המייל האדוםהמייל האדוםחיפוש
פורום נשואים טריים

בהנהלת: נגמרו לי השמות , פשוט אני..
מכתב פתיחה
אין אוכל בשבתות והחגים אצל החמותענבר
שלום. רציתי לשאול. אם משהי נתקלה בתןפעה של חמות מבוססת. מחזיקה שני בתים ומכונית. שמזמינה המון לשבתות אבל מתקמצנת על הכיס ולא מביאה כלום לאכול כל השבת??
אני בהריון חודש רביעי. שבת . מארחת בדירה ריקה . לא בדירת מגוריה . המקרר ריק. אין שום ירק . שום פרי. שום שתיה חוץ ממים. על השולחן שבת היא מגישה סלט מלפפון ועגבניה . חומוס קנוי. וסלט חצילים קנוי. 2 חלות.
כמנה שניה ואחרונה . שעועית ודג. ללא שום אפשרות לאכול מן המקרר במהלך השבת. לא מציעה תה ולא עוגה אין עגבניה אחת לרווחה במקרר. הוא פשוט ריק . ויש בו מעט תבשילים שהתיישנו משבתות קודמות.
האשה ממשיכה להזמין ולהסמין כל שבועיים שלושה ללא שום בושה . והארוח נשאר כפי שהוא . היא פשוט חוסכת לי מול הפרצוף וזה נורא מרגיז . אני בהריון וצריכה לאכול והיא לא חושבת אפילו על טובתו של העובר....עצןת....
ולא מפסיקה לדבר על כך שלא סימתי ללמוד ועליי לצאת לעבוד ולהרוענבר
להרוויח כסף. ושהעולם עומד על הכסף
לא נעים לי לבוא אליה לשבת . זה מדכא ואימי אומרת תלכי ואל תפגענבר
ואל תפגעי בה
תביאי אוכל מהבית . קינוח /סלט/מנה ראשונה .אנונימי (2)

ככה מה שבטוח יהיה לך מה לאכול שם חצי חיוך .

 

תביאי חטיפים/עוגיות  (שיהיה לך בתיק לעת הצורך).

תביאו חלות טעימות ותגידו שעברתם ליד מאפייה והי ריח שלא יכלת להתאפק (ככה היא לא תפגע )

תכיני עוגה טעימה ..

 

יכול להיות שחמתך לא יודעת כל כך לבשל או משו כזה . ואולי היא לא יודעת לארח  וצריך להרגיל אותה .

 

יש חמות קרציות - (שלי מהממת !! טפו..טפו..)

 

בתכלס , לא משנה מה הסיבה . את רעבה ובצדק .תביאי מהבית וזהו .

 

נשמע שחמותך לא ממש בסדר...gps

לפי איך שאת מתארת את זה, נשמע שלחמותך יש בעיה כלשהיא, אדם "בסדר" לא מתנהג ככה ולא יגרום לסובבים אותו סבל.

לדעתי פה גם הפתח לפתרון: כיוון שאת יודעת שלחמותך יש בעיה, תתייחסי לזה כאל אתגר. אתגר להקפיד על הכבוד שלה למרות היחס שלה. אתגר לבוא אליה לשבתות ולשמור איתה על קשר חם.

ברגע שאת לוקחת את זה עלייך תורידי ממך את כל המחשבות הרעות עליה- כי עכשיו את יכולה לאשר לעצמך שהיא אישה פשוט לא בסדר... ושיש לה בעיה מסוימת... מעכשיו זה רק התמודדות שלך ושל בעלך ובעזרת ה' תעמדו בה בהצלחה ובכבוד!!

לא כולם רגילים לאותה רמת אירוח.משוטט
יכול להיות שלה זה נראה סביר לחלוטין.
הפתרון הכי פשוט זה להביא איתך כמה דברים. לפי הצורך שלך.
ואם היא שואלת שאלות. את בהריון זה תירוץ מעולה..
הבעיה היא שאין מספיק אוכל או שאין מגוון?הלוי
כמו שכתבו לך-בת 30

אל תכנסי לענינים מולה.

תביאי את האוכל שלך ואם צריך גם פלטה ושעון שבת משלך, וזהו.

מה בעלך אומר???conet


מה הוא כבר יכול להגיד?אין כמו אמא

או שהוא תומך בה

או שהוא לא תומך בה

המציאות לא משתנה אם בעלה מבין אותה ותומך או שלא מבין ותומך- כי עדין יש אותו הקושי עם החמות

 

למה בכל דבר שמספרים, וזה קורה לי אישית שואלים מה אומר בעלי.

כאילו מה אני לא בפני עצמי? בשביל מה מעניין חברה מה הדעה של בעלי? אני צל שלו? אני לא עומדת בפני עצמי?

הקושי מול החמות הוא קשה בפני עצמוconet

אבל התגובה של הבעל יכולה להחמיר או להקל מאוד על המצב

 

אם הבעל גדל ככה שאין מה לאכול בבית הוא עלול להסכים עם השיטה של האמא ואז להקשות עוד יותר על החיים של אשתו

 

ומצד שני אם גם הבעל סובל מהמצב הנוכחי אז זה יכול להיות חצי פתרון כי יכול להיות שיתוף פעולה מצידו, למשל לדבר איתה על זה בתור הבן שלה, להגיע להחלטה משותפת שמהיום אנחנו מודיעים לחמות שאנחנו מאוד רוצים לבוא לשבתות ומצד שני אנחנו מאוד רוצים להקל עליה את החיים ואנחנו נביא אוכל לשבת

או אולי החלטה משותפת של להגיע פחות לשבתות ולהביא אוכל לבין הארוחות.

 

הסיבה שתמיד שואלים מה דעת הבעל (וזה נכון גם הפוך שואלים את הבעל מה אשתך אומרת על זה?)

כי "צרת רבים חצי נחמה..."

 

בשורות טובות...

בעלי התרגל שזה מה שיש. הם לא עניים!נשואה מבולבלת
אז תרגילי אותו שלך זה לא מספיקshir20

ואם אמו לא מסוגלת לספק את רעבונך הוא זה שצריך להביא אוכל מהבית  ולדאוג שאת לא תהיי רעבה.

הוא מחוייב לפי ההלכה לזון אותך, אמו לא מחויבת בכך.

הסיבה ששואלים מה דעת הבעל היא פשוטהmatan

הוא גם חלק מזה. וכן- הוא חלק משמעותי ממך, לא משנה באיזו החלטה את עוסקת- הוא קשור שייך ומושפע

באופן ישיר ולכן חשוב לדעת גם מה דעתו של הבעל. כמו שגבר ששואל רוצים לדעת מה דעת אישתו, כי היא חלק

ממנו ומושפעת ישירות מההחלטות.

ובמיוחד במקרה שההתמודדות היא מול אמא שלו- בטוח יש משמעות לדעה שלו, הוא הציר המרכזי בעניין הזה,

הוא יודע איך ומה אפשר לצפות מההורים שלו.

אול תזמינו אותה אליכם?ירושלמית טרייה


ככה זה תמיד אצלם?matan

אם ככה זה תמיד אצלם, ומאז ומעולם הם חיים ככה- זו זכותם המלאה.

אפילו אם הם החליטו לחיות ככה לפני יומיים- זו זכותם המלאה לחיות כפי שנוח להם.

מה בעלך אומר בעניין הזה? הוא רגיל שזה מה שאוכלים בשבת? ושזה המצב בבית?

אל תספרי את הכסף שלה, את לא יכולה לדעת כמה באמת יש, בתים יכולים להיות שכורים

או ממושכנים ומכונית זה לא סמל סטטוס גדול לכסף. דווקא בגלל שאתם בדירה לא איתם את יכולה

להביא מה שבא לך לדירה בלי שהיא תוכל לדעת- אוכל, פלטה מיחם וכו' ככה את לא צריכה לתת לה

דין וחשבון מה את אוכלת.

חשוב שתדברי עם בעלך בעניין הזה ותסבירי לו איך את מרגישה- אולי אצלם מקובל או נתפס אחרת המצב,

אולי אצלם זה מעליב שהיא תשים לכם אוכל במקרר כי היא כאילו אומרת שאתם צריכים עזרה כלכלית?

בד"כ כשמדברים אפשר לראות שהבנו את המציאות לא נכון.

חוצמיזה- שזו לא בעיה שלך, זו התמודדות שלכם כזוג, וכדי לעבור אותה אתם צריכים לדבר, פתרונות יש בשפע,

לדבר איתה, שבעלך ידבר איתה, להביא אוכל, לרמוז, לדבר עם הבעל, לא להסכים להגיע(פתרון קיצוני, אבל פתרון).

 

אמא חכמה יש לך שאומרת לך לא לפגוע בה- זה יצור נזק גם לך, וגם לזוגיות שלך עם בעלך.

פתרונות הם לא העניין פה- את הכל אתם יכולים לפתור, כזוג.

זה לא נשמע לי קמצנות/חסכנות...אדם כל שהוא

הייתי משער שהיא לא מרגישה שחסר אוכל, מבחינתה, זה נורמלי.

[הרבה יותר חסכני לא להזמין בכלל].

 

אבל כך או אחרת, זה שהיא מארחת בדירה ריקה מאוד עוזר. את יכולה להביא כמה אוכל שאת רוצה מהבית שלך ולאכול בדירה, בלי ליצור אי נעימות.

 

את תמיד יכולה לקבוע איתה מראשאלעד
שאת מביאה חלק מהאוכל.

זה מאוד מקובל
יקרה זה סגנון. .הצעה שלי היא להביא איתך עוגהתודה!!
ואפילו תוספת לאוכל.. פיצוחים.
ותגידי לה שרצית להקל עליה ולשמח אותה לכבוד שבת וזה גם אות תודה לאירוח...
אני תמיד מביאה איתי משהו בשביל הכבוד.. ובשביך התודה. ויש מלא אוכח
תשובה:העני ממעש

להבהיר שיש לכם צורך בת"ש XYZ

לא איום, אלא עובדה.

 

אחרי שעוברים את המחסום הזה, לראות איך בפועל יהיה אוכל-

או שאתם תקנו, או שהם.

 

אבל שיהיה ברור שזה דעתכם, ו"עליכם" שייעשה.

 

כמובן-

לדבר יפה ובכבוד וכו'. אך בהודעה- תמציתי, ללא הסברים ותירוצים וסברות.

כמה שנים לוקח עד שלומדים את מה שאתה מציע...דבורית
אני רחוקה מלהיות חמות אבלבת הרים
אני רוצה להגיד שאני מזדהה דווקא עם החמות. לא יודעת מה הסיבות אצלה אבל אני אישית לא בעלבוסטה, בשלנית ממש לא מעולה, יש לי הרים של תוכניות לגבי האוכל לשבת ורק חלק מהם מתממש והרבה שבתות אנחנו מוצאים את עצמנו עם אוכל בסיסי בלבד, בלי נשנושים.
אולי היא משקיעה יותר בניקיון ולא נותר לה זמן להשקיע באוכל?
בקיצור, לא כל אחת טובה בדברים האלו. זה לאו דווקא מחוסר אכפתיות. נראה לי תביאי אוכל מהבית בצירוף תירוץ שיספק אותה.
היא לא מנקה בכלל!!ענבר
תביאי קינוחנפשי תערוג
או אפילו חלק מהאוכל.
זה מקובל אצל רוב המשפחות
"אנחנו מתארחים אז לפחות שלא תצטרכי לטרוח יותר מדי"
ממ אין לי תקציב להביא אוכל... רק נשנוש קטן...ענבר
כשאת בבית - מה אתם אוכלים??מודדת כובעים


סלט עגבניה מלפפון חסה. לחם ואורז או עדשים. ביציםענבר
אז את יכולה להביא את זה אליה, או להכין אצלהמודדת כובעים


נשמע שזה דיי דומה למה שאתם אוכלים אצלה..ש.א הלוי
מבחינת כמות ומבחר.
אז איפה הבעיה? שיש לה כסף והיא לא מוכנה להשתמש בו? זו החלטה שלה. לא שלך.
נכון מאוד..מקופלת
פעם בתור אברכית, הוצאנו 400 שח לאוכל בחודש!אם ל2

כל השבוע לחם ומרגרינה 30 ש"ח

לשבת מרק עם העוף בפנים ושניצלים וחמין לבוקר

ו 2-3 סלטים 70 ש"ח.

כמה חודשים כי זה מה שהיה!

והיינו שמחים בחלקינו!

להגיע שבעיםמושיקו

ולהציע להכין כמה סלטים..

אולי אפשרחיים טובים
להגיד שעכשיו קראתם על תזונה נכונה בהריון וחשוב לכם להקפיד על זה..
קראתי רק חלק מהתגובות..אני123
אבל כתגובה להודעה שלך.
האמת,נשמע שיש אוכל. זה שהיא קונה את הסלטים לא בהכרח מהווה בעיה.
יש לחם סלטים. חלבון וירק? מעולה!
את אומרת שאת ישנה בדירה אחרת ולא אצלה?!
תגידי תודה! את יכולה לאכול בדירה כאוות נפשך אוכל שתביאי מהבית. פירות ירקות וכו'.
אם עדיין אין לכם ילדים שיודעים לדבר הם גם לא יספרו לסבתא שאכלתם בדירה.

זה לא עניינכם אם חמותך רוצה להוציא כסף כל אוכל או לא. היא תעשה את הבחירות שלה ואתם את הבחירות שלכם. ואת אומרת שהיא מזמינה אתכם הרבה?
אתם לא חייבים תמיד לבוא..
פירות וירקות אין לנו גם בבית. מצב כלכלי לא טובענבר
נראה לי שאת כועסתאין כמו אמא

שאת יודעת שהם במצב כלכלי טוב ואתם במצב כלכלי לא טוב

לכן הכעס יותר גדול בעניין האוכל

זה לא רק נטו האוכל זה גם כספי

אז תנסו לבקש כסף לתמיכה

לא נשמע לי שהיא מתקמצנת בדווקאנקודה

בס"ד

 

 

אם במקרר יש אוכל משבת שעברה כנראה שאנשי הבית לא מתים על הבישולים שלה,

והיא נאלצת לזרוק כל פעם מחדש,

אז היא למדה להכין פחות כדי לזרוק פחות.

לא כולם מודעים לכך שיש אנשים עם צורך בנישנושים וכ'.

סתם ככה תמיד שאני מתארחת אני מביאה אוכל.

לא בגלל שאולי יהיה מחסור,

אלא כי זה כייף לפנק את המארחים בעוד כמה מנות או סלטים וקינוחים...

אני חושבת שלהעשיר את שולחן השבת של המארחים זה מאד מקרב,

נעים וכייפי. וכמובן גם לך יהיה מה לאכול

פשוט תביאי אוכל מהביתmshlomo

אצל חמותי יש מ-ל-א אוכל ועוגות אבל אין ממתקים (ואנחנו אוהבים ממתקים לשבת) אז אני תמיד קונה לנו ושומרת לנו בתיקים ואז אוכלים בגינה/במנוחת צהרים וכו'..

אם את מרגישה רעבה שם, זו הבעיה הכי פשוטה. פשוט תביאי אוכל מהבית.

את יכולה להכין עוד מנה, עוד תוספת, לקנות עוד חלות, להכין עוגה/פשטידה

 

לא נראה לי שהיא מתקמצנת. נשמע שזה מה שהיא רגילה אליו.

בעיה מוכרת אצל אשכנזיםותיקה

אני בת עדות המזרח שנשואה למעלה מ20 שנה לאשכנזי. גם חמותי לוקה באותה בעיה. האוכל בשבתות ובחגים ממש במשורה אצלם על השולחן. תארי לך שהגעתי מבית שהשולחן גלש מאוכל למרות שהורי ממש לא בעלי אמצעים יותר מהממוצע ובכל זאת תמיד השולחן שלהם שופע כל טוב ב"ה. היה לי קשה מאוד בהתחלה ועל בסיס קבוע אני לוקחת איתי אוכל, גם עבורי וגם עבור בעלי וילדי, כשאני הולכת להתארח שם. מספר פעמים רמזתי לה. כשהזמינה אותי או אותנו אמרתי לה: את רוצה שנביא איתנו משהו? לפעמים קלטה את הרמז וברב הפעמים לא. בכל מקרה, היות ואצלה אין מצב שאנחנו לוקחים חופשי מהארונות ומהמקררים, תמיד אנחנו באים עם השלמות לאוכל וצ'ופרים. אנחנו לא שמים את זה על השולחן בזמן הארוחה. לאחר הארוחה, כשאנחנו פורשים לדירה או לחדר שהקצו לנו, אנחנו עושים את ההשלמות. חמי וחמותי לפעמים גם מגישים אוכל ומספרים שזה שאריות שהקפיאו מאיזו ארוחה מלפני שבועיים שלוש וזה די מגעיל אותי, אז ההשלמות מבחינתי כשאני הולכת אליהם בשבתות הם "מאסט". אני לכתחילה מגיעה לשם ללא ציפיות ואז אני גם לא מתאכזבת. אצל ההורים שלי המנטליות היא, שהכבוד של הבנאדם או של המארח, הוא בכמות וברמת המזון שהוא שם לאורחים שלו על השולחן ואילו אצלם, כשהשולחן מלא כל טוב הם שואלים: "למה היה צריך את כל הביזבוז הזה? מי יאכל את כל זה?"

בקיצור, זה לא זילזול בכבודך או בבריאות שלך. זה הבדלי מנטליות.

הסברת יפה, וגם נכון מודדת כובעים


מה הקשר לאשכנזים???את רצינית???מחכה ומצפה
זה ממש לא קשור!! זה אולי עניין של הרגל ואופי משפחתי..בגלל זה לא הצלחתי להביא את עצמי לקרוא את כל התגובה שלך..
ממש חורה לי הגזענות-העדתיות הזאת!! אולי חלאס?!
אנחנו שנינו מה שקראת 'אשכנזים' וזה ממש לא ככה! וגם לא מכירה חברות שאצלם זה המצב!
דווקא התארחנו פעם בסניף אצל משפחה מה שאת קוראת 'ספרדיה' ולא היה מה לאכול. מנה אחת הערב מנה אחת בבןקר וזהו. גוועתי כל השבת!

ולפותחת- את יכולה להבין ולמחול. אולי זה מה שהיא רגילה. תבואו פחות לא כל פעם שמזמינים חייב להגיע.. פעם בשלושה שבועות לא תזיק לא לך ובע"ה גם לא לעובר...זה לא שאין כלום כלום...
ואם אתם בדירה (וגם אם לא) פירות ויורקות שאת אוהבת תביאי שטופים ומנוגבים טוב בתוך התיק היא לא צריכה לדעת. להביא משו ולהגיד שזה חלק מהחשקים של ההריון..וגם בע"ה אחרי הלידה אז בגלל ההנקה..וכשהילד יתחיל לאכול להביא ולהגיד שזה מה שהוא אוהב/רגיל טוב לו ..
הקשר בין חמות לכלה תלוי גם באיך שאנו מקבלות את השונות של החמות שלנו וכמה שיותר להבליג...
לא כל פעם שמוזכרת סטיגמה צריך לקפוץmatan

זה דווקא כן קשור למנטליות שיש בעיקר אצל אשכנזים. נכון- יש גם ספרדים כאלו מן הסתם ורוב האשכנזים

לא כאלו בכלל. אבל אם אני אשווה שולחן שבת ממוצע אצל משפחה ספרדית לשולחן שבת רגיל אצל משפחה

אשכנזית- יהיה הבדל בכמות האוכל. אז מה אם היא אמרה סטיגמה- זה לא גזענות, יש הבדלי מנטליות וזה לא

פשע להגיד את זה.

 

ולפותחת-

אלו החיים, זו חמותך. מכל מה שאמרת מובן מאוד שהיא לא מנסה לפגוע בכם ולא חוסכת עליכם- ככה היא חיה.

ככל שתוכלי לקבל אותה יותר- ככה יטב לך ולבעלך. אבל זה לא אומר שאת צריכה לגווע, כפי שכבר כתבו וכתבתי,

יש לך מלא זמן ומקום להיות בדירה שהיא לא איתם, ולאכול כפי רצונך ותאוותך, מה שמתאים לך. אולי אפילו להגיד

שאתם רוצים סעודה אחת לבד לעצמכם(אולי סעודה שלישית) ובה תוכלי להביא כמה אוכל ואיזה אוכל שתרצי, רק צריך לראות שזה לא פוגע בהם, כי בכל זאת הם רואים אתכם פעם בהרבה זמן.

