הריי רוב הגברים ככה..ונשים..את לא מודעת כנראה כמה כי זה מושתק ..לא המצאתי נתונים זה מבוסס מחקרית בחברה הדתית

מדובר על שמונים אחוז אצל הנשים

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4242076,00.html

(המטרה שלי בהבאת הלינק הוא לומר לכל אותם/ן שנופלים שלא יפלו לייאוש..החטא הוא אמנם נוראי אך הדלת תמיד פתוחה לחזור בתשובה..)

יש אנשים שדוקא יתחברו נפשית לאנשים שנמצאים באותה הבעיה שהם נמצאים.

כביבכול בתור נושא משותף שמחבר ומאחד אותם.

מאידך-יש בוודאי כאלה(כמו שסיפרת) שזה דוקא מרתיע אותם,בבחינת-

"אני בבעיה כזאת וכזאת,מה אני צריך שגם לבן/בת זוגי תהיה אותה הבעיה? לא תודה!"

ואולי זה בכלל תלוי באיזה נושא מדובר,ובאיזו בעיה העניין.

מבינה את שני הצדדים.

ההתמודדות של נשים היא לא כמו שאת מתארת בכזו כמות -היצר הנשי עובד בצורה קצת שונה כידוע "אשה לאו בת הרהור" לעומתה הגבר יש לו הרהור ולכן רוב הנשים הם לא כמו התיאור שלך ואע"פ שיש בהם גם תאווה יש להם יכולת יותר גדולה להתמודד ללא צורך להגיע למקום הזה(זה קיים אך לא בתיאור שלך).. אבל אם כל זה הכי טוב שתשתפי חברה טובה או מישהי שהיא דמות בעינייך שתבין את ההתמודדות שלך ותעזור לך.. הבחור שאת יוצאת איתו לא צריך לדעת את זה ואסור שידע את זה!! גם כי זה יכניס לו הרהורים וזה לא צנוע בעליל! וגם כי זה יוריד לו את הערכה אליך.. אנחנו לא מלאכים אבל אין עניין לפרט את כל עוונותינו לפני בשר ואדם שגם הוא לא מושלם אלא רק לפני רבש"ע... בהצלחה רבה!!

פתחתי משתמש רק בשביל להגיב פה.

אף אישה שלא מכירה את הבעיה מקרוב, את הבושה שיש לך, כל אישה שכותבת "צריך להקים משרד שידוכין"?!?!?!

אתן חיות בסרט.

היקף התופעה הזאת גדול ממה שאתן חושבות, בנות טובות וצדיקות נופלות בזה, אתן פשוט לא מודעות לזה כי נשים לא משתפות בזה.

אצל גברים זה ידוע ופתוח, בן יכול לדבר עם מישהו על בעיה בשמירת הברית, אבל אצל נשים זה כלכך מוסתר (לדעתי לא מעט נשים שמכירות את התופעה לא הכירו אותה לפני שהכירו אותה על עצמן) - שאי אפשר לדבר על זה.

אבל זה קיים.

והן לא סוטות, ולא מוזרות, זה משהו טבעי לגוף וצריך לדעת ולהכיר את הגוף - ומצד שני לא ליפול לתאוות. זאת עבודה ומלחמה, אבל אין להן בעיה, ואתן רק מוציאות אותן גרועות יותר ממה שהן.

בקיצור, בבקשה תחשבו פעמיים לפני שאתן יורות כאלה משפטים.
 

לא לפתוח שרשור כזה במקום שאינו רק של בנות (וגם שם לא תמיד טוב. סיפרו לי שפתחו פעם, והיו בנות שביקשו להפסיק, כי זה הכניס להן דברים שלא ידעו מהם ולא היו שייכים אליהן). ולמחוק אותו אחרי שפותחת השרשור בעצמה ביקשה לעשות זאת.

העבירה שבזה, גדולה בהרבה מ"העבירה" במה שדיברה.

וגם עדיף, בכל העניינים הללו, לא לכתוב על "היקף התופעה גדול ממה חושבים" וכו'. אף אחד לא עשה סטטיסטיקה, וחבל "להצדיק" בעיות ע"י "היקף הבעיה". לעזור בנחת מול כל מיני התמודדויות, אפשר גם בלי זה.

