לא חינוך ולא לגיל הרך!

או אם אתה לא מתעקש דווקא על מקצוע ריאלי, אלא 'לא מורה לחינוך מיוחד', אז במגוון פקולטות בבר-אילן או באריאל (ויש אפילו כמה בחורות דתיות בפקולטות למדעי הרוח והחברה באוניברסיטאות אחרות). 

באופן כללי ובלי קשר - לא הייתי ממליץ לפסול באופן גורף רק בגלל תחום עיסוק. 

אבל אם כבר מחפשים באופן אקטיבי, אלו סוג הבנות שהייתי רוצה להיפגש איתן...

יש מצב שהאמירה הבאה תרגיז אנשים- אבל באמת חושב שתואר מעיד קצת על האופי של הבן אדם...

אינה דומה מי שלומדת עיצוב פנים, למי שלומדת סיעוד... יש כאן שונות מהותית לפי דעתי.

אתה בחור חכם, אז אני אתן לך את העצה הכי טובה שתקבל:

למה מקצועות המדעים המדויקים (הריאליים בלעז) הם לא ממש מדויקים.

ומסכימה עם דברייך אי שם למעלה - אם אדם בוחר במקצוע מסוים זה יכול להעיד על נטיית הנפש שלו, אך לא בהכרח ולא באופן גורף לכולן. 

לפותח השרשור- נקודה למחשבה: ואולי מתאימה לך מישהי שתאזן את הריאליות בבית ולאו דווקא ששני בני הזוג יהיו ריאליים?יכול להיות שזה מה שנכון ומתאים לך, רק מעלה נקודה למחשבה.

מזכיר לי שהמורה שלי לביולוגיה בסוף י"ב אמרה לנו :

"אתן יודעות שכל מה שלמדנו זה בערבון מוגבל, הכל מבוסס על מחקרים נכון לעכשיו, וזה נכון עד שיבוא מישהו ויוכיח אחרת."

שהקטע שמטיל ספק בקיום דרך נכונה לתחשב את ו׳ החיבור מופיע בדיאלוג בין אכילס והצב ב״גדל, אשר, באך״. הדיאלוג הראשון, אני חושב. הצב מורח את אכילס היטב היטב...

ו' החיבור הופכת מהלם, להולם.

קיצר, תשמע, פותח האשכול, הדתיים לא טיפשים. הם מסיימים ישיבה, מתחתנים עם מוריה צוריאל מהגבעה הסמוכה, וצריך להתפרנס אז הולכים ללמוד חינוך. יש יתרונות בלהיות מורים- קשה מאוד לפטר אותם גם כשהם שחוקים ורקובים, אין להם באמת מערכת של בקרה ותגמול, יש להם אפשרות לתת שיעורים פרטיים בתעריפים גבוהים ונקיים ממס, לזקנים שבהם יש גם פנסיה תקציבית, שנת השבתון, קרן השתלמות בסכומים גבוהים מאדם רגיל, קביעות ועד.

במדעי הטבע והחיים לעומת זאת, החיים קשים. הלימודים קשים, הפרנסה עד יותר, אין תקנים והמשרות מצומצות וצריך לעבור מסלול מפרך למדי. נכון, those who cant do teach, אבל הדתיים גוט איט אול פיגורד אאוט. קל זה טוב, קל זה נכון. גם הככה החיים הם סבל.

עכשיו תשמע אתה, האמת היא שלמרות כל הרעש, בנות, הן לא עם עמוק במיוחד. כל מה שהן רוצות הוא שם משפחה יפה, שמלת כלה מתנפחת, ואם אפשר - גם לגרום לדודה הפולנייה של אמא להיות ירוקה כמו רוקט. אתה יכול להיות אביר חושני ורומנטי, עם רגישות קליטה של פרויד, לוק של דוד המלך, ובכל זאת, רק תראה להן טלסקופ וכוכבים והן ירוצו כמו עדר תלמידות באולפנה לרקום לך כיפה עם 'לאב'. אתה יכול להיות סתום לגמרי, וזה לא יהיה משנה אפילו.יש לך טלסקופ? אתה מסתכל לשמיים? אתה מבין בכוכבים? זה שלה!