לא כל סטיגמה אבל זה ממש לא נכון וגזעני. לא קשור למנטליות.מחכה ומצפה
לדעתך. כשאשכנזי אני דווקא מסכים. ויש עוד הרבה אחרים.matan


לא מסכים בכללזה אני

חמותי אשכנזייה וכך גם אימי. 

אוכל יש בשפע. דווקא דור שני ושלישי לשואה לא מסוגלים לחשוב על חוסר בבית ותמיד קונים שיהיה אקסטרה.

 

גם כן לא מסכימהמציצה

חמי וחמותי אשכנזים,

וכמויות האוכלת שחמותי מכינה לליל שבת (הם חילונים אז אוכלים רק סעודת "ליל שישי")-

אני שבעה רק מלהסתכל, כל השולחן מפוצץ אוכל, ואח"כ יש שיירה של מנות אחרונות...

גם המקרר והארונות מלאים והם זורחים מאושר על כל דבר שאני "מחסלת" להם...

(הם קונים כשאנחנו באים כל מיני דברים שהם יודעים שאנחנו אוהבים ואם אנחנו מחסלים את זה זה עושה להם את השבת... )

בקיצור זו באמת הכללה לא קשורה,

אולי רק בקשר לסלטים אפשר לומר את זה - שלספרדים יש ח"י סלטים ולאשכנזים סלט חי...

זה נכון...

לי בשבת אמור היו 12 סלטים על השלחן ואני אשכנזיה.אם ל2

אמרתי למשפחתי שצריך לגמור...

ועדיין נשאר מלא אוכל...

 

 

כאשכנזיה מסכימה לגמרי עם ההכללהנשואים פלוס

ברור שיש יוצאים מן הכלל כמו בכל דבר.

אבל מה הקשר גזענות. די עם המילה המתבכיינת הזאתי

התחתנתי כדי לסבול אולי להתגרש?ענבר
בגלל החמות??מודדת כובעים


כן גם לא נמשכת לבעלי ...ענבר
למה את צריכה ללכת אליה כ"כ הרבה?mshlomo


למה פעם בשלושה שבועות זה הרבה?נשואים פלוס

משום מה משהו מסריח לי כאן.. הבעיות הולכות ומסתבכות.. נשמע לי טרול

גם לי זה קפץמודדת כובעים


זה אותו הסגנון..נקודה למחשבה
אותם הבעיות..

לדעתי זה פצל"ש של הניק הנ"ל
^^^^(=רק שמחה=)
ממש נראה ככה
^^^^^גב'
פעם בשלושה שבועות זה ממש הרבהmshlomo

אם מסתדרים עם החמות אז מילא. אבל אם לא, פעם ב 3 שבועות זה ממש עינוי.

את היית רוצה לבקר כ"כ הרבה אצל מישהי שאת לא אוהבת ולא נוח לך אצלה?

 

 

 

אם היא אמא של בעלי והוא רוצה לפגוש אותה..אז ברור שכןנשואים פלוס

מתחתנים מתוך ידיעה שלעיתים נצטרך לעשות גם דברים שהם לא פסגת שאיפותינו

כל 3 שבועות???mshlomo

אין מצב.

ואני אומרת את זה מנסיון רע ומר.

פעם חשבתי בדיוק כמוך והלכתי לחמותי בכל פעם שהזמינה. מעולם לא אהבתי להיות שם אבל כמו שאת אומרת הולכים "בשביל בעלי". והיום אני מסוכסכת איתה ובקושי מחליפה איתה מילים.

למה ללכת למישהי שאת כ"כ לא אוהבת בתדירות כ"כ גבוהה?

את באמת חושבת שיכול לצמוח מזה טוב? אחרי מה שאני עברתי, בעיני ביקורים מרובים אצל חמות לא אהובה = מתכון לפיצוץ.

אפשר לבקר, אבל לא חייבים כ"כ הרבה.

אם זה חשוב לבעל, שיבקר אותם באמצע השבוע באופן עצמאי. כך גם אני עשיתי עם הורי כשבעלי אמר שקשה לו להגיע לביקורים אצל הורי בתדירות גבוהה.

מתנצלת. אם הבן שלי שגידלתי והשקעתינשואים פלוס
והייתי ערה וכו'. יגיד לי שזה הרבה מידי לבא לראות אותי פעם בשלושה שבועות... אני ייפגע עד עמקי נשמתי!!
מה אמאנזה רק כדי להשתמש בה כשצריך?! מבחינתי כיבוד הורים זה לבא לבקר ולכבד.
לא אמרתי שצריך לעשות את זה כל פעם שהיא מזמינה. אבל פעם בשלושה שבועות זהממש לא הרבה.
ואני אומרת את זה ככה שלא מסתדרת עם חמותה. אז מה?! אני נשואה לבן שלה ואיאמשל הנכדים שלה. מבחינתי, למעט מצבי קיצון, כיבוד הורים זה ה- מצווה
צודקת לגמרי!kit
מי משתמש בחמות? שתלמד איך להתנהג. אנחנו לא עבדים ושפחות שלהmshlomo

אני התחתנתי והקמתי עם הבן שלה בית ועכשיו אנחנו יחידה אחת (!)

למה שבשביל מצוות כיבוד הורים אלך לחמותי כ"כ הרבה (ו 3 שבועות זה לא נראה לי סתם הרבה זה נראה לי מוגזם ממש, זה לא להיות בקשר איתם זה להיות תלותי בהם) ואסכן את שלום הבית שלי ואת הזוגיות שלי.

אם לא הייתי מספיק ברורה אז אבהיר: אם הייתי כזאת "צדיקה" והולכת אחרי הנחיה כמו שלך, היום בעלי ואני לא היינו נשואים.

 

לסבול כל שלושה שבועות ביקור (בשבת!!!) בתוך בית שאני לא סובלת וחשה שם באי נעימות מתמדת, תוך כדי שאני חוטפת הערות והשפלות מחמותי כל השבת (כשהיא בכלל לא מבינה שההתנהגות שלה פוגעת בי, ולכן כשבעלי מבקש ממנה (בפעם האלף) שתחדול מלהתנהג ככה היא בכלל לא מבינה על מה הוא מדבר ומה הבעיה בהתנהגות שלה?)

ותוך כדי שבעלי כל השבת מתעלם ממני כי סוף סוף הוא מבקר אצל אהובי ליבו משכבר הימים- "אמא שלו ואבא שלו"

 

ושלא נדבר על כמה שבתות זוגיות זה גוזל מבני הזוג ומהתא המשפחתי שלהם

 

תאמיני לי שלא צריך כמה שנים, אם הייתי צריכה לעבור כזו חוויה למשך כמה חודשים, אין לי ספק שלא הייתי מחזיקה מעמד, אורזת את המזוודות וחוזרת לאמא ואבא.

 

לא מן הנמנע שהפותחת של השרשור עוברת אצל חמותה חוויות דומות, ואני בהחלט מזדהה עם התסכול העולה משורותיה.

 

כשאני הגעתי למצב דומה לשלה פשוט חתכתי עם השבתות שם. אם אחרי כמה שנות נישואין, ההורים שלו לא לומדים לכבד את רגשות הכלה שלהם וממשיכים בזלזול המתמיד ולא מתייחסים לכל ההערות והבקשות לשיפור המצב, הם יכולים להיות בקשר עם הבן היקר "שהם גידלו" ועם הנכדים המקסימים שלהם. אותי תשאירו מחוץ לתמונה! תודה!

 

ולדעתי הם כרגע אוכלים את הדיסה שהם בישלו. זה מאוד נוח להיות בת יענה ולטמון את הראש בחול. לראות במשך כמה שנים שהכלה מגיעה אליכם ונפגעת מהתנהגויות מאוד ספציפיות שלכם ואתם מתעלמים ולא משתדלים לשפר את המצב בתקווה ש"הכלה תתרגל ותמשיך לבקר"

אל תתפלאו אם אחרי כמה שנים תמצאו את עצמכם עם בן אחד שלא מגיע לשבתות.

 

ודרך אגב זה ממש לא "מצב קיצון" אני מכירה עוד הרבה נשים שחוות חוויות דומות מאוד לשלי עם החמות שלהם, ועוד הרבה זוגות שמפחיתים ביקורים אצל החמות בדיוק בגלל זה.

אישה שהיא חמות לא צריכה לנצל את מצוות כיבוד הורים לטובתה ולהשתמש בה כדי לפגוע בכלות שלה בלי להתנצל "כי הן גם ככה חייבות בכבודי וחייבות לבקר אותי"

 

נכון, אפשר "ללכת עם הראש בקיר" ולבקר את חמותי בלי סוף, למרות שאני שונאת להיות שם. ומה יעזור שהשקעתי ככה בכיבוד הוריו של בעלי אם זה גרם למתחים ולמלחמות בינינו? לדעתי זו לא צדיקות. זו טיפשות.

 

אוקי..נשואים פלוס

א. אני חושבת שבדרך הטבע כששנות הנשואים והילדים עולים כבר מבקרים פחות.

אני לא חושבת שהביקור אצל החמות הוא בגלל שמשתמשים בה. היא הביאה לי את הבן שלה! ואני מחויבת להעריך וזה אחד מהדרכים..

 

ב. אין מתפקידי לשנות את חמותי. וכן מתפקידי להבין שבעלי מתגעגע להורים שלו. (ואני לא מדברת למצב קיצון של שבת שלימה התעלמות כי הוא אצל אמא)

 

ג. עניתי לך מתוך נסיון חיי ותחושותי כאמא לבנים. לא הייתי רוצה שתבוא אישה בעוד עשרים שנה ותיקח לי אותו ותכריח אותו להתנתק ממני כי היא בנתה איתו יחידה אחת ועכשיו אני לא קיימת יותר.

 

ד. משופם מה נשמע שלבקר אצל ההורים שלך לא מופרך לך. אני צודקת? אם כן.. אז זה ההוכחה שהאמירה שלי נכונה. קל לנו לראותולהבין את המקום שלנו וקשה לנו יותר להכנס לנעליים של אחרים.

 

אז כשאת תהיי חמות, כדאי לך להיות קשובה לצרכים של הכלות שלךmshlomo

ולבקר אצל ההורים שלי זה עולם אחר.

אם אמא שלי תעשה או תגיד לו משהו לא במקום לבעלי, אני מיד (!) אעיר לה על זה בפניו.

אין מצב כזה אצל ההורים שלי שבגלל שהם הורים אז הם יעליבו ויפגעו ויעשו מה שהם רוצים.

ורק בגלל זה מרגישים בנוח לבקר אצלם.

לא יכול להיות שאמא שלי תתן הערה מעליבה לגיסתי וכולם יאלמו דום וגיסתי תצטרך לסחוב את העלבון בתוך הבטן עד לסוף ימיה. אין חיה כזו.

 

חוץ מזה שכאשר הולכים לאמא שלי, אני תמיד משתדלת לוודא שנוח לבעלי, שיש לו מיטה נוחה, אוכל שהוא אוהב, שהוא יכול ללכת ללמוד כשהוא רוצה וללכת לנוח כשהוא רוצה ולבקר איזה חבר שהוא רוצה. אני לא מציבה אותו במצבים לא נעימים כמו לשלוח אותו לאמא שלי לבקש ממנה מצעים או מגבת או תוספת לצלחת. פשוט כי אני מבינה שהוא לא הבן שלה, הוא לא גדל שם, ומטבע הדברים שהוא ירגיש שם פחות בנוח. הוא ממש לא נמצא שם שבת שלימה כשבת הזוג שלו שכחה מקיומו. 

 

 

 

 

כל הכבוד לך. אצלי הוא דבוק לספר. גם אצל אמא שלו וגם אצל אימיענבר
ואני זו שמוזנחת כל השבת בצד
אז אני לא חושבת שחוסר הנוחות שלך שם היה תלוי רק בהנשואים פלוס

נשמע שהקום הזוגי שלך והתפקוד של בעלך אצלה לקה בחסר. זה לא הופך ביקור פעם בשלושה שבועות להיות הרבה.

אלא זה גורם לצורך נואש בשיחה זוגית מפרה שתיצור מצב שיוכל להיות לך נוח..

 

ואם נעשתה שיחה כזאת שלא שינתה את המצב אצל בעלך ואצל אמא שלו אז זה חלק ממצבי הקיצון שהתכוונתי אליהם.

שוב.. זה לדעתי ובמקר שלי. אני לא עונה לך על המקרה הספציפי שלך אלא על האמירה שביקור פעם בשלושה שבועות אצל אמא זה הרבה.

 

אני בטוחה שגם חמותך כשהיתה כלה הבטיחה לעצמה הרבה דברים. ואני בטוחה שלא כל מה שאת הבטחת לעצמך ככלה אכן תיישמי או אכן יהיה ההתנהגות הנכונה מול כלתך. 

אז אם אני אהיה חמות דפוקה זו תהיה בעיה שלי שלא באים אלי!!!mshlomo

ומי בדיוק הנהיג בבית של חמותי את הנוהל ש"אני עושה מה שבא לי ואף אחד לא אומר לי כלום". היא בעצמה! את חושבת שרק בעלי ככה? כל האחים שלו ככה. זה החוק שם. להורים מותר לעשות ולומר מה שהם רוצים, ואף אחד אף אחד לא יאמר מילה.

 

אם היא שמה אותי לישון בחדר לא חדר, איך הוא בדיוק ידאג לי לחדר אחר? זה נוגד את הכללים של הבית שלהם. איך הוא יבקש להכין אוכל אחר? זה נוגד את הכללים של הבית שלהם.

כמובן שכיום, כשאנחנו כן מגיעים לשם (פעם באלף שנה) אז בעלי שובר את כל המוסכמות ומבקש "בקשות בשביל אשתו". אבל אל תחשבי שזה נתפס בעיניהם כבסדר. אני נחשבת ל"כלה החצופה". זו שמעיזה שתהיה לה דעה משל עצמה ורצונות משל עצמה ולא מקבלת את המציאות כפי שהיא בבית שלהם.

 

ואני כן מאמינה שאם יש כלה צעירה שלא מבשלת ב 40% משבתות השנה, ולא עושה קניות לשבת ב 40% משבתות השנה ולא נמצאת עם בעלה בליל שבת לבד ב 40% משבתות השנה, אז זו אשה תלותית. תלותית בחמותה/תלותית באמא שלה, תלותית!

 

התחתנתם? יופי! הגיע הזמן להיות עצמאיים. לפרנס את עצמכם ולבשל לעצמכם.

 

ולחמות היקרה: הבן שלך כבר עבר את גיל 25? יופי! הגיע הזמן לנתק אותו מהסינר של אמא ולתת לו להיות עצמאי ועומד על הרגליים בזכות עצמו. 

 

 

אני מאוד מסכימהכוחות שמימיים
עם מה שכתבת פה בשרשור.

כתבת מאוד יפה ונכון.

נשואים פלוס- יש דבר כזה חמות בעייתית, שגורמת לנזקים,ויש בתים שביקור פעם בכמה חודשים זה המון.
זה משתנה מבית לבית,
ומזמן לזמן.


ברוך שכיוונת לדעתו של הרב קוואס!אם ל2

לפני פסח היה פה שירשור שמישהו העלה קישור לשיעור

שלו על הקשר בין ההורים וילדים הנשואים. חפשו מומלץ!

או שהוא יעלה אותו שוב.

גם אם מסתדרים לדעתי זה יותר מדיחוזרת
זה פעם ב3 שבועות לכל צד. זה אומר שפעם ב3 שבועות נמצאים בבית. ובדכ זוגות שעובדים/לומדים/גם וגם נפגשים בעיקר בשבתות
זה לא בגלל ההריון?נשמע כך.רק אמונה


זה לא קשור למנטליות של אשכנזיםshir20

זה בהחלט קשור לדור שני או שלישי של ניצולי שואה.

זה האשכנזים ה"טיפוסיים"מודדת כובעים

מה לעשות.

 

ברור שאנחנו כבר שניים-שלושה דורות מזמן קיבוץ הגלויות של כולנו, וכולם השתנו, ואנשים הרבה יותר "ים תיכוניים" מאשר ה"ספרדים" או ה"אשכנזים" שהגיעו לפני 70 שנה.

 

 

 

גילוי נאות - הכותבת אשכנזיה.

זל-matan, וואו איזה נסחפת!אשתו
גם אני אשכנזיה, ולא מתביישת להודות שבוודאי שיש קשר למנטליות ולתרבות. זה לא אומר שאין "אשכנזים" שמארחים עם שפע טוב של אוכל כיד המלך, וזה לא אומר שאין "ספרדים" שלא עושים כך. אבל מה ככ קשה לך להכיר בזה שבהחלט יש הבדלים ניכרים ומשמעותיים באירוח של שני העדות? לא אמרו מי טוב יותר, אבל ההבדל קיים.
אני לא ז"ל, ב"ה...matan


צודקת. קיים גם אצל ספרדים, במיוחד אצל עירקיםאיילת השחר123


באמת לא קשור לאשכנזיםמציצה

חמי וחמותי הכי אשכנזים שיכולים להיות,

וכשאני באה אליהם לשבת אני שבעה רק מלהסתכל על השולחן,

ואחרי כל זה יש עוד שיירה של מנות אחרונות...

המקרר מפוצץ דברים ותמיד אני יכולה לקחת,

והם זורחים מאושר על כל דבר שאני מחסלת להם... צוחק

לא אוהב את הסטיגמות האלהאלעד

במיוחד כשהן נכונות ללפני 3 דורות ויותר,

וכיום נותרו נחלתן של מעט מאוד משפחות

 

אולי אצל האמריקאים יש אוכל, אבל התמנים קמצניםעמלץ כחולבן


מה לא עברת את הגיל של הסטיגמות על עדות?binbin
יש לי חמות תימנייה שלא מפסיקה להכין מלא אוכל לשבת, והיא יודעת כשאני באה ואני לא מתה על מה שהם אוהבים אז היא מכינה לי מנה משלי, רק לי, בשפע ובשמחה.. מה תגיד על זה? בלי שביקשתי ובלי כלום...חלאס, קמצנות זה באופי- מכירה מרוקאית שלא מכינה יותר מסיר-שניים לשבת...מה תגיד על זה? סתם לשון הרע
חמותי לא אשכנזייה !!ענבר
אמא שלי גם מלאה כל טוב כמו אצלךענבר
אז שתעזור לכם.. ותשלח איתכם אוכל..נקודה למחשבה
כדי שתוכלי טוב במהלך השבוע..
ולא רק סלט..
הלו לכלכת לגמריירושלמית טרייה

זה פשוט לא נכון. נקודה.

מכירה כל כך הרבה משפחות (בעיקר אשכנזים) שיש אצלם שפע.

שרגילים לארח וחייבים להגיש המון מנות, שחס וחלילה לא יהיה מישהו שלא ימצא משהו שהוא אוהב, ושלא יהיה משהו שנגמר.

 

ויש משהו בדבריך שהוא דווקא שלילי:

שמעתי על זוגות צעירים ספרדים שאין להם כסף אבל חייבים הרבה סוגי בשר, חייבים טרי, חייבים ככה וחייבים ככה, ונשארים עניים. אז אם יש משפחות שאוכלות רק עוף כי אין להם מספיק כסף לבשר בקר, כל הכבוד להם.

אני לא באה ממשפחה כזאת אבל מעריכה מי שעושה חשבון.

ודרך אגב המגבלה הכספית לא אמורה להיות מורגשת בשבפע, רק בכל מיני סוגים שלא קונים אותם. אפשר להכין המון דברים טובים מהמצרכים הזולים יותר.

 

אמא שלי היתה מספרת שהיתה לה חברה עניה מאד, עולה חדשה מרומניה, גרו במעברות יחד עם הרבה עולים מעדות המזרח. העולה מרומניה היתה אוכלת סנדוויץ' דק ולא יודעת מה עוד, וחסכה כדי ללמוד באוניברסיטה. העולים האחרים אכלו טוב וקנו בגדים חדשים. היום היא מבוססת ביותר והם נשארו עניים.

 

זה לא קשור בכלל לשפע בסעודות שבת, אבל התחלת עם סטיגמות אז הוצאת לי את הסטיגמות מהפה גם כן.

זהו, סוף פריקה.

