בס"ד

שלום לכולם,

כפי שאנו יודעים המציאות שאנו חיים אינה אידיאלית

ורצויה.

לעניות דעתי, ממצב העניינים, כלומר חיי הנשואים בפועל

אינה אידיאלית ורצויה כלל. עלינו להבין, לתהות, לחקור

ולתקן. 

הנחת יסוד בתורתינו הקדושה "ואהבת לרעך כמוך",

כלומר, אנו רוצים להיטיב ולעזור לכל אחד. 

כמובן שמדובר בבן/בת הזוג שלנו, שאנו אוהבים במיוחד,

חיים איתנו, חולקים את רגעינו האינטימיים במיוחד,

כמובן שנרצה להיטיב איתו/איתה. כמובן שזה אמור להיות 

הדדי בלי למדוד כמו בשיר "כשאת מודדת", או בשיר של

מוש על מי מוריד אחד את השני. אנו לא רוצים לפגוע

אחד בשני, כיוון שזה יפגע בנו, האדם האהוב עלינו עצוב,

נפגע, לא נעים לא.

                                  בתודה  ובברכה

                          שנזכה ל"ואהבת לרעך כמוך"

אינו פירוש - אלא "וורט"..

יש פירוש אחד פשוט, שחכמים דורשים על יעל ש"אשה כשרה היתה ועושה רצון בעלה" ומכאן למדו שזה אשה כשרה.

מי שרוצה לדון על זה, ואיך זה מסתדר עם מאמרים נוספים, ועם כל מיני מחשבות/הרגשות, יכול לדון, כמובן בכבוד-חכמים. אבל אי אפשר לומר שחכמים התכוונו ל"פירוש" השני. ובוודאי שאם מישהי רוצה "לגרום לרצון של בעלה להיות איקס".. אז כדאי שתמתין מעט.. (כמובן, גם אם מישהו חושב לגרום כך לרצון-אשתו..)

אכן, בעומק הענין, באמת אלו שאמרו ברצינות על ה"עושה רצונו" במובן של ההשפעה - התכוונו שיש משהו כזה שההשפעה של אשה על בעלה (ולא בתור "תרגיל", אלא באמיתיות), באה מתוך יחס כזה של הליכה לקראת רצונו, וזה גורם לקשב עמוק יותר כלפיה. ענין של המבנה הנפשי של שניהם, ואופן הבנין.

כמובן, לא היה מכוון "אישית".. (ונכון שלקחתי את הודעת ה"פרשנות" ההיא "כפשוטה"... מחילה..)

ואני באמת מאחל שתמצאי מישהו טוב - ותשמחו אחד את השני, ותעשו ברצון זה את רצון זה.

שונאת כשקונטרה ל'שפחה' מביאים את המילה 'מלכה'.

כי בממלכות בהן המושל היה מלך והייתה לו מלכה, גם היא הייתה שפחה. של בעלה. 

(ע"ע ושתי ו/או אסתר)

אז לא, לא תודה. מעדיפה להיות לא שפחה ולא מלכה אלא אישה רגילה ועצמאית.

(אני יודעת שטכנית, במשפחה מלכותית יש או את המלך ואשתו האזרחית, או את המלכה ובעלה האזרחי. אבל לא לזה מתכוונים כשאומרים 'בבית שלך את תהיי מלכה'.)

צ"ע פחות או יותר ענה במקומי.

נאמר, כל מה שבעל הבית אומר לך עשה- חוץ מ"צא" 

עושה רצון בעלה- בניקיונות, בבישולים, בכלים, בכביסות... מה שהוא רוצה? עושה! 

אבל אם רוצה שתצא מהבית, תעשה קרירה (רחמנא ליצלן), בילויים עם חברות ועוד מיני ביזיון? אז לא מקשיבה לו. 

עם התפקיד של אם הבית ועיקרו של הבית שצריכה לדאוג עבור בעלה באהבה לכל צרכי הבית. [הבעל כמובן יפרגן בעזרה בעיתות קושי].

הוא התייחס אליך מידי ברצינות.

אם אני ארצה ממש לשגע בנאדם תהיה לי דרך מצויינת

מעשה ידיך?

שאולי יהיו לך לעזר.

(כדורים למיניהם וכותנות מקסימות )

ברוך ד' עבד והם כבר לא בגדר נזקקים יותר. אבל הנה מצאתי לי קליינט

אבל מקבלים איזון ממאמרי חז"ל אחרים.

יש לזה הרבה דוגמאות. ולפעמים יש מחלוקות בין מאמרים.

ודאי אישה כשרה עושה רצון בעלה, אבל מניין שבעל לא עושה רצון אשתו? הם יכולים לעשות זה את רצון זו לאו דווקא בכפיה, אלא מנדבת לב ומחויבות פנימית. אמנם כאן ספציפית גברים לא מוזכרים, אבל זה רק כי ההקשר לא דן בהם, אלא בנשים (-יעל). ממדרשים וגמרות אחרות אפשר למצוא סגנונות דומים גם לגבי גברים, והסגנון הזה חוזר על עצמו המון בראשונים ובאחרונים.

למה הפרשנות המיידית של לעשות רצונו של מישהו מעידה על יחס של כניעה?

הקטע הוא שאני מסכימה עם זה.. חלום חיי להיות עקרת בית ואין לי בעיה שבעלי ייקח אחריות על החלטות וכו (למרות שזוהי החולשה שלי לברוח מהן..)..

