מן הסתם גם לצוהר יש חומרים בנושא... (אם את לא מאלו שמבחינתם צוהר זה טאבו...).

ובסופו של דבר זה בעיקר עשה'י לך רב - תשאלו אותו הכל והוא יפסוק לכם נקודתית לגבי הסכם כזה או אחר. מבחינת עצם הרעיון אין ספק שהוא מבורך, לאור המצב העגום של בריונות גירושין (לכל צד שהוא, לא ניכנס עכשיו לקיטלוגים..). ואף פעם אדם/אישה לא יכולים להגיד "לי? לי זה בטוח לא יקרה וגם לא לבן/בת זוגי. אנחנו לא צריכים את זה".

וכמובן, שמקווים לעולם לא להגיע למצב שבו יצטרכו להשתמש בהסכם, ושהנישואין ייכונו לנצח, אבל בכל זאת חשוב לחתום על ההסכם. זה לא מעיד על רפיון בנישואין אלא להיפך!

הכתובה תופסת משפטית, אבל המשמעות שלה בתוך מקרה של גירושין לא כ"כ גדולה.

1. במקרה רגיל של גירושין, הוא נעשה בהסכמת שני הצדדים, וצריך להגיע להסכמות לפני כן, כולל בנושאים הממוניים.

2. בתוך הזכויות הממוניות בחלוקת הרכוש, שבאופן כללי מתייחסים לכל הרכוש כשייך לשני בני הזוג [בלי כ"כ להתחשב בשאלה מי היה המפרנס העיקרי], סכום הכתובה בד"כ פחות משמעותי.

אפשרי בעתיד.

גשר מעריב הוא לא כמו נישואין, אני מקווה שאתה מבין למה...

אז החשיבה המוקדמת על אופציית הגירושין תמיד הייתה קיימת, רק שכיום רואים שיש הרבה מקרים של סירובי גט ומנסים למצוא דרכים גם חוקיות וגם שיתאימו מבחינת ההלכה, כמובן, שיהיה ניתן מראש למנוע בעתיד דברים כאלו...

אני לא רואה בזה חלישות הדעת, להיפך - אם אתה מוכן לחתום על זה עם ארוסתך, זה מראה שאתה באמת דואג לה - אפילו במקרה שבו חלילה תרצו לפרק את החבילה.

אני חושבת שחשוב להלחם בעגינות, וזה יכול להוות פתרון.

ולמעשה אדם שמתגלה שכתובתו לא נכתבה כראוי (כמו מקרה שנחשפתי אליו בעבר) וכן אדם שאין לו כתובה - לא יכול להיות עם אישתו עד שיתקנו את זה.

כתובה זה בהחלט מבחינה הלכתית מחייב מאוד משפטית, הבעל מתחייב בו לסכום כסף רציני לאישה במקרה שיגרש אותה - אז כן, בהחלט כבר בזמן החתונה חושבים על אפשרות גירושין, גם בהלכה - אז לחזק את זה כיום באמצעים שהיום החוק מאפשר, וכמובן במקרה שמתאימים את זה שזה יהיה תקף גם הלכתית - אני חושב שזה בסדר גמור.

כי עניינה הוא דווקא "שלא יהיה קל בעיניו לגרשה".

שבמקרה שכבר החליטו להתגרש ושכבר יש חיוב מצד בית הדין לבעל לתת את הגט/לאישה לקבל את הגט -שאז, ורק אז, הצד המסרב יהיה נתון לסנקציות שבהסכם...

אם בית הדין יחליט למשל שהסיבות לבקשת מתן הגט הן לא מוצדקות ושיש עוד סיכוי לנישואים, וישלח את בני הזוג להתבוננות מחודשת - שום צד לא יוכל להפעיל את ההסכם, כי אין כאן בריונות גט מצד אף אחד/ת...

בכל מקרה ברור שאין הקבלה מלאה לכתובה - הרי הכתובה היא דבר שנדרש הלכתית וההסכם הזה וודאי שלא, אבל ההקבלה היא רעיונית, גם אם לא אחד לאחד.

מהכוונה לפוצץ את גשר מעריב רק כדי לפנותו, הכי מופתעים היו אנשי חברת ההנדסה הבלגית שהקימה את הגשר. דווקא התכנון המסויים לגשר זה מאפשר לפרקו בשלמותו במקרה הצורך, ולהעבירו למקום אחר. כך אפילו קרה עם גשר זהה, שהוקם פעם בבריסל והועבר בשלמותו לתאילנד - חצי עולם בערך.

איך אמר שרלוק הולמס לווטסון: טול קמצוץ טבק דוקטור, התכבד, והודה כי הובסת דווקא בדוגמא שהבאת...

לעצם העניין, הסכמי קדם נישואין לא החלו מההקשר הזה בכלל. כל ההתנצחות - לאו דווקא שלך, אבל אתה חוזר על טיעונים שלא שייכים לעניין מקור הרעיון - היא לא רלוונטית. הסכמי קדם-נישואין נובעים במקור מהצורך להפריד בין נישואין לבין ממון. מדובר על בירורים משפטיים. אם רופא מומחה בעל וותק של עשרים וחמש שנים (עתודאי רפואה שהתקדם לבכיר בבית חולים...) נושא אחות שהוא הכיר - לא סביר שהוא יסכים לתחולה אוטומטית של החוק שקובע שמיידית חצי מרכושו שלה. לכן עורכים הסכם קדם-נישואין (pre-marital או prenup/prenuptial בשפה המשפטית האנגלית, שלא היה מזיק שאנשים כאן יכירו בטרם הם מפגינים את מומחיותם כי רבה).
אבל ברור לכולי עלמא שכאשר עתודאי לרפואה שטרם סיים אפילו את הדוקטורט נושא לו סייעת מבית החולים שפגש בה, לא סביר שייחתם ביניהם שום הסכם (ומן הסתם שתי המשפחות לא מביאות לילדיהן נדוניה רבה, שאחרת לא סביר שאלו היו המקצועות בהם בוחרים השניים...). יתרה מזו, אם כבוד הדוקטור בבוא היום אחרי שלושים שנות נישואין, במהלכם אשתו לא התקדמה רבות בקריירה, ימצא לו גברת צעירה במסדרונות המוסד הרפואי, ויחשוב שהוא צריך דווקא לחזר אחריה (מעשים שהיו למכביר), אז נא יתכבד ויחלוק עם מי שאיפשרה לו את התקדמותו במהלך השנים, טיפלה בביתם ובילדיהם. אם אינני טועה אפילו היו מספר מקרים שהסכמי קדם-נישואין "נדרסו" בפסקי דין של בתי משפט למשפחה בתביעות גירושין, כשנקבע שאין הם יכולים לשקף את הצדק הכלכלי.
אני לא חושב שהטיעון שאתה מביא נגד יכול בשום צורה לשכנע. אתה מציע לאנשים לחיות באשליה שהכל יהיה בסדר בחיים. אני הייתי מציע לאנשים ללמוד מניסיון. הסכם קדם-נישואין מוריד הרבה מהחשש מה יקרה במקרה פירוד. אני אישית בספק אם עדיין כדאי הדבר, בפרט לאור הבעייתיות הרבה ההלכתית בעצם מצבי הפירוד למיניהם (הלוא בתי הדין הרבניים, והדיינים, כלל אינם מציגים עמדה אחידה בשאלת תקפות פירוד וגיטין). אבל אין שום ספק שבמקרים בהם הממון הוא חלק מרכזי, הסכם כזה ייחתם בכל מקרה.
ורק נקודה לסיום: כן, אני מבין את הטיעון הרגשי. שלפיו כל הרוחניות שבנישואין, כל הקדושה, כל ההילה והסגולה וכדומה, נפגמים מה"חילון" הנורא והטכני והפמיניסטי הזה, וכל שם תואר אחר שזה יקבל. אבל אני פשוט לא חושב שזה באמת רלוונטי. מדובר על חיי המעשה לכל דבר ועניין. בחיים אלו קמים ועושים דברים, ומכאן גם נובע המשפט. האם מישהו באמת ובתמים מאמין שמעל בתי הדין הרבניים בישראל מרחפים מלאכים שמשוררים ואומרים "קדוש, קדוש, קדוש", בניגוד לאיזה דמונים נוראיים שמרחפים מעל כל בית משפט במערכת שמנהל משרד המשפטים? אני לא חושב שככה אפשר להתנהל.

