אבל צריך להיות את הרצון הזה להשתנות ולהתקדם בעבודת ה',

ולא "להכשיר את השרץ", להגיד שזה בסדר לעשות דברים שהם לא.

ותוסיף לרשימה, בארים פאבים , חצי שמירת נגיעה , ועוד

כל אחת והדעה שלה לגבי זה..

כל אחת תענה לך תשובה שונה ....

תצא מראש עם בנות שהן פתוחות יותר לכיוון של שמיעת לועזי

אבל מחקתי..

זה בכותרת של מה שערכתי ".."

בהתחלה היה כתוב "אתה הבחור בסרטון?"

חחח

ומקום רוחני.

באים לידי ביטוי במישורים אחרים.

יש אדם שאצלו זה בא לידי ביטוי בהצבת גבולות אדומים חזקים שאסור לעבור. יש אדם שאצלו זה בא לידי ביטוי במחשבות רבות על קדושה. יש אדם שזה בא לידי ביטוי בריבוי מעשים של קדושה, יש אדם שזה בא אצלו לידי ביטוי בבנין מסודר של הקדושה בחייו.

וכל אחד פועל בתחום רוחני אחר, וזה לא נכון לצמצם את המעלות הרוחניות דוקא לתחום מסוים.

בעיה שראיתי בנושא זה, היא שלפעמים מי שאצלו הרמה הרוחנית באה לידי ביטוי בהצבת גבולות אדומים מסוימים וכדו' לזה (היינו בדרכים של קפדנות וקשיחות), ממילא יהיה לו יותר קשה להכיר במעלת האחרים, מכיון שהם הרבה פעמים מחוץ לגבולות האדומים שלו, ואז אע"פ שבתחומים רוחניים אחרים הם בונים הרבה מאוד, עלול להיות איזה צמצום בעין הטובה שלו כי הם לא מקפידים על 'כך וכך'-שחובת כל יהודי להקפיד בהם!

איני טוען שיש כאן משהו לא בסדר, כי אני חושב שחלק מהתפקיד שלו בתור מי שבונה גבולות אדומים זה להציב אותם גם לאחרים, אבל עדין צריך לזכור שצורת החשיבה שלו היא מצומצמת במידת מה, ואם אחרים לא עומדים בדרישותיו, זה לא תמיד מפני פחיתות גדולה.

[ואני מדבר על בירור ברמה של להתקשר למספר של חבר שהוא עצמו נתן, לא על חקירה מודיעינית].

אם הוא שומע שירת נשים הוא לא ברמה הדתית שאני רוצה

וכן, אני יודעת שמעיקר הדין מותר...ועדיין.

זה נתון במחלוקת, וגם למתירים צריך תנאים מסויימים.

איפה הבעיה פה?

זה לא שאנחנו מחמירים בכל דבר, רוצים להחמיר או יכולים להחמיר. זה דבר שמותר מעיקר הדין, וזה בסדר.

יש עוד דברים בעולם שאפשר להחמיר בהם יותר או פחות. יש מכלול שלם של אישיות שצריך לבחון אם מתאים לנו או לא. אם הוא (היא) רוצה לשמוע שירים שאני לא אוהב תמיד יש אוזניות.

(יש לי בעיה אישית עם שירים לועזיים או דוברי עברית מסויימים כי אני שונא שירים לא בעברית באוזניים שלי, אבל זה לא אומר שיש בעיה הלכתית איתם).

חזיר בהכשר הבד"ץ.

או שחיטת חזיר עם סכין שחיטה כשר למהדרין.

לנשים - כמובן שאין שום בעיה, ואדרבה, וממילא זה לא "חזיר".

וגם לגברים - יש בזה דעות הלכתיות. אם יש בחור ששומע את הדיסקים של משפחת ואך וזה מחזק אותו רוחנית, והרב שלו פוסק שזה מותר (כשהוא לא מכיר את האשה ששרה ולא ראה את פניה מימיו) - אז אני לא חושב שזו סיבה לפסול.

הבעיה היא שבד"כ לא מדובר על משהו נקודתי כזה, אלא שירת נשים בכללי, ומוזיקה לועזית בכללי, ובד"כ זה גם לא חף משירי עגבים שאסורים לכל הדעות.

אז מעבר לאיסורים ההלכתיים - זה גם מצביע על מקום רוחני של האדם. אי אפשר לנתק את זה.

צורמת באותה מידה שחזיר בהכשר הבד"ץ.

לפעמים מותר לאכול מאכלות אסורים. (תרופה, שעת הדחק וכו')

אבל מעולם לא נגיד שהם "קדושים".

מקסימום- מותרים.

אבל להגיד שיש מושג של קדושה בדברים אסורים- זה פרדוקס מושלם.

זה יותר כמו בשר בכור או תרומה טהורה. לישראל זה אסור לגמרי, אבל לכהן זה מותר. (זאת לא דוגמא מושלמת, כי בכור ותרומה אסורים לישראל דווקא בגלל קדושתם. כלומר יש דברים שאסורים מפני שהם נמוכים מדי, ויש דברים שאסורים מפני שהם גבוהים מדי. כאן זה משהו נייטרלי שפשוט אסור לבנים ומותר לבנות).

לא דיברתי על בנות. שם זו בכלל לא שאלה. 

חשבתי שזה ברור מעליו ולא על כך הדיון.

אין.

יש היתרים מפוטלים (שמי שלא הולך לפי הרב עובדיה במאה אחוז למה שילך עפ"י הקולות שלו...? - שאלה רטורית. נא לא לענות!)

אבל לא היתר וק"ו לא מצווה!

