמכור ליין, סיגריות או סמים...
וזוהי בדיוק נק' המוצא.
כולנו בורחים ממציאות בחיים שקשה לנו להתמודד איתה - ומוצאים פורקן בדבר שישנה לנו את המצב-רוח. - זה הגדרה של מכור חולה. ולא של אדם חוטא, שנופל פה ושם מדי פעם - ולא מצליח להתגבר לפעמים על היצר הרע שלו.
ואז ההגדרה משתנה - הוא לא בן אדם חוטא שמנסה לחזור בתשובה - אלא, אדם חולה שמנסה להחלים.
אלו כל הפרטים המוכיחים נגד שיטה זו - אז, אלו אינם כל הפרטים על 12 הצעדים כפי הנכתב - אלא - אלו כל הפרטים נגד 12 הצעדים.
בשביל לדון על שיטת 12 הצעדים צריך לקבל את 2 צדדי הדיון - ולא רק צעד אחד המתריס בטיעונים שונים את השיטה.
דיון אמיתי נובע מתוך ראיית כל הצדדים של 2 שיטות, ולא רק של שיטה אחת הנוגדת שיטה אחרת..
סוקר בשיטתיות טקסטים מתוך התוכנית. האם עברת עליו? אין צורך לענות.
יש הבדל בין לקרוא דברים על עצמי, לבין לחוות אותם...
כאשר אני קורא קטע בעיתון על עצמי, אני מרגיש את החוויה בצורה שונה - כי, אני חווה את המצב במציאות - אז אכן, לא אצטרך לעבור על הטקסטים, כי, הם נמצאים בתוכי - כחלק ממני...
מזל שיש לנו כאן אותך. אתה אובייקטיבי לגמרי, ומראה לנו את האור.
"הכל סובב את האשכנזים". ![]()
בדו"ח 2009? הבאתים בשרשור הקודם.
אחרי הוצאת ה-BDSM האחרון - מי שלא יודע, זה ספר הפסיכיאטריה [נראה לי העולמי...] שע"פ ספר זה יישק דבר - אגב, נושא ההתמכרות הוכנס לספר זה - והוא נראה לי יצא בשנת 2014... [הוא יוצא כל כמה שנים..]
אז אולי תעדכן אותנו בנתונים...?
במקום להישאר תקוע בנתון לא מעודכן משנת 2009...?
הנה קישור לזה שאיגוד הבריאות העולמי תומך בעיקרון בקבוצות של 12 צעדים:
http://www.who.int/mental_health/mhgap/evidence/alcohol/q6/en/
לא הצלחתי למצוא את הדו"ח של 2009.
אשמח לקבל הפנייה לדוח המקורי.
אגב, אני לא ממש מתרגש מהדו"'ח של האיגוד - לא כל מה שהארגונים הבינלאומיים אומרים הוא קדוש...
זה סיכום הקטע הרלוונטי כפי שמופיע בויקיפדיה העברית (היו על הקטע הזה כמה מחלוקות עריכה לאחרונה, וזה הנוסח המוסכם):
תוכנית זו שנויה במחלוקת בשאלת היעילות שלה כלפי מכורים בכלל ואלכוהוליסטים בפרט. בדו"ח שארגון הבריאות העולמי הוציא בשנת 2009 על יעילות תוכניות לגמילה מאלכוהול, נכתב שלמרות שפרויקט Match[1] מצא ראיות שיש לה השפעה חיובית, דומה לשיטות אחרות של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי וטיפול שיפור מוטיבציה, מטא-אנליזה מצאה ראיות משישה מחקרים לכך שהתוכנית אינה יעילה ומשבעה מחקרים לכך שתוכנית אלכוהוליסטים אנונימיים אינה יעילה, ושסקירה אחרת של שמונה מחקרים לא מצאה ראיות חד משמעיות לאפקטיביות השיטה.[2]
לגבי הקישור שהבאת, לא מספיק ברור לי מה משמעותה של רמת המלצה "סטנדרט", אבל יש שם משהו קצת תמוה. הם אומרים שאיכות הראיות נמוכה מאוד. הם מסכימים שיש פוטנציאל לנזק. זה נראה כאילו ההמלצה היא רק בגלל שהעלויות נמוכות..
המשמעות של הקישור היא שההמלצה היא כן להפנות אנשים לקבוצות של 12 צעדים.
זה נכון שיש ספק מבחינה מחקרית על יעילות הטיפול (יש שם קישור למטה שמסביר את המושגים כגון "סטנדרט").
הספק הזה נוגע לכל התחום - קשה מאוד לערוך מחקר שיבדוק באופן אמין את ההשפעה של טיפול פסיכולוגי מסויים.
הדברים אמורים באופן מיוחד כלפי השפעה של קבוצות טיפוליות כמו 12 הצעדים.
ראה לדוגמא את הערך בויקיפדיה על אלכוהוליסטים אנונימיים:
http://en.wikipedia.org/wiki/Alcoholics_Anonymous#Research_limitations
אבל יש עוד הרבה קשיים שלא מובאים שם.
הערה נוספת: מחקר שלא מצא ראיות - זה לא אומר שאין השפעה! זה רק אומר שאי אפשר להכריע לפי המחקר.
אני חושב שהמסקנה היא שלא צריך למהר ולהכריז שהשיטה הזו לא פועלת. למרות שיש ספקות לגבי מידת היעילות שלה, אנשי מקצוע רבים (וכן רבנים...) ממליצים על השיטה.
הדבר נכון במיוחד לגבי מצבים של התמכרות כבדה - שאז הנזק שיכול להגרם מזה שאין פתרון הוא עצום לא רק למכור עצמו אלא גם לסביבה.
בבסיס הדיון עומד מציאות התוכנית על כך שהיא כפירה.
טיעון זה אינו מבוסס - אבל, לפי רבותיו של יזהר - זה המציאות ואין מחלוקת בזה.
לכן, כל דבר שנכתב בעד התוכנית, לא יוכל להכחיש את מציאות הכפירה שיש בתוכנית לפי דבריהם - ולכן, בשבילך אני אומר - "מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע".
יש מצווה כזו, כי, אין עם מי לדבר...
חשבתי שיש עניין לדבר איתם - אבל, הטיעונים ישר מוצאים מהקשרם לטובת הטיעון המוחץ של הכפירה ע"פ דעה אחת של רבנים - ובניצוח כזה - אין דיון.
גם אם התוכנית הייתה יעילה ב-100% לכל הדעות - הכפירה שהיא מובילה אליה חמורה וגרועה בהרבה מההתמכרות עצמה, וכפי שלא יעלה על הדעת לסרס מכורים לעריות כדי "לגמול" אותם מההתמכרות - כך צריך להיות היחס לתוכנית.
על האיסורים השונים שבתוכנית הזו...
אין כאן אף דיון על השיטה.
השיטה היא פסולה מלכתחילה...
[כמובן ע"פ דעתו של יזהר].
עכשיו, לגבי האיסור בשיטה - הדיון יכול להתחיל מכאן...
יזהר - אני חושב שעליך לשנות את כותרת הפוסט הראשית שלך...
הדיון אינו על 12 הצעדים - וכל הפרטים עליו, אלא, על כל הפרטים על האיסור בשיטה זו...
{את דעתי כבר פרסמתי פה ברבים - ואין צורך מלהזכירה - כי, הדיון כבר לא על השיטה עצמה}
יש מן קטע כזה ביהדות, שלא נוהגים לדון אף פעם לגופם של דברים. אף פעם לא ראיתי שמעבירים שיעורים בנצרות בישיבות. אין שום שיעור תורני שמלמד שיטות להתקדמות רוחנית באיסלאם. זה ממש מחדל. כשנוגעים בדתות הללו - מדברים רק נגדם, ואת דעתם מביאים רק כדי להסביר למה היא מוטעית ושקרית. אני מציע לך לחבור לעוד כמה דתות וכתות ולהקים קבוצת מחאה בפייסבוק.
יזהר זה שם כולל לדעה המתנגדת ומתנגחת בצורה חסרת פשרות בשיטת 12 הצעדים - כדעת הרבנים הפוסקים ששיטה זו היא כפירה.
והדיון שיזהר מציע אינו על השיטה עצמה - אלא - על עצם האיסור בשיטה.
זה כבר ברור לכל שהשיטה היא דבר פסול - עכשיו - כאן הדיון מתחיל...
אגב, זה דיון חסר תוחלת מתחילתו - כי, אין דיון על שיטת 12 הצעדים, אלא, על האיסורים השונים שיש בשיטה - אתה כתבת זאת מקודם - ואצטט את דבריך: "בכל מקרה, אני שב ומזכיר שזה הדיון המשני כאן בכל הסיפור - גם אם התוכנית הייתה יעילה ב-100% לכל הדעות - הכפירה שהיא מובילה אליה חמורה וגרועה בהרבה מההתמכרות עצמה"
צריך לכתוב זאת מלכתחילה - הדיון אינו נסוב על השיטה - הדיון על השיטה הוא רק משני...
ולפי הפוסט הראשוני - משתמע הפוך מכוונתך - מה שנקרא: "הלב אומר משהו אחד, והפה מדבר {בעזרת כתיבה} בצורה אחרת".
--------
איפה ביהדות מעבירים שיעורים של 12 הצעדים?! - איני מכיר ישיבה כזו...
את 12 הצעדים תוכל למצוא בקבוצות של אנשים - במרכזי טיפול, במועדונים, במקלטים, בכפרי-גמילה וכו'...
לא מכיר ישיבה שמלמדת את השיטה - כמו שאני לא מכיר כנסיה שמלמדת את השיטה, ומטבילה אנשים בשביל לשנות אותם - אגב, אנשים מגיעים לתוכנית - מיוזמתם האישית ללא כפיה מבחוץ...
למרות שכאן אתה כופה על אחרים את דעתך... - וזו אינה דרכה של תורה. דרך התורה הינה בחירה חופשית.
כאן אתה לא נותן לאנשים לבחור - אתה מתסיס אותם נגד דרך טיפול כלשהי, כאשר אתה בעצמך עדיין, לצערי הרב, לא נתת אפשרות לפיתרון אמיתי לצאת מהנפילות המתוארות לעיל...
-----
כפי שביקשו פה מקודם - לא אכנס להשפלות שונות כפי שאתה ממשיך לנהוג גם עכשיו...
ואצטט את חוסר הערך שלך בדעתם של אחרים השונים ממך - "אני מציע לך לחבור לעוד כמה דתות וכתות ולהקים קבוצת מחאה בפייסבוק." - תודה שאתה מראה לנו דוגמא אמיתית לבן תורה ותלמיד חכם מבית מדרשו של הרב טל שליט"א.
הוא מזכיר את זה בשיעורים - אבל, הוא הקים מערך נפרד לקורס מטפלים - והקורס אינו בישיבה אלא באזור הישיבה...
גם הקבוצות אינן בתוך בית-המדרש, וגם לא בישיבה עצמה - אלא באזור...
זה ידוע לי מתוך כך שאני מקורב מאוד לישיבה ולתלמידיה המכורים.
למה שלא תענה למה שאני כותב לך? זה עשוי ליצור דיון.
אשמח לשתף אתכם בכמה מחשבות שעלו לי בעניין הנ"ל...
1. יזהר מדבר על נושא הכפירה - אין לי מה לענות לו בכך - משום שאני לא בחור-ישיבה כרגע, אין לי זמן לעסוק במשמעות המילה "כפירה" וביטוייה - וכן, כל הוויכוח על זה - בטל מיסודו מלכתחילה.
2. אני טוען שאין כאן בסיס לכפירה - טענתי זאת מס' פעמים - גם הודיתי שאין לי ידע מספיק בנושא, ושאלתי מס' רבנים שהורידו ממני את המחשבה הזו.
3. סיפור חיי מלווה אותי המון זמן - למדתי תורה בעברי, כיום אני מקדיש זמן ללימוד תורה בערבים - כל חיי הנפילות הללו ליוו אותי - אכלו לי את המוח, חשבתי שאין לי כלום בחיים חוץ מזה - הייתי מיואש - חשבתי שחתונה תפתור לי את הבעיה, ולאחר מחשבה נוספת - הבנתי שאני לא מוכן לבגוד באשתי - ולכן, נמנעתי מלהתחתן... [והיו לי אפשרויות רבות].
לדעתי האישית, במהלך ה-5 השנים האחרונות - חל השתפרות ממשית בחיים שלי.
אפשר לחלוק על זה - אבל, כל עוד אני חי את חיי - אף-אחד לא יוכל לקחת לי את חיי.
לפני 5 שנים הגעתי לתוכנית 12 הצעדים - אמנם, לא "סיימתי" - כפי שנהוג לומר בתוכנית - עובדה שאני כרגע "מכור" לפורום הזה... - אבל, השתניתי בהמון תחומים, שלא חשבתי שאשתנה בהם בעבר.
יכול להיות שזה לא קשור לתוכנית - אבל זה בטוח לא קשור ללימוד-תורה - כי, לא הייתי מחובר לתורה בצורה מטורפת ב-5 השנים האחרונות(לצערי הרב).
אתם יכולים לשמוע המון תגובות ממני, אבל, מי שלא מוכן להקשיב - אני אטחן בפניו מים - והוא יחזור לנק' ההתחלה.
לכן, אני נמנע מלהתנגח עם יזהר - כי, בעבר נפגעתי מזה יחד עם חבר שלי מהישיבה בה הוא לומד - וזה גרם לי לזלזול בקיום מצוות - היה לי קשה לקבל את התורה בצורה כ"כ קיצונית וחדה - בלי יכולת לקבל את הדרך של השני.
