מן הסתם גם לצוהר יש חומרים בנושא... (אם את לא מאלו שמבחינתם צוהר זה טאבו...).

ובסופו של דבר זה בעיקר עשה'י לך רב - תשאלו אותו הכל והוא יפסוק לכם נקודתית לגבי הסכם כזה או אחר. מבחינת עצם הרעיון אין ספק שהוא מבורך, לאור המצב העגום של בריונות גירושין (לכל צד שהוא, לא ניכנס עכשיו לקיטלוגים..). ואף פעם אדם/אישה לא יכולים להגיד "לי? לי זה בטוח לא יקרה וגם לא לבן/בת זוגי. אנחנו לא צריכים את זה".

וכמובן, שמקווים לעולם לא להגיע למצב שבו יצטרכו להשתמש בהסכם, ושהנישואין ייכונו לנצח, אבל בכל זאת חשוב לחתום על ההסכם. זה לא מעיד על רפיון בנישואין אלא להיפך!

הכתובה תופסת משפטית, אבל המשמעות שלה בתוך מקרה של גירושין לא כ"כ גדולה.

1. במקרה רגיל של גירושין, הוא נעשה בהסכמת שני הצדדים, וצריך להגיע להסכמות לפני כן, כולל בנושאים הממוניים.

2. בתוך הזכויות הממוניות בחלוקת הרכוש, שבאופן כללי מתייחסים לכל הרכוש כשייך לשני בני הזוג [בלי כ"כ להתחשב בשאלה מי היה המפרנס העיקרי], סכום הכתובה בד"כ פחות משמעותי.

אפשרי בעתיד.

גשר מעריב הוא לא כמו נישואין, אני מקווה שאתה מבין למה...

אז החשיבה המוקדמת על אופציית הגירושין תמיד הייתה קיימת, רק שכיום רואים שיש הרבה מקרים של סירובי גט ומנסים למצוא דרכים גם חוקיות וגם שיתאימו מבחינת ההלכה, כמובן, שיהיה ניתן מראש למנוע בעתיד דברים כאלו...

אני לא רואה בזה חלישות הדעת, להיפך - אם אתה מוכן לחתום על זה עם ארוסתך, זה מראה שאתה באמת דואג לה - אפילו במקרה שבו חלילה תרצו לפרק את החבילה.

אני חושבת שחשוב להלחם בעגינות, וזה יכול להוות פתרון.

ולמעשה אדם שמתגלה שכתובתו לא נכתבה כראוי (כמו מקרה שנחשפתי אליו בעבר) וכן אדם שאין לו כתובה - לא יכול להיות עם אישתו עד שיתקנו את זה.

כתובה זה בהחלט מבחינה הלכתית מחייב מאוד משפטית, הבעל מתחייב בו לסכום כסף רציני לאישה במקרה שיגרש אותה - אז כן, בהחלט כבר בזמן החתונה חושבים על אפשרות גירושין, גם בהלכה - אז לחזק את זה כיום באמצעים שהיום החוק מאפשר, וכמובן במקרה שמתאימים את זה שזה יהיה תקף גם הלכתית - אני חושב שזה בסדר גמור.

כי עניינה הוא דווקא "שלא יהיה קל בעיניו לגרשה".

שבמקרה שכבר החליטו להתגרש ושכבר יש חיוב מצד בית הדין לבעל לתת את הגט/לאישה לקבל את הגט -שאז, ורק אז, הצד המסרב יהיה נתון לסנקציות שבהסכם...

אם בית הדין יחליט למשל שהסיבות לבקשת מתן הגט הן לא מוצדקות ושיש עוד סיכוי לנישואים, וישלח את בני הזוג להתבוננות מחודשת - שום צד לא יוכל להפעיל את ההסכם, כי אין כאן בריונות גט מצד אף אחד/ת...

בכל מקרה ברור שאין הקבלה מלאה לכתובה - הרי הכתובה היא דבר שנדרש הלכתית וההסכם הזה וודאי שלא, אבל ההקבלה היא רעיונית, גם אם לא אחד לאחד.

מהכוונה לפוצץ את גשר מעריב רק כדי לפנותו, הכי מופתעים היו אנשי חברת ההנדסה הבלגית שהקימה את הגשר. דווקא התכנון המסויים לגשר זה מאפשר לפרקו בשלמותו במקרה הצורך, ולהעבירו למקום אחר. כך אפילו קרה עם גשר זהה, שהוקם פעם בבריסל והועבר בשלמותו לתאילנד - חצי עולם בערך.

איך אמר שרלוק הולמס לווטסון: טול קמצוץ טבק דוקטור, התכבד, והודה כי הובסת דווקא בדוגמא שהבאת...