קדושה יש במצווה. לא באיסור.

בואי נלך על דוגמא אחרת: אשכנזי שאוכל בשר לא חלק. לא סתם אוכל, אלא קנה אותו במיוחד לשם עונג שבת, ואוכל אותו עם כל הכוונות והייחודים. אין ספק שהיה יכול להדר יותר, במיוחד בנידון כזה של דאורייתא. אבל האם אפשר לבוא אליו בתלונות? האם אפשר לומר שזה היפך הקדושה?

(אני שב ומדגיש שזה דיון נקודתי, כי על פי רוב אלו שמתירים לעצמם שירת נשים מתירים גם את האסור לכל הדעות. ובכל זאת זה בירור חשוב.)

(כאילו, אני יכול להבין אם אתה לא קונה לא חלק, אבל שחיטה שהיית נוכח לה שאתה מכיר את השוחט והכל, ויצא לא חלק איזה סיבה יש לך לא לאכול?)

שלמעשה יש להחמיר בזה. ואין להקל אף בשעת הדחק, וכגון כשנמצא אצל ההורים או שקשה לו לעמוד בנטל הכספי של בשר חלק. אמנם בבשר שאין עליו "מהדרין" אלא כתוב עליו "כשר", ואין האדם יודע מדוע אין עליו כשרות מהדרין, יש להקל בשעת הדחק הנ"ל, דשמא אין עליו מהדרין מסיבה אחרת שאינה פוסלת כגון הידורים וספיקות דרבנן, ואולי כלל אין פס ייצור מהדרין במשחטה הזו.

(ולפי דברי הרב משה כץ מארגון כושרות, הסיפא אינה נכונה במציאות כיום, ואין דבר כזה כיום שאין פס ייצור מהדרין.)

יש בעיה הלכתית עם לא-חלק?

יש הידור ויש מותר.

עוד דוגמה- חלב נוכרי. לגמרי מותר. אין שאלה. מי שרוצה להחמיר- זכותו המלאה.

לשירת נשים צריך היתר. זה לא "מותר" סתם כך. התורה בפירוש מכנה זאת "קול באישה ערווה".

על ההיתר המיוחד הזה שניתן רק בנסיבות מסוימות- אתה רוצה לבנות הרים של "קדושה"?

אתה רוצה להגיד שזה מותר ולהביא את הפסק שמורה כך- סבבה.

אבל אל תצמיד לפסק ההוא כל מושג של "קדושה".

לספרדים ..

ספרדים

אחד...

נעשה סדר בעז"ה:

חלק א: פרטים על הנידונים שהוזכרו

בשר שאינו חלק - נתון במחלוקת שו"ע ורמ"א. למעשה, אשכנזים מקילים וספרדים מחמירים.

חלב נוכרי - אסור לכל הדעות, חוץ מרב משה פיינשטיין שהתיר בשעת הדחק בחו"ל, ולאחר מכן הורה למעשה לאסור כשבטלה שעת הדחק. על אף התשובה השניה שאוסרת - גופי הכשרות הגדולים של חו"ל מאשרים חלב נוכרי בחופשיות (הם מתירים גם חדש, ג'לטין מעורות טריים של נבלות וחזירים ועוד דברים). ע"פ נהלי הרה"ר אסור לייבא לארץ חלב נוכרי ניגר.

אבקת חלב נוכרי - מותרת להרבה פוסקים. אבל יש לדעת שבמציאות של היום, גם כשכתוב על מוצר שהוא "לאוכלי אבקת חלב נוכרי" - הרבה פעמים זה פשוט שקר, והוא מכיל רכיבי חלב שונים, שאינם עונים להגדרת אבקת חלב, וההיתר לא חל עליהם.

שמיעת אשה שרה סולו תוך כדי ראייתה - זה אסור לכל הדעות. בכמה קולות - יש שהתירו אבל ההיתר בהחלט דחוק. שמיעת קול אישה בהקלטה ולא באופן ישיר, ללא ראייתה - זוהי מציאות חדשה של הדורות האחרונים, ודנו בה פוסקי דורות אלו. לפי רוב הדעות זה אסור בכל מקרה, ויש שהתירו כשלא מכירים את דמות האישה ששרה. הרב עובדיה פסק כך, ולכן הוא שמע את אום כולתום, עד שראה את תמונתה.

חלק ב: היתרים והידורים

כלל חשוב נקוט בידינו: מה שמותר מותר ומה שאסור אסור. אפשר להחמיר תוך ידיעה שזה מותר, אבל זה פסול לאסור מן הדין את המותר, כשם שזה פסול להתיר את האסור.

אלא מה? בעוונותינו אין לנו סנהדרין ואין פסיקה אחידה לכלל ישראל. ולכן כל אחד הולך לפי הפוסקים שלו. יוצא מזה שאין עיקר הדין אחד שנכון לכולם, אלא יש דברים שלאחד הם אסורים מעיקר הדין, ולאחרים הם מותרים לגמרי. יש גם מגוון מציאויות ביניים, שצד אחד אוסר מן הדין והצד השני מתיר אבל אומר שראוי להחמיר (ואז יש בזה צד של הידור וחומרא) וכדו'.

מעשר כספים, למשל, מחייב מדאורייתא לפי חלק מהפוסקים, מדרבנן לפוסקים אחרים, ומידת חסידות (כלומר: מנהג טוב שאינו מחייב מן הדין) לפוסקים נוספים. וכך גם בסוגיות רבות נוספות.