איני מוכן לחזור לאותו מקום - ולכן, וויתרתי ונכנעתי - [אגב, זה פעולה שהתוכנית לימדה אותי] - החלטתי, לקחת את הדיון מבחינתי - צעד אחד אחורה כי נסחפתי למקום שאיני רוצה לחזור אליו עוד הפעם.
לכן, כתבתי את דבריי בצורה כזו.
ואיני מוכן לעמוד ולהתנגח עם אדם שאינו מקבל את דעתי.
דיון מתחיל רק כאשר יש בסיס לדיון בו 2 הצדדים מסכימים על משהו אחד.
ברגע שאין בסיס בו שני הצדדים מסכימים - זה כבר אינו דיון, ומתחיל להיות ויכוח על בסיס התנגחויות אישיות, וזה גרם לי לוותר.
ברי ושמא, ברי עדיף.
אתה אומר "אני לא יודע,אני נסמך על רבנים
יזהר אומר "אני יודע וגם אני נסמך על רבנים".
נראה לי מאוד ברור עם מי אני..
הבסיס לדיון צריך להיות מחויבות לתורה וחז"ל.
לצעוק סיסמאות שלא הצלחת לצאת מזה בלי התכנית זה לא משכנע.
כמו שיזהר אמר, הדיון אינו אם זה עובד או לא.
אם זה כפירה גם אם זה עובד זה בעיה.
ואתה לא מוכן לדון האם זה כפירה וגם מודה שאתה לא יודע.
למה שנאמין לך?
חשבתי שהדיון נסוב סביב 12 הצעדים, אבל, הדיון נסוב סביב הבסיס ש-12 הצעדים הם כפירה.
לכן, מתוך נק' ההנחה הזו - אין לי על מה לדון ולהתדיין, וגם לא להיכנס לויכוח או מחלוקת - כי, אני לא מאמין בזה.
לא באתי לטעון כלום לאף-אחד - באתי להסביר למה אני כבר לא מעוניין לדבר על זה.
לא צעקתי סיסמאות - בסה"כ דיברתי מתוך הרהורי ליבי... - גם לא באתי לטעון הפוך ממישהו...
אתה רוצה תריב עם אנשים אחרים - אני אמרתי את שלי, וויתרתי על הדיון הזה... - כי, זה לא עושה לי טוב, וזה מרחיק אותי מהנק' השורשית של הדיון [ע"פ הבנתי הראשונית..].
הבסיס לדיון לא צריך להיות מחוייב לכלום בהקשר של חיוב דתי כלשהו - מבחינתך זה חייב, ומבחינתי - לא...
לכן, כבר עכשיו אתה רואה שאין לנו על מה לדון - כאשר הבסיס אינו יציב.
-----
אני לא אמרתי שאני לא מוכן לדון אם זה כפירה... - דווקא העליתי פה שאלה - מה הפירוש המילה "כפירה" - ואז, נדע האם מי שבוחר בתוכנית 12 הצעדים הוא נחשב כאדם "כופר", ולכן, צריך גם לפרש את המילה - "כופר".
הבעיה היא - שאף אדם לא עמד עדיין על פירוש המילים הללו - ובלי נתינת דוגמאות.
כאשר נותנים דוגמא - אתה לא מפרש. במילון כתוב פירוש למילה, בלי הדוגמא.
--------
להודות שאני "לא יודע" - זה הדבר הכי גדול שאני מכיר בעולם - ואם אתה לא מכיר בכך - יש לך בעיה גדולה מאוד.
כבר כתבתי על כך רבות, וברשותך אחזור על זה עוד הפעם - מסכת ברכות דף ד': "למד לשונך לומר 'איני יודע' שמא תתבדה ותאחז".
-------
ואגב, לא ביקשתי שתאמין לי - אל תאמין...
אתה באמת לא חייב לי כלום...
-----
שיהיה לך המון בהצלחה.
וזה הדיון.
לא אמרתי שזה שהודת שאתה לא יודע זה מוריד מערכך.
אבל זה כן סיבה לא להשתכנע ממך כמו שכבר אמרתי ברי ושמא ברי עדיף.
אני בסה"כ אמרתי שאני לא מבין בענייני כפירה - אבל, אני לא חושב שעל זה הדיון צריך לסבוב...
משום שאנשים מחפשים דרך פיתרון לצאת מהנפילות - ולא לדון בענייני כפירה.
אני יוצא מתוך נק' הנחה - שאתה אומר שהשיטה פסולה עקב כפירה.
ואני מקבל אותך ואת דעתך - אני חושב הפוך, לא בגלל שאני יודע, אלא, בגלל שאני שאלתי שאלת רב - והוא אמר לי שאין בעיה.
אם אתה הרב של עצמך - אין בעיה.
לי - הרב שלי פסק - שאין בעיה.
בהצלחה.
לא מתוך ידע אישי על בדיקת התוכנית לפני ולפנים.
אני פועל בתוכה, ועדיין לא נתקלתי בכפירה.
והרבנים שלי, סוברים ההיפך ממה שאתה סובר - וזה בסדר.
וככה אני נוהג..
יש לך בעיה? - תפנה שאלה לרב אבינר, לרב יהושע שפירא וכו'...
קודם כל אני צריך לחיות בשביל עצמי.
מי אמר שאני חייב הוכחות כלשהן?
מי שרוצה הוכחות - שילך לרבנים שלי וישאל אותן על הנושא.
אני לא חייב כלום לאף אדם בעולם.
ואם יש לך קושי - תפנה לעזרה - אני לא הדובר של שיטת 12 הצעדים.
שלי, יש הבדל גדול בין הוכחה שכלית, לבין הוכחה מעשית.
אני לא צריך שמישהו יבלבל לי ת'מוח על כפירה - כאשר אני נמצא במקום שדווקא אני מתקרב יותר אל הקב"ה דרכו.
אתה יכול לצעוק עד מחר על כפירה - אבל, אני חווה משהו אחר.
תקרא לי כופר - מה אכפת לי ממך?!
אני ימשיך לחיות את חיי - גם אם יזהר יצעק עד מחר שאני כופר..וכו'.
אלא מהשם.
אם זה כפירה זה שאלה שכלית לגמרי.
יש לא מעט נוצרים שמרגישים קרוב להשם, זה לא הוכחה.
בישיבה הייתי בורח כל יום - לחוברות בארון...[והמבין יבין...]
כיום, אני בורח כל יום - לשיחה עם חבר, לשיחה עם הקב"ה, לכתיבה, לעשיה חיובית - ולכל דבר אחר שירחיק אותי מהבדידות שלי שמביאה אותי היישר לנפילה הבאה.
א. יש דיון על היעילות של השיטה.
ב. יש דיון האם זו שיטה מותרת.
שניהם דיונים ענייניים שעוסקים בשיטה, ובעיני יזהר דיון א. משני לדיון ב. כיוון שגם אם השיטה יעילה, אם היא אסורה, אסור להשתמש בה.
[איני מכיר את השיטה, ולכן אין לי עמדה בשני הנידונים].
ובמיוחד על החוברת שהבאתי בהודעה בסוף השרשור.
אני מרגיש שקצת אין טעם להתפלפל נקודתית בלי לראות את המכלול.
הייתה תוכנית כזו, אבל בגלל קשיים טכנים ולוגיטסיים היא לא מתקיימת כרגע.
יש את בית הספר להעצמה אישית והכשרת מטפלים. שם לומדים לעומק את השיטה. כמו כן יש להם מכון טיפול שמקשר בין בין בוגרי בית הספר לאנשים שמבקשים ייעוץ וטיפול.
יש דבר כזה סירוס כימי - חומר שנוגד את החשק המיני.
מה תגיד על מכור שפוגע בקטינים? שאונס?
יש מושג של אישפוז בכפייה לאלכוהוליסטים או נרקומנים.
לצערנו, אי אפשר להסתפק בטענות של "זה לא כל כך נורא".
לגבי ה"כפירה"- אני מניח שאדם צריך לשאול את רבותיו...
ובעצם - זה לא פותר את בעיית המיניות המוגברת, אלא, מעכב אותה.
אגב, אני טוען אחרת - אבל, זה דבר שאינו נשמע... - ויש מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע.
חשבתי מדי פעם להפיץ כאן קטעים מקבוצת 12 הצעדים בפייסבוק - אולי קצת תיקחו מהם דברים טובים - במקום לשמוע כל הזמן את הוויכוחים הנלוזים ביני לבין יזהר...
"כל פעם שבה אנו מצליחים באמת לצאת מחוץ לעצמנו עבור אדם אחר ולגלות אור רוחני, כל פעם שאנו מצליחים לקחת אחריות ולתקן משהו עצמנו, אנו משפיעים גם על אחרים".
-------------------
גבולות
"לפעמים, נדמה לנו שהחיים והאנשים לוחצים ודוחפים אותנו. מפני שאנחנו כל כך רגילים לכאב, אנחנו אולי אומרים לעצמנו שזה לא כואב. מפני שאנחנו כל כך רגילים לכך שאנשים שולטים בנו או עושים מניפולציות עלינו, אנחנו אולי אומרים לעצמנו שמשהו לא בסדר איתנו.
הכול בסדר איתנו. החיים לוחצים ומכאיבים כדי למשוך את תשומת ליבנו. לפעמים הכאב והלחץ מצביעים על שיעור מסוים. אולי השיעור הוא שאנחנו יותר מדי מנסים לשלוט. או אולי דוחפים אותנו להכיר ביכולתנו לדאוג לעצמנו. הנושא הוא גבולות.
אם משהו או מישהו לוחץ עלינו יותר מדי, זה בדיוק מה שקורה: לוחצים עלינו יותר מדי. אנחנו יכולים להיות אסירי תודה על השיעור שהגיע כדי לעזור לנו לחקור ולהציב את הגבולות שלנו.
היום, ארשה לעצמי להציב את הגבולות שאני רוצה ושאני זקוק להם בחיי."
---------------
"הצמיחה הינה העדות היחידה לכך שיש חיים."
עלינו להודות על כך שאנחנו לעולם לא יכולים להשיג שלווה מוחלטת. לו כן יכולנו, אף פעם לא היה לנו הצורך לשפר את עצמנו. היינו מפסיקים לצמוח, מפני שלא הייתה שום סיבה ללמוד יותר ממה שאנחנו כבר יודעים, והיינו משתעממים. אפילו הדברים שנראים כל כך שלווים בטבע מכילים בתוכם מאבק. אגם, עם הברבור הגולש לאט על פני המים, נראה תמונה מושלמת של שלווה. אבל מתחת לפני השטח, דגים, צבים וצפרדעים נאבקים יום יום כדי לשרוד.
הדבר החשוב הוא לקבל את המאבקים כחלק מהיופי של החיים, לא כפגמים של החיים.
איזה מאבקים יעזרו לי לצמוח יותר טוב היום?
----------------------
כשהייתי ילדה, התחבאתי. נאמר לי ש-"ילדים צריכים להיראות אבל לא להישמע". בבית אף פעם לא אמרו "אני אוהב אותך". איש לא חיבק. מעולם לא שמעתי "עשית משהו טוב", אפילו כשהצלחתי בבית הספר. חשבתי שלא היה מישהו שאכפת לו ממני. בגיל 10 ניסיתי לברוח.
היום, אני יודעת שאני בעלת משמעות. אני לא מושלמת, אבל אני לא צריכה להסתמך על אישורו של אחר כדי שיהיה לי דימוי עצמי טוב. אני משתמשת בחשיבה חיובית. אני לא יכולה לשנות מישהו אחר, אבל אני יכולה לשנות את עצמי ואת הדרך בה אני מתייחסת לעצמי. כשעשיתי משהו מוזר, התגובה הראשונית שלי היתה "טפשה!". אני משנה את זה. היום, דפקתי לעצמי את הראש במקלחת. התגובה שלי הייתה שונה. אמרתי, "אוי, את בסדר?"
---------------
אם הרגשנו אשמה, השפלה, או בושה בהתמכרות עצמה או בדברים שעשינו בזמן "האקשן", זה רק הגביר את ההרגשה שאנחנו מנודים. מדי פעם, פחדנו בסתר ליבנו או ממש האמנו שאנחנו ראויים לכל רגש כואב: לפעמים חשבנו שאנחנו באמת אאוטסיידרים. המנהרה החשוכה של חיינו נראתה מאיימת ואינסופית. לא יכולנו אפילו לתת ביטוי לרגשות שלנו ובקושי יכולנו לחשוב עליהם. לכן עד מהרה שוב הימרנו.
האם אני זוכר היטב איך היו הדברים בעבר?
רק להיום אני מתפלל
מי ייתן ואזכור באיזו תדירות, בתקופת ההימורים שלי, הרגשתי לבד עם האשמה ועם הבושה שלי. העליצות המזויפת של מסיבת הימורים או יחסי אנוש הרדודים שנרקמו בקזינו לא יכלו למנוע ממני להרגיש כמו אאוטסיידר. הלוואי שאעריך את הסיכוי להכיר חברים חדשים דרך החברותא. הלוואי שאדע שיחסי האנוש שלי כעת יהיו שפויים יותר, תלותיים פחות, בוגרים יותר.
רק להיום אזכור
תודה לאל על חברים חדשים.
----------------
אשלח עוד בהמשך....
לא לרדת לפסים אישיים!!!יעל מהדרוםחצי מהרבנים שציטטת אמרו שרק תלמידי חכמים עצומים וכבירים הנקיים מכל השפעה חיצונית יכולים לחוות דעה.
כל מה שנגיד אחרת יוציא אותנו כופרים ואפיקורסים.
