ומה עם המשפחה של הבחור המגניב והחתיך- מה הם אומרים? יש לכם עם מי לדבר שם?

נראה לי הכי נכון לדבר קודם כל עם כל הגורמים הסובבים, ולראות- אם המשפחה שלו בעד אז יהיה יותר קשה, אבל אם גם הם בהלם ולא בענין בכלל- אז משני הכיוונים תוכלו לשבת, לדבר, לשקף מה זה חתונה, מה זה עול של בית וילדים וכו'.

אולי מעצמם הם יבינו שזה עוד מוקדם.

. אתם יכולים לחכות ולא לדבר בנושא ואולי הם בעצמם ירדו מזה. אם לא אז לשבת אתם אם רשימה של שאלות מעשיות - איפה יגורו, איך ישלמו חשבונות, האם הם רוצים ילד עוד שנה. אבל הכי חשוב זה בלי רגשות, שזה יהיה שיח פרקטי נטו. ושהם יהיו אחראים על ארגון חתונה ועמידה בתקציב.

מצד שני הם כבר בני 18 וגם אם הם עושים טעות ואפילו יתגרשו בעוד שנה זאת אחריות שלהם. ברגע שהם יבינו שאחריות שלהם והורים גם ישדרו את זה אז הם יתייחסו לחתונה ברצינות. לא נראה לי שזאת גישה נכונה שהורים יהיו מוכנים או לא מוכנים שהם יתחתנו. הורים יכולים להחליט שלא מממנים את החתונה ולא עוזרים -זכותם המלאה אבל הם לא יכולים להחליט אם בת שלהם תתחתן או לא. יכול להיות שעם קצת עזרה והכוונה הם יצליחו לבנות בית בסדר גמור. 

ובקטע של "לעשות את זה בחכמה" - תלוי בבחורה כמובן, אבל אם היא מספיק חכמה ומכירה אתכם היא תדע לזהות כל מהלך שלכם וזה יפגע מאוד באימון שלה בכם. מצד שני אם אתם יותר חכמים ממנה והיא לא תדע לזהות "מהלך חכם" - כדאי לכם מאוד להיזהר מזה, אפילו יותר כי בידיכם כוח לבנות ולהרוס וכידוע הרבה פעמים כוונות טובות מובילות לא למקום אליו רצינו להגיע.

רציתי רק להעיר שאני רואה מסביבי זוגות שהתחתנו לקראת גיל 30  ושיח שלהם לא שונה משיח של אחותך וחבר שלה. הם עובדים ולומדים מה שכיף, נעזרים בהורים, נמצאים במינוס, עוברים דירה בלי סיבה ולוקח להם איזה 5 שנים קצת להתפכח. כך שזה לא עניין של גיל.  

אם ההורים חושבים שזה לא הזמן ולא נכון אז צריך קודם כל להפגין יד ברזל בנוגע לעזרה כספית.

לשבת עם הזוג ולתכנן איתם את החתונה.

1. אולם וחתונה כ 60 אלף ש"ח

2. צלם 6000 ש"ח

3. קניות שמלת כלה/בגדים לחתן/מוצרי חשמל/ עוד כ 30 אלך ש"ח

4. שכר דירה ותשלומים נלווים עוד כ 30 אלף שח לשנה

5. כלכלת הבית אוכל וכו' עוד 2000 שח לחודש.

(גם אם אפשר להשיג דברים ביותר זול לשדר להם דווקא את היקר)

ואז לשאול אותם איך בדיוק אתם הולכים לארגן את כל זה לבד?

להסביר להם את החשיבות של ההתארגנות הכלכלית אחרת יהיה להם מאוד קשה לממש את אהבתם הכל כך גדולה.

ואם מחר יהיה להם ילד הם צריכים יכולת בסיסית לגדל אותו אי אפשר לסמוך על הנס ועל ההורים...

לתת להם שנתיים שלוש להתאפס עלך עצמם ואז...

שיהיה בהצלחה

שאם היא רוצה שההורים יתמכו בה היא צריכה להוכיח להם שהיא מספיק בוגרת ואחראית שהיא ובן זוגה ישבו יחד ויבדקו כמה עולה מחייה בסיסית לזוג בלי ילדים מה אם צריכים לעשות בשביל שיהיה להם את הסכום הזה. כמה עולה לגדל ילד האם יש להם צפי לעוד שנה שיהיה להם את הסכום הדרוש לגדל ילד? אם לא האם הם דיברו על האפשרות למנוע הריון? האם הם הלכו לרב להתייעץ איתו? 

