בס"ד
התפקיד שלנו הוא לברר את האמת. איפה נמצא אותה, זו שאלה מצויינת.
עכשיו, סוף ההיסטוריה הוא דבר טוב. יש הקוראים לזה 'ימות המשיח'. ו'כל העניין' זה לא בהכרח דבר טוב. אלא שזה כל העניין שבגללו אנחנו מסתבכים פה.
וכעת לדיון עצמו:
אם אני מגיע למסקנה אחת, ואת לאחרת- יש לכך הסבר פשוט. אחד מאיתנו טעה. אולי שנינו. הסיבה לטעות היא אחת משתיים. או חוסר בנתונים, או היסק שגוי. לכן, אפשר להשוות את הנתונים שעמדו לכל אחד, ואפשר להשוות את דרכי ההיקש.
יכול להיות שנגלה שאת ידעת משהו שאני לא, ולכן אני אקבל את דעתך. אבל יכול להיות שנגלה שאת קיבלת משהו כנתון, ואני קיבלתי את ההפך, וכשנגלה את זה עדיין נתווכח על השאלה מהי המציאות, מה שימנע ממנו להגיע למסקנה.
הדברים רק מסתבכים כשמגיעים לשלב שבו כל אחד מסיק מסקנות מהנתונים שבידיו. יכול להיות שיתברר שהסקת מסקנה מסויימת בדרך שגוייה, ולאחר הסבר קצר את תביני מה הבעיה ותקבלי את דעתי. אבל יכול להיות גם, וזה הגורם לרוב המחלוקות, שכל אחד מאיתנו יחשוב שהסקת המסקנות שלו נכונה, והשני פשוט פחות חכם ולכן הוא לא מבין את זה.
לכן, הדרך היחידה להגיע למסקנה האמיתית היא לסמוך על החכמים ביותר. ופה טמונה המלכודת- כל אחד חושב שהוא החכם ביותר.
ולכן יש פתרון. והוא, אם כולנו נעבוד גם על החכמה שלנו, וגם על הגאוה שלנו. אולי בסוף נצליח להגיע לאמת.
וזה מתקשר למה שנאמר בהמ הראשון, שכל אחד, בין אם הוא היחיד ובין אם הוא הרוב, צריך לשאוף לכך שכולם יקבלו את דעתו. כי אדם בריא חושב שהוא צודק. מן העבר השני הוא צריך להיות קשוב לדעות אחרות, כי עדיין הוא צריך לתת מקום לאפשרות הקטנה שהוא טועה.