אם יואיל נא כבודו להוציא את כל ציטוטי הרבנים ויאמר אך ורק טענות ענייניות - יהיה שייך לדון, בלי פחד להכוות בגחלת תלמידי חכמים
א. לא ראיתי אמירות כמו "רק תלמידי חכמים עצומים וכבירים הנקיים מכל השפעה חיצונית יכולים לחוות דעה." אשמח אם תפנה אותי במדוייק.
ב. לא הבנתי איך הסרת הקבצים עם הציטוטים תועיל לך. זה יחשב כאילו מה שנאמר לא באמת נאמר?
ג. כבר אמרתי בהזדמנויות שונות שלענ"ד בסוגיות מעין אלו העיקר זה המציאות ולא דברי הרבנים. אלא מאי? הרבנים מוחזקים כדורשי אמת וחוקריה, ולכן אם הם השתכנעו שיש דברים בגו - יש לכך משמעות גם לגבי קריאת המציאות.
א. "ואין למסור דבר זה להבנתו האישית של כל רב" הרב זיני
"שגם תלמידי חכמים גדולים עלולים לטעות ולא להבחין כראוי (למעט יחידי סגולה שיש להם כח לברור מבלי לטעות כלל)" הרב גינזבורג
ב. הסרת הציטוטים תועיל לכך שאם אטען למשל שמי שמבקר את השיטה לא מכיר אותה מספיק לעומק (כמוני למשל, מעולם לא הייתי בטיפול של 12 הצעדים ולא קראתי יותר מדי בנושא אע"פ שאני חושב שקראתי יותר מרוב המבקרים) אני לא אוכרז כאפיקורוס אלא כטוען טענה עניינית.
וכן אם אטען למשל שהאמירה שלעתים האדם הוא חסר אונים (או אם יותר נדייק: שאע"פ שהאדם יכול להתגבר על הרגלו באופן חד פעמי - לאורך זמן הוא לא יצליח להתמיד בבריחה מהתמכרות, כמובן שתמיד יש יחידי סגולה יוצאי דופן אבל באופן כללי זה בלתי אפשרי) לא סותרת את הבחירה החופשית אז אני לא אקבל טענות מסוג: "מי אתה שתחלוק על תלמידי חכמים שמבינים יותר ממך"
ג. המשפט האחרון שאמרת הוא בדיוק הסיבה שאני אומר שאי אפשר לדון. אם אומר: "המציאות היא כך וכך" אתה תאמר: "אבל הרבנים אמרו!" ואם אומר: "הרבנים לא מבינים" תאמר: "חוצפן". וככה מסתיים הדיון בלי שהוא מתחיל.
א. לגבי דברי הרב זיני: הוא מדבר על כתיבת ספרי מוסר ויצירת דרכים חדשות בעבודת ה'. ולגבי דברי הרב גינזבורג: הוא רק אמר שגם גדולים יכולים לטעות. זה לא אומר שאין הדבר מסור לאף אחד. פעמים שדווקא הדיוטות מבחינים בדברים שגדולים מהם לא מבחינים בהם.
ב. אני יכול להגיד לך שהמבקר הראשי, זה שעומד מאחורי ארגון "טהרת החינוך והטיפול" - מכיר את השיטה ישר והפוך לפרטי פרטים. קרא את כל הספרים שלה, מחקרים עליה, ואף ערך ראיונות עומק רבים עם מטופלים. כך שזו אכן טענה עניינית, אבל לא נכונה. אדם הוא לעתים חסר אונים. ברור. השאלה היא מה המשמעות של זה, ומהו בדיוק אותו חוסר אונים. לא נתפסו פה למילה והתנפלו עליה, אלא ראו מכלול שלם שלא משמע לשני פנים בתוכנית, הן בתיאוריה והן במעשה, הן ברטורנו והן ברמת גן, הן בשמור עיניך והן בי.נ.ר. הנקודה כאן היא לא הסמנטיקה כמו התכנים עצמם.
כל זה גם דיון ענייני, ולא ברור למה אתה סבור שעצם הדיון והטענות הן אפיקורסות אליבא דמאן דהו.
ג. חזקה היהדות היא דבר שסומכים עליו בלי פקפוק. כך הוא בכל נושא הלכתי שהוא. אבל אפשר לאבד חזקה. אם יש ראיות נקודתיות כנגד חזקה כללית - החזקה מתבטלת באותם נקודות. כך הוא בחזקת סכין בדוקה, חזקת נגיעות בחרקים, וכך הוא גם בחזקת נאמנות של תלמיד חכם. במילים אחרות: טענת "הרבנים אמרו" היא טענה אמיתית - עד שתביא ראיות כנגדה. אם יש ראיות כנגדה - אפשר לנסות להבין אם הרבנים טעו, או הוטעו, או שהם לא מבינים, או שהם משקרים במזיד ח"ו, או שאולי הם בכלל לא רבנים. אפשר לדון הרבה ולנסות להבין, אבל זה כבר דיון אחר. וראה כאן, בסעיף ג'.
א. אתה בדיוק יודע על מה כל רב כתב את דבריו וההסבר המדוייק העומד מאחורי דברי הרב, כאילו אתה הרב בעצמך ששכתב את דברי הרבנים על דף...
ב. יכול להיות שמייסד השיטה שלכם - מכיר בע"פ את שיטת הצעדים, אך, כנראה שאינו חווה את השחרור מהתלותיות שלו במהלך עשיית הצעדים עצמם.
ולא אתייחס לטענותיך משום שאין כאן בסיס לדיון..
הדיון הראשי אינו על השיטה כמשמע מהנוסח שייצג בתחילה - אלא, הדיון נסוב סביב האיסור שבשיטה, כאילו, כבר ברור ומוכח מלכתחילה שהשיטה פסולה...
משום שאני טוען הפוך מדרכך - אין לי כאן מקום בדיון ועל כן הדבר היחיד שיש לי לומר, הינו שינוי דרכי, ולמידה מחבר יקר בפורום, שהגיב בעבר וכתב כך: "מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע".
בהצלחה רבה יזהר.
יזהר אמר שגם אם יוכח שהשיטה עובדת זה דיון משני, הדיון העיקרי הוא האם 12 הצעדים הם כפירה.
הדיון האם הדו"בריאות נכון או לא - זה לא משנה...
כי, זה ברור לכל - שהשיטה הזו היא כפירה [לפי דברי יזהר],
והדיון העיקרי זה - עצם מהות הכפירה שיש בתוך 12 הצעדים...
מתוך כך - אין לי על מה להתדיין - כי, לדעתי אין בזה אפילו טיפה של ע"ז...
הכל כתוב בתורתנו הקדושה - וגם דברים האמורים שם - נאמרו בעבר ע"י אחרים הגדולים יותר מכולנו...
ר' נחמן, הרב קוק וכו'...
וגם יזהר עצמו מאשר את דבריי - בטענה שזה דעת חלק מהרבנים בציונות הדתית - כמובן, שהוא מתעלם מהרבנים האחרים בצורה ניכרת לעין... [אבל זה לא משנה - כי הדיון אינו נסוב על השיטה, אלא, על עצם הכפירה בשיטה - ועל כך, אין לי מה לדון..]
אצטט שוב את דבריי בשרשור הקודם:
ג. היו גם רבנים שתמכו בשבתאי צבי שר"י. זה אומר שזו מחלוקת לשם שמיים? אין קשר בין הדברים.
תראה, לכל תלמיד חכם יש חזקת נאמנות. כלומר: אם אין לי סיבה אחרת - אני מאמין לו. זוהי ההגדרה של חזקה. אבל אפשר גם לאבד חזקה. אם רב מביא לי חסה ואומר לי שאין בה חרקים - אני מאמין לו. אבל אם ראיתי חרקים בעיניים שלי - אני לא יכול להסתמך על עדותו של הרב, ואם אעשה זאת - האחריות כולה עלי. אני ראיתי את החרקים ושום נאמנות לא תציל אותי ממנו. למה הרב אמר את מה שאמר? אפשר לתת הרבה הסברים ותירוצים ולימודי זכות - אבל החרקים עודם מול עיני.
האם לא התעלמת מהרב אבינר? ותשובתו אליי[כפי שהעליתי בעבר].
האם לא התעלמת מקריאתו של הרב יהושע שפירא?
האם לא התעלמת מהרבנים שמואל אליהו שליט"א והרב עזרא שיינברג שענו לחבר שלי בתשובה אישית - שאין בעיה עם התוכנית?
האם לא התעלמת מדעתם של כל הרבנים החרדים והציוניים התומכים בתוכנית הזו של 12 הצעדים - באומרך - שהם כופרים?
-------
נכון, היו גם רבנים שתמכו בשבתאי צבי שר"י - וזה ממש קשור לענייננו - כאשר הרב אבינר מדבר השכם והערב נגד פעילות מיסיונריות כלשהי..
------
לא מבין בחזקות, אבל מאמין בכך שדרך ארץ קדמה לתורה - ולעניות דעתי - כל התורה שלך לא שווה כלום - אם ככה אתה מדבר כלפי אנשים שאינם סוברים כמוך. [שקרן-כופר וכו'..]
-------
מעניין שראית חרקים מבחוץ - כי, אני נמצא בפנים ולא ראיתי חרק כלשהו - אתה יודע כשבודקים פרי אם יש בו חרק או אין בו חרק - צריך לפתוח אותו, להסתכל בזווית השמש ולבדוק מבפנים - להסתכל מבחוץ ולחקור בענייני תורה - זה לא מספיק כאשר בודקים פרות מחרקים... ודי לחכימא ברמיזא - שהמשל שנתת אינו תואם את השקפתך.
להגיד לאדם שדבריו אינם אמת - זה לא מנוגד לדרך ארץ. להגיד לאדם לדעותיו הן כפירה - זה לא מנוגד לדרך ארץ.
הייתי אומר שאפילו הפוך, זה טובה גדולה להעמיד את האדם על טעותו, אבל במקרה שלך אתה חסום לחלוטין לכל ביקורת, אז אין תועלת כזו, והסיבה היחידה שאני עונה לך זה הקוראים בפורום.
לתייג אדם בתור תווית כאשר אתה בכלל לא מכיר אותי - בתור שקרן, או כופר...
וזה בכלל לא משנה - ממש לא נפגעתי ממך..
תיוג אנשים בצורה כ"כ מטמטמת - זה נוראי...
זה כמו שאני אכתוב כאן - אתה והקטנות מוחין שלך וכו'... [לא רוצה להמשיך כי אני לא מדבר ככה בד"כ]
דרך ארץ - זה לא רק לומר לאדם מה האמת, אלא, להיות עניו - ולשתוק כשצריך...
אולי אני לא מלך בדרך ארץ - אבל, מה שאתה עושה אינה מכובדת לאדם המגדיר עצמו כלומד תורה.
את האמת - אני ממש לא צריך שתלמד אותי הלכות, אותם אני לומד במכון מאיר - שם מקבלים כל אדם בסבר פנים יפות - גם הוא לא חושב כמוני.... - שם לומדים לקבל אנשים כפי שהם בלי תיוגים ובלי פילסופים...
שם יש את הרב יואב מלכא שמקבל את השיטה הזו, ומדריך אנשים ללכת בה - הוא לא גדול דור - אבל הוא רב במכון... [גם הרב וישליצקי תומך בשיטה הזו].
------
מעניין כמה אני חסום?!
תקרא קצת תגובות בפוסט הקודם - ותראה שהמון אנשים ראו את האובססיביות שלך - ואת זה שעצבנת אותם בדרך הקיצונית והנוראית הזו - בה אתה מציג את הדברים...
-------
אתה עונה לי כי אתה מכור כמוני - רק אתה חסום מלהודות בכך...
-----
אני אוהב אותך כמו שאתה - אבל, לצערי אתה עוור מדי בשביל לראות את השביל הנכון בשבילך...
דרך ארץ זה לא לעוות את דברי השני.
יזהר ענה על רוב מה שכתבת:
1. אז מה, זה לא מתיר להשתמש בשיטה שלדעתו היא כפירה.
2. לא צריך לחוות כדי לדעת שזה כפירה, גם את הנצרות לא חווינו ומוסכם פא שזה כפירה.
3. מה הקשר, יש רבנים לכאן ולכאן.
4. מצווה הבאה בעבירה...
5.ו6. לא הבנתי מה אתה רוצה להגיד.
1. אמרתי שיש פיתרון שעובד ב-100%: לסרס את המכור לעריות. הוא יותר לא יהיה מכור. לעולם. כמו כן, מי אמר שזה בכלל נפילות? אדרבה, למה שאדם לא יתן דרור ליצרו, יראה כל מה שבא לו ויוציא ז"ל כאוות נפשו?
אם כן - לכאורה הבעיה נפתרה על הצד הטוב ביותר, באחת משתי האפשרויות הנ"ל: סירוס, או הגדרה מחדש את מושג הנפילה.
כל זה, אם מתעלמים מהעניין היהודי, ההלכתי והאמוני. אם נתייחס לפן הזה - הרי ששני הפתרונות הללו לא אפשריים ולא נכונים. אלא מה? הוא הדין גם לתוכנית הצעדים.
אני סבור שיש פתרונות אחרים. אין לי כרגע יכולת להציג אותם בצורה מסודרת, אבל זה בכלל לא העניין. גם אם אין שום פיתרון - 12 הצעדים הוא פיתרון שווה ערך לאלו שהזכרתי, מבחינה יהודית.
תראה, עד עכשיו לא ממש קראת מה שאני כותב. אני מבקש ממך לקרוא את הדברים הללו פעמיים ושלוש, ולנסות לרדת לסוף דעתי.
זה בעיה שלכם.
