ומה עם המשפחה של הבחור המגניב והחתיך- מה הם אומרים? יש לכם עם מי לדבר שם?

נראה לי הכי נכון לדבר קודם כל עם כל הגורמים הסובבים, ולראות- אם המשפחה שלו בעד אז יהיה יותר קשה, אבל אם גם הם בהלם ולא בענין בכלל- אז משני הכיוונים תוכלו לשבת, לדבר, לשקף מה זה חתונה, מה זה עול של בית וילדים וכו'.

אולי מעצמם הם יבינו שזה עוד מוקדם.

. אתם יכולים לחכות ולא לדבר בנושא ואולי הם בעצמם ירדו מזה. אם לא אז לשבת אתם אם רשימה של שאלות מעשיות - איפה יגורו, איך ישלמו חשבונות, האם הם רוצים ילד עוד שנה. אבל הכי חשוב זה בלי רגשות, שזה יהיה שיח פרקטי נטו. ושהם יהיו אחראים על ארגון חתונה ועמידה בתקציב.

מצד שני הם כבר בני 18 וגם אם הם עושים טעות ואפילו יתגרשו בעוד שנה זאת אחריות שלהם. ברגע שהם יבינו שאחריות שלהם והורים גם ישדרו את זה אז הם יתייחסו לחתונה ברצינות. לא נראה לי שזאת גישה נכונה שהורים יהיו מוכנים או לא מוכנים שהם יתחתנו. הורים יכולים להחליט שלא מממנים את החתונה ולא עוזרים -זכותם המלאה אבל הם לא יכולים להחליט אם בת שלהם תתחתן או לא. יכול להיות שעם קצת עזרה והכוונה הם יצליחו לבנות בית בסדר גמור. 

ובקטע של "לעשות את זה בחכמה" - תלוי בבחורה כמובן, אבל אם היא מספיק חכמה ומכירה אתכם היא תדע לזהות כל מהלך שלכם וזה יפגע מאוד באימון שלה בכם. מצד שני אם אתם יותר חכמים ממנה והיא לא תדע לזהות "מהלך חכם" - כדאי לכם מאוד להיזהר מזה, אפילו יותר כי בידיכם כוח לבנות ולהרוס וכידוע הרבה פעמים כוונות טובות מובילות לא למקום אליו רצינו להגיע.

רציתי רק להעיר שאני רואה מסביבי זוגות שהתחתנו לקראת גיל 30  ושיח שלהם לא שונה משיח של אחותך וחבר שלה. הם עובדים ולומדים מה שכיף, נעזרים בהורים, נמצאים במינוס, עוברים דירה בלי סיבה ולוקח להם איזה 5 שנים קצת להתפכח. כך שזה לא עניין של גיל.  

אם ההורים חושבים שזה לא הזמן ולא נכון אז צריך קודם כל להפגין יד ברזל בנוגע לעזרה כספית.

לשבת עם הזוג ולתכנן איתם את החתונה.

1. אולם וחתונה כ 60 אלף ש"ח

2. צלם 6000 ש"ח

3. קניות שמלת כלה/בגדים לחתן/מוצרי חשמל/ עוד כ 30 אלך ש"ח

4. שכר דירה ותשלומים נלווים עוד כ 30 אלף שח לשנה

5. כלכלת הבית אוכל וכו' עוד 2000 שח לחודש.

(גם אם אפשר להשיג דברים ביותר זול לשדר להם דווקא את היקר)

ואז לשאול אותם איך בדיוק אתם הולכים לארגן את כל זה לבד?

להסביר להם את החשיבות של ההתארגנות הכלכלית אחרת יהיה להם מאוד קשה לממש את אהבתם הכל כך גדולה.

ואם מחר יהיה להם ילד הם צריכים יכולת בסיסית לגדל אותו אי אפשר לסמוך על הנס ועל ההורים...

לתת להם שנתיים שלוש להתאפס עלך עצמם ואז...

שיהיה בהצלחה

שאם היא רוצה שההורים יתמכו בה היא צריכה להוכיח להם שהיא מספיק בוגרת ואחראית שהיא ובן זוגה ישבו יחד ויבדקו כמה עולה מחייה בסיסית לזוג בלי ילדים מה אם צריכים לעשות בשביל שיהיה להם את הסכום הזה. כמה עולה לגדל ילד האם יש להם צפי לעוד שנה שיהיה להם את הסכום הדרוש לגדל ילד? אם לא האם הם דיברו על האפשרות למנוע הריון? האם הם הלכו לרב להתייעץ איתו? 

