ומה עם המשפחה של הבחור המגניב והחתיך- מה הם אומרים? יש לכם עם מי לדבר שם?

נראה לי הכי נכון לדבר קודם כל עם כל הגורמים הסובבים, ולראות- אם המשפחה שלו בעד אז יהיה יותר קשה, אבל אם גם הם בהלם ולא בענין בכלל- אז משני הכיוונים תוכלו לשבת, לדבר, לשקף מה זה חתונה, מה זה עול של בית וילדים וכו'.

אולי מעצמם הם יבינו שזה עוד מוקדם.

. אתם יכולים לחכות ולא לדבר בנושא ואולי הם בעצמם ירדו מזה. אם לא אז לשבת אתם אם רשימה של שאלות מעשיות - איפה יגורו, איך ישלמו חשבונות, האם הם רוצים ילד עוד שנה. אבל הכי חשוב זה בלי רגשות, שזה יהיה שיח פרקטי נטו. ושהם יהיו אחראים על ארגון חתונה ועמידה בתקציב.

מצד שני הם כבר בני 18 וגם אם הם עושים טעות ואפילו יתגרשו בעוד שנה זאת אחריות שלהם. ברגע שהם יבינו שאחריות שלהם והורים גם ישדרו את זה אז הם יתייחסו לחתונה ברצינות. לא נראה לי שזאת גישה נכונה שהורים יהיו מוכנים או לא מוכנים שהם יתחתנו. הורים יכולים להחליט שלא מממנים את החתונה ולא עוזרים -זכותם המלאה אבל הם לא יכולים להחליט אם בת שלהם תתחתן או לא. יכול להיות שעם קצת עזרה והכוונה הם יצליחו לבנות בית בסדר גמור. 

ובקטע של "לעשות את זה בחכמה" - תלוי בבחורה כמובן, אבל אם היא מספיק חכמה ומכירה אתכם היא תדע לזהות כל מהלך שלכם וזה יפגע מאוד באימון שלה בכם. מצד שני אם אתם יותר חכמים ממנה והיא לא תדע לזהות "מהלך חכם" - כדאי לכם מאוד להיזהר מזה, אפילו יותר כי בידיכם כוח לבנות ולהרוס וכידוע הרבה פעמים כוונות טובות מובילות לא למקום אליו רצינו להגיע.

רציתי רק להעיר שאני רואה מסביבי זוגות שהתחתנו לקראת גיל 30  ושיח שלהם לא שונה משיח של אחותך וחבר שלה. הם עובדים ולומדים מה שכיף, נעזרים בהורים, נמצאים במינוס, עוברים דירה בלי סיבה ולוקח להם איזה 5 שנים קצת להתפכח. כך שזה לא עניין של גיל.  

אם ההורים חושבים שזה לא הזמן ולא נכון אז צריך קודם כל להפגין יד ברזל בנוגע לעזרה כספית.

לשבת עם הזוג ולתכנן איתם את החתונה.

1. אולם וחתונה כ 60 אלף ש"ח

2. צלם 6000 ש"ח

3. קניות שמלת כלה/בגדים לחתן/מוצרי חשמל/ עוד כ 30 אלך ש"ח

4. שכר דירה ותשלומים נלווים עוד כ 30 אלף שח לשנה

5. כלכלת הבית אוכל וכו' עוד 2000 שח לחודש.

(גם אם אפשר להשיג דברים ביותר זול לשדר להם דווקא את היקר)

ואז לשאול אותם איך בדיוק אתם הולכים לארגן את כל זה לבד?

להסביר להם את החשיבות של ההתארגנות הכלכלית אחרת יהיה להם מאוד קשה לממש את אהבתם הכל כך גדולה.

ואם מחר יהיה להם ילד הם צריכים יכולת בסיסית לגדל אותו אי אפשר לסמוך על הנס ועל ההורים...

לתת להם שנתיים שלוש להתאפס עלך עצמם ואז...

שיהיה בהצלחה

שאם היא רוצה שההורים יתמכו בה היא צריכה להוכיח להם שהיא מספיק בוגרת ואחראית שהיא ובן זוגה ישבו יחד ויבדקו כמה עולה מחייה בסיסית לזוג בלי ילדים מה אם צריכים לעשות בשביל שיהיה להם את הסכום הזה. כמה עולה לגדל ילד האם יש להם צפי לעוד שנה שיהיה להם את הסכום הדרוש לגדל ילד? אם לא האם הם דיברו על האפשרות למנוע הריון? האם הם הלכו לרב להתייעץ איתו? 

