להרוויח כסף. ושהעולם עומד על הכסף

ואל תפגעי בה

ככה מה שבטוח יהיה לך מה לאכול שם  .

 

תביאי חטיפים/עוגיות  (שיהיה לך בתיק לעת הצורך).

תביאו חלות טעימות ותגידו שעברתם ליד מאפייה והי ריח שלא יכלת להתאפק (ככה היא לא תפגע )

תכיני עוגה טעימה ..

 

יכול להיות שחמתך לא יודעת כל כך לבשל או משו כזה . ואולי היא לא יודעת לארח  וצריך להרגיל אותה .

 

יש חמות קרציות - (שלי מהממת !! טפו..טפו..)

 

בתכלס , לא משנה מה הסיבה . את רעבה ובצדק .תביאי מהבית וזהו .

 

לפי איך שאת מתארת את זה, נשמע שלחמותך יש בעיה כלשהיא, אדם "בסדר" לא מתנהג ככה ולא יגרום לסובבים אותו סבל.

לדעתי פה גם הפתח לפתרון: כיוון שאת יודעת שלחמותך יש בעיה, תתייחסי לזה כאל אתגר. אתגר להקפיד על הכבוד שלה למרות היחס שלה. אתגר לבוא אליה לשבתות ולשמור איתה על קשר חם.

ברגע שאת לוקחת את זה עלייך תורידי ממך את כל המחשבות הרעות עליה- כי עכשיו את יכולה לאשר לעצמך שהיא אישה פשוט לא בסדר... ושיש לה בעיה מסוימת... מעכשיו זה רק התמודדות שלך ושל בעלך ובעזרת ה' תעמדו בה בהצלחה ובכבוד!!

יכול להיות שלה זה נראה סביר לחלוטין.
הפתרון הכי פשוט זה להביא איתך כמה דברים. לפי הצורך שלך.
ואם היא שואלת שאלות. את בהריון זה תירוץ מעולה..

אל תכנסי לענינים מולה.

תביאי את האוכל שלך ואם צריך גם פלטה ושעון שבת משלך, וזהו.

או שהוא תומך בה

או שהוא לא תומך בה

המציאות לא משתנה אם בעלה מבין אותה ותומך או שלא מבין ותומך- כי עדין יש אותו הקושי עם החמות

 

למה בכל דבר שמספרים, וזה קורה לי אישית שואלים מה אומר בעלי.

כאילו מה אני לא בפני עצמי? בשביל מה מעניין חברה מה הדעה של בעלי? אני צל שלו? אני לא עומדת בפני עצמי?

אבל התגובה של הבעל יכולה להחמיר או להקל מאוד על המצב

 

אם הבעל גדל ככה שאין מה לאכול בבית הוא עלול להסכים עם השיטה של האמא ואז להקשות עוד יותר על החיים של אשתו

 

ומצד שני אם גם הבעל סובל מהמצב הנוכחי אז זה יכול להיות חצי פתרון כי יכול להיות שיתוף פעולה מצידו, למשל לדבר איתה על זה בתור הבן שלה, להגיע להחלטה משותפת שמהיום אנחנו מודיעים לחמות שאנחנו מאוד רוצים לבוא לשבתות ומצד שני אנחנו מאוד רוצים להקל עליה את החיים ואנחנו נביא אוכל לשבת

או אולי החלטה משותפת של להגיע פחות לשבתות ולהביא אוכל לבין הארוחות.

 

הסיבה שתמיד שואלים מה דעת הבעל (וזה נכון גם הפוך שואלים את הבעל מה אשתך אומרת על זה?)

כי "צרת רבים חצי נחמה..."

 

בשורות טובות...

ואם אמו לא מסוגלת לספק את רעבונך הוא זה שצריך להביא אוכל מהבית  ולדאוג שאת לא תהיי רעבה.

הוא מחוייב לפי ההלכה לזון אותך, אמו לא מחויבת בכך.

הוא גם חלק מזה. וכן- הוא חלק משמעותי ממך, לא משנה באיזו החלטה את עוסקת- הוא קשור שייך ומושפע

באופן ישיר ולכן חשוב לדעת גם מה דעתו של הבעל. כמו שגבר ששואל רוצים לדעת מה דעת אישתו, כי היא חלק

ממנו ומושפעת ישירות מההחלטות.

ובמיוחד במקרה שההתמודדות היא מול אמא שלו- בטוח יש משמעות לדעה שלו, הוא הציר המרכזי בעניין הזה,

הוא יודע איך ומה אפשר לצפות מההורים שלו.

אם ככה זה תמיד אצלם, ומאז ומעולם הם חיים ככה- זו זכותם המלאה.

אפילו אם הם החליטו לחיות ככה לפני יומיים- זו זכותם המלאה לחיות כפי שנוח להם.

מה בעלך אומר בעניין הזה? הוא רגיל שזה מה שאוכלים בשבת? ושזה המצב בבית?

אל תספרי את הכסף שלה, את לא יכולה לדעת כמה באמת יש, בתים יכולים להיות שכורים

או ממושכנים ומכונית זה לא סמל סטטוס גדול לכסף. דווקא בגלל שאתם בדירה לא איתם את יכולה

להביא מה שבא לך לדירה בלי שהיא תוכל לדעת- אוכל, פלטה מיחם וכו' ככה את לא צריכה לתת לה

דין וחשבון מה את אוכלת.

חשוב שתדברי עם בעלך בעניין הזה ותסבירי לו איך את מרגישה- אולי אצלם מקובל או נתפס אחרת המצב,

אולי אצלם זה מעליב שהיא תשים לכם אוכל במקרר כי היא כאילו אומרת שאתם צריכים עזרה כלכלית?

בד"כ כשמדברים אפשר לראות שהבנו את המציאות לא נכון.

חוצמיזה- שזו לא בעיה שלך, זו התמודדות שלכם כזוג, וכדי לעבור אותה אתם צריכים לדבר, פתרונות יש בשפע,

לדבר איתה, שבעלך ידבר איתה, להביא אוכל, לרמוז, לדבר עם הבעל, לא להסכים להגיע(פתרון קיצוני, אבל פתרון).

 

אמא חכמה יש לך שאומרת לך לא לפגוע בה- זה יצור נזק גם לך, וגם לזוגיות שלך עם בעלך.

פתרונות הם לא העניין פה- את הכל אתם יכולים לפתור, כזוג.

הייתי משער שהיא לא מרגישה שחסר אוכל, מבחינתה, זה נורמלי.

[הרבה יותר חסכני לא להזמין בכלל].

 

אבל כך או אחרת, זה שהיא מארחת בדירה ריקה מאוד עוזר. את יכולה להביא כמה אוכל שאת רוצה מהבית שלך ולאכול בדירה, בלי ליצור אי נעימות.

 

שאת מביאה חלק מהאוכל.

זה מאוד מקובל

ואפילו תוספת לאוכל.. פיצוחים.
ותגידי לה שרצית להקל עליה ולשמח אותה לכבוד שבת וזה גם אות תודה לאירוח...
אני תמיד מביאה איתי משהו בשביל הכבוד.. ובשביך התודה. ויש מלא אוכח

להבהיר שיש לכם צורך בת"ש XYZ

לא איום, אלא עובדה.

 

אחרי שעוברים את המחסום הזה, לראות איך בפועל יהיה אוכל-

או שאתם תקנו, או שהם.

 

אבל שיהיה ברור שזה דעתכם, ו"עליכם" שייעשה.

 

כמובן-

לדבר יפה ובכבוד וכו'. אך בהודעה- תמציתי, ללא הסברים ותירוצים וסברות.

אני רוצה להגיד שאני מזדהה דווקא עם החמות. לא יודעת מה הסיבות אצלה אבל אני אישית לא בעלבוסטה, בשלנית ממש לא מעולה, יש לי הרים של תוכניות לגבי האוכל לשבת ורק חלק מהם מתממש והרבה שבתות אנחנו מוצאים את עצמנו עם אוכל בסיסי בלבד, בלי נשנושים.
אולי היא משקיעה יותר בניקיון ולא נותר לה זמן להשקיע באוכל?
בקיצור, לא כל אחת טובה בדברים האלו. זה לאו דווקא מחוסר אכפתיות. נראה לי תביאי אוכל מהבית בצירוף תירוץ שיספק אותה.

או אפילו חלק מהאוכל.
זה מקובל אצל רוב המשפחות
"אנחנו מתארחים אז לפחות שלא תצטרכי לטרוח יותר מדי"

מבחינת כמות ומבחר.
אז איפה הבעיה? שיש לה כסף והיא לא מוכנה להשתמש בו? זו החלטה שלה. לא שלך.

כל השבוע לחם ומרגרינה 30 ש"ח

לשבת מרק עם העוף בפנים ושניצלים וחמין לבוקר

ו 2-3 סלטים 70 ש"ח.

כמה חודשים כי זה מה שהיה!

והיינו שמחים בחלקינו!

ולהציע להכין כמה סלטים..

להגיד שעכשיו קראתם על תזונה נכונה בהריון וחשוב לכם להקפיד על זה..

אבל כתגובה להודעה שלך.
האמת,נשמע שיש אוכל. זה שהיא קונה את הסלטים לא בהכרח מהווה בעיה.
יש לחם סלטים. חלבון וירק? מעולה!
את אומרת שאת ישנה בדירה אחרת ולא אצלה?!
תגידי תודה! את יכולה לאכול בדירה כאוות נפשך אוכל שתביאי מהבית. פירות ירקות וכו'.
אם עדיין אין לכם ילדים שיודעים לדבר הם גם לא יספרו לסבתא שאכלתם בדירה.

זה לא עניינכם אם חמותך רוצה להוציא כסף כל אוכל או לא. היא תעשה את הבחירות שלה ואתם את הבחירות שלכם. ואת אומרת שהיא מזמינה אתכם הרבה?
אתם לא חייבים תמיד לבוא..