ואכן, גם בנים טוב שלא יכתבו על כל ענין ששייך להם במקומות מעורבים - אבל ההבדל בהכשלה הוא גדול. לא תמיד  מי שכותבת יכולה להיות מודעת לכך.

לא כל מי שחושב אחרת ממך, זה אומר שהוא צריך "להירגע"...

את יכולה להגיב עניינית על התגובה.

דעתי, היא, שאכן בהעלאת הנושא הזה בפורום מעורב (כמו שכבר העירה מישהי מיד בהתחלה), יש מעבר לטעם-לפגם, גם הכשלה. וכבר כתבתי שאכן לא תמיד מי שפותחת דבר כזה יכולה להיות מודעת לכך, כבת, וגם את כנראה לא. 

את יכולה "לאפשר" את הדיון - אבל אם מישהי כותבת על כאלו שהגיבו מקודם ש"יש כמה שהכי עדיף שישתקו".. לא פחות לגיטימי לומר שהכי עדיף לא לפתוח דיון כזה כאן. זו דעתי הברורה. תואילי לכבד, גם אם דעתך שונה.

[אינני שבטוח שאכן יש "השתקה חביבה" לענין הזה מחוץ לפורום - אבל כמו שאיני חושב שבנות מבינות במה שאינן מבינות לגבי העלאת הנושא כאן - כך גם אני לא מתיימר להיכנס כאן להאם יש "השתקה" אצלן למשהו ואם זה טוב או לא]

אני לא חושב שכל "הגיג" בנושא מחיקה, צריך לכתוב דווקא למנהלי הפורום. הכותבת ביקשה מעל גבי הפורום למחוק, ואני מצטרף מעל גבי הפורום לדעתה.

הסגנון "ואין לי שום כוונה לתת לך הסבר מדוע זה לא נמחק עדיין ע"ג הפורום" - הוא סגנון גס ואלים. הרי אני לא ביקשתי ובוודאי לא דרשתי כל "הסבר". אמרתי שדעתי היא שכך צריך להיעשות, כבקשת פותחת השרשור.

אם כבר אמרת. אולי תצליחי להיווכח באותו דבר לכיוון השני, באופן ברור. חבל להתעקש אם עושים טעות.

ובוודאי חבל לנקוט שוב בסופרלטיווים, "היה מיותר".. בפרט אחרי הניסוח הקודם. זה לא מוסיף כלום לאיש. 

[ואגב, עוד לפני הצעתך, אכן קראתי שוב. בד"כ אני משתדל לעשות כך - לראות שמא משהו לא הובן]

באמת מי שלא מבינה בעניין הזה לא יודעת לאיזה הרהורים זה מכניס בנים כשמשתפים נושאים כאלה בפורום מעורב.

וכביקורת בונה-ד. הגיב לאורך כל הדרך בצורה צנועה ועניינית, אז כשעונים לו, אין צורך להשתמש בביטויים צורמים. בסופו של דבר כולנו רוצים שיהיה נעים לקרוא כאן בפורום.

הייתי חייב להגיב אחרי שראיתי את ההתנפלות הזאת עליו

לא "פתאום קראו לנעול את השרשור"..

הדעה הראשונה שהובעה ע"י מישהי, היתה שאין כאן מקומו.

וכשבשלב מסוים, פותחת השרשור ביקשה למחוק אותו (וגם מתגובות מסויימות של בנים, היה ניכר שבאמת זה לא מקומו) - ומישהי כתבה משהו ודבריה היו ש"עדיף" שכמה מהדברים שנאמרו לא היו נאמרים - אז היה ניצול-הזדמנות לומר באותו מטבע, שעדיף שלא היה נפתח כאן - ולהיענות לבקשת פותחת השרשור. זו הַבעת דעה לגיטימית לחלוטין. וגם כעת אני חושב שהיא לגמרי נכונה - ללא כל קשר לצורך שכל מי שיש לו/ה בעיה, יוכל למצוא מקום טוב לשתף/להיעזר, ביחס מכבד לאדם.

האם זה אינטרס גברי שהתמודדויות הצניעות של בנים יעלו לדיון מעורב שמשתתפות בו בנות?

