לא חינוך ולא לגיל הרך!

או אם אתה לא מתעקש דווקא על מקצוע ריאלי, אלא 'לא מורה לחינוך מיוחד', אז במגוון פקולטות בבר-אילן או באריאל (ויש אפילו כמה בחורות דתיות בפקולטות למדעי הרוח והחברה באוניברסיטאות אחרות). 

באופן כללי ובלי קשר - לא הייתי ממליץ לפסול באופן גורף רק בגלל תחום עיסוק. 

אבל אם כבר מחפשים באופן אקטיבי, אלו סוג הבנות שהייתי רוצה להיפגש איתן...

יש מצב שהאמירה הבאה תרגיז אנשים- אבל באמת חושב שתואר מעיד קצת על האופי של הבן אדם...

אינה דומה מי שלומדת עיצוב פנים, למי שלומדת סיעוד... יש כאן שונות מהותית לפי דעתי.

אתה בחור חכם, אז אני אתן לך את העצה הכי טובה שתקבל:

למה מקצועות המדעים המדויקים (הריאליים בלעז) הם לא ממש מדויקים.

ומסכימה עם דברייך אי שם למעלה - אם אדם בוחר במקצוע מסוים זה יכול להעיד על נטיית הנפש שלו, אך לא בהכרח ולא באופן גורף לכולן. 

לפותח השרשור- נקודה למחשבה: ואולי מתאימה לך מישהי שתאזן את הריאליות בבית ולאו דווקא ששני בני הזוג יהיו ריאליים?יכול להיות שזה מה שנכון ומתאים לך, רק מעלה נקודה למחשבה.

מזכיר לי שהמורה שלי לביולוגיה בסוף י"ב אמרה לנו :

"אתן יודעות שכל מה שלמדנו זה בערבון מוגבל, הכל מבוסס על מחקרים נכון לעכשיו, וזה נכון עד שיבוא מישהו ויוכיח אחרת."

שהקטע שמטיל ספק בקיום דרך נכונה לתחשב את ו׳ החיבור מופיע בדיאלוג בין אכילס והצב ב״גדל, אשר, באך״. הדיאלוג הראשון, אני חושב. הצב מורח את אכילס היטב היטב...

ו' החיבור הופכת מהלם, להולם.

קיצר, תשמע, פותח האשכול, הדתיים לא טיפשים. הם מסיימים ישיבה, מתחתנים עם מוריה צוריאל מהגבעה הסמוכה, וצריך להתפרנס אז הולכים ללמוד חינוך. יש יתרונות בלהיות מורים- קשה מאוד לפטר אותם גם כשהם שחוקים ורקובים, אין להם באמת מערכת של בקרה ותגמול, יש להם אפשרות לתת שיעורים פרטיים בתעריפים גבוהים ונקיים ממס, לזקנים שבהם יש גם פנסיה תקציבית, שנת השבתון, קרן השתלמות בסכומים גבוהים מאדם רגיל, קביעות ועד.

במדעי הטבע והחיים לעומת זאת, החיים קשים. הלימודים קשים, הפרנסה עד יותר, אין תקנים והמשרות מצומצות וצריך לעבור מסלול מפרך למדי. נכון, those who cant do teach, אבל הדתיים גוט איט אול פיגורד אאוט. קל זה טוב, קל זה נכון. גם הככה החיים הם סבל.

עכשיו תשמע אתה, האמת היא שלמרות כל הרעש, בנות, הן לא עם עמוק במיוחד. כל מה שהן רוצות הוא שם משפחה יפה, שמלת כלה מתנפחת, ואם אפשר - גם לגרום לדודה הפולנייה של אמא להיות ירוקה כמו רוקט. אתה יכול להיות אביר חושני ורומנטי, עם רגישות קליטה של פרויד, לוק של דוד המלך, ובכל זאת, רק תראה להן טלסקופ וכוכבים והן ירוצו כמו עדר תלמידות באולפנה לרקום לך כיפה עם 'לאב'. אתה יכול להיות סתום לגמרי, וזה לא יהיה משנה אפילו.יש לך טלסקופ? אתה מסתכל לשמיים? אתה מבין בכוכבים? זה שלה!

איזה אחד אמר לי שאפתח כת בעתיד, והוא יהיה הראשון שיצטרף. לא יודע מה הוא בדיוק ניסה לומר לי, הוא קשקש שם משהו על כללות מול הפרט וכאלה. תגיד לחרדלי מקווקו שאתה לא מאמין בכללות והוא יחפור לך שעות. לך תבין.

