מן הסתם גם לצוהר יש חומרים בנושא... (אם את לא מאלו שמבחינתם צוהר זה טאבו...).

ובסופו של דבר זה בעיקר עשה'י לך רב - תשאלו אותו הכל והוא יפסוק לכם נקודתית לגבי הסכם כזה או אחר. מבחינת עצם הרעיון אין ספק שהוא מבורך, לאור המצב העגום של בריונות גירושין (לכל צד שהוא, לא ניכנס עכשיו לקיטלוגים..). ואף פעם אדם/אישה לא יכולים להגיד "לי? לי זה בטוח לא יקרה וגם לא לבן/בת זוגי. אנחנו לא צריכים את זה".

וכמובן, שמקווים לעולם לא להגיע למצב שבו יצטרכו להשתמש בהסכם, ושהנישואין ייכונו לנצח, אבל בכל זאת חשוב לחתום על ההסכם. זה לא מעיד על רפיון בנישואין אלא להיפך!

הכתובה תופסת משפטית, אבל המשמעות שלה בתוך מקרה של גירושין לא כ"כ גדולה.

1. במקרה רגיל של גירושין, הוא נעשה בהסכמת שני הצדדים, וצריך להגיע להסכמות לפני כן, כולל בנושאים הממוניים.

2. בתוך הזכויות הממוניות בחלוקת הרכוש, שבאופן כללי מתייחסים לכל הרכוש כשייך לשני בני הזוג [בלי כ"כ להתחשב בשאלה מי היה המפרנס העיקרי], סכום הכתובה בד"כ פחות משמעותי.

אפשרי בעתיד.

גשר מעריב הוא לא כמו נישואין, אני מקווה שאתה מבין למה...

אז החשיבה המוקדמת על אופציית הגירושין תמיד הייתה קיימת, רק שכיום רואים שיש הרבה מקרים של סירובי גט ומנסים למצוא דרכים גם חוקיות וגם שיתאימו מבחינת ההלכה, כמובן, שיהיה ניתן מראש למנוע בעתיד דברים כאלו...

אני לא רואה בזה חלישות הדעת, להיפך - אם אתה מוכן לחתום על זה עם ארוסתך, זה מראה שאתה באמת דואג לה - אפילו במקרה שבו חלילה תרצו לפרק את החבילה.

אני חושבת שחשוב להלחם בעגינות, וזה יכול להוות פתרון.

ולמעשה אדם שמתגלה שכתובתו לא נכתבה כראוי (כמו מקרה שנחשפתי אליו בעבר) וכן אדם שאין לו כתובה - לא יכול להיות עם אישתו עד שיתקנו את זה.

כתובה זה בהחלט מבחינה הלכתית מחייב מאוד משפטית, הבעל מתחייב בו לסכום כסף רציני לאישה במקרה שיגרש אותה - אז כן, בהחלט כבר בזמן החתונה חושבים על אפשרות גירושין, גם בהלכה - אז לחזק את זה כיום באמצעים שהיום החוק מאפשר, וכמובן במקרה שמתאימים את זה שזה יהיה תקף גם הלכתית - אני חושב שזה בסדר גמור.

כי עניינה הוא דווקא "שלא יהיה קל בעיניו לגרשה".

שבמקרה שכבר החליטו להתגרש ושכבר יש חיוב מצד בית הדין לבעל לתת את הגט/לאישה לקבל את הגט -שאז, ורק אז, הצד המסרב יהיה נתון לסנקציות שבהסכם...

אם בית הדין יחליט למשל שהסיבות לבקשת מתן הגט הן לא מוצדקות ושיש עוד סיכוי לנישואים, וישלח את בני הזוג להתבוננות מחודשת - שום צד לא יוכל להפעיל את ההסכם, כי אין כאן בריונות גט מצד אף אחד/ת...

בכל מקרה ברור שאין הקבלה מלאה לכתובה - הרי הכתובה היא דבר שנדרש הלכתית וההסכם הזה וודאי שלא, אבל ההקבלה היא רעיונית, גם אם לא אחד לאחד.

