ואז הזמן עובר מהר יותר

כל פעם שאת מבשלת- תבשלי כמות כפולה ותקפיאי חצי לאחרי הלידה.

בקופסאות בגודל זהה עם כיתוב ותאריך. כמה הערצתי את עצמי בשבועות שאחרי הלידה על המעשה הזה

להתאמן בכריעה ונענועים (עוזר לעובר להתברג נכון)

לכתוב לילדים מכתבים חמודים לימי ההעדרות, אם מתכננים לשהות בבי"ח.

סגולה ללידה

לפני הלידה האחרונה בעלי פתח איזה ארבע שבתות רצוף.... אבל אצלנו זה בחינם אז לא נורא.

מה שאומר שארבע פתיחות היו צריכות לתת לך לידה ממש ממש קלה. אכן כך היה?!

אבל היתה לידה טובה.

חייבת- לעשות הכנה נפשית ופיזית עם הבעל,שיהיה שותף מלא. למלא תוכנית לידה ביחד שאותה רוצים להקריא למיילדת כדי שהכ ו ל יהיה כמו שרציתם.

לצחצח את הבית לפניי ולהספיק את כול הדברים שאף פעם אין כוח אליהם.

ולעשות קניות של ה כ ל גם אם זה ישאר בחנות זה נתון להחלטתכם.

לחשוב על שמות ברצינות. שיהיה כיוון ברור כי אח"כ ממש מלחיצים.

בדיוק מה ששהייתי צריכה עכשיו..

באמצע חודש תשיעי וכל הטיפים כאן מעולים

זה לא חוזר אחרי שהוא יוצא...

ולהתמלא באמונה ובסבלנות שכל נשמה מופיעה בעולם ברגע הנכון לה

ליש ון בשכיבה על הצדעם כרית בין הרגלים- זה מאד נוח 

רלוונטי להריון ראשון בעיקר.

נולד לנו בננו הבכור והגעתי לבית הורי כאובה והמומה ובנוסף התעסקתי רוב היממה בהנקה /תפיסה נכונה/פצעים וכו'.

כשבעלי היה צריך להתמודד עם ארגון הברית.

לא הכנתי שום רשימת מוזמנים אפשרית, לא דברנו על מיקום הברית ביננו קודם הלידה ולא על שום פרט נלווה.

בדעבד הוטל עלינו לחץ גדול לעשות את הברית במקום מסויים שנוח לחלק מהמשפחה, לקבוע שעה מאוחרת שנוחה לכולם (למרות שבעלי ממש התבאס מזה קשות) ואפילו המנות בסעודה (שיהיו מכובדות כראוי... וד"ל).

למרות שאנו מאוד עצמאיים בחיינו- הסיטואציה גרמה לכך שלא עמדנו בלחץ כי אני הייתי עסוקה מידי בתפרים ובתינוקי ובעלי היה צריך להתמודד לבד כשאפילו לא קבענו שום דבר מראש.

היום אני כן ממליצה להתכונן גם לארוע הזה שצריך להרים תוך שבוע .  לא לסגור פינות, אבל כן לרשום במחברת נקודות חיוניות שחשובות לנו, לתאם ציפיות בנושא וכו'.

גם אני בחודש התשיעי וקצת מפחדת כיוון שאני בלידה ראשונה.

תגידו זה כואב?

זה קורע את הלמטה?

אשמח לקבל תשובה.

זה כואב?

כן.

אבל יש דרכים להקל על הכאב.

לרוב מכינים ללידה ושוכחים להכין ליום שאחרי...

אז מהנסיון שלי:

כואב, אבל יש חומר שנקרא "עזרקאין" שאפשר למרוח על הפד.

כמו"כ אפשר  להרטיב את הפד ולהקפיא. הקור משכך מעט את הכאב.

כדאי ללבוש תחתון רשת עם פד עבה המתאים ללידה וכך לזרוק הכל לפח אחרי הסיום בשירותים.

יש חומר שנקרא לנולין טהור שמאוד מאוד מקל על כאבים בפטמות, חשוב לקחת אחד שאין צורך לנגב לפני ההנקה כי לפעמים כל מגע כואב...