בכל מקרה, מה הפרס שלי?

הלכתי להיות מורה (חנ"מ) כי אני נהנית וזו שליחות בעיניי.

יכלתי ללכת למחשבים או ראיית חשבון (היו לי ציונים טובים ואפילו רצו שאבוא)

אבל בחרתי בהוראה כי זה מה שאני אוהבת!

ואולי אני לא עמוקה במיוחד אבל יש לי אינטלגנציות אחרות יותר חשובות מקוגניציה. 

בקיצור, מעניין אותי אם אתה באמת מצפה שייקחו אותך ברצינות כי נסיתי.

ברוך פודה ומציל. זה מסוג המקצועות שמתחילים את הספירה לאחור לפנסיה החל מהשבוע השני. מסוג המקצועות שבהם גיל 60 הוא בכלל גיל 30. מסוג המקצועות שאפשר לספר עליהם לילדים כדי להרדים אותם בלילה. והוא בכלל לא ריאלי. כל פרחול'ה וערס שרוצים 'לעשות כסף' ו'מקצוע שפותח דלתות' לומדים את המקצוע הנוראי הזה היום. מוצף בטירוף, ואפילו אם תקשרי חמור להרצאות בקריית אונו, גם הוא יעבור בסוף את מבחני המועצה.

והיי, כל הכבוד לך. אני לא יודע איך זה בחינוך המיוחד, אבל במערכת החינוך הרגילה מורה מוכשר ונמרץ המשקיע שעות בחיבור התלמידים למקצוע, העוסק בערכים שמעבר לחומר הלימוד, המרחיב אופקים ומוביל ילדים להישגים טובים בבגרות במקצועות בעלי בשר ילקט שאריות של משכורת לעומת בירוקרט כושל המלקק היטב את עכוז המנהל והמפקח ומנשב לפי רוח המיצ"ב ואינו עושה מאומה בבי"ס מלבד צבירת וותק.

זו מערכת בירוקרטית ומסואבת. מילא, גם אלה שבאים אליה מתוך שליחות אמיתית, בעלי היושרה האינטלקטואלית, חדורי להט נעורים ונאיבים, מאמינים שהם ישפטו לאור ההישגים שלהם. במהרה הם מגלים שהם צריכים ללכת בזהירות בין טיפות הטמטום של המערכת, ההורים, התלמידים, ולהסתגל לכל הבעיות האיומות שקיימות. ובסוף הטובים עוזבים, ונשארים הלקקנים והעסקנים ואלה שלא הייתה להם ברירה אז הם הלכו לחינוך.

קיצר, אני לא מכיר אותך, אבל אני מדמיין אותך בתור נשמה טובה כזו. יותר מדי טובה לעולם הזה. אל תתני לממורמרים כמוני להפריע. איזו מישהי פעם אמרה לי משהו יפה שתפס אותי. 'אני תמימה, אז היקום תמים איתי.' מהרעל שאני זורק פה בכל מקום מומלץ לא לקחת ברצינות.

היום הוא באמת היום הכי מרגש בחיים שלי. לא יעזור. וזה אני אומר באחריות, כי לפחות מאז היום ההוא בנובמבר 2015, שהחלטתי שאני לא הולך יותר למקווה אלא בשעות הבוקר המוקדמות (יש לי עיניים נורא רגישות) - לא התרגשתי ככה. אם נוציא את הכישורים שלי לכתוב שירי ראפ, הזוויות שלי, והמעשים הטובים האינטרסנטיים שלי  - נישאר עם ממולא אשכנזי לא אופטימי במיוחד, שרק במקרה עדיין לא פגע בו ברק. אבל מה שהוציא אותי מכל הנטיות האובדניות שלי היום, היה זה שגיליתי רחפת, פה, באינטרנט. ועוד כזאת שלומדת חינוך מיוחד ויודעת להתמודד עם אוטיסטים.  אוי רחפת. תוך שתי שניות הרגשתי איך כל האלגנטיות שהתאמצתי לשוות לעצמי עושה פרסה לטול-כארם, ואני - התגלמות הפאסון האנושי, טובע בשלולית של עצמי.

