הריי רוב הגברים ככה..ונשים..את לא מודעת כנראה כמה כי זה מושתק ..לא המצאתי נתונים זה מבוסס מחקרית בחברה הדתית

מדובר על שמונים אחוז אצל הנשים

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4242076,00.html

(המטרה שלי בהבאת הלינק הוא לומר לכל אותם/ן שנופלים שלא יפלו לייאוש..החטא הוא אמנם נוראי אך הדלת תמיד פתוחה לחזור בתשובה..)

יש אנשים שדוקא יתחברו נפשית לאנשים שנמצאים באותה הבעיה שהם נמצאים.

כביבכול בתור נושא משותף שמחבר ומאחד אותם.

מאידך-יש בוודאי כאלה(כמו שסיפרת) שזה דוקא מרתיע אותם,בבחינת-

"אני בבעיה כזאת וכזאת,מה אני צריך שגם לבן/בת זוגי תהיה אותה הבעיה? לא תודה!"

ואולי זה בכלל תלוי באיזה נושא מדובר,ובאיזו בעיה העניין.

מבינה את שני הצדדים.

ההתמודדות של נשים היא לא כמו שאת מתארת בכזו כמות -היצר הנשי עובד בצורה קצת שונה כידוע "אשה לאו בת הרהור" לעומתה הגבר יש לו הרהור ולכן רוב הנשים הם לא כמו התיאור שלך ואע"פ שיש בהם גם תאווה יש להם יכולת יותר גדולה להתמודד ללא צורך להגיע למקום הזה(זה קיים אך לא בתיאור שלך).. אבל אם כל זה הכי טוב שתשתפי חברה טובה או מישהי שהיא דמות בעינייך שתבין את ההתמודדות שלך ותעזור לך.. הבחור שאת יוצאת איתו לא צריך לדעת את זה ואסור שידע את זה!! גם כי זה יכניס לו הרהורים וזה לא צנוע בעליל! וגם כי זה יוריד לו את הערכה אליך.. אנחנו לא מלאכים אבל אין עניין לפרט את כל עוונותינו לפני בשר ואדם שגם הוא לא מושלם אלא רק לפני רבש"ע... בהצלחה רבה!!

פתחתי משתמש רק בשביל להגיב פה.

אף אישה שלא מכירה את הבעיה מקרוב, את הבושה שיש לך, כל אישה שכותבת "צריך להקים משרד שידוכין"?!?!?!

אתן חיות בסרט.

היקף התופעה הזאת גדול ממה שאתן חושבות, בנות טובות וצדיקות נופלות בזה, אתן פשוט לא מודעות לזה כי נשים לא משתפות בזה.

אצל גברים זה ידוע ופתוח, בן יכול לדבר עם מישהו על בעיה בשמירת הברית, אבל אצל נשים זה כלכך מוסתר (לדעתי לא מעט נשים שמכירות את התופעה לא הכירו אותה לפני שהכירו אותה על עצמן) - שאי אפשר לדבר על זה.

אבל זה קיים.

והן לא סוטות, ולא מוזרות, זה משהו טבעי לגוף וצריך לדעת ולהכיר את הגוף - ומצד שני לא ליפול לתאוות. זאת עבודה ומלחמה, אבל אין להן בעיה, ואתן רק מוציאות אותן גרועות יותר ממה שהן.

בקיצור, בבקשה תחשבו פעמיים לפני שאתן יורות כאלה משפטים.
 

לא לפתוח שרשור כזה במקום שאינו רק של בנות (וגם שם לא תמיד טוב. סיפרו לי שפתחו פעם, והיו בנות שביקשו להפסיק, כי זה הכניס להן דברים שלא ידעו מהם ולא היו שייכים אליהן). ולמחוק אותו אחרי שפותחת השרשור בעצמה ביקשה לעשות זאת.

העבירה שבזה, גדולה בהרבה מ"העבירה" במה שדיברה.

וגם עדיף, בכל העניינים הללו, לא לכתוב על "היקף התופעה גדול ממה חושבים" וכו'. אף אחד לא עשה סטטיסטיקה, וחבל "להצדיק" בעיות ע"י "היקף הבעיה". לעזור בנחת מול כל מיני התמודדויות, אפשר גם בלי זה.

ואכן, גם בנים טוב שלא יכתבו על כל ענין ששייך להם במקומות מעורבים - אבל ההבדל בהכשלה הוא גדול. לא תמיד  מי שכותבת יכולה להיות מודעת לכך.

