אבל צריך להיות את הרצון הזה להשתנות ולהתקדם בעבודת ה',

ולא "להכשיר את השרץ", להגיד שזה בסדר לעשות דברים שהם לא.

ותוסיף לרשימה, בארים פאבים , חצי שמירת נגיעה , ועוד

כל אחת והדעה שלה לגבי זה..

כל אחת תענה לך תשובה שונה ....

תצא מראש עם בנות שהן פתוחות יותר לכיוון של שמיעת לועזי

אבל מחקתי..

זה בכותרת של מה שערכתי ".."

בהתחלה היה כתוב "אתה הבחור בסרטון?"

חחח

ומקום רוחני.

באים לידי ביטוי במישורים אחרים.

יש אדם שאצלו זה בא לידי ביטוי בהצבת גבולות אדומים חזקים שאסור לעבור. יש אדם שאצלו זה בא לידי ביטוי במחשבות רבות על קדושה. יש אדם שזה בא לידי ביטוי בריבוי מעשים של קדושה, יש אדם שזה בא אצלו לידי ביטוי בבנין מסודר של הקדושה בחייו.

וכל אחד פועל בתחום רוחני אחר, וזה לא נכון לצמצם את המעלות הרוחניות דוקא לתחום מסוים.

בעיה שראיתי בנושא זה, היא שלפעמים מי שאצלו הרמה הרוחנית באה לידי ביטוי בהצבת גבולות אדומים מסוימים וכדו' לזה (היינו בדרכים של קפדנות וקשיחות), ממילא יהיה לו יותר קשה להכיר במעלת האחרים, מכיון שהם הרבה פעמים מחוץ לגבולות האדומים שלו, ואז אע"פ שבתחומים רוחניים אחרים הם בונים הרבה מאוד, עלול להיות איזה צמצום בעין הטובה שלו כי הם לא מקפידים על 'כך וכך'-שחובת כל יהודי להקפיד בהם!

איני טוען שיש כאן משהו לא בסדר, כי אני חושב שחלק מהתפקיד שלו בתור מי שבונה גבולות אדומים זה להציב אותם גם לאחרים, אבל עדין צריך לזכור שצורת החשיבה שלו היא מצומצמת במידת מה, ואם אחרים לא עומדים בדרישותיו, זה לא תמיד מפני פחיתות גדולה.

[ואני מדבר על בירור ברמה של להתקשר למספר של חבר שהוא עצמו נתן, לא על חקירה מודיעינית].

אם הוא שומע שירת נשים הוא לא ברמה הדתית שאני רוצה

וכן, אני יודעת שמעיקר הדין מותר...ועדיין.

זה נתון במחלוקת, וגם למתירים צריך תנאים מסויימים.

איפה הבעיה פה?

זה לא שאנחנו מחמירים בכל דבר, רוצים להחמיר או יכולים להחמיר. זה דבר שמותר מעיקר הדין, וזה בסדר.

יש עוד דברים בעולם שאפשר להחמיר בהם יותר או פחות. יש מכלול שלם של אישיות שצריך לבחון אם מתאים לנו או לא. אם הוא (היא) רוצה לשמוע שירים שאני לא אוהב תמיד יש אוזניות.

(יש לי בעיה אישית עם שירים לועזיים או דוברי עברית מסויימים כי אני שונא שירים לא בעברית באוזניים שלי, אבל זה לא אומר שיש בעיה הלכתית איתם).

חזיר בהכשר הבד"ץ.

או שחיטת חזיר עם סכין שחיטה כשר למהדרין.

לנשים - כמובן שאין שום בעיה, ואדרבה, וממילא זה לא "חזיר".

וגם לגברים - יש בזה דעות הלכתיות. אם יש בחור ששומע את הדיסקים של משפחת ואך וזה מחזק אותו רוחנית, והרב שלו פוסק שזה מותר (כשהוא לא מכיר את האשה ששרה ולא ראה את פניה מימיו) - אז אני לא חושב שזו סיבה לפסול.

הבעיה היא שבד"כ לא מדובר על משהו נקודתי כזה, אלא שירת נשים בכללי, ומוזיקה לועזית בכללי, ובד"כ זה גם לא חף משירי עגבים שאסורים לכל הדעות.

אז מעבר לאיסורים ההלכתיים - זה גם מצביע על מקום רוחני של האדם. אי אפשר לנתק את זה.

צורמת באותה מידה שחזיר בהכשר הבד"ץ.

לפעמים מותר לאכול מאכלות אסורים. (תרופה, שעת הדחק וכו')

אבל מעולם לא נגיד שהם "קדושים".

מקסימום- מותרים.

אבל להגיד שיש מושג של קדושה בדברים אסורים- זה פרדוקס מושלם.

זה יותר כמו בשר בכור או תרומה טהורה. לישראל זה אסור לגמרי, אבל לכהן זה מותר. (זאת לא דוגמא מושלמת, כי בכור ותרומה אסורים לישראל דווקא בגלל קדושתם. כלומר יש דברים שאסורים מפני שהם נמוכים מדי, ויש דברים שאסורים מפני שהם גבוהים מדי. כאן זה משהו נייטרלי שפשוט אסור לבנים ומותר לבנות).

לא דיברתי על בנות. שם זו בכלל לא שאלה. 

חשבתי שזה ברור מעליו ולא על כך הדיון.

אין.

יש היתרים מפוטלים (שמי שלא הולך לפי הרב עובדיה במאה אחוז למה שילך עפ"י הקולות שלו...? - שאלה רטורית. נא לא לענות!)

אבל לא היתר וק"ו לא מצווה!

קדושה יש במצווה. לא באיסור.

בואי נלך על דוגמא אחרת: אשכנזי שאוכל בשר לא חלק. לא סתם אוכל, אלא קנה אותו במיוחד לשם עונג שבת, ואוכל אותו עם כל הכוונות והייחודים. אין ספק שהיה יכול להדר יותר, במיוחד בנידון כזה של דאורייתא. אבל האם אפשר לבוא אליו בתלונות? האם אפשר לומר שזה היפך הקדושה?

(אני שב ומדגיש שזה דיון נקודתי, כי על פי רוב אלו שמתירים לעצמם שירת נשים מתירים גם את האסור לכל הדעות. ובכל זאת זה בירור חשוב.)

(כאילו, אני יכול להבין אם אתה לא קונה לא חלק, אבל שחיטה שהיית נוכח לה שאתה מכיר את השוחט והכל, ויצא לא חלק איזה סיבה יש לך לא לאכול?)

שלמעשה יש להחמיר בזה. ואין להקל אף בשעת הדחק, וכגון כשנמצא אצל ההורים או שקשה לו לעמוד בנטל הכספי של בשר חלק. אמנם בבשר שאין עליו "מהדרין" אלא כתוב עליו "כשר", ואין האדם יודע מדוע אין עליו כשרות מהדרין, יש להקל בשעת הדחק הנ"ל, דשמא אין עליו מהדרין מסיבה אחרת שאינה פוסלת כגון הידורים וספיקות דרבנן, ואולי כלל אין פס ייצור מהדרין במשחטה הזו.

(ולפי דברי הרב משה כץ מארגון כושרות, הסיפא אינה נכונה במציאות כיום, ואין דבר כזה כיום שאין פס ייצור מהדרין.)

יש בעיה הלכתית עם לא-חלק?

יש הידור ויש מותר.

עוד דוגמה- חלב נוכרי. לגמרי מותר. אין שאלה. מי שרוצה להחמיר- זכותו המלאה.

לשירת נשים צריך היתר. זה לא "מותר" סתם כך. התורה בפירוש מכנה זאת "קול באישה ערווה".

על ההיתר המיוחד הזה שניתן רק בנסיבות מסוימות- אתה רוצה לבנות הרים של "קדושה"?

אתה רוצה להגיד שזה מותר ולהביא את הפסק שמורה כך- סבבה.

אבל אל תצמיד לפסק ההוא כל מושג של "קדושה".

לספרדים ..

ספרדים

אחד...

