מן הסתם גם לצוהר יש חומרים בנושא... (אם את לא מאלו שמבחינתם צוהר זה טאבו...).

ובסופו של דבר זה בעיקר עשה'י לך רב - תשאלו אותו הכל והוא יפסוק לכם נקודתית לגבי הסכם כזה או אחר. מבחינת עצם הרעיון אין ספק שהוא מבורך, לאור המצב העגום של בריונות גירושין (לכל צד שהוא, לא ניכנס עכשיו לקיטלוגים..). ואף פעם אדם/אישה לא יכולים להגיד "לי? לי זה בטוח לא יקרה וגם לא לבן/בת זוגי. אנחנו לא צריכים את זה".

וכמובן, שמקווים לעולם לא להגיע למצב שבו יצטרכו להשתמש בהסכם, ושהנישואין ייכונו לנצח, אבל בכל זאת חשוב לחתום על ההסכם. זה לא מעיד על רפיון בנישואין אלא להיפך!

הכתובה תופסת משפטית, אבל המשמעות שלה בתוך מקרה של גירושין לא כ"כ גדולה.

1. במקרה רגיל של גירושין, הוא נעשה בהסכמת שני הצדדים, וצריך להגיע להסכמות לפני כן, כולל בנושאים הממוניים.

2. בתוך הזכויות הממוניות בחלוקת הרכוש, שבאופן כללי מתייחסים לכל הרכוש כשייך לשני בני הזוג [בלי כ"כ להתחשב בשאלה מי היה המפרנס העיקרי], סכום הכתובה בד"כ פחות משמעותי.

אפשרי בעתיד.

גשר מעריב הוא לא כמו נישואין, אני מקווה שאתה מבין למה...

אז החשיבה המוקדמת על אופציית הגירושין תמיד הייתה קיימת, רק שכיום רואים שיש הרבה מקרים של סירובי גט ומנסים למצוא דרכים גם חוקיות וגם שיתאימו מבחינת ההלכה, כמובן, שיהיה ניתן מראש למנוע בעתיד דברים כאלו...

אני לא רואה בזה חלישות הדעת, להיפך - אם אתה מוכן לחתום על זה עם ארוסתך, זה מראה שאתה באמת דואג לה - אפילו במקרה שבו חלילה תרצו לפרק את החבילה.

אני חושבת שחשוב להלחם בעגינות, וזה יכול להוות פתרון.

ולמעשה אדם שמתגלה שכתובתו לא נכתבה כראוי (כמו מקרה שנחשפתי אליו בעבר) וכן אדם שאין לו כתובה - לא יכול להיות עם אישתו עד שיתקנו את זה.

כתובה זה בהחלט מבחינה הלכתית מחייב מאוד משפטית, הבעל מתחייב בו לסכום כסף רציני לאישה במקרה שיגרש אותה - אז כן, בהחלט כבר בזמן החתונה חושבים על אפשרות גירושין, גם בהלכה - אז לחזק את זה כיום באמצעים שהיום החוק מאפשר, וכמובן במקרה שמתאימים את זה שזה יהיה תקף גם הלכתית - אני חושב שזה בסדר גמור.

כי עניינה הוא דווקא "שלא יהיה קל בעיניו לגרשה".

שבמקרה שכבר החליטו להתגרש ושכבר יש חיוב מצד בית הדין לבעל לתת את הגט/לאישה לקבל את הגט -שאז, ורק אז, הצד המסרב יהיה נתון לסנקציות שבהסכם...

אם בית הדין יחליט למשל שהסיבות לבקשת מתן הגט הן לא מוצדקות ושיש עוד סיכוי לנישואים, וישלח את בני הזוג להתבוננות מחודשת - שום צד לא יוכל להפעיל את ההסכם, כי אין כאן בריונות גט מצד אף אחד/ת...

בכל מקרה ברור שאין הקבלה מלאה לכתובה - הרי הכתובה היא דבר שנדרש הלכתית וההסכם הזה וודאי שלא, אבל ההקבלה היא רעיונית, גם אם לא אחד לאחד.

