היו מלא דברים ששלחתי להראות לרב (כל מה שהיה טיפהל'ה לא מושלם) למרות שחשבתי שזה כן טהור, אבל בתכל'ס זה התפקיד של הרב וזה לדעתי מובן לגמרי שאחרי כמעט שנה שלא עשיתי את זה אז אני לא אזכור...

זה לא המלצה, זה מחויב המציאות.. אין שום עניין שתדעי לפסוק לעצמך. זה אפילו אסור לדעתי. איך את יכולה לדעת?הרי תמיד תמיד יש הפתעות שלעולם לא תוכלי לצפות מראש 

האמונה שלך בגוף שלך נוגעת להכרה שלו העמוקה יותר. דיני טהרה גורמים לך להיות מודעת לגוף ולמה שעובר עלייך

אבל את הפסיקות תשאירי לרבנים.

שאם אני שואלת על אותו צבע כל חודש... אז יאללה! לזכור את התשובה!!

וב"ה אני דווקא זוכרת ובקושי שואלת לעומת פעם...

זה בעיקר הנסיבות שמצטרפות למראה.

כשיש נסיבות שחוזרות על עצמן שוב ושוב בצמידות למראה מסוים (למשל דלקת בדרכי השתן, כאב במקום מסוים בזמן בדיקה וכו'), נסיבות שהרב כבר חקר ושאל אותי לגביהן, והתיר כבר מס' פעמים, אם אני נתקלת שוב באותו מראה, בצמידות לאותן הנסיבות, אני יודעת מה התשובה.

אני חושבת שכאן הניסיון שנצבר הוא רלוונטי.

אבל בסתם מראה שאני לא בטוחה לגביו מצד הצבע או מצד הנסיבות, אני תמיד שואלת.

בפרט אחרי לידה.

אבל המצוות וחובת הלימוד חלה על כל יהודי.
ויש הבדל דק מאוד בין חסיד לבין חסיד שוטה.
הרב שפוסק לנו במראות אמר לנו שבהתחלה באים הרבה ואחר כך כבר יותר יודעים.
אם את אוהבת להיות לא חושבת ולא לומדת אז שיהיה לך לבריאות.
ואני לפחות עומדת מאחורי גישתי ולא מסתתרת תחת האנונימיות המתעתעת.

אבל כשיש נטיה כלשהי, אפילו קטנה אין עניין של ברור מאליו ואת לא יכולה לפסוק לעצמך

יפה לך שאת מתיימרת "להבין איך הרב פסק"..

ההתייחסות היא לתוכן הדברים.

מזה יודעת? קראה את דרכי טהרה? הרי שם כתוב בכל סעיף וסעיף כמעט שתמיד תתיעץ עם תלמיד חכם, והכרעות אישיות, למשל בענייני מניעה זה "עוון פלילי"

--- "השתדלנו למעט בשליחת הקורא לשאלת חכם.. אבל ברור הוא שבספר כהלכות נדה נזקק השואל לחכם בדינים רבים, ואי אפשר לענות על הכל בכתב.."

---- כמו"כ כתוב בהקדמה שהספר הזה ניתן כשיעורים לנשי תלמידי חכמים וקיבצו את השיעורים לספר, כדי שהן תלמדנה אחרות. כך שלא כל אחת יכולה להתיימר שהיא ברמתן, ויכולה לא רק להבין את הכתוב, אלא גם לפסוק...

פסיקה, גם בתחום הזה, דורשת הכרה והבנה מעמיקה לא רק ב"דינים". מה לעשות שלרב יש את הידע הזה, ולרובנו אין.

תקראי את ההקדמה של דרכי טהרה, ותראי כמה הנושא הזה מורכב. את צריכה ללמוד מתלמיד חכם כדי לרכוש את הידע באמת

ועובדה שהוא כתב שהשיעורים שהתאגדו לספר, ניתו ל"נשים נבחרות". נשים מסוימות, שנבחרו.. שהן נשות תלמידי חכמים.

פסיקה זה לא פתיחה של ספר ולימוד. זה ידע בהמון תחומים,ברמה של כמעט תלמיד חכם, ולימוד מפי רב שמסמיך אותך

אם יש לך את זה, בבקשה תפסקי לעצמך

לא רק לימוד - כמו שכתבתי כאן למטה ("מסיבה פשוטה או כמה")

שעות של שימוש רב - לשבת אצלו שעות, להתבונן יחד עם הרב בעדים ולראות איך הוא פוסק.

זה חלק בהסמכה לפסיקת הלכה שיהיה קשה מאוד לאישה לרכוש.

עם כל הכבוד.

היא עלולה לאסור את המותר.

אני פחות חוששת לאפשרות השניה.

ולא שוברת את הראש

בעלי בודק את העדים ואם יש לו שאלה הוא פונה לרב

התפקיד שלי הוא רק לעשות את הבדיקות בפועל

זה לא עדות שאז הבעל פסול מלהעיד.

זו פסיקת הלכה.

בעלי פוסק לעצמו ולנו בשאלות קלות של חלב ובשר ובשאר שאלות עד כמה שידיעתו מגעת.

מה שהוא מסתפק שהוא עלול לאסור, כלומר עלול להחמיר עלינו, בגלל חוסר נסיון - אז אנחנו שואלים רב גדול ובקיא.

