אבל זה קשור לאווירה בצבא. זה לאו דווקא מבטא את היחס הפנימי לצבא, אלא יחס לתופעות היומיומיות שבו - שלפעמים קשות ושוחקות.

ושוב, ברמה העקרונית מסכים.

ראוי להרחבה בפעם אחרת, אם יהיה לי זמן

האוירה שאת מדברת עליה מגיעה מהחיילים בעצמם (אני חושב),

כנראה בגלל שהם פשוט שבורים כבר מהצבא, או לא מרגישים

שהם תורמים הרבה, או שהם מתחרטים על זה שהם לא היו יותר בישיבה.

אז את מי את "מאשימה"?  את החיילים שהם מזלזלים בעצמם?

טוב אם הם מרגישים ככה אין מה לעשות,

והרבה מזה זה גם הוצאת קיטור (לא באמת זלזול בצבא).

ואני דווקא ראיתי פה אוירה הפוכה- שמאוד מעריכים פה (בעיקר הבנות) את החיילים.

עם הנקודה העקרונית שלך, כפי שאני תופס אותה, אני מסכים. אני פשוט חושב, שבעומק, הדרך שבה מגיב - מסכימה עם הנקודה העקרונית שלי. אמנם אתה לא שם את זה במרכז, וזה לא באופן שאתה מודע לזה.

וא"א להסביר דבר כזה בכתב, נראלי.

אז אתה מוזמן להחליט שאני מבלבל במוח, כי לא נראלי שיש לי דרך להוכיח לך אחרת (אא"כ ניפגש מתישהו)

[רק שתדע, שבעיני עצמי אני לא מקשקש. וזה לא בכוונה כדי לעצבן, או משהו בכיוון].

[לא מסכים עם הרבה דברים, ועדיין חלק ממה שכתבתי רלוונטי בעיני, אבל כבר לא אכנס לזה בל"נ, כאמור כאן]

זה מבצע חשאי..

למה לספר לכולם?

לא להתגייס לצבא??

לא מסכים, אבל אין לי כח להתווכח על זה עכשיו..

נשאיר את זה לאחרים בנתיים.

אני מחכה שמישהו יכתוב את דעתי ואני יעשה לו ^^ ...

אם לא יכתבו אז אני יכתוב אולי..

מי אומר שדמוקרטיה היא לא דרכה של המדינה האידיאלית? אם אינני טועה, האברבנאל לדוג' דווקא חשב שהמדינה האידיאלית היא משהו שדומה מאוד לדמוקרטיה, ולא שלטון מלוכני.

בקיצור, שואפים ליותר זה לא חייב להיות דווקא יותר לפי הקריטריונים שלך, אלא גם את זה צריך ללמוד, מה זה "יותר"

ברור ששאופים לשנות את מה שסותר את התורה.

אם זה יהיה ע"י שלטון מלוכני, או דמוקרטיה משופרת - זאת לא הנקודה

ואם אני בעצמי כותב שהמשפט לא מוסבר כראוי, מי אומר לך שהוא לא נכון? אולי פשוט לא הבנת.

שמע, הפילוסופיה שלך יפה מאוד. באמת. מבחינה שכלית, בניין שכלי בנוי להפליא: בדמוקרטיה כולם שולטים, ולכן אחמד שולט בדיוק כמוני, וזה שלטון שיתופי, ולאו דווקא מדינה יהודית.

אבל זו פילוסופיה. זה בניין שכלי שלא מבוסס על המציאות.

יש לר' נחמן הרבה תורות שמדברות נגד חקירות פילוסופיות, והוא מדבר על תמימות ופשטות. אז אני לאו דווקא רוצה להגיע עד לרמה הקיצונית שלו (ח"ו בלי לזלזל בענקיותו, שלא היו הרבה כמוה בעמ"י - אלא שבעניין זה, נראה שלא נפסקה הלכה כמו הקיצוניות החריפה שלו), אבל יש נקודה אחת שבוודאי נכון וצריך לקחת ממנו. יש איזושהי תפיסה פשוטה של המציאות, מאמינה במציאות ונאמנת לה, בלי להתפלסף יותר מדי ולשקוע בבניינים שכליים חסרי-שחר. אלא להיות נאמן למציאות.

ובמציאות, זה נראה לי מאוד-מאוד ברור שעמ"י הוא הריבון כאן.

כל אנשי השמאל, מבית ומחוץ, על זה הם קובלים - למה רק עמ"י שולט כאן, ולאחרים אין את אותן זכויות. גויים מכוונים את שנאת-ישראל שלהם למדינה, כי היא המדינה של עם ישראל. התפיסה הפשוטה והברורה של כל אדם נורמלי, היא שהמדינה היא מדינתם של היהודים, בין אם כועסים על העובדה שהיא לא דתית מספיק, ובין אם מקדשים אותה בגלל זה, ובין אם אני-לא-ידוע-מה - הכל נובע מתוך ההבנה הפשוטה של הסתכלות פשוטה על המציאות, שעם ישראל שולט בארץ ישראל, שהמדינה היא מדינת העם היהודי.

לערבים אין באמת כוח השפעה משמעותי, ואם יש כוח כלשהו, כמו דוגמאות מסוימות שהבאת - זה לא יותר מאשר מלך יהודי ששר גוי משפיע עליו ומשבש את דעתו; או אפילו, שנתן לו סמכויות מסוימות. ברור שהשלטון עצמו, שייך ליהודים.

וגם הטענה שאין מניעה שיהיו הרוב, היא אולי מצטרפת לבניין השכלי יפה, אבל היא לא מציאותית. זה לא הולך לקרות הרי, נכון? כולם מתרחקים מזה, כולל השמאלנים ביותר. ואם זה יקרה, ינטשו את הקטע של ה'דמוקרטית', כי גם המרחיקים ביותר, פשוט טועים לחשוב שזו הדרך הנכונה לנהל מדינה יהודית וציונית.

אז אתה יודע מה? הכוח השכלי שדרוש כדי להגדיר מהי מדינה יהודית, הוא כוח שכלי אדיר. לא כל אחד שלמד X שנים תורה, כבר יכול להביע דעה בעניינים עמוקים כמו שלטון של עם בארצו, וק"ו לא שלטון של עמ"י בארצו, שקשור וחבוק ומאוחד ביחד עם גאולת ישראל, שהיא גם גאולת העולם כולו והמגמה של כל מה שנברא וכו' וכו'. צריך עומק דעת שאין לי. אז אני לא יודע להגדיר לך מהי מדינה יהודית. מה זה בדיוק "שלטון של עמ"י בארצו".

אבל גם לדברים העמוקים ביותר, שקשה במיוחד להגדיר אותם, וצריך ענקי רוח כדי להגדיר אותם נכון, יש השלכות פשוטות לפשוטי העם. פשוטי העם יכולים לתפוס את העניינים העמוקים האלה בצורה חווייתית, בצד החי של הדברים.

ואם תשאל את פשוטי העם - ברור לי שככה התפיסה הפשוטה.

עמ"י שולט בארצו.

[מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי מספיק טוב... מרגיש שכללתי כאן נקודות שקשורות לנושאים עמוקים, שלא נכנסתי אליהם די הצורך לעומק]

מחר מתחיל זמן חורף, ולא רוצה להיכנס לפה באותה המידה... סליחה

על מה שבינתים, בשמחה, וזה כמובן טוב גם בשבילי לבירור האמת.

וישמצב שהוספתי בעריכה, לא זוכר. אתה יכול לראות שזה כתוב (בתגובה 'זו פילוסופיה ולא מציאות').

סליחה על זה שהורגש לך כדמגוגיה, זו לא הכוונה. אין לי בעיה להשתמש בביטויים אחרים, זה פשוט הביטוי שהיה לי נוח להשתמש בו - המטרה היא לא "להאשים" אותך בנטייה פילוסופית, אלא להעביר את התוכן (שאפרט טיפה בפנים, בעזרת החונן לאדם דעת).

השאלה פה היא תפיסתית, גם אם יש לה השלכות הלכתיות. בכל אופן, לא משנה, זה לא העניין - לא בהכרח צריך לקבל את ר' נחמן, רק ניסיתי להביע נקודה בעזרתו.