(גילוי נאות אני התחתנתי בגיל 18 אבל ממש לא חושבת שזה מתאים לכל אחד בכל מקרה לפני שסיפרנו להוריי בחשש גדול ישבנו וחשבנו על כל הדברים האלו מראש נפגשנו עם רב לקבל אישור למנוע הריון מצאנו עבודה לבעלי והתחלנו לחסוך כמה שיותר מוקדם תכננו את המשך החיים ללפחות 4-5 השנים הקרובות עשיתי פסיכומטרי בתיכון כי ידעתי שאני רוצה להתחתן נרשמתי ללימודים וכ"ו זה עדיין לא התקבל מאוד יפה אבל ברור שבמצב כזה יש יותר מצב לדון בדברים ולקבל את זה בצורה טובה יותר).

לא לומר להם "לא" (זה פשוט לא עובד ורק יוצר התנגדות, כמו שכתבו כאן) -

אלא להסביר מה המשמעויות ומה נדרש מהם בכדי להחזיק מעמד ולנהל משפחה.

ואם החתן הצעיר טוען שפרנסה משמים וכל זה,

אפשר לשאול אותו לא על העתיד הרחוק וכו' אלא רק "מאיפה אתה חושב לממן את החתונה שלך?"

*מגניב להתחתן ראשונה, בכלל לא מגניב להתגרש ראשונה*

מי שיושב בישיבה ומשחק בגמרות עושה דבר ענק ומשמעותי, לא פחות מהמשחק שלך בעבודה.

אל תיכנס עכשיו ללפרנס או לא לפרנס. דיברתי על המינוח המזלזל שהשתמשת בו.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני רואה שמתקשים פה להשלים עם הניק שלי... או שזו סתם סיבה לבדיחה

"כך אבי הטוב אמר לי 
כשהייתי בת עשרים 

"יין מר, פרח בר, 
לא יותר כי זה יכאיב. 
אבל בת עשרים הייתי 
לא ידעתי להקשיב..." 

היינו בסרט הזה. אמנם קצת יותר מבני 18, אבל התחתנו ילדים. מניסיוני יש לזה 3 סיבות עיקריות:

1. חשוב שתביני שהרצון להתחתן בגיל צעיר בא ממקום מאד אמיתי של שאיפה לצמיחה עם בגרות ואישיות. מהמקום שלהם הנישואים נראים כמו מסגרת עוצמתית שבונה אישיות עצמאית עם יציבות וקביעות בחיים וגם מעניקה אושר גדול. הם רוצים להתחתן כי חינכו אותם שאין הרבה דברים בחיים ששווה להתמסר למענם כמו חיי נישואים טוטאליים. 

2. קשה לי להאמין שהם לא יודעים ולא מכירים נישואי בוסר מקרוב ומרחוק. אותי זה לא כ"כ הרתיע בהשוואה לרווקות מאוחרת למשל. בוודאי כשרואים איך הרבה גרושי בוסר מצליחים לקום מחושלים ולהמשיך הלאה.

3. להתחתן במדינת ישראל זאת זכות בסיסית מוכרת יותר מהזכות להקים עסק עצמאי בהלוואות מסוכנות או מהזכות ללמוד לתואר הומאני באוניברסיטה ע"י מלגות ומענקים. אם הבנקים היו מופקדים על כל ענייני האישות במדינה במקום הרבנות, השרשור הזה לא היה עולה בכלל.  

"הוא יפליג", אבי אמר לי 
"אל איי האגדה 
וללב שלך בעצם 
אין מקום במזוודה, 
וללב שלך בעצם 
אין מקום במזוודה" 

יין מר... 

אך אבוי, ימים הגידו 
ולימדני המכאוב 
אני כבר בת עשרים ושתיים 
מה צדק אבי הטוב 
אני כבר בת עשרים ושתיים 
מה צדק אבי הטוב 
 

זוגות רבים כמותם נופלים כעול על ההורים/משפחה

ואם ניתן לצפות את זה מראש - כדאי להתריע

בכלל, כהורים,

לראות את הילד מועד ולא לחוש לעזרתו לא נכון בעיני

ואם מבחינתם זו מעידה ומתכון לכשלון - התעלמות לא מתאימה ולא אחראית

להתעלם זה בוודאי אסור

אבל אי אפשר לכפות עליהם שום דבר

תגידי לה שאת איתה לחלוטין. ואת רוצה לעזור לה לעשות את זה הכי טוב.

