נותנים מקום להכל
יש שיעורים בהלכה במיוחד בתקופה האחרונה שבה נכנס הלימוד של צורבא מרבנן של הרב אלגזי, יש התייחסות מאד גדולה להלכה.
וגם אצל התלמידים עצמם כל אחד קובע לימוד להלכות הבסיסיות שנוגעות לנו ביום יום..
אולי יש מקומות שפחות נותנים לזה דגש ברמת הישיבה אבל פה יש כבר אחריות של התלמידים עצמם.
בנוגע לניהול בית יהודי אני מאד מסכים, בכללי יש בעייה עם זה במגזר גם בקרב בוגרות אולפנה ומדרשה.

אפשר לפתוח ספר הלכות ולבדוק. ישיבות לא רואות עצמן כאחראיות על התחום הזה (אם כי כמובן לדעת כולם ידיעה בסיסית של הלכות היומיום היא מחויבת), אלא על תחום לימוד התורה 'לשמה' (ואכן בישיבות מסוימות ככל שהנושא יותר איזוטרי וחסר השלכה - כך העיון בו נמרץ יותר). 

טהרת המשפחה כולם לומדים לפני החתונה (או אמורים ללמוד, בהדרכת חתנים). 

אני בטוח שגם בעלך יודע איך להתנהל ביום יום, ויש לו לאקונות בודדות (גם אם זה נראה לך כאילו במצטבר זה ממש הרבה; גם הוא אדם אחד מתוך עולם שלם! של תורה, ויכול להיות שהוא במקרה לא זוכר דברים כאלו ואחרים; אני יודע שאין לי בכלל זכרון להלכה, ומה שנכנס מאוזן אחת יוצא מהשניה - זה לא אומר שלא למדתי הרבה הלכה, זה אומר שכשתהיה לי התלבטות אני איאלץ לפתוח ספר כי אין לי מושג). בכל אופן - להגיד שזה נחשב 'לא לדעת את הבסיס' - זה קצת קיצוני. 

ובכל מקרה, לכולי עלמא אישה צריכה להכיר את ההלכות שקשורות אליה. כל הוויכוחים הם רק על שאלת 'לימוד תורה לשמה'. 

וחוץ מזה - גם במקרים שבהם זה נכון, ציינתי שזה לא אומר בהכרח שלא למדו את זה (כמו שרוב האנשים לא יוכלו לפתור משוואה בשני נעלמים אחרי התיכון, אבל זה לא אומר שהם לא למדו את זה; וכן הרבה אנשים לא מבינים מילים בסיסיות באנגלית שניה וחצי אחרי הבגרות - וזה עדיין לא אומר שהם לא למדו את זה). 

ונשים זה לא סוגיה אחרת, כי היא העלתה גם אותה. 

חוץ נחיצות הידע גם להן כנשים עקרות בית.


דווקא כי האישה אמונה על חינוך ועל התפעול של הבית היא צריכה לדעת את הדברים הפראקטיים!

איפה הבנת שאני מזלזלת בהלכה לנשים????????


 

את מוזמנת לבדוק הודעות שלי בנושא.
לא התייחסתי פה לאקסטרא. רק ללימוד בסיסי.
כל טוב.

שני דברים משמעותיים מאוד לזיכרון - 

1. מידע שימושי, זוכרים הרבה יותר.

כאשר לומדים הלכה, והיא הופכת לחלק משגרת החיים, זוכרים אותה הרבה יותר. חלק מהבעיה לזכור, שחלק גדול מהנושאים בחור ישיבה לא נתקל בהם בחיי היום יום שלו, ובשלב שהם נהיים מעשיים עבורו, יכול להיות שכבר אין לו זמן ללמוד אותם.

2. דברים מובנים וברורים הרבה יותר קל לזכור. קשה מאוד לזכור רשימת פרטים שהקשר ביניהם לא מובן. אם יש עיקרון מובן בסברא, וכמה השלכות מעשיות שלו, הרבה יותר קל לזכור.

