זו היתה ההמלצה של הלל הזקן...

שנזכה כולנו לקיים את זה, בעז"ה. 

אבל רק דיוק - זאת לא מצווה אלא "כל התורה", אין בה הוראה מסוימת (מעבר לאמירה כללית "זיל גמור"). לכן בתור תשובה לבקשה ללימוד כל התורה היא יפה אבל אם מישהו שואל איזו מצווה מעשית כדאי לקחת על עצמו אז זו לא תשובה.

ושוב אני מרגיש מעצבן.

הוא גם לא ביקש לחזור בתשובה שלמה, אלא רק להקפיד על מצווה אחת (הלוואי שגם על זה נזכה כולנו). 

אז אין לי רעיון. לך יש? 

הזכרת לי דבר מעניין - הרמב"ם מפרש על המשנה "רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות" שאדם שמקיים מצווה אחת בשלמות זוכה בה בחיי העולם הבא ולכן אמר ר' חנינא שהקב"ה נתן לנו הרבה מצוות כי אי אפשר שאדם לא יקיים אחת מהן בשלמות ויזכה בה לחיי העולם הבא.

אבל כדאי גם להסביר מה המשמעות שלה כדי ששמירת השבת תפעל יותר.

שמירת השבת היא הבסיס כי היא בעצם ביטוי לאמונה בעצם קיום הבורא והבריאה והציווי שלו אלינו בתורה, לכן חז"ל אמרו "כל השומר את השבת כאילו מקיים את כל התורה כולה. וכל המחלל את השבת כאילו כפר בכל התורה כולה".

ידוע שהרבה חוזרים בתשובה שחזרו בתשובה שלימה התחילו משמירת שבת בלבד, ולא בכדי.

שמתחזקים יכולים להקפיד עליה באמת. דווקא בגלל הקושי וההרגלים המובנים.

הרבה יותר פשוט וקל יהיה לו להניח תפילין כל יום ולהתפלל רק תפילה אחת (או אפילו רק ברכות השחר וקראית שמע) מאשר לקפוץ ישר לשמירת שבת.

הסכנה היא שאם הוא ינסה לשמור שבת ישר, אז: א. הוא פשוט ישבית את עצמו לגמרי ויפחד מלזוז בשבת מחשש שהוא עושה איזו עבירה (מכיר חוזרים בתשובה שככה היו נראים השבתות הראשונות שלהם. ולא, זה שיש מישהו שמלמד אותך ומסביר לך זה לא עוזר...) ו:ב. יהיה לו כ"כ קשה עד שהוא כבר יתייאש מראש ולא ימשיך הלאה.

שווה למתחזקים ואפילו רק במצווה אחת לתת להם להתחיל "בקטן". נניח כמו שאמרו תפילין... או אם היה אוכל בשר בחלב, לבקש ממנו רק להפריד... בתור התחלה אפילו לא בהכרח לשמור שעות רבות בין לבין, העיקר לא לאכול באותה ארוחה... והשעות יגיעו בהמשך...

יש כמובן כאלו שיכולים על ההתחלה להקפיד ממש המון וזה לא ישבור אותם. אבל רבים אחרים לא ככה.

יש הבדל בין לשמור שבת ופשוט לא להכיר הלכה מסויימת כזאת או אחרת (שכמובן ראוי שנכיר ונלמד..) לבין להתחיל מאפס לשמור.

אני פשוט יודע ששבת זה מאוד קשה ועם כל כמה שזה בסיס, זזה דבר שקשה להגדיר אותו "בהדרגה" אלא אם אתה מתכוון שבהתחלה הוא יהיה לפחות כמו מסורתיים - נניח, לא נוסע, לא מדליק אור, עושה קידוש - אבל ימשיך להיות בפלאפון, בטלוויזיה, וכו'... - אבל זה לא באמת נקרא שמירת שבת. זה כן התחזקות, ברור - אבל שמירת שבת זה לדאוג שעקרונית משבת ראשונה שהוא שומר הוא שומר שבת מלאה.

לדעתי השיקול שלי חזק יותר, כיוון שרוצים שמשהו כאן יתפתח ואם הבנאדם ישבר אז חבל. בראייה לטווח ארוך אני חושב שאני צודק. לגיטימי שתחשוב אחרת...

לדעתי תפילין.

אני מבין שדווקא מצווה מעשית יש בה רעיון, אבל מצוות האמונה בהשם זה בסיס אם בוחרים 1 מתוך ה10

אם הוא נשוי אז טהרת המשפחה.