לעצם העניין, הסכמי קדם נישואין לא החלו מההקשר הזה בכלל. כל ההתנצחות - לאו דווקא שלך, אבל אתה חוזר על טיעונים שלא שייכים לעניין מקור הרעיון - היא לא רלוונטית. הסכמי קדם-נישואין נובעים במקור מהצורך להפריד בין נישואין לבין ממון. מדובר על בירורים משפטיים. אם רופא מומחה בעל וותק של עשרים וחמש שנים (עתודאי רפואה שהתקדם לבכיר בבית חולים...) נושא אחות שהוא הכיר - לא סביר שהוא יסכים לתחולה אוטומטית של החוק שקובע שמיידית חצי מרכושו שלה. לכן עורכים הסכם קדם-נישואין (pre-marital או prenup/prenuptial בשפה המשפטית האנגלית, שלא היה מזיק שאנשים כאן יכירו בטרם הם מפגינים את מומחיותם כי רבה).
אבל ברור לכולי עלמא שכאשר עתודאי לרפואה שטרם סיים אפילו את הדוקטורט נושא לו סייעת מבית החולים שפגש בה, לא סביר שייחתם ביניהם שום הסכם (ומן הסתם שתי המשפחות לא מביאות לילדיהן נדוניה רבה, שאחרת לא סביר שאלו היו המקצועות בהם בוחרים השניים...). יתרה מזו, אם כבוד הדוקטור בבוא היום אחרי שלושים שנות נישואין, במהלכם אשתו לא התקדמה רבות בקריירה, ימצא לו גברת צעירה במסדרונות המוסד הרפואי, ויחשוב שהוא צריך דווקא לחזר אחריה (מעשים שהיו למכביר), אז נא יתכבד ויחלוק עם מי שאיפשרה לו את התקדמותו במהלך השנים, טיפלה בביתם ובילדיהם. אם אינני טועה אפילו היו מספר מקרים שהסכמי קדם-נישואין "נדרסו" בפסקי דין של בתי משפט למשפחה בתביעות גירושין, כשנקבע שאין הם יכולים לשקף את הצדק הכלכלי.
אני לא חושב שהטיעון שאתה מביא נגד יכול בשום צורה לשכנע. אתה מציע לאנשים לחיות באשליה שהכל יהיה בסדר בחיים. אני הייתי מציע לאנשים ללמוד מניסיון. הסכם קדם-נישואין מוריד הרבה מהחשש מה יקרה במקרה פירוד. אני אישית בספק אם עדיין כדאי הדבר, בפרט לאור הבעייתיות הרבה ההלכתית בעצם מצבי הפירוד למיניהם (הלוא בתי הדין הרבניים, והדיינים, כלל אינם מציגים עמדה אחידה בשאלת תקפות פירוד וגיטין). אבל אין שום ספק שבמקרים בהם הממון הוא חלק מרכזי, הסכם כזה ייחתם בכל מקרה.
ורק נקודה לסיום: כן, אני מבין את הטיעון הרגשי. שלפיו כל הרוחניות שבנישואין, כל הקדושה, כל ההילה והסגולה וכדומה, נפגמים מה"חילון" הנורא והטכני והפמיניסטי הזה, וכל שם תואר אחר שזה יקבל. אבל אני פשוט לא חושב שזה באמת רלוונטי. מדובר על חיי המעשה לכל דבר ועניין. בחיים אלו קמים ועושים דברים, ומכאן גם נובע המשפט. האם מישהו באמת ובתמים מאמין שמעל בתי הדין הרבניים בישראל מרחפים מלאכים שמשוררים ואומרים "קדוש, קדוש, קדוש", בניגוד לאיזה דמונים נוראיים שמרחפים מעל כל בית משפט במערכת שמנהל משרד המשפטים? אני לא חושב שככה אפשר להתנהל.

1. ההתנהלות במהלך חיי הנישואין.

כאן מופיע בכתובה התחייבויות של הבעל כלפי אשתו (אפלח ואוקיר וכו').

יש כאן מקום לסיכומים בע"פ/ תיאום ציפיות.

נניח, בענייני עבודה, האם האישה מוכנה שבעלה ילמד בכולל. [למשל, סיכום אפשרי, שכך עוד היא מסוגלת לפרנס הוא ילמד, אבל שיהיה לו ברור שבמצבים מסויימים הוא נדרש לצאת לעבוד],

חלוקת מטלות הבית וכו'.

נראה לי שבד"כ אין כל כך מקום לסיכומים בכתב, כי בלאו הכי לא שייך כ"כ לאכוף אותם. [נניח, להוציא צו בית משפט שהאישה תחליף לתינוק טיטול..], ועדיף לבנות על האימון.

2. הסכמים למקרה של גירושין, שנועדו בעיקר לזרז את ההליך, ולמנוע מצב של מסורבות גט וכדו'. ולגביהן יש שאלות אחרות -

א. נידון הלכתי של גט מעושה [תלוי כנראה מאוד באופן שההסכם נעשה, וגם יש מחלוקות ועוד]. 

ב. המצבים הקשים אותם הוא מונע.

ג. האם הוא מעודד גירושין במקרים שבהם הם לא נצרכים.

ד. האם הוא גורם להסדרי הגירושין [כספיים, משמורת ילדים וכו'], להיות הוגנים יותר, או להפך.

3. סכום הכתובה, שנועד קודם כל לכך שלא יהיה קל בעיני הבעל לגרש את אשתו, אבל כנראה גם לדאוג למצבה הכלכלי במקרה של גירושין/התאלמנות.

בעניי זה דבר ממש חשוב וצריך להתחיל להכניס אותו לנורמה....

לדעתי, לא טוב שמתחתנים - וכבר "מתכננים" מה יעשו במדויק אם יתגרשו ח"ו... 

זה מכניס בראש איזשהו "ארעיות" על הנישואין. כאילו מיקל בערכם ומשמעותם. כאילו כל הזמן על-הפרק יש האופציה לשעת הצורך..  וממילא יסוד לא בריא בנישואין - כי כל מה ששייך לחיי הנישואין באופן ייחודי, הוא באמת דווקא מתוך תחושה מוחלטת של איש ואשתו. אחרת זה לא שייך.

צריך להתחתן בגישה שזו מציאות-גמורה, נהיים משפחה. זהו.

אכן, יש אופציה כזו בלית ברירה, אך היא צריכה להישאר בלית-ברירה, ורק אם זה חלילה מגיע.