על רב שמוציא תנ"ך באמצע שיעור גמרא,
"חסד עשה עמנו המחבר שאיגד וחיבר את כל הפסוקים שמובאים בגמרא וכרכם נאה לספר אחד"

(ובטח הרסתי אותה בגלל השעה וכו'.. )

אני ממש ראיתי את הספר במו עיניי: "תורה אור השלם". ציטוט פסוקי המקרא שנמצאים בגמרא על הסדר, בלי כל קטעי הקישור המיותרים שבאמצע (הסיפור, נניח). ביזיון שאין כדוגמתו וירידה לחלוטין מהפסים. 

בישיבת לייקווד היו עושים תורנות כל קריאת התורה שיהיה מניין אנשים שמאזין לקריאה, וכל השאר למדו גמרא בזמן הזה. כי קריאת התורה בציבור זה עניין 'טכני' - לצאת ידי חובה ותו לא. אז בשביל זה מספיק שעשרה יקשיבו, כל השאר - 'חבל שיתבטלו מתורה'. 

בקיצור - הדברים הללו קיימים באמת. זה עצוב. 

זה משנה את כל ההסתכלות

יכול להיות דברים שבישיבה לא למדו כי בחור ישיבה סטנדרטי אמור להכיר אותם מהבית ולבעלך פשוט לא היה רקע

ובאמת נראה לי שיש באמת לאחרונה בישיבות מגמה לדאוג יותר שתלמידים יצאו עם ידע הלכתי מעשי..

ולגבי הסיבות-

א. רצון שעיקר לימוד ההלכה יהיה יסודי ומעמיק, ולשם כך ישמקדימם לו את לימוד עיון.

ב. מחשבה מצד הישיבות שאת לימודי ההלכה הבסיסיים בעניינים המעשיים הפשוטים כל אחד יכול ללמוד לעצמו, בלי מסגרת מסודרת בישיבה, כשלא תמידתלמידים לומדים לעצמם.

ג. יש תלמידים שלימוד הלכה, סעיף אחרי סעיף, 'מייבש' אותם, והם מתחברים הרבה יותר ללימודים אחרים.

אז ההיגיון הישר אומר שאם בתיקון עדיף כהנים - אז למה שבבנייה עצמה לא? הרי המקום נשאר מקודש בכל מקרה גם בחורבנו - וומנם גם לכהן רגיל סתם ככה אסור להיכנס למקום הזה, אבל לזר שאינו כהן אסור להיכנס אפילו לאיזורים פחות קדושים...

אם אני לא טועה ברמבם יש איזשהו חילוק

התבלבלתי אם משהו אחר.

בקשר לנשים זה סוג של מצוות עשה שהזמן גרמה

"וביום הקים את המשכן"

והציטוט שכתבת לא נכון (לפחות מבה שאני בדקתי) הרמבם כותב "אין בונין את המקדש בלילה שנאמר "וביום הקים את המשכן"ביום מקימים ולא בלילה"

לפי ההלכה היבשה מספיק שמחר בבוקר יבוא המשיח, ישרוף פרה אדומה, יקח כמה כהנים ומחר בערב אפשר כבר להקריב תמיד של בין הערביים (בלי לערב שיקולים פוליטיים)

בטוח- אם בקולו תשמעו

הרבה לפני פיסקאות מאורות.

תשאלי ילד חרדי על שאלת איסור והיתר (נפל לי מזלג חלבי חם לסיר קר מלא באטריות מבצל) הוא יענה לך.

וזה בכלל לא מוכיח חוסר ידע בהלכות ציצית

גם הפער שהבנת שכביכול הוא "פחות" ממך? ביחס ביניכם?
ואיך מתגברים על פער שכזה אם קיים?

@@פרח השדה

במים חמים

מותר להשתמש בשביל לרחוץ ידיים וכדו'

אבל המקלחת במים חמים הוא בעיה אחרת לגמרי

יש איסור בישול מהתורה באש ותולדות האש ובכלל זה חימום מים.

יש איסור בישול מדרבנן בדברים שהתחממו מהשמש - תולדות חמה.