אבא שלי הוא רב ופוסק במראות, והוא פוסק לאמא שלי הרבה שנים (הוא לא היה עושה את זה אם היה אסור)

על מפתח העניינים של דרכי טהרה - לא ראיתי שום איזכור לזה.

וזה מלבד מה שידוע לי, ומה שבעלי פוסק לי.

הרי אם הכל לבן וצח ברור שאין מה לשאול..

אם יש חלק לא לגמרי נקי הוא שואל רב, הוא לא פוסק לבד

מה שרציתי לומר שאני לא מסתכלת על זה בכלל, ברגע שגמרתי לעשות את הבדיקה עצמה

מבחינתי גמרתי את תפקידי, לא רק שלא מתעסקת עם זה אם יש שאלה

אלא אפילו לא בודקת אם זה נקי לגמרי או שיש שאלה, הכל בעלי עושה

אני מסתפקת במה שהוא לא יכול לעשות- שזה הבדיקה עצמה (וזה גם יותר מדי בשבילי)

ככה יש בינינו חלוקה שווה... באמת לא רואה עניין לענות את עצמי גם במה שהוא כן יכול לעשות...

א. השאלה שלי הייתה קשורה לדעה ש"מה המצב" פירטה.

השאיפה של אדם יהודי היא לגדול בהלכה, וכמובן גם ביר"ש ובלימוד התורה. כן, אני מאמינה שכל אדם צריך להיות רב לעצמו, ולצד זאת- לעשות לו רב.

תמיד יהיו שאלות פשוטות שקל למצוא להן את התשובה בספר, גם אם צריך להתאמץ, ושאלות מורכבות שבעבורן יש לשאול רב.

ב. אבל המקרה של דיני מראות נראה לי שונה. גם בגלל שזה מוטל על האישה- גם בגלל שהוא עובר בשימוש ת"ח, גם בגלל שאף ספר לא נותן תשתובות (כולן מסכימות שא"א ללמוד את הדינים מספר, ומה שיש בספרים מתאים למיעוט שבמיעוט של מקרים)

אני לא מוכנה לקבל את הטענה שאישה צריכה לשאול על כל מראה. זה לא נראה לי עולה בקנה אחד עם המצווה שלה לספור והאחריות שלה, כמו שלמדתי וקראתי עליהם.

באחד מספרי השו"ת של הרב אבינר נתקלתי בתשובה שלו לשאלה מלפני עשרות שנים, כשהיה רב בקשת אאל"ט, ובה הוא מפנה שואלת לקטלוג עדים- כדי שתקבל מושג... זה נשמע מעניין ביותר....

ג. כמו שנשים לומדות להיות טוענות רבניות או יועצות הלכה, למה שלא תלמדנה לעצמן את הנושא הכי רלוונטי לעצמן ולגופן?

בחיים הן לא יצברו שעות שימוש רב כמו שרבנים עושים.

הן לא יצברו ותק בפסיקה כמו שרבנים צוברים.

הן לא תמלאנה כרסיהן ש"ס ופוסקים באותו היקף כמו שרבנים עושים.

כבר סיפרתי פה על יועצת הלכה שבאה להתייעץ עם רב גדול לגבי פסק שפסקה לאישה על מראה שהוא אסור.

שאל אותה הרב איך פסקת לאסור?  הרי לכאורה יש את הצד הזה והצד הזה להתיר? ענתה - שהיא הסתפקה, וכדי שלא יגידו שמורות הלכה מקילות, היא אסרה את העד.

הרב צעק עליה - מה תגידי בשמים כשישאלו אותך למה אסרת אישה לבעלה? (וזה רב שבחיים לא שמענו שהרים את הקול).

נדיר שאישה תוכל להתמסר לתפקיד של פוסקת הלכה ולהקדיש את השעות המרובות הנצרכות לשם כך.

צריך להבין שלאסור כשאפשר להתיר, זה לא פחות חמור מאשר חלילה להתיר את האסור.

ואני לא מדברת על מראות פשוטים וברורים. אם כי תמיד - גם כשזה דימום ממש, יש אפשרות שהרב יתיר (בנסיבות מסויימות). אז למה לאסור לעצמנו את מה שיתכן שמותר, רק שלנו אין הידע ההלכתי להתיר?

אלא בקטע של אחריות. לקיחת אחריות.

ואגב, ברור לי שלא מדובר על מקרים של אדום שמצד אחד ברור שזה דם ולא קטשופ- ומצד שני יכולים להיות היתרים שונים (פצע, יש במה לתלות...)

הקושי שלי הוא שאני לא בטוחה מה לכתחילה לכל הדעות מותר- מה זה צהוב? וירוק?

ומכאן מתחילות הבעיות, שאני רואה עד ולא בטוחה אם בכלל יש על מה לשאול, כדאי לשאול, או חובה לשאול,

כשאישה אחרת תדע בוודאות שזה טהור.

יש דבר גדול בלשאול רב- מרגישים את מעלת ועוצמת חשיבו העניין (להתעסק בדם ושלייה... כדי להתיר אישה לבעלה), אבל אני מרגישה מטופשת לשאול על משהו שמסתבר שברור שהוא טהור (בטח ובטח כשלוקח כמה ימים לקבל תשובה).

זו נקודת המוצא- הצורך ,לדעתי, ליצור נקודת פתיחה זהה, שיהיה ברור מה בטוח מותר. כן, אפילו בדוגמאות בהדרכת כלות. לא של הספק, לא של השאלות, אלא של ה"כן" החד-משמעי. חייב להיות כזה.

