בס"ד

שלום לכולם,

כפי שאנו יודעים המציאות שאנו חיים אינה אידיאלית

ורצויה.

לעניות דעתי, ממצב העניינים, כלומר חיי הנשואים בפועל

אינה אידיאלית ורצויה כלל. עלינו להבין, לתהות, לחקור

ולתקן. 

הנחת יסוד בתורתינו הקדושה "ואהבת לרעך כמוך",

כלומר, אנו רוצים להיטיב ולעזור לכל אחד. 

כמובן שמדובר בבן/בת הזוג שלנו, שאנו אוהבים במיוחד,

חיים איתנו, חולקים את רגעינו האינטימיים במיוחד,

כמובן שנרצה להיטיב איתו/איתה. כמובן שזה אמור להיות 

הדדי בלי למדוד כמו בשיר "כשאת מודדת", או בשיר של

מוש על מי מוריד אחד את השני. אנו לא רוצים לפגוע

אחד בשני, כיוון שזה יפגע בנו, האדם האהוב עלינו עצוב,

נפגע, לא נעים לא.

                                  בתודה  ובברכה

                          שנזכה ל"ואהבת לרעך כמוך"

אינו פירוש - אלא "וורט"..

יש פירוש אחד פשוט, שחכמים דורשים על יעל ש"אשה כשרה היתה ועושה רצון בעלה" ומכאן למדו שזה אשה כשרה.

מי שרוצה לדון על זה, ואיך זה מסתדר עם מאמרים נוספים, ועם כל מיני מחשבות/הרגשות, יכול לדון, כמובן בכבוד-חכמים. אבל אי אפשר לומר שחכמים התכוונו ל"פירוש" השני. ובוודאי שאם מישהי רוצה "לגרום לרצון של בעלה להיות איקס".. אז כדאי שתמתין מעט.. (כמובן, גם אם מישהו חושב לגרום כך לרצון-אשתו..)

אכן, בעומק הענין, באמת אלו שאמרו ברצינות על ה"עושה רצונו" במובן של ההשפעה - התכוונו שיש משהו כזה שההשפעה של אשה על בעלה (ולא בתור "תרגיל", אלא באמיתיות), באה מתוך יחס כזה של הליכה לקראת רצונו, וזה גורם לקשב עמוק יותר כלפיה. ענין של המבנה הנפשי של שניהם, ואופן הבנין.

כמובן, לא היה מכוון "אישית".. (ונכון שלקחתי את הודעת ה"פרשנות" ההיא "כפשוטה"... מחילה..)

ואני באמת מאחל שתמצאי מישהו טוב - ותשמחו אחד את השני, ותעשו ברצון זה את רצון זה.

שונאת כשקונטרה ל'שפחה' מביאים את המילה 'מלכה'.

כי בממלכות בהן המושל היה מלך והייתה לו מלכה, גם היא הייתה שפחה. של בעלה. 

(ע"ע ושתי ו/או אסתר)

אז לא, לא תודה. מעדיפה להיות לא שפחה ולא מלכה אלא אישה רגילה ועצמאית.

(אני יודעת שטכנית, במשפחה מלכותית יש או את המלך ואשתו האזרחית, או את המלכה ובעלה האזרחי. אבל לא לזה מתכוונים כשאומרים 'בבית שלך את תהיי מלכה'.)

צ"ע פחות או יותר ענה במקומי.

נאמר, כל מה שבעל הבית אומר לך עשה- חוץ מ"צא" 

עושה רצון בעלה- בניקיונות, בבישולים, בכלים, בכביסות... מה שהוא רוצה? עושה! 

אבל אם רוצה שתצא מהבית, תעשה קרירה (רחמנא ליצלן), בילויים עם חברות ועוד מיני ביזיון? אז לא מקשיבה לו. 

עם התפקיד של אם הבית ועיקרו של הבית שצריכה לדאוג עבור בעלה באהבה לכל צרכי הבית. [הבעל כמובן יפרגן בעזרה בעיתות קושי].

הוא התייחס אליך מידי ברצינות.

אם אני ארצה ממש לשגע בנאדם תהיה לי דרך מצויינת

מעשה ידיך?

שאולי יהיו לך לעזר.

(כדורים למיניהם וכותנות מקסימות )

ברוך ד' עבד והם כבר לא בגדר נזקקים יותר. אבל הנה מצאתי לי קליינט

אבל מקבלים איזון ממאמרי חז"ל אחרים.

יש לזה הרבה דוגמאות. ולפעמים יש מחלוקות בין מאמרים.

ודאי אישה כשרה עושה רצון בעלה, אבל מניין שבעל לא עושה רצון אשתו? הם יכולים לעשות זה את רצון זו לאו דווקא בכפיה, אלא מנדבת לב ומחויבות פנימית. אמנם כאן ספציפית גברים לא מוזכרים, אבל זה רק כי ההקשר לא דן בהם, אלא בנשים (-יעל). ממדרשים וגמרות אחרות אפשר למצוא סגנונות דומים גם לגבי גברים, והסגנון הזה חוזר על עצמו המון בראשונים ובאחרונים.

למה הפרשנות המיידית של לעשות רצונו של מישהו מעידה על יחס של כניעה?

הקטע הוא שאני מסכימה עם זה.. חלום חיי להיות עקרת בית ואין לי בעיה שבעלי ייקח אחריות על החלטות וכו (למרות שזוהי החולשה שלי לברוח מהן..)..

