אולי אפשר לראות את זה כמישהו ביישן ואז אולי לקרוא לו מקסים. אבל לדעתי זו התנהגות מביישת (בעיקר את האישה) כאשר זה דפוס התנהגות קבוע. 

אין שום דבר גרוע או לא צנוע להגיד שלום (רק שלום!) לחברה של אשתך. אפשר למצוא את האיזון בין שמירת עיניים/ צדיקות וכו', להכנסת אורחים באופן ראוי ולכבוד לאישה ולאורח. 

התעלמות, או יותר גרוע, הסתגרות בחדר דרושה טיפול בעיני (לי זה מזכיר {מזכיר, לא אומרת שזה זה} חרדה חברתית או במקרה הממש גרוע אישיות אנטי- סוציאלית). 

אני ממש ממש לא שופטת!! אני רק אומרת שלפעמים דברים כאלה צריכים טיפול בהתחלה.כי בהתחלה זה חמוד וצדיק, עד שזה הופך להיות נורא.  

אני אומרת זאת מתוך היכרות עם שני מקרים באופן אישי עם אותו דפוס התנהגות. בעל של קרובת משפחה, הוא חוזר בתשובה, שומר עיניים, דיבור וכו. בהתחלה המשפחה התרשמה מצדיקותו, כיום (עם 4 ילדים), כאשר הם נוסעים שבת לסבתא או למשפחה (משפחה דתית לחלוטין אך לא ממש עומדים בתקן שלו) הוא לא מגיע (נשאר בבית!!)- כדי חס וחלילה לא לראות מראות אסורים או לא להגיד שלום לנשים. כמובן התנהגות זאת לא ממש מוסיפה לשלום בית... 

או במקרים שבהם באתי ועזרתי לאשתו עם הילדים ימים שלמים (הוא צדיק! לומד תורה) זאת למרות שהייתי בחופשות סמסטר עמוסות במבחנים, והוא לא טרח לומר תודה (כי הרי לא מדבר עם נשים). 

כך שמקרה זה ועוד מקרים שנתקלתי בהם כחלק מההתמחות שלי, גרמו לי להבין שלפעמים צדיקות או שמירת עיניים מסתירה בעיה (אפשר לומר חברתית) הרבה יותר גדולה. 

ושלא ישמע שאני לא מעריכה אנשים ששומרים עיניים או לומדים תורה! אני רק אומרת שצריך לשים לב במקרים שזה חורג מזה. ודרך ארץ קדמה לתורה. 

בעיניי זה התנהגות לא נכונה (ושוב, רק על "השלום" אני מדברת, אין צורך להכליל את דבריי למציאות אחרת). וזה שאת מכירה זוגות שזה עובד אצלם מעולה. אני מכירה מציאות שונה.

ואני מכירה זוג שהבעל כן שומר עיניים ולא מדבר עם כל אישה, אבל בהחלט מכבד אנשים (הם חסידי בעלז'). ועם זה אין לי בעיה. כך שצריך למצוא את האיזון. 

לגבי הטענה:

"אין שום דבר גרוע או לא צנוע להגיד שלום (רק שלום!)".

עוד 12 יום ילמדו בדף היומי שזה לא בדיוק כך.

תסתכל בגדולי הדור ובחכמים זה נכון שסתם לפנות לאשה זה לא צנוע אבל כשבאים אליך לבית זה משהו אחר אין שום איסור בלומר שלום לאשה

כך שהשמשתי במושגים שאני מבינה היטב את משמעותם. כמו כן לא אמרתי שיש לו את ההפרעות הנ"ל. רק אמרתי שזה מזכיר לי אותן. 

זה שאני מהתחום הטיפולי לא גורם לי להיות עיוורת למציאות ולרגשות שנגרמים מהתנהגות. להיפך זה אמור לגרום לי להיות רגישה יותר לדברים מסוג זה. 

כמו כן אם היא כתבה את זה בפורום, אני מניחה שזה מפריע לה, ושהיא לא רואה סיבה הנראית לעין שבעלה של חברתה הטובה לא טורח להגיד שלום. 

אז כן, בעיני זה מבייש. 

אבל כנראה זה סובייקטיבי... וכל אחד חושב על פי הדוגמאות שעולות לו לראש. לי עלו דוגמאות לא חיוביות ולך חיוביות. סבבה. יש חילוקי דעות(:

לא פוסל את ההתנהגות הזאת.

בעיני זה דווקא הגיוני לגמרי, בטח אם זה בתחילת הנישואין,

את סתם מכלילה בגלל המקרה שאת מכירה, אבל זה בהחלט דבר ראוי!

כדי להמחיש את מה שאני רוצה לומר. זה דרכן של דוגמאות...

וכמו שכתבתי פה באחת ההודעות, אני מכירה גם זוגות שיודעים לעשות את זה בדרך מכובדת ועם זה אין בעיה לדעתי, אם זו דרך החיים שלהם. לי זה פשוט מוזר שאנשים הולכים עד הקצה שלא קיים בהלכה וחושבים שהם צדיקים כל כך שהכנסת האורחים שלהם זוועתית... (מדברת רק על אמירת שלום מינימלי למי שמגיע אליך הביתה, לא אמרתי שישב וידבר איתם)

אבל נראה לי בשירשור הזה אבוד לנסות להסביר את זה. כי שוב ושוב מוציאים מדברי דברים שלא אמרתי(: 

מה לבעלי ולחברות שלי?

מה לו ולשיחות שלנו?

לי יהיה הרבה יותר נוח אם הבעל לא בסביבה (של החברה או שלי.. לא משנה לעניין)

העניין הוא שברגע שהוא לא אומר שלום, ונעלם לחדרו בלי להגיד מילה, זה נותן הרגשה שהאורח כלל לא רצוי פה. במידה ואומר שלום מנומס ואז הולך לעיסוקיו זה לגמרי נשמע בסדר והגיוני..אבל לפחות נתן ייחס והרגשה שהיא כאורחת רצויה והוא לא מתעלם ממנה (אלא רק נוהג לא לדבר עם בנות).

אלא אם כן האורחת באמת לא רצויה.. ואז זה כבר סיפור אחר. 

לאחר כל הדיון פה, וכל חילוקי הדעות לדרך שבה אפשר לפרש את ההתנהגות הזו, נראה לי הכי הגיוני שבפעם הבאה שהחברה תזמין את פותחת השרשור לביתה- לפני שהיא נענית להזמנה תשאל ישירות האם זה מקובל גם על בעלה, כי לא נעים לה להפריע וכו. ותראה באמת נכונות להתחשב ולא לבוא במידה וזה מפריע לו. ככה תימנע אי הבנה ופגיעה מיותרת. 

רק שימי לב שלא אמרתי שאני נגד שמירת עיניים. מי אני שאגיד דבר כזה?

אני אמרתי שראוי לומר שלום למישהי שאשתך הזמינה לערב בבית שלך, והיא חברה טובה שלה. לא יותר. מבחינתי שלא יסתכל עליה כשאומר שלום, רק שייתן כבוד בסיסי בגבולות ההלכה. והיו פה לפני שהביאו פסקי הלכה לגבי זה המדגישים ששלום ללא שיחה מותרים.  

למי שלמד את זה - זה חוק מספר 1 בהפרעות נפשיות.

אם לפי תרבות מסויימת, זה מותאם להתנהג כך אז זו לא הפרעה.

ולגבי המקרה הספציפי, אני יכולה לומר שיש לי חברה שקרובה אלי כאחות. בעלה מעולם לא החליף איתי מילה כמעט אף פעם. לא בחן ולא הסתכל לכיווני. ואני מעולם לא נפגעתי מזה. להפך. אני הערכתי אותו על זה.

ועם כל זה, היה עוזר ומסייע לי בעת הצורך וזה בלי להחליף מילה ובלי להסתכל לכיווני.

כי אם כך לשואלת זה לא היה נראה מוזר והיא לא הייתה נפגעת. 

אם זה אכן נהוג בחברה שלה (אם היא חסידת גור נניח) אז מניחה שהיא גם לא הייתה שואלת פה בפורום ואז כמובן זה לא היה מעלה אפילו חשש או תזכורת להפרעה..

אני הגבתי את תגובתי בקונטקסט של השאלה.  

בעזהי"ת

לצערי כבר יצא לי הרבה לשמוע שמ"שלום" כזה הגיעו ה' ירחם להרבה יותר גרוע.