(גילוי נאות אני התחתנתי בגיל 18 אבל ממש לא חושבת שזה מתאים לכל אחד בכל מקרה לפני שסיפרנו להוריי בחשש גדול ישבנו וחשבנו על כל הדברים האלו מראש נפגשנו עם רב לקבל אישור למנוע הריון מצאנו עבודה לבעלי והתחלנו לחסוך כמה שיותר מוקדם תכננו את המשך החיים ללפחות 4-5 השנים הקרובות עשיתי פסיכומטרי בתיכון כי ידעתי שאני רוצה להתחתן נרשמתי ללימודים וכ"ו זה עדיין לא התקבל מאוד יפה אבל ברור שבמצב כזה יש יותר מצב לדון בדברים ולקבל את זה בצורה טובה יותר).

לא לומר להם "לא" (זה פשוט לא עובד ורק יוצר התנגדות, כמו שכתבו כאן) -

אלא להסביר מה המשמעויות ומה נדרש מהם בכדי להחזיק מעמד ולנהל משפחה.

ואם החתן הצעיר טוען שפרנסה משמים וכל זה,

אפשר לשאול אותו לא על העתיד הרחוק וכו' אלא רק "מאיפה אתה חושב לממן את החתונה שלך?"

*מגניב להתחתן ראשונה, בכלל לא מגניב להתגרש ראשונה*

מי שיושב בישיבה ומשחק בגמרות עושה דבר ענק ומשמעותי, לא פחות מהמשחק שלך בעבודה.

אל תיכנס עכשיו ללפרנס או לא לפרנס. דיברתי על המינוח המזלזל שהשתמשת בו.

אצלינו יש בחור חסידי מאורס שלא נפגש , והוא בהחלט לומד טוב

אני רואה שמתקשים פה להשלים עם הניק שלי... או שזו סתם סיבה לבדיחה

"כך אבי הטוב אמר לי 
כשהייתי בת עשרים 

"יין מר, פרח בר, 
לא יותר כי זה יכאיב. 
אבל בת עשרים הייתי 
לא ידעתי להקשיב..." 

היינו בסרט הזה. אמנם קצת יותר מבני 18, אבל התחתנו ילדים. מניסיוני יש לזה 3 סיבות עיקריות:

1. חשוב שתביני שהרצון להתחתן בגיל צעיר בא ממקום מאד אמיתי של שאיפה לצמיחה עם בגרות ואישיות. מהמקום שלהם הנישואים נראים כמו מסגרת עוצמתית שבונה אישיות עצמאית עם יציבות וקביעות בחיים וגם מעניקה אושר גדול. הם רוצים להתחתן כי חינכו אותם שאין הרבה דברים בחיים ששווה להתמסר למענם כמו חיי נישואים טוטאליים. 

2. קשה לי להאמין שהם לא יודעים ולא מכירים נישואי בוסר מקרוב ומרחוק. אותי זה לא כ"כ הרתיע בהשוואה לרווקות מאוחרת למשל. בוודאי כשרואים איך הרבה גרושי בוסר מצליחים לקום מחושלים ולהמשיך הלאה.

3. להתחתן במדינת ישראל זאת זכות בסיסית מוכרת יותר מהזכות להקים עסק עצמאי בהלוואות מסוכנות או מהזכות ללמוד לתואר הומאני באוניברסיטה ע"י מלגות ומענקים. אם הבנקים היו מופקדים על כל ענייני האישות במדינה במקום הרבנות, השרשור הזה לא היה עולה בכלל.  

"הוא יפליג", אבי אמר לי 
"אל איי האגדה 
וללב שלך בעצם 
אין מקום במזוודה, 
וללב שלך בעצם 
אין מקום במזוודה" 

יין מר... 

אך אבוי, ימים הגידו 
ולימדני המכאוב 
אני כבר בת עשרים ושתיים 
מה צדק אבי הטוב 
אני כבר בת עשרים ושתיים 
מה צדק אבי הטוב 
 

זוגות רבים כמותם נופלים כעול על ההורים/משפחה

ואם ניתן לצפות את זה מראש - כדאי להתריע

בכלל, כהורים,

לראות את הילד מועד ולא לחוש לעזרתו לא נכון בעיני

ואם מבחינתם זו מעידה ומתכון לכשלון - התעלמות לא מתאימה ולא אחראית

להתעלם זה בוודאי אסור

אבל אי אפשר לכפות עליהם שום דבר

תגידי לה שאת איתה לחלוטין. ואת רוצה לעזור לה לעשות את זה הכי טוב.

