אבל צריך להיות את הרצון הזה להשתנות ולהתקדם בעבודת ה',

ולא "להכשיר את השרץ", להגיד שזה בסדר לעשות דברים שהם לא.

ותוסיף לרשימה, בארים פאבים , חצי שמירת נגיעה , ועוד

כל אחת והדעה שלה לגבי זה..

כל אחת תענה לך תשובה שונה ....

תצא מראש עם בנות שהן פתוחות יותר לכיוון של שמיעת לועזי

אבל מחקתי..

זה בכותרת של מה שערכתי ".."

בהתחלה היה כתוב "אתה הבחור בסרטון?"

חחח

ומקום רוחני.

באים לידי ביטוי במישורים אחרים.

יש אדם שאצלו זה בא לידי ביטוי בהצבת גבולות אדומים חזקים שאסור לעבור. יש אדם שאצלו זה בא לידי ביטוי במחשבות רבות על קדושה. יש אדם שזה בא לידי ביטוי בריבוי מעשים של קדושה, יש אדם שזה בא אצלו לידי ביטוי בבנין מסודר של הקדושה בחייו.

וכל אחד פועל בתחום רוחני אחר, וזה לא נכון לצמצם את המעלות הרוחניות דוקא לתחום מסוים.

בעיה שראיתי בנושא זה, היא שלפעמים מי שאצלו הרמה הרוחנית באה לידי ביטוי בהצבת גבולות אדומים מסוימים וכדו' לזה (היינו בדרכים של קפדנות וקשיחות), ממילא יהיה לו יותר קשה להכיר במעלת האחרים, מכיון שהם הרבה פעמים מחוץ לגבולות האדומים שלו, ואז אע"פ שבתחומים רוחניים אחרים הם בונים הרבה מאוד, עלול להיות איזה צמצום בעין הטובה שלו כי הם לא מקפידים על 'כך וכך'-שחובת כל יהודי להקפיד בהם!

איני טוען שיש כאן משהו לא בסדר, כי אני חושב שחלק מהתפקיד שלו בתור מי שבונה גבולות אדומים זה להציב אותם גם לאחרים, אבל עדין צריך לזכור שצורת החשיבה שלו היא מצומצמת במידת מה, ואם אחרים לא עומדים בדרישותיו, זה לא תמיד מפני פחיתות גדולה.

[ואני מדבר על בירור ברמה של להתקשר למספר של חבר שהוא עצמו נתן, לא על חקירה מודיעינית].

אם הוא שומע שירת נשים הוא לא ברמה הדתית שאני רוצה

וכן, אני יודעת שמעיקר הדין מותר...ועדיין.

זה נתון במחלוקת, וגם למתירים צריך תנאים מסויימים.

איפה הבעיה פה?

זה לא שאנחנו מחמירים בכל דבר, רוצים להחמיר או יכולים להחמיר. זה דבר שמותר מעיקר הדין, וזה בסדר.

יש עוד דברים בעולם שאפשר להחמיר בהם יותר או פחות. יש מכלול שלם של אישיות שצריך לבחון אם מתאים לנו או לא. אם הוא (היא) רוצה לשמוע שירים שאני לא אוהב תמיד יש אוזניות.

(יש לי בעיה אישית עם שירים לועזיים או דוברי עברית מסויימים כי אני שונא שירים לא בעברית באוזניים שלי, אבל זה לא אומר שיש בעיה הלכתית איתם).

חזיר בהכשר הבד"ץ.

או שחיטת חזיר עם סכין שחיטה כשר למהדרין.

לנשים - כמובן שאין שום בעיה, ואדרבה, וממילא זה לא "חזיר".

וגם לגברים - יש בזה דעות הלכתיות. אם יש בחור ששומע את הדיסקים של משפחת ואך וזה מחזק אותו רוחנית, והרב שלו פוסק שזה מותר (כשהוא לא מכיר את האשה ששרה ולא ראה את פניה מימיו) - אז אני לא חושב שזו סיבה לפסול.

הבעיה היא שבד"כ לא מדובר על משהו נקודתי כזה, אלא שירת נשים בכללי, ומוזיקה לועזית בכללי, ובד"כ זה גם לא חף משירי עגבים שאסורים לכל הדעות.

אז מעבר לאיסורים ההלכתיים - זה גם מצביע על מקום רוחני של האדם. אי אפשר לנתק את זה.

צורמת באותה מידה שחזיר בהכשר הבד"ץ.

לפעמים מותר לאכול מאכלות אסורים. (תרופה, שעת הדחק וכו')

אבל מעולם לא נגיד שהם "קדושים".

מקסימום- מותרים.

אבל להגיד שיש מושג של קדושה בדברים אסורים- זה פרדוקס מושלם.

זה יותר כמו בשר בכור או תרומה טהורה. לישראל זה אסור לגמרי, אבל לכהן זה מותר. (זאת לא דוגמא מושלמת, כי בכור ותרומה אסורים לישראל דווקא בגלל קדושתם. כלומר יש דברים שאסורים מפני שהם נמוכים מדי, ויש דברים שאסורים מפני שהם גבוהים מדי. כאן זה משהו נייטרלי שפשוט אסור לבנים ומותר לבנות).

לא דיברתי על בנות. שם זו בכלל לא שאלה. 

חשבתי שזה ברור מעליו ולא על כך הדיון.

אין.

יש היתרים מפוטלים (שמי שלא הולך לפי הרב עובדיה במאה אחוז למה שילך עפ"י הקולות שלו...? - שאלה רטורית. נא לא לענות!)

אבל לא היתר וק"ו לא מצווה!

קדושה יש במצווה. לא באיסור.

בואי נלך על דוגמא אחרת: אשכנזי שאוכל בשר לא חלק. לא סתם אוכל, אלא קנה אותו במיוחד לשם עונג שבת, ואוכל אותו עם כל הכוונות והייחודים. אין ספק שהיה יכול להדר יותר, במיוחד בנידון כזה של דאורייתא. אבל האם אפשר לבוא אליו בתלונות? האם אפשר לומר שזה היפך הקדושה?

(אני שב ומדגיש שזה דיון נקודתי, כי על פי רוב אלו שמתירים לעצמם שירת נשים מתירים גם את האסור לכל הדעות. ובכל זאת זה בירור חשוב.)

(כאילו, אני יכול להבין אם אתה לא קונה לא חלק, אבל שחיטה שהיית נוכח לה שאתה מכיר את השוחט והכל, ויצא לא חלק איזה סיבה יש לך לא לאכול?)

שלמעשה יש להחמיר בזה. ואין להקל אף בשעת הדחק, וכגון כשנמצא אצל ההורים או שקשה לו לעמוד בנטל הכספי של בשר חלק. אמנם בבשר שאין עליו "מהדרין" אלא כתוב עליו "כשר", ואין האדם יודע מדוע אין עליו כשרות מהדרין, יש להקל בשעת הדחק הנ"ל, דשמא אין עליו מהדרין מסיבה אחרת שאינה פוסלת כגון הידורים וספיקות דרבנן, ואולי כלל אין פס ייצור מהדרין במשחטה הזו.

(ולפי דברי הרב משה כץ מארגון כושרות, הסיפא אינה נכונה במציאות כיום, ואין דבר כזה כיום שאין פס ייצור מהדרין.)

יש בעיה הלכתית עם לא-חלק?

יש הידור ויש מותר.

עוד דוגמה- חלב נוכרי. לגמרי מותר. אין שאלה. מי שרוצה להחמיר- זכותו המלאה.

לשירת נשים צריך היתר. זה לא "מותר" סתם כך. התורה בפירוש מכנה זאת "קול באישה ערווה".

על ההיתר המיוחד הזה שניתן רק בנסיבות מסוימות- אתה רוצה לבנות הרים של "קדושה"?

אתה רוצה להגיד שזה מותר ולהביא את הפסק שמורה כך- סבבה.

אבל אל תצמיד לפסק ההוא כל מושג של "קדושה".

לספרדים ..

ספרדים

אחד...

נעשה סדר בעז"ה:

חלק א: פרטים על הנידונים שהוזכרו

בשר שאינו חלק - נתון במחלוקת שו"ע ורמ"א. למעשה, אשכנזים מקילים וספרדים מחמירים.

חלב נוכרי - אסור לכל הדעות, חוץ מרב משה פיינשטיין שהתיר בשעת הדחק בחו"ל, ולאחר מכן הורה למעשה לאסור כשבטלה שעת הדחק. על אף התשובה השניה שאוסרת - גופי הכשרות הגדולים של חו"ל מאשרים חלב נוכרי בחופשיות (הם מתירים גם חדש, ג'לטין מעורות טריים של נבלות וחזירים ועוד דברים). ע"פ נהלי הרה"ר אסור לייבא לארץ חלב נוכרי ניגר.

אבקת חלב נוכרי - מותרת להרבה פוסקים. אבל יש לדעת שבמציאות של היום, גם כשכתוב על מוצר שהוא "לאוכלי אבקת חלב נוכרי" - הרבה פעמים זה פשוט שקר, והוא מכיל רכיבי חלב שונים, שאינם עונים להגדרת אבקת חלב, וההיתר לא חל עליהם.

שמיעת אשה שרה סולו תוך כדי ראייתה - זה אסור לכל הדעות. בכמה קולות - יש שהתירו אבל ההיתר בהחלט דחוק. שמיעת קול אישה בהקלטה ולא באופן ישיר, ללא ראייתה - זוהי מציאות חדשה של הדורות האחרונים, ודנו בה פוסקי דורות אלו. לפי רוב הדעות זה אסור בכל מקרה, ויש שהתירו כשלא מכירים את דמות האישה ששרה. הרב עובדיה פסק כך, ולכן הוא שמע את אום כולתום, עד שראה את תמונתה.

חלק ב: היתרים והידורים

כלל חשוב נקוט בידינו: מה שמותר מותר ומה שאסור אסור. אפשר להחמיר תוך ידיעה שזה מותר, אבל זה פסול לאסור מן הדין את המותר, כשם שזה פסול להתיר את האסור.

אלא מה? בעוונותינו אין לנו סנהדרין ואין פסיקה אחידה לכלל ישראל. ולכן כל אחד הולך לפי הפוסקים שלו. יוצא מזה שאין עיקר הדין אחד שנכון לכולם, אלא יש דברים שלאחד הם אסורים מעיקר הדין, ולאחרים הם מותרים לגמרי. יש גם מגוון מציאויות ביניים, שצד אחד אוסר מן הדין והצד השני מתיר אבל אומר שראוי להחמיר (ואז יש בזה צד של הידור וחומרא) וכדו'.

מעשר כספים, למשל, מחייב מדאורייתא לפי חלק מהפוסקים, מדרבנן לפוסקים אחרים, ומידת חסידות (כלומר: מנהג טוב שאינו מחייב מן הדין) לפוסקים נוספים. וכך גם בסוגיות רבות נוספות.

חלק ג: סגירת הנושא בהקשר לדיון

שירת נשים בדיסק כשלא מכירים את הזמרת, כמו בשר שאינו חלק - מותרים לפי חלק מהפוסקים. מי שהרב שלו מתיר יכול לנהוג כך, וזה לא נכון לתקוף אותו בחריפות, וגם לא לטעון שזה היפך הקדושה.

רוב הרבנים בארה"ב (במקומות שניתן להחמיר-) מחמירים. אבל זו חומרה לכל דבר. אין בכך שום איסור. 

אם כוונתך ב" גופי הכשרות הגדולים של חו"ל מאשרים חלב נוכרי בחופשיות (הם מתירים גם חדש, ג'לטין מעורות טריים של נבלות וחזירים ועוד דברים)."להכשרים כמו OU ואחרים כמוהו אז אתה טועה טעות חמורה.

זהו הכשר מצוין. מה שקורה בארץ בכל הנוגע להכשר ההוא זו קטסטרופה. אבל מה שקורה בחו"ל שונה לחלוטין מבארץ.

כאן לא הייתי סומכת (אפילו בשעת הדחק) על הOU. אבל בחו"ל זהו ההכשר האידיאלי והנפוץ ביותר.

ובקשר לשירת נשים-

התגובה המקורית לא דברה על "היתר מרב" או "פסיקה" כלשהי. אלא אמירה חד משמעית שבלי קשר לנסיבות.

תדבר עם כמה משגיחים והם יספרו לך מה הולך שם.

יותר נכון- מה לא הולך שם...

כ-ש-תמצא משגיח שמצהיר על עצמו כבל עם ועולם שהוא משגיח בOU- תבוא להודיע...

ההשגחה שם דלה ביותר. משהו הזוי ברמה שחטפתי שוק כששמעתי מה באמת הולך שם.

קיצר-

OU תוצרת חו"ל- סבבה.

בארץ- לא. במיוחד לא סומכת על הבשר בהשגחתם.

חוסר אחריות בסופו של דבר- שייכת לחברה.

משגיח שיש לו קצת אחריות על הכתפיים לא ייקח עבודה במסגרת כזו מיתרנית.

אבל לא חסר מושחתים שישמחו לקחת את הכסף תמורת ביקור פעם/פעמיים בשנה באיזה חברה עזובה.

אבל האחריות בסופו של דבר היא עינין של החברה.

א"א שלא להאשים חברה על המחדלים שהיא עצמה עדה להם ו'זורמת' איתם.

המפעלים שבחזקת OU בארץ פועלים ברשלנות חסרת תקדים. ולכן האחריות היא עליה.

ואיפה הרבנות המקומית?

הרבנות המקומית- זו שאלה טובה...

הדוגמה הקלסית ששמעתי עליה לפני שנים היה במפעלי בקר מסוימים באיזור אילת.

מקומות שאינם מפותחים. נידחים. אח"כ מכניסים את התוצרת שלהם לחנויות קטנות ועזובות שלא מעבירים ביקורת מי יודע מה על השיווק.

פלייש, שזה OU ישראל - דווקא נחשב להכשר טוב.

זה אותם מוצרים בדיוק, אותם נהלים. אותו הכל. כמעט כל מה שנמצא בארץ זה בכלל תוצרת חו"ל. מוצרים בהכשר הOU שהם תוצרת הארץ תמיד יהיו גם עם הכשר רבנות מקומית, ובד"כ יהיו גם עם בד"ץ כלשהו, והOU נועד רק לייצוא, כי שחו"ל אנשים לא מכירים משהו אחר.

ואם כוונתך ל"OU ישראל" הקיים במוצרי עלית - דווקא הוא אחלה, וברמת מהדרין (לפחות בנוגע לשוקולדים. עוגות פחות טוב). כך שזה הפוך ממה שאמרת.

לגבי המצב של OU העולמי בכללי: יש להם רבע מליון מוצרים בהשגחתם. כמות אסטרונומית. ההשגחה נסמכת על חזקות שונות, ומבקרים במפעלים פעם בכמה חודשים. משהו הזוי. וכל זה בייצור עולמי, ולא ייצור מיוחד. כלומר: אין שוק יהודי משמעותי מספיק כדי שהמפעל יואיל בטובו ללכת לקראת יותר מדי. לכן, מי ש'הולך לקראת' זה דווקא גוף הכשרות.

זה מוביל לקבלה בשתי ידיים של כל קולא אפשרית, לאמור: חלב נוכרי ניגר, ג'לטין טמא מעורות טריים, איסור חדש ועוד. כל זה מצטרף לצורת ההשגחה המינורית הנ"ל.

סטאר קיי ואו-קיי לא שונים בהרבה. וגם KF לונדון.

איגוד הרבנים של הרב וסטהיים, מנצסט'ר - הוא דווקא ממש אחלה. יותר טוב מהרבה גופי כשרות כאן בארץ.

אכן די"מ, זה ממש לא בסדר, יש מחדלים חמורים גם בכל מיני כשרויות בארץ. לתקן את העולם אנחנו לא יכולים, אבל לפחות להקפיד על מה שאנחנו מכניסים לפה.

סמוך על בעל המפעל שבכל החודשים שלא שהמשגיח לא היה שם - לא עשו שום שינוי בחומרי גלם (וזו לא מציאות מופרכת שיש מחסור לא צפוי בחו"ג מסויים ומביאים ממקור חלופי), והכל התנהל כשורה.

וגם בנהלים עצמם - אז בחלב נוכרי סומכים על ר' משה פיינשטיין. ועל מי סומכים באיסור חדש? ובג'לטין מעורות טריים? ובבישולי גויים גמורים (גם לא רמ"א)?

שעולה עשרות אלפי שקלים. טחינת קמח זה באמת תחום שפחות צריך השגחה, ומן הסתם הם סומכים על נאמני כשרות, וכמובן שמערך ההשגחה שלהם כולל גם את המעשרות והטיפול בשדות שנעשים בכלל לפני שהחיטה מגיעה למאפייה.

שמע, אין לי מניות אצלם. אבל המציאות בשטח מראה שהם כמה ליגות מעל האחרים. יש להם מעבדות משוכללות שעולות מליונים, ברמה שלא מתקרבת לאף גוף כשרות אחר.

לגבי חדש, האמת היא שאני לא מספיק מכיר את הסוגיא, אבל למיטב ידיעתי די מוסכם שאסור גם בחו"ל.

רוב המוצרים בארץ תחת השגחת OU אכן תוצרת חו"ל. אבל זה לא מצדיק את אותם מוצרים (בעיקר בשר ומיני מתיקה) תחת השגחה קלוקלת.

KF לודון הוא אחד ההשגחות הטובות. הוא במקביל למנג'סטר. יהודים רבים בבריטניה אינם סומכים על בד"ץ העדה החרדיתכאן בארץ אך מנגד סומכים על KFלונדון. 

OU הוא ארגון גג שמאגד תחתיו את רוב המפעלים שפועלים על ההכשר ההוא.

הנהלים בכל מפעל באיזורים בארץ ובחו"ל שונים זה מזה. ישנם מחמירים עד כדי כך שלעיתים יהודים מעדיפים את ההכשר ההוא על פני ההכשר המקומי. ויש מקומות כמו בארץ שהמפעלים פועלים על בסיס נהלי כשרות מתירניים בטרוף. שאפילו חסידי ה-OU בחו"ל יודעים להתרחק מהמוצרים שלהם בארץ.

במקומות מסוימים בארה"ב לא ניתן לשרוד ללא ההכשר הזה. אך הוא בהחלט לא מקובל בכל מקום בעולם.

לכל מפעל יש משגיח, יש נהלים וכללים שונים. 

ולכן יש עינין לבדוק ספיציפית לגבי כל מוצר של OU. גם בארץ וגם בחו"ל.

רוב המוצרים שלהם סבבה. אחרים- בבעיה רצינית.

לכן לא ניתן לקבוע על ההיכשר ההוא בצורה גורפת. אלא כל מוצר ומוצר (שהופקו במפעלים שונים) צריך בדיקה וידעה ברורה של המשגיח הספיציפי.

היו מקרים שקנינו מוצרים מוכרים בחו"ל עם ההכשר OU. ופתאום הודיעו לנו משום מקום שההכשר כבר לא מי-יודע-מה ושא"א לסמוך יותר על המפעל הספיציפי שאחראי על המוצר ההוא.

ולא רק פעם אחת.

OU הוא אחלה הכשר. אבל הוא מצריך בדיקה ומעקב. לפעמים המשגיחים שם מעולים ולפעמים זה...

גם אם אתה קונה מוצר מעובד ישראלי, הוא מורכב ממליוני רכיבים קטנים (המכונים באנגלית ingredients), שמיוצרים בכל מיני חורים בעולם.

אין אפשרות כלכלית לשלוח משגיח לכל מקום בעולם כמו שכתבת,  אבל הם בונים על זה שבעל המפעל לא ישנה את הרכיבים בגלל ששינוי ברכיבים עלול לגרום תקלות ללקוחות שבונים על המבנה הכימי של המוצר שהוא מייצר.

הבעיות שאתה מציג כמו חלב נכרי ניגר וכו' לא קשורות לזה בכלל, שהרי ידוע מראש שמדובר בקולות האלה ובעל המפעל (או המשגיח שלו) יכול לבחור אם לצרוך את הרכיב או לא.

קולות הלכתיות זה סבבה למי שמוכן לאכול אותן. הבעיה (בעיניי) היא כשמשהו מנסה לטעון שהוא כשר ברמה מסויימת ובפועל הוא לא.

כי בחו"ל מכירים את ההכשר וסומכים עליהם כמעט בעינים עצומות.

וזו טעות רצינית.

ההתנהלות של הארגון לא מאפשרת זאת. הנוהל הקובע שבכל מפעל הכללים שונים. ההחמרות שונות.

לעיתים מסתמכים על יותר קולות ולעיתים מחמירים ברמה גבוה מאוד.

וזו הנקודה הבעייתית בהכשר כאן בארץ.

הם יותר מידי מיתרניים וסומכים על "השם שלהם". התוצאה- אנשים כשרים שסומכים על מפעל שלם ללא בדיקה מעמיקה בנהלי הכשרות שלהם.

בשאר המפעלים וגופי הכשרות נהוג כללים אחידים בכל מקום.

אצל OU- הכללים (חומרות לעומת קולות) משתנים בהתאם למפעל/איזור תעשייה.

בחומרי גלם באמת יש פחות פוטנציאל לשינויים, והפיקוח יותר קל. במוצרים עצמם, אלו שמורכבים מעשרות רבות של חו"ג - צריך פיקוח יותר הדוק.

בארה"ב זה מה שיש ולא בעקבות היתר מפותל כלשהו.

בארץ זה באמת נושא אחר.

בעיקרון סומכים על העובדה שאם חברה תיתפס בקלקלתה (הכנסת חלב טרף לחלב כשר) היא תפרוש מעול הקנס הפדראלי שיוטל עליהם.

קיצר- זה לא שווה להם מכל הבחינות. ה"השגחה"- היא איום הקנס.

דרך הרב פיינשטיין...

אף אחד מתלמידיו לא מעז לחלוק עליו ולהגיד שחלב נוכרי אסור בתכלית האיסור. אלא שזו חומרה.

אתה רוצה לחלוק על גדול הדור האמריקאי שכולם קיבלו את מרותו? - זכותך.

אבל אם תשאל רב בחו"ל הוא יגיד לך חד וחלק שמדובר בחומרה. ומי שלא מקבל על עצמו- סבבה לחלוטין.

שוב-

אני מדברת על החלב שעבר השגחה. אבל לא חלב ישראל.

חלב OU הוא סבבה לגמרי. לא רואה מה הבעיה בו.

עדכנתי זאת כעת בערך בויקיפדיה. ראי שם. זו לא חומרה אלא ההיפך. זאת קולא שהוא פסק לשעת הדחק, וכשבטלה שעת הדחק - הורה למעשה להחמיר.

ומסביר מדוע זה מותר מעיקר הדין.

אין כזה דבר להחמיר במשהו שהוא לא קולא.

יש הלכה. יש קולא ויש חומרה.

אם עפ"י ההלכה מותר- אז כל דבר מעבר הוא חומרה. לא "הדין בעצמו".

זה שמעיקר הדין מותר- זה נושא אחד.

זה שכולם מחמירים- זה נושא אחר.

אגב- העובדה שר-ק שלושת גדולי ישראל באותם ימים חתמו על ההסכם הזה הוא בגלל העובדה שכולם היו בהתלבטות גדולה בנושא, ואף רב לא העז לקחת על עצמו את ההכרעה הגדולה ולכן וההכרעה עברה לידי גדולי ישראל בארץ (החזו"א) ובחו"ל (הרב משה פיננשטיין).

בד"כ כשאומרים ש"הפוסק X החמיר בזה" הכוונה היא שהוא אסר מן הדין.

בכל מקרה, התשובה המאוחרת של ר' משה שומטת את הקרקע מתחת הקביעה שלך על היחס בין הלכה לקולא. לפעמים יש היתר דחוק שלא ששים להשתמש בו, למרות קיומו. כך כתבו פוסקים רבים על ההיתר מכירה, וזה בעצם מה שר' משה פיינשטיין אומר בתשובה השניה: כשכבר היה יצור מיוחד של חלב ישראל, ורק היו הפרשי מחירים - הוא אסר לסמוך על ההיתר שלו.

נא לדייק.

כולם אומרים שצריך להחמיר (אם אפשר. ולא תמיד אפשר. גם בימינו) אבל אף אחד לא אומר שזה אסור מעיקר הדין.

הדין הבסיסי הוא דינא דגמרא. סברא מחודשת להקל לא מפקיעה אותו אוטומטית.

שים לב לפסק שלו פה:

"בדבר החלב של הקאמפאניעס במדינתנו אשר יש פק1ח הממשלה ואם יערבו חלב בהמה טמאה יענשו וגם יסגירו את העסק שלהם שלכן ודאי מירתתי מלערביש טעם גדול להתיר אף בלא שיטת הפר"ח משום דהעיקר ריריעה ברורה הוא כראיה ממש כהא דשבועות דף ל"דגם לעדותדמטון."

בעיקרון צריך להמשיך לקרוא מהמסמך המקורי. אולי אח"כ תבין מה היה הפסק המקורי של הרב פיינשטיין.

ובשביל להחמיר (בכ"ז) הם רושמים את החלב עם הכשר מוסף. יותר מהודר.

סיים ר' משה במילים:

"ולכן הרוצה לסמוך ולהקל יש לו טעם גדול ורשאי וכמו שמקילין בזה הרוב בנ"א שומרי תורה וגם הרבה רבנים וח"ו לומר שעושין שלא כדין. אבל מ"מ לבעלי נפש מן הראוי להחמיר ואין בזה משום יוהרא וכך אני נוהג להחמיר לעצמי אבל מי שרוצה להקל הוא עושה כדינא ואין להחשיבו כמזלזל באיסורין."

אפשר לחוש קצת את האווירה. הוא בעצם מתיר את המציאות הקיימת ורווחת בזמנו. עד כדי כך שהוא צריך להתגונן ו'להתיר' להחמיר. סוג של לימוד זכות על המנהג.

ובאמת, שנים רבות אחר כך, כשכבר ב"ה היה יצור סדיר של חלב ישראל, התמונה השתנתה:

"הנה בדבר החלב שזה הרבה שנים שיראי השי"ת אשר בטאראנטא נזדרזו בהסכם הרבנים וכל החרדים למצוות התורה ותקנות חז"ל, וראו שיהיה חברה (קאמפאניא) לחלב שנחלב על פי השגחת ישראל... והרבה לוקחים חלב מסתם חברות, אף אנשים מאלו שלקחו כל השנים מהחלב והגבינות וכל המינים מהחלב שתחת השגחה. איברא דאיכא טעמים להקל בחלב הלקוח מחברות, במדינה אשר מדיני המדינה אסור למכור חלב שיש בו עירוב חלב טמא הוא רק בשעת הדחק אף אם גם בטאראנטא איכא איסור מדיני המדינה, ולא בשביל יוקר מעט."

מקור

אבקת חלב נכרי זו מחלוקת: החזון איש והרב אליהו אוסרים . האגרות משה והרב עובדיה מתירים , אבל זה לא מהודר 

בנתיים יש רק פוסק אחד שמתיר שירת נשים וזה בהיסתייגות.

וגם כל אלה שהולכים על פי הפסק היחידי של הרב עובדיה מודים שהוא לא מורה הדרך שלהם בשאר ההלכות אלא לוקחים את מה שנוח להם.

חלב נוכרי ואבקת חלב נוכרי הם בסופו של דבר מותרים מעיקר הדין ולא כקולא.

למרות שמסבירים ומוכיחים לך שזה לא נכון. זה פשוט טעות בהגדרות.

ואומר שניתן להחמיר- מה אתה צריך יותר מזה?

בבקשה- תביא לפחות שלושה רבנים נחשבים בחו"ל (או בארץ) שאינם מתירים חלב נוכרי בחו"ל...

תגובה זו הופנתה כלפי כל אלה שחושבים שיש רב (בחו"ל) שחולק על הפסק של הרב משה פיינשטיין.

לא בכללי- למי יש יותר הוכחות. ולמי פחות.

אגב- אתה גם לא חייב להביא הוכחות.

זאת ביקשתי מ@אריק מהדרום שהביא שמות של שלושה רבנים שעומדים בקריטריון הנ"ל.

עוד לא ראיתי היכן רבים מתנגדים לפסיקתו של הרב משה פיינשטיין.

ועוד יותר מכך: 

 מוסדות המדינה מפקחים ומשגיחים מטעמי בריאות וכדומה, שלא להכניס חלב אחר מלבד חלב הטהורה, ואף מטילים קנסות על כל זיוף. לכן יש הסוברים, שדין חלב שחלבו נכרי בתנאים אלו, הרי הוא כדין ישראל רואהו. לפי סברה זו התירו ה"ר משה פיינשטיין (אגרות-משה יו"ד ח"א סי' מז ואילך) ועוד אחרונים להשתמש בחלב בחו"ל במקומות שאין להשיג בנקל חלב ישראל. 

חלב נוכרי במקומות שניתן להשיג חלב ישראל- זה נושא אחר. וכבר ציינתי שאיני מדברת על המקרים הללו.

אני דברתי ספיציפית על המצב שקורה בחו"ל. כשלכל הפחות 80% משטח ארה"ב נכלל בהגדרה "מקומות שאין להשיג בנקל חלב ישראל".

(יש לי עוד הוכחה לכך שחלב ישראל בארה"ב הוא חומרה אבל אותו אשמור לעצמי)

צריך לעבור על ההודעות בכדי להבין במה מדובר.

אבל מה לעשות שהוכחת את טענותי בצורה הברורה ביותר ולא להפך...

עצם החלוקה הזאת בין הארץ לחו"ל מראה שאנחנו מדברים במציאות דיעבדית ודחוקה.

כשאין- מלכתחילה מותר.

שיש- בדיעבד מותר.

"כשאין - מותר לכתחילה" = מציאות דיעבדית.

"מציאות דיעבדית"...?

אין מושג כזה בהלכה.

יש מושג של "מציאות". מתוך המציאות הזו מנסים למצוא פתרון לבעיות הלכתיות.

בדיעבד- לאחר המקרה.

'לאחר מקרה' של 'מציאות'...?- זה טעות בניסוח.

דיעבד במשמעות מצומצמת זה משהו שכבר נעשה, ובוחנים אם יוצאים ידי חובה/נוצרה מציות של איסור וכדו'.

מציאות דיעבדית זה שהמציאות כולו במצב של "כבר נעשה", כלומר שאי אפשר לשנותה. ומבחינת החשבון ההלכתי זה די דומה לדיעבד במשמעותו המצומצמת.

"בשעת הדחק".

אבל לא בדיעבד.

שימוש שגוי במילים מביא לטעויות בהבנה

עיין פה.

כמה שנים למדת בישיבה?

ממש נקרעתי

<צ>

אבל בואו נגיע למסקנה כבר. הדיון הזה די מיצא את עצמו.

בס"ד

כמו רוב התשובות על דברים מהסגנון הזה, אני יכול למצוא המון התרים והמון איסורים לנושא, את היחידה שיכולה לענות על התשובה, אפשר לשמוע דעות אבל את זו שבסופו של דבר צרכה לחיות עם אדם כזה לטוב ולרע. 

את צרכה לענות אם זה מתאים לך או לא, והאם זה משהו חיצוני ולא שלך או זהו דעתך האישית

לגבי חולשה למוזיקה טובה, הכי טוב זה גם לברר איתו, יכול להיות כן/לא. וגם תשובה שלו לא תמיד כנה.

אבל מה שלפי דעתי בטוח זה שיש חולשה מסוימת המשהו. 

אני חושב ששאלה זו הרבה פעמים צצה כאשר לא בטוחים בדברים אחרים.

אני אישית משתדל לא לשמוע לועזי אבל אין לי בעיה שאישתי תשמע במיוחד אם אני לא יכול להציע לה מוזיקה אחרת או לפצות על הצורך הנפשי עם משהו אחר(כמובן מקווה אצליח לספק את כל הצרכים הנפשיים)

שורה תחתונה, לא הייתי פוסל בגלל זה! כמובן כל עוד מדובר במוזיקה לועזית טובה(:

המן בהצלחה(:

בשירת נשים-

אם הוא מודע להלכה ובכל אופן שומע כי הוא שמע על היתרים ויותר נוח לו להקל וכו'- אז לא ארצה.

לא בגלל השירים- אלא בגלל הסיבה.

אם הרעיון שלו היא "בואו נחפש היתרים" אז האופי שלו לא מתאים לאופי הבית שאני רוצה להקים.

פשוט מאוד- חוסר התאמה בסיסי בשאיפות להקמת בית משותף.

עובדה זו יכולה להתבטא בתחומים אחרים. לאו דווקא שירת נשים.

אני לא חושבת שהבעיה היא חולשה למוזיקה. 

לכל אחד יש חולשה- השאלה עד כמה הוא מתקפל כשהרצונות שלו מתגשים עם דרישות התורה.

(וכמה הוא מוכן לקפל את התורה לרצונות שלו)

אם הוא אינו מודע להלכה ורוצה ללמוד ולהשתפר- אז אין לי שום בעיה ללכת איתו לרב (שלו או לרב אחר) שישב איתו ויסביר לו מה הבעיה. (בשירת נשים).

מוזיקיה לועזית- 

זה נושא אחר. רגיש.

אני אישית מאוד אוהבת. מיוחד באנגלית.

אבל- יש גבול ברור. כל עוד הוא מבין ומכבד את הגבולות הברורים (ע"ז, ג"ע ושפיכות דמים)- אין לי שום בעיה.

מה זה משנה איזה בית נבנה- העיקר שנתחתן...?

באמת?

אז בשביל מה להתחתן- כדי להביא ילדים לעולם? ואיך הם יראו. מה עם החינוך שלהם?

בשביל להקים בית? והאיך זה יראה אם אין התאמה בשאיפות הרוחניות?

כמובן- שאם אין שאיפות רוחניות או שאיפות מינימליות- אז כמובן מה שאמרת קביל.

אך אם המטרה היא לבנות בית ה' שיהיה משכן לשכינה- אז מכן. הפרטים חשובים.

ושוב- אלו פרטים שמעידים על סגנון ואישיות.

אולי במקום להאשים את הבנות בבעיה.

כדאי שכל אחד יפנה אצבע מאשימה כלפי עצמו ויעשה חושבים עם עצמו מדוע הוא אינו מוכן להתעצמץ קצת יותר בשביל למצוא את הבחורה המתאימה.

זה^^^ הדדי.

האשמה חד צצדית היא עינין מיותר.

את גיל הגן עברתי ממזמן.

אגב שם לימדו אותי מי הוא היה האיש שהיה החפץ בחיים.

הוא גם לימד אותנו כיצד לדבר ולהעביר מסרים בצורה הנכונה.

כל עוד אין את הבסיס הזה^^^. אין טעם להיתדיין.

הצעתי פעם למישהו להיפגש עם מישהי בסגנון הבררני בענייני דת. היא סיננה אותו כבר בטלפון בגלל בעיות דומות. למה הוא לא יכול לעשות צעד קטן לקראתה ולהפסיק עם ההרגלים שלו? זו לא קטנוניות להציג את החולשות האלה כדבר שא"א לוותר עליו? אם הוא באמת רוצה למצוא מישהי, אז שיהיה מוכן להקריב. להכיל את התרבות החילונית בבית זה לא פחות קשה. 

זה לא פחות טרוריסטי לומר: "או שאתה לומד להכיל או שתישאר רווק" (האקדח מכוון היטב לרקה). 

<אגב, הבחורה שאני הצעתי לו הייתה רווקה בסוף שנות העשרים לחייה, והיא ברוך ה' התארסה אחרי חודשיים.> 

אז מספיק עם האיומים ברווקות מאוחרת ובהפריות באוקראינה. כל הכבוד על ההשקעה בהודעה שלך, אבל היא לא יותר מבדיחה. 

יש מספיק דברים שראוי להתפשר עליהם: רמה סוציו-אקונומית, מוצא עדתי, מראה חיצוני, על ה"קליק" המפורסם של הפגישה הראשונה ועוד היד נטויה. דווקא חוסר הוויתור על הרמה הדתית נראה לי יותר הגיוני ורצוי.  

דברים כאלו, בעיניי הם עקרוניים. במיוחד שירת נשים.

העניין הוא שהחפצים בחיי העולם הזה, מעמיסים על העקרוניות הדתית בעיות של רווקות מאוחרת. 

רווקות מאוחרת היא, רק בין היתר, תוצאה של חוסר נכונות להתפשר בנושאים רבים ומגוונים. 

מאוחרת?

פעם ראיתי עלון שהציג את בעיות השידוכין במגזרנו. זה הוצג ככה: "על הרמה הסוציו-אקונומית התפשרתן, על המוצא העדתי התפשרתן, גם על המראה החיצוני למדתן להתפשר. אז למה אתן לא מוכנות להתפשר על הרמה הדתית? להיפך, אם תינשאו לכאלה שהם ברמה פחותה משלכן, זה יעשיר את חיי הדת שלכן באספקטים לא שגרתיים". 

עזוב את זה שהנשים שם מוצגות כסרבניות חתונה, כאילו שאין גברים בררנים. למה הדרישה האינטואיטיבית להתפשר היא דווקא מהדוסיות? למה החפיפניקים לא יכולים לוותר על מנת החילוניות היומית שלהם?

ולעיתים עליה בצד הנשי, מה שבתורו מפחית את הסיכוי של "הדוסיות" להתחתן.

בגלל שאנשים כמוך פוסלים סודנים - הרווקות פושה וממאירה למימדים מפחידים.

יש מצב שמחקו לי כאן תגובה? מקום שבו מוחקים באלימות את דבריו של האחר, ואני עוד זה שמואשם כאן בכיוון אקדח לרקה של אנשים - אין בו שיח אמיתי ואין בו דיון. אני מזמין כל אחד, ובייחוד כל אחת, לחשוב היטב על הדברים ולקחת לתשומת לב.
והציניות שלך אפילו לא משעשעת, היא פשוט הזויה. עם ברוטליות דיאלקטית כזו לא מגיעים לשום מקום. מובן שאני הבעיה. גזען נגד סודנים. לעומתי, אתה בטח כל ערב רוקד בחתונה מעורבת של מהגר עבודה ובוגרת אולפנא.
אני רק בכל זאת אנסה לחזור על חלק מהדברים שנדמה לי שהוסרו: העובדה שדימ (ואני כבר רואה כאן עוד מגיבה, דיזל או משהו בדומה) ממש מאשרים את אזהרותיי - ואף מחזקים את הדרישה שמפניה הזהרתי - שמעדיפים להטיף להישאר תוהו, שזו ככל הנראה הסיבה לתוצאות המדכאות בשטח, מדיונים בדומה לזה כאן.

תפסיק לערוך לאחרים את מילותיהם. תפרסם במפורש תגובה המציינת שאתה עומד להסיר תגובה של מישהו אחר, שתבוא במקום התגובה שתוסר.

תמשיך לנהל דיונים רק עם מה ומי שמתאים לך.

רק קצת מחקו וקצת ערכו. אני במקומם הייתי מוחק לך את כל ההודעות וחוסם אותך לגמרי.

ומעניין שאתה מדבר על ברוטאליות דיאלקטית. כל הודעותיך זועקות בריונות, טרור והשלטת ערכים "נכונים". גם אתה פונדמנטליסט חשוך, רק בדת אחרת.

ומחקו את כל היתר. למה לנהל דיון? הרי הכל באישי, שנסתיר ונטאטא ונחביא מתחת לשטיח!

חז"ל כבר אמרו שלא נכון, כי "כל שכן דפקר טפי".

דווקא אני ביקרתי את המנהלים ואמרתי שאני הייתי נוהל אחרת.

בנוגע לנקודות שהעליתי (לפחות, בהבלחות השונות של חלקים שונים של הדיון, בטרם מחקו הכל מרוב פחד ומרוב סגירות).

אני אמנם נלחם ודן עם אפיקורסים כמוך, אבל ברור שמעיקרא עדיף היה לא להיחשף.

שירים זה משהו עמוק, שנוגע במקומות גבוהים בנפש. אדם בוחר למי הוא נותן לגעת במקומות האלו, וממילא מה משפיע עליו ואיפה הוא נמצא.

מי זה אלביס המוזכר.

(אני יודע שאני יכול לחפש בגוגל, אבל מעניין מה אתה חושב על העניין)

________

כן, אני שומע שירת נשים, ולועזי כשהוא בלי מילים ורק מנגינה בלבד.

אבל בהחלט מושפעים, ובמקום די עמוק בנפש, שבכוחה של המוסיקה לחדור אליו.

חילונית . יש הבדל שמים וארץ בין מקיים מצוות שדבק ב-ה' יתברך , ורוצה להדר . לבין מקיים מצוות שהתרבות שלו היא חילונית: עיתון חילוני , מוסיקה חילונית וכו' .    זה קשר אחר לבורא עולם

איך נלך ככה להופעה של בון ג'ובי?

בנוגע למוסיקה שאסורה לכל הדעות (שירת נשים כשמכירים את המראה הזמרת, ושירי אהבה).

לא הייתה לי כאן מטרה להוכיח אף אחד בריש גלי ולהוקיע מישהו על חטאיו. זה בין לבוראו, אני לא יכול לשפוט, ולא יודע מהי נקודת הבחירה של האדם.
אבל מה שקומם אותי והצריך תגובה מבחינתי זה האידאליזציה של החטא שניכרה כאן מחלק מההודעות. זה מדרון חלקלק וזה הרבה יותר חמור מעצם החטא.
אז מי שעוד לא במקום רוחני ונפשי מתאים שלא יקבל על עצמו להפסיק לשמוע. אבל כן שיקבל על עצמו לפתח קצת בושה, וקצת הערכה במקום זלזול לאלו שנמצאים במקום גבוה יותר, ומצאו תחליף שמתאים לרצון אביהם שבשמיים.

אני יכול לספר על עצמי שבדרך מבריטני ספירס ואבריל לווין למה שאני שומע היום עברתי דרך "החבר'ה", ודרך צוות הווי בני עקיבא. בשלב מסויים מחקתי את שירי האהבה, בשלב יותר מאוחר את הלועזי, ובהמשך את שאריות העברי-חילוני. כשתוך כדי הוספתי עוד ועוד מוסיקה יהודית.

בנוגע למוסיקה שאסורה לכל הדעות (שירת נשים כשמכירים את המראה הזמרת, ושירי אהבה).

לא הייתה לי כאן מטרה להוכיח אף אחד בריש גלי ולהוקיע מישהו על חטאיו. זה בין אדם לבוראו, אני לא יכול לשפוט, ולא יודע מהי נקודת הבחירה של האדם.
אבל מה שקומם אותי והצריך תגובה מבחינתי זה האידאליזציה של החטא שניכרה כאן מחלק מההודעות. זה מדרון חלקלק וזה הרבה יותר חמור מעצם החטא.
אז מי שעוד לא במקום רוחני ונפשי מתאים שלא יקבל על עצמו להפסיק לשמוע. אבל כן שיקבל על עצמו לפתח קצת בושה, וקצת הערכה במקום זלזול לאלו שנמצאים במקום גבוה יותר, ומצאו תחליף שמתאים לרצון אביהם שבשמיים.

אני יכול לספר על עצמי שבדרך מבריטני ספירס ואבריל לווין למה שאני שומע היום עברתי דרך "החבר'ה", ודרך צוות הווי בני עקיבא. בשלב מסויים מחקתי את שירי האהבה, בשלב יותר מאוחר את הלועזי, ובהמשך את שאריות העברי-חילוני. כשתוך כדי הוספתי עוד ועוד מוסיקה יהודית.

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

תקופה את מרגישה שאין לך חשק לראות אותו שכל דבר שהוא עושה מכווץ אותך

זה לא התלבטות זה לא זה ..

ואם יש משהו אחד שלא מסתדר לך זו התלבטות

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.