אמנם, יש האומרים שגם בכתובה הרי יש הצהרה על "סכום" (שזה לאו דווקא לגירושין, אלא גם להתאלמנות חלילה. ועפ"י רוב הוא יותר ל"תפארת המליצה") - אבל זה כלל לא דומה.  מלבד מה ששם לא מוזכר מפורש שזה עבור זה, בניגוד ל"הסכם", ומלבד ששם זה כבר חלק מה"טקס" ולא כמו התחדשות ענין כמדובר - 

הרי ששם המגמה הפוכה: שלא תהא קלה בעיניו לגרשה.  וכל "הסכם" מהסוג המדובר כיום הוא ההיפך: כאילו בגלל שלצערנו יש מקרים כאלו יותר מבעבר, אז שלא יהיה מסובך... נו..

לכן ענ"ד כפי שכתבתי.

אני לא חושבת שזה כדי שיהיה קל כמו שזה יהיה צודק.

כי אח"כ לא עלינו יש הרבה משחקים של מי שיש  לו יותר כסף לשכור עו"ד יותר טוב אז הוא גם זוכה בתנאים יותר טובים... נעשה הרבה פעמים חוסר צדק משווע! והסכם כזה מונע חלוקה לא הוגנת שיכולה להיגרם אח"כ כי כבר אף אחד מהצדדים לא "בדעה צלולה..." 

אני לא חושבת שהסכם כזה יגרום לו לגרש אותה יותר בקלות. דווקא בגלל שזה מקבל צד מעשי אז זה יותר מרתיע. הרבה זוגות מתחילים הליכים ואז קולטים פתאום שמדובר "על אמת" כשמתחילים לדבר טכנית ולוקחים צעד אחורה....

ניתן ליצור הסכם שכזה שהוא יהיה גם כשר הלכתית - ואז נשארת רק השאלה ה"מוסרית" האם זה ראוי כבר בהתחלה לחשוב על ה"סוף", ועל כך שזה לכאורה "יעזור לקלות יתר" בפירוק הנישואים - אז כן, היתרונות של ההסכם במקרה הזה יהיו לעין ערוך יותר מאשר החסרונות.

בטח כאשר הטענה לא נכונה במלואה - תוקפו של ההסכם נכנס ר-ק מרגע שבית הדין בעצמו מחליט באופן מוחלט שיש לתת גט - בני הזוג לא יכולים לחייב את בית הדין להחליט זאת, וההסכם לא יהיה תקף עד שבית הדין לא יקבע שיש לתת גט. וברגע שבית הדין קבע שיש לתת גט, זה כנראה לאחר שהבין שאפסו הסיכויים לשקם את הנישואים, ואז, כן, בהחלט, יש עניין לעצור בריונות גט.

רק לפני יומיים נחשפתי בתוכנית רדיו לסיפור מצמרר של עגונת גט שבעלה עיגן אותה במשך כ-5 שנים, כאשר ברח מסביב לעולם, עד שבעזרת סיוע של עורך דין ממולח, ובסיוע רשתות הביון האמריקניות והאירופאיות ("בזכות" כך שהאיש גם פשע מבחינתן, בדברים אחרים) - הצליחו לתפוס את הבעל, עד שבסוף נתן את הגט.

צריך למצוא כל דרך הלכתית כשרה על מנת למנוע מצבים שבהם צד אחד סוחט ללא הרף את הצד השני, כספית ורגשית, ועד שהצד השני לא נכנע לו, מסרב לתת/לקבל את הגט (כן, כיום יש גם מסורבות גט וגם מסורבי גט, גם אם במידה פחותה, כיוון שבפועל גם לא ניתן לכפות קבלת גט, אז גם האישה יכולה לסחוט את הבעל)

.

(איך קוראים לו, מי ניסח אותו).

שתוקפו נכנס רק מרגע שבית הדין בעצמו מחליט באופן מוחלט שיש לתת גט?

מהמעט שקראתי את הדיונים בנושא, זה לא נשמע שההסכמים הנפוצים הם כאלה. 

אך איני יודע האם קיים בכלל הסכם כזה או לא.

מלבד מה ש"הסכם" כזה, הוא בצורה של חלוקה "הוגנת" מראש של מה שיהיה, ואינו חיוב רק על צד אחד - ולכן רק הופך את הענין ל"בלתי מבהיל" כמו הלא-נודע שבלי זה; ואם כן - מיקל על המחשבה שאפשר, כביכול -

אבל העיקר כמו שכתבתי, עצם הענין. הנה, את עצמך אומרת: "אח"כ ל"ע, יש הרבה משחקים" וכו'..  כלומר: בלי משים, כבר את גם-כן מתייחסת אל הגירושין כאיזה"אחר-כך".. זה גרוע מאד. אנשים צריכים להתחתן מתוך קשר ורצון ואחריות, בהבנה שהם נהיים ממש משפחה, ובלי "אופציה" של גירושין. אחרת, גם כל הנהגתם בתוך הנישואין, עלול להיות בה צד של "הפקרות" מנטלית. לא לגמרי לראות שהכל מתחיל מתוך שהם איש-ואשתו, אלא קצת "משחק". יש בכך צד מאד גרוע.

זוגות שלקוחים צעד-אחורה, זה בדרך כלל לא בגלל שרואים שזה יעלה כסף.. אלא בגלל עצם הענין. אם הכל "בקלות" יחסית, זה לא יוסיף משהו ל"צעד אחורה".

שלא לדבר על כך, שעיקר הבעיות, דומני, אינן בגלל "חלוקת רכוש", זה יחסית קל, אלא בגלל החזקת-ילדים, וממילא האם צריך "מזונות", ואלו דברים שאי אפשר להסכים עליהם מראש, כי לא יכולים לדעת מראש מה יהיו היכולות של האנשים.