מי שצריך טיפול אם כבר זה בעל שמדבר עם חברות של אשתו.

כי בעיניי זו לא המלצה המגיעה מתוך זלזול או משהו כזה. לכן טבעי לי להגיד שאני חושבת שמתאים ללכת לטיפול בסיטואציות מסוימות. כי אני גם מאמינה מאוד בטיפול רגשי (הנעשה בצורה נכונה). 

אבל ממש יכולה להזדהות עם האמירה שלך. ככה בדיוק דיברתי לפני לימודיי. 

במידה והמלצה זו פוגעת, זו לא כוונתי. 

המצווה היא שהאשה תכניס נשים והאיש אנשים..

מה סגנון הבעל וממה זה נובע.

אצלי זה הפוך - 

יש לי חבר ממש טוב (יהיה בשבילך בעת צרה. שאין הרבה כאלו. וזה הדדי..) 

התחתן לפני כמעט איזה שנה. ויש לו אישה סטלנית רצח, משום מה כל פעם שיוצא לנו להיפגש.

פשוט כולם נקרעים מצחוק עד דמעות. ואשתו חולה עלי בקטע רצחני שעושה לו - תלך רק עם אמי וכ'ו.. 

פעם עוד אמרה - אם היה אפשר להתחתן עם 2 גברים הייתי לוקחת את אמי.. (יעני אני , כן?!) 

ומשום מה מאז אותה מילה. אני מרגיש שזה לא בריא שאני יהיה בסביבה שלה, בפרט שהם נשואים שנה ראשונה.

ומאז אנחנו בקושי מתראים.

אם זה נכון או לא אני לא יודע אבל את הדיסטנס כבר עשיתי.. 

ו- אצלו הדיסטנס כבר מההתחלה כנראה.. 

(:

אבל גם יכול לא באמת התכוונה. 

עכשיו כל פעם אני צריך להגיד להם תירוץ אחר למה אני לא בא אליהם.. .

שיש קווים אדומים, זה גם לא קשה.. (: 

גם מצד ההלכה זה לא בריא שזוגות נשואים. יושבים עם זוגות אחרים.

זה מביא הרבה בעיות והיו מקרים לצערינו.

לא יודע אם זה דבר שהציבור יכול לעמוד בו, אבל בהחלט חייבים להיזהר... (: 

לא התעלמות 
ולא יחס מוגזם

הכל במידה.

מתארת לעצמי שלא קל להתרחק ממישהי שמטפחת לך את האגו בצורה כזאת. 

<ר>

נמנע מלהגיב לך בחזרה.. (: 

הוא ממש צודק במה שהוא עושה.

תחשבי על זה , שאולי את מעדיפה שהוא יגיד לך "שלום" . אבל חברה שלך ממש לא רוצה שבעלה יגיד לך "שלום".

בתור אישה נשואה , אני יכולה להגיד לך שיש קנאות בקטע הזה של הבעל ..

והוא ממש צדיק שזה מה שהוא עושה .

ראיתי שעוד כתבו לך , ואולי באמת כדאי לך לבקר את חברתך כשהוא לא בבית . ככה את לא מפריעה לו , לה, ולזוגיות שלהם .. ביחוד כשהם בהתחלה ..

את טוענת שהם אברכים . אז ההתנהגות שלהם ממש הולמת את זה ..

ואולי להפך  .

גם אישה וגם גבר צריכים לשמור על עצמם .

ומי שחושב שאישה צריכה יותר להצטנע מהגבר.

לדעתי, טועה .

אנחנו משתדלים לא לבוא לבית של זוג צעיר בשנה הראשונה.

    לכל זוג יש את ההשקפות שלו, ואל תנסי לגרום להם לעשות דברים שאולי נוגדים את השקפתם.

ב. תשאלי כל פעם מראש את החברה אם נוח להם שתבואי.

    כל עוד אין צורך מיוחד, תגיעי רק לאחר שברור לך שנוח להם.

    אצלנו בישיבה היה כלל, שלא מגיעים לזוג בשנה הראשונה לנישואיהם,

    אמנם לא צריכים להיות ממש אדוקים עם הכלל הזה, אבל יש בו הרבה הגיון.

דבר ראשון אנחנו חברות טובות מאד ככה שגם אם אני מסכימה עם הגישה שצריך לתת להם להבנות בשנה הראשונה זה בסדר גמור, היא מאד ישירה איתי ואומרת מתי מתאים ומתי לא. בסכ"ה הבעל הרבה מאד זמן בישיבה ככה שגם לה יש זמנים שהיא משתעממת ומזמינה אותי מעצמה.

דבר שני,אני לא באה בשביל הבעל, ממש לא! אני באה בשביל החברה שלי, הסכמתי עם מה שאייסקרים כתב/ה שהוא רוצה לתת לנו פרטיות, במקרה הנוכחי זה לא כ"כ מתבטא ככה. אני חושבת שכן צריך להגיד שלום יפה ושהבעל ילך לעניינו. אני לא מצפה ורוצה שהוא ישב איתי, להפך. אבל יש דבר שמבחינתי הוא די בסיסי שזה להגיד שלום ולא ברגע שאני נכנסת הוא בורח (ממש ככה) מהספה לחדר שינה ומסתגר שם במשך השעתיים שאני אצלה. 

דבר שלישי, זה חשוב לי כי לדעתי זה ממש משפיע על כל ההמשך. איך שאתה בוחר להיות כזוג צעיר. כשיגיעו אליהם בחורים הביתה לבית חם לדוגמא, יש משהו בזה שהם כזוג מארחים אותם. לא בצורה בוטה, אלא שירגישו את האישה נוכחת. יש משהו יפה מאד בזה שבחורים רואים דפוס של זוגיות וחושבים איך הם רוצים לבנות את הבית שלהם, העתידי. עוד משהו-אני חושבת שהמשפחה קודמת לבחורים ברב המקרים. יש לי חברות שהאבא שלהן רב בישיבה והן תמיד הסתגרו ממש מהבחורים. אני ממש לא חושבת שהן צריכות לבלוט, אבל למה שהאבא יאכל לבד 3 שבתות רצוף בישיבה בלי הילדים שלו? אני חושבת שצריך להזהר מזה, אבל יש מקום גדול לעניין שרואים אותם כזוג. 

תעריכי את זה שהוא לא מתלונן על הביקורים האלה, ואל תנסי לחנך אותו.

הם בתחילת הקשר ובונים את הזוגיות שלהם. 

את אומרת שגם ככה הבעל הרבה מאד זמן בישיבה ואת באה כשהוא בישיבה ואח"כ את אומרת שהוא התסגר בחדר בשעתיים שהיית שם - קשה לי להבין גם אותה שמזמינה אותך לשבת אצלה שעתיים ובעלה מסוגר בחדר.

נשמע לי שגם לה לא מספיק ברורים הגבולות בין בניית הזוגיות לבין טיפוח הקשר עם חברה טובה.

בכל אופן את שאלת פה ולא היא אז נראה לי שאם את באמת חברה טובה שלה את צריכה לקחת קצת צעד אחורה מהחיים שלה כשהיא בשלב הזה.

כמדומני שבשנה ראשונה לא מזמינים בחורים לבית חם, ולא מארחים הרבה אלא נמצאים כזוג לרוב.

ובעיקר מתארחים...

חוץ מזה זה בכלל לא אותה סיטואציה- את רק אחת! ובאת בשביל אשתו.. אז למה שיארח אותך?

אם נעים לו לא להיות בסביבה- לדעתי לגיטימי.

אולי עם אורחים אחרים הוא נחמד ומארח יפה?

את לומדת רק מהמקרה שלך והוא ממש לא משקף איך הבעל מתנהג ב'לארח'.

ושיש לה פתיחות יתר.  אני מסכימה שעדיף לא להתנהג ככה אך יש כאלה שזה הסגנון שלהם.

אני גם נפלתי באותו הדבר,

וכשאני מסתכלת על זה מהמבט של היום, אני חושבת שהצפיה מהבעל של החברה שלך היא מוגזמת!

הוא לא מרגיש בנוח עם החברות של אשתו, וזו זכותו המלאה!

ומילא אשתו הייתה מבקשת ממנו, אבל מי את בתור החברה שלה??