תתחילי מכסף- לשבת ולחשב איתה מה יהיו ההוצאות שלהם, בניית תוכנית כלכלית לחתונה עצמה ולשנה הראשונה שלהם כזוג.

תמשיכי מזוגיות- תלמדי איתה על זוגיות, על עבודת המידות, על מה זה אומר באמת מעבר לכל העננים הורודים.

אישות- תלמדי איתה את הנושא (או שתשלחי אותה להדרכת כלות) תדברו על הריון, לידה, גידול ילדים.

תפרטי לה לפרוטות את כל הנושאים האלו, מה זה אומר בתכל'ס, ביום יום.

אם אחרי כל זה היא עדיין תרצה- אז אולי היא יותר בוגרת ממה שנדמה ללך כאחות גדולה.

והיא לפחות תדע מה מצפה לה ותהיה מוכנה להתמודד עם מה שיבוא.

זו ראיה שאין עליה תשובה...

הצליח גם גשמית וגם רוחנית וגם משפחתית. הי"ד.

אלא שמן הסתם זה לא מתאים לכל אחד. תלוי באנשים, בנסיבות, במשפחות, בנחישות הרצון, וכו'.

קודם כל, לנסות להיות בנעליה.

דרך אגב, במצב כזה ראיות שכליות פחות משכנעות..

וגם, יתן לה תחושה טובה- שזה תמיד טוב.

לאמר "לא", אינו רלוונטי ולא יעיל.

לנסות להיות שם בשבילה.

ולא יפה להגיד- אך גם נישואי גיל 25 עלולים להתפרק.

וגם נישואי "בוסר" עלולים לעלות יפה.

הכי טוב זה להיות מחושב, וכו וכו'.

אך כידוע, לא תמיד דברים קורים "איך שחשבנו ורצינו..."

וכמובן- תפילות!

בהצלחה

וגם העניין של הכסף זה נכון לגבי כל גיל.

הרי כשמתחתנים לא תמיד נשארים באותה עבודה ולפעמים צריך לעבור לאזור שקשה למצוא בו אח"כ עבודה.

[אני התחתנתי עם תואר ובשנה הראשונה לא מצאתי עבודה בכלל, רק דברים זמניים ולא מספיקים.]

אז פרנסה היא אכן משמיים, ואני מניחה שהיא תתחיל לענות את כל מה שהיא תעשה בשביל להביא פרנסה הביתה אחרי החתונה... כי אין לזה סוף.- זה משהו שהיא תבין מעצמה אחרי השבע ברכות ואחרי שהם יצטרכו ללכת לסופר לעשות קניות, ואם היא לא תחשוב אז בעלה יחשוב וגם יצטרך למצוא פיתרון.

אני לא הייתי מעודדת סתם ככה להתחתן בגיל הזה, אבל זה לא חסר תקדים והרבה עשו את זה לפניה ועלה להם יפה.

פועל עשרים וארבע שעות ללא הפסקה, מהרגע שנולדים

עד הרגע שמתאהבים"

(מתוך 'לצאת מהדעת' של הרב יהושע וצבי אייל)

1. אנחנו נמצאים בתחילת החופש הגדול. האם הם לפני שמינית או שסיימו שמינית?

2. איפה הם נפגשו ומתי? עדיין לא היו מחנות בני עקיבא השנה... האם הם בקשר מאז המחנה של שנה שעברה?

בס"ד

שאני קוראת הודעה כזאת.

זוג מאוהב שמצא אחד את השניה. שרוצה להקים בית. שלא מעוניין לבזבז את ימי הנעורים על חוויות חולפות ואכזבות שווא. זוג שהגיע להחלטה כל כך משמעותית, יפה, טבעית.

כן, להתחתן בגיל 18 זה הדבר הטבעי. חבל ששכחנו זאת.

אני התחתנתי בגיל 18. היו המון שפירגנו ונתנו לנו כוח ואמון. והיו גם המון שזלזלו והפכו את העניין ללא פחות מטרגדיה.

חבר'ה, תרגיעו.

אני יכולה להבין חששות. אבל החששות האלה קיימים גם אצל זוג שמתחתן בגיל 25. וגם אצל זוג שמתחתן בגיל 40. פרנסה ו"איך להסתדר" זה כמעט תמיד עול (לעתים נעים וקל) שרובץ על הכתפיים. חלק מההתמודדות הזוגית, חלק מהבית. ואפשר למצוא אותו בכל מקום...