ומי שחושב שבמציאות כזו, יחדלו מריבות מן הארץ, אצל אנשים שעושים מריבות - זו מן הסתם אשליה. יתחילו לדון למה "נסיבות השתנו" - ו"סירובים" (שזה לא דבר מצוי כ"כ מצד האמת, יחסית), יוכלו להיות גם אז. הקיצור, תועלת מרובה לאו-דווקא. אבל הנזק מעצם זה שזוג צעיר שעומד להתחתן, כבר "מביא בחשבון", בהסכם מפורט, שיתגרש, וזה בראש באיזשהו מקום - זה בעיני נורא ואיום. ממש הריסת היסוד.

זה להתעלם מהמכלול. - לקראת נישואין וזוגיות

מה שאתה כותב הוא, לדעתי, ההתעלמות מהמכלול..

א. זה שההוא רוצה ש"זה ייהפך לנורמה" - ברור שדברים כאלו לא קורים בבת-אחת, זה אומר שאלו שבינתיים, לזמן רב למדי, אמורים "להישכב על הגדר" ולהזיק לעצמם ע"י הייחודיות הזו החדשה, של הבאה-בחשבון מפורטת של אופציה כזו מראש.

ב. גם מעבר לכך, כמו שכתבתי - זה לא יוכל להיות משהו כמו ה"נוסח הכללי" של כתובה, כי אמור להיות מוזכר שם מפורש פרטים למקרה כזה, ודיונים כאלו טרום נישואין אינם בריאים - הן לתפיסת מציאות הנישואין, הן לנישואין עצמם וקדושתם, לדעתי.

מלבד מה שזה לא-דווקא ימנע עיגון, במקרים הקיצוניים שהוא קורה (שהם אכן מיעוט קיצוני). מי שירצה להתעקש ש"השתנו הנתונים" ולכן אינו מסכים.. יעשה זאת גם ככה. ואם מדובר חלילה על הסכם ש"מפקיע קידושין" למפרע, כבר אמרתי - חס ושלום להסכים מראש שיתכן מצב שהכל יתברר כזנות-בעלמא.

וכנ"ל - ממילא על עיקר הדברים שמקשים במקרים כאלו, אי אפשר להסכים מראש, "ביצה שלא נולדה".

אם כבר, הדרך היא כמו שאמרה "כמו צמח בר", להתחתן עם אדם הגון ממש. אז קודם כל בעז"ה לא יגיעו לכך - ואם חלילה מישהו יגיע, בן אדם שיש מולו בן אדם גם-כן, יישאר הגון בכל מצב.

ואולי עדיף שמחפשי הרעיונות איך להקל במצבים קשים, יחתרו יותר לחיוב-בוררות טרם דיון במקרים כאלו ל"ע. בד"כ כשאנשים דנים ללא שזה מחייב אותם אם לא ילך, יכולים להגיע לפתרונות מוסכמים. המציאות דומני - לפחות ממה שמתפרסם - מראה שרוב הבעיות הקשות, לא נפתרו ע"י סנקציות, אלא ע"י הסכמות. כך פועל היום הרב לאו שליט"א.

אכן את זה כבר אמרת.  אבל אני הסברתי מדויק למה אני חושב שזה מזיק.

וגם לגבי הנזק וגם לגבי ה"לא מועיל", העובדה היא שדומני הרוב הגדול של מורי ההוראה המובהקים אינו בעד זה.

http://www.yeshiva.org.il/Midrash/8220#2b

(אני מביא חומר, לא נוקט עמדה).

עם דגש על ההלכתי והענייני

התכוונתי להסכם קדם נישואין כמו של צוהר שנועד למנוע מקרים של עגונות. (הסכמאהבה)

אתה מתכוין ל"הסכם" לא על מה יהיה אם חלילה יתגרשו, מבחינה ממונית וכד' - 

אלא על כזה ש"יפקיע למפרע" נישואין?!

חס ושלום!!

בשביל מיעוט זניח שמעגן ל"ע - 

לתת מראש אופציה לזוגות כשרים, שאם חלילה יקרה כך - אז יתברר למפרע שהכל היה זנות?!  חס ושלום.

ועוד להתחיל כך חיי נישואין?....

לפעמים יש "פתרונות", שההרס שלהם - מוסרית וערכית - הוא כ"כ נורא, ומשליך על כל המשג בכללותו, עד שאין הצר שווה בנזק שיכול לעיתים להיגרם בגלל דברים מצערים.  יש כלים אחרים להילחם בכך.

ההסכם הזה לא נועד למנוע גירושין (יש סוברים שהוא אף מעודד ומקל לבתגרש)

אלא למנוע עגינות

או כמו שהיא אמרה

"ואם מגיעים- מסתדרים"

מי שמקדם את הסכמי קדם נישואין רוצה שזה יפוך לנורמה.

ולכן גם אם את התחתנת עם הבן אדם הכי מושלם בעולם שבחיים לא יעגן אותך יש אחרים ושיווצר מצב בו הנורמה החרבתיעת תהיה לחתום על הסכם קדם נישואין אנשים יחתמו, ואם הם יתעקשו לא לחתום זה יתן לאשה רעיון לחשיבה מחדש על הנישואין.

בקשר למידות טובות, באופן תיאורטי, את צודקת.

אבל בפועל, הרי גם אותם גברים מתעללים ומעגנים התחתנו, והיתה חתונה שמחה וכולם חשבו שיחיו באושר ועושר וכו'.

(סליחה, שמעתי רק על גברים מעגנים, מלבד שני סיפורים על נשים שבשניהם הבעל איכשהו נחלץ. אחד עם מאה רבנים, השני לא זוכרת).

הגברים הבעייתיים הם בדרך כלל גם כאלה שמטעים. לפני החתונה הם נפת  צופים. אחר כך בהדרגה מתגלות הבעיות. נכון שיש אנשים עם חדות אבחנה שהיו שמים לב ולא מתחתנים איתם, אבל מה לעשות שבנות טובות רבות נופלות בזה.