נעשה סדר בעז"ה:

חלק א: פרטים על הנידונים שהוזכרו

בשר שאינו חלק - נתון במחלוקת שו"ע ורמ"א. למעשה, אשכנזים מקילים וספרדים מחמירים.

חלב נוכרי - אסור לכל הדעות, חוץ מרב משה פיינשטיין שהתיר בשעת הדחק בחו"ל, ולאחר מכן הורה למעשה לאסור כשבטלה שעת הדחק. על אף התשובה השניה שאוסרת - גופי הכשרות הגדולים של חו"ל מאשרים חלב נוכרי בחופשיות (הם מתירים גם חדש, ג'לטין מעורות טריים של נבלות וחזירים ועוד דברים). ע"פ נהלי הרה"ר אסור לייבא לארץ חלב נוכרי ניגר.

אבקת חלב נוכרי - מותרת להרבה פוסקים. אבל יש לדעת שבמציאות של היום, גם כשכתוב על מוצר שהוא "לאוכלי אבקת חלב נוכרי" - הרבה פעמים זה פשוט שקר, והוא מכיל רכיבי חלב שונים, שאינם עונים להגדרת אבקת חלב, וההיתר לא חל עליהם.

שמיעת אשה שרה סולו תוך כדי ראייתה - זה אסור לכל הדעות. בכמה קולות - יש שהתירו אבל ההיתר בהחלט דחוק. שמיעת קול אישה בהקלטה ולא באופן ישיר, ללא ראייתה - זוהי מציאות חדשה של הדורות האחרונים, ודנו בה פוסקי דורות אלו. לפי רוב הדעות זה אסור בכל מקרה, ויש שהתירו כשלא מכירים את דמות האישה ששרה. הרב עובדיה פסק כך, ולכן הוא שמע את אום כולתום, עד שראה את תמונתה.

חלק ב: היתרים והידורים

כלל חשוב נקוט בידינו: מה שמותר מותר ומה שאסור אסור. אפשר להחמיר תוך ידיעה שזה מותר, אבל זה פסול לאסור מן הדין את המותר, כשם שזה פסול להתיר את האסור.

אלא מה? בעוונותינו אין לנו סנהדרין ואין פסיקה אחידה לכלל ישראל. ולכן כל אחד הולך לפי הפוסקים שלו. יוצא מזה שאין עיקר הדין אחד שנכון לכולם, אלא יש דברים שלאחד הם אסורים מעיקר הדין, ולאחרים הם מותרים לגמרי. יש גם מגוון מציאויות ביניים, שצד אחד אוסר מן הדין והצד השני מתיר אבל אומר שראוי להחמיר (ואז יש בזה צד של הידור וחומרא) וכדו'.

מעשר כספים, למשל, מחייב מדאורייתא לפי חלק מהפוסקים, מדרבנן לפוסקים אחרים, ומידת חסידות (כלומר: מנהג טוב שאינו מחייב מן הדין) לפוסקים נוספים. וכך גם בסוגיות רבות נוספות.

חלק ג: סגירת הנושא בהקשר לדיון

שירת נשים בדיסק כשלא מכירים את הזמרת, כמו בשר שאינו חלק - מותרים לפי חלק מהפוסקים. מי שהרב שלו מתיר יכול לנהוג כך, וזה לא נכון לתקוף אותו בחריפות, וגם לא לטעון שזה היפך הקדושה.

רוב הרבנים בארה"ב (במקומות שניתן להחמיר-) מחמירים. אבל זו חומרה לכל דבר. אין בכך שום איסור. 

אם כוונתך ב" גופי הכשרות הגדולים של חו"ל מאשרים חלב נוכרי בחופשיות (הם מתירים גם חדש, ג'לטין מעורות טריים של נבלות וחזירים ועוד דברים)."להכשרים כמו OU ואחרים כמוהו אז אתה טועה טעות חמורה.

זהו הכשר מצוין. מה שקורה בארץ בכל הנוגע להכשר ההוא זו קטסטרופה. אבל מה שקורה בחו"ל שונה לחלוטין מבארץ.

כאן לא הייתי סומכת (אפילו בשעת הדחק) על הOU. אבל בחו"ל זהו ההכשר האידיאלי והנפוץ ביותר.

ובקשר לשירת נשים-

התגובה המקורית לא דברה על "היתר מרב" או "פסיקה" כלשהי. אלא אמירה חד משמעית שבלי קשר לנסיבות.

תדבר עם כמה משגיחים והם יספרו לך מה הולך שם.

יותר נכון- מה לא הולך שם...

כ-ש-תמצא משגיח שמצהיר על עצמו כבל עם ועולם שהוא משגיח בOU- תבוא להודיע...

ההשגחה שם דלה ביותר. משהו הזוי ברמה שחטפתי שוק כששמעתי מה באמת הולך שם.

קיצר-

OU תוצרת חו"ל- סבבה.

בארץ- לא. במיוחד לא סומכת על הבשר בהשגחתם.

חוסר אחריות בסופו של דבר- שייכת לחברה.

משגיח שיש לו קצת אחריות על הכתפיים לא ייקח עבודה במסגרת כזו מיתרנית.

אבל לא חסר מושחתים שישמחו לקחת את הכסף תמורת ביקור פעם/פעמיים בשנה באיזה חברה עזובה.

אבל האחריות בסופו של דבר היא עינין של החברה.

א"א שלא להאשים חברה על המחדלים שהיא עצמה עדה להם ו'זורמת' איתם.

המפעלים שבחזקת OU בארץ פועלים ברשלנות חסרת תקדים. ולכן האחריות היא עליה.

ואיפה הרבנות המקומית?

הרבנות המקומית- זו שאלה טובה...

הדוגמה הקלסית ששמעתי עליה לפני שנים היה במפעלי בקר מסוימים באיזור אילת.

מקומות שאינם מפותחים. נידחים. אח"כ מכניסים את התוצרת שלהם לחנויות קטנות ועזובות שלא מעבירים ביקורת מי יודע מה על השיווק.

פלייש, שזה OU ישראל - דווקא נחשב להכשר טוב.

זה אותם מוצרים בדיוק, אותם נהלים. אותו הכל. כמעט כל מה שנמצא בארץ זה בכלל תוצרת חו"ל. מוצרים בהכשר הOU שהם תוצרת הארץ תמיד יהיו גם עם הכשר רבנות מקומית, ובד"כ יהיו גם עם בד"ץ כלשהו, והOU נועד רק לייצוא, כי שחו"ל אנשים לא מכירים משהו אחר.

ואם כוונתך ל"OU ישראל" הקיים במוצרי עלית - דווקא הוא אחלה, וברמת מהדרין (לפחות בנוגע לשוקולדים. עוגות פחות טוב). כך שזה הפוך ממה שאמרת.

לגבי המצב של OU העולמי בכללי: יש להם רבע מליון מוצרים בהשגחתם. כמות אסטרונומית. ההשגחה נסמכת על חזקות שונות, ומבקרים במפעלים פעם בכמה חודשים. משהו הזוי. וכל זה בייצור עולמי, ולא ייצור מיוחד. כלומר: אין שוק יהודי משמעותי מספיק כדי שהמפעל יואיל בטובו ללכת לקראת יותר מדי. לכן, מי ש'הולך לקראת' זה דווקא גוף הכשרות.

זה מוביל לקבלה בשתי ידיים של כל קולא אפשרית, לאמור: חלב נוכרי ניגר, ג'לטין טמא מעורות טריים, איסור חדש ועוד. כל זה מצטרף לצורת ההשגחה המינורית הנ"ל.

סטאר קיי ואו-קיי לא שונים בהרבה. וגם KF לונדון.

איגוד הרבנים של הרב וסטהיים, מנצסט'ר - הוא דווקא ממש אחלה. יותר טוב מהרבה גופי כשרות כאן בארץ.

אכן די"מ, זה ממש לא בסדר, יש מחדלים חמורים גם בכל מיני כשרויות בארץ. לתקן את העולם אנחנו לא יכולים, אבל לפחות להקפיד על מה שאנחנו מכניסים לפה.