חתונה בגיל צעיר

זה אומר שנבנים ביחד. שקל יותר לוותר, להבין, להכיל. לצחוק ביחד על דברים.

זה אומר אהבה של נעורים שנצרבת בזוגיות לכל החיים.

נשמע לכם קסום, ילדותי וקיטשי?

ובכן, יכול להיות שזה כך.

אבל כך גם צריכה להיראות האהבה.

כבר שכחנו שרומנטיקה אין פירושה עצבות, אכזבות ומסעות אינסופיים עבור "האחד".

ואגב

נכון, יש כאלה שהם "יחידים" בכך. אבל מוזר מאוד, כי אצלנו בשכבה למשל, כמעט כולן היו "יחידות" כאלה...

לדעתי

אל תקחו להם את המתנה הטובה שהביא להם, וגם לכם! הקדוש ברוך הוא.

זה הזמן של המשפחה לתמוך, לאהוב. להראות להם שאתם שמחים בשבילם. לשבת איתם ביישוב הדעת ולשוחח על החיים שאחרי החתונה ולעזור למצוא רעיונות כיצד לקיים אותם בצורה שפויה.

אתם אמנם מעדיפים שיחכו שנה -

אבל מי ערב לכם שבשנה הזאת יצילחו לשמור על עצמם בקדושה?

ומי ערב לכם שיצליחו בכלל לשמור על אהבתם?

ומאיפה הזכות לצער זוג ולהפריד ביניהם?

ולסיום - סיפור.

חמותי היא רבנית שעוסקת הרבה עם נערות. אני זוכרת איך פעם הגיעה אליה בחורה דתית שיצאה מהמסגרת והיתה יותר חילונית מאשר דתית. היא "מצאה" לה בחור והם התאהבו (לא "נדלקו" כדרך החיים-בסרט, אלא התאהבו ונקשרו) ורצו להתחתן. ההורים פגשו את הבחור, היה מקסים, חמוד, חכם. אבל בכל זאת, בני 18. אז ההורים לא הסכימו.

אני זוכרת איך חמותי דיברה עם האמא ואמרה לה: עדיף שיתחתנו וחס וחלילה יתגרשו, מאשר שלא יצליחו להישמר בקדושה, או מאשר ייפרדו עכשיו, יצטערו, וינטרו לכם על כך כל חייכם.

הזוג הזה התחתנו. היום הם נשואים באושר עם ילדים.

ולא, הם לא "יחידים". כל כך הרבה סיפורים כאלה כבר מזמן לא הופכים את תופעת החתונה בגיל צעיר לדבר נדיר ששייך ליחידי סגולה.

יאללה, מזל טוב.

אני חושבת שמשפחה שמצליחה לחיות טוב עם מספר ילדים ועובדים בעבודות חלקיות (ועוד טוענים שעבדו פחות לפני הילדים) יוכלו להסתדר מצוין גם כשיצטרכו לחתן ילדים (במצב כזה הם פשוט יגדילו את אחוזי המשרה שלהם) זה ממש לא טריוויאלי ללמוד לחיות ממעט ולא להרגיש את הצורך לרדוף אחרי כסף. שוב אני ממש לא כזאת ואישית לא הייתי מסוגלת לחיות כך אבל יש לי הרבה הערכה לכאלו שמשליכים את יהבם לקב"ה (ואין הכוונה ללא לעשות השתדלות ההשתדלות פשוט תלויה במידת האמונה)

באמת קצת תמוה בעיני.

וכי לכל הזוגות שמתחתנים יש הורים משני הצדדים שמממנים הכל? בוודאי שלא. מכירה לא מעט שעבדו קשה ומימנו הכל לבד. והם מסתדרים נהדר בחיים.

וכי זוג שמתחתן צריך מיד אחרי החתונה לחשוב על איך הוא יחתן את הילדים שלו? יש עוד כמה דברים בדרך שצריך לחשוב עליהם...

וכי כל זוג צעיר או עם כמה ילדים מכניס 10 אלף בחודש? וודאי שלא.

ובכל זאת- יש הרבה משפחות שחיות בשמחה ובנחת, וגם אצלם הילדים מתחתנים והכל בסדר.

לא אומרת שצריך להיות בשאננות כל הזמן. ואם אפשר לחסוך אז חוסכים.

אבל השאלה איך נחתן את הילדים היא ממש לא השאלה המרכזית בעיני.בטח שלא לזוג צעיר עם 2 ילדים.

וגם לא לשני ילדים בני 18 שרוצים להתחתן.