שאת יודעת שהם במצב כלכלי טוב ואתם במצב כלכלי לא טוב

לכן הכעס יותר גדול בעניין האוכל

זה לא רק נטו האוכל זה גם כספי

אז תנסו לבקש כסף לתמיכה

בס"ד

 

 

אם במקרר יש אוכל משבת שעברה כנראה שאנשי הבית לא מתים על הבישולים שלה,

והיא נאלצת לזרוק כל פעם מחדש,

אז היא למדה להכין פחות כדי לזרוק פחות.

לא כולם מודעים לכך שיש אנשים עם צורך בנישנושים וכ'.

סתם ככה תמיד שאני מתארחת אני מביאה אוכל.

לא בגלל שאולי יהיה מחסור,

אלא כי זה כייף לפנק את המארחים בעוד כמה מנות או סלטים וקינוחים...

אני חושבת שלהעשיר את שולחן השבת של המארחים זה מאד מקרב,

נעים וכייפי. וכמובן גם לך יהיה מה לאכול

אצל חמותי יש מ-ל-א אוכל ועוגות אבל אין ממתקים (ואנחנו אוהבים ממתקים לשבת) אז אני תמיד קונה לנו ושומרת לנו בתיקים ואז אוכלים בגינה/במנוחת צהרים וכו'..

אם את מרגישה רעבה שם, זו הבעיה הכי פשוטה. פשוט תביאי אוכל מהבית.

את יכולה להכין עוד מנה, עוד תוספת, לקנות עוד חלות, להכין עוגה/פשטידה

 

לא נראה לי שהיא מתקמצנת. נשמע שזה מה שהיא רגילה אליו.

אני בת עדות המזרח שנשואה למעלה מ20 שנה לאשכנזי. גם חמותי לוקה באותה בעיה. האוכל בשבתות ובחגים ממש במשורה אצלם על השולחן. תארי לך שהגעתי מבית שהשולחן גלש מאוכל למרות שהורי ממש לא בעלי אמצעים יותר מהממוצע ובכל זאת תמיד השולחן שלהם שופע כל טוב ב"ה. היה לי קשה מאוד בהתחלה ועל בסיס קבוע אני לוקחת איתי אוכל, גם עבורי וגם עבור בעלי וילדי, כשאני הולכת להתארח שם. מספר פעמים רמזתי לה. כשהזמינה אותי או אותנו אמרתי לה: את רוצה שנביא איתנו משהו? לפעמים קלטה את הרמז וברב הפעמים לא. בכל מקרה, היות ואצלה אין מצב שאנחנו לוקחים חופשי מהארונות ומהמקררים, תמיד אנחנו באים עם השלמות לאוכל וצ'ופרים. אנחנו לא שמים את זה על השולחן בזמן הארוחה. לאחר הארוחה, כשאנחנו פורשים לדירה או לחדר שהקצו לנו, אנחנו עושים את ההשלמות. חמי וחמותי לפעמים גם מגישים אוכל ומספרים שזה שאריות שהקפיאו מאיזו ארוחה מלפני שבועיים שלוש וזה די מגעיל אותי, אז ההשלמות מבחינתי כשאני הולכת אליהם בשבתות הם "מאסט". אני לכתחילה מגיעה לשם ללא ציפיות ואז אני גם לא מתאכזבת. אצל ההורים שלי המנטליות היא, שהכבוד של הבנאדם או של המארח, הוא בכמות וברמת המזון שהוא שם לאורחים שלו על השולחן ואילו אצלם, כשהשולחן מלא כל טוב הם שואלים: "למה היה צריך את כל הביזבוז הזה? מי יאכל את כל זה?"

בקיצור, זה לא זילזול בכבודך או בבריאות שלך. זה הבדלי מנטליות.

זה ממש לא קשור!! זה אולי עניין של הרגל ואופי משפחתי..בגלל זה לא הצלחתי להביא את עצמי לקרוא את כל התגובה שלך..
ממש חורה לי הגזענות-העדתיות הזאת!! אולי חלאס?!
אנחנו שנינו מה שקראת 'אשכנזים' וזה ממש לא ככה! וגם לא מכירה חברות שאצלם זה המצב!
דווקא התארחנו פעם בסניף אצל משפחה מה שאת קוראת 'ספרדיה' ולא היה מה לאכול. מנה אחת הערב מנה אחת בבןקר וזהו. גוועתי כל השבת!

ולפותחת- את יכולה להבין ולמחול. אולי זה מה שהיא רגילה. תבואו פחות לא כל פעם שמזמינים חייב להגיע.. פעם בשלושה שבועות לא תזיק לא לך ובע"ה גם לא לעובר...זה לא שאין כלום כלום...
ואם אתם בדירה (וגם אם לא) פירות ויורקות שאת אוהבת תביאי שטופים ומנוגבים טוב בתוך התיק היא לא צריכה לדעת. להביא משו ולהגיד שזה חלק מהחשקים של ההריון..וגם בע"ה אחרי הלידה אז בגלל ההנקה..וכשהילד יתחיל לאכול להביא ולהגיד שזה מה שהוא אוהב/רגיל טוב לו ..
הקשר בין חמות לכלה תלוי גם באיך שאנו מקבלות את השונות של החמות שלנו וכמה שיותר להבליג...

זה דווקא כן קשור למנטליות שיש בעיקר אצל אשכנזים. נכון- יש גם ספרדים כאלו מן הסתם ורוב האשכנזים

לא כאלו בכלל. אבל אם אני אשווה שולחן שבת ממוצע אצל משפחה ספרדית לשולחן שבת רגיל אצל משפחה

אשכנזית- יהיה הבדל בכמות האוכל. אז מה אם היא אמרה סטיגמה- זה לא גזענות, יש הבדלי מנטליות וזה לא

פשע להגיד את זה.

 

ולפותחת-

אלו החיים, זו חמותך. מכל מה שאמרת מובן מאוד שהיא לא מנסה לפגוע בכם ולא חוסכת עליכם- ככה היא חיה.

ככל שתוכלי לקבל אותה יותר- ככה יטב לך ולבעלך. אבל זה לא אומר שאת צריכה לגווע, כפי שכבר כתבו וכתבתי,

יש לך מלא זמן ומקום להיות בדירה שהיא לא איתם, ולאכול כפי רצונך ותאוותך, מה שמתאים לך. אולי אפילו להגיד

שאתם רוצים סעודה אחת לבד לעצמכם(אולי סעודה שלישית) ובה תוכלי להביא כמה אוכל ואיזה אוכל שתרצי, רק צריך לראות שזה לא פוגע בהם, כי בכל זאת הם רואים אתכם פעם בהרבה זמן.

חמותי אשכנזייה וכך גם אימי. 

אוכל יש בשפע. דווקא דור שני ושלישי לשואה לא מסוגלים לחשוב על חוסר בבית ותמיד קונים שיהיה אקסטרה.

 

חמי וחמותי אשכנזים,

וכמויות האוכלת שחמותי מכינה לליל שבת (הם חילונים אז אוכלים רק סעודת "ליל שישי")-

אני שבעה רק מלהסתכל, כל השולחן מפוצץ אוכל, ואח"כ יש שיירה של מנות אחרונות...

גם המקרר והארונות מלאים והם זורחים מאושר על כל דבר שאני "מחסלת" להם...

(הם קונים כשאנחנו באים כל מיני דברים שהם יודעים שאנחנו אוהבים ואם אנחנו מחסלים את זה זה עושה להם את השבת... )

בקיצור זו באמת הכללה לא קשורה,

אולי רק בקשר לסלטים אפשר לומר את זה - שלספרדים יש ח"י סלטים ולאשכנזים סלט חי...

זה נכון...

אמרתי למשפחתי שצריך לגמור...

ועדיין נשאר מלא אוכל...

 

 

ברור שיש יוצאים מן הכלל כמו בכל דבר.

אבל מה הקשר גזענות. די עם המילה המתבכיינת הזאתי

משום מה משהו מסריח לי כאן.. הבעיות הולכות ומסתבכות.. נשמע לי טרול

אותם הבעיות..

לדעתי זה פצל"ש של הניק הנ"ל

ממש נראה ככה

אם מסתדרים עם החמות אז מילא. אבל אם לא, פעם ב 3 שבועות זה ממש עינוי.

את היית רוצה לבקר כ"כ הרבה אצל מישהי שאת לא אוהבת ולא נוח לך אצלה?

 

 

 

מתחתנים מתוך ידיעה שלעיתים נצטרך לעשות גם דברים שהם לא פסגת שאיפותינו

אין מצב.

ואני אומרת את זה מנסיון רע ומר.

פעם חשבתי בדיוק כמוך והלכתי לחמותי בכל פעם שהזמינה. מעולם לא אהבתי להיות שם אבל כמו שאת אומרת הולכים "בשביל בעלי". והיום אני מסוכסכת איתה ובקושי מחליפה איתה מילים.

למה ללכת למישהי שאת כ"כ לא אוהבת בתדירות כ"כ גבוהה?

את באמת חושבת שיכול לצמוח מזה טוב? אחרי מה שאני עברתי, בעיני ביקורים מרובים אצל חמות לא אהובה = מתכון לפיצוץ.

אפשר לבקר, אבל לא חייבים כ"כ הרבה.

אם זה חשוב לבעל, שיבקר אותם באמצע השבוע באופן עצמאי. כך גם אני עשיתי עם הורי כשבעלי אמר שקשה לו להגיע לביקורים אצל הורי בתדירות גבוהה.

והייתי ערה וכו'. יגיד לי שזה הרבה מידי לבא לראות אותי פעם בשלושה שבועות... אני ייפגע עד עמקי נשמתי!!
מה אמאנזה רק כדי להשתמש בה כשצריך?! מבחינתי כיבוד הורים זה לבא לבקר ולכבד.
לא אמרתי שצריך לעשות את זה כל פעם שהיא מזמינה. אבל פעם בשלושה שבועות זהממש לא הרבה.
ואני אומרת את זה ככה שלא מסתדרת עם חמותה. אז מה?! אני נשואה לבן שלה ואיאמשל הנכדים שלה. מבחינתי, למעט מצבי קיצון, כיבוד הורים זה ה- מצווה

אני התחתנתי והקמתי עם הבן שלה בית ועכשיו אנחנו יחידה אחת (!)