אין איסור בישול בחמה עצמה.

ישנו דיון גדול בפוסקי הדורות האחרונים לגבי שימוש בדוד שמש, שגורם כניסת מים לדוד, יש אוסרים ויש מתירים. [כמדומני עיקר הדיון האם זה נחשב בישול בחמה או בתולדות חמה].

מעבר לזה יש גזירה על רחיצת כל הגוף במים חמים, אפילו אם הם הוחמו מערב שבת [גזירת מרחצאות].

מקורות: יביע אומר ח"ד סימן לד, חזון עובדיה ח"ד עמוד תה, חזון עובדיה ח"ו עמוד פח.

להשתמש בדוד שמש,

זה אומר שהוא הבין שההיתר להשתמש בדוד שמש הוא היתר להתקלח במים חמים

אז הסברתי לו שזה שמותר להשתמש בדוד שמש, זה לא אומר שמותר להתקלח במים חמים

מאחר והגזרה איננה גורפת, והטענה שלו לכשעצמה נכונה.

איפה הוא טועה? - צעירים מעל עשרים

לי זה נשמע נורמלי 

גברים יודעים הרבה דברים מלמעלה

אבל למעשה ופרטים בנות יודעות יותר טוב.

מבינה אותך מאוד

מחיי המעשה מבינה שזה החיים

נשואה כ3 שנים

ושוב ושוב נוכחת בזה

הבעל יודע מלא מושגים

וזה נקרא שיודע אך אני יודעת מה עושים...ולמה...

(להיזהר לא לזלזל בהם כי הם רגישים לזה...

צריך לשדר להם שהם יודעים והם יבררו ןידעו)

ותכלס את רוב הדברים יודעים משאלות וברורים

לדוג

הלכות נידה 

מי שלא שאל הרבה שוכח ולא יודע ...

מי שבירר קנה את זה 

אכן ללמוד ולשאול וככה תצליחו...

אנחנו דוסים מבית...

ולכן הוא עלול להטעות.

עשויים להשתמש בו ביחס לדרכי לימוד שהם בירור אמיתי של ההלכה, והם מעיקר מצוות תלמוד תורה.

עשויים להשמש בו ביחס לדרכים שנועדו להגיע להבנה טובה יותר של החלק ההלכתי בתורה, אף שיש להם פחות השלכות מעשיות.

עשויים להשתמש בו ביחס לסוגים של שעשוע אינטלקטואלי על טהרת הקודש, שהקשר בינו לבירור אמיתה של תורה רופף, אבל יש בו חיבה לתורה ופיתוח המחשבה.

ועשויים להשתמש בו גם לדברים שלא רק שלא תורמים לבירור אמיתה של תורה, אלא שיכול שההשפעה שלהם על החשיבה יותר מזיקה ממועילה, כי הם מפתחים חשיבה עקומה.

בעלי התחיל לימוד הלכה אחרי 5 שנים בישיבה. אחרי שנתיים של לימוד איסור והיתר הוא יודע את הנושא הזה ישר והפוך. עכשיו לומד שבת.

בינתיים יצא לא מעט שאני ידעתי יותר ממנו, כי אני למדתי הלכות שבת באופן מסודר.

אבל, ההבדל הוא שכשיש לו שאלה- הוא יודע בדיוק איפה לפתוח. ואת זה אני לא יודעת.

זה לא דוגמא...

כפי שאת יודעת

בכמ בגלל גאונותו הוא אכן יורד עד לפרטים הקטנים ואכן, לפעמים זה יכול לעצבן...

אם לזה התכוונת 

אם כי יתכן שאת אולי קצת מקצינה את המצב. זו לא בושה להסתכל בספרים. אם יש בעיה בדברים בסיסיים ממש. צריך פשוט להתחיל לשבת ללמוד. מקיצור שולחן ערוך. על שלל גירסותיו. לא להבהל  

הרב שלנו (רב פוסק, מסמיך לרבנות וכו) צועק על זה שנים שבחור יודע מה הדין כאשר שר נגח את הפרה אבל לא יודע מה לעשות ביומיום בבית שלו

זה לא צריך להיות ככה. כן, בנים צריכים ללמוד הלכה! והרבה!!! בלי קשר לזה שהם יתחתנו יום אחד.