חלק ג: סגירת הנושא בהקשר לדיון

שירת נשים בדיסק כשלא מכירים את הזמרת, כמו בשר שאינו חלק - מותרים לפי חלק מהפוסקים. מי שהרב שלו מתיר יכול לנהוג כך, וזה לא נכון לתקוף אותו בחריפות, וגם לא לטעון שזה היפך הקדושה.

רוב הרבנים בארה"ב (במקומות שניתן להחמיר-) מחמירים. אבל זו חומרה לכל דבר. אין בכך שום איסור. 

אם כוונתך ב" גופי הכשרות הגדולים של חו"ל מאשרים חלב נוכרי בחופשיות (הם מתירים גם חדש, ג'לטין מעורות טריים של נבלות וחזירים ועוד דברים)."להכשרים כמו OU ואחרים כמוהו אז אתה טועה טעות חמורה.

זהו הכשר מצוין. מה שקורה בארץ בכל הנוגע להכשר ההוא זו קטסטרופה. אבל מה שקורה בחו"ל שונה לחלוטין מבארץ.

כאן לא הייתי סומכת (אפילו בשעת הדחק) על הOU. אבל בחו"ל זהו ההכשר האידיאלי והנפוץ ביותר.

ובקשר לשירת נשים-

התגובה המקורית לא דברה על "היתר מרב" או "פסיקה" כלשהי. אלא אמירה חד משמעית שבלי קשר לנסיבות.

תדבר עם כמה משגיחים והם יספרו לך מה הולך שם.

יותר נכון- מה לא הולך שם...

כ-ש-תמצא משגיח שמצהיר על עצמו כבל עם ועולם שהוא משגיח בOU- תבוא להודיע...

ההשגחה שם דלה ביותר. משהו הזוי ברמה שחטפתי שוק כששמעתי מה באמת הולך שם.

קיצר-

OU תוצרת חו"ל- סבבה.

בארץ- לא. במיוחד לא סומכת על הבשר בהשגחתם.

חוסר אחריות בסופו של דבר- שייכת לחברה.

משגיח שיש לו קצת אחריות על הכתפיים לא ייקח עבודה במסגרת כזו מיתרנית.

אבל לא חסר מושחתים שישמחו לקחת את הכסף תמורת ביקור פעם/פעמיים בשנה באיזה חברה עזובה.

אבל האחריות בסופו של דבר היא עינין של החברה.

א"א שלא להאשים חברה על המחדלים שהיא עצמה עדה להם ו'זורמת' איתם.

המפעלים שבחזקת OU בארץ פועלים ברשלנות חסרת תקדים. ולכן האחריות היא עליה.

ואיפה הרבנות המקומית?

הרבנות המקומית- זו שאלה טובה...

הדוגמה הקלסית ששמעתי עליה לפני שנים היה במפעלי בקר מסוימים באיזור אילת.

מקומות שאינם מפותחים. נידחים. אח"כ מכניסים את התוצרת שלהם לחנויות קטנות ועזובות שלא מעבירים ביקורת מי יודע מה על השיווק.

פלייש, שזה OU ישראל - דווקא נחשב להכשר טוב.

זה אותם מוצרים בדיוק, אותם נהלים. אותו הכל. כמעט כל מה שנמצא בארץ זה בכלל תוצרת חו"ל. מוצרים בהכשר הOU שהם תוצרת הארץ תמיד יהיו גם עם הכשר רבנות מקומית, ובד"כ יהיו גם עם בד"ץ כלשהו, והOU נועד רק לייצוא, כי שחו"ל אנשים לא מכירים משהו אחר.

ואם כוונתך ל"OU ישראל" הקיים במוצרי עלית - דווקא הוא אחלה, וברמת מהדרין (לפחות בנוגע לשוקולדים. עוגות פחות טוב). כך שזה הפוך ממה שאמרת.

לגבי המצב של OU העולמי בכללי: יש להם רבע מליון מוצרים בהשגחתם. כמות אסטרונומית. ההשגחה נסמכת על חזקות שונות, ומבקרים במפעלים פעם בכמה חודשים. משהו הזוי. וכל זה בייצור עולמי, ולא ייצור מיוחד. כלומר: אין שוק יהודי משמעותי מספיק כדי שהמפעל יואיל בטובו ללכת לקראת יותר מדי. לכן, מי ש'הולך לקראת' זה דווקא גוף הכשרות.

זה מוביל לקבלה בשתי ידיים של כל קולא אפשרית, לאמור: חלב נוכרי ניגר, ג'לטין טמא מעורות טריים, איסור חדש ועוד. כל זה מצטרף לצורת ההשגחה המינורית הנ"ל.

סטאר קיי ואו-קיי לא שונים בהרבה. וגם KF לונדון.

איגוד הרבנים של הרב וסטהיים, מנצסט'ר - הוא דווקא ממש אחלה. יותר טוב מהרבה גופי כשרות כאן בארץ.

אכן די"מ, זה ממש לא בסדר, יש מחדלים חמורים גם בכל מיני כשרויות בארץ. לתקן את העולם אנחנו לא יכולים, אבל לפחות להקפיד על מה שאנחנו מכניסים לפה.

סמוך על בעל המפעל שבכל החודשים שלא שהמשגיח לא היה שם - לא עשו שום שינוי בחומרי גלם (וזו לא מציאות מופרכת שיש מחסור לא צפוי בחו"ג מסויים ומביאים ממקור חלופי), והכל התנהל כשורה.

וגם בנהלים עצמם - אז בחלב נוכרי סומכים על ר' משה פיינשטיין. ועל מי סומכים באיסור חדש? ובג'לטין מעורות טריים? ובבישולי גויים גמורים (גם לא רמ"א)?