ואפילו מקטין את הרבנים בעיני.

ציירת עננים שאלה מלכתכילה אז כן מלכתכילה אני ממש חושבת שאישה צריכה לדעת כמה שיותר לא לאסור סתם ולא להתיר כשאסור אלא באמת לדעת מה צבע מטמא ומה צבע שלא..

וכשיש ספק אז שולחים את הבעל לרב בטבעיות ובשמחה של מצווה ובלי בושה.

סיפרתי לבעלי על השרשור, ועל הדעות שהוצגו בו,

והוא הגיב שלדעתו ההגדרות שגויות: דיני מראות, דבר ראשון מתבססים על הצורך להחליט האם הצבע מותר או עלול להיות אסור: זו לא שאלה של הלכה ולא פסיקה, זה עניין של מציאות.

אח"כ, להחליט האם המראה אוסר או שאפשר להתיר- זו פסיקת הלכה. וכמובן שהפסיקה מבוססת על מציאות והכרתה...

ולזה התכוונתי.

אני באמת תוהה לעצמי, כל אלו שכתבו שרק רב או תלמיד חכם יכול לפסוק, 

אתן לא שואפות שהבעל שלכן יהיה רב או תלמיד חכם? ברור לי שמי שיכול צריך לשאוף להתגדל בתורה וגם ללמוד מספיק כדי ךדעת לפסוק.

גם אישה מחוייבת בלימוד ההלכות הקשורות אליה- לא כדי לשאול אלא כדי לדעת מה לעשות, "לפסוק" לעצמה...

ולא כל אחד שלמד כמה שנים בישיבה יכול לפסוק, במיוחד לא בתחום הזה.

וההחלטה אם הצבע מותר או אסור זה ממש לא עניין של מציאות,

זה עניין של שאלת רב. הרבה פעמים צבע נראה שעלול לאסור, אני שולחת לרב ומגלה שהפסיקה היא שדווקא אפשר להתיר

החלוקה שלו לא נכונה, ולדעתי זה בגלל שהוא לא חוו זאת על בשרו. זו מצווה שניתנה לנשים ובגלל שהן מקיימות אותה, הן יוכלו להעיד, שהחלוקה שלו אינה מחוברות למציאות

..לכתם כשמנסים להיטהר, אם יודעים שיש פצע וכו'.

רבנים מנוסים גם מכירים כבר מצבים רפואיים ויודעים יותר, נראה לי.

ולכן יידעו להתיר במקום שמי שלא בקיא יאסור.

אני לא רואה, מהמעט שאני יודעת, איך אפשר לפשט את זה כל כך.

ממה שראיתי בינתיים זה תחום מסובך עם אינספור פרטים ואפשרויות.

וכך כותב גם הרב אליהו.

ולא כל תלמיד חכם הוא פוסק.

גיסי הוא דיין, וכשאנחנו שואלים אותו על ענייני בשר וחלב בכלים שערבבנו הוא תמיד מעדיף שנשאל מי שעוסק במיוחד בזה. אז נכון שלא כולם ככה, אבא שלי, למשל, הוא מאלה שאוהבים לדעת ולפסוק בעצמם, אבל שוב, בדברים יותר פשוטים.

נראה לי שאין טעם להתווכח כי אתם באמת רוצים להיות יותר עצמאיים בזה.

אז יהי רצון שתצליחו בלימוד ותזכו לשמור ולעשות.

ונראה לי שכדאי שתבחרו רב שיש לו מעט זמן ומוכן להשקיע ולהסביר את הפסיקות שלו, ובזמן הקרוב כן תלכו לשאול ותנסו גם ללמוד מניסיונו ולא רק מהספרים. הרב שאנחנו שואלים הוא כזה שבאים אליו רק אחרי 12 בלילה ויוצאים אחרי 30 שניות.. מניחה שיש כאלה שלא כך

ועם סייעתא דשמיא אולי תזכו גם לעזור לשכנות

מסכימה איתי שאם לא תראי את הצבע במשך חודש שלם, או יותר כבר ייתכן שתשכחי בדיוק על מה מדובר?

זה אומר שאת לא יכולה לפסוק לעצמך..

ברור שמותר לך לשאול ולברר, אבל את הפסיקה תשאירי למי שצריך. ואם את שואלת נקודתית זה משהו אחר

עצם הרעיון של לפסוק לבד הוא בעייתי

כל אחת יודעת שהיא צריכה להיות זהירה בהלכות האלו. וכל מי שכתבה כתבה על הגוונים המותרים.

כולן כתבו שאם מתעוררת השאלה הכי קטנה, הן שואלות רב.

העומס של מעייני הישועה לא מדבר אליי בכלל.

ולא ילדתי בביות מלא
הייתי במחלקת האשפוז החדשה, נהניתי מכל רגע. ביקשתי להישאר עוד לילה...

השאלה גם מה זה בשבילך פינוק?
אצלי זה האוכל בשפע שמוגש נקי וטעים 

חדר נקי ומפנק
אחלה תינוקיה, אחיות זורמות ממש.
מה עוד הייתי צריכה?
 

נראה לי בגלל החוויות של אמא שלי משם לפני 30 שנה 😅

ואולי גם כי יש שמועה שאומרת שהם פחוצ מקצועיים אם חס וחלילה משהו מסתבך

הייתה לי חוויה שחורה שם ...