איזה אחד אמר לי שאפתח כת בעתיד, והוא יהיה הראשון שיצטרף. לא יודע מה הוא בדיוק ניסה לומר לי, הוא קשקש שם משהו על כללות מול הפרט וכאלה. תגיד לחרדלי מקווקו שאתה לא מאמין בכללות והוא יחפור לך שעות. לך תבין.

בכל מקרה, מה הפרס שלי?

הלכתי להיות מורה (חנ"מ) כי אני נהנית וזו שליחות בעיניי.

יכלתי ללכת למחשבים או ראיית חשבון (היו לי ציונים טובים ואפילו רצו שאבוא)

אבל בחרתי בהוראה כי זה מה שאני אוהבת!

ואולי אני לא עמוקה במיוחד אבל יש לי אינטלגנציות אחרות יותר חשובות מקוגניציה. 

בקיצור, מעניין אותי אם אתה באמת מצפה שייקחו אותך ברצינות כי נסיתי.

ברוך פודה ומציל. זה מסוג המקצועות שמתחילים את הספירה לאחור לפנסיה החל מהשבוע השני. מסוג המקצועות שבהם גיל 60 הוא בכלל גיל 30. מסוג המקצועות שאפשר לספר עליהם לילדים כדי להרדים אותם בלילה. והוא בכלל לא ריאלי. כל פרחול'ה וערס שרוצים 'לעשות כסף' ו'מקצוע שפותח דלתות' לומדים את המקצוע הנוראי הזה היום. מוצף בטירוף, ואפילו אם תקשרי חמור להרצאות בקריית אונו, גם הוא יעבור בסוף את מבחני המועצה.

והיי, כל הכבוד לך. אני לא יודע איך זה בחינוך המיוחד, אבל במערכת החינוך הרגילה מורה מוכשר ונמרץ המשקיע שעות בחיבור התלמידים למקצוע, העוסק בערכים שמעבר לחומר הלימוד, המרחיב אופקים ומוביל ילדים להישגים טובים בבגרות במקצועות בעלי בשר ילקט שאריות של משכורת לעומת בירוקרט כושל המלקק היטב את עכוז המנהל והמפקח ומנשב לפי רוח המיצ"ב ואינו עושה מאומה בבי"ס מלבד צבירת וותק.

זו מערכת בירוקרטית ומסואבת. מילא, גם אלה שבאים אליה מתוך שליחות אמיתית, בעלי היושרה האינטלקטואלית, חדורי להט נעורים ונאיבים, מאמינים שהם ישפטו לאור ההישגים שלהם. במהרה הם מגלים שהם צריכים ללכת בזהירות בין טיפות הטמטום של המערכת, ההורים, התלמידים, ולהסתגל לכל הבעיות האיומות שקיימות. ובסוף הטובים עוזבים, ונשארים הלקקנים והעסקנים ואלה שלא הייתה להם ברירה אז הם הלכו לחינוך.

קיצר, אני לא מכיר אותך, אבל אני מדמיין אותך בתור נשמה טובה כזו. יותר מדי טובה לעולם הזה. אל תתני לממורמרים כמוני להפריע. איזו מישהי פעם אמרה לי משהו יפה שתפס אותי. 'אני תמימה, אז היקום תמים איתי.' מהרעל שאני זורק פה בכל מקום מומלץ לא לקחת ברצינות.

היום הוא באמת היום הכי מרגש בחיים שלי. לא יעזור. וזה אני אומר באחריות, כי לפחות מאז היום ההוא בנובמבר 2015, שהחלטתי שאני לא הולך יותר למקווה אלא בשעות הבוקר המוקדמות (יש לי עיניים נורא רגישות) - לא התרגשתי ככה. אם נוציא את הכישורים שלי לכתוב שירי ראפ, הזוויות שלי, והמעשים הטובים האינטרסנטיים שלי  - נישאר עם ממולא אשכנזי לא אופטימי במיוחד, שרק במקרה עדיין לא פגע בו ברק. אבל מה שהוציא אותי מכל הנטיות האובדניות שלי היום, היה זה שגיליתי רחפת, פה, באינטרנט. ועוד כזאת שלומדת חינוך מיוחד ויודעת להתמודד עם אוטיסטים.  אוי רחפת. תוך שתי שניות הרגשתי איך כל האלגנטיות שהתאמצתי לשוות לעצמי עושה פרסה לטול-כארם, ואני - התגלמות הפאסון האנושי, טובע בשלולית של עצמי.