מזכיר לי אחד שאמר תפילת מנחה במניין

ובשלב מסויים ההוא הביא איתו תפילין להניח לפני מנחה 

ואז הוא התחיל להישאר לשיעור בין מנחה לערבית ומתפלל גם ערבית במנחה 

ואז התחיל גם שחרית 

והיה מגיע גם בשבת אז היה חוזר לבית ועושה קידוש.. 

קיצר, זאת מצווה כזאת שמסבכת לך את החיים

וכמו מצוות לא תגנוב (מדבר על אנשים נורמטיביים)?.

כאן אנחנו מדברים על דבר שבמוסר ובמציאות הבסיסית האדם לא יעשה כנראה...תפילין זה אחד מהם.

ותפילין בוודאי יותר חשוב מציצית - מציצית אין חובה להניח, תפילין כן.

או מצווה שאתה בוחר להתחייב בה?

זה לא עניין של רע או טוב.

זה יהיה מעולה אם יילך עם ציצית.

אבל כשהוא לא מניח תפילין הוא מבטל מצות עשה

אם הוא נשוי טהרת המשפחה

לדעתי, אם נציע מצווה גדולה לקיום, לא יצא מזה כלום.

כדאי מצווה שהיא יחסית קלה לאדם, לא דורשת ממנו שינוי מהותי בכל אורח חייו, אבל יכולה להביא לחיבור וחיבוב המצוות.

והכי טוב להציע לו כמה, ושיבחר.

ואם כבר - סדר קשירת הנעלים זו לא מצווה, אולי הנהגה.

ולא אמרתי שזאת "סתם הנהנגה" אלא שזאת הנהגה ולא מצווה, יש הבדל גדול בין הדברים. מצווה היא חיוב מדאורייתא (ואולי גם מדרבנן, תלוי בהגדרה), הנהגה היא המלצה טובה.

ואם כבר הזכרת את הגמרא אז שם נפסק שאין משמעות להנהגה הזאת.

סיפרנו את הסיפור הזה הרבה כשלמדנו עם ילדים על סדר של בוקר יהודי. אבל לא כסיפור חבדי

מניח, ברכות השחר, קריאת שמע, ולהוריד...

ומקסימום תפילה. תחשוב על זה שדווקא חילוני שצריך להתפלל תהיה לא פחות אפשרות לחשוב מחשבות אסורות ובעייתיות בזמן הזה -  הוא חייב להיות מרוכז כולו במה שהוא אומר, הוא לא מכיר את המילים, את התפילה... אנחנו הדתיים לצערי כבר רגילים ולעיתים התפילין עלינו, הפה ממלמל את התפילה והראש נמצא בסוף העולם...

החילונים שאני מכיר ששמים, שקועים בתוך הסידור וקוראים מילה במילה, לעיתים מתבלבלים...אבל שקועים בזה (צריכים ללמד אותם גם איך קוראים י ק ו ק... הם בפעמים הראשונות קוראים את זה כה-ויה ממש...)

וכמובן להגיד לו כמה זה דבר גדול ועצום

מדובר באדם חילוני, תזכרו... הוא לא מונח במושגים כל כך כמונו.

אפשר להתחיל עם 2 מקרא... אפילו בלי התרגום. רק לקרוא את ה"קריאה" של אותו יום (לפי החלוקה ל7 של שבע עליות בשבת...) - ואם יש משהו קצת מסובך אז לקרוא רש"י/לשאול חבר דתי...

הכי חשוב לא להעמיס יותר מידי. יש כאלו שהעמיסו עליהם בהתחלה מרוב התלהבות ובסוף זה שבר אותם... גם אני כשאני רוצה לרוץ מרתון אני לא מתחיל ישר מריצת 15 קילומטרים ברצף. אני רץ קילומטר ואז הולך ומתיחות, ככה שבוע-שבועיים-שלוש, ואז עולה... ועולה... ועולה... ככה עד שאחרי חצי שנה או יותר, אני מסוגל לרוץ מרחקים ארוכים ממש ברצף.

שמי שאין בכוונתו לקיים (שכן הוא רוצה להקפיד במצווה אחת) - אין עניין שילמד הלכה בצורה מסודרת. זה רק מבאס ת'צורה ("הכרח בלתי יגונה" כדברי הרב סולובייצ'יק). זה כמו לקרוא ספר טלפונים בשקידה, כשאין לך כל כוונה להתקשר אי פעם למישהו. 

אם הוא ירצה אחר כך להתקדם הוא כבר ידע את מי לשאול לגבי איך למצוא את ההלכות הרלוונטיות לנושאים שהוא מעוניין לקיים. 