1. ההתנהלות במהלך חיי הנישואין.

כאן מופיע בכתובה התחייבויות של הבעל כלפי אשתו (אפלח ואוקיר וכו').

יש כאן מקום לסיכומים בע"פ/ תיאום ציפיות.

נניח, בענייני עבודה, האם האישה מוכנה שבעלה ילמד בכולל. [למשל, סיכום אפשרי, שכך עוד היא מסוגלת לפרנס הוא ילמד, אבל שיהיה לו ברור שבמצבים מסויימים הוא נדרש לצאת לעבוד],

חלוקת מטלות הבית וכו'.

נראה לי שבד"כ אין כל כך מקום לסיכומים בכתב, כי בלאו הכי לא שייך כ"כ לאכוף אותם. [נניח, להוציא צו בית משפט שהאישה תחליף לתינוק טיטול..], ועדיף לבנות על האימון.

2. הסכמים למקרה של גירושין, שנועדו בעיקר לזרז את ההליך, ולמנוע מצב של מסורבות גט וכדו'. ולגביהן יש שאלות אחרות -

א. נידון הלכתי של גט מעושה [תלוי כנראה מאוד באופן שההסכם נעשה, וגם יש מחלוקות ועוד]. 

ב. המצבים הקשים אותם הוא מונע.

ג. האם הוא מעודד גירושין במקרים שבהם הם לא נצרכים.

ד. האם הוא גורם להסדרי הגירושין [כספיים, משמורת ילדים וכו'], להיות הוגנים יותר, או להפך.

3. סכום הכתובה, שנועד קודם כל לכך שלא יהיה קל בעיני הבעל לגרש את אשתו, אבל כנראה גם לדאוג למצבה הכלכלי במקרה של גירושין/התאלמנות.

בעניי זה דבר ממש חשוב וצריך להתחיל להכניס אותו לנורמה....

לדעתי, לא טוב שמתחתנים - וכבר "מתכננים" מה יעשו במדויק אם יתגרשו ח"ו... 

זה מכניס בראש איזשהו "ארעיות" על הנישואין. כאילו מיקל בערכם ומשמעותם. כאילו כל הזמן על-הפרק יש האופציה לשעת הצורך..  וממילא יסוד לא בריא בנישואין - כי כל מה ששייך לחיי הנישואין באופן ייחודי, הוא באמת דווקא מתוך תחושה מוחלטת של איש ואשתו. אחרת זה לא שייך.

צריך להתחתן בגישה שזו מציאות-גמורה, נהיים משפחה. זהו.

אכן, יש אופציה כזו בלית ברירה, אך היא צריכה להישאר בלית-ברירה, ורק אם זה חלילה מגיע.

אמנם, יש האומרים שגם בכתובה הרי יש הצהרה על "סכום" (שזה לאו דווקא לגירושין, אלא גם להתאלמנות חלילה. ועפ"י רוב הוא יותר ל"תפארת המליצה") - אבל זה כלל לא דומה.  מלבד מה ששם לא מוזכר מפורש שזה עבור זה, בניגוד ל"הסכם", ומלבד ששם זה כבר חלק מה"טקס" ולא כמו התחדשות ענין כמדובר - 

הרי ששם המגמה הפוכה: שלא תהא קלה בעיניו לגרשה.  וכל "הסכם" מהסוג המדובר כיום הוא ההיפך: כאילו בגלל שלצערנו יש מקרים כאלו יותר מבעבר, אז שלא יהיה מסובך... נו..

לכן ענ"ד כפי שכתבתי.

אני לא חושבת שזה כדי שיהיה קל כמו שזה יהיה צודק.

כי אח"כ לא עלינו יש הרבה משחקים של מי שיש  לו יותר כסף לשכור עו"ד יותר טוב אז הוא גם זוכה בתנאים יותר טובים... נעשה הרבה פעמים חוסר צדק משווע! והסכם כזה מונע חלוקה לא הוגנת שיכולה להיגרם אח"כ כי כבר אף אחד מהצדדים לא "בדעה צלולה..." 

אני לא חושבת שהסכם כזה יגרום לו לגרש אותה יותר בקלות. דווקא בגלל שזה מקבל צד מעשי אז זה יותר מרתיע. הרבה זוגות מתחילים הליכים ואז קולטים פתאום שמדובר "על אמת" כשמתחילים לדבר טכנית ולוקחים צעד אחורה....

ניתן ליצור הסכם שכזה שהוא יהיה גם כשר הלכתית - ואז נשארת רק השאלה ה"מוסרית" האם זה ראוי כבר בהתחלה לחשוב על ה"סוף", ועל כך שזה לכאורה "יעזור לקלות יתר" בפירוק הנישואים - אז כן, היתרונות של ההסכם במקרה הזה יהיו לעין ערוך יותר מאשר החסרונות.

בטח כאשר הטענה לא נכונה במלואה - תוקפו של ההסכם נכנס ר-ק מרגע שבית הדין בעצמו מחליט באופן מוחלט שיש לתת גט - בני הזוג לא יכולים לחייב את בית הדין להחליט זאת, וההסכם לא יהיה תקף עד שבית הדין לא יקבע שיש לתת גט. וברגע שבית הדין קבע שיש לתת גט, זה כנראה לאחר שהבין שאפסו הסיכויים לשקם את הנישואים, ואז, כן, בהחלט, יש עניין לעצור בריונות גט.

רק לפני יומיים נחשפתי בתוכנית רדיו לסיפור מצמרר של עגונת גט שבעלה עיגן אותה במשך כ-5 שנים, כאשר ברח מסביב לעולם, עד שבעזרת סיוע של עורך דין ממולח, ובסיוע רשתות הביון האמריקניות והאירופאיות ("בזכות" כך שהאיש גם פשע מבחינתן, בדברים אחרים) - הצליחו לתפוס את הבעל, עד שבסוף נתן את הגט.

