צבאות השם

לא היתה את ההתלבטות הזו שם

@מושיקו

@נפש חיה.

ומה זה אומר לא פורמלי?

פורמאלי- רשמי, יעני הבית ספר.
לא פורמאלי- לא רשמי, יעני לא ממש קשור ישירות לבית הספר או לכל מוסד רשמי חינוכי כלשהו.

מחנך לערכים- נותן את הפאן החווייתי, ה מעשי- האידאליסטי. מי שברגיל לא עוסקים בו בבית ספר.

תנע"ר זה גוף.. זה די מורכב חוקית.

שמביע בכנות הרגשותץ אישיות. לדעתי זה מפריע לא תורם לדיון חופשי וכנה.

כשגדלתי הייתי מדריך וקומונר באריאל.

או מוסד חינוכי?(זה לא לגמרי סותר, אבל מה זה צריך להיות קודם)

בעיני אריאל נותן מענה כשר למה שכבר קיים זה מספיק חשוב כדי להצדיק את זה.

זה לא עונה על השאלה האם ללכת בכלל לתנועת נוער והאם בכלל יש ערך בקיומה או שזהעלול להיות בזבוז זמן. איך למשל היית מתמודד עם טענה של ביטול תורה?

ג. דוק ותמצא את אבי דור הכייפות הסרוגות 
וממשיכיו- תלמידיו- 
יוצאים ומשקיעים ממרצם בחינוך לא פורמאלי/ ריכוז והדרכת נערים
שנושאים פירות עד היום...
מסקנה- 
יש חשובות ערכית לתנועה.
הן כבשלמה לחינוך הפורמאלי
והן לדימויו העצמי של הנער כמחנך
וכדמות משפיעה בעיצוב עולמו של החניך.
לעיתים  אף יותר מהמסגרת הפורמאלית!

אם המטרה שלה היא לחנך את הנוער. אני לא אומר שזה לא ערך, אבל זה שמבוגרים מחנכים את הנוער מוציא את התנועה מידי הנוער. הבנת?

והשאלה היא לא רק על מדריכים, אלא גם על חניכים שטוענים לביטול תורה..

מקבלים מבחינה פורמלית
ולעתים
זה חשוב יותר מן המסגרת הפורמלי.
ומחזק אותה במקרים מסויימים.
ולעניין החינןך
נכון שבצוות ההנהגה הכללי של התנועה יש מבוגרים הנוטים לצד החינוכי הרשמי
אך המדריכים לא פחות מן החניכים - מגיעים עצמם עוד כשהם נמצאים במערכת!
דווקא היות המדריכים יחסית קרובים בגילם
אל החניכים
הבנה מה הם רוצים ולמה הם מסוגלים
מקפיצה את הקשר ואת מידת הקבלה מהם.
דוגמא פשוטה.
לו יעשו "ערב הכנת שיעורי בית" או לפני בגרןת מפגש כלשהו
או משהו אחר שיש בו פן לימודי. כמה חניכים יישתתפו ברצון לעומת מסגרת מחייבת?
כמה חניכים באים לפעילות לפי כללי התנועה
לבושים כחול לבן ובזמן
מבלי שאיש כפה עליהם לעשות כן?
כמה חניכים מתפללים או נחשפים למסורת ולהלכה ונלהבים לקיימה מפנימיותם? מתוך רצון חופשי?
האם הם היו נענים לבקשת המערכת הפורמאלית לעשות כן?למה?....
האם וכמה יש "תאקלים" עם ילדים בתנועה בבעיות התנהגות של קבלת מרות וכד'
בהשוואה לחינוך רגיל?
מה הגורם?.....
מה יותר חזק-זכרונות מהלימודים או מהסניף?.....
וכן על זה הדרך.
"למה כן" חשיבותו עולה בהרבה על
"למה לא".

כדאי לשקול רווח מול ה"הפסד" לכאורה
נראה שהרווח לטווח הרחוק יכריע...
כך בעיניי.

מה גם שנראה לי שהייתי סבבה של מדריך.

אני לא בטוח שאני צודק אבל נראה לי ש@א"י זה קשה היה חניך שלי תשאלו אותו..

וגם שאר החניכים שלי כשיוצא לי לפגוש אותם פה ושם אני בסך הכל שמח ממה שיצא מהם למרות שאין לי מושג אם זה בזכותי או לא.

אבל אפילו זה שהם לא היו בבנ"ע שווה את המאמץ בלי שום דבר מעבר.

אני חושב שדי"מ והמדריך השני שלנו נתנו לכל החניכים כיוון חזק של להיות דוסים ואני ממש לא יודע אם זה היה קורה בלעדיהם, כי הרבה פעמים מה שדרוש זה באמת דוגמא אישית ולא הרבה יותר. תודה רבה די"מ!

היה אצלנו בני עקיבא ונסגר לפני שלוש שנים בערך וב"ה נפתח אריאל . חניכה לא הייתי, שנה שעברה הייתי מדריכה והשנה קומונרית בסניף המתוק הזה!! עוד מעט מסיימת שנה קומונה תוך כדי שמינית!

בני עקיבא הוא מקום מאוד מיוחד זה שיש בנות זה לא אמור להפריעה אין פעולות משותפות יש רק מפקד משותף

(כלומר לא בגילאים שהייתי שם)

אחר כך כשזה כן היה רלוונטי שפטתי את הפעילות לפי האופי שלה. אם הפעילות הייתה לא רצינית במקום להפריד אותה עדיף שלא תתקיים...

זה לא בשבילו. עדיף שישב וילמד בבית המדרש. 

תנועת נוער דתית נועדה, לדעתי, לצעירים שאין סיכוי שאת שעות הפנאי הם יעשו בלימוד. וכן, היא לרוב נועדה לכאלה שלא יכולים להימנע מקשרים עם המין השני, בגלל שהם חיים ממילא בחברה שבה זה מצוי. אותם תנועת הנוער מצילה בכך, שהקשרים שלהם הם עם נוער דתי.

אריאל נוצרה אחרי שהשתתפות בתנועת נוער הפכה לדבר נורמטיבי שאי אפשר להימנע ממנו. היא נותנת מענה לנוער תורני יותר, ואני שמח שבתי הולכת לשם.

מי שהולך להדריך בתנועת נוער כדי להעלות את הרמה הרוחנית שם, עושה מצוה גדולה. הנוער שלנו זקוק לדמויות כריזמטיות מהסוג הזה, וככל שהם יהיו יותר תורניות כן ייטב.

אני עצמי נמנעתי מתנועת נוער בגיל ההתבגרות, בגלל בעיית העירוב. אריאל הייתה אז תנועה מאוד קטנה, ושמעתי מעט מאוד על קיומה. 

לפני הכל, ואחרי הכל, הם הכי

לא

כן

אני מדבר כתנועה בור שיש יחידים שהם סבבה.

אבל בתור תנועה ומה התנועה שואפת.

היא לא מפחדת ממה שכתב הרמב"ם?

דֶרֶךְ בְּרִיָּתוֹ שֶׁל אָדָם לִהְיוֹת נִמְשָׁךְ בְּדֵעוֹתָיו וּבְמַעֲשָׂיו אַחַר רֵעָיו וַחֲבֵרָיו וְנוֹהֵג כְּמִנְהַג אַנְשֵׁי מְדִינָתוֹ. לְפִיכָךְ צָרִיךְ אָדָם לִהִתִחַבֵּר לַצַּדִּיקִים וִלֵישֵׁב אֵצֵל הַחֲכָמִים תָּמִיד כִּדֵי שֵׁיִּלִמֹד מִמַּעֲשֵׂיהֵם. וִיִתִרַחֵק מִן הָרִשָׁעִים הַהוֹלְכִים בַּחשֶׁךְ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְמֹד מִמַּעֲשֵׂיהֶם.

