@ד. - תמצא מקור. לי אין כח...

זה במאמר "על הפרק" - השני ב"לנתיבות ישראל" חלק א. נכתב עוד בצעירותו, זיע"א.

אתה יכול למצוא לי איפה כתוב ברב קוק שלא ללכת רק לפי רב אחד אלא לפי כמה?

"על פי חוק העונשין הישראלי מוגדרת הגזענות כרדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור בני אדם או חלקים של האוכלוסייה או יחידים, והכול בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני"

זה לא כזה רחוק מהיהדות

יהודים

הרמב"ם אומר שהגויים צריכים להיות שפלים מאוד ולא להרים ראש בישראל

א. לגבי ההגדרה של הגזענות:

אני לא חושב שההגדרה בויקיפדיה מדויקת מהסיבה הפשוטה שיש תחום שלם שהיא לא עוסקת בו: המדע של היום לא מכיר במציאות רוחנית ולכן אינה באה לידי ביטוי בהגדרת הגזענות. שימי לב שבהגדרה בויקיפדיה מודגש שהגזענות (= יחס מפלה ע"פ מוצא אתני) נובעת מתפיסה שיש בין הגזעים הביולוגיים השונים הבדלי אופי וכישורים קוגניטיביים.

היהדות מכירה במציאות רוחנית ולכן גם מתייחסת לתורשה רוחנית ומבדילה בין גזעים ע"פ תורשה זו. לכן ייתכן שהתורה לא גזענית ע"פ ההגדרה הויקפדית כי אינה מבדילה בין גזעים בענייני אופי וכשרונות פיזיים ושכליים אבל היא כן מפלה בין גזעים על בסיס גזעי מחמת התורשה הרוחנית (דנו בזה כבר כאן).

ב. לגבי השאלה האם לפי היהדות יש הבדלים אמפיריים (מדידים) בין יהודים לגויים:

עצם העובדה שהתורה מבדילה בין גזעים הוא ברור, זה מופיע אינספור פעמים בתנ"ך ביחס המשתנה בין עמ"י לגויים ובין העמים האחרים עצמם (עמלקים, מצריים, מואבים, עמונים, שבעת העממים, הגבעונים וכו' - לכולם יש הלכות שונות ויחס שונה אלו מאלו) אע"פ שהסיבה ליחס לא שייכת כלל וכלל לאנשים אליהם הוא מופנה אלא לאבות אבותיהם בדורות הקודמים.

בשאלה האם ההבדל בין הגזעים בא לידי ביטוי רק ביחס או שיש גם הבדלים באופי ובכישורים המדידים יש מחלוקת (איך לא?..) :

לדעת הכוזרי אכן יש הבדל כזה וכתב שבדורות שמאדם עד האבות היה בן אחד שהוא "הסגולה" והשאר היו "הקליפה" - "דומים לאדם ונקראים בני אלהים, שלמים בבריאתם ובמדותם ובאריכות הימים ובחכמות וביכולת, ובימיהם אנו מונים מאדם ועד נח וכן מנח ועד אברהם" ואחריהם עברה הסגולה לכל עמ"י. (מאמר א, צ"ה).

ובמקום אחר כתב: "אם כן כבר שכחת מה שקדם בהמשך זרע אדם, והיאך חל הענין האלהי באיש, שהיה לב האחים וסגולת האב, מקבל לאור ההוא, וזולתו כקליפה איננו מקבל אותו, עד שבאו בני יעקב כלם סגולה ולב, נבדלים מבני אדם בענינים מיוחדים אלהיים, שמים אותם כאלו הם מין אחר מלאכותי" (שם קג)

ולגבי הגרים כתב: "אמר הכוזרי: אם כן אני רואה שתורתכם אינה נתונה כי אם לכם. אמר החבר: כן הוא, וכל הנלוה אלינו מן האומות בפרט יגיעהו מן הטובה אשר ייטיב הבורא אלינו, אך לא יהיה שוה עמנו. ואילו היה חיוב התורה מפני שבראנו היה שוה בה הלבן והשחור, כי הכל בריאותיו. אך התורה מפני שהוציאנו ממצרים, והתחברות כבודו אלינו, מפני שאנחנו נקראים הסגולה מבני אדם. (שם כ"ו-כ"ז).

הרמב"ם למשל חלק על הכוזרי בעניין הזה וכותב בכמה מקומות שהייחוד של עמ"י הוא בזכות הבחירה שה' בחר בו, לא בגלל תכונות אופי או כישורים (למשל בהלכות ע"ז תחילת פ"א ובאיגרת ששלח לר' עובדיה הגר).

אמנם הרמב"ם מביא בהרבה מקומות את דברי חז"ל "שסימני ישראל האומה הקדושה: רחמנים ביישנים וגומלי חסדים", ו- "אבל הגויים ערלי הלב אינם כן" וגם "ואין האכזריות מצויה אלא בגויים הערלים" וכו'. אבל נראה שגם הבדלי אופי אלה אין מקורם בגנטיקה לדעתו אלא בגלל התורה כמו שתב בהלכות עבדים: "ואין האכזריות והעזות מצויה אלא בגויים הערלים אבל זרעו של אברהם אבינו והם ישראל שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא טובת התורה וצוה אותם בחקים ומשפטים צדיקים רחמנים הם על הכל".

סליחה על האריכות...

א. הגדרה תמיד תהיה מדויקת, כי היא מגדירה את עצמה. לצורך העניין - לו היו מגדירים 'גזענות' כרצח ממניע גזעני בלבד או כאפלייה בין גזעים 'נעלים' מסוימים בלבד (כמו שהיה פעם) אז זו הייתה ההגדרה וכל מה שלא כלול בה היה לא גזעני.

הכוונה שלי הייתה שההגדרה הויקפדית היא לא הגדרה שממצה את המושג, התפקיד של הגדרה היא לתת גבול (=גדר) בין מה שנכלל בה למה שלא - הגדרה שלא כוללת בתוכה יחס לתחום שלם השייך למושג היא לא הגדרה מדויקת מבחינת זה שהיא לא עונה על הצורך בשבילו נוצרה.