מהכוונה לפוצץ את גשר מעריב רק כדי לפנותו, הכי מופתעים היו אנשי חברת ההנדסה הבלגית שהקימה את הגשר. דווקא התכנון המסויים לגשר זה מאפשר לפרקו בשלמותו במקרה הצורך, ולהעבירו למקום אחר. כך אפילו קרה עם גשר זהה, שהוקם פעם בבריסל והועבר בשלמותו לתאילנד - חצי עולם בערך.

איך אמר שרלוק הולמס לווטסון: טול קמצוץ טבק דוקטור, התכבד, והודה כי הובסת דווקא בדוגמא שהבאת...

לעצם העניין, הסכמי קדם נישואין לא החלו מההקשר הזה בכלל. כל ההתנצחות - לאו דווקא שלך, אבל אתה חוזר על טיעונים שלא שייכים לעניין מקור הרעיון - היא לא רלוונטית. הסכמי קדם-נישואין נובעים במקור מהצורך להפריד בין נישואין לבין ממון. מדובר על בירורים משפטיים. אם רופא מומחה בעל וותק של עשרים וחמש שנים (עתודאי רפואה שהתקדם לבכיר בבית חולים...) נושא אחות שהוא הכיר - לא סביר שהוא יסכים לתחולה אוטומטית של החוק שקובע שמיידית חצי מרכושו שלה. לכן עורכים הסכם קדם-נישואין (pre-marital או prenup/prenuptial בשפה המשפטית האנגלית, שלא היה מזיק שאנשים כאן יכירו בטרם הם מפגינים את מומחיותם כי רבה).
אבל ברור לכולי עלמא שכאשר עתודאי לרפואה שטרם סיים אפילו את הדוקטורט נושא לו סייעת מבית החולים שפגש בה, לא סביר שייחתם ביניהם שום הסכם (ומן הסתם שתי המשפחות לא מביאות לילדיהן נדוניה רבה, שאחרת לא סביר שאלו היו המקצועות בהם בוחרים השניים...). יתרה מזו, אם כבוד הדוקטור בבוא היום אחרי שלושים שנות נישואין, במהלכם אשתו לא התקדמה רבות בקריירה, ימצא לו גברת צעירה במסדרונות המוסד הרפואי, ויחשוב שהוא צריך דווקא לחזר אחריה (מעשים שהיו למכביר), אז נא יתכבד ויחלוק עם מי שאיפשרה לו את התקדמותו במהלך השנים, טיפלה בביתם ובילדיהם. אם אינני טועה אפילו היו מספר מקרים שהסכמי קדם-נישואין "נדרסו" בפסקי דין של בתי משפט למשפחה בתביעות גירושין, כשנקבע שאין הם יכולים לשקף את הצדק הכלכלי.
אני לא חושב שהטיעון שאתה מביא נגד יכול בשום צורה לשכנע. אתה מציע לאנשים לחיות באשליה שהכל יהיה בסדר בחיים. אני הייתי מציע לאנשים ללמוד מניסיון. הסכם קדם-נישואין מוריד הרבה מהחשש מה יקרה במקרה פירוד. אני אישית בספק אם עדיין כדאי הדבר, בפרט לאור הבעייתיות הרבה ההלכתית בעצם מצבי הפירוד למיניהם (הלוא בתי הדין הרבניים, והדיינים, כלל אינם מציגים עמדה אחידה בשאלת תקפות פירוד וגיטין). אבל אין שום ספק שבמקרים בהם הממון הוא חלק מרכזי, הסכם כזה ייחתם בכל מקרה.
ורק נקודה לסיום: כן, אני מבין את הטיעון הרגשי. שלפיו כל הרוחניות שבנישואין, כל הקדושה, כל ההילה והסגולה וכדומה, נפגמים מה"חילון" הנורא והטכני והפמיניסטי הזה, וכל שם תואר אחר שזה יקבל. אבל אני פשוט לא חושב שזה באמת רלוונטי. מדובר על חיי המעשה לכל דבר ועניין. בחיים אלו קמים ועושים דברים, ומכאן גם נובע המשפט. האם מישהו באמת ובתמים מאמין שמעל בתי הדין הרבניים בישראל מרחפים מלאכים שמשוררים ואומרים "קדוש, קדוש, קדוש", בניגוד לאיזה דמונים נוראיים שמרחפים מעל כל בית משפט במערכת שמנהל משרד המשפטים? אני לא חושב שככה אפשר להתנהל.

