יש לי שאלה:הולם במיוחד
שאלה שאלתית בעניין לצאת עם כיסוי ראש מהחדר ייחוד:
עשיתי בירורים על העניין לראות מי מתירים ולמה וכו'.

התבאסתי לגלות שכמעט כמעט כולם מסבירים שמצד הדין הפשוט- ברור שהאישה חייבת בכיסוי ראש אחרי החופה, שהם כבר נשואים.

אלא שלא נהגו כך, ויש כל מיני תירוצים (ולא סיבות) :
שזה יצער את האישה,
שכיסוי ראש זו לא ערווה חמורה כ''כ,
שהם לא באמת נשואים עד שהבעל מביא אותה לביתו,
שההינומה מספיקה.
נראה לי שזהו.

בעצם יש:
א- סיבות למה זה לא נורא ולא חמור,
אבל אם מדובר בהלכה (ומדובר בהלכה; כיסוי ראש זה דאורייתא)- זה אולי סיבות לדון לכף זכות מי שעשתה כך, אבל בטח לא סיבות לבטל הלכה לכתחילה.

ב- סיבות למה הם לא נשואים,
אלא שאם הם לא נשואים אז איך זה שהם נותנים ידיים אחרי החופה? אם מחליטים שהחופה מספיקה ומותר להם לגעת כי הם נשואים, אז מה הסברא להפריד בין נגיעה לכיסוי ראש?

ג- עוד שתי סיבות שקצת יותר הניחו את דעתי שמצאתי:
הרב יעקב אריאל מסביר שהחתונה היא תהליך, והם לא נשואים בנקודת זמן ספציפית פתאום, אלא כל ערב החתונה הוא חלק מהנישואין. ורק בסופו האישה חייבת בכיסוי ראש, אבל כבר אחרי הקידושין הם נחשבים נשואים. (אבל עדיין מוזר לומר שיש זמן שלעניין נגיעה הם נשואים, ולעניין כיסוי ראש היא רווקה..)
הרב שרלו מסביר שכיסוי ראש הוא בכלל לא מדיני צניעות. זו מצווה שנלמדת מפרשת סוטה, והמצווה היא שאישה נשואה תשים כיסוי ראש מהיום שאחרי החתונה. בכלל אין מצווה לשים ביות החתונה, זה שגוי ומוטעה ומוציא לעז על אלו שלא עשו כן.
(אבל זה קצת מוזר, חשבתי שברור שכיסוי ראש זה עניין של צניעות. כך נראה לי מסבירים הרבה אחרונים.)

ותהיתי האם יש עוד הסברים איך זה שמעולם לא נהגו כך, ואיך אפשר לעשות הפרדה בין כיסוי ראש לנגיעה, שלכאורה הם תלויים אחד בשני.

סליחה על כל הפירוט בהתחלה, לא בא לי לשמוע שוב ושוב מה שכבר שמעתי..

תודה לצולחים
יש את מה שאמר הרב אברהם שפירא-מרדכי
בס"ד

שבכל הדורות זה נשחק, והסבתא לא שמה והסבתא של הסבתא לא שמה, אז למה עכשיו כן לשים?

בכל מקרה, עתבה בהחלט צודק ומטעם הדין צריך לצאת מחדר יחוד עם כיסוי ראש (כך אישתי עשתה), אך לצערנו במהלך הדורות הדבר הזה נשחק ובשנים האחרונות ב"ה הוא מתחיל לשוב.
בשורה התחתונהימ''ל

 

את צודקת שבפשטות ע"פ ההלכה "היבשה" חייבים כיסוי ראש אחרי החדר ייחוד ואפילו לפניו. התשובה לשאלה שלך היא שהנחת היסוד לא נכונה - כן היה נהוג בכל הדורות לכסות את הראש (ודאי שבארצות המזרח אבל לא רק).

 

שתי סיבות להתיר:

 

א. המקור לכל דיני צניעות לנשים הוא:

1. שילוב של הלאו מהתורה "לא תתורו אחרי עיניכם" / "לא תקרבו" ושל הלאו "לפני עיור לא תתן מכשול" (יש מקום לדון אם זה מכריח אשה לגדרי לבוש מסויימים כי ללאו של "לפני עיור" יש גדרים משלו ולא כל מעשה שיכול להחטיא נכלל בו, כמו להפקיר אוכל לא כשר למשל).

2. מנהג הנקרא בלשון חז"ל 'דת יהודית' "ואיזו היא דת יהודית, הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל, ואלו הן הדברים שאם עשת אחד מהן עברה על דת יהודית... או שטווה בשוק ומראה זרועותיה לבני אדם" (רמב"ם הלכות אישות פרק כד).

המשמעות היא שהקביעה מה מותר ומה אסור יכולה להשתנות לפי הנורמה הפסיכולוגית (בהקשר של 1.) והנורמה החברתית (בהקשר של 2.) ולכן אם אין חשש סביר שהשיער של הכלה יגרום להרהור אצל מישהו כי היום שיער באשה זה דבר רגיל וממילא אין כאן איסור "לפני עיור" וגם המנהג הוא שכלה היא גלויית ראש בערב החתונה וממילא היא לא כלולה באיסור מנהג "דת יהודית" -  יוצא שאין כאן כלל איסור.

 

ב. צער הכלה הוא דבר שבא בחשבון גם כנגד הלכה - "גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה", כך שאם האיסור הוא מדרבנן והכלה תתבייש מלצאת עם כיסוי ראש זה גם יכול לבוא בחשבון ההלכתי.

 

 

כמה נקודות נוספות:

 

א. יש חילוק בין דיו כיסוי ראש לדין נגיעה, אבל לכיוון ההפוך - הנישואין מתחלקים לשניים: קידושין שהם איסור האשה על כל העולם (ה'קנייה' שמתבצעת בנתינת הטבעת) והנישואין שהם היתר האשה לבעלה הנקראים גם "כונסה לביתו" (שיש מחלוקת אם הם גמורים אחרי החופה - לאשכנזים, חדר הייחוד או שצריך לבית ממש). כיסוי ראש חייבים כבר מהקידושין כי כבר אז האשה נאסרת על כל העולם אבל נגיעה מותרת רק כשהנישואין גמורים.

 

ב. לא ראיתי את דברי הרב שרלו אבל ע"פ מה שכתבת הם ודאי לא נכונים, אמנם ההקשר בו רמוז בתורה כיסוי ראש הוא בפרשת סוטה, אבל ברור שזה עניין צניעותי (כמו פרשת סוטה עצמה) וגם הגמרא אומרת את זה שם במפורש.

 

ג. לגבי דעת הרב שפירא ראי כאן - מזכיר לי סיפור 

וכאן - הממ (משום מה לא מצליח לתייג את @מרדכי).

 

יפה לראות שמה שמעסיק אותך בבניית הבית הוא שזה יתבצע ע"פ רצון ה' וההלכה, בע"ה שיהיה בניין עדי עד בקדושה.

 

 

תודה על התשובה!הולם במיוחד
לגבי ההיתרים:
א- זה נכון על שאר דיני צניעות שהם גדרים שקבעו חכמים. כיסוי ראש זה ציווי אחר, איך יכול להיות שהוא יתבטל כי לא נהגו?
ב- אם הנורמה היתה בהתאם להלכה (בהנחה שכך צריך ע''פ ההלכה) זה לא היה גורם צער, כי כך היו עושות כולן תמיד. כלומר- התירוץ הזה הוא תירוץ למצב של בדיעבד, ואם צריך לומר מה המציאות המתוקנת- זה לא הסבר. (חוץ מזה שלעצמי לא הייתי רוצה לבטל הלכה כי אני יודעת שהיא בטלה בגלל הצער שייגרם לי...)

ולגבי הנק':
א- לפי מה שאתה אומר, בעבר כשהיתה שנה בין האירוסין לנישואין- בכל השנה הזאת האישה היתה צריכה לכסות את ראשה. מוזר, לא פגשתי בזה בשום מקום. יש לך מקור?..
ב- דברי הרב שרלו:
http://shut.moreshet.co.il/shut2.asp?id=2491
ג- באמת שאלתי את אבא שלי מה דעתו על העניין, והוא ענה שכיוון שאמא שלי לא שמה עדיף מאוד שלא אשים אלא אם ממש ממש חשוב לי.
ולא ממש ממש חשוב לי. (די חשוב לי שלא, אם להיות כנים)
אבל אני רוצה שתהיה סיבה הגיונית למה שאני עושה...
בשמחהימ''ל

לגבי ההיתרים:

 

א. לא רציתי להאריך בזה קודם כי יש בזה דיון ארוך לגבי ההבדלים בין "דת משה" ל"דת יהודית" ועל סיבת ההבדל בין לשון הגמרא ללשון הרמב"ם ששינה אותה במכוון. אבל מכיון ששאלת אז בקצרה:

כיסוי ראש הוא מצד אחד 'מדאורייתא' כמו שהגמרא אומרת ונלמד מפרשת סוטה, ומצד שני נאמר במשנה "ואיזו היא דת משה? מאכילתו שאינו מעושר... ואיזוהי דת יהודית? יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק". אז הגמרא מבארת שני חילוקים בין האיסור מדאורייתא לאיסור שהוא משום "דת יהודית" - שרק בשוק אסור מהתורה ושמהתורה מועיל כיסוי חלקי, ואילו "דת יהודית" מוסיפה גם מקומות ציבוריים שאינם שוק וכן כיסוי נוסף.

אולם אירועים אינו שוק ולכן הוא כלול ב"דת יהודית" ולא באיסור תורה, ממילא הוא תלוי במנהג (לשיטה שהמנהג משתנה ע"פ הנוהג).

ב.את צודקת שהנורמה היא הגורמת לחוסר הנוחות וזה אכן מתסכל, אבל מצד שני יש הרבה כלות שכן נוהגות להיות עם כיסוי ראש (אשתי למשל וגם מרדכי כתב שאשתו ורבות מנשות חברי). אבל בכל אופן - לאור א' מובן שזה לא תירוץ למצב של "דיעבד" אלא ההלכה הלכתחילאית ע"פ המצב הנתון.

הסוגריים שלך מתייחסות לסיבה השנייה שהבאתי ותשובתי היא שאמנם את צודקת שאפשר אולי להחמיר וכן להצטער ע"מ לא לבטל את ההלכה אבל קחי בחשבון שזה לא שעוברים על ההלכה אלא ההלכה עצמה לוקחת בחשבון את הצער שלך ומתירה את האיסור בדומה לחולה שאין בו סכנה בצום או בשבת או חסרון כיס בחול המועד ועוד (ולכן הכלל הזה קיים דווקא באיסורי דרבנן שבהם חז"ל מראש לא גזרו במקום שיש צער, "לא תעשה שבתורה" הכוונה ללא תעשה של "לא תסור" דהיינו איסורי דרבנן).

 

 

לגבי הנקודות:

 

א. גם השאלה הזאת מבוססת על הנחה שגויה - פשט הגמרא הרמב"ם והשו"ע הוא שגם רווקות חייבות בכיסוי ראש וכך היו נוהגים בימי קדם. מעבר לעניין שתקופת האירוסין לא נהוגה כבר מאות רבות של שנים אז אין נוהג לגביה.

ב. "יסוד דין כיסוי ראש אינו נעוץ בדיני צניעות כי אם לבושה של אישה נשואה" - מה זה אומר בכלל, שכיסוי הראש הוא אמצעי זיהוי (תמוהה)? ואם כן אז מה - בין כך ובין כך הגדר ההלכתי זהה?

חוצמזה שהוא סותר את עצמו - "כיסוי ראש לנשים אינו מנהג ואינו דבר מה שולי בהלכה... כיוון שמהבחינה ההלכתית אישה נשואה מכסה את ראשה כיוון שזהו לבושן של נשים נשואות על פי התורה" "כיוון שנהגו ישראל לאורך הדורות כי כיסוי ראש זה נלבש רק לאחר החתונה, לבישתו עם היציאה מחדר הייחוד הוא מיותר ומוטעה".

ג. למה מה שאמא שלך עשתה אמור לשנות את מה שאת אמורה לעשות?

 

ג. יש ענין לעשות לפי מנהג האם.ט'
בעיקר בהלכות צניעות, טבילה וטהרה.
כמובן רק אם זה העלאה בקודש ולא ירידה.
תשובה ששמעתיעוקר הרים

מהרב ברוך פז, ראש כולל דיינות בבית אל.

 

דין כיסוי ראש נלמד מסוטה "ופרע את ראש האישה" (כתובות עב א).

דין סוטה הוא רק כ"שקדמה שכיבת בעל לבועל" (סוטה כד ב).

לפי זה יוצא שאי אפשר ללמוד חיוב כיסוי ראש מסוטה על זמן החתונה, ולכן רק לאחר שהגיעו לביתם מחויבת בכיסוי ראש.

 

 

ימ''ל

נשמע כמו וורט מפולפל מדי בשביל ללמוד ממנו הלכה, אין קשר בין דין כיסוי ראש להלכות סוטה - זה נלמד בדרך אגב מלשון התורה. נראה שהעתקת מאיפשהו, אשמח לקבל קישור למקור אם יש.

 

מזכיר לי וורט שעלה לי פעם:

הגמרא שואלת "סיני ועוקר הרים (בעל בקיאות ובעל פילפול) - איזה מהם קודם?" ועונה שסיני קודם כי כולם צריכים את הבקיאות בהלכות כולל הפלפלן עצמו.

אבל אפשר לשאול: הרי הפלפלן יכול להשלים את החסר מפלפולו כמו שאמרו חז"ל "במתניתין תנא: אלף ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. אמר רבי אבהו: אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו" ויוצא שעוקר הרים הוא ממילא גם סיני וברור שהוא קודם?

 

אלא התשובה היא שעוקר הרים עלול בין שאר ההרים לעקור גם את סיני ולכן עדיף כבר את סיני... מתפלפל

יפה מאד! נהניתינפש חיה.
ואולי עדיף עוקר הרים סיני חירטוטא דלעילא


דווקא יש שאמרו את זה.הולם במיוחד
שכחתי להוסיף את זה בהתחלה, אבל זו סיבה (או תירוץ..) שחזרה בכמה מקורות: שהחיוב בכיסוי ראש הוא רק לאחר שנבעלה.
כל העניין של החדר ייחוד הוא זה בדיוקימ''ל

שיש חזקה שנבעלה (זה ה"כונסה לביתו") ולכן הנישואין גמורים לחלוטין, זה בדיוק העניין.

שמעתי ממנו בשיעור בכולל דיינותעוקר הרים

אין לי מקור.

 

וזה לא כל כך מוזר. כשלומדים דין ממסוים מסוטה, אז לומדים גם את הגדרים למה נחשבת אישה נשואה מהלכות סוטה.

 

אולי כדאי קצת להרחיב במהות של החופה:

לחופה יש שתי השלכות עיקריות -

1. עניינים ממוניים (ירושה, כתובה וכו').

2. היתר ביאה.

חופה חייבת להיות ראויה לביאה. ולכן נפסק, לדוגמה, שחופה שנעשתה עם אישה שחולה חולי מוות אינה חופה (אבה"ע סא א).

רוב מוחלט של הדיונים של החופה נוגעים לעניינים הממוניים, כי לעניין ביאה ודאי ממ"נ אין שום בעיה.

 

לדעות הראשונים שדורשים בית/ ייחוד יש שלוש שיטות.

1. קירוב דעת, כמו החופה שהיו עושים בתקופת המשנה והגמרא - מקום שיש בו פרטיות לחתן ולכלה. לאו דווקא שיש בו ממש דין יחוד.

2. מביאה לביתו לשם נישואין (אפילו אם לא התיחדו/ לא התיחדו זמן מספיק).

3. מביאה לביתו ומתיחד עימה.

אם פוסקים כדעה השניה או השלישית, יש מקום לאמר שחדר יחוד לא מספיק.

 

גם לדעה הראשונה, יש מקום לאמר שגמר החופה הוא בביאה (וכפי שכבר כתבנו שכל עניינה של חופה שהיא ראויה לביאה).

בכל מקרה התירוץ הזה מתחבר עם ההסבר היותר מהותי שחתונה היא תהליך.

 

(ולגבי השם, מה לעשות שלקרוא לעצמך סיני, זה גם דו משמעי וגם מוזר...)

נראה לי שהתשובה פשוטהארץ השוקולד
כתוב בגמרא שהסימן שהכלה היא בתולה הוא: "יומאה וראשה פרוע", כלומר פשט דברי הגמרא הם שבשעת החתונה הכלה מסתובבת ללא כיסוי ראש.
אמנם, אמרו לי שנחלקו הפוסקים האם מכסות את ראשן בחתונה או לא, אבל נראה לי שיש מכאן ראיה והסבר פשוט ביותר למקור ההיתר.

נ.ב בקשר לדברים שנאמרו לעיל על ידייך ועל ידי ימ"ל:
1. כיסוי ראש הוא מחלוקת אם זה דין דאורייתא או דרבנן והאם הוא משתנה ברגע שלא נהגו. פירטתי בעבר יותר ביחס למתירים, רק אציין שמהר"מ אלשאקר, הרב יוסף משאש והרב משה מלכה התירו ל נשים נשואות להסתובב ללא כיסוי ראש, אז האיסור לא כה פשוט.
2. ביחס לדברי ימ"ל על הרב שרלו, הרב שרלו הסביר שהדין נובע ממה שקיבלו. ממילא אם קיבלו רק מהיום למחרת, אז אין חיוב בליל החתונה.
נראה לי שאתה טועהימ''ל

המשנה שאומרת "זכור הייתי בפלונית ששיצאה בהינומא וראשה פרוע" מדברת על הזמן שלפני הנישואין ו/או הקידושין ולא אחריהם שאז היא נשואה גמורה (ראה ברמב"ם על הלכה זו).

וגם - זכור לי שהרב קאפח מסביר שבגלל זה המשנה מביאה את הדוגמה הזאת דווקא כי מדובר בקטן ורק קטנים היו רואים את המנהג הזה שהיה נעשה בסביבת נשים בלבד (הרי גם לרווקות אסור להיות פרועות ראש, לפחות לדעת הרמב"ם והשו"ע), אבל לזה אין ראיה.

 

1. מפורש בגמרא שכיסוי ראש מדאורייתא "ראשה פרוע דאורייתא היא דכתיב: ופרע את ראש האשה, ותנא דבי רבי ישמעאל: אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש", ומפרוש במשנה שהוא דרבנן משום דת יהודית ולכן הגמרא מחלקת שיש בו דאורייתא ויש בו דרבנן. אשמח לראות מקור אם יש מישהו שאומר אחרת.

2. נכון אבל הוא גם כותב לפני זה שהדין הוא דאורייתא - סתירה.

תחפש בפורום תגובות שלי שם שלחתי מקורותארץ השוקולד
בהם הפניתי לתשובות של הרב משאש האומר שזה מנהג ואפילו לא דרבנן.

יש על כך מאמר בתחומין (לד/לה) המוכיח שזה דרבנן.
זה לא זה. מה שהוא אמר זה בכתובות טו עבהולם במיוחד
(שיש עדים שהיא יצאה לחתונה בשיער פרוע ולכן התחתנה בתולה.)
זה זה. יש שתי משניות כאלו בכתובות - ב-טו ע"ב וב-כח ע"אימ''ל

שתיהן אומרות אותו הדבר.

כיסוי ראש לאשה נשואה זה חיוב של "דת יהודית" ו"תורת משה"כהנא צדק!

דת יהודית- חיוב לכסות את כל השיער.

דת משה (מי שעוברת על זה יוצאת בלא כתובה)- לשים כיסוי, אין חובה לכסות בכל מדת משה. אבל מדת יהודית כן.

 וזה דאורייתא בלי שום מחלוקת.

ראוי ללמוד לפני שמגיבים...ארץ השוקולד
ציטטתי לעיל שלושה רבנים חשובים שהתירו לגמרי:
הרב יוסף משאש (רבה של מרוקו ולאחר מכן של חיפה והמחוז), הרב משה מלכה (רב העיר פתח תקווה) ומהר"מ אלשאקר.
סבבה, עוד רגע אצטט לך את אחד הראשוניםכהנא צדק!


ואני מעריך שהפסיקות היו יוצאות דופן. ולא הבאת את הציטוטכהנא צדק!

רק אמרת שהם התירו.

אז אתה טועה, אני אפנה למקורות עוד כמה דקותארץ השוקולד
גם אם הם בודדים יחסית, זה מראה שיש מחלוקת
יש פוסקים שחייבו מדאורייתא, אבל זה מחלוקתארץ השוקולד
מה יש פוסקים שחייבו מדאורייתא? כולם פוסקים שזה מדאורייתא~!כהנא צדק!