התורה מחלימה ומנחמת ומאירה.

אבל ספר קיצוש"ע, עם כל הכבוד וההערכה, אפילו אני לא מסוגל לשבת ולקרוא על הסדר, ואני כן מתיימר לקיים את הכתוב בו. 

גם פרשת שבוע זה תורה, כידוע, ולכן היא מחלימה, מנחמת ומאירה באותה המידה. ונראה לי שיותר מתיישבת על הלב אצל אדם שאינו מקיים מצוות אחרות (וגם אצלי, כאמור). לכן נראה לי שזו דווקא המלצה מוצלחת יותר. 

באופן כללי, נראה לי גם שבעצה שילמד קיצוש"ע על הסדר יש משום תקווה שהוא יקרא וממילא ירצה לקיים; אבל נראה לי שלגבי ספר הלכות הסדר צריך להיות דווקא הפוך (וגם נראה לי שהוא לא יכול להיות שמתוך קריאה רצופה של סעיפים משפטיים מישהו גם ירצה לקיים אותם; אבל זו התפיסה שלי. בכל אופן, נראה לי שאדם שאיננו שומר מצוות קרוב יותר לתפיסה הזאת). 

אתה ממש לא בקטע של לימוד עכשיו?  

ככה זה, כל אחד והמקום שבו הוא נמצא. אני לא מסוגל לקרוא סעיפים משפטיים בזה אחר זה. אין לי בעיה עם סוגיה משפטית מסועפת וסברות לכאן ולכאן. כשכתוב לי באופן חותך X-Y-Z זה משעמם אותי ברמות אחרות (אני גם לא מסוגל לקרוא רמב"ם או שו"ע על הסדר בלי נושאי כלים. ואין את זה בקיצוש"ע). 

לא קשור לתוכן. וככזו היא משעממת פחד. 

וכפי שציינתי - יש עוד כל מיני סוגות ספרותיות שנכנסות תחת הקטגוריה 'חוקי חייך' שאני 'חי אותם ביומיום או שאני רגיל אליהם מילדות', אז אני לא רואה סיבה מיוחדת להתמקד דווקא בסוגה הזאת... 

מתורה יש סיכוי שיגיע להלכה לאחר מכן. מהלכה שהוא לא מקיים, אין סיבה מיוחדת שיעבור ללמוד תורה.

תורה היא כללית. היא היסוד של העם שלנו. תורה קדמה להלכה. היא גם קודמת ללימוד. בטח אצל מי שבנתיים לא מתכוון לקיים את כל ההלכות.

שילמד מדרשים, חסידות, מוסר?מקורות שיש בהם עושר לדיון ומחשבה ורגש?

שיכיר את העושר של היהדות

(וגם כי הרבי מלובביץ עודד הנחת תפילין לחילוניים מהסיבה הזאת).

אבל אין בזה היגיון בכלל: יש מחלוקת בראשונים אם 'קרקפתא דלא מנח תפילין' הוא מי שלא הניח תפילין מעולם (רמב"ם) או מי שלא הניח יום אחד (תוספות). לכן ממה נפשך - אם הוא הניח פעם אחת ממילא הוא כבר לא קרקפתא וכו', ואם הוא כבר פספס יום הוא כבר ממילא קרקפתא וכו'. לכן אין יתרון להתמדה במצווה הזאת דווקא מצד החשש של 'קרקפתא דלא מנח תפילין'.

שזה לא סיבה, אלא סימן... 

זה לא "כדי שלא יהיה קרקפתא דלא מנחא", אלא שאם "קרקפתא דלא מנחא" וכו' - סימן שזו מצווה רבה. וכיוון שקל יותר להקפיד בה מאשר בשמירת שבת (כפי שאתה בעצמך כתבת לגבי שמירת שבת), אז אולי יותר ריאלי להתחיל בה. 

ככה אני הבנתי, לפחות. 

ואין הכי נמי, שזה לא שיקול הלכתי. אבל כשמישהו בא ומבקש ממך עצה באיזו מצווה אחת להקפיד - שיקולים בדיון כזה הם חוץ-מערכתיים בהגדרה, נראה לי. 

כך זכור לי.

זה שתפילין היא מצווה גדולה מופיע כמה פעמים בחז"ל, אמרו שהיא כ8 מצוות (כל פרשיה בפני עצמה) ושהיא עדות לאמונה בייחוד ושהיא מאריכה ימים וכו' והיא גם דומה למצוות שבת ששתיהן נקראו "אות", אבל הסיבה שכ"כ מקפידים על המצווה (גם דתיים מקפידים עליה יותר) הוא דווקא הפחד מה"קרקפתא" והעונש . זה הרושם שלי לפחות.