1. ההתנהלות במהלך חיי הנישואין.

כאן מופיע בכתובה התחייבויות של הבעל כלפי אשתו (אפלח ואוקיר וכו').

יש כאן מקום לסיכומים בע"פ/ תיאום ציפיות.

נניח, בענייני עבודה, האם האישה מוכנה שבעלה ילמד בכולל. [למשל, סיכום אפשרי, שכך עוד היא מסוגלת לפרנס הוא ילמד, אבל שיהיה לו ברור שבמצבים מסויימים הוא נדרש לצאת לעבוד],

חלוקת מטלות הבית וכו'.

נראה לי שבד"כ אין כל כך מקום לסיכומים בכתב, כי בלאו הכי לא שייך כ"כ לאכוף אותם. [נניח, להוציא צו בית משפט שהאישה תחליף לתינוק טיטול..], ועדיף לבנות על האימון.

2. הסכמים למקרה של גירושין, שנועדו בעיקר לזרז את ההליך, ולמנוע מצב של מסורבות גט וכדו'. ולגביהן יש שאלות אחרות -

א. נידון הלכתי של גט מעושה [תלוי כנראה מאוד באופן שההסכם נעשה, וגם יש מחלוקות ועוד]. 

ב. המצבים הקשים אותם הוא מונע.

ג. האם הוא מעודד גירושין במקרים שבהם הם לא נצרכים.

ד. האם הוא גורם להסדרי הגירושין [כספיים, משמורת ילדים וכו'], להיות הוגנים יותר, או להפך.

3. סכום הכתובה, שנועד קודם כל לכך שלא יהיה קל בעיני הבעל לגרש את אשתו, אבל כנראה גם לדאוג למצבה הכלכלי במקרה של גירושין/התאלמנות.

בעניי זה דבר ממש חשוב וצריך להתחיל להכניס אותו לנורמה....

לדעתי, לא טוב שמתחתנים - וכבר "מתכננים" מה יעשו במדויק אם יתגרשו ח"ו... 

זה מכניס בראש איזשהו "ארעיות" על הנישואין. כאילו מיקל בערכם ומשמעותם. כאילו כל הזמן על-הפרק יש האופציה לשעת הצורך..  וממילא יסוד לא בריא בנישואין - כי כל מה ששייך לחיי הנישואין באופן ייחודי, הוא באמת דווקא מתוך תחושה מוחלטת של איש ואשתו. אחרת זה לא שייך.

צריך להתחתן בגישה שזו מציאות-גמורה, נהיים משפחה. זהו.

אכן, יש אופציה כזו בלית ברירה, אך היא צריכה להישאר בלית-ברירה, ורק אם זה חלילה מגיע.

אמנם, יש האומרים שגם בכתובה הרי יש הצהרה על "סכום" (שזה לאו דווקא לגירושין, אלא גם להתאלמנות חלילה. ועפ"י רוב הוא יותר ל"תפארת המליצה") - אבל זה כלל לא דומה.  מלבד מה ששם לא מוזכר מפורש שזה עבור זה, בניגוד ל"הסכם", ומלבד ששם זה כבר חלק מה"טקס" ולא כמו התחדשות ענין כמדובר - 

הרי ששם המגמה הפוכה: שלא תהא קלה בעיניו לגרשה.  וכל "הסכם" מהסוג המדובר כיום הוא ההיפך: כאילו בגלל שלצערנו יש מקרים כאלו יותר מבעבר, אז שלא יהיה מסובך... נו..

לכן ענ"ד כפי שכתבתי.

אני לא חושבת שזה כדי שיהיה קל כמו שזה יהיה צודק.

כי אח"כ לא עלינו יש הרבה משחקים של מי שיש  לו יותר כסף לשכור עו"ד יותר טוב אז הוא גם זוכה בתנאים יותר טובים... נעשה הרבה פעמים חוסר צדק משווע! והסכם כזה מונע חלוקה לא הוגנת שיכולה להיגרם אח"כ כי כבר אף אחד מהצדדים לא "בדעה צלולה..." 

