צבאות השם

לא היתה את ההתלבטות הזו שם

@מושיקו

@נפש חיה.

ומה זה אומר לא פורמלי?

פורמאלי- רשמי, יעני הבית ספר.
לא פורמאלי- לא רשמי, יעני לא ממש קשור ישירות לבית הספר או לכל מוסד רשמי חינוכי כלשהו.

מחנך לערכים- נותן את הפאן החווייתי, ה מעשי- האידאליסטי. מי שברגיל לא עוסקים בו בבית ספר.

תנע"ר זה גוף.. זה די מורכב חוקית.

שמביע בכנות הרגשותץ אישיות. לדעתי זה מפריע לא תורם לדיון חופשי וכנה.

כשגדלתי הייתי מדריך וקומונר באריאל.

או מוסד חינוכי?(זה לא לגמרי סותר, אבל מה זה צריך להיות קודם)

בעיני אריאל נותן מענה כשר למה שכבר קיים זה מספיק חשוב כדי להצדיק את זה.

זה לא עונה על השאלה האם ללכת בכלל לתנועת נוער והאם בכלל יש ערך בקיומה או שזהעלול להיות בזבוז זמן. איך למשל היית מתמודד עם טענה של ביטול תורה?

ג. דוק ותמצא את אבי דור הכייפות הסרוגות 
וממשיכיו- תלמידיו- 
יוצאים ומשקיעים ממרצם בחינוך לא פורמאלי/ ריכוז והדרכת נערים
שנושאים פירות עד היום...
מסקנה- 
יש חשובות ערכית לתנועה.
הן כבשלמה לחינוך הפורמאלי
והן לדימויו העצמי של הנער כמחנך
וכדמות משפיעה בעיצוב עולמו של החניך.
לעיתים  אף יותר מהמסגרת הפורמאלית!

אם המטרה שלה היא לחנך את הנוער. אני לא אומר שזה לא ערך, אבל זה שמבוגרים מחנכים את הנוער מוציא את התנועה מידי הנוער. הבנת?

והשאלה היא לא רק על מדריכים, אלא גם על חניכים שטוענים לביטול תורה..

מקבלים מבחינה פורמלית
ולעתים
זה חשוב יותר מן המסגרת הפורמלי.
ומחזק אותה במקרים מסויימים.
ולעניין החינןך
נכון שבצוות ההנהגה הכללי של התנועה יש מבוגרים הנוטים לצד החינוכי הרשמי
אך המדריכים לא פחות מן החניכים - מגיעים עצמם עוד כשהם נמצאים במערכת!
דווקא היות המדריכים יחסית קרובים בגילם
אל החניכים
הבנה מה הם רוצים ולמה הם מסוגלים
מקפיצה את הקשר ואת מידת הקבלה מהם.
דוגמא פשוטה.
לו יעשו "ערב הכנת שיעורי בית" או לפני בגרןת מפגש כלשהו
או משהו אחר שיש בו פן לימודי. כמה חניכים יישתתפו ברצון לעומת מסגרת מחייבת?
כמה חניכים באים לפעילות לפי כללי התנועה
לבושים כחול לבן ובזמן
מבלי שאיש כפה עליהם לעשות כן?
כמה חניכים מתפללים או נחשפים למסורת ולהלכה ונלהבים לקיימה מפנימיותם? מתוך רצון חופשי?
האם הם היו נענים לבקשת המערכת הפורמאלית לעשות כן?למה?....
האם וכמה יש "תאקלים" עם ילדים בתנועה בבעיות התנהגות של קבלת מרות וכד'
בהשוואה לחינוך רגיל?
מה הגורם?.....
מה יותר חזק-זכרונות מהלימודים או מהסניף?.....
וכן על זה הדרך.
"למה כן" חשיבותו עולה בהרבה על
"למה לא".

כדאי לשקול רווח מול ה"הפסד" לכאורה
נראה שהרווח לטווח הרחוק יכריע...
כך בעיניי.

מה גם שנראה לי שהייתי סבבה של מדריך.

אני לא בטוח שאני צודק אבל נראה לי ש@א"י זה קשה היה חניך שלי תשאלו אותו..

וגם שאר החניכים שלי כשיוצא לי לפגוש אותם פה ושם אני בסך הכל שמח ממה שיצא מהם למרות שאין לי מושג אם זה בזכותי או לא.

אבל אפילו זה שהם לא היו בבנ"ע שווה את המאמץ בלי שום דבר מעבר.

אני חושב שדי"מ והמדריך השני שלנו נתנו לכל החניכים כיוון חזק של להיות דוסים ואני ממש לא יודע אם זה היה קורה בלעדיהם, כי הרבה פעמים מה שדרוש זה באמת דוגמא אישית ולא הרבה יותר. תודה רבה די"מ!

"הכל סובב את האשכנזים". 

בני עקיבא הוא מקום מאוד מיוחד זה שיש בנות זה לא אמור להפריעה אין פעולות משותפות יש רק מפקד משותף

(כלומר לא בגילאים שהייתי שם)

אחר כך כשזה כן היה רלוונטי שפטתי את הפעילות לפי האופי שלה. אם הפעילות הייתה לא רצינית במקום להפריד אותה עדיף שלא תתקיים...

זה לא בשבילו. עדיף שישב וילמד בבית המדרש. 

תנועת נוער דתית נועדה, לדעתי, לצעירים שאין סיכוי שאת שעות הפנאי הם יעשו בלימוד. וכן, היא לרוב נועדה לכאלה שלא יכולים להימנע מקשרים עם המין השני, בגלל שהם חיים ממילא בחברה שבה זה מצוי. אותם תנועת הנוער מצילה בכך, שהקשרים שלהם הם עם נוער דתי.