להשתדל להיות נינוחה.

לעיתים כמויות הדם מלחיצות, אבל זה טבעי...

לרוב בלידה ראשונה יש תפרים, החלק שנקרע הוא חיצוני בדר"כ אבל הגוף מהר מאוד דואג לעצמו.

זה זמן של הלם קל, לקלוט מחדש את הגוף ולהבין מה עבר עליו...כדאי להיעזר כמה שניתן בהורים, משפחה וחברות ולנוח כמה שיותר.

נוחתת עייפות כבדה ורוצים רק לישון...

ממליצה להכין מראש ולהקפיא כמה מרקים (אני הרגשתי שזה מה שחסר לי...מרק חם ומרפא...אבל לא היו לי כוחות להכין לעצמי ולא היה מי שיכין לי...כשחברה קלטה את זה היא מייד הביאה לי מרק שורשים חם וזה פשוט הרים אותי...)

אני הפותחת,

ממש באזור ארבע בערך, כי צריך להתחשב וכולם אנשים עובדים... ואי אפשר לכפות על כולם...

ממש הופעל עלינו לחץ גדול מאוד, ואני לא הצלחתי לגבות את בעלי כי לא היו לי את האנרגיות הנפשיות הדרושות. הייתי בהלך רוח שפוף וכנוע מאוד. (ב"ה לידה שניה היתה בבית ונפלאה והחזירה לי את האמון והכוח בעצמי)

כמובן שבכל משפחה זה שונה, ויש הורים שלחלוטין משאירים את כל הבחירות בידי הזוג.

וזו לא רק השעה- אלא גם התקציב! כי צריך מנה כזאת וכזאת וסלטים כאלו ובשר מכובד, לא לבייש את המשפחה... ועוד כהנה וכהנה פנינים ולחצים, שכמובן המימון להכל יצא מכיסנו בלבד!

(חלק הארי של המוזמנים הם משפחת בעלי וחברים יקרים שנוהגים לתת מתנה צנועה ולא צ'קים שמנים, כך שגישת הורי פשוט לא מתאימה לסגנון ולתקציב, הם בונים על כך שהארוע יכסה את עצמו אבל אנו לא נמצאים בסביבה החברתית הזו. אותה סאגה היתה גם בחתונה, אבל אז היינו מתואמים יותר ביננו)

אבל גם אצלנו זה היה כך בלידת הבן הבכור.

ההורים (של שנינו) די קבעו הכל, ובעלי התעצבן מכמה דברים שהיו לא לטעמו (כמו השעה (אחר הצהריים...), המקום, הנפרד שהוא רצה והמשפחה שלי לא כיבדו.. את המוהל קבעו ההורים שלו וממנו אני לא הייתי הכי מרוצה.. אני בכלל לא הייתי שם (רגשית) כי הייתי עסוקה בצהבת שהיתה לתינוק, באשפוז, בהנקה, בתפרים וכו וכו). ההורים (שלו) אפילו הזמינו חברים שלהם... חברים שלנו כמעט ולא באו כי זה היה ממש רחוק, אצל ההורים..

מצד שני, ממש לא היינו במצב לארגן הכל, והיינו אצל ההורים שלי וההורים של בעלי גם גרים קרוב, אז הם די התערבו.

קשה לצפות מהורים רק לתת, להיות אצלם אחרי הלידה, לפנק ולעזור, אך גם לא להתערב...

זו צפייה שלנו הילדים, אך לעיתים היא מוגזמת, לטעמי. צריך לדעת שאם נעזרים הרבה בהורים, נמצאים אצלם, אז כן, מטבע הדברים, לא הכל יהיה תמיד לטעמנו. זו לפחות הגישה שלי, שנותנת לי להסתכל על כל מני מצבים מבאסים בצורה קצת פחות מבאסת.. (וההורים שלנו נפלאים, של שנינו, אבל מה נעשה, שמטוב ליבם גם קצת מתערבים...)

את שתי הבריתות האחרות עשינו כבר במצב אחר, חזרתי הביתה, לא לידה ראשונה... ואנחנו קבענו הכל..