פגם הברית היה לפני שהנוצרים המציאו את שיטת 12 הצעדים, ויהיה גם אחרי שהשיטה הזאת תקרוס.
חז"ל מלמדים אותנו כללים חשובים איך להתמודד עם יצר הרע,
אם בישיבה שלכם לא מלמדים אתכם תיקון המידות מתוך התורה, אולי כדאי שתזמינו רבנים מבחוץ שמתמחים בעולם הנפש ע"פ התורה.
לא חסר דרכים ומטפלים מתוך התורה.
ביה"ס לייעוץ תורני - תורת החיים. ע"פ שיטה טיפולית של הרב שמואל טל.
"מרכז טיפולי קשר חופשי" - מבית היוצר של מוסדות "תורת החיים" הקימו מכון טיפולי להתמודדות עם פגם הברית, אני מכיר מישהו שלא נפל כבר שנה וחצי בזכות המכון.
ביה"ס לתורת הנפש. ע"פ שיטה טיפולית של הרב יצחק גינזבורג.
ביה"ס לתורת הנפש של הרב דניאל סטבסקי.
שיטת ימימיה.
ד"ר מיכאל אבולעפיה.
הרב אריאל פרג'ון.
הרב דוד אביחיל - "תיקון המידות".
הרב דניאל כהן.
יש מכון שהקים ת"ח מהישוב אמציה, כרגע אני לא זוכר את השם שלו...
ברוך ה' בדורנו לא חסר מטפלים שלוקחים את כל שיטת הטיפול שלהם מתוך חז"ל ומעבדים את זה לדפוסי פעולה לדורנו.
יש פיתרון.
השאלה אם אתה מתעקש לקחת אותו ממקומות מפוקפקים וזרים ליהדות.
היא מבוססת על כך שאדם מכור. והוא צריך עזרה.
מכור לא רק למין אלא גם ל - אלכוהול, סמים, הימורים, אוכל, רגשות, אינטרנט, פייסבוק, פורומים-צאטים... ועוד ועוד...
יש מיליוני אנשים ואולי אף יותר ברחבי העולם שמשתמשים בתוכנית הזו - כדי לחיות חיים שונים - מאשר להמשיך ולברוח אל הסם הבא שיעזור להם לברוח מהמציאות של החיים שלהם.
זוהי תוכנית של עזרה עצמית - אין מחוייבות לכלום. מי שרוצה - מגיע. מי שלא - לא חובה. הכל בה הן המלצות.
אגב, כל המקומות שהמלצת עליהם - עוזרים מאוד - אבל - לאדם מכור זה לא יכול לעזור - מניסיון אישי...
אבל, תנסו, תחוו, ואם לא תצליחו - תדעו שיש פיתרון נוסף.
לכן, א"א להוכיח אותה במחקר כלשהו - כי, היא לא עובדת ע"פ הפסיכולוגיה.
התוכנית בסה"כ נותנת כלים שונים לאדם שהתמכר לסם כלשהו, ולא מסוגל להפסיק את השימוש בסם עד פתח המוות הרוחני, הפיזי והנפשי של האדם.
והתוכנית מתבטאת ב-3 מישורים אלו.
לרבנים שיזהר הולך לפיהם - המישור הרוחני סותר מבחינתם את האמונה בקב"ה.
אך, אין זה כך באופן מהותי.
זהו דבר שאינו יכול להילמד, אלא, רק בעזרת עשיה ופעולות.
לכן, אין סיבה שהתוכנית תעלם - אלא, היא דווקא מתרחבת וגדלה.
שורשי התוכנית נמצאים בתוך היהדות - אך, הקטע הרוחני - קשה למס' רבנים - משום שהרוחניות לא יכולה להגיע בעזרת אדם נוצרי, אלא, רק יהודי.
אך, אני לא יכול לשאוב מהכוח של אדם אחר - אלא רק מהחויה שלי עצמי, ולכן, לפי הבנתי - אין כ"כ בעיה בזה.
בכל מקרה, אני לא דוגמא - כי, אני לא הולך לשכנע אף אדם לעשות את דברי התוכנית - מי שרוצה מוזמן, אין חובה בכך.
בוא נשאל בפשטות - האם אתה מאמין בדבר זה:
האם יש התמודדות כלשהי שאין לך אפשרות להתגבר עליה (משום שאתה מכור), אילולא שיטת 12 הצעדים?
א. כן. שוב, זה לא ש"אני טוען". אני מציג טענות.
ב. לא יודע אם כל, ודאי שרוב, וודאי שהשיטה כמכלול כן. לגבי סתם לימוד ללא מעשה, זה תלוי למה הוא נועד.
ג. הרשה לי לא לענות על השאלה. התשובה מורכבת, וזה מסית את הדיון שלא לצורך.
ד. מה זה "כופר"? לעניין דיני רשעים? לכאורה לא גרע משאר תינוקות שנשבו, מאמיני דת החילוניות.
ה-ו. זה כבר דיון שלם נוסף. בגדול, ברור שיש הטיות במחקרים וזה לא תורה מסיני. ועם זאת, יש גם הרבה מערכת של בקרה וביקורת. בכל הדברים הללו יש אפקט מצטבר, וככל שחוזרים על מחקרים שוב ושוב, והתוצאות עולות בקנה אחד - זה מחזק את העניין.
ז. אני יכול להעיד שההתוודעות לנושא הזה עשתה לי שוק רציני. הייתי ממש בטראומה. עד אז ממש החזקתי מישיבת רמת גן וראיתי עצמי קרוב אליהם יותר מלרוב הישיבות.
א. אני לא טוען - אני רק מציג טענות - אם אתה לא טוען את הטענה בהצגת הטענות - זה אומר שאתה לא מסכים לקחת אחריות על הטענות - אתה בורח מאחריות...יפה.
ג. אני מבין כבשאלה א' - אתה מפחד לענות את מה שאתה באמת חושב - פוחד לקחת אחריות. יפה.
ד. אתה שואל מה זה כופר? אתה כל הזמן צועק בקול שזו כפירה אז רק עכשיו אתה נזכר לשאול - מה זה כופר? - טוב שנזכרת עכשיו - עדיף מלעולם לא לשים לב למה שאתה כותב.
ג. הפוך, מתוך אחריות אני נמנע מלענות כאן.
ד. "כפירה" ו"כופר" אלו שתי הגדרות שונות בתכלית. ודוק.
אם אתה כ"כ בטוח במה שכתבת עד כאן - תהיה גבר וקח אחריות.
ג - מתוך אחריות לביטחון הציבור? או - לביטחונך האישי..? - זה נשמע שאתה מפחד. [ תזרום אחי, הכל יהיה טוב...].
ד. תוכל בבקשה להסביר לי - הקטן והלא מבין - מה ההבדל בדיוק בין משמעות המילה "כופר", לבין משמעות המילה "כפירה" - איני יודע - ואשמח שתבאר לי אותם.
ולא כל מי שאוחז במחשבת כפירה ישר נהיה כופר בעצם. יש תהליכים, יש רמות ויש מורכבויות.
התכוונתי בשאלתי - מה הפירוש של המילה "כפירה", ומה הפירוש למילה "כופר" - לא ביקשתי הדגמה, דוגמא או משל למה הדבר דומה.. - את זה הייתי יכול לעשות לבד.
אמרת שיש הבדל גדול בין המילים - ואשמח שתפרש לי אותם - בכדי שנעמוד על עצם ההבדל ביניהן.
----
ואגב, שאלת הכפירה הייתה החלק האחרון בשאלה שלי...
מה עם לקיחת האחריות?
אהבתי את השאלות הנקודתיות והמעשיות.
יישר-כוחך.
ועוזר לך להמשיך ליפול...
אגב, דרכך היא הנכונה - אדם שפועל מתוך חשיבה - ולא מתוך הבטן כמוני.
שכוייח עצום!
א. לא בפורום הזה.
ב. יש רמות של מודעות. קשה לי להאמין שאדם שנחשף לכל החומר יכנס לעניין הזה. ואם הוא כבר בפנים - ההיחשפות עשויה שלא להשפיע עליו כלל, ולא נראה לי שאפשר להאשים אותו. בעניין צירוף למניין אנו מקבלים את הגדרת הרמב"ם שתולה זאת באמונה בחיוב תפילה, כך שזה לא קשור. גם ישעיהו לייבוביץ' הצטרף למניין לפי הגדרה זו, למרות שהיה אפיקורוס למהדרין.
ג. כמה שיחות, של מו"ר הרב טל ושל אדם נוסף. מה אני חושב - עיין בסעיף א'.
ואני סבור שאתה טועה, ויש דברים שאתה לא יודע.
גם בהגדרה הכללית (שזה לא לגיטימי) אתה טועה, וכבר היו תקדימים רבים בהיסטוריה היהודית, ואף בדורנו אנו.
כולם טועים חוץ ממך...
נהנה ברווקות משקר, וטועה..
עכשיו גם געוואלד טועה, ולא יודע...
מעניין מי לא טועה - רק מי שמיישר קו יחד איתך.
משוגע אחד נוסע בכביש בכיוון הפוך, אשתו שומעת ברדיו שיש משוגע אחד שנוסע נגד כיוון התנועה..
כשהוא דיבר איתה, הוא סיפר לה - שכולם היו משוגעים, ונסעו נגד כיוון התנועה...
לצערי הסיפור הזה מתקרב למציאות של המון אנשים בדורנו, ולצערי המכה הזו לא פסחה על משתמשי הפורום הזה...
הרמב"ם סבר שמי שמאמין שלאל יש גוף הוא מין.
הראב"ד העיד שהיו גדולים שסברו ככה.
ברגע שאתה אומר שאם הוא טוען שזה כפירה זה לא בסדר כי יוצא שהרב יהושע שפירא כופר,אתה זה שלא בסדר.
מחלוקות בעם ישראל זה דבר שהיה מאז ומתמיד גם על דברים חמורים וחריפים כמו זה.
ולכן צריך לדון עניינית ולא לרדת לרמה שאתה מנסה להוריד את הדיון אליה.
ובשום פנים ואופן לא להוריד אותן ברמתן התורנית לויכוחים שונים בפורום באינטרנט, כאשר יש עוד צדדים שאינם רבניים היכולים לקחת את הדברים למקומות שונים - שאינם יכולים להוות מחלוקות המביאות את האדם לידי יראת שמים, אלא, לבוא לידי זילות התורה ויראיה...
כפי שבישיבת פונוביץ' המחלוקות הוצאו מהקשרם - והיו חריפים למדי עד כדי - חילול ה' בפרהסיא.
כך, גם במחלוקות אחרות בעמ"י - תמיד צריך לבדוק את עצמנו... - האם זה מתאים וראוי.. למקום ולזמן.
-----
אגב, כפי הבנתי את הדברים - אין כאן אפשרות לדון בצורה עניינית - כאשר אין בסיס לקשר בין 2 הצדדים.
-----
במחלוקות אמיתיות - הבסיס שווה. לצערי, כאן אין שווי לבסיס המחלוקת.
----
כפירה ביסוד האמונה - זה הבעיה של יזהר ב-12 הצעדים.
אם הוא חושב שכאשר אני משתמש בתוכנית הזו אני כופר ביסוד - אז, אין בסיס לדיון.
כי, אני כופר בתנ"ך - ע"פ דעתו. וכל השאר...
זה כמו הויכוח בין החרדים לציונות הדתית על נושא המדינה.
החרדים טוענים שאנו בסוף הגלות.
והציונות הדתית [שאני מביניהם ב"ה] טוענים שאנו באתחלתא דגאולה.
שני הביטויים דלעיל שונים מעצם יסודם - ולכל זה - יש השלכות החוצה.
כך, עצם הביטוי 12 הצעדים - יש כאלו שחושבים שזה כפירה ביסוד האמונה בקב"ה, ויש הסוברים שלא.
ההשלכות היוצאות מתוך זה החוצה - הינם גורם לכישלון יסודי בעצם הדיון על השיטה לכשעצמה.
הגדרות של כפירה ברורות יחסית ודנו בכל רבות.
ההגדרה של "אתחלתא דגאולה" לא ממש ברורה ולא ממש עם נפק"מ הלכתית.
הם לא סתם חושבים שזה כפירה יש להם טענות.
למה אתה מתחמק מלענות להם?
הגדרת הכפירה אינה ידועה לעומקה - עובדה, שישנם רבנים התומכים בשיטת 12 הצעדים, ויש רבנים הטוענים שזוהי שיטת כפירה הפועלת נגד היהדות - או שהרבנים טועים ומטעים אחרים, או שאין יודעים מהי משמעות המילה כפירה.
ולעומת זאת - ל-"אתחלתא דגאולה" - יש נפקא מינה מטורפת מבחינה הלכתית - כל הנושא של חגיגות יום העצמאות בימי האבל של ספירת העומר.
אני לא מתחמק מלענות - אני מתחמק מאנשים שלא מעוניינים להקשיב.
לא שכולם מסכימים אבל יש לו< הגדרה?.....
"נפקא מינה מטורפת.." - אולי טעיתי...[יש סיכוי שכך - כי, איני מבין ואיני מגדיר את עצמי כבקי בהלכות...], אבל לפי מה שהבנתי - זה איסור לשמוע מוזיקה, להתגלח ולהסתפר - ונראה לי שזה מספיק מטורף לגבי האוכלוסיה החרדית שכנראה אתה לא חי בקרבתם - ולכן, אינך שם לב לבעיות הללו...
B-)יזהר לא דיבר ספצפית על הרב יהושע שפירא.
אתה זה שניסת להסיט את הדיון לשם.
הוא טען עניינית נגד שיטת 12 הצעדים ולמה לדעתו זה כפירה.