אצלנו בהתחלה שנינו חשבנו שאנחנו לא ניתן לנישואין לפגוע בקשר שלנו עם החברים,

ובחודשים הראשונים שנינו הזמנו חופשי חברים וחברות הבייתה (כל פעם בנפרד).

גם לבעלי לא היה כ"כ נוח עם החברות שלי (אני דווקא הייתי קצת יותר זרמנית עם החברים שלו, נתתי להם קצת כיבוד ושתיה ושאלתי איך קוראים להם.)

וגם אני רציתי שבעלי ידע מי החברות שלי, אז הייתי קוראת לו ועושה מעין היכרות עם החברות (כזה שם ומה היא עושה/לומדת).

לאחר פעם אחת שהחברות שלי הלכו, הוא אמר לי שזה לא כ"כ נעים לו כל ההיכירות הזאת.

והוא גם החליט שהוא מפסיק להזמין חברים.

לאחר בערך חודש, הוא לקח אותי לבית-קפה, וכשיצאנו הוא פתאום הציע לי נישואין.

בהתחלה הייתי מבולבלת ולא הבנתי מה הוא רוצה ממני (כי אנחנו כבר נשואים)..

ואז הוא הסביר לי שעד עכשיו היינו בפרק בחיים שבו החברים והחברות הם היו עיקר חיינו,

ועכשיו אנחנו נכנסים לפרק חדש בחיים שבו אנחנו מתמקדים בזוגיות שלנו ובמשפחה שאנחנו בונים.

בהתחלה זה היה נראה לי מאד מוזר, אבל היום אני מבינה כמה הוא צדק.

זה לא שהפסקתי לחלוטין להזמין חברות, אבל ההתמקדות עברה לזוגיות (וגם לשני החמודים שנולדו).

פשוט עוברים לפרק חדש בחיים, זה שונה, זה מוזר בהתחלה, אבל זה עולם חדש שהוא מדהים!

את חברה שלה, ובאת אליה. לא אליו. אז לא הבנתי למה זה מפריע לך?

ובכלל, לדעתי, גם בשבילך וגם בשבילם- אולי באמת עדיף לבוא בזמן שהוא לא נמצא. בעיקר אם הם נשואים מעט זמן...

הרבה פעמים היא לא רוצה לפגוע בחברה הרווקה,

או הרווקה חושבת שהכל נשאר אותו הדבר כמו לפני הנישואין,

וז היא כופת את עצמה על הזוג.

לא חסר חברות (דרך אגב גם בנים) שלא מבינות שהסטטוס השתנה.

אני לא מנער את האשה מאחריות, אבל זה לא תמיד נעים.

גם לחברה הרווקה, יש את האחריות להבין שאם הבעל צריך כל פעם להסתגר, אז כנראה שזה לא מתאים..

כלפי החברה הנשואה.

בעל שנכנס לחדר ובגלל זה החברה מפסיקה להגיע מתוך עדינות וכבוד? זה פכים קטנים, עזוב אותך. יש לי דוגמות מרחיקות לכת מזה.

כלומר ב"ה יש רגישות גם מן הצד השני, אך היא לא תמיד כל כך אוטומטית.

מבחינתך זה נתון שאת מושלמת,

עכשיו רק נשאר לסובב את כל שאר העולם כדי לקבל את הנתון הזה.

(למה אתה מתעקש לא להסתכל בעין טובה על הסיטואציה המורכבת ממילא, ולהאשים את החברה הרווקה בהתנהלותו הגמלונית והתמוהה של הגבר?)

מה שהיה היה, עכשיו כשהיא מבינה, שתגיע רק כשהבעל לא נמצא.

או שתיפגשנה מחוץ לבית.

קדימה. תוציא את זה. מי תיסכל(ה) אותך?

<רצינית>

הנשואות כאן (וכנ"ל לגבי חבריי הנשואים) כותבות מהנסיון שלכן כנראה אין אותו,

אז אני לא מבין על מה אתן מתבססות??

כתבו כאן שלוש נשואות ע"פ הספירה שלי. זה מדגם מייצג בעיניך? בעיניי לא.

וגם בלי ניסיון אני יכולה לומר שאני לא רוצה להתחתן עם מישהו לא נעים/לא חברותי/לא אדיב.

אצלנו בישיבה, הראש-ישיבה הורה לא ללכת לאכול אצל חברים בשנה הראשונה - קשה לי להאמין שהוא אמר את זה סתם!

פשוט בשנים הראשונות, זה זמן של בניית הזוגיות, הזוג עדיין לא מכיר היטב אחד את השני.

לכן, גם אם אחד מבני-הזוג מזמין אותך, מסרבים בנימוס.

זוגיות לומדים מנסיון, וכמו שאת רואה כאן, הנשים הנשואות גם חשבו בהתחלה שזה לא פוגע, ובינתיים כולן הגיעו לאותה מסקנה.

לגבי הדעה שלך, בינתיים יש 0 נשים, כך שזה וודאי לא מדגם מייצג.

אבל הויכוח הזה נשען על ערכים בסיסיים הרבה יותר.

מה יש לי לומר? דרך החיים שלך, וממילא הזוגיות שאתה מבקש, שונה כנראה ממה שאני רוצה.

מברכת אותך שהשמחה של אישתך תהיה הדבר הראשון שיעניין אותך לעולם ועד.

    אז נסיון, כנראה שאין לך..

ב. פעם גם אני חלמתי על איך הזוגיות שלי תיראה,

    היום אני כבר מבין שזוגיות היא יותר מורכבת מהחלומות שלי.

    לא משנה במי אתאהב (והיא בי), הסנכרון בין החלומות שלנו לא יהיה מלא.

    אז בפועל אני לא שולל אפשרות שחברות של אשתי לעתיד יגיעו חופשי ובשמחה הבייתה,

    אבל רק במידה שזה יתאים לזוגיות שתיווצר.

ג. כמו שאת רואה, לפחות שתיים מהנשואות גם רצו זוגיות כמו שאת מציגה,

   ובאחת מהן אפילו הבעל רצה בהתחלה כך.

   אבל מכיוון שכנראה מדובר בפרק בחיים שעדיין לא יצא לנו לחוות אותו,

   א"א לדעת לאן החיים יגלגלו אותנו.

הנה

ברור לי שהיא לא עשתה את זה בכוונה,

אבל לאחר כמה פעמים, היא כבר הייתה צריכה להבין זאת מהתנהגות הבעל.

הן לא עושות זאת בכונה, הן פשוט לא מודעות לזה.

דרך אגב, אני משער שגם בנים נופלים בזה (בחורי ישיבה שמזמינים את עצמם לארוחות שבת וכד').

לא רואה את מה שאתה מתאר. ההיפך, הנשואות צריכות לבקש שיבואו אליהן כי מתביישות ומרגישות לא נעים.

זה בעלה! והחברה הרווקה שלה צריכה לשים לב לקושי שלו?!

זה חוסר מודעות של הנשואה לא פחות משל הרווקה.

אבל אם הנשואה משום מה לא עושה את הצעד.

אז הרווקה היא זו שצריכה לעשות את הצעד.

חוץ ממקרי קיצון. וזה לא נשמע אחד כזה.

לרוב הבנות יש אינטליגנציה ריגשית מספיק מפותחת כדי לשים לב איפה הן לא רצויות. בניגוד, כנראה, לבנים שאתה מכיר.

זה לא ממש נשמע כמו שאת מתארת.

אמא יפה

גאולת ישראל

איזמרגד

היא גם עושה את זה בלי כוונה.

אבל בכ"ז היא משפיעה, ולא לטובה.

לכן, מעכשיו כדאי לנהוג בעוד יותר רגישות מהרגישות שהזכרת לעיל..

במצוקה של בעלה.

אולי זה יפתור את הבעייה איתה ספיציפית אבל תבוא רווקה אחרת והנשואה תחזור על אותה טעות..

זה לא מתיר לרווקה גם לעשות אותן.

כל אחד אחראי למה שהוא יכול לעשות.

היא עושה טעויות, ולא בכוונה.

רק אמרתי שצריך הרבה זהירות, ההתחלה של הזוגיות לרוב היא לא כ"כ יציבה, וצרך לתת לזוג את המרחב שלו.

וגם אם אחד מהם מבקש ממך שתיכנסי אליו, את אמורה לסרב בנימוס.