הלכה גם מביאה ליראת שמיים.

למה רק בנות עושות בגרות 5 יחל בתושבע ובנים לא?! זה צריך להיות חובה הרבה לפני כל דבר אחר

ומי שאמר שזה לימוד מייבש, מה לעשות?! תורה זה לא טלוויזיה...זה לא הולך לפי ריטיינג

אנחנו, הבנות, בתור בנות דתיות באולפנות כן לומדות את זה, אז לפ חות לפחות את זה, שילמדו גם הגברים.

ולמי שאמר פה לגבי לומדי רבנות, יצא לי לצאת לא פעם אחת ולא פעמיים עם בחור שלמד לרבנות וידעתי דברים שהוא לא ידע.. או שלמד רק עכשיו והיה בשוק שאני יודעת... וסכה למדתי בתיכון ובמכללה אפילו לא במדרשה.

בקיצור יש פה ליקוי חמור ואף בעלי מודה בזה ומתקן את המצב יום יום.

ומי שאמר פה שזה כמו מתמטיקה או אנגלית.... פשוט עצוב, עצוב מאוד מאוד!!

שנזכה שבכל יום יהיו בעינינו כחדשים

ונזכור את תורתינו

שנינו יודעים הלכה ברמה די טובה.

אבל הוא עוקף אותי בסיבוב ברוב הנושאים.

בכשרות אנחנו פיטים, 

ובנידה אני עוקפת אותו בחזרה  

לא יודעת כמה מזה מהבית, כמה מהישיבה (למד בכולל הלכה קצת) וכמה מעצמו..

אבל מה שהכי אני מקנאה בו- שהוא יודע הרבה יותר ממני לפתוח ספרים ולחפש.

מכיר יותר ספרים ויותר שו"תים ופוסקים.

יודע ללמוד הלכה ממקורה או לדעת איך להבין ענינים של סדר עדיפויות כשיש שני ערכים שמתנגשים.

ואצל הוריי בבית יש בכל סעודת שבת- לומדים כמה הלכות. ככה מסיימים את כל המשנ"ב..

(חוצמזה שאצל הוריי זה לא מראה נדיר שבאמצע סעודת שבת נפתח דיון על הלכה כזו או אחרת ומוציאים ספרים ומתוכחים..)

וכל הבנות יודעות הלכה ברמה גבוהה.

1. היה אפשר לא לשלוח כל כך הרבה אנשים לישיבות אלמלא הרמה הירודדה של החינוך התורני בישיבות התיכוניות.

2. לימוד הלכה על מנת לדעת את פרטי ההלכות ע"פ חלק מהשיטות (גר"א) אינה בכלל מצוות ת"ת. אמנם, יש הסוברים (את החפץ חיים אני לא מכיר, אבל ללא ספק הרב עובדיה יוסף ורבינו בחיי) שלימוד לשמה הוא ידיעת ההלכות, אבל בניגוד לדבריך (לענ"ד) פשט הגמרא אינו נוטה לכיוונם כלל וכלל.

א. הרבה מהעיסוק של הגמרא בכלל לא רלוונטי להלכה למעשה. רוב סדר קודשין ומסכת סוטה יעידו על כך. כאשר רבי טרפון אמר לרבי עקיבא "כל הפורש ממך כפורש מן החיים" (קידושין סו:, זבחים יג.) זה היה לאחר שלימד אותו דברים בענייני קודשים וטהרות, וכל זה כמובן אחרי חורבן הבית.