מהכוונה לפוצץ את גשר מעריב רק כדי לפנותו, הכי מופתעים היו אנשי חברת ההנדסה הבלגית שהקימה את הגשר. דווקא התכנון המסויים לגשר זה מאפשר לפרקו בשלמותו במקרה הצורך, ולהעבירו למקום אחר. כך אפילו קרה עם גשר זהה, שהוקם פעם בבריסל והועבר בשלמותו לתאילנד - חצי עולם בערך.

איך אמר שרלוק הולמס לווטסון: טול קמצוץ טבק דוקטור, התכבד, והודה כי הובסת דווקא בדוגמא שהבאת...

לעצם העניין, הסכמי קדם נישואין לא החלו מההקשר הזה בכלל. כל ההתנצחות - לאו דווקא שלך, אבל אתה חוזר על טיעונים שלא שייכים לעניין מקור הרעיון - היא לא רלוונטית. הסכמי קדם-נישואין נובעים במקור מהצורך להפריד בין נישואין לבין ממון. מדובר על בירורים משפטיים. אם רופא מומחה בעל וותק של עשרים וחמש שנים (עתודאי רפואה שהתקדם לבכיר בבית חולים...) נושא אחות שהוא הכיר - לא סביר שהוא יסכים לתחולה אוטומטית של החוק שקובע שמיידית חצי מרכושו שלה. לכן עורכים הסכם קדם-נישואין (pre-marital או prenup/prenuptial בשפה המשפטית האנגלית, שלא היה מזיק שאנשים כאן יכירו בטרם הם מפגינים את מומחיותם כי רבה).
אבל ברור לכולי עלמא שכאשר עתודאי לרפואה שטרם סיים אפילו את הדוקטורט נושא לו סייעת מבית החולים שפגש בה, לא סביר שייחתם ביניהם שום הסכם (ומן הסתם שתי המשפחות לא מביאות לילדיהן נדוניה רבה, שאחרת לא סביר שאלו היו המקצועות בהם בוחרים השניים...). יתרה מזו, אם כבוד הדוקטור בבוא היום אחרי שלושים שנות נישואין, במהלכם אשתו לא התקדמה רבות בקריירה, ימצא לו גברת צעירה במסדרונות המוסד הרפואי, ויחשוב שהוא צריך דווקא לחזר אחריה (מעשים שהיו למכביר), אז נא יתכבד ויחלוק עם מי שאיפשרה לו את התקדמותו במהלך השנים, טיפלה בביתם ובילדיהם. אם אינני טועה אפילו היו מספר מקרים שהסכמי קדם-נישואין "נדרסו" בפסקי דין של בתי משפט למשפחה בתביעות גירושין, כשנקבע שאין הם יכולים לשקף את הצדק הכלכלי.
אני לא חושב שהטיעון שאתה מביא נגד יכול בשום צורה לשכנע. אתה מציע לאנשים לחיות באשליה שהכל יהיה בסדר בחיים. אני הייתי מציע לאנשים ללמוד מניסיון. הסכם קדם-נישואין מוריד הרבה מהחשש מה יקרה במקרה פירוד. אני אישית בספק אם עדיין כדאי הדבר, בפרט לאור הבעייתיות הרבה ההלכתית בעצם מצבי הפירוד למיניהם (הלוא בתי הדין הרבניים, והדיינים, כלל אינם מציגים עמדה אחידה בשאלת תקפות פירוד וגיטין). אבל אין שום ספק שבמקרים בהם הממון הוא חלק מרכזי, הסכם כזה ייחתם בכל מקרה.
ורק נקודה לסיום: כן, אני מבין את הטיעון הרגשי. שלפיו כל הרוחניות שבנישואין, כל הקדושה, כל ההילה והסגולה וכדומה, נפגמים מה"חילון" הנורא והטכני והפמיניסטי הזה, וכל שם תואר אחר שזה יקבל. אבל אני פשוט לא חושב שזה באמת רלוונטי. מדובר על חיי המעשה לכל דבר ועניין. בחיים אלו קמים ועושים דברים, ומכאן גם נובע המשפט. האם מישהו באמת ובתמים מאמין שמעל בתי הדין הרבניים בישראל מרחפים מלאכים שמשוררים ואומרים "קדוש, קדוש, קדוש", בניגוד לאיזה דמונים נוראיים שמרחפים מעל כל בית משפט במערכת שמנהל משרד המשפטים? אני לא חושב שככה אפשר להתנהל.