אתה חולק עליו?
מצויין! תענה עניינית לטענותיו.
אבל להוריד את הדיון לרמת "אז אתה אומר שהרב יהושע שפירא כופר" זה לשלול מחלוקת.
אני מודה שלא עקבתי לגמרי.
אני מגיב רק להודעות שכן קראתי.
(קראתי עוד קצת אחרי אבל לא עקבתי בעיון)
אבל עדיין אני לא מסכים איתך.
הוא לא סתם באוויר החליט שזה כפירה.
יש לו טענות תענה להם עניינית.
אחרי שהוא הגיע למסקנה שזה כפירה זה אכן כפירה וזהו.
אני מניח שאתה לא חושב ששבתאי צבי הוא ביהדות,בטח אחרי שזה הוכח..
הרי כשהרב אליהו אוסר פופשדו הוא אומר שהרב עובדיה מכשיל הרבים באיסורי כרת כי הוא מתיר?
להוריד את הדיון ל"הרב אליהו אומר שהרב עובדיה רשע" זה לא נכון.
אפשר לדון עניינית על האם השיטה היא כפירה או לא בלי לרדת לשאלה האם הרב יהושע שפירא כופר או לא.
ברמת העיקרון.
כמה רבנים חושבים שהרב אבינר הוא רשע?
כמה מהם אומרים את זה לתלמידיהם?
כמה מהם אומרים זאת בריש גלי בתקשורת?
פונקציה הנדסית יורדת. וכל כך למה? ללמדת שדברים לא פשוטים כל כך. בעולם שלנו אי אפשר להגיד כל דבר שאתה חושב.
אולי הם יתבטאו בפחות חריפות אבל הם כן יגידו שזה כפירה וזו הנקודה העקרונית.
בהשגחה מופלאה, במקביל לדיונים כאן, ללא שום קשר.
בעז"ה אעלה את זה בקרוב לכאן.
אני מכיר טוב מאוד את דעתם של תלמידי בית מדרשו של הרב שמואל טל שליט"א - אך, לצערי, הם אינם מבינים שברגע שמדברים דברים בבית-מדרש זה מצויין וטוב, וברגע שמוציאים אותם לציבור - זה אסון!
שמעתי המון מחבר שלי, מהישיבה של יזהר את טענותיו נגד הרב שלמה אבינר - בזכות כך, גם חשבתי להוריד את הכיפה בשלב כלשהו בחיים [לא לפני המון זמן...] - פשוט לא יכולתי להבין איך אפשר לזלזל בתלמיד חכם עצום - שבסה"כ טענתו הפוכה מדעתו של ראש הישיבה - הרב טל שליט"א.
לצערי, אתם מסלפים את התורה - וחושבים שמי שאינו מקשיב לכם - אינו יכול להורות בציבור - ולכן, אתם נטפלים לרב אבינר שליט"א.
אני מתחבר מאוד לדברים שכתבת בסוף דבריך: "בעולם שלנו אי אפשר להגיד כל דבר שאתה חושב." - כי לתורה יש 70 פנים, וכל אחד רואה את התורה מנק' מבטו - ישנה בחירה חופשית לא רק בעשיה, אלא, ביראת שמים, יראת שמים הינה גם בחשיבה. לכן, זה בסדר שכל אחד יחשוב אחרת, וינהג אחרת - ומי שלא מקבל זאת - כנראה שיש לו בעיה רצינית עם האמונה.
-----
בעקבות כך - איני מוכן לדון עם אנשים שאינם מכבדים את כבוד רבותיי.
-----
אם כי אברכים מתורת החיים פירסמו את החוברת אז בזמנו בגירוש נגד הנל
רב שיורה לאכול חזיר - זה גם יהיה בתוך ה-70 פנים? הוא רק "חושב אחרת"?
אולי שמעת את הטענות נגד הרב אבינר - אבל (כמו שקרה בדיונים כאן) לא באמת התעמקת והבנת על מה מדובר. אחרת לא היית מעלה בדעתך לכתוב אמירות כל כך מופרכות ומנותקות מהמציאות כמו "בסה"כ טענתו הפוכה מדעתו של ראש הישיבה" ו"מי שאינו מקשיב לכם".
ועדיין - זהו רב גדול בציבור - וגם אם הוא טועה לדעתך, צריך לכבד את דרכו והשקפתו - ולא לכתוב עליו - שהוא "רשע".
כפי שכבר נאמר פה, ולא רק ממני - אתה מאוד קיצוני - וקיצוניות לעולם לא הביאה טוב לעמ"י - וגם לא למציגי הקיצוניות - כדאי לך להיזהר בלשונך.
-----
רב שיורה לאכול חזיר - אינו דבר מופרך - מה קרה בשואה?!
כל דבר צריך לבדוק לגופו של עניין, ולגופם של דברים.
וכן, 70 פנים לתורה משמעות היא - שכל רב יש לו דרך שונה להבין את דברי חז"ל, ודברי התורה בכתב ובע"פ - וכבר נאמר: "בכל דרכיך דעהו" - לא דרכי רב כזה או אחר - אלא, דרכי הקב"ה, ומשום שאיננו מבינים בדיוק מהו דרכיו של הקב"ה - כי אין אנו נביאים, לכן, הרב הוא המוליך אותנו בדרכנו אל דרכו של הקב"ה, לפי הבנתו את משמעויות הדברים - ומשום שהרב טל הוא לא הדיעה היחידה - הנני עושה ע"פ דעת רבותיי, ולא רבותיך.
יכול להיות גם ראש הסנהדרין שמאבד את חלקו לעולם הבא (דואג האדומי), ותלמיד שאומר על רבו "אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם" (דוד על אחיתופל).
(ע"פ חז"ל)
השאלה האם 12 הצעדים זה כפירה או לא.
ודאי שיש כאלה שאומרים שזה כפירה.
זה שיש פה התקפה מצד אחד זה אשמתכם שאתם לא מצליחים לענות עניינית לטענותיו (וגם גורם לאנשים להבין שלא אתם צודקים)
להזכירך, בראש השרשור יש קישור לתיקיה עם הרבה קבצים ושלל ראיות והוכחות.
כמו שיש המון מחלוקות בעמ"י - גם בזה יש מחלוקת.
זה שלדעת הרבנים שאתה הולך לפיהם יש בעיה של כפירה בתוך השיטה, לא אומר שהרבנים האחרים - סוברים הפוך.
וזה הדבר היפה בתוך היהדות - שלמרות המחלוקות הקשות בתוך בית-המדרש - אנחנו עדיין יהודים ואוהבים אחד את השני, יחד עם המחלוקות - אם אתה חושב הפוך - כנראה שהבעיה היא אצלך, כי, אני אוהב אותך על אף שאתה חולק עליי. ואני גם אוהב את הדרך שלך - כי, יש בה עוד גילוי של הקב"ה בעולם.
אם אתה לא מוכן לאהוב אותי בכך שדרכי שונה ממך - הבעיה היא אך ורק אצלך.
אני לא מרגיש אשם בכך שיש אנשים מסכנים הסובלים ואינם יודעים ממה הם סובלים - והרבנים שלהם מטעים אותם ואומרים להם שהפיתרון נמצא רק בידיהם - ולאחר שנים כשיצאו לחיים - הרבנים לא ישבו לידם בעבודה, ובנות עם לבוש לא ממש צנוע יהיו שם - ואז, פתאום הם יפלו...
לעומת זאת, קבוצה של אנשים שמבינים שהבעיה היא לא בלבוש של הנשים - אלא, בהתייחסות שלי אליהם, אם כנראה קשה לי, ואני מרגיש רצון לברוח - אני מתקשר לחבר, מספר את הקושי ואת הרצון - ומשתחרר מזה, ולא נופל. זה התוכנית על רגל אחת. - אם זו כפירה - סבבה.
אתם מתקיפים - וחושבים שאנחנו אשמים, אבל, אני לא מרגיש מותקף, ומתו"כ לא מרגיש אשם.
מה אנשים אחרים חושבים - כבר מזמן לא מעניין אותי.
אני חושב על עצמי - ולא על אחרים.
א. מחלוקות בתוך בית המדרש - בהם כל צד חולק על השני, אבל לא שולל אותו.
ב. מחלוקות על גבולות בית המדרש, והיהדות כולה. בהן תמיד היה צד שהוציא את הצד השני אל מחוץ לגבולות הלגיטימציה, ולעתים שני הצדדים עשו זאת.
שני הסוגים היו לאורך כל הדורות. ברור שהסוג השני יותר נדיר וקיצוני - אבל בהחלט היה, לא פעם ולא פעמיים.
גם במחלוקות מחוץ לבית-מדרש - צריך הקשבה לצד השני, גם אם לא מקבלים אותו - צריך להקשיב בנימוס, לכבד אותו - ובשום אופן לא לשלול אותו.
אם אתה אמיתי עם עצמך - גם עם טענות קשות מאוד - אתה תמשיך להאמין בדרכך.
ורק אם אתה לא בטוח באמונה שלך ובדרך שלך - אתה תנסה להתקיף את הצד השני בכל דרך שהיא, כי, בדרכו הוא שומט לך את האמונה ןהדרך שלך מתחת לרגליים.
אחי היקר והאהוב יזהר - תעבוד על המידות והאמונה שלך - ואל תזלזל בתלמידי חכמים מעל דפי הפורום - אתה לא רק פוגע בי, אלא, בעיקר בעצמך ובבית-מדרשך.
משום מה - די"מ כתב כאן שאנו מותקפים מהוכחות חותכות - אם אנו מותקפים - כנראה שאתה לא בטוח בצדקת דרכך - אז בנה את עצמך כמו שצריך, תבוא אלינו - עם אמונתך הבסיסית - ותקבל אותנו באהבה - גם אם אנחנו כופרים, רק בכדי שתוכל לקרב אותנו אל היהדות - ולא לגייר אותנו ליהדות שלך.
אשמח מאוד לדבר עם אדם יציב בדעתו, ולא לוחמני וכאוב.
דרך מלחמה לא רק מנצחים, גם יכולים להפסיד המון חברים בקרב.
אז, עדיף לא להיכנס למלחמת דת - אלא, למחלוקת בין חלקי העם שלך.
מקוה לשיתוף פעולה אמיתי.
לא שולל את הקראות? סובלני לרפורמיות?
זה ממש מופרך מה שאתה אומר. אתה אפילו לא שם לב למחירים הכבדים שאתה משלם בניסיון הנואש להגן על כבוד השיטה שאתה אוחז בה.
אם אתם מותקפים - זה אומר שאני בטוח בצדקת דרכי, וחשוב לי גם מיהודים אחרים ולא רק מעצמי, ולכן אני עוסק בנושא הזה, ומנסה להציל יהודים אחרים.
לעומת זאת, זה שאין לכם תשובות להתקפות - זה בהחלט אומר דרשני.
אני שולל מכל וכל את כל נושא הקראות, הרפורמיות, ההקלה בדת והדתל"שיות!!
אבל, יחד עם זאת, אני מקבל כל אדם באשר הוא אדם, בדעתו הוא - איני מנסה להביך אותו, לשלול את דעותיו, את זכויותיו, ומנסה להבין אותו בכל נימי נפשי - לעולם - לא אקבל את דרכו - אבל, אכבד אותו.
כפי הנאמר כבר במס' מקומות:"כבדהו וחשדהו".
כשאני בא לאדם ומתחיל לדבר איחו בשיחה - אני מנסה להתנהג אליו יפה - גם אם הוא לבוש בכאפייה או בבגדי נזירות - אם באתי לדבר איתו, כנראה שאעשה זאת בצורה מכובדת - ולא שתלטנית.
קודם כל - עלינו לכבד כל אדם, וכל דרך - אח"כ לדבר בצורה יפה וניאותה אל הצד השני, בלי לשלול את דבריו על הסף - ולפטור אותו בנימת המילה הידועה: "כפירה".
כשאתה בא ומתקיף את הצד השני, אין סיכוי לסובלנות בשיחה - וישר הדברים יגררו לאלימות מילולית ואולי יותר מכך - ראה להלן - הפגנות האתיופים לפני שבוע לערך.
----
גם כשצריך לכבד את הדרך שלך - הדברים צריכים להיאמר אל הצד השני של השיחה בשפה יפה - ולא להטיף כמילים: "אתה משקר..".
-----
כרגע, אתה לא רק מציל יהודים - אתה גם מזלזל בתלמידי חכמים גדולים - ומרחיק ממך עוד אנשים שאולי חשבו עד עכשיו כמוך. - בצורה כזו - תישאר יחידי אולי יחד עם עוד כמה שמתנהגים בצורת זלזול עמוקה כשלך.
-----
אני לא צריך להשיב לאף-אדם - אלא, לעצמי.
אם התשובה ידועה לי - אולי, אנשים אחרים יגיעו לתשובה שלהם לבד - הם לא צריכים אותי בשביל זה.
כפי שאני הגעתי לתשובה לבד - ככה - אם הם ירצו, הם גם יגיעו אליה לבד - אני סמוך ובטוח שהם יצליחו - רק אם הם ירצו בכך באמת. לכל האחרים - נראה שהם סתם מנסים להסית ולהדיח, בצורה מגעילה ולא עניינית.
אני לא דובר או יחצ"ן של השיטה הזו, ואני לא מדבר בשמה - אלא בשמי ובדרך שהיא עזרה לי.
אם קשה לך - בעיה שלך.
אני לא מוכן להתעמת אם אדם שאינו מסוגל לקבל את הדרך שלי - וחושב מלכתחילה שאני כופר.
----
אני לא מחפש כבוד - ואתה מבריח את הכבוד מעצמך.