למה שבשביל מצוות כיבוד הורים אלך לחמותי כ"כ הרבה (ו 3 שבועות זה לא נראה לי סתם הרבה זה נראה לי מוגזם ממש, זה לא להיות בקשר איתם זה להיות תלותי בהם) ואסכן את שלום הבית שלי ואת הזוגיות שלי.

אם לא הייתי מספיק ברורה אז אבהיר: אם הייתי כזאת "צדיקה" והולכת אחרי הנחיה כמו שלך, היום בעלי ואני לא היינו נשואים.

 

לסבול כל שלושה שבועות ביקור (בשבת!!!) בתוך בית שאני לא סובלת וחשה שם באי נעימות מתמדת, תוך כדי שאני חוטפת הערות והשפלות מחמותי כל השבת (כשהיא בכלל לא מבינה שההתנהגות שלה פוגעת בי, ולכן כשבעלי מבקש ממנה (בפעם האלף) שתחדול מלהתנהג ככה היא בכלל לא מבינה על מה הוא מדבר ומה הבעיה בהתנהגות שלה?)

ותוך כדי שבעלי כל השבת מתעלם ממני כי סוף סוף הוא מבקר אצל אהובי ליבו משכבר הימים- "אמא שלו ואבא שלו"

 

ושלא נדבר על כמה שבתות זוגיות זה גוזל מבני הזוג ומהתא המשפחתי שלהם

 

תאמיני לי שלא צריך כמה שנים, אם הייתי צריכה לעבור כזו חוויה למשך כמה חודשים, אין לי ספק שלא הייתי מחזיקה מעמד, אורזת את המזוודות וחוזרת לאמא ואבא.

 

לא מן הנמנע שהפותחת של השרשור עוברת אצל חמותה חוויות דומות, ואני בהחלט מזדהה עם התסכול העולה משורותיה.

 

כשאני הגעתי למצב דומה לשלה פשוט חתכתי עם השבתות שם. אם אחרי כמה שנות נישואין, ההורים שלו לא לומדים לכבד את רגשות הכלה שלהם וממשיכים בזלזול המתמיד ולא מתייחסים לכל ההערות והבקשות לשיפור המצב, הם יכולים להיות בקשר עם הבן היקר "שהם גידלו" ועם הנכדים המקסימים שלהם. אותי תשאירו מחוץ לתמונה! תודה!

 

ולדעתי הם כרגע אוכלים את הדיסה שהם בישלו. זה מאוד נוח להיות בת יענה ולטמון את הראש בחול. לראות במשך כמה שנים שהכלה מגיעה אליכם ונפגעת מהתנהגויות מאוד ספציפיות שלכם ואתם מתעלמים ולא משתדלים לשפר את המצב בתקווה ש"הכלה תתרגל ותמשיך לבקר"

אל תתפלאו אם אחרי כמה שנים תמצאו את עצמכם עם בן אחד שלא מגיע לשבתות.

 

ודרך אגב זה ממש לא "מצב קיצון" אני מכירה עוד הרבה נשים שחוות חוויות דומות מאוד לשלי עם החמות שלהם, ועוד הרבה זוגות שמפחיתים ביקורים אצל החמות בדיוק בגלל זה.

אישה שהיא חמות לא צריכה לנצל את מצוות כיבוד הורים לטובתה ולהשתמש בה כדי לפגוע בכלות שלה בלי להתנצל "כי הן גם ככה חייבות בכבודי וחייבות לבקר אותי"

 

נכון, אפשר "ללכת עם הראש בקיר" ולבקר את חמותי בלי סוף, למרות שאני שונאת להיות שם. ומה יעזור שהשקעתי ככה בכיבוד הוריו של בעלי אם זה גרם למתחים ולמלחמות בינינו? לדעתי זו לא צדיקות. זו טיפשות.

 

א. אני חושבת שבדרך הטבע כששנות הנשואים והילדים עולים כבר מבקרים פחות.

אני לא חושבת שהביקור אצל החמות הוא בגלל שמשתמשים בה. היא הביאה לי את הבן שלה! ואני מחויבת להעריך וזה אחד מהדרכים..

 

ב. אין מתפקידי לשנות את חמותי. וכן מתפקידי להבין שבעלי מתגעגע להורים שלו. (ואני לא מדברת למצב קיצון של שבת שלימה התעלמות כי הוא אצל אמא)

 

ג. עניתי לך מתוך נסיון חיי ותחושותי כאמא לבנים. לא הייתי רוצה שתבוא אישה בעוד עשרים שנה ותיקח לי אותו ותכריח אותו להתנתק ממני כי היא בנתה איתו יחידה אחת ועכשיו אני לא קיימת יותר.

 

ד. משופם מה נשמע שלבקר אצל ההורים שלך לא מופרך לך. אני צודקת? אם כן.. אז זה ההוכחה שהאמירה שלי נכונה. קל לנו לראותולהבין את המקום שלנו וקשה לנו יותר להכנס לנעליים של אחרים.

 

ולבקר אצל ההורים שלי זה עולם אחר.

אם אמא שלי תעשה או תגיד לו משהו לא במקום לבעלי, אני מיד (!) אעיר לה על זה בפניו.

אין מצב כזה אצל ההורים שלי שבגלל שהם הורים אז הם יעליבו ויפגעו ויעשו מה שהם רוצים.

ורק בגלל זה מרגישים בנוח לבקר אצלם.

לא יכול להיות שאמא שלי תתן הערה מעליבה לגיסתי וכולם יאלמו דום וגיסתי תצטרך לסחוב את העלבון בתוך הבטן עד לסוף ימיה. אין חיה כזו.

 

חוץ מזה שכאשר הולכים לאמא שלי, אני תמיד משתדלת לוודא שנוח לבעלי, שיש לו מיטה נוחה, אוכל שהוא אוהב, שהוא יכול ללכת ללמוד כשהוא רוצה וללכת לנוח כשהוא רוצה ולבקר איזה חבר שהוא רוצה. אני לא מציבה אותו במצבים לא נעימים כמו לשלוח אותו לאמא שלי לבקש ממנה מצעים או מגבת או תוספת לצלחת. פשוט כי אני מבינה שהוא לא הבן שלה, הוא לא גדל שם, ומטבע הדברים שהוא ירגיש שם פחות בנוח. הוא ממש לא נמצא שם שבת שלימה כשבת הזוג שלו שכחה מקיומו. 

 

 

 

 

ואני זו שמוזנחת כל השבת בצד

נשמע שהקום הזוגי שלך והתפקוד של בעלך אצלה לקה בחסר. זה לא הופך ביקור פעם בשלושה שבועות להיות הרבה.

אלא זה גורם לצורך נואש בשיחה זוגית מפרה שתיצור מצב שיוכל להיות לך נוח..

 

ואם נעשתה שיחה כזאת שלא שינתה את המצב אצל בעלך ואצל אמא שלו אז זה חלק ממצבי הקיצון שהתכוונתי אליהם.

שוב.. זה לדעתי ובמקר שלי. אני לא עונה לך על המקרה הספציפי שלך אלא על האמירה שביקור פעם בשלושה שבועות אצל אמא זה הרבה.

 

אני בטוחה שגם חמותך כשהיתה כלה הבטיחה לעצמה הרבה דברים. ואני בטוחה שלא כל מה שאת הבטחת לעצמך ככלה אכן תיישמי או אכן יהיה ההתנהגות הנכונה מול כלתך. 

ומי בדיוק הנהיג בבית של חמותי את הנוהל ש"אני עושה מה שבא לי ואף אחד לא אומר לי כלום". היא בעצמה! את חושבת שרק בעלי ככה? כל האחים שלו ככה. זה החוק שם. להורים מותר לעשות ולומר מה שהם רוצים, ואף אחד אף אחד לא יאמר מילה.

 

אם היא שמה אותי לישון בחדר לא חדר, איך הוא בדיוק ידאג לי לחדר אחר? זה נוגד את הכללים של הבית שלהם. איך הוא יבקש להכין אוכל אחר? זה נוגד את הכללים של הבית שלהם.

כמובן שכיום, כשאנחנו כן מגיעים לשם (פעם באלף שנה) אז בעלי שובר את כל המוסכמות ומבקש "בקשות בשביל אשתו". אבל אל תחשבי שזה נתפס בעיניהם כבסדר. אני נחשבת ל"כלה החצופה". זו שמעיזה שתהיה לה דעה משל עצמה ורצונות משל עצמה ולא מקבלת את המציאות כפי שהיא בבית שלהם.

 

ואני כן מאמינה שאם יש כלה צעירה שלא מבשלת ב 40% משבתות השנה, ולא עושה קניות לשבת ב 40% משבתות השנה ולא נמצאת עם בעלה בליל שבת לבד ב 40% משבתות השנה, אז זו אשה תלותית. תלותית בחמותה/תלותית באמא שלה, תלותית!

 

התחתנתם? יופי! הגיע הזמן להיות עצמאיים. לפרנס את עצמכם ולבשל לעצמכם.

 

ולחמות היקרה: הבן שלך כבר עבר את גיל 25? יופי! הגיע הזמן לנתק אותו מהסינר של אמא ולתת לו להיות עצמאי ועומד על הרגליים בזכות עצמו. 

 

 

עם מה שכתבת פה בשרשור.

כתבת מאוד יפה ונכון.

נשואים פלוס- יש דבר כזה חמות בעייתית, שגורמת לנזקים,ויש בתים שביקור פעם בכמה חודשים זה המון.
זה משתנה מבית לבית,
ומזמן לזמן.

לפני פסח היה פה שירשור שמישהו העלה קישור לשיעור

שלו על הקשר בין ההורים וילדים הנשואים. חפשו מומלץ!

או שהוא יעלה אותו שוב.

זה פעם ב3 שבועות לכל צד. זה אומר שפעם ב3 שבועות נמצאים בבית. ובדכ זוגות שעובדים/לומדים/גם וגם נפגשים בעיקר בשבתות

זה בהחלט קשור לדור שני או שלישי של ניצולי שואה.