1. ההתנהלות במהלך חיי הנישואין.

כאן מופיע בכתובה התחייבויות של הבעל כלפי אשתו (אפלח ואוקיר וכו').

יש כאן מקום לסיכומים בע"פ/ תיאום ציפיות.

נניח, בענייני עבודה, האם האישה מוכנה שבעלה ילמד בכולל. [למשל, סיכום אפשרי, שכך עוד היא מסוגלת לפרנס הוא ילמד, אבל שיהיה לו ברור שבמצבים מסויימים הוא נדרש לצאת לעבוד],

חלוקת מטלות הבית וכו'.

נראה לי שבד"כ אין כל כך מקום לסיכומים בכתב, כי בלאו הכי לא שייך כ"כ לאכוף אותם. [נניח, להוציא צו בית משפט שהאישה תחליף לתינוק טיטול..], ועדיף לבנות על האימון.

2. הסכמים למקרה של גירושין, שנועדו בעיקר לזרז את ההליך, ולמנוע מצב של מסורבות גט וכדו'. ולגביהן יש שאלות אחרות -

א. נידון הלכתי של גט מעושה [תלוי כנראה מאוד באופן שההסכם נעשה, וגם יש מחלוקות ועוד]. 

ב. המצבים הקשים אותם הוא מונע.

ג. האם הוא מעודד גירושין במקרים שבהם הם לא נצרכים.

ד. האם הוא גורם להסדרי הגירושין [כספיים, משמורת ילדים וכו'], להיות הוגנים יותר, או להפך.

3. סכום הכתובה, שנועד קודם כל לכך שלא יהיה קל בעיני הבעל לגרש את אשתו, אבל כנראה גם לדאוג למצבה הכלכלי במקרה של גירושין/התאלמנות.

בעניי זה דבר ממש חשוב וצריך להתחיל להכניס אותו לנורמה....

לדעתי, לא טוב שמתחתנים - וכבר "מתכננים" מה יעשו במדויק אם יתגרשו ח"ו... 

זה מכניס בראש איזשהו "ארעיות" על הנישואין. כאילו מיקל בערכם ומשמעותם. כאילו כל הזמן על-הפרק יש האופציה לשעת הצורך..  וממילא יסוד לא בריא בנישואין - כי כל מה ששייך לחיי הנישואין באופן ייחודי, הוא באמת דווקא מתוך תחושה מוחלטת של איש ואשתו. אחרת זה לא שייך.

צריך להתחתן בגישה שזו מציאות-גמורה, נהיים משפחה. זהו.

אכן, יש אופציה כזו בלית ברירה, אך היא צריכה להישאר בלית-ברירה, ורק אם זה חלילה מגיע.

אמנם, יש האומרים שגם בכתובה הרי יש הצהרה על "סכום" (שזה לאו דווקא לגירושין, אלא גם להתאלמנות חלילה. ועפ"י רוב הוא יותר ל"תפארת המליצה") - אבל זה כלל לא דומה.  מלבד מה ששם לא מוזכר מפורש שזה עבור זה, בניגוד ל"הסכם", ומלבד ששם זה כבר חלק מה"טקס" ולא כמו התחדשות ענין כמדובר - 

הרי ששם המגמה הפוכה: שלא תהא קלה בעיניו לגרשה.  וכל "הסכם" מהסוג המדובר כיום הוא ההיפך: כאילו בגלל שלצערנו יש מקרים כאלו יותר מבעבר, אז שלא יהיה מסובך... נו..

לכן ענ"ד כפי שכתבתי.

אני לא חושבת שזה כדי שיהיה קל כמו שזה יהיה צודק.

כי אח"כ לא עלינו יש הרבה משחקים של מי שיש  לו יותר כסף לשכור עו"ד יותר טוב אז הוא גם זוכה בתנאים יותר טובים... נעשה הרבה פעמים חוסר צדק משווע! והסכם כזה מונע חלוקה לא הוגנת שיכולה להיגרם אח"כ כי כבר אף אחד מהצדדים לא "בדעה צלולה..." 

אני לא חושבת שהסכם כזה יגרום לו לגרש אותה יותר בקלות. דווקא בגלל שזה מקבל צד מעשי אז זה יותר מרתיע. הרבה זוגות מתחילים הליכים ואז קולטים פתאום שמדובר "על אמת" כשמתחילים לדבר טכנית ולוקחים צעד אחורה....