אריאל נוצרה אחרי שהשתתפות בתנועת נוער הפכה לדבר נורמטיבי שאי אפשר להימנע ממנו. היא נותנת מענה לנוער תורני יותר, ואני שמח שבתי הולכת לשם.

מי שהולך להדריך בתנועת נוער כדי להעלות את הרמה הרוחנית שם, עושה מצוה גדולה. הנוער שלנו זקוק לדמויות כריזמטיות מהסוג הזה, וככל שהם יהיו יותר תורניות כן ייטב.

אני עצמי נמנעתי מתנועת נוער בגיל ההתבגרות, בגלל בעיית העירוב. אריאל הייתה אז תנועה מאוד קטנה, ושמעתי מעט מאוד על קיומה. 

לפני הכל, ואחרי הכל, הם הכי

לא

כן

אני מדבר כתנועה בור שיש יחידים שהם סבבה.

אבל בתור תנועה ומה התנועה שואפת.

היא לא מפחדת ממה שכתב הרמב"ם?

דֶרֶךְ בְּרִיָּתוֹ שֶׁל אָדָם לִהְיוֹת נִמְשָׁךְ בְּדֵעוֹתָיו וּבְמַעֲשָׂיו אַחַר רֵעָיו וַחֲבֵרָיו וְנוֹהֵג כְּמִנְהַג אַנְשֵׁי מְדִינָתוֹ. לְפִיכָךְ צָרִיךְ אָדָם לִהִתִחַבֵּר לַצַּדִּיקִים וִלֵישֵׁב אֵצֵל הַחֲכָמִים תָּמִיד כִּדֵי שֵׁיִּלִמֹד מִמַּעֲשֵׂיהֵם. וִיִתִרַחֵק מִן הָרִשָׁעִים הַהוֹלְכִים בַּחשֶׁךְ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְמֹד מִמַּעֲשֵׂיהֶם.

בהחלט כן.

לעניות דעתי זה תלוי איזה סניף, יש צורך מסויים בסניפים מעורבים.

למשל מקומות שאם היה או אריאל או הצופים, אז יש מקום לסניף מעורב, כי זה הרע במיעוטו.

אבל רוב הסניפים המעורבים זה סתם מיותר לדעתי.

ובלי קשר למעורב, לדעתי בישובים שבכל מקרה יש פעלויות של הנוער, הסניף סתם מיותר.

ויש לי הרגשה שאלה שגדלים בהפרדה , כל הנושא מעסיק אותם כל היום בצורה בהחלט מוגזמת ורק בגלל זה כל היום דנים בזה , לטעמי ההפרדה יכולה הרבה פעמים דוקא לגרום להקצנצ מחשבות לא הכי צנועות.

את דעתי על העניין הבעתי כאן.

שניהם נפרדים.

אריאל, לדעתי, היא תנועה מיותרת (בעיקר למי שיודע את האמת ההסטורית לגבי הקמתה) שרק מרבה פיצול, פילוג וסכסוך. לענ"ד, יש מקום בבנ"ע גם לסניפים נפרדים ואפילו לסניף בנים-סניף בנות כמו המודל שיש באריאל (ולא שאני תומך במודל הזה).

תנועת נוער היא גוף שיכול להיות חשוב וטוב ולבנות את הילדים לקראת חיים של עשייה ותפיסת עולם חברתית יהודית שאי אפשר להעביר בחינוך פורמלי. לצערי, התחושה שלי כיום היא שההכשרה וההכוונה לחניכים מתמקדת בהשגת מטרות פשוטות רדודות וקלות ולא בעבודה אמיתית ובניית חברה יהודית ובריאה. דוגמא קלאסית למטרה כזאת היא החינוך לנפרדות (שעל אף חשיבותה, שאני ממש לא מערער עליו, ההתמקדות דווקא בה היא בעיני סמל של דחיפת הסמלים בצורה שטחית למרכז על חשבון עומק).

1- על ההפרדה,

עם ישראל שנים שרד בזכות ההבדלה,

בין ישראל לעמים

בין הקודש לחול,

וכן, גם בין בנים לבנות.

אין הרבה רבנים שמתירים את הערבוב הנורא

שיש בבנ"ע,

אתם אומרים, אנו בעד

עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל,

אבל תורת ישראל טיפה נאבדת לי

בכל הסיפור הזה...

2-מה זה "מטרות רדודות"?

בחייאת, אתה חושב שבאריאל

מה שמטיפים לו היא ההפרדה?!

תהיה רציני...

וגם אם זו המטרה, זה עדיף מבנ"ע

שמחנכים לתורה, אך עצם הערבוב

כבר נוגד את ההלכה,

כמו "טובל ושרץ בידו":

3- אז למה לא בסניפים הנפרדים בבנ"ע?

כי זה הבדיעבד,

כי מי שנחשב שם זה הנפרד,

ויש בבנ"ע את האמירה:

"רוצים נפרד? אהה... בסדר, יש אפשרות..."

התנועה נגד הפרדה!

רוח התנועה נגד הפרדה!

4- גורם לפילוג?

מה הקשר?

הייתה חבורה בבנ"ע שהנגדה לדרך,

מה הבעיה בכך?

לפני בנ"ע היו את בית"ר,

ועדיין הקימו, בצדק.

כך גם כאן,

דרך אגב, אני מכיר את הסיפור

ההיסטורי על ההקמה, ודי טוב...

אז נראה העובדות שבידך מוטעות,

היו חבורה של מרכזניקים נלהבים

שכאב להם ה"מעורב"

5- אני מאוד מעריך את מה שבנ"ע עושה

וחושב שאריאל צריכים ומוכרחים ללמוד מהם בכמה דברים,

אך הערבוב הזה נורא ונוגד את דעת ההלכה,

מצטער שהארכתי, יש לי בטן מלאה על כל הנושא הזה...