מה לעשות.

 

ברור שאנחנו כבר שניים-שלושה דורות מזמן קיבוץ הגלויות של כולנו, וכולם השתנו, ואנשים הרבה יותר "ים תיכוניים" מאשר ה"ספרדים" או ה"אשכנזים" שהגיעו לפני 70 שנה.

 

 

 

גילוי נאות - הכותבת אשכנזיה.

גם אני אשכנזיה, ולא מתביישת להודות שבוודאי שיש קשר למנטליות ולתרבות. זה לא אומר שאין "אשכנזים" שמארחים עם שפע טוב של אוכל כיד המלך, וזה לא אומר שאין "ספרדים" שלא עושים כך. אבל מה ככ קשה לך להכיר בזה שבהחלט יש הבדלים ניכרים ומשמעותיים באירוח של שני העדות? לא אמרו מי טוב יותר, אבל ההבדל קיים.

חמי וחמותי הכי אשכנזים שיכולים להיות,

וכשאני באה אליהם לשבת אני שבעה רק מלהסתכל על השולחן,

ואחרי כל זה יש עוד שיירה של מנות אחרונות...

המקרר מפוצץ דברים ותמיד אני יכולה לקחת,

והם זורחים מאושר על כל דבר שאני מחסלת להם... 

במיוחד כשהן נכונות ללפני 3 דורות ויותר,

וכיום נותרו נחלתן של מעט מאוד משפחות

 

יש לי חמות תימנייה שלא מפסיקה להכין מלא אוכל לשבת, והיא יודעת כשאני באה ואני לא מתה על מה שהם אוהבים אז היא מכינה לי מנה משלי, רק לי, בשפע ובשמחה.. מה תגיד על זה? בלי שביקשתי ובלי כלום...חלאס, קמצנות זה באופי- מכירה מרוקאית שלא מכינה יותר מסיר-שניים לשבת...מה תגיד על זה? סתם לשון הרע

כדי שתוכלי טוב במהלך השבוע..
ולא רק סלט..

זה פשוט לא נכון. נקודה.

מכירה כל כך הרבה משפחות (בעיקר אשכנזים) שיש אצלם שפע.

שרגילים לארח וחייבים להגיש המון מנות, שחס וחלילה לא יהיה מישהו שלא ימצא משהו שהוא אוהב, ושלא יהיה משהו שנגמר.

 

ויש משהו בדבריך שהוא דווקא שלילי:

שמעתי על זוגות צעירים ספרדים שאין להם כסף אבל חייבים הרבה סוגי בשר, חייבים טרי, חייבים ככה וחייבים ככה, ונשארים עניים. אז אם יש משפחות שאוכלות רק עוף כי אין להם מספיק כסף לבשר בקר, כל הכבוד להם.

אני לא באה ממשפחה כזאת אבל מעריכה מי שעושה חשבון.

ודרך אגב המגבלה הכספית לא אמורה להיות מורגשת בשבפע, רק בכל מיני סוגים שלא קונים אותם. אפשר להכין המון דברים טובים מהמצרכים הזולים יותר.

 

אמא שלי היתה מספרת שהיתה לה חברה עניה מאד, עולה חדשה מרומניה, גרו במעברות יחד עם הרבה עולים מעדות המזרח. העולה מרומניה היתה אוכלת סנדוויץ' דק ולא יודעת מה עוד, וחסכה כדי ללמוד באוניברסיטה. העולים האחרים אכלו טוב וקנו בגדים חדשים. היום היא מבוססת ביותר והם נשארו עניים.

 

זה לא קשור בכלל לשפע בסעודות שבת, אבל התחלת עם סטיגמות אז הוצאת לי את הסטיגמות מהפה גם כן.

זהו, סוף פריקה.

אבל זה לא נכון, כן צריך להיות מודעים לכך שאם בוחרים ללמוד תורה אז המחיר יהיה עוני.

לדעתי כל בית והשולחן שבת שלו בלי קשר לעדה.

זה שהמשפחה של בעלך מצומצמים וגם אשכנזים לא אומר שכולם ככה. המשםחה שלי ושל בעלי אשכנזים טהורים והאוכל תמיד בשפע. זה משהו יחודי למשפיה של בעלך. לא למנטליות האשכנזית

חברות יקרות, אני נשואה מעל 30 שנה ואכן יש הבדל. אצל אמי יש מעט מאוד אוכל בשבת, וזה לא בגלל קמצנות, אלא מפני שהוריי אוכלים מעט. גם בעלי וגם גיסתי שם לא אשכנזים היו יוצאים רעבים בשבתות, עד שאמי למדה להכין יותר אוכל כשהם באים. אני מכינה הרבה מאוד אוכל, וגם מקפיאה, ויודעת שיש אנשים שנרתעים מאוכל מוקפא. 

לעצם העניין - הציעו לך כאן הצעות שחלקן יפות וטובות ואת חלקן אי אפשר ליישם עם כל חותנת ועם כל בעל. באמת, הכי חשוב לא לקטר ולא לקחת את זה כמלחמה. את יכולה להביא לך אוכל נוסף, כפי שהציעו, ולאכול אותו בחדר שלכם, או בזמן שהולכים לתפילה - את יכולה להתעכב קצת ולאכול.  אם בעלך מבין את המצב שלך ומסכים איתך, יותר טוב שהוא ידבר עם אמו בעדינות. נזכור שבשבוע יש שישה ימים נוספים ואם את אוכלת כמו שצריך בששת ימי המעשה, לא נורא אם בשבת תאכלי פחות ממה שאת רגילה - כמו שכתבה כאן מישהי, בסך הכל יש אוכל אבל לא מה שאת מצפה. אני יודעת שזה מעצבן, אבל היחסים עם החמות, שתהיה הסבתא של הילדים שלך באמת חשובים מאוד מאוד. אפילו אם היא אישה קמצנית - היא תהיה סבתא קמצנית וזה בסדר. זאת היא ולא את. מאחלת לך הריון בריא ותקין וידיים מלאות אהבה.

של החתונה חיינו בלי מקרר. והיא ידעה שאין לנו מקרר

את מצפה ממנה להשלים את החוסר שיש לך במשך כל השבוע והיא בוחרת שלא.

 

עצה שלי.

אל תכנסי לחשבון הבנק שלה! גם אם יש לה מאה בתים והיא בוחרת לשמור את הכסף שלה לעצמה זה זכותה!!

תלמדי להעריך את המעט..תשבו ותחשבו איך אפשר להגדיל הכנסות או להקטין הוצאות כדי שתאפשרו לעצמכם לקנות אוכל מזין יותר.

ותמשיכו להגיע אליה כי היא לא חייבת לפנק אותך כמו שאת חושבת.

ב - באופן ככלי, לא נכון בעיני להאשים אחרים במצבים כאלה, ועדיף לא לשגות בחלןמןת על כאלה שכן היו יכולים לסייע לך

שאשאר עוד שנה רחוקה ממנה. יש תכנון כבר לגדל את הילד שם

שאת יותר מידי מעבירה אחריות לאחרים ומצפה שהם ידאגו לך במקום לדאוג לעצמך...

תקחי את החיים שלך בידיים שלך!!!

נכון, מאוד כיף שההורים דואגים, אבל לא תמיד זה קיים,

את יכולה כל החיים להיות האומללה שנדפקה עם חמות דפוקה, בעל דפוק, חוסר אמצעים ולא יודעת מה עוד, ולבכות כל היום. מה יצא לך מזה? חיים של אומללות עד זיקנה.

ואת יכולה לקחת את האחריות על החיים שלך, לגדל אותך ואת בעלך (כן! זה ידוע שכח ההשפעה של האישה על הבעל הוא עצום והיא יכולה להפוך אותו מרשע לצדיק ולהיפך), למצוא דרכים להתפרנס בכבוד,

ולעניין זה שלא היה לכם מקרר 4 חודשים - זה גם כן מראה שאולי חיכית שיצנח עליכם מקרר משמים...

כי אם היית מתאמצת ומבברת היית בטוח שומעת על אתר "אגורה" שיש שם דברים למסירה חינם, בינהם אינסוף מקררים...

ואם תקחי אחריות על החיים שלך - היחידים שירוויחו מזה הם את, בעלך וילדייך...

כנ"ל אם לא תקחי אחריות - את וילדייך יהיו האומללים שיסבלו מזה (ולא חמותך במקרה שרצית "להחזיר" לה על חוסר האכפתיות...)

אז באמת בהצלחה.

 

גיסתי ממאה את השרשור הזה וישר נזכרה בי,
האמת שזה אחד לאחד חמותי הייתי גוועת שם ברעב האוכל היה ישן ומוקפא מקייטרינג שהזמינו פעם,ואצלנו גם תחלות הם היו מעלימים...ככה שבכלל למות.
הם היו אומרים לנו לכוון מזגן אבל היו מנתקים תשעון שבת הכללי ובכך מונעים שיהיה מזגן.בקיצור חגיגה נחמדת ...
אז בהתחלה הייתי חמודה וצעירה,הגעתי אחת לחודשיים (למרות שכל שבת היא היתה מזמינה) ובאחת השבתות הגיעו חברים של ההורים של בעלי ונדהמתי לגלות שאמא של בעלי יודעת פתאום לבשל מלא מלא אוכל וטעים..
אבל השיא נשבר לאחר הלידה של בני שהיתה בניתוח והרגשתי מאד רע תקופה ארוכה,הגעתי אליהם כשהוא היה בן חודשיים.הם כיבו לנו את המזגן וכמובן לא נתנו לנו לאכול.חזרתי הביתה חולה ממש וחלשה,הבן שלי לא הצליח לינוק מרוב החום וצרח מלא עד שחזרנו במוצש..
ואז סיימתי את מסכת העינויים הנחמדה הזו,שבאה על חשבון כולנו.ועכשיו למשל לא הייתי אצלם כבר 10 חודשים,היום יש לנו 2 ילדים ובעלי מבין שזה לא אפשרי להתארח אצל אנשים שמתנהגים כך.
תראי זה רוע מבחינתי,כי בעלי אמר להם שאין אוכל ואנחנו רעבים וכו' והם עדיין המשיכו לקנות בקייטרינג אוכל של 2 מנות או להכין כמות מזערית,בעלי גם אמר על המזגן והם עדיין המשיכו לנתק לנו אותו בדיוק באחד בצהריים...
ניסיתי תרעיון עם האוכל ומה שקרה אצלי זה כך:
1.הוציאה ממש מעט בכל ארוחה
2.שאלה מתי נסיים לאכול כי בא לה להקיא מהריח!!
ומפשטידה אחרת היא טעמה ושאלה מה שמתי בה כי זה ממש דוחה...חחחח
ורק באותו הקשר אני מבשלת מעולה ולא רק לטעמי .
אז בעיני החמות של היום הם צעירות יחסית וגדלו בארץ והם הם בוחרות לא להתאמץ למען הבן שלהם ולארח אותו בכבוד זו כבר בעיה קשה שלא קשורה למנטליות .
אמא של חמותי(סבתא של בעלי) מארחת ואף אחד לא נשאר רעב מה שעוד יותר מחזק לי שהכל תלוי ברצון..
בהצלחה

אבל לגבייך,

קיים קקטוס בשם: "כסא החותנת"

קני לה אותו, ואולי היא תבין את הרמז..