תתחילי מכסף- לשבת ולחשב איתה מה יהיו ההוצאות שלהם, בניית תוכנית כלכלית לחתונה עצמה ולשנה הראשונה שלהם כזוג.

תמשיכי מזוגיות- תלמדי איתה על זוגיות, על עבודת המידות, על מה זה אומר באמת מעבר לכל העננים הורודים.

אישות- תלמדי איתה את הנושא (או שתשלחי אותה להדרכת כלות) תדברו על הריון, לידה, גידול ילדים.

תפרטי לה לפרוטות את כל הנושאים האלו, מה זה אומר בתכל'ס, ביום יום.

אם אחרי כל זה היא עדיין תרצה- אז אולי היא יותר בוגרת ממה שנדמה ללך כאחות גדולה.

והיא לפחות תדע מה מצפה לה ותהיה מוכנה להתמודד עם מה שיבוא.

זו ראיה שאין עליה תשובה...

הצליח גם גשמית וגם רוחנית וגם משפחתית. הי"ד.

אלא שמן הסתם זה לא מתאים לכל אחד. תלוי באנשים, בנסיבות, במשפחות, בנחישות הרצון, וכו'.

קודם כל, לנסות להיות בנעליה.

דרך אגב, במצב כזה ראיות שכליות פחות משכנעות..

וגם, יתן לה תחושה טובה- שזה תמיד טוב.

לאמר "לא", אינו רלוונטי ולא יעיל.

לנסות להיות שם בשבילה.

ולא יפה להגיד- אך גם נישואי גיל 25 עלולים להתפרק.

וגם נישואי "בוסר" עלולים לעלות יפה.

הכי טוב זה להיות מחושב, וכו וכו'.

אך כידוע, לא תמיד דברים קורים "איך שחשבנו ורצינו..."

וכמובן- תפילות!

בהצלחה

וגם העניין של הכסף זה נכון לגבי כל גיל.

הרי כשמתחתנים לא תמיד נשארים באותה עבודה ולפעמים צריך לעבור לאזור שקשה למצוא בו אח"כ עבודה.

[אני התחתנתי עם תואר ובשנה הראשונה לא מצאתי עבודה בכלל, רק דברים זמניים ולא מספיקים.]

אז פרנסה היא אכן משמיים, ואני מניחה שהיא תתחיל לענות את כל מה שהיא תעשה בשביל להביא פרנסה הביתה אחרי החתונה... כי אין לזה סוף.- זה משהו שהיא תבין מעצמה אחרי השבע ברכות ואחרי שהם יצטרכו ללכת לסופר לעשות קניות, ואם היא לא תחשוב אז בעלה יחשוב וגם יצטרך למצוא פיתרון.

אני לא הייתי מעודדת סתם ככה להתחתן בגיל הזה, אבל זה לא חסר תקדים והרבה עשו את זה לפניה ועלה להם יפה.

פועל עשרים וארבע שעות ללא הפסקה, מהרגע שנולדים

עד הרגע שמתאהבים"

(מתוך 'לצאת מהדעת' של הרב יהושע וצבי אייל)

1. אנחנו נמצאים בתחילת החופש הגדול. האם הם לפני שמינית או שסיימו שמינית?

2. איפה הם נפגשו ומתי? עדיין לא היו מחנות בני עקיבא השנה... האם הם בקשר מאז המחנה של שנה שעברה?

בס"ד

שאני קוראת הודעה כזאת.

זוג מאוהב שמצא אחד את השניה. שרוצה להקים בית. שלא מעוניין לבזבז את ימי הנעורים על חוויות חולפות ואכזבות שווא. זוג שהגיע להחלטה כל כך משמעותית, יפה, טבעית.

כן, להתחתן בגיל 18 זה הדבר הטבעי. חבל ששכחנו זאת.

אני התחתנתי בגיל 18. היו המון שפירגנו ונתנו לנו כוח ואמון. והיו גם המון שזלזלו והפכו את העניין ללא פחות מטרגדיה.

חבר'ה, תרגיעו.

אני יכולה להבין חששות. אבל החששות האלה קיימים גם אצל זוג שמתחתן בגיל 25. וגם אצל זוג שמתחתן בגיל 40. פרנסה ו"איך להסתדר" זה כמעט תמיד עול (לעתים נעים וקל) שרובץ על הכתפיים. חלק מההתמודדות הזוגית, חלק מהבית. ואפשר למצוא אותו בכל מקום...

חתונה בגיל צעיר

זה אומר שנבנים ביחד. שקל יותר לוותר, להבין, להכיל. לצחוק ביחד על דברים.