את צודקת. אני באמת אנדראצ'יבר. אני צריך להתאים את עצמי אל הזרם, אל העולם הזה, ולדאוג לכך שיקשיבו לי ושאני אצליח. כמה ימים העברתי בחושך, כמה השחתתי וקלקלתי את נפשי, כמה רעה גמלתי לעצמי. אני הולך לצאת לתהלוכות עולם התיקון. להיות כמו כולם, ללכת עם זרם, לדעת לעשות הכל באהבה ולא לשבר ולחרף ולהרוס ולזעוף. אין לך מושג לשער כמה נפלתי בתוגה, ביאוש, בחרון, ומתוך קצף - ברשע, בזדון, בשפלות, בכיעור, בתיעוב, בהירוס, בכל רע. אני מבין, כמה טעיתי, כמה השקעתי את האנרגיות שלי בכיוונים ובתעלות הלא נכונות.

איך נאמר באחד השירים ששמעתי בילדותי, don’t go against the grain simple and plain. אל תלך נגד הזרם, חד וחלק. בכל מקרה, אני מפסיק עכשיו. אני הורס לעצמי את כל התדמית שעבדתי כל כך קשה לבנות אותה בפורום.

את מתמודדת נהדר עם אנשים בפורום הזה. מ.ש.ל.

אני משתדל לפתח עין טובה וזה. זה מאד חשוב. בברסלב יש את כל העניין של רפב וכף זכות, והסיבה היא, שהראייה שלנו יוצרת מציאות. ברגע שאנחנו רואים אנשים בצורה אמיתית וטובה, וחושבים עליהם דברים טובים, אנחנו מושכים את כל העולם לידי כף זכות ועל ידי כך לגאולה.

אני חושב שככל שאדם עובר יותר חוויות והרפתקאות ומתמודד כנגד כל השקרים והנסיונות של העולם הזה, הוא זוכה ליכולת הזו של לדון לכף זכות, להבין את האדם. לא צריך להסכים עם האדם בכדי לדון לכף זכות, אפשר גם להבין אותו. לכל אחד יש את עולם החוויות והמושגים שלו. כל אחד עבר נסיבות וצירופים שהובילו אותו להיות מי שהוא.

בברסלב יש עניין של 'מעט המחזיק את המרובה'. זאת אומרת, ברגע שאדם סופג לתוכו כמה שיותר דעות וצירופים ונסיבות, המח שלו נהפך להיות מעט המחזיק את המרובה. הוא מחזיק במח שלו את חייהם של מאות ואלפי אנשים. זה באמת העניין, להבין את האחר, לגלוש לחצר המלכות שלו, להגיע למקומו.

נו, בחסדי שמיים, אני יוצא מן החושך. הבנתי לאחרונה שאני צריך להפסיק לקדש את הבדידות ואת והצער, להפסיק לתהות על שאלות קיומיות ולקום מן הכיסא שלי ולהתחיל לפעול.

הנה חלק ממכתב שכתב אינשטיין לבתו, לכבוד השבת:

פעם אחד ממורי הזן התבונן בתלמידים המסורים שלו ושאל בקול רם:
מה חבורת הטיפשים הזו מחפשת?

לא ממש. בגלל זה אני יכול להבין כל כך טוב את כל השקרנים. אנחנו באותה הליגה.

להגיע לאמת, באמת, זה קשה. תחילה צריך להכיר באמת, לאחר מכן צריך לשמר את האמת, ולבסוף צריך להגשים אותה. זה תהליך של שנים רבות. אנחנו מגיעים לשם מדי פעם, אני מאמין. אבל כשם שהיא באה, כך היא הולכת.

לא שכחתי לגבי הכללות אגב. יש לי מה להגיד על זה. נראה מה יהיה השבוע.

אמליץ לו עליך בשביל לתחזק את דף הפייבוק שלו  

אמליץ למועצת יש"ע עלייך.

וחצרוני הוא טרול, הוא לא מתכוון למה שהוא אומר ועושה באמת.. 

לעולם תהיה מן הנעלבים ולא מן העולבים. אני סתם עלוב.

טרנזטיבי

כל עניין בפרופורציות.. 

חושבת שהכוונה לדברים יותר קטנים כמו:

היא יותר מסודרת, אני קצת יותר מבולגן - אז היא תאזן אותנו בזה.

הוא יותר מתוכנן, אני הרבה פחות - אז הוא ישלים אותנו בזה.

ולא בדברים גדולים כמו גישת חיים וצורת חשיבה.. זה יותר מדי, כמו שתגיד: אם הפכים משלימים שחילוני ייתחתן עם דתייה וההיפך..

זה עניין של צורת חשיבה, גישה והתנהלות בחיים.