(גילוי נאות אני התחתנתי בגיל 18 אבל ממש לא חושבת שזה מתאים לכל אחד בכל מקרה לפני שסיפרנו להוריי בחשש גדול ישבנו וחשבנו על כל הדברים האלו מראש נפגשנו עם רב לקבל אישור למנוע הריון מצאנו עבודה לבעלי והתחלנו לחסוך כמה שיותר מוקדם תכננו את המשך החיים ללפחות 4-5 השנים הקרובות עשיתי פסיכומטרי בתיכון כי ידעתי שאני רוצה להתחתן נרשמתי ללימודים וכ"ו זה עדיין לא התקבל מאוד יפה אבל ברור שבמצב כזה יש יותר מצב לדון בדברים ולקבל את זה בצורה טובה יותר).

לא לומר להם "לא" (זה פשוט לא עובד ורק יוצר התנגדות, כמו שכתבו כאן) -

אלא להסביר מה המשמעויות ומה נדרש מהם בכדי להחזיק מעמד ולנהל משפחה.

ואם החתן הצעיר טוען שפרנסה משמים וכל זה,

אפשר לשאול אותו לא על העתיד הרחוק וכו' אלא רק "מאיפה אתה חושב לממן את החתונה שלך?"

*מגניב להתחתן ראשונה, בכלל לא מגניב להתגרש ראשונה*

מי שיושב בישיבה ומשחק בגמרות עושה דבר ענק ומשמעותי, לא פחות מהמשחק שלך בעבודה.

אל תיכנס עכשיו ללפרנס או לא לפרנס. דיברתי על המינוח המזלזל שהשתמשת בו.

אצלינו יש בחור חסידי מאורס שלא נפגש , והוא בהחלט לומד טוב

אני רואה שמתקשים פה להשלים עם הניק שלי... או שזו סתם סיבה לבדיחה

"כך אבי הטוב אמר לי 
כשהייתי בת עשרים 

"יין מר, פרח בר, 
לא יותר כי זה יכאיב. 
אבל בת עשרים הייתי 
לא ידעתי להקשיב..." 

היינו בסרט הזה. אמנם קצת יותר מבני 18, אבל התחתנו ילדים. מניסיוני יש לזה 3 סיבות עיקריות:

1. חשוב שתביני שהרצון להתחתן בגיל צעיר בא ממקום מאד אמיתי של שאיפה לצמיחה עם בגרות ואישיות. מהמקום שלהם הנישואים נראים כמו מסגרת עוצמתית שבונה אישיות עצמאית עם יציבות וקביעות בחיים וגם מעניקה אושר גדול. הם רוצים להתחתן כי חינכו אותם שאין הרבה דברים בחיים ששווה להתמסר למענם כמו חיי נישואים טוטאליים. 

2. קשה לי להאמין שהם לא יודעים ולא מכירים נישואי בוסר מקרוב ומרחוק. אותי זה לא כ"כ הרתיע בהשוואה לרווקות מאוחרת למשל. בוודאי כשרואים איך הרבה גרושי בוסר מצליחים לקום מחושלים ולהמשיך הלאה.

3. להתחתן במדינת ישראל זאת זכות בסיסית מוכרת יותר מהזכות להקים עסק עצמאי בהלוואות מסוכנות או מהזכות ללמוד לתואר הומאני באוניברסיטה ע"י מלגות ומענקים. אם הבנקים היו מופקדים על כל ענייני האישות במדינה במקום הרבנות, השרשור הזה לא היה עולה בכלל.  

"הוא יפליג", אבי אמר לי 
"אל איי האגדה 
וללב שלך בעצם 
אין מקום במזוודה, 
וללב שלך בעצם 
אין מקום במזוודה" 

יין מר... 

אך אבוי, ימים הגידו 
ולימדני המכאוב 
אני כבר בת עשרים ושתיים 
מה צדק אבי הטוב 
אני כבר בת עשרים ושתיים 
מה צדק אבי הטוב 
 

זוגות רבים כמותם נופלים כעול על ההורים/משפחה

ואם ניתן לצפות את זה מראש - כדאי להתריע

בכלל, כהורים,

לראות את הילד מועד ולא לחוש לעזרתו לא נכון בעיני

ואם מבחינתם זו מעידה ומתכון לכשלון - התעלמות לא מתאימה ולא אחראית

להתעלם זה בוודאי אסור

אבל אי אפשר לכפות עליהם שום דבר

תגידי לה שאת איתה לחלוטין. ואת רוצה לעזור לה לעשות את זה הכי טוב.