כך שאי אפשר לבנות על יכולת הבחירה המושכלת של הבנות.

בקשר לזה ש"מתכננים" את הפרידה בחתונה, אני לא מסכימה. כל ההבדל הוא שלכתובה אנחנו רגילים ולזה לא. ולכן מי שתומך בזה מנסה לגרום לזה שזה יהפוך לסטנדרט וממילא לא ידרוש מחשבה מיוחדת. כמו הכתובה.

הדבר השלישי, שזה לא מוסכם הלכתית, אכן מונע את ההפצה של זה בינתיים.

מקווה שבעז"ה יימצא לזה פיתרון בקרוב.

ושייתנו לבתי הדין הרבניים את כל הכלים שאפשר.

ושיהיו רק דיינים רחמנים שמשתדלים לזרז הליכים וכו'.. במהרה בימינו אמן.

שלא תדעי מקרוב. שמעתי סיפורים נוראים. ודווקא לנשים, שאצלן עניין הזמן הוא יותר קריטי בגלל השעון הבילוגי, זה הרבה יותר בעייתי מאשר הפוך. ומכירה מקרוב כאלה בעייתיים, שבינתיים האישה עוד לא חושבת על גירושין, אבל כנראה ביום מן הימים כשהיא תישבר היא תכנס גם למצב הזה.

לכל היותר הם יכולים להטיל סנקציות כלכליות עלהצד שמנסה לעגן את משנהו. בפועל ורך דין מיומן עשוי לעזור ללקוח שלו לעגן את הצד השני בלי שהלקוח ישא בסנקציות הכלכליות הללו. ברוב המקרים המרויחים העיקריים מעיגון בני הזוג הם עורכי השין של הצדדים ולכן הם אלו שגורמים למרבית מקרי העיגון.

ומה שאת מציעה, זה הרס לרוב לדעתי, בשביל מקרים כאלו, שגם אותם ניתן לפתור בדרכים אחרות.

ובעיות יש בעולם בכל מיני תחומים - אוי למי שיקלקל טוב מרובה בגלל "בעיות" שלצערנו יכולות להיות, וצריך אכן מאמץ לפותרן, לא ע"ח אחרים. ואני כן מכיר מקרים.

על שאר הדברים, ענתה "כמו צמח" יפה ונכון ומדויק.

דיינים הם "רחמנים" גם היום - ורחמנות אינה דבר פופוליסטי. לא תמיד היא "לזרז הליכים". הכל לפי הענין. נישואין זה לא משחק.

גירושין, אם היו - לא היו יפים כל כך...

מה לעשות שגם זוגות דתיים/חרדיים מתגרשים (ובטוחני שהם לא חשבו בעת הנישואין שבן/בת הזוג לא ירא שמיים/בעל לב טוב..) - ואנחנו רואים שיש מקרי עגינות וסירובי גט שנמשכים על פני שנים.

לאחרונה פורסם בתקשורת מקרה שבו אישה שעוגנה במשך עשרות שנים שוחררה סוף סוף מהבעל האכזר, בעזרת מחלקת העגונות בבית הדין הרבני הגדול בירושלים (שימי לב - מחלקה שלמה לצורך טיפול בבעיה הזאת! מה שמראה שזה בעיה מקיפה שקיימת בכלל שכבות הציבור ולא רק אצל דתיים/חילוניים/חרדים/ליטאים...)

אם יהיה הסכם תקף מבחינה הלכתית, ושיהיה תלוי ראשית כל בהחלטה של בית הדין שצריך לתת גט (וכך זה לא "יעודד גירושין" - בית הדין הוא זה שמחליט אם צריך לתת גט, ועד שהוא לא מחליט זאת ההסכם לא יתחיל לדפוק שעון...)

שניהם מהרב פנחס שפירא. מצו"ב קישורים.

http://din.org.il/2014/11/24/%D7%94%D7%A1%D7%9B%D7%9D-%D7%9C%D7%9B%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%94%D7%93%D7%93%D7%99

http://www.yeshiva.org.il/midrash/29237

ל"גאוה - לנו זה לא יקרה". אבל צריך להשתדל שלא יקרה. אחת ההשתדלויות, זה לא להפוך את הענין מראש למשהו "סביר"..

מה שמוזכר בתורה, הדבר שצוטט - הוא כי הנושא שם הוא הלכות גירושין, אז צריך להקדים שהוא נשא אותה. הרי גם כתוב, "כי יקח.. נקי יהיה לביתו".. כל דבר והקשרו (אגב, על ההקשר שציטטת, דווקא כתוב: כי מצא בה ערוות דבר, ולומדים מזה שאין לגרש סתם-כך..).

נכון שאצלנו אין "נישואין קתוליים" ב"ה, ויש הבחירה מרצון. אבל יש קודם כל הקביעות של הנישואין, שעל גביהם באה ההתחדשות. ולא "בחינת התאהבות" כל פעם, כאילו זו איזו "ברירת מחדל".

נכון שלעיתים יש בעיות. לא פותרים בעיה ע"י יצירת בעיה ציבורית, רחבה יותר וקשה יותר. שיהיה טוב לכולם...

http://asif.co.il/?wpfb_s=%D7%94%D7%A1%D7%9B%D7%9E%D7%99_%D7%A7%D7%93%D7%9D_%D7%A0%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%99%D7%9F&page_id=745

(כמעט כולם מכתב העת צהר, שבגדול נראה לי שהתנועה הזו שייכת לצד התומך, אבל כתב העת פרסם גם מאמרים מתנגדים)

לי זה נשמע דבר חשוב מאוד וכשזה יקרה אני אתיעץ עם הרב שלי לגבי העניין.