אני בטוחה שיש המון זוגות שהתחתנו צעירים בלי כלום ביד, ולאט לאט התקדמו- תואר, תעודה, עבודה, בית. 

בזמן האחרון נושבת כאן בפורום רוח כזאת שרק לאנשים מרוויחים ומצליחים מתאים להקים משפחה. ומי שאין לו הכנסה של X כסף הוא רשלן

העם לא בנוי רק ממצליחנים שמרוויחים עשרות אלפי שקלים בחודש אלא הרבה אנשים שמרוויחים שכר מינימום

אם יש לה.

גם אני התחתנתי בגיל מאוחר, ואחרי תואר, ואחרי סטאז' ואחרי עוד שנה עבודה

וכשהתחתנתי הייתי צריכה להתחיל ה-כ-ל מחדש. כי פתאום לא מוצאים עבודה במקום החדש

ורק דברים מזדמנים

וצריך לדאוג לאוכל ושכר דירה וכו'

אבל לא צריך לדאוג לילדים כשצריך לדאוג לשכר דירה ולאוכל! 

אחרי כמה שנים כשתהיה תעודה או תואר ותהיה עבודה והיא תתחיל בקטן כי לא יקבלו אותה ישר למשרה מלאה (כמו ברוב המקומות) ואח"כ אחרי כמה שנים תקבל קידום או תוספת שעות וכו' וכו' לאט לאט כמו כולם.

ואז היא תוכל לחסוך לילדים שלה ולחתן אותם בכבוד.

ולך יש מאיפה לחתן את הילדים?

היה לך גם כשהתחתנת? בשנה הראשונה לנישואים? כי אם לא- אוי ואבוי. איך התחתנת??!??

ההורמונים חזקים מאד בגיל הזה, והסבירות שניתן יהיה לשנות את דעתם, אינה גבוהה. אבל תשתדלו. כי זה מאד לא פשוט להיות גרוש(ה) עם ילד(ים) כבר בגיל 20 פלוס...

אז או שיחיו באושר עד 120 (10%-20%) או שימצאו את עצמם בגיל 23, בלי להבין מה הם עושים ביחד, ועם ארבעה ילדים...(80%-90%).

כבר עברנו את זה עם זוג המוכר לנו מקרוב מאד.  הם עברו כמה תהפוכות מאז החתונה,

והם מודים בעצמם שעשו שטות גדולה, וזה ממש נס שהם לא גרושים היום, כמה שנים לאחר מעשה...

סתם כדוגמה - הנה ההרגלים שלהם בעניין סדר ונקיון:

אחרי החתונה, הם המשיכו להתנהג כמו ילדים, תיכוניסטים. בית הפוך, ומטונף, מטבח מלוכלך וכיורים מלאים כלים....שירותים ומקלחת ללא נקיון בסיסי.

זה היה כל כך מגעיל, שהפסקנו לבקר אצלם. והאמהות שלהם היו באות ומנקות -

וצמד התיכוניסטים, לגלגו למה בכלל צריך לנקות.

רק אחרי שהיא ילדה, בגיל 19 וקצת, הם התחילו להתנהל בצורה יותר סבירה. 

ויש להם כמה וכמה חברים וחברות, שהיו מאוהבים ומלאי הורמונים עד הגג,  וכיום הם כבויים, הרוסים, גרושים שלא באושר, עד עצם היום הזה.

בחיי שמזמן לא קראתי דבר מריר כל כך. אני מניחה שזה בגלל הסיפור העצוב שהתוודעת אליו.

הורמונים הם דבר טוב! הידד!

הפסיקו להוציא עליהם לעז ולשלוף אותם כנשק יום הדין כל אימת שמדברים על נעורים.

אני כל כך שמחה שהתחתנתי כשעוד היו לי הורמונים "בשמיים". וכי על מי הייתי מבזבזת את הורמוניי? על דייטים אינסופיים? ומה על בעלי החמוד שנתן לי את נשמתו וחשקו? יש דבר טוב ובריא מזה?

או אולי אנחנו יותר חכמים מהקדוש ברוך הוא, שהזריק לנו פצצות הורמונים בדיוק בגיל שבו הוא רצה שנתחתן.

אולי בשביל שנדע לשחרר קצת מהשכל.

לאהוב עד הסוף.

לא להתבחבש ולחפור אלא פשוט לתת נשיקה ולסלוח.

שהלב שלי ידפוק חזק גם כשאני לא מסכימה איתו, ויזכיר לי למה בחרתי בו ולמה הוא בחר בי.