תתחילי מכסף- לשבת ולחשב איתה מה יהיו ההוצאות שלהם, בניית תוכנית כלכלית לחתונה עצמה ולשנה הראשונה שלהם כזוג.

תמשיכי מזוגיות- תלמדי איתה על זוגיות, על עבודת המידות, על מה זה אומר באמת מעבר לכל העננים הורודים.

אישות- תלמדי איתה את הנושא (או שתשלחי אותה להדרכת כלות) תדברו על הריון, לידה, גידול ילדים.

תפרטי לה לפרוטות את כל הנושאים האלו, מה זה אומר בתכל'ס, ביום יום.

אם אחרי כל זה היא עדיין תרצה- אז אולי היא יותר בוגרת ממה שנדמה ללך כאחות גדולה.

והיא לפחות תדע מה מצפה לה ותהיה מוכנה להתמודד עם מה שיבוא.

זו ראיה שאין עליה תשובה...

הצליח גם גשמית וגם רוחנית וגם משפחתית. הי"ד.

אלא שמן הסתם זה לא מתאים לכל אחד. תלוי באנשים, בנסיבות, במשפחות, בנחישות הרצון, וכו'.

קודם כל, לנסות להיות בנעליה.

דרך אגב, במצב כזה ראיות שכליות פחות משכנעות..

וגם, יתן לה תחושה טובה- שזה תמיד טוב.

לאמר "לא", אינו רלוונטי ולא יעיל.

לנסות להיות שם בשבילה.

ולא יפה להגיד- אך גם נישואי גיל 25 עלולים להתפרק.

וגם נישואי "בוסר" עלולים לעלות יפה.

הכי טוב זה להיות מחושב, וכו וכו'.

אך כידוע, לא תמיד דברים קורים "איך שחשבנו ורצינו..."

וכמובן- תפילות!

בהצלחה

וגם העניין של הכסף זה נכון לגבי כל גיל.

הרי כשמתחתנים לא תמיד נשארים באותה עבודה ולפעמים צריך לעבור לאזור שקשה למצוא בו אח"כ עבודה.

[אני התחתנתי עם תואר ובשנה הראשונה לא מצאתי עבודה בכלל, רק דברים זמניים ולא מספיקים.]

אז פרנסה היא אכן משמיים, ואני מניחה שהיא תתחיל לענות את כל מה שהיא תעשה בשביל להביא פרנסה הביתה אחרי החתונה... כי אין לזה סוף.- זה משהו שהיא תבין מעצמה אחרי השבע ברכות ואחרי שהם יצטרכו ללכת לסופר לעשות קניות, ואם היא לא תחשוב אז בעלה יחשוב וגם יצטרך למצוא פיתרון.

אני לא הייתי מעודדת סתם ככה להתחתן בגיל הזה, אבל זה לא חסר תקדים והרבה עשו את זה לפניה ועלה להם יפה.

פועל עשרים וארבע שעות ללא הפסקה, מהרגע שנולדים

עד הרגע שמתאהבים"

(מתוך 'לצאת מהדעת' של הרב יהושע וצבי אייל)

1. אנחנו נמצאים בתחילת החופש הגדול. האם הם לפני שמינית או שסיימו שמינית?

2. איפה הם נפגשו ומתי? עדיין לא היו מחנות בני עקיבא השנה... האם הם בקשר מאז המחנה של שנה שעברה?

בס"ד

שאני קוראת הודעה כזאת.

זוג מאוהב שמצא אחד את השניה. שרוצה להקים בית. שלא מעוניין לבזבז את ימי הנעורים על חוויות חולפות ואכזבות שווא. זוג שהגיע להחלטה כל כך משמעותית, יפה, טבעית.

כן, להתחתן בגיל 18 זה הדבר הטבעי. חבל ששכחנו זאת.

אני התחתנתי בגיל 18. היו המון שפירגנו ונתנו לנו כוח ואמון. והיו גם המון שזלזלו והפכו את העניין ללא פחות מטרגדיה.

חבר'ה, תרגיעו.

אני יכולה להבין חששות. אבל החששות האלה קיימים גם אצל זוג שמתחתן בגיל 25. וגם אצל זוג שמתחתן בגיל 40. פרנסה ו"איך להסתדר" זה כמעט תמיד עול (לעתים נעים וקל) שרובץ על הכתפיים. חלק מההתמודדות הזוגית, חלק מהבית. ואפשר למצוא אותו בכל מקום...