לא כל מי שחושב אחרת ממך, זה אומר שהוא צריך "להירגע"...

את יכולה להגיב עניינית על התגובה.

דעתי, היא, שאכן בהעלאת הנושא הזה בפורום מעורב (כמו שכבר העירה מישהי מיד בהתחלה), יש מעבר לטעם-לפגם, גם הכשלה. וכבר כתבתי שאכן לא תמיד מי שפותחת דבר כזה יכולה להיות מודעת לכך, כבת, וגם את כנראה לא. 

את יכולה "לאפשר" את הדיון - אבל אם מישהי כותבת על כאלו שהגיבו מקודם ש"יש כמה שהכי עדיף שישתקו".. לא פחות לגיטימי לומר שהכי עדיף לא לפתוח דיון כזה כאן. זו דעתי הברורה. תואילי לכבד, גם אם דעתך שונה.

[אינני שבטוח שאכן יש "השתקה חביבה" לענין הזה מחוץ לפורום - אבל כמו שאיני חושב שבנות מבינות במה שאינן מבינות לגבי העלאת הנושא כאן - כך גם אני לא מתיימר להיכנס כאן להאם יש "השתקה" אצלן למשהו ואם זה טוב או לא]

אני לא חושב שכל "הגיג" בנושא מחיקה, צריך לכתוב דווקא למנהלי הפורום. הכותבת ביקשה מעל גבי הפורום למחוק, ואני מצטרף מעל גבי הפורום לדעתה.

הסגנון "ואין לי שום כוונה לתת לך הסבר מדוע זה לא נמחק עדיין ע"ג הפורום" - הוא סגנון גס ואלים. הרי אני לא ביקשתי ובוודאי לא דרשתי כל "הסבר". אמרתי שדעתי היא שכך צריך להיעשות, כבקשת פותחת השרשור.

אם כבר אמרת. אולי תצליחי להיווכח באותו דבר לכיוון השני, באופן ברור. חבל להתעקש אם עושים טעות.

ובוודאי חבל לנקוט שוב בסופרלטיווים, "היה מיותר".. בפרט אחרי הניסוח הקודם. זה לא מוסיף כלום לאיש. 

[ואגב, עוד לפני הצעתך, אכן קראתי שוב. בד"כ אני משתדל לעשות כך - לראות שמא משהו לא הובן]

באמת מי שלא מבינה בעניין הזה לא יודעת לאיזה הרהורים זה מכניס בנים כשמשתפים נושאים כאלה בפורום מעורב.

וכביקורת בונה-ד. הגיב לאורך כל הדרך בצורה צנועה ועניינית, אז כשעונים לו, אין צורך להשתמש בביטויים צורמים. בסופו של דבר כולנו רוצים שיהיה נעים לקרוא כאן בפורום.

הייתי חייב להגיב אחרי שראיתי את ההתנפלות הזאת עליו

לא "פתאום קראו לנעול את השרשור"..

הדעה הראשונה שהובעה ע"י מישהי, היתה שאין כאן מקומו.

וכשבשלב מסוים, פותחת השרשור ביקשה למחוק אותו (וגם מתגובות מסויימות של בנים, היה ניכר שבאמת זה לא מקומו) - ומישהי כתבה משהו ודבריה היו ש"עדיף" שכמה מהדברים שנאמרו לא היו נאמרים - אז היה ניצול-הזדמנות לומר באותו מטבע, שעדיף שלא היה נפתח כאן - ולהיענות לבקשת פותחת השרשור. זו הַבעת דעה לגיטימית לחלוטין. וגם כעת אני חושב שהיא לגמרי נכונה - ללא כל קשר לצורך שכל מי שיש לו/ה בעיה, יוכל למצוא מקום טוב לשתף/להיעזר, ביחס מכבד לאדם.

האם זה אינטרס גברי שהתמודדויות הצניעות של בנים יעלו לדיון מעורב שמשתתפות בו בנות?

תגובה לא לעניין.

בתור מנהלת, היית אמורה למחוק אותה. חבל..

אם כבר, אז באישי.

בעקרון זה היה די התוכן של מה שבאתי לומר-

אם כי מידי פעם, וזו פעמים בודדות שאנשים מדווחים בלי סיבה אובייקטיבית.

ואז, אנחנו משתדלים להסביר להם למה זה לא יימחק.

לא באמת מוחקים כאן תגובות רק כי ביקשו,

אם כי אני בהחלט מסכימה שיש מידי פעם,

שאנחנו מתלבטים על תגובה, לא בטוחים. ואז משאירים.