או שאני תועה, ותביא פוסקים כאלה.... אל תשכח שמדאורייתא צריך כיסוי (אפששר גם נגיד רשת אבל אסור ראש פרוע).

מוזמן להעיף מבט בפסיקות כאןארץ השוקולד
ומקורות להתיר גילוי הראש בנשואות: - בית המדרש

כנראה שאתה טועה ולא כולם חשבו שזה דאורייתא...
יש מאמרים בתחומין בנושא:ארץ השוקולד
בתחומין חלק כז עמוד 248 סקר הרב מתתיהו ברויד פוסקים המתירים גילוי ראש לנשואות, אוסרים מדרבנן והמתירים ולכן למסקנה הכריע בין מותר לאסור מדרבנן.
בתחומין חלק כח עמוד 92 הגיב לו הרב יהודה הרצל הנקין וסבר להכריע כספק דאורייתא, אבל גם הוא קיבל שזה לא בדיוק דאורייתא לכל הפוסקים. (בין הסוברים שזה מדרבנן- הסמ"ק, הרא"ש והטור)
ראש פרוע - יכול להיות גם צמה.tagel
ציטוטים.כהנא צדק!

כתובות ע"ב עמוד א:  ואלו יוצאות שלא בכתובה: העוברת על דת משה ויהודית. ואיזו היא דת משה? מאכילתו שלא מעושר, ומשמשתו נידה, ולא קוצה לו חלה, ונודרת ואינה מקיימת  ואיזו היא דת יהודית? יוצאת וראשה פרוע. גמרא: ואיזו היא דת יהודית? יוצאת וראשה פרוע: ראשה פרוע דאורייתא היא!.

 

סיכום(לא כתבתי את כל הסוגיא וגם לא את רש:י. אבל סיכום הסוגיא): דת משה: איסור דאורייתא ללכת בלי כיסוי ראש בכלל. אבל רשת עם חורים מותרץ

דת יהודית: איסור מדרבנן ללכת גם בכיסוי מחורר. צריך כיסוי אטום, וכל זה בשוק, אבל בבית אין צריך מעיקר הדין כיסוי ראש כלל.

שו"ע אבה"G סימן קט"U סעיף ד: איזו דתיהודית? הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל.... יוצאת לשוק וראשה פרוע... תצא בלא כתובה! 

דת משה זה דאורייתא?ארץ השוקולד
ממש לא פשוט...ארץ השוקולד
נחלקו בכך הפוסקים, יש שסברו כך ויש שחלקו...
ומקורות להתיר גילוי הראש בנשואות:ארץ השוקולד
1. שו"ת מים חיים חלק ב, סימן קי אות ב- הרב יוסף משאש.
2. שו"ת והשיב משה סימנים לד ולה- הרב משה מלכה.
3. הרב משאש מצטט את מהר"מ אלאשקר, בשו"ת שלו בסימן לה.
היום מנהג הנשים ששומרות הלכה לשים כיסוי . לכן הטענהי.

שזו כבר לא "דת יהודית" לא נכונה. אולי בזמן קום המדינה היה מקום לטיעון כזה, אבל קיום ברוך ה' הנשים לובשות כיסוי, ולכן גם המתירים הבודדים שמצאת לא יכולים להתיר.

אשמח לתגובה.

תשובהארץ השוקולד
ראשית, זה לא מתקופת קום המדינה, הרב משה מלכה התיר בשנות התשעים (תשנא/תשנד, לא זוכר איזה).

תקרא את התשובות, תראה את דבריהם.

שנית, לא ברור שזה תלוי רק במנהג של השומרות תורה ומצוות, יתכן שזה תלוי במה שמכבד נשים ככלל.

ולבסוף, הרב יוסף משאש התיר בשו"ת שלו, כי הוא סבר שמעולם לא אסרו אלא כי:
1. הנשים קיבלו על עצמן.
2. פריעת ראש פעם ביזתה את כבודן, לדעתו דווקא כיום זה יותר יפה פריעת ראש וממילא יתכן שעדיף בפריעת ראש לנשים נשואות.
"דת יהודית" בפשטות זה מה שנהגו נשים להוסיף על דין תורהי.

כדי להיות צנועות יותר. לכן מסברה ברור שאין להתחשב בנשים שלא מקפידות על דת כלל. אם אתה לא מבין את זה, זו נראית לי בעיה.

הטעם הראשון של הרב משאש נראה "דת יהודית" רגיל. נשים שקיבלו על עצמן יותר צניעות. אני טועה?.  הטעם השני זו טעמא דקרא שלא בטוח בכלל. ברור שאיסוף שער קשור לצניעות שזה מכבד את האישה. התורה רוצה שהאשה תהיה מכובדת בצניעותה, ולא מכובדת בפריצותה.  לא קראתי לצערי את הרב משאש, אבל בינתיים ממש לא משכנע.  

תקרא את הרב משאש, הוא מעדיף את הטעם השניארץ השוקולד
נראה לי שאפילו ציטטתי אותה בעבר, אבל אתה מוזמן לחםש אותה באינטרנט, אחת התשובות שלו נמצאות שם.

ופרדוקס קל בדבריך, אם התורה רוצה שהיא תהיה מכובדת וההלכה בהתאם. אז אם הכבוד אינו מחייב דבר מסוים, כיצד ניתן לומר שההלכה תחייב את זה וממילא אעפה העברה על ההלכה?

מקווה שהובנתי בשתי הטענות, כי השעה קצת מאוחרת...
אבאר את הטענה השניה קצת יותרארץ השוקולד
לומדים כיסוי ראש מסוטה בצורה הבאה:
"ופרע הכהן את ראש האשה, מכאן שגנאי הוא לבנות ישראל בפריעת הראש" עד כאן דברי הגמרא.
שואל הרב משאש, האם כתוב כאן אסור?
ועונה, אכן לא כתוב.
אלא יש פה גנאי, ממילא אם אין גנאי כיום אז לא אמורה להיות בעיה.
ציטטת לא נכוןימ''ל
הציטוט הוא "אזהרה לבנות ישראל", לא 'גנאי', ואזהרה היא איסור דאורייתא כידוע, בנוסף הגמרא שם אומרת על דרשה זו במפורש "דאורייתא היא".

וז"ל הגמרא: "ראשה פרוע דאורייתא היא דכתיב: ופרע את ראש האשה, ותנא דבי רבי ישמעאל: אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש".
ומשום מה רבים מהפוסקים לא הבינו שזה דאורייתא.ארץ השוקולד
ואפרט את חלקם:

הסמ"ק, הרא"ש והטור- דרבנן.

מהר"מ אלשאקר, הרב משאש והרב מלכה- מותר.

ולגופו של ציטוט- בהבנה שמדובר שגנאי או ניוול, כתבו רש"י והמלבי"ם על הפסוק בבמדבר (פרק ה פסוק יח)
יהיה נחמד אם תביא מקורותימ''ל

למשל ברא"ש על הסוגיה ראיתי הפוך - שהוא מביא בפשטות את לשון הגמרא שזה דאורייתא.

בסמ"ק לא מצאתי בכלל התייחסות לזה וחיפשתי, מה שכן - הא אומר (כלשון הגמרא) שאם ראשה מכוסה במקצת זה איסור דרבנן - משמע שאם בכלל לא זה דאורייתא.

כנ" לגבי הטור - הוא לא כותב במפורש אם דאורייתא או דרבנן אבל משמע מדבריו שדאורייתא מאותה הסיבה.

 

 

לגבי הרב משאש (כאן) - הוא מתבסס על לימוד מתוך דברי רש"י כמו שכתבת למטה והבהנתו שם מוטעית פעמיים כמו שהסברתי שם וגם היא לא מתיישבת כלל עם דברי הגמרא אלא רק בלשון רש"י (ואין להניח שרש"י חלק על הגמרא כמובן).

לא הייתי אומר מוטעית על "רב חשוב"...ארץ השוקולד
ומקורות בלי נדר אעלה היום או מחר...

נ.ב מה עם מהר"מ אלשאקר והרב משה מלכה, פתחת?
מקורות שיציאה בראש פרוע זה דת יהודית ודרבנן:ארץ השוקולד
טור אבן העזר סימן קטו:
"ואיזו היא דת יהודית יוצאת וראשה פרוע" (לשון הטור)

שולחן ערוך סימן קטו סעיף ד:
"איזו היא דת יהודית, הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל. ואלו הם הדברים שאם עשתה אחת מהם עברה על דת יהודית: יוצאת לשוק או למבוי מפלש או בחצר שהרבים בוקעים בו וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, אף על פי ששערה מכסה במטפחת" (לשון השולחן ערוך)

כמו כן, בתחומין הוא מצטט את הרא"ש (תוספות רא"ש גיטין דף צ עמוד א), הסמ"ק (מצווה קפד) ובעל העיטור (אות מ, הלכות מרד, שער ראשון)
זאת משנה, הבאתי אותה כבר בתגובה הראשונהימ''ל
הגמרא עצמה כבר שואלת איך ייתכן שהמשנה אומרת שזו דת יהודים אם זה איסור דאורייתא ומסבירה מה דאורייתא ומה דרבנן, ראה בתגובתי הראשונה.

הציטוט שהבאת הוא חלקי, הטור והשולחן ערוך שהבאת מדברים שם רק על החלק שהוא דרבנן (יציאה בכיסוי ראש חלקי ולמקום ציבורי שאינו שוק שבו האיסור הוא דאורייתא)
אתה רוצה את הסימן והסעיף במלואו?ארץ השוקולד

צנזרתי, כי היו קטעים בוטים שם...

 

אבל אני אצטט, אין מבחינתם משהו דאורייתא...

 

טור (אבן העזר סימן קטו)

 

"אלו יוצאות בלא כתובה העוברת על דת משה ויהודית:

ואיזו היא דת משה:

1. מאכילתו שאינו מעושר או אחד מכל האיסורים כגון דם או חלב שהכשילתו ואכלו על פיה ונודע לו אח"כ כגון שאמרה פלוני חכם תקן לי הכרי הזה או התיר לי חתיכה זו או טיהר לי הדם הזה ונמצאת שקרנית ודווקא שהוכחשה בעדים כגון שהעידו שבאותה שעה שאמרה שפלוני תקן לה שלא היה אותו פלוני בעיר וגם יש עדים שאמרה לו שהוא מתוקן ושהוא אכלו על פיה אבל אם אין עדים והיא כופרת שלא האכילתו או שמכחשת החכם שאומר שלא תקן לה והיא אומרת שתקן לה נאמנת ודווקא שהכשילתו ואכל על פיה אבל אם רצתה להאכילו דבר איסור ונודע לו ופירש או שהיא בעצמה אכלה דבר איסור לא אבדה כתובתה הוחזקה נדה בשכנותיה שראוה לובשת בגדי נדותה ואמרה לו טהורה אני ובא עליה יוצאת בלא כתובה.

2. הנודרת ואינה מקיימת תצא בלא כתובה דבעון נדרים בנים מתים קטנים.

ואיזו היא דת יהודית:

1. יוצאת וראשה פרוע אפילו אין פרוע לגמרי אלא קלתה בראשה כיון שאינה מכוסה בצעיף תצא כתב הרמב"ם אע"פ שמכוסה במטפחת כיון שאין עליה רדיד ככל הנשים תצא בלא כתובה ודוקא שיוצאת כן ברשות הרבים או במבוי המפולש או בחצר שהרבים בוקעים בו אבל במבוי שאינו מפולש וחצר שאין הרבים בוקעים בו לא תצא.

2. וכן הטווה בשוק שמראה זרועותיה לבני אדם וכן הטווה ורד כנגד פניה ופרש"י שטווה בכפה על ירכה והחוט מתוח כנגד פניה של מטה והרמב"ם כתב כשטווה בשוק וטווה ורד וכיוצא בו כנגד פניה על פדחתה או לחייה כדרך שעושין הפרוצות.

3. וכן המדבר והמשחקת עם הבחורים.

4. וכן המקללת אביו בפניו או בפני בנו. 

5. וכן התובעת מבעלה התשמיש בקול רם עד ששכנותיה שומעות אותה או שמריבה עמו עד שנשמע קולה כשתובע על עסקי תשמיש בכל אחד מאלו תצא בלא כתובה ומ"מ לא אבדה כתובתה אא"כ יש עדים שהתרה בה תחילה ועברה על התראתו ואם אין עדים תשבע שהוא כדבריה ואם רצה לקיים אותה אח"כ אין כופין אותו להוציאה ומ"מ מצוה עליו שיוציאנה כתב הרמב"ם אע"פ שלא הוציאה אין לה כתובה שכתובה תקנת חכמים היא שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ולא הקפידו אלא על בנות ישראל הצנועות אבל הפרוצות אין להן תקנה זו אלא תהא קלה בעיניו:"

 

איפה נמצא פריעת הראש?

 

שולחן ערוך (אבן העזר סימן קטו סעיפים א-ד) :

אלו יוצאות שלא בכתבה:

העוברת על דת משה ויהודית.

ואיזו היא דת משה:

1. שהאכילה את בעלה שאינו מעשר, או אחד מכל האסורים,

2. או ששמשתו נדה, ונודע לו אחר כך, כגון שאמרה: פלוני חכם תקן לי הכרי הזה או התיר לי חתיכה זו או טהר לי הדם הזה, ונמצאת שקרנית. ודוקא שהכחשה בעדים, כגון שהעידו שבאותה שעה שאמרה שפלוני תקן לה לא היה אותו פלוני בעיר, וגם יש עדים שאמרה לו שהוא מתקן ושהוא אכלו על פיה; אבל אם אין עדים והיא כופרת שלא האכילתו, או שמכחשת החכם שאומר שלא תקן לה, והיא אומרת שתקן לה, נאמנת. ודוקא שהכשילתו ואכל על פיה, אבל אם רצתה להאכילו דבר אסור, לא אבדה כתבתה:

סעיף ב[עריכה]

החזקה נדה בשכנותיה, שראוה לובשת בגדי נדתה, ואמרה לו: טהורה אני, ובא עליה, יוצאת בלא כתבה:

סעיף ג[עריכה]

הנודרת ואינה מקימת, תצא בלא כתבה.

הגה: וכן אם עברה על השבועה או על החרם (הגהות מימוניות פרק כ"ד). אבל אם היא מביאה עדים שגם הוא עובר על נדרים ושבועה וחרם, לא אבדה כתבתה אף אם היא עוברת (בתשובת מימוני ובתשובת הרשב"א סימן תתס"ו). אשה שהמירה דתה וחזרה בה, אינה אלא כעוברת על דת, ולא הפסידה כתבתה אלא אחר התראה (תשובת הרא"ש כלל ל"ב):

סעיף ד[עריכה]

איזו היא דת יהודית, הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל:

ואלו הם הדברים שאם עשתה אחת מהם עברה על דת יהודית:

1. יוצאת לשוק או למבוי מפלש או בחצר שהרבים בוקעים בו וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, אף על פי ששערה מכסה במטפחת;

2. או שהיתה טווה בשוק וורד וכיוצא בו כנגד פניה על פדחתה או לחיה, כדרך שעושות הגויות הפרוצות; או שטווה בשוק ומראה זרועותיה לבני אדם, ורגילה בכך (רשב"א סימן תקע"א);

3. או שהיתה משחקת עם הבחורים;

4. או שהיתה תובעת התשמיש בקול רם מבעלה עד ששכנותיה שומעות אותה מדברת על עסקי תשמיש;

5. או שהיתה מקללת אבי בעלה בפני בעלה, ויש אומרים דהוא הדין אם קללה אפלו אבי בעלה בפני עצמו (וכן משמע מפרש"י בגמרא הביאו הבית יוסף), ועין לקמן סימן קנ"ד, הוא הדין המקללת בעלה בפניו (הרמב"ן סימן ק"ב);

בכל אחד מאלו תצא בלא כתבה, אם יש עדים שהתרה בה תחלה ועברה על התראתו. ואם אין עדים, תשבע שהוא כדבריה. ואם רצה לקים אותה אחר כך, אין כופין אותו להוציאה, מכל מקום מצוה עליו שיוציאנה.

הגה: ואינה יכולה לעכב על ידו שלא יגרשנה, ויכול לגרשה בעל כרחה, ואין בזה משום חרם רבנו גרשם (תשובת מור"ם בהגהות מרדכי דיבמות וכן הוא ברשב"א סימן תקנ"ז). ואשה שגזמה לבעלה שרצונה להשכיר עליו כותים להרגו אם יעשה לה דבר, מקרי עוברת על דת (הגהות מימוני פרק כ"ד). אשה הרגילה להתיחד עם כותים, נקראת עוברת על דת (תרומת הדשן סימן רמ"ב):"
 
איפה נמצא פריעת הראש בדת משה או דת יהודית??
הטור והשו"ע לא מציינים אם זה דאורייתא או דרבנןימ''ל

לא שם ולא בהלכה במקומה שאם כבר אז אותה היית צריך להביא "לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק, אחד פנויה ואחד אשת איש" (אה"ע סימן כא הלכה ב).

 

לא תבין אם לא תפתח את המקורות, אנחנו טוחנים מים וחבל.

פתחתי, הם מכלילים את זה כ"דת יהודית"ארץ השוקולד

איזו היא דת יהודית, הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל:

ואלו הם הדברים שאם עשתה אחת מהם עברה על דת יהודית:

1. יוצאת לשוק או למבוי מפלש או בחצר שהרבים בוקעים בו וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, אף על פי ששערה מכסה במטפחת;

מקורות = המקורות של הטור והשולחן ערוך = גמראימ''ל


מדוע השולחן ערוך שינה מלשון הגמרא?ארץ השוקולד


הוא לאימ''ל

הוא הביא את החלק שהגמרא עצמה אומרת שהוא דרבנן כי הוא הרלוונטי להלכה הספציפית של איזו אישה יוצאה משום דת יהודית ולא את החלק של הדאורייתא כי הוא שייך לסוגייה אחרת.

וכל הפוסק מתוך משנתו הרי זה בור...ארץ השוקולד

לא מביאים משנה ואומרים שזו הלכה...

אתה רציני? ציינתי שהטור והשו"ע שהבאת הם ציטוט של המשנהימ''ל

ציינתי שהמקור שלהם הוא במשנה ושבתגובה הראשונה הערתי שהגמרא מסבירה שהאיסור דאורייתא למרות דברי המשנה הזאת.

 

מי שלא פותח מקורות הוא הבור, חבל שאנחנו מתווכחים על דברים פשוטים שאם היית פותח את הגמרא לא היית צריך לשאול אותם שוב ושוב.

וציטוט של רש"י של הספרי:ארץ השוקולד
"ופרע" - (שם יד ספרי) סותר את קליעת שערה כדי לבזותה מכאן לבנות ישראל שגלוי הראש גנאי להן" (רש"י במדבר פרק ה פסוק יח).

כתוב כאן איסור או גנאי?
זו הבנה מוטעיתימ''ל
זה שרש"י כותב שזה גנאי לא אומר שזה גם לא אסור, זה לימוד לא נכון לוגית (ובייחוד שהגמרא אומרת הפוך, נראה לך שרש"י חולק על הגמרא??). הסיבה שהוא כותב שזה גנאי היא שזאת מטרת הפריעה - לבייש את הסוטה.
אני ציטטתי רב חשוב שהבין ככהארץ השוקולד
לא חושב שהדרך היא לתת להבנתי לומר על רב חשוב באופן מובהק שהוא טועה...
לא נכון, מה שאתה אמרת זה לא איך שהוא הבין ולא מאותו המקורימ''ל

הוא למד מלשון רש"י בדרך אחרת ממך (ראה בדבריו בקישור שהבאתי) ומרש"י על מסכת כתובות ולא מרש"י על התורה.

 

ולגבי הרב משאש - הוא הבין שלא כמו כל הראשונים וכנגד לשון הגמרא ע"פ לימוד ברש"י (שגם הוא לא נכון לענ"ד ואם תרצה אסביר למה).

הרב משאש טוען שהוא הולך עם הראבי"הארץ השוקולד
אז כנראה שלא כל...
מה שכתוב דאורייתא היא זה על חובת הפריעהלשם שבו ואחלמה
ממש לא: "אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש" וכל הסוגיה שםימ''ל

מדברת על גילוי ראש לנשואה בלי קשר בכלל לסוטה ועל זה הגמרא אומרת "דאורייתא היא".

יש מצב, בציטוט שהבאת ככה זה נשמעלשם שבו ואחלמה


איפה נשואה?ארץ השוקולד
הסוגיה עוסקת בשאלה מי יוצאת בלא כתובה = נשואהימ''ל

לגבי הדרשה שלומדת מסוטה יש באמת שלמדו שגם רווקה חייבת בכיסוי ראש, אבל הסוגיה בכללותה היא על נשואה.