ב. גזעים ועמים זה לא אותו דבר, אבל עמים נקבעים ע"פ גזעים (העמים השמיים לצורך העניין הם גם גזע). יש אפשרות להצטרף לעם אבל לא לגזע וגם זה עצמו גזעני (כי ההבדל הבסיסי והראשוני הוא גזעי, על אף יכולת הצירוף) וגם לא תמיד אפשרי ולא בכל מובן (לצורך העניין עמלקי לא יכול להתגייר, גר מצרי לא יכול לבוא בקהל 3 דורות ועמוני בכלל לא, גר לא זוכה בנחלה וכו' וכו'. שלא לדבר על שיטת הכוזרי לגבי גרים שהבאתי לעייל).

ולכן אני מסכים איתך שהכללות היהדות בהגדרה 'גזענית' תלויה בהגדרת הגזענות.

אבל כתבתי שההגדרה שהבאת מויקיפדיה לא מדויקת כי היא מתעלמת מהפלייה גזעית על בסיס תורשה רוחנית, לו מי שהגדיר את ההגדרה הנ"ל היה מתייחס אליה אבל מוציא אותה מכלל ההגדרה אז הייתי מסכים איתך שהיהדות לא גזענית ע"פ ההגדרה הזו, אבל לא זה המצב.

ראית את דברי הכוזרי שציטטתי? לשיטתו היהדות עומדת בהגדרת הגזענות גם לפי ההגדרה הויקפדית (ועוד קצרתי בהבאת דבריו מחמת האורך, דבריו המלאים מפורשים ובוטים יותר...).

"גנטי" הכוונה פיזי? אם כן אז את צודקת. רק אפנה שוב לקישור שהבאתי לעייל, אשמח לשמוע את דעתך גם על זה.

לגבי מה שכתבת בסוגריים הראשונים - זה בדיוק מה שכתבתי בהתחלה. ההגדרה הויקיפדית מבוססת על התפיסה המדעית שאין מקום למציאות ותורשה רוחניים. לכן ההגדרה הזאת חסרה ביחס לתורה שכן מתייחסת ומפלה ע"ב גזעי בגלל הבדלי מציאות ותורשה רוחניים בין הגזעים. מובן יותר?

לגבי הכוזרי - כנראה לא הבנת את דבריו (תנסי לקרוא שוב את הציטוט הראשון שהבאתי ממנו), הוא מדגיש כמה פעמים שה"סגולה" היא תכונות שכליות ומידותיות ואפילו פיזיות (אריכות שנים, שלדבריו הייתה חריגה גם בדורות הראשונים של הבריאה ואלו שכתובים בתורה היו הסגולה ולכן חיו מאות שנים).

לגבי העוד דבר - אני מסכים איתך עקרונית שהבדלים במדרגות רוחניות לאו דווקא מעידים על גדולה או מעלה אישית יחסית (לצורך הדוגמא - כהן מקודש מישראל, אבל זה לא מעיד על כך שהוא דווקא גדול ממנו באופן יחסי למדרגותיהם) ואני גם לא חושב שיש השפלה כלפי הגויים בעצם אלא כלפי מעשיהם (היחס של "בשר חמורים בשרם" וכדו' הוא תוצאה של מעשיהם ולא של מהותם). אבל מצד שני לא נכון לומר שאין משמעות להבדל בין גזעים שהתורה מבחינה ביניהם ושזה כמו ההבדל בין צרפתי לשוודי וכדו', כי יש משמעויות הלכתיות ואף מהותיות להבחנת הגזע כמו הבדלים ברמת ההשגחה ובחיי העולם הבא וכו' וכו' כך שיש הבדלים הפלייתיים בין גזעים כמו שיש הבדלים בין אדם לבעלי חיים על אף שאין מעלה עצמית לאדם על הבהמה אם האדם לא יוצר את ההבדל במעשיו.

לגבי הסוגריים האחרונים - כנראה לא הייתי ברור, טענתי שבמושג 'גנטי' הכוונה תורשה התלויה בקשר פיזי ולכן ע"פ תפיסת התורה כלולה במושג גם תורשה רוחנית העוברת בקשר-דם פיזי = גנטיקה. על פי המדע אין כמובן תורשה רוחנית ולכן היא לא מוכלת בהגדרה המדעית ל'גנטיקה' (עניין דומה מאד לחלק הראשון של מה שכתבתי). לכן נראה שבעצם דעתך היא שאני טועה מאד, לא כן?

@הולם במיוחד, למרות שאין מערבבים שמחה בשמחה ואנחנו בעיצומו של פילסוף אחר.

בטח שכחת את הדיון הזה אז אני מזכיר לך (מעניית אותי בעיקר השאלה על ה"לגבי העוד דבר").

אז את בעצם באה לומר שבעיניי הגויים היהדות טיפשית ולא גזענית כי הם לא מאמינים שיש ליהודים יתרון (בייחס מועדף מבחינה הלכתית והנהגה אלוהית, ובתכונות מדידות לדעת הכוזרי)?

א. אנחנו דנים בדעת התורה עצמה - האם היא מפלה ע"פ גזע, לא איך הגויים רואים את זה. את מסכימה שלהשקפת התורה - יש הפליה על בסיס  גזע?

ב. עדיין לא הבנתי למה השקפה של הנושא משנה את ההגדרה כ'גזען' של מי שמתייחס אליו. אם אני מאמין שיש מעלה להיות יהודי, והגוי לא - אז זו לא גזענות כי הוא לא רואה את זה כמעלה? (כנראה ששוב לא ירדתי לסוף דעתך... )

אני חושב שההגדרה שלך לא מדוייקת:

א. יש דברים שהם אמורים להחשב כגזענות אע"פ שהם מתארים מציאות, למשל - להגיד שגזע מסוים הוא יותר נעלה מבחינה שכלית או רוחנית זה גזענות למרות שזה נכון (לפחות ע"פ התורה). זה רק הופך את המציאות לגזענית = מבדילה בין גזעים.

ב. את לא מתייחסת לדברים שאינם הגדרת מציאות - להגיד שיש הבדל הלכתי-משפטי בין גזעים היא לא גזענות לדעתך? זה לא כלול בהגדרה שלך.

