אחי ועוד אחות שלי 17.5

אחות של גיסי 16

אחות של חבר שלי 15.5

כי בגיל 15.5 גם עם אישור הורים, גם לפני 15 שנה, לא היה ניתן להתחתן ברישום ברבנות.

אני מאמין שהיום היא בערך בת 50-60.

פשוט הזוי ולא ברור לי העניין הזה!!

יש גם אנשים בני 25-30 שלא בוגרים.

אבל בחייך!מה בני 16 מבינים בחיי נישואין על כל המשתמע מכך?

פרנסה?ילדים?התחייבויות?וכו'..וכו'..

אבל תלוי מי

נערים בני 15 היו כבר חיילים מיומנים.

המציאות הרגילה כיום היא שנערים בגיל 17 לא בשלים לחתונה, אבל יש יוצאי דופן, וזה תלוי הרבה גם בחינוך.

ברור שלא מתאים לכל אחד. אבל את לא יכולה להתכחש למציאות.

בס"ד

את עוברת שיעורי כלכלת בית חובה?

הקב"ה מנחית לך מידע לראש?

מבחינת לימוד טכני יש בנות בנות 16 שיודעות יותר טוב ממני לנהל בית...

בתור אחת שאין לה מושג בבישול וניקיון.

בקושי להפעיל מכונת כביסה אני יודעת.

ואני בת 19.

לדעת לנהל בית זה לא עניין של גיל.

את יכולה לדבר על מוכנות נפשית ואז אולי יהיה דיון לגיטימי, אבל לדבר על ניהול בית זה ממש לא קשור לגיל.

לא התכוונתי בישול וניקיון.

זה יודעות גם בנות 10.

אלה כל מה שזה אומר.

תחשבי לבד על ניהול הבית שלך ותביני על מה אני מדברת.

בס"ד

כלכלה זה דבר שלומדים עם החיים, לנהל כסף נכון וכאלה..

אם הילדה אחראית זה סבבה.

[אגב, גם בנושא הזה אין לי שמץ של מושג. שונאת בנקים ולא מבינה בהם כלום.]

עכשיו היא בגיל 40 בערך. עלתה מתימן בשנות ה-90

מאיזה עיר אתם בפרס?

דוברת? 

(: 

בס"ד

לא כ"כ מהר כדאי להאשים אותם.

בעייני זה חוסר אחריות לומר כאלו דברים, הם אנשים בוגרים ממך עם שיקול דעת וניסיון יותר ממך, למה את מרשה לעצמך לומר שזה חוסר אחריות? 

את חושבת שזה בסדר למתוח עליהם ביקורת? אני לא 

זה כמו לתת לבן שלוש לנהוג בטענה שהוא יודע את החוקים או לשים אקדח בידיים של ילדה בת 7 
חוסר אחריות 

במילים אחרות, די לדעות הנחרצות האלו נגד אורח חיים והחלטות בחיים של אנשים אחרים. 

יש המלצה כללית של "18 לחופה", אבל בפועל התחתנו גם בגיל צעיר בהרבה.

"אמר רבא וכן תנא דבי ר' ישמעאל: עד כ' שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה, כיון שהגיע כ' ולא נשא, אומר: תיפח עצמותיו! אמר רב חסדא: האי דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בשיתסר, ואי הוה נסיבנא בארביסר הוה אמינא לשטן גירא בעיניך"

כלומר, אני עדיף מחברי בגלל שהתחתנתי בן 16, ואם הייתי מתחתן בן 14 הייתי אומר לשטן "גירא בעיניך"(יש לזה כמה פירושים והמשותף להם, שזה דבר טוב.)