בקצרה, נגיד שהבעיה העיקרית שאיתה צריך להתמודד היא שהגט לא יהיה "גט מעושה". את הבעיה הזאת ניתן לעקוף בדרכים שונות (כגון - שה"קנס" הכספי יהיה קנס קבוע שיוטל על כל צד שמעכב את מתן הגט, בצורה הלכתית שגורמת לכך שבפועל זה לא יהיה גט מעושה אם זה יינתן...)

ישנן עוד בעיות אחרות - אבל בפועל כיום לאחר שהרעיון הזה התגלגל רבות בקרב בתי המדרשות, אנחנו ראים יותר ויותר הסכמים מסוגים שונים שמוסכמים גם על רבנים גדולים ומשמעותיים - וברור שאם ירצו, יוכלו פוסקים גדולים ומשמעותיים להתכנס ולקבוע בהתייעצות הלכתית מהו הנוסח הטוב ביותר שיהיה בסדר גם מבחינה הלכתית.

כיום, זה בעיקר נתון לשיקול הדעת של הרבנים המשיאים, אם ההסכם הזה מקובל עליהם או לא - אם לא יהיה מקובל עליהם ויחשבו שהוא פסול הלכתית, הרבנים פשוט לא יסכימו להשיא זוג שחותם על ההסכם הזה... (וגם הרבנים שמגרשים, לגרש זוג שכזה..אבל זה כבר הצד השני של הסקאלה).

מעניין האם הרבנות הראשית מקיימת דיונים בנושא ואם כן, מתי תכריז על גילוי דעתה בעניין. 

כשאני אתחתן אני אדבר עם הרב שלי ויבדוק את הסוגייא.

זה לא בראש מעייני כרגע..

תהיה בריא, די"מ. בעז"ה בקרוב במהרה בימינו!!! .

קוראים לה מסכת כתובות.

חז"ל קבעו מערכת הסכמית מחייבת ליחסי הממון בין בני הזוג, וקיבעו אותם בחוזה כתוב הקרוי במקורות כתובה.

הכתובה המופיעה במקורותינו כללה פרטים רבים מחיי היום יום והמקרים המיוחדים של משפחות בעם ישראל בתקופות היסטוריות, אך בגלל השיטה הלכתית שלא מבטלים תקנות שתיקנו הקדמונים הכתובה קפאה בזמן ולא עודכנה בעקבות ההתפתחויות הכלכליות בנות זמנינו.

החוק הישראלי קבע מערכת הסכמית הסותרת לחלוטין את התפיסה ההלכתית ולפיו הרכוש שנצבר ע"י בני הזוג במהלך חיי הנישואים מתחלק חצי חצי ביניהם במקרה גירושים או מוות וזאת בניגוד לקביעה ההלכתית שהכל שייך לבעל חוץ ממה שהאשה הביאה עימה מלפני הנישואים, ירשה או קיבלה במתנה שאין לבעל רשות בה במהלך חיי הנישואים וחוץ מהסכומים שהוסכם עלייהם בכתובה שינתנו לאשה במקרה של גירושים או מות הבעל.

כלומר לפי הההלכה הזכויות של האשה קבועות לכל אורך חיי הנישואים ונגזרות הסכם קדם הנישואים ולפי החוק הזכויות שלה נגזרות מצבירת הרכוש המשפחתי במהלך החיים המשותפים.

המציאות לרוב היא שכאשר הגירושים/מוות מתרחשים לאחר תקופה קצרה או במשפחות מצוקה הזכויות בכתובה בדרך כלל גבוהות יותר מאלו הנקבעות על פי החוק בישראל ויאלו במשפחות עשירות או במשפחות במעמד הביניים לאחר תקופת נישואים ארוכה זכויות האשה לפי החוק הישראלי גבוהות יותר.

בתי הדין הרבניים נוטים בדרך כלל לתת לאשה את הסכום הגבוה יותר מבין שתי מערכות החוקים כשהנימוק לכך הוא שמבחינה הלכתית הבעל מחויב לתת לאשה לפחות את מה שהתחייב לה בכתובה ואם הסכום לפי החוק גבוה יותר, אזי הוא מחויב לכך מפני דינא דמלכותא דינא ומפני יראת הבג"ץ של הדיינים.

לדעתי, כאשר מתעורר הרצון או הצורך לכתוב הסכם קדם נישואים מיוחד, וזה מצוי בעיקר במקרה של נישואים שניים, מן הראוי להוסיף את תנאי ההסכם בתוך הכתובה ולא בהסכם קדם נישואים הנחתם אצל עו"ד וזאת לאר איושר של רב שההסכמות בין הצדדים אינן סותרות את כללי הבסיס שנקבעו בהלכה אך לצערנו רוב רשמי הנישואים לא יסכימו לכך וגם בתי הדין ובתי המשפט העוסקים בחלוקת הרכוש במקרה של גירושים יתייחסו יותר ברצינות להסכם ממון חתום אצל עו"ד מאשר לתוספות המופיעות בכתובה.

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

אני אומרת תחזרו לעולם הישן והטוב שלא מבקשים תמונות

הלואי

המציאות כבר נסעה משם

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כל גבר רוצה אשה יפה

מה יש לו להיות מאוים, הוא לא עוד אישה שיכולה לקנא ולהרגיש מאוימת

הכרתי כמה בחורים שהודו שמעדיפים אישה פחות יפה בגלל זה. וגם לי בעבר הרחוק היה את זה..

אבל מאז הרבה מים ואקסיות דוגמניות עברו בים(;

והפי, לגבי היופי הטבעי שהזכרת יש משו מאד מושך דווקא בזה גם כי זה פשוט יפה כמו שאמרת, אבל בעיקר כי זה משדר פשטות וצניעות מסוימת.