ואז בא ניק או שניים, מדווחים- ואנחנו כן מוחקים, כי זו הוכחה מבחינתנו שזה היה הנכון.

אבל סתם ככה למחוק- חלילה.

ואגב- אין אצלנו דרישות, יש בקשות.

זה נכון, אם זו הערה אישית על הניהול או כד' - 

אבל ברגע ש"מנהל/ת" כותב/ת, כחלק מדיון, בסגנון שאינו ראוי, כתגובה על הודעה של מישהו אחר - אין לו/ה כל חסינות מפני הגבה על כתיבתו, באותו פורום בו כתב/ה. 

זה בדיוק מה שאמרה יעלי. והתשובה "לא ראיתי שמישהו כתב לך משהו כזה", אין בה ולא כלום. היא ראתה מה שכתבת למישהו אחר, ומה בכך?..

הרי גם מה שאת כתבת - לא היה על משהו שכתבו אלייך, אלא כדעה כללית. הגבת על משהו שנכתב למישהי אחרת, והשתמשת בביטויים שלא היו במקומם. אז היא העירה על זה.

ובוודאי שאם מנהל/ת ירצה/תרצה להשתמש בכפתור זה כשמגיב למישהו כחלק מדיון (שכלל לא פנה אליו/ה כמנהל/ת, וגם לא ביקש או התלונן על משהו שקשור לניהול, אלא סתם הביע דעה. גם אם השתמש במונחים של "מחיקה") - אז גם הלה יהיה הוגן ויגיב אישית ולא על-גבי הפורום.

שום דבר לא ישנה את הנוהל הזה, ושום הבעת דעה על מחיקה ע"ג הפורום לא מקבלת יחס מהמנהלים.

לגב שאר ההודעה- אכן הבעתי את דעתי כפי שהבעת את דעתך.

שכלל לא ביקשו "יחס מהמנהלים" בענין הזה. זו בכלל לא היתה פניה אופרטיבית למנהלים.

סתם "הבעת דעה" על מה שראוי, הן ביחס לנושאים מסויימים, הן ביחס לביטויים, כל אחד על מה שהעיר.

וזה אחרי שהדברים כבר נכתבו פומבית.

ולא רק הערות והשתלחויות...

לא כל תגובה צריכה להתחיל בסימפטיה.

הבעיה ידועה ומדוברת. בואו נתעדכן ונצא מהמחשבה שעדיין לא מדברים על הנושאים האלו בציבור שלנו.

מרוב שמפחדים מכך שלא ידברו, מגזימים בדיבור. [ראו פניני הלכה כרך כלשהו..]

ופה זה בהחלט לא מקום לשאלה כזאת.

[הנה עוד נק' נגד קיום פורום מעורב אינטרנטי ככל שיהיה... ]

נושא כזה יכול לעלות, ועולה, בפורום של הבנות. כמובן שכל דבר צריך להיות במינון ובצורה ראויה.

אני לא יודעת עד כמה התופעה רחבה, אבל אני חושבת שמה שיעזור זה לא להקים קבוצת תמיכה והזדהות,

כי זה לא מה שיקדם.

הנושא צריך להיות מדובר ברמה הרוחנית על-ידי מורה דרך תורני/ת.

ועוד עניין קטן, אני מאמינה שעצם ה"ידיעה" כי עוברים על חטא חמור וכו',

זה מה שגורם להתעמק בנושא הרבה.

לפעמים כשלא מכירים תופעה מסויימת, גם אם יש תק' שמרגישים את אותה תופעה-

עצם זה שלא יודעים שהיא קיימת, זה כבר מעלים את התופעה. לא מייחסים לה איזו שהיא בעייתיות מפחידה וזה עובר..

לא לגבי הכל זה נכון, אבל לענ"ד בנושא הנ"ל זה כך.

[קצת קשה לעקוב]

א. בוודאי שאני לא כותב כך. היכן מצאתָ?

כתבתי הפוך באחת ההודעות, שחשוב שיהיה היכן לפרוק ולשתף ולהתייעץ. "סימספטיה לבעיה"? בוודאי שגיליתי - רק לא פה, שהרי אמרתי שלא מקומו, אז איך אעשה נגד דעתי.. אבל אני מניח שסייעתי בענין יותר מכל מיני מעירי-הערות.

ב. לגבי ה"פורום בנות" - גם טעית. וראוי לעשות תשובה על החשד.. בוודאי שאין לי "מקורות בפנים" - וגם לא יעלה על דעתי להתענין. והביטוי "להתעסק במה שהולך שם", חסר כל קשר לענין.