את התוספת לא הבנתי (נראה שעברתי את השעה...)

דיון מעניין, שמחתי.

"היה נחמד ממש, היה ממש נעים" וכו' 

ולכאורה יש גם אפשרות לעמלקים להתגייר. מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק.

במקור, הביטוי מדבר על הכללה שקרית שהיא כוללנית כלפי קבוצה.כלומר יש כאן שני תנאים הכרחיים,זו הכללה שקרית,והיא מוכלת באופן קולקטיבי על קבוצה שלמה.

בשיח המודרני,אוהבים לקחת את המושג הזה לפי צורכו של הדובר ולתאר "תופעות" שאינן עונות על הקריטריונים המקוריים של המושג,מן הסתם בעיקר במובן של התעלמות מן התנאי המשולב המדבר על כך שזו צריכה להיות טענה שיקרית וחסרת ביסוס ברמה הקבוצתית.

במילים אחרות רוב השימושים שאנחנו שומעים חדשים לבקרים במושג הזה, ככל הנראה לא עונים למושג המקורי של גזענות אלא למושג מחודש של טשטוש הבדלים בין קבוצות..

מושג הגזענות אינו מדבר על כך שכל בני העמים הם מקשה אחת כאשר ההבדלים ביניהם מלאכותיים וממוצאים ידי אדם,אלא על הכללה שיקרית ומומצאת כלפי הקולקטיב.

לדוגמא להגיד: כל המקסיקנים חצופים,זו הכללה גזענית מכיוון שברור לכל שזו הכללה שיקרית שפוגעת בכלל,אומנם להבדיל, לומר שהמקסיקנים בעלי מאפיינים תרבותיים X ו Y כאשר המאפיינים אכן קיימים (לטוב או לרע !) אינה הכללה גזענית,אלא תיאור המציאות.

תיאור המציאות מחייב טאקט ודרך ארץ,אין לאף חברה מטרה שקבוצות יתקפו אחת את השניה וישתמשו בתיאורים ועלבונות מציאותיים רק על מנת לפגוע ולהקניט,במובן הזה חשוב גם למנוע חיכוכים מיותרים,אבל אלו מושגים אחרים לגמרי שעלולים להשתנות לפי המציאות והמקום (בשאיפה לשמרם במידה המרבית).

אם כן,מובן שהיהדות אינה הולכת יד ביד עם המושג האמיתי של גזענות.

צריך להיות מדובר על הכללה שקרית באופן אובייקטיבי ומציאותי,במקרה שתיארת השאלה היא יסודית יותר בדבר אמיתות מקורותינו,שכמובן איננו חלוקים עליה.

(אני מדבר כעת כהפניה לפיסקה האחרונה בדברים שכתבתי) כמובן שדברי חז"ל לא באו על מנת להרגיז אלא לתת תיאור מציאותי לשם בירור דברי תורה או הדרכה תורנית מעשית לעם ישראל ביחס לסובב.וברור שאין הדרכה לזרות חול בפני אותה אומה. אומנם כאמור כבר לא מדובר על המושג גזענות

כלומר הדיון פחות מהותי מהבחינה שהועלתה האם התנהגות קבוצתית מסויימת היא ערך נרכש או שהוא תוצר של השפעה סביבתית (ואינני בטוח מה עמדת חז"ל בכל מקרה ומקרה),מה שמהותי זה האם התנהגות כזו קיימת במציאות,ואם היא קיימת היא גם בהכרח משפיעה על המציאות כאותה קבוצה בעלת מאפיינים בולטים.

במידה והתכוונת לכך שפוסלים חד וחלק כל הכללה קבוצתית,הרי זה שקר ועיוורון.אין מציאות כזאת.ישנם מאפיינים קבוצתיים לעמים לאומים ואפילו קבוצות קטנות.

אותם שפוסלים באופן גמור הכללה קולקטיבית כעקרון יצטרכו לענות לשאלה האם לכל הסינים עיניים מלוכסנות ? זו לא הכללה קבוצתית ? ואם ביטויים פיזיולוגים לגיטמיים מדוע יש עילה לפסול מאפיין התנהגותי משותף לרוב חברי הקבוצה ? מאפיינים תרבותיים ? קישורים פיזיולוגיים-תרבותיים וכו' ?

העובדה היא שאין לאף אחד בעיה לאפיין יתרון או קישרון של קולקטיב בריש גלי אך הרבה אנשים (במדינה ליברלית) יתפחדו מלבטאות ביקורת כלפי חסרון קולקטיבי באשר הוא חסרון, מציאותי או לא.

כלומר הבעיה כאן מבחינה חברתית היא הפוגענות,ולא עצם שיוך מאפיין לקולקטיב (להבדיל ממה שההשקפה הליברלית רדיקלית טוענת,כיאלו ואין לייצר כל הכללות),ובעניין הזה באמת צריך דרך ארץ וטאקט.

ואם כן במקרה הזה ולפי השקפה כזו,גזענות היא מושג המדבר על תקינות הסדרית של שיח, ותו לא.

אם עד כאן הכל ברור,אז הגענו למסקנה שמדובר במושג שבא למנוע חיכוכים בין קבוצות,אך לא מבטא מהות של שקר או אמת.

בכל אופן,כל עוד תיאור המציאות הוא נאמן ואין בו נסיון לפגוע ולחבול בסביבה באופן סתמי,אין בו שום פסול מוסרי מכל בחינה שנראית לעין.

אבל עיקר מה שנדמה בה כגזענות, אינו גזענות אלא הבחנה בין בן ברית לשאינו בן ברית, כשלגבי זה צריך להוסיף-שערלי ישראל נקראים מולים, ונימולי הגוים נחשבים ערלים. אפשר לומר שזה סימן של גזענות, אבל אני חושב שזה פשוט הסתכלות על הברית במובן יותר כולל-כלומר נכרתה ברית עם כל גזע ישראל, לא שבאופן מדעי הם חשובים יותר, או שהם מחשיבים את עצמם יותר מאחרים, אלא שהברית הנצחית נכרתה איתם, וזה עצמו מבדיל בינם לבין האחרים, כמו שאתה מבדיל בין מי שחבר שלך למי שלא חבר שלך, לא בקטע רע של אפליה, סתם שפשוט מי שלא חבר שלך לא כ"כ מעניין אותך.