זה אומר אהבה של נעורים שנצרבת בזוגיות לכל החיים.

נשמע לכם קסום, ילדותי וקיטשי?

ובכן, יכול להיות שזה כך.

אבל כך גם צריכה להיראות האהבה.

כבר שכחנו שרומנטיקה אין פירושה עצבות, אכזבות ומסעות אינסופיים עבור "האחד".

ואגב

נכון, יש כאלה שהם "יחידים" בכך. אבל מוזר מאוד, כי אצלנו בשכבה למשל, כמעט כולן היו "יחידות" כאלה...

לדעתי

אל תקחו להם את המתנה הטובה שהביא להם, וגם לכם! הקדוש ברוך הוא.

זה הזמן של המשפחה לתמוך, לאהוב. להראות להם שאתם שמחים בשבילם. לשבת איתם ביישוב הדעת ולשוחח על החיים שאחרי החתונה ולעזור למצוא רעיונות כיצד לקיים אותם בצורה שפויה.

אתם אמנם מעדיפים שיחכו שנה -

אבל מי ערב לכם שבשנה הזאת יצילחו לשמור על עצמם בקדושה?

ומי ערב לכם שיצליחו בכלל לשמור על אהבתם?

ומאיפה הזכות לצער זוג ולהפריד ביניהם?

ולסיום - סיפור.

חמותי היא רבנית שעוסקת הרבה עם נערות. אני זוכרת איך פעם הגיעה אליה בחורה דתית שיצאה מהמסגרת והיתה יותר חילונית מאשר דתית. היא "מצאה" לה בחור והם התאהבו (לא "נדלקו" כדרך החיים-בסרט, אלא התאהבו ונקשרו) ורצו להתחתן. ההורים פגשו את הבחור, היה מקסים, חמוד, חכם. אבל בכל זאת, בני 18. אז ההורים לא הסכימו.

אני זוכרת איך חמותי דיברה עם האמא ואמרה לה: עדיף שיתחתנו וחס וחלילה יתגרשו, מאשר שלא יצליחו להישמר בקדושה, או מאשר ייפרדו עכשיו, יצטערו, וינטרו לכם על כך כל חייכם.

הזוג הזה התחתנו. היום הם נשואים באושר עם ילדים.

ולא, הם לא "יחידים". כל כך הרבה סיפורים כאלה כבר מזמן לא הופכים את תופעת החתונה בגיל צעיר לדבר נדיר ששייך ליחידי סגולה.

יאללה, מזל טוב.

אני חושבת שמשפחה שמצליחה לחיות טוב עם מספר ילדים ועובדים בעבודות חלקיות (ועוד טוענים שעבדו פחות לפני הילדים) יוכלו להסתדר מצוין גם כשיצטרכו לחתן ילדים (במצב כזה הם פשוט יגדילו את אחוזי המשרה שלהם) זה ממש לא טריוויאלי ללמוד לחיות ממעט ולא להרגיש את הצורך לרדוף אחרי כסף. שוב אני ממש לא כזאת ואישית לא הייתי מסוגלת לחיות כך אבל יש לי הרבה הערכה לכאלו שמשליכים את יהבם לקב"ה (ואין הכוונה ללא לעשות השתדלות ההשתדלות פשוט תלויה במידת האמונה)

באמת קצת תמוה בעיני.

וכי לכל הזוגות שמתחתנים יש הורים משני הצדדים שמממנים הכל? בוודאי שלא. מכירה לא מעט שעבדו קשה ומימנו הכל לבד. והם מסתדרים נהדר בחיים.

וכי זוג שמתחתן צריך מיד אחרי החתונה לחשוב על איך הוא יחתן את הילדים שלו? יש עוד כמה דברים בדרך שצריך לחשוב עליהם...

וכי כל זוג צעיר או עם כמה ילדים מכניס 10 אלף בחודש? וודאי שלא.

ובכל זאת- יש הרבה משפחות שחיות בשמחה ובנחת, וגם אצלם הילדים מתחתנים והכל בסדר.

לא אומרת שצריך להיות בשאננות כל הזמן. ואם אפשר לחסוך אז חוסכים.

אבל השאלה איך נחתן את הילדים היא ממש לא השאלה המרכזית בעיני.בטח שלא לזוג צעיר עם 2 ילדים.

וגם לא לשני ילדים בני 18 שרוצים להתחתן.

אני בטוחה שיש המון זוגות שהתחתנו צעירים בלי כלום ביד, ולאט לאט התקדמו- תואר, תעודה, עבודה, בית. 