זה ממש לא לכתחילה הם כאילו 'עושים לך טובה'

שיש גם את האפשרות הזאת בכלל...

איפה 'תורה ועבודה', עוד אומרים קודם כל תורה, לא מזלזלת חלילה! באמת שלא! זו תנועה טובה ויש לה מקום...!

אבל אם השאלה מה האידיאל- אז כמו שאני רואה אותו- תנועת אריאל!

שניהם נפרדים.

אריאל, לדעתי, היא תנועה מיותרת (בעיקר למי שיודע את האמת ההסטורית לגבי הקמתה) שרק מרבה פיצול, פילוג וסכסוך. לענ"ד, יש מקום בבנ"ע גם לסניפים נפרדים ואפילו לסניף בנים-סניף בנות כמו המודל שיש באריאל (ולא שאני תומך במודל הזה).

תנועת נוער היא גוף שיכול להיות חשוב וטוב ולבנות את הילדים לקראת חיים של עשייה ותפיסת עולם חברתית יהודית שאי אפשר להעביר בחינוך פורמלי. לצערי, התחושה שלי כיום היא שההכשרה וההכוונה לחניכים מתמקדת בהשגת מטרות פשוטות רדודות וקלות ולא בעבודה אמיתית ובניית חברה יהודית ובריאה. דוגמא קלאסית למטרה כזאת היא החינוך לנפרדות (שעל אף חשיבותה, שאני ממש לא מערער עליו, ההתמקדות דווקא בה היא בעיני סמל של דחיפת הסמלים בצורה שטחית למרכז על חשבון עומק).

אני מאוד התנגדתי ל"יחד"

ולרפיסות קומה בפני החרדים,

אך לבצע הכללה גסה ולהגיד שמי

שהקים את אריאל "מפלג" את המגזר?

לפי מה שאתה אומר-

תכלס-

אסור להקים ישובים- זה גורם פיצול,

אם אינך מרוצה מחינוך ילדיך- אסור להקים בי"ס חדש,

אתה מבין שזה לא שחור לבן?

מותר להתפצל, לא לפלג,

השאלה אם זה בא ב"אהבה" (עיין ערך "אריאל"

או בבעיטה, (עיין ערך "יחד")

בין התנועות. או בין הרוח אחת של השניה
ולא אמורים להיות משחקים של "אנחנו יותר"
למה?
כי הפיצול התחרש מכיון שהאידאולוגיה קצת שונה [וזה בסדר גמור!]

והאחד משלים את חברו במקרים מסויימים.

 

"מי יותר"
צריכה להיות הבנה עקרונית-
האידאולוגיה שונה
ממנה נובע הפיצול
כשם שנוצרו עוד פיצולים בעם שלנו שנסובו על אידיאולוגיה שונה.
מותר שיהיה אידיאולוגיות.
מותר וזה בסדר לחשוב אחרת!
הבעיה נוצרת
שכל אחד בטוח שהאמת בכיס שלו
ולא כך היא. 

[מכאן אגב היחס הבעייתי לרבנים/ לתורה/ לא"י/ לעמ"י.....]

נכון שדיתה ד' עדיין לא מבינים את המורכבות, ולכן היחס הוא של "אני יותר"
ואולי גם אחר כך קשה להכיל את ההבדלים.
בראיה בוגרת ומעמיקה
צריכים להבין שלמרותצ המחלוקות
"יש פה קו מאחד ולא מפלג
ואם אנחנו רוצים בטובת העם והארץ- כולם- 
יש מקום לפסוק בנחמיה

בהבנה שיש צורך בשני ההיבטים לטבת הכלל.

וכל אחד יבין מכאן מה שירצה.
צא ולמד מה בין זה ליחס הפיצול מרכז- הר המור שהוא נושא מושתק.

"הכל סובב את האשכנזים". 

נכון- כ"א רוצה להדגיש את ייחודיותו בשביל להבין את האידיאולוגיה ולפעול על פיה
לא נכון- זה לא דריכה אלא הבנה מחדדת את ההבדל ומכח זה את הפעילויות הנגזרות ממנה.

והרבה דברים שממש לא גורמים לי להעריך יותר את אריאל בגלל זה. אני מאמין שהיו כ"כ הרבה דרכים אחרות להסביר מה טוב בתנועת אריאל, בלי להזדקק פעם אחת בלבד אפילו, להזכיר את צמד המילים "בני-עקיבא". ולמען האמת, אני מאתגר את אריאל - תבנו מערכי פרסומות שלמים, במשך שנה שלמה, שלא תוזכר בהן פעם אחת העובדה שאריאל היא תנועה נפרדת - כולם יודעים את זה כבר, כעת נראה אתכם מתעלים מעל זה ומוצאים דרך אחרת להצדקת קיומכם מעבר לעובדה שאתם נפרדים. כי נפרד אני גם בבית נפרד, אתם יודעים...

לדעתי, ונראה לי שרובכם חולקים עלי, עדיף בני עקיבא.

אני גדלתי (וגדל) בשכונה סופר דוסית שהיה בה רק אריאל. גם לזה לא הלכי כי החבר'ה בו לא היו מספיק דוסים יחסית לחינוך שלי.

עכשיו אני עולה לשביעית, והתחלתי להדריך בסניף בני עקיבא שהמפקד בו מעורב אבל הפעולות נפרדות.