יש לציין שהחברות הזו היא יותר מסתם חברות רגילה שאנחנו מכירים. היא חברות שעצם החיים סובבים סביבה. ברית עמוקה שכל חיינו מתנהלים בתוכה. מה שנקרא אהבת אמת.

(וגם הגזענות שכן יש ביהדות, היא באופן שציינתי. גזענות שנוצרה מתוך בחירה, ולא מתוך אפליה.)

יכול להיות שהבנים של יוסף היו מגזע אפריקאי במידה מסוימת. ויכול להיות שבלהה וזלפה היו פיליפיניות.

אבל היא לא באמת שואפת להפלות אלא רק להבדיל. היא כמעט ולא טוענת שמגיע ליהודי יותר מאשר לגוי. היא רק מצפה ממנו ליותר.

לכן השאלה בלי נתינת ההגדרה ריקה מתוכן, לתשובה עניינית ראה כאן - אז ככה 

אחר.

אני בספק אם יש בכלל,יש אנשים שאולי יאמרו כך,אך הסיבה האמיתית שלהם לייחס עוינות היא מכיוון שאותם בני עם השתתפו או משתתפים באופן אקטיבי ברדיפת מדינת ישראל או העם היהודי.

כלומר הסיבה לכך היא לא גזעית או כזו של הכללה קולקטיבית סתמית, אלא כתוצאה ממעשים בחיריים של אותה קבוצה לאומית באופן שכיח.לכן אם בדר"כ תראה להם לדוגמא פרט שהוא כחלק מאותה קבוצה לאומית אך לא משתתף באותם מעשים,או אפילו מתנגד להם בצורה אקטיבית,הם יגידו "לא עליו דיברנו,אלא על אלה ש.." זה ביטוי אנטי גזעני מובהק בעיני.

כמובן שאני לא מדבר על מקרי קיצון או מעשים קיצוניים,אך סביר להניח בעיני שהם התחילו מאותה נקודה דווקא.

*אני מציין שכפי שכתבתי בתגובה אחרת,אני לא סבור שהמושג גזענות שמשתמשים בו באופן שכיח באמת קיים פורמלית,אלא זה שינוי פנים של מושג יסודי אחר (המושג המקורי הוא הכללה שקרית על קולקטיב).

כמובן.

שהרי רק אצלנו גוי יכול להתגייר, ולהפוך ממש משלנו, חלק מעם ישראל, שהתורה מזהירה עשרות פעמים על אונאתו.

יש הבחנה ברורה בין ישראל לעמים, בגלל מעלתם של ישראל.

גם זו לא "גזענות" במובן של היום, של שנאת האחר.

הרי, אומר הכוזרי, ישראל באומות כ-לב באברים. לא לב בסיר.. יש לו מטרה, להעלות את כולם.

ובוודאי שבאופן פרטני, "מעיד אני עלי.. בין איש בין אשה, בין גוי בין ישראל.. לפי מעשיו רוה"ק שורה עליו" (תנדב"א). אלא שיש מדרגות עד היכן כל אחד יכול להגיע, בגלל קישורו לעמו.

אז אם אהבת האדם באה מטשטוש מעלתם של ישראל כעם נבחר לה' וגוי קדוש, זה מזיק מאד. אבל אם על גבי הכרת מעלת ישראל ואהבתם, באה אהבת האדם בכלל והכרת ערכו - טוב מאד.

ורח"ו ויטאל אומר בתנאים להשיג רוה"ק, שיאהב כל אדם ואפילו גוי.

כמובן, זה לא אומר שכאשר הגויים מתנהגים כמו "גויים".. אנחנו צריכים להיות סלחנים או ותרנים כלפי זה.

אבל המטרה היא, שמתוך אורם של ישראל, יעלו גם האחרים.

גזענות זה שאדם או קבוצה אומרת שהם שונים או מיוחדים ולכן מגיעים להם זכויות מיוחדות או זכות להשפיל אחרים או לקבל דברים מיוחדים רק בגלל שהם שונים/מיוחדים. אבל היהדות זה בדיוק ההפך - אנחנו אמנם אומרים שאנו שונים או אפילו יותר טובים אבל זה לא נותן לנו יותר זכויות אלא יותר חובות! להיות הדגל המוסרי של העולם וכו' ומי שמאמין יודע שגם מגיעות עם זה זכויות רוחניות שזו אמירה שלא אמורה להטריד שום אדם שהוא לא מאמין...

השרשור הזה שוב מוכיח, שכשההגדרות אינן ברורות, התשובות מתחלקות לארבע קבוצות: 

א. מי שבעד X ובעד Y יגיד ש-X הוא Y. 

ב. מי שבעד X ונגד Y יגיד ש-X איננו Y. 

ג. מי שנגד X ובעד Y יגיד ש-X איננו Y. 

ד. מי שנגד X ונגד Y יגיד ש-X הוא Y. 

אז אני תוהה מה אמורים להשיג משרשור כזה. אפשר פשוט להעלות אפריורית את ארבע האפשרויות...

במלים אחרות - נראה לי שיעיל יותר להעלות שאלה על מקרה היפותטי והאופן שבו יש לנהוג לגביו. כך זה גם יחדד הגדרות והבדלים. 

ההגדרות הלא ברורות מתחלקות לארבע קבוצות:

א. הגדרה שמגדירה את X כ-Y. (=יש מחלוקת על ההגדרה).

ב. הגדרה שמגדירה את X כ- X-Y (=הגדרה לא מדויקת או וחסרה).

ג. הגדרה שמגדירה את X כ- X אבל לא ברור מה הוא X (=הגדרה שמשתמשת בהגדרות).

ד. הגדרה שמגדירה את X כ-X ואני לא יודע למה אף אחד לא מבין אותה חוץ ממני למרות שהגדרתי אותה בצורה מושלמת.

ובהקשר של השרשור הזה - השאלה לא אמורה להיות עניינית אלא פרובוקטיבית ולייצר שרשורפלצת . ראה כאן - אני לא מתכוון לעשות את זה.

