צבאות השם

לא היתה את ההתלבטות הזו שם

@מושיקו

@נפש חיה.

ומה זה אומר לא פורמלי?

פורמאלי- רשמי, יעני הבית ספר.
לא פורמאלי- לא רשמי, יעני לא ממש קשור ישירות לבית הספר או לכל מוסד רשמי חינוכי כלשהו.

מחנך לערכים- נותן את הפאן החווייתי, ה מעשי- האידאליסטי. מי שברגיל לא עוסקים בו בבית ספר.

תנע"ר זה גוף.. זה די מורכב חוקית.

שמביע בכנות הרגשותץ אישיות. לדעתי זה מפריע לא תורם לדיון חופשי וכנה.

כשגדלתי הייתי מדריך וקומונר באריאל.

או מוסד חינוכי?(זה לא לגמרי סותר, אבל מה זה צריך להיות קודם)

בעיני אריאל נותן מענה כשר למה שכבר קיים זה מספיק חשוב כדי להצדיק את זה.

זה לא עונה על השאלה האם ללכת בכלל לתנועת נוער והאם בכלל יש ערך בקיומה או שזהעלול להיות בזבוז זמן. איך למשל היית מתמודד עם טענה של ביטול תורה?

ג. דוק ותמצא את אבי דור הכייפות הסרוגות 
וממשיכיו- תלמידיו- 
יוצאים ומשקיעים ממרצם בחינוך לא פורמאלי/ ריכוז והדרכת נערים
שנושאים פירות עד היום...
מסקנה- 
יש חשובות ערכית לתנועה.
הן כבשלמה לחינוך הפורמאלי
והן לדימויו העצמי של הנער כמחנך
וכדמות משפיעה בעיצוב עולמו של החניך.
לעיתים  אף יותר מהמסגרת הפורמאלית!

אם המטרה שלה היא לחנך את הנוער. אני לא אומר שזה לא ערך, אבל זה שמבוגרים מחנכים את הנוער מוציא את התנועה מידי הנוער. הבנת?

והשאלה היא לא רק על מדריכים, אלא גם על חניכים שטוענים לביטול תורה..

מקבלים מבחינה פורמלית
ולעתים
זה חשוב יותר מן המסגרת הפורמלי.
ומחזק אותה במקרים מסויימים.
ולעניין החינןך
נכון שבצוות ההנהגה הכללי של התנועה יש מבוגרים הנוטים לצד החינוכי הרשמי
אך המדריכים לא פחות מן החניכים - מגיעים עצמם עוד כשהם נמצאים במערכת!
דווקא היות המדריכים יחסית קרובים בגילם
אל החניכים
הבנה מה הם רוצים ולמה הם מסוגלים
מקפיצה את הקשר ואת מידת הקבלה מהם.
דוגמא פשוטה.
לו יעשו "ערב הכנת שיעורי בית" או לפני בגרןת מפגש כלשהו
או משהו אחר שיש בו פן לימודי. כמה חניכים יישתתפו ברצון לעומת מסגרת מחייבת?
כמה חניכים באים לפעילות לפי כללי התנועה
לבושים כחול לבן ובזמן
מבלי שאיש כפה עליהם לעשות כן?
כמה חניכים מתפללים או נחשפים למסורת ולהלכה ונלהבים לקיימה מפנימיותם? מתוך רצון חופשי?
האם הם היו נענים לבקשת המערכת הפורמאלית לעשות כן?למה?....
האם וכמה יש "תאקלים" עם ילדים בתנועה בבעיות התנהגות של קבלת מרות וכד'
בהשוואה לחינוך רגיל?
מה הגורם?.....
מה יותר חזק-זכרונות מהלימודים או מהסניף?.....
וכן על זה הדרך.
"למה כן" חשיבותו עולה בהרבה על
"למה לא".

כדאי לשקול רווח מול ה"הפסד" לכאורה
נראה שהרווח לטווח הרחוק יכריע...
כך בעיניי.

מה גם שנראה לי שהייתי סבבה של מדריך.

אני לא בטוח שאני צודק אבל נראה לי ש@א"י זה קשה היה חניך שלי תשאלו אותו..

וגם שאר החניכים שלי כשיוצא לי לפגוש אותם פה ושם אני בסך הכל שמח ממה שיצא מהם למרות שאין לי מושג אם זה בזכותי או לא.

אבל אפילו זה שהם לא היו בבנ"ע שווה את המאמץ בלי שום דבר מעבר.

אני חושב שדי"מ והמדריך השני שלנו נתנו לכל החניכים כיוון חזק של להיות דוסים ואני ממש לא יודע אם זה היה קורה בלעדיהם, כי הרבה פעמים מה שדרוש זה באמת דוגמא אישית ולא הרבה יותר. תודה רבה די"מ!

היה אצלנו בני עקיבא ונסגר לפני שלוש שנים בערך וב"ה נפתח אריאל . חניכה לא הייתי, שנה שעברה הייתי מדריכה והשנה קומונרית בסניף המתוק הזה!! עוד מעט מסיימת שנה קומונה תוך כדי שמינית!

בני עקיבא הוא מקום מאוד מיוחד זה שיש בנות זה לא אמור להפריעה אין פעולות משותפות יש רק מפקד משותף

(כלומר לא בגילאים שהייתי שם)

אחר כך כשזה כן היה רלוונטי שפטתי את הפעילות לפי האופי שלה. אם הפעילות הייתה לא רצינית במקום להפריד אותה עדיף שלא תתקיים...

זה לא בשבילו. עדיף שישב וילמד בבית המדרש. 

תנועת נוער דתית נועדה, לדעתי, לצעירים שאין סיכוי שאת שעות הפנאי הם יעשו בלימוד. וכן, היא לרוב נועדה לכאלה שלא יכולים להימנע מקשרים עם המין השני, בגלל שהם חיים ממילא בחברה שבה זה מצוי. אותם תנועת הנוער מצילה בכך, שהקשרים שלהם הם עם נוער דתי.

אריאל נוצרה אחרי שהשתתפות בתנועת נוער הפכה לדבר נורמטיבי שאי אפשר להימנע ממנו. היא נותנת מענה לנוער תורני יותר, ואני שמח שבתי הולכת לשם.

מי שהולך להדריך בתנועת נוער כדי להעלות את הרמה הרוחנית שם, עושה מצוה גדולה. הנוער שלנו זקוק לדמויות כריזמטיות מהסוג הזה, וככל שהם יהיו יותר תורניות כן ייטב.

אני עצמי נמנעתי מתנועת נוער בגיל ההתבגרות, בגלל בעיית העירוב. אריאל הייתה אז תנועה מאוד קטנה, ושמעתי מעט מאוד על קיומה. 

לפני הכל, ואחרי הכל, הם הכי

לא

כן

אני מדבר כתנועה בור שיש יחידים שהם סבבה.

אבל בתור תנועה ומה התנועה שואפת.

היא לא מפחדת ממה שכתב הרמב"ם?