בהחלט כן.

לעניות דעתי זה תלוי איזה סניף, יש צורך מסויים בסניפים מעורבים.

למשל מקומות שאם היה או אריאל או הצופים, אז יש מקום לסניף מעורב, כי זה הרע במיעוטו.

אבל רוב הסניפים המעורבים זה סתם מיותר לדעתי.

ובלי קשר למעורב, לדעתי בישובים שבכל מקרה יש פעלויות של הנוער, הסניף סתם מיותר.

ויש לי הרגשה שאלה שגדלים בהפרדה , כל הנושא מעסיק אותם כל היום בצורה בהחלט מוגזמת ורק בגלל זה כל היום דנים בזה , לטעמי ההפרדה יכולה הרבה פעמים דוקא לגרום להקצנצ מחשבות לא הכי צנועות.

את דעתי על העניין הבעתי כאן.

שניהם נפרדים.

אריאל, לדעתי, היא תנועה מיותרת (בעיקר למי שיודע את האמת ההסטורית לגבי הקמתה) שרק מרבה פיצול, פילוג וסכסוך. לענ"ד, יש מקום בבנ"ע גם לסניפים נפרדים ואפילו לסניף בנים-סניף בנות כמו המודל שיש באריאל (ולא שאני תומך במודל הזה).

תנועת נוער היא גוף שיכול להיות חשוב וטוב ולבנות את הילדים לקראת חיים של עשייה ותפיסת עולם חברתית יהודית שאי אפשר להעביר בחינוך פורמלי. לצערי, התחושה שלי כיום היא שההכשרה וההכוונה לחניכים מתמקדת בהשגת מטרות פשוטות רדודות וקלות ולא בעבודה אמיתית ובניית חברה יהודית ובריאה. דוגמא קלאסית למטרה כזאת היא החינוך לנפרדות (שעל אף חשיבותה, שאני ממש לא מערער עליו, ההתמקדות דווקא בה היא בעיני סמל של דחיפת הסמלים בצורה שטחית למרכז על חשבון עומק).

1- על ההפרדה,

עם ישראל שנים שרד בזכות ההבדלה,

בין ישראל לעמים

בין הקודש לחול,

וכן, גם בין בנים לבנות.

אין הרבה רבנים שמתירים את הערבוב הנורא

שיש בבנ"ע,

אתם אומרים, אנו בעד

עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל,

אבל תורת ישראל טיפה נאבדת לי

בכל הסיפור הזה...

2-מה זה "מטרות רדודות"?

בחייאת, אתה חושב שבאריאל

מה שמטיפים לו היא ההפרדה?!

תהיה רציני...

וגם אם זו המטרה, זה עדיף מבנ"ע

שמחנכים לתורה, אך עצם הערבוב

כבר נוגד את ההלכה,

כמו "טובל ושרץ בידו":

3- אז למה לא בסניפים הנפרדים בבנ"ע?

כי זה הבדיעבד,

כי מי שנחשב שם זה הנפרד,

ויש בבנ"ע את האמירה:

"רוצים נפרד? אהה... בסדר, יש אפשרות..."

התנועה נגד הפרדה!

רוח התנועה נגד הפרדה!

4- גורם לפילוג?

מה הקשר?

הייתה חבורה בבנ"ע שהנגדה לדרך,

מה הבעיה בכך?

לפני בנ"ע היו את בית"ר,

ועדיין הקימו, בצדק.

כך גם כאן,

דרך אגב, אני מכיר את הסיפור

ההיסטורי על ההקמה, ודי טוב...

אז נראה העובדות שבידך מוטעות,

היו חבורה של מרכזניקים נלהבים

שכאב להם ה"מעורב"

5- אני מאוד מעריך את מה שבנ"ע עושה

וחושב שאריאל צריכים ומוכרחים ללמוד מהם בכמה דברים,

אך הערבוב הזה נורא ונוגד את דעת ההלכה,

מצטער שהארכתי, יש לי בטן מלאה על כל הנושא הזה...

זה ממש לא לכתחילה הם כאילו 'עושים לך טובה'

שיש גם את האפשרות הזאת בכלל...

איפה 'תורה ועבודה', עוד אומרים קודם כל תורה, לא מזלזלת חלילה! באמת שלא! זו תנועה טובה ויש לה מקום...!

אבל אם השאלה מה האידיאל- אז כמו שאני רואה אותו- תנועת אריאל!

שניהם נפרדים.

אריאל, לדעתי, היא תנועה מיותרת (בעיקר למי שיודע את האמת ההסטורית לגבי הקמתה) שרק מרבה פיצול, פילוג וסכסוך. לענ"ד, יש מקום בבנ"ע גם לסניפים נפרדים ואפילו לסניף בנים-סניף בנות כמו המודל שיש באריאל (ולא שאני תומך במודל הזה).

תנועת נוער היא גוף שיכול להיות חשוב וטוב ולבנות את הילדים לקראת חיים של עשייה ותפיסת עולם חברתית יהודית שאי אפשר להעביר בחינוך פורמלי. לצערי, התחושה שלי כיום היא שההכשרה וההכוונה לחניכים מתמקדת בהשגת מטרות פשוטות רדודות וקלות ולא בעבודה אמיתית ובניית חברה יהודית ובריאה. דוגמא קלאסית למטרה כזאת היא החינוך לנפרדות (שעל אף חשיבותה, שאני ממש לא מערער עליו, ההתמקדות דווקא בה היא בעיני סמל של דחיפת הסמלים בצורה שטחית למרכז על חשבון עומק).

אני מאוד התנגדתי ל"יחד"

ולרפיסות קומה בפני החרדים,

אך לבצע הכללה גסה ולהגיד שמי

שהקים את אריאל "מפלג" את המגזר?

לפי מה שאתה אומר-

תכלס-

אסור להקים ישובים- זה גורם פיצול,

אם אינך מרוצה מחינוך ילדיך- אסור להקים בי"ס חדש,

אתה מבין שזה לא שחור לבן?

מותר להתפצל, לא לפלג,

השאלה אם זה בא ב"אהבה" (עיין ערך "אריאל"

או בבעיטה, (עיין ערך "יחד")

בין התנועות. או בין הרוח אחת של השניה
ולא אמורים להיות משחקים של "אנחנו יותר"
למה?
כי הפיצול התחרש מכיון שהאידאולוגיה קצת שונה [וזה בסדר גמור!]

והאחד משלים את חברו במקרים מסויימים.

 

"מי יותר"
צריכה להיות הבנה עקרונית-
האידאולוגיה שונה
ממנה נובע הפיצול
כשם שנוצרו עוד פיצולים בעם שלנו שנסובו על אידיאולוגיה שונה.
מותר שיהיה אידיאולוגיות.
מותר וזה בסדר לחשוב אחרת!
הבעיה נוצרת
שכל אחד בטוח שהאמת בכיס שלו
ולא כך היא. 

[מכאן אגב היחס הבעייתי לרבנים/ לתורה/ לא"י/ לעמ"י.....]