כן כן. ה"הורמונים" האלה הם שלום בית גדול, הם הבנה, סלחנות, קשר ועומק.

הם חיוניות. הם יכולת להשתנות - ביחד.

ועכשיו לתהפוכות.

קדימה נשואים, כל מי שלא עבר "תהפוכות" בחיי הנישואים שלו - שיקום עכשיו.

תהפוכות יש לכולם. וסוד: לאחותי שהתחתנה כשהיא נושקת ל-30, יש תהפוכות גדולות בהרבה ממה שחוויתי אני. למה? כי ככה זה כשאיש ואישה שהם שני עולמות שונים, נפגשים.

הם מתהפכים. הם לומדים אחד את השניה. הם צריכים להתרגל. להבנות. לבנות.

וכמה כמה כיף להיות אמא כשאת בעצמך עוד נערה. אבל זה כבר נושא אחר.

אני מזמינה אותך לכיורים של הבית שלי.

הם נקיים חבל על הזמן. ולא, לא הדחתי כלים. בעלי היקר, לרגל ההריון החמישי, קנה לבית מדיח כי נמאס לו מהררי הכלים.

ואת הקטע המגעיל הזה של נקיון השירותים, עיכלתי רק כשהבן שלי נגמל מהחיתול והתחיל להשתמש באסלה (סוג של להשתמש...).

כן, וארוחת צהריים? ובכן,זה דבר שבעלי היה צריך לספר לי עליו. בהסבר מפורט. אז זה היה קצת מביך, קצת מצחיק, קצת אולי פוגע (בו וגם בי, שיהיה). ולקח לי קצת זמן לדעת איך לבשל.

אבל הי, עברתי את החוויה הכיפית הזאת לצד - בעלי -! ולא לצד חברות לדירה (בנות, אתן מהממות, לא מזלזלת בכן. רק באה להדגיש את היתרון).

אז מה קרה?

השמיים נפלו?

תודה לה'

יש תהפוכות. יש אי הסכמות. יש חשבונות לשלם. יש כיורים מלוכלכים. ולפעמים - ה' ישמור - גם אין ארוחת צהריים.

אבל תודה לה'

יש בית. יש אהבה. יש ילדים. יש פרנסה. יש חיים.

יש יישוב הדעת.

יש אהבת נעורים. יש דבר חזק מזה???

(ומעניין אותי מאוד מאיפה הנחתת עלינו את האחוזים המופרכים הללו. מדרום סודאן? כי אני גרה ביישוב מדהים,מלא זוגות צעירים מלאים בהורמונים שמגדלים ילדים מאושרים בהרבה אהבה).

על פי נתוני הלמ"ס - http://www.cbs.gov.il/reader/cw_usr_view_SHTML?ID=633

שיעור הגירושין בגילאים 17-19 עומד על כ 30%.

ערך זה יורד ל 14% בגילאים  20-24  ואח"כ מתייצב על כ 12%.

ב"ה שאתם חיים באושר את חגיגת ההורמונים שלכם, אבל חיי משפחה לא בונים על סיפוקים קצרי מועד. ולא תמיד זה דבק חזק מספיק. התאהבות, אינה נמשכת לנצח. ולפי דו"ח הלמ"ס - לפחות 40% מהאנשים הצעירים שנישאים - לא בשלים לחיי משפחה.

חיי משפחה זה עסק רציני, והעובדות הסטטיסטיות מראות תמונה מדאיגה, שמצריכה זהירות.  ולא כולם חיים ביישובים, ולא כולם חיים בכיף. הרוב לא !

ולפעמים זה מתחיל נחמד - ונגמר עצוב עצוב.

כמה טוב וכיף לך שאין לך חברות גרושות. ואת לא נחשפת לעולם אחר לגמרי. אבל יש כאלה לא מעטות.

את יודעת מה זה אומר להיות תקועה לבד - עם ילדה קטנה בגיל 21 - לאחר שהתברר לך שהבחור ממש ממש לא מתאים לך ? "הוא נחמד, אבל ממש ממש לא זה" !! את יודעת מה זה לכלה צעירה לגלות שהחתן הצעיר,  לא נגמל מהרגלי גלישה באתרי תועבה ? או אחרת שגילתה צ'אטים שלו.... האם שמעת על כאלה סיפורים שמספרות כלות צעירות לרב בלשכה, או אחת שאומרת לרב ש"פשוט לא בא לה עליו", כי הוא ממש ילדותי, והוא לא גבר, והוא לא מפרנס,  והבחור המסכן, הסדרניק, עם ראש באדמה, בוכה כמו תינוק.