צריך למצוא כל דרך הלכתית כשרה על מנת למנוע מצבים שבהם צד אחד סוחט ללא הרף את הצד השני, כספית ורגשית, ועד שהצד השני לא נכנע לו, מסרב לתת/לקבל את הגט (כן, כיום יש גם מסורבות גט וגם מסורבי גט, גם אם במידה פחותה, כיוון שבפועל גם לא ניתן לכפות קבלת גט, אז גם האישה יכולה לסחוט את הבעל)

.

(איך קוראים לו, מי ניסח אותו).

שתוקפו נכנס רק מרגע שבית הדין בעצמו מחליט באופן מוחלט שיש לתת גט?

מהמעט שקראתי את הדיונים בנושא, זה לא נשמע שההסכמים הנפוצים הם כאלה. 

אך איני יודע האם קיים בכלל הסכם כזה או לא.

מלבד מה ש"הסכם" כזה, הוא בצורה של חלוקה "הוגנת" מראש של מה שיהיה, ואינו חיוב רק על צד אחד - ולכן רק הופך את הענין ל"בלתי מבהיל" כמו הלא-נודע שבלי זה; ואם כן - מיקל על המחשבה שאפשר, כביכול -

אבל העיקר כמו שכתבתי, עצם הענין. הנה, את עצמך אומרת: "אח"כ ל"ע, יש הרבה משחקים" וכו'..  כלומר: בלי משים, כבר את גם-כן מתייחסת אל הגירושין כאיזה"אחר-כך".. זה גרוע מאד. אנשים צריכים להתחתן מתוך קשר ורצון ואחריות, בהבנה שהם נהיים ממש משפחה, ובלי "אופציה" של גירושין. אחרת, גם כל הנהגתם בתוך הנישואין, עלול להיות בה צד של "הפקרות" מנטלית. לא לגמרי לראות שהכל מתחיל מתוך שהם איש-ואשתו, אלא קצת "משחק". יש בכך צד מאד גרוע.

זוגות שלקוחים צעד-אחורה, זה בדרך כלל לא בגלל שרואים שזה יעלה כסף.. אלא בגלל עצם הענין. אם הכל "בקלות" יחסית, זה לא יוסיף משהו ל"צעד אחורה".

שלא לדבר על כך, שעיקר הבעיות, דומני, אינן בגלל "חלוקת רכוש", זה יחסית קל, אלא בגלל החזקת-ילדים, וממילא האם צריך "מזונות", ואלו דברים שאי אפשר להסכים עליהם מראש, כי לא יכולים לדעת מראש מה יהיו היכולות של האנשים.

ומי שחושב שבמציאות כזו, יחדלו מריבות מן הארץ, אצל אנשים שעושים מריבות - זו מן הסתם אשליה. יתחילו לדון למה "נסיבות השתנו" - ו"סירובים" (שזה לא דבר מצוי כ"כ מצד האמת, יחסית), יוכלו להיות גם אז. הקיצור, תועלת מרובה לאו-דווקא. אבל הנזק מעצם זה שזוג צעיר שעומד להתחתן, כבר "מביא בחשבון", בהסכם מפורט, שיתגרש, וזה בראש באיזשהו מקום - זה בעיני נורא ואיום. ממש הריסת היסוד.

זה להתעלם מהמכלול. - לקראת נישואין וזוגיות

מה שאתה כותב הוא, לדעתי, ההתעלמות מהמכלול..

א. זה שההוא רוצה ש"זה ייהפך לנורמה" - ברור שדברים כאלו לא קורים בבת-אחת, זה אומר שאלו שבינתיים, לזמן רב למדי, אמורים "להישכב על הגדר" ולהזיק לעצמם ע"י הייחודיות הזו החדשה, של הבאה-בחשבון מפורטת של אופציה כזו מראש.

ב. גם מעבר לכך, כמו שכתבתי - זה לא יוכל להיות משהו כמו ה"נוסח הכללי" של כתובה, כי אמור להיות מוזכר שם מפורש פרטים למקרה כזה, ודיונים כאלו טרום נישואין אינם בריאים - הן לתפיסת מציאות הנישואין, הן לנישואין עצמם וקדושתם, לדעתי.

מלבד מה שזה לא-דווקא ימנע עיגון, במקרים הקיצוניים שהוא קורה (שהם אכן מיעוט קיצוני). מי שירצה להתעקש ש"השתנו הנתונים" ולכן אינו מסכים.. יעשה זאת גם ככה. ואם מדובר חלילה על הסכם ש"מפקיע קידושין" למפרע, כבר אמרתי - חס ושלום להסכים מראש שיתכן מצב שהכל יתברר כזנות-בעלמא.

וכנ"ל - ממילא על עיקר הדברים שמקשים במקרים כאלו, אי אפשר להסכים מראש, "ביצה שלא נולדה".

אם כבר, הדרך היא כמו שאמרה "כמו צמח בר", להתחתן עם אדם הגון ממש. אז קודם כל בעז"ה לא יגיעו לכך - ואם חלילה מישהו יגיע, בן אדם שיש מולו בן אדם גם-כן, יישאר הגון בכל מצב.

ואולי עדיף שמחפשי הרעיונות איך להקל במצבים קשים, יחתרו יותר לחיוב-בוררות טרם דיון במקרים כאלו ל"ע. בד"כ כשאנשים דנים ללא שזה מחייב אותם אם לא ילך, יכולים להגיע לפתרונות מוסכמים. המציאות דומני - לפחות ממה שמתפרסם - מראה שרוב הבעיות הקשות, לא נפתרו ע"י סנקציות, אלא ע"י הסכמות. כך פועל היום הרב לאו שליט"א.

אכן את זה כבר אמרת.  אבל אני הסברתי מדויק למה אני חושב שזה מזיק.

וגם לגבי הנזק וגם לגבי ה"לא מועיל", העובדה היא שדומני הרוב הגדול של מורי ההוראה המובהקים אינו בעד זה.

http://www.yeshiva.org.il/Midrash/8220#2b

(אני מביא חומר, לא נוקט עמדה).

עם דגש על ההלכתי והענייני

התכוונתי להסכם קדם נישואין כמו של צוהר שנועד למנוע מקרים של עגונות. (הסכמאהבה)

אתה מתכוין ל"הסכם" לא על מה יהיה אם חלילה יתגרשו, מבחינה ממונית וכד' - 

אלא על כזה ש"יפקיע למפרע" נישואין?!

חס ושלום!!

בשביל מיעוט זניח שמעגן ל"ע - 

לתת מראש אופציה לזוגות כשרים, שאם חלילה יקרה כך - אז יתברר למפרע שהכל היה זנות?!  חס ושלום.

ועוד להתחיל כך חיי נישואין?....

לפעמים יש "פתרונות", שההרס שלהם - מוסרית וערכית - הוא כ"כ נורא, ומשליך על כל המשג בכללותו, עד שאין הצר שווה בנזק שיכול לעיתים להיגרם בגלל דברים מצערים.  יש כלים אחרים להילחם בכך.

ההסכם הזה לא נועד למנוע גירושין (יש סוברים שהוא אף מעודד ומקל לבתגרש)

אלא למנוע עגינות

או כמו שהיא אמרה

"ואם מגיעים- מסתדרים"

מי שמקדם את הסכמי קדם נישואין רוצה שזה יפוך לנורמה.