אבל השירשור הזה מקומם אותי ולא קל להרוס את שלוות נפשי

בעז"ה במוצ"ש מקווה שיהיו יותר מקורות תורניים (הלכתיים) בעניין.

"סותם את הפה". חלילה. זו ודאי לא היתה כוונתם, ח"ו.

חז"ל לא "כיבדו את האישה" ממקום של (אני מרגיש רע אפילו לכתוב את זה, אבל חשוב לברר את הדברים) מישהו עליון שנותן כבוד גם למי שתחתיו. כאילו שהם בעלי הבית על העולם, ולכן מי שאיננו בעל הבית, צריך להקשיב... חלילה. אלא הם כיבדו אותן כשותפות לבניינו של עולם יחד איתם (כמובן, הקב"ה הוא בעל הבית - והיקנה את ה"בעלות" על העולם התחתון לאדם. ובוודאי לא רק לגברים).

ומתוך כך, ודאי לא התכוונו שנשים צריכות לעשות רצון בעליהן כי דעת הגברים נחשבת ודעת הנשים צריכה להתבטל כלפיהם. אלא, לדוגמה, כהסבר אפשרי - מתוך צורת חיים בריאה יותר, שבה לגבר יש מבנה נפש שבו יותר לו להרגיש שהוא מוביל את העניינים, ודברים תחת שליטתו. שהוא מוביל את הדברים, שסומכים עליו - ושיש על מי לסמוך. וכפי שעדן כתבה.

שאגב, מתאים למבנה הנפש הנשי - שאוהב להרגיש שיש על מי להישען, שיש מי לסמוך עליו.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

ממש מוזר. אני יודעת שיש חרדים שדווקא מקפידים על זה.

(על מה שציטטת בפנים ההודעה)

לכן זה כל כך מוזר לי.

דיברתי על הסיבות לקיומם. יש שטוענים שזו אחת הסיבות.

ויש לרב פיינשטיין פסיקה דומה אודות סבווי

אם קראת את פירוש הרמב"ם בדקדוק ועדיין לא 'מסתדר' לך, יש לך לענ"ד בעיה עמוקה באמונת חכמים. 'גישה שמתאימה לימינו' זה משפט שלקוח מהרפורמים. אף אחד לא דיבר על בעל שמכה את אשתו. מדברים על אנשים עם מוסר עצמי גבוה, רק שרוצים להבין את הגבול הדק בין המקום שאמור לתפוס הבעל בחיי הזוגיות לעומת האשה. למשל, מה שאמרו חכמים 'כדי מזיגת הכוס', האם מופרכת היום הבקשה שאשה תגיש לבעלה את האוכל ('תכין לו אוכל') או משקה להרוות צמאונו כאשר חוזר ממקום לימודו או מהעבודה? האם יש נשים היום שיעשו זאת בלב שלם בלי הרגשת קיפוח, כפי שלפי הרמב"ם צריך להיות?

יש לי בעיה עם איך שמציגים את דברי חז"ל. ככה כמו שהבאת את זה בפתיח, זה בעייתי. 

אני חושבת ש @*צועד* יסכים איתי בעניין.

זה כמו שתגיד עכשיו: "תשלימי עם זה שהרצון שלך צריך להיות אפס ליד בעלך!" . אם העלית נושא, כדאי שתדאג להציג אותו באור הנכון.

וקראתי את הרמב"ם בעניין אבל למיטב הבנתי הרמב"ם הוא אחת הגישות.. 

שים לב שאף אחת לא הזדהתה.. אתה יכול להבין למה?

אבל בכל זאת ניסיתי.. מובן לגמרי. 

כל גדולי הרבנים עד מהמאה ה16 אמרו שאת דברי חז"ל תמיד צריך לפרש לפי המקום והזמן והנסיבות. המציאות משתנה. הבעיה היא, שהטיפשים נשארים בעבר.

ולמה רק גברים מגיבים!? זה לא אתם שאמורים להזדהות בכלל!!

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

מומלץ לקרוא, כי זה בסיס בשביל המאמר השני שיתייחס ישירות לדברי הרמב"ם שהובאו ולמשפט של "אשה כשרה עושה רצון בעלה".

אבל, אל תקבלו את דעתי רק משום שאמרתי, תחשבו על הדברים ותראו האם נראה שהם אמת, כדברי המשנה באבות (פרק ד משנה ח)

"הוא היה אומר, אל תהי דן יחידי, שאין דן יחידי אלא אחד.

ואל תאמר קבלו דעתי, שהן רשאין ולא אתה."

אבאר את דבריי: המשנה באבות (ד:ח) אומרת שדיין לא אמור לדון לבד גם אם הוא מומחה, אלא לצרף עימו אחרים. אם הוא מצרף אחרים הוא לא אמור לכפות דעתו, משום שהוא יכל לפסוק לבד לפי הכללים היבשים כי אין דן יחידי אלא אחד (הקב"ה).

לכן, אנא עברו על המאמר והגיבו בצורה עניינית- תודה

20160618224649.docx

בית רבן גמליאל- לאופייה של הנהגה תורנית ראויה

בחינה אודות התנהלות בית רבן גמליאל ביחס להנהגה תורנית, כיצד התנהלו, מה ניתן ללמוד מהם והערה אודות מציאות.

המשנה בכריתות (בפרק ראשון, מובא בגמרא בדף ח עמוד א) מספרת על רבן שמעון בן גמליאל, שהשתמש בכוחו כנשיא הסנהדרין לתקן תקנות כדי לעזור לאנשים הפרטיים:

מדין תורה, אישה יולדת חייבת להקריב "קן"- (זוג עופות- עוף אחד לעולה ועוף אחד לחטאת) על כל לידה ולידה, ממילא אישה שילדה חמש לידות תהיה מחוייבת להקריב חמש "קנים".

