זו היתה ההמלצה של הלל הזקן...

שנזכה כולנו לקיים את זה, בעז"ה. 

אבל רק דיוק - זאת לא מצווה אלא "כל התורה", אין בה הוראה מסוימת (מעבר לאמירה כללית "זיל גמור"). לכן בתור תשובה לבקשה ללימוד כל התורה היא יפה אבל אם מישהו שואל איזו מצווה מעשית כדאי לקחת על עצמו אז זו לא תשובה.

ושוב אני מרגיש מעצבן.

הוא גם לא ביקש לחזור בתשובה שלמה, אלא רק להקפיד על מצווה אחת (הלוואי שגם על זה נזכה כולנו). 

אז אין לי רעיון. לך יש? 

הזכרת לי דבר מעניין - הרמב"ם מפרש על המשנה "רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות" שאדם שמקיים מצווה אחת בשלמות זוכה בה בחיי העולם הבא ולכן אמר ר' חנינא שהקב"ה נתן לנו הרבה מצוות כי אי אפשר שאדם לא יקיים אחת מהן בשלמות ויזכה בה לחיי העולם הבא.

אבל כדאי גם להסביר מה המשמעות שלה כדי ששמירת השבת תפעל יותר.

שמירת השבת היא הבסיס כי היא בעצם ביטוי לאמונה בעצם קיום הבורא והבריאה והציווי שלו אלינו בתורה, לכן חז"ל אמרו "כל השומר את השבת כאילו מקיים את כל התורה כולה. וכל המחלל את השבת כאילו כפר בכל התורה כולה".

ידוע שהרבה חוזרים בתשובה שחזרו בתשובה שלימה התחילו משמירת שבת בלבד, ולא בכדי.

שמתחזקים יכולים להקפיד עליה באמת. דווקא בגלל הקושי וההרגלים המובנים.

הרבה יותר פשוט וקל יהיה לו להניח תפילין כל יום ולהתפלל רק תפילה אחת (או אפילו רק ברכות השחר וקראית שמע) מאשר לקפוץ ישר לשמירת שבת.

הסכנה היא שאם הוא ינסה לשמור שבת ישר, אז: א. הוא פשוט ישבית את עצמו לגמרי ויפחד מלזוז בשבת מחשש שהוא עושה איזו עבירה (מכיר חוזרים בתשובה שככה היו נראים השבתות הראשונות שלהם. ולא, זה שיש מישהו שמלמד אותך ומסביר לך זה לא עוזר...) ו:ב. יהיה לו כ"כ קשה עד שהוא כבר יתייאש מראש ולא ימשיך הלאה.

שווה למתחזקים ואפילו רק במצווה אחת לתת להם להתחיל "בקטן". נניח כמו שאמרו תפילין... או אם היה אוכל בשר בחלב, לבקש ממנו רק להפריד... בתור התחלה אפילו לא בהכרח לשמור שעות רבות בין לבין, העיקר לא לאכול באותה ארוחה... והשעות יגיעו בהמשך...

יש כמובן כאלו שיכולים על ההתחלה להקפיד ממש המון וזה לא ישבור אותם. אבל רבים אחרים לא ככה.

יש הבדל בין לשמור שבת ופשוט לא להכיר הלכה מסויימת כזאת או אחרת (שכמובן ראוי שנכיר ונלמד..) לבין להתחיל מאפס לשמור.

אני פשוט יודע ששבת זה מאוד קשה ועם כל כמה שזה בסיס, זזה דבר שקשה להגדיר אותו "בהדרגה" אלא אם אתה מתכוון שבהתחלה הוא יהיה לפחות כמו מסורתיים - נניח, לא נוסע, לא מדליק אור, עושה קידוש - אבל ימשיך להיות בפלאפון, בטלוויזיה, וכו'... - אבל זה לא באמת נקרא שמירת שבת. זה כן התחזקות, ברור - אבל שמירת שבת זה לדאוג שעקרונית משבת ראשונה שהוא שומר הוא שומר שבת מלאה.

לדעתי השיקול שלי חזק יותר, כיוון שרוצים שמשהו כאן יתפתח ואם הבנאדם ישבר אז חבל. בראייה לטווח ארוך אני חושב שאני צודק. לגיטימי שתחשוב אחרת...

לדעתי תפילין.