מאשר להתמודד עם הבעל שקשה לו. אולי משעמם להן ובגלל זה הן מחפשות חברה ויוצא שהבעל מקופח.. לא יודעת. כל מקרה לגופו.

בכל אופן, זו ההתמודדות של הזוג ולא של החברים! שוב, הם אלה שצריכים לתחם את המרחב הזוגי שלהם. 

אבל גם לא פעם החברה נדחפת בלי כוונה, וצריך להיזהר מזה.

לא בסדר.

זוג בתחילת דרכו צריך להבין שהם האחראיים הבלעדיים על הזוגיות שלהם!

שהבעל יבין שאשתו היא זו שמזמינה אותן ונותנת להן לגיטימציה לבוא בזמן לא מתאים.

שלא יתלה את האשמה בחברה - שיתמודד עם אשתו!

זוג בתחילת דרכו לא באמת מכיר אחד את השני וגם ממש לא מבין בזוגיות ועושה מלא טעויות (נדיר מאד מאד למצוא זוג שלא עושה טעויות בתחילת דרכו),

ולכן אם אנחנו מזהים טעות (אמנם לא צריך להעיר להם אבל) לא משתפים איתם פעולה.

אבל תכלס, לרוב הרווקים/ות אין את היכולת לראות זאת מיד. ולא לכולם יש ראשי ישיבות חכמים.

הכי טוב שמדריכי חתנים/כלות ייתנו להם תדרוך בעניין,

או שהחברה הרווקה תאיר את עיניה של הנשואה לכך שהבעל קודם לפני שהיא "לא משתפת פעולה".

לי יצא כמה פעמים שחברים הזמינו אותי מעצמם,

ואז הייתי אומר להם שידברו עם האשה ויעדכנו אותי,

בחצי מהפעמים בערך, הם חזרו אלי ואמרו שבעצם זה לא נוח.

 זה לא שלא שיתפת פעולה, פשוט הפנית את תשומת ליבו לסדר העדיפויות הנכון- אשתו בראש. 

על כתפי החברה הנשואה.

קשה לחברה רווקה להיכנס לנעליים שלה ולראות זאת.

ו@עליו אני מעריכה אותך דווקא על זה שאת רגישה למקום של הבעל של חברה שלך בביתו, אפילו שזה לא  מפריע לך אישית..

בקשר לזוגות בתחילת דרכם, האם לא מקבלים על כך הדרכה מסויימת לפני החתונה?

אסור לבעל לשמור את עצמו לאשתו?

הוא חבר שלך או משו?

לשמור על קדושת הבית היהודי נהפך היום לפשע?

אסור לאדם לשאול בשלומה של אישה שאינה אשתו אפילו דרך בעלה.

דיברתי על לשאול בעל מה שלום אישתו ולהתעניין בה ..לא הייתי עושה את זה בכלל

מזה ענייני אישתו? יש רק אישה אחת בעולם והיא אישתי (לעתיד חח) ..אז זהו..

הוא התחתן עם חברה שלי. ואני אוהבת אותה. היא מעניינת אותי, על כל שלוחותיה, שמעכשיו הוא הופך לאחת מהן, לשלוחה החשובה ביותר למעשה. ברור שאני רוצה לדעת ששלומו טוב. זו הדרך שלי לדעת שטוב לה, שהיא מאושרת. ובעז"ה בהמשך גם הילדים שלה, למרות שהם לא שלי, יעניינו אותי ואוהב אותם, מתוקף היותם ילדיה.

לא צריך בישביל זה לפתח איתו שיחה אישית על שלומו 

פשוט תשאלי אותה איך אתם מרגישים אם הכל בסדר וכו' ..

מניח שזה טבעי ולא רואה בזה משהו פסול

אבל יש הבדל בין זה לבין זה שאני יתחיל להתעניין על אשתו של מישהו 

וברור, אם כי לא "אתם" אלא "את" ו"אלירן". גם כשהם זוג, כל אחד עומד בפני עצמו.

[מצטערת, הייתי שואלת אותך למה יש הבדל, אבל אני מרגישה כאילו אני מספרת כאן שהשמש זורחת בבוקר ושוקעת בערב. הדיון הזה הופך להיות קצת מוזר בשבילי...]

כל העניין הוא לשמור על רמת צניעות מקסימלית

לכן שואלים בכלליות ולא בפרטות על האדם , זה לא ענייני מה שלום אישתו ,

שואלים איך אתם מרגישים איך התקדמתם מאז החתונה וכו'

אז אם חלילה אישתו לא מרגישה טוב הוא יפרט לי מיוזמתו

לי אין כל צורך ועניין לשאול ספציפית עליה למרות שברור לו ולי שאני רוצה שהיא תרגיש טוב והכל יהיה אחלה

לפנות לאשתו ולשאול אותה איך את מרגישה ומה שלומך זה לא ראוי לדעתי ולדעתי זו דעת ההלכה גם

לא צריך להיות שום חיבור ביני לבינה , היום זה מה שלומך איך את מרגישה , מחר זה לשבת ביחד ולפתוח שולחן בנוכחות הבעל וזה פשוט פסול בעיני

לא אדקדק כאן על קוצו של יוד. אני חושבת שעין טובה, בריאות נפשית ושכל ישר הם מפתחות לחיים טובים. זהו. 

אני יודע שלא משוחחים עם נשים סתם כך וכתוב אל תרבה שיחה עם האישה ..

קל וחומר במי שלא אשתו

אז מסתמא שזה תקף גם לעניין הזה 

יוסף אמר איך אעשה הרעה הזאת וחטאתי לאלוקים ולא אמר וחטאנו 

את חושבת שעין טובה בריאות נפשית ושכל ישר הם מפתחות לחיים טובים 

ואחרי הכל יש לנו הלכה והיא תגיד לנו כיצד לפעול וכיצד לנהוג 

פשוט..

צריך להגיד שלום חלש ולכבד את הבנאדם - לקראת נישואין וזוגיות

ואת זה אמרתי לפני התגובה שלך 

אני דיברתי על זה שלא צריך לשאול לשלומה ספציפית אלא בשלומם כי הרי עכשיו הם אחד

כמו שציינתי בתגובה למעלה , אם משהו לא בסדר עם אשתו והוא יחפוץ לספר לי אז סבבה 

אם אתה מוכן, אשמח שתביא את המקורות שלך,

או פוסקים שמפרשים אחרת את ההלכה הזאת.

אם זו ההלכה זה נר לרגלנו ..

אבל לא נוהגים בהלכה ממשהו שראית בפורום או שכתבו ב'כיפה'.

לומדים את זה לעומק, ואז מחליטים איך לנהוג בפועל..

לא צריך להגיד שלום ואפשר גם שלא ליצור קשר עין.

זה שהוא לא מהנהן לך?

אתה פשוט לא קולט שהחברה נורמאלית!

והיא צודקת בזה שהיא מרגישה לא נעים כשצריך להסתגר בגללה. אז היא תתחמק ומה??  זה יפתור להם את הבעיות?!

בתור זוג זו ההתמודדות שלהם.

הם חייבים לדבר על זה קודם במקום להכניס את החברים/ות שלהם בין הפטיש לסדן. 

מי אמר בכלל שיש בעיות?

הדבר היחיד שאנחנו יודעים, זה שלבעל לא נעים שיש חברות.

אז אם האישה לא מונעת את זה (וזה לא כ"כ משנה מאיזו סיבה),

אז החברה צריכה לסרב בנימוס להזמנות של הנשואה.

המטרה היא לחכות שהזוגיות תתייצב ושהם יכירו לעומק את ההתנהלות היומיומית אחד של השני.

יש זוגות (בעיקר כאלה שכבר היו חברים לפני) שזה צ'יק צ'אק, ויש כאלה שזה לוקח שנים..

לרוב הזוגות לוקח סביב שנה, פחות או יותר.

הוא פשוט לא רוצה בחברת נשים זרות..ובצדק

ואת זה למעשה רק הזוג עצמו יודע..

אני יכול להביא לך דוגמאות שבהם היה כמעט הכרחי לבוא לבקר למרות שהבעל לא רצה.

אם כי, בד"כ זה להיפך.

רצוי שהבעל לא בסביבה ..וגם אם כן יכול להגיד שלום יפה ולפנות לעיסוקיו

אישה צריכה להיות לבעלה

ולא שכל היום הבית יהיה בית אירוח לחברות שלה 

שישבו בבית קפה אם בא להן

אתה לא יכול לעבור ליד מישהי ולהתעלם ממנה כאילו היתה רוח..

