שלום לך!

התחלתי לגמול את הבת שלי בגיל 2 וחודש, אחרי חודש היא כבר הסתדרה מצוין , ופספסה בין 1-2 פעמים ביום.

מה שקרה זה שהיא התחילה לחזור אחורה, לא רוצה ללכת לשירותים בכלל, עושה על הרצפה (לא מפספסת, נעמדת מפסקת רגליים...) רוצה חיתול, לפעמים , 

כשאני מתעלמת היא כן הולכת לפעמים ולפעמים לא.

האם את ממליצה לחזור לחיתול?

ערב טוב

משהו השתנה בשגרה שלה לאחרונה?

איך אתם מגיבים לפספוסים?

לא השתנה,

בהתחלה זה היה מעצבן והכעס שלי גרם לתופעה להחמיר.

כרגע אני לא אכפתית , ולא מגיבה במיוחד (שולחת אותה להחליף בגדים )

היא עדין מפספסת.

האם להמשיך?

בתי מדברת כמו ילדה בת ארבע כמעט 

מבינה ובוגרת 

ורק בעניין הגמילה אנחנו לא מצריכים ללכת צעד קדימה 

בתקופת פסח ניסינו לגמול אותה לבקשתה לעשות כל הזמן בשירותים, אבל זה היה התנגשות עם עוד כמה דברים רגשיים (כמו שניסינו בדיוק לגמול אותה ממוצץ בד בבד - טעות.). וזה פשוט נעצר.

כרגע היא נמצאת במצב מאוד מבלבל כל הזמן מבקשת לעשות בסיר אבל אני מאמינה שבגלל שהיא חלק מהיום עדין עם טיטול אז כנראה שאינה מבחינה מתי היא עם ומתי היא בלי ולפעמים מפספסת.

ובעשיית צרכים גדולים היא פחות מצליחה לתזמן וכמעט תמיד מפספת על הרצפה או בתחתון.

פרטים נוספים,

1. בת ראשונה ויחידה לבינתיים.

2. אנחנו לא בדיוק יודעים מה הצעדים שעלינו להוביל כדי להביא לגמילה

3. אני עובדת ורק בארבע אנחנו ביחד בבית.

4. הגננת לא דוחפת מדי לגמול אותה אצלה כיוון שהיא ממש לא מסכימה לנסות לעשות בשום שירותים חוץ מהסיר או השירותים שבבית אפילו לא אצל המטפלת.

מה עושים ?

תודה רבה!

ערב טוב,

נשמע שהיא ממש לא בעניין של לשתף פעולה.

בעיניי כדאי כרגע להחזיר חיתול, להשכיח ממנה ומכם את החוויה הלא נעימה סביב הגמילה ולהתחיל שוב בפסח או כשתראו בשלות שוב.

עד אז פשוט לא לדבר על זה, לתת לזמן לעשות את שלו.

בהצלחה רבה!

אבל אם את עדין רואה,

אולי תוכלי להגיד לי מה עדיף 

כי אני אמורה בעז"ה ללדת חודש וחצי לפני פסח...

עדיף לחכות עד אז שזה היה בזמן כל כך רגיש?

וגם היא תהיה מעל גיל 3 אז - זה לא מדי מאוחר?

אשמח לעיצות באופן כללי. 

ערב טוב,

נקודות שצריך לשים לב בגמילת תאומים ובכלל בגידול תאומים:

1.הם אמנם שניים אבל כל אחד-אחד. כל אחד עם קצב התפתחות שונה ובשלות אחרת, לשים לב לא ליצור השוואות ולא להאיץ באחר בגלל אחיו.

2.להיזהר מיצירת תחרותיות בניהם סביב נושא הגמילה- "מי עושה  הכי יפה בסיר", "מי לא מפספס" וכד'.

3. לזרום עם כל אחד הכין שטוב לו-אם לאחד טוב ישבנון ולשני סיר נהדר.

4. לרתום שניים לתהליך גמילה יכול להיות רק לטובתכם ולטובתם- אך שימו לב שאחד מהם לא נפגע, שימו לב מה כל אחד צריך ופעלו בהתאם.

בני כמה הם?

האם נכון בשלב ראשון לגמול בסיר גמילה?

חשוב לי לאפשר לשתיהן להרגיש את נוכחותי . ורק באופן הזה זה מתאפשר. וגם מאד תורם שאני יכולה לצאת איתם מחוץ לבית ללא חשש פיספוסים.

האם נכון לגמול את שתיהן בו זמנית?

אני רואה ימים בהם אחת לא מפספסת בכלל. והשנייה כן.

וימים שזה מתהפך. שזו שפיספסה  לא מפספסת והשניה כן. וחוזר חלילה.

כלומר. הייתכן שיש קשר לתפיסת תפקיד של כל אחת בהתאם לשנייה?

