עם הגמרא אני לא דנה - קל מאוד להוציא דברים מהקשרם או להביא גמרות שהעברה ישירה שלהם לימינו או ניסיון ליישם אותן כפשוטן יהיו בדיחה עצובה...

אבל לגבי ההבאה שלה פה -

"תובעת בפה"? סירייסלי?

רווקה צדיקה שלא נגעה בבחור מימיה? (וגם אם היא קצת פחות תמימה).

לגבי התוספת שלך, רווקה דייקא - יותר סביר שנשואה תגיע לשם.

ולבסוף לבסוף - הכי סביר שגבר יגיע לבקשות מיניות פומביות במצב של שכרות, וב"ה אנחנו רואים שגם זה לא מצוי בבני תורה.

אז לפני שרצים לצטט גמרות, אולי כדאי גם לקרוא מה הן אומרות ולחשוב על הקישור לימינו, ואם אתה לא מוצא כזה - לא להביא או לסייג באיזו שאלה. לא לתפור פירוש חלש ברמת ניתוח הקטע שהבאת, שהוא רק מקטרג על בנות ישראל (ופטרוני כלפיהן, אבל מזה אני פחות מופתעת).

תגובה קצת עצבנית, מחילה. שכחתי כמה לחץ הדם שלי עולה מתגובות מסוימות פה...

מעט

הפוסקים אומרים שזה מדובר גם על דורינו..

כל הבעיה היא אצלנו... אין לנו את ההבנה בנפש האדם ואת ראיית הנולד כמו חכמינו ז"ל

ולכן לפעמים נראה לנו שחכמים הגזימו. 

אני מודה שגם אצלי יש הרבה דברים שנראים מוגזמים ולא תואמים את מציאות בדברי חכמים... 

אבל מכמה פעמים שה' זיכה אותי לראות בעיניים כמה חכמים צדקו

ואפילו הבינו את הנפש שלי יותר ממה שאני הבנתי את עצמי...  

ראיתי כמה השכל שלנו קטן וראוי לנו לסמוך על דבריהם

אז חבל על העצבים וחבל על הבריאות.    נשמע בקול חכמינו ויהיה לנו רק טוב בחיים

גם התפיסות בימינו אצל חכמי הביולוגיה המדענית- מגיעים למסקנה דומה

הרבה יין פותח אישה ונועל גבר, יש הבדל בהשפעות שלו

וכל אישה צריכה להכיר את העובדה הזו, ולהתנהל בהתאם... 

במידה ובשליטה - כן,

מעבר לכך - ממש לא.

כמו שכתב בהלכות יו"ט "שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות".

ובמורה נבוכים: "אך הקיבוץ על השתייה המשכרת ראוי שיהיה אצלך יותר חרפה מהתקבץ אנשים ערומים מגולי הערוה נפנים ומתריזים ביום בבית אחד, וביאור זה כי היציאה ענין הכרחי אין לאדם תחבולה לדחותו, והשכרות הוא ממעשה האיש הרע בבחירתו, וגנות גלות הערוה מפורסם לא מושכל, והפסד השכל והגוף מרוחק לשכל, ולזה צריך למי שרוצה להיות אדם שירחיק זה ולא ידבר בו".

אני מעולם לא איבדתי שליטה (ברמה של להגיד דברים שלא רציתי למשל) ותמיד נרדמתי בשכרות (ולא שהלכתי לישון במודע בשביל 'המצווה').

זה לא כל כך מסובך, פשוט צריך לשים גבולות.

אבל אם שותים יותר מדי ובכוח אז גם אדם שכלי ושקול יכול לאבד שליטה.

הלשון ברמב"ם "עד שישתכר וירדם" זאת מידה שבאה להסביר לאיזו שכרות צריך להגיע אבל גם לאיזו לא. האלכוהול נותן תחושת שימחה ופתיחות רגשית וגם כבדות פיזית שמרדימה אבל ברמה מוגזמת הוא גורם לאיבוד שליטה ודווקא ממריץ ומונע שינה וממש לא לרמה הזאת הכוונה ב"לבשומי".

אבל יותר מזה ש"עד שיירדם" הכוונה גם לא יותר נראה לי הפשט ברמב"ם, מהיכרות עם שיטת הרמב"ם אני מניח שלדעתו לא ייתכן שהתורה (וכש"כ חז"ל) תצווה לעשות משהו כל כך בזוי וכל כך מנוגד לערכי החכמה והיהדות, אפילו באופן חד פעמי.