ומה שניסיתי לומר הוא בדיוק זה. "ניתוח המציאות כדי להבין את המהות"? זה לא אמיתי. זה לא שבאמת ע"י הבחינה השכלית שלך אתה תופס את המהות, אלא אתה מדמיין דברים לא רלוונטיים, בגלל הניתוחים שלך שאין להם שחר (סליחה על החריפות...).

אתה אומר לי לבחון בכלים של תורה. אתה בוחן את זה בכלים של תורה? אתה הרי בוחן את זה בחקירות פילוסופיות שהמצאת בעצמך. לא שלחקירות שלך כן יש מקור תורני.

אז במקרה הזה, דווקא לגננת יש חוש טבעי של תפיסת המציאות בצורתה האמיתית; יותר מאשר לאריסטו, או לכל אחד אחר שיתלבש בכובע שלו, ויבוא עם ניתוחים שכליים שלא לקוחים משום מקור מלבד השכל האישי שלו.

העובדה שלא ישבו וחשבו על זה, לא רלוונטית לכאן, כי כאן השאלה היא שאלה מציאותית, ולא משהו שצריך לחשוב עליו.

אתה יודע מה, אני אנסה כיוון כזה של הסבר. אני לא בטוח שזה מדויק, אבל נראה לי שזה עשוי להעביר את הנקודה. ואם תקשה עלי קושיות, זה מעולה, אולי גם לעצמי תתחדד התפיסה ותהיה נכונה יותר.

לדעת הרמב"ן, יישוב א"י הוא מצוות עשה מן התורה. והוא מגדיר את המצווה כך:

"שנצטווינו לרשת הארץ אשר נתן האל יתברך ויתעלה ואבותינו, לאברהם ליצחק וליעקב, ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה" וכו'.

מסביר מו"ר שליט"א את הרמב"ן הזה בספרו 'קמעא קמעא', עמ' 195-196: "מצוות ישוב א"י מורכבת משני מרכיבים: א. 'ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות' - מצווה לדאוג לכך שא"י תהיה תחת שלטון ישראל ולא תחת שלטון של עם אחר.

ב. 'או לשממה' - מצוה לדאוג שא"י תהיה מיושבת ולא תהיה שוממה.

שני מרכיבי המצווה מופיעים בפסוק: 'והורשתם את הארץ וישבתם בה': 'והורשתם את הארץ' - שהארץ תהיה בידינו, תחת שלטוננו, 'וישבתם בה' - שאנחנו ניישב אותה.

למען הסר ספק מוסיף הרמב"ן ומדגיש: 'ואל תשתבש ותאמר כי המצוה הזאת היא המצוה במלחמת שבעת העממים... אין הדבר כן... אבל הארץ לא נניח אותה בידם ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות... אם כן היא מצוות עשה לדורות...'  -מצוות יישוב הארץ היא מצוה לדורות ואינה חלה רק על כיבוש הארץ שבימי יהושע מידי שבעת עמי כנען שישבו בה.

כאמור, למצווה זו שני מרכיבים, כאשר המרכיב הראשון שלה הוא שלטון עם ישראל בארץ. מימוש של שלטון ישראלי עצמאי בארץ הוא אך ורק באמצעות מדינה, ואם כן, מצווה אותנו התורה לא רק שניישב את הארץ, אלא גם שנשלוט בה, כלומר, שתהיה לנו מדינה!

יוצא איפוא, כי קיום מצוות ישוב א"י בשלמותה, על שני מרכיביה, מתקיימת רק עם קום מדינה ריבונית יהודית בארץ ישראל, היא 'מדינת ישראל'.

יש לציין כי מצווה זו של יישוב הארץ, הכוללת שלטון עם ישראל בארצו, מתקיימת בין אם השליט במדינה הוא צדיק כדוד המלך וכשלמה בנו ובין אם הוא רשע כירבעם בן נבט וכאחאב בן עמרי. ודאי שאיננו משתוקקים למלך כירבעם או כאחאב, אלא למלך צדיק כדוד וכשלמה, אך יש לדעת כי המצוה תתקיים בין כה וכה, אפילו אם חלילה, השלטון הוא כשל ירבעם ואחאב."

אז האמת שהבאתי את זה כדי לומר - זו מצווה, מצווה מעשית; 'חובת האיברים', לפי ההגדרה של הספר "חובות הלבבות", שמחלק בין חובות האיברים לחובות הלבבות.

כלומר, זו מציאות: או שקיימתי, או שלא. זה "שחור-לבן".

כמו תפילין: אם במציאות, הבתים והרצועות היו על היד שלי - קיימתי את המצווה. אם לא - לא קיימתי.

זה לא עניין להגדרות וירטואליות.

וכדי לדעת אם עמ"י שולט בארצו או לא, צריך להסתכל על המציאות, ולשאול את השאלה המציאותית: הוא שולט, או לא?

וכדי לשאול שאלה מציאותית, מה קרה במציאות, לפעמים עדיפים דווקא האנשים הפשוטים. הגננת, או סתם אדם נבער-מדעת. הם לא מסובכים בכל מיני מחשבות (חיוביות או שליליות - איך שלא יהיה, מסובכות, מורכבות ומסועפות). הם תופסים את המציאות בצורה פשוטה, "שחור-לבן". שזה בדיוק מה שצריך לדעת: רגע, הבתים והרצועות היו כרגע על היד או לא? רגע, עמ"י שולט בארצו, או לא?

אז האמת שבשביל זה הבאתי. אבל תו"כ שהבאתי, פתאום ראיתי.

הוא מתייחס כאן בעומק לדברי הרמב"ן, ומתוך הניתוח שלהם הוא מוציא (אם אני מבין נכון), הגדרה, תשובה לשאלה שלך: מדינה, ששייכת לעם ישראל.

כלומר, אני מבין כך (ותקנו אותי אם הבנתם אחרת). הרמב"ן הגדיר שצריך ש"לא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות". שואל מו"ר, איך זה קורה? איך עם יכול לשלוט או לא לשלוט בארץ, איך לא עוזבים את א"י ביד זולתנו מן האומות? ועונה, הדרך שבה עם שולט בארץ, זה ע"י שיש לו מדינה. ע"י שיש לו גוף שלטוני-מנהלי, ששייך לעם הזה, והגוף השלטוני-המדיני הזה הוא זה שמנהל את מה שקורה בארץ.

ואז כבר נראה לי פשוט - הגוף השלטוני בארץ ישראל שייך לעם ישראל, גם אם ההתנהלות היא דמוקרטית. מש"ל.

נראה לי שזה גם עונה לנקודה של הרוב הערבי, כי לפי זה, זה בכלל לא הנקודה, כמה הגויים משפיעים - אלא, לאיזה עם שייך הגוף המדיני השלטוני.

(ראשית, כתבתי שיזנחו את הקטע של ה'דמוקרטית', ולא את הדמוקרטיה. הם כן מאמינים בה. וגם זו היתה הגזמה קצת, במחשבה שניה. בכל אופן, הכוונה היתה, שיילחמו על היות המדינה יהודית.

בכל אופן, לא הבנתי את הסתירה)

מי ישב ודן במקורות? עד כמה שידוע לי, אף-אחד מלבד תלמידי הרצי"ה. אני משתוקק לגלות שאני טועה. יש לך מישהו שעסק בנושא?

קודם כל (וזה נראה לי גם מה שאלעד אמר) אנחנו מקשיבים לרבנים שלנו,

למה?  כי יש להם הסתכלות הרבה יותר רחבה ועמוקה (וניסיון גדול) וגם יש להם אחריות על ציבור שלם.

אתה אומר שהמדינה לא יהודית- אז קודם כל גם אם אתה לא מבין איך זה בפועל יש לנו את הרבנים שלנו שאומרים שהיא יסוד כיסה ה' בעולם, ולמרוד בה (או לא להתגייס) ולהחליף אותה זאת לא הדרך.

גם בימי הרב צבי יהודה המדינה עשתה הרבה דברים שנוגדים את היהדות, והוא התנגד בתקיפות, אבל הדגיש שאנחנו מתנגדים לממשלה (שאותה אפשר להחליף וגם לפעמים היא נשענת על ערבים) ולא למדינה.