בגמרא כשמדובר על שער באשה ערווהארץ השוקולד
לא מחלקת בין נשואה לפנויה...

החלוקה נמצאת שם בתוספות רא"ש (ברכות דף כד עמוד א), האומר שרווקות נהגו לצאת בראש פרוע ולכן מותר. סיבה זו נמצאת אצל פוסקים אחרים להתיר לנשואות לצאת בראש פרוע, במקום שנהגו כך
אתה מערבב עניינים, זו סוגיה אחרת לגמריימ''ל
במסכת ברכות לגבי קריאת שמע, בלי קשר לרשות הרבים אלא אפילו בבית. זה דין אחר לגמרי, אנחנו מדברים על הסוגיה בכתובות שם הגמרא אומרת במפורש שהאיסור מדאורייתא ומביאה לזה מקור מהתורה, מה צריך יותר מזה?
איכשהו השולחן ערוך לא פסק שזה דאורייתא...ארץ השוקולד

מדוע?

איכשהו השולחן ערוך לא פסק שזה דרבנן...ימ''ל

מדוע?

 

תשובה: הוא פוסק הלכה בלי לכתוב אם היא דאורייתא או דרבנן, בשביל זה צריך לפתוח מקורות.

יוצאה וראשה פרוע-העני ממעש

לחופה. ולא אחריה

 

המכסות לפני החופה, תימן למשל-

עי' אוקימתות להנ"ל, נ"ל הרב קאפח על אתר

אולי, אבל יתכן שגם לאחר מכןארץ השוקולד
בגמרא לא מופיעה אוקימתא כזו של "לפני החופה" ויתכן שזה הבסיס למנהג המתיר.

ציינתי כבר, שאינני בקי בסוגיה (כנראה שאני היחיד פה שיודע מספיק כדי לומר שהוא אינו בקי ודי לחכימא...) הצעתי הסבר פשוט לטעם המנהג.
אין שום בעיה לכתוב על רב מסויים שהוא טועה בהבנת הסוגיאי.

אתה כל הזמן ניתלה ברב משאש ובהבנתו בסוגיא.  התורה מלמדת אותך מה מכבד  את האשה ומה לא. חז"ל כותבים שגלוי ראש זה גנאי, זה לימוד, שעניינו להבין איך נכון להראות. לא כתוב שזה תלוי חברתית, כי אחרת בשביל מה צריך לימוד מפסוק?

 

אין בעיה, אבל אם הייתי אומר דבר כזה על הרב אלישיב לדוגמאארץ השוקולד

היו מעירים לי.

 

תוספות רא"ש על הסוגיה של "שער באשה ערווה" אומרים שזה תלוי חברתית, אז זה לא רק הרב משאש...

פשט יוצאה- מבית אביההעני ממעש


יכול להיות שאתה צודקארץ השוקולד


אני בדקתי את זה לפני החתונהה-מיוחד
ובגלל שאני תימני אגיד מה אני הבנתי לפי התימנים
לפי הרמב"ם חדר היחוד הוא הרגע שבו הם נשואים ומאז חייבים בכיסוי ראש ולכן אחרי שיוצאים האישה חייבת לשים כיסוי ראש.
מה שאני עשיתי בחדר יחוד לא סגרתי את הדלת לגמרי, השארתי פתח קטן מאוד שמצד אחד תהיה פרטיות ומצד שני לא יהיה ממש יחוד
לפי התימנים נשים שמות כיסוי כבר בגיל 3 ;)binbin
כי בגיל הזה הן מתחתנותחירטוטא דלעילא

<צ>

לאה-מיוחד

רק התימניות. גם הספרדיות והאשכנזיות

כששאלנו את הרב רצאבי על זהmp3
הוא אמר שמי שיוצאת מחדר יחוד בלי כיסוי ראש "יהיה מי שיוציא אותה מהגהינום" ומכיוון שיש ענין לעשות יחוד מיד אחרי החופה אז שמתי כיסוי ראש.
אומרים שמי שלא שמה "יש לה על מי לסמוך" ויש גם כל מיני טריקים כמו לא לנעול או לתת מפתחות למישהו.
אגב אם כבר מדברים על צניעות וקדושה בחתונה אז אצלנו מינינו 2 חבר'ה של בעלי שמנעו מהנשים להיכנס לגברים בזמן החופה וכך מנענו את התערובת שנהיית תמיד.
גם אנחנו סמכנו על זהשירה515
פשוט לא נעלנו את החדר כדי שלא יהיה ייחוד.
ובאמת חמותי פתחה בטעות כשהיינו שם...
חמות לא עושה דברים כאלה בטעותה-מיוחד
ואז גם שומרים נגיעה עד סוף החתונה?הולם במיוחד
לא יודעה-מיוחד
אני ראיתי את ההלכה הזאת רק כמה ימים לפני החתונה אז לא ממש יצא לי לבדוק
מתוך מה שלמדתי!שואף למעלה
נתחיל מההתחלה..
לפי הספרדים, אין צורך בכלל בחדר ייחוד בזמן השהייה באולם. חדר הייחוד האמיתי זה כשמגיעים הביתה והבעל נועל את עצמו עם אשתו. במילים אחרות אין לחדר הייחוד משמעות כזאת גדולה, אלא הוא נותן זמן לחתן ולכלה להיות קצת ביחד בתוך כל האירוע הזה. ייחוד זה כאשר איש ואישה מתייחדים במקום שאין איש שיכול לגלות אותם, ובחדרי הייחוד באולמות זה לא המצב, כי החתן והכלה מוקפים באנשים ולא יכולים באמת להתייחד. לכן גם ממנים משהו שיבוא "להפריע" כדי להדגיש שזה לא חדר ייחוד אמיתי. יוצא מכאן, שאם זה לא ממש חדר ייחוד אזי אסור להם לגעת אחד בשני, אלא רק בזמן גמר הקידושין, כאשר נועל אותה בביתו. ובנוסף, לא תתחייב בכיסוי ראש, עד גמר הקידושין. וצריך להעיר שאם חדר הייחוד מעט מבודד, ולא בא איש להפריע, אזי חדר הייחוד תופס והאישה צריכה לצאת עם כיסוי ראש ומותר להם לגעת.
עכשיו זה לשיקולך - האם לכסות ולגעת או לא לכסות ולהתאפק עם המגע עד ההגעה הביתה. בכל מקרה הקטע שנותנים ידיים לפני החדר ייחוד אינו נכון כלל והוא אפילו איסור במידה מסויימת.

לגבי האשכנזים, אינני בקיא כל כך בפסיקה שלהם, ואם אני לא טועה יש להם פסקים על כך שלמרות השהייה בחדר הייחוד מותר לכלה לצאת ללא כיסוי ראש. לגבי המגע אצל האשכנזים, אין לי מושג ממתי זה תקף אצלם.

שאלה מצויינת - בהצלחה!
איזה שאלה !!ציף
אין לי מה להוסיף על הנ"ל רק ישר כח על השאלה ועל הבירור,כ"כ כלות לא נכנסות למקום הזה וסומכות על זה "שכולן בלי כסוי"



מכירה הרבה כלות שיצאו עם כסוי ראש ומצדיעה להן.
ההתנהלות של "כולן עושות" היא מבורכתארץ השוקולד
זה פשוט לסמוך על עם ובנות ישראל שנוהגות כשורה, דבר שמקובל פעמים רבות בספרי הפסיקה
אני לא ככ אוהבת את האמירה הזאתהולם במיוחד
בד''כ אלה שלא מקיימים לפי ההלכה זה אלה שלא יודעים טוב ולא למדו.
ואז משתרש מנהג שגוי, ובגלל שכך נהגו ישראל- מוצאים איך להתיר אותו. יוצא שלפעמים מי שפוסק לנו הלכה זה אלו שמתוך חוסר לימוד וידע נהגו באופן שגוי.
אז כל אימהותינו פחות צדיקות?? ומה לגבי מנהג ולה"ר?נפש חיה.
רק שאלה קטנה לכולן עושות כךפלוניאלמוני
מה לגביי נערות ורווקות שצריכות לשים כיסוי ראש האם גם זה אינו מוצא חן בעיניך שבנות ישראל נהגו כך? והאם את חושבת שזה מנהג טעות ושצריך לתקן זאת? וכך נוהגים כולם היום ולא שמעתי רבנים שאומרים לנערות ורווקות לכסות את הראש .
מעיקר הדין אין חובה לרווקה לכסות את הראשה-מיוחד

זה  ממידת צניעות, נכון. אבל אין חובה

וכן, בזמן שהיא מברכת ומתפללת אז כן

אדרבה עם זהפלוניאלמוני
קשור לעיניין הצניעות הכיסוי ראש צריך לחול גם על רווקות "קול באישה ערווה" אין חילוק בין רווקה נשואה אישה=אישה אלא אם אומרים עיניין הכיסוי הינו סמליות שהאישה נשואה בלבד!
ואם אני זוכר נכון (אני סוג של חרדל"ש )השו"ע והרמב"ם סוברים שאין חילוק בין רווקה לנשואה בעיניין זה,ביום יום שלא מתפללת אלא רק בביתה יכולה ללכת ללא כיסוי ראש אז קל וחומר שמתפללת ועדיין היום בתי ספר לבנות ובבתי כנסת רווקות לא מכסים את הראש בתפילה ובלימוד כיש פוסקים שאומרים שמותר ורוב הבנות נוהגות כך ולכן אני שוב שואל האם לדעתך זה טעות ?
מה זה חרדל"ש?אנונימי (2)


חרדי לשעבר על משקל דתל"ש😢😢😢פלוניאלמוני
כנראה קול באישה זה מדובר על כל אישהה-מיוחד
ועל הכיסוי ראש כבר כתבתי.
בילקוט יוסף הוא כותב שכדאי להקפיד על זה
התשובה על רווקות היא פשוטהארץ השוקולד
הגמרא מחייבת בכיסוי ראש לרווקות ונשואות כאחת, אבל כתבו בתוספות רא"ש שם שהבתולות נהגו לצאת בלי ולכן מותר.
ממילא, לפי דעתם כיסוי ראש זה תלוי מנהג.
אני עדיין מנסה להביןפלוניאלמוני
בשולחן ערוך (אורח חיים ע"ה,ב) "שער של אשה שדרכה לכסותו, אסור לקרות כנגדו (-קריאת שמע) אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש, מותר". לעומת זאת השו"ע באבן העזר (כ"א,ב)פסק שגם לפנויה אסור ללכת פרועת ראש.

יוצא במקרה הראשון שיער של רווקה הוא לא ערווה ומותר לקרוא קריאת שמע כנגדו .

שאלה 1:איך מיישבים את הסתירה בשו"ע עצמו ?

שאלה 2: מה ההבדל בין שיער של רווקה לנשואה מה גורם לו להיות ערווה לאחר החתונה? וכי שיער של רווקה לא מושך כמו נשואה ? והאם אפשר לומר זאת על אורך השמלה או השרוולים כי במה השיער שונה מהם הרי כולם ערווה ?
(לפי מה שאני רואה במציאות לא כבר מגיל צעיר מאד מקפדים אורך השמלה והשרוולים)
והאם השיער לא עומד באותה רמה כמו שאר הדברים אז זה באמת לא ביג דיל שנשואה תצא בלי כיסוי לא ככה?
אתה צודק בשאלה שלךtagel
עניתי על זה בתגובה למטה
תשובות:ארץ השוקולד
1. ביחס לסתירה-
ההלכה הראשונה המחלקת בין שער נשואה שדרכה לכסות לבין שער רווקה שאין דרכה לכסות, נמצאת בסימן עה באורח חיים, כלומר זה דין בקריאת שמע.
מה שנאמר באותו סימן הם דברים הנאסרים לראות או לשמוע תוך כדי קריאת שמע, מפני שהם מסיחי ם את הדעת.

לעומת זאת, בסימן כא באבן העזר מדובר על הרחקות מעריות, שם השולחן ערוך כתב את גדרי הלבוש לשיטתו.

יוצא אם כן, שהאיסור במראה מסוים בשעת קריאת שמע קשור להסחת הדעת וממילא אם רגילים אין בעיה לראות באותו זמן. אבל יש חובה מצד האשה לכסות את ראשה לשיטת השולחן ערוך.

2- ביחס לשאלה על מציאות משתנה:
דעת השולחן ערוך כאן בפי שמפורש באבן העזר, היא שזה לא תלוי במנהג. אך נחלקו בכך הפוסקים וישנם רבים הסוברים שדיני לבוש, בשער, אורך השרוול, החצאית ועוד תלויים במנהג המקום.
בעבר התייחסתי לשיטה זו בפורומים והבאתי את התוספות רא"ש, הבן איש חי, הרב משאש כאן, הרב רבינוביץ'.

לכן, נראה שנחלקו הפוסקים ביחס לממד המשתנה בהלכות צניעות.
עוד כמה שאלות לחידוד הנושאפלוניאלמוני
קודם כל תודה על התשובה המפורטת
אך לעניות דעתי שאלה עדיין עומדת בעינה כי אם יש חובה לרווקה לכסות את ראשה מהטעם שזה מעורר את היצר/ערווה אז אי אפשר להגיד במקום אחר שאישה שלא רגילה לכסות את ראשה אינה מעוררת את היצר/ערווה(בעיקרון לפי הטענה שזה חובה המציאות זאת לא תקינה) ואף אפשר לקרוא כנגדה קריאת שמע (אלא אם כן זה נובע מהטעם שכך נהגו בנות ישראל וזה הוא דין "מנהג ישראל דין " ולא שייך כאן טעם העוררות היצר וכו לכן אולי גם אפשר לומר שהטעם שנשאות שמות כיסוי הוא לא בגלל ערווה אלא מתוך לימוד "ופרע" הבדלה מסויימת בין נשואות לפנויות כמו שנאמר בחלק מהתגובות )


1.מה הגדר של אישה שדרכה לכסות -רק שיוצאת לרשות הרבים או גם שהיא בבית?

2.האם רווקה שמכסה כאשר מתפללת ומברכת גם נחשבת כאישה שדרכה לכסות ?

3.מה לגביי כיסוי הזרועות(מה המרפק ועד שורש כף היד) זה גם עובד על אותו עיקרון?(נגיד אישה שמכסה עד שורש כף היד ברגע שהיא מקפלת את השרוולים זה נחשב לערווה?)

4.נשואה שהולכת בלי כיסוי האם מותר להגיד בפני קריאת שמע ודברי תורה וכו?

5."ופרע" - (שם יד ספרי) סותר את קליעת שערה כדי לבזותה מכאן לבנות ישראל שגלוי הראש גנאי להן. #
האם זה אומר שנשים הלכו עם כיסוי דווקא אלא יכול להיות שבאמת היו עם צמה בסגנון מיוחד וכו ולכן יש פוסקים המתירים לנשואות ללכת בלי כיסוי.
ועוד באותו המקרה(סוטה) האישה עדיין נשואה נכון .
אז למה מורידים לה את הכיסוי בפני גברים זרים למי שאומר ופרע זה כיסוי (כפי שאני מבין מהמשפט -אם ראה אדם סוטה בקלקולה וכו') הרי שערה הוא ערווה האם זה לא מכשול ?
תשובות נוספות:ארץ השוקולד
הבן איש חי מביא מחלוקת ביחס למניקה, שרגילה לגלות את עצמה בשעת ההנקה האם באותו זמן זה נחשב כערווה שאסור לקרות כנגדו ומתיר בשעת הדחק.
לעומת זאת, במקום בו רגילות נשואות להסתובב בפריעת הראש וכל הנשים דרכן בכך באותו המקום זה ברור שלא נחשב שם "ערווה" לתושב המקום אבל אורח צריך להקפיד בכך אם אשתו מקפידה.

לכן, נראה שיש שלושה פרמטרים:
א. דבר שכולן נוהגות בכל מקום לגלות, כגון שער רווקות- לא נחשב ערווה.
ב. דבר שנהגו במקומות מסוימים לגלות, כגון שער נשואות בחלק מהמקומות- לא נחשב ערווה לתושבי אותו מקום.
ג. דבר שמגלות או מכסות בהתאם למצב הרגעי- מחלוקת, ניתן לסמוך בשעת הדחק.

לפי זה יוצא התשובות כדלהלן:
1. מחלוקת, ניתן להתיר בשעת הדחק (שעת הדחק זה לא כזה רחוק, בדיני כשרות יום שישי לרוב מופיע בפוסקים כשעת הדחק).
2. שלא בשעת התפילה שלה יהיה מותר לכולי עלמא, אבל כשהיא מתפללת מחלוקת.
3. מנהג הזרועות יהיה כדין השער ובהתאם לכללים לעיל, הרי למדנו בין השאר מדין חזה של אשה.
4. בהתאם למקום, אם מקובל שם ככה זה יהיה מותר ואם לא אז לא.
5. א. מחלוקת אם מדובר על צמה או על כיסוי וזה משפיע על המחלוקות שהובאו לעיל בשרשור.
ב. אינני יודע למה כאן זה הותר, אבל לגמרא שם זה לא הפריע.

יש לציין, כי הבן איש חי מביא שלגבי אשה המתפללת, מה שנחשב ערווה שאסור לה להתפלל כנגד זה רק ערווה ממש ולא שום דבר אחר.

(בן איש חי בשנה א, פרשת בא, אותיות ח עד יב)

לגבי חיוב כיסוי ולבוש באופן כללי, אישה אמורה לכסות את עצמה כדי לכבד את עצמה ולא בשביל גברים!

סימן עה וכל דיני קריאת שמע ותפילה הם דברים שנאסרו לראות או להתפלל כנגד מחמת היסח הדעת של הגבר, כי זה ימשוך את תשומת ליבו. אבל לא ניתן ללמוד משם דיני לבוש כדי להחמיר, להקל יתכן שניתן מדין "אל תהי כהנת כפונדקית" (לא יתכן שדבר קדוש כקריאת שמע יהיה קל מזמן אחר).
לכן, דברים שרגילים בהם מותרים בשעת קריאת שמע ותפילה, משום שהם כבר לא מסיחי דעת.
מה אני יגיד לך לי זה נראה ממש ממש ממש מוזרפלוניאלמוני
שתי תשובות בדבר:ארץ השוקולד
1. זה אמירה שאני סומך על המסורת מדורות עברו, כפי שאני סומך עליהם שהקב"ה הוציא אותנו ממצרים.
2. ממה שאני למדתי, כל מנהג שנראה כמנהג טעות ואיסור לפי ההלכה זה בסוף מחלוקת פוסקים. שמעתי מהרב רימון שכשהוא היה צעיר הוא חשב שהוריו טעו בהלכה, כי הם לא הכירו היתר למנהגם במגוון נושאים עליהם למד בישיבה, עם הזמן הוא למד ביסוס למנהג שהיה בביתו והבין שטעה בתיקון שלו. לכן, הוא אמר שצריך להיזהר לפני שמשנים.
זה ממש לא בגדר לפי מנהג המקום!כהנא צדק!

מנהג המקום זה אומר שאם במקום הנ"ל מחמירים, ניקח לדוגמא שהנשים מכסות את היד עד לכף היד- אז רק בכזה מקום יש חיוב לכל אישה שמגיעה. אבל אם לדוגמא נשים מסתובבות בבגדי פרחצות ברחוב ברור שאסור להתיר את זה, ואותו כנ"ל לגבי חתונה.

לא כזה ברורארץ השוקולד
עיין בשו"ת שיח נחום חלק א אבן העזר סימן קו - קז.
אני מצטער, אני לא יכול לצאת מהבית לבדוקכהנא צדק!

חושף שיניים. אז תצטטלי בבקשה... חחח

התשובות ארוכות, אבל את הרב משאש ציטטתי בעברארץ השוקולד
מוזמן לחפש פה בפורומים "הרב משאש", "הרב יוסף משאש".
ישר כח על בירור האמת!נסיכה בגרביים

אין לי מה להוסיף לדיון ההילכתי, קטונתי פה מכולם.

 

לנו הרב פסק שמספיק הינומה, מציעה לך לשאול רב. הבנתי שכך גם פוסק הרב אליעזר מלמד.

 

ואם את מאוד לא רוצה בכל אופן לשים אבל כן מרגישה מחוייבת, את יכולה לשים פאה מתחילת החתונה - לעשות בה את התסרוקת- או לוותר על שלב החדר ייחוד (זו היתה התוכנית שלי במידה והרב יחייב אותי בכיסוי ראש אחרי החופה).

 

מזל טוב ובהצלחה!