אמרתי שיידעו אותי בעבר - וזה אכן היה חריג - שנושא כזה שם גם כן העלה נוגדנים אצל בנות. וזאת כדי להדגיש שיש גם צד אחר, ומחיר, ל"שיתוף". ובאמת צריך ישוב הדעת איך גם לתת למי שרוצה מקום לשתף ולעזור, שזה דבר בהחלט חשוב - וגם לא להזיק לאחרים. זה לא הנושא היחידי כך - ויש דרכים.

הסיבה שיִידעו, אינה חושבה כרגע, ובוודאי שחלילה אף אחד לא הזכירה שֵם כלשהו, וגם לא הייתי נותן דבר כזה.

[ולגבי ה"הסכמה" שקיבלת "הו.. תגובה בריאה".. נו, כבר אמרתי את דעתי לגבי החשיבה שכל דעה אחרת אינה בריאה. אני חושב שאם כבר, "חוסר הבריאות" היחסי בנושא, הוא בכיוון השני.  גם מדבריך לא ראיתי התלהבות להעלאתו כאן]

אמרתי שעל הענין הספציפי הזה, יידעו אותי אגב משהו, שאלה כלשהי, ושזה אכן היה חריג - וכמובן ללא שם כלשהו.

[ולגבי מה ש"אינך רואה צורך להתייחס" - עניינך. כשרצית להגיב כנגד, התייחסת. אבל זו כמובן זכותך. ואין צורך להעביר לפסים אישיים כל זמן שלא יזמו כתיבה כזו כנגדך. אפשר לדון בנחת על הענין]

אתה "בכח" מכווין דברים להיכן שאינם.

מה זה "לדחות את היידוע".. כשתוך שניה נכתב משהו. זה לא איזה "דיון".. ואכן אין ענין סתם לעסוק בדברים כאלו. כבר אמרתי.

ולא היה כל "פרסום". זה ממש דברי הבל - היתה פה תזכורת, אחרי זמן רב מאד, אגב דיון על ענין, שמבחינתי הרי הצעתי שכלל לא יהיה. חבל להוציא דברים מהקשרם.

[לגבי ההתייחסות לתגובות - צורת הכתיבה ירדה לפסים מעבר לגופו של ענין. זו תחושתי עכ"פ]

אתה כתבת מקודם שני דברים:

א. שגם אם נכון שלא כאן המקום, אז כאילו אינני נותן מקום לפריקות כאלו; ובנוסף שכאילו לא גיליתי אמפתיה לבעיה. 

עניתי שאכן אני חושב שצריך לתת מקום - וגם שאמנם בפומבי לא עסקתי ב"אמפתיה" כי דעתי הרי שלא כאן המקום, אבל בהחלט דאגתי לנסות לעזור באופן כלשהו, ובהחלט מתוך אמפתיה לצער של מי שהצטערה/ו (וכמובן, לא היתה מילה ממני בכיוון הפוך, מזלזל, חלילה. זה ברור).

לכך לא התייחסת - בטענה שאינך מתייחס לתשובות "ארוכות" (הכל יחסי..).

דבר שני, התלוננת על התזכורת של משהו ששמעתי, על כך שעלה בעבר נושא כזה בפורום הבנות, והיו גם בנות שזה לא היה טוב להן.

אז אתה סבור, ש"ראוי להעיר על כך", שהזכרתי שהיה דבר כזה. הערת. ואני סבור, שבהיות שהעלו כאן נושא כזה - שזה לדעתי לא טוב - והיה הכרח להגיב; וידעתי שאם אומר שגם בפורום של בנות לא תמיד טוב "לכל העולם", אז איענה שאני לא יודע וזה לא נכון - הזכרתי. והדגשתי שזה לא מכעת, חריג, וללא שמות; וכמובן, שלא עלה על דעתי "לשאול" על משהו כזה, או על איזשהו נושא שעולה שם..

אז אני חשבתי שזה שווה את הענין, מצד התועלת המעשית וההתחשבות, בבנים ובבנות. כמו שגם כתבתי שחשוב שכן יהיה איפה לפרוק ולהתייעץ. אתה חושב שלא - זכותך.

אבל אני מציע לא להסיט את הדיון לכך. הדיון היה אם זה מתאים לכאן. וגם, התפתח שוב היום שלא ברצוני, אם מתאים להתבטא בצורות מסויימות במהלכו.