עשה הוא די קטן. אם לא עשו לו  אז אפשר לשאול אותו אם הוא רוצה לעשות בבית חולים עם הרדמה חלקית וכו'... 

ויש בידיו עוד מצוות גם מעבר למילה, אבל כעת הוא רוצה משהו חדש ונוסף  

-מצוות שהן לא חובה - ציצית למשל (רק אם לובשים 4 כנפות אז צריך. שלא לדבר על מנהגים כמו לנשק את המזוזה)

-מצוות שמרוב שהן לוקחות זמן וקשות הוא עלול להתייאש (שבת למשל, מלא הלכות כשרות)

-מצוות שהן דרבנן וחשובות מאוד אבל יתכן ורבנן היו רוצים שנציע קודם דאורייתא (נטילת ידיים למשל, ברכות חוץ מברכת המזון)

-מצוות בין אדם לחברו שהן קריטיות אבל הוא לא כולל את זה בתוך המצווה אחת שהוא מבקש לקיים, אז חבל להפסיד בכמות (אם אני אגיד לו לא לגזול, אז הוא לא יקרא קריאת שמע, אבל אם אני אגיד לו לקרוא קריאת שמע, עדיין הוא כנראה לא יגזול)

-מצוות שהוא מקיים בכל מקרה, לפחות ברמה מינמלית או לחלק מהדעות (יישוב הארץ למשל, הגיוני שהוא פונה לה' מידי פעם ומבקש צרכיו במילים שלו גם, אני מניחה שמזוזה בפתח הבית כבר יש לו. אפשר לבדוק את זה)

-מצוות שיבואו בדרך אגב עם מצווה אחרת, גם אם זה לא ככה בהלכה, אבל במציאות זה יקרה (קריאת שמע עם התפילין למשל)

אז אפשר לתת עוד מצוות. אבל זה לא כזה "נתקעתם עם התפילין". זו הצעה הגיונית מאוד!

5 דקות כל יום של מצווה שהיא חובה מדאורייתא, קלה יחסית לביצוע, סוחבת אחריה קריאת שמע ועליה נאמר "מעלה אני עליכם כאילו אתם עוסקים בתורה יומם וליל".

טוב, אתה יכול להציע לו גם ברכת המזון למשל. הוא לא ייצא מגדר קרקפתא. אין מצווה שבאה עם זה מיד. אבל מעבר לזה זו כמובן מצווה ובע"ה מצווה גוררת מצווה...

שמירת שבת זו מצווה מאוד קשה שיש בה הרבה מאוד דינים. זה לא פשוט לשמור שבת הוא יברח על נפשו.

לדעתי תגידי לו שיברך על כול מה שהוא יאכל חוץ מברכת המזון כי זה יהיה לו טורח מרובה והוא יזנח הכול ויגיע למצב שהוא לא יברך על כלום לכן עדיף משהו מאשר מכלום.

תשתף אותם איזו מצווה בסוף החלטת להגיד לו שיקיים.

צריך להקפיד לנשק בכול משקוף שהוא עובר. אני אישית מכיר אנשים שהיו מקפידים על כך בהתחלה ואז הגיעו למצב שהם בכלל לא שולחים את היד למזוזה והאמת שיש בזה קושי מסוים בתור אחד שמקפיד על זה. לכן הצעתי לו לברך על אוכל אך לא ברכת המזון אבל כמובן שזו מצווה משובחת לקיום ובעיקר שהיא מוגמרת ולא כמו שאני הצעתי.

גם תענית בכורות זו לא מצווה אבל קוראים לה "מצווה" שזה בכלל מנהג ומהמנהג פסקו הלכה למעשה.

חוץ מזה שיש חכמים שאומרים שחייב לנשק מזוזה בכול משקוף/פתח שאתה עובר על שם שהקב"ה פסח על בתי ישראל במכת בכורות. אין טעם להתכווח לחינם.

תענית בכורות זה מנהג שהתקבל בכל ישראל וכולם יודעים שזה מנהג ואף אחד לא קורא לזה מצווה

ואילו לנשק מזוזה זה מנהג שאני לא ראיתי מעולם מבוגר שנוהג אותו

(אני מאמין שיש כאלה שנוהגים אבל אי אפשר להגיד שהוא התקבל בכל ישראל)

לקרוא לזה מצווה זה סתם מוזר ולא נכון. 