אני עשיתי תסרוקת, ואחרי חדר היחוד שמתי פאהאתי ב
עם תסרוקת זהה... אך רוב חברותיי לא הקפידו על העניין.
אולי-אנונימי (2)

אפשר לשים פאה? זה נראה לי נחשב לכיסוי ראש ביום של החתונה.

וגם נראה שבשביל זה יש את ההינומה, לא?

יש עוד מצב בין נישואים לרווקות- אירוסיםחיה רוז

בימינו העם קורא אירוסים לשידוכים, להחלטה על מיסוד הקשר.

אבל האירוסים ההלכתיים מתרחשים בימינו באמת תחת החופה.

 

לא מתמצאת בכל הדיוקים, רק כיוון שכתבת שמוזר שהם נשואים לעניין אחד ורווקים לעניין אחר, כשאי לדעת שיתכן שהם בכלל נמצאים במצב שלישי. 

את מתכוונת לקידושיןעוקר הרים

אבל בימינו הקידושין והנישואין סמוכים.

הקידושין הן נתינת הטבעת.

לגבי החופה יש דיון מתי היא בדיוק קורית - אבל די מוסכם שלאחר חדר ייחוד הם נחשבים נשואים.

 

אכן, הקידושים נקראים בחז"ל גם אירוסים. איך שלא תקרא לזהחיה רוז

זה עדיין מצב ביניים שלא מוזכר בהודעה שלו. שם התהייה נובעת לכאורה מזה שקיימים רק 2 מצבים.

 

עד כמה שידוע לי- בנוגע לאירוסים-קידושים ברור שזה נעשה היום בזמן החופה בנתינת הטבעת.

אבל בנוגע לנישואים יש חילוקי דעות - מה שלכאורה נותן פתח להקל.

יש משהו יפה שקראתי בשם הרב יאיר דרייפוסשיר מדבר
אמנם זה לא במאה אחוז קשור וקצת "רוחני" ולא ממש לעניין הלכה, אבל בהקשר של חתונה באופן כללי - כוחות הנפש של הסובבים בחתונה מופנים לשימוח החתן והכלה, ולכן על אף ש"הכל יודעים כלה למה נכנסת לחופה" השמחה עצמה מתעלית מעבר לרובד הזה ועוסקת בחיבור הגבוה של הנפשות ("המתקת היצר" שהרב מזכיר שם ומופיעה בדברי ר' נחמן בהרבה מקומות).
לכן גם הריקודים לפני הכלה (בהולכה לחופה ולאחר מכן אצל רבים בזמן הריקודים) מותרים על אף שמבחינת הלכה יבשה ייתכן שאינם צנועים, למשל..
אמנם לא עונה ישירות לשאלה אבל הרגשתי צורך לומר את זה.
(מוזמנים להרחיב ולעיין ב"חתונה של אבודים" של הרב דרייפוס ממש אם בא לכם.)
ולא שמישהו שואל לדעתי, אבל זה בהחלט דבר שאני מרגיש שנכון...הציבור פשוט מתמקד בשמחת המפגש. באופן אישי אף פעם לא היה "חסר" לי שמישהי הלכה בלי כיסוי ראש אחרי החופה.
בשביל זה יש השכרת פאותהיועץ
מצד הדין אישה לא חייבת ישר אחרי החופהכהנא צדק!
עבר עריכה על ידי כהנא צדק! בתאריך ד' באלול תשע"ו 18:01
רק לאחר חדר הייחוד וזה לפי אשכנזים.
ספרדים פוסקים שלא צריך מכיוון שהם לא עושים חדר ייחוד ישר אחרי החופה אלא רק לאחר החתונה-, בבית.
חוץ מזה לדעת המשנה ברורה- גם מאורסת חייבת בכיסוי ראש. זה באמת מוזר שאף אחד לאנוהג ככה.
זה בהחלט נכוןזה אני

ברמת עיקרון לספרדים יש לסמוך על מה שכתב הרב עובדיה שרק לאחר חדר הייחוד האישה מתחייבת בכיסוי ראש.

ואז בהחלט נובעת השאלה מדוע מותר לתת ידיים. אבל אפשר למצוא לזה הסברים.

לגבי אשכנזים זו בהחלט בעיה גדולה להיות בלי כיסוי ראש ויש הרבה חרדיות ששמות פאה בחופה ובכך פוטרות את הבעיה...

לגבי האירוסין ומה שהמשנ"ב כותב. אירוסין זה לא מה שנוהג כיום אלא זה הקניין ולכן באמת הפתרון של החרדיות טוב כי לפי זה גם אחרי חדר הייחוד זה לא מספיק אלא מיד אחרי הקניין בחופה.

גם לך זה הפריע? עשיתי על זה גם בירור מעמיקכמעין הנובע
לכן אצלינו אין כלל חדר יחוד
עצה מעשיתאימל'ה
אצלי ההורים שלי התנגדו שאשים כיסוי ראש אחרי החופה
אז כשלקחתי את השמלת כלה שאלתי אם יש לה גם כיסוי אטום היא נתנה לי הינומה אטומה ושמתי אותה מתחת לטול לפני החופה. כך שרוב השיער היה מכוסה אך לא הקדימה
יש מאמר בתחומין על השאלה הזוארץ השוקולד
בתחומין לו עמוד 113 של הרב יהושע ון דייק (רב מושב רמת מגשימים) שם בא כדי לנמק את מנהג בנות ישראל הטהורות הנוהגות לצאת ללא כיסוי ראש בשעת החתונה.
אז זהו, שזה לא קשור לנישואיםtagel
עבר עריכה על ידי tagel בתאריך ד' באלול תשע"ו 23:49
אני אישית יצאתי מחדר יחוד עם כיסוי ראש. ואז למדתי שבאמת לא צריך..
כיסוי ראש הוא לא מעניין של צניעות, משום שאם כך היה אז גם בחורות לא נשואות היו חייבות בכיסוי ראש (דעת הרמב"ם) כי אם זה לא צנוע, אז איך מתירים לבחורות רווקות להיות לא צנועות?
כיסוי ראש הוא גם לא מעניין של נישואים - כי גם גרושות חייבות בכיסוי ראש. הן יכולות לקבל היתר להיות בלי אם הן מרגישות שזה פוגע להן בסיכויים לשידוך אבל מעיקר הדין חייבות.
אז בעצם העניין של כיסוי ראש ממה שלמדתי הוא העניין של אישה שלא בתולה, שמעצם זה שהיא כבר התנסתה היא צריכה כביכול שמירה נוספת שתמנע ממנה להגיע לכדי עבירה. כמו ציצית או כיפה לגבר..
גם אותי זה שיגע לפני שלמדתי את זה.. איך יכול להיות שלא עושים את זה.. שבנות סומכות נגיד על ההינומה ולא מורידות אותה גם בריקודים, אבל אם אני לא אסמוך על כיסוי ראש כמו הינומה ביום למחרת, אז למה ביום של החתונה אני כן?
עוד יותר אפשר לשאול, למה דווקא אחרי חדר יחוד? הרי אשה נקנית בקידושין, בכתובה ובביאה. בכל אחד מהם. אנחנו מתוך עניין להחמיר מקיימים בחתונה את כל השלושה, אבל בעיקרון כבר אחרי הראשון - כתובה, האשה נשואה. אז בעקרון היא חייבת בכיסוי ראש ישר מההתחלה. יש חרדים שנוהגים ככה, לכתחילה הכלה מגיעה לאולם עם פאה מעוצבת בתסרוקת.

אגב ככה גם ההסבר על הפיאות לאלו שמתירים - כיסוי ראש לא בא מתוך צניעות ולהמעיט את יופיה של האשה, אחרת גם לנשים רווקות היה אסור להיות עם שיער גלוי. הם אומרים שאין בעיה עם השיער עצמו של הפיאה פשוט שכמו שבחורה צעירה לא מתאים שיער ארוך מאוד או מאוד בולט וכו - ככה גם הפיאה צריכה להיות מתונה.
העניין של כיסוי ראש בא להיות משהו שהאשה עצמה תרגיש ויזכיר לה - שוב, כמו ציצית. ותאמינו לי, את הפיאה הן מרגישות...
אם זה לא מצניעות- אז למה "שיער באשה ערווה"?ולמה אסור לקרואכהנא צדק!

נגד שיער של אשה ק"ש

בלי נדר אענה לכך ולפלוניאלמוני למעלה עוד מעטארץ השוקולד
אז בואו נבין מה זה ערווה..tagel
באמת הרוב המוחלט של הדברים שנאמר עליהם ערווה הם קשורים לכל הנשים באשר הן, נשואות ושאינן נשואות, וניתן לקשר את זה לעניין צניעות. דהינו, דברים מושכים באשה. כמו איברים מוצנעים, קול וכו. לכן אנחנוה מתייחסים לזה כאל מילים נרדפות. ערווה = צניעות.
אבל הנה לנו דבר שהוא ערווה - אבל לא אסור מצד צניעות. ושוב העובדה היא שהשיער מותר ברווקות. אם שיער היה לא צנוע הוא היה חייב כיסוי בכל מקרה. ובאמת ככה הרמב"ם מבין ופוסק. אבל רובנו לא הולכים לפי הפסיקה הזאת ומכאן - המושג ערווה הוא לא בהכרח במשמעות של חוסר צניעות אלא עומד הפני עצמו
יהיו עוד מספיק הזדמניות להחמירפיקו
למה לחדש חידושים
יש לך מורה הוראה ,תשאלי אותו או את ארוסך.
זה עניין אישי ואת לא צריכה לקבל אישור מהציבור.

בענייני אישות וצניעות עוד יהיו לך הזדמניות לחומרות
אס תיבחן מעגת הגבורה
ברכה והצלחה
ובשעה טובה ומוצלחת
אני רק יודע מעדות של סבתא שלי ממרוקורן מהצפון
שכל אשה נכנסה לחופה עם כיסוי ראש כדי שלאחר הברכות היא תהיה כבר עם כיסוי ראש ולא תכשיל.
עוד היא סיפרה לי, שכלה אחת שכחה והחזירו אותה לבית לשים לפני החופה.
ועל פי ראש הישיבה שלי (קרנ״ש) הרב הבר, שהוציא סדרת ספרי עיון על עניין הצניעות בכלל, הוכח שמנהג מקום סבתי היקרה הוא הדין המקורי והיה נהוג בהרבה מקומות בעולם היהודי.

הסדרה נקראת ״את צנועים חכמה״.
יפה!tagel
אל יהי "כי כך נהגו" דבר קל בעיניך - מנהג ישראל דין הואאיש ירושלים.

דבר שני, הייתי נזהר מלקרוא לדבריהם של גדולי ישראל "תירוצים".

לגופו של ענין, לא זכיתי להעמיק בסוגיה כדי שאוכל לדון בה.

צריך פה רב פורומים חיוך-כוח י'
כל כך הרבה שו"תים ודיונים הלכתיים יש פה ברוך ה'. צריך פה רב משיב לפורומים אבל זה יקצר הרבה מהדיונים
זה לא. כל רב סובר אחרת..ענבל
בס"ד

רק בשרשור הזה אפשר לראות מלא דעות.
אמנם מנושא אחר, אבל אפשר בהחלט לקשור לפהאלון h

ראשית, בהתאם לנושא, אני יודע שהרב אליהו זצ"ל פסק שצריך אחרי החדר ייחוד כיסוי ראש.
שמעתי ממיכאל אבולעפיה שלגבי הדין של נטילת ידיים לצורך מאכל שטיבולו במשקה, הרב משאש הביא תשובה בה הוא מראה עשרות מקורות מדוע מצד ההלכה הדבר הזה הוא חובה גמורה וגו'.
סוף התשובה הוא מביא- אבל ישראל לא נהגו כן, וכן צריך לנהוג.
כלומר, הדבר שבו הלכה מפורשת עם מקורות פשוט לא נקלטה בעם ישראל- זה דבר לא סתמי, אלא יש לתת כובד ראש לעניין הזה.
אני חושב שאותו דבר לעניין הזה. אפשר מקורות אין ספור מדוע חייב כיסוי ראש מיד, אבל העובדה הפשוטה- עם ישראל לא נוהג כך.

מצטרף, דסומכים על ההינומה עכ"פהעני ממעש


ד"אהעני ממעש

איתא בגמ' ולא נפסק

היתר להסתכל על הכלה

לגבי השאלה למה נגיעה כן וכיסוי לאקרמבו665
אני לא נכנס לשאלה אם כן או לא כיסוי ראש אחרי חדר יייחוד פשוט אני רוצה להגיד שזה לא קשור לנגיעה כי בעיקרון הוא יכול לנגוע כבר מאז שהיא טבלה בבוקר. זה שהם כן או לא נשואים לא קשור
ח"ו!! (ועי' תקנת אלגיר)העני ממעש


אי אפשר להתווכח עם הלכה..קרמבו665
המציאות היא שאסור לגעת באישה נידה וזאת הסיבה ההלכתית היחידה שצריך לשמור נגיעה. מהרגע שהאשה טבלה היא טהורה והבעל מבחינה עקרונית יכול לגעת בה
מניה וביההעני ממעש

פה רשמת "נשואים לא קשור"

וכאן "הבעל מבחינה עקרונית"

 

פליטת הקולמוס היא מהלב. האם יעלה למאן דהו שתיגע בזרים בחתונה?

וכבר היה לעולמים

 

 

אמי היתה צדקת והלכה בגלוי ראש. כך נוהגות גם בנותיהחכמת ישישים

מעניין כמה קל לגרום לזולת סבל. כיסוי ראש גורם לנשים שרגישות לחום סבל רב. באירופה הקרירה זה אולי לא הפריע. ומה שנוגע, לבנות עדות המזרח, צריך לזכור שהן חיו בתוך אוכלוסיה מוסלמית קיצונית ולא רק שהיתה כנראה השפעה מסויימת שזלגה מהחברה הכללית אל היהודית, אלא שזה היה פשוט מסוכן שבחורים מוסלמים שאף פעם לא זוכים לראות נשים [אישה רעולת פנים ומכוסה באוהל מהלך אינה יכולה להיראות. נכון?] יראו אישה יהודיה לבושה בצניעות אבל גלויית ראש ופנים. ביחוד בחברה כזאת שתמיד הפגינה אלימות כלפי יהודים. עד כמה שזכור לי, הרמב"ם כותב "ערביות...יוצאות ברעלה" והכוונה במילה "ערביות" היא ליהודיות בארצות ערב. כמובן בתימן המצב היה הכי קשה מבחינה זאת. בסיכום, יש לומר שאין לקחת דוגמא מאיך שזה היה נהוג בארצות ערב. מה שאנחנו רואים בשנים האחרונות זאת הקצנה, ואני מוחה על שטופלים האשמות על אלו שאינם מקצינים. מי שרוצה, שיקצין כאוות נפשו אבל שלא יטיף לאחרים שאינם נוהגים כמותו.

עכשיו, אומרים לי בני משפחתי שזאת משנה מפורשת בקשר ל"ערביות" והמקור איננו הרמב"ם. מכיוון שהמשנה קדמה לאיסלאם בכמה מאות שנים, לא יתכן שמדובר בהתנהגות של המוסלמים. אבל, יתכן שהערבים נהגו להגביל את נשיהם ולעטוף אותן ברעלות ואוהלים מהלכים כבר הרבה לפני שהאיסלאם בא לעולם.

אם כן, סליחה על הטעות. מכל מקום, הטיעון שלי עדיין עומד אם הערבים נהגו כך עוד הרבה לפני האיסלאם.

שבת שלום !

כל עניין כיסויי הראש יצא משליטהתקוות עולמים

גם אצל נשים, וגם אצל גברים. לפעמים כשאני הולך למקווה ללא הכובע הירוק שלי, אנשים מעירים לי ששכחתי את הכיפה או שהיא נפלה לי. זה מצחיק אותי תמיד, כי אני בכלל לא לובש כיפה.

 

קרה גם שהגבאי העיר לי שצריך ללבוש כיפה למקווה, כי 'כבוד המקום'. זו דוגמה יפה לתופעה רווחת אצל הדתיים, של התעסקות בדברים שטחיים ומפגרים, במקום בדברים הגדולים והאמיתיים. לא ידעו כלל כי אלוהים בוחן לב וכליות, ולא ציציות וכיפות.

 

מפאת כבוד הפורום אני לא הולך להכנס לתיאורי זוועה על הדברים המבחילים שמתחוללים במקווה, שהם לא רק כנגד דברי חז"ל, הם כנגד כל הגינות אנושית בסיסית. וכל זאת על ידי אנשים עם גרביים לבנות וחליפות שחורות.

מה גם, הם בכלל לא מודעים לכך שהמהרש"ל התיר כבר לפני הרבה הרבה שנים לאכול ולשתות ולברך וללמוד בתורה ולהתפלל ולקרוא קריאת שמע בגילוי ראש, וכל שכן ללכת ולעמוד וכו'.

 

דווקא שמתי לב שדווקא אלו שנראים כחילונים דואגים ללכת עם המגבת מסביבם לכל מקום, לא מורחים את השיערות שלהם על המקלחות ולא משילים אותם בבור, לא מתפלשים חמש שעות בבור, לא משאירים סבך שיערות בתוכו, לא מתיזים דיאודורנט זול בכמויות מסחריות במקום סגור, לא מדברים ולא צוחקים במקווה וכו' וכו'. עושים את שלהם ויוצאים מהר. עקר הטהרה היא הזריזות, כמו שאומר השלט.

 

בכלל לא צריכים כיסוי ראש, יש את השמיים מעל. זה בהחלט מספיק.

הקיצר, זה כבר דבר ידוע ש'שיער באישה ערווה' פירושו שיער שדרך האישה לכסות אותו. לכן, כיום, בעולם הפתוח והמתקדם, הרבה נשים הולכות ללא כיסוי ראש, וזה בסדר גמור. לכן, פה נופלת הטענה של 'השיער זה אחד מהקישוטים של האישה וזה מעורר בנו האנשים זנות ותאווה'. את דברי חז"ל תמיד צריך להבין כפי המקום וכפי הזמן.

 

אולי אם כולן היו דתיות, הייתה נוצרת סוג של מיסטיפקציה לגבי השיער של הנשים, ואז באמת הייתה בעיה . אבל היום זה לא כך, לכן זו לא בעיה. הלכה אמיתית אין פה, מלבד מסורת וההתניות הדתיות-חברתיות.


לגבי עניין החום וכיסוי הראש, זה נידון במספר שו"תים שנכתבו לפני כמה מאות שנים. ובהחלט אם כיסוי ראש גורם צער שקשה לסבול מפאת החום, אפשר להוריד את כיסוי הראש, בין גבר ובין אישה. יש אנשים שרגישים לחום וללכת עם כיסוי ראש בחודשי הקיץ בארצנו זה סבל איום ונורא.
 

 

 

 

אין לך אחריות הלכתית והתגובות שלך לא עקביותשואף לאור

בשרשור אחד אתה ממליץ על להיות "אתאיסט" (לא ברור אם מתוך צחוק וברצינות) ובשרשור הזה אתה כותב דברים דוחים תוך הסתכלות צרה קטנונית ומיותרת על ענייני הגיינה שאינם בהכרח מייצגים את המציאות ואינם קשורים באיזה שהיא צורה למקום שבו אתה כותב אותם.. ויותר מכל השתיקה יפה להם כל עוד מדובר במרחב ציבורי

 

וחשוב מכך הזכרת מקור הלכתי אחד שלא ברור האם הצגת אותו בצורה אמינה ואם הוא אומר כדברך,אבל בודאי שהתעלמת מכל שאר המקורות כולם,לא רק שלא כך פוסקים הלכה אלא שבודאי לא פוסקים הלכה לפי מה שאתה אומר,לפי ניסוח הדברים שכתבת ניתן להתבלבל ולחשוב כיאלו ואתה לוקח סמכות הלכתית על דברים ופוסק במקום מי שאכן נסמך לפסוק ולהורות מה זה "וזה בסדר גמור",באחריותך ? מי שהולך אחר "דבריך" זה בסדר גמור בשבילו ?,אני לא מבקש ממך ענווה,אלא הגינות.

 

אני מציע לך לטפל בשאת הנפש העקבית שלך כלפי שומרי מצוות בשביל עצמך,שנאה מונעת מללבן כל תחום לאמיתו של עניין ומונעת מן האדם להתקדם אינטלקטואלית,זו החלפת ההגיון ברגש העז,עבור כל עת שיופיע

אתה סתם מקשקש בקומקוםתקוות עולמים

התגובות שלי הן די עקביות. זה שיש לך בעיה להכיל את העובדה שאין שום סתירה בין להיות חילוני כופר למאמין גדול, זה כבר לא קשור אליי. ןלא רק שאין שום סתירה, עיקר שלמות האמונה היא כשאתה כופר גדול ומאמין ענק. אתה לא אשם כמובן, אני מניח שאתה קורבן נוסף של הפילוסופיה היהודית וקשה לך לקבל דברים שהם לא שחור או לבן, או שנתפסים בעיניך כ'לא לוגים'.