תגובה לא לעניין.

בתור מנהלת, היית אמורה למחוק אותה. חבל..

אם כבר, אז באישי.

בעקרון זה היה די התוכן של מה שבאתי לומר-

אם כי מידי פעם, וזו פעמים בודדות שאנשים מדווחים בלי סיבה אובייקטיבית.

ואז, אנחנו משתדלים להסביר להם למה זה לא יימחק.

לא באמת מוחקים כאן תגובות רק כי ביקשו,

אם כי אני בהחלט מסכימה שיש מידי פעם,

שאנחנו מתלבטים על תגובה, לא בטוחים. ואז משאירים.

ואז בא ניק או שניים, מדווחים- ואנחנו כן מוחקים, כי זו הוכחה מבחינתנו שזה היה הנכון.

אבל סתם ככה למחוק- חלילה.

ואגב- אין אצלנו דרישות, יש בקשות.

זה נכון, אם זו הערה אישית על הניהול או כד' - 

אבל ברגע ש"מנהל/ת" כותב/ת, כחלק מדיון, בסגנון שאינו ראוי, כתגובה על הודעה של מישהו אחר - אין לו/ה כל חסינות מפני הגבה על כתיבתו, באותו פורום בו כתב/ה. 

זה בדיוק מה שאמרה יעלי. והתשובה "לא ראיתי שמישהו כתב לך משהו כזה", אין בה ולא כלום. היא ראתה מה שכתבת למישהו אחר, ומה בכך?..

הרי גם מה שאת כתבת - לא היה על משהו שכתבו אלייך, אלא כדעה כללית. הגבת על משהו שנכתב למישהי אחרת, והשתמשת בביטויים שלא היו במקומם. אז היא העירה על זה.

ובוודאי שאם מנהל/ת ירצה/תרצה להשתמש בכפתור זה כשמגיב למישהו כחלק מדיון (שכלל לא פנה אליו/ה כמנהל/ת, וגם לא ביקש או התלונן על משהו שקשור לניהול, אלא סתם הביע דעה. גם אם השתמש במונחים של "מחיקה") - אז גם הלה יהיה הוגן ויגיב אישית ולא על-גבי הפורום.

שום דבר לא ישנה את הנוהל הזה, ושום הבעת דעה על מחיקה ע"ג הפורום לא מקבלת יחס מהמנהלים.

לגב שאר ההודעה- אכן הבעתי את דעתי כפי שהבעת את דעתך.

שכלל לא ביקשו "יחס מהמנהלים" בענין הזה. זו בכלל לא היתה פניה אופרטיבית למנהלים.

סתם "הבעת דעה" על מה שראוי, הן ביחס לנושאים מסויימים, הן ביחס לביטויים, כל אחד על מה שהעיר.

וזה אחרי שהדברים כבר נכתבו פומבית.

ולא רק הערות והשתלחויות...

לא כל תגובה צריכה להתחיל בסימפטיה.

הבעיה ידועה ומדוברת. בואו נתעדכן ונצא מהמחשבה שעדיין לא מדברים על הנושאים האלו בציבור שלנו.

מרוב שמפחדים מכך שלא ידברו, מגזימים בדיבור. [ראו פניני הלכה כרך כלשהו..]

ופה זה בהחלט לא מקום לשאלה כזאת.

[הנה עוד נק' נגד קיום פורום מעורב אינטרנטי ככל שיהיה... ]

נושא כזה יכול לעלות, ועולה, בפורום של הבנות. כמובן שכל דבר צריך להיות במינון ובצורה ראויה.

אני לא יודעת עד כמה התופעה רחבה, אבל אני חושבת שמה שיעזור זה לא להקים קבוצת תמיכה והזדהות,

כי זה לא מה שיקדם.

הנושא צריך להיות מדובר ברמה הרוחנית על-ידי מורה דרך תורני/ת.

ועוד עניין קטן, אני מאמינה שעצם ה"ידיעה" כי עוברים על חטא חמור וכו',

זה מה שגורם להתעמק בנושא הרבה.

לפעמים כשלא מכירים תופעה מסויימת, גם אם יש תק' שמרגישים את אותה תופעה-

עצם זה שלא יודעים שהיא קיימת, זה כבר מעלים את התופעה. לא מייחסים לה איזו שהיא בעייתיות מפחידה וזה עובר..