חוסר מקצועיות החל מהקבלה שהרופאה אמרה לי למה העלית כל כך הרבה במשקל ,יכולת לגרום סכרת לתינוק...(ביום שבאתי ללדת..כאילו מה המשפט הזה שייך?)

להמשיך בכך שנתנו לי זירוז ללא אפשרות לאפידורל ,סבלתי 16 וחצי שעות עם צירים לידה ,ירדתי על ארבע בבכי התחננתי ואמרו לי אין מקום בחדר בכזו נונשלנטיות מחרידה...בלי להסביר מה הזירוז עושה ולמה לצפות והאם יש אפשרות אחרת ...סך הכל הגעתי עם ירידת מים, היו צריכים להכניס למחלקה בסיכון ולהמתין יומיים שתתפתח לידה וגם לא הציעו את זה...

אחר כך המיילדת חתכה אותי בצורה לא מקצועית וגרמה לי לדימום יתר וכתוצאה מכך ההמוגלובין ירד ל6 וקיבלתי מנת דם..

אחר כך באשפוז כשחמותי באה לישון איתי, הייתה שם מאבטחת שנכנסה לחדר והכריזה שהמלווים ילכו הביתה ושהיא עושה סיבוב ושהיא חוזרת שהיא לא תהיה כאן. חוצפנית ברמות התחלתי לצעוק עליה ולהגיד לה שזה לא חוקי בכלל ושתצא מהחדר שלי. אחר כך אמא שלי פגשה בה בשחרור והטיחה בה והיא עשתה את עצמה לא מבינה על מה מדובר. הייתה שם גם רופאה שהתחילה לצחוק עליי שאני מסטולה מהאפידורל כי אני אומרת שילדתי בשלישי והיא טוענת ברביעי..

בקיצור....

לא ממליצה....

ואת כל הפרטים האלה אני זוכרת היטב למרות שעברו 11 שנים לצערי.

ילדתי שם 4 פעמים

לידה אחרונה תאומים

מאוד מקצועיים . הסבירו הכל בנחת ונתנו אפשרויות בחירה להחלטתי.

צוות מדהים, מקצועי ומסור. בדגש על מקצועי.

יש לך שם גם פגיה לכל מקרה.

מה גם שהמחלקות שם חדשות, יש אפשרות לבקש בחדרים הפרטיים ,מקסים שם. מרגיש בבית. כל הזמן עוקבים אחרייך ואחרי התינוק . קיבלנו שי ממועדון היולדות שם גם. בגדול הם ממד זורמים עם מה שאת רוצה. לגבי כשרות יש אפשרות כמובן לכשרות מהודרת, לנו הספיקה כשרות רגילה, לא ניסינו את המהדרין.

יש שם גם את העמותה הזו שכחתי את שמה שעוברת ומציעה קפה תה עוגה... הבנתי שיש גם עמותה שמביאה אוכל לשומרי כשרות למלווים . כל פעם שביקשתי אוכל גם עבור בעלי הביאו לנו. יש בחדר הפרטי ספה נפתחת למיטה למלווה מקלחת ושירותים בחדר פרטי ללא יולדות נוספות. לגבי הדלתות אני לא זוכרת כי אני לא יצאתי לטייל ונשארתי בחדר.

התחלתי זירוז ביום שלישי ,התאשפזתי במחלקה בסיכון ואחרי פחות מיממה ירדתי לחדר לידה . אחרי הלידה העבירו למחלקה ב' החדשה שם היינו עד יום ראשון . אני יודעת שנותנים 2 לילות אבל יכול להיות בגלל התאומים רצו לראות שהכל בסדר ושאני בסדר כי היה לי חום אחרי הלידה ,לא יודעת למה אבל משמיים יצא ככה ,אז לא יודעת אם זה לכולם כי בשאר הלידות הייתי לפעמים יומיים ולפעמים 3-4 ימים . בכל מקרה אחרי השחרור הלכנו למלונית שיבא בייבי בתל השומר ממליצה חוויה נהדרת ונותן המון כח לפני החזרה הביתה במיוחד כשיש עוד ילדים .... המון מזל טוב ובהצלחה !

ילדתי שם פעמיים.

הם בהחלט מקצועיים.

לגבי החוויה האישית..

לידה ראשונה חוויה מזעזעת. אפס יחס.

השאירו אותי בחדר עם כאבים, יושבת על המיטה בלי לזוז כי ככה ביקשו, צועקת ואף אחד לא בא.

כשסוף סוף הגיעה המרשימה לא בדקו פתיחה - כשהסתובבתי המיילדת הייתה בהלם. התינוק היה בספינות פלוס 2.

בלידה האחרת שהייתי שם, בגלל המלחמה, לא כי רציתי.

בחסד ה' הובלתי את הלידה כמו שרציתי.

היה נראה שהמיילדת לא ככ שולטת בליילד לידה פעילה אבל לומר לזכותה היא ממש השתדלה וזרמה איתי!

הייתה חוויה מתקנת 💖

לכן צריכים לבוא בטוחים בעצמנו ולכוון את המיילדת.

לגבי האוכל- בשתי הפעמים קיבלתי חמגשית (כי ביקשתי מהדרין) והמלווה לא יכול היה לקבל. רק אם נשאר משהו ולרוב אמרו שאין גם בשביל המלווה. הייתי צריכה לחלוק את המנה שלי עם המלווה (כי רציתי כמובן).