מודה שיש בזה מחלוקות גם בקרב הרבנים שלנו, כמה להתייחס למדינה בתור דבר קדוש, וצריך ללמוד את זה יותר, אבל עדיין כולם (חוץ מהרב טל) תומכים במדינה ואומרים לחבר'ה להתגייס לצבא.

עכשיו לענ"ד- המדינה היא יהודית בחוק, גם אם בפועל לא עיגנו את זה מספיק בחוקים, עדיין יש לזה כל מיני נפק"מ בחוק,  וגם אם יהיה רוב של ערבים בכנסת ח"ו, אני חושב שהם לא יוכלו להפוך את המדינה לערבית, וגם אם כן- עכשיו המדינה יהודית!

וגם אם אחרי כל זה אתה מסתכל על הצבא בתור "כלי טכני"

אז מה הפיתרון שלך? לא להתגייס? ומה יקרה אז?

בפועל עכשיו הצבא שומר עלינו יום יום, וגם אם הוא לא עושה מספיק או סתם מסכן חיילים, עדיין-

בזכות צוק איתן גילינו והרסנו המון מנהרות שהיו יכולות לגרום לפיגועים ל"ע, וגם המעצרים והשמירות במחסומים מפחיתים את הפיגועים, ובזכות שיש לנו צבא חזק (ב"ה), המדינות הערביות (מצרים ירדן סוריה) מפחדות להילחם איתנו, וגם חזבאללה עדיין מורתע מאיתנו בזכות מלחמת לבנון, ועוד הרבה דברים שהשבכ והמוסד עושים שאנחנו לא שומעים עליהם בכלל.

ולסיום אני חושב שבסופו של דבר זה שהציונות הדתית השתלבה בהנהגה ובצבא זה משפיע מאוד ורק מתקדם עם הזמן, וזה שהצבא מתנכל לדתיים רק מוכיח את זה- הם רואים בפועל כמה זה משפיע והם מפחדים מזה ורוצים לעצור את זה.

יה"ר שנזכה לגאולה שלמה, למלכות בית דוד ולבניין בית המקדש במהרה!  אמן!!!

@צריך עיון השקעתי..   לא מגיע לי איזה תגובה...

סתם חשבתי שהוא לא ראה את זה מרוב הבאלגן פה..

(שייקח את הזמן - ברוגע)

קודם כל לא אמרתי לא לשאול את השאלות, ההפך זה מצוין!

אבל אם יש לך שאלות אז תשאל ותברר מה הרבנים שלנו אומרים ואל תקפוץ למסקנות מיד (וגם אל תסתמך על אנשים בפורום).

אני באמת לא לומד בישיבת קו ולא מתעסק בזה יותר מידי אבל זה מה שאני חושב:

אני מסכים שיש חוקים שהם נגד התורה וכו' ואולי אתה צודק שאם יהיה רוב ערבים אז המדינה כבר לא תהייה יהודית (למרות שאני לא בטוח בזה), אבל בפועל עכשיו זאת מדינה יהודית! הדגל ההימנון החגים החופשות (שבתות), זה כתוב במגילת העצמאות, ובאופן רישמי אנחנו מדינה יהודית, ובאמת מנסים להעביר עוד חוקים שיעגנו את זה "בלמעישה", זה השלטון שעם ישראל בחר! כל העולם (גם הערבים פה) רואים אותנו בתור מדינה יהודית! זאת ההחלטה שעברה באום ב 47 וזה מה שגורם לכול העולם להתנגד למדינה.

אז מה עם יש חוקים שהם נגד התורה? גם בזמן מלכות ישראל היו המון דברים נגד התורה- עדיין זה השלטון של עם ישראל, ומאז יום העצמאות התחדשה המצווה של "והורשתם את הארץ".

אני מסכים איתך שלא צריך להקשיב למדינה\לצבא כשהם נוגדים את התורה (לגבי הדוג' שהבאת לא יודע)

אבל מה הקשר ללא להתגייס בכלל?

וכן גם בזמן הבריטים הייתה מצווה של פיקוח נפש ושמירה על יהודים, היום יש גם מצוות של כיבוש ויישוב הארץ (כי יש פה שלטון יהודי).

יהודי נשפט על פי מהותו, למרות מעשיו - למדינה אין מהות מלבד המעשים שלה.

תמיד מבלבלים בין מדינת ישראל ל"נשמת ישראל" "כנסת ישראל" "נשמת האומה" ועוד כל מיני תארים מבלבלים שכאלה.

אתה טוען שלמדינה יש איזו ישות רוחנית שלא מושפעת ממעשים כמו הנשמה - תוכיח.

גם יהודי נמדד לפי מעשיו, אבל הנשמה ביסודה נשארת זכה תמיד, מה יש בשלטון אם לא שליטה?

נראה לי שהרב קוק קרא לזה 'יסוד כסא ה' בעולם' ולא 'נשמה', אבל יש לה ישות רוחנית וכו' כפי שכתבת.

ומה שיש בשלטון אם לא שליטה, זה קידוש ה' טהור.

לגבי חובת ההוכחה - עיין 'קמעא קמעא', ודעת לנפשך ינעם

(שתי הנקודות שהזכרתי כאן, נמצאות במיוחד בפרק 'תכלית הגאולה - קידוש השם', אבל נראלי שהפרק הזה בפני עצמו לא יספיק, כי זו תפיסה שלמה)

א. שים לב להמשך הציטוט שהזכרת - "ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ד' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד" על זה נאמר - נו שויין.

ב. הרב קוק לא דיבר על מהות רוחנית אלא תוצאה - התוצאה של זה שיש מדינה (שכל חפצה וכו') הוא שיש יסוד לכסא ה' בעולם, זה לא הופך את המדינה לבעלת 'נשמה'. ואם תאמר שכן - הבא מקור לדבריו (הרב קוק, עם כל גדולתו, הוא לא מקור בפני עצמו - גם הוא צריך מקור לחידוש כזה).

ג. אתה טוען שיש בה קידוש השם, אני טוען שיש בה חילול השם (זה שעמ"י הוא עם ככל הגויים - אין חילול ה' גדול מזה וזה שהוא בארץ ישראל - על זה אמר הנביא "מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי" ואכמ"ל). אבל גם לשיטתך - מדובר בתוצאה ולא ב'ישות רוחנית', כל דבר שיש בו קידוש השם מקבל ישות רוחנית (ומה זה אומר בכלל 'ישות רוחנית' אם לא נשמה?) ?

אתה מצטט חלקים, ולכן אינך תופס את התוכן.

"אין המדינה האושר העליון של האדם. זה ניתן להאמר במדינה רגילה, שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה, שנשארו המוני האידיאות, שהן עטרת החיים של האנושיות, מרחפים ממעל לה, ואינם נוגעים בה. מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהויתה תוכן האידיאלי היותר עליון שהוא באמת האושר היותר גדול של היחיד. מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר, ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ד' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד, שזהו באמת האושר היותר עליון. אמת, שאושר נשגב זה צריך הוא לביאור ארוך כדי להעלות אורו בימי חושך, אבל לא מפני זה יחדל מלהיות האושר היותר גדול."

[מתוך ויקיטקסט]

כלומר, כל חפצה וכו' - זו המהות שלה. על דרך "נשמה שנתת בי, טהורה היא", ללא תלות במעשי. כך, מדינתו של עמ"י קדושה היא, ללא תלות במעשיה.

ולגבי מקור לדבריו - כבר כתבתי לך. עיין ב'קמעא קמעא', ודעת לנפשך ינעם

וכנ"ל לגבי ג', עיין 'קמעא קמעא' וכו'

(כאילו, אני אמור לכתוב פה את כל הספר??)

גם את הנשמה של עצמו הוא לא ראה.

כשמדברים על מהויות, לא צריך לראות כדי לדעת... זו המהות של מדינה ריבונית יהודית בישראל

לא צריך לראות את המציאות בשביל לדעת...

לדמגג גם אני יודע...

אתה מדבר באויר, יהודי אתה יודע מה זה - מדינה זה הרבה יותר מורכב, שים לב שעל כל מילה במילים שלך "מדינה ריבונית יהודית בישראל" אפשר לדון שנים אם היא כלולה בדברי הרב קוק או לא. הרב קוק דיבר על מהות - אתה משליך אותה על מציאות בלי להסתכל בכלל על המציאות מתוך אידיאיל. עיוות נפלא.