היתה לי אופציה להדריך באריאל, אבל העדפתי להדריך בבני עקיבא משתי סיבות: א - בפועל רוב המגזר הדתי לאומי הוא בראש של בני עקיבא ורק מתוך התנועה עצמה אפשר להשפיע. ב - הרגשתי שכבר לוחצים יותר מדי בעד הפרדה ונגד מעורב שכבר שוכחים איך להתייחס לבנות וכאשר מגיעים למצבים שבהכרח מעורבים לא יודעים לתקשר עם הבנות (זאת הסיבה העיקרית)

תחלקו עלי, אני רגיל לזה... זו דעתי.

גם בבני עקיבא גם בעזרא וכעת אני מדריך באריאל ותכלס אני חושב שזה האידיאל 

"הכל סובב את האשכנזים". 

הן הגיל, והן אופי הפעילות ומטרת המפגשים משפיעים מאוד על הסוגיא הזו.

ולא התחברתי לא לפה, לא לשם, ולא למושג בכלל. אני מהאנשים שהעדיפו תמיד ללמוד ממבוגרים מאשר מתיכוניסטים. תנועת נוער נראתה לי (כילד) כמו נסיון של ילדים להתאגדות שוויצרית ולאשליה של כוח.

אני כן ממש שמח שהמושג הזה קיים, בשביל אלו שמתחברים אליו. ומאוד מעריך אותם על דברים טובים שיצאו משם. אני, בכל זאת, לא שייך לשם.

היה ברור שהבנות מגיעות לעל האש ומשחקים איתם קדורסל(!!!)

ואני עוד מישוב ותיק בשומרון....

אריאל כי בא לי תורה..

עדיף על מפריד.
לא?

ולגבי האידולוגיה אפשר ליראות את זה כבר בסיסמאות של תנועת הנוער

בני עקיבא=תורה ועבודה. יש את התורה ויש את העבודה שהיא בעצם החול וחיינו ואין בינהם קשר.

אריאל= תורת חיים בעוז תורה שניכנסת לחיים ולא מנותקת מהם

אלה לדעתי ההבדלים בהשקפות

כי מה שכתבת זו שטות מוחלטת.

בני עקיבא=תורה ועבודה. יש את התורה ויש את העבודה שהיא בעצם החול וחיינו ואין בינהם קשר.

המציאות השלמה של התורה היא בארץ ישראל. בחיים יוצרים ומתפתחים שהם הם התורה ממש.

פרשנותך אולי מעידה על גישתך לחיים, אבל ממש לא על דרכה של תנועת בני עקיבא.

אדם שמסתכל על העולם כעל קודש מול חול ראייתו מצומצמת והוא זה שמחסיר מן התורה בכך שזורק החוצה את העולם הזה ואת הביטוי המעשי של קיום התורה. 

לעומת זאת הרב קוק מגדיר את ההרמוניה המלאה בין האידיאה האלוקית לאידיאה הלאומית כקודש קודשים.

תורה ועבודה זה קודש קודשים! זה חיבור הכוחות בעולם אל הי"ת!

"ראשינו בעמקי תורתה, כפינו ברגבי אדמתה". הלוואי ונזכה.

מחביות ודברים שעברתי בתנועה עד שעברתי.....

אז אני מניח שלא היית באיזה שהוא סניף

סליחה, אבל בביקוח אמורים להשתמש בעובדות

תודה על הצורה הנפלאה שבה הערת את עיני ביחס למקומי בעולם<צ>

עזרא היה לי ממש ממש מוריד מבחינה רוחנית.. היה לי בשבט בנות שהיה להן חברים והן דיברו על זה כל הזמן.. וסיפרו בדיחות לא צנועות וראו דברים ממש לא ראווים.

ואז שהבנתי שזה ממש אבל ממש לא בשבילי עברתי לאריאל שפשוט הרגשתי בו עלייה רוחנית מטורפת.. 

המדריכה שלי ההייתה מדהימה, דוסית אבל ממש ממש לא חונקת וקומונרית שפיצית בטירוף..

לפני שבוע נסעתי לבת דודה שלי ל4 ימים והיה לה מלא פעולות בבני עקיבא. אז באתי איתה, וזה היה ממש זוועה. כל הבנים מדברים עם הבנות ואף אחד שם לא שומר נגיעה.. למדריכה שלה יש חבר. והמדריכים והמדריכות (שאמורים לשמש כסמל לדוגמא!!) לא שומרים נגיעה בכלל ורואים כל מיני סרטים לא צנועים בעליל. בפעולות הם מעבירים מסרים על שמירת ההלכה וכו'. ואחרי 10 דקות הם עוברים על ההלכה.

הרגשתי שבני עקיבא זו פשוט צביעות.

כשהמציאות הבסיסית היא חטאים ואווירת פריצות.

לחנך לערכים מתוך חטא זה מגוחך.

ההבדלים בערכים עצמם זה כבר עניין משני לזה.

אריאל לדעתי זה להגיד שהתורה היא חיינו 

וזה לא משהו "כבדרך אגב"

אני גם ציוני וגם דתי (בלי להיכנס לדיון על ציונות שכידוע אני נגד,אבל אם זה מגיע זה צריך לנבוע מתוך התורה והמחלוקת היא בתוך התורה)

התורה היא משהו משמעותי ורלוונטי לכל רובד בחיים שלנו.

בנ"ע (כתנועה) חוץ מזה שמתפללים שם מנחה לפני המפקד אני לא רואה הבדל משמעותי בין זה לבין כל תנועת נוער אחרת.

נתקלתי בחוברת הדרכה של אריאל לחודש ארגון. אני זוכר שהתפעלתי מהמסרים הברורים ושיא הרלוונטיים למציאות שהיא שידרה, בניגוד למה שהכרתי בבני עקיבא.