נכון שדיתה ד' עדיין לא מבינים את המורכבות, ולכן היחס הוא של "אני יותר"
ואולי גם אחר כך קשה להכיל את ההבדלים.
בראיה בוגרת ומעמיקה
צריכים להבין שלמרותצ המחלוקות
"יש פה קו מאחד ולא מפלג
ואם אנחנו רוצים בטובת העם והארץ- כולם- 
יש מקום לפסוק בנחמיה

בהבנה שיש צורך בשני ההיבטים לטבת הכלל.

וכל אחד יבין מכאן מה שירצה.
צא ולמד מה בין זה ליחס הפיצול מרכז- הר המור שהוא נושא מושתק.

נכון- כ"א רוצה להדגיש את ייחודיותו בשביל להבין את האידיאולוגיה ולפעול על פיה
לא נכון- זה לא דריכה אלא הבנה מחדדת את ההבדל ומכח זה את הפעילויות הנגזרות ממנה.

והרבה דברים שממש לא גורמים לי להעריך יותר את אריאל בגלל זה. אני מאמין שהיו כ"כ הרבה דרכים אחרות להסביר מה טוב בתנועת אריאל, בלי להזדקק פעם אחת בלבד אפילו, להזכיר את צמד המילים "בני-עקיבא". ולמען האמת, אני מאתגר את אריאל - תבנו מערכי פרסומות שלמים, במשך שנה שלמה, שלא תוזכר בהן פעם אחת העובדה שאריאל היא תנועה נפרדת - כולם יודעים את זה כבר, כעת נראה אתכם מתעלים מעל זה ומוצאים דרך אחרת להצדקת קיומכם מעבר לעובדה שאתם נפרדים. כי נפרד אני גם בבית נפרד, אתם יודעים...

לדעתי, ונראה לי שרובכם חולקים עלי, עדיף בני עקיבא.

אני גדלתי (וגדל) בשכונה סופר דוסית שהיה בה רק אריאל. גם לזה לא הלכי כי החבר'ה בו לא היו מספיק דוסים יחסית לחינוך שלי.

עכשיו אני עולה לשביעית, והתחלתי להדריך בסניף בני עקיבא שהמפקד בו מעורב אבל הפעולות נפרדות.

היתה לי אופציה להדריך באריאל, אבל העדפתי להדריך בבני עקיבא משתי סיבות: א - בפועל רוב המגזר הדתי לאומי הוא בראש של בני עקיבא ורק מתוך התנועה עצמה אפשר להשפיע. ב - הרגשתי שכבר לוחצים יותר מדי בעד הפרדה ונגד מעורב שכבר שוכחים איך להתייחס לבנות וכאשר מגיעים למצבים שבהכרח מעורבים לא יודעים לתקשר עם הבנות (זאת הסיבה העיקרית)

תחלקו עלי, אני רגיל לזה... זו דעתי.

גם בבני עקיבא גם בעזרא וכעת אני מדריך באריאל ותכלס אני חושב שזה האידיאל 

פי אלף יותר מאשר בביה"ס.

(למרות שזה היה קשור מאד גם לשבט הספציפי שהייתי בו, אם הייתי בשבט שונה זה היה שונה..) 

הייתי חניכה שרופה, חב"ב פעילה, מדריכה משקיענית ומוערצת וקמונרית בלתי נשכחת באריאל.

הייתי גם מרכזת בעזרא (סניף נפרד ודוס)

וגם עבדתי בבנ"ע עם חב"ב. 

אני מאמינה גדולה של תנועות נוער.

מאמינה גדולה של חינוך לא פורמאלי, של עשיה ושל נתינה.

אני מאמינה גם בהתנדבויות כמו כנפיים של קרמבו, שלוה, ידידים, שמחה לילד וכו'

מאמינה גדולה בנוער ובכוחות שלו.

אני חושבת שזה הדבר הכי טוב שנוער יכול לעשות. ומי שלא הולך לדברים כאלה הוא פארש 

לגבי מעורב או נפרד- אני מאמינה שיש אפשרות לחיות כחברה מעורבת צנעה לכתחילה. אני חיה היום בחברה כזו- והוא בהחלט צנועה.

אבל אני יודעת שלמעשה זה לא ככה. ורוב המקומות שמנסים לקיים חברה כזו לא לחלוטין עולה בידם.

(מצד שני- הייתי גם באריאל. גם שם עם כל הנפרד- היו גם דברים לא צנועים.)

אני יודעת בודאות שאני אנסה בכל מאודי לשלוח את ילדיי לתנועת נוער.

נפרד או מעורב? ימים יגידו. זה גם מאד תלוי מה יהיו האופציות.

אני גם מאמינה שהכל תלוי בחינוך שהילד מקבל בבית. כבר ראיתי כאלו שהיו במקומות מאד מעורבים- ושמרו על עצמם, וכאלו שהיו באריאל- ולא שמרו על עצמם בכלל.

הן הגיל, והן אופי הפעילות ומטרת המפגשים משפיעים מאוד על הסוגיא הזו.

ולא התחברתי לא לפה, לא לשם, ולא למושג בכלל. אני מהאנשים שהעדיפו תמיד ללמוד ממבוגרים מאשר מתיכוניסטים. תנועת נוער נראתה לי (כילד) כמו נסיון של ילדים להתאגדות שוויצרית ולאשליה של כוח.

אני כן ממש שמח שהמושג הזה קיים, בשביל אלו שמתחברים אליו. ומאוד מעריך אותם על דברים טובים שיצאו משם. אני, בכל זאת, לא שייך לשם.

היה ברור שהבנות מגיעות לעל האש ומשחקים איתם קדורסל(!!!)

ואני עוד מישוב ותיק בשומרון....

אריאל כי בא לי תורה..

עדיף על מפריד.
לא?

ולגבי האידולוגיה אפשר ליראות את זה כבר בסיסמאות של תנועת הנוער

בני עקיבא=תורה ועבודה. יש את התורה ויש את העבודה שהיא בעצם החול וחיינו ואין בינהם קשר.

אריאל= תורת חיים בעוז תורה שניכנסת לחיים ולא מנותקת מהם

אלה לדעתי ההבדלים בהשקפות

כי מה שכתבת זו שטות מוחלטת.

בני עקיבא=תורה ועבודה. יש את התורה ויש את העבודה שהיא בעצם החול וחיינו ואין בינהם קשר.

המציאות השלמה של התורה היא בארץ ישראל. בחיים יוצרים ומתפתחים שהם הם התורה ממש.

פרשנותך אולי מעידה על גישתך לחיים, אבל ממש לא על דרכה של תנועת בני עקיבא.

אדם שמסתכל על העולם כעל קודש מול חול ראייתו מצומצמת והוא זה שמחסיר מן התורה בכך שזורק החוצה את העולם הזה ואת הביטוי המעשי של קיום התורה. 

לעומת זאת הרב קוק מגדיר את ההרמוניה המלאה בין האידיאה האלוקית לאידיאה הלאומית כקודש קודשים.

תורה ועבודה זה קודש קודשים! זה חיבור הכוחות בעולם אל הי"ת!

"ראשינו בעמקי תורתה, כפינו ברגבי אדמתה". הלוואי ונזכה.

מחביות ודברים שעברתי בתנועה עד שעברתי.....

אז אני מניח שלא היית באיזה שהוא סניף

סליחה, אבל בביקוח אמורים להשתמש בעובדות

תודה על הצורה הנפלאה שבה הערת את עיני ביחס למקומי בעולם<צ>

עזרא היה לי ממש ממש מוריד מבחינה רוחנית.. היה לי בשבט בנות שהיה להן חברים והן דיברו על זה כל הזמן.. וסיפרו בדיחות לא צנועות וראו דברים ממש לא ראווים.