ניתן ליצור הסכם שכזה שהוא יהיה גם כשר הלכתית - ואז נשארת רק השאלה ה"מוסרית" האם זה ראוי כבר בהתחלה לחשוב על ה"סוף", ועל כך שזה לכאורה "יעזור לקלות יתר" בפירוק הנישואים - אז כן, היתרונות של ההסכם במקרה הזה יהיו לעין ערוך יותר מאשר החסרונות.

בטח כאשר הטענה לא נכונה במלואה - תוקפו של ההסכם נכנס ר-ק מרגע שבית הדין בעצמו מחליט באופן מוחלט שיש לתת גט - בני הזוג לא יכולים לחייב את בית הדין להחליט זאת, וההסכם לא יהיה תקף עד שבית הדין לא יקבע שיש לתת גט. וברגע שבית הדין קבע שיש לתת גט, זה כנראה לאחר שהבין שאפסו הסיכויים לשקם את הנישואים, ואז, כן, בהחלט, יש עניין לעצור בריונות גט.

רק לפני יומיים נחשפתי בתוכנית רדיו לסיפור מצמרר של עגונת גט שבעלה עיגן אותה במשך כ-5 שנים, כאשר ברח מסביב לעולם, עד שבעזרת סיוע של עורך דין ממולח, ובסיוע רשתות הביון האמריקניות והאירופאיות ("בזכות" כך שהאיש גם פשע מבחינתן, בדברים אחרים) - הצליחו לתפוס את הבעל, עד שבסוף נתן את הגט.

צריך למצוא כל דרך הלכתית כשרה על מנת למנוע מצבים שבהם צד אחד סוחט ללא הרף את הצד השני, כספית ורגשית, ועד שהצד השני לא נכנע לו, מסרב לתת/לקבל את הגט (כן, כיום יש גם מסורבות גט וגם מסורבי גט, גם אם במידה פחותה, כיוון שבפועל גם לא ניתן לכפות קבלת גט, אז גם האישה יכולה לסחוט את הבעל)

"הכל סובב את האשכנזים". 

(איך קוראים לו, מי ניסח אותו).

שתוקפו נכנס רק מרגע שבית הדין בעצמו מחליט באופן מוחלט שיש לתת גט?

מהמעט שקראתי את הדיונים בנושא, זה לא נשמע שההסכמים הנפוצים הם כאלה. 

אך איני יודע האם קיים בכלל הסכם כזה או לא.

מלבד מה ש"הסכם" כזה, הוא בצורה של חלוקה "הוגנת" מראש של מה שיהיה, ואינו חיוב רק על צד אחד - ולכן רק הופך את הענין ל"בלתי מבהיל" כמו הלא-נודע שבלי זה; ואם כן - מיקל על המחשבה שאפשר, כביכול -

אבל העיקר כמו שכתבתי, עצם הענין. הנה, את עצמך אומרת: "אח"כ ל"ע, יש הרבה משחקים" וכו'..  כלומר: בלי משים, כבר את גם-כן מתייחסת אל הגירושין כאיזה"אחר-כך".. זה גרוע מאד. אנשים צריכים להתחתן מתוך קשר ורצון ואחריות, בהבנה שהם נהיים ממש משפחה, ובלי "אופציה" של גירושין. אחרת, גם כל הנהגתם בתוך הנישואין, עלול להיות בה צד של "הפקרות" מנטלית. לא לגמרי לראות שהכל מתחיל מתוך שהם איש-ואשתו, אלא קצת "משחק". יש בכך צד מאד גרוע.

זוגות שלקוחים צעד-אחורה, זה בדרך כלל לא בגלל שרואים שזה יעלה כסף.. אלא בגלל עצם הענין. אם הכל "בקלות" יחסית, זה לא יוסיף משהו ל"צעד אחורה".

שלא לדבר על כך, שעיקר הבעיות, דומני, אינן בגלל "חלוקת רכוש", זה יחסית קל, אלא בגלל החזקת-ילדים, וממילא האם צריך "מזונות", ואלו דברים שאי אפשר להסכים עליהם מראש, כי לא יכולים לדעת מראש מה יהיו היכולות של האנשים.

