עם הגמרא אני לא דנה - קל מאוד להוציא דברים מהקשרם או להביא גמרות שהעברה ישירה שלהם לימינו או ניסיון ליישם אותן כפשוטן יהיו בדיחה עצובה...

אבל לגבי ההבאה שלה פה -

"תובעת בפה"? סירייסלי?

רווקה צדיקה שלא נגעה בבחור מימיה? (וגם אם היא קצת פחות תמימה).

לגבי התוספת שלך, רווקה דייקא - יותר סביר שנשואה תגיע לשם.

ולבסוף לבסוף - הכי סביר שגבר יגיע לבקשות מיניות פומביות במצב של שכרות, וב"ה אנחנו רואים שגם זה לא מצוי בבני תורה.

אז לפני שרצים לצטט גמרות, אולי כדאי גם לקרוא מה הן אומרות ולחשוב על הקישור לימינו, ואם אתה לא מוצא כזה - לא להביא או לסייג באיזו שאלה. לא לתפור פירוש חלש ברמת ניתוח הקטע שהבאת, שהוא רק מקטרג על בנות ישראל (ופטרוני כלפיהן, אבל מזה אני פחות מופתעת).

תגובה קצת עצבנית, מחילה. שכחתי כמה לחץ הדם שלי עולה מתגובות מסוימות פה...

מעט

הפוסקים אומרים שזה מדובר גם על דורינו..

כל הבעיה היא אצלנו... אין לנו את ההבנה בנפש האדם ואת ראיית הנולד כמו חכמינו ז"ל

ולכן לפעמים נראה לנו שחכמים הגזימו. 

אני מודה שגם אצלי יש הרבה דברים שנראים מוגזמים ולא תואמים את מציאות בדברי חכמים... 

אבל מכמה פעמים שה' זיכה אותי לראות בעיניים כמה חכמים צדקו

ואפילו הבינו את הנפש שלי יותר ממה שאני הבנתי את עצמי...  

ראיתי כמה השכל שלנו קטן וראוי לנו לסמוך על דבריהם

אז חבל על העצבים וחבל על הבריאות.    נשמע בקול חכמינו ויהיה לנו רק טוב בחיים

גם התפיסות בימינו אצל חכמי הביולוגיה המדענית- מגיעים למסקנה דומה

הרבה יין פותח אישה ונועל גבר, יש הבדל בהשפעות שלו

וכל אישה צריכה להכיר את העובדה הזו, ולהתנהל בהתאם... 

במידה ובשליטה - כן,

מעבר לכך - ממש לא.

כמו שכתב בהלכות יו"ט "שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות".

ובמורה נבוכים: "אך הקיבוץ על השתייה המשכרת ראוי שיהיה אצלך יותר חרפה מהתקבץ אנשים ערומים מגולי הערוה נפנים ומתריזים ביום בבית אחד, וביאור זה כי היציאה ענין הכרחי אין לאדם תחבולה לדחותו, והשכרות הוא ממעשה האיש הרע בבחירתו, וגנות גלות הערוה מפורסם לא מושכל, והפסד השכל והגוף מרוחק לשכל, ולזה צריך למי שרוצה להיות אדם שירחיק זה ולא ידבר בו".

אני מעולם לא איבדתי שליטה (ברמה של להגיד דברים שלא רציתי למשל) ותמיד נרדמתי בשכרות (ולא שהלכתי לישון במודע בשביל 'המצווה').

זה לא כל כך מסובך, פשוט צריך לשים גבולות.

אבל אם שותים יותר מדי ובכוח אז גם אדם שכלי ושקול יכול לאבד שליטה.

הלשון ברמב"ם "עד שישתכר וירדם" זאת מידה שבאה להסביר לאיזו שכרות צריך להגיע אבל גם לאיזו לא. האלכוהול נותן תחושת שימחה ופתיחות רגשית וגם כבדות פיזית שמרדימה אבל ברמה מוגזמת הוא גורם לאיבוד שליטה ודווקא ממריץ ומונע שינה וממש לא לרמה הזאת הכוונה ב"לבשומי".

אבל יותר מזה ש"עד שיירדם" הכוונה גם לא יותר נראה לי הפשט ברמב"ם, מהיכרות עם שיטת הרמב"ם אני מניח שלדעתו לא ייתכן שהתורה (וכש"כ חז"ל) תצווה לעשות משהו כל כך בזוי וכל כך מנוגד לערכי החכמה והיהדות, אפילו באופן חד פעמי.

