לדעתי, עם המציאות הפרוצה כיום, המינימום הנדרש כדי להשגיח עם גבר זה מצלמה נסתרת במשרד ולכל הפחות מכשיר הקלטה או סוכן סמוי במשרד, בעדיפות לאישה
וכמובן, אין ספור שיחות ותוכחות בנושא כשהוא איתך.
אחרת פשוט איך תתכן אהבה נפשית ופיזית??
אך זה לא מהתנשאות, מקווה שאת סולחת באמת מעריכה מאוד.
אני חושב את יכולה לומר לו בנחת, שהיית מאד שמחה אם ישתדל למעט בשיחות עם נשים בעבודה מעבר להכרחי; זה יעשה לך הרגשה טובה יותר.
ותרבו טוב ביניכם. התענינות, שיתוף, שיחה ונתינה.
כבר בשירשור הקודם שפתחת התלבטתי מאוד כיצד להגיב. הרי אינני איש מקצוע, ואת משתפת רק בכמה פרטים. אך השרשור הזה (שנפתח בזמן כה קצר לאחר השרשור הקודם בנושא דומה, והעובדה שאת לא רוצה לפרט את המקרים שקרו, שנותנת תחושה שלא מדובר רק בדיבורים על מזג האוויר) מחזק את התחושה החזקה שהייתה לי כבר אז:
לפי התיאור שלך, ייתכן מאוד (אם כי, כלל לא בטוח), שבעלך סובל מהתמכרות לתאווה, או מבעייה דומה.
אני מאוד מציע לך (ולכל מי שלכודה בבעייה דומה) לפנות ל"שמור עיניך" בטלפון 1599-500-119 (שם יענה לך כנראה גבר, אך הוא יפנה אותך לאשה שתעזור). הם יסייעו לך מכל הלב, ללא תשלום, ועם ניסיון רב (אלפי מקרים כבר עברו תחת ידיהם בשנים האחרונות).
אולי תרצי לשקול גם פנייה לS-Anon בטלפון 052-505-9208 (ארגון של נשות מכורים. שם תענה לך אשה) אם כי בדרך כלל הם מטפלות במקרים קשים יותר ממה שנראה כרגע המקרה שלך.
אם זה המקרה, את ממש לא צריכה לרצות את בעלך. יש לו בעייה שכלל אינה קשורה אלייך, וגם אם היית האשה המושלמת עליי אדמות בכל תחום, הוא היה ממשיך לסבול ממנה. אם זו הבעייה, אז כל מה שתעשי לא ישנה. הוא צריך לרצות לעבור תהליך שיפתור את הבעייה, ויאפשר לכם אהבה נפשית ופיזית אמיתית, ואז יכולה לתמוך ולחזק אותו בדרכו.
אציין שאני עצמי סבלתי מבעייה דומה במשך כעשרים שנה. מאז שהגעתי ל"שמור עיניך" הכל השתנה לבלי היכר. הפסקתי לצרוך תאווה והקשר עם אשתי והילדים העמיק והשתפר בצורה שמעולם לא הכרנו קודם לכן.
אני בהחלט מבין את התחושה שלך.
כפי שאכן ציינתי כמה פעמים, אני אכן נמצא בפורום בשביל זה. אני לא מתכוון ולא מנסה להסתיר זאת, או להתכחש לכך. אני רואה בכך שליחות. זה הרבה יותר חשוב לי מאשר חשוב לברסלבר "שרוף" שיכירו את רבנו נחמן.
כאמור, אני מאוד מבין את הקושי שלך לדון אותי לכף זכות. אך חשוב שתזכרי, שיחד עם הקושי האישי שלך (שאני בהחלט לא מתכוון לזלזל בו) קיימים עוד כמה קשיים כבדי משקל:
הקושי של אדם תורני שאפילו לא יודע שיש שם לבעייה שמרסקת את אישיותו לרסיסי רסיסים במשך עשרות שנים.
הקושי להעריך את היקף התופעה (לא מדובר בעשרות, אלא בעשרות אלפים, ומסיבות שונות, רבים מהם דתיים).