אני לא חושבת שהסכם כזה יגרום לו לגרש אותה יותר בקלות. דווקא בגלל שזה מקבל צד מעשי אז זה יותר מרתיע. הרבה זוגות מתחילים הליכים ואז קולטים פתאום שמדובר "על אמת" כשמתחילים לדבר טכנית ולוקחים צעד אחורה....

ניתן ליצור הסכם שכזה שהוא יהיה גם כשר הלכתית - ואז נשארת רק השאלה ה"מוסרית" האם זה ראוי כבר בהתחלה לחשוב על ה"סוף", ועל כך שזה לכאורה "יעזור לקלות יתר" בפירוק הנישואים - אז כן, היתרונות של ההסכם במקרה הזה יהיו לעין ערוך יותר מאשר החסרונות.

בטח כאשר הטענה לא נכונה במלואה - תוקפו של ההסכם נכנס ר-ק מרגע שבית הדין בעצמו מחליט באופן מוחלט שיש לתת גט - בני הזוג לא יכולים לחייב את בית הדין להחליט זאת, וההסכם לא יהיה תקף עד שבית הדין לא יקבע שיש לתת גט. וברגע שבית הדין קבע שיש לתת גט, זה כנראה לאחר שהבין שאפסו הסיכויים לשקם את הנישואים, ואז, כן, בהחלט, יש עניין לעצור בריונות גט.

רק לפני יומיים נחשפתי בתוכנית רדיו לסיפור מצמרר של עגונת גט שבעלה עיגן אותה במשך כ-5 שנים, כאשר ברח מסביב לעולם, עד שבעזרת סיוע של עורך דין ממולח, ובסיוע רשתות הביון האמריקניות והאירופאיות ("בזכות" כך שהאיש גם פשע מבחינתן, בדברים אחרים) - הצליחו לתפוס את הבעל, עד שבסוף נתן את הגט.

צריך למצוא כל דרך הלכתית כשרה על מנת למנוע מצבים שבהם צד אחד סוחט ללא הרף את הצד השני, כספית ורגשית, ועד שהצד השני לא נכנע לו, מסרב לתת/לקבל את הגט (כן, כיום יש גם מסורבות גט וגם מסורבי גט, גם אם במידה פחותה, כיוון שבפועל גם לא ניתן לכפות קבלת גט, אז גם האישה יכולה לסחוט את הבעל)

.

(איך קוראים לו, מי ניסח אותו).

שתוקפו נכנס רק מרגע שבית הדין בעצמו מחליט באופן מוחלט שיש לתת גט?

מהמעט שקראתי את הדיונים בנושא, זה לא נשמע שההסכמים הנפוצים הם כאלה. 

אך איני יודע האם קיים בכלל הסכם כזה או לא.

מלבד מה ש"הסכם" כזה, הוא בצורה של חלוקה "הוגנת" מראש של מה שיהיה, ואינו חיוב רק על צד אחד - ולכן רק הופך את הענין ל"בלתי מבהיל" כמו הלא-נודע שבלי זה; ואם כן - מיקל על המחשבה שאפשר, כביכול -

אבל העיקר כמו שכתבתי, עצם הענין. הנה, את עצמך אומרת: "אח"כ ל"ע, יש הרבה משחקים" וכו'..  כלומר: בלי משים, כבר את גם-כן מתייחסת אל הגירושין כאיזה"אחר-כך".. זה גרוע מאד. אנשים צריכים להתחתן מתוך קשר ורצון ואחריות, בהבנה שהם נהיים ממש משפחה, ובלי "אופציה" של גירושין. אחרת, גם כל הנהגתם בתוך הנישואין, עלול להיות בה צד של "הפקרות" מנטלית. לא לגמרי לראות שהכל מתחיל מתוך שהם איש-ואשתו, אלא קצת "משחק". יש בכך צד מאד גרוע.

זוגות שלקוחים צעד-אחורה, זה בדרך כלל לא בגלל שרואים שזה יעלה כסף.. אלא בגלל עצם הענין. אם הכל "בקלות" יחסית, זה לא יוסיף משהו ל"צעד אחורה".

שלא לדבר על כך, שעיקר הבעיות, דומני, אינן בגלל "חלוקת רכוש", זה יחסית קל, אלא בגלל החזקת-ילדים, וממילא האם צריך "מזונות", ואלו דברים שאי אפשר להסכים עליהם מראש, כי לא יכולים לדעת מראש מה יהיו היכולות של האנשים.