ב. הגמרא בשבת (ל.) מספרת על דוד שביקש מהקב"ה למות יום אחד מוקדם יותר (כדיששלמה בנו ימלוך שהלוא אין מלכות נוגעת בחברתה וכו'...) ה' אמר לו "כי טוב יום בחצריך מאלף. טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה מאלף עולות". האם הלימוד אז, שהיה טוב מאלף עולות, היה למען קיום ההלכה? האם הוא התכונן למשהו? (הוא היה יום אחד לפני מותו)?

ג. אם נניח שלשמה זה לשם ידיעת ההלכות אזי יצא שמדרגת ה"לשמה" היא מדרגה די בנאלית וסתמית. וקשה אמאי הגמרא כל כך משבחת את האדם שלומד תורה לשמה אם מדרגה זו כל כך סתמית.

ד. אם אכן לשמה היה למען ידיעת ההלכות אז ק"ק מדוע מצוות תלמוד תורה היא כל כך משמעותית שהרי היא רק סוג של "הכשר מצווה" של כל המצוות האחרות. מה הופך אותן לחיי עולם מול תפילה, הנחשבת כחיי שעה בלבד.

ה. אם מצוות לימוד תורה היא הכרת ההלכות מדוע יש חילוק בין גברים לנשים, הרי קי"ל שגם נשים צריכות לדעת את ההלכות (ונהגו ישראל להוסיף "שלהן"). על פניו, יוצא שהן אותו דבר (ועוד עיין שו"ת ביה"ל א ו)

ו. אוסיף לרשימת בעלי הדעה ה"אחרת" עוד כמה שמות (בנוסף לרח"ו). הרמב"ם, בעלי התוספות, הרא"ש, בעל התניא, הרב קוק, הרבנים סולובייצ'יק (מבית הלוי עד הגרי"ד).

ז. (בבחינת נ.ב.) לביטוי "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה" יש מספר פירושים גדול בערך כמו מספר האנשים שקראו אותו, כך שאני לא בטוח עד כמה אפשר להביא ממנו ראיה.

3,4. לא טיעונים יותר מידי נשמעים... מעט בחורי ישיבות יגדירו אליטיזם כהמניע שלהם...

5. בוודאי שאלו הכלים הנצרכים. מנסיוני, התפישות הדתיות (וגם ההלכתיות) של אנשים שלא חוו לימוד עיוני מעמיק הן שטחיות הרבה יותר. ברור שיכולת בליבון יסודות הדברים מביא לתפיסה עמוקה יותר של ההלכה מאשר סתם קריאה של קיצור שלוחן ערוך וברור שאינו דומה מבטו של למדן על פסק הלכה למבטו של אדם שלא התנסה מימיו בעיון.

אכן, אדם שלא למד עיון יוכל לשנן הלכות מספר שכתב מישהו אחר, שכן למד עיון...

לימוד תנ"ך ומחשבה מצויים בקטגוריה שונה לחלוטין (אם כי, גם לשם יש צורך בראש ובניסיון עיוני בכדי לרדת לשורשם של הדברים היטב) ועל כן הם לא קשורים לדיון.

אחר כל האמור, לדעתי ראוי ללמוד (בחורי ישיבות ובנות מדרשה. כל השאר, תלוי במסגרת הזמן שלהם/ן) כי כל הפורש מן התורה כפורש מן החיים. אם אדם רוצה לדעת מה מוטל עליו, שילמד בעיון את יסודות ההלכות המדוברות (כל אחד לפום דרגא דיליה). ואם אין לו זמן, או שהוא עוסק כרגע בחלק אחר בתורה, שידע איפה למצוא ושיהיה בעל ידע כללי (אפשר להשקיע בלימוד הלכה חצי שעה ביום, לא נקרא לזה ביטול תורה...)

1. אז מה אתה מציע? שכולם יהיו עמארצים?

2.

א.מה אם האמוראים? והרמב"ם? גם הם רצו לבנות את בית המקדש (לא ניכנס לויכוח הסטורי)

ב. הוא כן, הוא ביקש להקדים ביום. עי"ש.