באיזה אופן את ממליצה לעשות את המעבר לאסלה עם ישבנון? ובאיזה שלב בתהליך?

בשנת צהריים  ובלילה אני שמה להן טיטול לאחר שניסיתי ונוכחתי שבזמן שינה הן מפספסות האם  זה מועיל או גורע מההתקדמות?

תודה מראש.

ערב טוב,

בנות כמה הן?

כמה דגשים לגמילת תאומים-

1.הם אמנם שניים אבל כל אחד-אחד. כל אחד עם קצב התפתחות שונה ובשלות אחרת, לשים לב לא ליצור השוואות ולא להאיץ באחר בגלל אחיו.

2.להיזהר מיצירת תחרותיות בניהם סביב נושא הגמילה- "מי עושה  הכי יפה בסיר", "מי לא מפספס" וכד'.

3. לזרום עם כל אחד הכין שטוב לו-אם לאחד טוב ישבנון ולשני סיר נהדר.

4. לרתום שניים לתהליך גמילה יכול להיות רק לטובתכם ולטובתם- אך שימו לב שאחד מהם לא נפגע, שימו לב מה כל אחד צריך ופעלו בהתאם.

לשאלותייך-

בגיל הזה חיתול לילה זה בסדר גמור. גמילת לילה זו בשלות מסוג אחר מגמילת יום.

לגבי צהריים-הן איתך בבית? כדאי להפסיק את השתיה כחצי שעה לפני השנ"צ ולגשת לשירותים לפני, קרוב לוודאי שזה יספיק. במידה וניסיתם וזה לא עוזר-לשים חיתול גם בשנ"צ.

באופן כללי אני ממליצה לגמול את שניהם יחד אלא אם רואים שהאחד ממש לא בכיוון.

במקרה שלך כמו שאני מבינה כן יש שיתוף פעולה משתיהן אבל זה עדיין מתנדנד- זה בסדר, כך זה בתהליך.

הפסיקי להזכיר להן ללכת לשירותים(במידה ואת עושה זאת), הן הרי היחידות שיודעות מתי יש להן, זה יגרור יותר פספוסים בהתחלה אך זהו חלק אינטגרלי מהתהליך-כך הן ילמדו.

התגובה לפספוס צריכה להיות עניינית 

-"אוי מתוקה, יצא לך פיפי, לכי תביאי תחתונים ואנגב אותך", בלי תוספות מיותרות או הרצאות על כמה צריך לעשות בשירותים וכו'-זה מטריד את הילד ולא ייטיב איתו בתהליך.

סיפורים,שירים, מתן עצמאות בבית באופן כללי מאד חשובה-להוריד כביסה, להחזיר נעליים למקום, להוציא מהמקרר מעניק לילד תחושת מסוגלות ואחריות וזו בדיוק הדרישה ממנו בתהליך גמילה מחיתולים .

בהצלחה רבה,

אפרת

ערב טוב,

בנות כמה הן?

כמה דגשים לגמילת תאומים-

1.הם אמנם שניים אבל כל אחד-אחד. כל אחד עם קצב התפתחות שונה ובשלות אחרת, לשים לב לא ליצור השוואות ולא להאיץ באחר בגלל אחיו.

2.להיזהר מיצירת תחרותיות בניהם סביב נושא הגמילה- "מי עושה  הכי יפה בסיר", "מי לא מפספס" וכד'.

3. לזרום עם כל אחד הכין שטוב לו-אם לאחד טוב ישבנון ולשני סיר נהדר.

4. לרתום שניים לתהליך גמילה יכול להיות רק לטובתכם ולטובתם- אך שימו לב שאחד מהם לא נפגע, שימו לב מה כל אחד צריך ופעלו בהתאם.

לשאלותייך-

בגיל הזה חיתול לילה זה בסדר גמור. גמילת לילה זו בשלות מסוג אחר מגמילת יום.

לגבי צהריים-הן איתך בבית? כדאי להפסיק את השתיה כחצי שעה לפני השנ"צ ולגשת לשירותים לפני, קרוב לוודאי שזה יספיק. במידה וניסיתם וזה לא עוזר-לשים חיתול גם בשנ"צ.

באופן כללי אני ממליצה לגמול את שניהם יחד אלא אם רואים שהאחד ממש לא בכיוון.

במקרה שלך כמו שאני מבינה כן יש שיתוף פעולה משתיהן אבל זה עדיין מתנדנד- זה בסדר, כך זה בתהליך.

הפסיקי להזכיר להן ללכת לשירותים(במידה ואת עושה זאת), הן הרי היחידות שיודעות מתי יש להן, זה יגרור יותר פספוסים בהתחלה אך זהו חלק אינטגרלי מהתהליך-כך הן ילמדו.