ואז שהבנתי שזה ממש אבל ממש לא בשבילי עברתי לאריאל שפשוט הרגשתי בו עלייה רוחנית מטורפת.. 

המדריכה שלי ההייתה מדהימה, דוסית אבל ממש ממש לא חונקת וקומונרית שפיצית בטירוף..

לפני שבוע נסעתי לבת דודה שלי ל4 ימים והיה לה מלא פעולות בבני עקיבא. אז באתי איתה, וזה היה ממש זוועה. כל הבנים מדברים עם הבנות ואף אחד שם לא שומר נגיעה.. למדריכה שלה יש חבר. והמדריכים והמדריכות (שאמורים לשמש כסמל לדוגמא!!) לא שומרים נגיעה בכלל ורואים כל מיני סרטים לא צנועים בעליל. בפעולות הם מעבירים מסרים על שמירת ההלכה וכו'. ואחרי 10 דקות הם עוברים על ההלכה.

הרגשתי שבני עקיבא זו פשוט צביעות.

כשהמציאות הבסיסית היא חטאים ואווירת פריצות.

לחנך לערכים מתוך חטא זה מגוחך.

ההבדלים בערכים עצמם זה כבר עניין משני לזה.

אריאל לדעתי זה להגיד שהתורה היא חיינו 

וזה לא משהו "כבדרך אגב"

אני גם ציוני וגם דתי (בלי להיכנס לדיון על ציונות שכידוע אני נגד,אבל אם זה מגיע זה צריך לנבוע מתוך התורה והמחלוקת היא בתוך התורה)

התורה היא משהו משמעותי ורלוונטי לכל רובד בחיים שלנו.

בנ"ע (כתנועה) חוץ מזה שמתפללים שם מנחה לפני המפקד אני לא רואה הבדל משמעותי בין זה לבין כל תנועת נוער אחרת.

נתקלתי בחוברת הדרכה של אריאל לחודש ארגון. אני זוכר שהתפעלתי מהמסרים הברורים ושיא הרלוונטיים למציאות שהיא שידרה, בניגוד למה שהכרתי בבני עקיבא.

בבנ"ע תמיד זה היה אותה הצגה פחות או יותר.

שליש היו מתחפשים לחרדים שליש לחילונים שליש לדתיים וכולם רוקדים ביחד בסוף...

לחנך להיות דם טוב זה חשוב.

אין חולק.

במה זה שונה מהשומר הצעיר והצופים וכל תנועת נוער חילונית?

זה מה שאמרתי שזה פשוט כמו השומר הצעיר רק עם תפילת מנחה.

אחותי את חיה בללה לנד!!!!!!!! בתנועת אריאל מתנדבים עם קשישים וחולים לא רק בחופש הגדול אלא כל השנה!!!

את באמת לא מכירה אז בבקשה תפסיקי לשפוט...

כשאותי שאלו על אולפנה שעזבתי אותה כדי לשלוח לשם את הבנות שלהם עניתי שכשאני הייתי היה לי מעולה, רק עם הכיתה לא כ"כ הסתדרתי אבל האולפנה כבר ממש השתנתה אז אני לא יודעת לענות להם...

אז בבקשה- קצת ענווה! תכירי היום ואחר כך תגידי מה שאת רוצה!

ובבקשה תנשמי עמוק ואל תתעצבני

תנועת בנ"ע- זו תנועה של העם

תנועת אריאל- זו תנועה שמרוממת את העם!!!

לתנועת אריאל יש רף אחר!! זה נכון- בית המקדש! והוא בהחלט גבוה ביותר ואנחנו מעיזים להרים את הדגל הקדוש הזה ולהגיד שאליו אנחנו שואפים!

לדעתי בדיוק לזה התכוונת אבל את טועה ומתעצבנת סתם פשוט כי קשה לך לקבל את הרעיון שתנועת אריאל קמה, חייה ובועטת...

.אידיאלים מרוממים וגבוהים לא מדברים אל אפחד.

מי אנחנו כ 15,000 חניכים וחוץ מהם מדריכים ומדריכות וקומנרים וקומנריות?!? אנחנו אף אחד...

די באמת שזה דיון תת רמה! בואי לא נגזים כי אני לא 'אף אחד...'!!!

היא מנסה לרומם אותו כאשר כמעט כל העם לא איתה!! 

אריאל מדברת על אידיאלים גדולים, ואולי גם פועלת על פיהם, אני לא יודע. אבל אריאל נשארת ברמה של אריאל, היא לא יוצאת אל שאר העם! לפני שאנחנו עוסקים בבית המקדש, יש עוד כמה מטרות ביניים שצריך להגיע אליהם. אריאל פועלת כדי לחבר את הציבור הדתי הפחות תורני לתורה??

בני עקיבא - כן!

בני עקיבא אומנם מתפשרים פה ושם אבל זה מפני שאם לא תהיינה הפשרות הללו אותם חבר'ה שמגיעים לסניף ישארו בבית ובלשון המעטה- הם לא ילמדו גמרא בבית! אריאל עושה משהו בשביל אותו נוער??

שאמנם עכשיו לא מרימים את העםפ אבל אח"כ שיגדלו יוכלו להשפיע פי מאה?

שמה שקורה זה שנשארים צפונים בישיבה הגבוהה ומתאברכים שם ולא יוצאים להשפיע על העם. 

עדיף נוער בינוני, מאשר קצת נוער איכותי כשכל השאר לא וגרוע מכך.

חוץ מזה. מי אמר שלהשפיע זה בגיל 25?? אולי עדיף שיתאברך ל7 שנים ואז יהיה ר"מ ויחנך באמת לאהבת תורה מתוך אהבה אמיתית ועמוקה שיש לו? לנו היו רמים כאלה ו.. וואלה זה עבד.

התשובה היא: זה טעות לדבר על זה במובנים של "יותר טוב".

יש צורך בזה וגם בזה.

אין ספק ש"כל העם" לא יכול, לא רוצה, לא מסוגל ולא שואף כרגע להיות בבית ספר תורני פרטי. אם לא היו ממ"דים והיו רק בתי ספר תורניים לדתיים - המצב היה שמאות אלפי ילדים מסורתיים או "קצת פחות" דתיים (שלא עלינו יש להם בבית טלוויזיה ואמא שלהם הולכת עם חצי כיסוי ראש ולא כיסוי ראש מלא, ואבא שלהם חוץ מללמוד דף יומי יודע גם לדבר על מסי ועל רונאלדו בהתלהבות) - כל מאות האלפים האלו, לא היה להם איפה ללמוד והיו הולכים לבתי הספר הממלכתיים.

ומצד שני, כן צריך ג-ם את בתי הספר הפרטים, לאלו שבכל זאת "לא מספיק" להם החינוך בממ"ד. אם "כל" ה"טובים" יעברו לפרטיים, אז נפסיד לדעתי הרבה יותר משנרוויח, בראייה כלל לאומית - אבל אני לא מודאג כי אני יודע שמהלך כזה לא יקרה.

העם שלנו לא מחובר עדיין לכל ה"אידיאלים המרוממים" וניסיון להגיד "אנחנו נלך לשם והוא כבר יצעד אחרינו" - סוג של קרס כבר לתוך עצמו בדוגמת ההתנתקות. 