את צריכה להבין שזה מאד מאד לא פשוט... גם אם ההורים מתנגדים לקשר באופן מובהק- הורים לא יכולים בכל מקרה לבוא ולומר אנחנו לא מסכימים לחתונה הזו... דבר ראשון, לרוב הורה לא רוצה למחוק את מערכת היחסים שלו עם ילדו במקרה שהוא יעדיף להתחתן בגיל צעיר בניגוד לדעתו, דבר שני- מערכת יחסים של בחורים ובחורות צעירים אין משמעו דבר שלילי לגמרי. לפעמים יש בקשר הרבה צדדים חיוביים ולבוא ולשבור את הקשר הזה יכול לגרום לנזק עצום נפשי אצל הזוג ודבר שלישי, זה ממש לא הולך כך שברגע שההורה אוסר, הקשר הנפשי נגמר, ויכול לצאת מצב שזוג רוצה להמשיך את הקשר ומגיע למקומות לא טובים בניסיון לחכות לגיל מבוגר יותר ולכן עדיף שהזוג הצעיר כבר יתחתנו צעירים ויגדלו יחד ולא יגיעו למקומות אלו...

בנוסף, גם אני לרוב לא בעד נישואים בגיל צעיר, אך אני רואה שגם לזוגות שנישאים בגיל מבוגר, נכונו אתגרים לא פשוטים ובגרות היא לא תלוית גיל בהכרח, אלא חסינות נפשית, ניסיון ורצון שמגיע מהמקום הנכון לבניית בית. אז נכון, ייתכן שתהיה להם דרך קשה יותר לעבור, אך זה לא בהכרח מביא לגירושין, החיים הם לא שחור לבן...

לי נראה חבל לרוץ לנישואין מראש בגיל צעיר מאד, כי מפסידים חוויות שאי אפשר לחוות בתור רווק/ה...

תווי פנים ילדותיים גם כשזה היה מקובל.

אני התחתנתי עם בעלי כשהייתי בת פחות משבע עשרה (אם אני זוכרת נכון, החוק אז היה שמותר מגיל שבע עשרה.) והוא בן שבע עשרה וקצת.

לא נעזרנו בהורים מאז שהתחתנו, להורים שלי פשוט לא היה לעזור והוא יתום מאם מגיל צעיר.

היום אחרי מעל 20 שנה אני מודה לה' יום יום שזה מה שעשינו, וכן, אני גם היום בפרספקטיבה של 20 שנה + אני חושבת שהיינו מספיק בוגרים בשלב הזה בחיינו כדי להחליט. 

וב"ה אנחנו מגדלים 8 ילדים ברווח ובנחת.

מה אני באה לומר? שאם מתחת גיל 18 נערים לא מספיק בוגרים להתחתן, זו רק אשמת המרובעות של החברה שלנו.

יכול להיות שמה שעברתם ב-17 שנה אחרים לא עברו ב-30 שנה

זה שאתם לא בוגרים ואתם לא מסוגלים לסמוך על אנשים שלא בגיל שלהם זה בעיה שלכם

שאני מסכים עם כל מילה. 

אבל כף זכות על ההורים הם פשוט חושבים שהיום זה כמו פעם. 

נישואין זה עול. נקודה. כמובן שזה כל הדברים היפים והטובים והזוגיות והאחדות והתיקון וכו' וכו'. אבל זה עול. עול של פרנסה ועול של גידול ילדים ועול של ניהול בית.

רוב הבנות , לפני שהן מכניסות את עצמן לזה, מספיקות לחיות כמה שנים שבהן הן עצמאיות, ועושות הרבה מאוד דברים שבתור נשואות הן לא יכולות.

האם בחורה שהתחתנה בגיל 16 ואחרי שנה נולד לה ילד, ועוד ילד, ועוד ילד לא מסתכלת על חברות בנות גילה ולפעמים קצת מקנאה בחופש שלהן? או קצת מרגישה חנוקה? או מרגישה קצת פספוס ותסכול?

אל תענו לי בסגנון "נישואין זה החיים האמיתיים וזה הכי חשוב וכו' וכו" כי גם אני יודעת את הדברים האלה.

אני מדברת על רגשות שעלולים לעלות בלי קשר לאידאולוגיה הגדולה, ועלולים לגרום להרבה תסכול ופגיעה בבחורה ובזוגיות.