התגובה לפספוס צריכה להיות עניינית 

-"אוי מתוקה, יצא לך פיפי, לכי תביאי תחתונים ואנגב אותך", בלי תוספות מיותרות או הרצאות על כמה צריך לעשות בשירותים וכו'-זה מטריד את הילד ולא ייטיב איתו בתהליך.

סיפורים,שירים, מתן עצמאות בבית באופן כללי מאד חשובה-להוריד כביסה, להחזיר נעליים למקום, להוציא מהמקרר מעניק לילד תחושת מסוגלות ואחריות וזו בדיוק הדרישה ממנו בתהליך גמילה מחיתולים .

בהצלחה רבה,

אפרת

בת שנתיים וכמה חודשים

מאוד בוגרת

ניסינו שבוע להתחיל קצת לפני יומולדת שנתיים

והפסקנו כי לא שיתפה פעולה (לא הסכימה לשבת, עצרה וכו')

שוקלים מתי לחזור לזה 

לפעמים היא מנסה להוריד את החיתול

ולפעמים מבקשת לשבת על סיר/ישבנון ולפעמים גם עושה בו

הבעיה שלפעמים בימים שמדברים על זה או שמנסים, היא "עוצרת", ואז בלילה צורחת מכאבי בטן...

נראה שזה קרוב, אבל איך נדע שזה הזמן? ושאנחנו לא גורמים לה לא להיגמל כי אנחנו לא מרשים לה להוריד טיטול למשל?

תודה רבה!!

עצירה של פיפי מראה על חוסר בשלות.

אני מציעה לשחרר את זה ולחכות לפסח כשמתחיל להתחמם יותר וגם היא תגדל ותהיה בשלה יותר לדבר.

בינתיים החזירו חיתול ואל תדברו על זה-ילד שלא משתף פעולה אנחנו לא מאיצים בו בגיל הזה.

בהצלחה רבה

אפרת

ערב טוב,

בן כמה הוא?

ראשית כל, "רגרסיה" בגמילה מחיתולים שכיחה מאד עם הולדת אח וכניסה לגן חדש,  חשוב שתדעו את זה ותראו בזה דבר "נורמלי".

לגבי הגישה של להשאיר אותו עם הקקי-בשום אופן לא.

הוא לא עושה את זה בכוונה או כדי להרגיז אתכם ולכן אין מתפקידכם להעניש אותו בצורת "תשאר עם הקקי". להפך, הוא צריך לדעת שקקי זה בעצם לכלוך שיוצא מהגוף וכדאי לנקות אותו מהר ולא להישאר איתו כי זה גם יכול ליצור פצע וכאב בישבן.

והכי חשוב, מה המסר שהוא לומד מזה?

אני עושה קקי ואמא ואבא משאירים אותי ככה אז בעצם לא אכפת להם ממני(שזה כמובן לא נכון חלילה, רק כדי לסבר לך את האוזן), הפספוס הוא בכלל לא אודותייך או אודות בעלך או האח הקטן- אלא אודותיו בלבד. 

השינויים גדולים עליו וזה מתבטא בפספוס קקי ופיפי, תפקידכם כאן זה לחבק אותו ולהכיל את הקושי שלו, לא לכעוס ובטח לא להעניש.

לגבי הצרחות והבכי בדרך למקלחת- אני לא יודעת איך אתם מגיבים לדבר הזה אבל חשוב שלא תיכנסו איתו ל"דרמה", ובלי הרבה מילים, בחיבוק ובעדינות תקחו תנסו לרתום אותו  למקלחת, ואם זה לא הולך אז קובעים עובדה ולוקחים אותו, זה חלק מהצבת הגבול שלכם בבית, עם קקי בתחתונים לא נשארים.

רק כדי להבין את התמונה-

הוא עושה קקי מתוך שינה ונשאר עם זה עד הבוקר?

תמשיכו באותו קו. להתייחס עניינית,לשטוף, להחליף וזהו.

לא לעשות מזה סיפור גדול-זה יעבור, לתת לו זמן להסתגל למציאות החדשה בחייו.

בצהריים השינה פחות עמוקה וזה יכול לקרות.

אם את מרגישה שהדברים לא מתקדמים והוא ממשיך לפספס, מציעה לשקול הדרכה פרטנית כדי לגעת בנקודה.

שבוע טוב והמון בהצלחה,

אפרת

בן השלוש וחצי שלי עדיין מפספס כמעט כל לילה.

הוא גמול ביום מגיל שנתיים ומשהו (לא זוכרת במדויק).