ובחורות יפות שמאפרות תעצמן וכו הן נתפסות אצלנו כמתנשאות ועפות על עצמן וזה מוריד

אי לכך ובהתאם לזאת אני מכריז שהבחורות ההכי שוות שיש הן דווקא אלו ההכי זרוקות שיש, אלו שלא יודעות מזה איפור או אודם ובטח שלא דאודורואנט😌 היחפניות עם הקשרגל והפשמינה @מיפ

איפור זה סגנון ומובן לי למה לא כל אחד יעוף..

אבל אם מישהו לא רוצה בחורה יפה שנראית עדינה וצנועה זה כבר חוסר אהבה עצמית...😅 

לא יודעת לא הצלחתי להבין איך זה הגיוני.

למה שהיא תעשה את זה? זה רק בראש שלכם... אבל תודה על ההסבר

סתם צוחקת

עצוב ביותר

כן חשבתי שהוא גבוה ממני ברמה האישית אבל רציתי שהוא ירצה אותי.

אבל אני לא דוגמא, ואני מבינה שזה יכול לקרות- בגלל פרטים מהותיים. אבל בגלל יופי? טוב כנראה אני לא אבין את זה.

וברור שהיהדות רוצה שהשימוש בחיצוניות יהיה רק לצורך ולא יותר.

ממש ממש מתחבר לי לחנוכה..

לא משנה מארוע או לא

מה שיותר טוב מוכיח את עצמו.

לגבי מה שכתבת אחר כך אני לא מכירה את זה

מי שנראת טוב וזה יכול לתרום לה להתקדם.... למה לא.

רק חשוב שזו תהיה תמונה משקפת.. לפעמיים יוצאות תמונות ממש טובות שלא תואמות למציאות.

שלא צריך לחשוב שהיא משקפת את הכל...

אם הייתי יוצאת רק עם מי שיש לו תמונה יפה כנראה הייתי יוצאת עם בן אדם אחד לשנה

פסיכולוגית גבר נמשך למראה ואישה נמשכת לאופי - ברור, יש אנשים לכאן ולכאן אבל זה המקבץ העיקרי. בין השאר זה מסביר למה ה'התאהבות' של גובר חולפת מהר יותר (כי הוא מתרגל ליופי החיצוני) ושל האישה הולכת ונבנית (שיותר ויותר מהאופי מתגלה עם הזמן). ברור שכל אחד צריך לעשות עבודה וברור שיש קומה שצריך לפתח ולבנות, אבל כמו שאנחנו מתנגדים (ברובנו) לתופעת הלהט"ב והמגדר העצמי בטענה שיש טבע מוגדר בלתי ניתן לשינוי טרופי יסודי - כך צריך להבין שזה עובד ביסוד ובעומק, בטבע, אצל הגברים והנשים וזה בסדר, ככה נוצרנו ונבראנו ומשם אנחנו מבקשים רק להתקדם.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

עם הזמן זה צריך להתאזן לדעתי ושהאישה גם תתפוס פיקוד לפעמים ותביא רעיונות טובים, לפחות זו הזוגיות אליה אני מכוון.

אם אתם כבר יוצאים תקופה, אפשר קצת לבחון את הקשר. לבדוק שהיא מעריכה את המאמצים שלך עד כה, ושהיא מחוברת לקשר, חשוב שלא תיקח אותך כמובן מאליו..

אתה יכול להוריד טיפה מהגז, לראות איך היא תגיב.

לא לכתוב איזה יומיים ולחכות לראות: האם היא מתעניינת? חושבת עליך? מצפה לדייט הבא?

לא ממקום נידי שלך, שאתה מחכה לאישור שלה.. אתה לא זקוק לה. רק תן לה להיות מושקעת יותר בקשר בניכם.

אם היא אכן בעניין ולא סתם זורמת כי למה לא, אז היא תגיב ותתעניין.

ויותר מזה, לא רק שההשקעה שלה תעיד על רצון חיובי, אלא ההירתמות שלה לקשר היא שתעורר יותר חיבור ואהבה מצידה!

אנחנו כבני אדם אוהבים את מה שאנו מטפחים. וגם יודעים להעריך יותר את מה שבא במאמץ על פני מתנת חינם..

היא תעריך יותר כשתבין שאתה כגבר לא מובן מאליו בחיה.. אתה מישהו שראוי לרצות אותו.

כל זה במידה שאתה אכן רוצה לפתח את הקשר הזה הלאה. אבל אם אתה לא מתלהב כל כך אז זאת נקודה אחרת..

מה שכן, ברגע שתפעל ככה גם קשר מנומנם יכול להתעורר מחדש. גם מצידך.

אני אוסיף שיש הבדלי אופי בין בחורות, יש כאלו שמצפות שיחזרו סביבם הרבה, וכאלה שמההתחלה מסורות לעניין.

כדאי לחשוב על זה טוב, מיהי ובאיזה שלב אתם בקשר. האם הגיע הזמן לערב אותה יותר או להמשיך עוד במתכונת הזו..

קרה לי בעבר שלא חישבתי נכון את המצב ובחנתי מוקדם מדי את הבחורה.. היא לא ממש הבינה למה ניתקתי מגע. מבחינתה היא נהנתה בקשר וציפתה שאמשיך לקחת את המושכות.

בקיצור צריך רגישות והטיימינג חשוב. אבל זה בהחלט צעד שיכול להקפיץ קדימה קשר תקוע

זוגיות, היא, ובכן, משהו זוגי.

זה אמור להיות אינטרס של שנינו להיפגש.

אני לא מצפה שהוא יקבע עבורי איפה ומתי נפגשים. ("אם" מבחינתי כן תלוי בו, כי אם הוא לא מעוניין אין טעם שניפגש).