אני מבין שדווקא מצווה מעשית יש בה רעיון, אבל מצוות האמונה בהשם זה בסיס אם בוחרים 1 מתוך ה10

אם הוא נשוי אז טהרת המשפחה.

מזכיר לי אחד שאמר תפילת מנחה במניין

ובשלב מסויים ההוא הביא איתו תפילין להניח לפני מנחה 

ואז הוא התחיל להישאר לשיעור בין מנחה לערבית ומתפלל גם ערבית במנחה 

ואז התחיל גם שחרית 

והיה מגיע גם בשבת אז היה חוזר לבית ועושה קידוש.. 

קיצר, זאת מצווה כזאת שמסבכת לך את החיים

וכמו מצוות לא תגנוב (מדבר על אנשים נורמטיביים)?.

כאן אנחנו מדברים על דבר שבמוסר ובמציאות הבסיסית האדם לא יעשה כנראה...תפילין זה אחד מהם.

ותפילין בוודאי יותר חשוב מציצית - מציצית אין חובה להניח, תפילין כן.

או מצווה שאתה בוחר להתחייב בה?

זה לא עניין של רע או טוב.

זה יהיה מעולה אם יילך עם ציצית.

אבל כשהוא לא מניח תפילין הוא מבטל מצות עשה

אם הוא נשוי טהרת המשפחה

לדעתי, אם נציע מצווה גדולה לקיום, לא יצא מזה כלום.

כדאי מצווה שהיא יחסית קלה לאדם, לא דורשת ממנו שינוי מהותי בכל אורח חייו, אבל יכולה להביא לחיבור וחיבוב המצוות.

והכי טוב להציע לו כמה, ושיבחר.

ואם כבר - סדר קשירת הנעלים זו לא מצווה, אולי הנהגה.

ולא אמרתי שזאת "סתם הנהנגה" אלא שזאת הנהגה ולא מצווה, יש הבדל גדול בין הדברים. מצווה היא חיוב מדאורייתא (ואולי גם מדרבנן, תלוי בהגדרה), הנהגה היא המלצה טובה.

ואם כבר הזכרת את הגמרא אז שם נפסק שאין משמעות להנהגה הזאת.

סיפרנו את הסיפור הזה הרבה כשלמדנו עם ילדים על סדר של בוקר יהודי. אבל לא כסיפור חבדי

מניח, ברכות השחר, קריאת שמע, ולהוריד...

ומקסימום תפילה. תחשוב על זה שדווקא חילוני שצריך להתפלל תהיה לא פחות אפשרות לחשוב מחשבות אסורות ובעייתיות בזמן הזה -  הוא חייב להיות מרוכז כולו במה שהוא אומר, הוא לא מכיר את המילים, את התפילה... אנחנו הדתיים לצערי כבר רגילים ולעיתים התפילין עלינו, הפה ממלמל את התפילה והראש נמצא בסוף העולם...

החילונים שאני מכיר ששמים, שקועים בתוך הסידור וקוראים מילה במילה, לעיתים מתבלבלים...אבל שקועים בזה (צריכים ללמד אותם גם איך קוראים י ק ו ק... הם בפעמים הראשונות קוראים את זה כה-ויה ממש...)

וכמובן להגיד לו כמה זה דבר גדול ועצום

מדובר באדם חילוני, תזכרו... הוא לא מונח במושגים כל כך כמונו.

אפשר להתחיל עם 2 מקרא... אפילו בלי התרגום. רק לקרוא את ה"קריאה" של אותו יום (לפי החלוקה ל7 של שבע עליות בשבת...) - ואם יש משהו קצת מסובך אז לקרוא רש"י/לשאול חבר דתי...

הכי חשוב לא להעמיס יותר מידי. יש כאלו שהעמיסו עליהם בהתחלה מרוב התלהבות ובסוף זה שבר אותם... גם אני כשאני רוצה לרוץ מרתון אני לא מתחיל ישר מריצת 15 קילומטרים ברצף. אני רץ קילומטר ואז הולך ומתיחות, ככה שבוע-שבועיים-שלוש, ואז עולה... ועולה... ועולה... ככה עד שאחרי חצי שנה או יותר, אני מסוגל לרוץ מרחקים ארוכים ממש ברצף.