ומי שחושב שבמציאות כזו, יחדלו מריבות מן הארץ, אצל אנשים שעושים מריבות - זו מן הסתם אשליה. יתחילו לדון למה "נסיבות השתנו" - ו"סירובים" (שזה לא דבר מצוי כ"כ מצד האמת, יחסית), יוכלו להיות גם אז. הקיצור, תועלת מרובה לאו-דווקא. אבל הנזק מעצם זה שזוג צעיר שעומד להתחתן, כבר "מביא בחשבון", בהסכם מפורט, שיתגרש, וזה בראש באיזשהו מקום - זה בעיני נורא ואיום. ממש הריסת היסוד.

זה להתעלם מהמכלול. - לקראת נישואין וזוגיות

מה שאתה כותב הוא, לדעתי, ההתעלמות מהמכלול..

א. זה שההוא רוצה ש"זה ייהפך לנורמה" - ברור שדברים כאלו לא קורים בבת-אחת, זה אומר שאלו שבינתיים, לזמן רב למדי, אמורים "להישכב על הגדר" ולהזיק לעצמם ע"י הייחודיות הזו החדשה, של הבאה-בחשבון מפורטת של אופציה כזו מראש.

ב. גם מעבר לכך, כמו שכתבתי - זה לא יוכל להיות משהו כמו ה"נוסח הכללי" של כתובה, כי אמור להיות מוזכר שם מפורש פרטים למקרה כזה, ודיונים כאלו טרום נישואין אינם בריאים - הן לתפיסת מציאות הנישואין, הן לנישואין עצמם וקדושתם, לדעתי.

מלבד מה שזה לא-דווקא ימנע עיגון, במקרים הקיצוניים שהוא קורה (שהם אכן מיעוט קיצוני). מי שירצה להתעקש ש"השתנו הנתונים" ולכן אינו מסכים.. יעשה זאת גם ככה. ואם מדובר חלילה על הסכם ש"מפקיע קידושין" למפרע, כבר אמרתי - חס ושלום להסכים מראש שיתכן מצב שהכל יתברר כזנות-בעלמא.

וכנ"ל - ממילא על עיקר הדברים שמקשים במקרים כאלו, אי אפשר להסכים מראש, "ביצה שלא נולדה".

אם כבר, הדרך היא כמו שאמרה "כמו צמח בר", להתחתן עם אדם הגון ממש. אז קודם כל בעז"ה לא יגיעו לכך - ואם חלילה מישהו יגיע, בן אדם שיש מולו בן אדם גם-כן, יישאר הגון בכל מצב.

ואולי עדיף שמחפשי הרעיונות איך להקל במצבים קשים, יחתרו יותר לחיוב-בוררות טרם דיון במקרים כאלו ל"ע. בד"כ כשאנשים דנים ללא שזה מחייב אותם אם לא ילך, יכולים להגיע לפתרונות מוסכמים. המציאות דומני - לפחות ממה שמתפרסם - מראה שרוב הבעיות הקשות, לא נפתרו ע"י סנקציות, אלא ע"י הסכמות. כך פועל היום הרב לאו שליט"א.

אכן את זה כבר אמרת.  אבל אני הסברתי מדויק למה אני חושב שזה מזיק.

וגם לגבי הנזק וגם לגבי ה"לא מועיל", העובדה היא שדומני הרוב הגדול של מורי ההוראה המובהקים אינו בעד זה.

http://www.yeshiva.org.il/Midrash/8220#2b

(אני מביא חומר, לא נוקט עמדה).

עם דגש על ההלכתי והענייני

התכוונתי להסכם קדם נישואין כמו של צוהר שנועד למנוע מקרים של עגונות. (הסכמאהבה)

אתה מתכוין ל"הסכם" לא על מה יהיה אם חלילה יתגרשו, מבחינה ממונית וכד' - 

אלא על כזה ש"יפקיע למפרע" נישואין?!

חס ושלום!!

בשביל מיעוט זניח שמעגן ל"ע - 

לתת מראש אופציה לזוגות כשרים, שאם חלילה יקרה כך - אז יתברר למפרע שהכל היה זנות?!  חס ושלום.

ועוד להתחיל כך חיי נישואין?....