אני פשוט "קונטרול פריק",

מפחיד לאבד שליטה...

ולא קראתי

ומצחיק אותי שגברים מגיבים כאן!

(ולא יזיק שגם הגברים יאבדו את זה קצת פחות )

לא נוגע באלכוהול. גם לא בפורים. גם לא בקידוש. 

כיום הרבה נוהגים לקדש על מיץ ענבים, שאין בו יותר מדי אלכוהול (לפחות זה מה שנהוג בבית הוריי...), כך שזו דוגמה לא טובה. 

בכל אופן - אני יודע שאני קיצוני בקטע הזה, ושזה חריג. כל דבר שקשור לאלכוהול מגעיל אותי ברמות אחרות: המראה, הריח, הטעם (ברור לי שזה גם פסיכולוגי, אבל זה באמת פשוט מגעיל אותי). בפורים ברחתי מהישיבה. אני אף פעם לא הולך עם חברים שיוצאים לשתות. 

אבל אני לגמרי מסכים עם העקרון, שכאן הבהרת אותו אפילו טוב יותר, שמה שמותר לבנים - מותר לבנות, ומה שאסור לבנות - אסור לבנים (בהקשרים הללו של שתיה וצניעות). זה לא בסדר שגברים מאבדים שליטה בפורים. וזה לגמרי בסדר שבת תשתה כוסית ותלך לישון

הבנתי שלפי ההלכה אין חובה לאיש לשתות לשכרה. בילדותי, בחוגים הדתיים לאומיים -- איש לא השתכר. לא נשים ולא גברים.

כמובן, מי שיודע שיצאו מהפה שלו דברים לא טובים או שהוא יעשה עבירות... שלא ישתה.

היא לא ההיגיינה של המרק, אלא הבטיחות של הילד.

אבל שלא תצפה שלא יסתכלו עליה ויתהו איזה מין אישה היא. 

גם הליכה עם בגדים היא מוסכמה חברתית (שנובעת מדיכוי יצרים בן אלפי שנים, שאפילו היה מלווה בכפיה דתית צדקנית!). מי שרוצה ללכת לחוף נודיסטים - שיהיה לו לבריאות. אבל שלא יצפה ממני לצאת מהמסגרת שאני נמצא בה ולהעריך אותו על כך. 

כנ"ל לגבי סוגיית הרווקות. אגב - גם בחור בן 25 נחשב לרווק מבוגר בציבור שלנו, ואני מקבל על עצמי את ההגדרה בהכנעה. לא קשור לשנים על גבי שנים של דיכוי בכל רחבי העולם. ציפיות של החברה זה דבר לגיטימי. אם לא תהיינה ציפיות מהחברה - אבוי לנו. 

כשמגדירים כל ציפייה חברתית כ'דיכוי'. 

אני חושב שנעשה הרבה עוול להרבה קבוצות אנושיות לאורך השנים (ביניהם: נשים, שחורים, אינדיאנים, יהודים, והרשימה עוד ארוכה). עוול שצריך לתקן (אני, אגב, לא בטוח שהעוול שנעשה ל'נשים' ככאלו הוא החמור ביותר).

אבל מכאן ועד התפיסה שכל מוסכמה חברתית היא דיכוי ועוול - המרחק רב. בין אם מקבלים את המוסכמה החברתית ובין אם לאו! - אני לא אומר שתמיד צריך למלא אחר המוסכמה החברתית. אבל זה לא קשור ל'דיכוי נשים לאורך שנים בכל רחבי העולם'. כאמור, תפיסה נגד רווקות מאוחרת היא גם כלפי גברים. אז גבר יכול להחליט שהוא לא מתחתן בכל מחיר, ושהוא מוכן לשלם את המחיר של להישאר רווק עד שימצא את הבחורה שמתאימה לו. אבל שלא יצפה שכולם יפצחו בתרועות גילה ודיצה לכבודו. כנ"ל אישה שלא מוכנה להיכנע לתכתיבים החברתיים. 

אני פשוט לא חושב שיש מי שבאמת מוכן לחנך את הילדים כך ש'יעשו מה בראש' (עובדה שגם הפלורליסטים הקיצונים ביותר, מחנכים את ילדיהם לשנוא את הממסד המדכא בלה בלה בלה). 