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים. 

תודה

האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

אולי, זה הטוב.

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

ולגבי איפה ה' בסיפור? ובכן, הוא זה שיצר את המערכת ואת האדם, ולכן הוא יודע מה עובד הכי "טוב" כלומר מה מתאים לחיים בצורה המושלמת.

מרגיש לי קצת שטחי, אבל אולי זה מועיל כנקודת פתיחה כלשהי.

אבל רוצה להרים לך על המאמץ לחפש פיתרון!

עברת שנתיים מטלטלות וברור שלנפש זה לא קל.

מאמינה שטיפול כזה או אחר יוכלו לעזור.

בהצלחה רבה!!

בס"ד

מאמינה שבעזרת השם (תמיד לבקש מהקב"ה! -  ובמקרה הזה, שהרופא יהיה שליח טוב) תרופות לזמן מסויים בהחלט עשויות לעזור.

מה עם נסיעה קטנה (או גדולה) לאיזו מדינה שקטה, רגועה, שהדבר המסעיר ביותר בחדשות זו הידיעה שהליגה המקומית זכתה

בגביע כסף ב...טניס שולחן? - כדאי ללוות בשביל זה. אבל זה באמת מאוד אינדיבידואלי.  מה עוד, שיש עכשיו בעיה עם כל מיני

מדינות למיניהן.  אבל אולי אפשר למצוא כזו; פינלנד אולי? אמנם קר שם ומן הסתם יש גם אי אלו דובים, אבל יש שם איים

קטנים נחמדים בים, ליד הלסינקי.....באמת. אפילו אנחנו חשבנו על זה.

סתם, מן בטן גב כזה של חורף.... בהחלט אפשר להינות. תגיד שאתה מבהוטן, או מקפריסין - מהחלק התורכי אם  מישהו יפרוץ

במלל יווני ולהיפך - מהחלק היווני, אם מישהו...  בקיצור של ידעו שאתה יהודי.....

ובהוטנית - מאה אחוז שאף אחד לא מבין!

אגב, זו הצעה רצינית (לנסוע מכאן קצת, כדי להשתחרר).

עדיף, לענ"ד, או לבד, או עם האשה, אבל בלי הילדים. רק אתה, או אתה והיא. יש לכם היכן להשאיר את הילדים לזמן מה?

אבל הכי חשוב, אנו חושבים, כן לקחת תרופות לזמן מה.  מכירה אנשים נורמטיבים, אינטליגנטים מאוד, מוכשרים, טובים ונפלאים, שלקחו תרופות בזמנים קשים.

השם חנן את הדעת כדי להמציא רפואה, לנו, כשהנפש שלנו מתערערת. זו מתנה. כן, מתנה!  משהו השתבש, בעקבות מה שעברת ועובר, משהו שנורמלי וטבעי

לחלוטין שיתערער. אז למה לא לתת לה קצת שלווה, קצת רוגע, קצת שמחת חיים, בינתיים? עד שהיא תשוב לעצמה? למה להתאכזר ולהתעלם ממנה?

כל הכבוד שאתם שוקלים אפשרות כזו. הכרתי מישהו (הלום קרב) שלא רצה אפילו לשמוע על כך.  כשהסכים, היה כבר קצת מאוחר...

יש דיעה קדומה נגד תרופות כאלה. מכירה גם מישהו שהיה צריך לקחת תקופה, ואחר החליט שזהו, הוא לא רוצה יותר,  היה מר ועצוב אחר כך.

וגם, שיחות שיחות שיחות עם מישהו שאתה מרגיש אמון כלפיו. ואם זה פסיכולוג, שיעלה כמה שיעלה.

הכי חשוב לחזור להיות באיזון. ו...שמח!

אולי יש דבר מה נוסף שאתה יכול להוסיף למערכת הבריאות שלך? שהיא נפלאה כל מה שאתה עושה (הלוואי עלינו), ואין ספק שהיא מועילה גם לנפש,

אבל כולה טיפול מסור מאוד בבריאות גופנית, בעיקר. אז אולי....

משהו באמנות, למשל?

מה עם לרכוש כן ציור , בד, או נייר, צבעים למיניהם (אקריליק, פנדה עדין, צבעי פסטל, שמן, פחם) ולזרוק הכל על הנייר?

רגע, מה עם לזרוק את המרירות על נייר, פשוט לכתוב, מה שבא, בלי ביקורת, בלי צנזורה, בלי שזה יצטרך לצאת טוב,

פשוט לשרבט  מה שבא?

ויש מיני תראפיות, כמו גשטאלט, תראפיה באמנות, תראפיה בדרמה וכל הסגנונות (NLP ועוד. תלוי למה אתה

מתחבר. יש אנשים שמתחברים דווקא לתראפיה הנושנה והותיקה - לדבר עם מישהו, לדבר, לבכות, לזעוק.)

בני אדם  חווים תקופות קשות מאוד לעתים. מאוד קשות.  מכל מיני סיבות. העיקר - אין יאוש כלל! לא להתייאש!

רב נחמן  ל  א    מ ר  ש   ה!!!

ואם הוא לא הרשה, אז הקב"ה, על אחת כמה וכמה!

רוצים לשמוע ממך עוד. בבקשה.

סבלנות. קודם כל, לעצמך!

תהיה בקשר. בבקשה!

במידה ולא התייאשת לחלוטין מהטיפולים למיניהם, יש מקום בירושלים, ברח' חירם (ליד שמגר, ליד רח' ירמיהו) הנקרא "למרחב".

רק כרטיס קופת חולים.

שמעתי שהם עושים עבודה טובה מאוד. 

אבל יש תורים ארוכים. אלא ש.....הכל מהקב"ה. הוא כבר יסדר לך תור מהר. תבקש ממנו. לא לדאוג.

לא. בכלל לא. לכל מי שמתקשה ורוצה להעזר , כמו שנעזרים בחברותא, כשלומדים. "

אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים..."   לפעמים כן, יש אנשים אולי שיכולים, אבל איש את רעהו יאמרו חזק!

זה גם מקום דיסקרטי וצנוע.

בהחלט.  מקסימום יש מטפל/מטפלת כמה חודשים לפני הרשיון.