ג. לא דיברתי על ערך, אלא על "רמת קושי" או "מורכבות" של מדרגת הלשמה. יכול להיות שללמוד הלכה לשם ידיעת ההלכות זה חשוב, אבל האם זה ה"לשמה" הנשגב שמדובר עליו בגמרא (ובשאר מקומות), הרי כל אחד יכול לעשות זאת בהיסח הדעת...

ד. בוא לא נכניס את הראש ליחס בין סוגיות העוסק במצווה פטור מהמצווה למצוות לימוד תורה. יש בזה שיטת מפה ועד להודעה חדשה וזה נושא מורכב. כך או אחרת, מכיוון שלתורה יש דין מיוחד ביחס לפטור ממצוות אחרות אין שום ראיה מדבריך

ה. דיברתי על מצוות ת"ת, הזו שכל הזמן משבחים ומהללים אותה ואת העוסקים בה בגמרא. גברים חייבים ונשים פטורות, נשים חייבות ללמוד הלכות, האם יתכן לומר שמצוות ת"ת היא ללמוד הלכות? (ושוב, עיין בביה"ל שם)

ו. לא דעת יחיד אבל כן דעת מיעוט גדול

ז. אי אפשר להוכיח שום דבר ממשפט זה או אחר, במיוחד לא אלו שנהיו לקלישאות ורבים הסבריהם כחול הים וכוכבי השמיים לרוב.

5. שוב, מי שעוסק בהלכה לפני שרכש את כלי העיון יהיה שטחי ויישאר שטחי. זה בדיוק אותם הכלים (ביסוד, להלכה למעשה ממש יש צורך בעוד כלים. אבל ברור שכלי העיון משמשים לפסיקת הלכה)

1. כשכל בחור בגיל 18 יהיה ברמה המצופה ממנו ע"י המשנה, כלומר בקיא (באופן מסוים) בתנ"ך משנה וגמרא, יהיה על מה לדבר...

2.

א. נו באמת, הם רצו.... הם  לא ראו בזה משהו ריאלי (ועיין כתובות קי-קיא)

ג. לא הבנת, אנסה לנסח מחדש. היהדות מייחסת מעלה מיוחדת לאנשים הלומדים תורה לשמה. על פניו נראה שזו מעלה שלא הכל זוכים לה, מעלה גבוהה ומרוממת. אם כל אדם ששולף ספר מהארון כדי לדעת האם התבשיל שהכין מותר או אסור באכילה זו המדרגה הזו, זה קצת מוגזם... לא?

ה. לא ברור לי ההיגיון שלך. לימוד הלכה אינו קיום של ת"ת, ואילו לימוד אחר כן. משמע, הלימוד האחר הוא קיום יותר טוב של ת"ת מ.ש.ל.

ו. הרבה למדו עיון ועלתה בידם...

ז. תראה... אתה תביא פירוש אחד, אני אביא פירוש אחר. אתה תביא מימרא אחת, אני אביא אחרת. אנחנו לא נצא מזה. אי אפשר להוכיח משם.

5. לא הוא לא (תזכיר לי באילו ישיבות למדו הבנים של הרב עובדיה?). ואם כבר בציטטות עסקינן, הגר"ח אמר ששיטת רבינו בחיי היא עבודה זרה..

באיזו השפעה מדובר ומדוע הינה בעייתית?

ובשיטות הלימוד הספיציפיות.

אודה שזה נותן לעיתים תחושה מסוימת של ערעור, לכאורה, על המוסכמות. אך מאידך, לא ניתן להתכחש ל"אמת" כשהיא מתגלה (ובכוונה יש כאן מעט הקצנה במינוחים). 

שיטות העיון מבית המדרש הבריסקאי, למשל, הביאו בשורה עצומה לעולם הלימוד הה ל כ ת י ואני לא רואה איך ניתן לכנות את השפעתו כ'בעייתית'.

החוסר בידיעת ההלכות היא ללא ספק אחת הבעיות הגדולות שנולדו במודל החינוך הציוני-דתי. 