אבל השירשור הזה מקומם אותי ולא קל להרוס את שלוות נפשי

בעז"ה במוצ"ש מקווה שיהיו יותר מקורות תורניים (הלכתיים) בעניין.

"סותם את הפה". חלילה. זו ודאי לא היתה כוונתם, ח"ו.

חז"ל לא "כיבדו את האישה" ממקום של (אני מרגיש רע אפילו לכתוב את זה, אבל חשוב לברר את הדברים) מישהו עליון שנותן כבוד גם למי שתחתיו. כאילו שהם בעלי הבית על העולם, ולכן מי שאיננו בעל הבית, צריך להקשיב... חלילה. אלא הם כיבדו אותן כשותפות לבניינו של עולם יחד איתם (כמובן, הקב"ה הוא בעל הבית - והיקנה את ה"בעלות" על העולם התחתון לאדם. ובוודאי לא רק לגברים).

ומתוך כך, ודאי לא התכוונו שנשים צריכות לעשות רצון בעליהן כי דעת הגברים נחשבת ודעת הנשים צריכה להתבטל כלפיהם. אלא, לדוגמה, כהסבר אפשרי - מתוך צורת חיים בריאה יותר, שבה לגבר יש מבנה נפש שבו יותר לו להרגיש שהוא מוביל את העניינים, ודברים תחת שליטתו. שהוא מוביל את הדברים, שסומכים עליו - ושיש על מי לסמוך. וכפי שעדן כתבה.

שאגב, מתאים למבנה הנפש הנשי - שאוהב להרגיש שיש על מי להישען, שיש מי לסמוך עליו.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

ממש מוזר. אני יודעת שיש חרדים שדווקא מקפידים על זה.

(על מה שציטטת בפנים ההודעה)

לכן זה כל כך מוזר לי.

דיברתי על הסיבות לקיומם. יש שטוענים שזו אחת הסיבות.

ויש לרב פיינשטיין פסיקה דומה אודות סבווי

אם קראת את פירוש הרמב"ם בדקדוק ועדיין לא 'מסתדר' לך, יש לך לענ"ד בעיה עמוקה באמונת חכמים. 'גישה שמתאימה לימינו' זה משפט שלקוח מהרפורמים. אף אחד לא דיבר על בעל שמכה את אשתו. מדברים על אנשים עם מוסר עצמי גבוה, רק שרוצים להבין את הגבול הדק בין המקום שאמור לתפוס הבעל בחיי הזוגיות לעומת האשה. למשל, מה שאמרו חכמים 'כדי מזיגת הכוס', האם מופרכת היום הבקשה שאשה תגיש לבעלה את האוכל ('תכין לו אוכל') או משקה להרוות צמאונו כאשר חוזר ממקום לימודו או מהעבודה? האם יש נשים היום שיעשו זאת בלב שלם בלי הרגשת קיפוח, כפי שלפי הרמב"ם צריך להיות?

יש לי בעיה עם איך שמציגים את דברי חז"ל. ככה כמו שהבאת את זה בפתיח, זה בעייתי. 

אני חושבת ש @*צועד* יסכים איתי בעניין.

זה כמו שתגיד עכשיו: "תשלימי עם זה שהרצון שלך צריך להיות אפס ליד בעלך!" . אם העלית נושא, כדאי שתדאג להציג אותו באור הנכון.

וקראתי את הרמב"ם בעניין אבל למיטב הבנתי הרמב"ם הוא אחת הגישות.. 

שים לב שאף אחת לא הזדהתה.. אתה יכול להבין למה?

אבל בכל זאת ניסיתי.. מובן לגמרי. 

כל גדולי הרבנים עד מהמאה ה16 אמרו שאת דברי חז"ל תמיד צריך לפרש לפי המקום והזמן והנסיבות. המציאות משתנה. הבעיה היא, שהטיפשים נשארים בעבר.

ולמה רק גברים מגיבים!? זה לא אתם שאמורים להזדהות בכלל!!

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

מומלץ לקרוא, כי זה בסיס בשביל המאמר השני שיתייחס ישירות לדברי הרמב"ם שהובאו ולמשפט של "אשה כשרה עושה רצון בעלה".

אבל, אל תקבלו את דעתי רק משום שאמרתי, תחשבו על הדברים ותראו האם נראה שהם אמת, כדברי המשנה באבות (פרק ד משנה ח)

"הוא היה אומר, אל תהי דן יחידי, שאין דן יחידי אלא אחד.

ואל תאמר קבלו דעתי, שהן רשאין ולא אתה."

אבאר את דבריי: המשנה באבות (ד:ח) אומרת שדיין לא אמור לדון לבד גם אם הוא מומחה, אלא לצרף עימו אחרים. אם הוא מצרף אחרים הוא לא אמור לכפות דעתו, משום שהוא יכל לפסוק לבד לפי הכללים היבשים כי אין דן יחידי אלא אחד (הקב"ה).

לכן, אנא עברו על המאמר והגיבו בצורה עניינית- תודה

20160618224649.docx

בית רבן גמליאל- לאופייה של הנהגה תורנית ראויה

בחינה אודות התנהלות בית רבן גמליאל ביחס להנהגה תורנית, כיצד התנהלו, מה ניתן ללמוד מהם והערה אודות מציאות.

המשנה בכריתות (בפרק ראשון, מובא בגמרא בדף ח עמוד א) מספרת על רבן שמעון בן גמליאל, שהשתמש בכוחו כנשיא הסנהדרין לתקן תקנות כדי לעזור לאנשים הפרטיים:

מדין תורה, אישה יולדת חייבת להקריב "קן"- (זוג עופות- עוף אחד לעולה ועוף אחד לחטאת) על כל לידה ולידה, ממילא אישה שילדה חמש לידות תהיה מחוייבת להקריב חמש "קנים".