חתונה בגיל צעיר

זה אומר שנבנים ביחד. שקל יותר לוותר, להבין, להכיל. לצחוק ביחד על דברים.

זה אומר אהבה של נעורים שנצרבת בזוגיות לכל החיים.

נשמע לכם קסום, ילדותי וקיטשי?

ובכן, יכול להיות שזה כך.

אבל כך גם צריכה להיראות האהבה.

כבר שכחנו שרומנטיקה אין פירושה עצבות, אכזבות ומסעות אינסופיים עבור "האחד".

ואגב

נכון, יש כאלה שהם "יחידים" בכך. אבל מוזר מאוד, כי אצלנו בשכבה למשל, כמעט כולן היו "יחידות" כאלה...

לדעתי

אל תקחו להם את המתנה הטובה שהביא להם, וגם לכם! הקדוש ברוך הוא.

זה הזמן של המשפחה לתמוך, לאהוב. להראות להם שאתם שמחים בשבילם. לשבת איתם ביישוב הדעת ולשוחח על החיים שאחרי החתונה ולעזור למצוא רעיונות כיצד לקיים אותם בצורה שפויה.

אתם אמנם מעדיפים שיחכו שנה -

אבל מי ערב לכם שבשנה הזאת יצילחו לשמור על עצמם בקדושה?

ומי ערב לכם שיצליחו בכלל לשמור על אהבתם?

ומאיפה הזכות לצער זוג ולהפריד ביניהם?

ולסיום - סיפור.

חמותי היא רבנית שעוסקת הרבה עם נערות. אני זוכרת איך פעם הגיעה אליה בחורה דתית שיצאה מהמסגרת והיתה יותר חילונית מאשר דתית. היא "מצאה" לה בחור והם התאהבו (לא "נדלקו" כדרך החיים-בסרט, אלא התאהבו ונקשרו) ורצו להתחתן. ההורים פגשו את הבחור, היה מקסים, חמוד, חכם. אבל בכל זאת, בני 18. אז ההורים לא הסכימו.

אני זוכרת איך חמותי דיברה עם האמא ואמרה לה: עדיף שיתחתנו וחס וחלילה יתגרשו, מאשר שלא יצליחו להישמר בקדושה, או מאשר ייפרדו עכשיו, יצטערו, וינטרו לכם על כך כל חייכם.

הזוג הזה התחתנו. היום הם נשואים באושר עם ילדים.

ולא, הם לא "יחידים". כל כך הרבה סיפורים כאלה כבר מזמן לא הופכים את תופעת החתונה בגיל צעיר לדבר נדיר ששייך ליחידי סגולה.

יאללה, מזל טוב.

אני חושבת שמשפחה שמצליחה לחיות טוב עם מספר ילדים ועובדים בעבודות חלקיות (ועוד טוענים שעבדו פחות לפני הילדים) יוכלו להסתדר מצוין גם כשיצטרכו לחתן ילדים (במצב כזה הם פשוט יגדילו את אחוזי המשרה שלהם) זה ממש לא טריוויאלי ללמוד לחיות ממעט ולא להרגיש את הצורך לרדוף אחרי כסף. שוב אני ממש לא כזאת ואישית לא הייתי מסוגלת לחיות כך אבל יש לי הרבה הערכה לכאלו שמשליכים את יהבם לקב"ה (ואין הכוונה ללא לעשות השתדלות ההשתדלות פשוט תלויה במידת האמונה)

באמת קצת תמוה בעיני.

וכי לכל הזוגות שמתחתנים יש הורים משני הצדדים שמממנים הכל? בוודאי שלא. מכירה לא מעט שעבדו קשה ומימנו הכל לבד. והם מסתדרים נהדר בחיים.

וכי זוג שמתחתן צריך מיד אחרי החתונה לחשוב על איך הוא יחתן את הילדים שלו? יש עוד כמה דברים בדרך שצריך לחשוב עליהם...

וכי כל זוג צעיר או עם כמה ילדים מכניס 10 אלף בחודש? וודאי שלא.

ובכל זאת- יש הרבה משפחות שחיות בשמחה ובנחת, וגם אצלם הילדים מתחתנים והכל בסדר.

לא אומרת שצריך להיות בשאננות כל הזמן. ואם אפשר לחסוך אז חוסכים.

אבל השאלה איך נחתן את הילדים היא ממש לא השאלה המרכזית בעיני.בטח שלא לזוג צעיר עם 2 ילדים.

וגם לא לשני ילדים בני 18 שרוצים להתחתן.