ההורים היו על תקן אורחים בלבד וכמובן עזרו, אבל על תקן מוזמנים...

בקיצור, יש תקווה לחוויה מתקנת, בעזרת ה', בבריתות הבאות...

אבל נראה לי פחות מקובל בציבור החרדי.

שם במשמעות של שמחה אפשר גילי

בהקשר של פורים אפשר אסתר, הדס, הדסה, אילת

אילת השחר- לא יודעת אם מקובל בציבור החרדי.

מרגישה שהמשמעות לא מספיק חזקה. החיבור לחודש וגם המשמעות של אורה יותר מרגישים לי נכון.

גילי מהמם אבל לא יכולים לקרוא...

שאר השמות שהצעת אני פחות מתחברת..

תודה על התגובה!

אני לא מכירה אורי כקיצור של אורה, אלא רק בפני עצמו.

אבל את יכולה לתת אורה ולקרוא גם אורי.

ובניגוד ל@המקורית אני מכירה גם ילדות בשם אורה. (דתיות לאומיות).

אפשר גם אוריה.

מעניין למה

שהוא מתנגד לשמות המכילים את שם ה' שלא מופיעים בתנ''ך.

יש מלא שמות שהייתי בטוחה שסבבה שבעיניו לא..

"קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עלייך זרח" במשמעות של גאולה. אבל פחות גאולת חודש אדר

קומי אורי כי בא אורך

וכבוד ה' עליך זרח

כי הנה החושך יכסה ארץ

וערפל לאומים

ועליך יזרח ה'

וכבודו עליך יראה..

ממש גאולה!

יש 8 טליות

2 איילות

כמה הדסות (גם הדסב משויך לפורים)

אביגיל

שרה וכו

זאת אומרת השמות הגנריים. בית יעקב.

אורי לבית זה לא שם ככ מקובל ממה שאני יודעת. בציבור הלא דתי זה בכלל יותר שם של בניםאורה זה שם יפה אבל לא מאוד נפוץ. הכרתי אחת כזו אבל מבוגרת

8 טליה??? וטליה היה כל כך מיוחד פעם...

כל כך לא רוצה שם גנרי.. ..

אנחנו לא ממש בית יעקב , קצת פתוח יותר והרבה משפחות אמריקאיות.

נכון אורה יפה וקצת כבד. אולי עם השנים היא תוכל להחליט להשתמש בו אם תרצה.

טוב אני קצת רצה רחוק 😁

נמשיך לחשוב על זה.

תודה על התגובה!

לק"י

לא יודעת אם יותר אצל בנים מאשר אצל בנות.

יש אתר שאפשר לבדוק בו שמות- כמה הם נפוצים, ולכמה בנים ובנות יש אותו.

הבעיה שאת השם "אורי" יש גם עם חולם וגם עם שורוק. אז אני מניחה שהאתר לא מבדיל ביניהם. מעניין אם אפשר לנקד ולבדוק.

(ובכל מקרה הוא לא מפריד בין מגזרים).

מבינה שתכלס אני מחפשת לגיטימציה 😀

ילדות מתוקות אורה (מלרע)

בציבור הדתי לאומי

ובציבור הדתי מאד מאד נפוץ ☺️

אבל בצורה שאומרים שה ר בולטת. לא זוכרת אם זה מלעל או מלרע @מתואמת

גלי יכול להיות שם חיבה של אביגיל גם..

או טלי לאביטל

עדי ושני אני מכירה שפעם היו שמות חיבה לעדינה ושושנה אבל נראה לי שהיום זה שמות בפני עצמם

כולן בכיוון.. תודה

אני אגיד שאני מבינה אותך מאוד, ומה שאכתוב לא בא בשביל להקטין את מה שאת מרגישה ❤️

ואחר כך אני גם אכתוב, שזה בסדר בעיניי שהילדים רואים שאנחנו טועים לפעמים. כועסים לפעמים.

לי כאדם מאוד קשה למחול על עצמי כשאני כועסת, ואני תמיד רוצה להיות הכי בסדר בעולם ושאצליח תמיד תמיד לשלוט ברגשות שלי.