הסוחרים העלו את מחירי ה"קנים", כי הם רצו להרוויח יותר. סוף סוף- היה ברשותם "קהל שבוי", כי הרי כל יולדת חייבת להקריב "קן" לאחר שהיא ילדה. (אני אביא דוגמה מימינו לרעיון דומה כדי להמחיש: "ארבע מינים"- מצווה שכולנו חייבים, המחירים יוכלים להיות גבוהים ורווחיים, כי בסופו של דבר כולנו מחוייבים לקנות אותם כדי לקיים את המצווה).

רבן שמעון בן גמליאל נשבע שהוא לא ילך לישון עד שהמחיר ירד, נכנס לבית דין ודרש שאישה חייבת "קן" אחת גם לאחר מספר לידות. כתוצאה מדבריו, לסוחרים כבר לא היה קהל שבוי אז הם הורידו את המחיר על מנת שנשים עדיין תרצינה להדר שלא כמו הפסק המקל שהוציא רבן שמעון בן גמליאל וכך רבן שמעון בן גמליאל השיג את התוצאה הרצויה של הורדת מחירי הקנים.

רש"י מביא שהיקל בדברי תורה כדי שלידות יביאו לפחות קן אחד ולולא תקנתו לא היו מביאות בכלל ולכן "עת לעשות לה' הפרו תורתך". בעצם, נוצר מצב שרבן שמעון בן גמליאל מוכן לוותר על דין תורה המקובל על מנת לדאוג לחלשים בחברה וגם שעדיין הדין הבסיסי יוכל להתקיים. יש לציין, כי רבן שמעון בן גמליאל משתמש בכוחו כדי לדאוג לחלשים ויש לו כוח משתי סיבות:

א. הוא מבית הנשיאים וייתכן שהוא נשיא באותה שעה.

ב. יש לנו כלל ש"בכל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב, צידן וראיה אחרונה" (מספר מקרים בודדים, לגבי ברייתות יש על כך דיון, עיינו ב"הנותן בים דרך" לרב מיימון בשיחה ראשונה).

מתוך מקרה זה, אני רוצה להגיע לעוד מקרים רבים בש"ס (אבל אביא רק מעטים מהם, כי הם באמת רבים) המסופרים על בית רבן גמליאל, בהם הם השתמשו בכוחם כנשיאים על מנת לקדם צרכי ציבור וצרכי שמיים לפי שיטתם.

נתחיל מרבן גמליאל- אצלו אנו רואים זאת באופן ממוקד.

ראשית- המדרש על רבי יהושע שנצטווה על ידי רבן גמליאל לבוא בתרמילו ובמקלו בויכוח שהיה להם על קידוש החודש. אבאר מעט את המקרה, רבן גמליאל קיבל עדות על החודש וקידש את החודש. יום למחרת רואים שהעדות שבית הדין קיבל הינו שקרי, רבי דוסא ערער על כך, כי הרי ברור שהעדים שיקרו, רבי יהושע קיבל את דבריו של רבי דוסא. רבן גמליאל ציוה על רבי יהושע לבוא אליו ביום כיפור שחל בחשבונו של רבי יהושע ולחלל את החג בפרהסיא,כי הוא רצה להבהיר שקידוש החודש שבית הדין קבע הוא הנכון והמחייב את כל העם. במקרה זה רבי יהושע כפף את עצמו בפני דברי רבן גמליאל ורבן גמליאל הודה לו על כך אחרי שעשה זאת.

נעבור לרבי יהודה הנשיא, עליו מסופר בש"ס שהתיר את האיסור של "שמן עכו"ם", אספר את דיני ההיתר בתמצות:

שמן עכו"ם: הגמרא בעבודה זרה (לה-לז, בעיקר בדף לו) מספרת שנאסר שמן עכו"ם על ידי דניאל ונתקן איסורו גם על ידי שמאי והלל. אך רבי יהודה הנשיא קם והתיר משום שהאיסור לדעתו תקף רק במקרה שכל הציבור מקבל איסור וממילא הוא הסתכל ברחוב וראה שלא כולם קיבלו את האיסור ולכן הוא התיר. הגמרא מרחיבה מעט אודות הרעיון שאיסור הנתקן על ידי חכמים אמור להיות מקובל על כל הציבור, אך אם לא אז תוקפו של האיסור ירד. אנו רואים מהיתרו של רבי יהודה הנשיא שהוא מוכן להסתכל ברחוב ולראות שאנשים לא מקפידים על כך ומוכן להעיף מבט על המציאות.

יש לציין, כי הגמרא בקידושין (סה עמוד ב) קוראת לבית דינו של רבי יהודה הנשיא "בי דינא רבה" (בית הדין הגדול), לדעתי משום שהוא הסכים להתייחס למציאות.

הלאה משם, אם נקפוץ קצת לפוסקים כדי לראות על הסתכלות מציאותית:

תוספות התירו ריקודים ומחיאת כפיים בשבת כנגד איסור בגמרא, מפני שלא שייך בזמנינו שאנשים יתקנו כלי שיר. אתם מוזמנים לחפש כמה פעמים מופיע בדברי הרמ"א לדוגמא "האידנא", הטיות של המושג "מנהג" ועוד. היתר של הרב שלום משאש ביחס לכיסוי ראש לנשים. אינני אומר שתמיד פסקנו הלכה בנושא, אבל מה שבטוח שזו לא רק טענה רפורמית שאנו מסתכלים על המציאות. טענותינו על הרפורמים והקונסרביטיבים היא שונה, תורה מן השמיים ודרך הפסיקה. יהי רצון שנדע לכוון לאמיתה של תורה ולפסוק בצורה ראויה עם הבטה על המציאות ועל ההלכה בצורה נכונה.