את צודקת. אני באמת אנדראצ'יבר. אני צריך להתאים את עצמי אל הזרם, אל העולם הזה, ולדאוג לכך שיקשיבו לי ושאני אצליח. כמה ימים העברתי בחושך, כמה השחתתי וקלקלתי את נפשי, כמה רעה גמלתי לעצמי. אני הולך לצאת לתהלוכות עולם התיקון. להיות כמו כולם, ללכת עם זרם, לדעת לעשות הכל באהבה ולא לשבר ולחרף ולהרוס ולזעוף. אין לך מושג לשער כמה נפלתי בתוגה, ביאוש, בחרון, ומתוך קצף - ברשע, בזדון, בשפלות, בכיעור, בתיעוב, בהירוס, בכל רע. אני מבין, כמה טעיתי, כמה השקעתי את האנרגיות שלי בכיוונים ובתעלות הלא נכונות.

איך נאמר באחד השירים ששמעתי בילדותי, don’t go against the grain simple and plain. אל תלך נגד הזרם, חד וחלק. בכל מקרה, אני מפסיק עכשיו. אני הורס לעצמי את כל התדמית שעבדתי כל כך קשה לבנות אותה בפורום.

את מתמודדת נהדר עם אנשים בפורום הזה. מ.ש.ל.

אני משתדל לפתח עין טובה וזה. זה מאד חשוב. בברסלב יש את כל העניין של רפב וכף זכות, והסיבה היא, שהראייה שלנו יוצרת מציאות. ברגע שאנחנו רואים אנשים בצורה אמיתית וטובה, וחושבים עליהם דברים טובים, אנחנו מושכים את כל העולם לידי כף זכות ועל ידי כך לגאולה.

אני חושב שככל שאדם עובר יותר חוויות והרפתקאות ומתמודד כנגד כל השקרים והנסיונות של העולם הזה, הוא זוכה ליכולת הזו של לדון לכף זכות, להבין את האדם. לא צריך להסכים עם האדם בכדי לדון לכף זכות, אפשר גם להבין אותו. לכל אחד יש את עולם החוויות והמושגים שלו. כל אחד עבר נסיבות וצירופים שהובילו אותו להיות מי שהוא.

בברסלב יש עניין של 'מעט המחזיק את המרובה'. זאת אומרת, ברגע שאדם סופג לתוכו כמה שיותר דעות וצירופים ונסיבות, המח שלו נהפך להיות מעט המחזיק את המרובה. הוא מחזיק במח שלו את חייהם של מאות ואלפי אנשים. זה באמת העניין, להבין את האחר, לגלוש לחצר המלכות שלו, להגיע למקומו.

נו, בחסדי שמיים, אני יוצא מן החושך. הבנתי לאחרונה שאני צריך להפסיק לקדש את הבדידות ואת והצער, להפסיק לתהות על שאלות קיומיות ולקום מן הכיסא שלי ולהתחיל לפעול.

הנה חלק ממכתב שכתב אינשטיין לבתו, לכבוד השבת:

פעם אחד ממורי הזן התבונן בתלמידים המסורים שלו ושאל בקול רם:
מה חבורת הטיפשים הזו מחפשת?

לא ממש. בגלל זה אני יכול להבין כל כך טוב את כל השקרנים. אנחנו באותה הליגה.

להגיע לאמת, באמת, זה קשה. תחילה צריך להכיר באמת, לאחר מכן צריך לשמר את האמת, ולבסוף צריך להגשים אותה. זה תהליך של שנים רבות. אנחנו מגיעים לשם מדי פעם, אני מאמין. אבל כשם שהיא באה, כך היא הולכת.

לא שכחתי לגבי הכללות אגב. יש לי מה להגיד על זה. נראה מה יהיה השבוע.