סמוך על בעל המפעל שבכל החודשים שלא שהמשגיח לא היה שם - לא עשו שום שינוי בחומרי גלם (וזו לא מציאות מופרכת שיש מחסור לא צפוי בחו"ג מסויים ומביאים ממקור חלופי), והכל התנהל כשורה.

וגם בנהלים עצמם - אז בחלב נוכרי סומכים על ר' משה פיינשטיין. ועל מי סומכים באיסור חדש? ובג'לטין מעורות טריים? ובבישולי גויים גמורים (גם לא רמ"א)?

שעולה עשרות אלפי שקלים. טחינת קמח זה באמת תחום שפחות צריך השגחה, ומן הסתם הם סומכים על נאמני כשרות, וכמובן שמערך ההשגחה שלהם כולל גם את המעשרות והטיפול בשדות שנעשים בכלל לפני שהחיטה מגיעה למאפייה.

שמע, אין לי מניות אצלם. אבל המציאות בשטח מראה שהם כמה ליגות מעל האחרים. יש להם מעבדות משוכללות שעולות מליונים, ברמה שלא מתקרבת לאף גוף כשרות אחר.

לגבי חדש, האמת היא שאני לא מספיק מכיר את הסוגיא, אבל למיטב ידיעתי די מוסכם שאסור גם בחו"ל.

רוב המוצרים בארץ תחת השגחת OU אכן תוצרת חו"ל. אבל זה לא מצדיק את אותם מוצרים (בעיקר בשר ומיני מתיקה) תחת השגחה קלוקלת.

KF לודון הוא אחד ההשגחות הטובות. הוא במקביל למנג'סטר. יהודים רבים בבריטניה אינם סומכים על בד"ץ העדה החרדיתכאן בארץ אך מנגד סומכים על KFלונדון. 

OU הוא ארגון גג שמאגד תחתיו את רוב המפעלים שפועלים על ההכשר ההוא.

הנהלים בכל מפעל באיזורים בארץ ובחו"ל שונים זה מזה. ישנם מחמירים עד כדי כך שלעיתים יהודים מעדיפים את ההכשר ההוא על פני ההכשר המקומי. ויש מקומות כמו בארץ שהמפעלים פועלים על בסיס נהלי כשרות מתירניים בטרוף. שאפילו חסידי ה-OU בחו"ל יודעים להתרחק מהמוצרים שלהם בארץ.

במקומות מסוימים בארה"ב לא ניתן לשרוד ללא ההכשר הזה. אך הוא בהחלט לא מקובל בכל מקום בעולם.

לכל מפעל יש משגיח, יש נהלים וכללים שונים. 

ולכן יש עינין לבדוק ספיציפית לגבי כל מוצר של OU. גם בארץ וגם בחו"ל.

רוב המוצרים שלהם סבבה. אחרים- בבעיה רצינית.

לכן לא ניתן לקבוע על ההיכשר ההוא בצורה גורפת. אלא כל מוצר ומוצר (שהופקו במפעלים שונים) צריך בדיקה וידעה ברורה של המשגיח הספיציפי.

היו מקרים שקנינו מוצרים מוכרים בחו"ל עם ההכשר OU. ופתאום הודיעו לנו משום מקום שההכשר כבר לא מי-יודע-מה ושא"א לסמוך יותר על המפעל הספיציפי שאחראי על המוצר ההוא.

ולא רק פעם אחת.

OU הוא אחלה הכשר. אבל הוא מצריך בדיקה ומעקב. לפעמים המשגיחים שם מעולים ולפעמים זה...

גם אם אתה קונה מוצר מעובד ישראלי, הוא מורכב ממליוני רכיבים קטנים (המכונים באנגלית ingredients), שמיוצרים בכל מיני חורים בעולם.

אין אפשרות כלכלית לשלוח משגיח לכל מקום בעולם כמו שכתבת,  אבל הם בונים על זה שבעל המפעל לא ישנה את הרכיבים בגלל ששינוי ברכיבים עלול לגרום תקלות ללקוחות שבונים על המבנה הכימי של המוצר שהוא מייצר.

הבעיות שאתה מציג כמו חלב נכרי ניגר וכו' לא קשורות לזה בכלל, שהרי ידוע מראש שמדובר בקולות האלה ובעל המפעל (או המשגיח שלו) יכול לבחור אם לצרוך את הרכיב או לא.

קולות הלכתיות זה סבבה למי שמוכן לאכול אותן. הבעיה (בעיניי) היא כשמשהו מנסה לטעון שהוא כשר ברמה מסויימת ובפועל הוא לא.

כי בחו"ל מכירים את ההכשר וסומכים עליהם כמעט בעינים עצומות.

וזו טעות רצינית.

ההתנהלות של הארגון לא מאפשרת זאת. הנוהל הקובע שבכל מפעל הכללים שונים. ההחמרות שונות.

לעיתים מסתמכים על יותר קולות ולעיתים מחמירים ברמה גבוה מאוד.

וזו הנקודה הבעייתית בהכשר כאן בארץ.

הם יותר מידי מיתרניים וסומכים על "השם שלהם". התוצאה- אנשים כשרים שסומכים על מפעל שלם ללא בדיקה מעמיקה בנהלי הכשרות שלהם.

בשאר המפעלים וגופי הכשרות נהוג כללים אחידים בכל מקום.

אצל OU- הכללים (חומרות לעומת קולות) משתנים בהתאם למפעל/איזור תעשייה.

בחומרי גלם באמת יש פחות פוטנציאל לשינויים, והפיקוח יותר קל. במוצרים עצמם, אלו שמורכבים מעשרות רבות של חו"ג - צריך פיקוח יותר הדוק.

בארה"ב זה מה שיש ולא בעקבות היתר מפותל כלשהו.

בארץ זה באמת נושא אחר.

בעיקרון סומכים על העובדה שאם חברה תיתפס בקלקלתה (הכנסת חלב טרף לחלב כשר) היא תפרוש מעול הקנס הפדראלי שיוטל עליהם.

קיצר- זה לא שווה להם מכל הבחינות. ה"השגחה"- היא איום הקנס.

דרך הרב פיינשטיין...

אף אחד מתלמידיו לא מעז לחלוק עליו ולהגיד שחלב נוכרי אסור בתכלית האיסור. אלא שזו חומרה.

אתה רוצה לחלוק על גדול הדור האמריקאי שכולם קיבלו את מרותו? - זכותך.

אבל אם תשאל רב בחו"ל הוא יגיד לך חד וחלק שמדובר בחומרה. ומי שלא מקבל על עצמו- סבבה לחלוטין.

שוב-

אני מדברת על החלב שעבר השגחה. אבל לא חלב ישראל.

חלב OU הוא סבבה לגמרי. לא רואה מה הבעיה בו.

עדכנתי זאת כעת בערך בויקיפדיה. ראי שם. זו לא חומרה אלא ההיפך. זאת קולא שהוא פסק לשעת הדחק, וכשבטלה שעת הדחק - הורה למעשה להחמיר.

ומסביר מדוע זה מותר מעיקר הדין.

אין כזה דבר להחמיר במשהו שהוא לא קולא.

יש הלכה. יש קולא ויש חומרה.

אם עפ"י ההלכה מותר- אז כל דבר מעבר הוא חומרה. לא "הדין בעצמו".

זה שמעיקר הדין מותר- זה נושא אחד.

זה שכולם מחמירים- זה נושא אחר.

אגב- העובדה שר-ק שלושת גדולי ישראל באותם ימים חתמו על ההסכם הזה הוא בגלל העובדה שכולם היו בהתלבטות גדולה בנושא, ואף רב לא העז לקחת על עצמו את ההכרעה הגדולה ולכן וההכרעה עברה לידי גדולי ישראל בארץ (החזו"א) ובחו"ל (הרב משה פיננשטיין).

בד"כ כשאומרים ש"הפוסק X החמיר בזה" הכוונה היא שהוא אסר מן הדין.

בכל מקרה, התשובה המאוחרת של ר' משה שומטת את הקרקע מתחת הקביעה שלך על היחס בין הלכה לקולא. לפעמים יש היתר דחוק שלא ששים להשתמש בו, למרות קיומו. כך כתבו פוסקים רבים על ההיתר מכירה, וזה בעצם מה שר' משה פיינשטיין אומר בתשובה השניה: כשכבר היה יצור מיוחד של חלב ישראל, ורק היו הפרשי מחירים - הוא אסר לסמוך על ההיתר שלו.

נא לדייק.

כולם אומרים שצריך להחמיר (אם אפשר. ולא תמיד אפשר. גם בימינו) אבל אף אחד לא אומר שזה אסור מעיקר הדין.

הדין הבסיסי הוא דינא דגמרא. סברא מחודשת להקל לא מפקיעה אותו אוטומטית.

שים לב לפסק שלו פה:

"בדבר החלב של הקאמפאניעס במדינתנו אשר יש פק1ח הממשלה ואם יערבו חלב בהמה טמאה יענשו וגם יסגירו את העסק שלהם שלכן ודאי מירתתי מלערביש טעם גדול להתיר אף בלא שיטת הפר"ח משום דהעיקר ריריעה ברורה הוא כראיה ממש כהא דשבועות דף ל"דגם לעדותדמטון."

בעיקרון צריך להמשיך לקרוא מהמסמך המקורי. אולי אח"כ תבין מה היה הפסק המקורי של הרב פיינשטיין.

ובשביל להחמיר (בכ"ז) הם רושמים את החלב עם הכשר מוסף. יותר מהודר.

סיים ר' משה במילים:

"ולכן הרוצה לסמוך ולהקל יש לו טעם גדול ורשאי וכמו שמקילין בזה הרוב בנ"א שומרי תורה וגם הרבה רבנים וח"ו לומר שעושין שלא כדין. אבל מ"מ לבעלי נפש מן הראוי להחמיר ואין בזה משום יוהרא וכך אני נוהג להחמיר לעצמי אבל מי שרוצה להקל הוא עושה כדינא ואין להחשיבו כמזלזל באיסורין."

אפשר לחוש קצת את האווירה. הוא בעצם מתיר את המציאות הקיימת ורווחת בזמנו. עד כדי כך שהוא צריך להתגונן ו'להתיר' להחמיר. סוג של לימוד זכות על המנהג.

ובאמת, שנים רבות אחר כך, כשכבר ב"ה היה יצור סדיר של חלב ישראל, התמונה השתנתה:

"הנה בדבר החלב שזה הרבה שנים שיראי השי"ת אשר בטאראנטא נזדרזו בהסכם הרבנים וכל החרדים למצוות התורה ותקנות חז"ל, וראו שיהיה חברה (קאמפאניא) לחלב שנחלב על פי השגחת ישראל... והרבה לוקחים חלב מסתם חברות, אף אנשים מאלו שלקחו כל השנים מהחלב והגבינות וכל המינים מהחלב שתחת השגחה. איברא דאיכא טעמים להקל בחלב הלקוח מחברות, במדינה אשר מדיני המדינה אסור למכור חלב שיש בו עירוב חלב טמא הוא רק בשעת הדחק אף אם גם בטאראנטא איכא איסור מדיני המדינה, ולא בשביל יוקר מעט."

מקור

אבקת חלב נכרי זו מחלוקת: החזון איש והרב אליהו אוסרים . האגרות משה והרב עובדיה מתירים , אבל זה לא מהודר 

בנתיים יש רק פוסק אחד שמתיר שירת נשים וזה בהיסתייגות.

וגם כל אלה שהולכים על פי הפסק היחידי של הרב עובדיה מודים שהוא לא מורה הדרך שלהם בשאר ההלכות אלא לוקחים את מה שנוח להם.

חלב נוכרי ואבקת חלב נוכרי הם בסופו של דבר מותרים מעיקר הדין ולא כקולא.

למרות שמסבירים ומוכיחים לך שזה לא נכון. זה פשוט טעות בהגדרות.

ואומר שניתן להחמיר- מה אתה צריך יותר מזה?

בבקשה- תביא לפחות שלושה רבנים נחשבים בחו"ל (או בארץ) שאינם מתירים חלב נוכרי בחו"ל...

תגובה זו הופנתה כלפי כל אלה שחושבים שיש רב (בחו"ל) שחולק על הפסק של הרב משה פיינשטיין.

לא בכללי- למי יש יותר הוכחות. ולמי פחות.

אגב- אתה גם לא חייב להביא הוכחות.

זאת ביקשתי מ@אריק מהדרום שהביא שמות של שלושה רבנים שעומדים בקריטריון הנ"ל.

עוד לא ראיתי היכן רבים מתנגדים לפסיקתו של הרב משה פיינשטיין.

ועוד יותר מכך: 

 מוסדות המדינה מפקחים ומשגיחים מטעמי בריאות וכדומה, שלא להכניס חלב אחר מלבד חלב הטהורה, ואף מטילים קנסות על כל זיוף. לכן יש הסוברים, שדין חלב שחלבו נכרי בתנאים אלו, הרי הוא כדין ישראל רואהו. לפי סברה זו התירו ה"ר משה פיינשטיין (אגרות-משה יו"ד ח"א סי' מז ואילך) ועוד אחרונים להשתמש בחלב בחו"ל במקומות שאין להשיג בנקל חלב ישראל. 

חלב נוכרי במקומות שניתן להשיג חלב ישראל- זה נושא אחר. וכבר ציינתי שאיני מדברת על המקרים הללו.

אני דברתי ספיציפית על המצב שקורה בחו"ל. כשלכל הפחות 80% משטח ארה"ב נכלל בהגדרה "מקומות שאין להשיג בנקל חלב ישראל".

(יש לי עוד הוכחה לכך שחלב ישראל בארה"ב הוא חומרה אבל אותו אשמור לעצמי)

צריך לעבור על ההודעות בכדי להבין במה מדובר.

אבל מה לעשות שהוכחת את טענותי בצורה הברורה ביותר ולא להפך...

עצם החלוקה הזאת בין הארץ לחו"ל מראה שאנחנו מדברים במציאות דיעבדית ודחוקה.

כשאין- מלכתחילה מותר.

שיש- בדיעבד מותר.

"כשאין - מותר לכתחילה" = מציאות דיעבדית.

"מציאות דיעבדית"...?

אין מושג כזה בהלכה.

יש מושג של "מציאות". מתוך המציאות הזו מנסים למצוא פתרון לבעיות הלכתיות.

בדיעבד- לאחר המקרה.

'לאחר מקרה' של 'מציאות'...?- זה טעות בניסוח.

דיעבד במשמעות מצומצמת זה משהו שכבר נעשה, ובוחנים אם יוצאים ידי חובה/נוצרה מציות של איסור וכדו'.

מציאות דיעבדית זה שהמציאות כולו במצב של "כבר נעשה", כלומר שאי אפשר לשנותה. ומבחינת החשבון ההלכתי זה די דומה לדיעבד במשמעותו המצומצמת.

"בשעת הדחק".

אבל לא בדיעבד.

שימוש שגוי במילים מביא לטעויות בהבנה

עיין פה.

כמה שנים למדת בישיבה?

ממש נקרעתי

<צ>

אבל בואו נגיע למסקנה כבר. הדיון הזה די מיצא את עצמו.

בס"ד

כמו רוב התשובות על דברים מהסגנון הזה, אני יכול למצוא המון התרים והמון איסורים לנושא, את היחידה שיכולה לענות על התשובה, אפשר לשמוע דעות אבל את זו שבסופו של דבר צרכה לחיות עם אדם כזה לטוב ולרע. 

את צרכה לענות אם זה מתאים לך או לא, והאם זה משהו חיצוני ולא שלך או זהו דעתך האישית

לגבי חולשה למוזיקה טובה, הכי טוב זה גם לברר איתו, יכול להיות כן/לא. וגם תשובה שלו לא תמיד כנה.

אבל מה שלפי דעתי בטוח זה שיש חולשה מסוימת המשהו. 

אני חושב ששאלה זו הרבה פעמים צצה כאשר לא בטוחים בדברים אחרים.

אני אישית משתדל לא לשמוע לועזי אבל אין לי בעיה שאישתי תשמע במיוחד אם אני לא יכול להציע לה מוזיקה אחרת או לפצות על הצורך הנפשי עם משהו אחר(כמובן מקווה אצליח לספק את כל הצרכים הנפשיים)

שורה תחתונה, לא הייתי פוסל בגלל זה! כמובן כל עוד מדובר במוזיקה לועזית טובה(:

המן בהצלחה(:

בשירת נשים-

אם הוא מודע להלכה ובכל אופן שומע כי הוא שמע על היתרים ויותר נוח לו להקל וכו'- אז לא ארצה.

לא בגלל השירים- אלא בגלל הסיבה.

אם הרעיון שלו היא "בואו נחפש היתרים" אז האופי שלו לא מתאים לאופי הבית שאני רוצה להקים.

פשוט מאוד- חוסר התאמה בסיסי בשאיפות להקמת בית משותף.

עובדה זו יכולה להתבטא בתחומים אחרים. לאו דווקא שירת נשים.

אני לא חושבת שהבעיה היא חולשה למוזיקה. 

לכל אחד יש חולשה- השאלה עד כמה הוא מתקפל כשהרצונות שלו מתגשים עם דרישות התורה.

(וכמה הוא מוכן לקפל את התורה לרצונות שלו)

אם הוא אינו מודע להלכה ורוצה ללמוד ולהשתפר- אז אין לי שום בעיה ללכת איתו לרב (שלו או לרב אחר) שישב איתו ויסביר לו מה הבעיה. (בשירת נשים).

מוזיקיה לועזית- 

זה נושא אחר. רגיש.

אני אישית מאוד אוהבת. מיוחד באנגלית.

אבל- יש גבול ברור. כל עוד הוא מבין ומכבד את הגבולות הברורים (ע"ז, ג"ע ושפיכות דמים)- אין לי שום בעיה.

מה זה משנה איזה בית נבנה- העיקר שנתחתן...?

באמת?

אז בשביל מה להתחתן- כדי להביא ילדים לעולם? ואיך הם יראו. מה עם החינוך שלהם?

בשביל להקים בית? והאיך זה יראה אם אין התאמה בשאיפות הרוחניות?

כמובן- שאם אין שאיפות רוחניות או שאיפות מינימליות- אז כמובן מה שאמרת קביל.

אך אם המטרה היא לבנות בית ה' שיהיה משכן לשכינה- אז מכן. הפרטים חשובים.

ושוב- אלו פרטים שמעידים על סגנון ואישיות.

אולי במקום להאשים את הבנות בבעיה.

כדאי שכל אחד יפנה אצבע מאשימה כלפי עצמו ויעשה חושבים עם עצמו מדוע הוא אינו מוכן להתעצמץ קצת יותר בשביל למצוא את הבחורה המתאימה.

זה^^^ הדדי.

האשמה חד צצדית היא עינין מיותר.

את גיל הגן עברתי ממזמן.

אגב שם לימדו אותי מי הוא היה האיש שהיה החפץ בחיים.

הוא גם לימד אותנו כיצד לדבר ולהעביר מסרים בצורה הנכונה.

כל עוד אין את הבסיס הזה^^^. אין טעם להיתדיין.

הצעתי פעם למישהו להיפגש עם מישהי בסגנון הבררני בענייני דת. היא סיננה אותו כבר בטלפון בגלל בעיות דומות. למה הוא לא יכול לעשות צעד קטן לקראתה ולהפסיק עם ההרגלים שלו? זו לא קטנוניות להציג את החולשות האלה כדבר שא"א לוותר עליו? אם הוא באמת רוצה למצוא מישהי, אז שיהיה מוכן להקריב. להכיל את התרבות החילונית בבית זה לא פחות קשה. 

זה לא פחות טרוריסטי לומר: "או שאתה לומד להכיל או שתישאר רווק" (האקדח מכוון היטב לרקה). 

<אגב, הבחורה שאני הצעתי לו הייתה רווקה בסוף שנות העשרים לחייה, והיא ברוך ה' התארסה אחרי חודשיים.> 

אז מספיק עם האיומים ברווקות מאוחרת ובהפריות באוקראינה. כל הכבוד על ההשקעה בהודעה שלך, אבל היא לא יותר מבדיחה. 

יש מספיק דברים שראוי להתפשר עליהם: רמה סוציו-אקונומית, מוצא עדתי, מראה חיצוני, על ה"קליק" המפורסם של הפגישה הראשונה ועוד היד נטויה. דווקא חוסר הוויתור על הרמה הדתית נראה לי יותר הגיוני ורצוי.  

דברים כאלו, בעיניי הם עקרוניים. במיוחד שירת נשים.

העניין הוא שהחפצים בחיי העולם הזה, מעמיסים על העקרוניות הדתית בעיות של רווקות מאוחרת. 

רווקות מאוחרת היא, רק בין היתר, תוצאה של חוסר נכונות להתפשר בנושאים רבים ומגוונים. 

מאוחרת?

פעם ראיתי עלון שהציג את בעיות השידוכין במגזרנו. זה הוצג ככה: "על הרמה הסוציו-אקונומית התפשרתן, על המוצא העדתי התפשרתן, גם על המראה החיצוני למדתן להתפשר. אז למה אתן לא מוכנות להתפשר על הרמה הדתית? להיפך, אם תינשאו לכאלה שהם ברמה פחותה משלכן, זה יעשיר את חיי הדת שלכן באספקטים לא שגרתיים". 

עזוב את זה שהנשים שם מוצגות כסרבניות חתונה, כאילו שאין גברים בררנים. למה הדרישה האינטואיטיבית להתפשר היא דווקא מהדוסיות? למה החפיפניקים לא יכולים לוותר על מנת החילוניות היומית שלהם?

ולעיתים עליה בצד הנשי, מה שבתורו מפחית את הסיכוי של "הדוסיות" להתחתן.

בגלל שאנשים כמוך פוסלים סודנים - הרווקות פושה וממאירה למימדים מפחידים.

יש מצב שמחקו לי כאן תגובה? מקום שבו מוחקים באלימות את דבריו של האחר, ואני עוד זה שמואשם כאן בכיוון אקדח לרקה של אנשים - אין בו שיח אמיתי ואין בו דיון. אני מזמין כל אחד, ובייחוד כל אחת, לחשוב היטב על הדברים ולקחת לתשומת לב.
והציניות שלך אפילו לא משעשעת, היא פשוט הזויה. עם ברוטליות דיאלקטית כזו לא מגיעים לשום מקום. מובן שאני הבעיה. גזען נגד סודנים. לעומתי, אתה בטח כל ערב רוקד בחתונה מעורבת של מהגר עבודה ובוגרת אולפנא.
אני רק בכל זאת אנסה לחזור על חלק מהדברים שנדמה לי שהוסרו: העובדה שדימ (ואני כבר רואה כאן עוד מגיבה, דיזל או משהו בדומה) ממש מאשרים את אזהרותיי - ואף מחזקים את הדרישה שמפניה הזהרתי - שמעדיפים להטיף להישאר תוהו, שזו ככל הנראה הסיבה לתוצאות המדכאות בשטח, מדיונים בדומה לזה כאן.

תפסיק לערוך לאחרים את מילותיהם. תפרסם במפורש תגובה המציינת שאתה עומד להסיר תגובה של מישהו אחר, שתבוא במקום התגובה שתוסר.

תמשיך לנהל דיונים רק עם מה ומי שמתאים לך.

רק קצת מחקו וקצת ערכו. אני במקומם הייתי מוחק לך את כל ההודעות וחוסם אותך לגמרי.

ומעניין שאתה מדבר על ברוטאליות דיאלקטית. כל הודעותיך זועקות בריונות, טרור והשלטת ערכים "נכונים". גם אתה פונדמנטליסט חשוך, רק בדת אחרת.

ומחקו את כל היתר. למה לנהל דיון? הרי הכל באישי, שנסתיר ונטאטא ונחביא מתחת לשטיח!

חז"ל כבר אמרו שלא נכון, כי "כל שכן דפקר טפי".

דווקא אני ביקרתי את המנהלים ואמרתי שאני הייתי נוהל אחרת.

בנוגע לנקודות שהעליתי (לפחות, בהבלחות השונות של חלקים שונים של הדיון, בטרם מחקו הכל מרוב פחד ומרוב סגירות).

אני אמנם נלחם ודן עם אפיקורסים כמוך, אבל ברור שמעיקרא עדיף היה לא להיחשף.

שירים זה משהו עמוק, שנוגע במקומות גבוהים בנפש. אדם בוחר למי הוא נותן לגעת במקומות האלו, וממילא מה משפיע עליו ואיפה הוא נמצא.

מי זה אלביס המוזכר.

(אני יודע שאני יכול לחפש בגוגל, אבל מעניין מה אתה חושב על העניין)

________

כן, אני שומע שירת נשים, ולועזי כשהוא בלי מילים ורק מנגינה בלבד.

אבל בהחלט מושפעים, ובמקום די עמוק בנפש, שבכוחה של המוסיקה לחדור אליו.

חילונית . יש הבדל שמים וארץ בין מקיים מצוות שדבק ב-ה' יתברך , ורוצה להדר . לבין מקיים מצוות שהתרבות שלו היא חילונית: עיתון חילוני , מוסיקה חילונית וכו' .    זה קשר אחר לבורא עולם

איך נלך ככה להופעה של בון ג'ובי?

בנוגע למוסיקה שאסורה לכל הדעות (שירת נשים כשמכירים את המראה הזמרת, ושירי אהבה).

לא הייתה לי כאן מטרה להוכיח אף אחד בריש גלי ולהוקיע מישהו על חטאיו. זה בין לבוראו, אני לא יכול לשפוט, ולא יודע מהי נקודת הבחירה של האדם.
אבל מה שקומם אותי והצריך תגובה מבחינתי זה האידאליזציה של החטא שניכרה כאן מחלק מההודעות. זה מדרון חלקלק וזה הרבה יותר חמור מעצם החטא.
אז מי שעוד לא במקום רוחני ונפשי מתאים שלא יקבל על עצמו להפסיק לשמוע. אבל כן שיקבל על עצמו לפתח קצת בושה, וקצת הערכה במקום זלזול לאלו שנמצאים במקום גבוה יותר, ומצאו תחליף שמתאים לרצון אביהם שבשמיים.

אני יכול לספר על עצמי שבדרך מבריטני ספירס ואבריל לווין למה שאני שומע היום עברתי דרך "החבר'ה", ודרך צוות הווי בני עקיבא. בשלב מסויים מחקתי את שירי האהבה, בשלב יותר מאוחר את הלועזי, ובהמשך את שאריות העברי-חילוני. כשתוך כדי הוספתי עוד ועוד מוסיקה יהודית.

בנוגע למוסיקה שאסורה לכל הדעות (שירת נשים כשמכירים את המראה הזמרת, ושירי אהבה).

לא הייתה לי כאן מטרה להוכיח אף אחד בריש גלי ולהוקיע מישהו על חטאיו. זה בין אדם לבוראו, אני לא יכול לשפוט, ולא יודע מהי נקודת הבחירה של האדם.
אבל מה שקומם אותי והצריך תגובה מבחינתי זה האידאליזציה של החטא שניכרה כאן מחלק מההודעות. זה מדרון חלקלק וזה הרבה יותר חמור מעצם החטא.
אז מי שעוד לא במקום רוחני ונפשי מתאים שלא יקבל על עצמו להפסיק לשמוע. אבל כן שיקבל על עצמו לפתח קצת בושה, וקצת הערכה במקום זלזול לאלו שנמצאים במקום גבוה יותר, ומצאו תחליף שמתאים לרצון אביהם שבשמיים.

אני יכול לספר על עצמי שבדרך מבריטני ספירס ואבריל לווין למה שאני שומע היום עברתי דרך "החבר'ה", ודרך צוות הווי בני עקיבא. בשלב מסויים מחקתי את שירי האהבה, בשלב יותר מאוחר את הלועזי, ובהמשך את שאריות העברי-חילוני. כשתוך כדי הוספתי עוד ועוד מוסיקה יהודית.

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

גם על זה שאתה 'מחזיק' אותה, וגם על החרדה שהייתה לך בתוך הקשר.

אחרי שתעשה אותה

אתה תראה פלאים. מבטיח.

ואיך עושים עבודה רגשית? 

אחר כך יש לי עוד כמה כיוונים. אבל אני לא מכיר אותך מספיק בשביל לענות לעומק. בגדול זה אומר יותר ביטחון עצמי ויותר תשובות של פורום רגישים (גם שם קיבלת ממני תשובה אבל קצת אחרת).

במישהי כזאת או אחרת.

היא לא אהבה את זה, מי אמר שהיא מייצגת את כל הבנות?

כולם מיואשים ושבורים, אך זאת אשליה.. אל תחשוב שזה אישי שלך

בודאי שיש לכאב שלך מקום.

זה לא נעים וחשוב להרגיש את הכאב של הציפייה שהתנפצה.

זה חתיחת משבר, בחורה שאומרת לא, שמסבירה למה לא.

אני אישית לא ממליץ לך לקחת איתך את הפרשנות שלה. 

מה ששלה שלה. מה ששלך שלך.

מקדיש לך את שורות השיר -

"זה ניראה לך אבוד
ושאין לך סיכוי
שאותה אהבה
תבוא לך בשינוי

וביטוי שימו לב
מה אפשר להגיד
ומי יודע מה צופן העתיד
מי?"

אלא רק אחת

והאחת שלך תתחבר לאופי שלך..

ברור שזה מאכזב ממש. אבל אל תסיק מזה מסקנות מייאשות עליך 

זה פשוט נשמע כמו צורך נשי בסיסי לא איזו גחמה של מישהי ספציפית

זה אומר שזה נכון ומדוייק במאה אחוז?

סטריאוטיפ לעיתים מרגיש נכון, אבל הרבה פעמים הוא ממש לא מדוייק וגם לא נכון.

אבל בשורש הדברים אמיתיים, גבר ואישה זה לא אותו יצור...

אתה חושב שיש כזה דבר (לא מבחינה חיצונית מי נראה יותר דומיננטי אלא מבחינה פנימית מי מוביל את הבית) זוגות שהפוכים בהקשר הזה?

לצערינו העולם הזה עדיין לא טהור.. ואנשים טובים כמוך פעמים רבות נופלים בין הכיסאות ולא זוכים להערכה הראויה. אהבה אכפתיות ורגישות אלו תכונות טובות שלא נמצאות אצל כל אחד!

אך במציאות הזו, נשים מעדיפות ונמשכות דווקא לגבר חזק ומוביל יותר מאשר גבר אכפתי שרוצה בטובתן.. יש לזה סיבות פסיכולוגיות שמקורן מהגו'נגל והטבע החייתי.

מהסיבה הזאת ישנם נשים שמתאהבות דווקא בגברים רעילים ואפילו פושעים, שלא סופרים אותן ויחליפו אותם כמו גרביים...

לא משנה כמה התקדמנו ומעמד האישה כיום מכובד מאי פעם, נשים עדיין מחפשות ביטחון מגבר.

וגם אתה כאדם טוב ואימפתי, יכול לנסות להשתפר בתחום הזה. מתוך הבנה שזו הטובה הגדולה שאתה יכול לתת  לאישתך העתידית בעז''ה שתאהב ותעריך אותך!

לכן בתחילת קשר מומלץ לבוא, על אף כל החששות, והרצון הטוב לשיחה חופשית ורגישה, דווקא להיות יותר מאופק ויציב. לא לשדר נלהבות או התעניינות גבוהה מדי. לאחר שהאישה תראה את יכולותיך, לנהל קשר ושיחה, היא גם תרצה לראות את הצדדים הפנימיים שלך יחד עם החששות והקשיים.

מצרף סרטון שלמדתי ממנו הרבה, ובכללי ירון ויסברג הוא אלוף בתחום. ממליץ לכולם בחום!😉

הסינון חוסם לי את הסרטון (אימוג'י תוהה)

היהודי הזה מעביר תוכן עם יראת שמיים?

קודם כל רק רוצה לשתף שגם אני בחור רגיש, כלפי חוץ זה לא נראה ככה בכלל בכלל בכלל, אבל בפנים אני ובעיקר הקרובים אליי יודעים את זה, כשהייתי קטן הרגשתי את התחושות האלו של "אני לא מספיק גבר" היום אני יודע שזאת אחת התכונות החזקות שלי, אני יודע לזהות אנשים וסיטואציות, ממש להבין מה הם מרגישים ולמה וגם מה להגיד או לא להגיד. וגם בפגישות וקשרים זה משהו שלא רק עוזר לי, אלא ממש מוביל אותי בקשר, אתה יותר מכיל יותר יודע איך לגשת מה לדבר ואם בכלל צריך לדבר או פשוט לשתוק ולהקשיב, וזאת תכונה שלהרבה מאוד גברים פשוט אין, שמעתי כמה פעמים מנשים שיש לי אינטילגנציה רגשית מאוד גבוהה ושהן אהבו את זה מאוד, אני מאמין שאני ואתה דומים בזה.

עוד עניין, ככה השם ברא אותך, והוא לא עושה טעויות, שמעתי מרב מאוד חשוב, שמה זה "חנוך לנער על פי דרכו" ? מה הכוונה?

אז הוא פירש בצורה כל כך פשוטה ומדהימה, נניח פלוני קיבל ילד עם תכונות של אסרטיביות מנהיגות וכו שבילדות אצלו באות לידי ביטוי בחוסר שקט הוא כל הזמן קופץ רק משתולל כי יש בו תכונה שהשם טבע בו להנהיג ולהוביל והוא כרגע ילד, אין לו מושג מה לעשות עם הצורך הפנימי הזה אז הוא מתפרץ החוצה בצורה כזאת, ואם אנחנו בתור הורים נבוא ונרגיל אותו לשבת ולשתוק ולא לקפוץ ותפסיק לזוז כל שניה ושב בשקט וכו וכו, נעלה לשמים אחרי 120 והשם ידון אותנו על זה, "מה עשיתם לבן שלי? נתתי לו תכונות מנהיגות כי התיקון שלו בגלגול הזה היה להוביל אנשים, להוביל מיזמים, להוביל פרויקטים, להוביל דברים, להזיז אנשים לא משנה מה, היה לו ייעוד מסוים שהחינוך הקלוקל שלכם הרס את התכונות שהיו צריכות להביא אותו לייעוד שלו".

וכן לגבי ילד רגיש, הורים שינסו לעשות ממנו גבר גבר, ואסרטיבי וכו, זה לא שייך, הילד הזה יש לו ייעוד ספציפי שבגללו הוא נולד עם תכונה חזקה של רגישות, הוא צריך לטפל באנשים, לעזור לאנשים על ידי זה שהוא מרגיש אותם ומבין אותם ואתם בתור הורים הרסתם אותו וכל הנשמות שהיו צריכות בגלגול הזה להיעזר בו ולעבור דרכו לא קיבלו את העזרה שלהם רק כי חשבתם שאתם יודעים יותר טוב מבורא עולם וניסיתם לשנות את התכונות אופי של הילד.

ובנימה אופטימית זו דוד, היא הפסידה קצת הרבה. וכנראה שבאמת זה לא נכון לה, אבל זה לא אומר שאין מישהי בחוץ שזה הכי נכון לה בעולם וצמאה לזה, ואל תתייאש מזה שהיא אמרה שאתה מה שהיא מחפשת אבל החליטה לסיים בכל זאת, אחדש לך, אתה לא מה שהיא מחפשת. והיא לא מה שאתה מחפש.

מה שאני מנסה להגיד זה שתקבל את זה שזה מי שאתה, כי ככה השם החליט והוא לא עושה טעויות, מי יודע מי צריך להנות מהתכונות שלך אולי הילדים העתידיים שלך, אולי אשתך, אולי קודם כל אתה בעצמך, וגם נראה לי שכשתהיה מי שאתה ותרשה לעצמך להיות עם האופי שלך בלי להלקות את עצמך זה יעשה רק טוב.

תחייך אח שלי השם איתך (:

ריגשת ועודדת אותי מאוד

יש בנות עם יותר חכמת לב שיצליחו להבין שגבר רגיש זה מתנה.

אחרי מעל עשרים שנות נישואין לגבר רגיש, שידעתי כמה זה טוב, אבל זה היה נראה פחות מגניב בהתחלה, והיום החברות אפילו קצת מקנאות בי.

הקליפה של המאצ'ו נחמדה בהתחלה. אחכ קצת יותר קשה לחיות חיים של נישואים ומשפחה, על שלל קשייהם עם מישהו שקשה לדבר איתו והוא לא מבין למה את מתרגשת מזה.

"בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה"

דיברת איתה על זה?

פתחתי את כל נושא הרגישות והיא אכן הגיבה כפי שחששתי...

דיברת איתה על הפחד לאכזב ספיצפית? או בכללי על הרגישות?

היא כאילו לא התייחסה לזה שאתה מפחד לאכזב אותה?

רק אמרה שהיא מרגישה שהיא צריכה בחור יותר חזק ויציב?

אם היית יודע שיותר מזה שחשוב לה מה או איך תעשה, חשוב לה שפשוט תעשה, זה היה משנה אצלך משהו? היית מצליח יותר ליזום ולהוביל?

כי בסוף יציבות ובטחון עצמי זה משהו משתנה מול אנשים וסביבות

אדם יכול להיות עם הרבה ביטחון עצמי בחוץ אבל בבית עם המשפחה לפחד ולחיות בלחץ, או להיפך, אדם שמרגיש שבבית ומשפחה מקבלים ואוהבים אותו אז הוא מרשה לעצמו להיפתח ולהיות עם בטחון, ובחוץ לא.

בטחון עצמי זה משהו שתלוי בסביבה...

אם אתה מרגיש בקשר/סביבה/אנשים מסוימים שיש לך מקום ומקבלים אותך ואוהבים ורוצים לשמוע אותך אז ממילא יתפתח לך ביטחון עצמי במרחב הזה

ברור שזה משהו שהוא תהליכי שנבנה לאט לאט

כי אם אדם רגיל להיות חסר ביטחון מול כולם, כי הוא רגיל שלא רוצים לשמוע אותו, אז זה באמת חתיכת שינוי בראש לעשות פתאום להפנים שיש מקום שרוצים לשמוע אותך בו ושמחים במה שאתה עושה גם אם אתה טועה ולא הכי הכי מדויק כל הזמן

אבל זה לגמרי אפשרי

אז השאלה היא קודם עליך

האם אתה מוכן להיפתח ולפתח ביטחון עצמי מול מישהי שמבינה אותך ומעריכה אותך?

להבין שיש פה מישהי שרוצה אותך ככה כמו שאתה, עם הטעויות וזה שאתה לא מושלם, אבל היא פשוט רוצה שתהיה אתה, שתרגיש בנוח להיפתח מולה מתוך הידיעה שהיא באמת רואה בך המון טוב והייתה שמחה שיפתח ותיזום יותר מתוך מי שאתה ולא לחקות איזה דמות אחרת שנראה שהיא תמיד בטוחה בעצמה אבל היא לא אתה

אם לא, אז אני חושב שאתה צריך לעבור תהליך בכל מקרה

כי בעיניי ביטחון עצמי זה לא משהו גברי דווקא, זה משהו טבעי של אדם שגדל בסביבה בריאה ומיטיבה

וזה צורך אנושי ביטחון, פשוט מתוך הפחד לטעות ושיבקרו אותנו על הטעויות שלנו אנחנו הרבה פעמים מעדיפים להיסגר ולא ליזום, כדי להרגיש מוגנים מהביקורת או הזלזול

אם ובתקווה שכן, אז אתה בסדר גמור

עכשיו השאלה זה על הצד השני (הבחורה המדוברת, ובכללי בחורות פוטנציאליות) האם הם מוכנים לעבור את התהליך הזה? או שהם רוצות לקבל מישהו שהוא כבר מושלם בהכל והוא גם וגם דוס אבל פתוח וכל החלומות הוורודים האלה