בזמן האחרון נושבת כאן בפורום רוח כזאת שרק לאנשים מרוויחים ומצליחים מתאים להקים משפחה. ומי שאין לו הכנסה של X כסף הוא רשלן

העם לא בנוי רק ממצליחנים שמרוויחים עשרות אלפי שקלים בחודש אלא הרבה אנשים שמרוויחים שכר מינימום

אם יש לה.

גם אני התחתנתי בגיל מאוחר, ואחרי תואר, ואחרי סטאז' ואחרי עוד שנה עבודה

וכשהתחתנתי הייתי צריכה להתחיל ה-כ-ל מחדש. כי פתאום לא מוצאים עבודה במקום החדש

ורק דברים מזדמנים

וצריך לדאוג לאוכל ושכר דירה וכו'

אבל לא צריך לדאוג לילדים כשצריך לדאוג לשכר דירה ולאוכל! 

אחרי כמה שנים כשתהיה תעודה או תואר ותהיה עבודה והיא תתחיל בקטן כי לא יקבלו אותה ישר למשרה מלאה (כמו ברוב המקומות) ואח"כ אחרי כמה שנים תקבל קידום או תוספת שעות וכו' וכו' לאט לאט כמו כולם.

ואז היא תוכל לחסוך לילדים שלה ולחתן אותם בכבוד.

ולך יש מאיפה לחתן את הילדים?

היה לך גם כשהתחתנת? בשנה הראשונה לנישואים? כי אם לא- אוי ואבוי. איך התחתנת??!??

ההורמונים חזקים מאד בגיל הזה, והסבירות שניתן יהיה לשנות את דעתם, אינה גבוהה. אבל תשתדלו. כי זה מאד לא פשוט להיות גרוש(ה) עם ילד(ים) כבר בגיל 20 פלוס...

אז או שיחיו באושר עד 120 (10%-20%) או שימצאו את עצמם בגיל 23, בלי להבין מה הם עושים ביחד, ועם ארבעה ילדים...(80%-90%).

כבר עברנו את זה עם זוג המוכר לנו מקרוב מאד.  הם עברו כמה תהפוכות מאז החתונה,

והם מודים בעצמם שעשו שטות גדולה, וזה ממש נס שהם לא גרושים היום, כמה שנים לאחר מעשה...

סתם כדוגמה - הנה ההרגלים שלהם בעניין סדר ונקיון:

אחרי החתונה, הם המשיכו להתנהג כמו ילדים, תיכוניסטים. בית הפוך, ומטונף, מטבח מלוכלך וכיורים מלאים כלים....שירותים ומקלחת ללא נקיון בסיסי.

זה היה כל כך מגעיל, שהפסקנו לבקר אצלם. והאמהות שלהם היו באות ומנקות -

וצמד התיכוניסטים, לגלגו למה בכלל צריך לנקות.

רק אחרי שהיא ילדה, בגיל 19 וקצת, הם התחילו להתנהל בצורה יותר סבירה. 

ויש להם כמה וכמה חברים וחברות, שהיו מאוהבים ומלאי הורמונים עד הגג,  וכיום הם כבויים, הרוסים, גרושים שלא באושר, עד עצם היום הזה.

בחיי שמזמן לא קראתי דבר מריר כל כך. אני מניחה שזה בגלל הסיפור העצוב שהתוודעת אליו.

הורמונים הם דבר טוב! הידד!

הפסיקו להוציא עליהם לעז ולשלוף אותם כנשק יום הדין כל אימת שמדברים על נעורים.

אני כל כך שמחה שהתחתנתי כשעוד היו לי הורמונים "בשמיים". וכי על מי הייתי מבזבזת את הורמוניי? על דייטים אינסופיים? ומה על בעלי החמוד שנתן לי את נשמתו וחשקו? יש דבר טוב ובריא מזה?

או אולי אנחנו יותר חכמים מהקדוש ברוך הוא, שהזריק לנו פצצות הורמונים בדיוק בגיל שבו הוא רצה שנתחתן.

אולי בשביל שנדע לשחרר קצת מהשכל.

לאהוב עד הסוף.

לא להתבחבש ולחפור אלא פשוט לתת נשיקה ולסלוח.

שהלב שלי ידפוק חזק גם כשאני לא מסכימה איתו, ויזכיר לי למה בחרתי בו ולמה הוא בחר בי.

כן כן. ה"הורמונים" האלה הם שלום בית גדול, הם הבנה, סלחנות, קשר ועומק.