שעולה עשרות אלפי שקלים. טחינת קמח זה באמת תחום שפחות צריך השגחה, ומן הסתם הם סומכים על נאמני כשרות, וכמובן שמערך ההשגחה שלהם כולל גם את המעשרות והטיפול בשדות שנעשים בכלל לפני שהחיטה מגיעה למאפייה.

שמע, אין לי מניות אצלם. אבל המציאות בשטח מראה שהם כמה ליגות מעל האחרים. יש להם מעבדות משוכללות שעולות מליונים, ברמה שלא מתקרבת לאף גוף כשרות אחר.

לגבי חדש, האמת היא שאני לא מספיק מכיר את הסוגיא, אבל למיטב ידיעתי די מוסכם שאסור גם בחו"ל.

רוב המוצרים בארץ תחת השגחת OU אכן תוצרת חו"ל. אבל זה לא מצדיק את אותם מוצרים (בעיקר בשר ומיני מתיקה) תחת השגחה קלוקלת.

KF לודון הוא אחד ההשגחות הטובות. הוא במקביל למנג'סטר. יהודים רבים בבריטניה אינם סומכים על בד"ץ העדה החרדיתכאן בארץ אך מנגד סומכים על KFלונדון. 

OU הוא ארגון גג שמאגד תחתיו את רוב המפעלים שפועלים על ההכשר ההוא.

הנהלים בכל מפעל באיזורים בארץ ובחו"ל שונים זה מזה. ישנם מחמירים עד כדי כך שלעיתים יהודים מעדיפים את ההכשר ההוא על פני ההכשר המקומי. ויש מקומות כמו בארץ שהמפעלים פועלים על בסיס נהלי כשרות מתירניים בטרוף. שאפילו חסידי ה-OU בחו"ל יודעים להתרחק מהמוצרים שלהם בארץ.

במקומות מסוימים בארה"ב לא ניתן לשרוד ללא ההכשר הזה. אך הוא בהחלט לא מקובל בכל מקום בעולם.

לכל מפעל יש משגיח, יש נהלים וכללים שונים. 

ולכן יש עינין לבדוק ספיציפית לגבי כל מוצר של OU. גם בארץ וגם בחו"ל.

רוב המוצרים שלהם סבבה. אחרים- בבעיה רצינית.

לכן לא ניתן לקבוע על ההיכשר ההוא בצורה גורפת. אלא כל מוצר ומוצר (שהופקו במפעלים שונים) צריך בדיקה וידעה ברורה של המשגיח הספיציפי.

היו מקרים שקנינו מוצרים מוכרים בחו"ל עם ההכשר OU. ופתאום הודיעו לנו משום מקום שההכשר כבר לא מי-יודע-מה ושא"א לסמוך יותר על המפעל הספיציפי שאחראי על המוצר ההוא.

ולא רק פעם אחת.

OU הוא אחלה הכשר. אבל הוא מצריך בדיקה ומעקב. לפעמים המשגיחים שם מעולים ולפעמים זה...

גם אם אתה קונה מוצר מעובד ישראלי, הוא מורכב ממליוני רכיבים קטנים (המכונים באנגלית ingredients), שמיוצרים בכל מיני חורים בעולם.

אין אפשרות כלכלית לשלוח משגיח לכל מקום בעולם כמו שכתבת,  אבל הם בונים על זה שבעל המפעל לא ישנה את הרכיבים בגלל ששינוי ברכיבים עלול לגרום תקלות ללקוחות שבונים על המבנה הכימי של המוצר שהוא מייצר.

הבעיות שאתה מציג כמו חלב נכרי ניגר וכו' לא קשורות לזה בכלל, שהרי ידוע מראש שמדובר בקולות האלה ובעל המפעל (או המשגיח שלו) יכול לבחור אם לצרוך את הרכיב או לא.

קולות הלכתיות זה סבבה למי שמוכן לאכול אותן. הבעיה (בעיניי) היא כשמשהו מנסה לטעון שהוא כשר ברמה מסויימת ובפועל הוא לא.

כי בחו"ל מכירים את ההכשר וסומכים עליהם כמעט בעינים עצומות.

וזו טעות רצינית.

ההתנהלות של הארגון לא מאפשרת זאת. הנוהל הקובע שבכל מפעל הכללים שונים. ההחמרות שונות.

לעיתים מסתמכים על יותר קולות ולעיתים מחמירים ברמה גבוה מאוד.

וזו הנקודה הבעייתית בהכשר כאן בארץ.

הם יותר מידי מיתרניים וסומכים על "השם שלהם". התוצאה- אנשים כשרים שסומכים על מפעל שלם ללא בדיקה מעמיקה בנהלי הכשרות שלהם.

בשאר המפעלים וגופי הכשרות נהוג כללים אחידים בכל מקום.

אצל OU- הכללים (חומרות לעומת קולות) משתנים בהתאם למפעל/איזור תעשייה.

בחומרי גלם באמת יש פחות פוטנציאל לשינויים, והפיקוח יותר קל. במוצרים עצמם, אלו שמורכבים מעשרות רבות של חו"ג - צריך פיקוח יותר הדוק.

בארה"ב זה מה שיש ולא בעקבות היתר מפותל כלשהו.

בארץ זה באמת נושא אחר.

בעיקרון סומכים על העובדה שאם חברה תיתפס בקלקלתה (הכנסת חלב טרף לחלב כשר) היא תפרוש מעול הקנס הפדראלי שיוטל עליהם.

קיצר- זה לא שווה להם מכל הבחינות. ה"השגחה"- היא איום הקנס.

דרך הרב פיינשטיין...