בהחלט יש הבדל בין בחורה שהיא יותר ריאלית לבין בחורה שהיא יותר הומנית (או אחרת..) וכשבוחרים לימודי מקצוע בוחרים בד"כ את הדבר שבו רוצים לעסוק בחיים וטובים בו ולכן באמת די מתאר את אופי האדם..

ואני חושבת שזה אחד הדברים הבסיסיים אצל זוג - כמובן לא מחייב, אבל בהחלט פער בסיסי שכדי שיהיה כמה שפחות (גם ככה לא חסר פערים להתמודד איתם).

עניין לגיטימי לגמרי!!

לפחות החברות שלי. 

יש גם מכללות להוראה שלומדות שם הוראה למתמטיקה ומחשבים. הן נחשבות ריאליות אבל עדיין מורות.

אא"כ העתקת את זה מהיכנשהו, רואים שיש לך רקע מתואר מאד ריאלי

רק שכחת את המשפטים הכי חשובים

את משפטי ערך הביניים של קושי ולגרנז'

אה, גם שכחת להגדיר את הגבול ואת נקודות אי-הרציפות..

בקיצור, בהנחה שלא העתקת את זה מהיכנשהו - נראה לי שאת די עונה על הדרישות שלו..

יש משהו בדבריו.. בתור אחת שלומדת מקצוע ריאלי באמת באוניברסיטה יש פחות דתיות (ובעצם בכלל דתיים) בתארים הראליים.

מכון טל באמת נשמעת הכתובת הנכונה..

בהצלחה!

(רק לשים לב שכמדרגים ומדרגים תחת כל מיני קטגוריות בסוף מגיעים לאיבר פותח יחיד,   אז בראש פתוח..)

אז יש לנו כאן שידוך, את רוצה שאתווך ביניכם?

מתוך קורס בטכניון:

אני חושבת שזו קצת בעיה בחינוך הדתי.. שמיימי האולפנה מחנכים ומכוונים מאוד לחינוך והוראה וכמעט ולא למקצועות ראליים.. כך יוצא שרוב הבנות שואפות למקצועות כהן: הוראה, חינוך, עבודה סוציאלית וכו' ויש הרבה פחות ביקוש למקצועות אחרים וכך גם מוסדות הלימוד הגבוהה הדתיים אינם בעלי היצע רחב במקצועות התחום.

מדברת בתור אחת שלומדת מקצוע ריאלי במוסד חילוני לגמרי, דתייה מתוך 5 סטודנטים דתיים במוסד של מעל אלף תלמידים. הלוואי והיה מוסד דתי שהיה מלמד את התחום.. 

אני באמת חושבת שזה מקצוע חשוב וגדול בעל שליחות ולא מזלזלת לרגע.

רק כשציינו פה שרוב הבנות בחינוך וכו'.. וציינתי שיש מגמה גדולה ללכת למקצוע לפעמים לא מבחירה ראשונה אלא כי מתוך דחיפה חיצונית והעניין מאדיר את תחום הלימודים לחינוך ולא מעודד את מוסדות ההשכלה הגבוהה הדתיים ליצור מערכות לימוד שונות ומגוונות מעבר.

אכן התחילה מגמת שינוי אבל היא עדיין חלשה מאוד ולא משמעותית וחבל..

א. לכל אדם יש בחירה ושיקולים משלו וזה ממש לא שיקול בהיצע.

ב. יש גם המון נשים קרייריסטיות שמרוויחות יפה, ועובדות קשה בטירוף ועדיין מספיקות להיות עם הילדים ובזוגיות וכו.. אכן קשה ונדיר אבל קיים וזה השיקול של כל אשה לעצמה.

ג. יש המון מקצועות ריאליים שאפשר לשלב עם אמהות כמו שאפשר עם הוראה.. ממש לא סותר.

לא יודעת מה את מחפשת אבל יכולה להעיד רק על עצמי.

אני לומדת אדריכלות ועיצוב פנים,

הלימודים - קשים רצח (אין מצב לחתונה תוך כדי וכו').

מוסדות הלימוד - אין אפילו מוסד לימוד דתי אחד שמתעסק בתחום וחבל..

עבודה - יש כל כך הרבה סוגי עבודות עם המקצוע, החל משרטט שכיר שזה בהרבה פעמים עבודה מול המחשב מהבית בזמנך הפנוי, ועד לתכנון פרוייקטים אדריכליים שלרוב עוסקים בזה באופן פרטי ואז זה תכנון זמנים שלך או שכיר במשרד שגם שם יש גמישות מאוד גדולה בזמנים עקב יציאות מרובות לשטח ועבודה מול מחשבים

התחלתי בגיל 19, כבר סיימתי שנה א', סה"כ שנתיים וחצי..