את מוזמנת לבדוק בלשכת הרבנות בעיר הסמוכה למקום מגורייך. אם תרצי תקבלי שם של רב. זה מה שהוא עושה כל היום. וגם אשתו.

ב"ה שכולם יהיו תמיד שמחים ומאושרים, עם בית מלא ילדים מקיר לקיר. 

קודם כל 40% זה לא 90% ואפילו לא קרוב. אתה באמת המצאת אחוזים.

דבר שני- הסיבות לגירושין הן אותם סיבות בכל גיל כמו שאתה מציג את זה.

אם היא לא רוצה אותו יותר כי הוא גולש באתרים, זה נראה לך קשור לגיל? לי לא נראה. מה דעתכם?

כי הוא ממש ילדותי, לא גבר ולא מפרנס- קשור לגיל? לא כ"כ. זה קשור לאינטרקציה ביניהם.

תשאל את הרב באיזה גילאים מגיעים רוב הזוגות שמגיעים אליו... 

הבעיות הן אותן בעיות, אבל אנשים בוגרים עם יותר הבנה של החיים ויותר ביטחון עצמי יכולים גם להתגבר עליהן. בגילאים צעירים הרגישות הבוסרית מקשה לראות את התמונה הרחבה ומנפחת פערים קיימים. 

חסידי גור יכולים להתחתן בכל גיל, כי להם יש תקנות מחמירות שאוסרות עליהם להתייחס לרגשות הפרטיים בחיי הנישואים. לשאר העולם זה לא שייך. 

40% זה ממש לא מעט. זה כמעט כל זוג שני או שלישי. אם אולפניסטית מתחתנת בלי לברר את הטעם שלה בגברים, יש לה סיכוי גבוה שהיא תמצא את עצמה מול שוקת שבורה - או להישאר נשואה ולהתמודד עם התסכול בהצלחה או לא בהצלחה - או להיות גרושה. וכן אמור בבחור צעיר. 

בגילאים כאלה קל לחשוב שמי שגולש באתרים או לא מצליח לפרנס הוא חסר תקנה עולמית, בגלל ציפיה תמימה שמיד אחרי החופה הוא יכנס לתלם. אתמול אמרת לכולם שאתה בשל לנישואים אבל כשמשאירים אותך לבד אתה מתנהג כמו בן 16?! עבדת עלי ועל כולנו! 

לצעירים שרוצים להתחתן קשה מאד להודות שכמו כולם גם הם ימשיכו להתבגר ולהתפתח אחרי החתונה עד גיל 20+, אבל ירצו או לא הם לא יכולו למנוע את זה. 

אם תדברי עם רבנים בכירים בציונות הדתית (שאליהם מגיעים בסוף כל המקרים האלו) תגלי שצפרירים ממש לא מחרטט. 

זה מאוד תלוי אם החתונה היא בעידוד ובהכוונת ההורים או לא.

פה זה נשמע מקרה קלאסי שלא.

באיזה חתך נמצאים ה"זוגות הצעירים" שאת מכירה? 18-19? או יותר לכיוון 20-22? כי זה הבדל מאוד משמעותי.

מורי ורבי היה מתלונן תדיר על כל הרבנים שמעודדים זוגות צעירים להתחתן בלי הרבה מחשבה

והוא, בתור יועץ נישואין מפורסם - היה צריך לטפל בהם אח"כ..

אחרת לא הייתה לו פרנסה

מדובר בראש ישיבה גדולה ורב ישוב עם אפס זמן פנוי

זוגות מגיעים אליו רק מפני שהוא מוצלח

אלא בלעזור לעמ"י.

הרבה פעמים לזוגות האלו גם אין כסף ליעוץ טוב (התחתנו בגיל 18, כן?) יעוץ טוב עולה באיזור ה 400-600 ש"ח לפגישה. ובד"כ זוגות כאלו מגיעים אליו כבר בגיל 22. לא בדיוק גיל שבו הכסף נוזל מהאוזניים...

שהם עדיין מתנהגים כ"ילדים"??

הם בני 18.. למה בדיוק את מצפה? זו היא צורת דיבור אופיינית בגיל הזה.

זה עדיין לא אומר שהנישואין שלהם נידונו לכישלון

ושצריך כמה שיותר לסכל את ההחלטה שלהם להתחתן

כל עוד אין דברים עקרוניים,

לא מבינה למה שאלמנט הגיל יפריע.

וראיתי שכתבת שזה לא הגיל..