ומי שחושב שבמציאות כזו, יחדלו מריבות מן הארץ, אצל אנשים שעושים מריבות - זו מן הסתם אשליה. יתחילו לדון למה "נסיבות השתנו" - ו"סירובים" (שזה לא דבר מצוי כ"כ מצד האמת, יחסית), יוכלו להיות גם אז. הקיצור, תועלת מרובה לאו-דווקא. אבל הנזק מעצם זה שזוג צעיר שעומד להתחתן, כבר "מביא בחשבון", בהסכם מפורט, שיתגרש, וזה בראש באיזשהו מקום - זה בעיני נורא ואיום. ממש הריסת היסוד.

זה להתעלם מהמכלול. - לקראת נישואין וזוגיות

מה שאתה כותב הוא, לדעתי, ההתעלמות מהמכלול..

א. זה שההוא רוצה ש"זה ייהפך לנורמה" - ברור שדברים כאלו לא קורים בבת-אחת, זה אומר שאלו שבינתיים, לזמן רב למדי, אמורים "להישכב על הגדר" ולהזיק לעצמם ע"י הייחודיות הזו החדשה, של הבאה-בחשבון מפורטת של אופציה כזו מראש.

ב. גם מעבר לכך, כמו שכתבתי - זה לא יוכל להיות משהו כמו ה"נוסח הכללי" של כתובה, כי אמור להיות מוזכר שם מפורש פרטים למקרה כזה, ודיונים כאלו טרום נישואין אינם בריאים - הן לתפיסת מציאות הנישואין, הן לנישואין עצמם וקדושתם, לדעתי.

מלבד מה שזה לא-דווקא ימנע עיגון, במקרים הקיצוניים שהוא קורה (שהם אכן מיעוט קיצוני). מי שירצה להתעקש ש"השתנו הנתונים" ולכן אינו מסכים.. יעשה זאת גם ככה. ואם מדובר חלילה על הסכם ש"מפקיע קידושין" למפרע, כבר אמרתי - חס ושלום להסכים מראש שיתכן מצב שהכל יתברר כזנות-בעלמא.

וכנ"ל - ממילא על עיקר הדברים שמקשים במקרים כאלו, אי אפשר להסכים מראש, "ביצה שלא נולדה".

אם כבר, הדרך היא כמו שאמרה "כמו צמח בר", להתחתן עם אדם הגון ממש. אז קודם כל בעז"ה לא יגיעו לכך - ואם חלילה מישהו יגיע, בן אדם שיש מולו בן אדם גם-כן, יישאר הגון בכל מצב.

ואולי עדיף שמחפשי הרעיונות איך להקל במצבים קשים, יחתרו יותר לחיוב-בוררות טרם דיון במקרים כאלו ל"ע. בד"כ כשאנשים דנים ללא שזה מחייב אותם אם לא ילך, יכולים להגיע לפתרונות מוסכמים. המציאות דומני - לפחות ממה שמתפרסם - מראה שרוב הבעיות הקשות, לא נפתרו ע"י סנקציות, אלא ע"י הסכמות. כך פועל היום הרב לאו שליט"א.

אכן את זה כבר אמרת.  אבל אני הסברתי מדויק למה אני חושב שזה מזיק.

וגם לגבי הנזק וגם לגבי ה"לא מועיל", העובדה היא שדומני הרוב הגדול של מורי ההוראה המובהקים אינו בעד זה.

http://www.yeshiva.org.il/Midrash/8220#2b

(אני מביא חומר, לא נוקט עמדה).

עם דגש על ההלכתי והענייני

התכוונתי להסכם קדם נישואין כמו של צוהר שנועד למנוע מקרים של עגונות. (הסכמאהבה)

אתה מתכוין ל"הסכם" לא על מה יהיה אם חלילה יתגרשו, מבחינה ממונית וכד' - 

אלא על כזה ש"יפקיע למפרע" נישואין?!

חס ושלום!!

בשביל מיעוט זניח שמעגן ל"ע - 

לתת מראש אופציה לזוגות כשרים, שאם חלילה יקרה כך - אז יתברר למפרע שהכל היה זנות?!  חס ושלום.