מאוד רצה להוריד טיטול בלילה לפני גיל 3 אך אנחנו עיכבנו עד גיל שלוש וחודשיים בערך.. מכמה סיבות: שלו- הוא היה ממלא טיטולים בלילה והיה נראה לי שהוא עוד לא בשל. טכניות שלי- כדי שיעבור פסח- כך גם יהיה קל יותר עם הכביסות וגם כי הייתי בתחילת הריון והיה לי מאוד קשה לתעסק עם זה.

הורדנו טיטול בלילה אחרי פסח, הוא כבר מאוד מאוד רצה להיות בלי טיטול. מבחינתו זה  סימל שהוא עדיין תינוק ולא התאים לו יותר. גם תחתון טיטול הוא פסל מאותה סיבה די מהר. א"א לעבוד עליו.

כיום- הוא עדיין מפספס כמעט כל לילה. לפעמים גם כמה פעמים בלילה. בהתחלה הוא היה מתעורר באמצע הלילה מהרטיבות. היום הוא יכול לישון ככה לילה שלם. לפעמים מפספס בתחילת הלילה לפעמים רק בסופו. להעיר אותו גם לא תמיד עוזר- כי הוא יכול אח"כ לעשות שוב. ולפעמים הוא מפספס לפני שלוקחים אותו.

ילדתי לפני כחודש ומאז זה רק החריף- אם פעם היו שני לילות או יותר בשבוע שהוא כן היה מצליח לקום יבש, היום כמעט כל יום הוא מרטיב. 

להחזיר לו טיטול ללילה לא שייך- זה פוגע בו. פרסים והפתעות- לא משפיע- הוא ישן חזק.

ואני- חוששת מאוד מהחורף הקרב ובא. 

אין לי כוח יותר לכביסות.. ליבש כל יום הכל.. וגם חוששת שהוא ישן רטוב כל הלילה ויתקרר.

אשמח לעיצה

ערב טוב,

אקדים ואומר שבגיל זה חיתול לילה זה ממש בסדר ושכיח מאד, עד גיל 6 אצל בנים הרטבות לילה לא נחשבת "בעיה" ולכן כל מה שאתם יכולים לעשות זה-

1.להפסיק את השתייה לפחות כשעה לפני השינה. זה תנאי הכרחי.

2.להלהיב אותו על חיתול תחתון, פול אפס וכד'-אפשר להסביר לו גם למה כדאי לו וזה בכלל לא אומר שאתה תינוק וכו'.

הוא שותה לפני השינה? איך הוא נרדם?

הפסקנו או מגבילים מאוד את השתיה... לא עוזר

מה זה פול אפס לא מכירה..

בכל מקרה הרעיון של טיטול ללילה או תחתון טיטול- שמבחינתו זה היינו הך, פוגע בו רגשית בצורה מאוד עמוקה

זה ממש מעליב אותו

אנחנו רק מנסים לדבר איתו על זה הוא פורץ בבכי נורא

קשה לו להרדם בדר"כ. מאז ומעולם ההשכבות שלו ארוכות והוא קם כמה פעמים מהמיטה בתירוצים שונים עד שנרדם באמת.

כשהוא כבר ישן קשה להעיר אותו והיקיצות שלו פעמים רבות מלוות בעצבנות.

לגבי ההרדמות- אשמח לתת טיפים במייל אם תירצי.

לגבי ההרטבות לילה- תצטרכו לבחור מבין האופציות מה נכון לכם. אני מכירה הרבה ילדים שהוריהם לקחו את העניין של להלהיב את הילד על חיתול בתור םרוייקט וזה צלח יפה.

התסכול מהרטבות לילה כל בוקר גדול יותר-לכם ולו.

תשקלו בחיוב לעיתים אנחנו אלה שמשדרים לילד שזה של קטנים ומתקשים לשחרר

אם את מרגישה שהדברים לא מתקדמים,תשקלו הדרכה פרטנית.

שבוע טוב והמון הצלחה,

אפרת

ערב טוב,

יש ילדים בגיל הזה שלא מראים התעניינות יתרה וזה ממש בסדר, כל עוד אין משהו שמחייב גמילה אין סיבה להילחץ במה יהי בהמשך.

אני מציעה לחשוף אותה לשירים וסיפורים, לדבר על הגוף שלנו ושהקקי והפיפי הוא לכלוך שיוצא מהגוף, לדמות את השלפוחית לשקית שכשהיא מלאה המים(הפיפי) יוצא ממנה.

תראו אמה קורה לקראת פסח ועד אז-שחררו

בהצלחה רבה,

אפרת

ערב טוב,

טוב שזה בא מצוות הגן, כך יהיה שיתוף פעולה נהדר ביניכם.

גמילה מתחילה בבית ולא בגן- זה ידרוש מכם להישאר איתם כמה ימים בבית, להוריד חיתול ולהתחיל את התהליך:

סיר או ישבנון זה בכלל לא משנה, בד"כ  ילדים בגיל הזה מעדיפים סיר כי זה יותר קטן ופחות מאים וגם תנוחת הקריעה נוחה יותר, אז לשיקולך האישי.