אני בטוחה שיש המון זוגות שהתחתנו צעירים בלי כלום ביד, ולאט לאט התקדמו- תואר, תעודה, עבודה, בית. 

בזמן האחרון נושבת כאן בפורום רוח כזאת שרק לאנשים מרוויחים ומצליחים מתאים להקים משפחה. ומי שאין לו הכנסה של X כסף הוא רשלן

העם לא בנוי רק ממצליחנים שמרוויחים עשרות אלפי שקלים בחודש אלא הרבה אנשים שמרוויחים שכר מינימום

אם יש לה.

גם אני התחתנתי בגיל מאוחר, ואחרי תואר, ואחרי סטאז' ואחרי עוד שנה עבודה

וכשהתחתנתי הייתי צריכה להתחיל ה-כ-ל מחדש. כי פתאום לא מוצאים עבודה במקום החדש

ורק דברים מזדמנים

וצריך לדאוג לאוכל ושכר דירה וכו'

אבל לא צריך לדאוג לילדים כשצריך לדאוג לשכר דירה ולאוכל! 

אחרי כמה שנים כשתהיה תעודה או תואר ותהיה עבודה והיא תתחיל בקטן כי לא יקבלו אותה ישר למשרה מלאה (כמו ברוב המקומות) ואח"כ אחרי כמה שנים תקבל קידום או תוספת שעות וכו' וכו' לאט לאט כמו כולם.

ואז היא תוכל לחסוך לילדים שלה ולחתן אותם בכבוד.

ולך יש מאיפה לחתן את הילדים?

היה לך גם כשהתחתנת? בשנה הראשונה לנישואים? כי אם לא- אוי ואבוי. איך התחתנת??!??

ההורמונים חזקים מאד בגיל הזה, והסבירות שניתן יהיה לשנות את דעתם, אינה גבוהה. אבל תשתדלו. כי זה מאד לא פשוט להיות גרוש(ה) עם ילד(ים) כבר בגיל 20 פלוס...

אז או שיחיו באושר עד 120 (10%-20%) או שימצאו את עצמם בגיל 23, בלי להבין מה הם עושים ביחד, ועם ארבעה ילדים...(80%-90%).

כבר עברנו את זה עם זוג המוכר לנו מקרוב מאד.  הם עברו כמה תהפוכות מאז החתונה,

והם מודים בעצמם שעשו שטות גדולה, וזה ממש נס שהם לא גרושים היום, כמה שנים לאחר מעשה...

סתם כדוגמה - הנה ההרגלים שלהם בעניין סדר ונקיון:

אחרי החתונה, הם המשיכו להתנהג כמו ילדים, תיכוניסטים. בית הפוך, ומטונף, מטבח מלוכלך וכיורים מלאים כלים....שירותים ומקלחת ללא נקיון בסיסי.

זה היה כל כך מגעיל, שהפסקנו לבקר אצלם. והאמהות שלהם היו באות ומנקות -

וצמד התיכוניסטים, לגלגו למה בכלל צריך לנקות.

רק אחרי שהיא ילדה, בגיל 19 וקצת, הם התחילו להתנהל בצורה יותר סבירה. 

ויש להם כמה וכמה חברים וחברות, שהיו מאוהבים ומלאי הורמונים עד הגג,  וכיום הם כבויים, הרוסים, גרושים שלא באושר, עד עצם היום הזה.

בחיי שמזמן לא קראתי דבר מריר כל כך. אני מניחה שזה בגלל הסיפור העצוב שהתוודעת אליו.

הורמונים הם דבר טוב! הידד!

הפסיקו להוציא עליהם לעז ולשלוף אותם כנשק יום הדין כל אימת שמדברים על נעורים.

אני כל כך שמחה שהתחתנתי כשעוד היו לי הורמונים "בשמיים". וכי על מי הייתי מבזבזת את הורמוניי? על דייטים אינסופיים? ומה על בעלי החמוד שנתן לי את נשמתו וחשקו? יש דבר טוב ובריא מזה?

או אולי אנחנו יותר חכמים מהקדוש ברוך הוא, שהזריק לנו פצצות הורמונים בדיוק בגיל שבו הוא רצה שנתחתן.

אולי בשביל שנדע לשחרר קצת מהשכל.

לאהוב עד הסוף.

לא להתבחבש ולחפור אלא פשוט לתת נשיקה ולסלוח.

שהלב שלי ידפוק חזק גם כשאני לא מסכימה איתו, ויזכיר לי למה בחרתי בו ולמה הוא בחר בי.