הכי טוב ללמוד תורה מעוני, זה מה שלמדו אותנו בישיבות התיכוניועמלץ כחולבן


זה כבר דיון אחרקוד אבל פתוח
אבל זה לא נכון, כן צריך להיות מודעים לכך שאם בוחרים ללמוד תורה אז המחיר יהיה עוני.
לא אהבתי שרשמת אשכנזים.לטובה
לדעתי כל בית והשולחן שבת שלו בלי קשר לעדה.
אשכנזים?א.פיל
זה שהמשפחה של בעלך מצומצמים וגם אשכנזים לא אומר שכולם ככה. המשםחה שלי ושל בעלי אשכנזים טהורים והאוכל תמיד בשפע. זה משהו יחודי למשפיה של בעלך. לא למנטליות האשכנזית
מנטליות כי יש להם כסףענבר
אני חותנת אשכנזייה...אמא של חיילים

חברות יקרות, אני נשואה מעל 30 שנה ואכן יש הבדל. אצל אמי יש מעט מאוד אוכל בשבת, וזה לא בגלל קמצנות, אלא מפני שהוריי אוכלים מעט. גם בעלי וגם גיסתי שם לא אשכנזים היו יוצאים רעבים בשבתות, עד שאמי למדה להכין יותר אוכל כשהם באים. אני מכינה הרבה מאוד אוכל, וגם מקפיאה, ויודעת שיש אנשים שנרתעים מאוכל מוקפא. 

לעצם העניין - הציעו לך כאן הצעות שחלקן יפות וטובות ואת חלקן אי אפשר ליישם עם כל חותנת ועם כל בעל. באמת, הכי חשוב לא לקטר ולא לקחת את זה כמלחמה. את יכולה להביא לך אוכל נוסף, כפי שהציעו, ולאכול אותו בחדר שלכם, או בזמן שהולכים לתפילה - את יכולה להתעכב קצת ולאכול.  אם בעלך מבין את המצב שלך ומסכים איתך, יותר טוב שהוא ידבר עם אמו בעדינות. נזכור שבשבוע יש שישה ימים נוספים ואם את אוכלת כמו שצריך בששת ימי המעשה, לא נורא אם בשבת תאכלי פחות ממה שאת רגילה - כמו שכתבה כאן מישהי, בסך הכל יש אוכל אבל לא מה שאת מצפה. אני יודעת שזה מעצבן, אבל היחסים עם החמות, שתהיה הסבתא של הילדים שלך באמת חשובים מאוד מאוד. אפילו אם היא אישה קמצנית - היא תהיה סבתא קמצנית וזה בסדר. זאת היא ולא את. מאחלת לך הריון בריא ותקין וידיים מלאות אהבה.

אז זהו אני לא אוכלת טוב במהלך השבועענבר
זה כבר בעיה אחרת שממש לא קשורה אליהנשואים פלוס


מצב כלכלי לא טוב . 4 חודשים ראשוניםענבר
של החתונה חיינו בלי מקרר. והיא ידעה שאין לנו מקרר
אז הבעיה היא אחרת..נשואים פלוס

את מצפה ממנה להשלים את החוסר שיש לך במשך כל השבוע והיא בוחרת שלא.

 

עצה שלי.

אל תכנסי לחשבון הבנק שלה! גם אם יש לה מאה בתים והיא בוחרת לשמור את הכסף שלה לעצמה זה זכותה!!

תלמדי להעריך את המעט..תשבו ותחשבו איך אפשר להגדיל הכנסות או להקטין הוצאות כדי שתאפשרו לעצמכם לקנות אוכל מזין יותר.

ותמשיכו להגיע אליה כי היא לא חייבת לפנק אותך כמו שאת חושבת.

כל הבעיה מתחילה מזה שאני לא יכולה לגור קרוב לאמא שלי ענבר
היא הייתה דואגת לי להכלענבר
אז א - רדי מחמותך. היא לא העניין כאןאלעד
ב - באופן ככלי, לא נכון בעיני להאשים אחרים במצבים כאלה, ועדיף לא לשגות בחלןמןת על כאלה שכן היו יכולים לסייע לך
מדוע ? לאמא שלי באמת אכפת ממני. והיא לא מוכנהענבר
שאשאר עוד שנה רחוקה ממנה. יש תכנון כבר לגדל את הילד שם
היא מודה בעצמה שחמותי היא לא מה שרצתה בשביליענבר
אני לא חולמת אני רואה מציאות ברורהענבר
אני חושבת שהבעיה היא -מציצה

שאת יותר מידי מעבירה אחריות לאחרים ומצפה שהם ידאגו לך במקום לדאוג לעצמך...

תקחי את החיים שלך בידיים שלך!!!

נכון, מאוד כיף שההורים דואגים, אבל לא תמיד זה קיים,

את יכולה כל החיים להיות האומללה שנדפקה עם חמות דפוקה, בעל דפוק, חוסר אמצעים ולא יודעת מה עוד, ולבכות כל היום. מה יצא לך מזה? חיים של אומללות עד זיקנה.

ואת יכולה לקחת את האחריות על החיים שלך, לגדל אותך ואת בעלך (כן! זה ידוע שכח ההשפעה של האישה על הבעל הוא עצום והיא יכולה להפוך אותו מרשע לצדיק ולהיפך), למצוא דרכים להתפרנס בכבוד,

ולעניין זה שלא היה לכם מקרר 4 חודשים - זה גם כן מראה שאולי חיכית שיצנח עליכם מקרר משמים...

כי אם היית מתאמצת ומבברת היית בטוח שומעת על אתר "אגורה" שיש שם דברים למסירה חינם, בינהם אינסוף מקררים...

ואם תקחי אחריות על החיים שלך - היחידים שירוויחו מזה הם את, בעלך וילדייך...

כנ"ל אם לא תקחי אחריות - את וילדייך יהיו האומללים שיסבלו מזה (ולא חמותך במקרה שרצית "להחזיר" לה על חוסר האכפתיות...)

אז באמת בהצלחה.

 

תודה שכתבת את מה שהרבה כאן חשבו בשקט..אלעד


הצטרפתי במיוחד כדי להגיב!פה במיוחד
גיסתי ממאה את השרשור הזה וישר נזכרה בי,
האמת שזה אחד לאחד חמותי הייתי גוועת שם ברעב האוכל היה ישן ומוקפא מקייטרינג שהזמינו פעם,ואצלנו גם תחלות הם היו מעלימים...ככה שבכלל למות.
הם היו אומרים לנו לכוון מזגן אבל היו מנתקים תשעון שבת הכללי ובכך מונעים שיהיה מזגן.בקיצור חגיגה נחמדת ...
אז בהתחלה הייתי חמודה וצעירה,הגעתי אחת לחודשיים (למרות שכל שבת היא היתה מזמינה) ובאחת השבתות הגיעו חברים של ההורים של בעלי ונדהמתי לגלות שאמא של בעלי יודעת פתאום לבשל מלא מלא אוכל וטעים..
אבל השיא נשבר לאחר הלידה של בני שהיתה בניתוח והרגשתי מאד רע תקופה ארוכה,הגעתי אליהם כשהוא היה בן חודשיים.הם כיבו לנו את המזגן וכמובן לא נתנו לנו לאכול.חזרתי הביתה חולה ממש וחלשה,הבן שלי לא הצליח לינוק מרוב החום וצרח מלא עד שחזרנו במוצש..
ואז סיימתי את מסכת העינויים הנחמדה הזו,שבאה על חשבון כולנו.ועכשיו למשל לא הייתי אצלם כבר 10 חודשים,היום יש לנו 2 ילדים ובעלי מבין שזה לא אפשרי להתארח אצל אנשים שמתנהגים כך.
תראי זה רוע מבחינתי,כי בעלי אמר להם שאין אוכל ואנחנו רעבים וכו' והם עדיין המשיכו לקנות בקייטרינג אוכל של 2 מנות או להכין כמות מזערית,בעלי גם אמר על המזגן והם עדיין המשיכו לנתק לנו אותו בדיוק באחד בצהריים...
ניסיתי תרעיון עם האוכל ומה שקרה אצלי זה כך:
1.הוציאה ממש מעט בכל ארוחה
2.שאלה מתי נסיים לאכול כי בא לה להקיא מהריח!!
ומפשטידה אחרת היא טעמה ושאלה מה שמתי בה כי זה ממש דוחה...חחחח
ורק באותו הקשר אני מבשלת מעולה ולא רק לטעמי .
אז בעיני החמות של היום הם צעירות יחסית וגדלו בארץ והם הם בוחרות לא להתאמץ למען הבן שלהם ולארח אותו בכבוד זו כבר בעיה קשה שלא קשורה למנטליות .
אמא של חמותי(סבתא של בעלי) מארחת ואף אחד לא נשאר רעב מה שעוד יותר מחזק לי שהכל תלוי ברצון..
בהצלחה
ב"ה חמותי חמודה, מדהימה ומתחשבת.איזמרגד

אבל לגבייך,

קיים קקטוס בשם: "כסא החותנת"

קני לה אותו, ואולי היא תבין את הרמז..

 

חח רעיוןפה במיוחד
סתם שאלה מה הרמז שהיא אמורה להבין?נקודה

בס"ד

 

יש לי רק בנים,

ולמקרה שאחת הכלות תביא לי, שאדע להבין את הרמז

המקרה שלך הוא שונה מהמקרה שלהmatan

א. ראית שהיא כן מארחת אחרים אחרת

ב. דיברתם איתם והם המשיכו להתנהג בצורה כזו בלי להתחשב בכם.

 

לפני שמפילים את הצרות שלנו על אחרים מומלץ להתחשב בכך שזה לא חייב להיות זהה למה שאנחנו חווינו.

 

מסכימה חלקיתפה במיוחד
אבל כל מה שראיתי זה בפרספקטיבה של מעל חמש שנים...
אני מרגישה שאם הייתי מסתפקת ב"לראות חלק" היה לנו הרבה יותר טוב היום.
ולי ולבעלי היה הרבה יותר טוב אז...
אבל מסכימה שאת התמונה כולה קשה בדיוק להרכיב עד שלא רואים הכל,ועד היום לפעמים כואב לי עליהם שאני לא באה על אף זאת שאני יודעת שזה הצעד החכם והטוב לכולנו.
מסקנתי לכותבת היתה,שגם אם אין לחמותה זמן/כח/משאבים יש היום פתרונות קלים לארח בכבוד וזה עניין של בחירה נטו. אנשים כאן ייחסו את זה לאשכנזים,אז גם חמותי אשכנזיה "במקרה" והתארחתי אצל הרבה אשכנזים לא נתקלתי בתופעה כזו.
מה שאמרתי זה שהמצב שלה שונהmatan

ברור שאם היית מבינה לפני מה המצב אז היה יותר טוב,

כמובן שאם היית פותרת את זה כמה שיותר מהר, אז היה פחות כואב.

אבל המצב שלה הוא שונה באופן מהותי, מהסיבה הפשוטה שהיא מעולם לא ניסתה

לדבר על זה אול לפתור את זה.

רק אחרי שניסית וננת הזדמנות לחמותך את יכולה להגיד שיש בעיה- אחרת יש אלף פתרונות

טובים יותר מאשר לא להתארח(וגם לא להיפגש לפה מה שאת אומרת)

וחשוב לא להכניס אנשים לסרטים, במיוחד שגם ככה הם תקועים בתוך אחד,

יכול להיות שהיא תגיד את זה לבעלה, בעלה ידבר עם אמא שלו ופעם הבאה שהם יבואו

יהיה יותר אוכל.

בד"כ אנשים רוצים שהאורחים\ילדים שלהם ירגישו בנוח ויהיה להם טוב, ואם הם לא יכולים

הם ייתנו דרך אחרת(תביאו אוכל לעצמכם וכו') זה שאצלך במקרה האנשים לא רגילים ולא

מעוניינים בטובתכם בשום צורה, זה מיוחד מאוד.

זה לא נשמע שישלה בעיהרק עם חמותהא.פיל
יש לה גם עם בעלה שלא דואג לה, הכסף שאין לה המקרר שלא היה.. נשמה!! נשמע שאת בתוך בוץ של מסכנות ורחמים עצמיים.. צאי מזה!! החיים שלך יהיו טובים יותר ותגלי כמה אושר יש בהם!!
לי ולבעלי אין הורים תומכים משוםצד, ואנחנו מקבלים מהם מה שאפשר, ודואגים לעצמינו וגם למשפחה שלי(שאין אמא) ואת התמיכה מקבלים בבית אחד מהשני, ואנחנו מאושרים!!
אה, וגם בכסף לא התברכנו אבל אנחנו מצטמצמים מאוד וקונים רק רק מה שצריך.. ושמחים
ניסיתי לבקש לארח חבר וחברה שלנו אמא שחו לא הסכימהענבר
היא רוצה להנות מכם, בלי חבריםמודדת כובעים

ולא נראה לי שהייתי מבקשת ממישהו שמארח אותי לארח גם את החברים.

גם אצלה המזגן מכובה .ענבר
ענבר, תצרי אתי קשר באישי. משום מה לא מצליחה ליצור איתך....אדם נוף מורשתו
וואי קראתי אותך נזכרתי בחמותידבורית
התפריט שכתבת בול כמו חמותי. ונס אם לא מההקפאה לפני חודשיים. ואני ממש זורמת באוכל הייתי בפנימיה ואוכלת בכל מקום אבל זה מוגזם.
חמותי אשה טובה באמת. אבל יש לה בעיה היא אוהבת להיות מסכנה. בגלל זה היא מחזיקה כמה בתים אבל גרה בחדרון קטן בלי מקלחת ובלי מטבח כבר כמה שנים. מאז שהיא שם גם לא יכולה לארח אותנו הודו לה'.
אני פתרתי את העניין כמו שכתבו. פשוט מביאה איתי אוכל. היא מודה לי מאוד על העזרה ולי יש מה לאכול!!
אז לדעתיחוזרת
א. לא צריך להגיע כל שבועיים-שלושה
ב. אצלי העניין אחר, כשרות, יוצא לנו להתארח במקומות שאנחנו לא יכולים לאכול בגלל הכשרות, ואני מביאה איתי אוכל (אפילו שאפשר לאכול גם קר. שניצלים. חזות בתנור )ונשנושים, בעיקר כשמתארחים בדירה נפרדת זה נח, אם יש דרך לחמם ושלא יראה חשוד- מחממים, ואם לא- אוכלים קר.
בעלי לא מוכן שלא נגיע.כל 3 הוא אומר אז גם להורייך לא!ענבר
מה עושים?
עוד דבר. חמותי מעולם לא הזמינה את הוריי אליהענבר
אז מה, לא בכל המשפחות יש קשר חברי בין המחותניםמודדת כובעים


את רצינית?? למה היא צריכה להזמין אותם?א.פיל
למה היא צריכה לארח חברים שלכם?
את מצפה ממנה לדברים שהם בונוס גם אצל חמות רגילה
כי אין אף אחד אנחנו 3 אנשים כל בשבת וריק לי בנשמהענבר
אין לבעלך אחים או אחיות?נקודה למחשבה
תקשיבי, ככה טוב לא יהיה לך..א.פיל
במקום לצפות שהיא תדאג לאוכל ולבידור בשבילך ץחשבי מה את יכולה לעשות כדי שיהיה לךיותר נחמד בשבת.
אמא של בעלי לא דתיה וכשאנחנו מתארחים שבת אנחנו מביאים את כל האוכל וגם נשנושים בתיק(ואני גם בתחילת הריון ודואגת לעצמי) ויש פעמים שאני מביאה ספר וכדומה.. כי ככה מרגיש לי שיהיה לי נחמד.
ולא אמרתי לבעלי לא טוב לי אז לא הולכים ובעיה שלך ושאמא שלך תקנה לנו דברים וכו
אמרתי לו שאני רוצה שניסע ושיהיה לי נעים וחשבנו יחד על פתרונות
אין פה מלחמה אחד עם השני.
יש ללכת אחד לקראת השני
אפשר להביא משחקי חברה. זה יכול לאחד ועשות טוב בנשמהאם ל2

זה פופולארי היום!

עושים שבתות בביתחוזרת
אם בעלך לא מוכן שלא להגיע אליהshir20

אז שידאג לך לאוכל.בריא ומזין..

בכל מקרה כדאי שתעשי בדחיפות בדיקות התפתחות של העובר, לפי התאור שלך גם באמצע השבוע את לא אוכלת מספיק ויכול להיות שההתפתחות שלו נפגעת. אם זה המצב ומצבכם הכלכלי לא מאפשר לכם  לקנות מספיק אוכל, אז תעברי לשמירת הריון אצל הורייך ואם זה מפריע לבעלך שהוא נשאר לבד, אז הוא יוכל להצטרף אלייך.

 

אז לסיכום:רן מהצפון
סליחה שזה כזה קיצוני אך זה מה שעולה מהודעות שלך.

1) חמות ״עשירה״ ולא מפנקת - לא היית בשבתות לפני
החתונה? לא דיברת איתה לפני?
2) מצב כלכלי לא משהו - שוב לא תכננתם לפני איך אתם
מתכוונים להתנהל כלכלית לפני החתונה - יכול
להיות שייעוץ מפעמונים או מקימי יכול לעזור
3) נתק יחסי מאמא שלך - בעיה שצריך להפתר בניכם.
4) אין משיכה לבעל - בעיה רצינית - ייעוץ זוגי דחוף

ובכלל, נראה שייעוץ זוגי יכול לעזור לכם, במיוחד שנשמע שאתם רק בהתחלת הנישואין.

ב-ה-צ-ל-ח-ה!!!!!
לגבי א- חמותי סירבה לארח אותי בביתה לפני החתונהענבר
הגעתי כאילו לבית אבל בסוף מצאתי את המפגש במסעדה.
ב - חתונה מלחץ . שמעת על זה ? כולם לוחצים עלייך להתחתן איתו.ענבר
הבעיות צצות לאחר האירוסין וכולם מונעים ממך לבטל??ענבר
כי התאריך כבר נקבע וכבר נשלחו הזמנות. וכדי לא לשלם קנס לאולם הארועים ???
לגבי הייעןץ עדיין לא מצאתי יועץ בחינם אשמח לעזרה בזהענבר
יועץ בחינם לא יהיה יועץ טובmshlomo

אין מה לעשות...ככה זה בחיים, אם רוצים משהו טוב, צריך לשלם עליו.

 

בעיני הכי טוב לכם לעבור רחוק גם מההורים שלך וגם משלו ולבנות את התא המשפחתי שלכם בשקט.

 

תבקרו את ההורים לעיתים רחוקות יותר ותלמדו לעמוד על הרגליים לבד. גם מבחינה זוגית וגם כלכלית.

 

עזבי אותך עכשיו ממחשבות על גירושין. עכשיו את נשואה וחושבת מחשבות של נשואים.

 

את עובדת? אם לא, נראה לי שזה יכול לעשות לכם סוויץ' רציני בחיים....

שניני עובדים ןלא מכסים את החובותענבר
תפנו לפעמוניםקוד אבל פתוח
מהכסף שתכסכו, לטיפול זוגי...
היי ענבר, כאן הייתי חייבת להגיבנונימי1

כמו שאמרו מתחתיי-דחווווף  לפעמונים!

לא כיול להיות שזוג ששני בני הזוג עובדים לא מצליחים לכסות חובות.

אם אני מבינה נכון עדיין אין ילדים, אז משהו בהתנהלות שלכם ממש לא נכון.

אני כותבת את זה באמת מתוך דאגה, אני מכירה זוג שפנה לפעמונים וזה הציל אותו!!!

אל תחכי אפילו רגע!!

 

ולגבי החמות, הציעו לך הרבה דברים טובים, מקווה שיעזרו לך

אני מאמינה שאם תעזרו לעצמכם לצאת מהמצב הכלכלי הקשה אז הרבה מהבעיות יפתרו

1. כבר לא תצטרכי לסמוך על חמותך או להזדקק לטובות ממנה

2. תוכלו ללכת לייעוץ טוב (וחוצמזה שהרבה פעמים מצב כלכלי לא טוב גורם לנתק בין בני הזוג..)

3. תרגישי בת חורין (ואני לא צוחקת!)

 

בהצלחה רבה!

יש תחנות ליעוץ וטיפול משפחתיאזדרכת
בכל מחלקת רווחה יש תחנות לטיפול ויעוץ משפחתי במחיר סמלי.
יש עובדות סוציאליות בקופות החולים ברמה מאוד גבוהה
אנשי מקצוע בשירות הציבורי הם ברמה טובה מאוד, כדאי לנסות
תנסי את המתנדבים של ינרמציץ מן החרקים

אני למדתי שם ואני זוכרת שחלק מהלומדות הצליחו בסטאז' באופן מעורר הערצה.

תבקשו מישהי (מישהו) משנה שלישית. כל שבוע הם מקבלים הדרכה.