יש כאלה שהתחתנו מוקדם ומרגישות החמצה,

הן לא יודעות שבעצם הן לא הפסידו כלום

אני התחתנתי בגיל 25 ואני לא מצטערת על שום דבר שעשיתי ברווקותי. עשיתי המון דברים טובים וחשובים וגם מהנים שבתור נשואה לא יכולתי לעשות אותם.

ומלבד זאת- אם יש תחושה של החמצה זה לא כ"כ משנה מה הן יודעות או לא. תחושה היא תחושה ורגש הוא רגש.

אשריך.

יש מלא דברים שאתה יכול לעשות בתור רווק.

אבל האמת היא שאצל בחורות זה שונה, כי נשים הרבה יותר "כבולות" לבית מאשר גברים, מטבע הדברים. אישה בהריון או מניקה (שזה בערך המצב התמידי של הרבה נשים..) הרבה הרבה יותר מוגבלת מאשר בעלה.

אם ברווקותי עשיתי דברים שבגללם נעדרתי מהבית למשך חודש- אז ברור שעכשיו אני לא יכולה. ועשיתי הרבה כאלה...

וזו עבודת המידות שלנו, בכל תחום

זה לא קשור לנישואין או לרווקות

תמיד מהצד שלנו, יראה לנו יותר אטרקטיבי דוקא הצד השני

וזו עבודה- להיות שלם במה שניתן לנו

היינו בהלם מוחלט , זה לא היה מקובל בכלל.

בסוף התיכון היא כבר ילדה בת.

דעתי האישית - מוקדם מידי, נישואים ומשפחה זה תיק שמכיל הרבה אחריות הרבה ויתור שבגיל מוקדם יכול בקלות להתפרש כתסכול שלא נדבר על הורות בגילאי העשרה....

שאתה הורה בגיל צעיר מידי ההתפתחות האישית שלך נעצרת על כל המשתמע מכך וזה דבר שלא כדאי להקל בו.

http://www.benyehuda.org/kotik/ch3.html

או השייך היה לוקח אותה לא יודע אם זה נכון אבל ככה מספרים אבל זה נראה לי סתם חתונה על הנייר

כיום 16.5.

אני התארסתי בגיל 16 ו11 חודשים

ממה שאני ראיתי בעיניים זה גיל 16

ביאליק. מכיר?

תראה לכל אדם יש רעיונות ופנטזיות לגבי זוגיות, בכיוונים שונים ומשונים. יתרה מכך: כל הבסיס של המוסד הזוגי, בימינו, אינו אלא פנטזיות (לאו דווקא במובן רע). מה שאני מתכוון זה שבעידן המודרני אין צורך מעשי בזוגיות.

"אדם מביא חטים, חטים כוסס? פשתן, פשתן לובש?" וול, זה משהו שכבר לא קיים. אדם מביא הביתה לחם מהסופר, קונה בגדים בקניון, מכבס כביסה של שבוע + תלייה + קיפול תוך אולי 20 דקות עבודה tops, לא מסובך לבשל (טוסטר אובן, נינג'ה, כיריים, תנור...), גם לנקות לא נורא במקרה הכי גרוע אפשר להזמין עוזרת בית מדי פעם. בידור יש בשפע אינספור ספרים סרטים מסעדות טיסות והזדמנויות.

יוצא אפוא, שהרצון לזוגיות נובע אך ורק מתוך משאלה או פנטזיה: עצם ה"אידיאה" של זוגיות טומנת בחובה, לכל סובייקט, רשימה של משאלות גנוזות, שהמוח מבין את הגשמתן כמשהו שיכול להביא לאושר. או משהו כזה.

לכל אחד זה קצת שונה, יש כאלה שרוצים להרגיש נאהבים, יש כאלה שרוצים לתת ולאהוב, יש כאלה שרואים בזוגיות מקור לתחושת יציבות וביטחון, וכן הלאה וכן הלאה.

אבל מה שאני חותר אליו: @פ.א. יכול לייתר כל צורך בזוגיות בכלל. עם אינסוף חוסן עצמי, חיים מעניינים ומספקים, אנחנו לא צריכים אף־אחד בכלל. ואמנם, אנחנו לא צריכים אף־אחד בכלל. אבל מה לעשות, הפנטזיות השונות האלה נעימות, ובלעדיהן, לא נראה לי שזוגיות הייתה מעניינת מישהו. אולי במקרים בהם זה משתלם כלכלית או כדי לקבל אזרחות זרה.