לא לגבי הכל זה נכון, אבל לענ"ד בנושא הנ"ל זה כך.

[קצת קשה לעקוב]

א. בוודאי שאני לא כותב כך. היכן מצאתָ?

כתבתי הפוך באחת ההודעות, שחשוב שיהיה היכן לפרוק ולשתף ולהתייעץ. "סימספטיה לבעיה"? בוודאי שגיליתי - רק לא פה, שהרי אמרתי שלא מקומו, אז איך אעשה נגד דעתי.. אבל אני מניח שסייעתי בענין יותר מכל מיני מעירי-הערות.

ב. לגבי ה"פורום בנות" - גם טעית. וראוי לעשות תשובה על החשד.. בוודאי שאין לי "מקורות בפנים" - וגם לא יעלה על דעתי להתענין. והביטוי "להתעסק במה שהולך שם", חסר כל קשר לענין.

אמרתי שיידעו אותי בעבר - וזה אכן היה חריג - שנושא כזה שם גם כן העלה נוגדנים אצל בנות. וזאת כדי להדגיש שיש גם צד אחר, ומחיר, ל"שיתוף". ובאמת צריך ישוב הדעת איך גם לתת למי שרוצה מקום לשתף ולעזור, שזה דבר בהחלט חשוב - וגם לא להזיק לאחרים. זה לא הנושא היחידי כך - ויש דרכים.

הסיבה שיִידעו, אינה חושבה כרגע, ובוודאי שחלילה אף אחד לא הזכירה שֵם כלשהו, וגם לא הייתי נותן דבר כזה.

[ולגבי ה"הסכמה" שקיבלת "הו.. תגובה בריאה".. נו, כבר אמרתי את דעתי לגבי החשיבה שכל דעה אחרת אינה בריאה. אני חושב שאם כבר, "חוסר הבריאות" היחסי בנושא, הוא בכיוון השני.  גם מדבריך לא ראיתי התלהבות להעלאתו כאן]

אמרתי שעל הענין הספציפי הזה, יידעו אותי אגב משהו, שאלה כלשהי, ושזה אכן היה חריג - וכמובן ללא שם כלשהו.

[ולגבי מה ש"אינך רואה צורך להתייחס" - עניינך. כשרצית להגיב כנגד, התייחסת. אבל זו כמובן זכותך. ואין צורך להעביר לפסים אישיים כל זמן שלא יזמו כתיבה כזו כנגדך. אפשר לדון בנחת על הענין]

אתה "בכח" מכווין דברים להיכן שאינם.

מה זה "לדחות את היידוע".. כשתוך שניה נכתב משהו. זה לא איזה "דיון".. ואכן אין ענין סתם לעסוק בדברים כאלו. כבר אמרתי.

ולא היה כל "פרסום". זה ממש דברי הבל - היתה פה תזכורת, אחרי זמן רב מאד, אגב דיון על ענין, שמבחינתי הרי הצעתי שכלל לא יהיה. חבל להוציא דברים מהקשרם.

[לגבי ההתייחסות לתגובות - צורת הכתיבה ירדה לפסים מעבר לגופו של ענין. זו תחושתי עכ"פ]

אתה כתבת מקודם שני דברים:

א. שגם אם נכון שלא כאן המקום, אז כאילו אינני נותן מקום לפריקות כאלו; ובנוסף שכאילו לא גיליתי אמפתיה לבעיה. 

עניתי שאכן אני חושב שצריך לתת מקום - וגם שאמנם בפומבי לא עסקתי ב"אמפתיה" כי דעתי הרי שלא כאן המקום, אבל בהחלט דאגתי לנסות לעזור באופן כלשהו, ובהחלט מתוך אמפתיה לצער של מי שהצטערה/ו (וכמובן, לא היתה מילה ממני בכיוון הפוך, מזלזל, חלילה. זה ברור).

לכך לא התייחסת - בטענה שאינך מתייחס לתשובות "ארוכות" (הכל יחסי..).

דבר שני, התלוננת על התזכורת של משהו ששמעתי, על כך שעלה בעבר נושא כזה בפורום הבנות, והיו גם בנות שזה לא היה טוב להן.