אף אחד מתלמידיו לא מעז לחלוק עליו ולהגיד שחלב נוכרי אסור בתכלית האיסור. אלא שזו חומרה.

אתה רוצה לחלוק על גדול הדור האמריקאי שכולם קיבלו את מרותו? - זכותך.

אבל אם תשאל רב בחו"ל הוא יגיד לך חד וחלק שמדובר בחומרה. ומי שלא מקבל על עצמו- סבבה לחלוטין.

שוב-

אני מדברת על החלב שעבר השגחה. אבל לא חלב ישראל.

חלב OU הוא סבבה לגמרי. לא רואה מה הבעיה בו.

עדכנתי זאת כעת בערך בויקיפדיה. ראי שם. זו לא חומרה אלא ההיפך. זאת קולא שהוא פסק לשעת הדחק, וכשבטלה שעת הדחק - הורה למעשה להחמיר.

ומסביר מדוע זה מותר מעיקר הדין.

אין כזה דבר להחמיר במשהו שהוא לא קולא.

יש הלכה. יש קולא ויש חומרה.

אם עפ"י ההלכה מותר- אז כל דבר מעבר הוא חומרה. לא "הדין בעצמו".

זה שמעיקר הדין מותר- זה נושא אחד.

זה שכולם מחמירים- זה נושא אחר.

אגב- העובדה שר-ק שלושת גדולי ישראל באותם ימים חתמו על ההסכם הזה הוא בגלל העובדה שכולם היו בהתלבטות גדולה בנושא, ואף רב לא העז לקחת על עצמו את ההכרעה הגדולה ולכן וההכרעה עברה לידי גדולי ישראל בארץ (החזו"א) ובחו"ל (הרב משה פיננשטיין).

בד"כ כשאומרים ש"הפוסק X החמיר בזה" הכוונה היא שהוא אסר מן הדין.

בכל מקרה, התשובה המאוחרת של ר' משה שומטת את הקרקע מתחת הקביעה שלך על היחס בין הלכה לקולא. לפעמים יש היתר דחוק שלא ששים להשתמש בו, למרות קיומו. כך כתבו פוסקים רבים על ההיתר מכירה, וזה בעצם מה שר' משה פיינשטיין אומר בתשובה השניה: כשכבר היה יצור מיוחד של חלב ישראל, ורק היו הפרשי מחירים - הוא אסר לסמוך על ההיתר שלו.

נא לדייק.

כולם אומרים שצריך להחמיר (אם אפשר. ולא תמיד אפשר. גם בימינו) אבל אף אחד לא אומר שזה אסור מעיקר הדין.

הדין הבסיסי הוא דינא דגמרא. סברא מחודשת להקל לא מפקיעה אותו אוטומטית.

שים לב לפסק שלו פה:

"בדבר החלב של הקאמפאניעס במדינתנו אשר יש פק1ח הממשלה ואם יערבו חלב בהמה טמאה יענשו וגם יסגירו את העסק שלהם שלכן ודאי מירתתי מלערביש טעם גדול להתיר אף בלא שיטת הפר"ח משום דהעיקר ריריעה ברורה הוא כראיה ממש כהא דשבועות דף ל"דגם לעדותדמטון."

בעיקרון צריך להמשיך לקרוא מהמסמך המקורי. אולי אח"כ תבין מה היה הפסק המקורי של הרב פיינשטיין.

ובשביל להחמיר (בכ"ז) הם רושמים את החלב עם הכשר מוסף. יותר מהודר.

סיים ר' משה במילים:

"ולכן הרוצה לסמוך ולהקל יש לו טעם גדול ורשאי וכמו שמקילין בזה הרוב בנ"א שומרי תורה וגם הרבה רבנים וח"ו לומר שעושין שלא כדין. אבל מ"מ לבעלי נפש מן הראוי להחמיר ואין בזה משום יוהרא וכך אני נוהג להחמיר לעצמי אבל מי שרוצה להקל הוא עושה כדינא ואין להחשיבו כמזלזל באיסורין."

אפשר לחוש קצת את האווירה. הוא בעצם מתיר את המציאות הקיימת ורווחת בזמנו. עד כדי כך שהוא צריך להתגונן ו'להתיר' להחמיר. סוג של לימוד זכות על המנהג.

ובאמת, שנים רבות אחר כך, כשכבר ב"ה היה יצור סדיר של חלב ישראל, התמונה השתנתה:

"הנה בדבר החלב שזה הרבה שנים שיראי השי"ת אשר בטאראנטא נזדרזו בהסכם הרבנים וכל החרדים למצוות התורה ותקנות חז"ל, וראו שיהיה חברה (קאמפאניא) לחלב שנחלב על פי השגחת ישראל... והרבה לוקחים חלב מסתם חברות, אף אנשים מאלו שלקחו כל השנים מהחלב והגבינות וכל המינים מהחלב שתחת השגחה. איברא דאיכא טעמים להקל בחלב הלקוח מחברות, במדינה אשר מדיני המדינה אסור למכור חלב שיש בו עירוב חלב טמא הוא רק בשעת הדחק אף אם גם בטאראנטא איכא איסור מדיני המדינה, ולא בשביל יוקר מעט."

מקור

אבקת חלב נכרי זו מחלוקת: החזון איש והרב אליהו אוסרים . האגרות משה והרב עובדיה מתירים , אבל זה לא מהודר 

בנתיים יש רק פוסק אחד שמתיר שירת נשים וזה בהיסתייגות.

וגם כל אלה שהולכים על פי הפסק היחידי של הרב עובדיה מודים שהוא לא מורה הדרך שלהם בשאר ההלכות אלא לוקחים את מה שנוח להם.