אבל אם אין שום דבר אחר שציינת,

מסתבר שמודע או שלא, כנראה שזה מה שמפריע

הדבר הטוב ביותר שתוכלי לעשות זה להתפלל שה' יכוון דברים בצורה נכונה.

כמו במשל ההינדיק: לא מתווכחים עם הבן של המלך

על העובדה שהוא לא תרנגול הודו

אלא יורדים איתו מתחת לשולחן ומהמקום שלו מדברים איתו בגובה העיניים.

גם אם להורים ולך לא נראה שהם מתאימים (לא כתבת מה דעתם על הבחור)

עליהם לשחק ולשדר התלהבות רבה

איזה זוג נפלא.....וכו'

ואז מתוך העמדה הזו לשכנע אותם למה למען האהבה הנפלאה שלהם

כדאי להם להתחתן עוד שנה/שנתיים.

לא בעיה למצוא לכך נימוקים גם לפי הראש של בני 18

אם הם באמת לא מתאימים או שהם בוסריים

סביר להניח שתוך שנה היחסים ביניהם ממילא יעלו על שרטון מעצמם

ואם אכן הם זוג מהשמיים-יתחתנו נא בעוד שנתיים....

וזה לא מן הנמנע ששנה אחרי החתונה היא תמצא את עצמה עם ילד ועם בן זוג שבכלל לא מתאים לה. אני ממליצה לא לשתף פעולה עם העניין הזה. 

תשלחו אותה לדבר עם דמות תורנית שהיא מעריכה (לא עם אבא ואמא, זה בד"כ מפגן עצמאות כנגד אבא ואמא)

שיכירו את כל האמצעים הקיימים ויחליטו לבדם בעצת רב מה מתאים להם יותר. בגיל צעיר כזה הגוף מתמודד עם זה יפה מאד ואין בעיה להפסיק ולהיקלט גם בגיל 20+. הם ממילא לא צפויים להיזדקן בשנים הקרובות. רק חשוב שיפנימו שהריון ולידה הם פצצת אנרגיה לזוגיות שיכולה גם לפגוע ח"ו אם לא מתכוננים אליה מראש. שידעו שעדיף להם להקדיש זמן לגיבוש והכנה. עדיף להם שיחכו שנה-שנתיים בשביל שיהיו בשלים להוליד כמה צאצאים שיוכלו, מאשר שיכנסו למערבולת כבר אחרי ההיריון הראשון. 

אם חלילה זה יתברר כזיווג בוסרי, עדיין אפשר יהיה להתחיל חיים חדשים ממקום בוגר יותר. 

זה שהם מתחתנים בקטע מתריס, ילדותי, מתלהב...

הבחורה הכירה את הבחור באיזה מחנה בנ"ע!!!

ברור שאם רוצים להתחתן מוקדם ובקטע מטומטם שכזה, הכי חכם זה למנוע הריון לשנתיים ולראות איך הנישואין האלו מתעכלים.

אבל כמו שאין להם שכל שלא להתחתן, אין להם שכל למנוע הריון.

ודרך אגב, יש דברים לגבי מניעת הריון שלומדים לפי ניסוי וטעיה (כל אחת ואיך שהגוף שלה מגיב לכל האמצעי מניעה האלו) ובהחלט יכולים להיות פנצ'רים עד שמבינים מה הכי מתאים לך, במיוחד אם הבחורה בת 18...

למה לא להפנות אותה לפסיכולוגית טובה למשל?

זה לא שאני נגד להתייעץ עם רבנים/דמויות תורניות. אבל למה הם מקבלים את המונופול על כל תחומי החיים?

יש נושאים שכדאי לבחון מעוד נקודות מבט חוץ מזו התורנית. או במקביל.

במקרה הספציפי אני לא.

זוג כזה יותר מתלהב מדמויות תורניות ונותן להם משקל לא פרופורציונלי למציאות. לכן דמות תורנית בשיחה אחת תוכל לפתור את זה, שלא כמו יועץ טוב שמתוייג אצלם בתור "עוד אחד מהמבוגרים הפסימיים האלו שלא מבין כלום בהקמת בית בישראל"

כל ההסתכלות הזו זה חלק מהילדותיות שמובילה לחתונה בגיל כזה. לכן צריך לתת פתרון ילדותי ושטחי כמו ללכת לרב שהוא "מותג" בציונות הדתית, יותר ממה שהוא מבין ביעוץ זוגי. 

ליועץ הם יסכימו ללכת בגיל מבוגר. כשההסתכלות היא יותר שקולה ובוגרת.

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.