הם חיוניות. הם יכולת להשתנות - ביחד.

ועכשיו לתהפוכות.

קדימה נשואים, כל מי שלא עבר "תהפוכות" בחיי הנישואים שלו - שיקום עכשיו.

תהפוכות יש לכולם. וסוד: לאחותי שהתחתנה כשהיא נושקת ל-30, יש תהפוכות גדולות בהרבה ממה שחוויתי אני. למה? כי ככה זה כשאיש ואישה שהם שני עולמות שונים, נפגשים.

הם מתהפכים. הם לומדים אחד את השניה. הם צריכים להתרגל. להבנות. לבנות.

וכמה כמה כיף להיות אמא כשאת בעצמך עוד נערה. אבל זה כבר נושא אחר.

אני מזמינה אותך לכיורים של הבית שלי.

הם נקיים חבל על הזמן. ולא, לא הדחתי כלים. בעלי היקר, לרגל ההריון החמישי, קנה לבית מדיח כי נמאס לו מהררי הכלים.

ואת הקטע המגעיל הזה של נקיון השירותים, עיכלתי רק כשהבן שלי נגמל מהחיתול והתחיל להשתמש באסלה (סוג של להשתמש...).

כן, וארוחת צהריים? ובכן,זה דבר שבעלי היה צריך לספר לי עליו. בהסבר מפורט. אז זה היה קצת מביך, קצת מצחיק, קצת אולי פוגע (בו וגם בי, שיהיה). ולקח לי קצת זמן לדעת איך לבשל.

אבל הי, עברתי את החוויה הכיפית הזאת לצד - בעלי -! ולא לצד חברות לדירה (בנות, אתן מהממות, לא מזלזלת בכן. רק באה להדגיש את היתרון).

אז מה קרה?

השמיים נפלו?

תודה לה'

יש תהפוכות. יש אי הסכמות. יש חשבונות לשלם. יש כיורים מלוכלכים. ולפעמים - ה' ישמור - גם אין ארוחת צהריים.

אבל תודה לה'

יש בית. יש אהבה. יש ילדים. יש פרנסה. יש חיים.

יש יישוב הדעת.

יש אהבת נעורים. יש דבר חזק מזה???

(ומעניין אותי מאוד מאיפה הנחתת עלינו את האחוזים המופרכים הללו. מדרום סודאן? כי אני גרה ביישוב מדהים,מלא זוגות צעירים מלאים בהורמונים שמגדלים ילדים מאושרים בהרבה אהבה).

על פי נתוני הלמ"ס - http://www.cbs.gov.il/reader/cw_usr_view_SHTML?ID=633

שיעור הגירושין בגילאים 17-19 עומד על כ 30%.

ערך זה יורד ל 14% בגילאים  20-24  ואח"כ מתייצב על כ 12%.

ב"ה שאתם חיים באושר את חגיגת ההורמונים שלכם, אבל חיי משפחה לא בונים על סיפוקים קצרי מועד. ולא תמיד זה דבק חזק מספיק. התאהבות, אינה נמשכת לנצח. ולפי דו"ח הלמ"ס - לפחות 40% מהאנשים הצעירים שנישאים - לא בשלים לחיי משפחה.

חיי משפחה זה עסק רציני, והעובדות הסטטיסטיות מראות תמונה מדאיגה, שמצריכה זהירות.  ולא כולם חיים ביישובים, ולא כולם חיים בכיף. הרוב לא !

ולפעמים זה מתחיל נחמד - ונגמר עצוב עצוב.

כמה טוב וכיף לך שאין לך חברות גרושות. ואת לא נחשפת לעולם אחר לגמרי. אבל יש כאלה לא מעטות.

את יודעת מה זה אומר להיות תקועה לבד - עם ילדה קטנה בגיל 21 - לאחר שהתברר לך שהבחור ממש ממש לא מתאים לך ? "הוא נחמד, אבל ממש ממש לא זה" !! את יודעת מה זה לכלה צעירה לגלות שהחתן הצעיר,  לא נגמל מהרגלי גלישה באתרי תועבה ? או אחרת שגילתה צ'אטים שלו.... האם שמעת על כאלה סיפורים שמספרות כלות צעירות לרב בלשכה, או אחת שאומרת לרב ש"פשוט לא בא לה עליו", כי הוא ממש ילדותי, והוא לא גבר, והוא לא מפרנס,  והבחור המסכן, הסדרניק, עם ראש באדמה, בוכה כמו תינוק.