ולכן גם אם את התחתנת עם הבן אדם הכי מושלם בעולם שבחיים לא יעגן אותך יש אחרים ושיווצר מצב בו הנורמה החרבתיעת תהיה לחתום על הסכם קדם נישואין אנשים יחתמו, ואם הם יתעקשו לא לחתום זה יתן לאשה רעיון לחשיבה מחדש על הנישואין.

בקשר למידות טובות, באופן תיאורטי, את צודקת.

אבל בפועל, הרי גם אותם גברים מתעללים ומעגנים התחתנו, והיתה חתונה שמחה וכולם חשבו שיחיו באושר ועושר וכו'.

(סליחה, שמעתי רק על גברים מעגנים, מלבד שני סיפורים על נשים שבשניהם הבעל איכשהו נחלץ. אחד עם מאה רבנים, השני לא זוכרת).

הגברים הבעייתיים הם בדרך כלל גם כאלה שמטעים. לפני החתונה הם נפת  צופים. אחר כך בהדרגה מתגלות הבעיות. נכון שיש אנשים עם חדות אבחנה שהיו שמים לב ולא מתחתנים איתם, אבל מה לעשות שבנות טובות רבות נופלות בזה.

כך שאי אפשר לבנות על יכולת הבחירה המושכלת של הבנות.

בקשר לזה ש"מתכננים" את הפרידה בחתונה, אני לא מסכימה. כל ההבדל הוא שלכתובה אנחנו רגילים ולזה לא. ולכן מי שתומך בזה מנסה לגרום לזה שזה יהפוך לסטנדרט וממילא לא ידרוש מחשבה מיוחדת. כמו הכתובה.

הדבר השלישי, שזה לא מוסכם הלכתית, אכן מונע את ההפצה של זה בינתיים.

מקווה שבעז"ה יימצא לזה פיתרון בקרוב.

ושייתנו לבתי הדין הרבניים את כל הכלים שאפשר.

ושיהיו רק דיינים רחמנים שמשתדלים לזרז הליכים וכו'.. במהרה בימינו אמן.

שלא תדעי מקרוב. שמעתי סיפורים נוראים. ודווקא לנשים, שאצלן עניין הזמן הוא יותר קריטי בגלל השעון הבילוגי, זה הרבה יותר בעייתי מאשר הפוך. ומכירה מקרוב כאלה בעייתיים, שבינתיים האישה עוד לא חושבת על גירושין, אבל כנראה ביום מן הימים כשהיא תישבר היא תכנס גם למצב הזה.

לכל היותר הם יכולים להטיל סנקציות כלכליות עלהצד שמנסה לעגן את משנהו. בפועל ורך דין מיומן עשוי לעזור ללקוח שלו לעגן את הצד השני בלי שהלקוח ישא בסנקציות הכלכליות הללו. ברוב המקרים המרויחים העיקריים מעיגון בני הזוג הם עורכי השין של הצדדים ולכן הם אלו שגורמים למרבית מקרי העיגון.

ומה שאת מציעה, זה הרס לרוב לדעתי, בשביל מקרים כאלו, שגם אותם ניתן לפתור בדרכים אחרות.

ובעיות יש בעולם בכל מיני תחומים - אוי למי שיקלקל טוב מרובה בגלל "בעיות" שלצערנו יכולות להיות, וצריך אכן מאמץ לפותרן, לא ע"ח אחרים. ואני כן מכיר מקרים.

על שאר הדברים, ענתה "כמו צמח" יפה ונכון ומדויק.

דיינים הם "רחמנים" גם היום - ורחמנות אינה דבר פופוליסטי. לא תמיד היא "לזרז הליכים". הכל לפי הענין. נישואין זה לא משחק.

גירושין, אם היו - לא היו יפים כל כך...

מה לעשות שגם זוגות דתיים/חרדיים מתגרשים (ובטוחני שהם לא חשבו בעת הנישואין שבן/בת הזוג לא ירא שמיים/בעל לב טוב..) - ואנחנו רואים שיש מקרי עגינות וסירובי גט שנמשכים על פני שנים.

לאחרונה פורסם בתקשורת מקרה שבו אישה שעוגנה במשך עשרות שנים שוחררה סוף סוף מהבעל האכזר, בעזרת מחלקת העגונות בבית הדין הרבני הגדול בירושלים (שימי לב - מחלקה שלמה לצורך טיפול בבעיה הזאת! מה שמראה שזה בעיה מקיפה שקיימת בכלל שכבות הציבור ולא רק אצל דתיים/חילוניים/חרדים/ליטאים...)

אם יהיה הסכם תקף מבחינה הלכתית, ושיהיה תלוי ראשית כל בהחלטה של בית הדין שצריך לתת גט (וכך זה לא "יעודד גירושין" - בית הדין הוא זה שמחליט אם צריך לתת גט, ועד שהוא לא מחליט זאת ההסכם לא יתחיל לדפוק שעון...)

שניהם מהרב פנחס שפירא. מצו"ב קישורים.

http://din.org.il/2014/11/24/%D7%94%D7%A1%D7%9B%D7%9D-%D7%9C%D7%9B%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%94%D7%93%D7%93%D7%99

http://www.yeshiva.org.il/midrash/29237

ל"גאוה - לנו זה לא יקרה". אבל צריך להשתדל שלא יקרה. אחת ההשתדלויות, זה לא להפוך את הענין מראש למשהו "סביר"..

מה שמוזכר בתורה, הדבר שצוטט - הוא כי הנושא שם הוא הלכות גירושין, אז צריך להקדים שהוא נשא אותה. הרי גם כתוב, "כי יקח.. נקי יהיה לביתו".. כל דבר והקשרו (אגב, על ההקשר שציטטת, דווקא כתוב: כי מצא בה ערוות דבר, ולומדים מזה שאין לגרש סתם-כך..).

נכון שאצלנו אין "נישואין קתוליים" ב"ה, ויש הבחירה מרצון. אבל יש קודם כל הקביעות של הנישואין, שעל גביהם באה ההתחדשות. ולא "בחינת התאהבות" כל פעם, כאילו זו איזו "ברירת מחדל".

נכון שלעיתים יש בעיות. לא פותרים בעיה ע"י יצירת בעיה ציבורית, רחבה יותר וקשה יותר. שיהיה טוב לכולם...

http://asif.co.il/?wpfb_s=%D7%94%D7%A1%D7%9B%D7%9E%D7%99_%D7%A7%D7%93%D7%9D_%D7%A0%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%99%D7%9F&page_id=745

(כמעט כולם מכתב העת צהר, שבגדול נראה לי שהתנועה הזו שייכת לצד התומך, אבל כתב העת פרסם גם מאמרים מתנגדים)

לי זה נשמע דבר חשוב מאוד וכשזה יקרה אני אתיעץ עם הרב שלי לגבי העניין.

בקצרה, נגיד שהבעיה העיקרית שאיתה צריך להתמודד היא שהגט לא יהיה "גט מעושה". את הבעיה הזאת ניתן לעקוף בדרכים שונות (כגון - שה"קנס" הכספי יהיה קנס קבוע שיוטל על כל צד שמעכב את מתן הגט, בצורה הלכתית שגורמת לכך שבפועל זה לא יהיה גט מעושה אם זה יינתן...)