אממ, כתבתי שאני יודע מה זה יהודי? אם כתבתי, יפתיע אותי. אני לא חושב שאני יודע. אבל בכל אופן, נראה לי שלהבין יהודי יחיד צריך פחות עומק מאשר להבין דברים שקשורים לאומה שלמה.

הרב קוק דיבר על מהות, ואני לא "משליך" אותה - אלא, הוא דיבר על המהות של מדינה יהודית בא"י. אז זה מתייחס למדינה היהודית שקיימת כיום בא"י, לא?

בהחלט צריך להסתכל על המציאות. אבל להסתכל בעומק, מתוך הכרת המהות. לא בנפרד.

מי שנולד לאמא יהודיה, יש גדרים מאד ברורים לזה בהלכה (למרות שיש תתי מגזרים שאצלם זה קצת נזיל יותר ).

ושוב אתה מבלבל בין המדינה ל"אומה שלמה" - שים לב.

הרב קוק דיבר על מדינה שהיא ביסודה אידיאלית וכל חפצה שיהיה ה' אחד ושמו אחד, אז זה לא מתייחס למדינה 'היהודית' שקיימת כיום בא"י, לא? 

בקיצור - התשובה לשאלתך היא לא!

על הפיסקה האחרונה - הלוואי, מחכה בקוצר רוח..

לא מכיר מספיק לעומק את המהות של מה זה יהודי.

זה קשור מאוד זה בזה. להבין את המהות של מדינה, צריך עומק של חשיבה לאומית. זו היתה כוונתי.

אבל לא ככה בוחנים את הדברים האלה. המדינה היא אכן ביסודה אידיאלית, אכן כל חפצה הוא שיהיה ה' אחד ושמו אחד.

יש דברים שלא רואים אותם מיד. בדיוק באותו אופן, שהנשמה של העבריין מהבית השכן טהורה, והוא צריך לומר זאת כל בוקר - אעפ"י שהייתי יכול לומר - "המחבר של 'אלוקי, נשמה' דיבר על נשמה שהיא ביסודה אידיאלית, כי האלוקים עשה את האדם ישר; אז זה לא מתייחס לעבריין 'היהודי' שגר ממול ופוגע באנשים ובאלוקים ביד רמה, לא? אז התשובה לזה היא: לא!"

ההסתכלות צריכה להיות עמוקה יותר. היא מתייחסת לתוכן הפנימי, שהוא קיים ומופיע בנקודות אחרות, לאו דווקא איפה שחשבנו.

"המדינה היא אכן ביסודה אידיאלית, אכן כל חפצה הוא שיהיה ה' אחד ושמו אחד" - בדיחה עצובה.

ושוב אתה מבלבל בין יהודי שנולד עם נשמה קדושה מיסודה (לא נכנסתי לשאלה לגבי נשמה של חוטא אם היא נשארת קדושה או אם היא אובדת ונכרתת כדעת הרמב"ם כי אני הולך 'לשיטתך' כדעת הרב קוק שהיא כן) לבין גוף שילטוני.

לא לכל דבר יש תוכן פנימי ולפעמים גם אם יש הוא נשפט לפי כלל המעשים. לפעמים מרוב שמחפשים את העומק קוברים את הראש בחול.....

אז זו בדיחה עצובה בעיניך.

לא מבלבל, משווה.

אכן, לגוף השלטוני יש תוכן פנימי של קידוש ה', כאמור.

את הטענה מתוך 'קמעא קמעא' שמסבירה מהו קידוש ה' שבעצם קיום המדינה, אתה מכיר?

וברור שיש צדדים טובים למדינה, לא טענתי שלא, אבל היחס שלי אליה הוא אחרי שקלול ובחינת המציאות. היחס שלכם הוא שאין משמעות למציאות (כלומר רק לצדדים השלילים כמובן) אז אתם מתעלמים מהצדדים 'הלא נכונים'.

השוואה בין דברים לא שווים היא בלבול.

נניח שיש במציאותה קידוש השם - זה לא יוצר מהות (אולי לקידוש השם עצמו כן כמצווה, לא לגוף שגרם לו). גם בניצחון של ישראלי באולימפיאדה יש לדבריך קידוש השם (אם אני זוכר נכון), אז יש לו מהות?

השאלה היא מהו התוכן הפנימי. אתה מחפש את התוכן הפנימי במקומות הלא-נכונים, כלומר, לא במקומות שבהם מחפשים את התוכן הפנימי.

אשמח אם לא תקרא לי 'שלכם', אל תאשים אחרים בבעיות שלי (וגם אל תצטט להם אותי אם הם לא אומרים את מה שאמרתי, זה לא אמיתי ולא יפה).

היחס שלי הוא כפול: יש תוכן פנימי, ויש לו המשמעות שיש לו. ויש התנהגויות, ויש להן המשמעות שיש להן. ולכן יש צורך לפעול בכל הכוח כדי לשנות את הדברים שקראת להם ה"לא נכונים" (אני לא קראתי להם כך. גם הדברים שקראת להם "הנכונים" הם לא אלה שבהם מחפשים את התוכן הפנימי. מקסימום, משתמשים בהם כדי להדגים), מתוך זכרון התוכן הפנימי

בקיצור, אתה לא מכיר את הטענה מתוך 'קמעא קמעא' שמסבירה מהו קידוש השם שבעצם המדינה.

אם היה לי זמן הייתי מתמצת או מעתיק... אבל אני כבר רוצה לישון

(ובכ"א, לא קידוש ה' יוצר את המהות. יש מהות, והמהות היא קידוש ה'. ממילא, אין קשר לנצחון אולימפי [לא זוכר שכתבתי שיש בזה קידוש ה', ולא יודע לענות כרגע אם יש או אין], שבו גם אם יש קידוש ה' - הוא לא מהות העניין); 

אני מכיר את חז"ל וספרי רבותנו בהם לא ראיתי חידוש על 'תוכן פנימי' כזה, לא יודע על מקומות אחרים לחפש בהם.

'אתם' הכוונה לבית המדרש הממלכתי, אני לא דן איתך בדווקא אלא בגישה. אבל אשתדל .

שכחתי להגיב לשאלה לגבי הטענה שבספר, אני לא יודע מה הוא כותב אבל אני מכיר מספר טענות מהו קידוש השם שבעצם קיום המדינה (רובן מובאות גם בפניני הלכה על יום העצמאות עיי"ש ותאמר לי אם יש חידוש בספר שהפנית אליו).

שילבתי את התגובה פה

הוא דיבר על מהות של כל מדינה יהודית - צעירים מעל עשרים

תגובה לאחת ההודעות שלך פה. אני עובד עליה הרבה. יש התייחסות גם לזה

(ואגב, רבינו בחיי הבטיח שלא תקום פה מדינה ערבית. לדעתי זה כלול במה ששלחתי לך ממו"ר שליט"א בזמנו. אגב, סליחה שהפסקתי לשלוח... הוא עצמו לא גמר את הסדרה וכנראה לא ימשיך למרבה הצער, ואין לי כ"כ זמן לעסוק בלערוך את מה שהוא כן הספיק ללמד...)

(אמנם על המחשב נדיר יותר שקורה. ובכל זאת)

ראיתי את הציטוט המלא, לא הבנתי כמוך.

את המשפט "אמת, שאושר נשגב זה צריך הוא לביאור ארוך כדי להעלות אורו בימי חושך, אבל לא מפני זה יחדל מלהיות האושר היותר גדול" הוא כותב לגבי האושר שאמורים לחוש לגבי אותה המדינה שכל רצונה וכו', לא לומר שאין קשר בין 'המהות' הדמיונית שלה למציאות כמו שכתבת "כלומר, כל חפצה וכו' - זו המהות שלה. על דרך "נשמה שנתת בי, טהורה היא", ללא תלות במעשי".

ואם נניח שהרב קוק התכוון להבנה שלך - אז הוא דעת יחיד וגם אני הקטן לחלוטין לא מסכים איתה (ושוב - אשמח לראות מקורות).

לא עוזר שאתה שולח לספר, אם אתה רוצה להביא טענה ממנו אז צטט או תמצת אותה (כאילו, אני אמור לקרוא את כל הספר??).