לפעמים יש "פתרונות", שההרס שלהם - מוסרית וערכית - הוא כ"כ נורא, ומשליך על כל המשג בכללותו, עד שאין הצר שווה בנזק שיכול לעיתים להיגרם בגלל דברים מצערים.  יש כלים אחרים להילחם בכך.

ההסכם הזה לא נועד למנוע גירושין (יש סוברים שהוא אף מעודד ומקל לבתגרש)

אלא למנוע עגינות

או כמו שהיא אמרה

"ואם מגיעים- מסתדרים"

מי שמקדם את הסכמי קדם נישואין רוצה שזה יפוך לנורמה.

ולכן גם אם את התחתנת עם הבן אדם הכי מושלם בעולם שבחיים לא יעגן אותך יש אחרים ושיווצר מצב בו הנורמה החרבתיעת תהיה לחתום על הסכם קדם נישואין אנשים יחתמו, ואם הם יתעקשו לא לחתום זה יתן לאשה רעיון לחשיבה מחדש על הנישואין.

בקשר למידות טובות, באופן תיאורטי, את צודקת.

אבל בפועל, הרי גם אותם גברים מתעללים ומעגנים התחתנו, והיתה חתונה שמחה וכולם חשבו שיחיו באושר ועושר וכו'.

(סליחה, שמעתי רק על גברים מעגנים, מלבד שני סיפורים על נשים שבשניהם הבעל איכשהו נחלץ. אחד עם מאה רבנים, השני לא זוכרת).

הגברים הבעייתיים הם בדרך כלל גם כאלה שמטעים. לפני החתונה הם נפת  צופים. אחר כך בהדרגה מתגלות הבעיות. נכון שיש אנשים עם חדות אבחנה שהיו שמים לב ולא מתחתנים איתם, אבל מה לעשות שבנות טובות רבות נופלות בזה.

כך שאי אפשר לבנות על יכולת הבחירה המושכלת של הבנות.

בקשר לזה ש"מתכננים" את הפרידה בחתונה, אני לא מסכימה. כל ההבדל הוא שלכתובה אנחנו רגילים ולזה לא. ולכן מי שתומך בזה מנסה לגרום לזה שזה יהפוך לסטנדרט וממילא לא ידרוש מחשבה מיוחדת. כמו הכתובה.

הדבר השלישי, שזה לא מוסכם הלכתית, אכן מונע את ההפצה של זה בינתיים.

מקווה שבעז"ה יימצא לזה פיתרון בקרוב.

ושייתנו לבתי הדין הרבניים את כל הכלים שאפשר.

ושיהיו רק דיינים רחמנים שמשתדלים לזרז הליכים וכו'.. במהרה בימינו אמן.

שלא תדעי מקרוב. שמעתי סיפורים נוראים. ודווקא לנשים, שאצלן עניין הזמן הוא יותר קריטי בגלל השעון הבילוגי, זה הרבה יותר בעייתי מאשר הפוך. ומכירה מקרוב כאלה בעייתיים, שבינתיים האישה עוד לא חושבת על גירושין, אבל כנראה ביום מן הימים כשהיא תישבר היא תכנס גם למצב הזה.

לכל היותר הם יכולים להטיל סנקציות כלכליות עלהצד שמנסה לעגן את משנהו. בפועל ורך דין מיומן עשוי לעזור ללקוח שלו לעגן את הצד השני בלי שהלקוח ישא בסנקציות הכלכליות הללו. ברוב המקרים המרויחים העיקריים מעיגון בני הזוג הם עורכי השין של הצדדים ולכן הם אלו שגורמים למרבית מקרי העיגון.

ומה שאת מציעה, זה הרס לרוב לדעתי, בשביל מקרים כאלו, שגם אותם ניתן לפתור בדרכים אחרות.

ובעיות יש בעולם בכל מיני תחומים - אוי למי שיקלקל טוב מרובה בגלל "בעיות" שלצערנו יכולות להיות, וצריך אכן מאמץ לפותרן, לא ע"ח אחרים. ואני כן מכיר מקרים.

על שאר הדברים, ענתה "כמו צמח" יפה ונכון ומדויק.

דיינים הם "רחמנים" גם היום - ורחמנות אינה דבר פופוליסטי. לא תמיד היא "לזרז הליכים". הכל לפי הענין. נישואין זה לא משחק.