יש פה עניין של העלבה 

כנשואה חברותית למדי, מפריע לבעלי המצאות של חברות בביתינו ואני למדתי לכבד זאת. הוא מכבד אותי בלי סוף. ולא תבא אף חברה "ותקלקל" את שלום הבית. תזהרי

היא באה ו"קילקלה" או שאת איפשרת??

ממך וזה בסדר גמור! ממש הגיוני שגם אחרי החתונה הן לא ירגישו ככה וזה מובן כי הן שונות ממך... אז בבקשה תני מקום גם לדעות אחרות למרות ואף על פי מה שאת ראית/חווית/נתקלת/התמודדת..

לצאת בבוטות גסה למול דעות של אחרים נראה לי חוסר בגרות.

אם הזוגיות שלך היא לא זוגית אלא שלישייה אולי את/ה לא רוצה זוגיות כזו..

הביקו יכול להיות, אבל שיהיה זוגי

ואני, וכל אחד...

לא קשור רק לשלב בו נמצאים.

יש זוגות שלא מתאים להם חברים- מצויין, שיציבו גבולות לחברים.

יש זוגות שמתאים להם- מצויין, שיארחו כמה שבא להם.

יש זוגות שאחד רוצה והשני לא?

כאן זה התפקיד של הזוג לדון על זה, לפתוח את הדברים, להחליט ביחד על גבולות וקוים ומה ומתי ואיך כדי שאף צד לא יפגע.

יש פתרונות, לא חסרים ב"ה

ויש דרכים לגשר על הפער.

אבל זה התפקיד של הזוג בלבד להחליט על גבולות הבית שלו ומי נכנס ומי לא.

ומותר לחברה רווקה לשאול (כמובן לא ללחוץ ולא ליפול בלי התראה..) ולבקש ולהתעניין.

זה שמישהי נשואה לא אומר שאין לה צורך עוד בחברות שלה..

לא מצינו חילוק בין רווקים לנשואים בעניין הזה. יש חוב יוצא מהכלל לנשואים/ ות לשמור על הקשר עם רווקים/ות. הנושא של כאן בונים. כיסוי יפה ונחמד לניתוק קשרים. בונים בשנה ראשונה, ואחרי זה הקשר נעלם. נכון שהקשר שהיה יהיה שונה. והוא מצריך ארגון אחר ולבוש אחר. אבל לא לתת לו להעלם. נראה ששלום צריך להגיד, להסתגר בחדר או לא. יתכן שיש כאן סוג של מבוכה. או אידאולוגיה סבוכה. או נתינת חופש לבנות לדבר בחופשיות. קשרים חברתיים של בן הזוג לא בהכרח חייבים לעניין את בן הזוג האחר/ת. אבל להיות מנומס ומקבל בסבר פנים יפות בהחלט כן. יש מצב שהתנהגות בן הזוג, תרחיק את חברות בת הזוג, וכן ההיפך. יכול להיות שזה חבל. לעתים כמעט בלתי נמנע. אבל אם רוצים או רוצות אפשר לשמור על הקשר במגוון צורות. אם בן הזוג או בת הזוג מתנגדים, זה כבר סיפור אחר. רצוי מאוד לא להגיע אליו.

הכי שייך בין איש לאשתו. תשמרו על הקשרים גם עם הרווקים וגם עם הנשואים, למה חייבים לעשות זאת בבית ובנוכחות בן הזוג השני?

ודאי שהאחריות היא בראש ובראשונה על בני הזוג, אבל מניין לנו הזכות לשתף פעולה עם חוסר האחריות של הזוג?

וכמובן, שאין לנו את הזכות לפגוע במי שחושב אחרת מאיתנו. נראה לי היתה כאן קריאה לעזרה ולא האשמה.

שהוא מציב כי יש אנשים שלא נעים להגיד להם לא או לפגוע בהם.

וחוץ מזה שבכלל לא תמיד חושבים על זה שזה בעייתי עד שזה יוצר בעיה.

אם אפשר למנוע אותה מלכתחילה- למה לא לעשות את זה?

אף אחד לא אמר לנתק קשרים.

רק לא לעשות את זה על חשבון הבן-זוג והזוגיות.

זה לא נובע מצדיקות זה סוג של טירוף

"כאשר מספר החברים גדל, והיה חוסר בדיור, מצאו פתרון ב"פרימוס". פרימוס היה כלי לבישול שהיה בכל בית בתקופה זאת, הרעיש נוראות והפריע לכולם. אך לא בקיבוץ. כאן המילה קיבלה משמעות אחרת. בעת מצוקת דיור הכניסו לכל חדר אדם נוסף. כלומר נוסף לזוג שגר בחדר, נוסף אדם זר, עולה חדש או רווק חדש שנקלט בקיבוץ.  וזה היה ה"פרימוס". [מתוך: דיור בקיבוץ מאת מרים ארזי]

--------------------------------------------------

עד מתי רווקים ורווקות יקרים [שבקרוב בעז"ה יהפכו בעצמם לנשואים טריים ואז יבינו ועוד איך] ימשיכו לא להבין, להתלונן ולהתאונן ולבכות מרה את יחס חבריהם הנשואים הטריים, שהשתנה מקצה לקצה. די! הניחו לנשואים לנפשם! תנו להם לבנות את ביתם, בעצמם! לבדם! בפרטיות! למה צריך להסביר את זה שוב ושוב? מה לא ברור? מה קשה להבין?
-------------------------------------------------

פעם הייתי ישן איתו באותו החדר, היום כבר לא.

פעם הייתי יוצא איתו לטיול של כמה ימים, היום כבר לא.

כמו ש'איזמרגד' כתבה, מדובר על פרק חדש בחיים.

אבל, הם עדיין נשארו חברים שלי, וחלקם אפילו נשארו חברים טובים, אבל באופן אחר ובאינטנסיביות שונה.

מתי מדברים ונפגשים? בהפסקות בין הסדרים, חלקם גם נשארו חברותות שלי,

וגם לפעמים אפילו יצא לי לאכול אצל חלקם ארוחת ערב כשהאשה לא הייתה בבית.

מה שאת עושה, זה פשוט להקצין את מה שנאמר, וזו דמגוגיה מאד לא ראויה.

של מישהו שאומר שרווקים נדחפים דווקא.

אף אחד לא אמר שרק החברה אשמה, ונראה לי שכולם יסכימו שהיא לרוב פחות אשמה.

אבל מכיוון שהנתון הוא כרגע, שהנשואה לא פועלת כנראה כמו שצריך.

השאלה היא, האם הרווקה צריכה לזרום עם השגיאות של הנשואה או לעזור לנשואה להימנע מהשגיאות?

לי נראה, שמן הראוי שכשהרווקה מזהה שגיאות של הנשואה הטרייה,

היא לא צריכה לזרום עם השגיאות אלא לעזור לנשואה להימנע מהן.

האם היא האשמה העיקרית כאן? בד"כ לא

אז למה אנו מדברים עליה? כי לנשואה ברור שיש אחריות,

                                      ולכן אנו דנים על המקרה היותר גבולי,

                                      שזו האחריות של הרווקה כשהנשואה לא לוקחת אותה.

השאלה שאתה מנסה להפנות אותי אליה היא בסדר גמור, אבל אתה מבין שאני מכלל מדברת על נושא אחר לגמרי?

אני התעסקתי ביחס המחפיר שזורם כאן לכיוון הרווקים. בעניי זה מזעזע שנשואה אומרת כך כלפי החברה הרווקה שלה. בייחוד כשהיא הייתה רווקה עד לא מזמן והיא זוכרת מה זה אומר.

לגבי השאלה שלך:

א) בעניי זה לא משנה האם החברה הרווקה אשמה או לא, שום דבר לא מצדיק יחס כזה.

ב) אני לא חושבת זה "התפקיד" של הרווקה למנוע שגיאות מהנשואה. בעיקר מהסיבה הפשוטה שהיא לא יודעת מה עובר על הנשואה. אתה יכול להוכיח לי מאלף דוגמאות כמה אנשים היו צריכים את השנה הראשונה לעצמם ולא היה להם זמן לחברים ובלה בלה בלה. אני אביא לך אלף דוגמאות הפוך.