הסוחרים העלו את מחירי ה"קנים", כי הם רצו להרוויח יותר. סוף סוף- היה ברשותם "קהל שבוי", כי הרי כל יולדת חייבת להקריב "קן" לאחר שהיא ילדה. (אני אביא דוגמה מימינו לרעיון דומה כדי להמחיש: "ארבע מינים"- מצווה שכולנו חייבים, המחירים יוכלים להיות גבוהים ורווחיים, כי בסופו של דבר כולנו מחוייבים לקנות אותם כדי לקיים את המצווה).

רבן שמעון בן גמליאל נשבע שהוא לא ילך לישון עד שהמחיר ירד, נכנס לבית דין ודרש שאישה חייבת "קן" אחת גם לאחר מספר לידות. כתוצאה מדבריו, לסוחרים כבר לא היה קהל שבוי אז הם הורידו את המחיר על מנת שנשים עדיין תרצינה להדר שלא כמו הפסק המקל שהוציא רבן שמעון בן גמליאל וכך רבן שמעון בן גמליאל השיג את התוצאה הרצויה של הורדת מחירי הקנים.

רש"י מביא שהיקל בדברי תורה כדי שלידות יביאו לפחות קן אחד ולולא תקנתו לא היו מביאות בכלל ולכן "עת לעשות לה' הפרו תורתך". בעצם, נוצר מצב שרבן שמעון בן גמליאל מוכן לוותר על דין תורה המקובל על מנת לדאוג לחלשים בחברה וגם שעדיין הדין הבסיסי יוכל להתקיים. יש לציין, כי רבן שמעון בן גמליאל משתמש בכוחו כדי לדאוג לחלשים ויש לו כוח משתי סיבות:

א. הוא מבית הנשיאים וייתכן שהוא נשיא באותה שעה.

ב. יש לנו כלל ש"בכל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב, צידן וראיה אחרונה" (מספר מקרים בודדים, לגבי ברייתות יש על כך דיון, עיינו ב"הנותן בים דרך" לרב מיימון בשיחה ראשונה).

מתוך מקרה זה, אני רוצה להגיע לעוד מקרים רבים בש"ס (אבל אביא רק מעטים מהם, כי הם באמת רבים) המסופרים על בית רבן גמליאל, בהם הם השתמשו בכוחם כנשיאים על מנת לקדם צרכי ציבור וצרכי שמיים לפי שיטתם.

נתחיל מרבן גמליאל- אצלו אנו רואים זאת באופן ממוקד.

ראשית- המדרש על רבי יהושע שנצטווה על ידי רבן גמליאל לבוא בתרמילו ובמקלו בויכוח שהיה להם על קידוש החודש. אבאר מעט את המקרה, רבן גמליאל קיבל עדות על החודש וקידש את החודש. יום למחרת רואים שהעדות שבית הדין קיבל הינו שקרי, רבי דוסא ערער על כך, כי הרי ברור שהעדים שיקרו, רבי יהושע קיבל את דבריו של רבי דוסא. רבן גמליאל ציוה על רבי יהושע לבוא אליו ביום כיפור שחל בחשבונו של רבי יהושע ולחלל את החג בפרהסיא,כי הוא רצה להבהיר שקידוש החודש שבית הדין קבע הוא הנכון והמחייב את כל העם. במקרה זה רבי יהושע כפף את עצמו בפני דברי רבן גמליאל ורבן גמליאל הודה לו על כך אחרי שעשה זאת.

נעבור לרבי יהודה הנשיא, עליו מסופר בש"ס שהתיר את האיסור של "שמן עכו"ם", אספר את דיני ההיתר בתמצות:

שמן עכו"ם: הגמרא בעבודה זרה (לה-לז, בעיקר בדף לו) מספרת שנאסר שמן עכו"ם על ידי דניאל ונתקן איסורו גם על ידי שמאי והלל. אך רבי יהודה הנשיא קם והתיר משום שהאיסור לדעתו תקף רק במקרה שכל הציבור מקבל איסור וממילא הוא הסתכל ברחוב וראה שלא כולם קיבלו את האיסור ולכן הוא התיר. הגמרא מרחיבה מעט אודות הרעיון שאיסור הנתקן על ידי חכמים אמור להיות מקובל על כל הציבור, אך אם לא אז תוקפו של האיסור ירד. אנו רואים מהיתרו של רבי יהודה הנשיא שהוא מוכן להסתכל ברחוב ולראות שאנשים לא מקפידים על כך ומוכן להעיף מבט על המציאות.

יש לציין, כי הגמרא בקידושין (סה עמוד ב) קוראת לבית דינו של רבי יהודה הנשיא "בי דינא רבה" (בית הדין הגדול), לדעתי משום שהוא הסכים להתייחס למציאות.