הקושי להציל בתים במצבים קשים ביותר (כפי שהתכנית עושה. קשה לתאר, וגם לא מתאים למסגרת הזו, אלו בתים עומדים על תילם בזכותה).
אני מקפיד מאוד לא לאבחן אף אדם. וגם משתדל להדגיש זאת בדבריי. אני בסך הכל מעלה אפשרות, שאם היא לא נכונה במקרה הזה (והלוואי שלא), היא עשויה בהחלט להיות נכונה במקרים דומים רבים. מטבע הדברים, כשמעלים בפורום בעייה, הדיון מתרחב מעבר למקרה הספציפי, ונועד לעזור לאנשים המתמודדים עם עניינים דומים.
אני לא מכור לאמירה של זה, אבל כן, חלק מהתכנית הוא לעזור לאחרים שסובלים. ובניגוד לאלכוהוליסט שכולם רואים אותו מוטל על המדרכה, אף אחד לא שם לב שהר"מ בישיבה צפה בפורנוגרפיה במשך כמה שעות לפני מסירת השיעור (וזה תיאור של מציאות רווחת מאוד וכלל לא מוגזמת, מהיכרות אישית עם עשרות מכורים). אם הוא או אשתו, לדוגמא, יקראו את הדיון כאן, זה יכול ממש לעזור להם.
אם ה"חפירות" שלי יצילו בית אחד או אפילו אדם אחד (והן כבר הצילו כמה) - אני בהחלט מוכן לספוג את התגובות כאן... (ודרך אגב, לגבי התגובה האישית שלך, אני לא רואה אותה כקנטרנית. את "מנסה להבין ולא מצליחה" ואני בהחלט מבין למה. "מה שרואים מכאן (ממש, אבל ממש) לא רואים משם".
התגובה שלך בנויה על חוסר היכרות עם התכנית ועם הצועדים בה, והאמת שנראה שגם על זלזול בהם (ואגב, איך קראת את התגובה שלי למרות האיסור? 
).
אני מבין לפי הניק שלך שרבך הוא מהאוסרים (לפי החוברת שהוצאתם, אגב, שמתוכן דבריה נראה שנכתבה שלא על סמך היכרות מעמיקה). זה לגיטימי ביותר, אם כי את ההשמצות כלפיי כיוונים אחרים ביהדות הייתי משמיט.
לא הבנתי מדוע אתה חושב שדבריך על ה' יתברך סותרים את התכנית. מלבד זאת, כשהשתמשתי בתאווה, כבר לא ניחם אותי שה' ימחל לי. כל כך סבלתי מזה שפשוט רציתי להפסיק. ל-ה-פ-ס-י-ק! או להפסיק את השימוש בתאווה או להפסיק לחיות. אז גם אם היה מובטח לי כרטיס כניסה למחלקה ראשונה בגן עדן, זה לא היה מנחם אותי. חוויתי גיהינום בעודי בעולם הזה מהשימוש הכפייתי בתאווה ורציתי בכל מאודי שהוא ייפסק, אך לא מצאתי שום דרך. עד שה' באמת נהיה המלך שלי... מאז אני נקי בחסדו 503 ימים.
בכל אופן, אם הדיון פה יתרחב - נצטרך לפתוח שרשור נפרד של תגובות נרחבות אודות הצעדים, מתוך התחשבות בשאר משתתפי הפורום, ובכדי שלא להסיט את השרשור מנושאו המקורי יתר על המידה.
נראה לי מיותר לפתוח עוד שירשור....
אני יודע על יותר שכבר הגיעו לתכנית בעקבותיה... (וגם קיבלתי כמה חיזוקים בפרטי. אתה מוזמן לבדוק כמנהל הפורום...). אגב, לא רק מכורים פונים, גם איש מקצוע שמטפל בבחורי ישיבה עם בעיות קלות בנושא פנה אליי אתמול והתעניין בשיטה.
מי שמספיק כואב לו, מי שניסה בכל דרך ולא הצליח, לא יעזוב אפשרות לפתרון בגלל יחצנות כזו או אחרת (אולי רק בגלל רב שיאמר לו שהפתרון מנוגד להלכה, וגם זה במקרים קשים לא יעכב אותו).