ובאמת זה נמצא במקום גבוה בסדר העדיפויות שלי והעבודה שלי על עצמי ואני יחסית במקום שבו אני מצליחה לשלוט בכעס שלי, בטח כלפי בעלי.

אז מצד אחד, הילדים רואים בית רגוע, רוב הזמן לא כועסים עליהם וזה מצויין נותן ביטחון.

מצד שני, אני רואה שקשה להם מאוד להתמודד עם מקרים שבו יש כעס, או חריגה מנעימות או עדינות. כי הם לא רגילים לזה.

וממש אחד זה משמח, מצד שני, הם במן בועה שלא תואמת להתנהלות בעולם וזה יקשה עליהם בעתיד

אז זה לא אומר שאני כועסת עליהם בכוונה

וכמובן שנגמרץ לי הסבלנות לפעמים

אבל אם יש מקרים שבהם אני מרגישה שכעסתי יותר ממש שלגיטימי בעיניי, אני שמחה גם על ההזדמנות ללמד אותם על טעויות שאנחנו כבני אדם עושים (במקרה הזה טעות שלי), ואיך להתמודד עם זה שמישהו כועס עלינו.

אני כן אגיד, שלא תמיד נכון כהורים להתנצל בעיניי. וצריך לשים לב האם אנחנו עושים את זה כי זה מה שאנחנו חושבים שנכון לילדים, או שזה מה שיעזור לנו עם המצפון.

מה שאני באה להגיד בסופו של דבר, זה שאנחנו בני אדם. ואילו אם לא התכוונו, ואם לא היינו עושים את זה מלכתחילה, טוב שהילדים יכירו אותנו גם כבני אדם. זה יכול ללמד הרבה.

איך להמשיך עם זה מחר - זה שלך. את יכולה להתנצל אם את חושבת שזה משהו באמת חריג. ואת יכולה גם לא. זה ממש תלוי דינמיקה ומקרה.

אבל זה לא צובע הכל ולא צובע את כל האימהות שלך בצבע אחד, ושימי לב לא לשקוע בזה יותר מידי

אצלי זה לגמרי קורה מדי פעם. אם אני מרגישה שזה לא פרופורציונלי אז אני מתנצלת אחר כך. ובכללי זה בדיבור עם הילדים שאני לפעמים צועקת כשלא צריך וזה משהו שאני משתדלת לעבוד עליו.

האנונימית הראשונה כתבה לך מקסים, אני מאד מסכימה איתה.

לא טוב לכעוס על הילדים ובטח שלא להתפרץ עליהם. אבל גם הורה אידאלי עם 100% שליטה (לו יצויר, כן?) זה לא טוב.

אנחנו יצורים של קשר. אנחנו זקוקים לקשר, זה צורך הישרדותי ממדרגה ראשונה - יותר ממזון, יותר ממחסה... לדעת שיש מי שאוהב ודואג לי ופנוי לטפל בי. גם אנחנו, קל וחומר ילדים שתלויים בנו ולא מסוגלים לדאוג לעצמם.

והדבר שהכי מאיים עליהם, הכי מכניס לסטרס ובהלה, זו פרידה - פיזית או רגשית.

לצערנו החיים מלאי פרידות, אי אפשר להימנע מהן. אבל אפשר לגשר עליהן -

לאסוף את הילד לתוך הקשר בחזרה: לתת הרבה חום, קשר עין, מגע, הזמנה לתלות.

להגיד: אני מצטערת שצעקתי עליך, ראיתי שכל כך נבהלת. הייתי עצבנית אתמול בגלל משהו שלא קשור אלייך. אני אוהבת אותך מאד.

שימי לב שהעיסוק באשמה משאיר אותך בתוך עצמך ומרחיק אותך מהילדים. כשאת אשמה את לא פנויה לקשר.

פרידות בלתי נמנעות שאלה הן הזדמנות בשבילך לעזור להם להסתגל לעולם.

כשהם יגדלו והבוס יתפרץ עליהם וףהם יוכלו להגיד לעצמם: "הוא עצבני היום, זה לא בגללי".