שמי שאין בכוונתו לקיים (שכן הוא רוצה להקפיד במצווה אחת) - אין עניין שילמד הלכה בצורה מסודרת. זה רק מבאס ת'צורה ("הכרח בלתי יגונה" כדברי הרב סולובייצ'יק). זה כמו לקרוא ספר טלפונים בשקידה, כשאין לך כל כוונה להתקשר אי פעם למישהו. 

אם הוא ירצה אחר כך להתקדם הוא כבר ידע את מי לשאול לגבי איך למצוא את ההלכות הרלוונטיות לנושאים שהוא מעוניין לקיים. 

התורה מחלימה ומנחמת ומאירה.

אבל ספר קיצוש"ע, עם כל הכבוד וההערכה, אפילו אני לא מסוגל לשבת ולקרוא על הסדר, ואני כן מתיימר לקיים את הכתוב בו. 

גם פרשת שבוע זה תורה, כידוע, ולכן היא מחלימה, מנחמת ומאירה באותה המידה. ונראה לי שיותר מתיישבת על הלב אצל אדם שאינו מקיים מצוות אחרות (וגם אצלי, כאמור). לכן נראה לי שזו דווקא המלצה מוצלחת יותר. 

באופן כללי, נראה לי גם שבעצה שילמד קיצוש"ע על הסדר יש משום תקווה שהוא יקרא וממילא ירצה לקיים; אבל נראה לי שלגבי ספר הלכות הסדר צריך להיות דווקא הפוך (וגם נראה לי שהוא לא יכול להיות שמתוך קריאה רצופה של סעיפים משפטיים מישהו גם ירצה לקיים אותם; אבל זו התפיסה שלי. בכל אופן, נראה לי שאדם שאיננו שומר מצוות קרוב יותר לתפיסה הזאת). 

אתה ממש לא בקטע של לימוד עכשיו?  

ככה זה, כל אחד והמקום שבו הוא נמצא. אני לא מסוגל לקרוא סעיפים משפטיים בזה אחר זה. אין לי בעיה עם סוגיה משפטית מסועפת וסברות לכאן ולכאן. כשכתוב לי באופן חותך X-Y-Z זה משעמם אותי ברמות אחרות (אני גם לא מסוגל לקרוא רמב"ם או שו"ע על הסדר בלי נושאי כלים. ואין את זה בקיצוש"ע). 

לא קשור לתוכן. וככזו היא משעממת פחד. 

וכפי שציינתי - יש עוד כל מיני סוגות ספרותיות שנכנסות תחת הקטגוריה 'חוקי חייך' שאני 'חי אותם ביומיום או שאני רגיל אליהם מילדות', אז אני לא רואה סיבה מיוחדת להתמקד דווקא בסוגה הזאת... 

מתורה יש סיכוי שיגיע להלכה לאחר מכן. מהלכה שהוא לא מקיים, אין סיבה מיוחדת שיעבור ללמוד תורה.

תורה היא כללית. היא היסוד של העם שלנו. תורה קדמה להלכה. היא גם קודמת ללימוד. בטח אצל מי שבנתיים לא מתכוון לקיים את כל ההלכות.

שילמד מדרשים, חסידות, מוסר?מקורות שיש בהם עושר לדיון ומחשבה ורגש?

שיכיר את העושר של היהדות

(וגם כי הרבי מלובביץ עודד הנחת תפילין לחילוניים מהסיבה הזאת).

אבל אין בזה היגיון בכלל: יש מחלוקת בראשונים אם 'קרקפתא דלא מנח תפילין' הוא מי שלא הניח תפילין מעולם (רמב"ם) או מי שלא הניח יום אחד (תוספות). לכן ממה נפשך - אם הוא הניח פעם אחת ממילא הוא כבר לא קרקפתא וכו', ואם הוא כבר פספס יום הוא כבר ממילא קרקפתא וכו'. לכן אין יתרון להתמדה במצווה הזאת דווקא מצד החשש של 'קרקפתא דלא מנח תפילין'.

שזה לא סיבה, אלא סימן... 

זה לא "כדי שלא יהיה קרקפתא דלא מנחא", אלא שאם "קרקפתא דלא מנחא" וכו' - סימן שזו מצווה רבה. וכיוון שקל יותר להקפיד בה מאשר בשמירת שבת (כפי שאתה בעצמך כתבת לגבי שמירת שבת), אז אולי יותר ריאלי להתחיל בה. 