קודם כל ללמוד אותם, לילדים יש שפת גוף מיוחדת כשיש להם פיפי או קקי וכדאי עירניים לזה ובהתחלה ניזום וניקח אותם לשירותים לפי אותם סימנים, לא להזכיר ולא לשאול אם יש(הם ילמדו איך זה מרגיש עם הזמן), לא להציק יותר מדי כדי שזה לא יהפוך למשימה שאמא ואבא מבקשים ממני אלא אחריות שלי בלבד.

בהתחלה יהיו הרבה פספוסים אבל לאט לאט את תראי שזה ילך וירד והם ילמדו להרגיש כשיש פיפי, יכריזו וילכו לסיר בעצמם.

לפספוסים להתייחס בצורה עניינית לדבר, לגשת להביא תחתנונים ולנקות. בלי יותר מדי הרצאות של "פעם הבאה..".

בבית בהתחלה כדאי להיות בלי תחתונים אלא רק עם מכנסיים, זה מקל  עליהם את הסרבול של להוריד גם וגם וגם.

חשוב- להאמין בהם. בפנים. לא מבחוץ.

הם יכוליםץ מסוגלים ויצליחו.

זה בקצרה, כי זה בכל זאת פורום...

בהצלחה רבה,

אפרת

כמעט בן 4

גמול כשנה

אבל שונא ללכת לשרותים ולכן מרטיב.

אציין שבגן זה לא קורה, רק בבית.

יש ימים שהוא יבש

ויש ימים שמרטיב 3-4 פעמים.

הוא מתאפק עד הקצה. לפעמים מספיק שרותים ולפעמים לא.

ניסיתי להשאיר אותו רטוב, כדי שירגיש לא נעים,

אבל הוא מאד איסניסט ומייד מוריד את הבגדים.

לא מפריע לו להשאר בלי, העיקר לא רטוב.

ערב טוב,

ילד שמפספס רק בבית רוצה להגיד לנו משו.

להשאיר אותו רטוב זו בטח לא תגובה הולמת שמייצרת אמון ביניכם.

קשה לי לענות בלי להכיר את כל התמונה אבל באופן כללי אני מציעה להתעלם מזה, הכוונה-

לא לכעוס ולא לעודד.

להתייחס עניינית לעצם הפספוס, להביא תחתונים ולנקות אותו. 

 כמו שאני מבינה העניין הוא שזה הפך להיות פיל בבית וכל התנהלות הבית אחה"צ, כדאי פשוט לא לעשות מזה עניין ולראות איך זה מתקדם.

אם אין שיפור והתסכול גובר תשקלו הדרכה פרטנית.

בהצלחה רבה,

אפרת

אבל כשאני רואה אותו קופץ, לא לומר לו כלום?

לא לשלוח אותו לשרותים?

כי אין לו בעיה להרטיב ואז להחליף.

ערב טוב,

ילד שמפספס רק בבית רוצה להגיד לנו משו.

להשאיר אותו רטוב זו בטח לא תגובה הולמת שמייצרת אמון ביניכם.

קשה לי לענות בלי להכיר את כל התמונה אבל באופן כללי אני מציעה להתעלם מזה, הכוונה-

לא לכעוס ולא לעודד.

להתייחס עניינית לעצם הפספוס, להביא תחתונים ולנקות אותו. 

 כמו שאני מבינה העניין הוא שזה הפך להיות פיל בבית וכל התנהלות הבית אחה"צ, כדאי פשוט לא לעשות מזה עניין ולראות איך זה מתקדם.

אם אין שיפור והתסכול גובר תשקלו הדרכה פרטנית.

בהצלחה רבה,

אפרת

ערב טוב.

תראו כיצד מחזיקים את הפין ומכוונים לתוך האסלה.

זה בעיקר עניין של זמן וסבלנות

בהצלחה רבה!

גיליתי שזה מכניס אותי ואותו יותר מדי ללחץ, כשאני עושה הכול כדי שלא ייפול לרצפה. החלטתי לנסות לא להחזיק אותו בכלל ולראות מה קורה, ולתדהמתי גיליתי שאז הוא מעצמו משתדל לכוון היטב, ולרוב מצליח! כשלא - אני מנקה. אבל זו הייתה כזאת הקלה לראות שזה תהליך לימוד שיכול לקרות גם בלי שאני אקח אחריות עליו...

ערב טוב.

כשמתחילים גמילה מתחילים, זאת אומרת שמורידים חיתול לאורך כל היום במשך כמה ימים בבית ואז בגן.

בן כמה הוא?

הוא מראה  סימני בשלות?