אמליץ לו עליך בשביל לתחזק את דף הפייבוק שלו  

אמליץ למועצת יש"ע עלייך.

וחצרוני הוא טרול, הוא לא מתכוון למה שהוא אומר ועושה באמת.. 

לעולם תהיה מן הנעלבים ולא מן העולבים. אני סתם עלוב.

טרנזטיבי

כל עניין בפרופורציות.. 

חושבת שהכוונה לדברים יותר קטנים כמו:

היא יותר מסודרת, אני קצת יותר מבולגן - אז היא תאזן אותנו בזה.

הוא יותר מתוכנן, אני הרבה פחות - אז הוא ישלים אותנו בזה.

ולא בדברים גדולים כמו גישת חיים וצורת חשיבה.. זה יותר מדי, כמו שתגיד: אם הפכים משלימים שחילוני ייתחתן עם דתייה וההיפך..

זה עניין של צורת חשיבה, גישה והתנהלות בחיים.

בהחלט יש הבדל בין בחורה שהיא יותר ריאלית לבין בחורה שהיא יותר הומנית (או אחרת..) וכשבוחרים לימודי מקצוע בוחרים בד"כ את הדבר שבו רוצים לעסוק בחיים וטובים בו ולכן באמת די מתאר את אופי האדם..

ואני חושבת שזה אחד הדברים הבסיסיים אצל זוג - כמובן לא מחייב, אבל בהחלט פער בסיסי שכדי שיהיה כמה שפחות (גם ככה לא חסר פערים להתמודד איתם).

עניין לגיטימי לגמרי!!

לפחות החברות שלי. 

יש גם מכללות להוראה שלומדות שם הוראה למתמטיקה ומחשבים. הן נחשבות ריאליות אבל עדיין מורות.

אא"כ העתקת את זה מהיכנשהו, רואים שיש לך רקע מתואר מאד ריאלי

רק שכחת את המשפטים הכי חשובים

את משפטי ערך הביניים של קושי ולגרנז'

אה, גם שכחת להגדיר את הגבול ואת נקודות אי-הרציפות..

בקיצור, בהנחה שלא העתקת את זה מהיכנשהו - נראה לי שאת די עונה על הדרישות שלו..

יש משהו בדבריו.. בתור אחת שלומדת מקצוע ריאלי באמת באוניברסיטה יש פחות דתיות (ובעצם בכלל דתיים) בתארים הראליים.

מכון טל באמת נשמעת הכתובת הנכונה..

בהצלחה!

(רק לשים לב שכמדרגים ומדרגים תחת כל מיני קטגוריות בסוף מגיעים לאיבר פותח יחיד,   אז בראש פתוח..)

אז יש לנו כאן שידוך, את רוצה שאתווך ביניכם?

מתוך קורס בטכניון:

אני חושבת שזו קצת בעיה בחינוך הדתי.. שמיימי האולפנה מחנכים ומכוונים מאוד לחינוך והוראה וכמעט ולא למקצועות ראליים.. כך יוצא שרוב הבנות שואפות למקצועות כהן: הוראה, חינוך, עבודה סוציאלית וכו' ויש הרבה פחות ביקוש למקצועות אחרים וכך גם מוסדות הלימוד הגבוהה הדתיים אינם בעלי היצע רחב במקצועות התחום.

מדברת בתור אחת שלומדת מקצוע ריאלי במוסד חילוני לגמרי, דתייה מתוך 5 סטודנטים דתיים במוסד של מעל אלף תלמידים. הלוואי והיה מוסד דתי שהיה מלמד את התחום.. 

אני באמת חושבת שזה מקצוע חשוב וגדול בעל שליחות ולא מזלזלת לרגע.

רק כשציינו פה שרוב הבנות בחינוך וכו'.. וציינתי שיש מגמה גדולה ללכת למקצוע לפעמים לא מבחירה ראשונה אלא כי מתוך דחיפה חיצונית והעניין מאדיר את תחום הלימודים לחינוך ולא מעודד את מוסדות ההשכלה הגבוהה הדתיים ליצור מערכות לימוד שונות ומגוונות מעבר.