את מוזמנת לבדוק בלשכת הרבנות בעיר הסמוכה למקום מגורייך. אם תרצי תקבלי שם של רב. זה מה שהוא עושה כל היום. וגם אשתו.

ב"ה שכולם יהיו תמיד שמחים ומאושרים, עם בית מלא ילדים מקיר לקיר. 

קודם כל 40% זה לא 90% ואפילו לא קרוב. אתה באמת המצאת אחוזים.

דבר שני- הסיבות לגירושין הן אותם סיבות בכל גיל כמו שאתה מציג את זה.

אם היא לא רוצה אותו יותר כי הוא גולש באתרים, זה נראה לך קשור לגיל? לי לא נראה. מה דעתכם?

כי הוא ממש ילדותי, לא גבר ולא מפרנס- קשור לגיל? לא כ"כ. זה קשור לאינטרקציה ביניהם.

תשאל את הרב באיזה גילאים מגיעים רוב הזוגות שמגיעים אליו... 

הבעיות הן אותן בעיות, אבל אנשים בוגרים עם יותר הבנה של החיים ויותר ביטחון עצמי יכולים גם להתגבר עליהן. בגילאים צעירים הרגישות הבוסרית מקשה לראות את התמונה הרחבה ומנפחת פערים קיימים. 

חסידי גור יכולים להתחתן בכל גיל, כי להם יש תקנות מחמירות שאוסרות עליהם להתייחס לרגשות הפרטיים בחיי הנישואים. לשאר העולם זה לא שייך. 

40% זה ממש לא מעט. זה כמעט כל זוג שני או שלישי. אם אולפניסטית מתחתנת בלי לברר את הטעם שלה בגברים, יש לה סיכוי גבוה שהיא תמצא את עצמה מול שוקת שבורה - או להישאר נשואה ולהתמודד עם התסכול בהצלחה או לא בהצלחה - או להיות גרושה. וכן אמור בבחור צעיר. 

בגילאים כאלה קל לחשוב שמי שגולש באתרים או לא מצליח לפרנס הוא חסר תקנה עולמית, בגלל ציפיה תמימה שמיד אחרי החופה הוא יכנס לתלם. אתמול אמרת לכולם שאתה בשל לנישואים אבל כשמשאירים אותך לבד אתה מתנהג כמו בן 16?! עבדת עלי ועל כולנו! 

לצעירים שרוצים להתחתן קשה מאד להודות שכמו כולם גם הם ימשיכו להתבגר ולהתפתח אחרי החתונה עד גיל 20+, אבל ירצו או לא הם לא יכולו למנוע את זה. 

אם תדברי עם רבנים בכירים בציונות הדתית (שאליהם מגיעים בסוף כל המקרים האלו) תגלי שצפרירים ממש לא מחרטט. 

זה מאוד תלוי אם החתונה היא בעידוד ובהכוונת ההורים או לא.

פה זה נשמע מקרה קלאסי שלא.

באיזה חתך נמצאים ה"זוגות הצעירים" שאת מכירה? 18-19? או יותר לכיוון 20-22? כי זה הבדל מאוד משמעותי.

מורי ורבי היה מתלונן תדיר על כל הרבנים שמעודדים זוגות צעירים להתחתן בלי הרבה מחשבה

והוא, בתור יועץ נישואין מפורסם - היה צריך לטפל בהם אח"כ..

אחרת לא הייתה לו פרנסה

מדובר בראש ישיבה גדולה ורב ישוב עם אפס זמן פנוי

זוגות מגיעים אליו רק מפני שהוא מוצלח

אלא בלעזור לעמ"י.

הרבה פעמים לזוגות האלו גם אין כסף ליעוץ טוב (התחתנו בגיל 18, כן?) יעוץ טוב עולה באיזור ה 400-600 ש"ח לפגישה. ובד"כ זוגות כאלו מגיעים אליו כבר בגיל 22. לא בדיוק גיל שבו הכסף נוזל מהאוזניים...

שהם עדיין מתנהגים כ"ילדים"??

הם בני 18.. למה בדיוק את מצפה? זו היא צורת דיבור אופיינית בגיל הזה.

זה עדיין לא אומר שהנישואין שלהם נידונו לכישלון

ושצריך כמה שיותר לסכל את ההחלטה שלהם להתחתן

כל עוד אין דברים עקרוניים,

לא מבינה למה שאלמנט הגיל יפריע.

וראיתי שכתבת שזה לא הגיל..