אפשר לגמול בחורף,מטעמי נוחות וסירבול(שכבות) בדרך כלל יותר קשה לילד אבל אם אתם ממש מרגישים שזה נכון אז בהחלט כדאי להתחיל.

זה אכן מעט מאוחר, אבל לעיתים עדיף מגמילה בה הילד לא בשל ותהליך לא נכון.

בפוסט בו הצגתי את עצמי כתבתי חלק מסימני הבשלות, תעייני בהם, שימי לב לבן שלך במשך היום, כמה הוא מודע באמת לצרכים שלו, אם הוא מתעניין ואם נראלך שהוא ישתף פעולה. במידה וכן- תתחילו.

תשאירי בבית יומיים-3 ותתחילו.

אפשר לשאול אותי שאלות במייל.

בהצלחה רבה!

אפרת

ערב טוב,

אפשר לגמול בחורף, בדרך כלל יותר קשה מטעמי סירבול (שכבות וכד').

לפי מה שאת מספרת בעיניי כדאי לחכות שעוד סימנים יופיעו ואז להתחיל בגמילה, בקיץ יותר קל לכולם.

בהצלחה רבה. 

ילד בן 6 שמידי פעם מלכלך את תחתוניו: יש רק רושם של צואה, לא ממש עושה בתחתונים.

זה יכול לקרות פעמיים ביום למשך שבוע ויכול פתאום לא לקרות בכלל שבוע.

ניסינו ב"מבצעים" - עזר מאוד אבל המשיך מיד אחרי תום ה"מבצע".

האם יש בעיה פיזיולוגית כזו?

או אולי זו בעיה רגשית?

יש לציין שהוא ילד מאוד חמוד, מוצלח, מצחיק, מוכשר ומה לא.

זה יכול להיות רגשי או פיזיולוגי.

הייתי מנסה בתור התחלה להתייעץ עם רופא  הילדים וגם עם רופא התפתחות ואולי לקבל פיזיוטרפיה שתתמקד בשרירים הטבעתיים(שזה כולל את פי הטבעת), יש ילדים שזה שריר קצת רפוי אצלם וכדאי לבדוק שזה לא העניין.

היא נגמלה די חלק חוץ משהתחילה מעון וגם זה הסתדר בערך...

השאלה שלי היא מתי ואיך גורמים לה לא לעשות את הטיפות הראשונות בתחתונים. ז"א היא תגיד שהיא צריכה לשירותים אקח אותה ואראה שהתחתון טיפה\ ולפעמים יותר מטיפה רטוב... האם היא בשלב שהיא אמורה לשלוט בזה ואיך אפשר לעזור לה להתאפק לגמרי עד השירותים..

תודה רבה!!!

סבלנות. סבלנות וסבלנות

זה לימוד שלוקח לעיתים זמן.

לא לייחס לזה חשיבות או לדבר על זה.

בהצלחה רבה!

ערב טוב,

בן כמה הוא?

אתם מזכירים לו הרבה? 

איך היה התהליך כשהתחלתם? מה עשיתם?

הבן שלי הגדול בן ה6 התחיל גמילה בגיל 2.5 בזמן חופש אצל ההורים (גרוע..) המטפלת לא כל כך הייתה בעניין וביקשה שנתחיל בבית ואח"כ ניראה אם מצליח וכו' וכו'.. (גם גרוע..) בכל מקרה לקחה לו הגמילה וגם לא כל כך בערך 7 חודשים במהלכם כבר התחיל גן ופיספס בגן. בזמן שהיה מפספס בגן הגננות ביקשו שאני אגיע להחליף לו.. בזמן הזה הוא היה יכול לחכות חצי שעה במצב כזה אפילו בזמן מפגש בו כל הילדים עם הגננת הוא היה עומד לבד ליד השירותים ומחכה שאגיע להחליף לו.. סיוט סיוט!!!!!! גם לנו ובעיקר לו.. כל הילדים היו צוחקים עליו בנוסף שהוא מפספס.. מאז לאט לאט הוא נגמל.. הבעיה היא בלילה- יש לילות שהוא מפספס בלילה. זה יכול לקרות 2-3 לילות בשבוע ויכול להיות שיהיה שבוע בלי פיספוסים בכלל.. זה שוב לא נעים לנו ובעיקר לו.. במיוחד ששני אחיו הקטנים גמולים לגמרי. חשוב לי לציין שאנחנו מנסים להיות אדישים לזה שפיספס ורק אומרים לו להחליף לבנים כמובן באדישות כדי לא לעשות מזה עניין...
אנחנו מיואשים ולא יודעים ממה זה קורה הרי קורה ששבוע-שבוע וחצי בלי כלום ושבוע כמעט כל לילה...

נשמח לעצה!

תודה רבה!

