אז אני כן מכירה אותו.

כמו שאמרתי- שם של זמר לא אומר לי כלום.

לא אהבתי את "ממך עד אליי"- כי זו טעות.

זה אמור להיות "ממך עד אליך".

פס' שמבטא את האהבה בין עמ"י להקב"ה.

הוא לא ציטט פוק, הוא כתב טקסט (וכתב טקסט טוב לענ"ד) או שיר בלע"ז

והלחין אותו.

אפשר לתחיל לנתח את המשפט "ברחתי ממך עד אליי" אבל אנחנו לא בשיעור ספרות..

הוא לקח מושג ועיוות אותו.

זכותו.

אבל זה עיוות.

וחבל שהוא לא השתמש במושג הנכון של המשפט. הוא כ"כ יפה.

וזה היופי (זה בדיוק העניין, כמו שאמרה קולה).

מה בעצם מציק לך?

"אברח ממך-אליך ואתכסה מחמתך-בציליך" (על יחסו אל האל, בשירו- "כתר מלכות")

ר' שלמה אבן גבירול

זה^^^ המקורי.

העיקרון דווקא מתאים לימים הללו.

העינין הוא שמרוב פחד ויראה אנו אמורים לברוח מה'. כי הוא בעל הדין- "יראת הדין".

אבל המקום היחיד שניתן לברוח אליו זה ה' בעצמו. כי הוא אב רחום.

ולכן בורחים ממנו- אליו.

בתוך השיר שלו. אם יש מי שלא מכיר את הרעיון המקורי - זה יעבור לו מעל הראש, מי שכן - ואנא תני קרדיט לכל מי שהגיב פה בעניין וגם לרוב מי שהקשיב לשיר, שהוא מכיר - לא יכול להתעלם מההשוואה למקור.

אבל שירים נחמדים, כמו יוצרים רבים אחרים... וכל יוצר חדש מהמגזר שמרגיש מחוייב לתורה ולמצוותיה משמח אותי כי זה מראה לי את פריחתו של נושאים ודברים של עולם התורה בעוד מגוון נושאים שפעם לא ראו אותו בהם...

פורום פרטי > מסיבת פיג'מות!!!!!

אבל לי אישית אין העדפת זמרים.

אם יש לזמר שיר טוב- סבבה. אם לא- עוברים לשיר/זמר אחר.

אמנם לא מכיר הרבה משיריו אבל גם המעט שאליו התוודעתי הרשים אותי.

הטקסטים אינם קלישאות כאשר כתבת, אלא עיבוד נפלא ומרענן של טקסטים תנכי"ם וחז"ליים.

כמעט בכל שורה הוא לוקח פסוק או אימרה ו"מעוות" אותם בצורה משובבת.

לטעמי, הטקסטים שלו הם ממש יצירה.

(המוצדק ברובו) על הנדון (שלא בצדק).

משחקי המילים אינם אקראיים ואינם רק חידודי לשון. יש ויש בהם מסר.

לעיתים המסר הוא בעצם השינוי ולעיתים בשינוי עצמו (זאת לא ט"ס).

הפערים בין המקורות לגירסתם המחודשת יכולים להוביל לשלל מחשבות, תהיות והרגשות.

נראה שמה שמעיק לך היא העובדה שאין בשיריו מסרים ביקורתיים, בוטים, מעררי מוסכמות.

בעיניך האופטמיות הוורודה היא בנאלית ואינפנטילית. יתכן ויש בזה משהו, אך קח בחשבון

שני דברים: א. שיר אחד אינו יכול לכלול את כל הגוונים. ב. השיר הוא קולמוס הלב והנפש

ואם הבן אדם כזה מטבעו זה מה שיחרוז מוחו. 

חנן בעיני כותב ומלחין מדהים,  ויש לו פלוס מבחינתי על הכתיבה העצמאית.. למרות שאני ממש אוהבת גם את השירים של ישי..

נראה לי שלא ממש התחברת מוזיקלית ללחנים הקצביים של חנן, ישי ריבו+ האחרון של חנן זה רגוע, אם אהבת את האחרון אז כנראה זה העניין, טעם מוזיקלי 

ובכ"ז אוהבת את המסרים והלחנים, שכן הם בסגנון דיי אחיד, ועדיין יפה, אז לא אכפת לי..