כמו כן, יש מצבים רבים של אנשים שהתכנית לא כ"כ נראית להם, או שאינם עושים אותה ברצינות, וכשהם מגיעים לקרקעית נמוכה וכואבת, הם הולכים על זה.
אני אישית מכיר אדם שהיה נקי שנה באמצעות התכנית, נפל, ו"יצא לסיבוב" של ארבע עשרה שנה בחוץ (!), במסגרתו הוא התגרש פעמיים, היה בכלא, היה בבית משוגעים וסבל צרות רבות נוספות. לפני שלוש וחצי שנים הוא חזר לתכנית ולקח אותה ברצינות ומאז הוא נקי וחייו משתקמים. זו דוגמא קיצונית, אבל מה שבאמת קובע הוא לא המחוזות שהאדם הגיע אליהם, אלא מידת הכאב שלו, מידת הנכונות שלו לעשות הכל כדי להישאר בהפסקה (כי להפסיק הוא כבר ניסה מאות ואלפי פעמים).
לגבי "הפילים הלבנים", אני ועוד רבים אחרים כמוני חשבנו כמוך במשך עשורים. גם רבנים ואנשי מקצוע עודדו אותנו לעסוק בתחומים אחרים, אבל תמיד מצאנו את עצמנו חוזרים במוקדם או במאוחר אל מלתעות התאווה, בלי שום הגיון, כאשר היה לנו רק מה להפסיד.
כששמעתי על תכנית הצעדים זה היה נשמע לי מטומטם והזוי לגמרי, ושזה רק יגרום לי ליפול יותר. אבל ההיפך הגמור הוא הנכון, כך מוכיחה המציאות שהיא חזקה מכל תיאוריה.
כיום אני מבין, שהתחושה "זהו, סיימתי עם זה" הייתה בעוכריי. ההכחשה הייתה ועודנה אחד המרכיבים החמורים של הבעייה. כשאני בהכחשה, אני מגיע לא מוכן לקרב, ותמיד מפסיד במלחמה, גם אם לא בקרב הספציפי הזה.
היום ברור לי שאני "מכור לתאווה" ממש כמו שלאדם אלרגי לבוטנים ברור שיש לו אלרגיה ושאסור לו לאכול שום דבר שמכיל בוטנים.
אני חי טוב עם הבעייה שלי ומאוד נינוח לגביה (בניגוד מוחלט לעבר), אני ממש לא עסוק בזה כל היום. עיקר העיסוק שלי הוא עבודה רוחנית על הגאווה והאנוכיות שלי ושאר המידות המקולקלות (אתם יותר ממוזמנים לעקוץ אותי בקשר אליהן, אני ממש לא מתיימר להיות מושלם, להיפך).
אם הייתה לי אלרגיה לבוטנים, לא הייתי כותב על כך בפורום. אך מאחר שמדובר בבעייה רחבת היקף בציבור הדתי, שהשתיקה אינה יפה לה, עקב הנזקים הרבים שהיא גורמת. מאחר שאנשים מוציאים כסף רב על טיפולים ויוצאים במפח נפש מבלי להכיר פתרון אחר (אני הוצאתי לפחות 30,000 ואני מכיר אנשים שהוציאו 100,000 ויותר בלי לראות תוצאות), אני רואה חשיבות רבה להציף את הנושא.
לגבי ה"אבחון": שוב אדגיש שאינני מאבחן, אבל לצערי רב, פעמים רבות התנהגויות כאלה הן אכן קצה קרחון. לא מדובר בבעייה נדירה, מדובר בבעייה נפוצה מאוד שנדיר הטיפול הנכון בה.
אותי היה מזעזע לשמוע 'איבחון ברגע' כ"כ חמור על בעלי.
כמו צמח בראני מבין שהוא בשלב מתקדם...
לגופם של דברים
טהרני יקר אתה נראלי בחוסר אונים תתפלל לכוח עליון
שיגמול אותך מלהפיץ לשווק ולפרסם את התוכנית
אהה ובהזדמנות תמסור ד"ש לחנן הספונסר
את נמצאת במילכוד. אי אפשר לפתח קשר תוך כדי שיש ערפל כבד של חשד.