דֶרֶךְ בְּרִיָּתוֹ שֶׁל אָדָם לִהְיוֹת נִמְשָׁךְ בְּדֵעוֹתָיו וּבְמַעֲשָׂיו אַחַר רֵעָיו וַחֲבֵרָיו וְנוֹהֵג כְּמִנְהַג אַנְשֵׁי מְדִינָתוֹ. לְפִיכָךְ צָרִיךְ אָדָם לִהִתִחַבֵּר לַצַּדִּיקִים וִלֵישֵׁב אֵצֵל הַחֲכָמִים תָּמִיד כִּדֵי שֵׁיִּלִמֹד מִמַּעֲשֵׂיהֵם. וִיִתִרַחֵק מִן הָרִשָׁעִים הַהוֹלְכִים בַּחשֶׁךְ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְמֹד מִמַּעֲשֵׂיהֶם.

בהחלט כן.

לעניות דעתי זה תלוי איזה סניף, יש צורך מסויים בסניפים מעורבים.

למשל מקומות שאם היה או אריאל או הצופים, אז יש מקום לסניף מעורב, כי זה הרע במיעוטו.

אבל רוב הסניפים המעורבים זה סתם מיותר לדעתי.

ובלי קשר למעורב, לדעתי בישובים שבכל מקרה יש פעלויות של הנוער, הסניף סתם מיותר.

ויש לי הרגשה שאלה שגדלים בהפרדה , כל הנושא מעסיק אותם כל היום בצורה בהחלט מוגזמת ורק בגלל זה כל היום דנים בזה , לטעמי ההפרדה יכולה הרבה פעמים דוקא לגרום להקצנצ מחשבות לא הכי צנועות.

את דעתי על העניין הבעתי כאן.

שניהם נפרדים.

אריאל, לדעתי, היא תנועה מיותרת (בעיקר למי שיודע את האמת ההסטורית לגבי הקמתה) שרק מרבה פיצול, פילוג וסכסוך. לענ"ד, יש מקום בבנ"ע גם לסניפים נפרדים ואפילו לסניף בנים-סניף בנות כמו המודל שיש באריאל (ולא שאני תומך במודל הזה).

תנועת נוער היא גוף שיכול להיות חשוב וטוב ולבנות את הילדים לקראת חיים של עשייה ותפיסת עולם חברתית יהודית שאי אפשר להעביר בחינוך פורמלי. לצערי, התחושה שלי כיום היא שההכשרה וההכוונה לחניכים מתמקדת בהשגת מטרות פשוטות רדודות וקלות ולא בעבודה אמיתית ובניית חברה יהודית ובריאה. דוגמא קלאסית למטרה כזאת היא החינוך לנפרדות (שעל אף חשיבותה, שאני ממש לא מערער עליו, ההתמקדות דווקא בה היא בעיני סמל של דחיפת הסמלים בצורה שטחית למרכז על חשבון עומק).

1- על ההפרדה,

עם ישראל שנים שרד בזכות ההבדלה,

בין ישראל לעמים

בין הקודש לחול,

וכן, גם בין בנים לבנות.

אין הרבה רבנים שמתירים את הערבוב הנורא

שיש בבנ"ע,

אתם אומרים, אנו בעד

עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל,

אבל תורת ישראל טיפה נאבדת לי

בכל הסיפור הזה...

2-מה זה "מטרות רדודות"?

בחייאת, אתה חושב שבאריאל

מה שמטיפים לו היא ההפרדה?!

תהיה רציני...

וגם אם זו המטרה, זה עדיף מבנ"ע

שמחנכים לתורה, אך עצם הערבוב

כבר נוגד את ההלכה,

כמו "טובל ושרץ בידו":

3- אז למה לא בסניפים הנפרדים בבנ"ע?

כי זה הבדיעבד,

כי מי שנחשב שם זה הנפרד,

ויש בבנ"ע את האמירה:

"רוצים נפרד? אהה... בסדר, יש אפשרות..."

התנועה נגד הפרדה!

רוח התנועה נגד הפרדה!

4- גורם לפילוג?

מה הקשר?

הייתה חבורה בבנ"ע שהנגדה לדרך,

מה הבעיה בכך?

לפני בנ"ע היו את בית"ר,

ועדיין הקימו, בצדק.

כך גם כאן,

דרך אגב, אני מכיר את הסיפור

ההיסטורי על ההקמה, ודי טוב...

אז נראה העובדות שבידך מוטעות,

היו חבורה של מרכזניקים נלהבים

שכאב להם ה"מעורב"

5- אני מאוד מעריך את מה שבנ"ע עושה

וחושב שאריאל צריכים ומוכרחים ללמוד מהם בכמה דברים,

אך הערבוב הזה נורא ונוגד את דעת ההלכה,

מצטער שהארכתי, יש לי בטן מלאה על כל הנושא הזה...

זה ממש לא לכתחילה הם כאילו 'עושים לך טובה'

שיש גם את האפשרות הזאת בכלל...

איפה 'תורה ועבודה', עוד אומרים קודם כל תורה, לא מזלזלת חלילה! באמת שלא! זו תנועה טובה ויש לה מקום...!

אבל אם השאלה מה האידיאל- אז כמו שאני רואה אותו- תנועת אריאל!

שניהם נפרדים.

אריאל, לדעתי, היא תנועה מיותרת (בעיקר למי שיודע את האמת ההסטורית לגבי הקמתה) שרק מרבה פיצול, פילוג וסכסוך. לענ"ד, יש מקום בבנ"ע גם לסניפים נפרדים ואפילו לסניף בנים-סניף בנות כמו המודל שיש באריאל (ולא שאני תומך במודל הזה).

תנועת נוער היא גוף שיכול להיות חשוב וטוב ולבנות את הילדים לקראת חיים של עשייה ותפיסת עולם חברתית יהודית שאי אפשר להעביר בחינוך פורמלי. לצערי, התחושה שלי כיום היא שההכשרה וההכוונה לחניכים מתמקדת בהשגת מטרות פשוטות רדודות וקלות ולא בעבודה אמיתית ובניית חברה יהודית ובריאה. דוגמא קלאסית למטרה כזאת היא החינוך לנפרדות (שעל אף חשיבותה, שאני ממש לא מערער עליו, ההתמקדות דווקא בה היא בעיני סמל של דחיפת הסמלים בצורה שטחית למרכז על חשבון עומק).

אני מאוד התנגדתי ל"יחד"

ולרפיסות קומה בפני החרדים,

אך לבצע הכללה גסה ולהגיד שמי

שהקים את אריאל "מפלג" את המגזר?

לפי מה שאתה אומר-

תכלס-

אסור להקים ישובים- זה גורם פיצול,

אם אינך מרוצה מחינוך ילדיך- אסור להקים בי"ס חדש,

אתה מבין שזה לא שחור לבן?

מותר להתפצל, לא לפלג,

השאלה אם זה בא ב"אהבה" (עיין ערך "אריאל"

או בבעיטה, (עיין ערך "יחד")

בין התנועות. או בין הרוח אחת של השניה
ולא אמורים להיות משחקים של "אנחנו יותר"
למה?
כי הפיצול התחרש מכיון שהאידאולוגיה קצת שונה [וזה בסדר גמור!]

והאחד משלים את חברו במקרים מסויימים.

 

"מי יותר"
צריכה להיות הבנה עקרונית-
האידאולוגיה שונה
ממנה נובע הפיצול
כשם שנוצרו עוד פיצולים בעם שלנו שנסובו על אידיאולוגיה שונה.
מותר שיהיה אידיאולוגיות.
מותר וזה בסדר לחשוב אחרת!
הבעיה נוצרת
שכל אחד בטוח שהאמת בכיס שלו
ולא כך היא. 