וחנן כותב מעולה ומביא מוזיקה גם כיפית ומקפיצה וגם רגועה- בכל מקרה היא איכותית!

הם דומים במשהו אחד- מתי שהוא זה נמאס מרוב חפירות, ואז צריך להתרחק קצת כדי לחזור

בס"ד

קודם כל אני לא שומעת באופן יזום מוזיקה שאינה ניגונים קדושים,

אך כאשר יוצא לי באוטובוסים וכ', וגם ממה שראיתי פה- כי הסתקרנתי,

בעיני הוא בהחלט לא סתם עוד אחד.

המילים- הרבה הרבה יותר מבסדר, 
יש עומקים, ואני אוהבת את הניסוחים המדוייקים,

את האופן בו הוא מתכתב עם פסוקים מבלי לצטט אותם,

רואה בו הרבה עומק.

מצד שני לעיתים יש מילים  שמציקות לי.

(טוב. קרה פעם אחת, ביטוי לא ראוי, אבל ממש לא ראוי. הורס את כל השיר)

וגם אז לא מתחברת, אבל מעריכה את היופי, וכן יש נקודות הזדהות בטקסטים.

בנוגע ללחנים- לא אוהבת.

אני כן חושבת שזה טוב לסוגו,

אבל לא אוהבת את הסגנון הזה בכלל.

(כמו לשמוע מוסיקה של גויים..)

וגם,

בתור מישהי שנוסעת  הרבה בהסעה שמשמיעה כל היום ערוץ קול ברמה, ורדיו קול חי,

אין ספק שיחסית לאמנים אחרים ברדיו הזה- הוא כמה וכמה רמות מעבר אליהם. (בטקסטים)

וגם אם אני לא אוהבת את המוסיקה,

רואים שהיא מבטאת הייטב את התחושות מאחורי המילים, והביצוע מאד אמתי.

(דברים שלדעתי מגוחכים למשל- כאשר ילד אולי בן עשר לכל היותר, עם קול צלול,

שר בנימה מתבכיינת משהו ש"החיים קצרים מידי"- הקול הילדותי שלו, כל כך לא מתאים לתוכן,
או סתם שירים שמי שכתב אותם חשב בו נכתוב כמה חרוזים, ואם לא מצליח שלא יהיה חרוזים,

העיקר שיהיו מספיק סילסולים וזה יעבוד, או לחלופין,

נעשה את זה במבטא יידישאי כבד שממילא אף אחד לא יבין.

אז בתוך כל העינוי של המוסיקה שתחנות רדיו אלו משמיעות, כמאזינה מכפייה בהסעה,
חנן בן ארי הוא שינוי מרענן. למרות הכל... )

ו

ולשחות נגד הזרם

משמח שחנן קיבל תמיכה עצומה בשביל להמשיך להעיז וליצור יצירה חדשה ולהביא את מה שהוא מאמין ויש אנשים שמתחברים לזה (שעל טעם אין מה להתווכח...)

ומשמח שאת מרגישה חייזר,

משמח שיש לך גב יציב וסגנון מודע ואת לא נדה אחרי כל אחד שהחברה, התקשורת או הפליליסט של גלגל"צ קבע שזהו להיט.

אין לי מושג מי זה...

פה.

סוג של "אין לי רשות" או "אין לי זכות" להרגיש. הרגשות שלי צריכים להישאר אצלי. כאלה.

מעין חוסר צניעות כשהאדם מגלה את הדברים האינטימיים שלו (רגשית) גם חשש להיפגע ולא יודעים איך לא לפגוע כשהכל

כך חשוף וגלוי לעין השמש....

זה ממש מרגיש לי משהו פרטי וחשוב, לא כזה שאפשר לשלוף בכל זמן ולפני כל אחד שלא ידע לכבד את זה, להבין ולהתייחס כראוי.

שמבין את החשיבות של הגילוי לב הזה

או מישהו שמזדהה

עם עצמי אני מאד מודעת לתחושות שלי... זה עצם החשיפה 

כחתול זמני, דעתי האובייקטיבית היא:

– דבר ראשון שמחי בכך שיש לך רגשות. יש כאלה שאין להם, ובאסה.