 

בס"ד

 

יש לי רק בנים,

ולמקרה שאחת הכלות תביא לי, שאדע להבין את הרמז

א. ראית שהיא כן מארחת אחרים אחרת

ב. דיברתם איתם והם המשיכו להתנהג בצורה כזו בלי להתחשב בכם.

 

לפני שמפילים את הצרות שלנו על אחרים מומלץ להתחשב בכך שזה לא חייב להיות זהה למה שאנחנו חווינו.

 

אבל כל מה שראיתי זה בפרספקטיבה של מעל חמש שנים...
אני מרגישה שאם הייתי מסתפקת ב"לראות חלק" היה לנו הרבה יותר טוב היום.
ולי ולבעלי היה הרבה יותר טוב אז...
אבל מסכימה שאת התמונה כולה קשה בדיוק להרכיב עד שלא רואים הכל,ועד היום לפעמים כואב לי עליהם שאני לא באה על אף זאת שאני יודעת שזה הצעד החכם והטוב לכולנו.
מסקנתי לכותבת היתה,שגם אם אין לחמותה זמן/כח/משאבים יש היום פתרונות קלים לארח בכבוד וזה עניין של בחירה נטו. אנשים כאן ייחסו את זה לאשכנזים,אז גם חמותי אשכנזיה "במקרה" והתארחתי אצל הרבה אשכנזים לא נתקלתי בתופעה כזו.

ברור שאם היית מבינה לפני מה המצב אז היה יותר טוב,

כמובן שאם היית פותרת את זה כמה שיותר מהר, אז היה פחות כואב.

אבל המצב שלה הוא שונה באופן מהותי, מהסיבה הפשוטה שהיא מעולם לא ניסתה

לדבר על זה אול לפתור את זה.

רק אחרי שניסית וננת הזדמנות לחמותך את יכולה להגיד שיש בעיה- אחרת יש אלף פתרונות

טובים יותר מאשר לא להתארח(וגם לא להיפגש לפה מה שאת אומרת)

וחשוב לא להכניס אנשים לסרטים, במיוחד שגם ככה הם תקועים בתוך אחד,

יכול להיות שהיא תגיד את זה לבעלה, בעלה ידבר עם אמא שלו ופעם הבאה שהם יבואו

יהיה יותר אוכל.

בד"כ אנשים רוצים שהאורחים\ילדים שלהם ירגישו בנוח ויהיה להם טוב, ואם הם לא יכולים

הם ייתנו דרך אחרת(תביאו אוכל לעצמכם וכו') זה שאצלך במקרה האנשים לא רגילים ולא

מעוניינים בטובתכם בשום צורה, זה מיוחד מאוד.

יש לה גם עם בעלה שלא דואג לה, הכסף שאין לה המקרר שלא היה.. נשמה!! נשמע שאת בתוך בוץ של מסכנות ורחמים עצמיים.. צאי מזה!! החיים שלך יהיו טובים יותר ותגלי כמה אושר יש בהם!!
לי ולבעלי אין הורים תומכים משוםצד, ואנחנו מקבלים מהם מה שאפשר, ודואגים לעצמינו וגם למשפחה שלי(שאין אמא) ואת התמיכה מקבלים בבית אחד מהשני, ואנחנו מאושרים!!
אה, וגם בכסף לא התברכנו אבל אנחנו מצטמצמים מאוד וקונים רק רק מה שצריך.. ושמחים

ולא נראה לי שהייתי מבקשת ממישהו שמארח אותי לארח גם את החברים.

התפריט שכתבת בול כמו חמותי. ונס אם לא מההקפאה לפני חודשיים. ואני ממש זורמת באוכל הייתי בפנימיה ואוכלת בכל מקום אבל זה מוגזם.
חמותי אשה טובה באמת. אבל יש לה בעיה היא אוהבת להיות מסכנה. בגלל זה היא מחזיקה כמה בתים אבל גרה בחדרון קטן בלי מקלחת ובלי מטבח כבר כמה שנים. מאז שהיא שם גם לא יכולה לארח אותנו הודו לה'.
אני פתרתי את העניין כמו שכתבו. פשוט מביאה איתי אוכל. היא מודה לי מאוד על העזרה ולי יש מה לאכול!!

א. לא צריך להגיע כל שבועיים-שלושה
ב. אצלי העניין אחר, כשרות, יוצא לנו להתארח במקומות שאנחנו לא יכולים לאכול בגלל הכשרות, ואני מביאה איתי אוכל (אפילו שאפשר לאכול גם קר. שניצלים. חזות בתנור )ונשנושים, בעיקר כשמתארחים בדירה נפרדת זה נח, אם יש דרך לחמם ושלא יראה חשוד- מחממים, ואם לא- אוכלים קר.

מה עושים?

למה היא צריכה לארח חברים שלכם?
את מצפה ממנה לדברים שהם בונוס גם אצל חמות רגילה

במקום לצפות שהיא תדאג לאוכל ולבידור בשבילך ץחשבי מה את יכולה לעשות כדי שיהיה לךיותר נחמד בשבת.
אמא של בעלי לא דתיה וכשאנחנו מתארחים שבת אנחנו מביאים את כל האוכל וגם נשנושים בתיק(ואני גם בתחילת הריון ודואגת לעצמי) ויש פעמים שאני מביאה ספר וכדומה.. כי ככה מרגיש לי שיהיה לי נחמד.
ולא אמרתי לבעלי לא טוב לי אז לא הולכים ובעיה שלך ושאמא שלך תקנה לנו דברים וכו
אמרתי לו שאני רוצה שניסע ושיהיה לי נעים וחשבנו יחד על פתרונות
אין פה מלחמה אחד עם השני.
יש ללכת אחד לקראת השני

זה פופולארי היום!

אז שידאג לך לאוכל.בריא ומזין..

בכל מקרה כדאי שתעשי בדחיפות בדיקות התפתחות של העובר, לפי התאור שלך גם באמצע השבוע את לא אוכלת מספיק ויכול להיות שההתפתחות שלו נפגעת. אם זה המצב ומצבכם הכלכלי לא מאפשר לכם  לקנות מספיק אוכל, אז תעברי לשמירת הריון אצל הורייך ואם זה מפריע לבעלך שהוא נשאר לבד, אז הוא יוכל להצטרף אלייך.

 

סליחה שזה כזה קיצוני אך זה מה שעולה מהודעות שלך.

1) חמות ״עשירה״ ולא מפנקת - לא היית בשבתות לפני
החתונה? לא דיברת איתה לפני?
2) מצב כלכלי לא משהו - שוב לא תכננתם לפני איך אתם
מתכוונים להתנהל כלכלית לפני החתונה - יכול
להיות שייעוץ מפעמונים או מקימי יכול לעזור
3) נתק יחסי מאמא שלך - בעיה שצריך להפתר בניכם.
4) אין משיכה לבעל - בעיה רצינית - ייעוץ זוגי דחוף

ובכלל, נראה שייעוץ זוגי יכול לעזור לכם, במיוחד שנשמע שאתם רק בהתחלת הנישואין.

ב-ה-צ-ל-ח-ה!!!!!

הגעתי כאילו לבית אבל בסוף מצאתי את המפגש במסעדה.

כי התאריך כבר נקבע וכבר נשלחו הזמנות. וכדי לא לשלם קנס לאולם הארועים ???

אין מה לעשות...ככה זה בחיים, אם רוצים משהו טוב, צריך לשלם עליו.

 

בעיני הכי טוב לכם לעבור רחוק גם מההורים שלך וגם משלו ולבנות את התא המשפחתי שלכם בשקט.

 

תבקרו את ההורים לעיתים רחוקות יותר ותלמדו לעמוד על הרגליים לבד. גם מבחינה זוגית וגם כלכלית.

 

עזבי אותך עכשיו ממחשבות על גירושין. עכשיו את נשואה וחושבת מחשבות של נשואים.

 

את עובדת? אם לא, נראה לי שזה יכול לעשות לכם סוויץ' רציני בחיים....

מהכסף שתכסכו, לטיפול זוגי...

כמו שאמרו מתחתיי-דחווווף  לפעמונים!

לא כיול להיות שזוג ששני בני הזוג עובדים לא מצליחים לכסות חובות.

אם אני מבינה נכון עדיין אין ילדים, אז משהו בהתנהלות שלכם ממש לא נכון.

אני כותבת את זה באמת מתוך דאגה, אני מכירה זוג שפנה לפעמונים וזה הציל אותו!!!

אל תחכי אפילו רגע!!

 

ולגבי החמות, הציעו לך הרבה דברים טובים, מקווה שיעזרו לך

אני מאמינה שאם תעזרו לעצמכם לצאת מהמצב הכלכלי הקשה אז הרבה מהבעיות יפתרו

1. כבר לא תצטרכי לסמוך על חמותך או להזדקק לטובות ממנה

2. תוכלו ללכת לייעוץ טוב (וחוצמזה שהרבה פעמים מצב כלכלי לא טוב גורם לנתק בין בני הזוג..)