ועוד להתחיל כך חיי נישואין?....

לפעמים יש "פתרונות", שההרס שלהם - מוסרית וערכית - הוא כ"כ נורא, ומשליך על כל המשג בכללותו, עד שאין הצר שווה בנזק שיכול לעיתים להיגרם בגלל דברים מצערים.  יש כלים אחרים להילחם בכך.

ההסכם הזה לא נועד למנוע גירושין (יש סוברים שהוא אף מעודד ומקל לבתגרש)

אלא למנוע עגינות

או כמו שהיא אמרה

"ואם מגיעים- מסתדרים"

מי שמקדם את הסכמי קדם נישואין רוצה שזה יפוך לנורמה.

ולכן גם אם את התחתנת עם הבן אדם הכי מושלם בעולם שבחיים לא יעגן אותך יש אחרים ושיווצר מצב בו הנורמה החרבתיעת תהיה לחתום על הסכם קדם נישואין אנשים יחתמו, ואם הם יתעקשו לא לחתום זה יתן לאשה רעיון לחשיבה מחדש על הנישואין.

בקשר למידות טובות, באופן תיאורטי, את צודקת.

אבל בפועל, הרי גם אותם גברים מתעללים ומעגנים התחתנו, והיתה חתונה שמחה וכולם חשבו שיחיו באושר ועושר וכו'.

(סליחה, שמעתי רק על גברים מעגנים, מלבד שני סיפורים על נשים שבשניהם הבעל איכשהו נחלץ. אחד עם מאה רבנים, השני לא זוכרת).

הגברים הבעייתיים הם בדרך כלל גם כאלה שמטעים. לפני החתונה הם נפת  צופים. אחר כך בהדרגה מתגלות הבעיות. נכון שיש אנשים עם חדות אבחנה שהיו שמים לב ולא מתחתנים איתם, אבל מה לעשות שבנות טובות רבות נופלות בזה.

כך שאי אפשר לבנות על יכולת הבחירה המושכלת של הבנות.

בקשר לזה ש"מתכננים" את הפרידה בחתונה, אני לא מסכימה. כל ההבדל הוא שלכתובה אנחנו רגילים ולזה לא. ולכן מי שתומך בזה מנסה לגרום לזה שזה יהפוך לסטנדרט וממילא לא ידרוש מחשבה מיוחדת. כמו הכתובה.

הדבר השלישי, שזה לא מוסכם הלכתית, אכן מונע את ההפצה של זה בינתיים.

מקווה שבעז"ה יימצא לזה פיתרון בקרוב.

ושייתנו לבתי הדין הרבניים את כל הכלים שאפשר.

ושיהיו רק דיינים רחמנים שמשתדלים לזרז הליכים וכו'.. במהרה בימינו אמן.

שלא תדעי מקרוב. שמעתי סיפורים נוראים. ודווקא לנשים, שאצלן עניין הזמן הוא יותר קריטי בגלל השעון הבילוגי, זה הרבה יותר בעייתי מאשר הפוך. ומכירה מקרוב כאלה בעייתיים, שבינתיים האישה עוד לא חושבת על גירושין, אבל כנראה ביום מן הימים כשהיא תישבר היא תכנס גם למצב הזה.

לכל היותר הם יכולים להטיל סנקציות כלכליות עלהצד שמנסה לעגן את משנהו. בפועל ורך דין מיומן עשוי לעזור ללקוח שלו לעגן את הצד השני בלי שהלקוח ישא בסנקציות הכלכליות הללו. ברוב המקרים המרויחים העיקריים מעיגון בני הזוג הם עורכי השין של הצדדים ולכן הם אלו שגורמים למרבית מקרי העיגון.

ומה שאת מציעה, זה הרס לרוב לדעתי, בשביל מקרים כאלו, שגם אותם ניתן לפתור בדרכים אחרות.

ובעיות יש בעולם בכל מיני תחומים - אוי למי שיקלקל טוב מרובה בגלל "בעיות" שלצערנו יכולות להיות, וצריך אכן מאמץ לפותרן, לא ע"ח אחרים. ואני כן מכיר מקרים.

על שאר הדברים, ענתה "כמו צמח" יפה ונכון ומדויק.