יום אחד הם יצעקו על הילדים שלהם ויוכלו להגיד לעצמם: " אני עצבני היום, מחר יהיה טוב יותר".

זה שזה מצב קיצון אצלך זה כבר טוב שזה לא בשגרה.

כשלי זה קרה פעם, התנצלתי והסברתי שהיה לי יום קשה וזה יצא עליהם ולא מגיע להם.

זה באמת הרגשה איומה כשאת מגיעה לקצה וזה יוצא על הילדים, אבל ב"ה שבכל שאר הזמן את אמא מהממת.

שלא תבינו לא נכון, אני כועסת על הילדים. אני גם מרימה ומקשיחה את הקול כשצריך.

אבל אתמול זה באמת היה חריג בכל קנה מידה מבחינתי.

הילדים נבהלו. ראיתי את זה עליהם. ולכן מרגישה את הצורך להתנצל, וגם בגלל שבאמת לא היה שום דבר חריג שהצדיק את זה, הם התנהגו כרגיל. זאת אני שלא הייתי כרגיל, רק שלצערי הבנתי את זה בדיעבד.

ומפחיד אותי שזה יכול להגיע לרמה כזאת. שאני ככה לא מסוגלת לשלוט בעצמי.

באיזשהוא שלב פשוט נכנסתי לחדר וביקשתי מהם לא לבוא אלא לשחק עד שאצא. אבל גם כשיצאתי לא הייתה לי טיפת סבלנות לאף אחד.

אני לא יודעת מה את מכניסה במילה לכפר, אבל בשביל ילד הוא רק צריך לדעת שלא מאשימים אותו סתם ושרואים אותו.

הייתי בארוחת בוקר אומרת להם - חמודים, רציתי לבקש סליחה צעקתי עליכם מאד אתמול וזה לא היה באשמתכם. קרו דברים שהלחיצו אותי ונהייתח כועסת. אתם הייתם בסדר. אני מבקשת סליחה ואשתדל באמת שזה לא יקרה שוב.

מבחינתם זה הכל..

שילד נבהל לפעמים

זה תלוי בתדירות

ובמה שקורה אחרי זה

זו הזדמנות טובה

גם להראות דוגמה אישית לילד

מה עושים כשטועים (מתנצלים/ מודים בטעות)

וגם ללמוד לפעם הבאה

מה הטריגרים לאיבוד שליטה/ איך לזהות אותם בזמן/ איך למנוע/ לצמצם אותם

החיים מביאים את כולם לקצוות

וההתנהלות תלויה

ביכולת להודות וללמוד מטעויות

ליישם ולהיות במגמת שיפור

אבל אם לא זה ממש חבל לא לטפל בזה בזמן

במיוחד אם ידוע רקע אורתופדי משפחתי. אם אין, אני באמת לחלק מהילדים ויתרתי כשלא הסתדר לקבוע בקלות.

לא רק בקופה.

מאמינה שמשתנה לפי הקופה. תבדקי במרפאה שלך

אם מגלים בעיה בגיל קטן, זה טיפול הרבה יותר פשוט מאחר כך.

עם אחד הילדים יצא שלא עשיתי בזמן, וכשהתייעצתי עם אורטופד הוא המליץ לי לעשות גם באיחור.

יש מקומות יותר קרובים, רק שאין תורים, או שאין בכלל מקום קרוב?

אפשר לנסות לקבוע תור יותר מאוחר, שיהיה לך יותר נח להגיע.

או לבדוק אם יש עוד מקומות שיש להם הסדר עם הקופה שלך.

הבנתי שעד 3 חודשים זה סבבה.

באזור גיל 7 חודשים.

צריך לפני, אבל אם מתעכבים זה עדיף מכלום.

כי הקטנטנות כמעט בת חודשיים ועם כל החופש וחוסר בתורים בטיפת חלב, מחרתיים הולכים לראשונה לטיפת חלב ולרופא (נעשה חיסון של גיל חודשיים ונשלים בהזדמנות חיסון של גיל חודש).