ככה אני הבנתי, לפחות. 

ואין הכי נמי, שזה לא שיקול הלכתי. אבל כשמישהו בא ומבקש ממך עצה באיזו מצווה אחת להקפיד - שיקולים בדיון כזה הם חוץ-מערכתיים בהגדרה, נראה לי. 

כך זכור לי.

זה שתפילין היא מצווה גדולה מופיע כמה פעמים בחז"ל, אמרו שהיא כ8 מצוות (כל פרשיה בפני עצמה) ושהיא עדות לאמונה בייחוד ושהיא מאריכה ימים וכו' והיא גם דומה למצוות שבת ששתיהן נקראו "אות", אבל הסיבה שכ"כ מקפידים על המצווה (גם דתיים מקפידים עליה יותר) הוא דווקא הפחד מה"קרקפתא" והעונש . זה הרושם שלי לפחות.

עשה הוא די קטן. אם לא עשו לו  אז אפשר לשאול אותו אם הוא רוצה לעשות בבית חולים עם הרדמה חלקית וכו'... 

ויש בידיו עוד מצוות גם מעבר למילה, אבל כעת הוא רוצה משהו חדש ונוסף  

-מצוות שהן לא חובה - ציצית למשל (רק אם לובשים 4 כנפות אז צריך. שלא לדבר על מנהגים כמו לנשק את המזוזה)

-מצוות שמרוב שהן לוקחות זמן וקשות הוא עלול להתייאש (שבת למשל, מלא הלכות כשרות)

-מצוות שהן דרבנן וחשובות מאוד אבל יתכן ורבנן היו רוצים שנציע קודם דאורייתא (נטילת ידיים למשל, ברכות חוץ מברכת המזון)

-מצוות בין אדם לחברו שהן קריטיות אבל הוא לא כולל את זה בתוך המצווה אחת שהוא מבקש לקיים, אז חבל להפסיד בכמות (אם אני אגיד לו לא לגזול, אז הוא לא יקרא קריאת שמע, אבל אם אני אגיד לו לקרוא קריאת שמע, עדיין הוא כנראה לא יגזול)

-מצוות שהוא מקיים בכל מקרה, לפחות ברמה מינמלית או לחלק מהדעות (יישוב הארץ למשל, הגיוני שהוא פונה לה' מידי פעם ומבקש צרכיו במילים שלו גם, אני מניחה שמזוזה בפתח הבית כבר יש לו. אפשר לבדוק את זה)

-מצוות שיבואו בדרך אגב עם מצווה אחרת, גם אם זה לא ככה בהלכה, אבל במציאות זה יקרה (קריאת שמע עם התפילין למשל)

אז אפשר לתת עוד מצוות. אבל זה לא כזה "נתקעתם עם התפילין". זו הצעה הגיונית מאוד!

5 דקות כל יום של מצווה שהיא חובה מדאורייתא, קלה יחסית לביצוע, סוחבת אחריה קריאת שמע ועליה נאמר "מעלה אני עליכם כאילו אתם עוסקים בתורה יומם וליל".

טוב, אתה יכול להציע לו גם ברכת המזון למשל. הוא לא ייצא מגדר קרקפתא. אין מצווה שבאה עם זה מיד. אבל מעבר לזה זו כמובן מצווה ובע"ה מצווה גוררת מצווה...

שמירת שבת זו מצווה מאוד קשה שיש בה הרבה מאוד דינים. זה לא פשוט לשמור שבת הוא יברח על נפשו.

לדעתי תגידי לו שיברך על כול מה שהוא יאכל חוץ מברכת המזון כי זה יהיה לו טורח מרובה והוא יזנח הכול ויגיע למצב שהוא לא יברך על כלום לכן עדיף משהו מאשר מכלום.

תשתף אותם איזו מצווה בסוף החלטת להגיד לו שיקיים.

צריך להקפיד לנשק בכול משקוף שהוא עובר. אני אישית מכיר אנשים שהיו מקפידים על כך בהתחלה ואז הגיעו למצב שהם בכלל לא שולחים את היד למזוזה והאמת שיש בזה קושי מסוים בתור אחד שמקפיד על זה. לכן הצעתי לו לברך על אוכל אך לא ברכת המזון אבל כמובן שזו מצווה משובחת לקיום ובעיקר שהיא מוגמרת ולא כמו שאני הצעתי.