לפעמים, כן, יש צורך גם ל"טובים", לרדת אל הגדודים ולדחוף מאחורי ה"בינוניים" את כולם קדימה. מה לעשות, זה המציאות.

המציאות היא שמה שבני עקיבא עשתה בשמונים ומשהו שנות קיומה, קשה מאוד להאמין שאריאל תצליח לעשות בעשרים-שלושים שנים הבאות. עם כל הרצון הטוב...אריאל, וצריך להודות בזה, היא תנועה אליטיסטית. בן נוער שיש לו טלוויזיה בבית, אמא שלו עם חצי כיסוי ראש, אבא שלו הולך לראות עם חברים משחקי כדורגל, והוא בעצמו, לא יושב כל היום רק ללמוד משניות - לא בטוח שירגיש בנוח ללכת לאריאל. זה לא יתאים לו, ואם זאת תהיה האפשרות היחידה אז או שהוא יישב בבית או שהוא ילך לתנועה חילונית.

אפשר לחשוב רק על עצמנו, כמובן, ואפשר גם לחשוב באופן רחב יותר.

השאלה היא מה המטרות שכל בית וכל אחד באופן אישי מציב לעצמו, כמו גם מה הנתונים הסביבתיים מאפשרים לו לעשות/לחנך. לא דומה ישוב דוס, לעיר פיתוח, לתל אביב או לשכונת קריית משה. לא דומה עיר ספרדית מסורתית לגרעין תורני בעיר אשכנזית "קרה", ליישוב תימני בדרום למושב או קיבוץ בצפון...

כל כך הרבה אפשרויות, כל כך הרבה דברים שיש להתחשב בהם - אז הויכוח התמידי על "מה יותר טוב" - לדעתי מיותר ומזיק לשני הצדדים גם יחד. זה חשוב, וזה חשוב, כל אחד שיבחר במה שטוב ל-ו, וזה העיקר. אין צורך להנמיך את השני כדי להרגיש טוב עם עצמך.

יודגש: הכותב (דהיינו, אני) לא היה מעולם חבר בשום תנועת נוער, לא אריאל, לא בני עקיבא ולא שום תנועה אחרת - ולכן אין סיבה להגיד שאני "משוחד" לטובת צד זה או אחר. אני אומר נקודות כלליות, ובעיקר, משתדל להרבות שלום ואחדות בעם ישראל. כאשר יבינו שכולנו יש מקום, יהיה קל יותר לחיות כאן ביחד...

התשובה היא: זה טעות לדבר על זה במובנים של "יותר טוב".

יש צורך בזה וגם בזה.

אין ספק ש"כל העם" לא יכול, לא רוצה, לא מסוגל ולא שואף כרגע להיות בבית ספר תורני פרטי. אם לא היו ממ"דים והיו רק בתי ספר תורניים לדתיים - המצב היה שמאות אלפי ילדים מסורתיים או "קצת פחות" דתיים (שלא עלינו יש להם בבית טלוויזיה ואמא שלהם הולכת עם חצי כיסוי ראש ולא כיסוי ראש מלא, ואבא שלהם חוץ מללמוד דף יומי יודע גם לדבר על מסי ועל רונאלדו בהתלהבות) - כל מאות האלפים האלו, לא היה להם איפה ללמוד והיו הולכים לבתי הספר הממלכתיים.

ומצד שני, כן צריך ג-ם את בתי הספר הפרטים, לאלו שבכל זאת "לא מספיק" להם החינוך בממ"ד. אם "כל" ה"טובים" יעברו לפרטיים, אז נפסיד לדעתי הרבה יותר משנרוויח, בראייה כלל לאומית - אבל אני לא מודאג כי אני יודע שמהלך כזה לא יקרה.

העם שלנו לא מחובר עדיין לכל ה"אידיאלים המרוממים" וניסיון להגיד "אנחנו נלך לשם והוא כבר יצעד אחרינו" - סוג של קרס כבר לתוך עצמו בדוגמת ההתנתקות. 

לפעמים, כן, יש צורך גם ל"טובים", לרדת אל הגדודים ולדחוף מאחורי ה"בינוניים" את כולם קדימה. מה לעשות, זה המציאות.

המציאות היא שמה שבני עקיבא עשתה בשמונים ומשהו שנות קיומה, קשה מאוד להאמין שאריאל תצליח לעשות בעשרים-שלושים שנים הבאות. עם כל הרצון הטוב...אריאל, וצריך להודות בזה, היא תנועה אליטיסטית. בן נוער שיש לו טלוויזיה בבית, אמא שלו עם חצי כיסוי ראש, אבא שלו הולך לראות עם חברים משחקי כדורגל, והוא בעצמו, לא יושב כל היום רק ללמוד משניות - לא בטוח שירגיש בנוח ללכת לאריאל. זה לא יתאים לו, ואם זאת תהיה האפשרות היחידה אז או שהוא יישב בבית או שהוא ילך לתנועה חילונית.

אפשר לחשוב רק על עצמנו, כמובן, ואפשר גם לחשוב באופן רחב יותר.

השאלה היא מה המטרות שכל בית וכל אחד באופן אישי מציב לעצמו, כמו גם מה הנתונים הסביבתיים מאפשרים לו לעשות/לחנך. לא דומה ישוב דוס, לעיר פיתוח, לתל אביב או לשכונת קריית משה. לא דומה עיר ספרדית מסורתית לגרעין תורני בעיר אשכנזית "קרה", ליישוב תימני בדרום למושב או קיבוץ בצפון...

כל כך הרבה אפשרויות, כל כך הרבה דברים שיש להתחשב בהם - אז הויכוח התמידי על "מה יותר טוב" - לדעתי מיותר ומזיק לשני הצדדים גם יחד. זה חשוב, וזה חשוב, כל אחד שיבחר במה שטוב ל-ו, וזה העיקר. אין צורך להנמיך את השני כדי להרגיש טוב עם עצמך.

יודגש: הכותב (דהיינו, אני) לא היה מעולם חבר בשום תנועת נוער, לא אריאל, לא בני עקיבא ולא שום תנועה אחרת - ולכן אין סיבה להגיד שאני "משוחד" לטובת צד זה או אחר. אני אומר נקודות כלליות, ובעיקר, משתדל להרבות שלום ואחדות בעם ישראל. כאשר יבינו שכולנו יש מקום, יהיה קל יותר לחיות כאן ביחד...

כי אני קומונרית כרגע ב"ה! והתנועה ממש אבל ממש (בדגש על ממש!) לא סגורה בתוך עצמה!

זה תלוי רק בך איך את רואה את זה! מה שכן הגיוני שבתחילת דרכה לקח לתנועה זמן לבנות את עצמה ולהתעצב, לכן הגיוני שאת פרשת את זה כהסתגרות. יש כלל בסיסי שאדם שמח יכול לשמח אחרים, אדם בעל כשרונות יכול להעביר את הכשרונות שלו לאחרים (לא כל אחד מסוגל, תמיד יש יוצאי דופן.. כן?! שנהיה סגורים על עצמנו)

לכן הגיוני מאוד שאת ראית את זה ככה... ויכול להיות שאפילו יש בזה מן האמת והיו זמנים שתנועת אריאל הסתגרה בעצמה! אבל זה רק בגלל שהיא היתה צריכה לבנות ולהיבנות כדי שתוכל להמשיך לצמוח!!! רק בשנתיים האחרונות נפתחו

כמה וכמה סניפים (ואנחנו בנהם!)

ב"ה זה מעיד על צמיחה.