חלב נוכרי ואבקת חלב נוכרי הם בסופו של דבר מותרים מעיקר הדין ולא כקולא.

למרות שמסבירים ומוכיחים לך שזה לא נכון. זה פשוט טעות בהגדרות.

ואומר שניתן להחמיר- מה אתה צריך יותר מזה?

בבקשה- תביא לפחות שלושה רבנים נחשבים בחו"ל (או בארץ) שאינם מתירים חלב נוכרי בחו"ל...

תגובה זו הופנתה כלפי כל אלה שחושבים שיש רב (בחו"ל) שחולק על הפסק של הרב משה פיינשטיין.

לא בכללי- למי יש יותר הוכחות. ולמי פחות.

אגב- אתה גם לא חייב להביא הוכחות.

זאת ביקשתי מ@אריק מהדרום שהביא שמות של שלושה רבנים שעומדים בקריטריון הנ"ל.

עוד לא ראיתי היכן רבים מתנגדים לפסיקתו של הרב משה פיינשטיין.

ועוד יותר מכך: 

 מוסדות המדינה מפקחים ומשגיחים מטעמי בריאות וכדומה, שלא להכניס חלב אחר מלבד חלב הטהורה, ואף מטילים קנסות על כל זיוף. לכן יש הסוברים, שדין חלב שחלבו נכרי בתנאים אלו, הרי הוא כדין ישראל רואהו. לפי סברה זו התירו ה"ר משה פיינשטיין (אגרות-משה יו"ד ח"א סי' מז ואילך) ועוד אחרונים להשתמש בחלב בחו"ל במקומות שאין להשיג בנקל חלב ישראל. 

חלב נוכרי במקומות שניתן להשיג חלב ישראל- זה נושא אחר. וכבר ציינתי שאיני מדברת על המקרים הללו.

אני דברתי ספיציפית על המצב שקורה בחו"ל. כשלכל הפחות 80% משטח ארה"ב נכלל בהגדרה "מקומות שאין להשיג בנקל חלב ישראל".

(יש לי עוד הוכחה לכך שחלב ישראל בארה"ב הוא חומרה אבל אותו אשמור לעצמי)

צריך לעבור על ההודעות בכדי להבין במה מדובר.

אבל מה לעשות שהוכחת את טענותי בצורה הברורה ביותר ולא להפך...

עצם החלוקה הזאת בין הארץ לחו"ל מראה שאנחנו מדברים במציאות דיעבדית ודחוקה.

כשאין- מלכתחילה מותר.

שיש- בדיעבד מותר.

"כשאין - מותר לכתחילה" = מציאות דיעבדית.

"מציאות דיעבדית"...?

אין מושג כזה בהלכה.

יש מושג של "מציאות". מתוך המציאות הזו מנסים למצוא פתרון לבעיות הלכתיות.

בדיעבד- לאחר המקרה.

'לאחר מקרה' של 'מציאות'...?- זה טעות בניסוח.

דיעבד במשמעות מצומצמת זה משהו שכבר נעשה, ובוחנים אם יוצאים ידי חובה/נוצרה מציות של איסור וכדו'.

מציאות דיעבדית זה שהמציאות כולו במצב של "כבר נעשה", כלומר שאי אפשר לשנותה. ומבחינת החשבון ההלכתי זה די דומה לדיעבד במשמעותו המצומצמת.

"בשעת הדחק".

אבל לא בדיעבד.

שימוש שגוי במילים מביא לטעויות בהבנה

עיין פה.

כמה שנים למדת בישיבה?

ממש נקרעתי

<צ>

אבל בואו נגיע למסקנה כבר. הדיון הזה די מיצא את עצמו.

בס"ד

כמו רוב התשובות על דברים מהסגנון הזה, אני יכול למצוא המון התרים והמון איסורים לנושא, את היחידה שיכולה לענות על התשובה, אפשר לשמוע דעות אבל את זו שבסופו של דבר צרכה לחיות עם אדם כזה לטוב ולרע. 

את צרכה לענות אם זה מתאים לך או לא, והאם זה משהו חיצוני ולא שלך או זהו דעתך האישית

לגבי חולשה למוזיקה טובה, הכי טוב זה גם לברר איתו, יכול להיות כן/לא. וגם תשובה שלו לא תמיד כנה.

אבל מה שלפי דעתי בטוח זה שיש חולשה מסוימת המשהו. 

אני חושב ששאלה זו הרבה פעמים צצה כאשר לא בטוחים בדברים אחרים.

אני אישית משתדל לא לשמוע לועזי אבל אין לי בעיה שאישתי תשמע במיוחד אם אני לא יכול להציע לה מוזיקה אחרת או לפצות על הצורך הנפשי עם משהו אחר(כמובן מקווה אצליח לספק את כל הצרכים הנפשיים)

שורה תחתונה, לא הייתי פוסל בגלל זה! כמובן כל עוד מדובר במוזיקה לועזית טובה(:

המן בהצלחה(:

בשירת נשים-

אם הוא מודע להלכה ובכל אופן שומע כי הוא שמע על היתרים ויותר נוח לו להקל וכו'- אז לא ארצה.

לא בגלל השירים- אלא בגלל הסיבה.

אם הרעיון שלו היא "בואו נחפש היתרים" אז האופי שלו לא מתאים לאופי הבית שאני רוצה להקים.

פשוט מאוד- חוסר התאמה בסיסי בשאיפות להקמת בית משותף.

עובדה זו יכולה להתבטא בתחומים אחרים. לאו דווקא שירת נשים.

אני לא חושבת שהבעיה היא חולשה למוזיקה. 