-----
שלא כקונטרה לדבריך אתה.
בעקביות תקפתי את השיטה ושללתי אותה מכל וכל, בדיוק כפי שאתה טוען שגם אתה טוען שאתה עושה לקראות וחבריה.
אני לא הולך עכשיו להיות המתקן של יזהר - אם אתה מעוניין, תבדוק את דרכיך לבד, ותתקן במקום שבו צריך לתקן.
אם אינך מודע לעצמך - תתחיל להיות מודע - כי, אלימות איננה מתבטאת רק במילים נגד גישה מסויימת, היא המון פעמים גם גולשת לאנשים אחרים, וגם, אלימות לא חייבת להתבטא במילים קשות, זה יכול להיות בצורת ההתבטאות והזלזול.
דוגמא קטנה - מתוך מה שנזכרתי ברגע זה: לקרוא לאדם בשמות כגון - "רשע" - זה גם אלימות.
אמנם, זו אלימות קטנה, ולא שמים לב אליה, אבל, זו רק דוגמית קטנה - בה התבטאת כלפי אדם, ולא כלפי שיטה.
----
חוץ מזה - בחיים שלי - לא אבוא לבן-אדם ששונה בדעותיי - ואתקוף את דעתו בצורות שונות...
אלא, אנסה להבין אותו, אנסה לשאול לדעתו, אגיד לו מה אני חושב - אבל, לעולם לא אתקיף אותו במילים כגון - "כל הדרך שאתה מאמין בה - לא נכונה, לא רק לא נכונה - כל מה שאתה מאמין בו - הוא כפירה."
אדם כזה, בד"כ - יסתכל עליך - ולא יבין מה אתה רוצה ממנו, זה ב'רגוע', במצב יותר קיצוני - הוא יקלל אותך בקללות נמרצות. - "כאילו, מה אתה נמצא במקום של האדם השני - שככה אתה יכול לשפוט אותו?".
כשתגיע למקום שלי נדבר - עד אז, אין לך זכות לקבוע לאף-אדם מהי מחשבה נכונה ומהי לא - וגם משום שאין לך הסמכה לרבנות - אינך יכול לומר לי מהי כפירה, ומיהו כופר - ולכן, "אל תדון אדם - עד שתגיע למקומו" - כדברי חז"ל במסכת אבות.
----
צורות התבטאויות נכונות - תלמד לא בישיבה - כי, בישיבה יש המון חוסר במידות - ראה למשל איך חבר'ה בישיבה מתנפלים על חבילת ופלים - כאילו לא ראו אוכל מימיהם... וכן, איך לפעמים מתנהגים לנשים - בחוסר זלזול וכבוד משווע... - כאילו, היא החבר שלי מהתיכון...
----
מידות לומדים ברחוב - ע"י מעשים, מתחילים להשתנות, לא לחברים הקרובים - אלא דווקא לאנשים שהכי קשה לי איתם...
----
להתפלל "ולמלשינים אל תהי תקווה" זו אלימות. להגדיר רשעים (הגדרה הלכתית, כזכור) - זו אלימות.
אשרינו שאלו האלימויות שלנו.
אין לי מושג איזה מצוות כבר ביטלתם אצלכם בתוכנית ואיזה לא, אבל אצלנו ביהדות יש מצוות "הוכיח תוכיח". זה אומר שאם רואים מישהו טועה בעניינים של עיקרי האמונה - יש מצווה גדולה להעמיד אותו במקומו ולומר לו: "כל הדרך שאתה מאמין בה - לא נכונה, לא רק לא נכונה - כל מה שאתה מאמין בו - הוא כפירה."
נכון שכאשר הדברים לא נשמעים יש מצווה שלא לומר דבר שלא נשמע, אבל כשיש קוראים אחרים שקוראים ורואים - יש בזה מצווה מדין לא תעמוד על דם רעך.
זה מדהים, אגב, חוסר המודעות שלך לעצמך. באותה הודעה בה אתה מזדעק נגד כל אמירה שלילית לאנשים על דרכיהם - אתה בא ומוציא לעז בזוי, מכוער ומכליל על עולם הישיבות.
אכן נראה שלמדת את מידותיך ברחוב.
לא תקפתי אותך, וגם לא תקפתי את עולם הישיבות.
סה"כ באתי ואמרתי לך את האמת בפרצוף - אני מסכים שלהיות אדם ישיר זה לא בריא, אבל, ככה אני...
ואני ישיר - ואומר את הדברים בצורה חותכת, בלי לסובב את הדברים על ציר שאינו מגיע לנק' האמת.
אחזור על דבריך, ואנסה להפריך את טענותיך כלפיי, כי, לדעתי הקטנה - אין לטענותיך בסיס.
דבר ראשון - גם להרוג מחבלים זה אלימות.
להתפלל אינה אלימות. אני מתפלל אל הקב"ה שהוא ייקום את דם עבדיו, ככתוב: "ונקם ישיב לצריו..", "ה' ייקום דמו.." וכו'.
אני בתור אדם - אין לי שום מקום להרוג או לרצוח אדם אחר - אלא אם הוא בא והתקיף אותי - כמאמר הכתוב: "הקם להורגך - השכם להורגו". ועדיין גם זה נחשב אלימות.
איני זוכר שכתבתי בדבריי - שאתה רוצח, או הורג מחבלים...
אני לא בטוח שגם האלימויות הללו - זה דבר טוב, כי, בד"כ הם מראות לנו על מה אדם חושב בתוכו - ולאן הוא יכול להגיע, אם הוא לא יירסן את עצמו.
ואגב כך - גם מילים יכולות להרוג - ראה את האדם שהתאבד לפני כמה ימים - רק בגלל אמירת אדם והתבטאויות שונות בפייסבוק - כנגדו. אפילו, מילים הרבה יותר חמורות מהמעשה.
לכן, לשון הרע - זה החטא הכי חמור - שנעשה בכל רגע ורגע כיום בלי משים - חמור הרבה לפני חטא ע"ז, שפיכות דמים וגילוי עריות.[שכולנו צועקים פה כנגדם - רק בפוסט הזה].
ביטלנו מצווה?!
אולי שמת לב - איפה ביטלת מצווה בדבריך? - איפה אתה מקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך"? - או אהבת הזולת, וחוסר קבלת המציאות בדעות שונות - כפי הנאמר: "כשם שפרצופיהן שונים - כך - דעותיהן שונות".
אגב, נראה לי הרמב"ם כתב - שלא לכל אדם בזמנינו יש את האפשרות של קיום מצוות "הוכח תוכיח" -- כפי הידוע לי - זה מצווה שאין באפשרותנו כיום לקיים אותה, אלא, אם אתה הנביא או המלך של הדור שלנו.. - מי שם אותך להוכיח אותי?! סה"כ אתה נופל כמוני באותן נפילות... - אתה לא מיוצר מאבן ללא רגשות וללא מחשבות.
יפה שאתה חושב שאתה "גדול הדור" - אני חושב שאם תשאל את הרב שלך - הוא יגיד לך - שאין מה להוכיח אותי ואת חבריי... - ולכן, אינך מצווה להטיף לי הטפות דתיות - כפי שהכסים הקדושים עושים בנצרות...
איזה מגניב - אינך מסוגל להודות במה שאמרתי לך - והינך משליך את כל יהבך עליי, כל הכעסים והטינות, ב"ה, שיש לי את התוכנית - שעוזרת לי להבין ולקבל שהדבר תלוי רק בי, ואם אני מתעצבן, כנראה שהבעיה היא אצלי, ולא אצלך...
תמשיך להטיף לי על חוסר מודעות - זה טוב...
לצערך - המציאות היא הפוכה.
לא הכללתי את עולם הישיבות.
הכללתי את מה שאני חוויתי בעולם הישיבות.
תסתכל על מעשיך, תקרא את תוכן דבריך - ואז דבר איתי על מידות שלמדתי ברחוב.
ראשית, שים לב שוב לצביעות הגדולה שבדבריך:
כשאני בא ומבקר בנחרצות את השיטה שלך - זו אלימות, זלזול וכו'. וכשאתה מוציא לעז על הישיבות - זו "החוויה שלך", ישירות בלי לסובב את הדברים על ציר. ישירות זו מידה שעשויה להיות טובה, אבל קודמת לה הישרות.
שנית, לגבי עניין האלימות:
נסה להחזיק ראש. אתה טענת כלפי שהדיבורים שלי אלימים. כי קראתי לרשעים בהגדרתם וכדו'. על כן באתי ועניתי לך שזוהי טענה מופרכת מיסודה, שכן יש הרבה דברים "אלימים" לפי הגדרה זו שהם מוכרחי המציאות ואף מצווה חשובה.
לגבי הוכח תוכיח - אני מבין שאתה מודה לדבריי, שאתם מבטלים מצווה זו. לא זאת ועוד, אבל בעצם טוען שהיא סותרת למצווה אחרת: "ואהבת לרעך כמוך", קשיין קראי אהדדי. אם הקושיא כל כך יסודית - אולי הבעיה היא אצלך, שאתה לא מבין נכון את הגדרת מצוות ואהבת לרעך? אתן לך רמז וקריאת כיון: דווקא מצוות תוכחה הולכת יד ביד עם מצוות ואהבת לרעך. כשאני מוכיח בן אדם ע"מ שיסור מדרכו הרעה - אני מסייע לו ומציל אותו.
לגבי מצוות תוכחה בימינו - אין רמב"ם כזה. יש מרגניתא טבא, שמוכיח מדברי ר' עקיבא. דע עקא, שמוכח שהדיבור הזה לא נתקבל להלכה, שכן בגמרא דנים רבות בגדרי תוכחה וכן מסופר שהוכיחו, הרבה אחרי תקופת ר' עקיבא.
ואכן מצינו בכל הדורות שרבני קהילות ומנהגי ציבור הוכיחו את קהילתם על מנת שיסבורו מדרכיהם הרעים, ואף הרמב"ם עצמו שהזכרת, פעל רבות לגדור פרצות שפרצו הקראים, ואף הוכיח את תלמידו האהוב שבבבל, באגרת ששלח לו. ולא רק רבנים וראשי קהילות הוכיחו אלא גם פשוטי העם וכן המנהג.
חבל שאתה ממשיך לטנף את פיך ולשפוך רפש אישי, בדמגוגיות והכפשות. אין לי מה להוסיף על הנ"ל, חוץ מ: ראו זה שלמד 12 הצעדים שמעשיו מקולקלין.
נא להתנסח בכבוד הדדי,
ע"מ שהדיון יוכל להמשיך.
תהנו
יש פה אדם שחפור כ"כ בעמדתו - שהוא לא מסוגל להקשיב או לקבל כל דיעה אחרת ממנו...
הלוואי שהיה כאן שיח נעים - אבל, בינתיים זה לא נראה ככה...
אני משתדל לא להיות תקיף - אבל, זה פשוט קשה - כאשר מציגים אותך כל הזמן באור שלילי [כופר בתורה כולה, שקרן..וכו'].
חובת ההתרחקות משיטת 12 הצעדים והתיקון הנדרש - מאת מו"ר הרב שמואל טל שליט"א. מצווה להפיץ.
חוברת יסודית מאוד בכל העניין, המסבירה בהרחבה את הבעיות בשיטה, השלכות שונות שלה, וכן את הסיבה לנהירה אחריה.
החוברת צורפה גם לתיקיה דלעיל.
להתרחק משיטת 12 הצעדים...
יזהר - איפה התוכן הטוב בכל החוברת..?
איפה אני יכול לקבל הדרכה מעשית - כדי לבנות את עצמי, על יסודות התורה - כדי להתרחק מהנפילות...
אנחנו רוצים לצאת מהקושי, ולא לחזור לייאוש מעצמנו...
איך הספר שלכם - עוזר לנו לצאת..?
"קראתי את הדבר בסוף - אבל אין שם שום עזרה בעשייה ממשית, כלים או פעולות ממשיות שדרכם אפשר לצאת מהדרך הרעה... - אתם ממשיכים את אותה הנק' - שאין משמעות מעשית ליציאה מהדרכים הקלוקלות של ההמין, וההתמכרויות האחרות...".
נכון, זו הדרכה כללית. אתה רוצה הדרכה פרטנית?
בבקשה:
פנה עוד היום לדנה ממרכז הייעוץ והטיפול שע"י בית הספר להעצמה אישית והכשרת מטפלים תורת החיים: Merkaz0508684@gmail.com 050-8684124,
קבע פגישה, והיא תמצא לך בעז"ה יועץ תורני שמתאים לך.
ראשית חשוב לציין, במענה לטענת "חוסר היכרות":
כתיבת ועריכת וחוברת נעשו לאחר חקירות עומק של השיטה הכוללות שמיעת שיעורים רבים מהרב יהושע ואחרים, קריאת הספרים המרכזיים, קריאה של מחקרים רבים על השיטה, ושעות רבות של שיחות עם דתיים שמטופלים בשיטה.
ולסעיפיך:
א.