כל מקרה הוא סובייקטיבי! מה שלחבר אחד לא יהיה מתאים לזוגיות- לחבר אחר זה יהיה הצלה.

לכן, כל עוד הנשואה לא משתפת את הרווקה מעצמה או עונה לרווקה כשזאת שואלת- לא מצפה מהרווקה לפתח רוח הקודש האם במקרה של הנשואה הזאת זה מתאים או לא.

ג) בהחלט ייתכן מצב של הגדלת ראש ונחמדות שבו הרווקה בעצמה תשאל את הנשואה מה העמדה שלה לגבי להגיע אליהם הבייתה והן תסכמנה שתהיה בינהן פתיחות בעניין.

למשל: שהרווקה תמיד תשאל והנשואה תגיד מה מצבה

או- שהרווקה לא תשאל והנשואה תמיד תרגיש חופשי לומר מה מתאים לה ומה לא.

או שאין חוקים אבל כל אחת תרגיש בנוח

ד) מדגישה שוב- האחריות  היא על הנשואה ורק עליה. זו הזוגיות שלה. ואחריות שלה ושל בעלה להיות כנים אחד עם השני ולומר מתי מתאים או לא מתאים, והאחריות שלה גם לעדכן את החברה שלה.

הרווקה יכולה, בתור אדם עם רצון טוב וכוונות טובות- לשאול בכל פעם האם מתאים ולהרגיע את הנשואה שזה בסדר גם אם היא תגיד שלא מתאים.

בסדר? קיבלת תשובה לגבי מה שאני חושבת?

תודה, ה'.

זה לא הופך את הגישה של אלה שצידדו באותו צד ללא נכונה!

לגבי האחריות, הקב"ה מביא לנו בחירה חופשית בכל דבר שאנו עושים,

אם האלה שמסביבנו שוגים בבחירות שלהם, זה לא נותן לנו הכשר לשגות יחד איתם.

אנסה להביא לך דוגמא:

במלחמת ששת-הימים יצחק רבין היה הרמטכ"ל,

והאחריות להכין את צה"ל למלחמה הייתה מוטלת עליו ורק עליו.

אבל מה לעשות שהוא בן-אדם חלש ולא היה מסוגל לקחת את האחריות.

אז עזר ויצמן 'הגדיל ראש' לקח את האחריות על עצמו,

ואת התוצאות אנו יודעים עד היום.

אם עזר ויצמן לא היה 'מגדיל ראש', ובעקבות זאת היינו נכשלים,

אז בוועדת החקירה היו מאשימים אותו בבחירה של 'להקטין ראש'.

אותו הדבר גם כאן, האחריות הראשונית היא על האשה הנשואה.

אבל אם היא לא יודעת לקחת את האחריות,

על החברה הרווקה לבחור את הבחירה הנכונה ו'להגדיל ראש'.

הרווקה יכולה לבחור לעשות את זה.

אבל זה ממש לא התפקיד שלה.

אם הנשואה לא יודעת לעשות את זה, בהחלט יש פה בעיה.

וכמו שכבר אמרתי- יהיה מאוד קשה לרווקה לעשות את זה אם הנשואה לא תשתף אותה והיא תדע שאכן יש פה בעיתיות בזה שהיא באה.

ואם הנשוןאה משתפת אותה- אז היא כבר מודעת למצבה

ברור שזה יהיה מאוד נחמד מצד הרווקה לשאול מה חושבת הנשואה. אבל זו לא האחריות שלה

(והניק וחצי ששכתבו ככה חרו לי מאוד. וחרתה לי חוסר ההגבה אליהם ולכן הגבתי כפי שהגבתי)

השאלה היא, אם אנחנו בוחרים בטוב..

אם הרווקה לא מודעת שיש זמנים שהזוג צריך מרחב כדי להיבנות, אז אין מה לעשות..

אבל עכשיו שהיא מודעת לזה, אז היא צריכה לבחור את הבחירה הנכונה.

באופן כללי את משתמשת במונח 'אחריות' בצורה ממש לא נכונה!

לכולנו יש אחריות למעשים שלנו, ואם ממעשה מסויים שלנו נגרם משהו לא טוב - אז גם לנו יש אחריות בעניין!

אני משער שתסכימי איתי שהאמא אחראית לילדים שלה..

אז זה אומר שהאבא לא אחראי להם?? שהמדינה לא אחראית לשלומם??

וכן להיפך וכו'.

בקיצור, האחריות לא מתחלקת באופן שאותו את מנסה להציג, ואת משתמשת במונח באופן שגוי!

בגמרא (מכות דף יא.) מסופר על ר' יהושע בן לוי, שאליהו הנביא היה מבקר אצלו באופן תדיר,

וכשנטרף אדם ע"י אריה במרחק של כ-12 ק"מ ממנו, אליהו לא בא אליו במשך 3 ימים.

וזאת למה? כי הוא היה אחראי על זה שברדיוס של כמה ק"מ מסביבו לא יקרה דברים כאלה לאנשים.

אז אמנם לנו (מרוב קטנותנו) אין אחריות לדברים שאנחנו לא רואים או לא יודעים.

אבל ודאי שלדברים שאנחנו כן רואים ויודעים - יש לנו אחריות לגביהם!

ואחריותנו לא לשתף פעולה עם שגיאות של אחרים, וזה ממש לא משנה אם האחריות מוטלת עליהם או לא!

אמנם אני לא מסכים עם הדרך והאופן שהיא כתבה,

אבל לא נראה לי שהיא התכוונה שצריך לזרוק את החברות.

אלא רק שלגבי הזוגיות תתנו להם את המרחב שלהם.

א. כי אנחנו (כולל אותי) אין לנו עדיין את הנסיון של זה.

ב. כי מדובר על מרחב אישי ופרטי שלהם כזוג,

    ועדיף שזרים לא יכנסו למרחב הזה (ואני מוסיף שזרים זה גם נשואים ואפילו קרובי משפחה).

תתפלאי, אבל יש לא מעט שלא נותנים, לפעמים זה מתוך המשפחה ולפעמים אלו חברות וחברים.

ח"ו לנתק קשר עם חברות נשואות, ואשרייך שאת משקיעה.

אני לא מדבר ספציפית עלייך, אבל הקשר עם החברות לאחר החתונה מתבטא קצת באופן אחר מלפני.

וצריך להיזהר לא לחדור למרחב הזוגי, ובתור רווקים לפעמים אנחנו כנראה לא מזהים אפילו שחדרנו ללא כוונה.

ולכן צריך להיזהר יותר.

חסידים היו נוהגים לומר: 'בנות הצדיק וכלותיהן דין גברים להם.' הם היו זהירים בלסקור אף סקירה קלה באישה בחוץ או לשוחח איתה, בין נשואה בין פנויה. אך הם היו מתירים לעצמם לדבר עם הבנות והכלות של האדמ"ור שהם הסתופפו בחצרו.

לימים האדמו"ר מצאנז, ר' חיים הלברשטם זצ"ל, היה יוצא דופן בקטע הזה. הוא היה תלמיד מובהק של רבי נפתלי מרופשיץ וגר בביתו, אבל הוא מעולם לא הרשה לעצמו להרים עין או לדבר עם הבנות של הרבי שלו. הוא היה אומר 'אישה היא אישה!'. הבנות של ר' נפתלי אגב נעלבו מכך. יום הוא הוא פגש בהסח הדעת את גיטלי, שהייתה כלתו של הצדיק, יפיפית מלאת טעם וחן, ממש פנים אל פנים. הוא נרתע לאחור וכדי למחוק כל זריחה של מחשבה לא טהורה במוחו הוא מיד קרא לעצמו, היינו ליצר הרע, 'לא! אינני רוצה! בשום אופן אינני רוצה!'. גיטלי הבינה שהדברים כלפיה ואמרה 'ואם גם אתה היית רוצה, מניין אתה יודע שאנכי הייתי מסכמת?'

זו עצה טובה לכל מי שיתקל בסיטואציה כזו או אחרת בעתיד, לפסוק בפה ולגלות דעת. לא! אינני רוצה. או לצעוק 'נורא! נורא!