אז אתה סבור, ש"ראוי להעיר על כך", שהזכרתי שהיה דבר כזה. הערת. ואני סבור, שבהיות שהעלו כאן נושא כזה - שזה לדעתי לא טוב - והיה הכרח להגיב; וידעתי שאם אומר שגם בפורום של בנות לא תמיד טוב "לכל העולם", אז איענה שאני לא יודע וזה לא נכון - הזכרתי. והדגשתי שזה לא מכעת, חריג, וללא שמות; וכמובן, שלא עלה על דעתי "לשאול" על משהו כזה, או על איזשהו נושא שעולה שם..

אז אני חשבתי שזה שווה את הענין, מצד התועלת המעשית וההתחשבות, בבנים ובבנות. כמו שגם כתבתי שחשוב שכן יהיה איפה לפרוק ולהתייעץ. אתה חושב שלא - זכותך.

אבל אני מציע לא להסיט את הדיון לכך. הדיון היה אם זה מתאים לכאן. וגם, התפתח שוב היום שלא ברצוני, אם מתאים להתבטא בצורות מסויימות במהלכו.

בדבר הצדדי הזה, יש לנו חילוקי דעות, בנסיבות המדוברות, כפי שהסברתי.. אפשר להישאר ידידים, כמו שאומרים.

[לגבי "הרוב" - לא שייך.. תלוי מה כותבים. לפעמים על הערה חדה אחת, אם רוצים לענות עניינית ולא ב"דו קרב", לוקח יותר. גם ההערה שהגבת עליה כעת, היתה באורך דומה...  טוב באמת חבל לעסוק בכך]

מהותה של האנונימיות בפורומים הסגורים היא שאנשים לא נחשפים. סיפור אנקדוטות בקווים כלליות לאנשים שמחוץ לפורום הסגור הוא דבר הגיוני ולגיטימי. אם המנהלים סבורים אחרת, הם מוזמנים להחתים ע"י עורך דין את כל החברים במסמך סודיות מחמיר וקיצוני, ולהעיף את כל מי שעובר עליו, כולל תלונה במשטרה.

בכל מקרה אתה מוזמן כבר עכשיו להתלונן עלי: סיפרתי פעם או פעמיים לאשתי אנקדוטות בקווים כלליים מתוך הפורום לגברים נשואים בלבד. ואעשה זאת גם בעתיד אם אראה צורך בכך.

מה לגיטימי ומה לא. זה נראה לי צריך להיות החלטה של המנהלים, בשיתוף דעות חברי הפורום.

ואחר ההחלטה - חשוב שכל המתדיינים ידעו מה המדיניות, כדי שלא יפגעו.

בס"ד

בחורה יקרה, לפני הכל חשוב לי להגיד לך שאת טובה, קדושה וטהורה. עצם זה שבחרת להעלות את הנושא למרות המבוכה זה מראה על הרצון הטוב שלך להיות במקום אחר. מחזקת אותך! נכון, יש לך התמודדות בנושא מסוים, מביך, קשה, לא פשוט ושנוגע עמוק במיתרים העדינים שלך כאישה אבל תדעי שזה חיצוני לך. המעשה הזה הוא ממש לא את ויותר מזה הוא מבטא רצון עמוק ואמיתי שלך להקים בית בקדושה. קחי את הרצון היקר הזה, תתייעצי עם תלמידות חכמים, תלמדי עוד על בית ומשפחה ובעז"ה את תצאי מזה ותזכי להקים את ביתך בשמחה גדולה. מאמינה בך!

מדי פעם במערכת החינוך קיבלנו רמזים לכך שגם לכן לא קל בנושא הזה.

כאחד שמכיר היטב את ההתמודדות מהצד הגברי, לא הייתי נרתע, במובן הרגיל. אני לא בטוח שהייתי יודע באיזו גישה להתייחס לעניין בשיחה. הייתי רוצה שהיא תספר כשהקשר נעשה ממש ממש מתקדם, כחלק מהשיתוף העמוק שאני מצפה שיהיה בשלב הזה; אבל לא הייתי כועס אם זה היה מתגלה אחר כך. עוד אין לי מושג אמיתי עד כמה ואיך זה, מהצד הנשי כמו גם מהצד הגברי, מקשה על היקשרות זוגית.
חזקי ואמצי על כל פנים.