ולכאורה 
מפספסות את החג
ולא נהנות ממנו...

[רק לכאורה. כשמבינים את גדולת הזמן והמקום,  הכל אחרת......]

מישהו טען שלגבר יש זכות להשתכר בגלל שהוא לומד תורה?

האם במקרה שאישה לא משתכרת, לא נשארו לה דברים לעשות, מלבד להביא ילדים, ולנהל משק בית?

[יצא לי לראות פעם אחת בנות שיכורות - וזה הספיק לי לכל החיים ]

בנושא ובאופי הדיון.

למשל שתייה בפורים זה לא נושא שעוסק ישירות בצניעות וגם האופי של הדיון לא עוסק בפרטים ולכן אין בדיון הזה בעיה לעניות דעתי.

אבל בתור שאלה שלפחות בבסיסה היא הלכתית אני חושב שראוי לדון בה קודם כל ככזאת ולא בתור נושא חברתי (וההלכה עוסקת גם בצניעות...). כשנושא נדון בצורה עניינית והלכתית אני חושב שיש מקום לדיונים אפילו יותר בפרטים (כמובן בגבול).

זאת דעתי, אולי כדאי לפתוח את הנקודה הזאת לדיון בפנ"ע בשרשור נפרד.

אין פסול בבת ששותה.

מה שכן- שכל אחת (ואחד) יעשו בשכל ובמידה, ומתוך היכרות עצמית של התוצאה.

מי שלא שתה אף פעם- שלא יקפוץ מעל הפופיק ויתחיל בקטן ויראה מה התוצאה של זה.

מי ששתה קצת וראה שהוא מתנהג לא משהו- שיפסיק עם זה.

מי ששותה ורואה שהוא מתנהג סבבה ולא מזיק לאחרים- יכול לעלות דרגה.

אני אישית שותה מגיל יחסית צעיר (12-13) קצת בפורים- בשביל לסובב את הראש, לא מעבר.

(חוץ משנה אחת ששתיתי יותר מ8 כוסות יין, וגם אז לא השתכרתי- רק נתקפתי בהתקפי צחוק בלתי נשלטי וסחרחורת..)

ולכל מי שקופצים וצועקים "לא צנוע" אז לידיעתכם-

רק לאחרונה התחלתי לשאול בנות על החוויות שלהן בפורים, מהמימד הנשי.

היו לא מעט בנות שאמרו לי שחוו חוויות מטרידות מצד בנים ששתו.

בנים שלא היו עושים דברים כאלו כשהם פיכחים.

אז גם לבנים יתר שתיה יכולה להיות לא צנועה. 

(בכללי- אמנם אני לא בעד חגיגות נפרדות בדר"כ, אבל בפורים, אם מתוכננת שתיה מעבר ל2-3 כוסות, עדיף לעשות מסיבות נפרדות.)

ואם לבנים זה יכול להיות לא צנוע - אז זה אומר שגם לבנות מותר?

"הגמרא כותבת "2 כוסות -ניוול". 

באופן כללי כבר במשלי ל"א יש התייחסות לנושא השכרות: 

"אל למלכים למואל, אל למלכים שתו יין ולרוזנים אי שכר - פן ישתה וישכח מחוקק וישנה דין כל בני עני" (פס' ד-ה)

ופסוק אחד לאחר מכן: "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש - ישתה וישכח רישו, ועמלו לא יזכר עוד" (פס' ו-ז). 

אני חושב שמי שמכניס את עצמו לגדר של 'מרי הנפש' שבפסוק - מסכן. אני מעדיף ליישם בעצמי את ההנחיה למלכים ולרוזנים... 

יש את נושא השתיה בכל יום ויום-

שאז מותר לשתות מעט במידה. (כוס יין בחתונה, כוסית וויסקי בסעודת מצוה, לא מעבר..)

בטח שאסור להשתכר ולאבד ת'ראש. 

נשים וגברים.

פה מדברים על נושא אחר- 

על פורים.

שבו יש מצוה לשתות.

וגם זה- עד גבול מסוים ונחלקו הפוסקים.

אני בכל מקרה שייכת לזרם שמאמין שעד דלא ידע- ולא עד בכלל.

כלומר לשתות, אבל להשאיר איזה זיקה של היגיון שיישאר, שליטה מינימלית.