דיינים הם "רחמנים" גם היום - ורחמנות אינה דבר פופוליסטי. לא תמיד היא "לזרז הליכים". הכל לפי הענין. נישואין זה לא משחק.

גירושין, אם היו - לא היו יפים כל כך...

מה לעשות שגם זוגות דתיים/חרדיים מתגרשים (ובטוחני שהם לא חשבו בעת הנישואין שבן/בת הזוג לא ירא שמיים/בעל לב טוב..) - ואנחנו רואים שיש מקרי עגינות וסירובי גט שנמשכים על פני שנים.

לאחרונה פורסם בתקשורת מקרה שבו אישה שעוגנה במשך עשרות שנים שוחררה סוף סוף מהבעל האכזר, בעזרת מחלקת העגונות בבית הדין הרבני הגדול בירושלים (שימי לב - מחלקה שלמה לצורך טיפול בבעיה הזאת! מה שמראה שזה בעיה מקיפה שקיימת בכלל שכבות הציבור ולא רק אצל דתיים/חילוניים/חרדים/ליטאים...)

אם יהיה הסכם תקף מבחינה הלכתית, ושיהיה תלוי ראשית כל בהחלטה של בית הדין שצריך לתת גט (וכך זה לא "יעודד גירושין" - בית הדין הוא זה שמחליט אם צריך לתת גט, ועד שהוא לא מחליט זאת ההסכם לא יתחיל לדפוק שעון...)

שניהם מהרב פנחס שפירא. מצו"ב קישורים.

http://din.org.il/2014/11/24/%D7%94%D7%A1%D7%9B%D7%9D-%D7%9C%D7%9B%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%94%D7%93%D7%93%D7%99

http://www.yeshiva.org.il/midrash/29237

ל"גאוה - לנו זה לא יקרה". אבל צריך להשתדל שלא יקרה. אחת ההשתדלויות, זה לא להפוך את הענין מראש למשהו "סביר"..

מה שמוזכר בתורה, הדבר שצוטט - הוא כי הנושא שם הוא הלכות גירושין, אז צריך להקדים שהוא נשא אותה. הרי גם כתוב, "כי יקח.. נקי יהיה לביתו".. כל דבר והקשרו (אגב, על ההקשר שציטטת, דווקא כתוב: כי מצא בה ערוות דבר, ולומדים מזה שאין לגרש סתם-כך..).

נכון שאצלנו אין "נישואין קתוליים" ב"ה, ויש הבחירה מרצון. אבל יש קודם כל הקביעות של הנישואין, שעל גביהם באה ההתחדשות. ולא "בחינת התאהבות" כל פעם, כאילו זו איזו "ברירת מחדל".

נכון שלעיתים יש בעיות. לא פותרים בעיה ע"י יצירת בעיה ציבורית, רחבה יותר וקשה יותר. שיהיה טוב לכולם...

http://asif.co.il/?wpfb_s=%D7%94%D7%A1%D7%9B%D7%9E%D7%99_%D7%A7%D7%93%D7%9D_%D7%A0%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%99%D7%9F&page_id=745

(כמעט כולם מכתב העת צהר, שבגדול נראה לי שהתנועה הזו שייכת לצד התומך, אבל כתב העת פרסם גם מאמרים מתנגדים)

לי זה נשמע דבר חשוב מאוד וכשזה יקרה אני אתיעץ עם הרב שלי לגבי העניין.

בקצרה, נגיד שהבעיה העיקרית שאיתה צריך להתמודד היא שהגט לא יהיה "גט מעושה". את הבעיה הזאת ניתן לעקוף בדרכים שונות (כגון - שה"קנס" הכספי יהיה קנס קבוע שיוטל על כל צד שמעכב את מתן הגט, בצורה הלכתית שגורמת לכך שבפועל זה לא יהיה גט מעושה אם זה יינתן...)

ישנן עוד בעיות אחרות - אבל בפועל כיום לאחר שהרעיון הזה התגלגל רבות בקרב בתי המדרשות, אנחנו ראים יותר ויותר הסכמים מסוגים שונים שמוסכמים גם על רבנים גדולים ומשמעותיים - וברור שאם ירצו, יוכלו פוסקים גדולים ומשמעותיים להתכנס ולקבוע בהתייעצות הלכתית מהו הנוסח הטוב ביותר שיהיה בסדר גם מבחינה הלכתית.