הנושא מאוד רגיש ולפיכך צריך לקבל משמעות רק בשלב מאוד מאוד מתקדם,

ואני לא מתכוונת לפני החתונה אלא רק אחרי.

יותר מלזלול עוגת שוקולד עגולה שלמה ברגל על רגל בלי לנגב את השפתיים,כך שגם מהבחינה הזו לא נכון להציג את זה כדבר ניטרלי (לא שזה השתמע מדבריך,אלא נכון להדגיש אם מדברים בצדדים של מותר ואסור)

לגבי מותר ואסור,אני ממליץ לשאול דמות הלכתית,במיוחד כשזה יכול לבוא בהיקף של עבירות אחרות בעניין מחשבה

אני גם לא חושב שפורום מעורב הוא המקום,אבל אין כאן טרוניה על הפותחת,אלא יש כאן ערכים שעומדים במקביל וצריך ליצור איזון ביניהם,אני לא יודע להגדיר אותו אך אני חושב שזה לא כאן.

למצוא.לכן אמרתי שצריך לשאול דמות הלכתית

את המסקנה הסופית למה,לא הבנתי,אבל אני כלל לא עוסק בזה.. ואני מעדיף למעט את הדיבור כאן

לשאול ולברר.מבחינה מידתית בודאי שמדובר בדבר פגום כמו כל תאווה איגואיסטית המוציאה את האדם מהעולם שאין בה ערך או מטרה אחרת.בזה אני חותם כי אני סבור שזה לא המקום

אני לא יודעת מאיפה ממציאים פה את זה,

אבל יש גם הרבה גברים שממש לא נופלים בשמירת הברית יש דרכים להעביר את המחשבה וזה עובר ולימוד תורה מגן ומציל.

ונשים, אני מצטערת, רוב רובן של אלה שאני מכירה לא חושבות על זה בכלל, ואני יודעת מקרוב כי גדלתי בפנימיות והקשרים החברתיים שלי בסדר גמור ויותר גם בעניינים כאלה.

להפך,

דווקא הדיבור על עיניינים כאלה גורם לבנות שאין להן מושג מה זה ועל מה ומחכות לבעליהן, לנסות לבדוק ואז לצאת מזה צריך גבורה גדולה. אז זה עצוב שאתם חושבים שמותר לדבר על הכל, עצם הדיבור גורם לגיטימציה.

לבין תאווה גופנית לשם תאווה גופנית אשר גרועה מן המושג זללנות.זה לא קצה של אותו חוט.

לי קשה להאמין שתאווה כזו לא מלווה במחשבות שאינן צנועות.

לכל אדם,מעשה שהוא לשם תאווה איגואיסטית שאינו בא במסגרת של ערך (וכאן אנחנו מדברים עוד שהערך המיוחל הוא ערך מקודש,מהי אותה תאווה כאשר היא מנותקת ממנו ? אלו מעשים חסרי כל קשר מעשי) הוא מידה רעה וזה לפחות.אני תוהה כמה בדקו את העניין מבחינה הלכתית

אני מתקשה להגיב כאן מבחינת צניעות ובכל זאת נאמרים כאן דברים שהיה ראוי להתייעץ לגביהם עם דמות תורנית כמו רבנית,בצורה כלשהי,דווקא מחסום הבושה במקרה הזה יכול להוביל לבעיה כאשר שופטים לבד אם מעשה הוא כשר או לא

מי שהדברים נוגעים לה שתלך ותבדוק עם גורם תורני שמוסמך לענות על זה,אולי אפשר לשלוח שאלה לרבניות דרך האינטרנט,אינני מכיר

לעומת הגורמים שחשבו שהדבר הזה הוא עניין ניטרלי ובעצם הניחו יסודות להשפעה על נשים שגולשות כאן,אני לא בטוח שצריך להתייחס ביתר חומרה לאמירה כזו.ואני לא בטוח שיש בה חריגה מוסרית,אני לא חושב שמישהו התכוון לומר על אדם כך,אלא לשלול את הליגטמיות של המעשה בלבד.