– לא נראה לי שאנשים בכללי כל־כך אוהבים כשנופלים עליהם עם רגשנות בלי קונטקסט מתאים. זה באמת מעיד על חולשה מסוימת: ההבדל בין ילד למבוגר זה שמבוגר יכול להתאפק, לא להפיל על אחרים, להתמודד בעצמו וכן הלאה. או מוטב: לדעת מתי כן ומתי לא, איפה ראוי ואיפה לא. "לכל זמן ועת לכל חפץ".

– כמו ש @נחלת אמרה כמו שלא חושפים את הגוף לכל אחד בכל מצב (טוב יש כאלה שכן ר"ל...) כך גם לא את עמקי הנפש...

תראה מה נחלת ענתה

רגש זה משו שלא תמיד קל לחשוף אותו

במיוחד שזה לא עם אנשים שקל לך להיפתח אליהם

זה נראלי פשוט משתנה בין אדם לאדם ויש גם רמות של גילוי רגשות

(וגם זה שאני גבר זה מתבטא אצלי אחרת, אז אולי אני לא יודע...)

לא רק מגילוי רגשות שלי מול אחרים

גם כשאחרים מגלים רגשות מולי אני מובכת נורא

כמובן מראה אמפתיה והכל אבל מבפנים אני מסמיקה

בלגיטימציה שנותנים לרגשות

גם כאלה עמוקים

כמה חיים איתם בשלום אישית

ואז זה נותן לגיטימציה גם אצל אחרים

וגם ביכולת זיהוי מוקדמת

כי הרגשות נכרים דרך שפת גוף/ טון/ טונציה

ואז כשמישהו משתף בעצם כבר יודעים את הכיוון וזה לא מפתיע 

אם מדברים עליך

וואן גוך היה סמרטוט בחיים שלו. איכשהו אחרי שמת נהיה צייר ענק.

לוינס לא היה כל כך מוכר, ודאי לא רוב חייו (חלק גדול מחייו הוא היה בכלל מנהל בית ספר). היום הוא נחשב אחד ההוגים המודרניים החשובים ויש פקולטות שלמות שלומדות אותו.

ויגוצקי הוחרם בחלק גדול מחייו, והכתבים שלו התפרסמו הרבה אחרי שמת, רק אחרי נפילת מסך הברזל.

דה ווינצ'י היה חשוב מאוד בחייו, אבל נוסחאות שהוא הגה, תרמו לעולם המון שנים אחרי מותו.

יש"ו ויוחנן המטביל, בחייהם היו מהפכנים הזויים, והיום הרבה אנשים מעריצים אותם.

ועוד הרשימה ארוכה...

החתול הזמני עלול להפוך לקבוע.

לפי הגמרא, הם לא היו אנשים חיוביים, אפילו מקולקלים...

ואת תוצאות "מהפכנותם" סבלנו וסובלים עד היום...

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

הייתי מעדיף שיזכרו אותי כמה שפחות.

(בעיקר החוק השלישי)

על מנת לא לייבש את פורום לנ"ו מגולשיו נולדה ההחלטה לאסור כתיבת כל ענייני לנ"ו בצמ"ע כי אז מה עשינו בזה? פשוט העברנו את הטראפיק מפורום א לפורום ב.

גם אם תרצה להקים פורום אחר ותבקש זאת ממשה, הנטיה שלו לרוב תהיה לסרב אלא אם כן תמצא מספר ניקים מכובד שיהיו פעילים בפורום החדש ושהפורום החדש לא ייבש ויפגע בפורום ישן ופעיל יותר.

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

בת"א, ברח' בן יהודה:

משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא

יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם

בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'

אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.

https://share.google/2j99P4M4RBvveqDCr

ההורים שלי קונים כאן - קדירה חמה

ופעם שלחו לנו מהמשרה שלי מכאן - סורוצקין - מעדנייה יהודית

בהצלחה!

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

אני במרכז צריך להעביר כמה שעות והייתי צריך להטעין א הפלאפון אז הלכתי לבית אריאלה ונכנסתי לפורמים. קצת מוזר לי להית פה אחרי כל השנים האלה