ישנן עוד בעיות אחרות - אבל בפועל כיום לאחר שהרעיון הזה התגלגל רבות בקרב בתי המדרשות, אנחנו ראים יותר ויותר הסכמים מסוגים שונים שמוסכמים גם על רבנים גדולים ומשמעותיים - וברור שאם ירצו, יוכלו פוסקים גדולים ומשמעותיים להתכנס ולקבוע בהתייעצות הלכתית מהו הנוסח הטוב ביותר שיהיה בסדר גם מבחינה הלכתית.

כיום, זה בעיקר נתון לשיקול הדעת של הרבנים המשיאים, אם ההסכם הזה מקובל עליהם או לא - אם לא יהיה מקובל עליהם ויחשבו שהוא פסול הלכתית, הרבנים פשוט לא יסכימו להשיא זוג שחותם על ההסכם הזה... (וגם הרבנים שמגרשים, לגרש זוג שכזה..אבל זה כבר הצד השני של הסקאלה).

מעניין האם הרבנות הראשית מקיימת דיונים בנושא ואם כן, מתי תכריז על גילוי דעתה בעניין. 

כשאני אתחתן אני אדבר עם הרב שלי ויבדוק את הסוגייא.

זה לא בראש מעייני כרגע..

תהיה בריא, די"מ. בעז"ה בקרוב במהרה בימינו!!! .

קוראים לה מסכת כתובות.

חז"ל קבעו מערכת הסכמית מחייבת ליחסי הממון בין בני הזוג, וקיבעו אותם בחוזה כתוב הקרוי במקורות כתובה.

הכתובה המופיעה במקורותינו כללה פרטים רבים מחיי היום יום והמקרים המיוחדים של משפחות בעם ישראל בתקופות היסטוריות, אך בגלל השיטה הלכתית שלא מבטלים תקנות שתיקנו הקדמונים הכתובה קפאה בזמן ולא עודכנה בעקבות ההתפתחויות הכלכליות בנות זמנינו.

החוק הישראלי קבע מערכת הסכמית הסותרת לחלוטין את התפיסה ההלכתית ולפיו הרכוש שנצבר ע"י בני הזוג במהלך חיי הנישואים מתחלק חצי חצי ביניהם במקרה גירושים או מוות וזאת בניגוד לקביעה ההלכתית שהכל שייך לבעל חוץ ממה שהאשה הביאה עימה מלפני הנישואים, ירשה או קיבלה במתנה שאין לבעל רשות בה במהלך חיי הנישואים וחוץ מהסכומים שהוסכם עלייהם בכתובה שינתנו לאשה במקרה של גירושים או מות הבעל.

כלומר לפי הההלכה הזכויות של האשה קבועות לכל אורך חיי הנישואים ונגזרות הסכם קדם הנישואים ולפי החוק הזכויות שלה נגזרות מצבירת הרכוש המשפחתי במהלך החיים המשותפים.

המציאות לרוב היא שכאשר הגירושים/מוות מתרחשים לאחר תקופה קצרה או במשפחות מצוקה הזכויות בכתובה בדרך כלל גבוהות יותר מאלו הנקבעות על פי החוק בישראל ויאלו במשפחות עשירות או במשפחות במעמד הביניים לאחר תקופת נישואים ארוכה זכויות האשה לפי החוק הישראלי גבוהות יותר.

בתי הדין הרבניים נוטים בדרך כלל לתת לאשה את הסכום הגבוה יותר מבין שתי מערכות החוקים כשהנימוק לכך הוא שמבחינה הלכתית הבעל מחויב לתת לאשה לפחות את מה שהתחייב לה בכתובה ואם הסכום לפי החוק גבוה יותר, אזי הוא מחויב לכך מפני דינא דמלכותא דינא ומפני יראת הבג"ץ של הדיינים.

לדעתי, כאשר מתעורר הרצון או הצורך לכתוב הסכם קדם נישואים מיוחד, וזה מצוי בעיקר במקרה של נישואים שניים, מן הראוי להוסיף את תנאי ההסכם בתוך הכתובה ולא בהסכם קדם נישואים הנחתם אצל עו"ד וזאת לאר איושר של רב שההסכמות בין הצדדים אינן סותרות את כללי הבסיס שנקבעו בהלכה אך לצערנו רוב רשמי הנישואים לא יסכימו לכך וגם בתי הדין ובתי המשפט העוסקים בחלוקת הרכוש במקרה של גירושים יתייחסו יותר ברצינות להסכם ממון חתום אצל עו"ד מאשר לתוספות המופיעות בכתובה.

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

גם על זה שאתה 'מחזיק' אותה, וגם על החרדה שהייתה לך בתוך הקשר.

אחרי שתעשה אותה

אתה תראה פלאים. מבטיח.

ואיך עושים עבודה רגשית? 

אחר כך יש לי עוד כמה כיוונים. אבל אני לא מכיר אותך מספיק בשביל לענות לעומק. בגדול זה אומר יותר ביטחון עצמי ויותר תשובות של פורום רגישים (גם שם קיבלת ממני תשובה אבל קצת אחרת).

במישהי כזאת או אחרת.

היא לא אהבה את זה, מי אמר שהיא מייצגת את כל הבנות?

כולם מיואשים ושבורים, אך זאת אשליה.. אל תחשוב שזה אישי שלך

בודאי שיש לכאב שלך מקום.

זה לא נעים וחשוב להרגיש את הכאב של הציפייה שהתנפצה.

זה חתיחת משבר, בחורה שאומרת לא, שמסבירה למה לא.

אני אישית לא ממליץ לך לקחת איתך את הפרשנות שלה. 

מה ששלה שלה. מה ששלך שלך.

מקדיש לך את שורות השיר -

"זה ניראה לך אבוד
ושאין לך סיכוי
שאותה אהבה
תבוא לך בשינוי

וביטוי שימו לב
מה אפשר להגיד
ומי יודע מה צופן העתיד
מי?"

אלא רק אחת

והאחת שלך תתחבר לאופי שלך..

ברור שזה מאכזב ממש. אבל אל תסיק מזה מסקנות מייאשות עליך 

זה פשוט נשמע כמו צורך נשי בסיסי לא איזו גחמה של מישהי ספציפית

זה אומר שזה נכון ומדוייק במאה אחוז?

סטריאוטיפ לעיתים מרגיש נכון, אבל הרבה פעמים הוא ממש לא מדוייק וגם לא נכון.

אבל בשורש הדברים אמיתיים, גבר ואישה זה לא אותו יצור...

אתה חושב שיש כזה דבר (לא מבחינה חיצונית מי נראה יותר דומיננטי אלא מבחינה פנימית מי מוביל את הבית) זוגות שהפוכים בהקשר הזה?

לצערינו העולם הזה עדיין לא טהור.. ואנשים טובים כמוך פעמים רבות נופלים בין הכיסאות ולא זוכים להערכה הראויה. אהבה אכפתיות ורגישות אלו תכונות טובות שלא נמצאות אצל כל אחד!

אך במציאות הזו, נשים מעדיפות ונמשכות דווקא לגבר חזק ומוביל יותר מאשר גבר אכפתי שרוצה בטובתן.. יש לזה סיבות פסיכולוגיות שמקורן מהגו'נגל והטבע החייתי.