[מכאן אגב היחס הבעייתי לרבנים/ לתורה/ לא"י/ לעמ"י.....]

נכון שדיתה ד' עדיין לא מבינים את המורכבות, ולכן היחס הוא של "אני יותר"
ואולי גם אחר כך קשה להכיל את ההבדלים.
בראיה בוגרת ומעמיקה
צריכים להבין שלמרותצ המחלוקות
"יש פה קו מאחד ולא מפלג
ואם אנחנו רוצים בטובת העם והארץ- כולם- 
יש מקום לפסוק בנחמיה

בהבנה שיש צורך בשני ההיבטים לטבת הכלל.

וכל אחד יבין מכאן מה שירצה.
צא ולמד מה בין זה ליחס הפיצול מרכז- הר המור שהוא נושא מושתק.

נכון- כ"א רוצה להדגיש את ייחודיותו בשביל להבין את האידיאולוגיה ולפעול על פיה
לא נכון- זה לא דריכה אלא הבנה מחדדת את ההבדל ומכח זה את הפעילויות הנגזרות ממנה.

והרבה דברים שממש לא גורמים לי להעריך יותר את אריאל בגלל זה. אני מאמין שהיו כ"כ הרבה דרכים אחרות להסביר מה טוב בתנועת אריאל, בלי להזדקק פעם אחת בלבד אפילו, להזכיר את צמד המילים "בני-עקיבא". ולמען האמת, אני מאתגר את אריאל - תבנו מערכי פרסומות שלמים, במשך שנה שלמה, שלא תוזכר בהן פעם אחת העובדה שאריאל היא תנועה נפרדת - כולם יודעים את זה כבר, כעת נראה אתכם מתעלים מעל זה ומוצאים דרך אחרת להצדקת קיומכם מעבר לעובדה שאתם נפרדים. כי נפרד אני גם בבית נפרד, אתם יודעים...

לדעתי, ונראה לי שרובכם חולקים עלי, עדיף בני עקיבא.

אני גדלתי (וגדל) בשכונה סופר דוסית שהיה בה רק אריאל. גם לזה לא הלכי כי החבר'ה בו לא היו מספיק דוסים יחסית לחינוך שלי.

עכשיו אני עולה לשביעית, והתחלתי להדריך בסניף בני עקיבא שהמפקד בו מעורב אבל הפעולות נפרדות.

היתה לי אופציה להדריך באריאל, אבל העדפתי להדריך בבני עקיבא משתי סיבות: א - בפועל רוב המגזר הדתי לאומי הוא בראש של בני עקיבא ורק מתוך התנועה עצמה אפשר להשפיע. ב - הרגשתי שכבר לוחצים יותר מדי בעד הפרדה ונגד מעורב שכבר שוכחים איך להתייחס לבנות וכאשר מגיעים למצבים שבהכרח מעורבים לא יודעים לתקשר עם הבנות (זאת הסיבה העיקרית)

תחלקו עלי, אני רגיל לזה... זו דעתי.

גם בבני עקיבא גם בעזרא וכעת אני מדריך באריאל ותכלס אני חושב שזה האידיאל 

פי אלף יותר מאשר בביה"ס.

(למרות שזה היה קשור מאד גם לשבט הספציפי שהייתי בו, אם הייתי בשבט שונה זה היה שונה..) 

הייתי חניכה שרופה, חב"ב פעילה, מדריכה משקיענית ומוערצת וקמונרית בלתי נשכחת באריאל.

הייתי גם מרכזת בעזרא (סניף נפרד ודוס)

וגם עבדתי בבנ"ע עם חב"ב. 

אני מאמינה גדולה של תנועות נוער.

מאמינה גדולה של חינוך לא פורמאלי, של עשיה ושל נתינה.

אני מאמינה גם בהתנדבויות כמו כנפיים של קרמבו, שלוה, ידידים, שמחה לילד וכו'

מאמינה גדולה בנוער ובכוחות שלו.

אני חושבת שזה הדבר הכי טוב שנוער יכול לעשות. ומי שלא הולך לדברים כאלה הוא פארש 

לגבי מעורב או נפרד- אני מאמינה שיש אפשרות לחיות כחברה מעורבת צנעה לכתחילה. אני חיה היום בחברה כזו- והוא בהחלט צנועה.

אבל אני יודעת שלמעשה זה לא ככה. ורוב המקומות שמנסים לקיים חברה כזו לא לחלוטין עולה בידם.

(מצד שני- הייתי גם באריאל. גם שם עם כל הנפרד- היו גם דברים לא צנועים.)

אני יודעת בודאות שאני אנסה בכל מאודי לשלוח את ילדיי לתנועת נוער.

נפרד או מעורב? ימים יגידו. זה גם מאד תלוי מה יהיו האופציות.

אני גם מאמינה שהכל תלוי בחינוך שהילד מקבל בבית. כבר ראיתי כאלו שהיו במקומות מאד מעורבים- ושמרו על עצמם, וכאלו שהיו באריאל- ולא שמרו על עצמם בכלל.

הן הגיל, והן אופי הפעילות ומטרת המפגשים משפיעים מאוד על הסוגיא הזו.

ולא התחברתי לא לפה, לא לשם, ולא למושג בכלל. אני מהאנשים שהעדיפו תמיד ללמוד ממבוגרים מאשר מתיכוניסטים. תנועת נוער נראתה לי (כילד) כמו נסיון של ילדים להתאגדות שוויצרית ולאשליה של כוח.

אני כן ממש שמח שהמושג הזה קיים, בשביל אלו שמתחברים אליו. ומאוד מעריך אותם על דברים טובים שיצאו משם. אני, בכל זאת, לא שייך לשם.

היה ברור שהבנות מגיעות לעל האש ומשחקים איתם קדורסל(!!!)

ואני עוד מישוב ותיק בשומרון....

אריאל כי בא לי תורה..

עדיף על מפריד.
לא?

ולגבי האידולוגיה אפשר ליראות את זה כבר בסיסמאות של תנועת הנוער

בני עקיבא=תורה ועבודה. יש את התורה ויש את העבודה שהיא בעצם החול וחיינו ואין בינהם קשר.

אריאל= תורת חיים בעוז תורה שניכנסת לחיים ולא מנותקת מהם

אלה לדעתי ההבדלים בהשקפות

כי מה שכתבת זו שטות מוחלטת.

בני עקיבא=תורה ועבודה. יש את התורה ויש את העבודה שהיא בעצם החול וחיינו ואין בינהם קשר.

המציאות השלמה של התורה היא בארץ ישראל. בחיים יוצרים ומתפתחים שהם הם התורה ממש.

פרשנותך אולי מעידה על גישתך לחיים, אבל ממש לא על דרכה של תנועת בני עקיבא.

אדם שמסתכל על העולם כעל קודש מול חול ראייתו מצומצמת והוא זה שמחסיר מן התורה בכך שזורק החוצה את העולם הזה ואת הביטוי המעשי של קיום התורה. 

לעומת זאת הרב קוק מגדיר את ההרמוניה המלאה בין האידיאה האלוקית לאידיאה הלאומית כקודש קודשים.

תורה ועבודה זה קודש קודשים! זה חיבור הכוחות בעולם אל הי"ת!

"ראשינו בעמקי תורתה, כפינו ברגבי אדמתה". הלוואי ונזכה.