ואם את שואלת איך אני רואה את הדברים- אז תנועת אריאל רואה את כל המציאות, את החברה הישראלית בכללותה. ולא מתעלמת ממה שקורה מסביב! אז בבקשה לא להוציא סתם שם רע בתור אחת ש'מכירה את תנועה' כי את כבר לא..!

יכול להיות מאוד ואני בטוחה בזה שאת בעצמך היית חלק מהגדילה, ההתפחות והצמיחה של התנועה ולכן כשהיית בתוכו היה לך קשה להבחין בזה...

טוייב יאללה חפרתי

יום טוב!

ושוב כמו שהסברתי, כדי לחזק צריכים להיות חזקים, כדי לתת צריכים קודם כל שיהיה לנו מה לתת= למלא את עצמנו בתוכן... ותנועת אריאל נותנת המווון נראה לי שפשוט קשה לך לראות את זה (ולא רק לך.. אלא לכל אלא שקשה להם לקבל שינויים)

וכתבת גם שכדי להשפיע צריך להתערבב... אם הילד שלך היה גדל במכון גן בי"ס ותיכון חילוני אני לא כ"כ הייתי בטוחה שהוא אכן יגדל להיות שומר תורה ומצוות... קצת בעייתי הסיפור הזה ובבאמת כל הורה עושה את השיקולים שלו!

הבעיה שקשה לך לקבל שיש אנשים עם דעות שונות...

תשלחי את הילדים שלך לבנ"ע! מעולה! אבל תקבלי את זה שגם לתנועת אריאל יש מקום!

יש כמה דברים שעליהם ללמוד מבנ"ע,

אך הטוב גובר על הרע,

ובשכלול-

בני (לעתיד יתחנך באריאל.

איפה יהיו ילדיי.(אם בכלל יהיו בתנועת נוער) ?

תלוי במקום בו נגור, באפשרויות, באשתי, ברצון הילדים (כן, מסתבר שיש כזה גם בגילאים הנמוכים..) ובשאר נסיבות החיים.

ממש כך-

אני בשוק מזה שלא גיבשת לעצמך דעה בעניין...

כי חינוך ילדים זה לא משחק.. לא שאתה כרגע בהתלבטות הזאת אבל בהחלט צריך לדעת את העובדות ושיהיה לך רצון עצמי ולא רק לאישה ולילדים...

הגעתי למשבצות של הפורומים!
#מרגיש_מוחמא.

ואני מכיר חברים, אנשים מבני עקיבא ולפי מה שראיתי בבנ"ע בד"כ ובמיוחד בשבטים הבוגרים יותר הצניעות לא משהו...גם אם זה נגיעה, קלות ראש וכו' וגם בלי קשר המציאות עצמה של חברה מעורבת (כנ"ל בעזרא) לפני הגיל המתאים לא נכונה ואסורה גם ברוב המקרים ע"פ ההלכה, נכון שיש מקומות שהבני עקיבא מאוד עוזרים, למשל חבר'ה מסורתיים שלא היו הולכים לאריאל אבל לבנ"ע הם כן ילכו ונכון שצריך להיות בבנ"ע עקיבא נפרד כדי להשפיע על שאר התנועה- בסמינריונים, מסעות וכו', אבל שורה תחתונה, אם אנחנו באמת רוצים לגדל פה חברה תקינה,נכונה ששואפת להשפיע על עמ"י ולקרב את הגאולה אנחנו גם צריכים לגדול במקום שמתאים, שהכי מתאים לזה... 

זה פיתח לי את המחשבה ויכות ההכלה לאנשים
בעיקר כלפי חניכים שחלקם היו ממש מעצבנים ועדיין לא ברור למה
אהבתי אותם...

איך רבני התנועה מתירים?

החגס שלנו מעורב, ועדיין יש שמירה מרובית של צניעות.

אני מקווה שאני לא מתכחש למציאות, אבל זה מה שנראה לי.

הבוגרים בעזרא בוחרים לשמור על צניעות של בינו לבינה מתוך בחירה. אישית, מוסכמת חברתית, אבל בחירה.

אבל למה להכניס "ראש בריא למיטה חולה"? למה לגרום למצב שיכול להוביל לבעיות?

עוד לא הבנתי מה ההגיון של "עזרא" ב- להפריד-להפריד-לשחרר (ועוד בגיל מבלבל כל כך)

@ראבק!!!

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

מדדים להצלחה באופן כללי

בריאות הגוף/ הנפש

איכות השינה

שלוות נפש

בטחון עצמי

אהבה עצמית

ויש ספציפיים לנושא מסוים כמו

מצב תקין בחשבון הבנק / השקעות/ נכסים

לקום לבוא לעבודה בכיף

לנהל תקשורת תקינה (עם ילדים/ אנשים אחרים)

ועוד

מדדים הם פר יעדים

אלה היעדים שלי

אני בינתיים בדרך הנכונה 

שאדם מצליח להזדהות עם דמות או רעיון שמתאימ\ה לו 

ולהצליח ליישם אותה

קבל את זה כמו שזה

דוגמא אישית 

אין לי איך לעזורך

כל השאר לא שווה באמת, זה אחיזת עיניים.

מנסה לעבוד על זה

השאיפה היא להצליח לפעול טוב ככל יכולתנו בכל מצב שאנחנו נקלעים אליו.

אין לי שום ביטחון שאצליח להמשיך כך עד סוף ימי, אבל כל עוד אני יודע שהשתדלתי כמיטב יכולתי, אני רגוע.

להצליח לשמוח במקום שיש לי, ובו זמנית לרצות להתקדם ולהשתפר.

שהדחיפה קדימה לא תבוא מתוך מרמור, אלא מתוך רצון להגדיל את האור.

לא יודעת אם זו 'הצלחה', אבל זו השאיפה שלי. אני די שם, ברוב התחומים, לצערי עוד לא בכולם. עובדים על זה...

שאפשר לומר שהגעתי ל'מסלול', אני עובד כבר כמה שנים בחברה יציבה, ובתפקיד טוב.

אבל עכשיו כבר יש הרהורים,

אולי לעבוד פחות כי זה בא על חשבון המשפחה.

לפעמים יש רצון שכזה שיפטרו אותי..

קיצור, החיים מורכבים.

וכל 'פסגה' שמגיעים אליה היא רק נקודת מחשבה למקום הבא שיהיה

"מי ער" זו שאלה שחוקי לשאול רק אחרי 12 בלילה😜

יש פה מישו בכלל שזוכר את החוק הזה? תגיבו רק כדי שתהיה הוכחה שאני לא ממציאה חחח

מישהו שהיה כותב לפני 12 היו נוזפים בו

זהו, עכשיו את נזופה.

@חתול זמני בטוח מסכים לפחות זמנית, נכון?

היו אנשים שהתחרו מי תופס בדיוק את 00:00

אהבתי את השירשורים הסתמיים האלה

אני הייתי פה

בניק אחר

זה היה הגיל 😉

זה מצמרר אותי.... 

אני לא יכולה לחשוב מה זה... כאילו גם על עצמי, להיות פה ככ הרבה שנים... לעבור כל כך הרבה ולהשתנות כשהפורום בחיים שלי. לא יודעת אין לי מילים להגדיר את זה. (אני פה בפועל 6 שנים וזה מדיי משמעותי)

כתוב שהניק קיים מאז תשע"ז

לא רוצה להגיד לך בת כמה הייתי אז🙈

בגדול הגעתי לכאן בקורונה

הכרטיס שלי נפתח בתשעז כי רציתי להגיב למשהו ובסוף לא הגבתי אותו אפילו. אבל לא הייתי איזו צופה קבועה כאן. לכן הכרטיס פשוט נשכח. אני חושבת שב2020 היתה התגובה הראשונה שלי. 