לכל אחד יש חולשה- השאלה עד כמה הוא מתקפל כשהרצונות שלו מתגשים עם דרישות התורה.

(וכמה הוא מוכן לקפל את התורה לרצונות שלו)

אם הוא אינו מודע להלכה ורוצה ללמוד ולהשתפר- אז אין לי שום בעיה ללכת איתו לרב (שלו או לרב אחר) שישב איתו ויסביר לו מה הבעיה. (בשירת נשים).

מוזיקיה לועזית- 

זה נושא אחר. רגיש.

אני אישית מאוד אוהבת. מיוחד באנגלית.

אבל- יש גבול ברור. כל עוד הוא מבין ומכבד את הגבולות הברורים (ע"ז, ג"ע ושפיכות דמים)- אין לי שום בעיה.

מה זה משנה איזה בית נבנה- העיקר שנתחתן...?

באמת?

אז בשביל מה להתחתן- כדי להביא ילדים לעולם? ואיך הם יראו. מה עם החינוך שלהם?

בשביל להקים בית? והאיך זה יראה אם אין התאמה בשאיפות הרוחניות?

כמובן- שאם אין שאיפות רוחניות או שאיפות מינימליות- אז כמובן מה שאמרת קביל.

אך אם המטרה היא לבנות בית ה' שיהיה משכן לשכינה- אז מכן. הפרטים חשובים.

ושוב- אלו פרטים שמעידים על סגנון ואישיות.

אולי במקום להאשים את הבנות בבעיה.

כדאי שכל אחד יפנה אצבע מאשימה כלפי עצמו ויעשה חושבים עם עצמו מדוע הוא אינו מוכן להתעצמץ קצת יותר בשביל למצוא את הבחורה המתאימה.

זה^^^ הדדי.

האשמה חד צצדית היא עינין מיותר.

את גיל הגן עברתי ממזמן.

אגב שם לימדו אותי מי הוא היה האיש שהיה החפץ בחיים.

הוא גם לימד אותנו כיצד לדבר ולהעביר מסרים בצורה הנכונה.

כל עוד אין את הבסיס הזה^^^. אין טעם להיתדיין.

הצעתי פעם למישהו להיפגש עם מישהי בסגנון הבררני בענייני דת. היא סיננה אותו כבר בטלפון בגלל בעיות דומות. למה הוא לא יכול לעשות צעד קטן לקראתה ולהפסיק עם ההרגלים שלו? זו לא קטנוניות להציג את החולשות האלה כדבר שא"א לוותר עליו? אם הוא באמת רוצה למצוא מישהי, אז שיהיה מוכן להקריב. להכיל את התרבות החילונית בבית זה לא פחות קשה. 

זה לא פחות טרוריסטי לומר: "או שאתה לומד להכיל או שתישאר רווק" (האקדח מכוון היטב לרקה). 

<אגב, הבחורה שאני הצעתי לו הייתה רווקה בסוף שנות העשרים לחייה, והיא ברוך ה' התארסה אחרי חודשיים.> 

אז מספיק עם האיומים ברווקות מאוחרת ובהפריות באוקראינה. כל הכבוד על ההשקעה בהודעה שלך, אבל היא לא יותר מבדיחה. 

יש מספיק דברים שראוי להתפשר עליהם: רמה סוציו-אקונומית, מוצא עדתי, מראה חיצוני, על ה"קליק" המפורסם של הפגישה הראשונה ועוד היד נטויה. דווקא חוסר הוויתור על הרמה הדתית נראה לי יותר הגיוני ורצוי.  

דברים כאלו, בעיניי הם עקרוניים. במיוחד שירת נשים.

העניין הוא שהחפצים בחיי העולם הזה, מעמיסים על העקרוניות הדתית בעיות של רווקות מאוחרת. 

רווקות מאוחרת היא, רק בין היתר, תוצאה של חוסר נכונות להתפשר בנושאים רבים ומגוונים. 

מאוחרת?

פעם ראיתי עלון שהציג את בעיות השידוכין במגזרנו. זה הוצג ככה: "על הרמה הסוציו-אקונומית התפשרתן, על המוצא העדתי התפשרתן, גם על המראה החיצוני למדתן להתפשר. אז למה אתן לא מוכנות להתפשר על הרמה הדתית? להיפך, אם תינשאו לכאלה שהם ברמה פחותה משלכן, זה יעשיר את חיי הדת שלכן באספקטים לא שגרתיים". 

עזוב את זה שהנשים שם מוצגות כסרבניות חתונה, כאילו שאין גברים בררנים. למה הדרישה האינטואיטיבית להתפשר היא דווקא מהדוסיות? למה החפיפניקים לא יכולים לוותר על מנת החילוניות היומית שלהם?

ולעיתים עליה בצד הנשי, מה שבתורו מפחית את הסיכוי של "הדוסיות" להתחתן.

בגלל שאנשים כמוך פוסלים סודנים - הרווקות פושה וממאירה למימדים מפחידים.

יש מצב שמחקו לי כאן תגובה? מקום שבו מוחקים באלימות את דבריו של האחר, ואני עוד זה שמואשם כאן בכיוון אקדח לרקה של אנשים - אין בו שיח אמיתי ואין בו דיון. אני מזמין כל אחד, ובייחוד כל אחת, לחשוב היטב על הדברים ולקחת לתשומת לב.
והציניות שלך אפילו לא משעשעת, היא פשוט הזויה. עם ברוטליות דיאלקטית כזו לא מגיעים לשום מקום. מובן שאני הבעיה. גזען נגד סודנים. לעומתי, אתה בטח כל ערב רוקד בחתונה מעורבת של מהגר עבודה ובוגרת אולפנא.
אני רק בכל זאת אנסה לחזור על חלק מהדברים שנדמה לי שהוסרו: העובדה שדימ (ואני כבר רואה כאן עוד מגיבה, דיזל או משהו בדומה) ממש מאשרים את אזהרותיי - ואף מחזקים את הדרישה שמפניה הזהרתי - שמעדיפים להטיף להישאר תוהו, שזו ככל הנראה הסיבה לתוצאות המדכאות בשטח, מדיונים בדומה לזה כאן.