מחביות ודברים שעברתי בתנועה עד שעברתי.....

אז אני מניח שלא היית באיזה שהוא סניף

סליחה, אבל בביקוח אמורים להשתמש בעובדות

תודה על הצורה הנפלאה שבה הערת את עיני ביחס למקומי בעולם<צ>

עזרא היה לי ממש ממש מוריד מבחינה רוחנית.. היה לי בשבט בנות שהיה להן חברים והן דיברו על זה כל הזמן.. וסיפרו בדיחות לא צנועות וראו דברים ממש לא ראווים.

ואז שהבנתי שזה ממש אבל ממש לא בשבילי עברתי לאריאל שפשוט הרגשתי בו עלייה רוחנית מטורפת.. 

המדריכה שלי ההייתה מדהימה, דוסית אבל ממש ממש לא חונקת וקומונרית שפיצית בטירוף..

לפני שבוע נסעתי לבת דודה שלי ל4 ימים והיה לה מלא פעולות בבני עקיבא. אז באתי איתה, וזה היה ממש זוועה. כל הבנים מדברים עם הבנות ואף אחד שם לא שומר נגיעה.. למדריכה שלה יש חבר. והמדריכים והמדריכות (שאמורים לשמש כסמל לדוגמא!!) לא שומרים נגיעה בכלל ורואים כל מיני סרטים לא צנועים בעליל. בפעולות הם מעבירים מסרים על שמירת ההלכה וכו'. ואחרי 10 דקות הם עוברים על ההלכה.

הרגשתי שבני עקיבא זו פשוט צביעות.

כשהמציאות הבסיסית היא חטאים ואווירת פריצות.

לחנך לערכים מתוך חטא זה מגוחך.

ההבדלים בערכים עצמם זה כבר עניין משני לזה.

אריאל לדעתי זה להגיד שהתורה היא חיינו 

וזה לא משהו "כבדרך אגב"

אני גם ציוני וגם דתי (בלי להיכנס לדיון על ציונות שכידוע אני נגד,אבל אם זה מגיע זה צריך לנבוע מתוך התורה והמחלוקת היא בתוך התורה)

התורה היא משהו משמעותי ורלוונטי לכל רובד בחיים שלנו.

בנ"ע (כתנועה) חוץ מזה שמתפללים שם מנחה לפני המפקד אני לא רואה הבדל משמעותי בין זה לבין כל תנועת נוער אחרת.

נתקלתי בחוברת הדרכה של אריאל לחודש ארגון. אני זוכר שהתפעלתי מהמסרים הברורים ושיא הרלוונטיים למציאות שהיא שידרה, בניגוד למה שהכרתי בבני עקיבא.

בבנ"ע תמיד זה היה אותה הצגה פחות או יותר.

שליש היו מתחפשים לחרדים שליש לחילונים שליש לדתיים וכולם רוקדים ביחד בסוף...

לחנך להיות דם טוב זה חשוב.

אין חולק.

במה זה שונה מהשומר הצעיר והצופים וכל תנועת נוער חילונית?

זה מה שאמרתי שזה פשוט כמו השומר הצעיר רק עם תפילת מנחה.

אחותי את חיה בללה לנד!!!!!!!! בתנועת אריאל מתנדבים עם קשישים וחולים לא רק בחופש הגדול אלא כל השנה!!!

את באמת לא מכירה אז בבקשה תפסיקי לשפוט...

כשאותי שאלו על אולפנה שעזבתי אותה כדי לשלוח לשם את הבנות שלהם עניתי שכשאני הייתי היה לי מעולה, רק עם הכיתה לא כ"כ הסתדרתי אבל האולפנה כבר ממש השתנתה אז אני לא יודעת לענות להם...

אז בבקשה- קצת ענווה! תכירי היום ואחר כך תגידי מה שאת רוצה!

ובבקשה תנשמי עמוק ואל תתעצבני

תנועת בנ"ע- זו תנועה של העם

תנועת אריאל- זו תנועה שמרוממת את העם!!!

לתנועת אריאל יש רף אחר!! זה נכון- בית המקדש! והוא בהחלט גבוה ביותר ואנחנו מעיזים להרים את הדגל הקדוש הזה ולהגיד שאליו אנחנו שואפים!

לדעתי בדיוק לזה התכוונת אבל את טועה ומתעצבנת סתם פשוט כי קשה לך לקבל את הרעיון שתנועת אריאל קמה, חייה ובועטת...

.אידיאלים מרוממים וגבוהים לא מדברים אל אפחד.

מי אנחנו כ 15,000 חניכים וחוץ מהם מדריכים ומדריכות וקומנרים וקומנריות?!? אנחנו אף אחד...

די באמת שזה דיון תת רמה! בואי לא נגזים כי אני לא 'אף אחד...'!!!

היא מנסה לרומם אותו כאשר כמעט כל העם לא איתה!! 

אריאל מדברת על אידיאלים גדולים, ואולי גם פועלת על פיהם, אני לא יודע. אבל אריאל נשארת ברמה של אריאל, היא לא יוצאת אל שאר העם! לפני שאנחנו עוסקים בבית המקדש, יש עוד כמה מטרות ביניים שצריך להגיע אליהם. אריאל פועלת כדי לחבר את הציבור הדתי הפחות תורני לתורה??

בני עקיבא - כן!

בני עקיבא אומנם מתפשרים פה ושם אבל זה מפני שאם לא תהיינה הפשרות הללו אותם חבר'ה שמגיעים לסניף ישארו בבית ובלשון המעטה- הם לא ילמדו גמרא בבית! אריאל עושה משהו בשביל אותו נוער??

שאמנם עכשיו לא מרימים את העםפ אבל אח"כ שיגדלו יוכלו להשפיע פי מאה?

שמה שקורה זה שנשארים צפונים בישיבה הגבוהה ומתאברכים שם ולא יוצאים להשפיע על העם. 

עדיף נוער בינוני, מאשר קצת נוער איכותי כשכל השאר לא וגרוע מכך.

חוץ מזה. מי אמר שלהשפיע זה בגיל 25?? אולי עדיף שיתאברך ל7 שנים ואז יהיה ר"מ ויחנך באמת לאהבת תורה מתוך אהבה אמיתית ועמוקה שיש לו? לנו היו רמים כאלה ו.. וואלה זה עבד.

התשובה היא: זה טעות לדבר על זה במובנים של "יותר טוב".

יש צורך בזה וגם בזה.

אין ספק ש"כל העם" לא יכול, לא רוצה, לא מסוגל ולא שואף כרגע להיות בבית ספר תורני פרטי. אם לא היו ממ"דים והיו רק בתי ספר תורניים לדתיים - המצב היה שמאות אלפי ילדים מסורתיים או "קצת פחות" דתיים (שלא עלינו יש להם בבית טלוויזיה ואמא שלהם הולכת עם חצי כיסוי ראש ולא כיסוי ראש מלא, ואבא שלהם חוץ מללמוד דף יומי יודע גם לדבר על מסי ועל רונאלדו בהתלהבות) - כל מאות האלפים האלו, לא היה להם איפה ללמוד והיו הולכים לבתי הספר הממלכתיים.