מכירה מישהי שהיתה שם והמטפלת היתה מצויינת, למרות

שאת ההסמכה הרשמית קבלה חודשים מספר אחר כך.

למיטב זכרוני, יש לה כבר קליניקה משלה.

אבל, קחי בחשבון תור ארוך. תבקשי מהשם שיקדימו לך.

מתארת לעצמי במצבים אקוטים (את לא נשמעת לי כזו),

הם מקדימים.

טיפול זו מתנה נפלאה שאדם מפרגן לעצמו.

(כל אחד וסוג הטיפול שמתאים לו, שמדבר אליו).

לא מכירה את התכנית הזו. אבל חשבת גם על משרד הביטחון.

אולי גם הוא יוכל לסייע? הם מודעים ל"מצבי הרוח" האלה.

אתה לא היחיד, אבל אפשר לצאת מזה. אם לא היית מושפע

ממה שעברת, א ז   היה מקום לפקפק בשפיותך..... מחילה.

לענ"ד,  א  ס  ו  ר   לך  לצאת למילואים שוב. בשום אופן!

אל תחשוש, לא יעשו לך שום דבר. אל תצא שוב למילואים.

היית......די והותר.  מספיק!

אמיתי על הלום קרב, שהיה משכיל , אינטליגנטי ורגיש בצורה יוצאת מן הכלל.

הבעיה היתה שלא רצה להעזר בשום פנים ואופן, וגם הכחיש את מצבו.

אז מודעות למצב, זה   א ב   ויש לך את זה, ב"ה!

לא לשאול אותי בבקשה מה שם הספר, כי לא אומר. 

אחרי שתרגיש טוב יותר, בעזרת השם, אגלה...

כך לשאר המגיבים: נא לא לשאול.

בתקופה שעליה מדובר בספר, משרד הבטחון התנהל והתנהג איום ונורא.

חוסר מודעות...פחד!

עכשיו, זה אחרת (לצערנו).  אבל זה נסיון. הנשמה שלך גדולה מכל ההרגשות האלה,

לא משנה לה מילואים, כלום, והיא בתוכך. 

רק סבלנות. בראש ובראשונה, לעצמך!

ער"ן - לשיחות טלפוניות כשמרגישים "על הפנים".....

1201

לפעמים הבחירה שלנו, היא כנראה במינימום שבמינימום. בחוט דק יותר מקור עכביש.

והבחירה בחוט הכמעט שקוף הזה, היא הנצחון הגדול; זו טפיחת השכם שלנו. זו

הנחת שאנו עושים בכך לקב"ה....

נמאס לנו, חושך ויגון, די, לא יכולים יותר.....הי, יש חוט שקוף ודק שלנו שממתין

שנראה אותו. שנבטח בו.

יודעת שלא שייך להביא את השואה עכשיו - דור דור והנסיונות שלו, אבל בכל זאת,

אמי ע"ה, שהיתה בת יחידה ומפונקת, הגיעה למחנה ההשמדה וכשחיפשה את

אמה, סבתי ע"ה, הצביעו לה על הארובה....

בסוף המלחמה שוחררה על ידי הרוסים, אם איני טועה ועשתה את המסע המתיש

והארוך לביתה, בהונגריה, בכפר ושם שהתה אצל שכנים גויים 7 חודשים לבית

שלה, לא העזרה להיכנס. בין כך לא היה שם דבר, הגויים השכנים, בזזו את הכל)

פעם, ישבנו יחד, אמי, חברתה (גם ניצולת שואה, אלא מה) ואני. היא הרימה

עיניים ואמרה בפליאה: אני לא מאמינה! אני בירושלים! נולדו לי ילדים!

אני לא מאמינה.

כן. היינו כחולמים. ולכל אחד מאיתנו, שלא נשכח, יש את היינו כחולמים

שלו. בתוך הביצה השחורה, המסריחה (סליחה) הכי נוראית.

יש תקווה. יש חוט של כסף הקושר אותנו לנצח. עכשיו אנו מרגישים

שאין מוצא, אבל "מן המיצר קראתי קה, ענני במרחב ..."

לפעמים מגיעות מחשבות שחורות, מרות, אין לנו שמץ של חיותף

אבל האדם הוא דינאמי!  המצב ישתנה. ללא ספק. כל עוד הקב"ה

קיים (הוא לא יצא למילואים...), יש תקווה. הרי אנו חלק ממנו.

מהנצח.

ובכלל, לקרוא חדשות רעות וקשות, זה לא מוסיף.

אבל מה לעשות, המדיה לא תספר איך פתאום

נולד עוד ילד לאחר שראינו כל כך הרבה מוות,

איך חיבקנו, חובקנו, ליטפנו ולוטפנו, אפילו אם

זה פחות מפעם, איך הצלחנו לחייך למרות שבפנים

היו דמעות....

הלחם שלהם, זה פרסום הקשה, הרע. לא ללמוד מזה

ולא להידבק מזה. אתה, את, אנחנו - קצת יותר חכמים ממנה. לא?

מתארת לעצמי איזה "שפכטל" אקבל אחרי התגובה הזו. אולי

אפילו ימחקו.

הזורעים בדמעה (אוהו, איזו דמעה!), ברינה יקצורו.

איך אומרים באנגלית?

CHEAR UP!  (אולי זה כתוב עם שגיאות. מילא)

רוצה להוסיף כאן פריחה, מעוף של ציפור, שבלול עושה דרכו בכבדות אבל בנחישות

נרקיסים ועוד - אבל לא יודעת איך.

יש לנו חברים, חברה, שבאחת השבתות הרגישה.....רע. רע. רע.

היא הרימה טלפון כדי לשוחח , לדבר. כן. בשבת. 

כשהמצב בתוכנו פנימה אקוטי, חושבת שזה בגדר

פיקוח נפש דוחה שבת. אין ספק שהשם מבין את זה,

מאוד.

מתפלל להצלחתך והצלחת המשפחה, אתם גיבורים וכך הכבוד על מה שעשיתם עד כה.

לא יודע מה לומר מעבר

אחרי כחצי שנה מסבב אחרון התחלנו להרגיש רגיעה.