עכשיו, בין נעים לבין פתולוגי, מנעד רחב. וכמובן תשוקה לכל־מיני דברים יכולה להפוך לפתולוגית (תלות־יתר וכן הלאה). אם מה שמעניין אותך זאת בחורה עם הרבה חום ואהבה שתתן לך חיבוק אחרי שהיה לך יום קשה, זה לא פתולוגי; זה חמוד ומקסים. מה שאמרו שבנות לא נמשכות לזה ורוצות "גבר־גבר", טוב, אז מי שרוצה גבר־גבר (עוד פנטזיה כנ"ל), מוזמנת למצוא אותו.

מאידך, אם אתה רוצה שהיא תעשה בשבילך הכל ותיקח אחריות על הכל ותהיה ספוג לדמעות אינסופיות, טוב זאת בעיה.

בקיצור, לאחר כל הדיון הפילוסופי, מה שאני חושב זה שאין בעיה לרצות דברים מסוימים. זה אתה והנפש שלך ומה שכיף לך במערכת יחסים עם בת. אני דווקא חושב שאם תדחיק את הרצונות האלה יותר מדי בשם מאצ'ואיזם או וואטאבר פשוט תחיה חיים של מישהו אחר ולא את מה שאתה באמת רוצה, גם אם מה שאתה רוצה פחות קל למציאה (נניח. ואם זה באמת ככה, אז גם, לשיקולך האישי נזק מול תועלת.)

אמהי, כילד, ואיך זה עשוי להשתקף בסיטואציות תואמות כשאתה גבר נשוי, והאם אז אתה גם כן זקוק ליחס רחמים אמהי?

אתה חוזר מהגן, או מבית הספר היסודי - מספר לאמא כי העליבו אותך, ילדים צחקו עליך במשהו שפישלת,  הגננת / מורה התרגזה עליך סתם בלי סיבה, קיבלת ציון מאוד נמוך במבחן…, לא הזמינו אותך למסיבת יום הולדת שכן הוזמנו אליך הרבה ילדים אחרים …

וכאשר אתה מבוגר, חוזר הביתה מהעבודה, מספר לאישתך כי הבוס התעצבן עליך / הפילו עליך משימה בלוחות זמנים לא אפשריים / היתה לך שיחת משוב שנתית ולא מעריכים מספיק את המאמצים שלך / לא קיבלת קידום למרות שאתה ממש משקיע ….

———-

איפה אתה רואה מקרים בהם גבר, בעל לאישה, זקוק ליחס אמהי, הכלה ורחמים? 

אתה מדגיש "גבר" "בעל לאישה" אני פחות מתלהב מההגדרות האלה. לכל־מיני אנשים יש דינמיקות שונות. לא רואה חובה להגדיר טמפלייט של גברים חזקים ומדהימים שמתמודדים לבד עם כל קשיי החיים.

גם לגברים יש רגעי קושי / משבר וברגעים כאלה תמיכה נשית יכולה להיות מקסימה. זה מה שאני חושב. לעשות מזה משהו יום־יומי – לא בריא, לא משנה אם זה מצד הגברים או מצד הנשים.

עריכה:

כמו שאמרתי: לאמיתו של דבר אנחנו לא זקוקים לשום־דבר במיוחד לא בעידן המודרני שלנו. אני לא רואה סיבה מעשית קיומית למה גבר יצטרך לאישה או אישה לגבר שאין אפשרות לפתור אותה לבד בסטואיות אצילית. אלא ש...

אם המטרה היא אפס חיכוכים, אפס "להכביד", אפס לחשוף רגשות, אפס להיות תלוי, בשביל זה ממש לא צריכים זוגיות.

כחתול, אני יודע הכל, ואף יותר מהכל.