מהסיבה הזאת ישנם נשים שמתאהבות דווקא בגברים רעילים ואפילו פושעים, שלא סופרים אותן ויחליפו אותם כמו גרביים...

לא משנה כמה התקדמנו ומעמד האישה כיום מכובד מאי פעם, נשים עדיין מחפשות ביטחון מגבר.

וגם אתה כאדם טוב ואימפתי, יכול לנסות להשתפר בתחום הזה. מתוך הבנה שזו הטובה הגדולה שאתה יכול לתת  לאישתך העתידית בעז''ה שתאהב ותעריך אותך!

לכן בתחילת קשר מומלץ לבוא, על אף כל החששות, והרצון הטוב לשיחה חופשית ורגישה, דווקא להיות יותר מאופק ויציב. לא לשדר נלהבות או התעניינות גבוהה מדי. לאחר שהאישה תראה את יכולותיך, לנהל קשר ושיחה, היא גם תרצה לראות את הצדדים הפנימיים שלך יחד עם החששות והקשיים.

מצרף סרטון שלמדתי ממנו הרבה, ובכללי ירון ויסברג הוא אלוף בתחום. ממליץ לכולם בחום!😉

הסינון חוסם לי את הסרטון (אימוג'י תוהה)

היהודי הזה מעביר תוכן עם יראת שמיים?

קודם כל רק רוצה לשתף שגם אני בחור רגיש, כלפי חוץ זה לא נראה ככה בכלל בכלל בכלל, אבל בפנים אני ובעיקר הקרובים אליי יודעים את זה, כשהייתי קטן הרגשתי את התחושות האלו של "אני לא מספיק גבר" היום אני יודע שזאת אחת התכונות החזקות שלי, אני יודע לזהות אנשים וסיטואציות, ממש להבין מה הם מרגישים ולמה וגם מה להגיד או לא להגיד. וגם בפגישות וקשרים זה משהו שלא רק עוזר לי, אלא ממש מוביל אותי בקשר, אתה יותר מכיל יותר יודע איך לגשת מה לדבר ואם בכלל צריך לדבר או פשוט לשתוק ולהקשיב, וזאת תכונה שלהרבה מאוד גברים פשוט אין, שמעתי כמה פעמים מנשים שיש לי אינטילגנציה רגשית מאוד גבוהה ושהן אהבו את זה מאוד, אני מאמין שאני ואתה דומים בזה.

עוד עניין, ככה השם ברא אותך, והוא לא עושה טעויות, שמעתי מרב מאוד חשוב, שמה זה "חנוך לנער על פי דרכו" ? מה הכוונה?

אז הוא פירש בצורה כל כך פשוטה ומדהימה, נניח פלוני קיבל ילד עם תכונות של אסרטיביות מנהיגות וכו שבילדות אצלו באות לידי ביטוי בחוסר שקט הוא כל הזמן קופץ רק משתולל כי יש בו תכונה שהשם טבע בו להנהיג ולהוביל והוא כרגע ילד, אין לו מושג מה לעשות עם הצורך הפנימי הזה אז הוא מתפרץ החוצה בצורה כזאת, ואם אנחנו בתור הורים נבוא ונרגיל אותו לשבת ולשתוק ולא לקפוץ ותפסיק לזוז כל שניה ושב בשקט וכו וכו, נעלה לשמים אחרי 120 והשם ידון אותנו על זה, "מה עשיתם לבן שלי? נתתי לו תכונות מנהיגות כי התיקון שלו בגלגול הזה היה להוביל אנשים, להוביל מיזמים, להוביל פרויקטים, להוביל דברים, להזיז אנשים לא משנה מה, היה לו ייעוד מסוים שהחינוך הקלוקל שלכם הרס את התכונות שהיו צריכות להביא אותו לייעוד שלו".

וכן לגבי ילד רגיש, הורים שינסו לעשות ממנו גבר גבר, ואסרטיבי וכו, זה לא שייך, הילד הזה יש לו ייעוד ספציפי שבגללו הוא נולד עם תכונה חזקה של רגישות, הוא צריך לטפל באנשים, לעזור לאנשים על ידי זה שהוא מרגיש אותם ומבין אותם ואתם בתור הורים הרסתם אותו וכל הנשמות שהיו צריכות בגלגול הזה להיעזר בו ולעבור דרכו לא קיבלו את העזרה שלהם רק כי חשבתם שאתם יודעים יותר טוב מבורא עולם וניסיתם לשנות את התכונות אופי של הילד.

ובנימה אופטימית זו דוד, היא הפסידה קצת הרבה. וכנראה שבאמת זה לא נכון לה, אבל זה לא אומר שאין מישהי בחוץ שזה הכי נכון לה בעולם וצמאה לזה, ואל תתייאש מזה שהיא אמרה שאתה מה שהיא מחפשת אבל החליטה לסיים בכל זאת, אחדש לך, אתה לא מה שהיא מחפשת. והיא לא מה שאתה מחפש.

מה שאני מנסה להגיד זה שתקבל את זה שזה מי שאתה, כי ככה השם החליט והוא לא עושה טעויות, מי יודע מי צריך להנות מהתכונות שלך אולי הילדים העתידיים שלך, אולי אשתך, אולי קודם כל אתה בעצמך, וגם נראה לי שכשתהיה מי שאתה ותרשה לעצמך להיות עם האופי שלך בלי להלקות את עצמך זה יעשה רק טוב.

תחייך אח שלי השם איתך (:

ריגשת ועודדת אותי מאוד

יש בנות עם יותר חכמת לב שיצליחו להבין שגבר רגיש זה מתנה.

אחרי מעל עשרים שנות נישואין לגבר רגיש, שידעתי כמה זה טוב, אבל זה היה נראה פחות מגניב בהתחלה, והיום החברות אפילו קצת מקנאות בי.

הקליפה של המאצ'ו נחמדה בהתחלה. אחכ קצת יותר קשה לחיות חיים של נישואים ומשפחה, על שלל קשייהם עם מישהו שקשה לדבר איתו והוא לא מבין למה את מתרגשת מזה.

"בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה"

דיברת איתה על זה?

פתחתי את כל נושא הרגישות והיא אכן הגיבה כפי שחששתי...

דיברת איתה על הפחד לאכזב ספיצפית? או בכללי על הרגישות?

היא כאילו לא התייחסה לזה שאתה מפחד לאכזב אותה?

רק אמרה שהיא מרגישה שהיא צריכה בחור יותר חזק ויציב?

אם היית יודע שיותר מזה שחשוב לה מה או איך תעשה, חשוב לה שפשוט תעשה, זה היה משנה אצלך משהו? היית מצליח יותר ליזום ולהוביל?

כי בסוף יציבות ובטחון עצמי זה משהו משתנה מול אנשים וסביבות

אדם יכול להיות עם הרבה ביטחון עצמי בחוץ אבל בבית עם המשפחה לפחד ולחיות בלחץ, או להיפך, אדם שמרגיש שבבית ומשפחה מקבלים ואוהבים אותו אז הוא מרשה לעצמו להיפתח ולהיות עם בטחון, ובחוץ לא.

בטחון עצמי זה משהו שתלוי בסביבה...