כיום, זה בעיקר נתון לשיקול הדעת של הרבנים המשיאים, אם ההסכם הזה מקובל עליהם או לא - אם לא יהיה מקובל עליהם ויחשבו שהוא פסול הלכתית, הרבנים פשוט לא יסכימו להשיא זוג שחותם על ההסכם הזה... (וגם הרבנים שמגרשים, לגרש זוג שכזה..אבל זה כבר הצד השני של הסקאלה).

מעניין האם הרבנות הראשית מקיימת דיונים בנושא ואם כן, מתי תכריז על גילוי דעתה בעניין. 

כשאני אתחתן אני אדבר עם הרב שלי ויבדוק את הסוגייא.

זה לא בראש מעייני כרגע..

תהיה בריא, די"מ. בעז"ה בקרוב במהרה בימינו!!! .

קוראים לה מסכת כתובות.

חז"ל קבעו מערכת הסכמית מחייבת ליחסי הממון בין בני הזוג, וקיבעו אותם בחוזה כתוב הקרוי במקורות כתובה.

הכתובה המופיעה במקורותינו כללה פרטים רבים מחיי היום יום והמקרים המיוחדים של משפחות בעם ישראל בתקופות היסטוריות, אך בגלל השיטה הלכתית שלא מבטלים תקנות שתיקנו הקדמונים הכתובה קפאה בזמן ולא עודכנה בעקבות ההתפתחויות הכלכליות בנות זמנינו.

החוק הישראלי קבע מערכת הסכמית הסותרת לחלוטין את התפיסה ההלכתית ולפיו הרכוש שנצבר ע"י בני הזוג במהלך חיי הנישואים מתחלק חצי חצי ביניהם במקרה גירושים או מוות וזאת בניגוד לקביעה ההלכתית שהכל שייך לבעל חוץ ממה שהאשה הביאה עימה מלפני הנישואים, ירשה או קיבלה במתנה שאין לבעל רשות בה במהלך חיי הנישואים וחוץ מהסכומים שהוסכם עלייהם בכתובה שינתנו לאשה במקרה של גירושים או מות הבעל.

כלומר לפי הההלכה הזכויות של האשה קבועות לכל אורך חיי הנישואים ונגזרות הסכם קדם הנישואים ולפי החוק הזכויות שלה נגזרות מצבירת הרכוש המשפחתי במהלך החיים המשותפים.

המציאות לרוב היא שכאשר הגירושים/מוות מתרחשים לאחר תקופה קצרה או במשפחות מצוקה הזכויות בכתובה בדרך כלל גבוהות יותר מאלו הנקבעות על פי החוק בישראל ויאלו במשפחות עשירות או במשפחות במעמד הביניים לאחר תקופת נישואים ארוכה זכויות האשה לפי החוק הישראלי גבוהות יותר.

בתי הדין הרבניים נוטים בדרך כלל לתת לאשה את הסכום הגבוה יותר מבין שתי מערכות החוקים כשהנימוק לכך הוא שמבחינה הלכתית הבעל מחויב לתת לאשה לפחות את מה שהתחייב לה בכתובה ואם הסכום לפי החוק גבוה יותר, אזי הוא מחויב לכך מפני דינא דמלכותא דינא ומפני יראת הבג"ץ של הדיינים.

לדעתי, כאשר מתעורר הרצון או הצורך לכתוב הסכם קדם נישואים מיוחד, וזה מצוי בעיקר במקרה של נישואים שניים, מן הראוי להוסיף את תנאי ההסכם בתוך הכתובה ולא בהסכם קדם נישואים הנחתם אצל עו"ד וזאת לאר איושר של רב שההסכמות בין הצדדים אינן סותרות את כללי הבסיס שנקבעו בהלכה אך לצערנו רוב רשמי הנישואים לא יסכימו לכך וגם בתי הדין ובתי המשפט העוסקים בחלוקת הרכוש במקרה של גירושים יתייחסו יותר ברצינות להסכם ממון חתום אצל עו"ד מאשר לתוספות המופיעות בכתובה.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.