סביר ונעים לשני הצדדים = אחלה

פתולוגי = לא טוב

בקיצור טאוטולוגיה.

תמיכה אמהית היא תמיכה טיפולית, היא הפסיכולוגית שלך, מנחמת אותך ומעודדת אותך בזמנים שאתה מרגיש שפוף, לא מוערך, מושפל

אמא רואה בבנה את הילד שזקוק להגנה. היא "עוטפת" את הקושי.

אמא נוטה לסלוח ולמזער טעויות כדי לשמור על דימויו העצמי של בנה.

תמיכה נשית - היא תומכת, רואה אותך כמסוגל להתמודד, מעודדת ומחזקת אותך מול הקושי.  

התמיכה הנשית שלה אומרת: "אני מאמינה בך שתצליח להתמודד", התמיכה גם באה ממקום של לתת ביקורת בונה, לחזק נקודות חולשה,

אמא מספקת נחמה, ובת הזוג מאפשרת לך לפרוק את הקושי ואת העצבים שלך על משהו שקרה, מכילה את הקושי איתו אתה מתמודד עכשיו - ועוזרת לך להבין את המצב, להתגבר על הקשיים, לחזק נקודות, לסייע לך להתמודד.  

לא כל בעיה צריכה או יכולה או אמורה להיענות ב"אתה תהיה חזק ותתמודד" באותו רגע. יש רגעים שבהם לא רוצים "להבין" ו"לחזק נקודות" אלא להרגיש בטוחים ומוגנים.

וגם להיפך לא כל בעיה אמורה להתגלגל לעיטוף אימהי.

כל הרעיון ב"דינמיקה" זה שהיא דינמית ומשתנה לפי הזמן העניין הרגש וצורך השעה.

בכל־מקרה, כמו שאמרה @אנימה , הדיון הזה תיאורטי מדי עבורי כך שתיאלץ לקבל את דעתי האובייקטיבית בינתיים וזהו.

יכולת של גבר לנחם את עצמו, להכיל את הקשיים שלו ולעמוד מול העולם, היא חלק מתהליך ההתבגרות. כשזה קיים, ה"עטיפה" מהאישה הופכת לבונוס נעים ולא לצורך. 
 

יחס אימהי הוא לרוב חד-כיווני (האם נותנת, הילד מקבל). אתה מצפה שהיא תהיה ה"מבוגר האחראי" שמכיל ומנחם. כאשר בת הזוג מרגישה שהיא צריכה "לטפל" בבן הזוג שלה או לעטוף אותו, היא עלולה לראות בו מישהו שזקוק להגנה ולא מישהו שהיא חושקת בו כגבר.

כלומר אם זה חלק מהרגשת הצורך בקשר זוגי מבחינתך (שכשמו כן הוא הוא בריא כשהוא זוגי לא אימהי)

אז אתהצריך לעשות בירור עצמי עמיק מאיזה מקופ נוגע החוסר הזה לעשות עבודה/לגשת לטיפול אישי ולהגיע למערכת יחסים ממקום שלם ולא של חוסר כי זה מתכון למשןך דברים לא נכונים ולא בריאים לזוגיות שלך וגם לזמן לך מישהי שתמלא לך חסכים במקום אישה שתיבנו ותבנו יחד

להרגשתי, לחפש באישה שלך, בבת הזוג שלך, יחס אמהי, זה קצת לברוח מאחריות על חייך.  

זה חלק אינטגרלי מהקשר. בזוגיות עיקר הקשר הוא חברי, אבל יש גם קצת ילדי וקצת אבהי/אימהי.

אתה גם תהיה קצת אבהי לאשתך, קצת. אני אישית מחכה גם לאימהות הזאת כי זה כל כך כייפי שמשהו שאני לא צריכה להתאמץ בשבילו ובא לי בטבעי זה משהו שבן הזוג כל כך שמח לקבל.

בוודאי שגברים צריכים את זה לפעמים, ונכון שבאופן כללי זה תכונות נשיות.

כל דבר במידה כמובן.

ליחס אמהי

תסתכלי על זוגות סביבך.  על ההורים שלך.  