אני פשוט "קונטרול פריק",

מפחיד לאבד שליטה...

ולא קראתי

ומצחיק אותי שגברים מגיבים כאן!

(ולא יזיק שגם הגברים יאבדו את זה קצת פחות )

לא נוגע באלכוהול. גם לא בפורים. גם לא בקידוש. 

כיום הרבה נוהגים לקדש על מיץ ענבים, שאין בו יותר מדי אלכוהול (לפחות זה מה שנהוג בבית הוריי...), כך שזו דוגמה לא טובה. 

בכל אופן - אני יודע שאני קיצוני בקטע הזה, ושזה חריג. כל דבר שקשור לאלכוהול מגעיל אותי ברמות אחרות: המראה, הריח, הטעם (ברור לי שזה גם פסיכולוגי, אבל זה באמת פשוט מגעיל אותי). בפורים ברחתי מהישיבה. אני אף פעם לא הולך עם חברים שיוצאים לשתות. 

אבל אני לגמרי מסכים עם העקרון, שכאן הבהרת אותו אפילו טוב יותר, שמה שמותר לבנים - מותר לבנות, ומה שאסור לבנות - אסור לבנים (בהקשרים הללו של שתיה וצניעות). זה לא בסדר שגברים מאבדים שליטה בפורים. וזה לגמרי בסדר שבת תשתה כוסית ותלך לישון

הבנתי שלפי ההלכה אין חובה לאיש לשתות לשכרה. בילדותי, בחוגים הדתיים לאומיים -- איש לא השתכר. לא נשים ולא גברים.

כמובן, מי שיודע שיצאו מהפה שלו דברים לא טובים או שהוא יעשה עבירות... שלא ישתה.

היא לא ההיגיינה של המרק, אלא הבטיחות של הילד.

אבל שלא תצפה שלא יסתכלו עליה ויתהו איזה מין אישה היא. 

גם הליכה עם בגדים היא מוסכמה חברתית (שנובעת מדיכוי יצרים בן אלפי שנים, שאפילו היה מלווה בכפיה דתית צדקנית!). מי שרוצה ללכת לחוף נודיסטים - שיהיה לו לבריאות. אבל שלא יצפה ממני לצאת מהמסגרת שאני נמצא בה ולהעריך אותו על כך. 

כנ"ל לגבי סוגיית הרווקות. אגב - גם בחור בן 25 נחשב לרווק מבוגר בציבור שלנו, ואני מקבל על עצמי את ההגדרה בהכנעה. לא קשור לשנים על גבי שנים של דיכוי בכל רחבי העולם. ציפיות של החברה זה דבר לגיטימי. אם לא תהיינה ציפיות מהחברה - אבוי לנו. 

כשמגדירים כל ציפייה חברתית כ'דיכוי'. 

אני חושב שנעשה הרבה עוול להרבה קבוצות אנושיות לאורך השנים (ביניהם: נשים, שחורים, אינדיאנים, יהודים, והרשימה עוד ארוכה). עוול שצריך לתקן (אני, אגב, לא בטוח שהעוול שנעשה ל'נשים' ככאלו הוא החמור ביותר).

אבל מכאן ועד התפיסה שכל מוסכמה חברתית היא דיכוי ועוול - המרחק רב. בין אם מקבלים את המוסכמה החברתית ובין אם לאו! - אני לא אומר שתמיד צריך למלא אחר המוסכמה החברתית. אבל זה לא קשור ל'דיכוי נשים לאורך שנים בכל רחבי העולם'. כאמור, תפיסה נגד רווקות מאוחרת היא גם כלפי גברים. אז גבר יכול להחליט שהוא לא מתחתן בכל מחיר, ושהוא מוכן לשלם את המחיר של להישאר רווק עד שימצא את הבחורה שמתאימה לו. אבל שלא יצפה שכולם יפצחו בתרועות גילה ודיצה לכבודו. כנ"ל אישה שלא מוכנה להיכנע לתכתיבים החברתיים. 

אני פשוט לא חושב שיש מי שבאמת מוכן לחנך את הילדים כך ש'יעשו מה בראש' (עובדה שגם הפלורליסטים הקיצונים ביותר, מחנכים את ילדיהם לשנוא את הממסד המדכא בלה בלה בלה). 

ולכאורה 
מפספסות את החג
ולא נהנות ממנו...

[רק לכאורה. כשמבינים את גדולת הזמן והמקום,  הכל אחרת......]