בדבר הצדדי הזה, יש לנו חילוקי דעות, בנסיבות המדוברות, כפי שהסברתי.. אפשר להישאר ידידים, כמו שאומרים.

[לגבי "הרוב" - לא שייך.. תלוי מה כותבים. לפעמים על הערה חדה אחת, אם רוצים לענות עניינית ולא ב"דו קרב", לוקח יותר. גם ההערה שהגבת עליה כעת, היתה באורך דומה...  טוב באמת חבל לעסוק בכך]

מהותה של האנונימיות בפורומים הסגורים היא שאנשים לא נחשפים. סיפור אנקדוטות בקווים כלליות לאנשים שמחוץ לפורום הסגור הוא דבר הגיוני ולגיטימי. אם המנהלים סבורים אחרת, הם מוזמנים להחתים ע"י עורך דין את כל החברים במסמך סודיות מחמיר וקיצוני, ולהעיף את כל מי שעובר עליו, כולל תלונה במשטרה.

בכל מקרה אתה מוזמן כבר עכשיו להתלונן עלי: סיפרתי פעם או פעמיים לאשתי אנקדוטות בקווים כלליים מתוך הפורום לגברים נשואים בלבד. ואעשה זאת גם בעתיד אם אראה צורך בכך.

מה לגיטימי ומה לא. זה נראה לי צריך להיות החלטה של המנהלים, בשיתוף דעות חברי הפורום.

ואחר ההחלטה - חשוב שכל המתדיינים ידעו מה המדיניות, כדי שלא יפגעו.

בס"ד

בחורה יקרה, לפני הכל חשוב לי להגיד לך שאת טובה, קדושה וטהורה. עצם זה שבחרת להעלות את הנושא למרות המבוכה זה מראה על הרצון הטוב שלך להיות במקום אחר. מחזקת אותך! נכון, יש לך התמודדות בנושא מסוים, מביך, קשה, לא פשוט ושנוגע עמוק במיתרים העדינים שלך כאישה אבל תדעי שזה חיצוני לך. המעשה הזה הוא ממש לא את ויותר מזה הוא מבטא רצון עמוק ואמיתי שלך להקים בית בקדושה. קחי את הרצון היקר הזה, תתייעצי עם תלמידות חכמים, תלמדי עוד על בית ומשפחה ובעז"ה את תצאי מזה ותזכי להקים את ביתך בשמחה גדולה. מאמינה בך!

מדי פעם במערכת החינוך קיבלנו רמזים לכך שגם לכן לא קל בנושא הזה.

כאחד שמכיר היטב את ההתמודדות מהצד הגברי, לא הייתי נרתע, במובן הרגיל. אני לא בטוח שהייתי יודע באיזו גישה להתייחס לעניין בשיחה. הייתי רוצה שהיא תספר כשהקשר נעשה ממש ממש מתקדם, כחלק מהשיתוף העמוק שאני מצפה שיהיה בשלב הזה; אבל לא הייתי כועס אם זה היה מתגלה אחר כך. עוד אין לי מושג אמיתי עד כמה ואיך זה, מהצד הנשי כמו גם מהצד הגברי, מקשה על היקשרות זוגית.
חזקי ואמצי על כל פנים.

הנושא מאוד רגיש ולפיכך צריך לקבל משמעות רק בשלב מאוד מאוד מתקדם,

ואני לא מתכוונת לפני החתונה אלא רק אחרי.

יותר מלזלול עוגת שוקולד עגולה שלמה ברגל על רגל בלי לנגב את השפתיים,כך שגם מהבחינה הזו לא נכון להציג את זה כדבר ניטרלי (לא שזה השתמע מדבריך,אלא נכון להדגיש אם מדברים בצדדים של מותר ואסור)

לגבי מותר ואסור,אני ממליץ לשאול דמות הלכתית,במיוחד כשזה יכול לבוא בהיקף של עבירות אחרות בעניין מחשבה

אני גם לא חושב שפורום מעורב הוא המקום,אבל אין כאן טרוניה על הפותחת,אלא יש כאן ערכים שעומדים במקביל וצריך ליצור איזון ביניהם,אני לא יודע להגדיר אותו אך אני חושב שזה לא כאן.

למצוא.לכן אמרתי שצריך לשאול דמות הלכתית

את המסקנה הסופית למה,לא הבנתי,אבל אני כלל לא עוסק בזה.. ואני מעדיף למעט את הדיבור כאן

לשאול ולברר.מבחינה מידתית בודאי שמדובר בדבר פגום כמו כל תאווה איגואיסטית המוציאה את האדם מהעולם שאין בה ערך או מטרה אחרת.בזה אני חותם כי אני סבור שזה לא המקום

אני לא יודעת מאיפה ממציאים פה את זה,

אבל יש גם הרבה גברים שממש לא נופלים בשמירת הברית יש דרכים להעביר את המחשבה וזה עובר ולימוד תורה מגן ומציל.