לטעמי אלה סתם החמרות והקפדות מיותרות, והיו גדולי צדיקים בחסידות שביקרו בתיאטרון ואפילו שמעו שירת נשים. רבי זושא מאניפולי למשל אמר שהשכינה יכולה להיות אפילו בבית זונות, אם נמצא שם מישהו לקבל את פניה. וגם אמר על דברי חכמינו זכרונם לברכה: 'עז פנים לגיהנום ובושת פנים לגן עדן'. רבי זושא פירש:

מי שהוא עז בקדושה יכול לרדת למדרגות התחתונות, כדי להעלות את השפל. יכול הוא לילך בשווקים וברחובות, ואין לו לירוא מיצר הרע השכיח שם. אבל מי שהוא בבחינת בושת פנים, שאינו עז כל כך בקדושה, עליו לעמוד במרומי גן עדן דווקא, ולעסוק בתורה ובתפילה, וצריך הוא לשמור את עצמו שלא לבוא במגע עם הרע'.

והיינו חושבים שאילו היה חי היום, היה אומר שמוטב לדוסים המחמירים להשאר בישיבות וביישובים שלהם. מעבר לכך, עיניים שמורות באמת הם עיני השכל, כי העיניים הם במחשבה, ומי שחזק בדעתו לא מפחד להתפתות ולהגרר. יצר הרע הוא בסוד אישה זונה, כך שמי ששולט בו היצר והוא מתירא ומסתיר את המציאות ולא מתמודד איתה, הוא רחוק מלהיות נקי באמת והפנימיות שלו חסרה. ועל זה אמר דוד המלך 'השם לי לא אירא מה יעשה לי אדם'. כשאדם רואה מעבר לשקר ולפיתויים הוא מבין שזה הכל בשר ודם ואז אין שום חשש כלל.

הפותחת (לפי הבנתי) חברה טובה של האישה הנשואה. כלומר (אני מניחה) כבודה של הפותחת חשוב בעיני החברה הנשואה. לכן המקרה שונה, ועל זה הדיון. לפי דעתי במקרים ומדובר בחברה טובה/ בת דודה/ קרובת משפחה, מן הראוי שהבעל יגיד שלום. 

ברור שבמקרה שלך הסיפור שונה, וזה לא נשמע לי כל כך מוזר שבעלך לא אמר שלום למדריכות. 

אם יש הסכמה (גם אם לא מוצהרת) בינך לבין חברותייך- שבעלך לא אמור לשוחח איתן אפילו לא מילה (שלום), וזה נובע מתוך כבוד. מעולה. 

אני חושבת שהבעיה מתחילה כאשר אנשים נפגעים (מדברים שסביר להיפגע). ואז צריך לחשב מסלול מחדש, ולראות האם הצדקנות הזו לא באה על חשבון דרך ארץ בסיסית. 

אבל התגובה ש"וואו צדיק, צודק וכו'.." מוזרה בעיניי מאוד.

דווקא זה מראה משהו פחות חיובי עליו..

אם כשבאה אלי חברה שאני מכירה הוא מתחבא בחדר ולא מדבר, מה אני אמורה לחשוב כשהוא לא בבית ו"לא מושגח"?

אני דווקא רואה משהו מאוד יפה בלהיות בסלון, לראות את החברות של אישתך, להכיר ככה יותר טוב את אישתך, את הסביבה שלה מחוץ לבית..

לא יודעת מי, אבל הייתה כאן תגובה ש"כל הכבוד לו שהוא מתחשב באישתו!". למה אישה אמורה לקנא בבעלה? היא לא סומכת עליו? אז צריך לטפל בזה.

ומהצד של החברה, יש בזה משהו מתסכל!

לא, אני לא נעלבת בכלל כשלא מסתכלים עלי ולא אומרים לי שלום. אבל חברה טובה, שהייתי חלק גדול מהחיים שלה, התחתנה וזהו? אם אני לא מכירה את בעלה חלק גדול מאוד מהחיים שלה אין לי מושג עליו. אל תגידו לי את לא אמורה להיות חלק, לא התכוונתי ככה, אלא לדעת מי הבעל של חברה שלך זה בסיסי בשביל החברות. זה כל העולם שלה כרגע. ולהיות בחוץ זה מרחיק נקודה.

אתה מפרש את הדברים לא נכון.

ואין ספק שבעל בע"ה מכיר את אישתו יותר טוב מכל אחד אחר, זה לא סותר. החלום  שלי הוא שבעלי יבוא איתי ללימודים ויחווה את מה שאני חווה, כי אין את העולם שבתוך הבית והעולם שבחוץ, זה ביחד, אז יש לי משמעות מאוד גדולה להיכרות עם העולם מחוץ לבית.

אולי גם את תבואי לשבת לידו כשהוא לומד בחברותא בישיבה?

לא את ה-כ-ל עושים וחווים ביחד, א. יש לו גם את החיים שלו. ב. צריך גם לתת מרחב לנשימה אחד לשני.

אבל יקח לו הרבה יותר משבועיים בכדי להכי את אישתו ברמה טובה.

וכן, חברות הן פן חשוב מאוד בחיים, שאומר על האדם המון.

לא מעונינת שבעלי ישחנ''ש עם חברות שלי, זה גם לא נכון הלכתית.

אבל שידע מי הן? שיאמר שלום?

זה בסיסי.

אני גם רואה את הקו איפשהו באמצע, כשהוא זז לפה ולשם לפי הצורך והתחושה.

בעזהי"ת

לסיכום, זה נראה שיש כאן את:

הנשואים והנשואות ואת פינגו0 הרווק

נגד

הרווקות וצמח בר הנשואה

מעניין..

אחד השרשורים הארוכים שראיתי..אכן נושא טעון..

לגבי התיאור שלך ל-פינגו0, אני הייתי מקצרת מעט את הקו העליון של ה-'ד'

כלומר, שפינגו0 הוא סתם בוגר..

אבל הקשר שלהם בנוי אחרת.

לכן קשה להרבה זוגות לבנות את הקשר הזוגי בהתחלה,

כי כל אחד מהם רגיל לקשר מאד מסויים, וכל אחד מנסה למשוך את הקשר לכיוון שלו.

אני ממליצה לבוא אל הנישואין בראש מאד פתוח לשינויים,

ולא לנסות לכפות על הצד השני את הדרך שהיינו רגילים עד כה.

וזה למעשה הסיבה העיקרית שצריך בהתחלה לתת לזוג מרחב גדול לבנות את עצמו.

כשאני מנתחת בפרספקטיבה את מה שגרם לי אז בהתחלה לרצות את חברתן של הרווקות,

זה היה מעין בריחה אל הדבר המוכר שאני כבר רגילה אליו.

היום, אני מבינה שזה הקשה עלינו קצת לבנות את הזוגיות בהתחלה,

כי כשעשיתי מעין השוואות בין בעלי לבין חברותיי, כזה חשבתי איך איתן הכל זורם לי, ואיתו קצת יותר קשה.

זה לא אשמת החברות הרווקות, אלא אשמת כולנו, שלא הבנו מה זה באמת זוגיות.

ב"ה שבעלי המדהים הבין זאת יחסית מהר, וב"ה מהר מאד הצלחנו לעלות על דרך המלך.

כיום, שהזוגיות שלנו יציבה מאד, והקשר שלי איתו הוא למעשה הרגיל והמוכר,

אז מצד אחד סגנון החברות עם החברות של העבר כבר פחות חסר לי,

ומצד שני ההגעה שלהן לביתי הרבה פחות מפריעה.

וכמו שפינגו0 כתב לעיל, זה לא שאני מנתקת קשר מהחברות,

פשוט מדובר על פרק אחר בחיים שבו הקשר עם החברות בא לידי ביטוי בצורה שונה.

אני מזמינה מידי פעם חברות לביתי, אבל זה עדיין שונה.

לגמרי!

אני נשואה כבר כמה שנים.

ומעולם לא ראיתי ברווקים ורווקות כמשהו שפוגע בשלום בית שלנו.

ההיפך לחלוטין-

מאז ומעולם (כולל שניה אחרי החתונה) ביתנו היה פתוח לרווחה לכולם.

גם אם לא תמיד יש עוגיות- תמיד יש חיוך ויחס נעים ואוזן קשבת.

זה שאני חלק מזוג לא הופך אותי ללא צריכה עוד קשרי חברות בחיים.

וזה שאני כבר מצאתי את החצי שלי- לא אומר שעכשיו אפשר לזנוח את אותה חברה שהחיתה איתי בשעותיי הקשות.

תמיד אירחנו.

גם היום.

בחול ובשבתות.

לבד או כמה ביחד.