בעניין הזה באמת צריך לנתק בין יחסים בין איש לאשתו ובין תאווה גופנית,אלו דברים אחרים לחלוטין,ואם את זה את רוצה להדגיש,אכן אין קשר בין המעשים הללו.

אני מניח שכפי שעולה מן הדברים שכתבת למטה,אתה מסתמך על מחקרים שלא נערך לגבי נשים דתיות (ולא סביר לעולם שיהיה מחקר כזה,איזו אשה דתית תענה לשאלה לא צנועה כ"כ ?),אם הפנת אותי לגוגל סביר להניח שאתה מדבר על מחקרים שנערכו באומות העולם

חוקר עצמאי באוניברסיטה של עצמו, במציאות שהמציא לעצמו.

קחו את דבריו בנושא באותה רמת אמינות שבה יש לקחת את נתון ה99.99999%.

הרבה נשים שהגיבו כאן סוברות אחרת,וזה נושא מאד מופנם של צניעות,כיצד אתה עוד בתור מי שאינו אשה ולא יכול להגיע למגע של שיח כזה עם מרחב מייצג של נשים, יכול להעיד על דבר כזה כיאלו ויש בידך מחקר סטטיסטי ? חבל שאתה לוקח אחריות על דבר שברור שאין דרך לדעת אותו והדעת נוטה לומר הפך, ועוד בהצגה מוקצנת של רוב מול מיעוט

הדבר שקול לשאלה על שמירת כשרות ,הנתונים לא יכולים להיות זהים

בדר"כ בהתפתחות של תינוקות בתקופת התינוקות עושות את זה ואחר כך מפסיקות 

וזה שונה בין גברים לנשים, לנשים אין כמעט התעוררות של היצר מראיה ולא אמורות להיות נפילות באינטרנט.

לא צריך להיות רגשות אשמה (כי מותר, בניגוד לגברים) ואז גם אין מעגל של התמכרות ורגשות אשמה שמובילים שוב לנפילות. ולכן גם אין סכנה לפגיעה בזוגיות בעתיד.

זה קשור גם לתפקוד הורמונלי תקין

יכול להיות כמו שהוא אמר שנשים צריכות יותר, כי יש גם מצוות עונה שגבר מחוייב להיות עם אישתו והאישה לא

לנשואות התמונה יותר מורכבת, וכשתגיע לגשר תלמדו על הנושא. 

הרב מלמד כותב על כך בספרו.

בכל מקרה, ברור שזה פחות חמור מגברים, מחד, אבל מאידך צריך לזכור שאיסור הרהור קיים גם לנשים, והוא מדאורייתא כמו לגברים (למרות שגדריו שונים). זה גם חלק מההבדל בין נשואות לרווקות ואכמ"ל.

קשה להאמין שלנשים אין כמעט התעוררות יצרית מראיה,מדובר בפרמטרים שונים מהותית בין גברים לנשים,אבל אני לא מאמין שזה כפי שתיארת,שזה דבר זניח.

המשפט האחרון בודאי לא נכון בהקשר שהוא הובא,הדור הזה יודע היטב את הקושי של גברים במיוחד ברווקות בנושא הזה.מימלא קשיים אינם ערך בלעדי שמוביל להיתר או להתייחסות לדבר כמשהו טבעי.אין ספק שצורך האדם בדבר כזה הוא דבר טבעי כל השאלה כאן היא כמובן באיזו מסגרת.

אני חוזר על דעתי שצריך לשאול ולא להסתמך על מה שהובא כאן כמקור הלכתי,גם מבחינת מידות יש לדעתי בעיה גדולה בדבר כזה ומידות משפיעות על כל ההתנהלות של האדם.

אני מקווה שאחתום בתגובה זו

רמב"ן, רשב"א, ריטב"א, ר"ן ומאירי. וכן האר"י, על דרך הקבלה.

וראה עוד בנושא בשמחת הבית וברכתו, עמ' 113-114, ובהרחבה בכרך הרחבות לשמחת הבית וברכתו, עמ' 305-308. ושם מבואר גם חילוק בין פנויות לרווקות, יעו"ש.

ואפילו פורום (נפרד) לנשים דתיות מכורות, באתר "שמור עיניך" (gye.org.il).