הלאה משם, אם נקפוץ קצת לפוסקים כדי לראות על הסתכלות מציאותית:

תוספות התירו ריקודים ומחיאת כפיים בשבת כנגד איסור בגמרא, מפני שלא שייך בזמנינו שאנשים יתקנו כלי שיר. אתם מוזמנים לחפש כמה פעמים מופיע בדברי הרמ"א לדוגמא "האידנא", הטיות של המושג "מנהג" ועוד. היתר של הרב שלום משאש ביחס לכיסוי ראש לנשים. אינני אומר שתמיד פסקנו הלכה בנושא, אבל מה שבטוח שזו לא רק טענה רפורמית שאנו מסתכלים על המציאות. טענותינו על הרפורמים והקונסרביטיבים היא שונה, תורה מן השמיים ודרך הפסיקה. יהי רצון שנדע לכוון לאמיתה של תורה ולפסוק בצורה ראויה עם הבטה על המציאות ועל ההלכה בצורה נכונה.

{בתור הערה מוסגרת אציין שיש עוד מקרים רבים אצל בית רבן גמליאל, ערעורים של חז"ל על כך וקצת טעמים לדבריהם. אך להגנתם ייאמר שעולה כי בית רבן גמליאל עשו דברים לשמו של הקב"ה ותפסו את תפקידם כשליחי הציבור. בתמצות קצר- יש כמה משפטים שיובאו בנושא מיד:

לעתים אנו רואים שהוא הגזים בדריסת החולקים עליו וחטף על כך הן מבחינת התפקיד שנאלץ להתחלק עם אחר והן בהתערבות שמימית, אפילו ששם הקב"ה רק איים עליו.

אך בכל זאת, אנו רואים שהשימוש בכח נועד בשביל כבודו של הקב"ה ולא בשביל כבוד עצמי או משפחתי. הוכחות לדבר הזה ניתן להביא לפחות משני סיפורים:

א. הגלים שעמדו להטביע את רבן גמליאל, שם הוא ביקש רחמנות, כי הוא עשה זאת לכבודו של הקב"ה ולא לכבודו העצמי או כבוד ביתו.

ב. ניסיונו של רבן גמליאל למנות שניים כפרנסי ציבור וענוותנותם המונעת מהם לקבל את התפקיד, בתגובה הוא אומר שהוא לא מעניק להם כבוד אלא עבדות.

ג. הסיפור על קבורתו בתכריכים פשוטים.}

רשב"ג לא נראה לי יצא ממש רודן, להיפך הוא הסכים להשתמש בכוחו לעזור לעם ולא לטובתו האישית. תחשוב מה זה אומר שהנשיא נשבע לא ללכת לישון בגלל בעיה לאומית.

ומה זה אומר שהבעיה היא שהמחיר של הקרבנות עלו בכמה מאות שקלים וזה מטריד את מנוחתו.

לא יודע, לי זה נראה כמו מודל לחיקוי ולא רודן. 

למה הבנת אחרת?

(רבן גמליאל יותר, אבל זה כבר היה הערה מוסגרת...)

הקשר היה שמישהו אמר שטענה של שינוי מציאות היא רפורמית ועוד שיש מאמר נוסף (בשלבי סיום) שמאמר זה מהווה בסיס בשבילו

רשב"ג אומר שהוא ידאג להוריד את המחיר, ברור שיש פה היבט של כספי העם.

לגבי רבי יהודה הנשיא, אין הכוונה שהוא פסק מדעתו, אלא רציתי להראות שיש התייחסות למציאות השוררת ברחוב. נראה לי שבית רבן גמליאל לדורותיהם היו מוכנים לקבוע דברים, שאנו פחות רואים אצל רבים מהתנאים.

לגבי "בי דינא רבה" הפניתי למקור בקידושין, ש"בי דינא רבה" הוא בית דין ספציפית של רבי יהודה הנשיא ולא כל "בית דין גדול" שהיה. בלי נדר אשלח עוד מקורות האומרים זאת בפירוש, אבל אין לי את המקור מולי משום שזה כתוב בגמרא שלי שנמצאת בישיבה (אני בבית שבת). 

כמובן עם פירוש המכוון לאמיתה של תורה! - לקראת נישואין וזוגיות

השתמע שזוהי הלכה וצריך לקבלה כפשוטה.

כשאני רוצה לעשות משהו לאשתי והיא לא מסכימה שאני אתאמץ בשבילה, אז אני אומר לה ש'אשה עושה רצון בעלה' ורצוני הוא לעשות את בשבילה משהו.

ובמילים אחרות, האיש צריך לקרוא את ההדרכות שלו איך להתנהג עם אשתו, והאישה צריכה לקרוא את ההדרכות שלה כלפי בעלה. אם יבוא איש ויגיד לאשתו את צריכה לעשות מה שאני רוצה כי 'אישה עושה וכו' ', הרי זה טעות פאטלית.

אגב, לא סתם הרב ארוש כותב בתחילת הספרים על זוגיות אזהרות חמורות למין הנגדי שלא יקרא את הספר.

למי שלא הבין זאת סתם התחכמות שלי.

התייחסות עניינית לדברי הרמב"ם שהובאו לעיל ולשאלה הפותחת, שוב כפי שציינתי מקודם:

אל תקבלו את דעתי רק משום שאמרתי, תחשבו על הדברים ותראו האם נראה שהם אמת, כדברי המשנה באבות (פרק ד משנה ח)

"הוא היה אומר, אל תהי דן יחידי, שאין דן יחידי אלא אחד.

ואל תאמר קבלו דעתי, שהן רשאין ולא אתה."

אבאר את דבריי: המשנה באבות (ד:ח) אומרת שדיין לא אמור לדון לבד גם אם הוא מומחה, אלא לצרף עימו אחרים. אם הוא מצרף אחרים הוא לא אמור לכפות דעתו, משום שהוא יכל לפסוק לבד לפי הכללים היבשים כי אין דן יחידי אלא אחד (הקב"ה).