ועם הזמן רואים שיפור.

לא ידעתי שזה הפיך על הקרובים לי.

כותבת כי יש סיכוי לאור.

זה תהליך ארוך מאוד. מאוד.

כנראה של כמה שנים.

עם תמיכה טובה וסבלנות יש תקווה. 

חיזקתם אותי!

קראתי כל מילה

@נחלת תודה לך במיוחד על ההשקעה. 

לא לשכוח.....לבכות. מאוד חשוב. לבכות. חושבת שזה ירכך את הסינדול של הנפש, שלא יודעת מה. חושבת שההתייפחות, המירור בבכי

יעשו לה משהו טוב... זה ילחלח אותה...

יש לך קבנ של היחידה?

לוקח זמן וזמן ... לא פשוט

תצ'פר את עצמך, תרשה לעצמך להתפרק - אבל לא על המשפחה וחברים

נשמע לי שאתה בטווח הנורמה 

אפשר לפעמים לבכות על הכתף של אשתך. למה לא? היא אמורה להיות האדם הכי קרוב אליך..

לא התכוונו כאן שתשחק בבית את הגיבור, את איך שחיית לפני המלחמה, אלא שבכל זאת, אנשי

מקצוע טובים זה מומלץ.

לא, לא "בכל זאת"; יחד עם זאת. כמה שהיא יכולה להכיל. מרגישים את זה. וזה גם מקרב. אני חושבת.

זו תגובה טבעית למלחמה אבל עשית צעד חכם מאד שפנית לפסיכיאטר. ככל שמטפלים מוקדם יותר סיכויי ההחלמה המלאה עולים מאד.

אין מה לפחד מהכדורים, יאפשרו לך לישון ולא לצאת מאיזון והפעילות הגופנית תעזור מאד, כל הכבוד על המצווה הענקית ועל המודעות.

חנוכה מלא אור וניסים

דבר שני, מה שעזר לי מעבר למה שכתבת בעניין השינה והכושר והתזונה, מה שעזר לי לעבור את החודשים הראשונים אחרי השבעה באוקטובר זה המון המון המון סטנדאפ ומוזיקה ביוטיוב.

בהצלחה

יש דברים שאפשר לראות ולהקשיב. סומכים עליך. מחכים לשמוע ממך , לא חשוב מתי. מאמינה שזה מהר יותר ממה שאתה חושב.

ר' נחמן אמר שבראש ובראשונה האדם צריך להיות סבלני ל....עצמו!

"תעיתי כשה אובד בקש עבדך" 

למה רבנו המאומן, חזר לגלות אחרי 

שהיה חצי שנה 

בארץ הקדושה

לנו עשו שיחת חוסן לקראת סיום המילואים, ואמרו שמי שהוא בתהליך הכרה של פוסט-טראומה, ברגע שהגיש חוות דעת מומחה אז כבר הוא זכאי למימון (מלא, נראה לי) במשך שנה עד לועדה הרפואית שתקבע נכות. הוא אמר שמבחינת משרד הביטחון, אין בעיה שבסוף לא תיגש לועדה - כלומר, האינטרס שלהם הוא לתת לך טיפולים כך שתצליח לצאת מזה בלי צורך בנכות. זה לכתחילה, כך אמר הקבן.

תברר על זה. אולי תבקש לדבר על אחראי חוסן ביחידה שלך. או בקבוצות פייסבוק שהגיוני שמעבירות מידע על זה.

גם מי שלא בטראומה, נורמלי לחלוטין להתקשות לחזור לשגרה אחרי חוויות מטלטלות כאלו בשנתיים... אתה מתאר משבר שקורה להרבה מילאימניקים. יצאתי עם כמה והרגשתי כמה הם מושפעים.. אחד בכלל לא היה במצב לדייט, כי היה באבל על חברים והלחימה הממושכת התישה אותו נפשית.

יש הרבה סדנאות, טיפול רגשי וכד' למילואימניקים בדיוק בגלל הצורך הזה, גם אם אתה מרגיש בסה"כ בסדר ורק מדי פעם צץ קושי..

שווה לך לבדוק בעיני. יש גם קבוצות שיח ע"י אנשי מקצוע וכד'..

ושה' שילח לך רפואה שלימה.

אין לי דברי חכמה לומר לך,

רק להחזיק לך אצבעות להצדיע לך,

ולהתפפל עליך .

למען האומה, למען המשפחה, למען התורה והעבודה

אין לשער דרגת צידקותך במעשיך בצבא

דוד המלך שאתה חייל חשוב בשורותיו, מעלה אותך בדרגה

גם אברהם שלחם ב 4 מלכים, מברך אותך באופן אישי

ויהושע כובש הארץ

ויהודה המכבי

ורב אלוף שמעון בר כוכבא

הכל לצידך ולימינך

עלה והצלח 

מצרפת את הקישור.

הסדנא מיועדת לחיילים שמתמודדים עם הקושי בחזרה לשיגרה, ללא תסמינים של פוסט טראומה.

ממליצה לדבר איתם ולבדוק התאמה

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

כותבת לך בתור מטפלת. פוגשת בתקופה הזו הרבה מאוד מילואימניקים שחווים משהו דומה מאוד למה שאתה מתאר.

חשוב לי להגיד בצורה ברורה: מה שקורה לך הוא תגובה אנושית, טבעית ושכיחה מאוד לחשיפה ממושכת לעומס קיצוני, סכנה, ניתוקים חוזרים מהבית וממעגל החיים הרגיל. זה לא סימן ש“נדפקת”, ולא עדות לכך שמשהו אצלך בלתי הפיך.

כ־300 ימי מילואים, בחמישה סבבים, בכל הגזרות – זה עומס שהנפש והמערכת העצבית פשוט לא נועדו לשאת בלי מחיר. הרבה אנשים מתפקדים “על אדרנלין” בזמן עצמו, ואז דווקא כשנגמרת הסכנה המיידית – המערכת קורסת. התנודות שאתה מתאר בין אנרגיה גבוהה לדיכאון, בין כעס לאדישות, הן סימן קלאסי למערכת עצבים שנמצאת עדיין במצב הישרדותי ולא מצליחה להתייצב.