אז שמחה לשמוע שעוד אפשרי יהיה לעשות את האולטרסאונד פרקי ירכיים אם נצטרך

אבל כן יכולתי לעשות.

אמרו שאת הבדיקה הזאת אי אפשר מעל חצי שנה. ועשו בדיקה שאין דלקת בירכיים או משהו כזה לא קשור בעליל...

אם את יודעת שבסוכות תהיו אצל משפחה או במקום יותר מרכזי שווה לקבוע מראש תור באזור שתהיו בימים הרלוונטים

מקוה שזה בסדר

קרוב לגיל שנתיים באחד הילדים

אם הרופא מיומן הוא יראה גם בגיל בוגר אבל הטיפול במידה וצריך יכול להיות יותר מורכב בגיל בוגר

אז אם יש נטייה למבנה בעייתי כדאי לנסות כמה שיוצר מוקדם

לא מסובך לקבוע תור..

להחזיר בשתיים זה לא כזה מוקדם. אפילו נחמד שיש משהו שמאלץ אותנו להיות יותר עם הילדים.

עד מתי את צריכה לעבוד? כמה היא יודעת להעסיק את עצמה?

ואם הבעל גם בבית בשעות האלה אז בכלל פחות בעיה.

הוא פעיל לגמרי בבית, יבשל ידאג שתוכלי לעבוד בשקט או שזה נופל עליך?

אם האחריות נופלת לגמרי עליך זאת החלטה שלך ומה שהוא מעדיף פחות רלוונטי.

הייתי מבינה אם יש שיקולים חינוכיים, אבל בגלל שיקול כספי, שעוד עול יפול עליך עם הריון ולידה, כשהוא אפילו לא עובד יום שלם, אני לא בעד זה בלשון המעטה.

את או בעלך?

אני בדעה שמי שזה נופל עליו, המילה האחרונה שלו.

מהנסיון שלי עם ובלי, מצד אחד זה לא פער מהותי השעתיים האלה בזמן אחהצ, אבל זה פער ענק בבוקר. לאסוף ב4 זה אומר שיש לך זמן לעשות דברים. לאסוף ב2, בטח אם היא לא ילדה יחידה זה אומר שבקושי יש לך זמן בבוקר לבד.. אם זה משמעותי לך להתאוששות הזמן הזה ואת זו שאמורה להיות איתה הייתי משאירה בצהרון.

ארוחת צהריים זה שטויות, תכיני פסטה ושניצל של מאמא עוף עם מלפפון חתוך ותירס מקופסה. לא צריך להעמיד סיר קציצות דווקא

וזה יפול עליך, זה לא שייך.

אם אלו שעות עבודה שלך, את לא יכולה גם להעסיק ילדה באופן קבוע. אפשר ככה לתמרן פה ושם, בחופשים, אבל באופן קבוע אי אפשר לעבוד עם ילדה לידך. זה יפגע בתפוקת העבודה שלך ובמילא גם במצב רוח, בעומס המטלות ועוד.

אבל אם הוא יכול להשגיח עליה בזמן הזה, נהדר. כמה טוב לילדה לבלות עם אבא במקום להיות בגן.

הוא שותף אבל לא בלעדי

הוא כנראה יחזיר הביתה ונעסיק ביחד כזה חצי פה חצי שם

תחשבי שרק ארוחת צהרים זה לפחות חצי מהסכום של הצהרון.

אז בשביל 700₪ תסתבכי עם כל המסביב?

קשה לעבוד קבוע כשיש ילדים ברקע בבית סביבך. גם להם וגם לך. חופשת לידה עם עוד כמה שעות שקט.

אם אפשר לבטל באמצע ואת רואה בחופשת לידה שמתאים לך גם איתה בשעות האלה אז תבטלי בהמשך

אצלנו בכל שלב אפשר להוציא/להכניס לצהרון, אז אם גם אצלכם זה ככה לא חייב להחליט עכשיו אלא כל חודש לפי הצורך

זה נשמע לי ממש לא הוגן כלפייך.