הישיבות הציוניות (ברובן) הולכות ע"פ המודל של ישיבת וולוז'ין ובצדק. מטרת הישיבות אינה לימוד ההלכות המעשיות (שלחלק מהשיטות כלל לא נחשב שתלמוד תורה, עיינו גר"א אוח מז יד ביחס למ"א שם) אלא עיסוק ביסודות הדינים עצמם. וממילא (בניגוד לוולוז'ין עצמה, אגב, בה למדו את כל הש"ס.), כאשר זו התכלית, נבחרות המסכתות בעלות העומק הרב ביותר ומספר היסודות הכלליים הרב ביותר ולא אלו שקשורות להלכות המעשיות היום (אני מוכן לפרט על זה יותר אם יהיה צורך).

הבעיה היא, שהבחורים שלמדו בוולוז'ין (ובשאר ישיבות אירופה, וברוב הישיבות החרדיות בנות זמננו) למדו קודם בחיידר, בת"ת ובישיבה קטנה בהן החלק של ההלכות המעשיות (כנראה בישיבה קטנה פחות) היה משמעותי יותר וממילא הם היו מגיעים עם רקע הלכתי מעשי ראוי. בניגוד אליהם, בציבור היקר שלנו, לומדים בגילאים האלו המון דברים אחרים (שזה כמובן חשוב מאוד) ועוסקים בעוד המון תחומים נוספים (לפעמים אפשר לוותר...) והזמן שנותר להם לפיתוח הידיעות המעשיות שלהם נמוך הרבה יותר.

אפשר, כתגובה למצב (העגום?) הקיים לשנות את מודל הישיבה הגבוהה (או ההסדר) ולא לעסוק בה בעיקר התורה (כלומר היסודות התורניים) אלא בידיעת הלכות פשוטות ורק מי שימשיך בישיבה שנים רבות יוכל לבסוף לעסוק גם בתלמוד תורה ממש. ואכן, יש כמה ישיבות שהלכו בכיוון הזה (וגם כמה אנשים כאן שהציעו אותו). בעיני, פתרון כזה (ברמה הציבורית כללית) הוא בלתי נסבל. משמעו היא להשלים עם כך שבציבור שלנו לא יגדלו אנשים בעלי שיעור קומה תורני גבוהה, שהעיסוק בתורה בציבור שלנו יהיה שטחי ופשוט. משמעו יהיה לקבע את מעמדו של הציבור החרדי כציבור של ת"ח (או ששואף לשם) ואת הציבור שלנו כציבור של בעלי בתים במקרה הטוב ועמי הארץ המקרה הגרוע. 

אפשר גם לטפל בבעיה הזו גם בדרכים אחרות, לא צריך בשביל זה להרוג את עולם הישיבות הציוני.

אביא את כל הסעיף ואתן לקוראים להחליט בעצמם מה אומר השו"ע

"חייב אדם לשלש למודו, שליש בתורה שבכתב, דהיינו הארבעה ועשרים; שליש במשנה, דהיינו תורה שבעל פה, ופירושי תורה שבכתב בכלל זה; שליש בתלמוד, דהיינו שיבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו, ויוציא דבר מתוך דבר, וידמה דבר לדבר וידון במדות שהתורה נדרשת בהם עד שידע היאך עיקר המצות והיאך יוצא האסור והמותר וכיוצא בזה, דברים שלמד מפי השמועה. כיצד, היה בעל אומנות ועוסק במלאכתו ג' שעות ביום וט' בתורה, קורא ג' מהם בתורה שבכתב, ובג' תורה שבעל פה, ובג' יבין דבר מתוך דבר. במה דברים אמורים, בתחילת לימודו של אדם. אבל כשיגדיל בתורה ולא יהא צריך ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבעל פה, יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב ודברי תורה שבעל פה, כדי שלא ישכח דבר מדיני התורה, ויפנה כל ימיו לתלמוד בלבד לפי רוחב לבו וישוב דעתו"

ומה הקשר ללימוד הלכה? הוא קושר את זה לגמרא

מה גם שהרמ"א אומר (כמו דעת תוספות, למיטב זכרוני) שמכיוון שבגמרא יש הכל אז אפשר "לצאת בה ידי חובה"

אפילו ללימוד חמישה חומשי תורה יש פחות מקום מאשר ללימוד גמרא.