אמא ובת זוג אלו דברים שונים מבחינת הענקת היחס, האהבה, החום וההכלה.  

לא רואה הבדל מהותי מאוד

זה אוסף של תכונות/ רגשות/ אופני תקשורת שיכולים להתבטא במינונים ובכלים שונים.

יש הבדל בין דאגה לאדם זר ברחוב שבאופן כללי אני רוצה שיהיה לו טוב, אנסה לעזור לו אם הוא נפל וכדומה,

לעומת דאגה לחברה קרובה שהיא ברמה שכואב לי כשכואב לה ואני מוכנה להקריב הרבה בשבילה.

אולי יש משהו מוזיל בהשוואה של דאגה סתמית וזמנית לעומת דאגה שבאה עם קרבה וקשר חזק, אבל ברמת העקרון מדובר על אותו רגש.

אני מבינה למה אנשים רואים את זה אחרת, אבל זאת דעתי.

באופן אישי אני יכולה להגיד שלפעמים יש לי רגשות "אימהיים" כלפי אנשים בלי קשר להורות וזוגיות. חברה שהייתי בעמדה מאוד תומכת ורגישה כלפיה בשלב מסויים, מישהי צעירה ממני שעזרתי לה מהניסיון שלי.

זה לא שאני אמא שלהן או משהו כזה, אבל זה רגשות שעלו לי באופן זמני שהם קצת אימהיים באופי שלהם.

תראה את זה כבר מההתחלה. ולפעמים זה קיים אבל חסום קצת.

לעטוף רגשית ולנחם זה צורך אנושי, בין אם אתה גבר או אישה. כולם זקוקים לזה.

אולי גדלת בחברה שהגדירה את זה כלא גברי, שהתפקיד של הגבר רק להכיל ולא להיות מוכל.
 

מצד שני יש מושג כזה של מאמי אישיוז, חוסר בדמות אם וציפיה שבת הזוג תמלא את הצרכים הרגשיים שחסרים. ושם יכולה להיות בעיה.

תלוי באיזון של זה, בתלות בזה, כמה זה קיצוני, בתדירות.

תבחן עם עצמך את הקשר שלך עם אמא שלך, והאם קיים שם חוסר שאתה מנסה למלא.

רשימת שדכנים מתעדכנת - לקראת נישואין וזוגיות

בנוסף, הייתי ממליץ לתאר קצת יותר מה היא מחפשת, היא לא רק אישה בת 48 אלא יש לה אישיות ודרישות, וגם אין פה ממש תיאור שלה.

אם תפרטי מעט יותר יהיה קל יותר לאנשים לחשוב אם הם מכירים מישהו מתאים.

האם הרשימה היא לאנשים עם מוגבלויות?

מחפשת אדם נוח, שמור, ירא שמים (כיפה סרוגה) .

את מבינה שלא תיארת שום דבר ייחודי על בן אדם כאן?

אני תוהה האם זה דבר חיובי או שלילי

איש שלי

אהוב אחד

זה יום העצמאות

מצאתי לי פינת טבע פה

לכאורה, זה מה שחיפשתי בדיוק.

חורשה, שקט, אוויר נעים.

ועדיין, משהו בי לא מוצא מנוחה.

אני רוצה אותך, ובו זמנית אני מלאת פחדים מההליכה לקראתך.

אני יודעת שיש בי הרבה. יש בי מה לתת, יש בי אור. אני בטוחה בזה.

רק שבכלי העולם הזה, עוד לא למדתי ככ איך להנביע אותו, את האור הזה.

והבוץ דבק במעיינותיי, והסחף גובר עליי.

אני במערבולת פנימית, מרגישה שאין לי קרקע בטוחה להישען עליה.

לא מרגישה שאני יודעת,  לא מרגישה אולי כמעט בכלל..

אני לא יודעת מה יש שם, ברגש, שאני רוקדת איתו במין ריקוד של רצוא ושוב..

אני רוצה להרגיש, אני רצה אחרי ההרגש, מחפשת את הקו הדק הזה של רגש אמיתי שינבוט בי, ובו זמנית אני ככ בורחת ממנו. ככ מפחדת להתמסר אליו באמת.