ולא רואה חילוק בין נשים לגברים בקטע הזה, שניהם צריכים לשתות בחכמה ובמידה, ומתוך היכרות אישית.

גם גבר שחושש שאם הוא ישתה הרבה- הוא יפול בצניעות או יזיק לאחרים- שלא ישתה. 

וגם אשה אם היא חוששת להתנהג בחוסר צניעות או להזיק לאחרים- שלא תשתה.

רוב הגברים ורוב הנשים כל עוד הם שותים במידה- לא יזיקו לאחרים, וישארו צנועים.

נזיר אסור ביין בכלל, אחרי שהוא רואה מה מביא ריבוי יין. ואני חושב שגם בפורים רואים דברים כאלו, ולכן אני מתנזר מאלכוהול באופן די מוחלט וגורף. 

וגם הפסוקים במשלי כך. הגדר של איסור פסיקת הלכה אחרי שתיית יין הוא נמוך ביותר (רביעית, אם זכרוני אינו מטעני. זאת אומרת שגם מי שקידש על יין בליל שבת - אסור לו לפסוק הלכה לאחר מכן!). 

אז זה מאד קשור גם לשתייה היומיומית, ובטח שלשתייה בפורים. 

חוץ מזה - חשבתי שלערבב באלכוהול זה דווקא לגיטימי... 

אחרת זה אסון..

(בעקר אקולוגי- לערבב באלכוהול, גורם להקאות..)

ואני חילקתי- בין יומיום לפורים כי לפורים יש מעמד אחר.

הלכתי ורעיוני.

אם באבל כתוב שישבו משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד , קל וחומר שבשמחה צריך הפרדה. 

אבל תודה שלפחות בפורים את מרשה הפרדה...

אני לא יודעת מה הפן ההלכתי של הנושא - מעולם לא נכנסתי לעומקו, אבל אני מעריכה שאם בנות מגדל עוז שותות, הרי שהרב ליכטנשטיין ז"ל התיר להן. 

מלשון הגמרא נשמע שמדובר בשתייה בחברה מעורבת. קשה לי להאמין שבת אחת "תתבע בפה" מבת אחרת. 

בתר מישהי שהתשתתפה חמש שנים במסיבות פורים של בנות שכללו שתיה, אני מזדהה לגמרי עם החוויות של אודליה. מעולם לא ראיתי בחמש שנים האלה משהו שהיה יכול להתפרש כחוסר צניעות משום צד, וגם לא הבנתי מה החשש הכבד מחוסר צניעות במסגרת של בנות בלבד. 

 על כל פנים יש לדעתי כמה תנאים בסיסיים שחייבים להתקיים במסיבת נשים כזו:

הנשים חייבות להיות כאלה שיש ביניהן קשר טוב כדי לתת מסגרת תומכת אחת לשניה. 

כמה חייבות להשאר שפויות כדי לטפל בכל השאר (בדרך כלל זה קורה באופן טבעי...)

ומי שיודעת שהיא במצב נפשי שהוא על הקצה - שלא תשתה. שנה אחת הייתה מישהי שהגיעה למצב שחששנו שהוא על גבול הפסיכוטי.

ו...אממממ....ביטוי רגשות זה לא "איכס" (למרות שבחברה המרכזניקית בה גדלתי ההרגשה הייתה שכן). בכי? זה לא איכס. דיבור על נקודות פנימיות כואבות? זה לא איכס. העלאת דברים לא פשוטים לפני השטח? זה לא איכס. חיבוקים, נשיקות? זה לא איכס. וגם אם הבכי פרוע ולא נשלט, והחיבוק ארוך וקרוב - זה עדיין לא הופך את זה לאיכס! כל הדברים האלה קורים (ועוד כמה, שהם סתם מצחיקים וחביבים) כשבנות שותות. בגלל זה אני אומרת שזה חייב להתבצע בתוך מקום מוגן - פיזית ורגשית - אבל חווית השחרור, והקרבה הנשמתית הן חוויות אמתיות וחזקות מאד. באמת רק אחרי מסיבת הפורים הראשונה הבנתי את משמעות פורים - כיפורים. 

האם אפשר להגיע לאותו מקום עם כוס אחת של יין בלבד? האמת, אני חושבת שכן. באותה שנה ראשונה במדרשה באמת שתיתי רק כוס אחד של יין לבן והשתכרתי לחלוטין מהאווירה בלבד...(אגב, לא מגדל עוז).