 

מה אגיד לך, זה טוב שאתה שואף לאור, כי אתה יותר עמוק בחושך ממני. אין פה כלל מה לפסוק, כיסוי ראש הן לגבר והן לאישה בכלל לא בגדר הלכה ולא יכול להחשב כהלכה, לכן כל מי שמנסה לצייר זאת כהלכה הוא בור במקרה הטוב ושקרן במקרה הפחות טוב.

 

לכן כמובן שזה בסדר גמור ללכת בלי כיסוי ראש בין גבר ובין אישה, כי זו לא הלכה ולא כלום, בדיוק כמו שזה בסדר ללכת לאכול גלידה עם עלמה צעירה. יש מפורסמים שקרנים שאין צורך לעשות פומבי כאן לדעותיהם הנפסדות, שמסלפים בבוטות את ההלכה וממציאים איסורים, אבל אנחנו לא כאלה ומתרחקים משכאלה.

לגבי המהרש"ל, כל מה שכתבתי נכון. מי שמעוניין מוזמן לעיין ב'תשובות המהרש"ל' סימן עב. מה גם, ראוי לומר שהאשכנזים מעולם לא היו מן המקלים בהלכה.

 

לגבי המקווה, הכל קשור והכל נכון. תכף גם תבין למה. במקרה אני מבקר במקווה באופן קבוע וגר ברובע חרדי. הייתי בחיי יותר ממקווה אחד. ואילו אתה, אני משום מה מסתפק בתדירות הביקורים שלך במקווה ובחיכוך ובמגע שלך עם אוכלוסיה חרדית.

 

עכשיו תשמע, בדיוק ביום שישי הלכתי לי לתומי במקווה, ומן השמיים הזמינו לי קליפה מהלכת כדי להראות לי שהלכה כמותי. עמדתי בתור הצפוף מחכה להכנס, ריחות צחנה באוויר, חנוק וסגור. ויצא מהמקווה איזה אידיוט אחד ושאל אותי 'איפה הכיפה שלך'? אמרתי לו שאין לי כיפה ושיעזוב אותי במנוחה, הכולירה. אבל הוא התחיל לנבוח עם הפה המטונף שלו שאיך זה אין לי כיפה, ולמה אני בכלל הולך למקווה, ושאל אותי אם יש לי טלפון כשר.

 

אחרי שאמרתי לו שיתפוס ממני מרחק וחשבתי שנפטרתי ממנו, עדר שלם מאחורה מתחיל לשאול אותי 'איפה הכיפה שלך???' חשבתי שאני בחלום רע, וחבורה של קליפות שחורות מקיפה אותי כי אני חסר כיפה. אחד שניסה לדבר בהגיון כמעט חטף שם מכות.

 

ומה הטענה שלהם? טענה של 'כבוד המקום' ו'חוצפה' ושטויות כאלה. אני לא מסוגל לתפוס כמה מטומטמים ומפגרים ואטומים אפשר להיות כדי לטעון טענות מפגרות כאלה, ומה בכלל הקשר בין טלפון כשר לכיפה ומקווה, ומה הקשר לכבוד המקום ולחוצפה. אני לא מסוגל להבין איך המוח שלהם פועל, ואיך קיימות תופעות חמורות כאלה של מחלות נפשיות שמסתובבות חופשי.

 

בשביל משהו שהוא בכלל לא הלכה ולא כלום, הם עוברים על העבירה החמורה של הלבנת פנים ברבים, של הבאשת ריח הנשמה. זה בדיוק מה שאני מדבר עליו, ואנשים כמוך לא מסוגלים בכלל לתפוס. זו לא מצווה לדחוף את האף, וכל מי שיש לו גרגיר של הבנה רוחנית ושל עבודת ה' לא מתעסק בשטויות מפגרות כאלה של לראות מי לובש כיפה ומי לא לובש, והוא לא מתעסק בעניינים של אחרים, מה הוא לובש ומה היא לובשת. בדברים כאלה מתעסקים רק נשמות קטנות וטמאות שנמצאות בקטנות של המוחין דקטנות.

 

במקרה אני במקווה יותר ממך וזה בהחלט שייך לומר את כל הדברים הרעים שקורים שם. עזוב את זה שבהרבה מקוואות בארץ יש תקיפות מיניות ופדופיליה, אנשים שם הם פשוט גסים ומטונפים בצורה שמעולם לא נתקלתי בה קודם לכן. הם גרמו לי לפתח כזה אגו, מזל שהמקווה מציל אותי מיד. כי מעולם לא הייתה לי הכרה עצמית והחשבתי את עצמי למשהו, אבל אחרי שראיתי אותם אני ממש מחשיב את עצמי בתור אצילי ועדין ובטח שיש לי חלק ביהדות, וברוך פודה מציל וברוך שהבדילני מן התועים.

 

 

הקיצר, כשיעברו על דברי חז"ל ויתקעו בך בכל פינה אנשים עירומים ורטובים, וכשתתקל בשערות בכל פינה, וכשישבו לך בבור שבע שעות ויפלטו אנחות רווחה משונות, וכשיעברו על דברי חז"ל ויצחקו וידברו בכל מקום, אז תוכל לומר משהו. עד אז שב בשקט, אתה לא ראית כלום.

 

האנשים האלה הם לא יהודים, הם ערב רב. מה לעשות, אני לא אוהב כוחניות וגסות ואלימות. לא פיזית ולא רוחנית. אנשים כאלה צריך להשתדל לשנוא, ואני שונא אותם. תכלית שנאה שנאתים, ומשנאיך אשנא. חמורים ישארו חמורים גם אם תתן להם כסף וזהב ותפזר עליהם אבק כוכבים. ערב רב ישארו ערב רב גם אם תלביש עליהם שטריימלים וגרביים לבנות. לא יעזור כלום, מי שהוא משורש גס ומגושם ישאר כזה, ומי שהוא משורש אצילי ועדין יגדל ככזה.

 

 

אז אין להם בעיה לעבור על דברי חז"ל ולפגוע באחרים ולא לכבד את אלוהים, אין להם בעיה לעבור על כך שאסור לדבר, אין להם בעיה לשפוך דמים ולהלבין פנים ברבים,  אך הם יצלבו ויעמידו על המוקד מי שבסך הכל בא בלי כיפה, שזו לא הלכה ולא כלום.

 

ממש הצטערתי שאני לא צדיק באותם רגעים. כי אם הייתי צדיק, היו עפים עליו כאלה קטרוגים מכל הכיוונים. מילא, אני עני ובודד, והוא יקבל את שלו, אף אחד לא ימלט מחוק הקארמה.

 

אני מתנחם בכך שהחלאה הזאת תמשיך להתגלגל עד שנים רבות תחת אצטלה של 'חסידות' ולעולם אף אחד מהשושלת הזאת לא ישיג שום דבר אמיתי ולא יתקרב אל אור החסידות שאנשים כמוני זוכים לו מידי שבוע.

 

ועד אלפים כמוהו יש, כולם לובשים חלוקים שחורים מפוספסים, וכולם מתהדרים באצטלה של 'חסידות'. אם הבעל שם טוב היה עומד לידי, הוא היה מעיף לחמור הזה אגרוף. גם כן חסידות.

 

לא נורא, אני לא היחיד. אני מכיר עד מוכה גורל אחד שקרה לו כל מיני מקרים.

 

הקיצר הוא היה באומן בראש השנה לפני כמה שנים, והוא בא לשבת שם עם יובל דיין וכל האצולה שלו.

 

הוא חיפש מקום לשבת שם, והוא בא להתיישב שם ופתאום קפצו עליו שני ילדים כאלו, הם היו עם שיער ארוך, כמו נוער הגבעות, עם כיפות גדולות, רק לא היה להם קטע מתנחלי , אלא ההפך , היה עליהם מין קטע פלצני.

היה להם מצד אחד מראה מוזנח, מצד שני יהירות יאפית, ומצד שלישי מין בריונות אנרכיסטית כזו של לעשות מה שבא להם.

 

אני מקווה שאני מוסר תיאור מוצלח של האפיזודה, כי הילדים האלו, התחילו לצרוח עליו, כל מיני צעקות בסגנון "זה המקום של יומי, זה המקום של כלומי" כל מיני צעקות כאלו והם גירשו אותו משם. לא עלה על דעתו לבוא ליובל שישב כבר עם כל האצולה שלו והחברים שלו וכל המיזרוחניקים הכבדים האלו שהוא מתעסק איתם.

 

אז מצד אחד אין חסידות היום בכלל, וחסידות ברסלב בכלל אין, אבל יש אנשים שמקושרים לצדיק האמת, וזה מה שהם נאלצים לעבור, בזיונות שכאלו מצד כל מיני זבלים, שתכנס הרוח באבי אביהם.

 

זה מה שרבי נחמן הביא מארץ ישראל לחסידיו, הוא הביא להם בזיונות. אז היום יש חוקים ומשטרה, ואי אפשר לרדוף בני אדם. אז הבזיונות מגיעים בצורה של כל מיני ברלנדים ופושעים, ובכל מיני מקרים כמו שקרו לי הרבה ולמוכה הגורל האחר באומן. אל תהיו כמוני, אל תהיו כמוהו, זה מה שאני מאחל לכם.

 

אבל בכל זאת, צריך לסיים בנימה אופטימית.

 

יש כל מיני עלונים חרדלים שיש בהם כל מיני כותבים חוזרים בתשובה, מפורסמים כאלה, סלבים. החרדלים משתמשים בהם כי אין להם משהו אחר, הם אומרים 'הנה, הם חזרו בתשובה, הם ראו את האור', כי אין להם שום דבר אחר, שום אלטרנטיבה. אבל זה העניין, כשאין שום קשר להאמת, אז האדם מחליף שקר בשקר. אין לו אלטרנטיבות.

 

יש סיפור ישן על מקובל אחד בפולין. הוא היה יושב בבית המדרש, שנים היה יושב ונובר בזוהר, בספרות ההיכלות, בכתבי האר"י , מקובל.

 

פעם הפולנים, בנו צלב ענק על גבעה רמה ליד העיירה היהודית. כזה צלב גדול שרואים אותו מכל מקום. והיהודים מודאגים וכועסים, מתאספים בבית המדרש ומטכסים עצה. פתאום המקובל מתרומם לו מהפינה ואומר להם "מה אתם מתרגשים?" אז אומרים לו שהגויים מתחצפים ומי יודע מה זה אומר וצריך לפנות למלך וכן הלאה. אז הוא אומר להם "תקשיבו, אתם מצטערים ואני שמח כי שלושים שנה אני מנסה לגלות מתי תבוא הגאולה ובדקתי וחישבתי והכל ובסוף עשו איתי חסד מהשמיים. שמו שמה צלב ענק על הגבעה, מכל מקום רואים אותו. ברגע שהוא ייפול, נדע שהגואל בדרך."

 

זה בדיוק העניין. ברגע שיפלו העלונים האלה, ברגע שיפלו כל הרבנים השקרנים, ברגע שיקרסו כל הקליפות האלה שבטעות נקראים גם 'אנשים' שמקטרגים ומוכיחים ומתעסקים בשטויות, ברגע שיעלמו האנשים האלימים והגסים והמטונפים והכוחניים, נדע שדבר גדול מתקרב.

 

 

 

 

רוב תגובתך אינה קשורה לעניין הנ"ל וחלק ממנהשואף לאור

מנסה לעשות פסיכואנליזה חסרת טעם לאדם שאתה לא מכיר.. להליכה עם כיסוי ראש לגבר ולאשה יש מקורות הלכתיים ברורים וכל אדם שלמד מעט יודע,וחשוב מכך מגוחך להתייחס לדבר שהוא בגדר חובה ידועה כאילו ולא היו דברים מעולם וכולם חיים תחת אשליה שהיא בגדר טרגדיה.

 

אני לא בא להתעסק או לצדק את איך שהתנהגו אליך,מכיוון שלא הייתי שם ואני לא יכול לתת חוות דעת,יתכן שלא התנהגו יפה,אבל אני גם לא יכול להתעלם מכך שאתה חושף כאן התנהגות ודיבור שאינם יפים בפני עצמם.

מעבר לסוגיה הכביכול עניינית, יעלה על הדעת להכנס לתוך היכל של אנשים ולירוק בפניהם ? הצורה שבה אתה מדבר כלפי דתיים ובמיוחד כאשר הפורום עצמו דתי זה חוסר דרך ארץ.

 

בנוסף אתה לא יכול לקחת לקט של התנהגויות,חלקן מקומיות ביותר, מצד אנשים עם סממנים דתיים חיצוניים ולהפוך את זה לתעודה המייצגת את הציבור הדתי.זה מה שאתה עושה כאן ובצורה מוקצנת מאד

בהלכה לפחות, אתה לא מביןתקוות עולמים

לא חובה ולא נעליים, אתה סתם מתעקש להמציא. אולי פעם לגדולי תורה ולאנשים מאד רוחניים היה עניין לשים כיסוי ראש, היום זה נהפך למסורת ותו לא -  וכל מה שנהפך למסורת לא צריך לקחת ברצינות.

 

הקיצר, אתה מתפתל בין 'כאלה שלמדו' ל'חובה' ל'מקורות'. בתכל'ס אין שום חובה ולא שום כלום, במקרה הטוב זו מסורת.

 

אין לי בעיה עם דתיים, יש לי בעיה עם אנשים שכופים ומתערבים בחייהם של אחרים. בין אם הם דתיים ובין אם הם סוציאליטסטים. במקרה אצל דתיים זה נפוץ להיות עם גישות לוחמניות וקשות. אני לא טענתח שזה מייצג את הציבור הדתי, זה רק מייצג חלקים גדולים ממנו. אנשים שואלים איך מגיעים למצב שבו יורקים על ילדה בת 3, אז מדברים כאלה זה מתחיל.

 

קיצר, בוא תצא מהבועה שלך ותעבור למאה שערים או לבני ברק ונראה מה תגיד אחרי זה.

 

בשורה התחתונה, דעתו של הקדוש ברוך הוא תמיד נוטה לרוב. אלא אם כן הרוב הם רשעים, ואז אין דעתו נוטה אחריהם.

אתה מגיב בשחצנותשואף לאור

וזאת כיאלו על מנת להוכיח טענה שמגוכחת מיסודה,הסיבה שאני לא מביא מקורות הלכתיים על החיוב ללכת עם כיסוי ראש לאיש וגם לאישה היא משום שזה מובן מאליו,ואין מקום לפתוח לדיון כל יסוד הלכתי,אינני צריך גם להביא מקורות המחייבים הנחת תפילין (אינני משווה במהותם ובחומרתם אלא בכך ששניהם בגדר חיוב,לכן לא צריך לעשות מזה קרקס).

 

ללמוד מדוע ומהיכן נובע החיוב ? בטח,זה דבר חיובי,אבל זה לא מה שאתה עושה.

 

דבר שני,אינך יכול להגיע למקומות עם צביון דתי,לכפות עליהם ע"י התנהגותך מאורע של צביון לא דתי,ואז לומר שהם מתערבים בחייך.. איך הם היו צריכים להגיב זו שאלה נפרדת,ואינני יודע איך הם הגיבו,אבל זה לא הם שפגעו בצביון המקום..

אם אתה מייחס יריקה על ילדה בת 3 תיאור המייצג חלק גדול מהציבור הדתי או/ו החרדי,אז הדברים שלך לא מציאותיים,אתה מקצין מקרים ששייכים למיעוט נידח וניתן למנות אצל כל ציבור.זו הוצאת לעז כפשוטו

 

אין לי מה להגיב מעבר לזה,אלו אותם טענות.. אתה מדלג ובועט ביסודות הלכתיים,וגם מזלזל בהם (מה שכתבת בפסקה הראשונה בתגובה הקודמת כדוגמא לכך),ועל כן הסתירה העיקבית בדברים שלך היא גורם לתמיהה

 

אני מניח שתכתוב על הדברים האלו דברים דומים למה שאמרת,אין לי אלא להפנות אותך לתגובות שכבר כתבתי,זה לא רציני,זה כתוב בצורה מתנשאת ומיותרת,וקשה לי להאמין שמישהו לוקח את זה ברצינות

גם אם אחד מאלף מבין אותי, זה מספיקתקוות עולמים

אני כותב כי אני רוצה, לא ממש מעניין אותי מי יקשיב ומה יגיבו. גם אם אחד מזדהה עם זה, בין בגלוי ובין בנסתר, מה טוב.

בכל מקרה, אני פשוט מניח את הדעה שלי פה, אני לא נלחם איתך או עם אף אחד אחר. יכול להיות שאני בועט ביסודות הלכתיים, אבל לפחות אני לא עובר על איסור חמור של בל תוסיף, אז אני לא גרוע כמו כל מיני רבנים שאין צורך להזכיר את שמם, הם יודעים מי הם.

תקוות עולמים? אתה הזוי ונשמע חילוני לגמרי! תקווה אין לךהריונית 25


בימינו גם לאדמו"רים מהמאה ה-18תקוות עולמים

היו קוראים חילונים. הם היו שומעים שירת נשים, הולכים לתיאטרון, ולא היו פוצים פה כנגד נשים או גברים שהלכו בגילוי ראש, באופן מפתיע.

 

למזלי, פעם היה אחד צדיק, איום ונורא, קראו לו רבי נתן. אבא שלו היה סוחר עשיר, והוא היה תלמיד חכם ידוע. הקיצר, הוא היה יושב אצל איזה אדמו"ר אחד ביחד עם חבורת חסידים שהעיסוק שלהם היה כמו העיסוק של שאר החסידים באותה תקופה. מה היה העיסוק אתם שואלים? רכילות על צדיקים, שתיית אלכוהול ואכילה של אוכל מסורתי.

 

הייתה איזו פעם אחת שנפל עליו ללכת לקנות אוכל לחבר'ה שהיו יושבים ביחד בזמן שהצדיק היה סגור בחדר ועולה לעולמות העליונים. אפשר לומר שפה בעצם נסללה דרכו להגיע לרבי נחמן מברסלב, כי באותה גיחה הוא החליט שנמאס לו. נמאס לו מהעיסוקים הזבליים האלה, נמאס לו מהרדידות הזאת, נמאס לו מהחברה החסידית שהוא מכיר. רבי נתן היה נשמה גבוהה ועצומה, והוא לא היה מסתפק באלכוהול, או בחומוס ובצ'יפס. יש אנשים שזה מספיק להם בחיים.

 

בקיצר, הוא עזב אותם, והגיע לרבי נחמן, ופה התחיל לצמוח הדבר הנפלא והגדול ביותר ביקום כולו. כך שגם לקליפות יש תפקיד. לחסידים של אז היה תפקיד, לאלו שמתיימרים להיות חסידים היום יש תפקיד, ובסוף כולם יקרסו. כך שלא הייתי אומר שאין לי תקווה. יש לי תקווה גדולה. ניצחתי ואנצח, גמרתי ואגמור, אני איש פלא, ונשמתי היא פלא גדול.

בכל המייל הארוך שלך ובמיוחד בשורת הסיום הגאוותניתהריונית 25

אין ולו איזכור אחד של הקב"ה.

תשאל את עצמך טוב טוב ובכנות איך זה יכול להיות. אולי אתה כל כך "ניצחתי ןאנצח" שמי צריך את ההוא בשמיים בכלל..? אני "פלא גדול" לדבריך. ומי עשה אותך פלא גדול...? אתה רחוק מאד עדיין מתיקון נשמתך.

כל משנתו של רבי נחמן היא כדי להביא את האדם לדבקות בשם וראיית הנהגתו בכל דבר בחיים.

 

עצתי  לך: התחל במסילת ישרים כדי לחסל את מידת הגאווה שלך, וסיים בשולחן ערוך כדי שהיצר הרע שלך לא ישכנע אותך שההלכה היא המלצה בלבד. "אין  לו לקב"ה בעולמו אלא ד אמות של הלכה".

אחרי זה קרא את "בגן האמונה" של הרב ארוש.

ואז אולי יהיה לך סיכוי לתקוות עולמים. 

 

תודה רבהתקוות עולמים

אבל בכלל רבי נחמן מעולם לא אמר לקיים את השולחן הערוך. הוא רק אמר ללמוד. הוא יכול היה לומר 'תקיימו', אבל הוא לא אמר את זה. כי לקיים זה נורא פשוט, אנשים חושבים שהם מקיימים את השולחן ערוך כבר הרבה מאד זמן. אבל למעשה הם לא עושים כלום.