בעיני זה צריך להיות קביעה משותפת, שבאה מתוך שיח של שני הצדדים.

לגבי השיחות בין לבין - אם זה מפריע לך שאתה שולח ראשון - דבר איתה על זה! ככה יוצרים קשר של קרבה - מדברים ומשתפים (גם) על הדברים שפחות נעימים לנו.

כמובן שיש דרך וצורה לעשות את זה, ברגישות. לשתף אותה שאתה מרגיש שאתה יוזם כל דבר, ושזה לא המקום שהיית רוצה בקשר. ותשאל אותה איך היא מרגישה עם זה, ואיך היא רואה את הקשר.

זה הזדמנות לצלול לעומק גדול יותר. יכול להיות שהיא רואה את הדברים אחרת לגמרי, שהיא מגיעה מתרבות\מנטליות שונה לחלוטין, ואולי תופתע לשמוע מה היא מרגישה ומה היא חושבת על הקשר.

אם קשה לו לשלוח הודעה

יאללה בכיינים

בוא נשים את הדברים על השולחן אתה חייב לשלוח הודעה אחרי הדייט ראשון 

ככה לפחות בכל שלב הדייטים.

לגבי הפגישות איפה לעשות זה צריך להיות משותף דברו בניכם תגיעו בכיף למה שבא לכם .

לפני שתגיד לה מה אתה מעדיף שאל אותה "איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם?" תראה מה זה בשבילה, תן לה לפרש את זה.

אם זה קשה לך מבחינה כזו או אחרת או שאתה תשמח למוערבות שלה, אתה יכול גם לשתף.. ככה זה נראה לי בזוגיות.

נ.ב - 

העולם אומר שנשים אוהבות שמחמאים להן.. אפשר לפתוח בכמה מילים טובות ;)

הניסוח: איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם.

נשמה אתה רושם לאישה לא לגבר אתה זוכר את זה?

(זה עקיצה המשפט שלך 

מה עם עדינות?

וגם למה להיכנס לזה מראש

אם אפשר להגיד מה בא לך 

תגיד פשוט בצורה נכונה: " ואי את יודעת ממש עושה לי טוב לקבל ממך הודעה 

או 

"שאת משתפת איפה את רוצה להיפגש .. " 

ככה פשוט

אלא כדי להבין את המקום שלה. זה צריך להיות בשיחה ולא בהודעה, עם האינטונציה הנכונה והתעניינת כנה, להבין מאיזה מקום זה מגיע מבחינתה. (אישית לא חושבת שיש בעיה לומר קודם מה חסר לו ולא חושבת שיש בעיה קודם לשאול מה דעתה, רק רציתי לומר איך הבנתי את ההודעה)

אך ניסוח אחר שיותר טוב הוא יכול להשאל.

"זה כיף שאת זורמת עם הרעיונות והדברים שאני מביא, תודה לך היית רוצה להביא דברים והעלות רעיונות בעצמך? איך את מרגישה ביחס למה שאני מביא וליוזמות שלי?"

זה יותר טוב?

בהחלט לא טוב אם זה נשמע עקיצה. לא עלה על דעתי.. 

וכן, לא התכוונתי לאותם מילים.. אולי בגלל שאני אוהב קצת להתבטא בצורה צינית וזה מה שיצא חח

כאילו, אני כתבתי את זה בלי פילטרים, כי רק רציתי להעביר את המסר בצורה ברורה.

כמובן שצריך לשאול בצורה נעימה וחמודה.

תודה על החידוד

ואם אתה מרגיש שהדייטים שלכם -באמת- סבבה ויש פידבק ממש ממש טוב ממנה בזמן הדייטים,

אז לא הייתי מתעסק במי יוזם הודעה ראשון ומי יוזם לאן הולכים ומתי, לפחות לא בחודשים הקרובים.

אם כיף לה ככה, וכל עוד היא מתנהגת אליך יפה בדייטים וומשדרת שהיא בעניין לגמרי, אז זה דבר טוב.  אין טעם לנסות לשנות משהו כרגע.

זה בסה"כ חודש. אתה בונה את הבסיס כרגע. אח"כ תוכל לבקש ממנה מה שתרצה וכשיש בסיס, זה לא יפריע לה בכלל. הסבלנות במקרה הזה משתלמת.

אבל אם הדייטים עצמם גם לא משהו.

אז זו הבעיה העיקרית כאן ועדיף שתברר כאן יותר. תנסה לגשש מה היא חושבת עד עכשיו על הקשר..וכו'...

ושם תדע יותר אם באמת אכפת לה או לא ואם תבין שאכפת לה, שם תנסה להכניס לפחות את שליחת ההודעה (הייתי משחרר לגמרי את נושא מי מחליט איפה ומתי נפגשים).

בהצלחה.

שווה לתת לה גם להתאמץ על הקשר (כשמתאמצים ויש ניגוד מסוים זה מראה לה שאתה לא 'מובן מאליו' בעולם שלה, וזה מקנה למציאות שלך איתה, ולזמן הזה כשאתם בפועל ביחד, יותר ערך). אפשר להעלות את זה באופן מילולי כמו שהציעו, אבל אני חושב שכדאי להיות חכם ולגרום שזה יעלה מצידה. לא ב'פאסיב-אגרסיב' אלא בכנות. ברור שיש זמנים שברגעל אתה לא זמין לשוחח/להתכתב/להפגש עם חברים - וכרגע היא לא אמורה להיות מאוד שונה מהגדר הזה (מבחינת הזמינות שלך).

אז תעשה בחכמה, בלי לנסות להפוך את היוצרות, אבל לפעמים לתת לה לקחת אחריות וכו'.

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.