גם תענית בכורות זו לא מצווה אבל קוראים לה "מצווה" שזה בכלל מנהג ומהמנהג פסקו הלכה למעשה.

חוץ מזה שיש חכמים שאומרים שחייב לנשק מזוזה בכול משקוף/פתח שאתה עובר על שם שהקב"ה פסח על בתי ישראל במכת בכורות. אין טעם להתכווח לחינם.

תענית בכורות זה מנהג שהתקבל בכל ישראל וכולם יודעים שזה מנהג ואף אחד לא קורא לזה מצווה

ואילו לנשק מזוזה זה מנהג שאני לא ראיתי מעולם מבוגר שנוהג אותו

(אני מאמין שיש כאלה שנוהגים אבל אי אפשר להגיד שהוא התקבל בכל ישראל)

לקרוא לזה מצווה זה סתם מוזר ולא נכון. 

לא כולם יודעים שזה מנהג. אני אישית דיברתי כמה פעמים על תענית בכורות עם כמה תלמידים והם לא ידעו. יש גם כמה ספרים שקראתי שמזכירים את השם "מצווה" בוודאות אני אומר לך (על תענית בכורות).

כמו שאמרתי יש כמה וכמה מצוות שקוראים להם "מצוות" שהם בכלל לא מצוות אבל מייחסים אותם למצוות.

אני דווקא ראיתי שהרוב כן מנשקים מזוזה כולל המבוגרים.

אני לא זוכר את המקורות המדויקים אבל אני זוכר שרבי יעקב כולי רשם במעם לועז את הנכתב במקורות הללו בסיפרו בספר שמות חלק שני במכת בכורות אם אני לא טועה מוזכר שם.

אין בעיה להסתמך על המעם לועז בלבד שכן מרן עובדיה יוסף זצ"ל אמר בכבודו ובעצמו שרבי יעקב כולי חכם עצום ושכול מה שרשום במעם לועז אפשר להסתמך עליו ואף הוא בעצמו הסתמך עליו בכמה עניינים אבל אם אתה רוצה לגשת למקורות בכול סיום פרשה יש לך דף עם כול המקורות.

בכללי לכול מי שלא קרא את סדרת הספרים של המעם לועז אז הוא חייב לקרוא אותם. ספרים מדהימים ביותר ואין דבר אחד שהם לא נוגעים בו.

אגב אם כבר אז כבר לפני שנתיים חבר סיפר לי שמרן עובדיה יוסף זצ"ל אמר שאת הספרים שהיה מחבב היה שם מאחוריו צמוד אליו ויש תצלומים שאפשר לראות את המעם לועז ממש מאחוריו. לא סתם אלה באמת ספרים מעולים.

אבל לא נטען להגיד שזה המקור הראשון לזה בגלל שלפני כבר אף אמרו כמה חכמים שחייב לנשק את המזוזה בגלל שתי הפרשיות וגם בגלל מכת בכורות שהזו את הדם על המזוזות.

אני אישית חושש להם אז אני מנשק את המזוזות.

תפילין גם דאורייתא.

דברי חכמים חשובים וקריטיים. אבל חכמים שמו את דברי התורה מעליהם. 

יש אף אנשים שאוכלים בלי לשבוע רק עדי שלא לברך. שנאמר "ואכלת ושבעת וברכתך את ה' אלוהיך" ומכוון שלא שבעו פטורים מלברך ברכת המזון ונתפסים על הכתוב הזה.

אני מניח שהוא בהתחלה יברך כמה וכמה פעמים אבל עם הזמן זה יהיה לו טורח מרובה ויתחיל לזלזל ואף יגיע למצב שהוא לא מברך בכלל רק בגלל שזה ארוך מדי וגוזל לו זמן.

לפי המידע מפותח השרשור אותו אדם הוא חילוני גמור אז צריך משהו קליל שלא ירגיש בה ממש.

כי אחרי הכל, צריך לבחור קודם מצווה שאדם מחויב בה ועדיף קודם מדאורייתא.

כששאלו אותי אז אמרתי תפילין ולימוד תורה (משהו קבוע), אבל ברור שזו שאלה לרב וכל אחד ונטיית ליבו.

ותשובתו הייתה שיאכל כשר.

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