{בתור הערה מוסגרת אציין שיש עוד מקרים רבים אצל בית רבן גמליאל, ערעורים של חז"ל על כך וקצת טעמים לדבריהם. אך להגנתם ייאמר שעולה כי בית רבן גמליאל עשו דברים לשמו של הקב"ה ותפסו את תפקידם כשליחי הציבור. בתמצות קצר- יש כמה משפטים שיובאו בנושא מיד:

לעתים אנו רואים שהוא הגזים בדריסת החולקים עליו וחטף על כך הן מבחינת התפקיד שנאלץ להתחלק עם אחר והן בהתערבות שמימית, אפילו ששם הקב"ה רק איים עליו.

אך בכל זאת, אנו רואים שהשימוש בכח נועד בשביל כבודו של הקב"ה ולא בשביל כבוד עצמי או משפחתי. הוכחות לדבר הזה ניתן להביא לפחות משני סיפורים:

א. הגלים שעמדו להטביע את רבן גמליאל, שם הוא ביקש רחמנות, כי הוא עשה זאת לכבודו של הקב"ה ולא לכבודו העצמי או כבוד ביתו.

ב. ניסיונו של רבן גמליאל למנות שניים כפרנסי ציבור וענוותנותם המונעת מהם לקבל את התפקיד, בתגובה הוא אומר שהוא לא מעניק להם כבוד אלא עבדות.

ג. הסיפור על קבורתו בתכריכים פשוטים.}

רשב"ג לא נראה לי יצא ממש רודן, להיפך הוא הסכים להשתמש בכוחו לעזור לעם ולא לטובתו האישית. תחשוב מה זה אומר שהנשיא נשבע לא ללכת לישון בגלל בעיה לאומית.

ומה זה אומר שהבעיה היא שהמחיר של הקרבנות עלו בכמה מאות שקלים וזה מטריד את מנוחתו.

לא יודע, לי זה נראה כמו מודל לחיקוי ולא רודן. 

למה הבנת אחרת?

(רבן גמליאל יותר, אבל זה כבר היה הערה מוסגרת...)

הקשר היה שמישהו אמר שטענה של שינוי מציאות היא רפורמית ועוד שיש מאמר נוסף (בשלבי סיום) שמאמר זה מהווה בסיס בשבילו

רשב"ג אומר שהוא ידאג להוריד את המחיר, ברור שיש פה היבט של כספי העם.

לגבי רבי יהודה הנשיא, אין הכוונה שהוא פסק מדעתו, אלא רציתי להראות שיש התייחסות למציאות השוררת ברחוב. נראה לי שבית רבן גמליאל לדורותיהם היו מוכנים לקבוע דברים, שאנו פחות רואים אצל רבים מהתנאים.

לגבי "בי דינא רבה" הפניתי למקור בקידושין, ש"בי דינא רבה" הוא בית דין ספציפית של רבי יהודה הנשיא ולא כל "בית דין גדול" שהיה. בלי נדר אשלח עוד מקורות האומרים זאת בפירוש, אבל אין לי את המקור מולי משום שזה כתוב בגמרא שלי שנמצאת בישיבה (אני בבית שבת). 

כמובן עם פירוש המכוון לאמיתה של תורה! - לקראת נישואין וזוגיות

השתמע שזוהי הלכה וצריך לקבלה כפשוטה.

כשאני רוצה לעשות משהו לאשתי והיא לא מסכימה שאני אתאמץ בשבילה, אז אני אומר לה ש'אשה עושה רצון בעלה' ורצוני הוא לעשות את בשבילה משהו.

ובמילים אחרות, האיש צריך לקרוא את ההדרכות שלו איך להתנהג עם אשתו, והאישה צריכה לקרוא את ההדרכות שלה כלפי בעלה. אם יבוא איש ויגיד לאשתו את צריכה לעשות מה שאני רוצה כי 'אישה עושה וכו' ', הרי זה טעות פאטלית.

אגב, לא סתם הרב ארוש כותב בתחילת הספרים על זוגיות אזהרות חמורות למין הנגדי שלא יקרא את הספר.

למי שלא הבין זאת סתם התחכמות שלי.

התייחסות עניינית לדברי הרמב"ם שהובאו לעיל ולשאלה הפותחת, שוב כפי שציינתי מקודם:

אל תקבלו את דעתי רק משום שאמרתי, תחשבו על הדברים ותראו האם נראה שהם אמת, כדברי המשנה באבות (פרק ד משנה ח)

"הוא היה אומר, אל תהי דן יחידי, שאין דן יחידי אלא אחד.

ואל תאמר קבלו דעתי, שהן רשאין ולא אתה."

אבאר את דבריי: המשנה באבות (ד:ח) אומרת שדיין לא אמור לדון לבד גם אם הוא מומחה, אלא לצרף עימו אחרים. אם הוא מצרף אחרים הוא לא אמור לכפות דעתו, משום שהוא יכל לפסוק לבד לפי הכללים היבשים כי אין דן יחידי אלא אחד (הקב"ה).