אכן התחילה מגמת שינוי אבל היא עדיין חלשה מאוד ולא משמעותית וחבל..

א. לכל אדם יש בחירה ושיקולים משלו וזה ממש לא שיקול בהיצע.

ב. יש גם המון נשים קרייריסטיות שמרוויחות יפה, ועובדות קשה בטירוף ועדיין מספיקות להיות עם הילדים ובזוגיות וכו.. אכן קשה ונדיר אבל קיים וזה השיקול של כל אשה לעצמה.

ג. יש המון מקצועות ריאליים שאפשר לשלב עם אמהות כמו שאפשר עם הוראה.. ממש לא סותר.

לא יודעת מה את מחפשת אבל יכולה להעיד רק על עצמי.

אני לומדת אדריכלות ועיצוב פנים,

הלימודים - קשים רצח (אין מצב לחתונה תוך כדי וכו').

מוסדות הלימוד - אין אפילו מוסד לימוד דתי אחד שמתעסק בתחום וחבל..

עבודה - יש כל כך הרבה סוגי עבודות עם המקצוע, החל משרטט שכיר שזה בהרבה פעמים עבודה מול המחשב מהבית בזמנך הפנוי, ועד לתכנון פרוייקטים אדריכליים שלרוב עוסקים בזה באופן פרטי ואז זה תכנון זמנים שלך או שכיר במשרד שגם שם יש גמישות מאוד גדולה בזמנים עקב יציאות מרובות לשטח ועבודה מול מחשבים

התחלתי בגיל 19, כבר סיימתי שנה א', סה"כ שנתיים וחצי..

אז זה קשה והקרבתי בשביל זה מלא..

אבל..

יוצאת בגיל 22 עם מקצוע לחיים שיש בו אחלה כסף והרבה ביקוש לעבודה והכי חשוב הולכת לעשות מה שאוהבת.

בקיצור, אין כל סיבה שלא יעודדו יותר מקצועות ריאליים לבנות במוסדות השכלה דתיים

מה הקשר בין שנתיים שירות למוסדות הלימוד?

לא מונעת את האפשרות להתחתן לפני גיל 22, זה קשה מאוד מאוד, אישית אני כן יוצאת ואם יגיע למצב של חתונה זה יהיה קשה אבל חושבת שאני יצליח לעשות את זה על הצד הטוב ביותר.

לא מכתיבה לאף אחד כלום, להיפך.. כשאין היצע גדול בתחומי הלימודים לבנות במוסדות דתיים אז את למעשה מכתיבה להן לבחור מתוך המבחר שיש ומונעת מהן לעשות את השיקולים שלהן.

אבל יש הבדל גדול בין הפנטזיות הרומנטיות שמשווקים לבין המציאות האמיתית. בתור אחד שהולך לעסוק בתחום הבניין, המצב פה גרוע. הן מבחינת התנאים והמשכורות, והן מבחינת הצורה שבה הדברים מתנהלים. ועדות תכנון ובניה, קבלנים, משרדים פרטיים, וכו'. מזעזע למדי.

http://xnet.ynet.co.il/architecture/articles/0,14710,L-3110617,00.html

http://xnet.ynet.co.il/architecture/articles/0,14710,L-3093359,00.html

אם כבר בנות ריאליות, אשתו של אחד מבוני המאחזים ומכשירי ילדי הפאות והגבעות לבנייה קלה ומהירה, היא מהנדסת בניין. 

א. הכתבות שהבאת מתייחסות לתואר באדריכלות ומתוקף הבעיות שמובאות שם ושבדקתי עוד לפני ההחלטה מה ללמוד שללתי את התואר. לעומת זאת הנדסאי אדריכלות זה חצי מזמן הלימוד וזכויות חתימה של עד 4 קומות ו11 מטר כך שזה שטנה בתכלית.

ב. לומדת במוסד בעל שם מאוד נחשב בשוק, רוב הבוגרים נחטפים בסיום הלימודים, לומדים תוכנת מחשב חדישה ששולטת היום בשוק אבל לאדריכלים אין ידע בה ורוב המוסדות לא מלמדים, כל שיש ייתרון (REVIT), ומעבר לכך יצא לי לעבוד לא מעט עם קבלנים בחיי הקצרים ובתחום הפרוייקטים הקטנים וצמודי הקרקע בהחלט חסר כוח אדם. 

כל שכדאי שתבדוק בשטח את העניין.. אלה לא פנטזיות, זה ריאליזם!!

יצאתי עם כמה ממשפטים 

הציעו כמה מהנדסות

יש הרבה שלומדות ראיית חשבון.

וגם אחיות זה תחום משולב.

אז רק תחפש כמו שהציעו לך פה בפקולטות הנכונות.

למרות שבעיני אישית הוראה זה מקצוע מעולה לאימהות ,

ולא כל מי שלומדת חנ"מ תעסוק בזאנ'ר הספציפי הזה כמובן.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

נכון, זה טיפ שמקדם משמעותית. אבל- כשיוצאים בגישה כזאת אז אם מחליטים להיפרד צריך לעשות את זה עוד יותר ברגישות כי זה הרבה פחות צפוי ויותר כואב. זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום. לי עשו את זה ואני חושבת שאם זו ההתנהגות עדיף כבר את הגישה הראשונה. 

אכן מבין את העניין אבל לדעתי אם יוצאים בגישה הראשונה של הולכים לראות איך זה.. 

פשוט הרבה פחות מתקדמים כך וכל הזמן חושבים האם מתאים או לא, 

 וכתוצאה מכך מסיימים את הקשר על דברים קטנים שלא נכון לסיים את הקשר בגללם.

מסכים שזה קצת בום כזה, אבל כך זה סיום קשר, תמיד זה לא נעים ולא כיף לצד השני.

אם אני אחשוב לעצמי שאני בודק וגם זה מה שאשדר לה שאנחנו מנסים כזה, הרבה פחות סיכוי שנתקדם, והקשר יסתיים על דברים לא מהותיים.

אשמח לשמוע עוד דעות בנושא.

כן, קשה. נכון. אבל עדיף להתאמץ מלדפדף אנשים.

אם מה שאתה אומר זה: "אנשים יפגעו בדרך אבל זה המחיר לקשרים טובים", אז לא בהכרח... קשר טוב צריך להיות קשר טוב מהתחלה ועד הסוף. הוא לא צריך להסתיים בלא נעים, הוא צריך להסתיים באיחולי הצלחה כנים אחד לשני. אם עשית הכל ואין ברירה אז אין ברירה, אבל למה לא מלכתחילה לנסות לא לפגוע?

לא סתם אצל גויים כשזוג נפרד שואלים "מי זרק את מי?" כי זאת ההרגשה, כאילו בדקת אם טוב לך ואם לא אתה זורק ומתקדם הלאה. אצל יהודים זה לא עובד ככה. גם אם לא מתאים למישהו הוא משתדל לשמור על הכבוד של הצד השני..

גם בכל ההתנהלות של הקשר- לא למרוח, להיות גלוי. זה ואהבת לרעך כמוך.

ברור שיש לסיים ברגישות ובצורה הכי הכי מכובדת שיש!!

ובאיחולי הצלחה אחד לשני! 

אני אומר שמנסים להיות חבר אחד של השני כמה שאפשר, 

ואם בסוף לאחד זה לא מתאים אז לסיים בצורה יפה ומכובדת. 

אלא שאינני מסכים עם מה שכתבת "זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום."

 אני אומר כן נתנהג כמו חברים ובע"ה אם יתאים נתחתן, ואם חלילה לא אז לסיים בצורה מכובדת ביותר!

מסכים להיות גלוי במידת מה, אבל אם אני מספר ומשדר לעצמי ולה שאני מתלבט וחוזר על זה מידי פעם לדעתי הקשר יורד המון, 

אכן מסכים צריך הרבה חכמה ורגש. 

מסכימה שלא להביא לקשר את כל ההתלבטויות והספקות ולהתמקד בזה... לא לזה היתה הכוונה.

כשאמרתי "בבום" התכוונתי לאיך שהפרידה נעשית. וגם זה משתנה בהתאם לאורך הקשר. 

טוב שמחה שהבהרת

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.