כן כן. ה"הורמונים" האלה הם שלום בית גדול, הם הבנה, סלחנות, קשר ועומק.

הם חיוניות. הם יכולת להשתנות - ביחד.

ועכשיו לתהפוכות.

קדימה נשואים, כל מי שלא עבר "תהפוכות" בחיי הנישואים שלו - שיקום עכשיו.

תהפוכות יש לכולם. וסוד: לאחותי שהתחתנה כשהיא נושקת ל-30, יש תהפוכות גדולות בהרבה ממה שחוויתי אני. למה? כי ככה זה כשאיש ואישה שהם שני עולמות שונים, נפגשים.

הם מתהפכים. הם לומדים אחד את השניה. הם צריכים להתרגל. להבנות. לבנות.

וכמה כמה כיף להיות אמא כשאת בעצמך עוד נערה. אבל זה כבר נושא אחר.

אני מזמינה אותך לכיורים של הבית שלי.

הם נקיים חבל על הזמן. ולא, לא הדחתי כלים. בעלי היקר, לרגל ההריון החמישי, קנה לבית מדיח כי נמאס לו מהררי הכלים.

ואת הקטע המגעיל הזה של נקיון השירותים, עיכלתי רק כשהבן שלי נגמל מהחיתול והתחיל להשתמש באסלה (סוג של להשתמש...).

כן, וארוחת צהריים? ובכן,זה דבר שבעלי היה צריך לספר לי עליו. בהסבר מפורט. אז זה היה קצת מביך, קצת מצחיק, קצת אולי פוגע (בו וגם בי, שיהיה). ולקח לי קצת זמן לדעת איך לבשל.

אבל הי, עברתי את החוויה הכיפית הזאת לצד - בעלי -! ולא לצד חברות לדירה (בנות, אתן מהממות, לא מזלזלת בכן. רק באה להדגיש את היתרון).

אז מה קרה?

השמיים נפלו?

תודה לה'

יש תהפוכות. יש אי הסכמות. יש חשבונות לשלם. יש כיורים מלוכלכים. ולפעמים - ה' ישמור - גם אין ארוחת צהריים.

אבל תודה לה'

יש בית. יש אהבה. יש ילדים. יש פרנסה. יש חיים.

יש יישוב הדעת.

יש אהבת נעורים. יש דבר חזק מזה???

(ומעניין אותי מאוד מאיפה הנחתת עלינו את האחוזים המופרכים הללו. מדרום סודאן? כי אני גרה ביישוב מדהים,מלא זוגות צעירים מלאים בהורמונים שמגדלים ילדים מאושרים בהרבה אהבה).

על פי נתוני הלמ"ס - http://www.cbs.gov.il/reader/cw_usr_view_SHTML?ID=633

שיעור הגירושין בגילאים 17-19 עומד על כ 30%.

ערך זה יורד ל 14% בגילאים  20-24  ואח"כ מתייצב על כ 12%.

ב"ה שאתם חיים באושר את חגיגת ההורמונים שלכם, אבל חיי משפחה לא בונים על סיפוקים קצרי מועד. ולא תמיד זה דבק חזק מספיק. התאהבות, אינה נמשכת לנצח. ולפי דו"ח הלמ"ס - לפחות 40% מהאנשים הצעירים שנישאים - לא בשלים לחיי משפחה.

חיי משפחה זה עסק רציני, והעובדות הסטטיסטיות מראות תמונה מדאיגה, שמצריכה זהירות.  ולא כולם חיים ביישובים, ולא כולם חיים בכיף. הרוב לא !

ולפעמים זה מתחיל נחמד - ונגמר עצוב עצוב.

כמה טוב וכיף לך שאין לך חברות גרושות. ואת לא נחשפת לעולם אחר לגמרי. אבל יש כאלה לא מעטות.

את יודעת מה זה אומר להיות תקועה לבד - עם ילדה קטנה בגיל 21 - לאחר שהתברר לך שהבחור ממש ממש לא מתאים לך ? "הוא נחמד, אבל ממש ממש לא זה" !! את יודעת מה זה לכלה צעירה לגלות שהחתן הצעיר,  לא נגמל מהרגלי גלישה באתרי תועבה ? או אחרת שגילתה צ'אטים שלו.... האם שמעת על כאלה סיפורים שמספרות כלות צעירות לרב בלשכה, או אחת שאומרת לרב ש"פשוט לא בא לה עליו", כי הוא ממש ילדותי, והוא לא גבר, והוא לא מפרנס,  והבחור המסכן, הסדרניק, עם ראש באדמה, בוכה כמו תינוק.