אם אתה מרגיש בקשר/סביבה/אנשים מסוימים שיש לך מקום ומקבלים אותך ואוהבים ורוצים לשמוע אותך אז ממילא יתפתח לך ביטחון עצמי במרחב הזה

ברור שזה משהו שהוא תהליכי שנבנה לאט לאט

כי אם אדם רגיל להיות חסר ביטחון מול כולם, כי הוא רגיל שלא רוצים לשמוע אותו, אז זה באמת חתיכת שינוי בראש לעשות פתאום להפנים שיש מקום שרוצים לשמוע אותך בו ושמחים במה שאתה עושה גם אם אתה טועה ולא הכי הכי מדויק כל הזמן

אבל זה לגמרי אפשרי

אז השאלה היא קודם עליך

האם אתה מוכן להיפתח ולפתח ביטחון עצמי מול מישהי שמבינה אותך ומעריכה אותך?

להבין שיש פה מישהי שרוצה אותך ככה כמו שאתה, עם הטעויות וזה שאתה לא מושלם, אבל היא פשוט רוצה שתהיה אתה, שתרגיש בנוח להיפתח מולה מתוך הידיעה שהיא באמת רואה בך המון טוב והייתה שמחה שיפתח ותיזום יותר מתוך מי שאתה ולא לחקות איזה דמות אחרת שנראה שהיא תמיד בטוחה בעצמה אבל היא לא אתה

אם לא, אז אני חושב שאתה צריך לעבור תהליך בכל מקרה

כי בעיניי ביטחון עצמי זה לא משהו גברי דווקא, זה משהו טבעי של אדם שגדל בסביבה בריאה ומיטיבה

וזה צורך אנושי ביטחון, פשוט מתוך הפחד לטעות ושיבקרו אותנו על הטעויות שלנו אנחנו הרבה פעמים מעדיפים להיסגר ולא ליזום, כדי להרגיש מוגנים מהביקורת או הזלזול

אם ובתקווה שכן, אז אתה בסדר גמור

עכשיו השאלה זה על הצד השני (הבחורה המדוברת, ובכללי בחורות פוטנציאליות) האם הם מוכנים לעבור את התהליך הזה? או שהם רוצות לקבל מישהו שהוא כבר מושלם בהכל והוא גם וגם דוס אבל פתוח וכל החלומות הוורודים האלה

אני לא יודע כמה רלוונטי לגבי זאת שדיברת עליה לחזור ולנסות את זה, אבל גם לגבי בנות אחרות, זה משהו שצריך להיות מדובר ביניכם

אפשר גם לנסות לברר על זה מראש בבירורים, כמה זאת מישהי שמחפשת את האחד המושלם, וכמה היא מבינה שזוגיות טובה זה בעיקר עבודה ביחד

והיא מוכנה לעשות עבודה ולהשקיע ולעבור תהליך ביחד איתך כדי לקבל בן זוג טוב כמוך ולחיות בזוגיות טובה שהיא גם מאוד מכילה ורגשית וגם יש בה ביטחון ויציבות

יש בנות בוגרות ורציניות שישמחו מאוד להשקיע בתהליך כדי לקבל מישהו עם לב טוב ורגיש כמוך

ואלה שלא, אז באמת פשוט הרווחת סינון, אני לפחות לא הייתי רוצה לחיות עם מישהי שמחכה לאביר על הסוס הלבן ולא מבינה שזוגיות זו עבודה

סליחה על השיעור כללי 🙈

מקווה ממש שבכלל הבנתי נכון את המצב והסיטואציה ואני לא מבלבל סתם במוח

בדיוק כמו שה"תפקיד" של "גברים" זה להשפיע ולהוביל וליזום

ככה גם ה"תפקיד" של "נשים" זה לקבל ולהכיל ולתת מצידן את המרחב הבטוח והחומל שיש בו מקום לטעויות אבל לא ממקום של ייאוש וזלזול אלא דווקא מתוך הערכה

אם צד אחד לא מוכן לקחת את ה"תפקיד" שלו אז שלא יצפה מהצד השני

כמובן שזה נכון ל2 הצדדים, וגם גברים צריכים לדעת ליזום ולהוביל מתוך המקום המקבל מהצד הנשי

לא זוכר אם ירדתי לפרטים אבל כן אמרתי שהרבה מההתנהגות שלי נבעה מהפחד לאבד אותה (מה שגרם להפך הגמור ). היא לא כל כך התייחסה לזה רק אמרה שהיא לא מרגישה יציבות.

אני ממש שמח במה שכתבת בתגובה השניה כי זאת היתה נקודה שמאוד ניסיתי להדגיש לה. סדר האירועים היה כזה: פגישה בשלישי, שבה רק בסוף היא העלתה את נושא ההובלה וכל זה, פגישה בחמישי ששם היא הרגישה שאין שינוי מצידי, קבענו במוצש הפסקה של שבוע ומפה לשם אחרי יומיים היא הודיעה שההפסקה נצחית...

אני אמרתי כל הזמן הזה שלפי דעתי זוגיות אמיתית זו עבודה משותפת. וכמו שמצופה ממני להוביל, מצופה ממנה לתת לי את המקום הזה ולכוון אותי מדי פעם במה שמפריע לה. ולא הגיוני שבמהלך כל הפגישה בחמישי זה לא יעלה כשזה מורגש מבחינתה, והיא תשדר עסקים כרגיל, ואז בטלפון לפני שבת תנחית את זה שהיא לא יודעת אם היא בכלל רוצה להמשיך... הרגשתי שזה היה קצת לא הוגן כלפי שאחרי פגישה אחת היא החליטה שזה לא בר שינוי ועבודה. אני מאוד מאוד רוצה ומוכן להיפתח ולהיות אני באמת, ולעבוד ואם צריך גם להשתנות (בגבולות הסביר) בשביל לבנות זוגיות פורחת. פשוט בקשר הזה הרגשתי שאני כל הזמן במבחן ושמצידה היא צריכה לסמן עוד וי על איזו תכונה בשביל שתוכל להרשות לעצמה להרגיש בנוח ולתת לי להיפתח בלי להרגיש שיבקרו אותי על מי שאני.

אני קורא עכשיו את התגובה שלך וקצת מתלבט מה אני חושב

בכל מקרה אם אתה מרגיש בקשר שאתה כל הזמן במבחן אז זה ממש לא מקום נכון להיות בו ונראלי שטוב שזה נגמר

למרות שברור לי שזה קשה לך שאתה מרגיש שלא נותנים לך הזדמנות ואתה נשאר לבד

אני לא יכול לדעת אם ההרגשה הזאת שאתה תמיד במבחן זה באמת משהו שהיא משדרת לך או שזה משהו אצלך

נראלי כדאי לנסות להתייעץ עם איש מקצוע לברר טיפה את הנקודה הזאת

או אם אתה פחות מתחבר לזאנר אז אפשר מישהו מבוגר / מישהו עם נסיון וחוכמת חיים שמכיר אותך במציאות

התייעצתי עם אנשים חכמים על הנקודה הזאת, והאמת שגם היא הודתה פעם שקשה לה בכללי לתת אמון באנשים ושהיא יודעת שהיא משדרת מבחן. אז נראה לי שהיה פה איזה שילוב של שני אלמנטים בעיתיים שהתחברו- הזמן שלוקח לה לתת אמון והקושי שלי בלהביא לידי ביטוי את הביטחון והמקום הנוח. לכן (אחרי הרבה זמן של התבוננות) אני גם לא חושב שזה באמת היה מתאים מהבחינה הזאת, אבל הדברים שהיא אמרה בסוף התנחלו לי חזק בלב, ולכן אני עדיין קצת במחשבות על אישיותי באופן כללי...