3. תרגישי בת חורין (ואני לא צוחקת!)

 

בהצלחה רבה!

בכל מחלקת רווחה יש תחנות לטיפול ויעוץ משפחתי במחיר סמלי.
יש עובדות סוציאליות בקופות החולים ברמה מאוד גבוהה
אנשי מקצוע בשירות הציבורי הם ברמה טובה מאוד, כדאי לנסות

אני למדתי שם ואני זוכרת שחלק מהלומדות הצליחו בסטאז' באופן מעורר הערצה.

תבקשו מישהי (מישהו) משנה שלישית. כל שבוע הם מקבלים הדרכה.

רובן ממש מעולות.
אבל נראה לי שהבעיה הראשונה שהעלית, האוכל בשבת זה סתם תירוץ למה לא טוב לך. הבעיות האמיתיות שלך הן שאת עדיין לא בטוחה בבחירה שלך בבן הזוג והמצב הכלכלי. אז ענבר, את בהריון ועומד להיות לך ילד, כדאי שתתרכזי במה שיש לך, בן הזוג והחמות הן העולם שלך עכשיו, ואני בטוחה שאין בהם רק דברים רעים, אחרת לא היה סיכוי שהיית מתחתנת, גם אם היו לוחצים עליך.
תנסי לראות את החיובי, והפרידה מההורים שלך, זה דבר טבעי, את אישה בוגרת ונשואה ואת יכולה להתמודד לבד. אף אחד לא חייב לפרנס אותך חוץ מבעלך, ולחזור חזרה לסינר של אימא או לבוא בטענות לחמות, זו בריחה מהמציאות.
אולי באמת תמצאי עבודה, למרות שלא קל בהריון, או שתנצלי את הזמן להתקדמות מקצועית שתיתן לך כלים להמשך? אם המצב קשה וההורים מסוגלים, אפשר לבקש יפה צדקה או הלוואה, הם לא חייבים להסכים, ואם לא מסכימים אז אל תכעסי, הם רוצים את הטוב ביותר לך ולבעלך, אבל הם לא חייבים לך דבר, לא ההורים שלך ולא שלו.

ובכל אופן, בהצלחה. הריון קל והרבה אושר בזוגיות.

פעם שמעתי ממישהי מאד חכמה שיש כמה סוגים של בני זוג א' אלה שמוכנים ללכת עד הסוף עם הנישואים שלהם משקיעים מלי סוף וגם כשיש קשיים יודעים להשלים ולהתגבר ולעבור הלאה. ויש את האלו שיריבו ויקטרו כל החיים אלה שגם בגיל מבוגר עדיין יריבו על למה לא שמת את הנעליים שלך במקום. (מכירים?) ויש את אלו שיהיו לא פה ולא שם. בצומת! כן להתגרש לא להתגרש כן ..לא ... וזה המקום הכי נורא! כי אתה לא פה ולא שם! אין לך לאן להמשיך ולאן להתקדם. אז תחליטי! או שאת משקיעה ולוקחת את החיים שלך בידיים אבל מכל הלב! מפסיקה לזרוק את האחריות על כל העולם ואשתו.ומאמינה שאם ה' הביא אותך להתחתן עם הבנאדם הזה סימן שזה מה שהכי טוב לך ושזה האתגר שלך וכו. או שאת ח"ו מחליטה להתגרש וזהו. לא אומרת לך מה להחליט רק אומרת לך שלהיות במקום הזה של לא פה ולא שם זה לא לענין! חבל על החיים שעוברים. וכמובן כמו שאמרו לך אלף פעם ללכת לייעוץ לפני כל החלטה שאת מקבלת!!! המון המון הצלחה! ותזכרי שאם ה' שם אותך בניסיון הזה את מסוגלת לעמוד בזה.

ללכת לייעוץ?!? זה פצל"ש של נשואה מבולבלת..
אז יקרה,
נראה לי שטוחנים פה מים.... אין טעם לשאול פה אם להתגרש.. את רוצה שיגידו לך:"כן תתגרשי". ?!?
תביני ששום הודעה פה ובכלל כנראה לא תפתור את מצבך!!! תטפלי בעצמך או שמצבך יהיה עוד יותר גרוע..
סליחה על התוקפנות אבל נשמע שאת לא ממש מבינה וכל כך חבל לי עליך!! חייך בידיך אהובה!!!!!

אין שום צורך להגיע אליה לשבת. אם היא רוצה שבת שתכין אוכל. גם אם לא היית בהריון את פטורה מלבוא. אם בעלך רוצה שתבואו לשבת שיפתור את הבעיה, לא על חשבונך כמובן. 

זה ממש לסכסך בין בני הזוג.
ואם בעלה לא מסוגל להגיד דבר כזה לאמא שלו?

להזכירכם זה לא תפקידנו לחנך את ההורים.

פשוט לא מגיעים ולא חסרים תירוצים. לא מרגישה טוב קשה לי. וזה גם נכון. וביננו אף אחד לא קורא... אישפוז דחוף. הגברת חולת נפש.

במהלך השרשור הפותחת תיארה מציאות שאין כמעט אוכל בבית החמות בשבת

אך לאחר מכן עלו כמה בעיות מטרידות לא פחות...

1.מצב כלכלי לא טוב

2.חתונה מלחץ ולא מרצון (מלא לפחות)

3.לא נמשכת לבעלה!

4.חושבת להתגרש?

 

חברים יש כאן רצף של דברים וכולם מתייחסים רק לנושא הראשון,האחרים לא פחות חשובים

ולפותחת נשמח להסבר יותר מפורט בכדי שנוכל לעזור.נראה שהמצב מורכב מכמה בעיות וכעת אנו מתמודדים רק עם אחת...

המון בהצלחה!

טרוליזם :/

אז אני חושבת שאת כבר לא מבולבלת. את לא באמת תפיקי מפה עיצה טובה. כי המצב שלך מסובך.

 

ענבר יקרה.

מתאורך ניכר שסיפור האוכל הוא רק סימפטום או תוצאה של קשרי נישואים ומשפחה לא תקינים.

נראה כאילו כל צורת הארוח שלכם, נובעת מחוסר סימפטיה, אהדה לכם כזוג.

נראה לי דחוף לפנות לייעוץ, ויפה שעה אחת קודם.

                                       בהצלחה!

אל תתייסרי תביאי איתך עוגות.. לחם ו"תפתיעי" אותה עם פינוקים....
מניסיון זה עוזר ומשאיר היא לא תאמר לך כלום... להיפך ...

אבל מבולבלת אוהו מבולבלת.. אם את גם בהריון אז בכללל הלוואי שתתאפסי על עצמך ותתעוררי ולו בשבעל הילד המתוק שלך... עצוב לי וכואב לי הלב עליך.. באמת!

1.אם ככ רע לך אצלה אז תסבירי לבעלך שאת מוכנה גם לא ללכת לאמא שלך ושתהיו כל שבת לבד שניכם והעיקר שלא יהיה לך רע!
2.ארבעה חודשים בלי מקרר זה מזעזע!את צריכה לקחת את אמא שלך לשיחה להסביר לה את המצב הקשה ואת ההשלכות והיא בשיח בוגר תצור קשר עם אמא שלו ויבנו תוכנית מסודרת לעזור לכם,כפי שברווקות אכלתם אצלם בבית אין שום סיבה שכעת לא יהיה לכם אוכל!
היום בשביל אוכל-כן גם עוף פעם בשבוע לא צריך להיות עשירים ...
3.כתבו לך למעלה שלא רק אמא שלו הבעיה,אז לא פירטת בדיוק על אמא שלך אבל צריך להבין שזה שאין מקרר ואוכל זה קשור ל2 הצדדים.
4.ההורים של בעלי לא נתנו שקל בהתחלה,וההורים שלי פוצצו אותנו בכל מכל. אמרתי לבעלי שיתקשר ויגיד לאמא שלו שלא תביא שקל אבל שלא תחשוב שרופא הוא יהיה על חשבון ההורים שלי,והיא אחרי לחצים הבינה שבנה לא יתחיל תלימודים עד ש...
ותודה לאל הם היום תומכים ומשלמים את הלימודים שלו מתוך הבנה שאחרת הוא ישאר מאבטח כל חייו.
5.יש משברים ,אני יעודד אותך שהשנה הראשונה שלנו היתה נוראית,שחור משחור.וכל שנה משהו בקשר התחזק ונהיה יותר קל.על אף שההוצאות גדלו ושנינו סטודנטים למקצועות מטורפים,היינו ערים שבועות שלמים ללמוד למבחנים,לעבוד,ללדת,לגדל היו לי פעמים שרק מהעומס הייתי מתחילה להוציא עליו עצבים אז זה קורה,זה יקרה וזה לא נורא!אחכ שמחים ותמיד צריך לזכור שלילדים שלנו ניתן הכל ונעזור כמה שאפשר.
6.לפני יועצים,אמרת לבעלך מה את מרגישה?אמרת לו כמה שזה שובר אותך והוא חייב להבין שהגב שלו זה השמחה המוטיבציה והזוגיות שלכם?לא קלישאה!
הייתי אומרת את זה לבעלי כמעט יומיום והוא פשוט הפנים לאט לאט עד שמעצמו אומר שלא נלך...(בהתחלה היו הרבה מלחמות שלא תחשבי שזה בא בקלות)
7.משיכה-אמרת שאת בהריון לפעמים יש קשר,בעיני גם שיש מציאות קשה ולא בדיוק מחבבים את האוירה בבית של הבעל וכו' זה פוגע...
תנסי קודם לייצר מציאות תקינה,שאת הולכת רק למקום שאת שמחה וטוב לך ואחכ תבדקי משיכה,כי זה קשור להרבה רגשות לא טובים שמתערבבים.
8.מאחלת לך בהצלחה,בלימודים בעבודה,בלידה,בזוגיות אבל תמיד תזכרי ללכת עם האמת שלך .אם רע-נמנעים משהות במקום שרע. אם יש קושי מתקשרים להורים ומסבירים שאין יכולת להתמודד,ואם אין ברירה אז אפשר גם ששניכם (או שרק את לומדת?)תעשו סטופ מהלימודים.
תקחו שנתיים בכיף תכירו אחד תשני יותר ואחכ תלמדו...