נדמה לי, שצריך זהירות כשבאים להסיק ממה שקורה במגדל עוז, שזה נעשה ע"פ היתר של הרב ליכטנשטיין.

איני מכיר את דרך קבלת ההחלטות במגדל עוז, אבל נדמה לי שמתאים לרב ליכטנשטיין לא לחייב לקבל את דעתו, ואפילו לא לומר אותה כל עוד הוא לא נשאל. [מה גם, שיכול להיות שלא הייתה לו עמדה חד משמעית בנושא].

באופן אישי מפחיד לאבד שליטה

אולי פספסתי איזו תגובה, אז סליחה אם כבר הובא כאן.

בקיצור שולחן ערוך עם פסקי הרב מרדכי אליהו:

סימן קמב

הלכה ד: "גם הנשיםחיבות במשלוח מנות ומתנות לאביונים. משלוח מנות תשלח אשה לאשה ואיש לאיש, אבל מתנות לאביוניםיכולה גם אישה לשלוח לאיש וכן בהפך. קצת נשים סומכות על בעליהן שהן שולחים גם בשבילם, ואינו נכון, אלא יש להחמיר(ה).

הערה (ה) בדרכי הלכה:

"וכן נוהגים. ולמעשה כל חיובי הפורים שייכים גם בנשים, מגילה על הניסים, סעודה, משלוח מנות, מתנות לאביונים חוץ ממצות "בסומי" שאינה חייבת ואסור לה." (הדגשה שלי!)

לא הצלחתי להבין מכאן אחרת..

למוביט יש ממשק יותר נוח לתכנון נסיעות

אבל לegg באמת אין פרסומות

אז אם אין לך חוסם פרסומות אולי עדיף

מהפרסומת המעצבנות (אני עם אייפון) והממשק המעצבן.  

ב egg ממשק מאוד נקי ומאוד נוח.  

גם התצוגה יותר מרוכזת ויעילה, בהצגת אלטרנטיבות- כי לא נדחפות פרסומות באמצע האלטרנטיבות.  

שווה לנסות להשוות בין האפליקציות בביצוע חיפוש נסיעות מזדמנות לפי הצורך. 

להתאים לסוג העור, האם מתגלח או זיפים או זקן

(כמו אצל נשים.   התאמה אישית והעדפה אישית של מוצרי טיפוח) 

ובכל זאת..

המלחמה יכלה לנטוע בי גבורה, מסירות נפש, רצון לחיים משמעותיים יותר בשל הידיעה כמה חיי אדם נגדעו... איזה אנשים איבדנו שיש להשלים את החלל שלהם..

לא זכיתי שקרה..

ב"ה לא חוויתי מקרוב ואני יודעת שאי אפשר להשוות את העוצמה וההשפעה לעומת מישהו שכן, אבל זה כן הוביל לחשבון נפש והוציא אותי משאננות. ברור שהשתניתי. מעבר לזה, בעקבות ה7.10 התבררו לי כל מיני סוגיות כמו היחס לכלל ופרט בעם ישראל (חטופים), שירות- עד כמה, היחס שלי לגיוס בנפרד ולקריאות לגיוס חרדים בנפרד. עד כמה אני מעורבת במה שהעם עובר, כמה אכפת לי ומה אני עושה עם זה. היחס שלי לשמועות קשות וסיפורי זוועה- איך אני מתמודדת עם זה, איך אני מתמודדת עם אנשים סביבי שרואים את זה אחרת ממני ורוצים לשתף אותי... נגיד אני נמנעת מלשמוע סיפורי זוועה, ואני לא אוהבת להגיב בזעזוע ולשקוע בזה אבל מה לעשות כשמישהו שכן בוחר לשמוע בא לפרוק אצלי תזעזוע שלו (בדרך קבע). וגם היה מדהים לראות את ההתעוררות של הזהות היהודית בעם.

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

בינתיים אני במקומך הייתי יושב בבית ולומד שני דברים לעומק

1.AI

2. אקסל

ולא פחות חשוב מזה את השילוב בניהם.

אקסל אני מכיר קצת, היה לא מעט בתואר..

וגם יודע שיש קורסים חינמיים..

איך לומדים ai? אתה מכיר דרך או קורס?

ותוכל להסביר מעט מה יש ללמוד בזה? 