מישהו טען שלגבר יש זכות להשתכר בגלל שהוא לומד תורה?

האם במקרה שאישה לא משתכרת, לא נשארו לה דברים לעשות, מלבד להביא ילדים, ולנהל משק בית?

[יצא לי לראות פעם אחת בנות שיכורות - וזה הספיק לי לכל החיים ]

בנושא ובאופי הדיון.

למשל שתייה בפורים זה לא נושא שעוסק ישירות בצניעות וגם האופי של הדיון לא עוסק בפרטים ולכן אין בדיון הזה בעיה לעניות דעתי.

אבל בתור שאלה שלפחות בבסיסה היא הלכתית אני חושב שראוי לדון בה קודם כל ככזאת ולא בתור נושא חברתי (וההלכה עוסקת גם בצניעות...). כשנושא נדון בצורה עניינית והלכתית אני חושב שיש מקום לדיונים אפילו יותר בפרטים (כמובן בגבול).

זאת דעתי, אולי כדאי לפתוח את הנקודה הזאת לדיון בפנ"ע בשרשור נפרד.

אין פסול בבת ששותה.

מה שכן- שכל אחת (ואחד) יעשו בשכל ובמידה, ומתוך היכרות עצמית של התוצאה.

מי שלא שתה אף פעם- שלא יקפוץ מעל הפופיק ויתחיל בקטן ויראה מה התוצאה של זה.

מי ששתה קצת וראה שהוא מתנהג לא משהו- שיפסיק עם זה.

מי ששותה ורואה שהוא מתנהג סבבה ולא מזיק לאחרים- יכול לעלות דרגה.

אני אישית שותה מגיל יחסית צעיר (12-13) קצת בפורים- בשביל לסובב את הראש, לא מעבר.

(חוץ משנה אחת ששתיתי יותר מ8 כוסות יין, וגם אז לא השתכרתי- רק נתקפתי בהתקפי צחוק בלתי נשלטי וסחרחורת..)

ולכל מי שקופצים וצועקים "לא צנוע" אז לידיעתכם-

רק לאחרונה התחלתי לשאול בנות על החוויות שלהן בפורים, מהמימד הנשי.

היו לא מעט בנות שאמרו לי שחוו חוויות מטרידות מצד בנים ששתו.

בנים שלא היו עושים דברים כאלו כשהם פיכחים.

אז גם לבנים יתר שתיה יכולה להיות לא צנועה. 

(בכללי- אמנם אני לא בעד חגיגות נפרדות בדר"כ, אבל בפורים, אם מתוכננת שתיה מעבר ל2-3 כוסות, עדיף לעשות מסיבות נפרדות.)

ואם לבנים זה יכול להיות לא צנוע - אז זה אומר שגם לבנות מותר?

"הגמרא כותבת "2 כוסות -ניוול". 

באופן כללי כבר במשלי ל"א יש התייחסות לנושא השכרות: 

"אל למלכים למואל, אל למלכים שתו יין ולרוזנים אי שכר - פן ישתה וישכח מחוקק וישנה דין כל בני עני" (פס' ד-ה)

ופסוק אחד לאחר מכן: "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש - ישתה וישכח רישו, ועמלו לא יזכר עוד" (פס' ו-ז). 

אני חושב שמי שמכניס את עצמו לגדר של 'מרי הנפש' שבפסוק - מסכן. אני מעדיף ליישם בעצמי את ההנחיה למלכים ולרוזנים... 

יש את נושא השתיה בכל יום ויום-

שאז מותר לשתות מעט במידה. (כוס יין בחתונה, כוסית וויסקי בסעודת מצוה, לא מעבר..)

בטח שאסור להשתכר ולאבד ת'ראש. 

נשים וגברים.

פה מדברים על נושא אחר- 

על פורים.

שבו יש מצוה לשתות.

וגם זה- עד גבול מסוים ונחלקו הפוסקים.

אני בכל מקרה שייכת לזרם שמאמין שעד דלא ידע- ולא עד בכלל.

כלומר לשתות, אבל להשאיר איזה זיקה של היגיון שיישאר, שליטה מינימלית.

ולא רואה חילוק בין נשים לגברים בקטע הזה, שניהם צריכים לשתות בחכמה ובמידה, ומתוך היכרות אישית.

גם גבר שחושש שאם הוא ישתה הרבה- הוא יפול בצניעות או יזיק לאחרים- שלא ישתה. 

וגם אשה אם היא חוששת להתנהג בחוסר צניעות או להזיק לאחרים- שלא תשתה.