ונשים, אני מצטערת, רוב רובן של אלה שאני מכירה לא חושבות על זה בכלל, ואני יודעת מקרוב כי גדלתי בפנימיות והקשרים החברתיים שלי בסדר גמור ויותר גם בעניינים כאלה.

להפך,

דווקא הדיבור על עיניינים כאלה גורם לבנות שאין להן מושג מה זה ועל מה ומחכות לבעליהן, לנסות לבדוק ואז לצאת מזה צריך גבורה גדולה. אז זה עצוב שאתם חושבים שמותר לדבר על הכל, עצם הדיבור גורם לגיטימציה.

לבין תאווה גופנית לשם תאווה גופנית אשר גרועה מן המושג זללנות.זה לא קצה של אותו חוט.

לי קשה להאמין שתאווה כזו לא מלווה במחשבות שאינן צנועות.

לכל אדם,מעשה שהוא לשם תאווה איגואיסטית שאינו בא במסגרת של ערך (וכאן אנחנו מדברים עוד שהערך המיוחל הוא ערך מקודש,מהי אותה תאווה כאשר היא מנותקת ממנו ? אלו מעשים חסרי כל קשר מעשי) הוא מידה רעה וזה לפחות.אני תוהה כמה בדקו את העניין מבחינה הלכתית

אני מתקשה להגיב כאן מבחינת צניעות ובכל זאת נאמרים כאן דברים שהיה ראוי להתייעץ לגביהם עם דמות תורנית כמו רבנית,בצורה כלשהי,דווקא מחסום הבושה במקרה הזה יכול להוביל לבעיה כאשר שופטים לבד אם מעשה הוא כשר או לא

מי שהדברים נוגעים לה שתלך ותבדוק עם גורם תורני שמוסמך לענות על זה,אולי אפשר לשלוח שאלה לרבניות דרך האינטרנט,אינני מכיר

לעומת הגורמים שחשבו שהדבר הזה הוא עניין ניטרלי ובעצם הניחו יסודות להשפעה על נשים שגולשות כאן,אני לא בטוח שצריך להתייחס ביתר חומרה לאמירה כזו.ואני לא בטוח שיש בה חריגה מוסרית,אני לא חושב שמישהו התכוון לומר על אדם כך,אלא לשלול את הליגטמיות של המעשה בלבד.

בעניין הזה באמת צריך לנתק בין יחסים בין איש לאשתו ובין תאווה גופנית,אלו דברים אחרים לחלוטין,ואם את זה את רוצה להדגיש,אכן אין קשר בין המעשים הללו.

אני מניח שכפי שעולה מן הדברים שכתבת למטה,אתה מסתמך על מחקרים שלא נערך לגבי נשים דתיות (ולא סביר לעולם שיהיה מחקר כזה,איזו אשה דתית תענה לשאלה לא צנועה כ"כ ?),אם הפנת אותי לגוגל סביר להניח שאתה מדבר על מחקרים שנערכו באומות העולם

חוקר עצמאי באוניברסיטה של עצמו, במציאות שהמציא לעצמו.

קחו את דבריו בנושא באותה רמת אמינות שבה יש לקחת את נתון ה99.99999%.

הרבה נשים שהגיבו כאן סוברות אחרת,וזה נושא מאד מופנם של צניעות,כיצד אתה עוד בתור מי שאינו אשה ולא יכול להגיע למגע של שיח כזה עם מרחב מייצג של נשים, יכול להעיד על דבר כזה כיאלו ויש בידך מחקר סטטיסטי ? חבל שאתה לוקח אחריות על דבר שברור שאין דרך לדעת אותו והדעת נוטה לומר הפך, ועוד בהצגה מוקצנת של רוב מול מיעוט

הדבר שקול לשאלה על שמירת כשרות ,הנתונים לא יכולים להיות זהים

בדר"כ בהתפתחות של תינוקות בתקופת התינוקות עושות את זה ואחר כך מפסיקות 

וזה שונה בין גברים לנשים, לנשים אין כמעט התעוררות של היצר מראיה ולא אמורות להיות נפילות באינטרנט.