את מוזמנת לבדוק בלשכת הרבנות בעיר הסמוכה למקום מגורייך. אם תרצי תקבלי שם של רב. זה מה שהוא עושה כל היום. וגם אשתו.

ב"ה שכולם יהיו תמיד שמחים ומאושרים, עם בית מלא ילדים מקיר לקיר. 

קודם כל 40% זה לא 90% ואפילו לא קרוב. אתה באמת המצאת אחוזים.

דבר שני- הסיבות לגירושין הן אותם סיבות בכל גיל כמו שאתה מציג את זה.

אם היא לא רוצה אותו יותר כי הוא גולש באתרים, זה נראה לך קשור לגיל? לי לא נראה. מה דעתכם?

כי הוא ממש ילדותי, לא גבר ולא מפרנס- קשור לגיל? לא כ"כ. זה קשור לאינטרקציה ביניהם.

תשאל את הרב באיזה גילאים מגיעים רוב הזוגות שמגיעים אליו... 

הבעיות הן אותן בעיות, אבל אנשים בוגרים עם יותר הבנה של החיים ויותר ביטחון עצמי יכולים גם להתגבר עליהן. בגילאים צעירים הרגישות הבוסרית מקשה לראות את התמונה הרחבה ומנפחת פערים קיימים. 

חסידי גור יכולים להתחתן בכל גיל, כי להם יש תקנות מחמירות שאוסרות עליהם להתייחס לרגשות הפרטיים בחיי הנישואים. לשאר העולם זה לא שייך. 

40% זה ממש לא מעט. זה כמעט כל זוג שני או שלישי. אם אולפניסטית מתחתנת בלי לברר את הטעם שלה בגברים, יש לה סיכוי גבוה שהיא תמצא את עצמה מול שוקת שבורה - או להישאר נשואה ולהתמודד עם התסכול בהצלחה או לא בהצלחה - או להיות גרושה. וכן אמור בבחור צעיר. 

בגילאים כאלה קל לחשוב שמי שגולש באתרים או לא מצליח לפרנס הוא חסר תקנה עולמית, בגלל ציפיה תמימה שמיד אחרי החופה הוא יכנס לתלם. אתמול אמרת לכולם שאתה בשל לנישואים אבל כשמשאירים אותך לבד אתה מתנהג כמו בן 16?! עבדת עלי ועל כולנו! 

לצעירים שרוצים להתחתן קשה מאד להודות שכמו כולם גם הם ימשיכו להתבגר ולהתפתח אחרי החתונה עד גיל 20+, אבל ירצו או לא הם לא יכולו למנוע את זה. 

אם תדברי עם רבנים בכירים בציונות הדתית (שאליהם מגיעים בסוף כל המקרים האלו) תגלי שצפרירים ממש לא מחרטט. 

זה מאוד תלוי אם החתונה היא בעידוד ובהכוונת ההורים או לא.

פה זה נשמע מקרה קלאסי שלא.

באיזה חתך נמצאים ה"זוגות הצעירים" שאת מכירה? 18-19? או יותר לכיוון 20-22? כי זה הבדל מאוד משמעותי.

מורי ורבי היה מתלונן תדיר על כל הרבנים שמעודדים זוגות צעירים להתחתן בלי הרבה מחשבה

והוא, בתור יועץ נישואין מפורסם - היה צריך לטפל בהם אח"כ..

אחרת לא הייתה לו פרנסה

מדובר בראש ישיבה גדולה ורב ישוב עם אפס זמן פנוי

זוגות מגיעים אליו רק מפני שהוא מוצלח

אלא בלעזור לעמ"י.

הרבה פעמים לזוגות האלו גם אין כסף ליעוץ טוב (התחתנו בגיל 18, כן?) יעוץ טוב עולה באיזור ה 400-600 ש"ח לפגישה. ובד"כ זוגות כאלו מגיעים אליו כבר בגיל 22. לא בדיוק גיל שבו הכסף נוזל מהאוזניים...

שהם עדיין מתנהגים כ"ילדים"??

הם בני 18.. למה בדיוק את מצפה? זו היא צורת דיבור אופיינית בגיל הזה.

זה עדיין לא אומר שהנישואין שלהם נידונו לכישלון

ושצריך כמה שיותר לסכל את ההחלטה שלהם להתחתן

כל עוד אין דברים עקרוניים,

לא מבינה למה שאלמנט הגיל יפריע.

וראיתי שכתבת שזה לא הגיל..