שבוע טוב,

מה שאת מספרת כאן מורכב מדי לתשובה בפורום יקרה.

כדאי שנשוחח ונחשוב כיצד לעזור לו.

אשמח לשמוע ממך.

אני ב-0526410143.

בהצלחה רבה ושבוע טוב!

ערב טוב,

להפסיק להזכיר לו.

לקחתם אחריות על הצרכים שלו במקום שהוא יקח.

זה יגרור הרבה פספוסים אבל זו הדרך היחידה ללמד אותו להרגיש מתי יש לו וללכת לשירותים.

זה לא שלכם-זה שלו.

תבינו שכשאתם מזכירים לו אתם לוקחים אחריות על הגוף שלו וכך הוא לא ילמד, פספוס זה חלק מתהליך הלמידה והוא חשוב מאד, תנו לו לפספס ולהרגיש מתי יש לו פיפי\קקי.

בהצלחה רבה!

פספוסים זה חלק מתהליך הגמילה אין מה לעשות, ככל שתזכירו לו יותר הוא ימשיך לפספס ולא ילמד לקחת אחריות על הגוף שלו. היחס לפספוס ענייני, לנקות, להחליף תחתון וזהו.

תעשו השבוע ניסיון, אם אתם לא רואים התקדמות תשקלו ייעוץ פרטני.

אני במייל ובטלפון לשאלות נוספות בשמחה

בהצלחה רבה ושבוע טוב.

אפרת

בדיוק אותו סיפור. רק שהיא בת שנתיים וחצי, ולא בגן עירייה.

מה עושים? זה דוחה ברמות..

ראי תשובתי לרוצה לשאול.

אם זה לא מספיק תמשיכי לשאול.

הכי טוב במצבים כאלה זה באמת לא לכעוס ולא לעודד.

להתייחס עניינית לפספוס,לנקות אותו להחליף תחתונים וזהו.

ככל שתהפכו את זה יותר ויותר לאישיו בבית זה יימשך.

יש פיל בחדר-קקי בתחתונים! תזיזו את הפיל הצידה ותראו את הילד שלכם עם כל הטוב שבו, ו...

עם הקקי בתחתונים.

מניסיון אישי ומקצועי תפעלי כך ותראי ששבעזרת ה' זה יעבור מהר.

בהצלחה רבה

אני חושבת שתינוק צריך הורים אנושיים, והורים אנושיים - הגיוני שיהיו מתוסכלים כשקורה דבר מתסכל. אני לא חושבת שבריא להסתיר את זה או לחנוק את זה.

אני במצב דומה מאוד לשלך, ואני יודעת על עצמי שלא תמיד אני מתוסכלת נורא כשיש פספוס. לפעמים אני באמת רגועה ושלווה ועניינית, ואזה מה שהילד קולט, ואין בעיה עם זה. אבל הגעתי למסקנה שבמקרים שזה תקוע לי ומעצבן נורא ומתסכל, אני לא מנסנה להסתיר את זה. בדיוק כמו שהוא שומע ממני "אוף" כשנופלת לי ביצה ואני צריכה באמצע האפייה להתכופף ולנקות מהרצפה, ככה הוא שומע ממני "אוף" כשצריך שוב לנקות אותו וזה משגע אותי. אחרי שאני משמיעה את ה"אוף" מכל הלב, אני נינוחה הרבה יותר לטפל, מאשר כשאני מתאמצת להעמיד פנים של רוגע. הם ממילא עולים על זה בשנייה.

אני מאד מבינה את הקושי להכיל את זה, זה אכן לא נעים בכלל.

אני מציעה שנשוחח ונראה איך אנחנו מגיעות למצב שאנחנו לא פוגעות בו או מורידות לו את הביטחון ונשארות ענייניות ככל שניתן.

אני ב-0526410143 ואשמח לשמוע ממך.

בהצלחה רבה,

אפרת

אז לא להגיב לזה בכלל?

לא לשקף לה "אוי עשית קקי בתחתונים? בואי נחליף.."

ולא להגיד לה שזה לא יפה לעשות בתחתונים? ושעושים רק באסלה? לא בכעס, בקטע שלהבהיר לה שזה לא בסדר...

לדעתי מה שחשוב זו ההרגשה שלך - שבאמת את לא כועסת, באמת לא מתעצבנת, לא נגעלת ממנה

(וזו כבר עבודה קשה)

אחרי שאת לא מתעצבנת - מה שתאמרי זה יהיה בלי כעס.

בואי נחליף את התחתונים, עשית קקי (לא אוי, והיא גם לא צריכה הבהרות , היא יודעת מצוין..)

ערב טוב.

לגבי הלילה-היא קטנה ואין עניין ליצור שינויים בשלב הזה. גמילת לילה דורשת בשלות מסוג מסויים שבד"כ מגיע בשלב מאוחר יותר, גם אצל בנות.