לגבי שבת- אין שם אווירת שבת בכלל..

ילדתי גם בשיבא וב"ה היה מדהים. המיילדת, יש שם חדר אוכל, מלא שומרות תו"מ, מהדרין, יותר אווירת שבת.

תמיד תשמעי סיפורים לכאן ולכאן.

המון הצלחה ובידיים מלאות!! 💓

יודעצ שבסוף זו חוויה אישית.

יש שם עמותה בשם ''חסדי יואל'' שמפעילה שם בשבתות מערך אוכל מהדרין מטורף. בחינם. יש אפשרות לאכול בחדר האוכל שלהם ויש אפשרות לקחת מחדר האוכל ויש אפשרות לקבל לחדר. אוכל טעים ובשפע..

הייתי פעמיים אחרי לידה בשבת בלינסון וקבלנו מהם אוכל גם לבעלי. טעים ובכמויות.

יש להם גם אפשרות לינה למלווים (לא היה בזמני חדרים פרטיים עם מלווה).

האוכל מהדרין של ביה''ח עצמו הוא אכן בחמגשיות (אבל טעים).

בשבת חסדי יואל לגמרי ממלאים את הפונקציה.

(לגבי שאר הדברים ששאלת- מבחינת החוויות שלי שם הם מקצועיים מאוד ולא דחפו להתערבויות לא נצרכות והיו קשובים אלי מאוד. ויש לי לידות ארוכותתתתת.. עברתי כמה וכמה מיילדות בלידה.. ועדיין היו סבלניים וקשובים אלי מאוד. גם באשפוז הרגשתי שיש מענה לבקשות שלי. עזרו בכל מיני פרוצדורות רפואיות שלא בהכרח היו צריכים לדאוג להם. למשל פתיחה של לשון קשורה.. ממליצה מאוד)

מעתיקה לך מהאתר את המידע על חסדי יואל:

לינה למלווי חולים בשבתות וחגים

יש לתאם עם האחראי מטעם ''חסדי יואל'', לינה בקרוואן בשטח בית החולים. כ"כ אפשר לפנות לרב בית החולים או למפקח השבת לדירות אירוח של בית החולים הנמצאות בסמיכות מקום.

לינה למלווי חולים גם בכל ימות השבוע

יש לתאם עם האחראי מטעם ארגון החסד "עזרה לתקווה", קבלת חדר בהכנסת אורחים ברח' קפלן, בטלפון: 03-9691717.

ארגון חסד למתן ארוחות

בבית החולים פועל ארגון ''חסדי יואל''. האוכל כשר למהדרין, בהכשר הבד"ץ, חדר האוכל ממוקם בקומה 1- , בנוסף ניתן לקבל ארוחות שבת בהזמנה מערב שבת בטלפון 1800-30-30-44.

אבל קשה לי לשנות מבלינסון

ושמעתי שיש שם מנתח פצצה

איכילוב לוקח בפער את כולם

לגבי הכשרות לא יודעת לענות לך

שבת שלמה הייתי עם בעלי היה תענוג

לא מנסיון אבל שמעתי המון טוב על בלינסון

 7 לידות ב"ה

מרוצה מאוד לפני ואחרי הלידה.גם במחלקה הריון בסיכון מדהימות.

בלידה האחרונה שהייתה בקיסרי היה לי סיבוך וזו הייתה מחלקה חדשה מאוד

עם כמה נשות צוות חדשות

הרגשתי דווקא מהמבוגרות זלזול

הייתי לבד הרבה שעות בגלל סיבה מסוימת וממש ישבתי ובכיתי מכאבים

והיו רגעים שלא התייחסו וזלזלו ממש ואני אישה עם סופר כוח סבל וזה ממש התיש אותי כל הסיפור הזה.

אם תרצי אכתוב לך בפרטי את המחלקה ותבקשי לא ללכת לשם

הלידות קודמות החוויה הייתה טובה בפער!!!! עם מלא אמפתיה והכלה למגוון מצבים.

מוסיפה- שהחדרים לבד זה חלום!!!! אני יולדת רק בקיסרי שמבחינתי זו הייתה מתנה להיות לבד בחדר למרות שגם עם עוד אחת בחדרים החדשים זה לא נורא בכלל.

לכתחילה את יכולה לבקש חדר לבד ייתנו לך ברצון.. אלא אם יש עומס מטורף

אז חיכיתי בחדר כמה שעות עם עוד מישהי ואז העבירו אותי

האוכל נחמד.

שבת יש דתיים אבל זה לא בית חולים דתי וגם לא ילדתי בדתי אף פעם

אז לא יודעת איך האווירה

אני באה לשם בגלל המקצועיות ואני גם בהריונות בסיכון גבוה

כך שאין לי ברירה והסיכון גבוה שם מדהימים!!!! אין דברים כאלה

זה רעיון מצוין! באמת עבד, אבל המחיר היה כבד...

(וזה גם לא חסם לגמרי את הריח שלו אז משני הכיוונים לא נשמתי)

תודה על החיבוק.

בחיים לא הייתה לי תחילת הריון קשוחה כל כך. 

או למצוא ריח אחר עדין יותר?

ויכול להיות שזה הריח של הכביסה ולאו דווקא שלו?