קיבלת פה הרבה עצות בחינם בלדרית
רובן ממש מעולות.
אבל נראה לי שהבעיה הראשונה שהעלית, האוכל בשבת זה סתם תירוץ למה לא טוב לך. הבעיות האמיתיות שלך הן שאת עדיין לא בטוחה בבחירה שלך בבן הזוג והמצב הכלכלי. אז ענבר, את בהריון ועומד להיות לך ילד, כדאי שתתרכזי במה שיש לך, בן הזוג והחמות הן העולם שלך עכשיו, ואני בטוחה שאין בהם רק דברים רעים, אחרת לא היה סיכוי שהיית מתחתנת, גם אם היו לוחצים עליך.
תנסי לראות את החיובי, והפרידה מההורים שלך, זה דבר טבעי, את אישה בוגרת ונשואה ואת יכולה להתמודד לבד. אף אחד לא חייב לפרנס אותך חוץ מבעלך, ולחזור חזרה לסינר של אימא או לבוא בטענות לחמות, זו בריחה מהמציאות.
אולי באמת תמצאי עבודה, למרות שלא קל בהריון, או שתנצלי את הזמן להתקדמות מקצועית שתיתן לך כלים להמשך? אם המצב קשה וההורים מסוגלים, אפשר לבקש יפה צדקה או הלוואה, הם לא חייבים להסכים, ואם לא מסכימים אז אל תכעסי, הם רוצים את הטוב ביותר לך ולבעלך, אבל הם לא חייבים לך דבר, לא ההורים שלך ולא שלו.

ובכל אופן, בהצלחה. הריון קל והרבה אושר בזוגיות.
היי ענבר!kit
פעם שמעתי ממישהי מאד חכמה שיש כמה סוגים של בני זוג א' אלה שמוכנים ללכת עד הסוף עם הנישואים שלהם משקיעים מלי סוף וגם כשיש קשיים יודעים להשלים ולהתגבר ולעבור הלאה. ויש את האלו שיריבו ויקטרו כל החיים אלה שגם בגיל מבוגר עדיין יריבו על למה לא שמת את הנעליים שלך במקום. (מכירים?) ויש את אלו שיהיו לא פה ולא שם. בצומת! כן להתגרש לא להתגרש כן ..לא ... וזה המקום הכי נורא! כי אתה לא פה ולא שם! אין לך לאן להמשיך ולאן להתקדם. אז תחליטי! או שאת משקיעה ולוקחת את החיים שלך בידיים אבל מכל הלב! מפסיקה לזרוק את האחריות על כל העולם ואשתו.ומאמינה שאם ה' הביא אותך להתחתן עם הבנאדם הזה סימן שזה מה שהכי טוב לך ושזה האתגר שלך וכו. או שאת ח"ו מחליטה להתגרש וזהו. לא אומרת לך מה להחליט רק אומרת לך שלהיות במקום הזה של לא פה ולא שם זה לא לענין! חבל על החיים שעוברים. וכמובן כמו שאמרו לך אלף פעם ללכת לייעוץ לפני כל החלטה שאת מקבלת!!! המון המון הצלחה! ותזכרי שאם ה' שם אותך בניסיון הזה את מסוגלת לעמוד בזה.
אתה יודע כמה פעמים ייעצו להnp
ללכת לייעוץ?!? זה פצל"ש של נשואה מבולבלת..
אז יקרה,
נראה לי שטוחנים פה מים.... אין טעם לשאול פה אם להתגרש.. את רוצה שיגידו לך:"כן תתגרשי". ?!?
תביני ששום הודעה פה ובכלל כנראה לא תפתור את מצבך!!! תטפלי בעצמך או שמצבך יהיה עוד יותר גרוע..
סליחה על התוקפנות אבל נשמע שאת לא ממש מבינה וכל כך חבל לי עליך!! חייך בידיך אהובה!!!!!
תמצאי כל דרך להגיע אליה רק בימי חול.shindov

אין שום צורך להגיע אליה לשבת. אם היא רוצה שבת שתכין אוכל. גם אם לא היית בהריון את פטורה מלבוא. אם בעלך רוצה שתבואו לשבת שיפתור את הבעיה, לא על חשבונך כמובן. 

מה כתבת?? אתה רציני??אני123
זה ממש לסכסך בין בני הזוג.
ואם בעלה לא מסוגל להגיד דבר כזה לאמא שלו?

להזכירכם זה לא תפקידנו לחנך את ההורים.
לא מחנכיםshindov

פשוט לא מגיעים ולא חסרים תירוצים. לא מרגישה טוב קשה לי. וזה גם נכון. וביננו אף אחד לא קורא... אישפוז דחוף. הגברת חולת נפש.

היי, בוא נעשה פה קצת סדרyosefin

במהלך השרשור הפותחת תיארה מציאות שאין כמעט אוכל בבית החמות בשבת

אך לאחר מכן עלו כמה בעיות מטרידות לא פחות...

1.מצב כלכלי לא טוב

2.חתונה מלחץ ולא מרצון (מלא לפחות)

3.לא נמשכת לבעלה!

4.חושבת להתגרש?

 

חברים יש כאן רצף של דברים וכולם מתייחסים רק לנושא הראשון,האחרים לא פחות חשובים

ולפותחת נשמח להסבר יותר מפורט בכדי שנוכל לעזור.נראה שהמצב מורכב מכמה בעיות וכעת אנו מתמודדים רק עם אחת...

המון בהצלחה!

למה שתיארת, מלא נושאים יחד, אפשר לקרוא:זרעי קיץ
טרוליזם :/
ענבר, אם את "נשואה מבולבלת"בת 30

אז אני חושבת שאת כבר לא מבולבלת. את לא באמת תפיקי מפה עיצה טובה. כי המצב שלך מסובך.

 

jחפשי את הנקודה האמיתית!מאחלת

ענבר יקרה.

מתאורך ניכר שסיפור האוכל הוא רק סימפטום או תוצאה של קשרי נישואים ומשפחה לא תקינים.

נראה כאילו כל צורת הארוח שלכם, נובעת מחוסר סימפטיה, אהדה לכם כזוג.

נראה לי דחוף לפנות לייעוץ, ויפה שעה אחת קודם.

                                       בהצלחה!

לא לסבולטולית
אל תתייסרי תביאי איתך עוגות.. לחם ו"תפתיעי" אותה עם פינוקים....
מניסיון זה עוזר ומשאיר היא לא תאמר לך כלום... להיפך ...
לצערנו אולי כבר לא כל כך נשואהnp
אבל מבולבלת אוהו מבולבלת.. אם את גם בהריון אז בכללל הלוואי שתתאפסי על עצמך ותתעוררי ולו בשבעל הילד המתוק שלך... עצוב לי וכואב לי הלב עליך.. באמת!
קראתי את הכל ואענה כאן על כל מה שרציתי בנפרדפה במיוחד
1.אם ככ רע לך אצלה אז תסבירי לבעלך שאת מוכנה גם לא ללכת לאמא שלך ושתהיו כל שבת לבד שניכם והעיקר שלא יהיה לך רע!
2.ארבעה חודשים בלי מקרר זה מזעזע!את צריכה לקחת את אמא שלך לשיחה להסביר לה את המצב הקשה ואת ההשלכות והיא בשיח בוגר תצור קשר עם אמא שלו ויבנו תוכנית מסודרת לעזור לכם,כפי שברווקות אכלתם אצלם בבית אין שום סיבה שכעת לא יהיה לכם אוכל!
היום בשביל אוכל-כן גם עוף פעם בשבוע לא צריך להיות עשירים ...
3.כתבו לך למעלה שלא רק אמא שלו הבעיה,אז לא פירטת בדיוק על אמא שלך אבל צריך להבין שזה שאין מקרר ואוכל זה קשור ל2 הצדדים.
4.ההורים של בעלי לא נתנו שקל בהתחלה,וההורים שלי פוצצו אותנו בכל מכל. אמרתי לבעלי שיתקשר ויגיד לאמא שלו שלא תביא שקל אבל שלא תחשוב שרופא הוא יהיה על חשבון ההורים שלי,והיא אחרי לחצים הבינה שבנה לא יתחיל תלימודים עד ש...
ותודה לאל הם היום תומכים ומשלמים את הלימודים שלו מתוך הבנה שאחרת הוא ישאר מאבטח כל חייו.
5.יש משברים ,אני יעודד אותך שהשנה הראשונה שלנו היתה נוראית,שחור משחור.וכל שנה משהו בקשר התחזק ונהיה יותר קל.על אף שההוצאות גדלו ושנינו סטודנטים למקצועות מטורפים,היינו ערים שבועות שלמים ללמוד למבחנים,לעבוד,ללדת,לגדל היו לי פעמים שרק מהעומס הייתי מתחילה להוציא עליו עצבים אז זה קורה,זה יקרה וזה לא נורא!אחכ שמחים ותמיד צריך לזכור שלילדים שלנו ניתן הכל ונעזור כמה שאפשר.
6.לפני יועצים,אמרת לבעלך מה את מרגישה?אמרת לו כמה שזה שובר אותך והוא חייב להבין שהגב שלו זה השמחה המוטיבציה והזוגיות שלכם?לא קלישאה!
הייתי אומרת את זה לבעלי כמעט יומיום והוא פשוט הפנים לאט לאט עד שמעצמו אומר שלא נלך...(בהתחלה היו הרבה מלחמות שלא תחשבי שזה בא בקלות)
7.משיכה-אמרת שאת בהריון לפעמים יש קשר,בעיני גם שיש מציאות קשה ולא בדיוק מחבבים את האוירה בבית של הבעל וכו' זה פוגע...
תנסי קודם לייצר מציאות תקינה,שאת הולכת רק למקום שאת שמחה וטוב לך ואחכ תבדקי משיכה,כי זה קשור להרבה רגשות לא טובים שמתערבבים.
8.מאחלת לך בהצלחה,בלימודים בעבודה,בלידה,בזוגיות אבל תמיד תזכרי ללכת עם האמת שלך .אם רע-נמנעים משהות במקום שרע. אם יש קושי מתקשרים להורים ומסבירים שאין יכולת להתמודד,ואם אין ברירה אז אפשר גם ששניכם (או שרק את לומדת?)תעשו סטופ מהלימודים.
תקחו שנתיים בכיף תכירו אחד תשני יותר ואחכ תלמדו...
אצלי זה ככה אבל מהכיוון של גיסתי ..אמא אוהבת+
חמותי היא מאוד מארחת יפה למרות שאין להם ככ כסף..אבל גיסתי(רווקה) פשוט קמצנית.. היא גרה אצל ההורים..ולה יש כסף היא בודקת כמה כל אחד לקח כמה עוף.ומעירה לאמא שלה שהיא מוזגת הרבה וממש מסתכלת על הצלחות של כולם כמה אורז כמה הילדים שלו חבל על זה וחבל על זה וכל דבר היא סופרת.. הם לא מביאים שתיה מתוקה ובפעם האחרונה שמתי לי בקבוק בתיק
זה נורא פוגע אבל אני משתדלת לא להתייחס ולאכול הרבה לחם או פחמימות כדי לשבוע...
אני נגד 50% ממה שכתבת. ואפילו נגד יותרש.א הלוי
1. במקרה הספציפי כאן - היא לא מכונה לוותר על אמא שלה ורוצה ללכת אליה וכבר "רואה מציאות שהיא עוברת אליה לגדל אצלה את הילד" (ציטוט מהדברים שלה)
2. אני לא חושבת שצריך לחיות על חשבון ההורים לנצח. לא כרווקים ובטח לא כנשואים. בן אדם שמחליט להתחתן מצהיר על עצמו באיזו שהיא מידה שהוא עצמאי יותר, וכבר לא תלוי ב100% בהורים, ולמצוא עבודה ולקנות מקרר זה לא כזה מסובך כיום.(תשלומים אם צריך, ללמוד להתנהל נכון - הציעו פה ללכת לפעמונים)
3. הבעיה הנוספת היא בעלה ולא אמא שלה. וגם זה שחמותה לא נקייה וזה שהיא רוצה שתלד בלי אפידורל וזה שבעלה לא תומך ולא טוב לה ורע לה. ועוד המון בעיות - ועזרו לה פה המון, ויעצו לה פה המון ואמרו לה ללכת ליעוץ ואפילו נתנו לה שם של יעוץ טוב בחינם (כי גם ליעוץ אין להם כסף) ובמקום להשתמש במידע ובעצות היא ממשיכה להתלונן.
4. אני כ"כ נגד זה . להציב אולטימטום להורים?! בני כמה אתם?! או שתשיגו מלגה, או שתסכו ללימודים או שתמצאו מקצוע שהוא לא רופא. למה ההורין צריכים לשלם לילדים שלהם את הלימודים האקדמאים?!
5. מסכימה.
6. מסכימה- תקשורת בריאה זה דבר מאוד חשוב בזוגיות, וכן- זה כולל אי הסכמות, ויכוחים ומריבות.
7.במקרה הנ"ל - היא התחתנה מלחץ ולא בטוחה בקשר הזה אז את צודקת בעניין הזה שהיא צריכה להשקיע בקשר הזה שיהיה לה טוב בו
8.לגמרי מסכימה!!
לא חושבת שחיים על ההוריםפה במיוחד
אני הכי לא נצלנית ודורשת,אבל אנחנו חיים בתרבות ונורמות מסויימות והם פחות או יותר נראות כך..
שמתחתנים בתחילת שנות ה20,בעל בדרכ בצבא או בנקודה מעט מאד קדימה, האישה אחרי שירות ולרוב טרם עם תואר...
ואני חושבת שהתרבות הזו טובה ויש צורך לחזק אותה.
איך מחזקים אנשים לעשות צעדים?ע"י תמיכה בכל מובן שהם נזקקים לו-לא אמרתי לקנות להם וילה ,רכב ולהאכיל אותם בכפית(על אף שאמא שלי כן בגישה שאם יש לתת ברמה הזו אז לתת) אבל בהחלט לצמצם להם את הקשיים הגשמיים כדי שיוכלו לבנות קשר יציב.
הריבים האלה והטעם הרע מתקופות רעות שורטים ומשאירים כתם,הרבה יותר טוב לבנות עתיד מנקודת מוצא חיובית ולכן כאן נכנסים ההורים!הורים זה לא רק ללדת ולגדל עד גיל 18,הורים זה כתובת והכוונה לכל החיים.ומותר ורצוי להתייחס לנפש ולקשיים של הילדה הנשואה אפילו שבחרה בעצמה להתחתן ובחרה לקחת בעצמה אחריות (וקשקושים למיניהם).
לא אמרתי שחייב ללמוד רפואה אבל אם להורים יש דרישות אז יש להם גם חובות!
ובמקרה של היום,זה לא ככ משנה מה תלמד,שנות הלימודים קשות ומלחיצות וצריך תמיכה לצלוח אותם.
אני נגד חיים במרדף עצמי אבל אני בהחלט בעד חיים בהגשמה עצמית ולפעמים זה סותר ומתנגש.
אז צריך לעשות חושבים,הפסקות, ותמיד אפשר ללמוד אבל בטח לא לוותר על חלום או מקצוע בגלל כסף.
זה הכל עניין של סדר עדיפויותש.א הלוי
אני רואה חתונה ונישואים כלקיחת אחריות וקשקושים למינהם.

כך שאם האדם לא נמצא במקום שבו הוא יכול לפרנס את עצמו ואת משפחתו- שלא יתחתן או שלא יביא ילד ושישתמשו באמצעי מניעה לפחות עד סיום הלימודים .


אני לא אומרת לא להתחתן עד גיל 30 רק כדי לבסס מקצוע ועבודה -
אבל אם אין יכולת להחזיק בית ברמה מינימלית של אוכל בסיסי- זה לפי דעתי התעללות בעצמך ובילד העתיד להגיע.

להורים אין חובה לפרנס ולהחזיק את הילדים הבוגרים שלהם. זה שהמציאות כאילו מחייבת את זה לא אומר שזה תקין ונכון.

אנחנו גם מקבלים עזרה מההורים - אבל כהלוואה ובלי דרישה ולא בדברים בסיסים כמו אוכל
(כמובן שאם הזוג נמצא על סף רעב יש לעזור להם) מי שצריך לעזור לזוג שנמצא במצוקה - זה קודם כל הזוג עצמו!!!!

וזה מאוד מנשה מה תלמד - יש המון!!! מקצועות כיום שאפשר ללמוד בפחות שנים ולעשות לימודי תעודה שהם לא פחות טובים ולצאת עם מקצוע מעולה ביד. (סתם דוגמא - צורפות)


ומה זה בדיוק דרישות של ההורים? אנחנו אנשים בוגרים, ההורים יכולים לדרוש מה שהם רוצים ואפשר להתעלם מכך. לא ראיתי שחמותה דרשה ממנה משהו
ואם מדובר במקרה של "נשואה מבולבלת" - היא בת 26+ ובעלה מבוגר ממנה בהרבה, כך שהם לא צעירים בני 20 חסרי תואר וחסרי עבודה.

אני נגד ההתמסכנות הזו והלסמוך על ההורים כי אני יודעת בוודאות שאפשר אחרת.

אנחנו זוג צעיר בני 22 ו27 ומשלמים משכנתא + ילד+ חוסכים- ובלי תארים ולימודים. אז הכל עניין של סדר עדיפויות בחיים. (וכן, לקחנו הלוואה קטנה מההורים להון הראשוני. ואם לא היו יכולים לתת היינו משיגים ממקום אחר. ב"ה אנחנו עומדים בזה יפה)

הגשמה עצמית - זה קישוש מאוד יפה, בפועל החיים דורשים דברים אחרים לפעמים.(לא ראיתי הנחיה מחז"ל להגשים את עצמי, ראיתי הנחיה לעבוד על עצמי ולהשתפר, אשמח למקור ל"הגשמה עצמית" בחז"ל)

כן, אפשר להגשים את עצמך בעבודה/בגידול ילדים/באומונות- לא תמיד זה מתאפשר וחבל לנסות לעשות את זה כשהתנאים לא אופטימליים.
לא מסכימהפה במיוחד
הורים שיש להם ולא נותנים בעיני זה אנוכי.
דיברת על חז"ל ,שלא כתוב שם "הגשמה עצמית" ובכלל נשמע לי מוזר הקטע שאם חזל לא כתבו אז לא חייב...
אבל אני מניחה שחזל כן דיברו על עזרה,אכפתיות,כבוד...וזה חלק בלתי נפרד מזה.
עזרה לזולת זה במה שהוא צריך ומבחינתי זה כולל גם אם הוא נשוי!
לגבי הלימודים והמקצועות היותר פשוטים,את עוד צעירה ונראה לך סבבה להסתפק בחיים בלי פיתוח אישי,אחלה.יכול להיות שבעתיד תגלי אחרת ותתבאסי על עצמך?יכול להיות שמה שמתאים לך לא מתאים לשאר הנשים?
אני רציתי ללמוד,בעלי רצה ללמוד וזה עובדה למצב קיים שצריך לעזור בו,בלי קשר לכך שאפשר לבחור אחרת...
חוצמזה שבעיני פיתוח אישי הוא גם תרומה לכלל ועוד יותר לפרט-לילדי האישיים.
תראי, בתור אמא אני אשמח לתת לילד שלי גם כשהוא כבר יהיה נשוייעל מהדרום
לק"י

אבל בתור בת אני לא דורשת מההורים כלום.
אני מבינה את התחושה הלא נעימה, שהורים לא עוזרים. אבל תכלס הם לא חייבים לנו....
אפשר לתת לך המלצה חמה?שורש וגרביים
אל תתרבי.
הילדים שלך יגדלו להיות נצלנים ואנוכיים אפילו יותר ממך, וזה יהיה בזבוז משווע של חמצן.
תגובה דוחה!!kit
ומטופשתה-מיוחד
לרצות לתת לילדים? לא מדובר על פינוק. אם הורה יכול לעזור לילדים (ברמה נורמלית כמובן) ולא עוזר להם הוא זקוק לטיפול
תקרא את כל התגובות שלה בשרשורשורש וגרביים
הנצלנות והפינוק נשפכים לה מהאזניים
וזאת סיבה לאחל לה כל מה שמשפריץ מהלשון באותו רגע?אלעד
מה אתה מגדיר רמה נורמלית?הלוי
יש ילדים שאסור שיעזרו להםש.א הלויאחרונה
כי הם בחיים לא לומדים לעמוד על הרגליים.
לא מדברת על כולם.
אבל - יש המון, ורוב ה" ילדים"( ראבק אנשים בני 20+!!) שחיים על חשבון ההורים ונשענים עליהם.
וכן - הורה לא חייב לעזור לילד שלו בגילאים האלה. גם אם יש לו את היכולת. זה כן פינוק.
להורים בד"כ יש עוד ילדים בבית והוצאות כאלה ואחרות וכדאי שיחסכו גם לעצמם,

ומה עם להגשים את עצמם?! רק הילדים יכולים להגשים את עצמם? להורים אסור להנות מהמותרות של פרנסה בשפע?