כללומר. לנצל את הזמן כדי להתקדם מקצועית ולא רק "לחכות" שמישהו יואיל בטובו להסתכל עליך. כמובן גם הקו"ח שלך יתעדכנו  בהתאם.

לימודי AI ברשת - למה זה לא שורה? 

AI יש לא מעט חומר. הייתי מחפש ללמוד על השילוב בין AI לבין המקצוע שלך. כלומר  איך לשאול שאלות על טבלאות דוחות וחשבוניות וכל אלה. בסוף איך לעשות את העבודה שלך טוב יותר.

יש הבדל גדול בין סיום לימודי חשבונאות ובין מי שמחזיק ברישיון לעסוק בראיית חשבון.  

אם אתה עם רישיון - חיפוש העבודה הוא שונה מחיפוש מקום לעשות בו סטאז'  

גם כיוון תעסוקתי הוא שונה - עם רישיון אתה כבר צריך לבחור כיוון התמחות / תת-התמחות מקצועי בתחום הגדול של ראיית חשבון.   

לעשות לו"ז יומי. שכולל לימוד קבוע קודש או חול, אם אפשר כזה שמתקדמים בו.

לקבוע יעדים, כמו ספר קודש מסויים או פרק זמן קבוע או קורס מקצועי אונליין, אפילו סדרת שיעורים תורניים באתר של ישיבה או מכון מאיר

זמני ארוחות יחסית קבועים, ארוחות מזינות.

לשים לב לזמנים האידיאליים בשבילך לשיון ולקום, להתאים את הזמנים של היום למקצב הטבעי שלך.

לשמור על קשר עם אנשים אחרים

לטפח את הבית והסביבה.

למצוא התנדבות- זה משהו שיכול להיות זמני ואחר כך להיפסק או להשתלב בעבודה שתמצא

לחפש פרויקט כלשהו שלך, שאתה רוצה לממש בזמן הבינתיים הזה.

בהצלחה ושיעבור מתישהו

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

אני מכיר קצת את הפורומים שם, במיוחד את עצכ"ח הידועה. הלמדנות והחריפות אכן רמה גבוהה, היתר לא תמיד.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

ובפועל ב95% באותם התכנים שעוסקים בהם תלמידי החכמים החרדיים, הפורומים שהזכרת מספקים את הסחורה שצריך.

זה אפילו יתרון עצום, ומהמקומות הבודדים שבהם יכולים לדון באותה הסוגיה אברך מרמת גן עם אברך בכולל ברכסים וכד'.

אני מכיר יותר את פורום לתורה, והוא באמת נועד להיות מקום סגור יותר מאוצר החכמה, אבל עדיין הוא משרת המון לומדים מכלל הישיבות.

הבעיה שה'בעל הבית' שם חרדי. אתה יכול לבוא, אבל תרגיש אורח.

וגם בתוכן. זה כמו להיכנס לבני ברק. גם אם יקבלו אותך יפה, אתה אורח. כתבת שאתה מכיר את הפורומים. לא הרגשת כך?

צורת החשיבה, המקורות, די הכול. לרוב המנהלים מכבדים את תופשי התורה אצלנו, אבל עדיין הם בעלי הבית.

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה

אם זה כך, אז על מה אנו נתבעים אחרי 120?

אם זה כך, מה יגידו בעלי תשובה שחזרו מעבר להרי החושך ועכשיו צריכים לשנות ה כ ל?

כדאי להצטרף לסדנא של הרב פנגר, או לשמוע אותו (הידברות) - באופן קבוע, יכול לעזור.

יהדות היא לא  אקזיסטיאליזם (לא אייתי נכון....)  נוסח קאמי ( לא דיברו כאן לפני זמן מה על בחירה חופשית....?) - יש אלוקים!

במהות - באמת לא, כפי שכתבו לפני, אבל הרגלים - כן.

"הכוח לשנות" - ברברה ברגר.

גם "התבוננות פנימית" - ד"ר יחיאל הררי. ביוטיוב

ויש מן הסתם עו ד המון חומר.

וחוצמזה "אין יאוש כלל"!

עד שליבך יתנגן - אלומה לב.

עד שליבך יתנגן , אלומה לב. ספר. לפי שיטת ימימה.

נפלא. (פונה לבנות ונשים משתתפות הקורסים שלה אבל מתאים לכולם). לדעתי.

לאחרונה נתקלתי בו

אולי אחרי זה אני ממש אפתח אותו