בבנ"ע תמיד זה היה אותה הצגה פחות או יותר.

שליש היו מתחפשים לחרדים שליש לחילונים שליש לדתיים וכולם רוקדים ביחד בסוף...

לחנך להיות דם טוב זה חשוב.

אין חולק.

במה זה שונה מהשומר הצעיר והצופים וכל תנועת נוער חילונית?

זה מה שאמרתי שזה פשוט כמו השומר הצעיר רק עם תפילת מנחה.

אחותי את חיה בללה לנד!!!!!!!! בתנועת אריאל מתנדבים עם קשישים וחולים לא רק בחופש הגדול אלא כל השנה!!!

את באמת לא מכירה אז בבקשה תפסיקי לשפוט...

כשאותי שאלו על אולפנה שעזבתי אותה כדי לשלוח לשם את הבנות שלהם עניתי שכשאני הייתי היה לי מעולה, רק עם הכיתה לא כ"כ הסתדרתי אבל האולפנה כבר ממש השתנתה אז אני לא יודעת לענות להם...

אז בבקשה- קצת ענווה! תכירי היום ואחר כך תגידי מה שאת רוצה!

ובבקשה תנשמי עמוק ואל תתעצבני

תנועת בנ"ע- זו תנועה של העם

תנועת אריאל- זו תנועה שמרוממת את העם!!!

לתנועת אריאל יש רף אחר!! זה נכון- בית המקדש! והוא בהחלט גבוה ביותר ואנחנו מעיזים להרים את הדגל הקדוש הזה ולהגיד שאליו אנחנו שואפים!

לדעתי בדיוק לזה התכוונת אבל את טועה ומתעצבנת סתם פשוט כי קשה לך לקבל את הרעיון שתנועת אריאל קמה, חייה ובועטת...

.אידיאלים מרוממים וגבוהים לא מדברים אל אפחד.

מי אנחנו כ 15,000 חניכים וחוץ מהם מדריכים ומדריכות וקומנרים וקומנריות?!? אנחנו אף אחד...

די באמת שזה דיון תת רמה! בואי לא נגזים כי אני לא 'אף אחד...'!!!

היא מנסה לרומם אותו כאשר כמעט כל העם לא איתה!! 

אריאל מדברת על אידיאלים גדולים, ואולי גם פועלת על פיהם, אני לא יודע. אבל אריאל נשארת ברמה של אריאל, היא לא יוצאת אל שאר העם! לפני שאנחנו עוסקים בבית המקדש, יש עוד כמה מטרות ביניים שצריך להגיע אליהם. אריאל פועלת כדי לחבר את הציבור הדתי הפחות תורני לתורה??

בני עקיבא - כן!

בני עקיבא אומנם מתפשרים פה ושם אבל זה מפני שאם לא תהיינה הפשרות הללו אותם חבר'ה שמגיעים לסניף ישארו בבית ובלשון המעטה- הם לא ילמדו גמרא בבית! אריאל עושה משהו בשביל אותו נוער??

שאמנם עכשיו לא מרימים את העםפ אבל אח"כ שיגדלו יוכלו להשפיע פי מאה?

שמה שקורה זה שנשארים צפונים בישיבה הגבוהה ומתאברכים שם ולא יוצאים להשפיע על העם. 

עדיף נוער בינוני, מאשר קצת נוער איכותי כשכל השאר לא וגרוע מכך.

חוץ מזה. מי אמר שלהשפיע זה בגיל 25?? אולי עדיף שיתאברך ל7 שנים ואז יהיה ר"מ ויחנך באמת לאהבת תורה מתוך אהבה אמיתית ועמוקה שיש לו? לנו היו רמים כאלה ו.. וואלה זה עבד.

התשובה היא: זה טעות לדבר על זה במובנים של "יותר טוב".

יש צורך בזה וגם בזה.

אין ספק ש"כל העם" לא יכול, לא רוצה, לא מסוגל ולא שואף כרגע להיות בבית ספר תורני פרטי. אם לא היו ממ"דים והיו רק בתי ספר תורניים לדתיים - המצב היה שמאות אלפי ילדים מסורתיים או "קצת פחות" דתיים (שלא עלינו יש להם בבית טלוויזיה ואמא שלהם הולכת עם חצי כיסוי ראש ולא כיסוי ראש מלא, ואבא שלהם חוץ מללמוד דף יומי יודע גם לדבר על מסי ועל רונאלדו בהתלהבות) - כל מאות האלפים האלו, לא היה להם איפה ללמוד והיו הולכים לבתי הספר הממלכתיים.

ומצד שני, כן צריך ג-ם את בתי הספר הפרטים, לאלו שבכל זאת "לא מספיק" להם החינוך בממ"ד. אם "כל" ה"טובים" יעברו לפרטיים, אז נפסיד לדעתי הרבה יותר משנרוויח, בראייה כלל לאומית - אבל אני לא מודאג כי אני יודע שמהלך כזה לא יקרה.

העם שלנו לא מחובר עדיין לכל ה"אידיאלים המרוממים" וניסיון להגיד "אנחנו נלך לשם והוא כבר יצעד אחרינו" - סוג של קרס כבר לתוך עצמו בדוגמת ההתנתקות. 

לפעמים, כן, יש צורך גם ל"טובים", לרדת אל הגדודים ולדחוף מאחורי ה"בינוניים" את כולם קדימה. מה לעשות, זה המציאות.