אני רוצה אותי.

אני רוצה אותי בגדלות.

אני לא רוצה להיות נחסרת ככ בחסרונך..

אני לא רוצה להגיע אליך מתוך הריק,  מתוך הכלום, מתוך האין..

אני רוצה להלך בעולם בקומה זקופה, להיות עושה לי בית בתוכי. פינה של מלכות.

אני רוצה לזכור שיש בי.

אני לא חסרה. אני לא שבורה, אני לא אבודה.

אני רוצה ללמוד לאהוב את עצמי גם ככה. על כל חלקיי.

אני רוצה להצליח להתקלף... להגיע על הגרעין ההוא, שהוא אני, לחבק אותו שם ולשאוב ממנו כח.

ושם, בקודש הקודשים, חתום בחותמו של כהן גדול

מונח, הרצון שלי.

קראתי. אין לי מילים מעבר

ולא קל לגרום לי להתרגש

מה משנה אם מזהים אותך או  לא?  אף אחד לא מכיר אף אחד כאן, ממילא.....

וואו יקרה איך כתבת את הלב שלך

כמה מרגשת את

כמה אור וכמה אהבה יש בך ויש בך לתת

ב"ה שתמצאו אחד את השנייה במהרה ובמתיקות שלמה 🙏❤

הוא בטוח יזכה בך

ואתם לא מעמיקים את הקשר בכך שכל פגישה שלכם זה צחוקים וכיף ונמנעים מלהעמיק את הקשר. לא ברור אם החלטת שאתה רוצה להתחתן, בטח שלא ברור אם החלטת להתחתן איתה, ומתוך כך אתה חוזר לתירוץ הגובה ששמרת לך מראש, שלא השתנה מאז שהתחלתם להיפגש.

הייתי שמח לנסות לסייע לך אם תענה איפה אתה עומד ביחס לכל מה שאמרתי, אולי הכל הבל, רק אתה יודע.

החלטתי שאני רוצה להתחתן- כן. אני רוצה את זה מאוד, צמא לזוגיות ואהבה. אבל, לא יודע מה זה כי בחיים לא הייתי בדבר כזה.

לגבי להתחתן איתה, כמו שאמרתי המון דברים מתאימים לי, כיף ונחמד לי איתה אבל אין רגש.

ועניין הגובה, מההתחלה זה היה קשה לי זה נכון. לפעמים מפריע יותר ולפעמים פחות. עכשיו נראלי שזה פחות, אבל מפחד שבשכל שלי זה עדיין נתפס כמשהו פחות מושך אולי.

(היא דרך אגב סבבה עם הפרשי הגבהים ממה שאני שומע ממנה)

למה אתה רוצה להתחתן?

למה אתה צמא לזוגיות ואהבה?

אם אתה לא יודע מה זה אז למה אתה רוצה את זה? ולמה אתה רוצה משהו שאתה לא יודע?

מה זה אומר שאין רגש?

למה זה מפריע לך שהיא גבוהה ממך?

למה אתה מפחד ממה שאולי יש לך בשכל? ולמה שלא תבדוק בשכל שלך ותעדכן אותי?

קשה שרגש יווצר, שינסה למצוא דרך להיפגש בתדירות גבוהה יותר.

אם נפגשים רק אחת לתקופה ויש כיף, כדאי לנסות להעביר שלב ולהיפגש יותר, אחרת, חבל לדעתי על הקשר כי יהיה קשה לבנות אותו.

(אני הפסקתי קשר על דבר כזה אחרי שהבנתי לאחר מספר חודשים שאם עדיין נפגשים רק אחת לשבוע ולא יותר רגש כבר לא יבוא ולא נוכל לבנות משהו יחד כי כל פעם זה להיזכר מה קורה אצל האחר.)

ויש מצב שהקשר שלהם פשוט משעמם.. 

הראשון, להיפרד. לא מתאים.