גירושין, אם היו - לא היו יפים כל כך...

מה לעשות שגם זוגות דתיים/חרדיים מתגרשים (ובטוחני שהם לא חשבו בעת הנישואין שבן/בת הזוג לא ירא שמיים/בעל לב טוב..) - ואנחנו רואים שיש מקרי עגינות וסירובי גט שנמשכים על פני שנים.

לאחרונה פורסם בתקשורת מקרה שבו אישה שעוגנה במשך עשרות שנים שוחררה סוף סוף מהבעל האכזר, בעזרת מחלקת העגונות בבית הדין הרבני הגדול בירושלים (שימי לב - מחלקה שלמה לצורך טיפול בבעיה הזאת! מה שמראה שזה בעיה מקיפה שקיימת בכלל שכבות הציבור ולא רק אצל דתיים/חילוניים/חרדים/ליטאים...)

אם יהיה הסכם תקף מבחינה הלכתית, ושיהיה תלוי ראשית כל בהחלטה של בית הדין שצריך לתת גט (וכך זה לא "יעודד גירושין" - בית הדין הוא זה שמחליט אם צריך לתת גט, ועד שהוא לא מחליט זאת ההסכם לא יתחיל לדפוק שעון...)

שניהם מהרב פנחס שפירא. מצו"ב קישורים.

http://din.org.il/2014/11/24/%D7%94%D7%A1%D7%9B%D7%9D-%D7%9C%D7%9B%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%94%D7%93%D7%93%D7%99

http://www.yeshiva.org.il/midrash/29237

ל"גאוה - לנו זה לא יקרה". אבל צריך להשתדל שלא יקרה. אחת ההשתדלויות, זה לא להפוך את הענין מראש למשהו "סביר"..

מה שמוזכר בתורה, הדבר שצוטט - הוא כי הנושא שם הוא הלכות גירושין, אז צריך להקדים שהוא נשא אותה. הרי גם כתוב, "כי יקח.. נקי יהיה לביתו".. כל דבר והקשרו (אגב, על ההקשר שציטטת, דווקא כתוב: כי מצא בה ערוות דבר, ולומדים מזה שאין לגרש סתם-כך..).

נכון שאצלנו אין "נישואין קתוליים" ב"ה, ויש הבחירה מרצון. אבל יש קודם כל הקביעות של הנישואין, שעל גביהם באה ההתחדשות. ולא "בחינת התאהבות" כל פעם, כאילו זו איזו "ברירת מחדל".

נכון שלעיתים יש בעיות. לא פותרים בעיה ע"י יצירת בעיה ציבורית, רחבה יותר וקשה יותר. שיהיה טוב לכולם...

http://asif.co.il/?wpfb_s=%D7%94%D7%A1%D7%9B%D7%9E%D7%99_%D7%A7%D7%93%D7%9D_%D7%A0%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%99%D7%9F&page_id=745

(כמעט כולם מכתב העת צהר, שבגדול נראה לי שהתנועה הזו שייכת לצד התומך, אבל כתב העת פרסם גם מאמרים מתנגדים)

לי זה נשמע דבר חשוב מאוד וכשזה יקרה אני אתיעץ עם הרב שלי לגבי העניין.

בקצרה, נגיד שהבעיה העיקרית שאיתה צריך להתמודד היא שהגט לא יהיה "גט מעושה". את הבעיה הזאת ניתן לעקוף בדרכים שונות (כגון - שה"קנס" הכספי יהיה קנס קבוע שיוטל על כל צד שמעכב את מתן הגט, בצורה הלכתית שגורמת לכך שבפועל זה לא יהיה גט מעושה אם זה יינתן...)

ישנן עוד בעיות אחרות - אבל בפועל כיום לאחר שהרעיון הזה התגלגל רבות בקרב בתי המדרשות, אנחנו ראים יותר ויותר הסכמים מסוגים שונים שמוסכמים גם על רבנים גדולים ומשמעותיים - וברור שאם ירצו, יוכלו פוסקים גדולים ומשמעותיים להתכנס ולקבוע בהתייעצות הלכתית מהו הנוסח הטוב ביותר שיהיה בסדר גם מבחינה הלכתית.