צריך לבחור אחת משתי דרכים: או שאת עוצרת את הקשר ועסוקה בחקירות ובירורים.
או שאת מפתחת את הקשר במלוא המרץ ומאמינה שהקשר המתפתח יגרום שהוא יהיה רק שלך.
אי אפשר לעבוד בשני הערוצים במקביל-אני מתאהבת וחושדת באותו זמן.
אנחנו מתניידים בשני רכבים. בעלי מקבל מהעבודה רכב+דלקן של 7 מקומות, שלרוב נמצא אצלו. ויש לנו רכב פרטי שלנו (5 מקומות שלרוב נמצא אצלי) עד עכשיו הרכב הפרטי שלנו היו רכבים זולים ודי מתפרקים, לא כ"כ השקענו ברכב כי הוא שימוש בעיקר אותי לעבודה (ממש קרוב לבית) ובהקפצות של הילדים (שוב, לרוב נסיעות ממש קצרות)
עכשיו ב"ה כבר תקופה שהרכב 7 מקומות לא מספיק לנו❤️ אז הרכב הפרטי הופך להיות גם להרבה נסיעות (לשבתות ולטיולים) הרכב הנוכחי כבר מתפרק וכבר תקופה שאנחנו מחפשים רכב ממש טוב שיחזיק מעמד לאורך זמן. הקצבנו עד 50,000 אבל לא מוצאים משהו שמספק אותנו מבחינת הנתונים של הרכב😬
התחלנו קצת להתלבט אולי כדאי לנו להשקיע בליסינג. מצד אחד מרגיש לי קצת כמו לזרוק כל חודש כסף לפח. מצד שני, נותן לנו שקט נפשי עם הרכב (קצת זקוקים לזה)
אבל בסופו של דבר, לא באמת מבינים בליסינג עד הסוף…
נשמח לשמוע איך זה עובד. יתרונות וחסרונות.
למה צריך להתייחס כשרוצים להתחיל? על מה לשים דגש? מאמינה שאנשי מכירות של הליסינג יידעו ל"סובב" אותנו טוב, כדי להרוויח, אז רוצים לבוא כמה שיותר מוכנים מראש.
תודה לעוזרים🙏🏻
אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.
נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.
לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף.
אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...
לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).
עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.
עם סכום כסף כניסה ויציאה
כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש
אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב
בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש
נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם...
אבל עם חוסר נעימות לא הולכים למכולת, לכן הזכרתי למדינת ישראל בכל זאת...
כן חברים,
לפעמים מומלץ למלא דוחות להחזר מס 😀
יש לי חברה סופר סופר קרובה,
חברת נפש כמו שאומרים..עברנו הכללל ביחד..
ברגיל היינו מתחבקות חיבוק ארוך (יכול להיות כמה דקות) מלא משמעות ,צורה לבטא את האהבה ואת הקשר העמוק ומשמעותי, מתוך אהבה נקיה.
עכשיו אני מתחתנת עם הבחור שלי.
ואני לא יודעת מה לעשות.
האם זה סבבה שאני ככה מתחבקת איתה באמת מתוך אהבה כנה ואמיתי? האם זה משהו שאוכל לעשות גם אחרי החתונה. הרי למרות שיש לי את האיש שלי אני עדיין רוצה את החיבוק דווקה שלה, כמו שאני עדיין רוצה תחיבוק של אמא
מה אתם אומרים על זה
פשוט לעדכן את האיש שלי ואז זה סבבה??
מה אתם ממליצים, הכל זה יכול פשוט להמשך כרגיל?
וגם בכללי איך מנהלים חברות כלכך קרובה אחרי החתונה
לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.
ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...?
תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)
אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.
מקווה שזה מתאים לשאול פה ויהיו מספיק תשובות.
יכול להיות שעדיף לשאול בהו"ל.
אנחנו רוצים לצאת לצימר זוגי מהתקציב שנשאר לנו מהמילואים וכנראה נוסיף קצת.