לא צריך להיות רגשות אשמה (כי מותר, בניגוד לגברים) ואז גם אין מעגל של התמכרות ורגשות אשמה שמובילים שוב לנפילות. ולכן גם אין סכנה לפגיעה בזוגיות בעתיד.

זה קשור גם לתפקוד הורמונלי תקין

יכול להיות כמו שהוא אמר שנשים צריכות יותר, כי יש גם מצוות עונה שגבר מחוייב להיות עם אישתו והאישה לא

לנשואות התמונה יותר מורכבת, וכשתגיע לגשר תלמדו על הנושא. 

הרב מלמד כותב על כך בספרו.

בכל מקרה, ברור שזה פחות חמור מגברים, מחד, אבל מאידך צריך לזכור שאיסור הרהור קיים גם לנשים, והוא מדאורייתא כמו לגברים (למרות שגדריו שונים). זה גם חלק מההבדל בין נשואות לרווקות ואכמ"ל.

קשה להאמין שלנשים אין כמעט התעוררות יצרית מראיה,מדובר בפרמטרים שונים מהותית בין גברים לנשים,אבל אני לא מאמין שזה כפי שתיארת,שזה דבר זניח.

המשפט האחרון בודאי לא נכון בהקשר שהוא הובא,הדור הזה יודע היטב את הקושי של גברים במיוחד ברווקות בנושא הזה.מימלא קשיים אינם ערך בלעדי שמוביל להיתר או להתייחסות לדבר כמשהו טבעי.אין ספק שצורך האדם בדבר כזה הוא דבר טבעי כל השאלה כאן היא כמובן באיזו מסגרת.

אני חוזר על דעתי שצריך לשאול ולא להסתמך על מה שהובא כאן כמקור הלכתי,גם מבחינת מידות יש לדעתי בעיה גדולה בדבר כזה ומידות משפיעות על כל ההתנהלות של האדם.

אני מקווה שאחתום בתגובה זו

רמב"ן, רשב"א, ריטב"א, ר"ן ומאירי. וכן האר"י, על דרך הקבלה.

וראה עוד בנושא בשמחת הבית וברכתו, עמ' 113-114, ובהרחבה בכרך הרחבות לשמחת הבית וברכתו, עמ' 305-308. ושם מבואר גם חילוק בין פנויות לרווקות, יעו"ש.

ואפילו פורום (נפרד) לנשים דתיות מכורות, באתר "שמור עיניך" (gye.org.il).

את יכולה לפנות אליהם (בטלפון או במייל) כדי לקבל גישה, ותמצאי שם תמיכה וכלים שיכולים לעזור לך.

לפני השאלה לגבי השיתוף של בן הזוג, נראה לי שכדאי קודם לחפש פתרון לבעיה הכל כך כואבת.

קל יותר לשתף בן זוג כשנמצאים בפתרון לבעיה, מאשר כשנמצאים במבוי סתום.

דומני שלא דיברו פה על שום התמכרות.

לא צריך להקיש מעניינים חמורים חריגים - לעניינים שמציקים ומצערים, אבל בוודאי אינם בסטייל הזה באופן רגיל.

יש פורום אחד למתמודדות (כלומר, נשים שיש להן התמודדות עם העניין, אבל אינן מכורות), ויש גם פורום שני למכורות.

אכן, דומה לך שלא דברו פה על שום התמכרות. אבל כאחד שקיבל פניות מעשרות מכורים, אני יכול לומר לך שאין חכם כבעל הניסיון בתחום הזה. ובעל ניסיון הוא אדם שעבר זאת בעצמו, וגם עבד הרבה עם אחרים. אדם שסובל מהתמודדות כזו הוא מאוד כאוב ומתקשה לפרט (ולעיתים, הכאב גם גורם להכחשה של חלק מהמעשים), אך אדם שהיה שם מבין יותר מבין השורות במאי עסקינן.

אתן לך דוגמא אחת: באחד הימים, קראתי טקסט של אומן דתי מסוים. הוא כלל לא הזכיר את הנושא במפורש, אבל מבין השורות הרגשתי שהוא מדבר על הקושי המדובר, אז אזרתי אומץ והתקשרתי אליו.

שיתפתי אותו בתחושות שלי לגבי הטקסט, והוא הודה שזה נכון (התפעלתי מהכנות ומהנכונות של אדם מפורסם להיפתח כך לאדם זר, אבל כנראה הסבל הגדול עודד אותו לכך). תוך שבוע הוא הצטרף לתכנית ההחלמה שלנו, ומאז הוא "נקי" למעלה מחצי שנה.