ומצד שני, כן צריך ג-ם את בתי הספר הפרטים, לאלו שבכל זאת "לא מספיק" להם החינוך בממ"ד. אם "כל" ה"טובים" יעברו לפרטיים, אז נפסיד לדעתי הרבה יותר משנרוויח, בראייה כלל לאומית - אבל אני לא מודאג כי אני יודע שמהלך כזה לא יקרה.

העם שלנו לא מחובר עדיין לכל ה"אידיאלים המרוממים" וניסיון להגיד "אנחנו נלך לשם והוא כבר יצעד אחרינו" - סוג של קרס כבר לתוך עצמו בדוגמת ההתנתקות. 

לפעמים, כן, יש צורך גם ל"טובים", לרדת אל הגדודים ולדחוף מאחורי ה"בינוניים" את כולם קדימה. מה לעשות, זה המציאות.

המציאות היא שמה שבני עקיבא עשתה בשמונים ומשהו שנות קיומה, קשה מאוד להאמין שאריאל תצליח לעשות בעשרים-שלושים שנים הבאות. עם כל הרצון הטוב...אריאל, וצריך להודות בזה, היא תנועה אליטיסטית. בן נוער שיש לו טלוויזיה בבית, אמא שלו עם חצי כיסוי ראש, אבא שלו הולך לראות עם חברים משחקי כדורגל, והוא בעצמו, לא יושב כל היום רק ללמוד משניות - לא בטוח שירגיש בנוח ללכת לאריאל. זה לא יתאים לו, ואם זאת תהיה האפשרות היחידה אז או שהוא יישב בבית או שהוא ילך לתנועה חילונית.

אפשר לחשוב רק על עצמנו, כמובן, ואפשר גם לחשוב באופן רחב יותר.

השאלה היא מה המטרות שכל בית וכל אחד באופן אישי מציב לעצמו, כמו גם מה הנתונים הסביבתיים מאפשרים לו לעשות/לחנך. לא דומה ישוב דוס, לעיר פיתוח, לתל אביב או לשכונת קריית משה. לא דומה עיר ספרדית מסורתית לגרעין תורני בעיר אשכנזית "קרה", ליישוב תימני בדרום למושב או קיבוץ בצפון...

כל כך הרבה אפשרויות, כל כך הרבה דברים שיש להתחשב בהם - אז הויכוח התמידי על "מה יותר טוב" - לדעתי מיותר ומזיק לשני הצדדים גם יחד. זה חשוב, וזה חשוב, כל אחד שיבחר במה שטוב ל-ו, וזה העיקר. אין צורך להנמיך את השני כדי להרגיש טוב עם עצמך.

יודגש: הכותב (דהיינו, אני) לא היה מעולם חבר בשום תנועת נוער, לא אריאל, לא בני עקיבא ולא שום תנועה אחרת - ולכן אין סיבה להגיד שאני "משוחד" לטובת צד זה או אחר. אני אומר נקודות כלליות, ובעיקר, משתדל להרבות שלום ואחדות בעם ישראל. כאשר יבינו שכולנו יש מקום, יהיה קל יותר לחיות כאן ביחד...

התשובה היא: זה טעות לדבר על זה במובנים של "יותר טוב".

יש צורך בזה וגם בזה.

אין ספק ש"כל העם" לא יכול, לא רוצה, לא מסוגל ולא שואף כרגע להיות בבית ספר תורני פרטי. אם לא היו ממ"דים והיו רק בתי ספר תורניים לדתיים - המצב היה שמאות אלפי ילדים מסורתיים או "קצת פחות" דתיים (שלא עלינו יש להם בבית טלוויזיה ואמא שלהם הולכת עם חצי כיסוי ראש ולא כיסוי ראש מלא, ואבא שלהם חוץ מללמוד דף יומי יודע גם לדבר על מסי ועל רונאלדו בהתלהבות) - כל מאות האלפים האלו, לא היה להם איפה ללמוד והיו הולכים לבתי הספר הממלכתיים.

ומצד שני, כן צריך ג-ם את בתי הספר הפרטים, לאלו שבכל זאת "לא מספיק" להם החינוך בממ"ד. אם "כל" ה"טובים" יעברו לפרטיים, אז נפסיד לדעתי הרבה יותר משנרוויח, בראייה כלל לאומית - אבל אני לא מודאג כי אני יודע שמהלך כזה לא יקרה.

העם שלנו לא מחובר עדיין לכל ה"אידיאלים המרוממים" וניסיון להגיד "אנחנו נלך לשם והוא כבר יצעד אחרינו" - סוג של קרס כבר לתוך עצמו בדוגמת ההתנתקות. 

לפעמים, כן, יש צורך גם ל"טובים", לרדת אל הגדודים ולדחוף מאחורי ה"בינוניים" את כולם קדימה. מה לעשות, זה המציאות.

המציאות היא שמה שבני עקיבא עשתה בשמונים ומשהו שנות קיומה, קשה מאוד להאמין שאריאל תצליח לעשות בעשרים-שלושים שנים הבאות. עם כל הרצון הטוב...אריאל, וצריך להודות בזה, היא תנועה אליטיסטית. בן נוער שיש לו טלוויזיה בבית, אמא שלו עם חצי כיסוי ראש, אבא שלו הולך לראות עם חברים משחקי כדורגל, והוא בעצמו, לא יושב כל היום רק ללמוד משניות - לא בטוח שירגיש בנוח ללכת לאריאל. זה לא יתאים לו, ואם זאת תהיה האפשרות היחידה אז או שהוא יישב בבית או שהוא ילך לתנועה חילונית.

אפשר לחשוב רק על עצמנו, כמובן, ואפשר גם לחשוב באופן רחב יותר.

השאלה היא מה המטרות שכל בית וכל אחד באופן אישי מציב לעצמו, כמו גם מה הנתונים הסביבתיים מאפשרים לו לעשות/לחנך. לא דומה ישוב דוס, לעיר פיתוח, לתל אביב או לשכונת קריית משה. לא דומה עיר ספרדית מסורתית לגרעין תורני בעיר אשכנזית "קרה", ליישוב תימני בדרום למושב או קיבוץ בצפון...

כל כך הרבה אפשרויות, כל כך הרבה דברים שיש להתחשב בהם - אז הויכוח התמידי על "מה יותר טוב" - לדעתי מיותר ומזיק לשני הצדדים גם יחד. זה חשוב, וזה חשוב, כל אחד שיבחר במה שטוב ל-ו, וזה העיקר. אין צורך להנמיך את השני כדי להרגיש טוב עם עצמך.

יודגש: הכותב (דהיינו, אני) לא היה מעולם חבר בשום תנועת נוער, לא אריאל, לא בני עקיבא ולא שום תנועה אחרת - ולכן אין סיבה להגיד שאני "משוחד" לטובת צד זה או אחר. אני אומר נקודות כלליות, ובעיקר, משתדל להרבות שלום ואחדות בעם ישראל. כאשר יבינו שכולנו יש מקום, יהיה קל יותר לחיות כאן ביחד...

כי אני קומונרית כרגע ב"ה! והתנועה ממש אבל ממש (בדגש על ממש!) לא סגורה בתוך עצמה!