לכן, אנא עברו על המאמר והגיבו בצורה עניינית- תודה

נ.ב. לגבי מאמר א, אין צורך לקרוא אותו כדי להבין את מה שנכתב פה, אבל הוא משמש כבסיס טוב ומומלץ20160619010113.docx

אשה יוצאת פעם או פעמיים בחודש מביתה? אשה כשרה עושה רצון בעלה?

ניסיון קצר להבין כיצד חז"ל, הרמב"ם וראשונים נוספים תפסו הגבלות של בעל על אשתו ומהות הביטוי "אישה כשרה עושה רצון בעלה".

שאלו בפורום אודות האמרה של "אשה כשרה עושה רצון בעלה", במאמר זה באתי להתייחס בצורה עניינית מתוך דברי חז"ל, הראשונים והאחרונים ביחס לדברים שנאמרו.

אתייחס תחילה לדברי הרמב"ם אשר הובאו לעיל מהלכות אישות (פרק יג הלכה יא), שם כתב הרמב"ם:

[יא] מקומות שדרכן שלא תצא אישה בשוק בכופח שעל ראשה בלבד, עד שיהיה עליה רדיד החופה את כל גופה כמו טלית--נותן לה בכלל הכסות, רדיד הפחות בכל הרדידין; ואם היה עשיר--נותן לפי עושרו, כדי שתצא בו לבית האבל או לבית המשתה: לפי שכל אישה יש לה לצאת ולילך לבית אביה לבקרו, ולבית האבל ולבית המשתה לגמול חסד לריעותיה ולקרובותיה, כדי שיבואו הם לה--שאינה בבית הסוהר, עד שלא תצא ולא תבוא.

אבל גנאי הוא לאישה שתהא יוצאה תמיד, פעם בחוץ פעם ברחובות; ויש לבעל למנוע אשתו מזה, ולא יניחה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או פעמיים בחודש, כפי הצורך: שאין יופי לאישה אלא לישב בזווית ביתה, שכך כתוב "כל כבודה בת מלך, פנימה" (תהילים מה,יד)".

ראשית, אתייחס מעט לדברי הרמב"ם, אבאר שכוונתם פחות חדה כפי שאמרו קודם. לאחר מכן, אתייחס לדבריו מתוך דברי רבותינו ונראה לאן הרוח נוטה.

כתב הרמב"ם באותו הפרק בהלכה ט "הדירה שלא תשאל ושלא תשאיל מכלי הבית, שדרך כל השכנות לשאול אותן ולהשאילן--כגון נפה וכברה ריחיים ותנור וכיוצא בהם--יתיר נדרו, או יוציא וייתן כתובה: מפני שמשיאה שם רע בשכינותיה."

ובהלכה שצוטטה קודם, ראינו עוד פעמים שהיא יוצאת וביקורים אצל השכנים בהלכה י. יוצא שאף לדברי הרמב"ם אישה תצא הרבה יותר על פעם או פעמיים בחודש, על כרחך שהכוונה ליציאה סתם. הנימוק לכמות היציאות,היא האמירה "שאינה בבית הסוהר", על כן ראוי שנבדוק האם טענה זו שייכת בכל הגבלה על יציאה כיום. נראה לי שרובנו נסכים שהגבלה כלשהי בימינו ובמגזרנו יכולה להיחשב כ"בית הסוהר", נוסף על כך- ייתכן לשאול מה ייחשב "כפי הצורך" בימינו?

עכשיו, אעבור לגוף דברי הרמב"ם ונראה מה כתבו רבותינו על דבריו.

הרב המגיד כתב ב"מגיד משנה" על אותה הלכה:

"כבר נתבאר למעלה שהכל לפי מנהג המקום כמו שמוכיח בפרק אף על פי (כתובות דף סה)".

כך כתב הרב המגיד על אותה הלכה שהרמב"ם אומר להגביל יציאות, אני לא ראיתי על הדף מפרש שחלק על דבריו. יש להוסיף לרב המגיד את דברי הפני משה ביחס לדינים שהובאו כאן על הירושלמי (כתובות, דף מד, פרק ז הלכה ד) האומר גם שכל הדינים הללו תלויים במנהג, אך יש דין שלא הועלה שם והוא הגבלת היציאה של האישה ולא הובא לו מקור בפרשני הרמב"ם, מדוע?

נראה שהתשובה פשוטה, הרמב"ם הסתכל על המנהג והביא בספרו כפי שהיה נהוג במקומו, אך משום שמנהג הוא דבר משתנה אז ניתן לבחון אותו בימינו.

כהוכחה לטענתי זו, אציין את דברי הערוך השלחן המעיר על דברי הרמ"א האומר ש"נהגו להחמיר" ולכן הרמ"א החמיר בדבר. אבל הערוך השלחן סובר שאם במקומנו נהגו להקל אז להלכה ננקוט להקל.

נתבונן בגמרא מדהימה בסוף גיטין המתארת הגבלות של בעל על אשתו:

"תניא היה רבי מאיר אומר: כשם שהדעות במאכל כך דעות בנשים:

יש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ואינו שותהו, וזו היא מדת פפוס בן יהודה שהיה נועל בפני אשתו ויוצא.

ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ושותהו, וזו היא מדת כל אדם שמדברת עם אחיה וקרוביה ומניחה.

ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך תמחוי מוצצו ואוכלו, זו היא מדת אדם רע שרואה את אשתו יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק ופרומה משני צדדיה ורוחצת עם בני אדם. עם בני אדם סלקא דעתך (ייתכן דבר כזה)??? אלא במקום שבני אדם רוחצין. "

מחילה על ההסבר שאינו הכי נקי לדברי חז"ל, אבל זה חשוב כדי שלא נאבד פרופורציות…

הגמרא מציבה שתי נקודות קיצון ומצב אמצע:

1. פפוס בן יהודה- נועל את אשתו כשהוא יוצא לרחוב.

2. מתקלחת בבית מרחץ ומוכנה לצאת מהמקלחת חשופה לגמרי בפני גברים לבושים.

3. מצב אמצע- מדברת עם אחיה וקרוביה והוא לא מקפיד.

מי הם קרוביה המדוברים?

הם אינם מצויינים בגמרא ובראשונים, אבל ברור שאין הכוונה לאחים כפי שכתוב "אחיה וקרוביה".

הנימוקי יוסף והמאירי אומרים ששני מצבי הקיצון בעייתיים, אתם מוזמנים לבחור היכן המצב האמצעי…

(רוב הפרשנים הראשונים לא מתייחסים בכלל לדברים)

הנימוקי יוסף מדגיש שמידת פפוס בן יהודה אינה טובה, משום שהיא מכניסה איבה ביניהם וממילא היא תבגוד בו וכך יצא שכרו בהפסדו.

נמשיך הלאה לגבי האמירה של "אשה כשרה עושה רצון בעלה", לגבי מקור הביטוי, לא מצאתי מחיפוש קצר- אם מישהו/מישהי מכיר/ה אשמח לראות.

תפיסת חז"ל והפוסקים פעם הייתה שנישואין מהווים "עסק" ולכן ההתייחסות תהיה מתוך "חובות" של כל צד כלפי הצד השני. ניתן להוכיח שכך הייתה תפיסתם ממספר מקורות:

ניסוח החובות של הבעל לאשתו וחובותיה כלפיו, ברמב"ם בהלכות אישות (פרק יא, הלכה א) בטור ובשולחן ערוך (אבן העזר סימן סט).

כיום, נראה שהתפיסה הרווחת היא שבני זוג הם "שותפים". לכן, אם אנו רואים את הזוג כ"שותפים" אז אין פה עניין של "עושה רצון" אלא כיצד הוא והיא רוצים שהבית שלהם יחד ייראה

אולי מתישהו אכתוב מאמר אודות זוגיות אצל חז"ל, האם היא תמיד נראתה טוב? אבל אני צריך לכך יותר ידע וזמן...

עו"ד לעניני גרושין לא מדבר על היוי שבנישואין.

החוקים שעוסקים בגירושין לא מדברים על אהבה אחוה שלום ורעות.

להסתכל על דינים שענינם להתוות לבית הדין דרך לנהוג בזוג שמגיע להתדיין כשהוא כבר שמצב לא טוב ולא בריא וצריך לתקן- לא לומדים מזה איך מתנהלים לכתחילה כזוג תקין.

התנהלות זוגית תקינה אין לה "חוקים" זה עניין של מידות, של איזון, של משהו פנימי ואינדבידואלי.

התנהלות זוגית בריאה באה מתוך שניים שאוהבים ומתוך האהבה הזו הם מוצאים גשרים מעל כל חוסר ההסכמות שיש בינהם. והגשרים הללו שנבנים, חלקם בקלות וחלקם מתוך מאמץ גדול, הם הדבר הכי יפה בעולם בעיני.

אבל אי אפשר לכתוב חוקים לגשרים הללו,

כי כל גשר שונה מאחיו.

וכל גשר מגיע ממקום אחר ומתוך צורת עבודה אחרת.

אבל כל גשר כזה, שנבנה באהבה ובשותפות- ראוי ויפה הוא להשרות עליו שכינה.

המקור של "אשה כשרה וכו'" הוא מתנא דבי אליהו, שמדבר על יעל אשת הקיני. 

הרמ"א מצטט את המשפט הזה בסוף הלכות חובות הבעל כלפי אשתו

כלומר- יש רשימה נורא ארוכה כמה הבעל חייב בכבוד אשתו. ויש רשימת זכויות שהאשה חייבת- אלא אם היא מוצאת לו שפחה או נותנת לו כסף שימצא שפחה שתעשה במקומה. וכמה דברים שבכ"מ האשה חייבת. 

ואז בסוף כל אלו- הרמ"א הוסיף גם אשה כשרה עושה רצון בעלה- כדי שנשים לא ינצלו את ההלכות האלו לרדות בבעל.

ובכ"מ כבר הכריעו הפוסקים שאסור לבעל לדרוש מאשתו משהו שהוא מוזר\לא מקובל ק"ו משהו שלא מכבד אותה או מבייש אותה. (כי הוא חייב בכבודה)

ואסור לו לדרוש ממנה לעשות לו משהו שהיא לא רגילה אליו מבית אביה או למנוע ממנה מה שרגילה אליו מבית אביה (עולה עמו ואינה יורדת) 

ואסור לו לצער אותה כשהיא לא עושה רצונו (מדבר איתה בנחת תמיד ולא יטיל עליה מורא וכו')

ובסופו של דבר, כל ההלכות הללו נכתבו לזוגות שחיים במצב לא בריא.

הן נכתבו לזוגות שבאים לבית הדין כדי שישכין בינהם שלום ולא לזוגות אוהבים שחיים בשלום מלכתחילה.

ההלכה באה לתת לנו קוים אדומים, לא לחייב את כל הזוגות לחיות לפי מודל מסויים.

זוגיות זה דבר אינדוידואלי- שמשתנה מזוג לזוג.

חלוקת התפקידים זה דבר דינאמי שמשתנה לא רק בין זוג לזוג אלא גם בין תקופות שונות אצל אותו זוג. (לא דומה חלוקת תפקידים כשאחד משניהם חולה או כשיש עומס בעבודה לזמן רגיל. לא דומה חלוקת תפקידים של ערב פסח לזו של החופש הגדול וכו')

ואני מוסיפה משלי-

אני מאמינה שזוגיות זה דבר הדדי.

זה תנועות של קבלה ונתינה כל הזמן, כמו גלים שנעים לשני הכיוונים בו זמנית.

זה כבוד הדדי.

ואני מאמינה שכל החלטה שמתקבלת בשניים תהיה טובה יותר מהחלטה שמתקבלת לבד.

ולכן- גבר שמלכתחילה מחפש אשה ש"תעשה רצונו רק כי זה רצונו" בעיני לא מבין מה זה זוגיות.

הוא מחפש אולי עוזרת בית או עובדת לעסק שהוא יהיה הבוס (גם אם בוס מכבד ומפרגן..)

גבר שמחפש אשה לבנות איתה בית, להחליט ביחד החלטות חשובות, להקשיב לה ולקבל הקשבה בחזרה, לכבד ולקבל כבוד בחזרה - זה גבר שמחפש בית שמותשתת על אדני התורה והקדושה באמת.

כאשר יש תנועה חד כיוונית- הוא מחליט והיא מבצעת, מעבר לתסכול שזה ייצור אצל האשה (כי היא משלמת מחירים על החלטות שהיא לא מחליטה), זה יצור מערכת זוגית לא בריאה.

כאשר יש מערכת דו כיוונית- של החלטות משותפות מתוך סכין שמתחדדת בירך חברתה- זה ייצור שיח, הדדיות, הקשבה, היכרות, דינמיקה.

דווקא מתוך המקומות בהם לא יהיהו הסכמות מיידיות ויהיה צריך לשבת ולדון כי כל צד רוצה משהו אחר, אז במקום משהו פסיבי של צד אחד שכל פעם אומר "כן" ומכניע את האני שלו ואת רצונותיו - נוצר משהו דינאמי שמשכלל את הביחד.

בעיני גבר שמחפש דווקא "יס-וומן" צריך לבדוק את עצמו, מאיזה מקום בנפש זה מגיע וללכת להתיעץ עם רב שמבין בנפש האדם איך להוציא מתוכו את המקום הזה בנפש ולטפל בו.

המקור של המשפט הוא מתנא דבי אליהו. שם מדובר על יעל אשת חבר הקיני, ועל המעשה שפיתתה את סיסרא.

פרשנות שלי לדברים- 

לכאורה היינו חושבים שיעל בגדה בבעלה כדי להרוג את סיסרא- אז בא תנא דבי אליהו ומסביר לנו- שהיא ידעה שרצון בעלה הוא שתפתה את סיסרא.

שהיא היתה אשה כשרה- ולא רצתה לבגוד בבעלה.

אלא שידעה שזה רצונו של בעלה- שהיא תפתה את סיסרא כדי להרוג אותו, ושאם היתה נועצת בו זה מה שהיה אומר לה ומסכים איתה.

כלומר היא ניחשה מה הוא היה רוצה לו היה שם.

כלומר אשה כשרה - במובן של לא בוגדת, כשרה ההפך מפרוצה. אמנם היא הכניסה גבר זר לאוהלה- אבל כי ידעה שבעלה יסכים איתה בזה.

לא כאמירה שעצם עשיית רצון הבעל הופך את האשה לכשרה (או שאם היא לא מסכימה איתו בכל דבר או עושה רצונו מיד בכל דבר- היא מיד הופכת ללא-כשרה..)

וכאן באה שאלה למה הרמ"א הביא את הקטע הזה דווקא בחובות הבעל לאשתו, ועניתי כבר למעלה- שלדעתי זה בא כקונטרא, כדי שנשים לא ירדו בבעליהן.

סוף סוף אחת שהבינה את כוונת המשורר. 

כתוב שעושה את רצון בעלה ולא את מה שהבעל אומר.

ועשייה מתפרש גם כתיקון כמו ועשתה את ציפורניה כלומר היא מבצעת את רצונו כפי שנראה לה לבצע. יש תיאום בניהם הוא רוצה והיא עושה אך היא מחליטה על הביצוע.

כתוב כשרה, מה זה כשרה? כשר הוא נגדי לפסול כלומר שהוא מוכשר לעשייתו. כך אשה כשרה פירושה אשה שהיא ראויה לתפקידה כלומר להיות עזר כנגדו של האיש.

אז ודאי אשה כשרה היא אשה שיכולה לבצע את רצון הבעל גם בלי שיאמר לה כלומר שיש תיאום נפשי בניהם וכך היא באמת עזר כנגדו.

אביא את הביאור של המאמר שהעתקתי מהרב מאיר שמחוני. http://www.moreshet.co.il/WEB/shut/shut2.asp?id=114741

בשלושה מקומות מופיעה אמרה זו. האחת בילקוט שמעוני – שופטים פרק ד' רמז מ"ב, בספר עבודת ישראל לפסח וכן בתנא דבי אליהו רבא פרק ט': "ומה נשתנית יעל אשת חבר הקיני מכל הנשים כלן שבאת תשועה גדולה לישראל על ידה שנאמר ותקח יעל אשת חבר את יתד האהל וגו' ותתקע את היתד ברקתו וגו' והוא נרדם ויעף וימת. כך אמרו חכמים יעל אשה כשרה היתה ועושה רצון בעלה היתה. מכאן אמרו חכמים אין לך אשה כשרה בנשים אלא אשה שהיא עושה רצון בעלה:"

ולפי האמור בשני מקורות אלו עלינו להסביר מה הקשר בין האמרה הזאת הנאמרת כאן על יעל ובין המשמעות שאת תולה באמרה זו, הרי ברור שפירושך לאמרה, ופירושם של רבים וטובים אינו תואם את המקור שהבאנו. במה נמדדת יעל כאישה העושה רצון בעלה מה הקשר בין הריגת סיסרא לעשיית רצון בעלה? והתנא דבי אליהו מביא את מעשיה של יעל כהסבר להכנסתה לשירת דבורה שבשופטים ד'.
אלא שניתן להבין מהדברים שאינם אמורים בתנא דבי אליהו כי בעלה של יעל צידד בעם ישראל וראה בסיסרא את אויבו כפי שהיה אויב ישראל, למרות שכאשר היה נפגש עם יבין מלך חצור ועם סיסרא היה נראה להם כאוהב. יעל שראתה את קבלת הפנים שהיה עורך בעלה לסיסרא הייתה אמורה לקבל את סיסרא כחבר הבית, עובדה שכך ראה זאת סיסרא עצמו שבא אל בית חבר הקייני בעת בריחתו מהקרב, וחשב ששם ימצא מרגוע לנפשו. כאן מתגלה יעל כאישה המכירה היטב את בעלה ואת דעותיו, ולמרות שהיה עליה לפחוד פחד רב מתגובתו של יבין מלך חצור על שלא שמרה על שר צבאו, לקחה את המקבת והיתד ועשתה את מה שהייתה בטוחה שבעלה היה עושה במקרה זה, הרגה את סיסרא. בכך שהייתה שותפה מלאה לבעלה בידיעת מחשבותיו וכוונותיו האמיתיות ובהוכחת ידיעתה זו בעת שעלתה לפניה האפשרות להוכיח זאת בהריגת סיסרא, קוראים לה רבותינו הקדושים אישה כשרה העושה רצון בעלה. מתוך בחירה אישית, מתוך החלטה עצמית,חכמה ונבונה.

אשה כשרה עושה רצון בעלה.
גבר חייב לכבד את אשתו יותר מגופו.
אפשר לפרש לפי הפתגם רצונו של אדם כבודו שמקורו בירושלמי מסכת פאה בסיפור על רבי ישמעאל ואימו יעויין שם. אם כך ישנו דמיון רב ובפנים מסוימים זהות בין רצון לכבוד. נשאר לתמוהה על המיעוט "גופו" המובא במאמר השני.
אם כך למדנו עד כה שגבר צריך בענייני הגוף לעשות רצון אישתו יותר מאת רצונו. ואילו באישה לא מצינו גדר כלל. ואם כך הכלל כאן הוא כפי גדר ואהבת לרעך כמוך. זאת אומרת שעליה לעשות את רצונו באותה מידה שהיא מחויבת לרצונה היא.
דהיינו בענייני הגוף על הגבר לעשות רצון אישתו יותר משעליה לעשות רצונו. ואם מיעטנו הגוף נשאר עניין הנפש.אם כן על האישה לעשות רצון בעלה ואילו עליו לא מוטל לעשות רצונה בעניין הנפש. היות ובעשיה עסקינן וידוע שהביטוי המעשי לענייני הנפש בעולם הזה הוא ההלכה, נמצא מקור לכך שהנשים מקבלות עליהן את מנהגי הבעל בהלכה ודוק.

 @ענבל ליום הולדתך שיחול בשנה הקרובה

בס"ד

עושה רצון בעל, כי היא אוהבת אותו.

פשוט מאד.

ואין בכך שום פחיתות מעלה,

על הקב"ה נאמר "רצון יראיו יעשה"....

"עושה רצון בעלה" ולא "דברי בעלה" או "ציווי בעלה" כסיוע לפירוש שאין כאן כפייה מצד הבעל. 

במסילת ישרים במידת החסידות אומר הרמח"ל  על החסידים שנוהגים בדרכים ומידות שאינם חייבים בהם. ואף על פי שאין עליהן ציווי ה', יש בהן רצון ה'. להמחשה, מביא הרמח"ל דוגמאות מחיי היום יום, כמו היחסים שבין בן לאביו ובין איש לאשתו.

(ודברים באותה רוח אצל הרב קוק במוסר אביך).

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

אולי בעיניהם זה דומה להשקפה אחרת,

זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.

יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,

ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.

אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.

מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.

אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,

והוא אמר שלא, אז יצאנו.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

כמו בעבר, פנים מול פנים מבלי שישפטו אותו בקשר למניעים שלו, אז דברים היו אחרת. אבל אפליקציות של היכרויות מנקזות לתוכן את כל אלה שממילא אין להם מה להציע ופונים לכל אחת באשר היא. גם "בחוץ" וגם באפליקציה מסתכלים עליך בחשדנות (בעיקר על המראה שלך כמדד לרצון לקשר) ולרוב לא תקבל תגובה. ככה שזה לא גרם לנזק משמעותי. הרחוב נשאר נקי מכל אלה שלא יודעים מה הם מחפשים ונהנים מהריגוש.