כיום, זה בעיקר נתון לשיקול הדעת של הרבנים המשיאים, אם ההסכם הזה מקובל עליהם או לא - אם לא יהיה מקובל עליהם ויחשבו שהוא פסול הלכתית, הרבנים פשוט לא יסכימו להשיא זוג שחותם על ההסכם הזה... (וגם הרבנים שמגרשים, לגרש זוג שכזה..אבל זה כבר הצד השני של הסקאלה).

מעניין האם הרבנות הראשית מקיימת דיונים בנושא ואם כן, מתי תכריז על גילוי דעתה בעניין. 

כשאני אתחתן אני אדבר עם הרב שלי ויבדוק את הסוגייא.

זה לא בראש מעייני כרגע..

תהיה בריא, די"מ. בעז"ה בקרוב במהרה בימינו!!! .

קוראים לה מסכת כתובות.

חז"ל קבעו מערכת הסכמית מחייבת ליחסי הממון בין בני הזוג, וקיבעו אותם בחוזה כתוב הקרוי במקורות כתובה.

הכתובה המופיעה במקורותינו כללה פרטים רבים מחיי היום יום והמקרים המיוחדים של משפחות בעם ישראל בתקופות היסטוריות, אך בגלל השיטה הלכתית שלא מבטלים תקנות שתיקנו הקדמונים הכתובה קפאה בזמן ולא עודכנה בעקבות ההתפתחויות הכלכליות בנות זמנינו.

החוק הישראלי קבע מערכת הסכמית הסותרת לחלוטין את התפיסה ההלכתית ולפיו הרכוש שנצבר ע"י בני הזוג במהלך חיי הנישואים מתחלק חצי חצי ביניהם במקרה גירושים או מוות וזאת בניגוד לקביעה ההלכתית שהכל שייך לבעל חוץ ממה שהאשה הביאה עימה מלפני הנישואים, ירשה או קיבלה במתנה שאין לבעל רשות בה במהלך חיי הנישואים וחוץ מהסכומים שהוסכם עלייהם בכתובה שינתנו לאשה במקרה של גירושים או מות הבעל.

כלומר לפי הההלכה הזכויות של האשה קבועות לכל אורך חיי הנישואים ונגזרות הסכם קדם הנישואים ולפי החוק הזכויות שלה נגזרות מצבירת הרכוש המשפחתי במהלך החיים המשותפים.

המציאות לרוב היא שכאשר הגירושים/מוות מתרחשים לאחר תקופה קצרה או במשפחות מצוקה הזכויות בכתובה בדרך כלל גבוהות יותר מאלו הנקבעות על פי החוק בישראל ויאלו במשפחות עשירות או במשפחות במעמד הביניים לאחר תקופת נישואים ארוכה זכויות האשה לפי החוק הישראלי גבוהות יותר.

בתי הדין הרבניים נוטים בדרך כלל לתת לאשה את הסכום הגבוה יותר מבין שתי מערכות החוקים כשהנימוק לכך הוא שמבחינה הלכתית הבעל מחויב לתת לאשה לפחות את מה שהתחייב לה בכתובה ואם הסכום לפי החוק גבוה יותר, אזי הוא מחויב לכך מפני דינא דמלכותא דינא ומפני יראת הבג"ץ של הדיינים.

לדעתי, כאשר מתעורר הרצון או הצורך לכתוב הסכם קדם נישואים מיוחד, וזה מצוי בעיקר במקרה של נישואים שניים, מן הראוי להוסיף את תנאי ההסכם בתוך הכתובה ולא בהסכם קדם נישואים הנחתם אצל עו"ד וזאת לאר איושר של רב שההסכמות בין הצדדים אינן סותרות את כללי הבסיס שנקבעו בהלכה אך לצערנו רוב רשמי הנישואים לא יסכימו לכך וגם בתי הדין ובתי המשפט העוסקים בחלוקת הרכוש במקרה של גירושים יתייחסו יותר ברצינות להסכם ממון חתום אצל עו"ד מאשר לתוספות המופיעות בכתובה.

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

תקופה את מרגישה שאין לך חשק לראות אותו שכל דבר שהוא עושה מכווץ אותך

זה לא התלבטות זה לא זה ..

ואם יש משהו אחד שלא מסתדר לך זו התלבטות

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.