ההבנה שלי את המשפט שציטטת - נכון, שהמהות הזו צריכה להופיע בעולם המעשה - "צריך לביאור ארוך". אבל האושר הואגם לפני ה"ביאור הארוך" הנ"ל, כי גם לפני הביאור הזה, כשעדיין יש חושך - לא יחדל האושר הזה -להיות האושר היותר גדול.

אז לא הבנתי, איך אתה הבנת את המשפט?

לא מהות דמיונית. גם על נשמה של אדם אפשר לומר, מתוך חוסר לימוד, שהיא דימיונית... אבל אחרי שלומדים ומכירים את המהות הזו, מבינים שהיא ממשית, אעפ"י שאמנם איננה פיזית.

ואם אתה טוען שזו דעת יחיד, עליך חובת ההוכחה

כן, אתה צריך לקרוא את כל הספר. השאלות שלך מתייחסות פחות-או-יותר לכל הספר (ולפחות לפרק שהזכרתי)

תלמד קצת, מה יזיק

ההבנה שלי היא - הרב מסביר את ההבדל בין מדינה רגילה (=גויית) לבין מדינה "שהיא ביסודה אידיאלית" (=יהודית) ואומר שבמדינה כזאת צריך להיות אושר כי עניינה הוא "שכל חפצה הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד", ואז מוסיף שהאושר הזה צריך ביאור גם בימי החושך - לא מהות המדינה אלא האושר שבאותה המדינה שכל חפצה וכו'. כלומר אחרי שהתברר שאותה מדינה היא מדינה שהיא ביסודה אידיאלית וכל חפצה הוא שיהיה ה' אחד ושמו אחד אז יש אושר בקיומה גם בימי החושך (כשיש ירידה בדרך / מלחמה וכו'), לא כשהיא מיסודה וברובה כפרנית - ההפך מ"שכל חפצה וכו'" וההפך מ'יסוד כסא ה' בעולם'.

לגבי הנשמה - לזה יש מקורות רבים בתנ"ך ובחז"ל וגם ניתן לחוש בה בפועל (בחירה וכדו'), את מציאות ה'מהות' החדשה הזאת שאף אחד לא יודע להגדיר אותה צריך להוכיח...

מה אני אמור להוכיח, שלא אמרו כמוהו שיש למדינה מהות עצמית / ישות רוחנית? זה מגוחך, תראה לי אחד שכן אמר דבר כזה (רמז - למעט האדמו"ר מסאטמר לא תמצא).

לא תודה, יש לי דברים חשובים יותר ללמוד לפני (ונדמה לי שאני כבר מכיר את רוב ככל הטענות).

לא שצריך להיות אושר, אלא שכבר יש. היא כבר האושר היותר גדול של האדם. כשהאדם מחפש את אושר העליון ביותר, הוא מוצא אותו במדינה הזו, היהודית.

ובסדר, אפשר לקבל את ההסבר שלך. אני לא יודע במה הוא כ"כ רחוק משלי, אבל זו לא הנקודה; כי מ"מ, לפני כן, הוא כותב על הקשר בין האושר הזה לבין המדינה הזו. והוא כותב, שבמדינה גויית, האידיאלים תלושים, ולא נמצאים במהותה של המדינה. אבל במדינה יהודית, האידיאלים הם חלק אינטגרלי מהמדינה, הם מונחים ביסודה וחקוקים בהוויתה (לכן הדגשתי את הביטויים האלה. לא הרב הדגיש אותם).

ההבנה שלנו לגבי נשמה היא שונה, כנראה. נשמה זה לא התודעה שאותה חשים; כאמור, אני לא ממש מבין בזה לעומק, אז אני לא יכול להגדיר בדיוק, אבל זה יכול להיות שייך אולי יותר לנפש. הנשמה היא מהות רוחנית עליונה יותר.

אם אתה אומר שהוא דעת יחיד שכולם חולקים עליו, אתה אמור להביא חולקים, כן. אם פלוני אמר דבר מחודש, אבל אף-אחד לא חולק - למה לדחות את זה?

חבל

לא יודע למה אתה כ"כ בטוח שאתה מכיר את הטענות, אבל זו כבר הבעיה שלך.

לפי ההסבר שלי - מדינה יהודית היא, על פי הגדרת הרב, כשהיא ביסודה אידיאלית ושכל רצונה שיהיה ה' אחד ושמו אחד. לא עצם זה שהיא מוגדרת כיהודית (שוב - על פי מה, על איזו יהדות מדובר? על פי מי הוגדרה? לפי חוקיה, ראשיה, מקימיה, רוב אזרחיה, עצם היותה בא"י?).

אולי ההגדרה שלנו לנשמה שונה, גם זה ראוי לדיון מתוך עיון במקורות אבל אכמ"ל כרגע. לגבי המדינה הדיון הוא על עצם קיומה, עוד לפני ההגדרה שלה (בניגוד לנשמת חיים שקיומה לא מוטל בספק ביהדות).

מאיפה הבאת את הכשהיא ביסודה וכו'? הוא פשוט כותב שהיא כזו.

מה מגדיר מדינה יהודית, לזה הוא לא התייחס בפיסקה הזו, ואתה לא נותן לי להמשיך את התגובה לצ"ע למעלה ולהתייחס לזה

אני לא מתייחס לנשמת החיים, אלא לנשמה העליונה, שהיא במהותה טהורה וכו'

ואכן, אכמ"ל.

"ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ד' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד" - הש' היא הסבר למה המדינה היא יסוד כסא ה' בעולם  ומה הופך אותה לכזאת - בגלל שכל חפצה וכו'. מכאן שכשלא כל חפצה וכו' היא אינה יסוד כסא ה' בעולם. לוגיקה פשוטה.

הש' היא הסבר וכו'. אבל היא גם תיאור מציאות, שזה כך: המדינה הזו, היא כך. זה חפצה. 

שנינו מסכימים שהוא תיאר מהות (ותיאור מציאות תיאורתית של אותה מהות), הרי את המדינה הקיימת הוא לא הכיר אז איך אתה טוען שהוא תיאר אותה בדווקא (הוא היה נביא לשיטך?).

שים לב שהוא מדבר על מהות, מגדיר אותה (שכל רצונה וכו') ואתה מכריח את הקישור בין המציאות למהות שבעליל לא תואמת את ההגדרה של הרב בטענה ש"היא כך. זה חפצה". זהו, אנחנו קבענו שהיא כך וזה רצונה! על אפה ועל חמתה של המדינה ושל המציאות..

כבר היו כאלה בשחר ההיסטוריה. זה לא תיאורתי.

והוא מסביר מהו התוכן הפנימי של המדינה היהודית. זה לא ש"קבענו שהיא כך", אלא, הרב מלמד פה הסתכלות עמוקה יותר. פותח אותנו להבנה שיש תוכן שעומד מאחורי מדינה יהודית, שזה לא סתם.

וכן, לפעמים יש דברים שהם על אפם ועל חמתם של הבחירה החפשית. כמו הנשמה שהזכרנו, שאדם קיבל אותה קדושה, ולא בגלל שכך בחר. והיא מעוררת אותו לקדושה, לדוגמה, גם אם רוצה לבחור אחרת.

לא על אפה ועל חמתה של המציאות, חלילה, אלא - המציאות היא כפי שהיא, על אפה ועל חמתה של הבחירה החפשית, או של ההסתכלות הלא-מעמיקה, שרוצים שיהיה אחרת.

לדוגמה, זה נכון שלפעמים מנהיגים במהלך הדורות רצו שהמדינה היהודית תהיה מכון לעבודה זרה, אבל - על אפם ועל חמתם הם קיימו את מצוות יישוב הארץ (עיין תגובתי הארוכה לצ"ע, שהצלחתי סוף-סוף לשלוח - כאן), שהתוכן שלה הוא קידוש ה'.

מצרף תגובה גם לתגובה למעלה -

נכון, בדיוק. חז"ל וספרי רבותינו. אינני יודע מדוע אינך סופר את הרב קוק בתור חז"ל וספרי רבותינו. וגם, מו"ר מעמיק ומרחיב בזה - מנביאים, לא רק מהרב זצ"ל.