לכן, אנא עברו על המאמר והגיבו בצורה עניינית- תודה

נ.ב. לגבי מאמר א, אין צורך לקרוא אותו כדי להבין את מה שנכתב פה, אבל הוא משמש כבסיס טוב ומומלץ20160619010113.docx

אשה יוצאת פעם או פעמיים בחודש מביתה? אשה כשרה עושה רצון בעלה?

ניסיון קצר להבין כיצד חז"ל, הרמב"ם וראשונים נוספים תפסו הגבלות של בעל על אשתו ומהות הביטוי "אישה כשרה עושה רצון בעלה".

שאלו בפורום אודות האמרה של "אשה כשרה עושה רצון בעלה", במאמר זה באתי להתייחס בצורה עניינית מתוך דברי חז"ל, הראשונים והאחרונים ביחס לדברים שנאמרו.

אתייחס תחילה לדברי הרמב"ם אשר הובאו לעיל מהלכות אישות (פרק יג הלכה יא), שם כתב הרמב"ם:

[יא] מקומות שדרכן שלא תצא אישה בשוק בכופח שעל ראשה בלבד, עד שיהיה עליה רדיד החופה את כל גופה כמו טלית--נותן לה בכלל הכסות, רדיד הפחות בכל הרדידין; ואם היה עשיר--נותן לפי עושרו, כדי שתצא בו לבית האבל או לבית המשתה: לפי שכל אישה יש לה לצאת ולילך לבית אביה לבקרו, ולבית האבל ולבית המשתה לגמול חסד לריעותיה ולקרובותיה, כדי שיבואו הם לה--שאינה בבית הסוהר, עד שלא תצא ולא תבוא.

אבל גנאי הוא לאישה שתהא יוצאה תמיד, פעם בחוץ פעם ברחובות; ויש לבעל למנוע אשתו מזה, ולא יניחה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או פעמיים בחודש, כפי הצורך: שאין יופי לאישה אלא לישב בזווית ביתה, שכך כתוב "כל כבודה בת מלך, פנימה" (תהילים מה,יד)".

ראשית, אתייחס מעט לדברי הרמב"ם, אבאר שכוונתם פחות חדה כפי שאמרו קודם. לאחר מכן, אתייחס לדבריו מתוך דברי רבותינו ונראה לאן הרוח נוטה.

כתב הרמב"ם באותו הפרק בהלכה ט "הדירה שלא תשאל ושלא תשאיל מכלי הבית, שדרך כל השכנות לשאול אותן ולהשאילן--כגון נפה וכברה ריחיים ותנור וכיוצא בהם--יתיר נדרו, או יוציא וייתן כתובה: מפני שמשיאה שם רע בשכינותיה."

ובהלכה שצוטטה קודם, ראינו עוד פעמים שהיא יוצאת וביקורים אצל השכנים בהלכה י. יוצא שאף לדברי הרמב"ם אישה תצא הרבה יותר על פעם או פעמיים בחודש, על כרחך שהכוונה ליציאה סתם. הנימוק לכמות היציאות,היא האמירה "שאינה בבית הסוהר", על כן ראוי שנבדוק האם טענה זו שייכת בכל הגבלה על יציאה כיום. נראה לי שרובנו נסכים שהגבלה כלשהי בימינו ובמגזרנו יכולה להיחשב כ"בית הסוהר", נוסף על כך- ייתכן לשאול מה ייחשב "כפי הצורך" בימינו?

עכשיו, אעבור לגוף דברי הרמב"ם ונראה מה כתבו רבותינו על דבריו.

הרב המגיד כתב ב"מגיד משנה" על אותה הלכה:

"כבר נתבאר למעלה שהכל לפי מנהג המקום כמו שמוכיח בפרק אף על פי (כתובות דף סה)".

כך כתב הרב המגיד על אותה הלכה שהרמב"ם אומר להגביל יציאות, אני לא ראיתי על הדף מפרש שחלק על דבריו. יש להוסיף לרב המגיד את דברי הפני משה ביחס לדינים שהובאו כאן על הירושלמי (כתובות, דף מד, פרק ז הלכה ד) האומר גם שכל הדינים הללו תלויים במנהג, אך יש דין שלא הועלה שם והוא הגבלת היציאה של האישה ולא הובא לו מקור בפרשני הרמב"ם, מדוע?

נראה שהתשובה פשוטה, הרמב"ם הסתכל על המנהג והביא בספרו כפי שהיה נהוג במקומו, אך משום שמנהג הוא דבר משתנה אז ניתן לבחון אותו בימינו.

כהוכחה לטענתי זו, אציין את דברי הערוך השלחן המעיר על דברי הרמ"א האומר ש"נהגו להחמיר" ולכן הרמ"א החמיר בדבר. אבל הערוך השלחן סובר שאם במקומנו נהגו להקל אז להלכה ננקוט להקל.

נתבונן בגמרא מדהימה בסוף גיטין המתארת הגבלות של בעל על אשתו:

"תניא היה רבי מאיר אומר: כשם שהדעות במאכל כך דעות בנשים:

יש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ואינו שותהו, וזו היא מדת פפוס בן יהודה שהיה נועל בפני אשתו ויוצא.

ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ושותהו, וזו היא מדת כל אדם שמדברת עם אחיה וקרוביה ומניחה.

ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך תמחוי מוצצו ואוכלו, זו היא מדת אדם רע שרואה את אשתו יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק ופרומה משני צדדיה ורוחצת עם בני אדם. עם בני אדם סלקא דעתך (ייתכן דבר כזה)??? אלא במקום שבני אדם רוחצין. "

מחילה על ההסבר שאינו הכי נקי לדברי חז"ל, אבל זה חשוב כדי שלא נאבד פרופורציות…

הגמרא מציבה שתי נקודות קיצון ומצב אמצע:

1. פפוס בן יהודה- נועל את אשתו כשהוא יוצא לרחוב.

2. מתקלחת בבית מרחץ ומוכנה לצאת מהמקלחת חשופה לגמרי בפני גברים לבושים.

3. מצב אמצע- מדברת עם אחיה וקרוביה והוא לא מקפיד.

מי הם קרוביה המדוברים?

הם אינם מצויינים בגמרא ובראשונים, אבל ברור שאין הכוונה לאחים כפי שכתוב "אחיה וקרוביה".

הנימוקי יוסף והמאירי אומרים ששני מצבי הקיצון בעייתיים, אתם מוזמנים לבחור היכן המצב האמצעי…

(רוב הפרשנים הראשונים לא מתייחסים בכלל לדברים)

הנימוקי יוסף מדגיש שמידת פפוס בן יהודה אינה טובה, משום שהיא מכניסה איבה ביניהם וממילא היא תבגוד בו וכך יצא שכרו בהפסדו.

נמשיך הלאה לגבי האמירה של "אשה כשרה עושה רצון בעלה", לגבי מקור הביטוי, לא מצאתי מחיפוש קצר- אם מישהו/מישהי מכיר/ה אשמח לראות.

תפיסת חז"ל והפוסקים פעם הייתה שנישואין מהווים "עסק" ולכן ההתייחסות תהיה מתוך "חובות" של כל צד כלפי הצד השני. ניתן להוכיח שכך הייתה תפיסתם ממספר מקורות:

ניסוח החובות של הבעל לאשתו וחובותיה כלפיו, ברמב"ם בהלכות אישות (פרק יא, הלכה א) בטור ובשולחן ערוך (אבן העזר סימן סט).

כיום, נראה שהתפיסה הרווחת היא שבני זוג הם "שותפים". לכן, אם אנו רואים את הזוג כ"שותפים" אז אין פה עניין של "עושה רצון" אלא כיצד הוא והיא רוצים שהבית שלהם יחד ייראה

אולי מתישהו אכתוב מאמר אודות זוגיות אצל חז"ל, האם היא תמיד נראתה טוב? אבל אני צריך לכך יותר ידע וזמן...

עו"ד לעניני גרושין לא מדבר על היוי שבנישואין.

החוקים שעוסקים בגירושין לא מדברים על אהבה אחוה שלום ורעות.

להסתכל על דינים שענינם להתוות לבית הדין דרך לנהוג בזוג שמגיע להתדיין כשהוא כבר שמצב לא טוב ולא בריא וצריך לתקן- לא לומדים מזה איך מתנהלים לכתחילה כזוג תקין.

התנהלות זוגית תקינה אין לה "חוקים" זה עניין של מידות, של איזון, של משהו פנימי ואינדבידואלי.

התנהלות זוגית בריאה באה מתוך שניים שאוהבים ומתוך האהבה הזו הם מוצאים גשרים מעל כל חוסר ההסכמות שיש בינהם. והגשרים הללו שנבנים, חלקם בקלות וחלקם מתוך מאמץ גדול, הם הדבר הכי יפה בעולם בעיני.

אבל אי אפשר לכתוב חוקים לגשרים הללו,

כי כל גשר שונה מאחיו.

וכל גשר מגיע ממקום אחר ומתוך צורת עבודה אחרת.

אבל כל גשר כזה, שנבנה באהבה ובשותפות- ראוי ויפה הוא להשרות עליו שכינה.

המקור של "אשה כשרה וכו'" הוא מתנא דבי אליהו, שמדבר על יעל אשת הקיני. 

הרמ"א מצטט את המשפט הזה בסוף הלכות חובות הבעל כלפי אשתו

כלומר- יש רשימה נורא ארוכה כמה הבעל חייב בכבוד אשתו. ויש רשימת זכויות שהאשה חייבת- אלא אם היא מוצאת לו שפחה או נותנת לו כסף שימצא שפחה שתעשה במקומה. וכמה דברים שבכ"מ האשה חייבת. 

ואז בסוף כל אלו- הרמ"א הוסיף גם אשה כשרה עושה רצון בעלה- כדי שנשים לא ינצלו את ההלכות האלו לרדות בבעל.

ובכ"מ כבר הכריעו הפוסקים שאסור לבעל לדרוש מאשתו משהו שהוא מוזר\לא מקובל ק"ו משהו שלא מכבד אותה או מבייש אותה. (כי הוא חייב בכבודה)

ואסור לו לדרוש ממנה לעשות לו משהו שהיא לא רגילה אליו מבית אביה או למנוע ממנה מה שרגילה אליו מבית אביה (עולה עמו ואינה יורדת) 

ואסור לו לצער אותה כשהיא לא עושה רצונו (מדבר איתה בנחת תמיד ולא יטיל עליה מורא וכו')

ובסופו של דבר, כל ההלכות הללו נכתבו לזוגות שחיים במצב לא בריא.

הן נכתבו לזוגות שבאים לבית הדין כדי שישכין בינהם שלום ולא לזוגות אוהבים שחיים בשלום מלכתחילה.

ההלכה באה לתת לנו קוים אדומים, לא לחייב את כל הזוגות לחיות לפי מודל מסויים.

זוגיות זה דבר אינדוידואלי- שמשתנה מזוג לזוג.