 

קל יותר להיות אוטומטי ורובוטי במקום להרגיש, לחוות, ולסבול, במקום לתפוס את הפרספקטיבות.  מה שדתות מאורגנות עושות, הן אומרות לך מה לעשות ומה לא לעשות, מה נכון ומה לא נכון,  מתי להתפלל, הבטחות שונות של גאולה, וכן הלאה. זה מאד מושך אנשים.

 

אבל החסידות היא משהו אחר, הקבלה היא משהו אחר.

 

אני אתן לכל באי הפורום דוגמה לעניין. תראו, מה שלילבוביץ' אמר בזמנו, זה שדת היא ערך. כמו שיש ערכים הומניים, שוויון וחירות וכאלו, כך יש גם ערך בלהיות דתי.

 

הוא הסביר את זה פעם יפה, כשהוא אמר שהוא לא סובל את המשפט "יותר מששמרו ישראל על השבת , שמרה השבת על ישראל." הוא אמר שהמשפט שטותי, כי היו יהודים שהקריבו את חייהם כדי לא לחלל שבת, אז איך אפשר להגיד שהשבת שמרה עליהם יותר משהם שמרו אותה. בעניין הזה ליבוביץ' צודק, אני לא אומר שלא. באותו נושא, הוא גם הזכיר את הפסוק "ואהבת לרעך כמוך, אני השם", שממנו הוא למד שאין ערך באהבת האדם כשלעצמה, אלא החשיבות שלה נובעת מהיותה ציווי אלוהי.

 

אבל אם אנחנו נבחן את שורשיו של "הערך הדתי" או של "הדתיות כערך", שזה מה שמציע ליבוביץ', אנחנו נגלה שלא מדובר בערך שעומד בפני עצמו.

 

כשאנחנו אומרים "חיי האדם הם ערך", אנחנו מדברים על משהו מאוד מוגדר. כשאנחנו נצטרך להציל חיים, אנחנו נפעל לצורך העניין בלי לעשות חשבונות של כדאיות כי מדובר ב"ערך". אותו דבר בערכים ידועים כמו חופש הביטוי, או שויון בפני החוק, כל אלו מהויות עצמאיות. אבל מה לגבי הדת הליבובצ'יאנית? אין בה עצמאות, היא תלותית.

 

אני אתן לכם דוגמה. ההלכה היהודית אוסרת לאכול בשר של כריש, כי טוענים שהוא לא עומד בתנאי כשרות מסוימים. אז אותו אדם שמחזיק את הדת כ"ערך" יגיע למסעדה ויסרב לאכול כי אלו הערכים שלו. בסדר.

אבל מה יקרה אם מחר יכניסו את הכריש האומלל למעבדה ויגיעו למסקנה שדווקא הוא בסדר מבחינת הכשרות ויש לו את כל הסימנים המתאימים?

 

אז מה יקרה? אותו אדם ערכי ייכנס לאותה המסעדה ויסתער על מרק סנפירי כרישים וזה גם יהיה בסדר. זאת אומרת אותם ערכים, אינם מהותיים לכשעצמם אלא תלויים במידע שמישהו מעביר או לא מעביר. איזה מין מידע? כמו שאמרתי, זה כשר, זה אינו כשר, זה שעטנז, זה לא חמץ. כל אלו. אלו לא ערכים מוחלטים, אלא ערכים נמסרים וזה מה שמכונה "מסורת".

 

מה רע במסורת? המון דברים רעים במסורת. המסורת היא ההפך מקבלה. בקבלה אנחנו לומדים את הכוחות הרוחניים שפועלים בעולם ולפי הלימוד שלנו אנחנו מתנהגים. זאת אומרת, הקבלה היא לא סוג של "ערך". ההפך, הקבלה היא ענין של כדאיות .במסורת, אין כדאיות, מוסרים לך משהו ואתה מצית כי מסרו לך. אתה לא יכול לדעת עם זה מועיל או מזיק.

 

לכן היו מקובלים אמיתיים כמו רבי חיים מוולז'ין ובעל הראשית חכמה שכתבו שאדם צריך להרגיש מה פוגם בו מבחינה רוחנית ולהתרחק מכך. זה כמובן שנוא מאד על דתות מאורגנות ודתיים סתם.

 

לגבי גן האמונה, לקרוא ספרים שמלאים בשטויות זה מסוכן ועדיף להמנע.

לאחר רפרוף מהיר על תגובתך...הריונית 25

שיניתי את דעתי. אתה איש מופלא, אל תשנה דבר. המשך כך בדיוק עד יומך האחרון.

אל תיגע בשולחן ערוך והתרחק מספרי חסידות כמו מאש. אתה מצויין כמו שאתה. ואל תעז לפתוח מסילת ישרים לעולם!! 

הדת קטנה עליך חונקת וארכאית וחבל שתבזבז את זמנך. משנתך קסומה ומתוקה והיא תיקח אותך רחוק רחוק למחוזות מפעימים. אתה בדרך הנכונה... אל תיתן לקב"ה לעצור אותך ולהגביל את מחשבתך החופשית!! בהצלחה רבה בהמשך חייך

מה שמדהים, שאתה אומר דברים כל כך גבוהיםאלון h

שאפילו רבן של כל הנביאים, משה רבינו, בתורה הקדושה שקיבל מפי הגבורה- כותב לבדוק מה הם סימני הכשרות של כל חיה ביבשה ובמים!
אולי נשקול לבקש ממך לתת לנו תורה, התעלית מעל משה רבינו.
אתה מוזמן לקרוא את ספרי ההלכה של רבי חיים מוולוז'ין, וללמוד גמרא בפלפולי פלפולים כמו רבי חיים מוולוז'ין.
אני כבר תקופה מתווכח בקבוצת הרבנים טועים בפייסבוק, בה כופרים בתורה שבעל פה בכלל. אבל כפירה בחצי תורה שבכתב ובעל פה עוד לא נתקלתי. מוזמן לנצל את ימי אלול.

האמת שגם לי יצא כמה פעמים ללכת למקווה בלי כיפהשפיפול

אבל כנראה שבבני ברק החסידית , רק שטריימל נקרא כיסןי ראש להלכה ולכן מי שפטור ממנו פטור בהכל

התגובה שלך אינה מבוססת על מקורות הלכתייםשואף לאור

את לא יכולה לומר הקצנה ולהתעלם מן המקורות שמחייבים קיום דין הלכתי ומצווה כזו או אחרת.. בנוסף שגוי לקחת כמה ציטוטים חלקיים ולבסס עליהם הסתכלות הלכתית שלמה,וזה ככלל..

נקודה מהפרשהמאן דהו1
ועשית ככל ככשלאשר יורוך וכו׳ לא תסור מן הדבר אשר יורוך ימין או שמאל רשי מפרש אפילו יגידו לך על ימין שהוא שמאל ושמאל שהוא ימין אע"פ תקשיב להם קל וחומר שאומרים לך על ימין שהוא ימין ושמאל שהוא שמאל.
תצאי מנקודת הנחה שהרבנים שעונים לך תשובה שלא לשי כל התורה מונחת לנגד עיניהם ומכירים את כל הצדדים למה לחייב כיסוי ראש אחרי החופה ואע"פ כן אומרים לך שלא צריך לשים אז תאמין להם ואם אתה רוצה לברר את הלכתית תשלח את השאלה הזאת לרב ולא כאן בפורום
אכן סילוף פרוע של הכתובשפיפול
שמתחיל ויפלא ממך דבר, ואם לא נפלא ממך ולא שאלת, שום תשובה שלהם לא תחייב אותך
אם לא יפלא דבר הרי שזה עניין שנלמד דרך העברת התורהאנונימי (3)

העקרון ברור למדי, הרי מובן שלא יבואו בשאלות בכל תחום אפשרי וכך ילמדו את התורה,הלימוד האלמנטרי נעשה במסורות הדורות,במקרה ויפלא ממך דבר,אז צריך לפנות ולשאול.

 

אולי על אותה דרך כדאי להכנס לפורומים של מתמטיקה ולטעון כנגד השימוש הכ"כ יסודי וחיוני בנעלמים,שמשוואות דפרנציאליות הן שקר גמור וכך הלאה.

שם לא בהכרח בעלי דרך ארץ,ושם בודאי שלא יהיו סובלניים כלפי אמירות מגוחכות מהסוג הזה, ולכן אני רק מניח שתקבל תגובות בהתאם לרמה שאתה מנסה לכפות כאן,שלא לדבר על הצורה שאתה פונה לאחרים.

אתה סתם מנסה לעוות טקסט ברור ומפורששפיפול
אם יפלא, יפלא.
אם לא ויפלא - לא שואלים ולא מצייתים. כך קובעת התורה.

אין מה להתפתל ולהתפלפל בטיעוני סרק, כאשר המקרא מדבר בעד עצמו.
הטעות היא שלךאלון h

אם ייפלא ממך דבר, אז תעלה לירושלים לבית הדין הגדול,בירושלים לשאול, ולציית לפסקם.
אם לא ייפלא, אז אין לך מה לעלות, ואין לך מה לציית, כי לא באת בכלל לשאול, כי למדת מפי רבך והכל היה לך ולו ברור. הרי כתוב ושננתם לבניך, אז הבן תמיד לומד מהדור שלפניו, מפה מתחיל אם יפלא ממך דבר.

הרי כבר הבנת שאתה טועהשפיפול

והבנת שאני לא קונה את ההתפתלויות ואת הפלפולים שלך.

 

סיימנו

התפתלויות?פשט הכתוב שעיניך מסרבות לראותאלון h


לא פשט הכתוב אלא מניפולציות פרועותשפיפול

קיצוץ פרשיות לגורמים והדבקות שעטנז גסות.

אין אפילו נסיון להביא ראיות באמירות שאתה כותבאנונימי (3)

אלו אותם טיעונים חיוורים שאינם מסתמכים אלא על הרטוריקה של הדברים שאתה כותב, עצמם.

ענו לך,הביאו הדגמות סבירות,אבל אתה חוזר על אותה שרשרת ביטויים בצורה יבשה וחסרת טעם

הביאו סילופים והתפתלויות דחוקות.שפיפול
לא יותר.
אין צורך בשום ראיה, כמו בפסוק איש כי יפליא לנדור.
ואם לא יפליא- אז לא ינדור ושום דבר לא קרה.
זה שהתורה לא מתאימה למטרות הפוליטיות של כמה אנשים, זה ידוע וגם זה בסדר גמור
מחר או בימים הקרובים אעבור איתך פסוק פסוקאלון h

בפרשת "כי יפלא ממך דבר", ותוכל לראות האם הטענה שהתורה אומרת שאין להקשיב לרבנים ולחכמים אם זה דבר שאתה לא מתלבט בו נכונה, או שלימוד התורה והלכה מחייבת את כולם, ואתה מחויב לשמוע לבית דין הגדול בירושלים במקרה ובלימוד או בדין אתה לא מצליח להגיע להכרעה

הנה קיבלת תשובה בשבילךתקוות עולמים

יעברו איתך פסוק פסוק על הפרשה ויראו לך שאתה מחויב להקשיב 'לרבנים' ול'חכמים' ול'צדיקים'.

 

ככה זה שאתה מתנהל מול דתיים סתם, די לך!

 

מה לך ולאנשים האלו? אין לך מה לעשות?

 

עד מעט ויציפו אותך בטיעונים צולעים, מופשטים, סכמטיים, וכביכול 'עובדתיים' עם ריח חריף וטעם מר של עלוני שבת וויכוחי מיינסטרים דתיים. אין טעם, אין טעם. אנחנו במרגש הביתי שלהם, זה לא יעזור.

 

זה יגיע למי שזה צריך להגיע, אלה שיש להם פוטנציאל, לאלה ששונים. הרוב כל כך מבולבלים וטיפשים ואלימים עד שאפילו אם היו מבינים, הם לא היו יודעים מה לעשות עם זה.

בהנחה שאתם לא אותו אדםאנונימי (3)

אדם עם הסתכלות נקייה מבין שהתורה חייבת להיות מועברת במסורת של לימוד,שאם לא כך דברים רבים אינם ברורים,כולל ביטויים משליים (למול את עורלת הלב וכו'),מילים שאינן ידועות בשפתו,והחוסר המכוון והמובהק בהוראות כיצד לקיים את המצוות.

משל לכל מקצוע שיעבור ללא מרצים או מורים שיתמכו בלימודו,הבעיה היא לא בכתות,אלא באובדן זהות הרכיבים החיוניים של אותו מקצוע.

 

התורה שבעל פה והסמכות של חז"ל שעברה במסורת הינן הדרך היחידה לקיים את התורה,והדרך היחידה להבטיח את שלמותה.

 

אני מוחה על האלימות המילולית הזו שלמרבה הצער נגמרת עם האשמה של "אלימות".

מוזר שכל אמירה כאן מלווה בהתפרצות מתלהמת של שלל שמות תואר קיצוניים,אך משוללת כל יסוד ראייתי או עובדתי כלשהו,לפעמים נראה כיאלו יש כאן נסיון להמנע מדיבור ענייני על הנקודה ועיסוק יתר בתקיפה מילולית עצמה.

 

כל אמירה אינה מספקת,ואפילו הנסיון להתייחס בענייניות לדברים (כמו בתגובה שהגבת לה) נענית בתגובה נזעמת על עצם האפשרות שיקדישו תשומת לב לדברים, באמטלא בסגנון של "רמאות",זה נורא

 

אתה מתלונן שלא התנהגו אליך יפה כמו במקרה שתיארת באחת התגובות עם המקוה,מעבר לכך שאני מציע לא לעשות הכללות גם אם במקרה הכי אובייקטיבי שישנו שהיו שהתנהגו לא יפה, תיראה אך שאתה מדבר כאן לכלל הציבור,כיצד אתה יכול לחבול ולהתלונן ?.

 

אין לי כבר מה להוסיף שהרי אין כאן אפילו רצון לשיח אמיתי,מכאן והלאה אני רק אדווח על שפה בלתי הולמת אם תהיה,ניסו להשיב לך אך לא התגלתה אוזן קשבת

אתה צודק, לא צריך להקשיבאלון h

אתה הרי כזה עילוי, שיכול לקחת טקסט נבואי, מושג שכבר 2000 שנה אנחנו לא מכירים, ולבד להבין ממנו, בלי שום מסורת של לימוד שלו, איך לעבוד את ה' כמו שה' רוצה, ולא כמו דמיונות שלנו.
תגיד לי, אם זה ככה- למה שמואל היה צריך לעבור בכל הארץ וללמד את העם את דרכי ה'? בשביל מה כל אחד יכול לקחת קלף של תורה וללמוד לבד. לה אליהו היה צריך להסמיך את אלישע? שאלישע יתנבא לבד, מה הוא צריך את הנביא שממנו למד? התנ"ך בעצמו סותר את ההנחה שלך. אבל כשמציבים ראיות לפניך, מיד אתה טוען שזו אלימות. אם לעבור על פסוקים ולהביא ראיות מהם, ולגלות שהתורה בעצמה סותרת את טענתך, אם זה אתה קורא אלימות- מעניין מה זה שלום, כשהקוראן תומך במה שאתה חושב?

אבל למה להניח את ההנחה המוזרה שבכותרת?אדם כל שהוא


יפה אמרתשפיפולאחרונה

like

מר שפיפולמאן דהו1
אם אתה סובר שלא צריך להקשיב לדברי חכמים אז אתה לא חולק עלי אתה חולק על התורה. יפלא ממך דבר זה בזמן שצריך לפסוק הלכה(כל הלכה שהיא) ויש ספק אז עולים לרמה היותר גבוהה וכוללת שתכריע ותלמידי חכמים צריכים להקשיב להם אז קל וחומר אנשים פשוטים!

אם אתה בא לנהל דיון בצורה שמנהלים דיון אז בבקשה אתה מוזמן
ואם אתה בא סתם לשחרר תסכולים דתיים ולקבוע עובדות בלי קשר לכתוב אז שחרר אותנו
אתה מסלף את דברי וגם מסלף את מה שכתוב בתורהשפיפול

בתורה לא מתואר שלטון דתי.

אין כזה דבר בתורה.

איפה זה נמצא? זה נמצא בפנטזיות דתיות פשיסטיות של אנשים מסויימים.

 

מה כן מתואר בתורה?

בתורה מתוארים מספר תהליכים פורמאליים ליצירת מדיניות.

יש נביא או חלום חלום, שהוא יכול להיות סמכות בתנאים מסויימים.

 

יש כהנים ולווים ושופט וגם להם ישנן סמכויות מסויימות ומוגבלות.

 

לדוגמא :

אָדָם, כִּי-יִהְיֶה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ-סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת, וְהָיָה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ, לְנֶגַע צָרָעַת--וְהוּבָא אֶל-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, אוֹ אֶל-אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים.

 

אם ישנו מצורע, נגוע , אזי מביאים אותו אל הכהן.

אי אפשר להביא אותו סתם.

הוא צריך להיות נגוע, אבל אם הוא נגוע , מביאים אותו לכהן, גם נגד רצונו.

הסמכות של הכהן לבדוק אותו, גם היא סמכות מוגבלת .

הוא יכול לטמא ויכול לטהר, לפי השיטות המתוארות במקרא, אבל כל זה שייך לנגעים, הוא לא יכול לטמא, היכן שלא קיים נגע.

 

כך גם בפסוק הפשוט שלפנינו

 

כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. טוּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט.

 

כאשר לאדם יש שאלה, הוא עולה אל המקום אשר יבחר השם.

הוא מביא את השאלה בפני השופט או הכהנים ומקבל תשובה.

 

הוא לא חייב לשאול אותם כלום.

אבל אם הוא שואל הוא חייב לציית.

 

הבחירה שלו היא האם לשאול.

הסמכות שלהם היא לספק תשובות לשאלות שנשאלות. אין להם סמכות לתת הוראות, כאשר לא נשאלת שאלה.

 

זו דרך התורה בכל מקום, בחירה, סמכות ומגבלות.

 

הדרך של שלטון הרבנים, אינה דרך התורה, אלא כאמור, סוג של פנטזיה פשיסטית.

 

זה הטיעון, הוא בהיר ופשוט והובאו לו ראיות.

חסוך ממני את המשך פילפולי ההבל.

לפני כמה חודשים עלתה בי מחשבה מעניינתאלעזר300

שאולי המנהג הרווח הוא הודאה במקצת לשיטה ש"מותר להסתכל בפני כלה כל שבעה כדי לחבבה על בעלה".

כלומר, שבאמת ובתמים יש כאן עניין שאינו צנוע (כי לומר אחרת מוזר לי), אבל בחגיגת החתונה עצמה השיטה הזאת מתירה חוסר צניעות (מסוים) של הכלה, כדי ליצור אצל הבעל סוג של תחושה שאשתו יפה ומושכת מבטים (וקנאה) אליה, כדי ליצור חיבה שתמשיך איתם לכל תקופת הנישואין.

אף שבגמרא היא נדחית מההלכה.

מחשבה שאני משתף בעיקר כדי לדעת אם היא רווחתצע

לכן אשמח שמי שמסכים יתגבר על העצלות והשעמום ויגיב תגובה ולו קצרה ביותר של "מסכים/מסכימה". כמובן להרחיב או לחלוק זה עוד יותר טוב ועוד יותר טוב..


זמן מה אני חושב על כך שהתורה/היהדות היא משהו מסובך/מורכב.

היא הייתה יכולה להיות הרבה יותר פשוטה/חד מימדית אך למעשה היא מסובכת יותר..


אני חושב שזה בגלל שיש מתח בין גדולי ישראל/בחזל ביחס לכל מיני ערכים.

אמונה תמימה מול שכל וחקירה, נס מול טבע ביטחון מול השתדלות.

מוסר אנושי לעמת אלוקי. עד כמה ללמוד/להתרחק מהגוים.

מהי צניעות. מהי ענווה. מהי תפילה. שינוי הרצון.

היחס לחכמה הכללית. היחס למיסיטיקה. וכו וכו..


וממילא הרבה אנשים כולל אני קצת קרועים ומסתבכים להבין מה רצונו של הקב"ה ביחס לכל אלו..


אולי גם תורם לזה שיש ביהדות מושגים קיצוניים , אחד מהם שעולה לי הוא  למשל "עבירה לשמה" שקצת שוברת את חוקי המשחק ומעלה אפשרות שלפעמים ניתן לסטות מן המסגרת הרגילה ושוב זה ביטוי לכך שעבודת ה' היא מורכבת ויש בה עקרונית בכל אופן, גם פן של לחטוא, לעבור על ההלכה..