אכן הבנתי שאתה מתייחס לבית המדרש, ואינני מתיימר לייצג בית מדרש. כמו שלא ארצה שתלמיד תועה ייצג אותי, כך לא ארצה לייצג אחרים אם אני תלמיד תועה. ואינני מתיימר לייצג גישה (באתי להוסיף "הלוואי", שיהיה כתוב כך: "ואינני מתיימר לייצג גישה. הלוואי." ואז הבנתי שאפילו "הלוואי" זה יומרני כאן).

הסתכלתי בפניני הלכה שבאינטרנט - כן, נראה לי ב'קמעא קעמא' מוצג בצורה כללית יותר, שלוקחת את זה למקום יותר מהותי. וייתכן שגם הרב מלמד התכוון לאותו עומק שנמצא ב'קמעא קמעא', אבל לי קל פי כמה לקלוט את העומק הזה ב'קמעא קמעא' ולא לפספס אותו (מקריאה של פניני הלכה, אני מפספס הרבה מהעומק שב'קמעא קמעא' בולט יותר).

לי לא נראה כך בדבריו. ואם אכן כוונתו כהבנתך אז כאמור היא שגויה מיסודה לענ"ד והרבה מרבני דורו חלקו עליו בגלוי ביחס לחילוניות ולמדינה וגם אלו שלא לא ראיתי בדבריהם עניין כזה של 'ישות רוחנית' (וכאמור, גם בדבריו אני לא מוצא זאת).

ושוב - תגדיר 'יהודית'.

אני סופר את הרב קוק בתור אחד מרבותינו, אבל בהחלט לא מחז"ל או כמקור - כמו כל האחרונים (ובמידה שונה גם ראשונים, תלוי בהקשר).

אם קידוש השם הוא המהות שאתה מתכוון אליה אז המחלוקת בינינו פחות מהותית משנראה (למרות שהיא עדיין קיימת) אבל אז יוצא שאתה מבלבל בין תוצאה למהות כי קידוש השם הוא תוצר ולא מהות (לצורך העניין ייתכן שהמדינה תעשה חילול השם גדול יותר מקידוש השם בתרחישים כלשהם - לטענתי כבר עכשיו).

כאמור כאן, בכ"ז כן הערה קטנה - כמדומני שהגדרתי, בתגובה לצ"ע שקישרתי אליה...

אנלא כאן להרבה זמן, אז אל תתנו לזה להפריע לויכוח הלעוס הזה

קיומה הוא השלטון, שלטון זה מעשים. את טוענת שיש משהו מעבר?

עצם העובדה שיש מדינה לעם היהודי, שיש לה שלטון ומשטר וצבא ואוכלוסיה ודגל והמנון וכל מה שמדינה עצמאית כוללת - רק זה כבר בעל הרבה משמעות ומהות. ככה שלענ"ד לא נכון לומר שלמדינה מצד עצמה אין מהות ורק למעשים של השלטונות יש משמעות. 

(ערכת, אה? )

וזה נכנס בשקלול לגבי היחס למדינה. אני יוצא נגד הטענה שלא משנה איך המדינה מתנהלת בפועל - היא בכל מקרה חיובית במהותה כמו שאומרים לגבי יהודי. זה הבדל גדול מאד בגישה כי זה מאפשר דיון קונקרטי בלי טענות כלליות של "נשמת האומה" וכאלה שתמיד יהפכו את המדינה ל'יסוד כיסא ה' בעולם' בלי שום קשר למציאות.

וסליחה על הזלזול (הוא לא היה מכוון כלפייך אלא כלפי המדינה, ליצנותא דע"ז וזה ובכל זאת...), ערכתי מיד אחרי הכתיבה.

(שהוא בר שינוי).

על פי מה תעשי את החלוקה? הרי כל ממשלות המדינה היו כפרניות.

ומה היא המדניה אם לא ממשלה (כלומר רצף ממשלות)?

אני מבין את הטענה שהמדינה היא תשתית לשלטון עתידי של מלכות ה', אבל זה לא הופך אותה לקדושה אלא לכלי.

באמת היה משעמם... זמי"ש

העיקר לכבד את החבר (ומה שאבא שלו הכין אח"כ היה טעים)

אני חושש שאני פורש נכון לשלב זה.

היו שלום ותודה על הדגים

זמן חורף טוב ללומדים!

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?

יש ספק תשתית שזה אומר הוט ובזק

ויש ספק אינטרנט שזה יכול להיות הוט בזק אינטרנט רימון פרטנר סלקום ועוד

אני מבין שאת רוצה לברר על מצב של לקבל תשתית מהוט ואינטרנט מרימון

ממה שזכור לי מפעם, רימון והוט פחות מסתדרים ביניהם

מה שאומר שאם תהיה לך תקלה כל אחד מהם ישלח אותך לצד השני לטפל בזה, ואת תישארי תקועה, וזה חתיכת כאב ראש לסנכרן בין שתי המוקדים עד שאחד מהם מוכן באמת לטפל בזה

אולי היום זה כבר השתנה... אני לא מעודכן

יש אבל לרימון חבילת בנדל, שזה אומר שגם את התשתית של בזק והוט וגם את האינטרנט את מקבלת דרכם, ואז אם יש לך תקלה באינטרנט אז את פונה רק לרימון, והם ידאגו ויטפלו לך בהכל כי רק להם את משלמת

אין לי מושג לגבי מחירים, ומן הסתם שיש חבילות של הוט ובזק שמשלבות אינטרנט לבית עם טלפון ביתי למי שעוד משתמש בזה וזה יכול להיות גם כולל מנוי סלולרי משפחתי של הוט מובייל אולי, ואז בסוף זה יוצא יותר זול מאשר הבנדל של רימון
 

אבל בעיניי בכל מקרה כדאי את הבנדל של רימון נטו בשביל התקלות

אלא אם אתם מברי המזל שאף פעם אין להם בעיות באינטרנט ואז אתם יכולים להיות סבבה עם השילוב של תשתית מהוט ובנפרד אינטרנט מרימון

תודה רבה.

תקלות?!   אף פעם אף פעם......אוף! שובפם הלך לי החומר......

תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.  

תשובת Gemini:

המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.

להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:

1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה

במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.

2. קשיים בתהליך ההתנתקות

אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.

3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים

החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.

4. תקלות טכניות ותשתית

בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.

5. שיווק אגרסיבי

הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.

נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):

* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.

* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.

לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.

זה לשון הרע לתועלת, נכון?

דווקא המוקדנית שפנתה אלי היתה נחמדה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואענה לה והיא לא פנתה יותר (עדיין. עבר די זמן)

אמנם רימון השתפרו מבחינת זמני ההמתנה, אבל עדיין קורה לא  פעם שאני מספר 35 או משהו כזה, וקרה שהספקתי לחלום כמה חלומות

מאוד נחמדים תוך כדי ההמתנה וממש התעוררתי בחלחלה כשהם ענו....   צריך כנראה להתקשר מוקדם בבוקר.

אבל הם בסדר. תמיד אדיבים תמיד סבלניים  והאמן לי שעם חוסר הכשרון הטכני שלי - הם מלאכים!

הבעיה היא שלמרות החסימה הגבוהה, לפעמים נפתחים דברים בעייתים ולעומת זאת, נחסמים דברים לגמרי כשרים, כמו למשל: כיצד להחמיץ מלפפונים מלוחים.

כך שמעדיפה חסימה הרמטית יותר. נטפרי למשל. רק חוששת שאם ארצה להקשיב למוסיקה אחרת, הם יוקיעו אותי בשער העיר....

אני קצת מרחמת על הוט ומקווה שבכל זאת יצליחו.  

תודה לך.

גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).

ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.

עם חוגי אמנות למשל: ציור, קרמיקה, שזירת פרחים וכו' וכו'.

או טיול פעם לחודש, או לנסוע לעיר חדשה שאף פעם לא היית בה,

או להתנדב במשהו שמעניין אותך ואת יודעת לעשות זאת טוב וללמד אחרים?

(עד כמה שזה נשמע משעמם ומעצבן, שמתי לה שללמד או לעשות משהו

חינם לזולת, נותן סיפוק; מרגישים שעושים משהו משמעותי בחיים..

או לקרוא, או לרקום לך תמונה, או לסרוג לך משהו נחמד, בשתי מסרגות

או אחת - באינטרנט אפשר ללמוד הכל - יש המון דברים...