אבל אם אין שום דבר אחר שציינת,

מסתבר שמודע או שלא, כנראה שזה מה שמפריע

הדבר הטוב ביותר שתוכלי לעשות זה להתפלל שה' יכוון דברים בצורה נכונה.

כמו במשל ההינדיק: לא מתווכחים עם הבן של המלך

על העובדה שהוא לא תרנגול הודו

אלא יורדים איתו מתחת לשולחן ומהמקום שלו מדברים איתו בגובה העיניים.

גם אם להורים ולך לא נראה שהם מתאימים (לא כתבת מה דעתם על הבחור)

עליהם לשחק ולשדר התלהבות רבה

איזה זוג נפלא.....וכו'

ואז מתוך העמדה הזו לשכנע אותם למה למען האהבה הנפלאה שלהם

כדאי להם להתחתן עוד שנה/שנתיים.

לא בעיה למצוא לכך נימוקים גם לפי הראש של בני 18

אם הם באמת לא מתאימים או שהם בוסריים

סביר להניח שתוך שנה היחסים ביניהם ממילא יעלו על שרטון מעצמם

ואם אכן הם זוג מהשמיים-יתחתנו נא בעוד שנתיים....

וזה לא מן הנמנע ששנה אחרי החתונה היא תמצא את עצמה עם ילד ועם בן זוג שבכלל לא מתאים לה. אני ממליצה לא לשתף פעולה עם העניין הזה. 

תשלחו אותה לדבר עם דמות תורנית שהיא מעריכה (לא עם אבא ואמא, זה בד"כ מפגן עצמאות כנגד אבא ואמא)

שיכירו את כל האמצעים הקיימים ויחליטו לבדם בעצת רב מה מתאים להם יותר. בגיל צעיר כזה הגוף מתמודד עם זה יפה מאד ואין בעיה להפסיק ולהיקלט גם בגיל 20+. הם ממילא לא צפויים להיזדקן בשנים הקרובות. רק חשוב שיפנימו שהריון ולידה הם פצצת אנרגיה לזוגיות שיכולה גם לפגוע ח"ו אם לא מתכוננים אליה מראש. שידעו שעדיף להם להקדיש זמן לגיבוש והכנה. עדיף להם שיחכו שנה-שנתיים בשביל שיהיו בשלים להוליד כמה צאצאים שיוכלו, מאשר שיכנסו למערבולת כבר אחרי ההיריון הראשון. 

אם חלילה זה יתברר כזיווג בוסרי, עדיין אפשר יהיה להתחיל חיים חדשים ממקום בוגר יותר. 

זה שהם מתחתנים בקטע מתריס, ילדותי, מתלהב...

הבחורה הכירה את הבחור באיזה מחנה בנ"ע!!!

ברור שאם רוצים להתחתן מוקדם ובקטע מטומטם שכזה, הכי חכם זה למנוע הריון לשנתיים ולראות איך הנישואין האלו מתעכלים.

אבל כמו שאין להם שכל שלא להתחתן, אין להם שכל למנוע הריון.

ודרך אגב, יש דברים לגבי מניעת הריון שלומדים לפי ניסוי וטעיה (כל אחת ואיך שהגוף שלה מגיב לכל האמצעי מניעה האלו) ובהחלט יכולים להיות פנצ'רים עד שמבינים מה הכי מתאים לך, במיוחד אם הבחורה בת 18...

למה לא להפנות אותה לפסיכולוגית טובה למשל?

זה לא שאני נגד להתייעץ עם רבנים/דמויות תורניות. אבל למה הם מקבלים את המונופול על כל תחומי החיים?

יש נושאים שכדאי לבחון מעוד נקודות מבט חוץ מזו התורנית. או במקביל.

במקרה הספציפי אני לא.

זוג כזה יותר מתלהב מדמויות תורניות ונותן להם משקל לא פרופורציונלי למציאות. לכן דמות תורנית בשיחה אחת תוכל לפתור את זה, שלא כמו יועץ טוב שמתוייג אצלם בתור "עוד אחד מהמבוגרים הפסימיים האלו שלא מבין כלום בהקמת בית בישראל"

כל ההסתכלות הזו זה חלק מהילדותיות שמובילה לחתונה בגיל כזה. לכן צריך לתת פתרון ילדותי ושטחי כמו ללכת לרב שהוא "מותג" בציונות הדתית, יותר ממה שהוא מבין ביעוץ זוגי. 

ליועץ הם יסכימו ללכת בגיל מבוגר. כשההסתכלות היא יותר שקולה ובוגרת.

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.