רק שאני עשיתי הפסקה באמצע

וחזרתי בניק אחר כי קצת פדיחה שהניק מלא בשטויות של נוג"ה

ופתאום את מגיעה לפורום הו"ל חחח

אבל האמת שאני מתגעגעת לשטויות של אז

היו כמה ניקים שהיינו בקשר טוב

הייתי פעילה גם קצת בנסיו"פ

אני חייבת לתייג את הניק הזה אל תשאלו שאלות שלא תשמעו שקרים

@חידוש

אם אתה יודע למה תייגתי אותך תכתוב לי

(מה הסיכוי שהוא באמת יראה את זה)

תפסתי מספר הראשונה

וכן, לצערי עדיין ערה..

המלצה - לא להעביר - הונאה ביומטרית המבוססת על בינה מלאכותית | לא רלוונטי

(זה אתר שבודק הודעות מהסוג הזה, וכותב האם הן אמיתיות וכדאי להפיץ אותן הלאה. במקרה הזה לא)

בקישור לסרטון שצירפתי יש מישהו שמספר שהתחזו אליו בשיחת וידיאו לבת שלו. שזה אשכרה היה המראה והקול שלו... זה מטורף

א. מי רוצה לגנוב את הביומטריה שלך, יכול לעשות את זה בצורה "נסתרת" יותר ורחוקה יותר מאשר לפנות אלייך.

ואם הוא לא מספיק מתוחכם כדי לפרוץ לך למכשיר מרחוק ולהשתלט על המידע שלך, אז פנייה אלייך ברחוב תועיל לו עוד פחות.

ב. לכל דבר חשוב היום יש אימות דו-שלבי והגנות פנימיות של הארגונים. אף אחד לא יוכל להכניס אותך לחובות גדולים כי הבנק/אשראי יזהה תנועה חריגה ויחסום את זה. וכן על זה הדרך.

ג. התיחכום היחיד פה הוא שימוש במושגים שנשמעים מתוחכמים עבור האדם הרגיל: ביומטריה.. שיבוט.. בוו...

ד. בכל מקרה טוב שאת עירנית, וגם מודעת לספאם שיש בנושא. הכי טוב ומומלץ זה לעקוב אחרי הפרסומים של מערך הסייבר הלאומי (אני עוקב דרך הפייסבוק) כדי לקבל מידע אמין ואקטואלי.

אני מחפשת! 

מקום חף מכל רמאות, התיפיפות, פוליטיקה, בינות מלאכותיות וכאלה שאינן, מקום פשוט 

של חיים פשוטים, של ללכת לישון עייפים לא בגלל שגלשו רוב היום באינטרנט...

בלי אינטרנט!

הכי פשוט שאפשר.

וגם בלי דובים או קרוקודילים ובלי כרישים בים, ואני לא יודעת עוד בלי מה...

פעם חשבתי על איי פולקנד; מספיק רחוק, שדות ירוקים, המון כבשים... אבל

לא נראה לי שאסתדר כל כך טוב עם המנטליות הבריטית. יש לי נימוס ישראלי.....

כיהודיה, אני מודעת לכך שאני נורא מוגבלת;

היכן ואיך אעשה את החגים? למי אשלח משלוח מנות

ויותר חשוב -  מי ישלח לי?...

וסופגניות ונרות חנוכה ומיץ ענבים ויין כשר וצפירת השבת.....

קשה. 

אם למישהו כאן יש רעיון, אשמח לשמוע. (אבל לא מקום קר מדי

ולא חם מדי, וגם, שכחתי להוסיף, בלי נחשים בכלל! וגם תולעים אינני אוהבת...)

תודה!

גם אוגרים סיבריים, תוכונים, תוכים בינוניים על כל סוגיהם, תוכים גדולים, מדברים וגם אם לא,

וכל שאר חיות השדה - הלא מפחידות.

גם לטאות בסדר. במיוחד כשהן עדיין גורים. יש להם עיניים מלאות תום. באמת.

וכמובן, זיקיות - כל כך מעניינות.

ואפשר גם תיקנים (ג'וקים בלעז), אבל לא מדי הרבה. וגם חלזונות ושבלולים וזחלים נחמדים עם המון רגליים

ההופכים לפרפרים...

מה לגבי אוגרים סוריים?

וואי הלוואי... 

אבל בתכלס זו בריחה מהתמודדות, כי אם ככה ה' רצה שמשהו יופיע בעולם אז יש לזה סיבה... צריך להתמודד עם זה, להכחיש ולהתעלם זו לא אפשרות 

אולי בני אדם קבעו שזה ככה? 

גם ממחנות ריכוז ניסו לברוח, ושם, באמת הקב"ה הוא ששם אותם שם....

אל תזדעזעי. סתם מצב רוח של: אוף. לא  יכולה יותר!

 זה קשה, אני מזדהה עם התחושות האלה של באלי שקטט

חיים פשוטים, אבל חיים ולא טרפת

אבל יש לזה יתרונות ובסוף נתחשל ונמצא פתרונות, ואז נעריך את החיים שלנו אפילו יותר מלפני זה... 

הזמן עובר וכמה אפשר לחלום על מקום כזה ולא להגשים?

הלוואי והיה לי אי קטן משלי. ממשי. עם בקתת אבן פשוטה על צוק גבוה

למעלה למעלה מהים. ולמטה, במקום שאף אחד לא יראה ולא ידע,

תנדנד לה סירה קטנה על פני המים, קשורה לזיז נסתר.

לא אכפת לי שיהיו אי אילו אנשים על האי שלי, אבל רחוק

לא מרחק של הליכה רגלית. הם יוכלו לבקר לפעמים,

כשאזמין, ואם ארגיש בודדה, אלך אליהם, לפעמים.

גם עיזה תהיה לי. מאוד חשוב. וגן קטן עם ירקות

ועצים שאשתול. המון ספרים בחדר ספון עץ

פשוט, ספה נוחה ומהוהה (לא מעור או פלסטיק

חס ושלום), שטיח קטן, מהוה וקצת דהוי

ונעלי בית וזהו.

* קראתי ספרים רבים בימי חלדי, ואת התוצאה -

   אתם רואים.....

לחיים!

ארץ ישראל? 

זה בדיוק העניין. עד כמה שהיא אהובה ויקרה, היא כל כך ...לא פשוטה.

כל כך מבלבלת. כל כך לא נינוחה. כל כך לא (לפעמים והרבה פעמים)

מס

יודעת שהכל מהשם, בגללנו, ובכל זאת....

מכירים את "שי ארץ" של נתן יונתן?

בדיוק מכאן אני רוצה לברוח. הרי לא אמרתי שאני חולמת על צפת,

נכון?

רוצה קצת שקט מכל הבאלאגן הזה. מרגישה כמו ספר היסטוריה

מהלך, שבכל שני עמודים, תיאור של מלחמה/התשה/תקריות/

הפוגה קלה וחוזר חלילה. וכשלא, אז מתכוננים למשהו כזה...

אני כמהה לשקט. בלי התרעות, ללא אזעקות, ללא ריבים,

ללא הפגנות, ללא יסורי מצפון בלתי נלאים שלא תמיד

מצליחה להיות ראויה. 