זה תלוי רק בך איך את רואה את זה! מה שכן הגיוני שבתחילת דרכה לקח לתנועה זמן לבנות את עצמה ולהתעצב, לכן הגיוני שאת פרשת את זה כהסתגרות. יש כלל בסיסי שאדם שמח יכול לשמח אחרים, אדם בעל כשרונות יכול להעביר את הכשרונות שלו לאחרים (לא כל אחד מסוגל, תמיד יש יוצאי דופן.. כן?! שנהיה סגורים על עצמנו)

לכן הגיוני מאוד שאת ראית את זה ככה... ויכול להיות שאפילו יש בזה מן האמת והיו זמנים שתנועת אריאל הסתגרה בעצמה! אבל זה רק בגלל שהיא היתה צריכה לבנות ולהיבנות כדי שתוכל להמשיך לצמוח!!! רק בשנתיים האחרונות נפתחו

כמה וכמה סניפים (ואנחנו בנהם!)

ב"ה זה מעיד על צמיחה.

ואם את שואלת איך אני רואה את הדברים- אז תנועת אריאל רואה את כל המציאות, את החברה הישראלית בכללותה. ולא מתעלמת ממה שקורה מסביב! אז בבקשה לא להוציא סתם שם רע בתור אחת ש'מכירה את תנועה' כי את כבר לא..!

יכול להיות מאוד ואני בטוחה בזה שאת בעצמך היית חלק מהגדילה, ההתפחות והצמיחה של התנועה ולכן כשהיית בתוכו היה לך קשה להבחין בזה...

טוייב יאללה חפרתי

יום טוב!

ושוב כמו שהסברתי, כדי לחזק צריכים להיות חזקים, כדי לתת צריכים קודם כל שיהיה לנו מה לתת= למלא את עצמנו בתוכן... ותנועת אריאל נותנת המווון נראה לי שפשוט קשה לך לראות את זה (ולא רק לך.. אלא לכל אלא שקשה להם לקבל שינויים)

וכתבת גם שכדי להשפיע צריך להתערבב... אם הילד שלך היה גדל במכון גן בי"ס ותיכון חילוני אני לא כ"כ הייתי בטוחה שהוא אכן יגדל להיות שומר תורה ומצוות... קצת בעייתי הסיפור הזה ובבאמת כל הורה עושה את השיקולים שלו!

הבעיה שקשה לך לקבל שיש אנשים עם דעות שונות...

תשלחי את הילדים שלך לבנ"ע! מעולה! אבל תקבלי את זה שגם לתנועת אריאל יש מקום!

יש כמה דברים שעליהם ללמוד מבנ"ע,

אך הטוב גובר על הרע,

ובשכלול-

בני (לעתיד יתחנך באריאל.

איפה יהיו ילדיי.(אם בכלל יהיו בתנועת נוער) ?

תלוי במקום בו נגור, באפשרויות, באשתי, ברצון הילדים (כן, מסתבר שיש כזה גם בגילאים הנמוכים..) ובשאר נסיבות החיים.

ממש כך-

אני בשוק מזה שלא גיבשת לעצמך דעה בעניין...

כי חינוך ילדים זה לא משחק.. לא שאתה כרגע בהתלבטות הזאת אבל בהחלט צריך לדעת את העובדות ושיהיה לך רצון עצמי ולא רק לאישה ולילדים...

הגעתי למשבצות של הפורומים!
#מרגיש_מוחמא.

ואני מכיר חברים, אנשים מבני עקיבא ולפי מה שראיתי בבנ"ע בד"כ ובמיוחד בשבטים הבוגרים יותר הצניעות לא משהו...גם אם זה נגיעה, קלות ראש וכו' וגם בלי קשר המציאות עצמה של חברה מעורבת (כנ"ל בעזרא) לפני הגיל המתאים לא נכונה ואסורה גם ברוב המקרים ע"פ ההלכה, נכון שיש מקומות שהבני עקיבא מאוד עוזרים, למשל חבר'ה מסורתיים שלא היו הולכים לאריאל אבל לבנ"ע הם כן ילכו ונכון שצריך להיות בבנ"ע עקיבא נפרד כדי להשפיע על שאר התנועה- בסמינריונים, מסעות וכו', אבל שורה תחתונה, אם אנחנו באמת רוצים לגדל פה חברה תקינה,נכונה ששואפת להשפיע על עמ"י ולקרב את הגאולה אנחנו גם צריכים לגדול במקום שמתאים, שהכי מתאים לזה... 

זה פיתח לי את המחשבה ויכות ההכלה לאנשים
בעיקר כלפי חניכים שחלקם היו ממש מעצבנים ועדיין לא ברור למה
אהבתי אותם...

איך רבני התנועה מתירים?

החגס שלנו מעורב, ועדיין יש שמירה מרובית של צניעות.

אני מקווה שאני לא מתכחש למציאות, אבל זה מה שנראה לי.

הבוגרים בעזרא בוחרים לשמור על צניעות של בינו לבינה מתוך בחירה. אישית, מוסכמת חברתית, אבל בחירה.

אבל למה להכניס "ראש בריא למיטה חולה"? למה לגרום למצב שיכול להוביל לבעיות?

עוד לא הבנתי מה ההגיון של "עזרא" ב- להפריד-להפריד-לשחרר (ועוד בגיל מבלבל כל כך)

@ראבק!!!

שמחייבים אותך ללכת לטיפול ודווקא עם מטפלות שלהם.

בוא נגיד שהגעת למצב מוזר ביותר שהצליחו לחייב אותך ללכת לטיפול, באיזה קטע הם מרשים לעצמם לבחור את המטפל שלך? בלי קשר להאם הוא גבר או אשה.

אני הייתי שוקל למצוא עבודה במקום אחר.

לגיטימי לגמרי

חוץ מזה שבמעונות יש עוד שבועיים, ובהרבה מקומות יש קייטנה שבוע הבא.

במקומות שיש שתי אזעקות ביום ותמיד יש התרעה מוקדמת הסכנה להחזיר את הלימודים נמוכה.

בשביל להוביל מאות תלמידים לממדים בבטחה.

יקשה המקשה - התמודדנו שנים ארוכות עם אזעקות ללא כל התרעה מוקדמת, אז 6 דקות לא יספיקו?

והתשובה היא כמובן שגם כאשר היו אזעקות בלי התרעות, אז למרות כל התרגולים וכל ההבטחות, בפועל רבים רבים בבתי הספר נשארו מחוץ לממד. אי אפשר לנייד בדקה וחצי מאות תלמידים למרחבים מוגנים בכל בית ספר.

וזה עוד לפני שדיברנו על המורים עצמם, שצריכים לעזוב את הילדים שלהם לבד בבית, כאשר לפעמים המורים גרים במקום שבו עוד לא החזירו את הלימודים אבל מלמדים במקום שבו כן החזירו, או שסתם יש להם ילדים בני 9-10 שעוד לא חוזרים ללמוד כי מחזירים רק את הקטנים. לחלקם/ן יש בני/ות זוג מגויסים וכו', כך שאין מי שיישאר עם הילדים בבית בתקופה שבה אין יום ללא אזעקות.

לק"י

ובהתחשב בזה שכולם ירדו בצורה מסודרת, ויקשיבו להוראות.

והדרכים גם הן מסוכנות כרגע. לא בכל מקום יש מרחב מוגן.

אני שמחה מאוד שאני כרגע עוד בחל"ד. כך שגם אם יחזירו אצלינו, אני אוכל להשאיר בבית.

בעבר הורים לילדים מתחת לגיל 14 שלא היתה להם מסגרת/ מי שישמור עליהם, יכלו להשאר בבית.