רוב הגברים ורוב הנשים כל עוד הם שותים במידה- לא יזיקו לאחרים, וישארו צנועים.

נזיר אסור ביין בכלל, אחרי שהוא רואה מה מביא ריבוי יין. ואני חושב שגם בפורים רואים דברים כאלו, ולכן אני מתנזר מאלכוהול באופן די מוחלט וגורף. 

וגם הפסוקים במשלי כך. הגדר של איסור פסיקת הלכה אחרי שתיית יין הוא נמוך ביותר (רביעית, אם זכרוני אינו מטעני. זאת אומרת שגם מי שקידש על יין בליל שבת - אסור לו לפסוק הלכה לאחר מכן!). 

אז זה מאד קשור גם לשתייה היומיומית, ובטח שלשתייה בפורים. 

חוץ מזה - חשבתי שלערבב באלכוהול זה דווקא לגיטימי... 

אחרת זה אסון..

(בעקר אקולוגי- לערבב באלכוהול, גורם להקאות..)

ואני חילקתי- בין יומיום לפורים כי לפורים יש מעמד אחר.

הלכתי ורעיוני.

אם באבל כתוב שישבו משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד , קל וחומר שבשמחה צריך הפרדה. 

אבל תודה שלפחות בפורים את מרשה הפרדה...

אני לא יודעת מה הפן ההלכתי של הנושא - מעולם לא נכנסתי לעומקו, אבל אני מעריכה שאם בנות מגדל עוז שותות, הרי שהרב ליכטנשטיין ז"ל התיר להן. 

מלשון הגמרא נשמע שמדובר בשתייה בחברה מעורבת. קשה לי להאמין שבת אחת "תתבע בפה" מבת אחרת. 

בתר מישהי שהתשתתפה חמש שנים במסיבות פורים של בנות שכללו שתיה, אני מזדהה לגמרי עם החוויות של אודליה. מעולם לא ראיתי בחמש שנים האלה משהו שהיה יכול להתפרש כחוסר צניעות משום צד, וגם לא הבנתי מה החשש הכבד מחוסר צניעות במסגרת של בנות בלבד. 

 על כל פנים יש לדעתי כמה תנאים בסיסיים שחייבים להתקיים במסיבת נשים כזו:

הנשים חייבות להיות כאלה שיש ביניהן קשר טוב כדי לתת מסגרת תומכת אחת לשניה. 

כמה חייבות להשאר שפויות כדי לטפל בכל השאר (בדרך כלל זה קורה באופן טבעי...)

ומי שיודעת שהיא במצב נפשי שהוא על הקצה - שלא תשתה. שנה אחת הייתה מישהי שהגיעה למצב שחששנו שהוא על גבול הפסיכוטי.

ו...אממממ....ביטוי רגשות זה לא "איכס" (למרות שבחברה המרכזניקית בה גדלתי ההרגשה הייתה שכן). בכי? זה לא איכס. דיבור על נקודות פנימיות כואבות? זה לא איכס. העלאת דברים לא פשוטים לפני השטח? זה לא איכס. חיבוקים, נשיקות? זה לא איכס. וגם אם הבכי פרוע ולא נשלט, והחיבוק ארוך וקרוב - זה עדיין לא הופך את זה לאיכס! כל הדברים האלה קורים (ועוד כמה, שהם סתם מצחיקים וחביבים) כשבנות שותות. בגלל זה אני אומרת שזה חייב להתבצע בתוך מקום מוגן - פיזית ורגשית - אבל חווית השחרור, והקרבה הנשמתית הן חוויות אמתיות וחזקות מאד. באמת רק אחרי מסיבת הפורים הראשונה הבנתי את משמעות פורים - כיפורים. 

האם אפשר להגיע לאותו מקום עם כוס אחת של יין בלבד? האמת, אני חושבת שכן. באותה שנה ראשונה במדרשה באמת שתיתי רק כוס אחד של יין לבן והשתכרתי לחלוטין מהאווירה בלבד...(אגב, לא מגדל עוז).

נדמה לי, שצריך זהירות כשבאים להסיק ממה שקורה במגדל עוז, שזה נעשה ע"פ היתר של הרב ליכטנשטיין.

איני מכיר את דרך קבלת ההחלטות במגדל עוז, אבל נדמה לי שמתאים לרב ליכטנשטיין לא לחייב לקבל את דעתו, ואפילו לא לומר אותה כל עוד הוא לא נשאל. [מה גם, שיכול להיות שלא הייתה לו עמדה חד משמעית בנושא].