מקום בלי יומרות של קדושה. לא טומאה חס וחלילה - סתם

מקום פשוט כזה, עובד בשדה כזה, חקלאי כזה, ניטרלי.

ונא לא לכתוב לי שאם אין קדושה, אז יש טומאה.

אדמת העמים . אני יודעת.

שבת, אין בעיה לשמור, יהיה לי לוח שנה גדול.

מעניין שאתה מזכיר גידול ילדים, כי דווקא אז החלום על

האי שלי, היה מוחשי ועז צבעים יותר מהרגיל.....

לגבי יום כיפור - מה הבעיה לצום?

ולגבי הוידוי - יהיו לי הרבה פחות יסורי מצפון;ת

כמה עבירות כבר אפשר לעשות כשבן אדם לבד?

את מי אשנא? עם מי אריב? ממי אעלב?

על מי ועם מי אדבר לשון הרע?

להיפך, ליבי יהיה מלא ידידות ואהבה לכולם...

רבותי. אל תתרגשו ותזדעזעו ממני, אתם עדיין

צעירים, רעננים, וכל החיים לפניכם. אני,

איך אומרים, כבר הרבה זמן על כדור הארץ

הזה;

נחליאלים בסתיו? מקסים!

הסביונים הצנועים הצהובים האלה? איזה יופי

הגשם המתדפק על שמשת החלון בחורף, וואו!

הנכד המחבק (לא תמיד...) ואומר: סבתולה, את מצחיקה

(כשאני לא חופרת לו ומטיפה) - מרגש...

לא באמת. יש המון על מה להודות. אבל

לפעמים, כמו היום, איך לאמר - ובכן, רוצה את

האי שלי.

מקווה שהקב"ה לא משתתף בפורום הזה ולא קורא את זה. נכון?

4000 שבועות. אוליבר ברקמן - איך לחיות את החיים במקום לנהל את הזמן.

האיים הקריביים - מוכנים לחופשה בגן עדן? אנחנו כן! | אל על

לפעמים צריך חופש מהשגרה השוחקת, מהעומס הנפשי של החיים ובפרט במדינה שבעת מלחמות כמו שלנו.

ולפעמים גם שינה טובה כוס קפה והליכה בטיילת מספיקים(:

שולחת לך הרבה כוחות, שתהני מכל היופי והשפע שה' נתן לך💝

אי אפשר. באי שלי אסור שיהיו כרישים בים שמסביב. ובאיים הקריבים, יש. בשפע.

מלבד זאת, נורא חם שם ואני לא אוהבת שמש חזקה.

מלבד זאת, אני אוהבת עצים עבותים עם המון עלווה, ירוקים, סבוכים, שמנים כאלה

ולפי מיטב ידיעתי, הרוב שם זה עצי דקל כאלה. חוץ מלסכך בסוכות, הם לא במיוחד

לרוחי..

אבל תודה רבה רבה.

עוד בעיה קטנטנה: נורא יקר להגיע לשם...

יש עוד משהו שהייתי רוצה (אם ארצה אחת להרבה זמן לצאת מהאי שלי):

לראות לוויתנים במקום הטבעי שלהם. צפון קנדה נדמה לי, או דרום

ארגנטינה, משהו כזה.

יש להם זנבות אדירים. מאפילים בלי ספק על השמש (שאיננה....)

תבורכי!

אבל אז תמצאי עוד כמה בעיות חדשות.

אז אולי יותר פשוט שתיצרי לבד את האי הקסום?

תזמיני אותנו לביקור כשתרצי לראות קצת אנשים נחמדים בנוף

יצירת אי מלאכותי היא פרויקט הנדסי מורכב ועצום, המשלב טכנולוגיות ימיות מתקדמות, גיאו-טכניקה והגנת סביבה. השיטות העיקריות כוללות ייבוש ים, הקמת מבנים צפים, או הרחבת שוניות קיימות. 

Wikipedia

להלן השלבים והשיטות העיקריות ליצירת אי מלאכותי:

1. תכנון ובדיקת היתכנות

• סקרים ימיים: בדיקת עומק המים, זרמים, סוג הקרקעית ותנאי מזג האוויר.
• הגנת סביבה: הערכת ההשפעה על המערכת האקולוגית הימית (שוניות אלמוגים, דגים).
• הגנה מחיכוך: תכנון שוברי גלים ושוניות מלאכותיות מסביב לאי, כדי להגן עליו מפני שחיקה עקב זרמי הים. 

2. שיטות בנייה עיקריות

• ייבוש ים (Land Reclamation): השיטה הנפוצה ביותר. ספינות מיוחדות ("מחפרות") שואבות חול וחומרים אחרים מקרקעית הים ומתיזות אותם באזור המיועד ליצירת האי.
• "ריינבואינג" (Rainbowing): טכניקה שבה חול נורה בלחץ גבוה דרך זרנוק מיוחד מספינה, ויוצר צורה של קשת, כדי לפזר את החומר בצורה אחידה.
• שימוש בבטון וסלעים: הקמת "קירות" או יסודות מבטון וסלעים ענקיים ליצירת מסגרת האי, ולאחר מכן מילוי הפנים בחול או אדמה.
• איים צפים: במקום למלא את הים, בונים מבנים צפים ענקיים המעוגנים לקרקעית הים. טכנולוגיה זו נחשבת פתרון עתידי לעליית מפלס הים. 

3. התעצמות ובנייה על האי

• ייצוב הקרקע: לאחר מילוי החול, יש לייצב את הקרקע כדי למנוע שקיעה, תהליך שיכול לקחת זמן רב.
• תשתית: בניית כבישים, תשתיות מים, חשמל, ביוב, ולבסוף מבנים. 

דוגמאות בולטות

• איי התמרים בדובאי: איי מלאכותיים ענקיים בצורת דקל שנבנו על ידי ייבוש ים.
• פרויקטים בישראל: נבחנו הצעות להקמת איים מלאכותיים מול חופי ישראל לצורכי תשתיות, כמו שדות תעופה או תחנות כוח. 

בניית איים מלאכותיים דורשת השקעה כספית אדירה ומשמשת לרוב למגורים, תיירות, או צרכים אסטרטגיים. 

לכן לעולם (מן הסתם), לא אהיה בדובאי; משהו ענק, מלאכותי, מנקר עיניים...

הכי רחוק מהטבע שיש.

כן, חושבת שאזמין אתכם מדי פעם. אוהבים עוגות גבינה (מחלב עיזים?....)

בתנאי שאתם חוזרים לפני שקיעת החמה ולא משאירים שום עטיפות חטיפים

על אדמת האי שלי!

באותה הזדמנות אולי אבקש מכם להביא קפה, כי אין לי אפשרות לגדל

אותו, אם לא אכפת לכם. אני אומרת את זה כבר עכשיו מראש, כי

שכחתי לציין שאין לי כאן פלאפונים ושום אמצעי תקשורת כלשהם.

אני לא רוצה.

איך נתאם?

בשיטה הישנה נושנה - שמים פתק בבקבוק , ממתינים לזרם

מתאים ושולחים אותו על פני המים....

פשוט וקל.

משתתף בפורומים כולם

אבל את יכולה לפנות אליו ישירות ולספר לו את זה

לא צריך להסתיר

או להתבייש

זה רגש לגיטימי

הרצון לברוח לפעמים

ודווקא אם פונים אליו ומספרים לו

הוא יכול לעזור

פעם ביקשתי דבר כזה, ובאמת נסעתי......עם הילד, לרופא...

מאז אני פוחדת.....