ברוך ה' ירדו קצת מהעץ.. ונקווה בעזרת ה' שימשיך כך ולא ינסו שוב להחזיר למסגרות.

(אני חושבת שבעיקר הכעס שלי) זאת הציפייה מצוותי החינוך להגיע וללמד/ להדריך סיטואציה כזאת.

למרות שגם שמעתי קולות של אנשי חינוך שמאוד מתלהבים על חזרה (לא מצליחה להבין את זה.....)

כל כך מתסכל!

אם כבר אז שיפתחו למי שניגשים לבגרויות, כי זה באמת קריטי - אבל גנים? יסודי בנמוכים? דווקא ילדים קטנים? אני תוהה אם מצב כזה לא יגביר חלילה חרדות אצל הילדים

הקבוצות היישוביות ממש סוערות על זה

יגביר חרדות, במיוחד בגילאים קטנים שצוות חינוכי של מורה ואולי מדריכה/סייעת צריכים להיות על 30 ילדים וכו'

בעיקר הדרכים נראות לי בעיתיות 

וגילאי הגן והיסודי הצעיר (א-ג) זה אפילו גרוע מכך.

כי כיום הבסיס של הלמידה בגילאי יסודי וגן, זה ה"בייביסיטר" שהם מספקים, לפני אפילו הלמידה.

והבייביסיטר הזה נדרש להרבה הורים כדי לצאת לעבוד,

כיום מה שקורה זה שיש מורים (בעיקר בתיכון עם לחץ בגרויות) שמנסים ללמד. ותיכונסטים שלא ממש מצליחין ללמוד (מסיבות רגשיות. מהפרעות סביבה וכו')

בגילאים הצעירים יותר ממה שהתרשמתי. אפילו לא מנסים ללמד אלא לכל היותר ליצור שיח רגשי מרגיע אולי פעילות הפוגתית וכו'

מי שכן מנסה ללמד, עושה את זה תוך רתימת ההורים ללמד את הילד. לרוב ההורים זה רק יוצר יותר רעש בראש מאשר שקט וחלקם מעדיפים לוותר על כך.

היה נכון יותר להחליט שעכשיו 3 שבועות בין פורים לפסח מערכת החינוך סגורה.

ולהאריך את שנת הלימודים בשבוע-שבוע וחצי.

לחלופין. להקדים את פתיחת שנה"ל שנה הבאה.

המצב כיום, זה לא פייר כלפי אף אחד.

לא הורים. לא תלמידים ולא מורים.

לכאב פיזי

צריך טיפול

דחוף

עדיף דרך קופת החולים, אבל אפשר גם דרך סה"ר או ער"ן. 

ואו מכל דבר קטן כואב לי כזה בלב

עוזר לי ממש לבכות וככה להוציא תכאב החוצה... וגם לכתוב הכל פשוט מה שיוצא וגם אני נותנת לעצמי לכאוב, מותר.. אבל אחכ משתדלת לעשות משו כיףף ומשמח♥️

ויושבת על משהו.

על מה זה יושב אצלך?

לטווח רחוק ובכללי יכול לעזור לתחם את הכאב ולתת לו ביטוי בזמנים קבועים ביום בצורה ממוקדת ןמתוך שליטה, וממילא כנראה שהוא פחות יצוץ בשאר היום בצורה קיצונית

לא כ"כ הבנתי את השאלה.

לגבי הקטע המובא,

בכללי:

א. האם המקור לסיפור אמין וידוע בצורה וודאית שאכן נאמר מפיו של רבי אלימלך מליז'נסק זצ"ל? 

ב. אם אכן נאמר מפיו קטונתי ואני עפר ואפר לרגליו ולא מתחילה אפילו להבין את ההשגות העליונות וכו'

ג. אם לא נאמר מפיו אלא זהו סיפור בפני עצמו שלא נאמר בפי גדול ישראל לענ"ד יש כאן תמיהה או לפחות חוסר הבנה שלי של העניין מדוע יש להמעיט באהבה כדי לזכות בהריון או בכל דבר אחר, וכיצד ייתכן שאהבתם הגדולה של איש ואשתו מונעת זאת?

שוב, קטונתי לגמרי ואינני מבינה זאת כלל אם אכן נאמר מפי גדול ישראל

ברמה הפצפונת של ההבנה המוגבלית שלי יש כאן תמיהה ואינני מבינה זאת.

אני רואה את התורה כמקדשת שם שמים ומקדשת שלום ואהבה בין איש לאישתו, עד לרמה שהקב"ה בכבודו ובעצמו אומר שימחה חלילה שמו מעל המים כדי להשכין שלום בין איש לאישתו...

וככל שהאהבה ביניהם יותר גדולה כך נחת הרוח בשמים ובכל העולמות... וכגודל האהבה, הקירבה, האחדות, השלום ביניהם גם יושפע השפע גם בעולמות הגשמיים.

ובכל דרך שהיא אין חלילה רצון להמעיט את האהבה ולו בקצת, אלא אדרבא להגדילה.

זה באמת קודש הקודשים.

זה גם מה שבפועל רואים בקודש הקודשים שלנו בבית המקדש, מעל ארון הברית - קודש הקודשים בין איש לאישתו המתבטא בכרובים.

יש עוד הרבה מה להאריך אבל אלו הנקודות העיקריות בינתיים.

ומתייגת את @הסטורי שאולי הוא ידע להסביר יותר לעומק את המקור הנ"ל, והאם אכן כך אמר רבי אלימלך זצ"ל ואם כן למה התכוון?

בגדול אני די 'מתנגד'🤷

כי בכל זוגיות יש חיכוכים\ריחוקים מסוימים ולכן נותר לנו להתעסק בקירוב בלבד, לעומת האהבה הגדולה שמתוארת פה שלא חדלה ולו לרגע אחד.

והמסר הוא מעין מה שאומרים על ימי הריחוק שיכולים להיות דוקא להיות מנוף לימי הקרבה והזדמנות לייצר השתוקקות.

אני קראתי את זה כמסר שרק נותן לנו עין טובה גם על הקשיים בזוגיות.

לגבי המקור, באמת מעניין. מה שכן נתקלתי בסיפור הזה בעוד מקום ולא רק שם..

באמת קטונתי מההבנה במקור הזה...

מקום לעולם. לפי קבלת האר"י. (לא מבינה בזה כלום כמובן, סתם, עלתה לי האסוציאציה הזו);

אולי כדי שמשהו יוכל להיכנס, צריך שיווצר איזשהו סדק בשלמות....

אסוציאציה נוספת שעלתה לי: הבן שלי אמר לי שחייבת להיות מידת הדין

בעולם; הוא דיבר על גמרא שמסופר בה על עזים שחורות.....לא זוכרת בדיוק

איך ומה..... משהו שאי אפשר שרק מידת החסד  והרחמים תהיה בעולם.

 רק שלם וטוב כי אז ייקרע לגזרים.

מאוד אבין אם יגיבו כאן: מה הקשר?!

לא יודעת בדיוק, אבל יש לי הרגשה שיש איזה קשר במה שהבאתי.

אכן זה סיפורי חסידים וצריך לראות שזה אמין וכו'

אבל על צד שהכל נכון בסיפור, לדעתי חלילה להבין מהסיפור שמה שמונע זה שהם אוהבים מידי וכד'.