או שילוב של השניים?

אולי שווה לנסות להחליף את החומרי כביסה?
 

זה ממש מאתגר.

מאחלת שבע"ה ישתפר בקרוב.

בבריאות, שמחה, וידיים מלאות.

אין לי עצות, רק חיבוק 🫂 ( או אולי עדיף שלא חחח )

לי גם ממש הפריע אבל לא ברמה כזאת 

כנראה שגם זה תפס גובה עם ההיפראמזיס הפעם.

לא קל. 

1. לקנות בעצמך דאודורנטים, משחת שיניים, סבונים וכו' שמריחים לך סבבה ולהחליף מגבת גוף בתדירות גבוהה יותר.

2. לישון עם מאוורר לידך.. אפילו על מצב 1 זה עוזר.

3. להתפלל לה' 🩷

ושיעבור כבר!!! חיבוק!

זה לא ישפיע על הבל פה

עזר מאוד החלפת משחה+מברשת ושימוש במי פה.

אבל צריך לצחצח טוב.

וזה ריח נורמלי כנראה.

נגיד שהוא אכל בצהריים מאכל שמסריח לי אז עד אמצע הלילה יש ריח (ויש מעט מאוד מאכילים שלא מסריחים לי. זה לא הגיוני שאבקש ממנו להימנע מזה)

אם הוא יאכל מיד לפני שהוא מגיע לחדר משהו שהריח שלו לא מפריע לך? או יש כזה דבר

אולי איזה חולצה עם ריח של כביסה ספציפית שאהבת,

להסניף אותה חזק ולישון עם זה...

נשמע סופר מאתגר גם לך וגם לבעלך... חיבוק

בעלי היה מתבאסת שהוא רק נכנס הביתה ואני ישר מקיאה...

אין לי פתרונות.. שולחת כוחות♥️♥️

לא יודעת באיזה הריון את, אבל זה תופעה מוכרת מאוד.

מציעה קודם כל לדבר על זה, ושיבין שזה לא אישי,

אלא תופעה שהמון נשים סובלות ממנה.

(זה משפיע על עוד תחומים, ואם זה לא מדובר בינכם, אז זה גם לשאת לבד את העניין הזה)

אח"כ תוכלו לחשוב ביחד על פתרונות.

כמו: שלא יתבשם יותר מידי, או שיתקלח יותר.

חיבוק, הלוואי שיעבור לך מהר.

בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות, אמא בריאה ותינוק בריא.

אבל בחיים לא עד כדי כך קיצוני

מאוד מאוד קשה לי להיות איתו באותו החדר.

כולל מאוורר וחלון פתוח וזה פשוט לא עוזר לי. 

אצלי הייתי עוברת חדר (או מבקשת ממנו לעבור)

כבר מההתחלה ולא מחכה עד לשיא הבחילות כדי לעבור.

לדבר אפשר בשיחת ווידאו ולהיפגש אפשר בחלל פתוח ולא מקרוב מדי.

אין מה לעשות..

אבל כן להקפיד לשמור על קשר ביניכם?

אולי לצאת החוצה שתוכלו לדבר?

ואם לא שיחות וידאו ושיחות טלפון..

ממש לא לוותר על הקשר ביניכם! להילחם על זה..

כמובן בהתאם לכוחות ולא משהו שלא אפשרי אבל כן לזכור שצריך לתחזק כדי לשמור על הקשר

אבל אם לא אפשרי- אז אין מה לעשות, להשלים עם זה ולהסתפק בהודעות מדי פעם..אוהבת אותך.. תודה על **

והוא כל כך עמוס בגלל שאני ככה, שבאמת לא מגיעים לדבר.

אבל הודעה פה ושם זה רעיון ממש! 

ולא הבנתי מה עובר עלי ומה הז השטות הזאת...😱😱😱😱

סליחה שלא מעודדת,

אבל אני לא מצאתי פתרונות

כל דבר אבל כל דבר עשה לי ריחות נוראיים

סבונים שמפואים, מרככי כביסה - רק מהריח הייתי טסה להקיא.

והריח בחדר שינה גמר אותי!!

לא הייתי מסוגלת לישון

אולי אולי אולי עזר לי לפתוח חלון שיהיה רוח ממש חזקה.

אבל האמת, גם לזה היה ריח נוראי.

בגדול חייתי בתוך מזבלה כמה חודשים ופשוט ניסיתי לנשום רק מהפה.

בעלי היה יוצא מהקלחת והייתי צורחת לו שהסבון שלו מסריח ורצה להקיא.

בת דודה שלי אמרה לי שאחת השיטות היא להחליף לסבון אחר.

ככה דלא תהיה התנייה אוטומטית.

תביני- אני 6 שנין אחרי ההריון האחרון ועדיין יש ריחות שמוגדרים 'ריח של הריון' בבית.

סבון כחול לא נכנס אלינו

בקיצור- נסו להחליף סבונים ואחרי ההריון תנסו לחזור לישנים. אולי יעזור. 

סבונים, שמפואים, מרככים, מרככי כביסה, סבון כלים, דאורדורנטים, משחות שיניים, מי פה, ואסור להשתמש בבשמים..

זה משהו שהוא מעבר לזה..

תודה על התגובה ❤️ 

הייתי מנסה מח 1

לבת דודה שלי זה עזר עם היפאמזיס

ונשמע לי מתאים למצב הספציפי הזה.