המציאות היא שמה שבני עקיבא עשתה בשמונים ומשהו שנות קיומה, קשה מאוד להאמין שאריאל תצליח לעשות בעשרים-שלושים שנים הבאות. עם כל הרצון הטוב...אריאל, וצריך להודות בזה, היא תנועה אליטיסטית. בן נוער שיש לו טלוויזיה בבית, אמא שלו עם חצי כיסוי ראש, אבא שלו הולך לראות עם חברים משחקי כדורגל, והוא בעצמו, לא יושב כל היום רק ללמוד משניות - לא בטוח שירגיש בנוח ללכת לאריאל. זה לא יתאים לו, ואם זאת תהיה האפשרות היחידה אז או שהוא יישב בבית או שהוא ילך לתנועה חילונית.

אפשר לחשוב רק על עצמנו, כמובן, ואפשר גם לחשוב באופן רחב יותר.

השאלה היא מה המטרות שכל בית וכל אחד באופן אישי מציב לעצמו, כמו גם מה הנתונים הסביבתיים מאפשרים לו לעשות/לחנך. לא דומה ישוב דוס, לעיר פיתוח, לתל אביב או לשכונת קריית משה. לא דומה עיר ספרדית מסורתית לגרעין תורני בעיר אשכנזית "קרה", ליישוב תימני בדרום למושב או קיבוץ בצפון...

כל כך הרבה אפשרויות, כל כך הרבה דברים שיש להתחשב בהם - אז הויכוח התמידי על "מה יותר טוב" - לדעתי מיותר ומזיק לשני הצדדים גם יחד. זה חשוב, וזה חשוב, כל אחד שיבחר במה שטוב ל-ו, וזה העיקר. אין צורך להנמיך את השני כדי להרגיש טוב עם עצמך.

יודגש: הכותב (דהיינו, אני) לא היה מעולם חבר בשום תנועת נוער, לא אריאל, לא בני עקיבא ולא שום תנועה אחרת - ולכן אין סיבה להגיד שאני "משוחד" לטובת צד זה או אחר. אני אומר נקודות כלליות, ובעיקר, משתדל להרבות שלום ואחדות בעם ישראל. כאשר יבינו שכולנו יש מקום, יהיה קל יותר לחיות כאן ביחד...

התשובה היא: זה טעות לדבר על זה במובנים של "יותר טוב".

יש צורך בזה וגם בזה.

אין ספק ש"כל העם" לא יכול, לא רוצה, לא מסוגל ולא שואף כרגע להיות בבית ספר תורני פרטי. אם לא היו ממ"דים והיו רק בתי ספר תורניים לדתיים - המצב היה שמאות אלפי ילדים מסורתיים או "קצת פחות" דתיים (שלא עלינו יש להם בבית טלוויזיה ואמא שלהם הולכת עם חצי כיסוי ראש ולא כיסוי ראש מלא, ואבא שלהם חוץ מללמוד דף יומי יודע גם לדבר על מסי ועל רונאלדו בהתלהבות) - כל מאות האלפים האלו, לא היה להם איפה ללמוד והיו הולכים לבתי הספר הממלכתיים.

ומצד שני, כן צריך ג-ם את בתי הספר הפרטים, לאלו שבכל זאת "לא מספיק" להם החינוך בממ"ד. אם "כל" ה"טובים" יעברו לפרטיים, אז נפסיד לדעתי הרבה יותר משנרוויח, בראייה כלל לאומית - אבל אני לא מודאג כי אני יודע שמהלך כזה לא יקרה.

העם שלנו לא מחובר עדיין לכל ה"אידיאלים המרוממים" וניסיון להגיד "אנחנו נלך לשם והוא כבר יצעד אחרינו" - סוג של קרס כבר לתוך עצמו בדוגמת ההתנתקות. 

לפעמים, כן, יש צורך גם ל"טובים", לרדת אל הגדודים ולדחוף מאחורי ה"בינוניים" את כולם קדימה. מה לעשות, זה המציאות.

המציאות היא שמה שבני עקיבא עשתה בשמונים ומשהו שנות קיומה, קשה מאוד להאמין שאריאל תצליח לעשות בעשרים-שלושים שנים הבאות. עם כל הרצון הטוב...אריאל, וצריך להודות בזה, היא תנועה אליטיסטית. בן נוער שיש לו טלוויזיה בבית, אמא שלו עם חצי כיסוי ראש, אבא שלו הולך לראות עם חברים משחקי כדורגל, והוא בעצמו, לא יושב כל היום רק ללמוד משניות - לא בטוח שירגיש בנוח ללכת לאריאל. זה לא יתאים לו, ואם זאת תהיה האפשרות היחידה אז או שהוא יישב בבית או שהוא ילך לתנועה חילונית.

אפשר לחשוב רק על עצמנו, כמובן, ואפשר גם לחשוב באופן רחב יותר.

השאלה היא מה המטרות שכל בית וכל אחד באופן אישי מציב לעצמו, כמו גם מה הנתונים הסביבתיים מאפשרים לו לעשות/לחנך. לא דומה ישוב דוס, לעיר פיתוח, לתל אביב או לשכונת קריית משה. לא דומה עיר ספרדית מסורתית לגרעין תורני בעיר אשכנזית "קרה", ליישוב תימני בדרום למושב או קיבוץ בצפון...

כל כך הרבה אפשרויות, כל כך הרבה דברים שיש להתחשב בהם - אז הויכוח התמידי על "מה יותר טוב" - לדעתי מיותר ומזיק לשני הצדדים גם יחד. זה חשוב, וזה חשוב, כל אחד שיבחר במה שטוב ל-ו, וזה העיקר. אין צורך להנמיך את השני כדי להרגיש טוב עם עצמך.

יודגש: הכותב (דהיינו, אני) לא היה מעולם חבר בשום תנועת נוער, לא אריאל, לא בני עקיבא ולא שום תנועה אחרת - ולכן אין סיבה להגיד שאני "משוחד" לטובת צד זה או אחר. אני אומר נקודות כלליות, ובעיקר, משתדל להרבות שלום ואחדות בעם ישראל. כאשר יבינו שכולנו יש מקום, יהיה קל יותר לחיות כאן ביחד...