אם היית מעוניינת בזה זה משהו אחר,

להוציא בעיקר כדי לחסוך, בגלל שבעלך לא עובד, ושאת תצטרכי גם לדאוג לבשל ולהגיש צהריים, נשמע לי כמו מעמסה כבדה כשאת גם ככה מפרנסת עיקרית ( או יחידה? ).

אם בעלך מוכן לקחת את הנושא על עצמו, כולל להוציא ולדאוג לארוחת צהריים, ואת תהיי גיבוי באמת רק למקרים החד פעמיים שהוא לא יכול, אז זה נשמע יותר טוב.

זה לא סביבה סטרילית הוא לא יכול לכפות על הילדה לא להיכנס אליי

זה לא ריאלי בעיני…

מכירה בתים שזה ברור מאוד שזה הכלל. אומרים לילדים מראש- אמא עובדת עכשיו, הדלת סגורה ולא נכנסים.

כי ילדה בת ארבע בדרך כלל לא אוכלת הרבה ואם בכל מקרה את צריכה לדאוג לעצמך לארוחת צהריים אז לדאוג גם לה זה בקטנה (או שאת כמוני ולא אוכלת טוב כשזה רק לך ואז בישול לילדה יגרום גם לך בעצמך לאכול ארוחה מזינה יותר וזה רווח נקי)

ולא ץמיד בשרי, הרבה חלבי (מושקע, אבל לא חלבון בשרי…)

קודם כל הייתי בודקת אם אפשר לרשום במהלך השנה

ואם כן אז מעולה. להתחיל בלי צהרון ואם קשה ולא מסתדרים אז לשלוח בהמשך השנה.

חוץ מזה, סליחה שאני לא זוכרת.

יש לך ילדים גדולים יותר או קטנים יותר שנמצאים איתה בבית.

לדעתי הרבה יותר קל להעסיק מספר ילדים ביחד מאשר רק אחת.

ובאותו הקשר, יש לה חברות שגרות קרוב שאפשר להזמין מידי פעם?

כל מה שיכול להעסיק אותה שלא תטפס על הקירות.

לגבי ארוחות צהרים, את ובעלך לא אמורים לאכול משהו מבושל וטעים?

פשוט תיקחו בחשבון גם אותה.

לא אמורים להכין משהו שונה

ואם אתם אוכלים יותר מאוחר אז אחרי שאתם מכינים שימו בצד מנה לארוחת צהריים של מחר לילדה.

יחסית שניכם בבית וב"ה שיש לכם את האפשרות

הצהרון גם יקר וגם זמן בבית עדיף בהרבה

הלוואי שלי היתה האפשרות לא לשלוח לצהרון.

לגבי ארוחות תכיני פעמיים בשבוע לכל השבוע, לא צריך לעמוד לבשל כל יום ארוחה חמה.

להעסיק את עצמה היא גם יכולה, זה סה"כ שעתיים הבדל..

גם כשאני עובדת מהבית אני רושמת

(אני לא משלמת יקר כמוך כן? למען הגילוי הנאות )

אבל השיקול שלי בלי הריון הוא שזמן עם חברים זה לא דבר רע וזה חוסך לי ארוחת צהריים בזמן שאני עובדת + להעסיק ילדה

עם הריון אין שיקול אחר חוץ מזה שמגיע לך לנוח. בטח ובטח אחרי לידה.

אם לחוץ לכם כלכלית הייתי מבקשת מבעלך שימצא גם הוא עבודה וישא בנטל.

זה לא פשוט

והוא לא ואני לא רוצים שיעבוד במשהו מידי מתוסבך עם משמרות לילה ושישי וכו וכו

(אין עניין להגיד לי 'יש המון עבודות' הוא ניסה, וקיבלנו אדם עם דיכאון)

לא התכוונתי שייקרא כך. חשבתי שהוא אברך ולא עובד מבחירה ולא מועמד שלא מוצא (יודעת כמה זה מתסכל טיכול לקחת זמן.. ישועה בקרוב בעז"ה)

הוא אברך בבקרים, ובצהריים/ ערב מפתח אפליקציות ומחפש עבודה

שאת גם ככה מבשלת לכם, אז עוד מנה לילדה בת 4, זה הכי הכי בקטנה.