חמותי היא מאוד מארחת יפה למרות שאין להם ככ כסף..אבל גיסתי(רווקה) פשוט קמצנית.. היא גרה אצל ההורים..ולה יש כסף היא בודקת כמה כל אחד לקח כמה עוף.ומעירה לאמא שלה שהיא מוזגת הרבה וממש מסתכלת על הצלחות של כולם כמה אורז כמה הילדים שלו חבל על זה וחבל על זה וכל דבר היא סופרת.. הם לא מביאים שתיה מתוקה ובפעם האחרונה שמתי לי בקבוק בתיק
זה נורא פוגע אבל אני משתדלת לא להתייחס ולאכול הרבה לחם או פחמימות כדי לשבוע...

1. במקרה הספציפי כאן - היא לא מכונה לוותר על אמא שלה ורוצה ללכת אליה וכבר "רואה מציאות שהיא עוברת אליה לגדל אצלה את הילד" (ציטוט מהדברים שלה)
2. אני לא חושבת שצריך לחיות על חשבון ההורים לנצח. לא כרווקים ובטח לא כנשואים. בן אדם שמחליט להתחתן מצהיר על עצמו באיזו שהיא מידה שהוא עצמאי יותר, וכבר לא תלוי ב100% בהורים, ולמצוא עבודה ולקנות מקרר זה לא כזה מסובך כיום.(תשלומים אם צריך, ללמוד להתנהל נכון - הציעו פה ללכת לפעמונים)
3. הבעיה הנוספת היא בעלה ולא אמא שלה. וגם זה שחמותה לא נקייה וזה שהיא רוצה שתלד בלי אפידורל וזה שבעלה לא תומך ולא טוב לה ורע לה. ועוד המון בעיות - ועזרו לה פה המון, ויעצו לה פה המון ואמרו לה ללכת ליעוץ ואפילו נתנו לה שם של יעוץ טוב בחינם (כי גם ליעוץ אין להם כסף) ובמקום להשתמש במידע ובעצות היא ממשיכה להתלונן.
4. אני כ"כ נגד זה . להציב אולטימטום להורים?! בני כמה אתם?! או שתשיגו מלגה, או שתסכו ללימודים או שתמצאו מקצוע שהוא לא רופא. למה ההורין צריכים לשלם לילדים שלהם את הלימודים האקדמאים?!
5. מסכימה.
6. מסכימה- תקשורת בריאה זה דבר מאוד חשוב בזוגיות, וכן- זה כולל אי הסכמות, ויכוחים ומריבות.
7.במקרה הנ"ל - היא התחתנה מלחץ ולא בטוחה בקשר הזה אז את צודקת בעניין הזה שהיא צריכה להשקיע בקשר הזה שיהיה לה טוב בו
8.לגמרי מסכימה!!

אני הכי לא נצלנית ודורשת,אבל אנחנו חיים בתרבות ונורמות מסויימות והם פחות או יותר נראות כך..
שמתחתנים בתחילת שנות ה20,בעל בדרכ בצבא או בנקודה מעט מאד קדימה, האישה אחרי שירות ולרוב טרם עם תואר...
ואני חושבת שהתרבות הזו טובה ויש צורך לחזק אותה.
איך מחזקים אנשים לעשות צעדים?ע"י תמיכה בכל מובן שהם נזקקים לו-לא אמרתי לקנות להם וילה ,רכב ולהאכיל אותם בכפית(על אף שאמא שלי כן בגישה שאם יש לתת ברמה הזו אז לתת) אבל בהחלט לצמצם להם את הקשיים הגשמיים כדי שיוכלו לבנות קשר יציב.
הריבים האלה והטעם הרע מתקופות רעות שורטים ומשאירים כתם,הרבה יותר טוב לבנות עתיד מנקודת מוצא חיובית ולכן כאן נכנסים ההורים!הורים זה לא רק ללדת ולגדל עד גיל 18,הורים זה כתובת והכוונה לכל החיים.ומותר ורצוי להתייחס לנפש ולקשיים של הילדה הנשואה אפילו שבחרה בעצמה להתחתן ובחרה לקחת בעצמה אחריות (וקשקושים למיניהם).
לא אמרתי שחייב ללמוד רפואה אבל אם להורים יש דרישות אז יש להם גם חובות!
ובמקרה של היום,זה לא ככ משנה מה תלמד,שנות הלימודים קשות ומלחיצות וצריך תמיכה לצלוח אותם.
אני נגד חיים במרדף עצמי אבל אני בהחלט בעד חיים בהגשמה עצמית ולפעמים זה סותר ומתנגש.
אז צריך לעשות חושבים,הפסקות, ותמיד אפשר ללמוד אבל בטח לא לוותר על חלום או מקצוע בגלל כסף.

אני רואה חתונה ונישואים כלקיחת אחריות וקשקושים למינהם.

כך שאם האדם לא נמצא במקום שבו הוא יכול לפרנס את עצמו ואת משפחתו- שלא יתחתן או שלא יביא ילד ושישתמשו באמצעי מניעה לפחות עד סיום הלימודים .


אני לא אומרת לא להתחתן עד גיל 30 רק כדי לבסס מקצוע ועבודה -
אבל אם אין יכולת להחזיק בית ברמה מינימלית של אוכל בסיסי- זה לפי דעתי התעללות בעצמך ובילד העתיד להגיע.

להורים אין חובה לפרנס ולהחזיק את הילדים הבוגרים שלהם. זה שהמציאות כאילו מחייבת את זה לא אומר שזה תקין ונכון.

אנחנו גם מקבלים עזרה מההורים - אבל כהלוואה ובלי דרישה ולא בדברים בסיסים כמו אוכל
(כמובן שאם הזוג נמצא על סף רעב יש לעזור להם) מי שצריך לעזור לזוג שנמצא במצוקה - זה קודם כל הזוג עצמו!!!!

וזה מאוד מנשה מה תלמד - יש המון!!! מקצועות כיום שאפשר ללמוד בפחות שנים ולעשות לימודי תעודה שהם לא פחות טובים ולצאת עם מקצוע מעולה ביד. (סתם דוגמא - צורפות)


ומה זה בדיוק דרישות של ההורים? אנחנו אנשים בוגרים, ההורים יכולים לדרוש מה שהם רוצים ואפשר להתעלם מכך. לא ראיתי שחמותה דרשה ממנה משהו
ואם מדובר במקרה של "נשואה מבולבלת" - היא בת 26+ ובעלה מבוגר ממנה בהרבה, כך שהם לא צעירים בני 20 חסרי תואר וחסרי עבודה.

אני נגד ההתמסכנות הזו והלסמוך על ההורים כי אני יודעת בוודאות שאפשר אחרת.

אנחנו זוג צעיר בני 22 ו27 ומשלמים משכנתא + ילד+ חוסכים- ובלי תארים ולימודים. אז הכל עניין של סדר עדיפויות בחיים. (וכן, לקחנו הלוואה קטנה מההורים להון הראשוני. ואם לא היו יכולים לתת היינו משיגים ממקום אחר. ב"ה אנחנו עומדים בזה יפה)

הגשמה עצמית - זה קישוש מאוד יפה, בפועל החיים דורשים דברים אחרים לפעמים.(לא ראיתי הנחיה מחז"ל להגשים את עצמי, ראיתי הנחיה לעבוד על עצמי ולהשתפר, אשמח למקור ל"הגשמה עצמית" בחז"ל)

כן, אפשר להגשים את עצמך בעבודה/בגידול ילדים/באומונות- לא תמיד זה מתאפשר וחבל לנסות לעשות את זה כשהתנאים לא אופטימליים.

הורים שיש להם ולא נותנים בעיני זה אנוכי.
דיברת על חז"ל ,שלא כתוב שם "הגשמה עצמית" ובכלל נשמע לי מוזר הקטע שאם חזל לא כתבו אז לא חייב...
אבל אני מניחה שחזל כן דיברו על עזרה,אכפתיות,כבוד...וזה חלק בלתי נפרד מזה.
עזרה לזולת זה במה שהוא צריך ומבחינתי זה כולל גם אם הוא נשוי!
לגבי הלימודים והמקצועות היותר פשוטים,את עוד צעירה ונראה לך סבבה להסתפק בחיים בלי פיתוח אישי,אחלה.יכול להיות שבעתיד תגלי אחרת ותתבאסי על עצמך?יכול להיות שמה שמתאים לך לא מתאים לשאר הנשים?
אני רציתי ללמוד,בעלי רצה ללמוד וזה עובדה למצב קיים שצריך לעזור בו,בלי קשר לכך שאפשר לבחור אחרת...
חוצמזה שבעיני פיתוח אישי הוא גם תרומה לכלל ועוד יותר לפרט-לילדי האישיים.

לק"י

אבל בתור בת אני לא דורשת מההורים כלום.
אני מבינה את התחושה הלא נעימה, שהורים לא עוזרים. אבל תכלס הם לא חייבים לנו....

אל תתרבי.
הילדים שלך יגדלו להיות נצלנים ואנוכיים אפילו יותר ממך, וזה יהיה בזבוז משווע של חמצן.

לרצות לתת לילדים? לא מדובר על פינוק. אם הורה יכול לעזור לילדים (ברמה נורמלית כמובן) ולא עוזר להם הוא זקוק לטיפול

הנצלנות והפינוק נשפכים לה מהאזניים

כי הם בחיים לא לומדים לעמוד על הרגליים.
לא מדברת על כולם.
אבל - יש המון, ורוב ה" ילדים"( ראבק אנשים בני 20+!!) שחיים על חשבון ההורים ונשענים עליהם.
וכן - הורה לא חייב לעזור לילד שלו בגילאים האלה. גם אם יש לו את היכולת. זה כן פינוק.
להורים בד"כ יש עוד ילדים בבית והוצאות כאלה ואחרות וכדאי שיחסכו גם לעצמם,

ומה עם להגשים את עצמם?! רק הילדים יכולים להגשים את עצמם? להורים אסור להנות מהמותרות של פרנסה בשפע?