שאלתם מה זה בית של תורה?

זה גם בית של חסד.

של הכנסת אורחים.

של ראית האחר.

של אכפתיות.

של חברות וידידות, כן, גם על חשבון הזמן הזוגי.

ואני רואה בעיניים, איך דווקא המקום הזה נותן לנו כ"כ הרבה- לכל הבית.

אני זכיתי לגדול בבית מכניס אורחים.

זכיתי שתמיד היו אצלנו אורחים מכל הסוגים.

החל מסבתא שלי שגרה איתנו 18 שנה (כן, למרות שלפי ההגיון פה- היה אסור לאמא שלי להסכים, כי זה הכי פגיעה בשלום בית להכניס את החמות הביתה..)

ועד אנשים נזקקים, שבאת לא תמיד היה נעים ונוח לארח.

וכמובן- המון חברים ואורחים שקיבלנו מהם המון. שב"ה שזכינו לארח אותם.

ומכל המכלול הזה- רק זכינו. רק קיבלנו בסופו של דבר. 

גדלנו כולנו לאנשים של חסד ושל נתינה.

והלוואי שגם הילדים שלי יזכו לזה- שתמיד יגדלו בבית עם אורחים ועם חסד.

שתמיד יראו איזה כיף זה שיש המון אנשים, ויש חברים, והמולה, וכמה בית כזה מואר וכיפי.

אני אוהבת לארח.

וגם אם לפעמים אנחנו לוקחים לנו שבת של שקט ולבד-

רוב השבתות שלנו ב"ה מלאות אורחים, שמחה וחברות.

אני רואה בית של אורחים כבית של חסד.

של נתינה.

כי לפעמים אירוח זה לחלוטין בשבילי. ואני צריכה את החברות שלי- ולא משנה מה מצבן המשפחתי.

אבל לפעמים זה לא.

וכמו שזה נראה בשרשור-

אז כשאני נשואה ואני זו שצריכה את החברה- אז מותר לי לארח.

אבל כשהיא זו שצריכה אותי ולא נוח לי, או שזה לא נוח לבעל- אז אסור.

אני מזמינה חברות ומזמינה אורחים- כי זה כיף לי.

כי אני בנ"א חברותי שאוהב אנשים.

אבל לפעמים זה גם אחרת- שחברה מבקשת לבוא, ולא תמיד זה נוח או כיף לחלוטין.

ואז אני עדיין מזמינה בשמחה- כי ברור לי שזה חלק מהמכלול.

כי ככה זה חברות- זה לא רק כשבא לי או כשנוח לי.

(כמובן שיש לי גבולות אדומים, אבל הם לא הנוחות שלי.

הם כשבאמת אין לי יכולת נפשית להכיל אדם אחר או כשיש לנו צורך חשוב בזמן זוגי-לבד דווקא..)

לי זה נשמע מדכא לא להזמין חברות הביתה, כדי סתם לדבר על קפה ועוגה.

במסגרת אירועים קשה לדבר ובאמת להיפגש...

אני לא חושבת שיש פה כלל של מה צריך לעשות. זה תלוי בסוגים של אנשים.  

אבל מוטב מאוחר מלעולם לא.

(יש כאן כמה אנשים שחושבים משום מה שלהתחתן זה לאכול חיטה משוגעת...)

אם יבואו אורחים אז בודאי יקבל אותם יפה.

הייתי השבוע אצל חברה טובה נשואה. כל פעם שאני באה אליה (ויצא כבר כמה פעמים.. )

הבעל שלה אומר לי שלום יבש ולא חם בכלל.

לא מפריע לי כמו שאני חושבת שזה לא כ"כ נכון. וכו'...

כלומר- גם אם היה אומר שלום יבש זה היה נושא לדיון כי אם לא מבינים צניעות בין אישית  

לא יבינו אותה בכלל.

למה הבעל צריך לומר שלום לכל חברה שמגיעה?

למה האשה צריכה לבא בדברים עם חברים של בעלה?

בבית של זוגות צעירים צריך לשים שלט "סכנה, כאן בונים".

כאן בונים בית של תורה של קדושה.

עם הזמן, ובפרט כשיהיו ילדים אז זה מעט יתמתן.

אבל אני חושבת שצריך להעריך את זה.

כשהבית בנוי כבר, אז הוא אכן לא אתר בניה.

בתחילת הנישואים, זה הזמן שבו בונים את הבית.

רק לאחר תקופה (שמשתנה בין זוג לזוג), הבית נחשב כבר בנוי.

אם את רוצה את המילה 'זהירות' - יהי כן!

סביר.

הוא בחור צעיר, נשואים מעט זמן.

את בכלל לא יכולה להבין את ה"ראש" שלו - ולכן לא שייך שתגידי שזה "לא כ"כ נכון ושיגיד שלום יפה ולא יהיה מעורב ממש-ממש..".

אם יבואו בחורים - זה אחרת. שוב, מאותה סיבה. אשה זה לא איש...  אבל גם, יש להניח שבתור קרובה בגיל - היא לא תתערב יותר מידי.

מוטב כך - מאשר ההיפך. זה גם תלוי באופי של האנשים וההווי שלהם.

שימי לב את חושבת מה הבעיה שיגיד לי רק שלום,

אבל אפילו מבחינה *מעשית* זה יכול להיות לא ישים. למה?

כי תארי לך שהוא יגיד לך שלום ואת תעני לו "שלום מה נשמע"?  ואז מה הוא יעשה???? זה יהיה עוד יותר לא נעים מבחינתו לקטוע באמצע.

מה שאני מנסה להגיד זה שאפילו הדיון לגבי "שלום וזהו" הוא תאורטי. כי מבחינתו איך הוא יכול להבטיח שלא תמשיכי להיות ידידותית ומתעניינת?

אולי את לא, אב יתכן שבנות אחרות היו ממשיכות ומתעניינות "איך הדירה? אתם מרוצים? איזה אזור יפה"... וכו וכו לא חסר... את מבינה? נגיד למשל שחברתך בדיוק היתה הולכת למטבח להכין קפה ואז החהרה שלה הייתה מפנה את השאלות לבעל... זה נשמע לי גם סיטואציה שיכולה להתרחש.. ויתכן שהוא רוצה למנוע את כל זה..

את מבינה? אולי הוא רוצה לשמור שלאה תפגעי ודואג לחסום את זה כבר מההתחלה, תחשבי על זה...

דבר נוסף- ביחס לאלה שאמרו שזו אחריות האישה הנשואה. נכון. אבל לא תמיד הן יודעות ומודעות. לפעמים התפקיד שלנו לעזור להן. אתן דוגמא- פעם הגיעה אליי חברה ודיברה איתי ואז התברר שבעלה מחכה למטה, והיא נסחפה כי היה לה כיף.. כשהבנתי את זה אמרתי לה מיד תלכי, זה לא הזמן עכשיו לשיחה שלנו. את מבינה? ואחכ הבנתי כמה זה היה נחוץ. אני עזרתי לה.

לדעתי בשורה התחתונה תנסי להבין אם הוא סובל כשאת נמצאת או לא. כלומר האם הוא נצל את הזמן למשהו אחר ולא אכפת לו. או שהוא יושב ומחכה וזה מציק לו ולא נוח. אם הוא סובל- לא ללכת לשם אם הוא נמצא. זו דעתי. תחשבבי..יכול להיות שזה בית קטן ואפילו לא נעים לו לצאת לשירותים שאת שם... תביני אותו...

בהצלחה..

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.

לא כולל מע"מ.

איראני בקריפטו.

זה יותר כמו דמי טיפול.

הכסף הועבר

זה משנה אם יש הצעה מתאימה והיא יוצאת לפועל.

לכן כל הטווח באמצע פחות משנה.

זה כן נותן תקווה וכיף שחושבים עלי ומציעים לי אבל בעיני זה בעיקר התמודדות אישית וריגשית ולא קשורה בהכרח לדייט הבא.

מה זה ZOOM out?

יש לי מישהי בשידוכים בבית. קשה לפנות לשדכנים, או למלא טפסים עם

פרטים דקדקניים שלא נגמרים ואחראים לחלק מהמיגרנות, אז מה זה הדבר

הזה - גם צריך למלא מליון פרטים ?

תודה!

היא לא חרדית רגילה, גם לא ציונית, גם לא לא ציונית.  היא  -  היא.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.