חלוקת התפקידים זה דבר דינאמי שמשתנה לא רק בין זוג לזוג אלא גם בין תקופות שונות אצל אותו זוג. (לא דומה חלוקת תפקידים כשאחד משניהם חולה או כשיש עומס בעבודה לזמן רגיל. לא דומה חלוקת תפקידים של ערב פסח לזו של החופש הגדול וכו')

ואני מוסיפה משלי-

אני מאמינה שזוגיות זה דבר הדדי.

זה תנועות של קבלה ונתינה כל הזמן, כמו גלים שנעים לשני הכיוונים בו זמנית.

זה כבוד הדדי.

ואני מאמינה שכל החלטה שמתקבלת בשניים תהיה טובה יותר מהחלטה שמתקבלת לבד.

ולכן- גבר שמלכתחילה מחפש אשה ש"תעשה רצונו רק כי זה רצונו" בעיני לא מבין מה זה זוגיות.

הוא מחפש אולי עוזרת בית או עובדת לעסק שהוא יהיה הבוס (גם אם בוס מכבד ומפרגן..)

גבר שמחפש אשה לבנות איתה בית, להחליט ביחד החלטות חשובות, להקשיב לה ולקבל הקשבה בחזרה, לכבד ולקבל כבוד בחזרה - זה גבר שמחפש בית שמותשתת על אדני התורה והקדושה באמת.

כאשר יש תנועה חד כיוונית- הוא מחליט והיא מבצעת, מעבר לתסכול שזה ייצור אצל האשה (כי היא משלמת מחירים על החלטות שהיא לא מחליטה), זה יצור מערכת זוגית לא בריאה.

כאשר יש מערכת דו כיוונית- של החלטות משותפות מתוך סכין שמתחדדת בירך חברתה- זה ייצור שיח, הדדיות, הקשבה, היכרות, דינמיקה.

דווקא מתוך המקומות בהם לא יהיהו הסכמות מיידיות ויהיה צריך לשבת ולדון כי כל צד רוצה משהו אחר, אז במקום משהו פסיבי של צד אחד שכל פעם אומר "כן" ומכניע את האני שלו ואת רצונותיו - נוצר משהו דינאמי שמשכלל את הביחד.

בעיני גבר שמחפש דווקא "יס-וומן" צריך לבדוק את עצמו, מאיזה מקום בנפש זה מגיע וללכת להתיעץ עם רב שמבין בנפש האדם איך להוציא מתוכו את המקום הזה בנפש ולטפל בו.

המקור של המשפט הוא מתנא דבי אליהו. שם מדובר על יעל אשת חבר הקיני, ועל המעשה שפיתתה את סיסרא.

פרשנות שלי לדברים- 

לכאורה היינו חושבים שיעל בגדה בבעלה כדי להרוג את סיסרא- אז בא תנא דבי אליהו ומסביר לנו- שהיא ידעה שרצון בעלה הוא שתפתה את סיסרא.

שהיא היתה אשה כשרה- ולא רצתה לבגוד בבעלה.

אלא שידעה שזה רצונו של בעלה- שהיא תפתה את סיסרא כדי להרוג אותו, ושאם היתה נועצת בו זה מה שהיה אומר לה ומסכים איתה.

כלומר היא ניחשה מה הוא היה רוצה לו היה שם.

כלומר אשה כשרה - במובן של לא בוגדת, כשרה ההפך מפרוצה. אמנם היא הכניסה גבר זר לאוהלה- אבל כי ידעה שבעלה יסכים איתה בזה.

לא כאמירה שעצם עשיית רצון הבעל הופך את האשה לכשרה (או שאם היא לא מסכימה איתו בכל דבר או עושה רצונו מיד בכל דבר- היא מיד הופכת ללא-כשרה..)

וכאן באה שאלה למה הרמ"א הביא את הקטע הזה דווקא בחובות הבעל לאשתו, ועניתי כבר למעלה- שלדעתי זה בא כקונטרא, כדי שנשים לא ירדו בבעליהן.

סוף סוף אחת שהבינה את כוונת המשורר. 

כתוב שעושה את רצון בעלה ולא את מה שהבעל אומר.

ועשייה מתפרש גם כתיקון כמו ועשתה את ציפורניה כלומר היא מבצעת את רצונו כפי שנראה לה לבצע. יש תיאום בניהם הוא רוצה והיא עושה אך היא מחליטה על הביצוע.

כתוב כשרה, מה זה כשרה? כשר הוא נגדי לפסול כלומר שהוא מוכשר לעשייתו. כך אשה כשרה פירושה אשה שהיא ראויה לתפקידה כלומר להיות עזר כנגדו של האיש.

אז ודאי אשה כשרה היא אשה שיכולה לבצע את רצון הבעל גם בלי שיאמר לה כלומר שיש תיאום נפשי בניהם וכך היא באמת עזר כנגדו.