"הכל סובב את האשכנזים". 

ושוב כמו שהסברתי, כדי לחזק צריכים להיות חזקים, כדי לתת צריכים קודם כל שיהיה לנו מה לתת= למלא את עצמנו בתוכן... ותנועת אריאל נותנת המווון נראה לי שפשוט קשה לך לראות את זה (ולא רק לך.. אלא לכל אלא שקשה להם לקבל שינויים)

וכתבת גם שכדי להשפיע צריך להתערבב... אם הילד שלך היה גדל במכון גן בי"ס ותיכון חילוני אני לא כ"כ הייתי בטוחה שהוא אכן יגדל להיות שומר תורה ומצוות... קצת בעייתי הסיפור הזה ובבאמת כל הורה עושה את השיקולים שלו!

הבעיה שקשה לך לקבל שיש אנשים עם דעות שונות...

תשלחי את הילדים שלך לבנ"ע! מעולה! אבל תקבלי את זה שגם לתנועת אריאל יש מקום!

יש כמה דברים שעליהם ללמוד מבנ"ע,

אך הטוב גובר על הרע,

ובשכלול-

בני (לעתיד יתחנך באריאל.

איפה יהיו ילדיי.(אם בכלל יהיו בתנועת נוער) ?

תלוי במקום בו נגור, באפשרויות, באשתי, ברצון הילדים (כן, מסתבר שיש כזה גם בגילאים הנמוכים..) ובשאר נסיבות החיים.

ממש כך-

אני בשוק מזה שלא גיבשת לעצמך דעה בעניין...

כי חינוך ילדים זה לא משחק.. לא שאתה כרגע בהתלבטות הזאת אבל בהחלט צריך לדעת את העובדות ושיהיה לך רצון עצמי ולא רק לאישה ולילדים...

"הכל סובב את האשכנזים". 

ואני מכיר חברים, אנשים מבני עקיבא ולפי מה שראיתי בבנ"ע בד"כ ובמיוחד בשבטים הבוגרים יותר הצניעות לא משהו...גם אם זה נגיעה, קלות ראש וכו' וגם בלי קשר המציאות עצמה של חברה מעורבת (כנ"ל בעזרא) לפני הגיל המתאים לא נכונה ואסורה גם ברוב המקרים ע"פ ההלכה, נכון שיש מקומות שהבני עקיבא מאוד עוזרים, למשל חבר'ה מסורתיים שלא היו הולכים לאריאל אבל לבנ"ע הם כן ילכו ונכון שצריך להיות בבנ"ע עקיבא נפרד כדי להשפיע על שאר התנועה- בסמינריונים, מסעות וכו', אבל שורה תחתונה, אם אנחנו באמת רוצים לגדל פה חברה תקינה,נכונה ששואפת להשפיע על עמ"י ולקרב את הגאולה אנחנו גם צריכים לגדול במקום שמתאים, שהכי מתאים לזה... 

זה פיתח לי את המחשבה ויכות ההכלה לאנשים
בעיקר כלפי חניכים שחלקם היו ממש מעצבנים ועדיין לא ברור למה
אהבתי אותם...

איך רבני התנועה מתירים?

החגס שלנו מעורב, ועדיין יש שמירה מרובית של צניעות.

אני מקווה שאני לא מתכחש למציאות, אבל זה מה שנראה לי.

הבוגרים בעזרא בוחרים לשמור על צניעות של בינו לבינה מתוך בחירה. אישית, מוסכמת חברתית, אבל בחירה.

אבל למה להכניס "ראש בריא למיטה חולה"? למה לגרום למצב שיכול להוביל לבעיות?

עוד לא הבנתי מה ההגיון של "עזרא" ב- להפריד-להפריד-לשחרר (ועוד בגיל מבלבל כל כך)

@ראבק!!!

האישיות שלי היא פלסטיק שעולה 3₪ מax

יום הרווקים. הרווקו תגם?

אבל יאללה, לקחתי. למה לא

במהות הוא מצד אחד חג אבל מצד שני יום חול שאפשר לבחור את התוכן שלו.

לעצור

לעשות חשבון נפש

לקבל החלטות חדשות

לחיות בלי שכל 🙈

היום צעקתי על בתי כך ששמעתי את דלתות השכנים נסגרות בדיסקרטיות.

(גם החלונות). הפצתי המון המון חושך. ניסיתי להדליק נר אבל לא הצלחתי כי הידיים שלי

רעדו מרוב כעס ועצבים..... הכי נורא שהיא לא היתה אשמה, המסכנה. זו היתה פשוט

הצטברות של דברים שנחתו עליה פתאום בלי הכנה מוקדמת (אני תמיד עושה דברים

בלי הכנה מוקדמת, זה היחודיות שלי.....)

ראש השנה לאמונה ולאוןמה הישראלית (לפחות כך הנתיבות שלום ראה את זה)

הזה שונה ואני יכולה להגר אליו במהירות האפשרית.

בעברי חורבן,

בהווה בנייה, תיקון והתחדשות

הכנות, קניות, הוצאות כספיות, טרחה רבה?

עם הכל ולא להספיק הכל. שינוי מהשגרה וכו' וכו' וכו'.....

ראש השנה נורא מלחיץ אותי. כבד. שלא אכוון מה שצריך לכוון

שלא ארגיש מה שצריך להרגיש. שהתפילה תהיה חיצונית ולא אמיתית.

ביום כיפור אני יותר רגועה וזה ה כ י מלחיץ אותי!