גם בלי המושג עבירה לשמה יש הרבה התלבטות האם לדבוק בפורמליות של ההלכה או בכוונה/תכלית שמאחוריה מה שיוצר עוד מחלוקות וכו..


לא הצלחתי לכתוב את טיעוניי ברמה של מאמר קצר בהיר ומסודר אבל מקווה שבכל זאת הטיעון הובן.


חנוכה שמח!!... 

העולם מורכב, לכןקעלעברימבאר
התורה מורכבת. אבל התורה מצליחה להכליל את כל אלו בהרמוניה, לא בקריעה. מאחדת את כל הערכים
וממילא שבעים פנים לאותה תורה. הבסיס של כל הדעותנפש חיה.

הוא המכנה משותף לכולם

אנשים עשו אותה מסובכתפ.א.
עבר עריכה על ידי פ.א. בתאריך כ"ז בכסלו תשפ"ו 19:07

במקור אני בטוח שהכל היה יותר פשוט, נהיר, קל וברור


 

המורכבות נובעת מטשטוש הגבולות בין מה שחובה מהתורה או מהמשנה, לבין חומרות שהפכו עם הזמן להלכות שלא היו במקור.

- הרבה מאוד חומרות שנקבעו כ-"גדרות" ששומרות על הזהות היהודית בגלות. כמו איסורי אכילת בישולי גויים, פת עכו"ם, יין נסך, ועוד.

- הלכות טהרת המשפחה נעשו מורכבות ומסובכות מאוד, לעומת המקור בתורה.  הפער כאן הוא עצום: חומרות רבי זירא, טומאה וטהרה של יולדת בתורה לעומת ההלכה כיום  

- חומרות בולטות נוספות: המתנה בין בשר וחלב, קטניות בפסח לאשכנזים, וכמובן חשמל.  

בעיית החשמל היא מורכבות שההלכה לא פתרה, אלא העמיסה עליה שלל איסורים שבכלל לא היו בתקופה הקדומה.  

 

יש אינספור הלכות שנוצרו מתוך מחשבה על מראית עין, צביון של האדם הדתי, מדרון חלקלק.  

 

והנקודה הכי כואבת - הבעיה הגדולה של חוסר יכולת של פוסקי הדור לבטל הלכות שנקבעו בזמנים אחרים למרות שהמציאות השתנתה לבלי הכר.   

אפשר לנסות להציע נקודת מבט אחרת?טיפות של אוראחרונה

הירושלמי אומר "אילו ניתנה התורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה"

 

גם בהלכה, גם בתחומים אחרים, יש אינסוף דעות של רבנים והוגים. ועל דעת זה התורה ניתנה. במקום לסבך ולקרוע, המגוון הזה יכול לאפשר לכל אחד למצוא את המקום שלו. למצוא את הדרך שמתיישבת על הלב שלו, לשמוע ולקרוא רבנים ואנשים שהדברים שלהם טובים עבורו. אבל אחרים אומרים אחרת? "מה לי בזה, זה מעשה שלו, וזה מעשה שלי" 

שאלה לפרשת מקץ - למה יוסף לא מדווח ליעקב כל שנותקעלעברימבאר

שלטונו, ולמה הוא עשה את מעשה גביע בנימין?


 

(אין לי תשובה בעניין. יש רק 2 אפשרויות שאי אפשר להכריע ביניהם)


 

האם מפני שהוא סבר שרק בני רחל ימשיכו את עם ישראל ושאר האחים מופרשים ממנו כמו ישמעאל ועשיו, ולכן הוא רצה לחטוף את בנימין ולשכנעו להשאר איתו מתוך מחשבה שרק על בני רחל נגזר "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" במצרים?


 

זו אפשרות א'.


 

מצד אחד יש לזה ראיה: "כי נשני אלוקים את כל עמלי ואת כל בית אבי" נשני השכיחני, כלומר יוסף אומר שה' השכיח ממנו את בית אביו. וגם הכתוב אומר "ולא יכול יוסף להתאפק... ויאמר אני יוסף" כלומר הסיבה היחידה שיוסף נגלה לאחיו כי הוא נשבר מהתרגשות באמצע התכנית לחטוף את בנימין כי ראה את מסירות הנפש של יהודה, ושינה את דעתו על האחים.


 

מצד שני למה הוא לא הודיע ליעקב? האם כי חשש שיעקב חושב שכל האחים הם עם ישראל והוא ימנע ממנו לקחת רק את בנימין? או שמא ההפרדות מהאחים מחייבת הפרדות של יוסף מיעקב אביהם?


 

אפשרות ב' זה שיוסף מראש תכנן שהאחים יבואו ברעב למצרים והוא תכנן לחטוף את בנימין כדי לעשות ניסיון/תיקון לאחים  שיימסרו את נפשם על בנימין כדי לבדוק/לרפא את השנאה בין בני רחל ללאה ולבחון האם הם מוכנים למסור את עצמם על בנימין.  ואז "ולא יכל להתאפק" זה אולי שהוא תכנן ממש לאסור את יהודה ולבדוק את שאר האחים ורק אז להתגלות אליהם, אלא שהוא נשבר באמצע.  ו"נשני אלוקים את עמלי ואת כל בית אבי" הכוונה השכחני את כל הצרות שהיו לי בבית אבי. אבל גם על פירוש זה קשה.

 

ואם יש למישהו פירוש שלישי גם יהיה מעניין לשמוע

 

אפשרות שלישית ופחות סבירה:קעלעברימבאר

יוסף חשב שהוא הופרש מעם ישראל החוצה "נשני אלוקים את עמלי וכל בית אבי" בית אבי כולל יעקב עצמו. "הפרני אלוקים בארץ עניי" - זה המקום שלי כמצרי ולא כיהודי.

ואז יוצא שיוסף סבר שתפקידו זה לקדש את ה' דווקא בתוך הגויים ולא כחלק מעם ישראל ושה' הוציא אותו מכלל ישראל כמו ישמעאל ועשיו, ומינה אותו להיות שליט מצרים שימשיך קדושה למצרים והאומות. ולכן הוא מנתק קשר עם יעקב.


ורק כשיוסף פוגש את אחיו משתחווים לו ונזכר בחלומות, הוא משנה את דעתו ומבין שהוא יהודי ואז מתכנן את כל גביע בנימין כדי לתקן את הקרע בין האחים כנ"ל.

מפנה למחלוקת המפורסמת בין הרב יואל בן נון והרב מדןטיפות של אור
אז ככה:קעלעברימבאר
ההסבר שכל המהלך של יוסף 9 שנים היה רק כדי לאמר ליעקב " אמרתי לך שהחלומות נכונים ואתה תשחווה לי" תמוה שהוא הפשט. אם יוסף חשוב לו להוכיח שהוא נביא, תמיד יכול לומר לאביו על פתרון חלום השרים ופרעה במצרים. מה גם שהחלום ייתגשם, שהרי יעקב היה כפוף פוליטית ליוסף במצרים, כלומר השתחווה לו או מעיין זה.


לגבי הפירוש שיוסף רוצה לנקום/להעניש את האחים - לא ברור אז למה הוא שם את כספם באמתחותיהם ואחר כך אומר "שלום לכם אל תיראו" אקט של חיבה ולא עונש, שעוד יכול לעורר חשד אצל האחים שיוסף בכוונת תחילה משתיל להם כלי כסף כמו גביע בשקיהם.


הטיעון שיוסף חשד שמא אביו שלח אותו בכוונה כדי שימכרו אותו, נשמע קצת קונספרטיבי במחילה, ומזכיר לי את הטיעונים הקונספרטיבים על כך שצרציל וסטלין תכננו במכוון את מלחמת העולם השניה. הרי יעקב לפני שניה אהב אותו ונתן לו כתונת פסים! מה גם שאין סיבה שיוסף יחשוד שאף אחד לא חיפש אותו. בעולם העתיק ללא טלפון בלתי אפשרי לחפש עבד שנמכר לארץ אחרת.


מצד שני גם קשה על הפירוש הראשון והשלישי שהבאתי, כיקעלעברימבאר

גם אם יוסף הופרש מעם ישראל/האחים הופרשו לפי מחשבתו  האם זה מצדיק לצער את אביו ולא להודיע לו שהוא חי? או שמא גורל האומה חשוב ליוסף יותר מצער אביו והגעגועים אליו?

שאלה שקשורה לעניין היא-קעלעברימבאר
האם ה' הודיע ליעקב שכל בניו ימשיכו אותו?


ואם לא, אז ממתי זה נודע, רק בברכות יעקב בסוף ימיו?


(כי "ולזרעך אחריך אתן את הארץ" יכול להתפרש כמו ההבטחה ליצחק "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל" שזה רק חלק מזרעו)

לא הבנתי את דברי הרב בן נון -קעלעברימבאר

יוסף חשב שהוא הופרש מעם ישראל וגם חשב שבנימין הופרש מעם ישראל? (וצריך לזכור שהוא גם ידע שה' מינהו לשליט מצרים לא במקרה)

זה מזכיר את השאלה למה יעקב נשאר במצרים אחרי הרעבנוגע, לא נוגע

כנראה שבשני המקרים ה' גלגל שיהיה איזה הכרח שאנחנו לא מודעים אליו.

יתכן שיוסף חשש לשלוח שליח לאביו, כדי שזה לא יתפס כמרידה במלכות או משהו כזה (שהוא עדיין קשור לעבריות. אפשר למצוא רמז לזה במה שנאמר בסופו של דבר- וְהַקֹּ֣ל נִשְׁמַ֗ע בֵּ֤ית פַּרְעֹה֙ לֵאמֹ֔ר בָּ֖אוּ אֲחֵ֣י יוֹסֵ֑ף וַיִּיטַב֙ בְּעֵינֵ֣י פַרְעֹ֔ה וּבְעֵינֵ֖י עֲבָדָֽיו- משמע שהייתה הו"א שזה בעייתי).

אבל אז השאלה היא למה כשהאחים באו אל יוסף הוא לא סיפר להם מייד שהוא יוסף ואמר להם לבשר לאביו שהוא חי כשהם חוזרים.

נראה לומר ככה:

וַיִּזְכֹּ֣ר יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת הַֽחֲלֹמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר חָלַ֖ם לָהֶ֑ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מְרַגְּלִ֣ים אַתֶּ֔ם לִרְא֛וֹת אֶת־עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶֽם.

יוסף נזכר בזה אז (כי לא כתוב "ויוסף זכר"). לכן מסתבר שהגעת האחים הייתה שינוי כיוון בשביל יוסף, והוא הבין שהוא צריך להביא להתגשמות החלומות, כנביא שהוטלה עליו משימה (זו לא הייתה נבואה ממש, לכן יוסף ההיה יכול להתעלם מהחלומות עד הגעת האחים (ואולי לחשוב שהם רק היו הגורם לכך שהאחים ימכרוהו והוא יגיע למצרים)).

יוסף מבין שהתגשמות החלומות זה לא השתחוויה של כבוד, אלא של הסכמה- שהאחים יבינו את תפקידו וחשיבותו ושילכו בדרך שהוא מתווה. זה מסומל בערבותם בעבור בני רחל. ולכן הוא מתכנן את כל העניין עם בנימין. כמובן שלא שייך לספר ליעקב עד שהמשימה תושלם.


מה שנשאר להבין זה מה חשב יוסף עד שהאחים באו למצרים, ואולי זו גם תהיה סיבה נכונה יותר למה הוא לא הודיע ליעקב שהוא חי.

אם ניכנס ל"ראש" של יוסף, ונסתכל על דברים מתוך מבטו (האמוני, כפי שאנו נוכחים לדעת בפרשה זו ובפרשה הבאה)- ה' גלגל אותי למצרים וניתק אותי ממשפחתי, נמכרתי לעבד ואז ה' העלה אותי, ואז שוב הפיל אותי לבור תרתי משמע והעלה אותי משם למקום הכי גבוה שאפשר.

השתלשלות האירועים מראה שמי שפועל פה זה ה' ואסור לי לנסות שום דבר שהוא לא חלק מהתכנית שה' מתווה לי. אם אני מודיע לאבי שאני חי, זה יחבר שוב את המשפחה, וזה יגרור שינוי מהותי כלשהו, ולכן אסור לי לעשות זאת. אני עדיין מאמין בדרך של יעקב אבא, ואולי מה שיקרה בסוף זה שאני אתקן את מצרים (מבני חם ש"עבד עבדים יהיה לאחיו"), או לפחות אהיה הנשיא העברי המכובד של מצרים והתפקיד יעבור לבניי, בד בבד עם זה שאחיי וזרעם יבנו את שלטונם בארץ ישראל. בסופו של דבר נתחבר יחד ונשפיע על כל העולם (תפקידו של אברהם).


קשה על זה ממה שכתבת לגבי ברית בין הבתרים. אבל מי אמר שהם חשבו שזה יתקיים בדורם או בדורות הסמוכים אליהם ולא הרבה זמן אחרי?  (אגב, מה ההכרח לומר שהם בכלל ידעו על ברית בין הבתרים? אי אפשר לומר שאברהם לא גילה זאת לאף אחד?)  

לגבי יעקב זה פשוט: ה' אומר לו "כי לגוי גדול אשימךקעלעברימבאר
שם". אל תרא מרדה מצרימה.


"ויוסף ישית ידו על עניך" כלומר יעצום את עיניך כשתמות.


ויעקב ידע על כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם

לא מוכרחנוגע, לא נוגע

בנ"י פרו ורבו מאוד עוד לפני פטירתו של יעקב:

וַיֵּ֧שֶׁב יִשְׂרָאֵ֛ל בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֑שֶׁן וַיֵּאָחֲז֣וּ בָ֔הּ וַיִּפְר֥וּ וַיִּרְבּ֖וּ מְאֹֽד׃ וַיְחִ֤י יַעֲקֹב֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְהִ֤י יְמֵֽי־יַעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃


רשב"ם-  ישית ידו על עיניך: על ענייניך וצרכיך, ישתדל לעשותם, כדכתיב ישית ידו על שנינו.


הפירושים שאנחנו קוראים מבוססים בד"כ על מה שקרה בפועל, לא בטוח שככה יעקב הבין את הדברים בשעה שהם נאמרו לו.

בפשטות יעקב חשב- אנוכי ארד עמך מצרימה, ואנוכי אעלך גם עלה (בעודך חי), ויוסף ישית ידו על עיניך (כפירוש הרשב"ם דלעיל).

ולגבי הידיעה על הגלותנוגע, לא נוגע
רבינו בחיי- וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן- ונראה בפשט הכתוב הזה כי לפי שהיה יודע יעקב אבינו ירידתם למצרים סבת הגלות לזרעו, וכי יתחיל בו עתה, מפני זה יאמר וישב ישראל כלומר נתישב שם, לא כמחשבת בניו שאמרו לפרעה לגור בארץ באנו כי היו סבורים לחזור לארץ כנען ככלות הרעב מיד וע"כ אמרו לגור ולא להתישב.


הוא אומר שהשבטים לא ידעו על הגלות (או לא ידעו שהיא מתחילה עכשיו). לפי"ז אפשר לומר שגם יוסף לא ידע.

גוי גדול זה גוי גדול, לא אלפי איש.קעלעברימבאר

ואנכי אעלך בתור גופה.

 

יוסף אומר פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי

יעקב לא חשב שיפטר בגיל 147נוגע, לא נוגע
לכן אין מניעה לומר שבעת ששמע את הדברים הוא חשב שזה יקרה בחייו.


ואנוכי אעלך בתוך גופה זה פירוש למפרע של הדברים. יתכן שיעקב חשב גם על הפירוש הזה כשהדברים נאמרו לו, אבל הוא לא חשב שזה הפירוש היחידי.


כי יוסף שמע את זה מיעקב לפני פטירתו

תראה את תוספות השלםנוגע, לא נוגע

אפשר לפרש גםקעלעברימבאר
ש"אנכי אעלך גם עלה" מוסב על "לגוי גדול אשימך שם".


כלומר תהפוך לגוי גדול, ואתה (כלומר הגוי הגדול) תעלה ממצרים.


חוץ מזה שאדם צריך לעשות את ההשתדלות שלו ולהשביע את יוסף, גם אם ה' הבטיח

זה לא מסתדר עם שאר הפסוקנוגע, לא נוגע
שמדבר על יעקב עצמו.


אבל מה שבאתי להוכיח מדבריהם זה שההסבר שלי (שיעקב הבין בהתחלה שהוא עצמו יעלה חזרה) לא מופקע ובלתי מתקבל בגלל החידוש שבו.

כן אבל זה נשמע פסוק פיוטי שעיקרוקעלעברימבאר
שה' משרה את שכינתו בישראל גם בגלותם ויעלה אותם משם "אנכי ארד עמך מצרימה"
הא בהא תליאנוגע, לא נוגע
זה בגלל שיעקב מסמל את עם ישראל
בכל מקרה עד שיעקב לאקעלעברימבאר

הפך לגוי גדול הוא מנוע מלצאת ממצרים כאדם חי.

ואם תאמר שב17 שנה הם כבר הפכו לאלפי איש (מה שלא סביר, וזה עדיין לא "גוי גדול"). אז אולי יעקב חשש שהכנענים כבר לא יסכימו לקבל אלפי איש בארץ כנען, בעוד שפרעה נתן להם מקום. מה גם שהיה להם מקום מרעה משובח, בעוד שבכנען ייתכן שאין מקום למקנה כל כך גדול שכבר גדל מאז שהם התיישבו

יעקב מן הסתם הניח שהוא יחיה 180 שנהנוגע, לא נוגע

שבסופם הוא כבר יהיה גוי גדול (או לפחות עם בסיס איתן להפוך לכזה אחרי לא הרבה זמן) שיכול לחזור.

כשהוא הגיע לגיל 147 והרגיש שהוא עומד למות, הוא הבין למפרע אחרת את דברי ה' אליו.



אז ענית על התשובה למה יעקב לא חזר לארץקעלעברימבאר
התשובה הידועה לשאלה הראשונה125690אחרונה

היא שמבחינת יוסף, יעקב היה שותף במכירה, הוא זה ששלח אותו לאחים.

לבבי השאלה השניה, הפשט הוא שהוא רצה לראות אם האחים חזרו בתשובה

סוגית "פרסום הנס" האם....סיעתא דשמייא1
יש תמימות דעים לגבי הסוגיה הזאת או לכל מגזר יש את דרך המחשבה שלו בנושא?????
רק אם באלך.. תוכל להסביר יותר את שאלתך?צע
מה הצווי ההלכתי בנוגע לסוגית פרסום הנס בכלל.סיעתא דשמייא1
עיין כאןנקדימון
פניני הלכה - חנוכה


פרק זמנים - פניני הלכה

כלומר אין מניעה לנהוג כמנהג חבד.סיעתא דשמייא1
ברובד הרעיוניטיפות של אור

יש שמקשרים את אופי ההדלקה למשפחה ולביתיות. עם המדרש על הגזירה של היוונים שגרמה לעקירת דלתות הבית וכו

 

כשהייתי קטן שמעתי גם דבר תורה חמוד, שהדרך שלנו להאיר את המרחב בקודש היא לא ביציאה לכיכר העיר, אלא שאני מאיר אור קטן אצלי ואז גם ההוא ממול מאיר אצלו וכן הלאה


 

(כלומר, אלו טיעונים רעיוניים שיכולים להעניק משמעות לגישה ההלכתית שלא אוהבת הדלקה בברכה שלא בבית או בבית הכנסת)

רעיון מקסים🙂קעלעברימבאראחרונה
האם היציאה משעבוד מלכויות בבית שני היתהקעלעברימבאר

כשיהודה המכבי כבש את ירושלים והמקדש, או כשהיוונים עשו הסכם עם שמעון שהוא משוחרר מכל כפיפות להם ומכל מס?


 

הכוונה מבחינה תורנית הלכתית.


 

שהרי מצינו שגם בימי השופטים שהעלינו מס לאומות או בימי חזקיהו או צדקיהו שהעלינו מס לאשור ובבל, זה עדיין היה נחשב מלכות או עצמאות (עובדה שלא אומרים הלל על מרידת שאול בפלישתים, או חזקיהו וסנחריב). לעומת ימי זרובבל או נחמיה שאז היינו כפופים לגמרי לאומות וזה לא עצמאות. או כדברי עזרא

" ואת מלכינו שרינו כהנינו ואבתינו לא עשו תורתך ולא הקשיבו אל מצותיך ולעדותיך אשר העידת בהם . והם במלכותם ובטובך הרב אשר נתת להם ובארץ הרחבה והשמנה אשר נתת לפניהם לא עבדוך ולא שבו ממעלליהם הרעים. הנה אנחנו היום עבדים והארץ אשר נתתה לאבתינו לאכל את פריה ואת טובה הנה אנחנו עבדים עליה. ותבואתה מרבה למלכים אשר נתתה עלינו בחטאותינו ועל גויתינו משלים ובבהמתנו כרצונם ובצרה גדולה אנחנו"

וגם "כי עבדים אנחנו ובעבדתנו לא עזבנו אלהינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס לתת לנו מחיה לרומם את בית אלהינו ולהעמיד את חרבתיו ולתת לנו גדר ביהודה ובירושלם".