הורים לא חייבים לעזור לילדים שלהם. ואין עם זה שום בעיה
ילד שחושב שהוא עדיין ילד בגיל 20-30 זו בעיה.
ולגבי לא מוכנה לוותר על ההורים שלהפה במיוחד
לא אמרתי שתוותר על שלה,גם לא אמרתי שתוותר על שלו..
אמרתי שיש צורך לפעמים לשנות הרגלים זמניים כדי לבנות משהו חדש ולהגיע להסכמות.
גם ככה זה לא הגיוני שיסעו לאמא שלו אם היא לא נהנת או שיסעו לאמא שלה אם הוא לא מוכן.
אז לקבל את זה שעד שיגיעו להבנה הם צריכים להיות בבית לדבר ולהבין וזהו.
אני חושבת שבעל שנלחם עם אשתו לא להגיע להורים שלה בגלל שהיא סובלת אצל ההורים שלו ולא בגלל שהוא סובל אצל ההורים שלה יש לו בעיה בתפיסת המציאות,בעיה קשה קשה...אבל ניתנת לפתרון והיא אופיינית לזוגות צעירים.
בעלי יכול לבקש שניסע להוריו אבל זה אף פעם לא יהיה תנאי לנסיעה להורים שלי כי הוא מבין שהחוסר רצון שלי לשהות שם לא נובע ממקום נקמני "להעניש/להחזיר" על משהו.
חמות נוראית. אל תתקרבי לשם יותר מפעם בשנה.שאולי18


השאלה מה עדיף?simond
לאכול אצל החמה ולחוש עניה בפתח ...לקבל הערות ועקיצות או לאכול מה שיש בבית עם שקט?
פעם כך היה אצל הורייavoiceinhead
הייתי בהריון וידעתי שאני ארצה לאכול בין הארוחות, אז הבאתי איתי עוגות קנויות ופירות והייתי אוכלת בחדר סגור לפני ואחרי הסעודה
כך זה היה טוב לי ולא היה צורך להעיר להורים
לא קראתי הכל אבל מאד הפריע לי שחלקkit
מהתגובות דיברו על ההורים חייבים לעזור לך!! סליחה?? למה חייבים?? אפשר לדמיין בכלל איזה סכומים ההורים הוציאו עלינו מאז שנולדנו?? יש להם עוד ילדים חוץ ממנו. והם הוציאו מספיק גם בחתונה עצמה! למה הם צריכים להיקרע? כמעט לכל מקצוע יש אפשרות לקבל מלגות. אפשר להצטמצם עד שמתבססים לאט לאט. אם הם רוצים ויכולים לתת אז בשמחה. אפשר גם לבקש אבל לא בגישה של הם חייבים.
סליחה על השרשור הלא נכוןkit
מסכימה איתך kit ^^ש.א הלוי
אף אחד לא רשם שחייב.כבר הוצאתם את הדבקים מהקשרםפה במיוחד
מבין את הבעיה זה המנטליות האשכנזית!!עמלץ כחולבן

לצערי אני כאשכנזי רעב בשבתות

 

 

 

אין אוכל אין שפע

 

אז מסתדרים.... 

 

וחוץ מזה שהאוכל מגעיל

נו, ועל זה נאמר....אדם נוף מורשתו

"אשרי האיש... ובמושב לצים לא ישב".

הכי טוב לא לבוא אליה, וזהועמלץ כחולבן


אפשר לאכול בבית חב"ד , כשאני באמריקה אני עושה ככהעמלץ כחולבן

כי האוכל באמריקה הכי טוב בחב"ד

 

ואני משתדל לתרום להם לבית חבד בארץ

 

כשירווח לכם תתרמו לחב"ד 

 

 

היום יותר מתמיד מבין את החשיבות של יהודי צפון אפריקהעמלץ כחולבן

 

 

 

חחח חמותי גרה כמו באפריקהענבר
תקנו שניצלים מוכנים של מאמא עוףכלנית1

ולמקרר בדירה שלכם תקנו מעדנים, כמה שקיות תה ותביאו עוגה קנויה או עוגיות שקנית תבקשו בהשאלה תרמוס, או תביא קטן שיהיה לך לבוקר. לא תוותרי כל השבת  שלך

תביאי 3 עגבניות משלך ותחתכי בצלחת חד פעמית, חצי עגבניות וחצי מלפון. תשימי על צלחת חד פעמית 

קצת טירחה אבל שווה, או שתצמצמו את הביקורים.

גם לחמותי יש קטעים כאלה-ggg

לא ברמה של מקרר ריק, אלא שאין תמיד מספיק אוכל על השולחן. יש ממש מעט מכל דבר ולא תמיד מספיק לכולם. לפעמים מצבים לא נעימים. גם ירקות ופירות קונים במסורה, למרות שכסף לא חסר. עוגיות או עוגות בד"כ יש אבל אנחנו לא ממש אוכלים אותם.

כך היה בעבר בעיקר, בהתחלה לא הבנתי מה הקטע כי באתי מבית בלי כסף אבל אוכל לא היה חסר, ואימי בישלה תמיד בשפע גם אם דברים יותר זולים, אבל אף אחד אף פעם לא נשאר רעב. (אשכנזים למהדרין).

אח"כ עם הזמן הבנתי שיש לה כמה בעיות:

א- היא בנאדם שאוכל כמו ציפור, אז היא לא מבינה שיש כאלה שאוכלים יותר.

ב- יש לה חרדה מזה שישאר לה אוכל אחרי שבת והיא תצטרך לזרוק לפח. והיא לא מסוגלת לזרוק אוכל. לכן מבשלת מה שנראה לה בדיוק מנה לכל אחד.

ג- היה הרבה שנים בין הזמן שהיו לה הרבה ילדים בבית לבין הזמן שהנכדים הגיעו, היא כבר שכחה מה זה כמות גדולה של אנשים ובינהם ילדים.

ד- היא ממש שונאת לבשל.

ה- הם לא אוכלים הרבה פירות וירקות לכן לא רואים את הצורך.

 

הפתרונות שמצאנו :

-  מידי פעם בעלי היה לוחש לה בארוחה שנראה לו שהאוכל לא יספיק. 

- למדנו לבשל תוספות בבית ולהביא איתנו.

- לפעמים גם מביאים פירות וירקות ואומרים שהבאנו כי אנחנו אוהבים את זה.

- אני מביאה בתיק  נישנושים בריאים בשבילי כי אני לא אוכלת את העוגות שיש שם.

עם הזמן חמותי למדה שיש צורך ביותר אוכל, אחרי שהיא ראתה שכולם באים אליה עם אוכל היא הבינה את העניין. היא מצאה פתרון של לקנות אוכל מוכן כשלא בא לה לבשל. בזמן האחרון גם קונה יותר פירות.

כשנשאר חלילה אוכל משבת היא ממהרת לחלק אותו למי שבא שייקח הביתה.

אנחנו עדיין מביאים תוספות קטנות לארוחות גם כדי לקל וגם כדי להיות בטוחים שיהיה מה לאכול. לפעמים זה נצרך ולפעמים לא. אי אפשר לדעת מראש...

וגם שמתי לב שלכל אחד חסרים דברים אחרים. למשל פעם אחי התלונן שאצל אימי שהכל אצלה תמיד בריא, אין ממתקים בבית לחלק לנכדים. זה נורא הצחיק אותי כי הבית שלה תמיד משופע באוכל אבל באמת אין ממתקים או שתייה ממותקת. אז לילדים שחייבים את זה מותר להורים שלהם להביא. (ואימי התחילה להחזיק בבית במבה ואיגלו צוחק רעלים אחרים- מחוץ לתחום.)

 

פתרון פשוטavigail777

תביא איתך אוכל ותאכלי אחרי הסעודות בדירה שבה אתם ישנים.

אל תגידי מילה ביקורת.

אם היא תגיב על כך, פשוט תגידי לה שאת בהריון וזקוקה לאכול יותר, שאת מעדיפה אוכל לא תעשייתי (ולא סלטים...) ולכן מביאה איתך. חיוך.

כל היתר זו בעיה שלה ולא שלך.

בתיאבון!

רעיון מעולה,בלדרית
וענבר, אם מעניין אותך:
http://m.ynet.co.il/Articles/4122778
אחלה תירוץ לרוב האוכל שהיא מגישה..
ובכל אופן, אם הבעיה כלכלית שאין לך מה להביא לאכול. אולי לדבר על בעלך שכדאי להשקיע, אמנם יש חובות אך בריאות חשובה לא פחות ובהריון לא משחקים.
מצטערת להיות בוטהאיש אמת


סליחה קפץ לי.. פתחתי במיוחד להגיב לא יכולתי להשאר אדישהאיש אמת

אבל גם את נשמע לא מאה... מה נסגר איתך??

ברור שלא נעים איך שחמותך מארחת והיא נשמעת אנטיפטית.. 

אבל את נשמעת מכל סימני השאלה שלך וכל הדברים שהוספת- לא נמשכת חתונה מתוך לחץ וכו' 

ילדותית או פאסיבית, או תלותית או גם וגם...

תתחילי להזיז את עצמך לעבר יכולת השפעה על חייך אף אחד, גם לא אמא שלך יציל את המצב, רק את ובעלך.. 

ולפעמים מספיק שרק אחד מבני הזוג עושה שינוי, וכבר זה משפיע על המערכת כולה.

מבינה שאתם דחוקים בכסף, בחובות.. (איך מגיעים למצב כזה בתחילת הדרך??) אבל יש סדרי עדיפויות ואם את רוצה להציל את הנישואים האלה ולחיות מתוך בחירה ושמחה וקדושה וחיבור, תמצאו דרך ללכת לטיפול טוב. 

סליחה על השיפוטיות, מאחלת הצלחה. 

זה תלוי בך ולא באף אחד אחר- לא במי שמפריע ומאתגר אתכם ולא במי שאת חושבת שבכוחו לעזור כמו אמא שלך, אם לא תתאמצי בשביל הזוגיות, מגורים ליד אמך רק יזיקו.. כי תהיה אשליה שיותר קל ופשוט ואפשרי..

 

 

כמו שנאמר אם אין אני לי מי לי...בהצלחה ממש לכולם..רק אמונה


כיון שהעני ממעש

היה כאן פיצוץ תגובות,

 

עיינתי שוב בהודעת הפתיחה וראיתי כמה מלים שרפרפתי ללא תשומת לב.

"תבשילים שהתיישנו משבתות (מיעוט רבים שניים) קודמות".

כנראה שזה גרר חקירה נגדית, 

(מאמר מוסגר- אם זה המצב זה בעליל לא נורמטיבי)

בו התברר שיש "עוד עניינים בחבילה" שאינם נורמטיביים- מצד "ענבר".

 

לא ברור האם תיאורי המציאות הם אכן אובייקטיביים. ולא צריך ודאות בשאלה זו.

 

אך נראה שהתיק מאד מורכב איך שלא יהיה.

 

לא נ"ל שזה טרול, אך נראה שא"ב יהיה שהיא תכיר בכך שיש כאן משהו לא נכון.

ושיכולה להתפלל לד' שיתן לה עצה וחילוץ.

 

וכן שאנו נתפלל עליהם.

שאלה יותר לגבריםבוריס

אשמח להמלצות על תחתונים.

אני לא מוצא משהו שהוא באמת נח ואני סובל מזה מאוד

תודה

מאצ'טונים דלתא - יש גזרות שונותפ.א.
אני אוהב בוקסר קצר 
גזרה?חתול זמניאחרונה

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

עשור אחרי: חזרתי עם כמה תובנותלגעת באופק

לפני כמעט עשור נחתתי כאן, על חופי הפורום הזה (בשם אחר, כמובן). הגעתי חבול ומותש אחרי שנים של זוגיות מורכבת. שפכתי כאן את הלב ואת החששות הגדולים מפירוק החבילה, וזכיתי להרבה תגובות - חלקן תמכו, חלקן האשימו, אבל כולן נתנו לי חומר למחשבה.
היום, תודה לה', אני נמצא במקום שונה לחלוטין. מקום בריא יותר, בטוח יותר, כזה שגם יודע לחייך.


אמנם המון זמן לא כתבתי כאן, אבל מפעם לפעם אני מציץ ורואה שהשאלות, הלבטים והקשיים בפורום חוזרים על עצמם לאורך השנים. זה גרם לי לרצות לעצור לרגע ולשתף אתכם בכמה תובנות שנולדו מתוך המסע האישי שלי ומפיקחון של זמן. אולי הן יתנו נקודת מבט חדשה למי שהנפש שלו סוערת עכשיו ומחפשת מנוחה:


1. יש אהבה בבית? תילחמו עליה בשיניים אם יש ביניכם את הבסיס הזה, את האהבה והרצון ההדדי - אל תוותרו בקלות. זוגיות היא דבר מאתגר, ויש בה תקופות מעצבנות ושוחקות, אבל אם הלב במקום הנכון - תילחמו. זה שווה את זה, ובפער עצום מהאלטרנטיבות. לא צריך לספר לכם על כאלו שלא שפר עליהם גורלם ומוצאים את עצמם מזדקנים לבד. בקיצור, אם זכיתם ויש לכם עוגן של אהבה אמיתית ביד, שווה לעשות הכל כדי לשמור עליו ולהצמיח אותו מחדש.


2. טיפול זוגי צריך תשתית, הוא לא קוסמות (יש מילה כזאת? או שכותבים "קסם"?) טיפול זוגי הוא כלי מדהים, אבל הוא דורש ששני הצדדים יגיעו עם רצון פנימי ואהבה בסיסית שעוד קיימת (ורק אתם, עמוק בפנים, יודעים את האמת). חבל לבזבז שנים יקרות ואנרגיות על טיפולים ארוכים רק כדי "לסמן וי" או כדי להרגיע את המצפון. כשאין תשתית רגשית מינימלית, הטיפול לפעמים הופך להנשמה מלאכותית שרק מאריכה את הסבל. אם בוחרים ללכת לטיפול - תגיעו כדי לעבוד באמת, ולא כדי לעבוד על עצמכם.


3. אל תחיו את החיים שאחרים מציירים לכם כשאתם מקבלים החלטות לגבי עתיד הבית שלכם, תוודאו שאתם עושים את זה מהסיבות הפנימיות שלכם, ולא בגלל "מה יגידו" - ההורים, השכנים, החברה או הקהילה. לרצות את הסביבה זה אולי נוח לרגע, אבל בסוף היום, מי שהולך לישון במיטה הזו ומתעורר למציאות הזו מדי בוקר זה אתם. הבחירות שלכם - בין אם להשקיע בתוך הבית ולבנות מחדש, ובין אם לחשב מסלול מחדש - צריכות להגיע מתוך הבנה עמוקה של מה שנכון לכם, ולא מתוך תכתיבים ופחדים מהסביבה.


4. מבחן הילדים: מה הם לומדים מהזוגיות שלכם? המשפט "נשארים ביחד בגלל הילדים" הוא משפט שקל להיאחז בו, אבל כדאי לזכור שהילדים שלנו לומדים מאיתנו איך זוגיות אמורה להיראות. אם אתם מתלבטים לגבי העתיד, תשאלו את עצמכם שאלה אחת פשוטה: אם הילדים שלכם היו גדלים ומגיעים בדיוק למצב הזוגי שבו אתם נמצאים היום - מה הייתם מייעצים להם לעשות? האם הייתם אומרים להם שיש כאן בסיס משפחתי יציב ששווה להילחם עליו, לעשות שינוי ולהשתפר למענו? או שהייתם מאחלים להם מציאות אחרת? התשובה לשאלה הזו תעזור לכם להבין איפה המצפן שלכם עומד.


5. גם השיקול הכלכלי או המשפחתי הוא לגיטימי - רק תהיו כנים לפעמים אנשים בוחרים להישאר יחד מתוך שיקולים פרקטיים לחלוטין - בין אם זה החשש מקריסה כלכלית, ובין אם זו הבחירה המודעת לשמור על המסגרת המשפחתית הקיימת למרות הכל. זו בחירה אנושית, מציאותית והגיונית לחלוטין, ואין מה להתבייש בה. אבל אם זו הסיבה שלכם - תהיו כנים עם עצמכם. כשמפסיקים לקרוא לזה "גזירת גורל רומנטית" ומבינים שזו בחירה מודעת שלכם לגורלכם, קל יותר לחיות איתה בשלום ובפחות מרירות.
 

אני כותב את הדברים לא כדי להטיף, ולא כדי לדחוף אף אחד לשום כיוון. חזרתי רק כדי להזכיר למי שמתמודדים עכשיו עם אתגרי החיים ומורכבויות בזוגיות, שהחיים קצרים מדי בשביל להעביר אותם על "אוטומט" של הישרדות רגשית. לבחור בעצמכם זה אומר לקחת אחריות על האושר שלכם – בין אם זה אומר לעשות מהפך פנימי ולהשקיע בקשר ב-100% אנרגיה, ובין אם זה אומר לבחור בדרך אחרת. בסוף, כשאתם שלמים ומדויקים עם עצמכם, זה לטובת כולם.


מאחל לכולכם שלווה, בהירות ובחירות נכונות.

אלימות לכל סוגיהסודית
וכן גם בגידות
לא כל כך טריים אבל רואה שיש פה אנשים חכמיםכולנה

בעלי ואני נשואים מעל עשור, אפשר להגיד שבעשור הזה בנינו את עצמנו מכל הבחינות - משפחה ברוכה, לימודים, קריירות, בניית בית, באמת נשאבנו לכל זה מאוד, וזה באמת מאוד מתאים לאופי שלנו. אבל בדבר אחד פחות השקענו וזה הזוגיות שלנו, ב"ה אני לא מתחרטת ואנחנו אוהבים ומסתדרים יפה סה"כ בכל התחומים.

אבל אני מרגישה שחסר לי קצת בניית הזוגיות, אני עובדת עם זוגות שאני לפעמים מוצאת את עצמי מקנאה בקשר שלהם, איך מסתכלים אחד על השני בעיניים, איך יש בינהם אהבה פשוטה ואמיתית כזאת (נמצאת ברגעים מאוד אישיים של זוגות אז זה משהו שקולטים ואי אפשר לזייף, כמובן שוראה גם זוגות שאין לה את זה..), כבוד מאוד גדול, הערכה. מרגישה שלא בנינו את זה מספיק.


בעלי לא טיפוס חברתי במיוחד, והוא די מסתדר עם עצמו, כמעט ואין לו צורך בשיחות מעבר לשוטף הרגיל, וגם זה לא חובה אם לא יוצא. שיחות עומק בכלל הוא בחיים לא יזום, כשאני יוזמת זה מביך ומכביד עליו.

אני גם טיפוס סגור ומופנם אבל כשאני נפתחת ומרגישה שמתעניינים בי אני זורמת ונפתחת.


היו לי הרבה אכזבות בקשר עד שלמדתי להבין שזה לא אישי והוא פחות צריך את זה, וגם למדתי להכיר את עצמי שגם לי קשה לקלף את הקליפות, ואין ספק שהיה לי חלום על בעל משפחתי וחם, שיפתח את נימי נשמתי ונגדל יחד.. בפועל זה לא קרה וכנראה לא יקרה, אבל אני בטוחה שאפשר יותר להוציא מהזוגיות שלנו ואני רוצה לנסות אבל לא יודעת איך.

כי אני בעצמי מתקשה, והוא מרוצה מהמצב ולא צריך יותר מזה (למרות שלדעתי הוא לא מכיר משהו אחר וגם הוא מלא בחומות ומגננות אבל ניחא 😏).


טיפול זוגי היינו לאחר שכנועים רבים לא הרגשתי שעזר יותר מדי, טיפול אישי גם הייתי ולא ראיתי ישועות בתחום הזה.


תוהה אם יש פה זוגות שחוו דברים דומים ומצאו דרך לפרוץ את המחסומים, קחו בחשבון שמדובר פה בשני אנשים "כבדים", אז שיחות, כרטיסי שיח למינהם כנראה פחות יעבדו, אבל לא אכפת לי לשמוע . 

מבין לגמרי ומכירנהג ותיק

אולי לנסות לשנות אווירה, מקום.

לצאת סתם לסיבוב ולדבר

לשבת במקום שהוא לא הבית, כדי להתנתק ממנו לזמן האישי הזוגי שלכם.

אל תתייאשי, כי נשמע שזה בוער בך, ואת לגמרי צודקת.

