אשכרה אני רוצה לישון ורק רוצה לגמור עם זה.
אז החלטתי להקדים את המאוחר,
כי תכלס- צריכים להשכיב אתכם לישון לפני 12.
@לקוס כרגיל מהרגיל!!
@אמונינוש (אל תדאגי, ספוילר את לא כזו רעה)
אז ככה.
לפי הרבה הרבה שנים, בערך 6, היה כפר דייגים קטן, ובו חיו הרבה דגים.
מי שלא היה דג היה נעל ולא היה שווה אפילו את הבשר שממנו הוא נוצר.
והייתה ילדה קטנה שהייתה מרחפת הרבה. והיא לא הייתה הולנדית.
יום אחד אמא של הילדה קראה לה לעזור לדגג דיגוגים, והילדה הגיעה בריצה מרוחפת.
הנהר היה גדול וכחול, וכל כך גדול ורחב עד שנראה כמו ים.
היא הביטה בהשתקפות המרחפת שלה, וזרקה כמה אבנים קטנות כדי לראות את הפנים שלה מתעוותות במעגלים בתוך המים.
לפתע, נשמעה צרחה.
הילדה הסתכלה למטה, וראתה דג.
הדג צרח.
הוא צרח, תחביאי אותי, תחביאי אותי!!!
היא הביטה כה וכה, ותרא כי אין איש, ותטמנהו בחול.
הדג נחנק והשתנק, "החול- נכנס- בזימים-"
היא שחררה אותו, טבלה אותו במים והרימה אותו שוב.
"נעים מאד." אמר הדג.
"לי לא נעים." ענתה הילדה. "אתה חלקלק מידי, כולך מלוכלך בבוץ, ואחר כך תשאיר לי ריח של דג על הידיים."
הדג לא נעלב, הוא רק חייך חיוך של קוסקוס ואמר, "ומי אמר שאני דג?"
ואז פתאום, הסנפיר שלו התארך. והסנפיר הפך ליד. והדג היה עם יד רגילה לגמרי עם חמש אצבעות וורוד בכף היד, והוא לקח את הילדה ומשך אותה אל תוך המים.
הילדה רצתה לצרוח שחוטפים אותה, אבל אפעס, גלי קול לא עוברים טוב בתוך מים כידוע.
היא לקחה נשימה עמוקה של מים, וגילתה שהיא מצליחה לנשום מהאוזניים (אל תשאלו אותי איך, זכות אבות כנראה)
הדג שכבר לא היה דג, הוא היה ילד, לקח אותה לארמון מתחת למים.
הם נכנסו והתחבאו כי בדיוק עבר שם שומר ראש זקן עם בירה שבדרך כלל לא מרשה לילדים להיכנס למקומות כאלו.
"אז... למה משכת אותי למטה?"
"כדי שתעזרי לי. הדייגים בכפר המדוגג שלך זוממים מזימה, הם רוצים לעמוד עלינו ולהשמידנו!"
"נו אז מה?" הילדה הפטירה בביטול. "זה קורה בכל דור ודור!"
הילד נאנח.
"בכל דור ודור אדמין היה מצילנו מידם... אבל עכשיו מישהו חטף את אדמין. אנחנו לא יודעים איפה הוא!"
"למה חטפו אותו? והכי חשוב, מתי אתה מחזיר אותי ליבשת? אמא שלי הכינה היום צ'יפס."
"תעזרי לי למצוא אותו, ואני אעזור לך. קודם כל בואי נלך למאורה של חברים שלי, נוהר הגבהות, שם אנחנו מתכננים איך לחלץ את הארמון מידה של המפלצת!"
הילדה פערה את עיניה תוך כדי שחייה מקוטעת ומפרכסת. "מה? מפלצת? זה לא היה רשום לי בחוזה."
"לא עשינו חוזה אבל. את סוג של חטופה שלי."
"לא אכפת לי!" היא צרחה עד כמה שיכלה לצרוח עם ריאות מלאות מים, (אל תדאגו זה לא מסוכן בסיפור) "אני מפחדת!"
"שששש!" הוא צרח עליה בלחש. "זו המפלצת! תיזהרי!"
מבעד לחלון חצי שקוף הם ראו צבא של מדוזות אימתניות, ובראשם דגה בעלת מראה מרושע.
קשקשיה המבריקים נצנצו באור כסוף, והיא קראה לצוות הארמון.
"הגעתי, יצורים עלובים!"
"מלכתנו אמונינוש האדירה, הכל יכולה."
וכל יצורי הים השתחוו לה ביראת כבוד.
ורק הילדה הפסיקה לרחף לרגע, כי היא הכירה את אמונינוש.
זו היתה חברה שלה מהכיתה.
המשך יבוא...
בפרקים הבאים- האם אמונינוש באמת רעה?
מה מתכננים האנשים המדוגגים בכפר המדוגג?
האם הם ימצאו את אדמין ויחזירו את הסדר לעולם הדגים?
והכי חשוב, האם לקוס ורחפת ילכו היום לישון בזמן?
כל זאת ועוד, מתישהו בעתיד.
לילה טוב |מפהק באלימות|
וההמשך אחרי שאני אחזור מחו"ל אם בכלל
- ככה זה נראה בד"כ אחרי צחצחצחצחצח.
)