מחפשים צימר חדר אחד לזוג, עם ברכה פרטית (באמת פרטית, שלא רואים אותנו ואנחנו לא רואים אחרים)
עם ארוחת בוקר יהיה נחמד אבל לא חובה.
תקציב של סביבות 1,000 שקל לילה, (נחמד אם יהיה בפחות) שני לילות בסוף אוגוסט כנראה (אני מקווה שלא יהיה עמוס או יקר מידי בזמן הזה, אין לנו כל כך אפשרות אחרת)
אזור בארץ: לא ירושלים או המרכז ממש, ולא צפון רחוק ודרום רחוק. אולי בשולי המרכז?
אנחנו מתניידים באוטובוסים.
עדיפות אם יש אטרקציות, מסלולים ודברים מעניינים לעשות באזור שאפשר להגיע אליהם באוטובוס.
אשמח לעזרה כי ממש לא מבינה בזה.
האם יש שם חנויות במחירים טובים?
מחפשים בעיקר ספה ומיטת ילדים, אולי גם שולחן אוכל ותנורים
אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות
זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.
שווה אולי לקפוץ
לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר
אבל לפני שרצים לחנויות
90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט
מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית
נראה לי שהשאלה מורכבת משתי חלקים, אחד מופנה לגברים שבינינו ואחד לנשים:
לגברים: האם אתם משתפים את האישה שלכם באתגרים שאתם חווים מול נשים אחרות?...
לנשים: האם אתם מעוניינות שהבעל שלכם ישתף אתכם בנושא הזה? שיהיה פתוח עד הסוף?
האם קרה לכם שהוא שיתף אותכם, ומה היתה תגובתכם [המודעת והלא מודעת..]?
אני משתף בצורה קיצונית.
זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,
פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),
ושחרר הרבה מתח וחרדה.
אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.
צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.
צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי.
ומה זה אומר עלינו כזוג?
ומה אם פשוט נמאס לי מכל הריבים האלה?
או מכל הריחוק הזה?
או מכל הקושי הזה?
יצא לי להתבונן בחג השבועות האחרון במגילת רות,
ובקריאה הזו קפצו לי לעין המילים "ודבקה בה".
לפני הרי מתואר שגם עורפה וגם רות הלכו עם נעמי
אבל נתקלו שוב ושוב באתגר או סירוב או שימת המציאות כפי שהיא על כל קשייה ומורכבויותיה שהציבה בפניהן נעמי - ובעוד עורפה בחרה לחזור אחורה, על רות כתוב: "ודבקה בה".
ובעצם התבוננות על זה הביאה אותי לחשוב שדבקות מובילה לחיים, דבקות יוצרת חיים.
הרי בזכות אותה הדבקות נוצר אפילו המשיח שלנו! חיים. גאולה. בזכות הדבקות הזו. בזכות הלא לוותר הזה.
וגם במקום אחר בספר בראשית ששם נאמר "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" - ורש"י מפרש בילדים, ופירושים אחרים מפרשים גם באחד ממש באיחוד הנשמתי והגופני והכולל כולו. כלומר יש כאן עוד דבקות שמובילה לחיים. גם להמשך החיים (ילדים) וגם לאיכות החיים עצמם ושמחת החיים שזה הביחד והאחדות של הזוג.
וגם בתפילה ששם נאמר: "ודבקנו במצוותיך" ואנו לומדים על התורה הקדושה ש"עץ *חיים* היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". וגם אם העץ מתנדנד ברוח - אנחנו מחזיקים. דבקים. בתורה. במצוות. באתגרים שהחיים מזמנים לנו.
ועוד מקור שעלה לי בהקשר הזה הוא "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם *חיים* כולכם היום" - שוב דבקות שמובילה לחיים!
זה פשוט מדהים.
כמה הדבקות מובילה לחיים
כמה להמשיך, לדבוק, להתמיד, לא לוותר יכול להוביל אותנו לחיים.
לדבוק בטוב כמובן.
* ודבקה בה - לדבוק בטוב. רות ראתה בנעמי את הטוב ודבקה בטוב הזה. "באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוקייך אלוקיי" - זה הטוב. ה' אלוקי ישראל ולהיות חלק מעם ישראל ולהיות עם חמותי הטובה - זה הטוב עבורי ובו אני דבקה.