הלכות כמו שאת מזכירה- לומדים בשלב מאוחר יותר, כשנבחנים לקראת סמיכה לרבנות:

בשר בחלב ועוד, וברמה מאד מאד גבוהה. לעומת זאת, אצל בנות, חלק מהבגרויות זה הלכות כלליות

שנלמדות בצורה שטחית יותר, אבל בכמות בטווח רחב יותר.

יש גם בתי ספר שבהם לומדים הלכה יומית לפי ספרי לימוד. אולי אפילו ספר כזה בנושא מסויים

יכול להתאים לכם כרגע, מתוך הנחה שלא תקבעו חברותא לשו"ע, משנה ברורה וכיו"ב.

אם את מרגישה חסר בקטע הזה, אולי תחפשו ספר ותלמדו יום יום הלכה יומית בתחום שהכי דחוף לך,

למשל לפני השינה.

יש היום ספרים נוחים ונעימים ללימוד, לפי הפסיקה שלכם.

ויש ישיבות הסדר או ישיבות גבוהות שבהן יש גמישות ואפשר למצוא שיעור הלכה בנושא שיותר אקטואלי עבורכם.

וזה הבסיס לקישור העמוק לתורה. 

יש מקום להקדיש גם זמנים קבועים ללימוד הלכה.

ולפעמים ממשיכים בשנים מאוחרות יותר למסלול של לימוד הלכה, ואז גם את זה לומדים יותר בעומק, מהמקורות עד למעשה.

אבל, ניתן בנקל להשלים את ההלכות המעשיות הנדרשות. מי שלמד גמרא וכו', זה לא סיפור גדול בשבילו לקבוע כל יום זמן ללימוד כמה הלכות.

תלמדו ביחד - ותשלימו ידע בהלכות מעשיות נצרכות.

ובהחלט כן - הרגל טוב לעיין בספר כשצריך. ואם לא בטוחים - לשאול רב.

בשוטף: שבת ומטבח.

הלכה. לא אליבא דהלכתא.

משהו כזה: נפל לי סכין חלבי בן יומו לבשרי חם לא בן יומו. מה דינו. זהו.

יש ספרי הלכות בשר בחלב עם העקרונות. זה הכיוון. לא מעבר לזה.

לא מחלוקת ראשונים וכו' וכו'

בעניין הזה שהם באמת פחות נפגשים עם המציאות של תיפעול בית, לפני החתונה. בניגוד לבנות שמן הסתם יותר מכירות את ענייני המטבח וממילא יותר מודעות להלכות ויודעות אותן. למשל, ברור שבני ישיבות יודעים יתר הלכות תפילה מבנות, פשוט כי הם מתפללים שלוש תפילות ביום במניין...

המעשי . אבל זה שבעלך למד עיון כמה שנים זה טוב, כך הוא יוכל לנתח טוב יותר את ההלכה שהוא אמור ללמוד( אולי איתך יחד) כל יום. הלימוד לא מסתיים בכמה שנים בישיבה , הוא כל החיים. 

אני יכול להמליץ על סט פניני הלכה. הוא נעים ומסודר, וכולל התייחסות למציאות של ימנו כולל מכשירי חשמל וכו. 

הוא ממש מקל, אולי בצורה מוגזמת, אז אין חובה ללכת תמיד לפי הדעות היותר מקלות שהוא מביא , אבל בגדול זו סדרה מצויינת שמלמדת הלכה מצויין. 

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.

לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים. 

תודה

האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

אולי, זה הטוב.

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

ולגבי איפה ה' בסיפור? ובכן, הוא זה שיצר את המערכת ואת האדם, ולכן הוא יודע מה עובד הכי "טוב" כלומר מה מתאים לחיים בצורה המושלמת.

מרגיש לי קצת שטחי, אבל אולי זה מועיל כנקודת פתיחה כלשהי.