לא שאני טובה בזה, אבל חייבים למצוא משהו שמעניין, שמעסיק

שמעשיר את החיים...

אני אומרת לפעמים לבת שלי: אסור להגיד : משעמם. אסור שיהיה משעמם בחיים. הזמניים והיקרים האלה. אסור!

(גם לעצמי אני אומרת את זה. נכון שהכי קל זה ללכת לבית קפה עם חברה, לאכול עוגה, להזמין גלידה, לראות

סרט...זה נחמד אחת ל.....אבל באמת, זה לא שנותן באמת שמחה)

לחיות כל יום בפני עצמו ולהשתדל למלא אותו בטוב, בעניין, בשמחה, בחסד כל שהוא..

לא שאני טובה בזה. לצערי. אבל יודעת שזה כך.

יש ס פר "אל דאגה" ויש לו עצה טובה שהוא קורא לה: רק היום. ומביא רשימה של דברים. מאוד יפה.

התחביבים שלי הם קריאת ספרים (אבל אין הרבה ספרים איכותיים), לאכול (אללי!), בעלי חיים, טיולים בטבע (שאני כמעט אף פעם לא עושה)

וללמוד איזו שפה. סתם כך. זה נחמד.

אבל באמת אני חושבת שצריך וכדאי לעשות מעשה חסד אחד ליום, קטן ככל שיהיה.

טוב. זו לא הטפת מוסר. זו הצעה. והיות ואני כבר סבתא (ראי הבורות שלי במחשבים...) אז אני פשוט משתפת אותך במה שאני חושבת שכדאי. בראש ובראשוה - לי. לאדם שאני.

ואז - גם לך.

אגב, אפשר ללכת לגן חיות אחת ל....הפינגווינים מקסימים ושמעתי שיש להם פנדה אדומה!

למדור של הזוחלים את לא חייבת להיכנס. אלא אם את אוהבת..

הא, יש את האתר "התבוננות פנימית" - מכירה? אם את חבדניקית אז בטח כן. ואם את לא מכירה. כדאי מאוד. נפלא. זה של ד"ר יחיאל הררי, שכתב את "סודו של

הרבי" והוא מדבר שם על כל הדברים שבעולם: שמעסיקים אותנו, שמדאיגים  אותנו, שמעציבים אותנו....הכל. הוא חבדניק חבדניק!

שבוע טוב!!

בהצלחה בהגשמת התחביבים.

לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...

באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.

לי יש קליטה מעולה בהוט

אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע

רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם

וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת

בני הבית אומרים שלא כדאי וגם רוב התגובות כאן לא המליצו בחום...

תודה!

אחרי שאני זוכה להכיר קצת את המשתתפים (שונאת את המילה "ניקים"....)

חושבת, שכפי שלא הייתי מציעה לבחור ישיבה חרדי "ספרות יפה" - אז גם לכם - לא.

הרי אתם בחורים "נקיים" (לא ניקים!)

וזה לא מתאים.

לא מדובר כמובן על ספרות  "מלוכלכת" ולא צנועה בעליל -

אבל על כל מי שמחליף בספריה ציבורית עירונית, לדעת שלא

ימלט מאי אילו דברים שלא שייכים אלינו. ושומר נפשו ירחק.

משתדלת מאוד, בעזרת השם, לקחת כאלה שכמעט מאה אחוז,

אבל כפי שאמרתי למעלה... לעתים, יכול להופיע משפט או

פסקה לא שייכת. (לא מדובר חלילה על חוסר צניעות בוטה).

אז אם אתה/אתם בכל זאת קוראים לעתים בשביל להתאוורר

או משהו, יכולה להמליץ על ספרים שאני אוהבת ולטעמי -

הם טובים.

וחס חלילה לא רוצה להכשיל אף אחד.

בנות - זה קצת אחרת. אני בכל אופן קוראת

וגם לבנות, משבגרו מספיק, נתתי.

(לפעמים עם קצת יסורי מצפון, אבל יש ספרים

שהסיפור, הרעיון, התיאור בהם - משותפים

לאנושות כולה). ולפעמים, מה לעשות, קשה לי

עם "עם לבדד ישכון", מבחינה זו.

שבת שלום לכולם!

ספרים על השואה, חרדים, שאין שאלה בכלל.

אני קורא כעת את המתבגר של דוסטויבסקי

לפני כן קראתי את למי צלצלו הפעמונים של המינגוואי

לפני כן קראתי את נרקיס וגולדמונד של הרמן הסה

ע"ע וידויו של ר' אריה לוין על קריאת הרוזן ממונטה כריסטו

דוסטויבסקי כנראה נקי

המינגווי - מן הסתם גם כן

השלישי - נשמע כמו משהו פילוסופי , לא?

אלה לא ספרים שהתכוונתי אליהם. 

יש למשל סופרים אמריקאים טובים, אבל הם לא ספרים העוסקים במלחמה כמו "למי צלצלו הפעמונים".

יותר במצב החברתי וכו'.

לא הבנתי "וידויו של הרב לוין זצ"ל"; לא ייתכן שהוא קרא את הרוזן ממונטה כריסטו!

המינגווי לא לגמרי נקי

הרמן הסה בכלל לא נקי ואמנם הרעיונות פילוסופיים אבל העלילה עלילתית

אילו סופרים אמריקאיים?

תחפשי בספר "איש צדיק היה"

הוא קרא כילד ואמר שהוא נהנה (הסתיר מהמשגיח). אבל הפואנטה בסיפור שם היתה שספרים עלילתיים מעניינים רק פעם אחת וספר בראשית מעניין כל שנה מחדש

נקי - לא בינו לבינה , לא ניבול פה , לא לשון גסה (למעט אם זה ז'רגון חברתי), לא זול.  וכו'.

ויליאם פוקנר

ג'ון סטיינבק

אלה הסופרים האמריקאים שהתכוונתי אליהם;  את ויליאם פוקנר ניסיתי פעם אבל זה מן סלנג (של כושים אני חושבת)

שלא התאמצתי.

סטיינבק, אולי "קדמת עדן" (לא בטוחה), גם סלנג כזה של אנשים פשוטים, ומדכא. אז לא המשכתי.

אבל נחשבים לסופרים רציניים. איכותיים. 

יש ספר של עמוס אילון (אם אינני טועה) העוסק נדמה לי בתקופה של לפני עליית הנאציזם: רקווים גרמני. 

הרב נויגרשל הזכיר אותו אז לקחתי אותו מהספריה. ספר חשוב. מרתק. היסטורי.

אהרן אפלפד - איכותי אבל מדכא (אותי בכל אופן)

תומאס מן הגרמני. איכותי.

יש ספרות טובה יפנית וסינית כשהרקע קומוניזם ומלחמת העולם השניה, כמו:

(נראה לי שהסופרים היפנים/סינים (לא מכירה כמובן את הכל, לא את המודרנים,, יותר נקיים).

עץ המשי

רח' הפרחים הלבנים

ברבורי פרא (לא קראתי הכל אז לא מתחייבת)

מוות בשנחאי

סודוקו רוצה לחיות (סופר גרמני למרבית הפלא)

ועוד. 

ואת הספרים של מסורבי העליה דאז:

לא אירא רע  - שרנסקי

יד בחשיכה  - אידה נודל (משהו!)

גם סלינג'ר - התפשן בשדה השיפון.  יש קטע שאפשר לדלג עליו אבל זה לא "לא נקי" במובן שהתכוונתי אליו. אבל לא בטוחה שזה מתאים לך.

זה ספר, עד כמה שהבנתי, על נער בגיל ההתבגרות עם כל הבלבולים (אבל לא בקטע של בינו לבינה).

עד כמה שאני יודעת, סלינג'ר עצמו לא היה "חלק" נפשית. אבל בעיני הוא סופר טוב. איכותי. אמיתי.

לומדים אותו עכשיו לבגרות, נדמה לי.

קראתי סיפורים אחדים שלו באנגלית (לא בטוחה שמתורגמים)

האנגלית שלי לא מאה אחוז, רחוק מזה, אבל סיפורים שאינם

קשים לקריאה. 

עצוב ומדכא. מאוד. הוא עצמו , נדמה לי,  סבל מהתמוטטות עצבים,

לפי אחד הסיפורים. אולי קשור למה שעבר במלחמה (השנייה?)