ואם את אומרת שגם את כמוהו בקושי לקלף קליפות אז תנסי לחשוב מה עובד עלייך ועם זה תקלפי לאט לאט ממנו. זה בשלבים, בתהליך.


הלוואי ותצליחי


תודה, באמת לאחרונה הצעתי שנעשה סיבוב בחוץכולנה

מדי פעם, כי הילדים כבר גדלו ועד שמפנים ואת האזור ומאפשרים שיחה שקטה לוקח זמן.

אז הוא מסכים ברעיון ואפילו תומך בו, אבל הביצוע בעייתי, הוא לא יזכור או יציע בשעת אמת ואני כן רוצה לראות ממנו איזה בדל של יוזמה.

כשיש ילדיםנהג ותיק

זה באמת מאתגר בטח אם רוצים לשבת בבית ולכן יציאה החוצה מאפשרת יותר שקט וזמן זוגי נטול הפרעות. אם צריך אפילו לומר לילדים (אם הם עוד ערים), עכשיו אמא ואבא יוצאים לזמן לעצמם.

אפשר סיבוב, אפשר לקפוץ לפינת טבע (אם יש בסביבה), אפשר להוסיף משהו קטן לאכול (מאפה?).

מבין מאוד את הרצון שהוא יזום. אמרת שהוא לא כזה אז גם אם יתחיל ממך אותי מתוך זה הוא יראה שזה טוב, יבין (אולי ישמע ממך) את הצורך בזה וזה יבוא גם ממנו.

הלוואי

אף פעם הוא לא יזם? איך היה לפני החתונה או בשנים הראשונות?

גם בהתחלה הוא לא יזםכולנה

זה נס שנשארנו יחד כשאני חושבת על זה לעומק

הבעיה שגם לי קשה הביצוע ובאופי של כן תמיד מעדיפה להצטרף מאשר להחליט וליזום

והנה הנס הזהנהג ותיק

כבר עובד יפה מאוד מעל עשור עם הצלחות רבות מהרבה תחומים.

ברוך ה

כל הכבוד לשניכם

ואולי היה שווה לרשום את כל מה שרשמת כדי להגיע לנקודת העומק הזאת שאמרת. לא?

גם בתקופת החברות/אירוסין הוא לא יזם כלום?


אני לגמרי מבין את הרצון שהוא יזום. ואם את דומה לו אז כנראה שאת יכולה להבין למה הוא לא יוזם את זה, ועדיין אם בך זה יותר בוער תנסי את ליזום משהו, אפילו התחלתי, אולי רק להציע סיבוב שכזה או לשבת באיזה פינת חמד ושהוא יעזור לך ליצוק תוכן. זה יכול לעזור? אולי אחרי פעם פעמיים כאלה זה יביא אותו מעצמו ליזום כאלה דברים, יכול להיות? 

אולי כאן יש אפשרות לעשות צעד ראשוןנגמרו לי השמות

כלומר לתפוס את כל ה"מה כן" (ולא רק כל המה לא) ולעבור דרכו, לא לוותר עליו.

נכון, זה לא אידיאלי אם הוא לא יוזם.

ונכון, זה לא מושלם שאת זו שצריכה להזכיר בשעת אמת את ההליכה.

וזה באמת באמת היה משמח אותך אם הוא היה עושה זאת.

אבל יש בתוך כל הדבר הזה גם הדרגתיות שנכונה ויכולה להיות מאוד מועילה ומקדמת לשניכם גם יחד.

כלומר לא לחתור רק ל0 או 100, אלא ממש לעשות צעד צעד.

אז בתור צעד ראשון -

שאת הצעת שתעשו סיבוב בחוץ - מעולה!

והוא הסכים - מעולה!

ואפילו תמך ברעיון - מעולה!

ועכשיו נשאר את שלב הביצוע,

אז אם כרגע את זו עם החוזקה של לזכור ולהזכיר - גם מעולה! לא נורא בכלל כרגע, העיקר שתצאו, זה מה שחשוב עכשיו, ההתקדמות, הצעדים, הכיוון.

לא המושלם, לא סוף הדרך, לא בבת אחת.

צעד אחר צעד.

התקרבות אחר התקרבות.

לאט לאט ובהדרגתיות.

 

אז לבינתיים אם תנטרלי את המשוואה בראש שאומרת לך ש"אם בעלי לא יוזם = לא אכפת לו ממני אז כבר לא שווה כלום" (או משהו דומה )

וממש לשנות אותה בראש ל: "בעלי מסכים ואפילו תומך מאוד ביציאה זוגית להליכה = ככה הוא מראה לי שאכפת לו ממני, מהקשר, מהביחד ואני רואה את זה".

או לעוד משוואה מקדמת של "בעלי מסכים ואף תומך ביציאה זוגית וכרגע החוזקה שלי היא לזכור - אז אני אשתמש בחוזקה שלי ואראה את ההסכמה והתמיכה של בעלי ברצון ובביצוע עצמו לאחר התזכורת כחוזקות שלו".

כי באמת שכולנו רק בני אדם, עם חוזקות ועם חולשות.

אף אחד מאיתנו לצערנו לא מושלם, רק הקב"ה לבדו מושלם.

ואם אפילו נאמר על צדיקי יסוד עולם "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" אז מי אנחנו הנמלים לידם...

לכן כדאי מאוד לקחת בזוגיות את החוזקות של כל אחד, ולהתברך מהם.

וממה שהם אינם חזקים בו, לפחות לא כרגע - לשים בפרופורציה של האנושיות שלהם.

אז כרגע לך יש חוזקה של יוזמה - מעולה! תשתמשו בה! גם בהצעה וגם בתזכורת.

ולבעלך אולי יש חוזקה של הביצוע עצמו (להסכים, לתמוך, לעשות), אילו עוד חוזקות אחרות יש לו?

אולי יש לו אפילו מקומות בהם דווקא הוא יותר חזק ממך בדברים אחרים?

ממש לראות איך ניתן להתברך מהחוזקות של השני

וכמובן להביא לקדמת הבמה גם את החוזקות שלנו

והכי חשוב - לא להלביש על חיסרון של השני/ה שזה אומר שלא אכפת לו או הוא לא אוהב או אני לא חשובה, אלא להבין שפשוט כרגע הוא לא חזק בזה,

ודווקא לנסות ולראות את כל ה*מה כן*, במקרה הזה את ההסכמה והתמיכה הגדולה, ובטוחה שיש עוד.

 

כמובן שבהמשך אפשר לדבר על החשיבות של היוזמה גם מצידו, עד כמה זה ישמח אותך, מה זה יתן לך להרגיש שהוא יזום וכן הלאה,

אבל זה בהמשך הדרך, בצעד או בצעדים הבאים, ולא הכל בבת אחת

אז עכשיו ממש תתפסו חזק את הצעד הנוכחי הזה - וצאו להליכה ותהנו!

מגיע לכם את זה כ"כ!

 

בהצלחה רבה

תודה, באמת יש בו הרבה מאוד דברים טוביםכולנה
אבל בקטע הזה גם אני קצת כבדה ורוצה שישכנעו ויקראו לי, גם כי ככה ארגיש שאכפת לו ועל זה ענית, אבל גם כי אני באופי שלי טיפוס מצטרף ופחות יוזם 
מנסה להרחיב על גבי מה שהוספתנגמרו לי השמות

אם גם את באופי טיפוס פחות יוזם, והרצון שלך הוא באמת להצטרף, אפשר בהחלט לנסות לדבר על זה בצורה ישירה (כמובן לא בהאשמה אלא כשיתוף של הלב שלך) ולשתף אותו למשל שכאשר את צריכה כל פעם ליזום או להזכיר - משהו חסר לך בחוויה הרגשית של להרגיש נחשקת/מחוזרת/אהובה/חשובה וכו', או שפשוט גם לך קשה לזכור ואת צריכה אותו איתך כאן

ולכן היית שמחה אם היה זוכר מעצמו לפחות בחלק מהפעמים.

 

ועל גבי הרצון הכה חשוב, חשוב גם לנעוץ עוגנים במציאות שיעזרו לכם בתכל'ס. 

והצעד הראשון לשם כך הוא באמת יצירה וקביעה של מרחב זוגי.

קודם כל לפנות ביומן מקום למרחב של הביחד שלנו.

זה יכול להיות שעה בשבוע, זה יכול להיות חצי שעה בשבת, זה יכול להיות פעם בשבועיים, זה יכול להיות 10 דקות בסוף היום וכן הלאה.

אבל לקבוע.

לשריין.

להכניס זאת בצורה אקטיבית ויוזמה ללו"ז וליצור קודם כל את המרחב הזה.

ועל גבי המרחב - ניתן לראות מה הלאה לצעדים הבאים.

לראות מה הלאה עוד יכול לעזור לשנינו, בהינתן ששנינו באמת לא טיפוסים יוזמים כ"כ.

למשל:

אחרי שקבענו מרחב זוגי

* אפשר לקבוע את הסיבוב בחוץ ביום קבוע בשבוע בשעה קבועה - וכך זה גם בתוך היומן וגם מוריד כל שבוע מחדש מאיתנו את עניין ה"מי יזם ומי לא".

* אפשר גם לשים תזכורות לשניכם ביומן לכך.

* אפשר להמשיך בתוך המסגרת הקבועה של המרחב הזוגי שקבענו מראש ולהוסיף לתוכה עוד דברים שמעניינים אותנו, ממש אפילו לעשות רשימה של כל מה שעולה לכם לראש שיכול לעניין אתכם ואז לראות את הרשימות של כל אחד ומה יכול להתאים ולהסתדר לשניכם גם יחד.

כך יש לכם "סל" של אפשרויות מוכנות מראש וכל פעם תוכלו לבחור אחת מהן.

* אפשר ואף מומלץ להצמיד לכל זמן זוגי כזה חיזוק חיובי - ממש להצמיד לו משהו מפנק ומשמח שמיוחד לכך אם הצלחנו, זה עוזר לקבע הרגלים חדשים.

לדוג: אם את אוהבת אייס קפה ואת מפרדנת לך אחרי כל פעם שיצאתם אייס קפה זה חיזוק חיובי

וכל דבר דומה שאוהבים.

* להתחיל מדבר קטן וקל ולא לצפות ולחכות רק ל"מושלם" הזה, אלא פשוט עצם הזמן ביחד הוא חשוב ובונה. לכן לא לחכות לאיזו "מוזה" או להרגשה המושלמת כדי להתחיל, אלא עצם הקירבה נוצרת שמאפשרים פניות אחד לשניה ולא לפני.

אז רק להתחיל. רק משהו אחד. קטן.

* מתוך הסעיף הקודם חשוב גם לזכור שלפעמים מה שעוצר אותנו זה לא חוסר רצון אלא שזה פשוט מרגיש משימה גדולה מדי או כבדה מדי או מורכבת מדי עלינו עכשיו, ואז ככל שהצעד יותר קטן ופשוט כך הסיכוי שזה באמת יקרה עולה.

למשל אם נחליט ש"נצא לסיבוב סביב הבניין לאחר ארוחת הערב" - זה משהו מוגדר ונקודתי ויכול לקדם גם את המוטיבציה.

* אפשר להחליט שעושים תורנות וכל שבוע מישהו אחר אחראי להביא רעיון ויוזמה (ואז הוא שם לעצמו תזכורת או עזרים אחרים שיעזרו לו לזכור וגם את כמובן בתורך )

* אפשר להצמיד את המרחב הזוגי לפעולה קבועה שממילא עושים כדי שנזכור - למשל אם מחליטים שכל שלישי בערב עושים הליכה אחרי ארוחת הערב או ההשכבות - זה משהו צמוד שעוזר לזכור.

* אפשר גם להחליט מראש על סימן היכר חמוד שאיתו נזכיר אחד לשניה את הזמן שלנו: כמו לעשות פרצוף מצחיק / מילת קוד / סימן מוסכם / שאלה פשוטה וחביבה של "מתאפשר לך עכשיו את הזמן שלנו?"

* אפשר לשים פתקים שיזכירו במקומות חמודים, כמו הקומודה, המראה, המקרר, הכרית וכן הלאה.

 

חשוב גם לזכור שהמוח שלנו בנוי מתבניות תבניות, וכאשר באים לעשות שינוי ישר יש את הקושי המובנה שהתת מודע שלנו מזדעק ואומר: אל תזיזו לי את המוכר והידוע! לא אוהב שינויים! לא רוצה שינויים! ובהחלט יש את החשש והרתיעה ממשהו חדש, שונה.

לכן כדי לשנות דפוס, כדי ליצור הרגל חדש - אנו נדרשים גם לסבלנות, גם להתמדה וגם לאורך רוח. 

לוקחים בחשבון שיהיו גם טעויות או נפילות בדרך,

לוקחים בחשבון שזה תהליך וצריך זמן וסבלנות על לקביעת ההרגל החדש בתוכנו,

מעצימים את כל הפעמים שאנו כן מצליחים (גם בפני עצמנו וגם לשני/ה),

מזכירים בסימן היכר כאשר שכחנו,

מביאים איתנו הרבה חמלה ונשימה עמוקה

ומתחילים.

באמת צעד צעד.

ולאחר כמה וכמה פעמים וחזרות כאלה - זה יהיה יותר קל ב"ה וכבר יתקבע להרגל החדש והטוב שלנו.

 

אז בתוך כל העומס המטורף של החיים והשיגרה השוחקת - כאשר אנו מכניסים בצורה *אקטיבית* זמן יזום ויוצרים ומאפשרים מרחב זוגי, כך צעד אחר צעד אנחנו מתקדמים ומעמיקים.

לא מצפים ל"זבנג וגמרנו", אלא בהתמדה פעם אחר פעם ושלב אחר שלב, לאט לאט.

תודה רבה! לקחתי לי מכאן כמה נקודותכולנה
בשמחה רבה והמון הצלחה 🙏נגמרו לי השמות
אולי בתזמון עתידיהעני ממעש
ממליצה ממשעוד מעט פסח

על הקורס של יוני אנטמן.


זה קורס שמיועד לצד הנשי (יוני היא אישה, למרות השם). הנחת העבודה היא שאת עושה את הצד שלך, והוא כבר יגיב לזה (לא מצופה ממנו להשתתף או לצפות בשום דבר).


הרעיון הוא קודם כל ללמוד להכיר את עצמנו, מה הרצונות שלנו, הרגשות העמוקים, הכאבים שחוזרים על עצמם.

היא נותנת גם כלים של איך לתת לעצמנו מקום לכאב וקודם כל להתמודד בעצמנו עם הכאב, ואחר כך גם איך לתקשר אותם בצורה מקרבת, בלי לגרום לגבר להרגיש אשמה.

בדיוק היא מתחילה מחזור חדש (מה שלא קרה כבר שנה וחצי...).

לי אישית זה היה משנה חיים, יותר מכמה וכמה טיפולים שהייתי בהם.


אם תרצי פרטי יצירת קשר וכו'- בפרטי.

שלחתי הודעהכולנה
זה הגיוני ומוכר, ובסה"כ נקודת הפתיחה היא טובהשושיאדית

קודם כל ב"ה הקמתם בית, משפחה, ביססתם את החיים שלכם וזו קרקע יציבה לזוגיות פורחת.

 

אז עכשיו, אתם נמצאים בתוך שגרה טובה ורק רוצים להוסיף לה זוגיות טובה.

בהתחשב במצב של שניכם את יכולה לקחת דבר שלישי קבוע ומתחדש שדרכו תוכלו לבנות מסלול זוגיות.

כלומר -

לקבוע עיתים לדבר מסויים ששיוביל להתפתחות בקשר.

 

לדוגמה:

-אם אתם אנשים עיוניים: לקנות ספר מעניין, משהו לא שגרתי, בנושא שמעניין אתכם ולקבוע עיתים לקרוא בו / לשוחח על סוגיה מיוחדת שבו.

(הספר "גברים ממאדים נשים מנוגה" הוא ספר מדהים שמדבר על ההבדלים והמכנה המשותף בין גברים לנשים).

 

- אם אתם אנשים של חוויות: לקבוע "דייט שבועי" יום / ערב מסויים בשבוע שאתם יוצאים למקום שבחרתם מראש.

(אפשר לחלק את התפקידים - תכנון מסלול / ציוד / אוכל / וכו'...)

 

- אם אין לכם יותר מדי זמן לחשוב: ללכת לשיעור קבוע בנושא זוגיות - אם יש בקהילה / באיזור שלכם. 

(עצם ההליכה של שניכם מכניסה למודעות את החשיבות שיש לשניכם בזוגיות אחד עם השני)

 

ואז ליצור מציאות קבועה ומתחדשת שמוקדשת רק לזוגיות שלכם.

ומשם לאט ובסבלנות, השגרה הכללית גם תהיה מושפעת.

לא לפחד מהפחדלאחדשה

אנשים כבדים זה לא כמו אנשים קטועי גפיים.
אני בטוחה שלכל אחד מכם יש  נושאים שהשיחה עליהם קלילה נעימה וזורמת.
אפילו אם זה משהו "טפשי" או ילדותי. ז"א שזה לא היכולת או הכישרון, אלא התפיסה של הנושא.
יכולה לומר לך על עצמי, במשך שנים נמנעתי ופחדתי לעשות צעדים ממחסומים פנימיים של פאדיחה ואיזה מביך ובושות.
מה אני אגיד שאני אוהבת x.y.z?
מה אני אשתף שבא לי כך וכך?
איך זה ייתפס, איך זה נראה מבחוץ?


את מתארת קושי, מתארת מציאות של נתונים טכניים- ששניכם כבדים ואולי קצת סגורים. יש לזה סיבה, בד"כ אנשים כבדים או סגורים לדבר או לעשות דברים מסויימים כי מפחדים מהשלכה. שווה לעצור ולשאול- מה ההשלכה שממנה מפחדים? האם יש מקום מהותי עצמוני לפחד או שזה רק פחד שמתפתח ומתעצם בראש אבל בפועל אין שם איזה משהו נורא?

למשל, ללכת שניכם לבאולינג.
אם אני מסתכלת מהצד על הסיטואציה שאת מתארת- הייתי חושבת שאת לא תרגישי בנוח והוא בכלל יבטל את הרעיון.
אבל אם תפרקי את זה לעצמך ולו-
יש בינכם בסיס טוב. הוא לא מבין מה צריך לשדרג בזוגיות- סבבה. את רוצה. הוא מוכן בלי להבין לעשות בשבילך כי אוהב אותך?
יופי.
אם כן בוא איתי לבאולינג.
יגיד לא? למה?
על כל סיבה שיביא אפשר לפרק אותה שכלית ולהבין שאין שם מהות, אלא איזה פחד כללי לא מוסבר, מחסום שהוא לא מחזיק בעצמו.
ולאט ככה לפתור את המחסום וללכת, ולהינות אחד מחברת השני.
שינוי אווירה וחוויות משותפות פותחות מרחב שאינו תלוי בילדים, כסף, בית, מחוייבות- ומזכיר לכם למה בחרתם אחד בשניה- כיף לכם יחד.
זה פותח את התיאבון להרחיב את התחושה הזו, לשדרג אותה ולעבוד עליה.
אחרי כמה חוויות חיוביות מקרבות כאלה הוא ירצה בעצמו.
ברגע שיש רצון הדדי ופתיחות מחשבתית אפשר לעבוד בצורה יותר אפקטיבית...
 

נראה לי נגעת בול בנקודה, לפחות מבחינתיכולנה

מבחינתו אני עדיין חושבת שהוא סוג של טיפוס כזה של שגרה שגרתית לחלוטין, וגם בתור ילד, מתבגר ואדם בוגר כמעט ולא הרגיש צורך במענה חברתי רגשי, לא מחפש חופשות או יציאה מהשגרה, ומבחינתו סוף היום לשבת ללמוד או להתעדכן קצת בחדשות מספק לו את האוורור שהוא צריך.


את צודקת שיכול להיות שזה נהיה הרגל ואפשר לנסות לשאול אם זה חייב להמשיך להיות ככה או אפשר לנסות דברים אחרים.  

זה שונה מהמחשבה שלי כרגע כי אני בעצמי מקובעת אבל נתת כיוון יפה 

אני מכבדת מאוד את העם הגברי, אבל...לאחדשה

זה קצת בידיים שלנו.

זו תורה שלמה, אבל על קצה המזלג

זו ה'נשמה' של הקשר.

הוא לא מבין למה צריך

אבל כשתעשו תהליך ותגיעו למקום מחבר, מקרב ומרגש בקשר, הוא יודה לך על זה בדיעבד, בטוח.