שהיא ילדה נינוחה ויודעת להעסיק את עצמה, כי בכל זאת את צריכה לעבוד מהבית להבנתי.

שאת תקבלי אותה בשמחה, את או בעלך. ולא בבאסה של למה לא רשמנו לצהרון...

סה"כ היא קטנה, זו מתנה בשבילה להיות בבית, ולא בצהרון (שהרבה פעמים אוכלים ויאללה לחצר, ילדה בת ארבע- צריכה אמא קרובה, גם אם לא עכשיו תשבי לשחק איתה ולצייר, כל עוד זה אפשרי).

הילדים שלי רצו בעצמם להיות בצהרון

וגם כשהייתי מתאמצת לקחת אותם מוקדם התבאסו עליי וביקשו לא לבוא מוקדם/ לחכות להם עד שיסיימו😅

לא לכולם זה נוראי ואוי ואבוי

ובילד עצמו.

וכל אחד צריך למצוא מה נכון וטוב לו.

חושבת שילדה בת ארבע עוד תחווה בחייה הרבה חברות, צהרונים, חוץ, בית ספר, טיולים וכו וכו אז אם יש אפשרות שתהייה בבית בקטנותה, מבורך!

לנו טוב ככה

אחרי כמה שנים עם צהרונים, עברנו למקום שבו הצהרונים יותר יקרים ממה שהיינו רגילים. החלטנו לא לרשום אותם ושנסדר את המערכות שלנו בהתאם.

זאת אחת ההחלטות הכי טובות שקיבלתי... הצהריים בבית, בנחת, בלי למהר- זה משהו שלא היה כשהיו לנו צהרונים.

לגבי ארוחות, אנחנו לא מבשלים כל יום, אלא נגיד פעמיים בשבוע בנוסף לשאריות משבת (לפעמים כן צריכים להכין עוד פסטה / פתיתים אבל בקטנה).

לגבי חופשת הלידה, זה באמת לא משאיר הרבה זמן לבד, אבל אצלי בעלי פיזר ואסף וזה השאיר לי 6 שעות נטו, שזה כמעט כמו 8 שעות כשצריך לפזר ולאסוף.

כן כדאי לעשות תיאום ציפיות של חלוקת העבודה, שלא הכל יפול עליך, במיוחד לא בחודשים הראשונים אחרי הלידה (אם זה לא ברור לבעלך אז נשמע לי שזה דורש הכנה רצינית, בכללי ולא דווקא על השעתיים האלה). לדעתי זה מאוד תלוי בגישה שבה בעלך מגיע לעניין.

מוסיפה בעריכה-

אחרי שראיתי מה כתבה קופצת רגע ומה ענית לה, אני חושבת שאם באמת השמירה על הילדה בזמן שאת עובדת יתחלק ביניכם זה פחות ראלי. צריך להיות ברור שהזמן הזה צריך להיות עליו, ואם בהמשך (כמה חודשים אחרי הלידה) המצב ישתנה, תוכלו להתחלק בזמן הזה.

בהצלחה בכל החלטה❤️

גם עליי עובר יום מזעזע

שעות היום בטלוויזיה, ושמתי לב שזו הבריחה הקיץ, אני ממש רוצה להוציא את הטלוויזיה מהבית מרגישה שזה המפלט שלי והילדים נדפקים וכן הוצאנו אותם לא מעט אבל עדיין באלי שישחקו זה עם זה כמו בשבת

סוף אוגוסט ואתם חולים. זה לא הזמן..

תעדכני אותם שמה1 לספטמבר הטלויזיה חולה.. עשינו את זה אחרי המלחמה וזה היה מצוין

ממש קשה לטפל בילדים חולים ועוד יותר כשגם אתם לא מרגישים טוב. תזרקי ייסורי מצפון על היום לפח.

אם יש לך מישהו שילך להביא מחנות רכז רימונים טבעי זה אמור לעזור, וכמובן אורז כמו שהבאת להם

לק"י

איך את חושבת לצאת איתם ככה בכלל....

נשמע לי סיוט🤦‍♀️

תרגישו טוב!!