אבל אם אין שום דבר אחר שציינת,

מסתבר שמודע או שלא, כנראה שזה מה שמפריע

הדבר הטוב ביותר שתוכלי לעשות זה להתפלל שה' יכוון דברים בצורה נכונה.

כמו במשל ההינדיק: לא מתווכחים עם הבן של המלך

על העובדה שהוא לא תרנגול הודו

אלא יורדים איתו מתחת לשולחן ומהמקום שלו מדברים איתו בגובה העיניים.

גם אם להורים ולך לא נראה שהם מתאימים (לא כתבת מה דעתם על הבחור)

עליהם לשחק ולשדר התלהבות רבה

איזה זוג נפלא.....וכו'

ואז מתוך העמדה הזו לשכנע אותם למה למען האהבה הנפלאה שלהם

כדאי להם להתחתן עוד שנה/שנתיים.

לא בעיה למצוא לכך נימוקים גם לפי הראש של בני 18

אם הם באמת לא מתאימים או שהם בוסריים

סביר להניח שתוך שנה היחסים ביניהם ממילא יעלו על שרטון מעצמם

ואם אכן הם זוג מהשמיים-יתחתנו נא בעוד שנתיים....

וזה לא מן הנמנע ששנה אחרי החתונה היא תמצא את עצמה עם ילד ועם בן זוג שבכלל לא מתאים לה. אני ממליצה לא לשתף פעולה עם העניין הזה. 

תשלחו אותה לדבר עם דמות תורנית שהיא מעריכה (לא עם אבא ואמא, זה בד"כ מפגן עצמאות כנגד אבא ואמא)

שיכירו את כל האמצעים הקיימים ויחליטו לבדם בעצת רב מה מתאים להם יותר. בגיל צעיר כזה הגוף מתמודד עם זה יפה מאד ואין בעיה להפסיק ולהיקלט גם בגיל 20+. הם ממילא לא צפויים להיזדקן בשנים הקרובות. רק חשוב שיפנימו שהריון ולידה הם פצצת אנרגיה לזוגיות שיכולה גם לפגוע ח"ו אם לא מתכוננים אליה מראש. שידעו שעדיף להם להקדיש זמן לגיבוש והכנה. עדיף להם שיחכו שנה-שנתיים בשביל שיהיו בשלים להוליד כמה צאצאים שיוכלו, מאשר שיכנסו למערבולת כבר אחרי ההיריון הראשון. 

אם חלילה זה יתברר כזיווג בוסרי, עדיין אפשר יהיה להתחיל חיים חדשים ממקום בוגר יותר. 

זה שהם מתחתנים בקטע מתריס, ילדותי, מתלהב...

הבחורה הכירה את הבחור באיזה מחנה בנ"ע!!!

ברור שאם רוצים להתחתן מוקדם ובקטע מטומטם שכזה, הכי חכם זה למנוע הריון לשנתיים ולראות איך הנישואין האלו מתעכלים.

אבל כמו שאין להם שכל שלא להתחתן, אין להם שכל למנוע הריון.

ודרך אגב, יש דברים לגבי מניעת הריון שלומדים לפי ניסוי וטעיה (כל אחת ואיך שהגוף שלה מגיב לכל האמצעי מניעה האלו) ובהחלט יכולים להיות פנצ'רים עד שמבינים מה הכי מתאים לך, במיוחד אם הבחורה בת 18...

למה לא להפנות אותה לפסיכולוגית טובה למשל?

זה לא שאני נגד להתייעץ עם רבנים/דמויות תורניות. אבל למה הם מקבלים את המונופול על כל תחומי החיים?

יש נושאים שכדאי לבחון מעוד נקודות מבט חוץ מזו התורנית. או במקביל.

במקרה הספציפי אני לא.

זוג כזה יותר מתלהב מדמויות תורניות ונותן להם משקל לא פרופורציונלי למציאות. לכן דמות תורנית בשיחה אחת תוכל לפתור את זה, שלא כמו יועץ טוב שמתוייג אצלם בתור "עוד אחד מהמבוגרים הפסימיים האלו שלא מבין כלום בהקמת בית בישראל"

כל ההסתכלות הזו זה חלק מהילדותיות שמובילה לחתונה בגיל כזה. לכן צריך לתת פתרון ילדותי ושטחי כמו ללכת לרב שהוא "מותג" בציונות הדתית, יותר ממה שהוא מבין ביעוץ זוגי. 

ליועץ הם יסכימו ללכת בגיל מבוגר. כשההסתכלות היא יותר שקולה ובוגרת.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?