וכאן את נכנסת לתמונה. עצם ההבנה שחבר משהו והרצון לשנות, למרות שאת מתארת שגם את לא 100 אחוז שם, זה צעד ענק בדרך לשינוי חיובי.


את מתארת שהוא לא טיפוס כזה, אבל אולי זה משהו שגרם לו 'לא להיות כזה'? גם מילדות? פחד מכישלון, אכזבה, מבוכה וכו'? את לא צריכה להפוך להיות המטפלת שלו, למרות שממציאות החיים והנסיון בסביבתי הקרובה אני יכולה לומר לך שהרבה מאוד גברים עוברים שינוי נפשי חיובי ומעצים בעקבות הקשר הזוגי עם האשה שלהם.


אני מתכוונת, יש גברים יותר עמוקים, שיחות נפש, יש כאלה שאוהבים ריגוש, אקסטרים, יש מי שנהנה לטייל ולצאת ויש 'מקובעים'

גם אם הטבע שלו 'מקובע'- חוויות חיוביות מקשרות ומעצימות עם בן זוג אהוב, תמיד תהיינה משהו כיף.

הוא התרגל לשגרה, כי היא נוחה וצפויה מראש. פחות ציפיות פחות אכזבות.

אבל אילו חיים אלו?

אפשר לעורר אצלו את הנקודה הזו למחשבה וממש ללכת לכיוון- למה זה ככה, ממה אתה מפחד?

ואפשר להתחיל מצעדים, ואחרי המעשים נמשכים הלבבות.


וכמובן כמובן, תפילות אינסוף על זה, וזה ממש בר שינוי, וזה ממש בידיים שלנו ובסיעתא דשמיא, ואם מישהו יכול - זו את, האשה, הלב והרגש של הקשר🤍

כל מילה זהבנגמרו לי השמות
כשאת כותבת את זה על תגובה שלילאחדשה
זו המחאה הכי גדולה שאני יכולה לקבל 😍
❤️❤️ תודה יקרהנגמרו לי השמותאחרונה
את קסם בפני עצמך ותמיד אוהבת לקרוא אותך וללמוד ממך ❤️
עזרה כלכלית לאחיםזמנילעזר

יש לי אחות שרוצה לקנות דירה, ולנו ב"ה יש יכולת לסייע לה.

בררתי איתה איזו דירה היא מעוניינת לקנות, וראיתי שמדובר בנכס מאוד בעייתי, שמידיעה גמורה (עסקאות בסביבה, שומה והכרת הנכס) שווה כמה מאות אלפים פחות מהמחיר הדרוש.

אוסיף לכך שהיא תצטרך משכנתא גדולה עבור הדירה הזו, שתלווה אותה בהחזרים די חונקים ל-30 שנה.

העלתי בפניה את כל הבעיות הקיימות בדירה, אך היא באופן לא רציונלי מתעקשת לקנות דווקא אותה. 

גם כשביקשתי ממנה שתסביר לי איך הדירה בכלל משרתת את המטרה לשמה היא קונה אותה, היא לא ידעה לענות לי.

 

תהיתי לעצמי, האם אני בתור אח שדואג ורוצה בטובת אחותי, ראוי שאציב תנאי - העזרה הכספית תינתן רק עבור עסקה סבירה שאינה בזבוז כספים עצום.

הצדדים:

מצד אחד, כאח, מקומי לעזור ולתמוך, ואין מקומי לחנך.

מצד שני, אם אני מסייע לה ב-X כסף, והיא תלך על הנכס הזה ותפסיד בגללו 5X כסף, יוצא שלא סייעתי לה, אלא ההיפך, עודדתי אותה לעשות את הפעולה שגרמה לה להפסד גדול.

 

 

מה דעתכם נכון לעשות בסיטואציה?

לא הייתי נותן.חתול זמני

בכלל אני חושב שעזרה במשפחה בסכומים מאוד מאוד גבוהים היא מתכון למרירות מניסיון.

אל תעשה משהו שיגרום לך להתבאס.

מה עם בעלה של האחות? איתו אפשר לדבר אל ההיגיון?מתואמת

באופן כללי לדעתי - אם החלטת לתת את הכסף, אז תן אותו בלב שלם בלי לחפור. אולי רק בליווי תפילות שלא תהיה פה נפילה גדולה מדי...

כל עוד לא מדובר במשהו שהוא סכנת חיים או נפש - נראה לי שלא נכון "לחנך" את האחות...

הכסף לא יוחזר אליך במידה והיא תפסיד?נעמי28

הייתי מפרידה בין שני הדברים.


העצות שלך לגבי הנכס לא קשורות להלוואה, גם אם לא היית נותן חלק, בתור אח שמבין בזה אתה רשאי לייעץ, אולי כדאי לדבר על זה שוב דרך בעלה.


ואם אתה רוצה לעזור, תעזור.

בלי קשר למה יעשו עם הכסף כל עוד ההחזר שלך מובטח.


אל תחנך אותה בעזרת הכסף שלך.

בטח לא להחזיק אותה בתנאים.

(שוב כל עוד אין פגיעה בהחזר)


מסכים עם כל מילהפשוט אני..
לגבי שווי הנכס:

ממילא הבנק דורש להביא שמאי, אם באמת יש פער עצום בין המחיר המבוקש לבין שווי הנכס, אז הבעיה תהיה עצומה: הבנק יעמיד משכנתא בהתאם לשווי שקבע השמאי, ולא בהתאם למחיר בחוזה. 

ואז היא לא תוכל להשלים את העסקהנפשי תערוג

ומה שיפגע ראשון זה ההון העצמי שהוא נתן לה

 

אני לא הייתי נותן במקרה כזה

 

למה שיפגע? אם אי אפשר לבצע עסקה?אריק מהדרום
אם אין עסקה אין פגיעה.
ברוב העסקאות הנדל"ן שאני מכירנפשי תערוג

אתה מקבל אישור עקרוני מהבנק

אין סיבה שלא יקבלו. כי זה לא קשור לנכס.


מוצא נכס

חותם עסקה ומשלם סכום התחלתי כלשהו

לאחר מכן מתחיל תהליך של הלוואת משכנתא. שחלק ממנה מגיע השמאי של הבנק

אם הדירה לא שווה את המחיר שחתמת עליו. השמאי יתמחר אותה לפי הערך האמיתי שלה ולפי הערך הזה הבנק יסכים לתת הלוואות משכנתא


ואז אין לך די כסף להשלים את העסקה ורוצים לבטל את החוזה. בדרך כלל זה יהיה כרוך בדמי פיצוי כלשהם למוכרים. הכסף הזה יצא מההון העצמי.


אפשרות נוספת.

לפנות לגופים חוץ בנקאיים כדי להשלים את היתרה.

הבעיות עם זה

1. אם הבנק ידע על כך. יכול להיות שהוא יצמצם עוד יותר את הסכום שהוא מוכן לתת.

2. הלוואה חוץ בנקאית בדרך כלל נתנת בריביות גבוהות יותר. כך שיכולות להכניס לסיבוך כלכלי

אבל אם הערכת שמאי נמוכה משמעותיתאריק מהדרום

אתה לא מקבל בכלל אישור עקרוני.

ואתה לא חותם עיסקה.

ולא משלם כלום.

בדרך כלל שמאי מביאיםנפשי תערוג

באמצע תהליך לקיחת הלוואות המשכנתא.

כי רוצים להביא דווקא שמאי שעובד ספציפית עם הבנק שהחלטת לקחת ממנו את המשכנתא

וכדי לקבל הצעה קונקרטית למשכנתא כדי להשוות בין בנקים. בדרך כלל הבנק ידרוש חוזה רכישה ונסח טאבו (ועוד כמה דברים)


ואין שום קשר לאישור עקוני.

אישור עקרוני לא קשור לנכס ספציפי

אלא בדיקה פרטנית של הזוג ולאיזה גודל הלוואה הם יכולים לקחת

לא יודע מה בדרך כלל אבל זו לא ההמלצהאריק מהדרום
ולכן צריך לעשות את התהליך עם איש מקצוע ולא לחתום על חוזה לפני בדיקת שמאי של הבנק גם כדי שלא יעבדו עליך וגם כדי שיאשרו לך לקחת את המשכנתא בכלל.
שאתה לקחת משכנתאנפשי תערוג
לקחת שמאי לפני חתימת החוזה?
לא וזו היתה טעותאריק מהדרום
הערכת השמאי היתה 20 אלף שקל פחות, לשמחתי רק 20 אלף, זה יכל להיות בהרבה פחות.

יתרה מזו ידעתי בעת חתימת החוזה שזו טעות אבל בעל הדירה הלחיץ אותי שיש לו קונה אחר, אבל מכיוון שידעתי פלוס מינוס שאני בטווח המחירים באזור אז חתמנו.


ועדיין הלכו 20 אלף שקל, זו טעות וזו לא ההמלצה לעשות זאת, תלמדו ממני מה לא לעשות.

ואם השמאי היה אומר שהמחיר הוא מיליון עגולנפשי תערוג

והמוכר מוכן לרדת עד 1.02 סופי סופי

לא היית מבצע את העסקה?

לא יודעאריק מהדרום

קשה לדבר על מה היה קורה אילו, בפועל אני ידעתי שאני לא אמור לחתום על חוזה לפני הערכת שמאי ובכל זאת עשיתי את הטעות הזאת במועד החתימה.

אני כאן כדי להתריע לאחרים לא לעשות זאת ובכלל זה את פותח השרשור.

אתה יודע שהערכת שמאי זה לא מידע מדויק?נפשי תערוג

לדוג' אצלי בבית. השמאי כתב מחיר עגול עגול. שהיה כ20+ אלף מתחת למחיר חוזה.


הלכתי אליו למשרד.

אמרתי לו שהוא מוזמן למצוא לי דירה דומה במחיר שהוא כתב.

ואם הוא מוצא דירה כזאת, אני נותן לו שכר כפול (בחצי בדיחה כן....)

אז הוא תיקן את המחיר שמאות למחיר שכתוב בחוזה

שהוא ממש ממש לא עגול ואין סיכוי שזה השמאות מדויקת. כי אם כן. אני יוכל למלא לוטו שהצלחתי לקנות במחיר המדויק של השמאות


לימים הכרתי שמאי אחר.

הוא סיפר לי שההנחיה של הבנקים היא לתת מחיר שמאות גג כמחיר החוזה, ואם אפשר. להוריד קצת

למרות שברור להם שזה לא המחיר הראלי של הדירה.


יש עדיין שמאים שכתובים מחיר מעל מחיר חוזה. אבל צריך להיות סיבה טובה למה הם כתבו את זה.


כך שזה שאתה נתת מחיר חוזה. יכול להיות שזאת התרנגולת שהטילה את הביצה של מחיר השמאות 

אני לא מבין לאן אתה לוקח את הדיון הזה בכללאריק מהדרום

עצה שלי: אל תחתמו על חוזה לפני הערכת שמאי.

כלל לחיים.

מטרתי להגיד שכנראה תהיה עסקהנפשי תערוג

כי היא (אחותו של פותח השרשור) כנראה לא תקח שמאות מוקדמת.


אבל מסכים איתך

אם אפשר. עדיף לקחת שמאות מוקדמת

מהכותרת חשבתי שזה או"חחתול זמני
אני לקחתי שמאי על דירה שבסוףעדיין טרייה
החלטנו לא לקנות. אם זה דירה יד שנייה במיוחד אם יש בעיות כמו חריגות בנייה וכו וגם אם רוצים לקחת מקסימום משכנתא ממש כדאי לקחת שמאות מוקדמת. לפעמים זה גם עוזר במיקוח על מחיר הדירה.
בטח שישפשוט אני..
יש בחוזה קנס, או דמי ביטול או איך שלא תקרא לזה, במקרה שבו אחד הצדדים לא עומד בחלקו בהסכם.

ובגלל שהרוכשים שמים חלק מהכסף כבר במעמד החתימה, המוכרים יכולים פשוט לא להחזיר את הכסף הזה כדי לקבל את דמי הביטול שמגיעים להם בהתאם לחוזה.


אם הרוכש לא מצליח לקבל משכנתא, זה לא ''כוח עליון''. זאת בעיה שלו, והוא יצטרך כאמור לשלם הרבה כסף על הפרת החוזה

בהנחה שיש חוזהאריק מהדרום
לכן כתבתי שזאת תהיה בעיה עצומהפשוט אני..
לא לתת שקלאריק מהדרום
בערך כפי שענו כאןהעני ממעש
ומוסיף שאתה מכיר את ההון האנושי והנסיבות,  ובתור בן משפחה יכול לנסות לעזור מלמעלה, לתת חכות ולא דגים, וכן יכול בהחלט לתת דגים שלא כפי שמייעצים כאן . רק אתה מכיר את כל מכלול התמונה 
כאח מקומך לעזורשוקו.

ופעמים שלא לעזור זו העזרה הכי גדולה שאתה יכול לעשות לבן אדם.

ועצה אישית-לטובת אחותך ולטובתך. במידה ואתה מלווה לה כעת או בעסקאות אחרות. תתנהל מבחיינה משפטית עיסקית כאילו היא אדם זר. הכול לכתוב,תנאים ברורים. זה ישמור עליכם בקשרים טובים

כסף שמלוויםoo

בסיכון גבוה שלא יוחזר

כי מי שיש לו להחזיר

אין לו בעיה להלוות מבנק


אני לא מלווה סכומים שאני לא יכולה לוותר עליהם

לא רק בגלל ההפסד הכספי

אלא גם בגלל הרס היחסים שיתלווה אליו

אני לא הבנתי אם זו הלוואה או מתנהמרגול

בכל מקרה, אני הייתי נותנת רק אם המחיר קרוב להערכת שמאי (עדיף לשלם מראש על שמאי מאשר להפסיד ככ הרבה אחרי)


תתן הגדרה מראש איזה פער הגיוני. ולפי השמאי.

זה נותן פחות משקל לכמה *אתה* מחבב את הדירה או לא, ולכן בעיניי מפחית את החיכוך הפוטנציאלי.


אם זו הלוואה זה משהו אחר, לא חושבת שהייתי מלווה אם אין באמת יכולת להחזיר. 

אני אישית לקחתי גם הלוואה מהמשפחהנפשי תערוג

כי הלוואה מהמשפחה זה ללא ריבית.

וזה ממש משמעותי.


שאתה לוקח משכנתא, 60-70% מהחחזרים החודשיים בתחילת חיי המשכנתא זה ריבית.

בהלוואה מהמשפחה זה 100% החזר


כמובן שלא מלווים לכל אחד.

רק לאחד שאתה סומך שיוכל להחזיר

תודה וכמה הבהרותזמנילעזר

תודה לכל העונים

כמה הבהרות:

1. מבחינתי, מדובר במתנה, ואמרתי לה את זה גם שמבחינתי זו מתנה.

2. הערכת שמאי של משכנתא היא רק לוודא שגובה המשכנתא נמוך מערך הנכס וזה יהיה נכון בכל מקרה (מדובר על כ-65 אחוז מערך הנכס). העניין הוא שערך הנכס לא שווה את הסכום המבוקש לדעתי וגם לדעת שומה חיצונית (שאינה עבור משכנתא)

3. דברתי גם עם גיסי, והוא גם תומך (יחסית פסיבי) בעסקה

איזה כיף לך שאתה במצב הזהנעמי28

לעזור ככה לאחים.

חלום!

שוק הנדל"ן נמצא במשבר גדול.משה

זה בנוסף לכל מה שכתבו לפניי.

ברור שכדאי להציב תנאישושיאדית

זה השקעה שאתה מבצע מכספך,

זכותך להחליט הם לתת או לא.

 

וזכותך להחליט להשקיע בדברים אותם אתה רואה ויודע שהם השקעה טובה.

הוא לא משקיע, הוא נותן מתנה לאחותורוני 1234
בוודאי שזכותו לא לתת את המתנה אבל אין קשר להשקעה והוא לא ישא ברווחים/בהפסדים.
ועדיין, יש זכות להחליט על המתנהמרגולאחרונה

נניח שאת קונה לילד שלך מתנה ליומולדת- את תגידי לו - יש לך x כסף תבחר פה בחנות מה שאתה רוצה?

הגיוני שכן

אבל אם הוא יבחר משחק שבעינייך בעייתי חינוכית?

או אפילו- משחק שפה עולה 100 אבל בכל בזאר עולה 15 והוא רוצה לקנות דווקא פה?


קצת כמו שאפשר לעזור כלכלית ברמה החודשית למשפחה ולהגביל את הייעוד של הכסף- סופר כן, מסעדות לא.


במקרה הזה- נשמע שהוא עוזר לה כלכלית, אבל חלק גדול מהכסף סוג של הולך לפח, כי הנכס שווה פחות…

והוא רוצה לעזור לאחותו, לא לשרוף כסף…


קצת כמו להגיד - קחי 1000 שח לקניות לשבת. אבל תקני בסופר גדול, לא בסופר הפינתי שפתוח 24/7 ויקר בטירוף. 

אני חושבת שהשאלה היא האם העסקה תקריסכמו🐌תמס

את אחותך בסוף, או, שהיא קנתה במחיר יקר נכס שהיא אהבה.

דירה למגורים, בעיני, אם אוהבים, שווה פער.

אין מה לעשות. היא צריכה לגור שם.

אבל אם היא תיקח משכנתא ותתמוטט באמצע הדרך, לא הייתי נותנת לזה עזרה.

גם אם הדירה מוצאת חן בעיניה. כי היא לא תהיה שלה, בסוף, אז למה להטביע כסף?


אם זה ברור שהיא יכולה לעמוד בתשלומי המשכנתא, ואתה חושב שהיית משיג עסקה יותר מוצלחת, אז כאן הייתי אומרת שלא הכל רציונלי כשקונים דירה.

אני נגיד הייתי שמחה לגור בסגנון באו האוס וכמובן שזה מאד טעם אישי. אז אולי בשבילך לא שווה לשים חמישים אלף שקל יותר, ובשבילה כן.

אם זה פער של מאות אלפים, זה סיפור אחר. לא הייתי מסכימה.

יש עוד דירות בעולם, זה נשמע ממש ניצול שלה. ושמאי בעיני זאת לא הדרך היחידה,  מפני שיש גם טעם אישי

הפער הוא מאות אלפיםזמנילעזר
מהבדיקות שעשיתי בין 250 ל-300 אלף פער
השאלה כמה אתה עוזר לההפי

אם אתה נותן לה מאה אלף או כמה אלפים..

באמת חושבת שאם נותנים עשר אלף עדיף לא להתערב יותר מידי..

שנותנים עצה צריך לשזור את זה בעדינות ולא להתווכח.. בטח לא עם אישה .

תנסה להבין למה היא כל-כך מחובר לנכס כזה שלא מוליד רווח אבל בעדינות ..

 

מה זה אומר אם קשה לי ממש?נגמרו לי השמות

ומה זה אומר עלינו כזוג?

ומה אם פשוט נמאס לי מכל הריבים האלה?

או מכל הריחוק הזה?

או מכל הקושי הזה?

 

יצא לי להתבונן בחג השבועות האחרון במגילת רות,

ובקריאה הזו קפצו לי לעין המילים "ודבקה בה".

לפני הרי מתואר שגם עורפה וגם רות הלכו עם נעמי

אבל נתקלו שוב ושוב באתגר או סירוב או שימת המציאות כפי שהיא על כל קשייה ומורכבויותיה שהציבה בפניהן נעמי - ובעוד עורפה בחרה לחזור אחורה, על רות כתוב: "ודבקה בה".

ובעצם התבוננות על זה הביאה אותי לחשוב שדבקות מובילה לחיים, דבקות יוצרת חיים.

הרי בזכות אותה הדבקות נוצר אפילו המשיח שלנו! חיים. גאולה. בזכות הדבקות הזו. בזכות הלא לוותר הזה.

 

וגם במקום אחר בספר בראשית ששם נאמר "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" - ורש"י מפרש בילדים, ופירושים אחרים מפרשים גם באחד ממש באיחוד הנשמתי והגופני והכולל כולו. כלומר יש כאן עוד דבקות שמובילה לחיים. גם להמשך החיים (ילדים) וגם לאיכות החיים עצמם ושמחת החיים שזה הביחד והאחדות של הזוג.

 

וגם בתפילה ששם נאמר: "ודבקנו במצוותיך" ואנו לומדים על התורה הקדושה ש"עץ *חיים* היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". וגם אם העץ מתנדנד ברוח - אנחנו מחזיקים. דבקים. בתורה. במצוות. באתגרים שהחיים מזמנים לנו.