חיבוק ענק

חזקי ואמצי!

אין לי עצה טובה יותר ממה שנתנו פה אבל רק להגיד לך שזה באמת סיוט ועברתי את זה גם. לא הייתי נושמת.

חיבוק גדול!!

וכל מה שהרחתי היה ריח הגוף שלו

רציתי למות והקיא! אבל לא יכולתי לקום כי הבת שלי הופיעה.

כיסיתי את האף עם היד ואחר כך גם עם טישו

אדם נורמאלי לא היה מריח אותו כזה חזק כלומר לא היה מדובר באדם מסריח

אבל אני מריחה הכל כך כל חזק ופשוט סבלתי סבלתי

בקיצור ממש ממש מבינה אותך 

אבל נשמע שהמצב הרבה יותר קשה מזה ואין לזה סיכוי..

שמעתי שיש אחות בתינוקיה ערביה

אני ממש נהנתי.

אין לי מושג לגבי אחות ערביה, אבל בכל התינוקיות של בתי החולים בארץ יש אחיות ערביות.

אולי במקרה יש איזו מחלקה או שתיים בלי, אבל בכל בתי החולים יש

אני בכל מקרה לא שמתי בתינוקיה בלי קשר לאיזה אחיות היו שם 

ואיל האוכל שם?

צוות תינוקיה מושלם, יכול להיות שהייתה ערבייה לא זוכרת אבל הייתי שנה אחרי בבית החלמה אחר ובלי השוואה בכלל. הדסה בייבי מקצועיות ונחמדות, אוהבות את התינוקות ממש!

מבחינת אוכל יש שפע ו2 ארוחות בשריות ביום שבשבילי זה היה פלוס. לא יודעת אם ברמת מסעדה אבל טועם סבבה ומגוון.

גם שירות חדרים טוב היה לנו איזה תקלה מיד באו לתקן והציעו לנו להחליף חדר.

לקחת ויטמינים ,b12,ויטמין c,d,

לפעמים החוסר שלהם גורם לנשירה וכאלה

אפשר גם למרוח מסיכה פעמיים בשבוע, להשתמש בשמפו ומרכך איכותיים שמשקמים ...

יש גם אמפולות מיוחדות שעושים אצל ספרית שמחייה את השיער..תבדקי

ואני לא מבינה כלום במסכות וכאלה

יש משו שאת ממליצה? 

אבל זה הפיתרון המרכזי בעיני

החלקה

גם אני עושכ כושר ומורידה כיסוי אבל יש לי החלקה...

וחוץ מזה להשקיע במסכה טובה גם עוזר

כלי ועפה בעברו לפחות

וגם נוח לי לפעמים שאני יכולה לעשות קוקס עם קצת נפח מתחת למטפחת ועם שיער חלק ממש בטח אי אפשר

שבעיני נתנה תמורה טובה למחיר

אם יש חכמות ממני עם המלצה טובה גם אני אשמח

יחסית קצר.

יותר קל לתחזק, ולא צריך למעוך ולעצב אותו עם מלא קליפסים. וכשמורידים את הכיסוי הוא נראה יותר קליל וכיפי

שגרת טיפוח טובה לשיער.

שלי חלק אז אין לי מושג במה טוב ואיזה חברות או חומרים,

אבל הבנתי שזה ממש משפיע מהבחינה הזו. שיהיה מלא לחות ונעים ואז גם עם ברק..

כשאני מורידה בבית אני מיד עושה קוקו נמוך. לא אוהבת את השיעור אסוף גבוה, זה חושף את כל המפרצים. 

אני גם מנסה לשים קרם שיער ששמתי לפני החתונה, אבל ברור שלא באותה תדירות.

גם אחרי החתונה כדי לטפח את השיער. כשאני יודעת שאני לא מתכננת לצאת מהבית באותו היום, יכול להיות שאני אפילו אשקיע לסדר אותו עם קרם וקליפס, מיד נותן תחושה טובה.

וגם תרמתי את השיער גם אחרי החתונה, הרבה יותר נוח כשהוא קצר יחסית.

אפשר להכין עיסה כזו (יש כל מיני פטנטים והסברים בגוגל),

אני מידי פעם קוראת ובגדול מכינה לבד

החינה מחזקת את השיער, מבריאה אותו ומאפשרת להינות מצבע שיער יפה וטבעי לחלוטין, ללא כימיקלים, לאורך זמן יחסי.

(החינה משפיעה טוב בכלל, מייחסים לה כל מיני סגולות)

אפשר להכין עיסה כזו (יש כל מיני פטנטים והסברים בגוגל),

אני מידי פעם קוראת ובגדול מכינה לבד

[צריך בשביל זה בגדים שאפשר ללכלך/ מגבת גדולה, כובע רחצה, מטפחת משומשת או כובע ים ישן] לתהליך עצמו צריך פניוּת ויום חופשי כי התהליך לוקח זמן]

החינה מחזקת את השיער, מבריאה אותו ומאפשרת להינות מצבע שיער יפה וטבעי לחלוטין, ללא כימיקלים, לאורך זמן יחסי.

(החינה משפיעה טוב בכלל, מייחסים לה כל מיני סגולות)

אלא אם כן, יש לך דרך לעשות בלי ריח.

רוזמרין - לוונדר נוכח מאד

רוזמרין אישית יותר נעים. 