הורים לא חייבים לעזור לילדים שלהם. ואין עם זה שום בעיה
ילד שחושב שהוא עדיין ילד בגיל 20-30 זו בעיה.

לא אמרתי שתוותר על שלה,גם לא אמרתי שתוותר על שלו..
אמרתי שיש צורך לפעמים לשנות הרגלים זמניים כדי לבנות משהו חדש ולהגיע להסכמות.
גם ככה זה לא הגיוני שיסעו לאמא שלו אם היא לא נהנת או שיסעו לאמא שלה אם הוא לא מוכן.
אז לקבל את זה שעד שיגיעו להבנה הם צריכים להיות בבית לדבר ולהבין וזהו.
אני חושבת שבעל שנלחם עם אשתו לא להגיע להורים שלה בגלל שהיא סובלת אצל ההורים שלו ולא בגלל שהוא סובל אצל ההורים שלה יש לו בעיה בתפיסת המציאות,בעיה קשה קשה...אבל ניתנת לפתרון והיא אופיינית לזוגות צעירים.
בעלי יכול לבקש שניסע להוריו אבל זה אף פעם לא יהיה תנאי לנסיעה להורים שלי כי הוא מבין שהחוסר רצון שלי לשהות שם לא נובע ממקום נקמני "להעניש/להחזיר" על משהו.

לאכול אצל החמה ולחוש עניה בפתח ...לקבל הערות ועקיצות או לאכול מה שיש בבית עם שקט?

הייתי בהריון וידעתי שאני ארצה לאכול בין הארוחות, אז הבאתי איתי עוגות קנויות ופירות והייתי אוכלת בחדר סגור לפני ואחרי הסעודה
כך זה היה טוב לי ולא היה צורך להעיר להורים

מהתגובות דיברו על ההורים חייבים לעזור לך!! סליחה?? למה חייבים?? אפשר לדמיין בכלל איזה סכומים ההורים הוציאו עלינו מאז שנולדנו?? יש להם עוד ילדים חוץ ממנו. והם הוציאו מספיק גם בחתונה עצמה! למה הם צריכים להיקרע? כמעט לכל מקצוע יש אפשרות לקבל מלגות. אפשר להצטמצם עד שמתבססים לאט לאט. אם הם רוצים ויכולים לתת אז בשמחה. אפשר גם לבקש אבל לא בגישה של הם חייבים.

לצערי אני כאשכנזי רעב בשבתות

 

 

 

אין אוכל אין שפע

 

אז מסתדרים.... 

 

וחוץ מזה שהאוכל מגעיל

"אשרי האיש... ובמושב לצים לא ישב".

כי האוכל באמריקה הכי טוב בחב"ד

 

ואני משתדל לתרום להם לבית חבד בארץ

 

כשירווח לכם תתרמו לחב"ד 

 

 

 

 

 

ולמקרר בדירה שלכם תקנו מעדנים, כמה שקיות תה ותביאו עוגה קנויה או עוגיות שקנית תבקשו בהשאלה תרמוס, או תביא קטן שיהיה לך לבוקר. לא תוותרי כל השבת  שלך

תביאי 3 עגבניות משלך ותחתכי בצלחת חד פעמית, חצי עגבניות וחצי מלפון. תשימי על צלחת חד פעמית 

קצת טירחה אבל שווה, או שתצמצמו את הביקורים.

לא ברמה של מקרר ריק, אלא שאין תמיד מספיק אוכל על השולחן. יש ממש מעט מכל דבר ולא תמיד מספיק לכולם. לפעמים מצבים לא נעימים. גם ירקות ופירות קונים במסורה, למרות שכסף לא חסר. עוגיות או עוגות בד"כ יש אבל אנחנו לא ממש אוכלים אותם.

כך היה בעבר בעיקר, בהתחלה לא הבנתי מה הקטע כי באתי מבית בלי כסף אבל אוכל לא היה חסר, ואימי בישלה תמיד בשפע גם אם דברים יותר זולים, אבל אף אחד אף פעם לא נשאר רעב. (אשכנזים למהדרין).

אח"כ עם הזמן הבנתי שיש לה כמה בעיות:

א- היא בנאדם שאוכל כמו ציפור, אז היא לא מבינה שיש כאלה שאוכלים יותר.

ב- יש לה חרדה מזה שישאר לה אוכל אחרי שבת והיא תצטרך לזרוק לפח. והיא לא מסוגלת לזרוק אוכל. לכן מבשלת מה שנראה לה בדיוק מנה לכל אחד.

ג- היה הרבה שנים בין הזמן שהיו לה הרבה ילדים בבית לבין הזמן שהנכדים הגיעו, היא כבר שכחה מה זה כמות גדולה של אנשים ובינהם ילדים.

ד- היא ממש שונאת לבשל.

ה- הם לא אוכלים הרבה פירות וירקות לכן לא רואים את הצורך.

 

הפתרונות שמצאנו :

-  מידי פעם בעלי היה לוחש לה בארוחה שנראה לו שהאוכל לא יספיק. 

- למדנו לבשל תוספות בבית ולהביא איתנו.

- לפעמים גם מביאים פירות וירקות ואומרים שהבאנו כי אנחנו אוהבים את זה.

- אני מביאה בתיק  נישנושים בריאים בשבילי כי אני לא אוכלת את העוגות שיש שם.

עם הזמן חמותי למדה שיש צורך ביותר אוכל, אחרי שהיא ראתה שכולם באים אליה עם אוכל היא הבינה את העניין. היא מצאה פתרון של לקנות אוכל מוכן כשלא בא לה לבשל. בזמן האחרון גם קונה יותר פירות.

כשנשאר חלילה אוכל משבת היא ממהרת לחלק אותו למי שבא שייקח הביתה.

אנחנו עדיין מביאים תוספות קטנות לארוחות גם כדי לקל וגם כדי להיות בטוחים שיהיה מה לאכול. לפעמים זה נצרך ולפעמים לא. אי אפשר לדעת מראש...

וגם שמתי לב שלכל אחד חסרים דברים אחרים. למשל פעם אחי התלונן שאצל אימי שהכל אצלה תמיד בריא, אין ממתקים בבית לחלק לנכדים. זה נורא הצחיק אותי כי הבית שלה תמיד משופע באוכל אבל באמת אין ממתקים או שתייה ממותקת. אז לילדים שחייבים את זה מותר להורים שלהם להביא. (ואימי התחילה להחזיק בבית במבה ואיגלו  רעלים אחרים- מחוץ לתחום.)

 

תביא איתך אוכל ותאכלי אחרי הסעודות בדירה שבה אתם ישנים.

אל תגידי מילה ביקורת.

אם היא תגיב על כך, פשוט תגידי לה שאת בהריון וזקוקה לאכול יותר, שאת מעדיפה אוכל לא תעשייתי (ולא סלטים...) ולכן מביאה איתך. חיוך.

כל היתר זו בעיה שלה ולא שלך.

בתיאבון!

וענבר, אם מעניין אותך:
http://m.ynet.co.il/Articles/4122778
אחלה תירוץ לרוב האוכל שהיא מגישה..
ובכל אופן, אם הבעיה כלכלית שאין לך מה להביא לאכול. אולי לדבר על בעלך שכדאי להשקיע, אמנם יש חובות אך בריאות חשובה לא פחות ובהריון לא משחקים.

אבל גם את נשמע לא מאה... מה נסגר איתך??

ברור שלא נעים איך שחמותך מארחת והיא נשמעת אנטיפטית.. 

אבל את נשמעת מכל סימני השאלה שלך וכל הדברים שהוספת- לא נמשכת חתונה מתוך לחץ וכו' 

ילדותית או פאסיבית, או תלותית או גם וגם...

תתחילי להזיז את עצמך לעבר יכולת השפעה על חייך אף אחד, גם לא אמא שלך יציל את המצב, רק את ובעלך.. 

ולפעמים מספיק שרק אחד מבני הזוג עושה שינוי, וכבר זה משפיע על המערכת כולה.

מבינה שאתם דחוקים בכסף, בחובות.. (איך מגיעים למצב כזה בתחילת הדרך??) אבל יש סדרי עדיפויות ואם את רוצה להציל את הנישואים האלה ולחיות מתוך בחירה ושמחה וקדושה וחיבור, תמצאו דרך ללכת לטיפול טוב. 

סליחה על השיפוטיות, מאחלת הצלחה. 

זה תלוי בך ולא באף אחד אחר- לא במי שמפריע ומאתגר אתכם ולא במי שאת חושבת שבכוחו לעזור כמו אמא שלך, אם לא תתאמצי בשביל הזוגיות, מגורים ליד אמך רק יזיקו.. כי תהיה אשליה שיותר קל ופשוט ואפשרי..

 

 

היה כאן פיצוץ תגובות,

 

עיינתי שוב בהודעת הפתיחה וראיתי כמה מלים שרפרפתי ללא תשומת לב.

"תבשילים שהתיישנו משבתות (מיעוט רבים שניים) קודמות".

כנראה שזה גרר חקירה נגדית, 

(מאמר מוסגר- אם זה המצב זה בעליל לא נורמטיבי)

בו התברר שיש "עוד עניינים בחבילה" שאינם נורמטיביים- מצד "ענבר".

 

לא ברור האם תיאורי המציאות הם אכן אובייקטיביים. ולא צריך ודאות בשאלה זו.

 

אך נראה שהתיק מאד מורכב איך שלא יהיה.

 

לא נ"ל שזה טרול, אך נראה שא"ב יהיה שהיא תכיר בכך שיש כאן משהו לא נכון.

ושיכולה להתפלל לד' שיתן לה עצה וחילוץ.

 

וכן שאנו נתפלל עליהם.