* ודבק באשתו - לדבוק בטוב שבאשתי. לדבוק בטוב שבבעלי. לדבוק באשתי עצמה. לא לוותר עליה. לדבוק באישי עצמו. לא לוותר עליו.
לדבוק ולהתכוונן אליה ולהשקיע בה כמה שאני רק יכול. לדבוק ולהתכוונן אליו ולהשקיע בו כל מה שאני יכולה.
* ואתם הדבקים בה' אלוקיכם - לדבוק כמובן בקב"ה שבידו הכל וממנו הכל ומקור כל החיים וכל הטובה וכל הברכה.
* ודבקנו במצוותיך - לדבוק בטוב שבמצוות ובתורה. יש טוב ויש רע ובחרת בחיים - לבחור בטוב.
ואפשר ללמוד מזה גם על הזוגיות שלנו ועל ההורות שלנו - ולזכור שמעבר לזה שכל דבר בעולם הזה צריך אנרגיה כדי להתקיים, צריך עבודה כדי להתקיים ולקרות,
יש עוד משהו מאוד מאוד חשוב:
הטוב הגדול יותר, השלם יותר, האמיתי יותר והשורשי והעמוק יותר – כל אלה באים *רק* אחרי ההשקעה. רק אחרי הדבקות. רק אחרי שעובר זמן של השקעה מתמשכת ומרוכזת.
למשל,
לא דומה אהבה לתינוק בן יום
לאהבה לילד בן שנתיים
לאהבה לאותו הילד בן 10
ככל שהילד גדל,
ככל שנשקיע בו יותר - יותר נאהב אותו.
כמובן שמהתחלה אנו אוהבים אותו.
אבל אי אפשר להשוות את האהבה שהייתה לנו בלב כשרק ראינו אותו לראשונה, לאהבה שיש לנו בלב כשהוא פתאום קורא "אמא", "אבא", לאהבה שיש לנו בלב שהוא כבר משחק עם האח הקטן, מחבק אותנו וכותב לנו ברכה ואנחנו משחנשי"ם איתו ומגלים בו עולם שלם ואישיות שלמה שלא הכרנו! ואז האהבה מתעצמת אפילו עוד יותר!
אותו רעיון גם עם בני זוג,
בהתחלה יכולה להיות אהבה, חיבה, התרגשות וכו'
ופוטנציאל הצמיחה של האהבה עצמה הוא עצום
אחרי שנה עוד יותר
אחרי 10 שנים עוד יותר
ואחרי 20 ו30 שנים עוד יותר.
וגם אם קשה לנו עכשיו -
הרי אם נלך אחורה למקומות שחווינו קשיים בחיים הרבה פעמים נוכל לראות שאם לא היינו חווים את כל הקשיים האלה, את כל המשברים והרע שעברנו - לא היינו באותו מקום שאנחנו עכשיו. וכל אחד ואחת ומה שזה אומר עבורם.
כך גם אם אנו עוברים עכשיו קשיים בזוגיות שלנו - נוכל להגיע דווקא מהם ומתוכם גם לכמויות של *טוב* גדול אפילו עוד יותר בינינו.
כמה שזה נשמע מופרך, לפעמים רק מהמשברים אפשר לצמוח ולהעמיק בעוצמה הכי חזקה שיש,
לפעמים דווקא מהרע אפשר לחוות את הטוב יותר בשלמות ויותר בחוזקה ועוצמה.
וזה נכון לכל תחום בחיים - אדם שעובר ומתגבר על מכשולים וקשיים - לרוב יכול לצאת הרבה יותר מחוזק, עם הרבה יותר כוחות ותעצומות נפש שגילה על עצמו, הרבה יותר לעזור גם לאחרים, הרבה יותר לפתח את השריר של הנתינה וגם של הקבלה, לפתח ולהרחיב עוד את כוחות הנפש שלו, וגם לחוות את הטוב הרבה יותר בעוצמה כאשר הוא מגיע.