שאתה ככה מודע לעצמך

אתה באמת אלוף

ואל תחליש את עצמך

אתה תמשיך להתקדם ובסוף הנסיכה תגיע

שאתה בחור מקסים ופשוט יש נקודה אחת שאתה צריך להשתפר בה, נקודה שגם ככה חשובה לך לחיים.

צא לדרך.

הכל לטובה...! מה שהיה היה תסתכל קדימה. מי ששלך תגיע אליך בזמן הנכון. 

זה מאד קשה להיות רגיש, מזדהה, אבל אפשר לעבוד על זה ולפתח חוסן רגשי.

לגבי המשפט שאמרת שהיית מצליח בתור בחורה- זה לא נכון. גם בנות צריכות חוסן רגשי. כל אדם צריך. אחרת הוא נטרף כמו ספינה בים.

לדעתי אתה צריך להשתנות קודם כל בשביל עצמך. תשמע שיעורים מחזקים באמונה ושיעורים שמלמדים איך גבר צריך להתנהג עם אשתו, ותקבל על עצמך ליישם, בלי פילטרים וסננים. זה אפשרי. האנשים הכי חזקים הם אלה שיודעים לבטל את עצמם בשביל מה שצריך. אני חושבת שברגע שתגיע לאיזון בתכונת הרגישות אשתך כל כך תרוויח. מעבר לרווח שלך בחיים יציבים ובריאים.

זה לא אני אלא זו היא שאמרה לי שאם הייתי בחורה היא היתה שמחה ממש להיות חברה שלי...

דבר שני- תודה על התגובה

ש-ה' נטע בך ברחמים נפלאים ודיוק רב.

דעה של בחורה שהכירה אותך לזמן מועט, לא צריך לשנות לך כל כך הרבה.

אתה מי שאתה, ותשמח ותעלוז בזה.

אם אתה חושב שיש בדבריה דברי טעם, ובחשבון נפש נוקב ואמתי, אתה מגיע למסקנה להשתנות בצורה מסויימת, אז תנסה להשתנות. אבל שזה ינבע מתוכך לכבוד ה'.

ה' קורא הדורות מראש בורא קצות הארץ, הכין לך מקדם זיווג אמתי משורש נשמתך. תבטח רק ב-ה'!

"כששוכחים את הנשמה העצמית, כשמסיחים דעה מלהסתכל בתוכיות החיים הפנימיים של עצמו, הכל נעשה מעורבב ומסופק. והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל האלהים, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה ובטהרה... וזהו הרז של אורו של משיח, הופעת נשמת העולם, שבהאירו ישוב העולם לשורש ההויה, ואור ד' עליו יגלה. וממקור התשובה הגדולה הזאת ישאב האדם את חיי הקודש של התשובה באמתה."

אל תוותר עליה לעולם.

אנחנו לומדים גם מכל צדיקי האומה על רגישותם הרבה, על מה זה באמת גבר אמיתי.

כמו יוסף הצדיק בפרשתנו ובכלל, כמה רגיש הוא היה, כמה לא התבייש לבכות, כמה לא יכל להתאפק מלבכות,

כמה רגיש הוא היה לאחר ואפילו בבית הסוהר שאל את שר המשקים ושר האופים "מדוע פניכם רעים היום?" כי שם לב ברגישותו הרבה לדקויות הללו של הבעות הפנים.

וכמו דוד המלך שכונה עדינו העצני, הידוע בעדינותו וברגישותו הרבה לצד העוצמה הרבה שלו.

וכמו משה רבינו ע"ה הענו בכל אדם שהיה רגיש לזולתו, רועה ישראל.

וכמו עוד המוני אבותינו וגדולי האומה היהודית.

גם בך יש רגישות מופלאה! זו מתנה לחיים

ובטח מתנה לאשתך היקרה שתגיע בקרוב ב"ה

מתנה עצומה לכל חיי הנישואין

להורות

ובכלל.

ולא רק זאת,

הרגישות איננה צריכה לבוא בסתירה כלל וכלל לבקשה שתיארה המדויטת לשעבר:

"מישהו חזק, יציב, שאני אוכל לסמוך עליו. "

אתה יכול להיות גם רגיש וגם חזק ויציב ושאפשר לסמוך עליך, בוודאי.

זה לא צריך להיות סותר כלל.

וב"ה עם אשתך שלך, גם בתקופת ההיכרות וגם בתקופת הנישואין,

כאשר הקשר עצמו יעמיק,

כאשר תרגיש *בבית*,

כאשר תרגיש הרבה יותר רוגע ושלווה וביטחון בביחד איתה ובמי שאתה בפני עצמך ובמי שאתה עבורה,

כאשר הקירבה תגדל ותאפשר גם את המקום שלך ושל שאר התכונות בך להתבטא יותר חזק,

כאשר גם היא מהצד שלה תביא את המקום שלה בקשר שמאפשר ומקבל את כל הטוב הזה,

וכאשר יתממש הרצון שלך להסב לה אושר, יציבות, חוזקה, שמירה, דאגה, עזרה, שותפות, יחד, רצון שהיא תוכל להישען עליך ולסמוך עליך - ודאי שכוחות אלו יוכלו גם לצאת ביתר שאת מתוכך ולהופיע בצורה יותר גבוהה ועמוקה ממך.

הנביעה הזו של כוחות הנפש והאוצרות הפנימיים שלך מתוכך החוצה לרעייתך, לאשתך שלך, תוכל להיות כ"כ עוצמתית אפילו דווקא בגלל הרגישות הרבה שלך.

וההוצאה מן הכוח אל הפועל במופע החיצוני גם של תוכנות אלה תהיה משמחת ומרגיעה את שניכם.

תתחבר רגע לעצמך פנימה ותשאל את עצמך - כשאני מדמיין אותי בבית שלי עם אשתי שלי - נכון שאני רוצה לתת לה להרגיש שהיא יכולה לסמוך עליי? שהיא יכולה להישען עליי? שאני אהיה המשענת, הסלע, החוזק והיציבות שלה?

ונכון שאני בהחלט גם מסוגל לעשות זאת?

ונכון שהרגישות שלי ושבי יכולה לתרום לה המון לאושר ולשמחה שלה באהבתי אותה?

לכן אל תחשוש מקשר משמעותי עם אישה שאותה תאהב שחלילה לא תוכל לספק לה את כל אלה

או שתצטרך לוותר על הרגישות שלך בשביל זה

אלא תתחזק שתוכל גם וגם

ולא או או

גם להיות רגיש.

ייחודי, אמפתי, קשוב, רגיש, אליה, אל עצמך, אל העולם

וגם להיות המשענת והיציבות והחוזק ומי שהיא יכולה לסמוך עליו

שניהם יכולים לעשות לך כ"כ טוב, וגם לה.

ב"הצלחה רבה ורק בשורות טובות לרוב ב"ה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

לא פוסלים על זה, לפני פגישה.