לא בטוחה.

קראתי ואהבתי את

הר הקסמים

בית בודנברוק

מוות בוונציה

התחלתי וזרקתי לפח במיאוס: הנבחר

קראתי את שני הראשונים; הר הקסמים - תיאורי המחלה הגעילו אותי וגם לא הבנתי איך זה משל על החברה באירופה (לא סיימתי הכל)

יש את "יריד ההבלים" של תומאס הרדי הבריטי. לא סיימתי כי גם הוא לא ספר המביא לשמחה יתירה....נחשב לספר טוב.

יש ספר אמריקאי "עדין הוא הלילה". של פיג'רלד. דפדפתי. נראה ספר טוב. 

יש את "במערב אין כל חדש"

"החייל האמיץ שוויק"

מאוד מאוד ישנים. בזמנו, התרשמתי. אנטי מלחמתים.

את "היום אינו כלה" סופר מאחת הארצות ששמותיהן מסתיימות בטן...פקיסטן, קיריגיסטן, אוזבקסיסטן.......

ואת  "הדבר" של קאמי.  אקזסיסטצינליזם. אז כמובן כפירה בהשם ובמשהו רוחני בכלל.

שבת!!!!   עדיין לא התחלתי כלום!  אנחנו נרעב!!!

שבת שלום!

התחביב שלי (ספרים) הוא בעוכרי. ממש!

מה יהיה עם שבת?

דוד זריצקי - בצל צח - כל כך יפה ויהודי ועדין. נוגע ממש בנשמה.

סלינג'ר מסתבר כן מתורגם. אבל מציעה לקרוא את רוב הסיפורים רק במצב רוח טוב! (ממוצא יהודי: אמא קתולית ואבא יהודי)

עוד משהו:

גם ספרים טובים ובעיקר ספרים טובים, עלולים להכניס אלינו, מבלי שנרגיש, דרך הדלת האחורית,

מושגים והשקפות זרות. הרבה. זה לא הכי מיטיב עם הנשמה היהודית שלנו....

 בעיקר נוצריות.

למשל, קראתי על "מובי דיק" שיש הרבה נצרות;  לא קראתי, אבל חושבת שכנראה

הכוונה לא שמטיפים שם לנצרות. אבל ההשקפה, מושגים, ראיית החיים, העולם -

לזו הכוונה כנראה.

הרב ד"ר ליכטנשטיין (ראש ישיבת ? ) ז"ל, שהיה ד"ר לספרות אנגלית מאוניברסיטת הווארד,

אמר בשיחה עם חיים סבטו שיבדל"ט, שהספרים המסוכנים ביותר (דיבר על ספרות   ילדים)

הם דווקא אלה הטובים.

אז אולי באמת כדאי  להתרכז יותר בספרים כמו הארי פוטר וכל הספרות הבדיונית הקיימת

עכשיו (ערפדים וכאלה...). זה לפחות לא מכניס שום דבר דרך הדלת האחורית ואם כן

 - לא עמוק מדי.   וילדים לא מתרכזים בזה. זה עוד סממן של מתח או הרפתקאה עבורם.

(מוטיב האייל שראיתי שם, שייך למסורת הנוצרית. נדמה לי. שים לה לגרביים החמות,

וכאלה שמוכרים אצלנו בחורף (ענקיות כאלה עם פרווה בפנים), או סוודרים -

יש שם בד"כ הרבה איילים.

הארי פוטר קראתי את הראשון ולא יכולתי לישון בלילה; הרגשתי כזו טומאה...

ולא שאני צדיקה, הלוואי. הספר השני היה מגעיל ומפחיד.

אחר כך התרגלתי.   השלישי...

וזהו - יותר אני לא אמשיך לקרוא כדי להתחנף לנכדים. בלי נדר. (חייבים למצוא נושא אחר לשיחה עם הילדים!)

אבל למבוגרים, לא חושבת שקיימים ספרים מ סוג זה.

יש ספרי מסעות. גם לא כולם. מה שכן אפשר:

מסע קונטיקי

אינדיורנס

שניהם - מסעות אמיתיים.

מסעות אחרים - לפני שמתחילים לקרוא אותם, אפשר לשאול אותי. אני אהיה הרעה שקראה ועכשיו מזהירה את האחרים...

אפשר גם "3 כוסות של תה". לא ממש מסע אבל הרפתקאה אמיתית. 

:

 ממשיכה לשבת.

באמת שבת שלום.

אחד הספרים היפים והמוסריים ביותר שנכתבו בעולם החילוני

הרב חיים וידאל מצטט ממנו בבלוג:

פרשת אמור תש”פ – והאלוקים יבקש את נרדף (יש לו ‘חולשה’ לאוכלוסיות חלשות ולחלשים)

הבנתי;

אבל גם לא קראתי את הקישור.

אם זו התייחסות לדברי על חוסר אמונה לומה שעבר ב"דבר" - זה לא סותר את החמלה והמעשיות

שבדברי הרופא אליבא קאמי;  אולי, נכון, זה אפילו נותן לה עוצמה מיוחדת אמנם וכוח, דווקא בגלל

העובדה שהאדם הוא לבד לבד במאבק שלו: לפי הרגשתי (לא מכירה ממש את התפישה של הוגי הזרם הזה), נושבת מהספר רוח של....יאוש.

נואשות. האדם הקטן שנלחם בציפורניים בגורלו של בן תמותה; לבד.

 או קי, יש כאן יושר ו אומץ ומסירות - אבל האדם

נתפש כלבד לבד. בדידות איומה מול המאורעות החזקים ממנו.

כל הויכוח עם הכומר.... אם אני לא טועה, גם הוא נשבר בסוף.

אין שום יד התומכת מלמעלה ולכן   אין שום יד הנתמכת  מלמטה. אין אלוקים. אין שום דבר שמעבר. גם אין איזושהי

משמעות למגיפה  (צריכה אולי לקרוא שוב, ייתכן שהם נותנים לזה איזו משמעות)

זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר ואנו עושים ככל שביכולתנו;. יותר מיכולתנו. אבל נורא לבד. עולם בלי אלוקים. ובעצם-

בלי חמלה גדולה המכילה ורואה ומבינה את הכל ("מאזין ומקשיב.."..) האדם נעזר באדם . אין לו דבר אחר  ומשכך

הוא מועד לאכזבות, יאוש, נפילות.

זה לא "הסתרת פניך הייתי נבהל", כי כאן יש מישהו שאמנם מסתיר עכשיו פניו, אבל יש גם אי הסתרה. מחר, מחרתיים,

בעוד חודש......

שים לב שאין שום יאוש בשירים יהודיים. יש לפעמים עצב, געגועים, תחנונים, בקשה לגאולה, אבל אף פעם לא יאוש

או דיכאון.

גם אחרי השואה, שיר שהיו שרים:

הבט משמים וראה

איך היינו ללעג וקלס....

ובכל זאת בריתך לא שכחנו...

איזה יופי! איזו נחמה! איזה כיף שיש השם.  איזה מסכנים אנשים שלא לוקחים אותו בחשבון....

(לא שאני תמיד קרובה ותמיד שמחה ותמיד מודה ותמיד זוכרת שהכל ממנו , אבל ככה צריך לחשוב ולהרגיש  ו ל ד ע ת   יהודי.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

בהצלחה! 😴

אבל אני באמת דיברתי על כרית לשינה.

לא יודע איך להתייחס לכל הוריאציות האלה.

לא מבין את זה בכלל

בכל מקרה, תודה 😀

שלח צילומסך של הגלריית כריות נעזור לך לבחור

"אפשר כרית? הכי פשוטה"

היום אני יודע שכריות שהן לא רכות מדי יותר נעימות לי, אז הייתי מרגיש רגע ואם היא לא טובה הייתי שואל "יש אחת פחות רכה?"

(אבל בטח יש כאן אנשים שיהיה להם דברים חכמים יותר להגיד 🙃)

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

הוא די כבד ומדכא. לוקחת את זה בחשבון?

ממליצה שוב על "זאת הפעם.." של תמר וייזר. כיף לקרוא. ויש שם קטע תפילה - משהו! מעורר קנאה ממש.

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.