זה ישמור לך על הצורה של השיער יפה

את יכולה לשים עליו גם קרם לחות לפני וזה ישדרג

כשנמצאים הרבה שעות עם כיסוי ומתחת גולגול שמערבב את השיער, זה באמת נראה פחות טוב פזור כי השיער תופס את הצורה

דרך קופח נראה לי שיש הרבה המתנה (אבל שווה לנסות לבדוק). זה אמור להיות זול משמעותית, אבל לא יודעת אם את יכולה לבחור את המטפלת. זה נקודה שכדאי לבדוק.

בפרטי בעיקר דרך המלצות.. תנסי לכתוב אזור וסגנון/מה חשוב לך ואולי יהיו כאן המלצות בשבילך 

די מתייאשת מלמצוא.

אולי אאזור אומץ מתישהו

תודה

לקופת חולים יש רשימה של מטפלים שעובדים איתם בהסדר וזה זול משמעותית.

גם ככה וגם בפרטי צריך להתקשר, לנסות להבין אם מתאים, ולפעמים אפילו מגיעים לטיפול ומבינים שזה לא זה..

אבל כשמוצאים את המטפלת המתאימה זה פיס!! מתנה ככ משתלמת לעצמך

תלוי הרבה

שינוי משמרת? פתאום זה אנשים אחרים לגמרי

יום פחות לחוץ?

המון דברים..

מקושרת לכל מיני קבוצות ממקומות שונים

אם את רוצה יכולה לשלוח לי בפרטי מה את מחפשת ואנסה לעזור בתיאום

פעם אחת לקחתי המלצה ממישהי,

פעם אחרת לקחתי דרך הקופה ובחרתי לפי תמונה בחיפוש בגוגל, היא היתה נראית לי אמפתית.

אם את ברשתות - מישהי שאהבת את התכנים שלה.

וכל אחת כותבת בקצרה את התחום שהיא מתמחה בו, תראי מה מדבר אליך.

הוצאתי רק מפני שרצינו הריון.

אין לי מילות עידוד חוץ מזה שאולי זה היה לי הכי נוח מהבחינה שהורמונים לא שיגעו לי את הגוף. אז העדפתי מחזור ארוך .. ואפילו כתמים לפני מחזור מאשר להתמודד עם ההשפעות השליליות של ההורמונים מהאמצעי המניעה האחרים

זה מאתגר, גם אני ככה

כל מחזור זרמים של דימום כמו אחרי לידה

הלוואי שהיה פתרון טוב יותר וללא הורמונים

יכולה אולי לנחם שעם הזמן, אחרי תקופה ארוכה עם ההתקן המחזור המסיבי ירד ליום אחד.

🫂

למה תחבושות ולא טמפון?

בדימום כבד טמפון הרבה יותר נוח

הייתי מסתובבת עם טמפון + תחבושת, שניהם מהסוג הכי סופג שיש.

הייתי מחליפה טמפון כל שעה-שעתיים, אבל גם אם פספסתי קצת זה לא היה כל כך נורא כי היתה גם התחבושת להגנה.

וממליצה בלי קשר, לבדוק המוגלובין. כי לי הדימום החריג הזה פגע עם הזמן במאגרי הברזל.

כמה זמן את איתו?

יכולה לשתף שזה ככה בהתחלה(הייתי עם התקן כמעט 3 שנים) אחרי 4 חודשים בערך המצב השתפר והגוף שלי חזר לעצמו. אם את בטווח הזה אז תדעי שעוד מעט הגוף שלך יתרגל להתקן ויהיה בסדר.

אני סבלתי מדימום וסתי מוגבר מאוד כמו שתיארת אבל ב''ה זה השתפר, ואחרי שהגוף מתרגל זה לפי דעתי אמצע מניעה מעולה!!

במקום להחליף כל פעם את כל המצעים

ממש ממש ממליצה

עלה 60 לאחד, קניתי שניים שיהיה להחליף למחר ולא אהיה חייבת לכבס ביום של הפספוס.

זה גם שומר על הסדין וגם סופג יחסית מהר והרבה אז רוב הפעמים שומר גם על השמיכה ואני מחליפה לו רק סדינית ופיג'מה ואת השמיכה רק מאווררת.

הסוג הפחות מוצלח (הוא גם בסדר אבל יותר זז) הוא עם הרבה דוגמאות וצבעים, הסוג שממש אהבתי היה שם רק בצבע לבן עם כוכבים זהב כאלה, לא זוכרת איזה חברה.

קניתי גם אחד משיין, הוא הכי גרוע

ראיתי שיש לפוליז ובסופר פארם.

בזאר שטראוס אין בקרבתי

אם ההסתרה גובה כ"כ הרבה השקעה, אולי אפשר לוותר על זה?

לפחות לסביבה הקרובה תספרי ותרגישי בנוח

המון מזל טוב

אפשר לא לספר

אבל לא להתאמץ להסתיר.

בצורה בולטת מאודדד

מוכר ככ!!

האמת כן השתדלתי ללבוש רחב עד שבוע 14 כזה..

שיהיה קצת סודי לבינתיים..

אולי סריגים?

או סרפנים?

בע"ה שיהיה לך בבריאות ובקלות!! וילד בריא בע"ה 

(ואולי עוד מעט יהיה שוב מלחמה ולא תתראי עם הרבה אנשים🫣)