כולן בבית הכנסת מתייפחות נוראות ואני בבחינת

היוצא מהכלל המאשר את הכלל.....nada!

חייבת לספר לכם איך נפתרה הבעיה....

משום מה, לקראת סוף מוסף (אם אני זוכרת נכון) עלה בי

מן הרהור מבעית שאולי בנעליים שלי יש שמץ של עור...

אלו נעליים נחמדות שקניתי לפני כשנתיים לא בהרבה

כסף (מאה +), הן תוצרת איטליה ולכן כנראה הן מחזיקות

מעמד יפה למרות שאינן עשויות מעור...כלומר...

ומשום מה, כפי שכתבתי, פתאום חשבתי באמצע התפילה

שעצם העובדה שהן עדיין נראות כל

כך טוב כמעט כמו ביום הקנייה, אז

אז... אמא'לה!... אולי...?!

קצת ניחמתי את עצמי שבתור אדם עם נרווים וגם היסטרי

לא קטן - אז די מתאים לי לחשוב כך...

קצת שכחתי מזה, ונזכרתי שוב לפני נעילה (תפילת נעילה

הכוונה.....). התיישבתי ובדקתי את הנעליים

ולמרבה הזוועה, מצאתי רצועת עור (כך זה נראה) צרה ומשובחת, בחלק

העליון של הנעל. מבפנים...

הרגשתי שאני או טו טו לפני התקפת לב,

אירוע מוחי או משהו דומה...

(למזלי (סד"ש?), הבן שהיה בבית השאיר את נעלי

הבית הסינתטיות שלו וכך יכלתי לדדות לבית הכנסת.

(האפשרות האחרת היתה להגיע לבית הכנסת יחפה,

או בכלל לא...).

ובכיתי. אוהו בכיתי. כל הדרך....

עד עכשיו לא התאוששתי מזה.

"משל לעבד שהגיש לאדונו קיתון מים

והוא שפך לו את זה חזרה בפניו...."

אבל אצלי זה הוקדם קצת.....

אולי היה בזה חסד; רצית דמעות?...

בבקשה!

אף פעם אף פעם לא קרה לי דבר כזה.

וזה, יחד עם המתח של יום כיפור, אי היכולת

להתחבר ממש לתפילה כפי שרציתי וכו', הצטרף לדברים נוספים

שהצטברו, וגרם לכך שאת המים האלה

שנשפכו עלי חזרה מלמעלה, שפכתי על בתי

המסכנה.... הייתי חייבת שעוד מישהו ישתתף

אתי בקטסטרופה!

לא אספר לכם לאן היא ברחה, למה שהפורום

הזה הוא כל כך לאומי אדוק...

רמז קטן: לא לצפת.

סליחה על האריכות. עדיין מזועזעת.

חג סוכות שמח לכולכם!!!

באמת.

תודה שהקשבתם.

אבל את שבועות אני אוהבת בגלל עוגות הגבינה שאיני יכולה לעמוד בפניהן

(ואחרי שסיימתי כמה כאלו, גם לשבת לא.....)

שמחה, נתינה, ביחדנס

אני אוהבת אנשים ואוהבת לתת

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

למשל- פרוצדורה ניתוחית בבי"ח היא פלצבו יותר חזק מכדורים שרופא נותן, או מסשן לא חודרני קצר של משהו.

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

של שיטה שבגדול הרעיון שלה זה לא לאכול. אלא "לאכול מהאוויר".

טוב, מסתבר שהגוף מאמין לזה. לא יודע אם לימים שלמים אבל זה מספיק בשביל השלוש שעות של סוף הצום.

הידיעה שעוד מעט יהיה מותר לאכול,

היא הפלצבו הטוב בעולם...

היה נוטה לקרוס סביב 16:00-17:00.

אמורא אחד נחלש ביום כיפור עד שהוצרך לאכול. ברגע שהתירו לו, התחזק וכבר לא נצרך

חשוב לקחת את הכדור הנ"ל עם 2 כוסות מים כל שעה עגולה (חשוב להיות מדוייקים!)

וכוס מים נוספת כל חצי שעה עגולה

למשך 5-6 שעות לפני כניסת הצום.

סגולה בדוקה ומנוסה

גם השתדלתי לשתות כ2 ליטר מים לאורך היום, וגם נשנשתי כמה צימוקים מידי פעם, וגם לקחתי צומקל ליתר ביטחון ולסגולה להצלחה

הפלצבו הזה עוזר לי, אז למי אכפת...

35 שקל "חיסכון" זה לא מה שיעשה אותי עשיר יותר. לעבור צום בקלות, לעומת זאת, שווה לי יותר.

זה הצריכה של אדם בוגר במזגן (אפילו מינימלית)

צריך לשתות יותר כדי שהגוף יגיע רווי לגמרי בנוזלים.

לא להעמיס יותר מדי.

אבל לדעתי לפחות 3-4 ליטר מים

אני שותה יותר...

כי 1.5×1.5, ועוד כוסות מחוץ לבקבוקים, ועוד צלחת מרק

90% מהקושי בצום זה חוסר בנוזלים.

בבית הכנסת וזה לא כל כך נעים.....

ונגועים. מאז אנו לא משתמשים למרות שאנו מאוד אוהבים אותם.

במידה וכן משתמשים בהם, הוא מסביר איך לבדוק. זה קצת בדיעבד נדמה לי.

אני סומכת עליו.

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

אבל זו רעה חולה במובן זה שמאוד קשה לקום בבוקר, כמובן.

ומפסידים הרבה. גם לא מתפללים בזמן. זה לא טוב.

אלה המהודרים; מהערב עד הבוקר. נטו.

תודה.

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד