לא חינוך ולא לגיל הרך!

או אם אתה לא מתעקש דווקא על מקצוע ריאלי, אלא 'לא מורה לחינוך מיוחד', אז במגוון פקולטות בבר-אילן או באריאל (ויש אפילו כמה בחורות דתיות בפקולטות למדעי הרוח והחברה באוניברסיטאות אחרות). 

באופן כללי ובלי קשר - לא הייתי ממליץ לפסול באופן גורף רק בגלל תחום עיסוק. 

אבל אם כבר מחפשים באופן אקטיבי, אלו סוג הבנות שהייתי רוצה להיפגש איתן...

יש מצב שהאמירה הבאה תרגיז אנשים- אבל באמת חושב שתואר מעיד קצת על האופי של הבן אדם...

אינה דומה מי שלומדת עיצוב פנים, למי שלומדת סיעוד... יש כאן שונות מהותית לפי דעתי.

אתה בחור חכם, אז אני אתן לך את העצה הכי טובה שתקבל:

למה מקצועות המדעים המדויקים (הריאליים בלעז) הם לא ממש מדויקים.

ומסכימה עם דברייך אי שם למעלה - אם אדם בוחר במקצוע מסוים זה יכול להעיד על נטיית הנפש שלו, אך לא בהכרח ולא באופן גורף לכולן. 

לפותח השרשור- נקודה למחשבה: ואולי מתאימה לך מישהי שתאזן את הריאליות בבית ולאו דווקא ששני בני הזוג יהיו ריאליים?יכול להיות שזה מה שנכון ומתאים לך, רק מעלה נקודה למחשבה.

מזכיר לי שהמורה שלי לביולוגיה בסוף י"ב אמרה לנו :

"אתן יודעות שכל מה שלמדנו זה בערבון מוגבל, הכל מבוסס על מחקרים נכון לעכשיו, וזה נכון עד שיבוא מישהו ויוכיח אחרת."

שהקטע שמטיל ספק בקיום דרך נכונה לתחשב את ו׳ החיבור מופיע בדיאלוג בין אכילס והצב ב״גדל, אשר, באך״. הדיאלוג הראשון, אני חושב. הצב מורח את אכילס היטב היטב...

ו' החיבור הופכת מהלם, להולם.

קיצר, תשמע, פותח האשכול, הדתיים לא טיפשים. הם מסיימים ישיבה, מתחתנים עם מוריה צוריאל מהגבעה הסמוכה, וצריך להתפרנס אז הולכים ללמוד חינוך. יש יתרונות בלהיות מורים- קשה מאוד לפטר אותם גם כשהם שחוקים ורקובים, אין להם באמת מערכת של בקרה ותגמול, יש להם אפשרות לתת שיעורים פרטיים בתעריפים גבוהים ונקיים ממס, לזקנים שבהם יש גם פנסיה תקציבית, שנת השבתון, קרן השתלמות בסכומים גבוהים מאדם רגיל, קביעות ועד.

במדעי הטבע והחיים לעומת זאת, החיים קשים. הלימודים קשים, הפרנסה עד יותר, אין תקנים והמשרות מצומצות וצריך לעבור מסלול מפרך למדי. נכון, those who cant do teach, אבל הדתיים גוט איט אול פיגורד אאוט. קל זה טוב, קל זה נכון. גם הככה החיים הם סבל.

עכשיו תשמע אתה, האמת היא שלמרות כל הרעש, בנות, הן לא עם עמוק במיוחד. כל מה שהן רוצות הוא שם משפחה יפה, שמלת כלה מתנפחת, ואם אפשר - גם לגרום לדודה הפולנייה של אמא להיות ירוקה כמו רוקט. אתה יכול להיות אביר חושני ורומנטי, עם רגישות קליטה של פרויד, לוק של דוד המלך, ובכל זאת, רק תראה להן טלסקופ וכוכבים והן ירוצו כמו עדר תלמידות באולפנה לרקום לך כיפה עם 'לאב'. אתה יכול להיות סתום לגמרי, וזה לא יהיה משנה אפילו.יש לך טלסקופ? אתה מסתכל לשמיים? אתה מבין בכוכבים? זה שלה!

איזה אחד אמר לי שאפתח כת בעתיד, והוא יהיה הראשון שיצטרף. לא יודע מה הוא בדיוק ניסה לומר לי, הוא קשקש שם משהו על כללות מול הפרט וכאלה. תגיד לחרדלי מקווקו שאתה לא מאמין בכללות והוא יחפור לך שעות. לך תבין.

בכל מקרה, מה הפרס שלי?

הלכתי להיות מורה (חנ"מ) כי אני נהנית וזו שליחות בעיניי.

יכלתי ללכת למחשבים או ראיית חשבון (היו לי ציונים טובים ואפילו רצו שאבוא)

אבל בחרתי בהוראה כי זה מה שאני אוהבת!

ואולי אני לא עמוקה במיוחד אבל יש לי אינטלגנציות אחרות יותר חשובות מקוגניציה. 

בקיצור, מעניין אותי אם אתה באמת מצפה שייקחו אותך ברצינות כי נסיתי.

ברוך פודה ומציל. זה מסוג המקצועות שמתחילים את הספירה לאחור לפנסיה החל מהשבוע השני. מסוג המקצועות שבהם גיל 60 הוא בכלל גיל 30. מסוג המקצועות שאפשר לספר עליהם לילדים כדי להרדים אותם בלילה. והוא בכלל לא ריאלי. כל פרחול'ה וערס שרוצים 'לעשות כסף' ו'מקצוע שפותח דלתות' לומדים את המקצוע הנוראי הזה היום. מוצף בטירוף, ואפילו אם תקשרי חמור להרצאות בקריית אונו, גם הוא יעבור בסוף את מבחני המועצה.

והיי, כל הכבוד לך. אני לא יודע איך זה בחינוך המיוחד, אבל במערכת החינוך הרגילה מורה מוכשר ונמרץ המשקיע שעות בחיבור התלמידים למקצוע, העוסק בערכים שמעבר לחומר הלימוד, המרחיב אופקים ומוביל ילדים להישגים טובים בבגרות במקצועות בעלי בשר ילקט שאריות של משכורת לעומת בירוקרט כושל המלקק היטב את עכוז המנהל והמפקח ומנשב לפי רוח המיצ"ב ואינו עושה מאומה בבי"ס מלבד צבירת וותק.

זו מערכת בירוקרטית ומסואבת. מילא, גם אלה שבאים אליה מתוך שליחות אמיתית, בעלי היושרה האינטלקטואלית, חדורי להט נעורים ונאיבים, מאמינים שהם ישפטו לאור ההישגים שלהם. במהרה הם מגלים שהם צריכים ללכת בזהירות בין טיפות הטמטום של המערכת, ההורים, התלמידים, ולהסתגל לכל הבעיות האיומות שקיימות. ובסוף הטובים עוזבים, ונשארים הלקקנים והעסקנים ואלה שלא הייתה להם ברירה אז הם הלכו לחינוך.

קיצר, אני לא מכיר אותך, אבל אני מדמיין אותך בתור נשמה טובה כזו. יותר מדי טובה לעולם הזה. אל תתני לממורמרים כמוני להפריע. איזו מישהי פעם אמרה לי משהו יפה שתפס אותי. 'אני תמימה, אז היקום תמים איתי.' מהרעל שאני זורק פה בכל מקום מומלץ לא לקחת ברצינות.

היום הוא באמת היום הכי מרגש בחיים שלי. לא יעזור. וזה אני אומר באחריות, כי לפחות מאז היום ההוא בנובמבר 2015, שהחלטתי שאני לא הולך יותר למקווה אלא בשעות הבוקר המוקדמות (יש לי עיניים נורא רגישות) - לא התרגשתי ככה. אם נוציא את הכישורים שלי לכתוב שירי ראפ, הזוויות שלי, והמעשים הטובים האינטרסנטיים שלי  - נישאר עם ממולא אשכנזי לא אופטימי במיוחד, שרק במקרה עדיין לא פגע בו ברק. אבל מה שהוציא אותי מכל הנטיות האובדניות שלי היום, היה זה שגיליתי רחפת, פה, באינטרנט. ועוד כזאת שלומדת חינוך מיוחד ויודעת להתמודד עם אוטיסטים.  אוי רחפת. תוך שתי שניות הרגשתי איך כל האלגנטיות שהתאמצתי לשוות לעצמי עושה פרסה לטול-כארם, ואני - התגלמות הפאסון האנושי, טובע בשלולית של עצמי.

את צודקת. אני באמת אנדראצ'יבר. אני צריך להתאים את עצמי אל הזרם, אל העולם הזה, ולדאוג לכך שיקשיבו לי ושאני אצליח. כמה ימים העברתי בחושך, כמה השחתתי וקלקלתי את נפשי, כמה רעה גמלתי לעצמי. אני הולך לצאת לתהלוכות עולם התיקון. להיות כמו כולם, ללכת עם זרם, לדעת לעשות הכל באהבה ולא לשבר ולחרף ולהרוס ולזעוף. אין לך מושג לשער כמה נפלתי בתוגה, ביאוש, בחרון, ומתוך קצף - ברשע, בזדון, בשפלות, בכיעור, בתיעוב, בהירוס, בכל רע. אני מבין, כמה טעיתי, כמה השקעתי את האנרגיות שלי בכיוונים ובתעלות הלא נכונות.

איך נאמר באחד השירים ששמעתי בילדותי, don’t go against the grain simple and plain. אל תלך נגד הזרם, חד וחלק. בכל מקרה, אני מפסיק עכשיו. אני הורס לעצמי את כל התדמית שעבדתי כל כך קשה לבנות אותה בפורום.

את מתמודדת נהדר עם אנשים בפורום הזה. מ.ש.ל.

אני משתדל לפתח עין טובה וזה. זה מאד חשוב. בברסלב יש את כל העניין של רפב וכף זכות, והסיבה היא, שהראייה שלנו יוצרת מציאות. ברגע שאנחנו רואים אנשים בצורה אמיתית וטובה, וחושבים עליהם דברים טובים, אנחנו מושכים את כל העולם לידי כף זכות ועל ידי כך לגאולה.

אני חושב שככל שאדם עובר יותר חוויות והרפתקאות ומתמודד כנגד כל השקרים והנסיונות של העולם הזה, הוא זוכה ליכולת הזו של לדון לכף זכות, להבין את האדם. לא צריך להסכים עם האדם בכדי לדון לכף זכות, אפשר גם להבין אותו. לכל אחד יש את עולם החוויות והמושגים שלו. כל אחד עבר נסיבות וצירופים שהובילו אותו להיות מי שהוא.

בברסלב יש עניין של 'מעט המחזיק את המרובה'. זאת אומרת, ברגע שאדם סופג לתוכו כמה שיותר דעות וצירופים ונסיבות, המח שלו נהפך להיות מעט המחזיק את המרובה. הוא מחזיק במח שלו את חייהם של מאות ואלפי אנשים. זה באמת העניין, להבין את האחר, לגלוש לחצר המלכות שלו, להגיע למקומו.

נו, בחסדי שמיים, אני יוצא מן החושך. הבנתי לאחרונה שאני צריך להפסיק לקדש את הבדידות ואת והצער, להפסיק לתהות על שאלות קיומיות ולקום מן הכיסא שלי ולהתחיל לפעול.

הנה חלק ממכתב שכתב אינשטיין לבתו, לכבוד השבת:

פעם אחד ממורי הזן התבונן בתלמידים המסורים שלו ושאל בקול רם:
מה חבורת הטיפשים הזו מחפשת?

לא ממש. בגלל זה אני יכול להבין כל כך טוב את כל השקרנים. אנחנו באותה הליגה.

להגיע לאמת, באמת, זה קשה. תחילה צריך להכיר באמת, לאחר מכן צריך לשמר את האמת, ולבסוף צריך להגשים אותה. זה תהליך של שנים רבות. אנחנו מגיעים לשם מדי פעם, אני מאמין. אבל כשם שהיא באה, כך היא הולכת.

לא שכחתי לגבי הכללות אגב. יש לי מה להגיד על זה. נראה מה יהיה השבוע.

אמליץ לו עליך בשביל לתחזק את דף הפייבוק שלו  

אמליץ למועצת יש"ע עלייך.

וחצרוני הוא טרול, הוא לא מתכוון למה שהוא אומר ועושה באמת.. 

לעולם תהיה מן הנעלבים ולא מן העולבים. אני סתם עלוב.

טרנזטיבי

כל עניין בפרופורציות.. 

חושבת שהכוונה לדברים יותר קטנים כמו:

היא יותר מסודרת, אני קצת יותר מבולגן - אז היא תאזן אותנו בזה.

הוא יותר מתוכנן, אני הרבה פחות - אז הוא ישלים אותנו בזה.

ולא בדברים גדולים כמו גישת חיים וצורת חשיבה.. זה יותר מדי, כמו שתגיד: אם הפכים משלימים שחילוני ייתחתן עם דתייה וההיפך..

זה עניין של צורת חשיבה, גישה והתנהלות בחיים.

בהחלט יש הבדל בין בחורה שהיא יותר ריאלית לבין בחורה שהיא יותר הומנית (או אחרת..) וכשבוחרים לימודי מקצוע בוחרים בד"כ את הדבר שבו רוצים לעסוק בחיים וטובים בו ולכן באמת די מתאר את אופי האדם..

ואני חושבת שזה אחד הדברים הבסיסיים אצל זוג - כמובן לא מחייב, אבל בהחלט פער בסיסי שכדי שיהיה כמה שפחות (גם ככה לא חסר פערים להתמודד איתם).

עניין לגיטימי לגמרי!!

לפחות החברות שלי. 

יש גם מכללות להוראה שלומדות שם הוראה למתמטיקה ומחשבים. הן נחשבות ריאליות אבל עדיין מורות.

אא"כ העתקת את זה מהיכנשהו, רואים שיש לך רקע מתואר מאד ריאלי

רק שכחת את המשפטים הכי חשובים

את משפטי ערך הביניים של קושי ולגרנז'

אה, גם שכחת להגדיר את הגבול ואת נקודות אי-הרציפות..

בקיצור, בהנחה שלא העתקת את זה מהיכנשהו - נראה לי שאת די עונה על הדרישות שלו..

יש משהו בדבריו.. בתור אחת שלומדת מקצוע ריאלי באמת באוניברסיטה יש פחות דתיות (ובעצם בכלל דתיים) בתארים הראליים.

מכון טל באמת נשמעת הכתובת הנכונה..

בהצלחה!

(רק לשים לב שכמדרגים ומדרגים תחת כל מיני קטגוריות בסוף מגיעים לאיבר פותח יחיד,   אז בראש פתוח..)

אז יש לנו כאן שידוך, את רוצה שאתווך ביניכם?

מתוך קורס בטכניון:

אני חושבת שזו קצת בעיה בחינוך הדתי.. שמיימי האולפנה מחנכים ומכוונים מאוד לחינוך והוראה וכמעט ולא למקצועות ראליים.. כך יוצא שרוב הבנות שואפות למקצועות כהן: הוראה, חינוך, עבודה סוציאלית וכו' ויש הרבה פחות ביקוש למקצועות אחרים וכך גם מוסדות הלימוד הגבוהה הדתיים אינם בעלי היצע רחב במקצועות התחום.

מדברת בתור אחת שלומדת מקצוע ריאלי במוסד חילוני לגמרי, דתייה מתוך 5 סטודנטים דתיים במוסד של מעל אלף תלמידים. הלוואי והיה מוסד דתי שהיה מלמד את התחום.. 

אני באמת חושבת שזה מקצוע חשוב וגדול בעל שליחות ולא מזלזלת לרגע.

רק כשציינו פה שרוב הבנות בחינוך וכו'.. וציינתי שיש מגמה גדולה ללכת למקצוע לפעמים לא מבחירה ראשונה אלא כי מתוך דחיפה חיצונית והעניין מאדיר את תחום הלימודים לחינוך ולא מעודד את מוסדות ההשכלה הגבוהה הדתיים ליצור מערכות לימוד שונות ומגוונות מעבר.

אכן התחילה מגמת שינוי אבל היא עדיין חלשה מאוד ולא משמעותית וחבל..

א. לכל אדם יש בחירה ושיקולים משלו וזה ממש לא שיקול בהיצע.

ב. יש גם המון נשים קרייריסטיות שמרוויחות יפה, ועובדות קשה בטירוף ועדיין מספיקות להיות עם הילדים ובזוגיות וכו.. אכן קשה ונדיר אבל קיים וזה השיקול של כל אשה לעצמה.

ג. יש המון מקצועות ריאליים שאפשר לשלב עם אמהות כמו שאפשר עם הוראה.. ממש לא סותר.

לא יודעת מה את מחפשת אבל יכולה להעיד רק על עצמי.

אני לומדת אדריכלות ועיצוב פנים,

הלימודים - קשים רצח (אין מצב לחתונה תוך כדי וכו').

מוסדות הלימוד - אין אפילו מוסד לימוד דתי אחד שמתעסק בתחום וחבל..

עבודה - יש כל כך הרבה סוגי עבודות עם המקצוע, החל משרטט שכיר שזה בהרבה פעמים עבודה מול המחשב מהבית בזמנך הפנוי, ועד לתכנון פרוייקטים אדריכליים שלרוב עוסקים בזה באופן פרטי ואז זה תכנון זמנים שלך או שכיר במשרד שגם שם יש גמישות מאוד גדולה בזמנים עקב יציאות מרובות לשטח ועבודה מול מחשבים

התחלתי בגיל 19, כבר סיימתי שנה א', סה"כ שנתיים וחצי..

אז זה קשה והקרבתי בשביל זה מלא..

אבל..

יוצאת בגיל 22 עם מקצוע לחיים שיש בו אחלה כסף והרבה ביקוש לעבודה והכי חשוב הולכת לעשות מה שאוהבת.

בקיצור, אין כל סיבה שלא יעודדו יותר מקצועות ריאליים לבנות במוסדות השכלה דתיים

מה הקשר בין שנתיים שירות למוסדות הלימוד?

לא מונעת את האפשרות להתחתן לפני גיל 22, זה קשה מאוד מאוד, אישית אני כן יוצאת ואם יגיע למצב של חתונה זה יהיה קשה אבל חושבת שאני יצליח לעשות את זה על הצד הטוב ביותר.

לא מכתיבה לאף אחד כלום, להיפך.. כשאין היצע גדול בתחומי הלימודים לבנות במוסדות דתיים אז את למעשה מכתיבה להן לבחור מתוך המבחר שיש ומונעת מהן לעשות את השיקולים שלהן.

אבל יש הבדל גדול בין הפנטזיות הרומנטיות שמשווקים לבין המציאות האמיתית. בתור אחד שהולך לעסוק בתחום הבניין, המצב פה גרוע. הן מבחינת התנאים והמשכורות, והן מבחינת הצורה שבה הדברים מתנהלים. ועדות תכנון ובניה, קבלנים, משרדים פרטיים, וכו'. מזעזע למדי.

http://xnet.ynet.co.il/architecture/articles/0,14710,L-3110617,00.html

http://xnet.ynet.co.il/architecture/articles/0,14710,L-3093359,00.html

אם כבר בנות ריאליות, אשתו של אחד מבוני המאחזים ומכשירי ילדי הפאות והגבעות לבנייה קלה ומהירה, היא מהנדסת בניין. 

א. הכתבות שהבאת מתייחסות לתואר באדריכלות ומתוקף הבעיות שמובאות שם ושבדקתי עוד לפני ההחלטה מה ללמוד שללתי את התואר. לעומת זאת הנדסאי אדריכלות זה חצי מזמן הלימוד וזכויות חתימה של עד 4 קומות ו11 מטר כך שזה שטנה בתכלית.

ב. לומדת במוסד בעל שם מאוד נחשב בשוק, רוב הבוגרים נחטפים בסיום הלימודים, לומדים תוכנת מחשב חדישה ששולטת היום בשוק אבל לאדריכלים אין ידע בה ורוב המוסדות לא מלמדים, כל שיש ייתרון (REVIT), ומעבר לכך יצא לי לעבוד לא מעט עם קבלנים בחיי הקצרים ובתחום הפרוייקטים הקטנים וצמודי הקרקע בהחלט חסר כוח אדם. 

כל שכדאי שתבדוק בשטח את העניין.. אלה לא פנטזיות, זה ריאליזם!!

יצאתי עם כמה ממשפטים 

הציעו כמה מהנדסות

יש הרבה שלומדות ראיית חשבון.

וגם אחיות זה תחום משולב.

אז רק תחפש כמו שהציעו לך פה בפקולטות הנכונות.

למרות שבעיני אישית הוראה זה מקצוע מעולה לאימהות ,

ולא כל מי שלומדת חנ"מ תעסוק בזאנ'ר הספציפי הזה כמובן.

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.