 

וגם מצינו שהורדוס ואגריפס נחשבים מלכים שהרי קוראים את התורה בהקהל. למרות שכפופים לרומא. בניגוד לזרובבל שלא נחשב מלך.

"ופורקן כהיום הזה" הכוונה לעצמאות מדינית או סתםקעלעברימבאר
הצלה?


פורקן במובן של פריקת עול מצווארינו של שעבוד מלכויות, או במובן של פדות והצלה מאסון?


או שמא "מסרת גיבורים ביד חלשים וכו' " מדבר על העצמאות?

גם בפורים אומרים "על הנסים ועל הפורקן"טיפות של אור
פורקן זה מילה נרדפת לפדות,קעלעברימבאר

לפרוק בארמית זה לפדות. לפדות זה לגאול.

 

גאולה בתנך זה גם הצלה מצרה, וגם הוצאת דבר משעבודו (גאולה משעבוד מלכויות, גאולת שדה, גאולת עבד). גאולה קלאסית בדברי חז"ל זה יציאה משעבוד מלכויות. עם זאת ברכת גאולה ב18 עוסקת בגאולה מצרה, ויציאה משעבוד מלכויות זה בתקע בשופר גדול לחרותינו. כך שלא ברור מתי פורקן משמש כהצלה מצרה ומתי כיציאה משעבוד מלכויות.


 

אם באמת פורקן כהיום הזה בעל הניסים זה גאולה מצרה. אז השאלה האם איפשהו בעל הניסים של חנוכה מוזכרת עצמאות פוליטית או רמז שחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה עד החורבן? (בדברי חז"ל זה מפורש, שהרי חזל אומרים שהלל אומרים רק עם הנס קרה כשלא היינו משועבדים לאומות, שנאמר הללויה הללו עבדי ה', ולכן בפורים לא אומרים הלל ש"אכתי עבדי אחשוורוש אנן".

ובפסיקתא רבתי דחנוכה (פרשה ב'): משאין אומרין הלל אלא על מפלתה של מלכות... הללו עבדי ה' ולא עבדי אנטיוכוס" ).

 

השאלה אם "מסרת גיבורים ביש חלשים וכו' זה אזכור ליציאה משעבוד מלכויות. שהרי אם מלכות יוון נמסרה ביד ישראל, משמע יצאנו משעבודה, אחרת לא שייך לומר "מסרת משעבד ביד משועבד".

 

כמובן זה לא הסיבה העיקרית לחנוכה, אלא הסיבה העיקרית היא שניצלה התורה מכליון, כדברי על הניסים "כשעמדה מלכות יוון על עמך ישראל להשמידם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם" כמו נוסח פורים "כשעמד המן הרשע ביקש להשמיד את כל היהודים ואתה ברחמיך הפרת את עצתו"

פורקן זה המילה בארמית לישועהטיפות של אור
"וגאל את ממכר אחיו" תרגום אונקלוס:קעלעברימבאראחרונה

וְיִפרוֹק יָת זְבִינֵי דַאֲחוּהִי.

 

גאולה פה זה הוצאת השדה משעבוד זר (שלא של המשפחה).

 

אבל כמובן אתה צודק וגאולה עצמה יכולה להיות הצלה מצרה גם, כמו "קרבה אל נפשי גאלה" בתהילים ודגמאות רבות, וברכת גאולה ב18).

 

אבל למשל "אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים...ברוך גאל ישראל" בברכת גאולה בפסח, זה יציאה מעבדות לחירות (משעבוד מלכויות לעצמאות)

לדעתי זה משהו כללי שמתייחס לכל הישועות "בזמן הזה"זיויק
כלומר מאז ימי החשמונאים ועד היום בכל התקופות
השאלה היתה על המילה פורקן השניה בתוךקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך כ"ו בכסלו תשפ"ו 8:35

 

 

על הניסים של חנוכה "ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה".

 

אגב "בזמן הזה" הכוונה - בתאריך הזה, כלומר על הניסים שעשית לנו בימים(בשנים) ההם לפני אלפיים מאתיים שנה, בזמן הזה בתאריך הזה של כה בכסלו. "שעשית *לאבותינו* בימים ההם בזמן הזה" - אבותינו לא חיים בהווה.

 

"בימים ההם (ו)בזמן הזה" במובן של בעבר ובהווה, זה דרשה על המשפט. וזה אחד המקרים שמרוב פרסום הדרשה, נשכח הפשט הפשוט של המשפט...

 

כמובן הדרש גנוז בפשט, כי הרי הימים ההם (השנים ההם) כבר לא יחזרו, אבל "הזמן הזה" כלומר התאריך הזה, חוזר כל שנה ושנה, ומביא את התנוצצות העבר כל שנה מחדש בהווה באותו תאריך, ובמילא זה גם רלוונטי להווה. אבל צריך להבדיל בין פשט מובן של ברכה לבין דרש.

 

למרות שבדקתי עכשיו וזה לא לגמרי כך, הנה נגיד דברי הרב מרדכי אליהו:

 

"מאי מברך? שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה".
ומדקדקים בלשון הברכה שאין לומר "ובזמן הזה" בו"ו עיין כה"ח
תרע"ו ס"ק ה' ומש"ב ס"ק א' אולם עיין בשלמי חגיגה הלכות
חנוכה שהביא משם הלבוש שיש לאמר "ובזמן" והפירוש עשה
לאבותינו אז ובזמן הזה עושה עמנו נסים ונפלאות גלויים ונסתרים.
אבל כאמור אומרים בזמן והכוונה נסים לאבותינו בתקופה הזאת".

 

ועוד ממקור אחר:

 

 

 

 

 

 

בימים ההם בזמן הזה, ולא ובזמן הזה בתוספת וא"ו. דהנה הט"ז סק"ג הביא מה שכתב הלבוש שי"ל ובזמן הזה כדי לכלול כל הניסים שעשה לאבותינו ולפרוט אותו הנס דעכשיו מעין המאורע, שבכל יום עושה לנו ניסים גלוים ונסתרים כמו שעשה לאבותינו ג"כ גלוים ונסתרים ע"כ. וכתב ע"ז הט"ז ולא נראה לי כן, דא"כ קשה ל"ל לומר בימים ההם, ודאי היה בימים ההם, ובשלמא להנוסחא בלא אות וא"ו הוכרח לומר כן, דאל"כ הוה המשמעות שבזמן הזה שאנו קיימים בו נעשה נס לאבותינו, ע"כ צ"ל בימים ההם בזמן הזה, כאלו אומר בימים ההם בכ"ה לחודש. וכו' ע"ש. (ואכן כך הוא הנוסח והפירושגם בברכת שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.)"

 

הפיקניק שבני יעקב עשו בזמן שיוסף מתחנן על חייוכְּקֶדֶם
הציל את העולם כולו כך אומרים חז"ל.


שתפו עוד דוגמאות של מדרשים עם רעיונות רדיקלים 

איפה זה כתוב?אדם פרו+

שהפיקניק הציל את העולם?

ממש לא נראה לי שזה היה עניין הפיקניק בדווקא


 

היה עניין אלוקי שיעקב ירד למצרים.


 

הם נענשו על זה שמכרו את יוסף


 

והיה את 10 הרוגי מלכות כעונש שעם ישראל קיבל

על מכירת יוסף.

...כְּקֶדֶם
א"ר אחוה בר זעירא עבירתן של שבטים זכורה היא לעולם תקווה היא לעולם וישבו לאכל לחם מאכיל לחם לכל באי עולם
הכוונה הפשוטה זהקעלעברימבאר

לא שההשגחה סידרה שיאכלו לחם כדי שימכרוהו לישמעאלים כדי שיוסף יכלכל את האחים ואת כל העולם ברעב?

 

ייתכן גם בעומק שהאחים זרקו את יוסף כפשע אידאליסטי, כי חשבו שהתנשאותו תזיק למשפחה ולעם ישראל המתפתח "ביקשו עליו נכלי דתות להמיתו". ואז בעצם בתוך העבירה יש נקודת אמת. אולי האכילת לחם זה כמו שהרמבם אומר שכשרשע גדול מת אז משפחתו צריכה ללבוש לבן ולעשות חגיגה, והאחים סברו בחטאם שיוסף רשע ומזיק לאומה

(במקבילות למדרש המסר הוא לכאורה מעלתם של בני יעקב)טיפות של אור
'הסיבה אחת שישבו השבטים ונטלו עצה על יוסף למוכרו זיכה את כל העולם כולו, שנמכר למצרים וכלכל את כל העולם בשני הרעב. וישבו לאכל לחם - להאכיל לחם לכל העולם. ואם עבירתם שלהם גרמה לכל העולם שיחיו, זכותם על אחת כמה וכמה'


'בא וראה חבתן של ישראל, שעבירותיהן מביאין לידי מעלות גדולות. אם עבירותיהן כך, זכיותיהן על אחת כמה וכמה... ישיבה אחת שישבו השבטים בעצה אחת למכור את יוסף, כלכלה את העולם שבע שנים בשני רעבון. אם עבירותיהן כלכלה והעמיד את העולם, זכיותיהן על אחת כמה וכמה'

אז על אחת כמה וכמה אם הם היו עושים סעודת סולחה עםנוגע, לא נוגעאחרונה

יוסף..

לענ"ד כוונת המדרש היא שהתכנית של ה' לעמ"י ותפקידו הם הבסיס לקיום עולם, ולכן בין כך ובין כך הם מביאים לקיום העולם.

אם הצעירים רוצים לבנות את בית המקדשטיפות של אור

אסור להקשיב להם

מדרש מענייןקעלעברימבאר
מישהו יודע לתרץ את הסתירה הזו?הודעה1

בבא בתרא טז: ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה, אמר רבא עפרא לפומיה דאיוב איהו באחרניתא אברהם אפילו בדידיה לא איסתכל דכתיב "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את", מכלל דמעיקרא לא הוה ידע לה.

מכאן משמע שהוא לא היה מודע ליופיה. וברור שעשה זאת כחלק מעבודת ה'.

 

לעומת זאת יש מדרש שאומר שה' נתן שכר לאבות שיהנו מהיופי של נשותיהן. משמע שה' רוצה שיהנה מהיופי הזה:

מישהו יודע לתרץ סתירה זו?

הכוונה שאברהם תמיד אהב את שרה בתור נפש, ואףקעלעברימבאר
על פי שנהנה מיופיה, מעולם לא שם לב שניתן להסתכל על יופיה במנותק מהנפש.


וכשהגיע למצרים היה חייב לשים לב אם היא יפה גם במנותק מהנפש ואם המצרים יראו אותה כיפה או לא.


הרי מעולם לא מצאנו שום חומרא שאדם לא יהנה מיופי אשתו, ואפילו התנא אבא חילקיה המלומד במופתים, אשתו היתה יוצאת מקושטת לקראתו שלא יתן עיניו באשה אחרת

הרבה פעמים יש מחלוקות בין מדרשיםטיפות של אור
^^^^הסטורי
ופשוט שהגמ' בבבא בתרא אינה לפי הפשט, כמו שרש"י על התורה כותב כשמביא את הגמ'.
נכון שזה לא הפשט. אבל מה המסר?קעלעברימבאר
יש צד בצדקות כזאת ויש בגמרא כמה מימרות כאלוהסטורי
"כמה צנוע אדם זה שלא הכיר באשתו" וכד'.


נכון שיש גם לא מעט אמירות אחרות בש"ס ובמדרשים ובד"כ לא זאת ההדרכה. יש מקום לעיין האם זו הדרכה של גלות והילקוט שהובא הוא הדרכה של ארץ ישראל.

אם זה היה כתובקעלעברימבאר

על משה אז היה מובן. שהרי נבואתו היתה ללא כוח מדמה ובלי קשר לחושים והיה צריך לפרוש מאשתו, וכל עולמו היה רוחני עם מיעוט בגשמיות (שזה עצמו גם ייתרון, אבל גם חסרון לעומת זיהרא עלאא דאדם הראשון ששם הכוח המדמה לא מעכב שום רוחניות, כפי שמתאר הרב קוק ב8 קבצים).

 

אבל מוזר שמתארים את זה דווקא על האבות, שכל עולמם היה קדושה בגשמיות.

 

אבל אולי זה קשור לזה שאברהם עדיין היה אברם ערל, ולא אברהם מהול (ויש קשר בין מילה לבין קדושת הבשר וקדושת הארץ), ועדיין לא נכרתו איתו כל הבריתות על הארץ, אז עדיין הגשמיות אצלו היתה חסרון. ייתכן שכשנאמר ששרה חזרה בזקנתה ליופי נעוריה, זה בחינת יופי חדש שלא סותר את הקדושה, לעומת היופי של שרי

1. נראה שהמדרש רבה חולק ב'אשה יפתחסדי הים
מראה את'. 2. יש גירסה במדרש ש'לא' יהיו מתרפקות. 3. גם לפי הגירסה שלנו, זה כדי שיהיה להן ביטחון ביופי שלהן להתרפק על בעליהן, זה לא אומר שבעליהן יסתכלו על יופין.
אבל ר' מאיר אמר "כדי שיהנו בעליהן בנויין" (שה''ש)הודעה1
זה אותו תירוץ שלישי. במיוחד שהגירסהחסדי הים

המקורית 'ומתעובת' לא 'ומתועבת'. היא עושה את זה לעצמה כשהיא מתעברת. זה פסיכולוגי. ההנאה של האבות זה לא מעצם הנוי אלא ההנאה מהתחושה שזה יוצר בבית כשאשה מרגישה יפה, לכן גם המדרש מביא שכאשר היא מתעברת יש עצב.

(אני לא מאה אחוז בתירוץ הזה, אבל יש גם את התירוץ הראשון שכתבתי לעיל שזה פשוט מחלוקת)

בדומה חשבתי על קושיה ותירוץ ל2 הדעות האחרונותקעלעברימבאר

במדרש.


 

דעה 2 במחילה נשמעת כאילו נכתבה על ידי מירב מיכאלי, כאילו האשה ממשת את עצמה ללא ילדים וברגע שיש לה ילדים משועבדת. דעה 3 מייצגת את דעת למך שלקח לו אשה לפריה ורביה ואשה לנוי (הפרדה בין הרומנטיקה הזוגית לבין הולדת ילדים, כמקובל בתרבות המערבית כיום).

עד כאן הקושיה.


 

התירוץ: לדעתי 3 התשובות אומרות שהאמהות היו עקרות כדי שישקיעו את מלוא האיכות ביצירת הילד שיוולד להן, כי אצל העקרות האמהות זה לא כמות ריבוי הילדים אלא האיכות, וכל חייהן הוקדשו בשביל התוצר הסופי שהוא הילד שיוולד: שרה ילדה רק את יצחק, רבקה התוצר הטוב שלה רק יעקב, רחל זה יוסף (ובנימין). לאה שלא היתה עקרה יש לה 6ילדים , לא אחד.

דעה 2 אומרת שמכיוון שכל אשה שיולדת צריכה להקריב מעצמה משהו (למרות שזה המימוש הכי גדול שלה) ומשועבדת לבנה, אז כדי שיצחק יצא הכי איכותי שיש , שרה כדי להכין אותו היתה צריכה 90 שנה לממש עצמה בחירות ללא ילד כדי שבנה בסוף יצא הכי איכותי שיש, כמו רופא שמוטב שידחה את רפואתו 7 שנים של לימוד כדי שיצא רופא מעולה, או כמו טייס שהצבא מוכן להשקיע כמה שנים רק בהכשרתו כדי שיצא בסוף טייס מעולה.

כנל תירוץ 3 - למרות שמימטש הזוגיות הכי גדול שיש זה הולדת ילד משותף, זה בא על חשבון משהו. אז מוטב היה שהאבות והאמהות יהיו שנים רבות ללא ילדים כדי שיתמקדו בזוגיות רק זה בזו ללא ילד ש"יפריע", וכל זה הכנה והכשרה לנשמה הענקית שהם יולידו בסוף, ואז מתברר שכל שנות הזוגיות היו הכנה להולדת הילד

כן אני מסכים אוסיף שחז"ל אמרו שבצורהחסדי הים

פיזית בהתחלה לא יכלו להוליד ילדים בגמרא ביבמות סד אעתיק חלק עיקרי מהסוגיא: "אמר רבי אמי אברהם ושרה טומטמין היו שנאמר (ישעיהו נא, א) הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם וכתיב (ישעיהו נא, ב) הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה שרה אמנו אילונית היתה שנאמר (בראשית יא, ל) ותהי שרי עקרה אין לה ולד אפי' בית ולד אין לה"

אני מבין את הסוגיה כפשוטו. ברגע שיש לך מניעות פיזיולוגיות כאלו, אז אתה פחות עסוק בתאווה הגשמית.


אני כן יכול לקבל את המדרש של @הודעה1 כפשוטו, אבל לפי דעתי זו דעה פחות מרכזית בחז"ל וגם בפשט הפסוקים עצמם. לכן הצעתי הסברים אחרים.

לא התכוונתי שלא היו להם תאוות גשמיות, אלאקעלעברימבאר
שעד שנולדו הילדים הם היו עסוקים בזוגיות בקשר בין זה לזו (כולל המימדים הגשמיים, כולל היופי), ללא ילד שיסיח את הדעת , וזה עצמו היה ההכנה הכי איכותית לילד שעתיד להיוולד.


תרצתי את המדרש שהובא, לא את המדרש השני על זה שאברהם לא הביט בשרה


להפתעתי מצאתי תירוץ ברמב"ם!הודעה1

בפירוש המשנה אבות ה,יט הוא כתב שאברהם מעולם לא הסתכל עליה "הסתכלות שלמה" עד אז. כלומר הוא לא התבונן בגופה עד אז, אלא רק על פניה.

 

ישר כח למי שניסה לתרץ

חשבתי על תירוץ -קעלעברימבאר
החילוק הוא בין אברהם לפני הברית מילה לאחריה. לפני המילה הוא לא יכל לקדש את הגשמיות ואת הגוף.


כי מצאנו חילוקים במדרש בין לפני מילתו לאחריה. למשל שלפני מילתו הוא היה קורס ונופל כשקיבל נבואה כי הטומאה של הערלה לא אפשרה לו לעמוד מול ה' בנבואה (רשי על ויפל אברהם על פניו וידבר איתו אלוקים לאמר)

הבנה מוטעית. צורתה זו פניה כמבואר בפיהמ"שחסדי הים
סנהדרין ז, ד והלכות עבודה זרה פרק ג בסוף.
איפה המדרש השני שהבאת?דרור אל
תן מקור
לא חייבים ליישב, אבל אפשר לומר שהתורה בכוונהנוגע, לא נוגעאחרונה

מתנסחת בצורה שאפשר להבין אותה ביותר ממשמעות אחת (פה זה ההוספה של המילה "נא". מצד אחד פשוטו של מקרא זה לא כמו הדרשה בגמ' (כפי שאומר רש"י), מצד שני לפי פשוטו של מקרא היינו מבינים אותו דבר גם בלי המילה "נא").

היא רוצה לומר לנו- אתה צריך לקרוא בכמה אופנים, וללמוד את המסר מכ"א מהם. מה קרה בפועל תשאל אח"כ, אחרי שהפנמת את כל המסרים.


ואז בפשטות יוצא- החיבור של אברהם לשרה היה פנימי ועמוק מאוד. לא רק מעל המגע, אלא גם מעל הראיה/מראה. אחרי שיודעים את זה, מבינים שזה שאברהם כן הכיר את יופייה של שרה, ואף נהנה ממנו, לא פגע בכהוא זה בחיבורו הפנימי אליה (ומן הסתם אף העצים אותו).



ספרי הלכה אונליין בעיצוב נח עם חיפוש והערות אישיותעיתים לתורה

מצרף קישורים לספרי הלכה ידועים שזמינים בעיצוב מקסים ונח לשימוש, עם יכולת חיפוש בתוך הספר וכתיבת הערות אישיות לחזרה עתידית:

 

בן איש חי

 

משנה ברורה

 

כף החיים אורח חיים

 

כף החיים יורה דעה 

 

ילקוט יוסף

 

יישר כח!שלג דאשתקדאחרונה
נראה אתר ממש טוב ומושקע

אולי יעניין אותך