היה כאן שרשור שפתחה מישהו לפני תקופה, ושם העליתי את האפשרות לגבי הזו בעלה. חברים בפורום "עקצו" אותי בעקבות כך, ואט אט התברר בשירשוריה הנוספים, שמערכת היחסים כוללת אלימות והשפלה וכדו' (דבר שבהחלט עשוי להיות חלק מדפוסים של התמכרות פעילה). אז נכון, תמיד נחמד יותר להציע פשוט "להתחזק", אבל זה לא תמיד הפתרון).

מפגש רב עם פניות של אנשים גורם לזיהוי נורות אדומות (כמו בכל תחום). כמובן, ייתכן שמדובר באזעקת שווא, אבל:

א. כיוון שמדובר בפורום, אנשים אחרים שאצלם זו אזעקת אמת כואבת, יוכלו להיעזר במידע.

ב. הסיכוי המסוים שאולי זה אכן זה שווה את העלאת האפשרות (אני מניח שכשיש גידול, שמרבית הסיכויים שהוא שפיר, בכל זאת מעלים את האפשרות שמא הוא ממאיר ובודקים זאת. לשמחתי לא התנסיתי בכך).

מקבוצות של 12 הצעדים.

אני חושב שאם האשה רוצה לשתף היא מוזמנת לשתף.

אבל חשוב לדעת שיש במרחב הזוגי גם מקום לאדם שעומד מולנו לשמור דברים בלב,
שגם לבן זוגו אין הוא רוצה לחשוף אותם וזה בסדר. 
 

ישנם שני פנים! האחד - דברים שיכולים לפגוע בבן הזוג ואת זה חייבים לשתף.
והשני דברים שלא בהכרח פוגעים.

ואסביר למה אני חושב שהעניין הזה בפן השני, אם אנחנו בתור בני אדם נספר את כל סודותינו לצד השני,
יקרו שני דברים א. יש סיכוי שלא נתחתן ב. שנאבד את אישיותנו ועצמיותנו.

כל אדם צריך שיהיה לו מרחב אישי. 

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

ההפרש הצטמצם לשנתיים-שלשו בלבד.

המטפחת עוזרת, אבל אני עדיין נראית כמו ילדה מחוצ'קנת לצערי.

גם בעלי שחוגג השבוע 28 נראה בכיף שיעור ג' או פחות. לפחות עם זקן יש גבול כמה נמוך אפשר לרדת עם הערכת הגיל. (כנראה שגם עם מטפחת? למרות שאולי המדובר באיזו כת שמחתנת קטינות, ואז שום דבר לא מחייב...)

אני לא חושבת שזו מחמאה להיות צעיר מידי, ולא מבינה את הרדיפה האינסופית הזו אחרי "אנטי אייג'ינג" וכל זה.

שמעתי שיש כאלו שרוצות להסתובב עם הבת שלהן בת ה15 ושאנשים יחשבו שהן אחיות. לי זה נשמע מפדח ומוזר.

כשאני אהיה בת 30, אין לי שום בעיה להראות בת 30. כנ"ל 40, 50 וכולי. לא מבינה גם את הפאדיחה לספר שאתה בגילאים האלו.

זה נראה כאילו תרבות הפרסומות (/המערב? לא יודעת איך לקרוא לזה) רוצה שכולן יראו כמו תלמידות קולג' בנות 22 שהולכות למסיבות כל היום. בגלל זה יש לחץ על נערות אפילו בגיל 13-14 להיראות סופר מטופחות ומאופרות, ועל מבוגרות בנות 40 לקנות את כל הקרמים והשטויות של הטיפוח המוגזם גם כן.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.

לק"י

אולי אולי יש בודדות.

סיבת מחיקה: קעלימבאר חמוד מדיי

תתחיל בלשאול במתנ"ס המקומי אילו פעילויות יש.

לא בטוח שתמצא בת זוג, אבל בוודאי תמצא אנשים ונשים סביב הגיל שלך. חיי חברה זה משמעותי מאוד.

ואם יש חוגים קבועים זה מעולה להכניס לשגרה שלך.

לצאת מהבית ולהכיר ולפגוש חברים.

בהצלחה!

(ואכן, כאן בפורום אין, או כמעט ואין, נשים בגילאים האלו)

לק"י

אבל לא הייתי בונה על זה. זה לא פורום היכרויות מלכתחילה.

אשמח להכיר אישה דתיה מעל גיל 40.

אני בן 48 גרוש.

על השאר אפשר להתכתב