1-2. האמת היא שהכל מפורש בחוברת עצמה, ואין לי הרבה לחדש על גביה, אבל בכל זאת אנסה לחדד את הנקודות. הנקודה היא לא הבחירה עצמה. ברור שיהודי מאמין בקב"ה, והם מתפללים להבל ולריק. אבל עדיין יש כאן נקודה חשובה שכבר ציינתי בדיון, ואף פורטה בחוברת ונותרה ללא מענה: הם עונים אותו דבר. הכלב, ישו, וכביכול הקב"ה רח"ל. עונים אותו דבר, מושיעים אותו דבר. אותם אחוזי הצלחה. וזה כנראה לא באמת כך כל משמעותי שבוחרים בקב"ה דווקא. אחרת – לא היה מקום כלל לקבוצות מעורבות. דתיים וחילונים בקבוצה אחת, כולם מתחזקים באמונה באלוהים, את כולם ה' מושיע. אין מצוות ואין עבירות, אין שכר ואין עונש. הכל בערבוביא. כשרב בישראל מוצא לעצמו רב'ה חילוני, מחלל שבת בפרהסיא, אוכל שקצים ורמשים ואומר עליו דברים כמו "עומד שם יהודי חילוני גלוח ראש... [עם] אמונה הפנימית, כלומר איך הקב"ה מתגלה בתוכי, אני עפר תחת כפות רגליהם. ממש ככה.", ועוד דיבורים מסוג זה, שהחילוני חווה חוויות רוחניות ודבקות בקב"ה יותר מכל הרבנים וכו'. זה עיוות שאין כדוגמתו, וחילול השם מטורף. גם כשפונים לאותו קב"ה, אחד פונה כדי להת
3. אם לא מצאת יסוד אמוני כזה, כדי לך לעבור שום על יסודות האמונה. תתחיל בתורה שבכתב, למשל.
לגבי השיטה – היא הרי מתהדרת ב100% הצלחה למי שבאמת עושה את כל הצעדים כמו שצריך. לא מצינו הסתייגות ותנאי נוסף, שהאלוהים כפי שאתה מבין אותו צריך גם להיות אלוקי-אמת.
4. אתה אומר "לא פשוט" והרב יהושע כבר מבוטל לגמרי לחנן. ברור שחילונים זה שונה מגויים, שכן יש בהם את המקום הפנימי של אמונה בה', אבל זו בדיוק השאלה סביב מה אני מתאחד איתם. אם הטענה היא שהם מגיעים לרוח הקודש וניסים בלי מצוות – אז ההתאחדות היא סביב אמונה במשהו אחר כנראה, שהוא לא אלוקי היהדות האורתודוקסית, שתולה את הקשר בה' בקיום מצוות והמנעות מעבירות, כתנאי סף להתקדמות רוחנית.
ב. "הוא פשוט עושה זאת", ומה אם לא? האם תיתכן מציאות שהתפללתי ולא נעניתי באופן גלוי? לפי היהדות – ברור, בקב"ה הוא לא כספומט. לפי התוכנית (שוב, לפי הספרות, השיעורים והפרקטיקה) – אין דבר כזה. אתה יכול למצוא לזה ניסוחים מפותלים – אבל זה יסוד מוסד בתוכנית.
ג. ממליץ לך לקורא מחקרים שנעשו על העניין. יש על כך פירוט בקבצים שבתיקיה שצירפתי, ובמיוחד בקובץ "השתלשלות הצעדים". אכן נעשה ניסיון להסוות את נוצריות השיטה, ע"י התאמות קוסמטיות כגון "אלוהים כפי שאתה מבין אותו" אבל הפרקטיקה נותרה נוצרית, העקרונות נותרו נוצריים, ובראשם – עניין ה"מכור לעד" ו"חולה ללא יכולת ריפוי" שהם מילים אחרות ל"בני החטא".
ד. אבל מה נעשה שאכן הדברים נעשים כך, גם בקבוצות של דתיים? הכריעה על הברכיים, התפילות הנוצריות, הכל. שום גיור, שום שינוי, אותם מוטיבים נוצריים. רק תיבול בקצת וורטים וחז"לים, כדי להרגיש יידישקייט.
ה. בוא ואספר לך היכן הכפירה בבחירה חופשית:
"האמירה הזאת שהקב"ה לא מביא אותך לניסיון שאתה לא יכול לעמוד בו נכונה בהקשרים מסוימים, היינו בתוך גדר היכול, ולא נכונה בתוך גדר האינו יכול."
" אין שם התגברות בכלל, יש שמה אנטי-תזה של התגברות! כלומר הניסיונות להתגבר הם, כל הבחורים ניסו להתגבר, ניסו ניסו ניסו, זה לא עובד! אז מה עושים? משהו אחר, בואו נלמד את זה. אבל לא להתגבר, לא זה מה שעושים."
" למשל, אם אני, ברמה הכי פשוטה בבעיות הכי יומיומיות שאני לא הצלחתי לפתור אותם, אמרתי, אמירה בית מדרשית קלאסית, תעמול יותר חזק, יהיה תוצאות יותר טובות, אתה לא עובד מספיק טוב, אתה לא משקיע מספיק, ולכן ממילא התוצאות שאתה מקבל הן לא מספיק טובות, באה תכנית הצעדים ומפריכה את זה לגמרי... ברגע שאני מאפשר לאלקים להיכנס פנימה... זה להגיד אני לא שולט במציאות של החיים שלי, יש מקומות שבהם אני לא יכול, לא משנה מה אני יעשה, לא משנה כמה אני יעשה, לא משנה איזו צורה, אני לא יכול."
כל הדיבורים הללו – זה היפך היהדות. היפך חז"ל, היפך כל גדולי ישראל בכל הדורות. מסלפים ונתלים ברב צדוק הכהן מלובלין, וזה גם היפך דבריו. מספר ציטוטים נבחרים:
"כי ישרים דרכי ה' על דרך מה שנאמר ולא דרכיכם דרכי. וצדיקים ילכו בם, היינו שהצדיקים מבררין את עצמם בכל כחם במדת הפחד והיראה להתגבר על היצר הרע שהרשות נתונה בעולם העשייה. ואחר כך אם חס וחלילה יפלו ביד היצר הרע מבררין את עצמם על ידי תשובה עלאה מאהבה. ואז השם יתברך מברר אותם ואומר ממני פריך נמצא וחטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מו' ימי בראשית כאמור. ופושעים יכשלו בם שעל ידי כן יוכלו הפושעים להתפקר ולומר דלית דין חס וחלילה כיון שהכל בא מהשם יתברך. אבל באמת ישרים דרכי ה' שהכל צפוי והרשות נתונה" (פרי צדיק פרשת וישב- אות יא)
"פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט ואני אפתח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו. כן העיקר שידליק בעצמו הפחד והיראה להתגבר על היצר הרע ואחר כך ה' לא יעזבנו בידו.." (שם חנוכה- אות יא).
"בחינת יוסף הוא המלחמת היצר קודם החטא שלא יהיה ניסת לעצתו. ובחינת דוד המלך ע"ה הוא המלחמה גם אחר הקלקול שאירע לו לבל יפול לבו מזה רק להתגבר עליו על כל פנים מכאן ולהבא כידוע שהוא הגבר הוקם עולה של תשובה.." (שם חג הסוכות- אות כז)
"פעמים יש אדם עומד בניסיון גדול כל כך עד שאי אפשר לו שלא יחטא כדרך שאמרו (ברכות ל"ב.) מה יעשה הבן וכו' ובזה הוא נחשב אונס גמור דרחמנא פטריה... אבל האדם עצמו אין יכול להעיד על עצמו בזה כי אולי עדיין היה לו כח לכוף היצר וכמו ששמעתי בזה מענין זמרי שטעה בזה". (צדקת הצדיק- אות מג)
ו. אין בעיה להגדיר חטא כמחלה. אדרבה, הרמב"ם בשמונה פרקים מגדיר את החטאים כחולי הנפש, ואת החוטאים כחולים. השאלה היא מה זה אומר למעשה. ביהדות, חטא זו מחלה שיש לה תרופה. כל אדם נברא בריא, ולכל מחלת נפש כזו יש רפואה (חוץ משיטיון גמור שפוטר את האדם מכל המצוות, וכנ"ל). ממליץ לך לעיין בארוכה בדברי הרמב"ם שם.
אבל, התוכנית לא אומרת שיש מחלה שצריך לרפא אותה. היא אומרת שיש מחלה שאי אפשר לרפא אותה. אפשר רק לנקות את מאפייניה הגלויים מעל פני השטח. אפשר להיות "נקי", אבל לעולם תישאר מכור. אם בגיל 16 היית מכור לעריות אז גם בגיל 80 אתה עדיין מכור לעריות, זה טבוע בנפש שלך, גם אם אתה נקי כבר 60 שנה. ממש החטא הקדום של האמונה הנוצרית. תראה לי צל של רמז לדבר כזה ביהדות. אדרבה, זה פשוט נסתר לגמרי מכל כך הרבה מקורות, וכמובן גם בסברה הפשוטה.
רוח שטות, אגב, זו שיטה של היצר. כדאי לראות את דברי התניא על עניין זה:
"וזהו שכתוב כי קרוב אליך הדבר מאד וגו' שבכל עת ובכל שעה בידו של אדם וברשותו הוא להעבי' רוח שטות והשכחה מקרבו ולזכור ולעורר אהבתו לה' אחד המסותרת בודאי בלבבו בלי שום ספק. וז"ש ובלבבך ונכלל בה גם דחילו דהיינו שלא ליפרד בשום אופן מיחודו ואחדותו יתברך אפי' במסירת נפש ממש בלי שום טעם ושכל מושג אלא בטבע אלהי וכ"ש בשבירת התאוות הקלה מיסורי מיתה שקרוב אליו הדבר יותר לכבוש היצר הן בבחי' סור מרע אפי' מעבירה קלה של דברי סופרים שלא לעבור על רצונו ית' מאחר שנפרד בה מיחודו ואחדותו כמו בע"ז ממש בשעת מעשה והרי גם בע"ז יכול לעשות תשובה אח"כ..." (פרק כה)
"והנה באמת גם מי שהוא מחומם מאד בטבעו ופרנסתו היא להיות מיושבי קרנות כל היום אין לו שום התנצלות על חטאיו ומיקרי רשע גמור על אשר אין פחד אלהי' לנגד עיניו. כי היה לו להתאפק ולמשול על רוח תאוותו שבלבו מפני פחד ה' הרואה כל מעשיו כמש"ל כי המוח שליט על הלב בתולדתו..." (פרק ל)
לפסול בחורה רק בגלל שהיא טסה לחו"ל.
זה לא אומר כלום חוץ מזה שהיא סקרנית ואוהבת להנות מהחיים.
אני בחורה דוסית מבית דוס, ההלכה היא נר לרגלי, ובכל זאת כל כך הרבה בחורים פוסלים אותי עוד בשלב ההצעה רק בגלל ששמעו שאני טסה לחול. ביקשתי מחברות שלי להפסיק להגיד את זה בבירורים, אך אחרי דייט אחד, אחרי שביררו את העניין הם חותכים בגלל הנקודה הזאת. מבחינתי זה אחלה סינון לאיזה בחור יש שכל ישר והגיוני ולמי אין. אבל עדיין זה מחרפן אותי.
מה אתם חושבים, לגיטימי שבחורים יפסלו על זה בלי לברר מאיפה זה נובע ולמה, או לא?
עדיף להגיד בבירורים ולהסתכן שזה יגרום לבחור מראש לדחות את ההצעה, או לא להגיד ואם הוא שואל בדייט אז לספר ולקוות שהדייט לא היה לשוא כי גם ככה יחתוך על זה.
מה אומרים?
וברור שרוב מוחלט של הטסים כיום עם כרטיס חזור.
עריכה: הבנתי כעת שבאת לפרט בקצרה את הסוגיה, אז הייתי רק תניא דמסייע לך
יצא לי בזמן האחרון להתקל בכמה בנות תורניות בגילאי 30+ שמשתמשות בכל מיני כלי ai כמין חבר\ אוזן קשבת\מטפל או שילוב כלשהו של הנ"ל.
שופכות לפני הai את ליבן, מקבלות ממנו חיזוקים ויוצאות מעודדות.
נתקלתם בתופעה כזו? אני היחיד שנתקל וזה מפריע לו?
( סוג וגילאי הבנות שכתבתי הוא כי איתן בעיקר יש לי ממשק, מעריך שקורה בשאר הגילאים והמגזרים)
אבל מה הקשר לבדידות
ולמה שזה יפריע
ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...
בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.
הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.
להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.
נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).
GPT הציע להמשיך
ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.
גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.
ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.
מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.
GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.
זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.
אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...
הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".
אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.
אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו
נסה גם את ג'מיני.
התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.
לא תקין, לא בריא, לא בעד
אבל כן...
לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.
למה זה רע?
וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם
תלוי איזה שימוש עושים בו
אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו
ובAI זה בריבוע
כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה
ובשימוש גרוע להיפך
קשרים פרונטליים...
העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...
והוא לא משאיר את הנעליים בסלון
בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?
בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.
כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.
אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.
*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.
אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו
שנה של בשורות טובות, לכלל ולפרט.
תתברכו בשנה החדשה באמונה ובשמחה, לעשות את ההשתדלות ולתת לקב"ה להוביל את הדרך.
שנה של הצעות טובות ומדויקות, שמכבדות אתכם ואת מי שאתם!
שתזכו להיכנס לקשרים בלב פתוח ובאומץ, לתת מקום למה שיכול לצמוח וגם לקבל בהירות כשצריך.
ובעזרת ה', שתזכו לראות השנה קשרים טובים הופכים לבתים נאמנים בישראל.
ולקראת השנה החדשה, אם במהלך השנה מחקנו, ערכנו, לא נתנו מענה או שבדרך פגענו במי מכם - מבקשים סליחה ומחילה. הכול נעשה מתוך רצון לשמור על הפורום כמקום טוב, מכבד ומיטיב לכולנו באמונה ובתקווה להוות עוגן בדרך לבית.
מצוות הפורום
אומרים שתמיד יהיו ספקות..
השאלה כמה לחכות ולמשוך את הקשר עד שמחליטים שזה זה?