 

ועוד מקור שעלה לי בהקשר הזה הוא "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם *חיים* כולכם היום" - שוב דבקות שמובילה לחיים!

 

זה פשוט מדהים.

כמה הדבקות מובילה לחיים

כמה להמשיך, לדבוק, להתמיד, לא לוותר יכול להוביל אותנו לחיים.

לדבוק בטוב כמובן.

* ודבקה בה - לדבוק בטוב. רות ראתה בנעמי את הטוב ודבקה בטוב הזה. "באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוקייך אלוקיי" - זה הטוב. ה' אלוקי ישראל ולהיות חלק מעם ישראל ולהיות עם חמותי הטובה - זה הטוב עבורי ובו אני דבקה.

* ודבק באשתו - לדבוק בטוב שבאשתי. לדבוק בטוב שבבעלי. לדבוק באשתי עצמה. לא לוותר עליה. לדבוק באישי עצמו. לא לוותר עליו. 

לדבוק ולהתכוונן אליה ולהשקיע בה כמה שאני רק יכול. לדבוק ולהתכוונן אליו ולהשקיע בו כל מה שאני יכולה.

* ואתם הדבקים בה' אלוקיכם - לדבוק כמובן בקב"ה שבידו הכל וממנו הכל ומקור כל החיים וכל הטובה וכל הברכה.

* ודבקנו במצוותיך - לדבוק בטוב שבמצוות ובתורה. יש טוב ויש רע ובחרת בחיים - לבחור בטוב.

 

ואפשר ללמוד מזה גם על הזוגיות שלנו ועל ההורות שלנו - ולזכור שמעבר לזה שכל דבר בעולם הזה צריך אנרגיה כדי להתקיים, צריך עבודה כדי להתקיים ולקרות,

יש עוד משהו מאוד מאוד חשוב:

הטוב הגדול יותר, השלם יותר, האמיתי יותר והשורשי והעמוק יותר – כל אלה באים *רק* אחרי ההשקעה. רק אחרי הדבקות. רק אחרי שעובר זמן של השקעה מתמשכת ומרוכזת.

 

למשל,

לא דומה אהבה לתינוק בן יום

לאהבה לילד בן שנתיים

לאהבה לאותו הילד בן 10

 

ככל שהילד גדל,

ככל שנשקיע בו יותר - יותר נאהב אותו.

כמובן שמהתחלה אנו אוהבים אותו.

אבל אי אפשר להשוות את האהבה שהייתה לנו בלב כשרק ראינו אותו לראשונה, לאהבה שיש לנו בלב כשהוא פתאום קורא "אמא", "אבא", לאהבה שיש לנו בלב שהוא כבר משחק עם האח הקטן, מחבק אותנו וכותב לנו ברכה ואנחנו משחנשי"ם איתו ומגלים בו עולם שלם ואישיות שלמה שלא הכרנו! ואז האהבה מתעצמת אפילו עוד יותר!

 

אותו רעיון גם עם בני זוג,

בהתחלה יכולה להיות אהבה, חיבה, התרגשות וכו'

ופוטנציאל הצמיחה של האהבה עצמה הוא עצום

אחרי שנה עוד יותר

אחרי 10 שנים עוד יותר

ואחרי 20 ו30 שנים עוד יותר.

 

וגם אם קשה לנו עכשיו -

הרי אם נלך אחורה למקומות שחווינו קשיים בחיים הרבה פעמים נוכל לראות שאם לא היינו חווים את כל הקשיים האלה, את כל המשברים והרע שעברנו - לא היינו באותו מקום שאנחנו עכשיו. וכל אחד ואחת ומה שזה אומר עבורם.

כך גם אם אנו עוברים עכשיו קשיים בזוגיות שלנו - נוכל להגיע דווקא מהם ומתוכם גם לכמויות של *טוב* גדול אפילו עוד יותר בינינו. 

כמה שזה נשמע מופרך, לפעמים רק מהמשברים אפשר לצמוח ולהעמיק בעוצמה הכי חזקה שיש,

לפעמים דווקא מהרע אפשר לחוות את הטוב יותר בשלמות ויותר בחוזקה ועוצמה.

 

וזה נכון לכל תחום בחיים - אדם שעובר ומתגבר על מכשולים וקשיים - לרוב יכול לצאת הרבה יותר מחוזק, עם הרבה יותר כוחות ותעצומות נפש שגילה על עצמו, הרבה יותר לעזור גם לאחרים, הרבה יותר לפתח את השריר של הנתינה וגם של הקבלה, לפתח ולהרחיב עוד את כוחות הנפש שלו, וגם לחוות את הטוב הרבה יותר בעוצמה כאשר הוא מגיע.

 

אז דווקא אחרי ריב או אתגר או קושי זוגי - אם נצליח לעבור דרכו, בתוכו וממנו נכון -

או אז נוכל גם לגלות את הטוב העמוק יותר, הגדול יותר,

מה שלא היינו זוכים לו אם היינו נשברים באמצע!

מה שלא היינו זוכים לו אם היינו מרימים ידיים בקושי הראשון או השני או השלישי.

אז אם יש קשיים ואנחנו חושבים אולי להרים ידיים?

רגע!

לומר לעצמנו - רגע, בעצם עדיין אין לנו מושג עוד כמה טוב נוכל לקבל מהקשר הזה ואחד מהשנייה עוד יום, עוד חודש, עוד שנה ועוד 20 שנים.  

אז ננסה לאפשר לעצמנו את אותה השקעה והתמדה, את אותה דבקות, את אותו לימוד, וב"ה לזכות לטוב עמוק וחזק עוד יותר.

 

ובעצם אם חושבים על זה אז גם בהורות, גם בזוגיות, גם במיניות, גם בכל מערכת יחסים עם המשפחה, גם בעבודה, וגם בהכל - המתמיד זוכה! לגמרי זוכה ❤️

וזה הזכיר לי גםנגמרו לי השמות

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

 

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

 

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

 

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

 

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

 

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

 

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

 

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

 

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

 

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

 

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

 

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

 

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

 

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

 

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

 

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

(רציתי לכתוב ישר ולא הספקתינגמרו לי השמותאחרונה

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

אחות יקרהפשוט אני..
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך ח' בסיוון תשפ"ו 9:53

בפעם הבאה שאני אגיע עם הבן שלי לבית החולים,

ואתם תעשו לו הרדמה מלאה,

ותבדקו אותו,

ותעירו אותו,

ותגידו לי לתת לו לאכול כדי שתוכלו לשחרר אותו,

ואני אתן לו כריך עם ממרח תמרים שהבאתי מהבית,

והוא ישמח כי הוא אוהב כריכים עם ממרח תמרים,

ואת תגידי לו ''למה אתה אוכל כריך עם ממרח תמרים ולא עם שוקולד?''

ואז הוא יצרח

וישכב על הריצפה

וירביץ לקיר

ויזעק שהוא רוצה כריך עם שוקולד

ולא עם ממרח תמרים


 

אז...

אני אכניס אותך לתוך הכריך שלו

שמעת אותי?

 

נספחפשוט אני..

מתכון לכריך אחיות:


 

מצרכים:

שתי פרוסות לחם גדולות

2 כפות ממרח תמרים

אחות חסרת טאקט

6 דמעות של אבא מתוסכל להמלחה


 

 

הכנה:

לוקחים אחות חסרת טאקט

ממלאים את נחיריה בשתי כפות ממרח תמרים

מטפטפים דמעות לתוך עיניה

עוטפים בלחם

לוחצים חזק חזק עד שהטאקט יישפך מכל הצדדים

עוטפים בניילון נצמד כדי שלא תוציא עוד מילים מיותרות 

😂שושיאדית

חזק ביותר!

השלב הלפני אחרוןאפרסקה
לא משנה כמה תלחץ הטאקט לא יצא, כי הוא איננו 😵‍💫
משהאחרונה
איזה תסכולאן אליוט
מרגיז ממש
וואי סיוטשלומית.
שמכירים את הסיפור הכוללנפשי תערוג

אז מבינים שזה מביא אותו לסף תסכול גדול.

אבל מי שלא מכיר (וכנראה שאותה אחות לא מכירה) לא יבין ששאלה כל כך תמימה תביא אותו לכזאת התפרצות.


מניח שיש עוד דברים דומים שמביאים אותו להתפרצות כזאת. אבל לא הייתי שופט לחומרה את האחות, השאלה הזאת בסך הכל לגטימית ל99% מהמקרים.


זה לא מוריד לרגע מהתסכול שלך על שאלה חסרת טאקט לגמרי מול הבן שלך.


ואני לא בטוח שהוא ישמח לאכול כריך אחיות

ואני לא בטוח שכדאי לשאול אותו אם הוא רוצה לאכול כריך כזה 🫣

הסברפשוט אני..

מדובר על ילד בן 3, שלפני 10 דקות התעורר מהרדמה.


 

גם ילד במצב רגיל בגיל 3, לא תמיד יגיב באדיבות כשישאלו אותו למה הוא אוכל תמרים ולא שוקולד.


 

קל וחומר אחרי התעוררות מהרדמה, כשהוא עדיין לגמרי לגמרי מעוך.


 

חוץ מזה, שאחות לא צריכה להתערב בבחירות התזונתיות שלי, בטח כאשר ההצעה שלה עוד פחות טובה ופחות בריאה ממה שאני הבאתי.


 

וגם אם כן, אז לא מול הילד עצמו, כשהוא בן 3 ואחרי הרדמה 👿👿👿


 

זה כל-כך בסיסי, באמת. אתה תבוא לילד שמשחק בטרקטור קטן בזמן שהוא נהנה לשחק בו, ותשאל אותו ''למה ההורים לא קנו לך טרקטור גדול יותר''?

זה כל-כך חריג, עד שאני בכלל לא בטוח אם היא לא ניסתה בכוונה לעורר מהומה.

 

אני לא מבין איך לדעתך זאת שאלה לגיטמית ב99% מהמקרים... 

אם היו שואלים ילד אחרנפשי תערוג

זאת לא השאלה עם טקאט

אבל זה לא היה מביא את הילד לסף תסכול כמו הילד שלך.

ממה שאני מכיר. מקסימום זה היה גורם לילד לא להסכים לאכול את התמרים.

לילד בן 3 ממוצע זה היה "עובר" אחרי 5 דקות


אז נכון.

זאת לא שאלה עם טאקט

מצד שני. זאת לא שאלה של סוף העולם

לגיטימית הכוונה שאלה רגילה עם קצת חוסר טאקט.

אם אותה אחות היתה אומרת לו איזה פיג'מה יפה יש לך. לבן שלי יש משהו דומה עם סטיץ'

זאת שאלה לגטימית?

ראית פעם אדם מבוגר רגע אחרי הרדמה?פשוט אני..

הוא יהיה מבולבל לחלוטין, לא יבין איפה הוא נמצא, הרבה פעמים יהיו לו סחרחורות ובחילות ועייפות קיצונית. אם זה יהיה אחרי ניתוח, אז השפעת ההרדמה על העצבים תתחיל לפוג והוא יתחיל לחוש כאב. 
 

אז קח את כל זה, ותשים על ילד בן 3.

 

וכן, הרבה ילדים יבכו אם ישאלו אותם ''למה אבא לא הביא לך שוקולד'', גם בלי כל ההשפעות של הרדמה. אז קל וחומר.

וזה יגרום לילד לשכב על הרצפה ולהרביץ לקיר?נפשי תערוג

לא חוויתי ב"ה התעוררות מהרדמה לילדות שלי.

אבל אף פעם לא היה מקרה כזה, גם בתסכול הכי גדול.


זה אכן חסר טאקט..

אבל לא בעוצמות שאתה מתאר


אולי אחרי הרדמה זה אחרת

למען האמתפשוט אני..
הוא לא באמת הרביץ לקיר, אבל זאת הייתה הגוזמה היחידה... 
פתאום הבנתי איזה גאון אניפשוט אני..
עם השימוש במילים ''קל וחומר'' 🤣
להגיד מקסימום זה היה גורם לילד שלי לא לאכולכתבתנו

את התמרים,

זה לא להבין בכלל את הסיטואציה ושזו בדיוק המטרה עכשיו, שהוא יאכל.

וגם אם זו לא המטרה, הילד לגמרי לא במרחב הבטוח והמוכר שלו, לא בגיל שדיבורים בהיגיון בהכרח משכנעים, פלוס קם הרגע מטושטש מהרדמה. כל סעיף כאן הוא סיבה ממש מעולה לאחות לנצור את לשונה מההערה המיותרת שבהחלט יכולה לגרום לילד רגוע תיסכול שיהיה קשה להתגבר עליו עכשיו דקות ארוכות,  ומטופשת ברמות אחרות היתה ההתערבות הזו.


רפואה שלמה והתאוששות קלה ומהירה!

אבל תסכימי איתי שיש הבדל גדולנפשי תערוג

בין לא יאכל

לבין לא יאכל. ימרר בבכי. יצעק. ישכב על הרצפה וירביץ לקיר.


יש הבדל, רק שאני מסכימה עם פשוט אניכתבתנו

שבכל המקרים זו הערה מיותרת

וברובם היא תגרור את ההתנהגות המוגזמת.

נכון.נפשי תערוג

חד משמעית הערה מיותרת

אבל לא יוצאת מגדר הרגיל.


לצענו נפוץ מאוד חוסר הטאקט אצל אחיות ועוד יותר אצל רופאים

כל ילד בן 3 יגיב ככהרקאני

זה כמו שתשאל ילד בן 3

למה תפוח ולא סוכריה?

בטח שזה יגרור התקף במיוחד בבית חולים ילד מותש

אני לא בטוחה אם שניכם מדבריםנגמרו לי השמות

על אותו ילד או אותו סיפור כולל עליו אתה מדבר (התכוונת לסיפור הכולל שבעבר @פשוט אני.. שיתף כאן על אחד מילדיו?)

וגם אם אכן מדובר באותו ילד - עדיין האמירה של האחות חסרת טאקט ומזמנת תסכול באמת לכל ילד, בטח במצב כה רגיש לאחר הרדמה.

שרק יהיו לנו בריאים כולם 🙏

לא מסכימה!לאחדשה

למה היא מתערבת?
האבא הביא כריך שהילד שלו אוהב מה אכפת לה מה יש שם?

כי היא חסרת טקאטנפשי תערוג
תרתי דסתרי. אמרת שזה שאלת לגיטימית 99 אחוז מהזמןלאחדשה
לא קשיאפשוט אני..

זה היה לפני שקרה את התגובות האחרות,

וזה אחרי

לגיטמית הכוונה צפויהנפשי תערוג

חצי+ מהאחיות והרופאים שפגשתי היו חסרי טקאט

ושאני מקבל הערה חסרת טקאט מצוות רפואי זה לא מזעזע אותי כמו שזה זעזע את פותח השרשור


אפשר לעשות שרשור אמירות חסרות טאקט של צוותים רפואיים. אבל זה יהיה שרשורפלצת


האם היא צריכה להאמר? לא

האם נפלתי בגללה מהכסא? גם לא

שאלה לגיטימית זה לאניק חדש2

לא משנה מה הרקע.

ובטח בתור אחות שקצת בעינייני הבריאות אמורה להבין שאם הילד אוכל את זה בכיף אין צורך להתערב.

אלא רק לחייך ולקוות שגם הילדים שלה יעדיפו ככה תמרים ולא שוקולד.

תפנה אליה או לאחות תורנית ותגיד .העני ממעש
שומעים שאתה כועס, וזה הגיונינקדימון

אבל אין שמץ של ספק שמדובר פה בשיח לגיטימי ובשאלה תמימה לחלוטין. לא חוסר טאקט ולא דומה לזה. אני מניח שהיא ראתה יותר ילדים שמתעוררים מהרדמה מאשר אתה רואה, ולכן אני מניח שהיא בהחלט סברה שזה דווקא נחמד לילד שמפתחים איתו שיחה ומתייחסים אליו...
 

זה אמנם התפוצץ לא כמו לפי התיכנון, אבל עדיין לא הייתי שם אותה בתוך הכריך. הילד כנראה היה אוהב סנדוויץ' כזה עוד פחות.. איך אוכלים את כל הבשר הזה..

לשאול ילד שהוא לא הילד האישי שלךפשוט אני..

למה הוא אוכל x ולא y,

כאשר ברור ש-y טעים יותר אבל הרבה פחות בריא,

זה לא לגיטימי בשום צורה ובאף סיטואציה.


כאמור, ההרדמה והסיטואציה רק מוסיפים למורכבות. 

כמו שאמרתי, שומעים שאתה כועס, וזה הגיונינקדימון
זאת מעולם לא הייתה השאלהפשוט אני..

ואני חש התנשאות לא נעימה... 

 

בכל מקרה כתבתי פוסט הומוריסטי על סיטואציה הזויה, לא חשבתי שזה יהפוך להיות ויכוח יסודי בהלכות התנהגות לפעוטות ..

מזדהה לגמרי. מאיפה השאלה הזו בכלל מתחילהירושלמית במקור
אולי מסופק שם סנדביץ שוקולד והיא כביכול מציעה?ירושלמית במקור
עדיין הזיה
חחח לאפשוט אני..
אחרי שהוא התחיל לבכות היא הציעה לי ללכת למכונה לקנות לו שוקולד...

כאילו לא עשתה מספיק נזק

מסכימה לגמרירקאני

שאלה מטופשת גם לשאול את הילד האישי שלך

 

וואו כ"כ מתסכלנגמרו לי השמות
ממש חוסר טאקט.

ב"ה שתהיה רפואה שלמה במהרה ורק בשורות טובות 🙏

🤦‍♀️🤦‍♀️🤦‍♀️רקאני
הגעתי להתייעץ עם נסיון החיים שלכם(:עַלְמָה

עוד לא נשואה אבל רלוונטי גם לי.


 

ראיתי שמדברים הרבה שבשביל זוגיות בריאה ונכונה האשה צריכה לסמוך על הגבר שלה ולהישען עליו ולא להיכנס לדמות האימהית שמבררת כל הזמן אם הוא ביצע את המטלות שלו, ומזכירה לו מה לעשות...


 

השאלה שלי אבל איך-

איך אפשר לסמוך עליו אם הוא באמת לא מבצע את המשימות שלו? איך אפשר להישען כשטכנית מה שהוא צריך לעשות לא קורה...? 

מסכים איתךשלג דאשתקד

בעיקר: בעל או אישה, לא אמורים להיות הבוס/ מפקד זה של זה.

אמורים להבין את הסטנדרטים ולראות איך כל אחד נותן את המקסימום ידע ויכולת שלו לטובת הבית (וכאן מגיעים דבריך: כדאי לבחור מראש מישהו/י שיכול לתת את מה שאני צריך)

מחפשים קהילה דתית בירושלים - קריית יובלאהבת חינם1

שלום לכולם, בעז"ה עוברים לירושלים בקיץ, עוד לא יודעים לאן..

מישהו מכיר מקרוב את הקהילה הדתית לאומית בקריית יובל ויודע להגיד איל היא והאם לזוג צעיר נחמד שם? אם כן אז באיזה רחובות הם בערך נמצאים? או אם יש בית כנסת מסוים שסביבו הם מתכנסים?

ובאופן כללי על איזה עוד שכונות אתם ממליצים?

אני לא באמת מכירפצל"פ
אבל זה לא קהילה של הר המור?
ניקית שכתבה בפורום אחר שהיא גרה בקרית יובלזמירות
נכוןאמא טובה---דיה!

מוזמנת לפרטי @אהבת חינם1 

שמעתי דברים טוביםמרגול

על קרית מנחם

להבנתי קהילה יותר פתוחה נהר המור (עדיין דוסים)

יש שם גם קיבוץ עירוני משהו כזה

חמודים

מחירי שכירות הגיוניים לזוג צעיר (ביחס לירושלים)

את יודעת באיזה אזור בערך של קרית מנחם או שלא משנה?אהבת חינם1
לא מספיק מכירה, לדעתי לא משנהמרגול
גיאוגרפית השכונה קטנה (אבל הרבה תושבים ליחידת שטח. בניה של פעם. שיכונים כזה. יש גם בניינים קצת יותר חדשים, אבל בגדול שכונה צפופה, מה שכן- אנשים טובים )
מכירה את קריית מנחםמשתמ

יש דוסים, יש גם פחות

יודעת שהצעירים מפוזרים ברחבי השכונה

יכולה לפרט במסר

פתחתי פצלש כדי למנוע אוטינג

אשמח גם לשמועאני בעצמי זה

שלחתי מסר

תודה רבה 

עוד רלוונטי?אני בעצמי זהאחרונה

אולי יעניין אותך