לא כולם יודעים שזה מנהג. אני אישית דיברתי כמה פעמים על תענית בכורות עם כמה תלמידים והם לא ידעו. יש גם כמה ספרים שקראתי שמזכירים את השם "מצווה" בוודאות אני אומר לך (על תענית בכורות).

כמו שאמרתי יש כמה וכמה מצוות שקוראים להם "מצוות" שהם בכלל לא מצוות אבל מייחסים אותם למצוות.

אני דווקא ראיתי שהרוב כן מנשקים מזוזה כולל המבוגרים.

אני לא זוכר את המקורות המדויקים אבל אני זוכר שרבי יעקב כולי רשם במעם לועז את הנכתב במקורות הללו בסיפרו בספר שמות חלק שני במכת בכורות אם אני לא טועה מוזכר שם.

אין בעיה להסתמך על המעם לועז בלבד שכן מרן עובדיה יוסף זצ"ל אמר בכבודו ובעצמו שרבי יעקב כולי חכם עצום ושכול מה שרשום במעם לועז אפשר להסתמך עליו ואף הוא בעצמו הסתמך עליו בכמה עניינים אבל אם אתה רוצה לגשת למקורות בכול סיום פרשה יש לך דף עם כול המקורות.

בכללי לכול מי שלא קרא את סדרת הספרים של המעם לועז אז הוא חייב לקרוא אותם. ספרים מדהימים ביותר ואין דבר אחד שהם לא נוגעים בו.

אגב אם כבר אז כבר לפני שנתיים חבר סיפר לי שמרן עובדיה יוסף זצ"ל אמר שאת הספרים שהיה מחבב היה שם מאחוריו צמוד אליו ויש תצלומים שאפשר לראות את המעם לועז ממש מאחוריו. לא סתם אלה באמת ספרים מעולים.

אבל לא נטען להגיד שזה המקור הראשון לזה בגלל שלפני כבר אף אמרו כמה חכמים שחייב לנשק את המזוזה בגלל שתי הפרשיות וגם בגלל מכת בכורות שהזו את הדם על המזוזות.

אני אישית חושש להם אז אני מנשק את המזוזות.

תפילין גם דאורייתא.

דברי חכמים חשובים וקריטיים. אבל חכמים שמו את דברי התורה מעליהם. 

יש אף אנשים שאוכלים בלי לשבוע רק עדי שלא לברך. שנאמר "ואכלת ושבעת וברכתך את ה' אלוהיך" ומכוון שלא שבעו פטורים מלברך ברכת המזון ונתפסים על הכתוב הזה.

אני מניח שהוא בהתחלה יברך כמה וכמה פעמים אבל עם הזמן זה יהיה לו טורח מרובה ויתחיל לזלזל ואף יגיע למצב שהוא לא מברך בכלל רק בגלל שזה ארוך מדי וגוזל לו זמן.

לפי המידע מפותח השרשור אותו אדם הוא חילוני גמור אז צריך משהו קליל שלא ירגיש בה ממש.

כי אחרי הכל, צריך לבחור קודם מצווה שאדם מחויב בה ועדיף קודם מדאורייתא.

כששאלו אותי אז אמרתי תפילין ולימוד תורה (משהו קבוע), אבל ברור שזו שאלה לרב וכל אחד ונטיית ליבו.

ותשובתו הייתה שיאכל כשר.

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

כתבתי דברים לא יפים בכלל על חג הסיגד,

בדיעבד הבנתי שזה נבע נטו מבורות.

הפוסט נמחק לבקשתי, ומאז למדתי לקח... 

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת 

אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי  

לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ  אלא ממש ניכר בכל המעשים.

בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...

מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר

אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

בתחנת אוטובוס?

בתור לרופא?

באמת? 

ב. התחושות האלה עולות יותר מול צעירים וגילאי האמצע.

ג. ניתוק, בשונה מיהירות וגסות רוח, אינו מידה רעה אלא מידה עצובה. יכול להיות אדם טוב ועדין שיהיה מנותק לגמרי.

ד. האם אני מרגיש בוז וריחוק כלפיי גם בתחנת אוטובוס ובהמתנה לרופא? כן, למרבה הצער..

על כל אדם/מגזר איזשהו.

מה עולה כשרואים חילוני?

מה עולה כשרואים עץ?

האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?

אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.

כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..

ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו

+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים

אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '

כמו שלא עולה לי כלום עבור דת"ל או חילני

תות?

אבל נחכה לשם הרשמי כדי לוודא

60 לשעה

80 לשעה

לא כולל הפסקות אוכל