השני - לעשות דברים ביחד.  ללכת לקניות. לעשות הליכה. ללכת לבנות משהו ביחד (להתנדב ווטאבר). לא עוד "דייט".

זה מאוד פשוט כן או לא

( אצל גברים זה שונה מנשים גברים עד דייט 3 יכולים להגיד אם יש משיכה או לא אבל נשים זה שונה מאוד)

הוא יועץ נישואין וממה שאני קוראת אצלו, הוא טוב. אפילו מאוד.

הוא מדבר על נושאים רבים, ובין השאר גם על הדילמה הזו.

גם באתר "השדכן", יש טיפים טובים.

בהצלחה.

ובייחוד לא קולה!!!

שעדיף להימנע ממשחות שיניים מלבינות. ייתכן שהן מלבינות אבל הן משפשפות את האימייל (במיוחד פחם וכיו"ב).

פרדונטקס טוב לחניכיים אם יש בעיות חניכיים / חניכיים רגישות וכיו"ב.

סנסודיין repair (אם מכיל NOVAMIN) טוב לשיניים רגישות ה־NOVAMIN ממלא סדקים מיקרוסקופיים באופן דומה לאימייל או משהו כזה. מומלץ בחום זה גם נותן תחושה חלקה לשיניים.

חוץ מזה כמעט כולם אותו דבר. זה שיש מיליון סוגים בסוף כמעט כולם אותו דבר וכמעט אותם מרכיבים, זה confusion marketing. גם למשל בסנסודיין: יש כמה משחות עם כל־מיני כיתובים שונים אבל אם להסתכל על הרכיבים, זה בדיוק אותו דבר (ומחירים שונים...)

מומלץ להשתמש במברשות רכות. היעילות היא אותה יעילות אלא שהרכות פחות פוגעות בחניכיים / משפשפות את האימייל. אני אישית ממליץ על curaprox, ה־ultrasoft מדהים וגם די עמיד בהשוואה להרבה מתחרים.

ובאו לפגישה.

אבל אפשר לשנות את זה אחרי האירוסין. תזמין אותה לשיננית או הלבנה.

אבל זה סופי ב"ה

תודה!

(סתם)

וזה בכלל לא מעניין אותו

הוא אמר מזמן שזה יהיה הדבר האחרון שיעניין אותו באשתו...

היא יודעת שהוא שרוף עליה...

אחים לא בהכרח דומים

את אמורה לפרגן ולהרים, : כן בטח!!! מהממממת!!!!! 🥰😍

משו כזה

חחח אבל אם גם הוא בראש כזה אז הכל טוב

היא מהממת באופי שלה והכל טפו חמסה וב"ה

ולפני שהכיר אותה הוא בכלל לא היה בעניין של בנות או חתונה

והוא רוצה ואוהב אותה מלכתחילה אז אני לא רואה בזה בעיה לומר שהיא לא הכי יפה בעולם...(גם לא יפה באופן כללי, חביבה עם חן יהודי)

תאמת שיש לי הערכה לזה,

ברור שצריך משיכה חיצונית גם,

אבל הפנימית זה הדבר שבסוף הכי מחבר. (לענ"ד)

בסוף זה גם עניין של אופי ומאד אינדיבידואלי לכל אחד

כאילו, את יכולה להגיד לנו ולאנשים אחרים אבל לא לאחיך

אבל אני גאה לספר לכם שאני נותנת צ'אנס ויוצאת גם עם הבחורים שהם לגמרי קלאסיים מבחינה חיצונית

תעשי רק דברים שאת שלמה איתם(:

וחשוב לו מישהי שנראית נורמלי ולא מכוערת.

ואין לו עניין דווקא בבחורה "חתיכה".

אני עושה דברים שיש להם פוטנציאל שאהיה שלימה איתם😉

בעיניו היא יפה, אל תגידי לו שהיא לא.

כאילו, זה לא נחמד, והוא עלול בסוף להאמין לך.

לא יודעת אם "יפה" בהגדרת הוליווד

ברור שלא אגיד לו, אני אחות טובה אחרי הכל

נכון, יפה

תסנני מה שמתאים לך..

בהצלחה!