אז דווקא אחרי ריב או אתגר או קושי זוגי - אם נצליח לעבור דרכו, בתוכו וממנו נכון -
או אז נוכל גם לגלות את הטוב העמוק יותר, הגדול יותר,
מה שלא היינו זוכים לו אם היינו נשברים באמצע!
מה שלא היינו זוכים לו אם היינו מרימים ידיים בקושי הראשון או השני או השלישי.
אז אם יש קשיים ואנחנו חושבים אולי להרים ידיים?
רגע!
לומר לעצמנו - רגע, בעצם עדיין אין לנו מושג עוד כמה טוב נוכל לקבל מהקשר הזה ואחד מהשנייה עוד יום, עוד חודש, עוד שנה ועוד 20 שנים.
אז ננסה לאפשר לעצמנו את אותה השקעה והתמדה, את אותה דבקות, את אותו לימוד, וב"ה לזכות לטוב עמוק וחזק עוד יותר.
ובעצם אם חושבים על זה אז גם בהורות, גם בזוגיות, גם במיניות, גם בכל מערכת יחסים עם המשפחה, גם בעבודה, וגם בהכל - המתמיד זוכה! לגמרי זוכה ❤️
קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:
אשתי, תודה שחיכית.
היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.
זה משהו לחגוג יום הולדת 80.
לא בא ברגל...
וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.
ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?
המחשבה עלייך.
המחשבה על כך שחיכית לי.
את חיכית.
חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.
וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!
חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו
או לא להאמין.
לבחור
אם להישאר
או להיפרד
אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",
או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.
ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.
את בחרת בנו.
כל פעם מחדש.
את בחרת לחכות.
את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,
את ידעת מבפנים, שזה יגיע,
שאנחנו נעבור את זה.
וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,
שאמר לך להילחם
שאמר לך לחכות.
זמן.
כמה כמה שהוא משאב חשוב.
ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת
כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול
כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול
כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול
כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,
שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?
ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?
ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?
ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?
ומה היה קורה אם היינו נפרדים?
בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?
אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.
על מה הייתי יכול לפספס
על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי
על המשפחה המדהימה שבנינו
על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות
ושרים לנו שירים
ומחברים לנו ברכות
וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!
אתם!
אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?
אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל
ושוב נפל
ושוב קם
ושוב
ושוב
אנחנו מודל להערצה!
ממנו שואבים!
והאמת? אני מבין אותם.
תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!
תראי כמה אהבה יש בינינו
כמה עוצמות
כמה חוויות
כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.
כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.
ואיזה מזל שחיכית לי
ואיזה מזל שהאמנת בי
ואיזה מזל שלא וויתרת
ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר
ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך
ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,
ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -
אנחנו עדיין בדרך!
וכמה בהמשכה השמים צלולים
והשמש מאירה
והחיים מחייכים
וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה,
במורד הגבעה,
בהמשך הדרך הזו.
ואת, שחיכית,
וידעת
והאמנת
ובחרת
ואהבת
ללא תנאים
לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.
תודה.
את לא יודעת עד כמה תודה.
תודה שחיכית.
בעקבות בלת"ם שמיד צץ,
אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:
@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.
וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.
אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן.
ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן 
).
ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤
כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד
יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:
כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.
אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?
אתם נורמליים.
זו המציאות שלא נורמלית.
אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?
הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?
את נורמלית. אתה נורמלי.
פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?
כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?
התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?
הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?
לא מבינה את עצמך?
שואל מה נסגר איתי?!
תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!
את נורמלית. אתה נורמלי.
ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?
בעיקר חמלה.
הבנה.
לגיטימציה לאנושיות שלנו.
המון חמלה ואהבה.
לעצמי. לאשתי. לאישי.
לקחת נשימה עמוקה
ועוד אחת
להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר
ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.
ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.
ולנסות למצוא עוגנים גם כעת
ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר
לנו, ולזוגיות שלנו.
בשורות טובות ב"ה 🩵🙏
אשמח להמלצות על תחתונים.
אני לא מוצא משהו שהוא באמת נח ואני סובל מזה מאוד
תודה
אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)
לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים
אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,
זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.