העובדה שאתה:

מודע למה שקורה לך

מנסה לשמור על שינה, תזונה ותנועה

פונה לטיפול ו/או קובע תור לפסיכאטר

כל אלה מעידים על כוחות, לא על חולשה !

חשוב לדעת: טיפול פסיכיאטרי לא אומר בהכרח תרופות לכל החיים, ולעיתים מדובר בהתערבות זמנית שמאפשרת למערכת להירגע ולנפש להתחיל לעבד. בהרבה מקרים, כשהעומס יורד והוויסות חוזר, גם הצורך בהתערבות תרופתית משתנה.

כמה המלצות כלליות חשובות :

1. להתייחס למצב כאל פציעה נפשית, לא כאל כשל אופי. כמו שלא מצפים מאדם עם שבר לרוץ , כך גם כאן

2. להמשיך טיפול  - אפשר לפנות למרכזי החוסן באיזורך. מצורף קישור: סיוע לנפגעי חרדה - נפגעי חרדה | ביטוח לאומי

3 . לבדוק את הסדנא הייעודית ללוחמים שחוזרים לשיגרה , בקישור הבא:

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

3. לזכור: מצבים כאלה כן משתפרים. ראיתי את זה שוב ושוב, גם אצל אנשים שפחדו שהם “לא יחזרו לעצמם”.

והכי חשוב-

אתה לא לבד, אתה לא מקולקל, ואתה כן בדרך הנכונה גם אם עכשיו זה מרגיש מריר ומבלבל..

עצם זה שכתבת וההסכמה לטפל בעצמך– זה כבר סימן של חיים שרוצים לחזור לאיזון , וסימן לאהבה והאחריות שלך כלפי המשפחה שלך.

הרבה כוחות !

שלום לך,

קראנו את הדברים בכובד ראש ובהרבה כבוד.

החוויה שאתה מתאר מוכרת לנו מאוד. לצערנו, אנחנו פוגשים מילואימניקים רבים שחוו שירות ממושך ואינטנסיבי, וחוזרים הביתה עם תחושת חוסר איזון, תנודות חדות במצב הרוח, כעס, אדישות ועייפות נפשית עמוקה. זה לא סימן לחולשה, ולא אומר ש"נדפק אצלך משהו" או שזה בלתי הפיך. ברוב המקרים מדובר בתגובה אנושית ונורמלית לעומס חריג ומתמשך.

העובדה שאתה מודע למצב, פונה לטיפולים, שומר על שגרות בריאות, וקבעת תור לפסיכיאטר – מעידה על אחריות, ולא על כשל. גם הפחד שאתה מתאר הוא פחד מוכר מאוד, והוא עצמו חלק מהעומס הנפשי, לא הוכחה שמשהו אבוד.

במיזם חיבור אנו מלווים חיילים ומילואימניקים שחווים בדיוק את המתח הזה בין תפקוד חיצוני לבין קריסה פנימית. החיבור הנכון למטפל מתאים, בזמן נכון ובקצב נכון, עושה הבדל משמעותי.

אם תרצה – נשמח לשוחח איתך באופן אישי, לשמוע, ולהתאים עבורך מטפל או מטפלת מנוסים בליווי מילואימניקים, בדיסקרטיות מלאה וללא התחייבות.

אבירן – מיזם חיבור

טלפון: 052-305-1783

אתה לא לבד, והמצב שאתה מתאר הוא בר־טיפול.

יש לי כזה. אבל כשניסיתי להציע דבר כזה פעם ראשונה היא חשבה שאני קריפ והוציאה לי צו מעצר. 

בתחילה לא תפשתי.......מפחיד!

(מגזין מוצאש, עמ' 18, מקור ראשון, מיום שישי) 

זה כאילו הוא הלך לצאט גיפיטי והכניס בקשה "כתוב לי מניפסט שנאה נגד הרב טאו והר המור. כתיב בסגנון רעיל".

איזה גועל נפש.

מאיפה הוא הביא את השטויות האלו?

אני מכירה את הישיבה מקרוב כולל תלמידים שלומדים שם ובוגרים וזו ישיבה שממש מצמיחה את התלמידים שלה, עושה להם כל כך טוב נפשית ומכל הבחינות.

נכון שהתנאים הפיזיים לא מושלמים (בסוף כסף זה מרכיב מאתגר בציבור שלנו, ותנאים טובים זה עניין של כסף) אבל מכאן ועד ההגזמות שהוא כתב הדרך רחוקה מאד מאד.

היא כל כך קיצונית וחדה, עד שבעייני היא כלל לא מתיימרת לייצג אמת. כלומר ברור שמדובר בשטויות שנובעות יותר מהמצב הנפשי שלו כשהוא כתב זאת, מאשר מהמציאות בישיבה.

זה לגבי הרבה תחומים:

אם למשל אני ארצה לתת ביקורת על המנחה שלי בעבודה, אוכל לכתוב:

קשוחה מאוד, לא מתחברת לעובדים שלה, לא מתחשבת בצרכים האישיים שלהם. לצד זאת היא מקצועית לעילא ובעלת ידע עצום בתחום התמחותה.

אך אם אני אכתוב:

היא נוראית, צורחת כל היום, מסריחה, מתקלחת פעם בשבועיים, האוכל שלה מריח כמו צואה, השיער שלה נראה כאילו לא חפפה אותו מאז התיכון, היא לא מבינה מה זה בני אדם והאף שלה ממש ענק" - אז ברור שהביקורת אפילו לא מתיימרת להיות עניינית, אלא אני סתם שופך רפש בגלל המון זעם שטמון בי.

במילים אחרות:

אני אוהב את הביקורת כי מבחינתי יש בה הרבה כנות. הוא בעצם אומר בכנות, בין השורות, "אל תסמכו עלי. אני פשוט שונא את הישיבה הזאת ואת כל מה שהיא מייצגת". הקיצוניות מעידה על מצבו הנפשי ולא על הישיבה. 

אם הוא היה כותב בצורה עניינית, אז עוד היינו עלולים לחשוב שהביקורת שלו כנה ואמיתית.

(מהמצאותיו של פרופסור שפריץ)