כאילו, מתי נכון לשים סוף לספקות ופשוט לבחור?
אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.
גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית
בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.
כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.
אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.
את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.
לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.
יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.
תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר
ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות
שלום
שואל באמת כדי לחזק את עצמי
אני לא רוצה משפטי חכמה וכאלה אלא ממש דברים שאפשר לשבת וללמוד ולהעמיק בהם שיחזקו אותי מהבחינה הזו
יש לציין שאנחנו שומרים ולא נפלנו אבל אני מרגיש בקושי עצום לפעמים בנושא וזה מפריע לשנינו ואני פשוט רוצה להתחזק
שבוע טוב ותודה מראש
אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)
קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.
הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו
בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:
או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.
זה לא קשה
והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?
מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר
פשוט לו אין הרבה
סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק
מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)
ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את
שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.
ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.
אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד
ומאמרים טובים מאוד בנושא.
בהצלחה!
"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.
אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש 
ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר
לק"י
זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.
וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.
האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?
כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.
ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:
"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"
ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.
המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.
זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.
אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.
מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו
אולי נגיד שכשאתם הולכים
אם זה לא מציק
אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו
כדור כזה של התרמות דם או מפתחות
קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.
צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.
לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.
לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.
לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.
נוגע, לא נוגעהאם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?
כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.
ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:
"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"
ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.
המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.
זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.
אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.
מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו
מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..
או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.
הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק 
אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות
זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.
אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)
למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות
הרגזתי אותך? מצויין.
חלילה לוותר.
קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.
זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.
להשקיע את זה עמוק בנפש.
זה פשוט לא שייך.
בנוסף, מבחן המרשמלו.
תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.
כ "תקופת אימון לעתיד"
ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.
וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.
כל כך יפה ונכון! תודה!
כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.
מישהו כאן נרשם למיזם מפה לחופה וחזרו אליו משם? או מישהו קצת מבין איך המיזם עובד?
לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר
נפגש עם בחורה מעולה תקופה ממושכת, מאוד מתאים מבחינת כימיה, סגנון, ערכים משותפים, נתונים טכניים. מאוד אוהב אותה. יש לי רק משהו שמציק לי: לא מרגיש שאני נמשך אליה מספיק. היא אמנם מוצאת חן בעיני, אבל בראש שלי דמיינתי את אשתי עם שיער חלק ולא כמו שלה. זה מרגיש לי נושא כל כך מטומטם ולא מהותי, אבל מנסיון עם אחרות, זה בדרך כלל מה שיותר מדליק אותי.
דיברתי עם מאמנת לחתונה על הבעיה הזו. היא אמרה שאם הבחורה סה"כ די מוצאת חן בעיני ויש פרט מסויים בחיצוניות שמפריע, אפשר לבקש/להציע לה בעדינות (לא לדרוש!) שאולי תעשה החלקה כי זה יגביר לי את המשיכה מ7 ל10. היא הציעה שאפילו נבוא שנינו אליה לייעוץ והיא תתווך לה את הנושא הזה.
אמרתי לה שבעיניי זה נשמע מאוד רע, וייתכן מאוד שהבחורה תיפגע. מבחינתי אני צריך לקבל ולהימשך לבחורה כמו שהיא עכשו, ללא מניפולציות שאני מבקש ממנה לעשות על עצמה. לא יודע, נשמע לי רעיון חצוף. המאמנת אמרה שבנים אחרים כבר עשו את זה והבחורה לא נפגעה ודווקא שיתפה פעולה.
מה אתם, ובעיקר אתן, אומרים?
וגם אפשר להגיע למתח מאוד מיני בקלות.
בתור אשה לא הייתי רוצה להתחתן עם גבר שלא נמשך אלי הכי בעולם והשאר קופות לעומתי.
צריך חייב נמשך.
אבל אולי הבחורה המדוברת מרגישה אחרת ממני.
מרגישה שחייבת להוריד את הדברים אל הכתב, ולעצמי כתבתי מספיק. אז משתמשת גם באופציה הזו.
יש לי סיבות טובות מאוד לפחד מנישואים. חלקן קשורות ברקע שלי, חלקן נוגעות לאופי שלי, חלקן לעובדה שכבר שלושים שנה אני לבד.
לא רק לבד במובן של רווקה, לבד במובן שלמדתי וסיגלתי לעצמי במשך הרבה מאוד שנים דרכי התמודדות בודדות. בשנים האחרונות יש מגמת שיפור ואני שואפת לשינוי מהותי בפן הזה, אבל בינתיים, מה שחזק ומוכר לי יותר זה הלבד.
ועכשיו הוא הגיע לחיים שלי. והפחד קיים ונוכח וחזק ולעתים משתלט, אבל את זה אני מכירה. אני רגילה לפחד ולעשות. המוח שלי הוא מהאלה שמייצר קטסטרופות ורוצה לשמור עליי משינוי בכל מחיר, ולמדתי להתמודד איתו בכל מיני סיטואציות אחרות בחיים.
הסיבוך הנוכחי מגיע כשאני לא בטוחה ממה נובע הפחד. האם, בפשטות, מהאופציה להתחתן ולשנות ולאבד ולהיכנס לשלב חדש ולא מוכר בחיים, לסכן המון ולהרוויח המון?
או האם זה הפחד להתחתן איתו באופן ספציפי. משהו שקשור בו. זה הופך קשה יותר ויותר להפריד בין הדברים, כי המוח שלי כהרגלו מחפש את הבעיות, את האיפה זה לא יעבוד, את איך הדברים יתקלקלו. כדי לשמור עליי, כמובן, אני יודעת. אבל הוא מטשטש לי את הגבולות בין מה שישנו לבין מה שיכול להיות. ואני כבר לא יודעת אם אני נבהלת כי יש מה להיבהל, או אני נבהלת כי ככה אני, כזו שנבהלת. לפעמים גם כשאין ממה.
על מה מסתמכים כשיודעים שהשכל לא כלי יעיל כרגע? אינטואיציה. האינטואיציה אומרת להמשיך. המוח שלי צועק עליי שאיך אני יכולה לקבל החלטות על סמך אינטואיציה. איזה מפחיד זה לא להיות מסוגלת לסמוך על עצמי.
ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי. אבל אולי גם כן?
אני יודעת, יודעת, יודעת מה תגידו על מה שאני הולכת לכתוב. ועדיין. זו מחשבה שלא מרפה: אולי יכול להיות יותר טוב מזה? אם טוב ברמה כזו עכשיו, אולי יכול להיות טוב ככה ועוד יותר?
אולי מול מישהו אחר יהיה לי יותר קל? אולי המוח שלי צודק, אולי אלו אותות אזהרה?
ואני יודעת את התשובה. את זה שהפרפקציוניזם ייקח ממני אופציה לחיים. את זה שאויבו של הטוב הוא הטוב ביותר. את זה שזו שאלה שאני יכולה להמשיך לשאול לנצח, מול כל אחד שיבוא, כי אין מושלם.
אין מושלם.
אז מה כן יש?
אני לא יודעת אם אני מפחדת להתחתן, או שאני מפחדת להתחתן איתו.
אני לא יודעת אם אני לא סומכת על האחר באופן כללי או שאני לא סומכת עליו באופן ספציפי.
ואין לנו על מי להישען, אלא על אבינו שבשמיים.
האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -
לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.
דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.
לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?
אם נניח-
בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.
ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.
אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.
על המודעות העצמית.
פחד זה רגש לגיטימי.
לא מצופה שתבטלי אותו.
השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?
)נגמרו לי השמותאיזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.
את נשמעת אישה פשוט מקסימה!
ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊
כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.
כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".
אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.
לכתוב ולפרט – מה מפחיד?
ומה עוד?
מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?
מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?
באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?
באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?
ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.
ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.
קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...
וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!
ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.
ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!
המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.
ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!
ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.
ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.
כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.
ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊
ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.
וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?
ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊
ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',
אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.
רק רק הקב"ה לבדו מושלם.
אנחנו כולנו בני אדם.
ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.
כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.
וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.
האם את המכלול הזה אני רוצה?
האם במכלול הזה אני בוחרת?
(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)
עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.
ולגבי החששות והספקות:
קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*
או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.
אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.
ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך
(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).
כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,
תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:
האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?
האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?
האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?
איך התקשורת ביניכם?
איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?
האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?
האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?
האם הוא מכבד אותך?
האם יש לך חיבה אליו?
האם יש לך משיכה אליו?
אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,
אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.
פחד עמוק וגדול מאוד.
פחד לטעות.
פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית
פחד להיכשל בבחירת בן הזוג
זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.
תביני מה בדיוק מפחיד אותך?
מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?
מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?
מה יקרה?
ומה עוד יכול לקרות?
ואיך את תהיי?
ומה יקרה לך?
ואיך את תרגישי?
ומה זה אומר עלייך לדעתך?
ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.
האם יש כיווץ בגוף?
איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?
האם הגרון נחנק? יש דמעות?
אולי אין בכלל כלום?
תני לעצמך להרגיש.
תהיי שם.
אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,
תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.
תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.
וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.
אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.
חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.
זה באמת מפחיד.
זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח
ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.
ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע
כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?
גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב
וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.
זה באמת מאוד מאוד מפחיד.
עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.
עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה
עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול
אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.
את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?
או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?
זו בחירה רק שלך. ❤
דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -
קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.
ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.
לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.
תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.
קצת מההוא,
את זה מההוא,
את זה מההיא -
ויוצא מר/גברת מושלם/ת
ובכן,
לצערנו זה לא קיים.
ולא רק שזה לא קיים,
כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,
יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...
בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.
וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל
ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.
הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.
עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,
עם כל פרט גופני של מי מהם,
עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,
עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם
וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -
ו...
זה הרבה.
זה לא קל.
צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.
ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.
אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,
ורק אותך כפי שאת,
בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות -
זה יכול לעשות הרבה טוב.
אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.
ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?
במה הוא טוב?
מה את אוהבת בו?
מה את מעריכה בו?
וכן הלאה.
---
ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-
ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:
1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.
ממה הוא מפחד בעצם?
האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?
מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?
מה קורה בתרחיש הזה?
מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?
האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?
האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?
מה כן עשית או לא עשית בגללו?
מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?
ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?
תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.
מה את רואה שם?
מה היה שם באירוע הזה?
איך הרגשת שם?
איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?
נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.
מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?
מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?
מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?
2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,
שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.
במקרה שלך,
אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.
ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -
מה תרגישי אז?
שהרווחת?
או שהפסדת?
את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.
3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה
זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!
אם תבחרי להיות שם,
אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,
ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!
*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,
*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!
וכמה שזה חשוב לומר זאת,
כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע
בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,
ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!
וזה פשוט לא נכון!
מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!
להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,
להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,
ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!
ההבחירה הזו,
האמירה הברורה הזו,
תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,
להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,
להשקיע ולתת,
להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך
וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.
4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,
ולא רק לשכל.
שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.
אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.
אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,
הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,
אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,
*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.
שאלי את עצמך
מה אני מרגישה כשאני לידו?
איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?
ועלינו יחד?
ועלינו מגדלים ילדים?
ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?
מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?
איזו תחושה הוא מעלה בי?
תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.
גם הגופניות וגם הרגשיות.
ותני להן רגע למלא את כל כולך.
את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,
שיהיו שם לעשות סדר בדברים.
תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.
בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,
ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.
5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"
אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.
ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,
ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.
ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.
ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -
כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה
שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.
ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.
להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.
לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם.
להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-
ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.
לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.
הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.
התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.
וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.
אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.
זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.
ויש בידינו המון המון איך!
כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.
6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?
אז את עונה לו -
מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.
מה יקרה אחרי החתונה?
אם תכירי מישהו אחר?
זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.
אז הוא שלך.
וזהו.
אין עוד אחרים.
אין.
עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*
ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*
כאשר את במצב של כבר מצאתי,
אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.
הוא שלך, ודי.
אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.
וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -
ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,
ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,
ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,
ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.
7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?
למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?
קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -
הוא בני הזוג עצמם.
והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.
הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.
האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,
או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.
איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.
כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.
ואתן מספר דוגמאות -
קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:
- לדוגמא "עול הפרנסה":
עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,
גם על רווקה,
גם על זוג ללא נישואין
וגם על זוג במסגרת הנישואין.
אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,
ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,
אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.
-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":
גם כאן
אם אדם רוצה ילדים,
ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.
אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.
- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.
- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" -
גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.
כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.
אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,
מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.
אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...
וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.
- "שינויים ומעברים בחיים" -
- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,
בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,
גם חזרה בשאלה של בעלי,
גם דיכאון אחרי לידה,
גם משברים אחרי הלידות
גם מחלות של הורים
ועוד הרבה דברים -
ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.
מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.
לא חלילה המפריע לכל זה.
אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.
והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.
ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,
ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.
לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,
ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.
- "קושי לשמר תשוקה" -
לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו - גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.
גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.
לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -
1. בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.
2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.
ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,
ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,
הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין
המודעות שלנו לכך
וההשקעה שלנו בפועל לכך.
- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין
מהי המהות של הנישואין,
תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.
ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:
אהבה -
היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם
לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,
זו החלטה.
זו בחירה.
והבטחה.
מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.
וואו יצא ממש ארוך,
המון המון ברכה והצלחה יקרה
ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש 
מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.