אז זה קשה והקרבתי בשביל זה מלא..

אבל..

יוצאת בגיל 22 עם מקצוע לחיים שיש בו אחלה כסף והרבה ביקוש לעבודה והכי חשוב הולכת לעשות מה שאוהבת.

בקיצור, אין כל סיבה שלא יעודדו יותר מקצועות ריאליים לבנות במוסדות השכלה דתיים

מה הקשר בין שנתיים שירות למוסדות הלימוד?

לא מונעת את האפשרות להתחתן לפני גיל 22, זה קשה מאוד מאוד, אישית אני כן יוצאת ואם יגיע למצב של חתונה זה יהיה קשה אבל חושבת שאני יצליח לעשות את זה על הצד הטוב ביותר.

לא מכתיבה לאף אחד כלום, להיפך.. כשאין היצע גדול בתחומי הלימודים לבנות במוסדות דתיים אז את למעשה מכתיבה להן לבחור מתוך המבחר שיש ומונעת מהן לעשות את השיקולים שלהן.

אבל יש הבדל גדול בין הפנטזיות הרומנטיות שמשווקים לבין המציאות האמיתית. בתור אחד שהולך לעסוק בתחום הבניין, המצב פה גרוע. הן מבחינת התנאים והמשכורות, והן מבחינת הצורה שבה הדברים מתנהלים. ועדות תכנון ובניה, קבלנים, משרדים פרטיים, וכו'. מזעזע למדי.

http://xnet.ynet.co.il/architecture/articles/0,14710,L-3110617,00.html

http://xnet.ynet.co.il/architecture/articles/0,14710,L-3093359,00.html

אם כבר בנות ריאליות, אשתו של אחד מבוני המאחזים ומכשירי ילדי הפאות והגבעות לבנייה קלה ומהירה, היא מהנדסת בניין. 

א. הכתבות שהבאת מתייחסות לתואר באדריכלות ומתוקף הבעיות שמובאות שם ושבדקתי עוד לפני ההחלטה מה ללמוד שללתי את התואר. לעומת זאת הנדסאי אדריכלות זה חצי מזמן הלימוד וזכויות חתימה של עד 4 קומות ו11 מטר כך שזה שטנה בתכלית.

ב. לומדת במוסד בעל שם מאוד נחשב בשוק, רוב הבוגרים נחטפים בסיום הלימודים, לומדים תוכנת מחשב חדישה ששולטת היום בשוק אבל לאדריכלים אין ידע בה ורוב המוסדות לא מלמדים, כל שיש ייתרון (REVIT), ומעבר לכך יצא לי לעבוד לא מעט עם קבלנים בחיי הקצרים ובתחום הפרוייקטים הקטנים וצמודי הקרקע בהחלט חסר כוח אדם. 

כל שכדאי שתבדוק בשטח את העניין.. אלה לא פנטזיות, זה ריאליזם!!

יצאתי עם כמה ממשפטים 

הציעו כמה מהנדסות

יש הרבה שלומדות ראיית חשבון.

וגם אחיות זה תחום משולב.

אז רק תחפש כמו שהציעו לך פה בפקולטות הנכונות.

למרות שבעיני אישית הוראה זה מקצוע מעולה לאימהות ,

ולא כל מי שלומדת חנ"מ תעסוק בזאנ'ר הספציפי הזה כמובן.

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

אני אומרת תחזרו לעולם הישן והטוב שלא מבקשים תמונות

הלואי

המציאות כבר נסעה משם

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כל גבר רוצה אשה יפה

מה יש לו להיות מאוים, הוא לא עוד אישה שיכולה לקנא ולהרגיש מאוימת

לא משנה מארוע או לא

מה שיותר טוב מוכיח את עצמו.

לגבי מה שכתבת אחר כך אני לא מכירה את זה

מי שנראת טוב וזה יכול לתרום לה להתקדם.... למה לא.

רק חשוב שזו תהיה תמונה משקפת.. לפעמיים יוצאות תמונות ממש טובות שלא תואמות למציאות.

שלא צריך לחשוב שהיא משקפת את הכל...

אם הייתי יוצאת רק עם מי שיש לו תמונה יפה כנראה הייתי יוצאת עם בן אדם אחד לשנה

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!