פגישה ן: אחרי שבדקתם רקע מתאים (מנטליות- אם יש גורם מאד מפריע, כפי שכתבתי מעט בהמשך, ראיית החיים המשותפים באותו כיוון- למשל, הוא מתכוון ללמוד בישיבה גבוהה/הסדר/לימודים /לקראת מקצוע ואת מבינה שתהיה תקופה לא פשוטה ולא קצרה בה תצטרכו להצטצמם בהוצאות, המשך לימודים לקראת מקצוע אם זה מאד חשוב לך) ונפגשתם, אל תשללי בחור על סמך הפגישה הראשונה, רק בגלל פרט אחד שהפריע, שיחה שלא זרמה כמו שצריך, מראה חיצוני (אלא אם כן זה ממש דוחה אותך). תזכרי שבאותה מידה שאת מתרגשת, גם הבחור יכול להתרגש ולהיות לא הוא עצמו.

תוכן פגישה ן: פגישה זו עלולה להיות קצת מביכה לשני הצדדים. לפעמים מאד טכנית (כמה אחים יש לך, מה ההורים עושים, תחביבים,..). לפעמים הפגישה מלווה בשתיקות ארוכות (הבחור למד בישיבה ולא רגיל לדבר עם בחורה כמו שאת לא רגילה לדבר עם בחור בצורה חופשית), במבוכה שמנסים להסתכל על הבחור ובאותו זמן גם הוא נועץ בך עיניים. לכן, נסי לחשוב על כמה נושאים שמעניינים אותך ואולי גם אותו (בלי התנצחויות פוליטיות, בבקשה, על הפגישה הראשונה), לספר על מקרה מעניין שקרה לך בתיכון או בהצעות לדייטים, את גם יכולה לחשוב מראש על בדיחה או שתיים בנושא שידוכים, להפיג את המתח.

כפי שהזכירו, עדה: עניין של העדה/שפה/מידת הדתיות שלו ושל המשפחה (חוזר בתשובה, משפחה חרדית,..)  יכול לפעמים להיות גורם בעייתי לאחת, ולאחרת- עלול להיות גורם מפריע מאד. אם יש לצד אחד מנטליות מאד מסויימת של אותה עדה והם מקפידים על נוסח תפילה דווקא בבי"כ כזה, נעולים על סוגי מאכלים שאת לא יכולה לחשוב עליהם, שפה מסויימת שהבחור מדבר עם ההורים ושאר המשפחה ואת לא מבינה מילה וזה מפריע לך מאד, משפחה חילונית/חרדית שלא מכבדת את הבן ורצונותיו, כך שהוא מתנתק מהם.

לכן, אחרי כמה פגישות שבהן יש התאמה מסויימת ביניכם, חשוב לראות אותו בחיק המשפחה ולראות אם הסגנון של המשפחה מאד מפריע לך- שפה שונה שגורמת לך להרגיש עולה חדשה, אם את איסטניסטית מאד והמשפחה אוכלת מאותם כלים, משפחה קולנית מאד וגם הבחור בהתאם ואצלך הרגשות נשארים בפנים...

לעומת זאת, אם הבחור זורם ויותר ארצישראלי כמוך, יהיה לך יותר קל להסתגל גם אם המשפחה שלו שונה ממה שציפית. אם נחשפת באולפנה או בתיכון למשפחות של חברות מתרבויות שונות, יהיה לך יותר קל.

והעיקר- תהיי את עצמך. תני לעצמך 2-3 מפגשים לחשוב בכיוון אם לא שללת ממבט ראשון את המראה או סגנון הדיבור החריג לך. תזכרי שאת לא מתחתנת מתוך כוונה לשנות את הבחור, אלא מתוך כוונה להתפשר ולהגיע להשלמה של יתרונות/חסרונות של שניכם, כשיש זוגות שדווקא השוני מקרב אותם ויש זוגות שדווקא הדימיון בקווי האופי מקרב אותם.

לבוא עם ראש כזה-

זה יהיה בעלי ואז בסוגריים - אולי.

ככה התפיסת עולם

זה יהיה בעלי (אולי)

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