אביא את הביאור של המאמר שהעתקתי מהרב מאיר שמחוני. http://www.moreshet.co.il/WEB/shut/shut2.asp?id=114741

בשלושה מקומות מופיעה אמרה זו. האחת בילקוט שמעוני – שופטים פרק ד' רמז מ"ב, בספר עבודת ישראל לפסח וכן בתנא דבי אליהו רבא פרק ט': "ומה נשתנית יעל אשת חבר הקיני מכל הנשים כלן שבאת תשועה גדולה לישראל על ידה שנאמר ותקח יעל אשת חבר את יתד האהל וגו' ותתקע את היתד ברקתו וגו' והוא נרדם ויעף וימת. כך אמרו חכמים יעל אשה כשרה היתה ועושה רצון בעלה היתה. מכאן אמרו חכמים אין לך אשה כשרה בנשים אלא אשה שהיא עושה רצון בעלה:"

ולפי האמור בשני מקורות אלו עלינו להסביר מה הקשר בין האמרה הזאת הנאמרת כאן על יעל ובין המשמעות שאת תולה באמרה זו, הרי ברור שפירושך לאמרה, ופירושם של רבים וטובים אינו תואם את המקור שהבאנו. במה נמדדת יעל כאישה העושה רצון בעלה מה הקשר בין הריגת סיסרא לעשיית רצון בעלה? והתנא דבי אליהו מביא את מעשיה של יעל כהסבר להכנסתה לשירת דבורה שבשופטים ד'.
אלא שניתן להבין מהדברים שאינם אמורים בתנא דבי אליהו כי בעלה של יעל צידד בעם ישראל וראה בסיסרא את אויבו כפי שהיה אויב ישראל, למרות שכאשר היה נפגש עם יבין מלך חצור ועם סיסרא היה נראה להם כאוהב. יעל שראתה את קבלת הפנים שהיה עורך בעלה לסיסרא הייתה אמורה לקבל את סיסרא כחבר הבית, עובדה שכך ראה זאת סיסרא עצמו שבא אל בית חבר הקייני בעת בריחתו מהקרב, וחשב ששם ימצא מרגוע לנפשו. כאן מתגלה יעל כאישה המכירה היטב את בעלה ואת דעותיו, ולמרות שהיה עליה לפחוד פחד רב מתגובתו של יבין מלך חצור על שלא שמרה על שר צבאו, לקחה את המקבת והיתד ועשתה את מה שהייתה בטוחה שבעלה היה עושה במקרה זה, הרגה את סיסרא. בכך שהייתה שותפה מלאה לבעלה בידיעת מחשבותיו וכוונותיו האמיתיות ובהוכחת ידיעתה זו בעת שעלתה לפניה האפשרות להוכיח זאת בהריגת סיסרא, קוראים לה רבותינו הקדושים אישה כשרה העושה רצון בעלה. מתוך בחירה אישית, מתוך החלטה עצמית,חכמה ונבונה.

אשה כשרה עושה רצון בעלה.
גבר חייב לכבד את אשתו יותר מגופו.
אפשר לפרש לפי הפתגם רצונו של אדם כבודו שמקורו בירושלמי מסכת פאה בסיפור על רבי ישמעאל ואימו יעויין שם. אם כך ישנו דמיון רב ובפנים מסוימים זהות בין רצון לכבוד. נשאר לתמוהה על המיעוט "גופו" המובא במאמר השני.
אם כך למדנו עד כה שגבר צריך בענייני הגוף לעשות רצון אישתו יותר מאת רצונו. ואילו באישה לא מצינו גדר כלל. ואם כך הכלל כאן הוא כפי גדר ואהבת לרעך כמוך. זאת אומרת שעליה לעשות את רצונו באותה מידה שהיא מחויבת לרצונה היא.
דהיינו בענייני הגוף על הגבר לעשות רצון אישתו יותר משעליה לעשות רצונו. ואם מיעטנו הגוף נשאר עניין הנפש.אם כן על האישה לעשות רצון בעלה ואילו עליו לא מוטל לעשות רצונה בעניין הנפש. היות ובעשיה עסקינן וידוע שהביטוי המעשי לענייני הנפש בעולם הזה הוא ההלכה, נמצא מקור לכך שהנשים מקבלות עליהן את מנהגי הבעל בהלכה ודוק.

 @ענבל ליום הולדתך שיחול בשנה הקרובה

בס"ד

עושה רצון בעל, כי היא אוהבת אותו.

פשוט מאד.

ואין בכך שום פחיתות מעלה,

על הקב"ה נאמר "רצון יראיו יעשה"....

"עושה רצון בעלה" ולא "דברי בעלה" או "ציווי בעלה" כסיוע לפירוש שאין כאן כפייה מצד הבעל. 

במסילת ישרים במידת החסידות אומר הרמח"ל  על החסידים שנוהגים בדרכים ומידות שאינם חייבים בהם. ואף על פי שאין עליהן ציווי ה', יש בהן רצון ה'. להמחשה, מביא הרמח"ל דוגמאות מחיי היום יום, כמו היחסים שבין בן לאביו ובין איש לאשתו.

(ודברים באותה רוח אצל הרב קוק במוסר אביך).

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

תקופה את מרגישה שאין לך חשק לראות אותו שכל דבר שהוא עושה מכווץ אותך

זה לא התלבטות זה לא זה ..

ואם יש משהו אחד שלא מסתדר לך זו התלבטות

רק שמשמעות ומחיר הספקות וההתלבטויות בהחלטה על בן זוג לחיים אינה דומה כמעט לשום התלבטות אחרת - שאפשר להתחרט ולתקן (אז עלה קצת כסף וזמן)

תיקון של זוגיות עולה זמן וכסף (ועוד דברים)

אבל נניח החלטה על ילדים זו החלטה שאיננה ניתנת לתיקון

אני חושבת שהאישו בהחלטות זה לא הטעויות/ החרטות

כי הנחת היסוד שאנחנו יכולים לטעות/ להתחרט שוב ושוב

אלא מה עושים עם זה

איך מתמודדים/ מתקנים

ההבדל הוא רמת הסיכון והסיכוי

אבל זה דבר מובנה בכל החלטה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.