תפסיק לערוך לאחרים את מילותיהם. תפרסם במפורש תגובה המציינת שאתה עומד להסיר תגובה של מישהו אחר, שתבוא במקום התגובה שתוסר.

תמשיך לנהל דיונים רק עם מה ומי שמתאים לך.

רק קצת מחקו וקצת ערכו. אני במקומם הייתי מוחק לך את כל ההודעות וחוסם אותך לגמרי.

ומעניין שאתה מדבר על ברוטאליות דיאלקטית. כל הודעותיך זועקות בריונות, טרור והשלטת ערכים "נכונים". גם אתה פונדמנטליסט חשוך, רק בדת אחרת.

ומחקו את כל היתר. למה לנהל דיון? הרי הכל באישי, שנסתיר ונטאטא ונחביא מתחת לשטיח!

חז"ל כבר אמרו שלא נכון, כי "כל שכן דפקר טפי".

דווקא אני ביקרתי את המנהלים ואמרתי שאני הייתי נוהל אחרת.

בנוגע לנקודות שהעליתי (לפחות, בהבלחות השונות של חלקים שונים של הדיון, בטרם מחקו הכל מרוב פחד ומרוב סגירות).

אני אמנם נלחם ודן עם אפיקורסים כמוך, אבל ברור שמעיקרא עדיף היה לא להיחשף.

שירים זה משהו עמוק, שנוגע במקומות גבוהים בנפש. אדם בוחר למי הוא נותן לגעת במקומות האלו, וממילא מה משפיע עליו ואיפה הוא נמצא.

מי זה אלביס המוזכר.

(אני יודע שאני יכול לחפש בגוגל, אבל מעניין מה אתה חושב על העניין)

________

כן, אני שומע שירת נשים, ולועזי כשהוא בלי מילים ורק מנגינה בלבד.

אבל בהחלט מושפעים, ובמקום די עמוק בנפש, שבכוחה של המוסיקה לחדור אליו.

חילונית . יש הבדל שמים וארץ בין מקיים מצוות שדבק ב-ה' יתברך , ורוצה להדר . לבין מקיים מצוות שהתרבות שלו היא חילונית: עיתון חילוני , מוסיקה חילונית וכו' .    זה קשר אחר לבורא עולם

איך נלך ככה להופעה של בון ג'ובי?

בנוגע למוסיקה שאסורה לכל הדעות (שירת נשים כשמכירים את המראה הזמרת, ושירי אהבה).

לא הייתה לי כאן מטרה להוכיח אף אחד בריש גלי ולהוקיע מישהו על חטאיו. זה בין לבוראו, אני לא יכול לשפוט, ולא יודע מהי נקודת הבחירה של האדם.
אבל מה שקומם אותי והצריך תגובה מבחינתי זה האידאליזציה של החטא שניכרה כאן מחלק מההודעות. זה מדרון חלקלק וזה הרבה יותר חמור מעצם החטא.
אז מי שעוד לא במקום רוחני ונפשי מתאים שלא יקבל על עצמו להפסיק לשמוע. אבל כן שיקבל על עצמו לפתח קצת בושה, וקצת הערכה במקום זלזול לאלו שנמצאים במקום גבוה יותר, ומצאו תחליף שמתאים לרצון אביהם שבשמיים.

אני יכול לספר על עצמי שבדרך מבריטני ספירס ואבריל לווין למה שאני שומע היום עברתי דרך "החבר'ה", ודרך צוות הווי בני עקיבא. בשלב מסויים מחקתי את שירי האהבה, בשלב יותר מאוחר את הלועזי, ובהמשך את שאריות העברי-חילוני. כשתוך כדי הוספתי עוד ועוד מוסיקה יהודית.

בנוגע למוסיקה שאסורה לכל הדעות (שירת נשים כשמכירים את המראה הזמרת, ושירי אהבה).

לא הייתה לי כאן מטרה להוכיח אף אחד בריש גלי ולהוקיע מישהו על חטאיו. זה בין אדם לבוראו, אני לא יכול לשפוט, ולא יודע מהי נקודת הבחירה של האדם.
אבל מה שקומם אותי והצריך תגובה מבחינתי זה האידאליזציה של החטא שניכרה כאן מחלק מההודעות. זה מדרון חלקלק וזה הרבה יותר חמור מעצם החטא.
אז מי שעוד לא במקום רוחני ונפשי מתאים שלא יקבל על עצמו להפסיק לשמוע. אבל כן שיקבל על עצמו לפתח קצת בושה, וקצת הערכה במקום זלזול לאלו שנמצאים במקום גבוה יותר, ומצאו תחליף שמתאים לרצון אביהם שבשמיים.

אני יכול לספר על עצמי שבדרך מבריטני ספירס ואבריל לווין למה שאני שומע היום עברתי דרך "החבר'ה", ודרך צוות הווי בני עקיבא. בשלב מסויים מחקתי את שירי האהבה, בשלב יותר מאוחר את הלועזי, ובהמשך את שאריות העברי-חילוני. כשתוך כדי הוספתי עוד ועוד מוסיקה יהודית.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.