את יכולה לפנות אליהם (בטלפון או במייל) כדי לקבל גישה, ותמצאי שם תמיכה וכלים שיכולים לעזור לך.

לפני השאלה לגבי השיתוף של בן הזוג, נראה לי שכדאי קודם לחפש פתרון לבעיה הכל כך כואבת.

קל יותר לשתף בן זוג כשנמצאים בפתרון לבעיה, מאשר כשנמצאים במבוי סתום.

דומני שלא דיברו פה על שום התמכרות.

לא צריך להקיש מעניינים חמורים חריגים - לעניינים שמציקים ומצערים, אבל בוודאי אינם בסטייל הזה באופן רגיל.

יש פורום אחד למתמודדות (כלומר, נשים שיש להן התמודדות עם העניין, אבל אינן מכורות), ויש גם פורום שני למכורות.

אכן, דומה לך שלא דברו פה על שום התמכרות. אבל כאחד שקיבל פניות מעשרות מכורים, אני יכול לומר לך שאין חכם כבעל הניסיון בתחום הזה. ובעל ניסיון הוא אדם שעבר זאת בעצמו, וגם עבד הרבה עם אחרים. אדם שסובל מהתמודדות כזו הוא מאוד כאוב ומתקשה לפרט (ולעיתים, הכאב גם גורם להכחשה של חלק מהמעשים), אך אדם שהיה שם מבין יותר מבין השורות במאי עסקינן.

אתן לך דוגמא אחת: באחד הימים, קראתי טקסט של אומן דתי מסוים. הוא כלל לא הזכיר את הנושא במפורש, אבל מבין השורות הרגשתי שהוא מדבר על הקושי המדובר, אז אזרתי אומץ והתקשרתי אליו.

שיתפתי אותו בתחושות שלי לגבי הטקסט, והוא הודה שזה נכון (התפעלתי מהכנות ומהנכונות של אדם מפורסם להיפתח כך לאדם זר, אבל כנראה הסבל הגדול עודד אותו לכך). תוך שבוע הוא הצטרף לתכנית ההחלמה שלנו, ומאז הוא "נקי" למעלה מחצי שנה.

היה כאן שרשור שפתחה מישהו לפני תקופה, ושם העליתי את האפשרות לגבי הזו בעלה. חברים בפורום "עקצו" אותי בעקבות כך, ואט אט התברר בשירשוריה הנוספים, שמערכת היחסים כוללת אלימות והשפלה וכדו' (דבר שבהחלט עשוי להיות חלק מדפוסים של התמכרות פעילה). אז נכון, תמיד נחמד יותר להציע פשוט "להתחזק", אבל זה לא תמיד הפתרון).

מפגש רב עם פניות של אנשים גורם לזיהוי נורות אדומות (כמו בכל תחום). כמובן, ייתכן שמדובר באזעקת שווא, אבל:

א. כיוון שמדובר בפורום, אנשים אחרים שאצלם זו אזעקת אמת כואבת, יוכלו להיעזר במידע.

ב. הסיכוי המסוים שאולי זה אכן זה שווה את העלאת האפשרות (אני מניח שכשיש גידול, שמרבית הסיכויים שהוא שפיר, בכל זאת מעלים את האפשרות שמא הוא ממאיר ובודקים זאת. לשמחתי לא התנסיתי בכך).

מקבוצות של 12 הצעדים.

אני חושב שאם האשה רוצה לשתף היא מוזמנת לשתף.

אבל חשוב לדעת שיש במרחב הזוגי גם מקום לאדם שעומד מולנו לשמור דברים בלב,
שגם לבן זוגו אין הוא רוצה לחשוף אותם וזה בסדר. 
 

ישנם שני פנים! האחד - דברים שיכולים לפגוע בבן הזוג ואת זה חייבים לשתף.
והשני דברים שלא בהכרח פוגעים.

ואסביר למה אני חושב שהעניין הזה בפן השני, אם אנחנו בתור בני אדם נספר את כל סודותינו לצד השני,
יקרו שני דברים א. יש סיכוי שלא נתחתן ב. שנאבד את אישיותנו ועצמיותנו.

כל אדם צריך שיהיה לו מרחב אישי. 

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.