אני לא יודע כמה רלוונטי לגבי זאת שדיברת עליה לחזור ולנסות את זה, אבל גם לגבי בנות אחרות, זה משהו שצריך להיות מדובר ביניכם

אפשר גם לנסות לברר על זה מראש בבירורים, כמה זאת מישהי שמחפשת את האחד המושלם, וכמה היא מבינה שזוגיות טובה זה בעיקר עבודה ביחד

והיא מוכנה לעשות עבודה ולהשקיע ולעבור תהליך ביחד איתך כדי לקבל בן זוג טוב כמוך ולחיות בזוגיות טובה שהיא גם מאוד מכילה ורגשית וגם יש בה ביטחון ויציבות

יש בנות בוגרות ורציניות שישמחו מאוד להשקיע בתהליך כדי לקבל מישהו עם לב טוב ורגיש כמוך

ואלה שלא, אז באמת פשוט הרווחת סינון, אני לפחות לא הייתי רוצה לחיות עם מישהי שמחכה לאביר על הסוס הלבן ולא מבינה שזוגיות זו עבודה

סליחה על השיעור כללי 🙈

מקווה ממש שבכלל הבנתי נכון את המצב והסיטואציה ואני לא מבלבל סתם במוח

בדיוק כמו שה"תפקיד" של "גברים" זה להשפיע ולהוביל וליזום

ככה גם ה"תפקיד" של "נשים" זה לקבל ולהכיל ולתת מצידן את המרחב הבטוח והחומל שיש בו מקום לטעויות אבל לא ממקום של ייאוש וזלזול אלא דווקא מתוך הערכה

אם צד אחד לא מוכן לקחת את ה"תפקיד" שלו אז שלא יצפה מהצד השני

כמובן שזה נכון ל2 הצדדים, וגם גברים צריכים לדעת ליזום ולהוביל מתוך המקום המקבל מהצד הנשי

לא זוכר אם ירדתי לפרטים אבל כן אמרתי שהרבה מההתנהגות שלי נבעה מהפחד לאבד אותה (מה שגרם להפך הגמור ). היא לא כל כך התייחסה לזה רק אמרה שהיא לא מרגישה יציבות.

אני ממש שמח במה שכתבת בתגובה השניה כי זאת היתה נקודה שמאוד ניסיתי להדגיש לה. סדר האירועים היה כזה: פגישה בשלישי, שבה רק בסוף היא העלתה את נושא ההובלה וכל זה, פגישה בחמישי ששם היא הרגישה שאין שינוי מצידי, קבענו במוצש הפסקה של שבוע ומפה לשם אחרי יומיים היא הודיעה שההפסקה נצחית...

אני אמרתי כל הזמן הזה שלפי דעתי זוגיות אמיתית זו עבודה משותפת. וכמו שמצופה ממני להוביל, מצופה ממנה לתת לי את המקום הזה ולכוון אותי מדי פעם במה שמפריע לה. ולא הגיוני שבמהלך כל הפגישה בחמישי זה לא יעלה כשזה מורגש מבחינתה, והיא תשדר עסקים כרגיל, ואז בטלפון לפני שבת תנחית את זה שהיא לא יודעת אם היא בכלל רוצה להמשיך... הרגשתי שזה היה קצת לא הוגן כלפי שאחרי פגישה אחת היא החליטה שזה לא בר שינוי ועבודה. אני מאוד מאוד רוצה ומוכן להיפתח ולהיות אני באמת, ולעבוד ואם צריך גם להשתנות (בגבולות הסביר) בשביל לבנות זוגיות פורחת. פשוט בקשר הזה הרגשתי שאני כל הזמן במבחן ושמצידה היא צריכה לסמן עוד וי על איזו תכונה בשביל שתוכל להרשות לעצמה להרגיש בנוח ולתת לי להיפתח בלי להרגיש שיבקרו אותי על מי שאני.

אני קורא עכשיו את התגובה שלך וקצת מתלבט מה אני חושב

בכל מקרה אם אתה מרגיש בקשר שאתה כל הזמן במבחן אז זה ממש לא מקום נכון להיות בו ונראלי שטוב שזה נגמר

למרות שברור לי שזה קשה לך שאתה מרגיש שלא נותנים לך הזדמנות ואתה נשאר לבד

אני לא יכול לדעת אם ההרגשה הזאת שאתה תמיד במבחן זה באמת משהו שהיא משדרת לך או שזה משהו אצלך

נראלי כדאי לנסות להתייעץ עם איש מקצוע לברר טיפה את הנקודה הזאת

או אם אתה פחות מתחבר לזאנר אז אפשר מישהו מבוגר / מישהו עם נסיון וחוכמת חיים שמכיר אותך במציאות

התייעצתי עם אנשים חכמים על הנקודה הזאת, והאמת שגם היא הודתה פעם שקשה לה בכללי לתת אמון באנשים ושהיא יודעת שהיא משדרת מבחן. אז נראה לי שהיה פה איזה שילוב של שני אלמנטים בעיתיים שהתחברו- הזמן שלוקח לה לתת אמון והקושי שלי בלהביא לידי ביטוי את הביטחון והמקום הנוח. לכן (אחרי הרבה זמן של התבוננות) אני גם לא חושב שזה באמת היה מתאים מהבחינה הזאת, אבל הדברים שהיא אמרה בסוף התנחלו לי חזק בלב, ולכן אני עדיין קצת במחשבות על אישיותי באופן כללי...

שאתה ככה מודע לעצמך

אתה באמת אלוף

ואל תחליש את עצמך

אתה תמשיך להתקדם ובסוף הנסיכה תגיע

שאתה בחור מקסים ופשוט יש נקודה אחת שאתה צריך להשתפר בה, נקודה שגם ככה חשובה לך לחיים.

צא לדרך.

הכל לטובה...! מה שהיה היה תסתכל קדימה. מי ששלך תגיע אליך בזמן הנכון. 

זה מאד קשה להיות רגיש, מזדהה, אבל אפשר לעבוד על זה ולפתח חוסן רגשי.

לגבי המשפט שאמרת שהיית מצליח בתור בחורה- זה לא נכון. גם בנות צריכות חוסן רגשי. כל אדם צריך. אחרת הוא נטרף כמו ספינה בים.

לדעתי אתה צריך להשתנות קודם כל בשביל עצמך. תשמע שיעורים מחזקים באמונה ושיעורים שמלמדים איך גבר צריך להתנהג עם אשתו, ותקבל על עצמך ליישם, בלי פילטרים וסננים. זה אפשרי. האנשים הכי חזקים הם אלה שיודעים לבטל את עצמם בשביל מה שצריך. אני חושבת שברגע שתגיע לאיזון בתכונת הרגישות אשתך כל כך תרוויח. מעבר לרווח שלך בחיים יציבים ובריאים.

זה לא אני אלא זו היא שאמרה לי שאם הייתי בחורה היא היתה שמחה ממש להיות חברה שלי...

דבר שני- תודה על התגובה

ש-ה' נטע בך ברחמים נפלאים ודיוק רב.

דעה של בחורה שהכירה אותך לזמן מועט, לא צריך לשנות לך כל כך הרבה.

אתה מי שאתה, ותשמח ותעלוז בזה.

אם אתה חושב שיש בדבריה דברי טעם, ובחשבון נפש נוקב ואמתי, אתה מגיע למסקנה להשתנות בצורה מסויימת, אז תנסה להשתנות. אבל שזה ינבע מתוכך לכבוד ה'.

ה' קורא הדורות מראש בורא קצות הארץ, הכין לך מקדם זיווג אמתי משורש נשמתך. תבטח רק ב-ה'!

"כששוכחים את הנשמה העצמית, כשמסיחים דעה מלהסתכל בתוכיות החיים הפנימיים של עצמו, הכל נעשה מעורבב ומסופק. והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל האלהים, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה ובטהרה... וזהו הרז של אורו של משיח, הופעת נשמת העולם, שבהאירו ישוב העולם לשורש ההויה, ואור ד' עליו יגלה. וממקור התשובה הגדולה הזאת ישאב האדם את חיי הקודש של התשובה באמתה."

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

לא פוסלים על זה, לפני פגישה.