באופן אישי מפחיד לאבד שליטה

אולי פספסתי איזו תגובה, אז סליחה אם כבר הובא כאן.

בקיצור שולחן ערוך עם פסקי הרב מרדכי אליהו:

סימן קמב

הלכה ד: "גם הנשיםחיבות במשלוח מנות ומתנות לאביונים. משלוח מנות תשלח אשה לאשה ואיש לאיש, אבל מתנות לאביוניםיכולה גם אישה לשלוח לאיש וכן בהפך. קצת נשים סומכות על בעליהן שהן שולחים גם בשבילם, ואינו נכון, אלא יש להחמיר(ה).

הערה (ה) בדרכי הלכה:

"וכן נוהגים. ולמעשה כל חיובי הפורים שייכים גם בנשים, מגילה על הניסים, סעודה, משלוח מנות, מתנות לאביונים חוץ ממצות "בסומי" שאינה חייבת ואסור לה." (הדגשה שלי!)

לא הצלחתי להבין מכאן אחרת..

הוא בוהה בנקודות אקראיות באוויר בזמן שהוא מדבר עם בנות.

והוא עושה את אותו הדבר גם כשהוא מדבר עם בנים.

לפחות במקרה שלו זה משתלם, אני מקבל קצבת נכות בגלל האוטיזם שלו...

אבל מה התירוץ שלך?

אני מגיע ממקום הפוך, יש משהו במבט לעיניים שחודר פנימה ומתוך הכבוד העמוק למי שמולי לא מרגיש בנוח להסתכל ככה סתם. הוא שייך לה.

בעיני יש בטענה שלך חוסר כבוד, אתה הופך מרחב עדין ועמוק לסתמי בטענות של חוסר כבוד.

אף אחת מההתנהגויות הקיצוניות לא טובה 

לא להמנע מקשר עין, ולא לנעוץ מבט

זה גם מאוד תלוי סיטואציה

כשהמרצה שלי מסביר לי משהו אני יכולה להסתכל לו בעיניים גם חצי שעה 

כי הוא מסביר ואני מקשיבה

מבט עמוק בעיניים זה אכן דבר אישי

כמו שאמרת יש הבדל בין קשר עין לצורך להבין אחד את השני, לבין מבט שהוא כאילו מעבר...

מבטים מהסוג הזה יגרמו לי להסיט מבט ולמבוכה מול אותו אדם

שיש הבדל בין קשר שברור שכן למבט בעיניים.

לא ככה?

בתנועת בני עקיבא, שהיא תנועת נוער מעורבת, למדתי באוניברסיטה, כיום נמצא ביום יום בחברה מעורבת, ופועל  

יוצא מאורח חיים כזה שאין הבדל בהתנהלות היומיומית מבחינת ניהול שיחות ודיבורים, מול גברים ומול נשים.  

אני לא אוהבת להסתכל ישירות בעיניים של גבר

שהוא לא בעלי/ אבא שלי/ אח שלי

גם גיסים שלי אין לי בעיה

אבל גברים זרים אם יוצא לי להיפגש במבט זה כזה לשניה ומסיטה את המבט

שמישהו מדבר בלי להסתכל עלי

בכללי זה סוג של באג בתקשורת

ויש את ההקשר הדתי

(שאותי ספציפית קצת דוחה

רוב השכנים/ הגברים פה בשכונה לא מסתכלים עלי

מתעלמים

אבל אם הם דופקים בדלת וצריכים משהו

פתאום הם יכולים להסתכל וגם לבקש

חוץ משכן אחד נורמלי

שאומר בוקר טוב ומיישר מבט)

אני כמובן בכל שיח עם בנאדם מסתכלת ישירות בעיניים

זה מבחינתי הרבה מהשיחה

השיח הלא מילולי 

היה מפריע אם שכן היה מסתכל לי כל בוקר בעיניים ואומר בוקר טוב

זה טוב לי שאין תקשורת ביני לבין השכנים הגברים מעבר לטכני

יש כאלו בלי קשר להלכה שנבוכים להסתכל במשך זמן בעיניים, לפעמים גם של בני אותו המין.
 

ניכר מהתגובות שזה מקתנה מאדם לאדם.

ההלכה היא כמובן דבר נפלא, אבל לענד - אין לי ספק שיש בה גם לא מעט קשיים ומורכבות שהנידון זה אחד מהם..

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.

לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)