אלא, וזה מדוייק גם מהסיפור עצמו, יותר כמו שאומרים על פנינה שהכעיסה את חנה לשם שמים, כדי שבצערה ובקנאתה חנה תתעורר להתפלל לד' חזק יותר.

וכך כאן, וגם בסיפור של יעקב אבינו כפי שהובא במעשה פה- שאגב זה תי' ממש יפה לעניין!-

כנראה חשש שבגלל שהשלום בית טוב, תודה לאל, אז לא מרגישה בצורה חריפה מספיק את חיסרון לילד. וצער כזה מבליט לה שהיא צריכה ילד ויביאו אותה להתפלל.

או אפילו חריף יותר שד' עונה לתפילת המסכן ורצה להביא אותה למצוקה כזאת..

זה דעתי לפחות. על כל פנים ממש נהניתי מההסבר על יעקב לרחל לפחות!

אפשר לחלק בין הגלות לא"י. ולומר שמכיוון שהמהות של גלות זה פירוד מסויים בין הקב"ה לעמ"י, אז כדי שהגלות תמשיך צריך שהפירוד ימשיך. וזה משתקף גם בקשר הזוגי, שצריך פירוד מסויים כדי שההורים ימשיכו את עצמם לעולם גם אחרי מותם על ידי הבאת ילד (רק שאצל רוב ככל הזוגות הפירוד הזה כבר נמצא שם ולא צריך ליצור אותו..). ואילו בא"י צריך אחדות כדי להמשיך ילד.

אבל יותר נראה שאלו פשוט שני מקרים שונים. אצל הזוג שבא לרשב"י היה צריך לחזק את האהבה, ואילו אצל הזוג שבא לר' אלימלך הייתה "יותר מדי" אהבה, כלומר אחדות גבוהה מאוד, ובשביל להוליד צריך (מבחינה רוחנית) מציאות של שניים ולא אחד. רק בא"י למי שבדרגת א"י שייכת לידה מתוך אחדות גבוהה כזו (כי בא"י האחדות לא מנותקת מהטבע הפשוט).

דווקא מתוך הריחוק והמריבה אז האישה זוכה להיפקד

נכון... התוס' שם...

על כל פנים זה לא נראה שזה דחייה גמורה אלא יותר הכרעה

הגמרא בברכות לא ב מביאה את 2 הצדדים בתור מאן דאמר

אז אולי כן יש בחינה מסוימת שבה דברי לרבי עקיבא התקבלו ועל פיה הסיפור

[דוקא מעניין שהמדרש מזכיר את מקום המעשה, בצידן. צידן היא בעבר הירדן, ומוזכרת בהקשר של חו"ל, או מ"מ בדרגה פחותה מעבר הירדן המערבי "מעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכים לנציבים אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד ממנו תורה והגיעו לציידן וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו את המקרא הזה וירשתם אותה...וישבתם בה ושמרת לעשות את כל החוקים האלה ואת המשפטים אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה חזרו ובאו להם לארץ ישראל" (ספרי). 

למרות שבמעשה מרשב"י אפשר לומר שמדובר בצידון בכתיב חסר, אבל אאל"ט לא הייתה שם התיישבות יהודית באותו זמן.]

זה לא מתנגש עם רימון? חוסם גם מה דאינו פרסומות? 

לא כמו vpn שזה ממש להעביר את כל האינטרנט שלך דרך ספק הvpn

dns זה דומה לספר טלפונים, שאתה כותב כתובת של אתר או לוחץ על קישור לכתובת של אתר, הdns יודע לנווט אותך לIP שזה המקבילה של המספר טלפון המדויק של מי שאתה מחפש

כלומר adguard במקרה הזה, יכולים לדעת רק לאיזה אתרים ניסית להיכנס, ולא מה קורה בתוכם או דברים שהעלית סיסמאות וכו'

וadguard היא חברה מוכרת עם הצהרת פרטיות שהם לא מוכרים את המידע של איפה אתה גולש

אז כן זה נחשב בטוח אם אתה לא עובד על איזה משהו מאוד סודי/מסווג שאז אולי יש נהלים סופר מחמירים

על איזה רימון אנחנו מדברים? אפליקציית הגנה?

או גם שהספק של האינטרנט בבית זה רימון ואתה גולש על הוויפי?

מבחינת האפליקציה זה לא אמור להתנגש הם עובדות במקביל, רימון תסנן תוכן וadguard יחסום פרסומות

עם הוויפי זה כן יכול להתנגש במובן של זה שלא יהיה לך גישה לאינטרנט, ותקפוץ לך התראה כזאת

ואז פשוט אפשר לחזור להגדרות, dns, ולהחזיר לאוטומטי ואינטרנט יחזור לעבוד כרגיל

אני לא אומר שזה נוח לעשות את זה עכשיו כל פעם

אלא שזה פשוט לא איזה משהו בלתי הפיך

זה הגדרה שאתה משנה בשנייה

תודה רבה על המידע.

מה זה קליקבייטים? 

הכוונה לכותרות שבנויות לגרות את הסקרנות, אבל כשנכנסים פנימה אין באמת תוכן אלא סתם להג.

למשל "ילד בן 8 רצח את אחיו בן 5" ואז כשאת נכנסת את מגלה שזה בכלל סיפור מחו"ל, חסר פרטים והקשר, שלא מעניין אף אחד.

אז פיתו אותך להיכנס לכתבה ובכך ליצור תנועה דיגיטלית בתוך האתר, ולמעשה רימו אותך.

או כמו ש"פשוט אני" הדגים עם הכותרת שלו כאן למעלה. כותרת של פיתרון קסם שמפנה לטקסט אחר חסר ערך מוסף.

אלא גניבת הדעת שאת חושבת דבר אחד ואז מגלה דבר אחר.

המטרה בקליקבייט היא עצם התנועה הדיגיטלית שעשית, לא שתקני משהו או שתקבלי החלטה.

קליקבייט נועד לגנוב את לחיצת העכבר שעשית. לא למכור, לא לשכנע, לא כלום.

זה כמו שמישהו קורא בשם שלך, וכשאת שואלת "מה?", אז הוא אומר "כלום".

לי די קשה כי לא נרדמת ודי משעמם לי אני לא אשקר

וזה לא קשור אני על רטלין

על משהו שלמדת, לחשוב על כל מיני דברים המעניינים אותך.......  הכל בראש כמובן.

לתרגל כל מיני דברים וכו'....

אבל לבטח את יכולה לעשות או ללמוד או לחשוב או משהו שמעניין אותך.

החי צומח - אני הייתי עושה את זה לפעמים בלילות כאלה, או מתרגלת בראש משהו שלמדתי,

וכאלה.

מה עם פשוט לקום ולעשות משהו? לכרסם משהו טעים במטבח? לקרוא ספר מעניין/משעמם - עד שתיפול

עלייך תרדמה?  לישון עם חיית מחמד נחמדה ונקייה? לשתות חלב חם (לסיסרא זה די עזר....). עם דבש?

לא מתמצאת בריטאלין, אבל יכול להיות שאפשר ליטול אותו רחוק מזמן השינה? אולי הוא מעורר מדי?

חס ושלום

אצלנו לא רלוונטי להתעורר...

ואני לא מדבר רק על הימים הקרובים כמובן...

התרגלנו לסבבים מול עזה, עכשיו נתחיל להתרגל לסבבים מול איראן.