לגבי ה"בכוונה" בצהרון-

איך המטפלת יודעת שזה בכוונה? איך היא מגיבה?

ערב טוב,בעיניי תחכו לפסח. אין יותר מדי שיתוף פעולה מצידו בשלב הזה ואין עניין להאיץ בו.

איך להתחיל?

גמילה מתחילה בבית ולא בגן- זה ידרוש מכם להישאר איתם כמה ימים בבית, להוריד חיתול ולהתחיל את התהליך:

סיר או ישבנון זה בכלל לא משנה, בד"כ  ילדים בגיל הזה מעדיפים סיר כי זה יותר קטן ופחות מאים וגם תנוחת הקריעה נוחה יותר, אז לשיקולך האישי.

קודם כל ללמוד אותם, לילדים יש שפת גוף מיוחדת כשיש להם פיפי או קקי וכדאי עירניים לזה ובהתחלה ניזום וניקח אותם לשירותים לפי אותם סימנים, לא להזכיר ולא לשאול אם יש(הם ילמדו איך זה מרגיש עם הזמן), לא להציק יותר מדי כדי שזה לא יהפוך למשימה שאמא ואבא מבקשים ממני אלא אחריות שלי בלבד.

בהתחלה יהיו הרבה פספוסים אבל לאט לאט את תראי שזה ילך וירד והם ילמדו להרגיש כשיש פיפי, יכריזו וילכו לסיר בעצמם.

לפספוסים להתייחס בצורה עניינית לדבר, לגשת להביא תחתנונים ולנקות. בלי יותר מדי הרצאות של "פעם הבאה..".

בבית בהתחלה כדאי להיות בלי תחתונים אלא רק עם מכנסיים, זה מקל  עליהם את הסרבול של להוריד גם וגם וגם.

חשוב- להאמין בהם. בפנים. לא מבחוץ.

הם יכוליםץ מסוגלים ויצליחו.

זה בקצרה, כי זה בכל זאת פורום... 

.

מקווה שקיבלתן ממנו,

השרשור נכנס לקישורי הפורום כמובן כדי להקל על מציאתו בעתיד.

לילה טוב! 

עברתי שאלה שאלה ועניתי לכולכן- אם חלילה פספסתי מישהי תכתבו לי בפרטי או במייל.

מקווה שהצלחתי לגעת בנקודה ולענות בצורה מפורטת ככל שהיה אפשר במסגרת זה שזה בכל זאת פורום.

אני זמינה במייל ובטלפון לכל שאלה בשמחה רבה.

efratwec@gmail.com ו-0526410143.

שבוע טוב,

בתפילה להורות שמחה וקשובה.

אפרת

איזה ניסיון!

לדעתי זה לא ילדותי בכלל שהיא תדבר איתו. היא אשת מקצוע שתתן לו את חוות דעתה. זה ממש יכול לשנות את התמונה.

מהניסיון שלי יש כמה תפיסות בפסיקה לגבי הצורך בבדיקת טהרה. שווה אולי לנסות רב אחר. זה באמת לא נראה לי הגיוני לחיות ככה

התנהלות לא תקינה מול הרב

לא יתכן שאחרי כל מה שאת מתארת זה מה שיש לו להגיד לך.

לדעתי יש 2 אופציות

או שהרב לא מקבל את כל המידע במלואו

או

שכדאי לברר על רב אחר מהזרם שלכם.

לי על הרבה פחות הסכימו כמה רבנים להוריד בדיקות

ואם יש פציעות חוזרות והאישה מעידה על עצמה גם יש ממקום להתיר.

נראה לי החמרה חריגה ולא נפוצה בכלל.

שזה נקרא פסיקה יחסית מחמירה

אבל נניח כשהיה לי התקן

באופן גורף הרב אמר לא לבדוק כל הבדיקות

לי בלי לדעת אם יש פצעים כרגע, רק מזה שפעם היה לי ועדיין כואב לי לעשות את כל הבדיקות ואני חוששת שייפסלו, רב התיר להמעיט

חבל להגיע למקום כזה עם המצווה הבסיסית הזאת

אמרת לא להמליץ לך על רבנים אחרים, אבל גם שאלת אם אין התחשבות בהלכה, אז כן! כן יש התחשבות בהלכה, ואני ועוד הרבה נשים ההוכחה.. ולדעתי לא תקין להתעקש על בודקת כל חודש מחדש, אחרי שגם היא בעצמה אמרה שהמקום רגיש והייתי מחפשת דחוף רב אחר

רב שמוצא דרך להקל לרוב הוא רב גדול יותר ולא להיפך.

לרוב הוא מכיר יותר לעומק את ההלכה והתנסה ביותר מקרים.

רב ששולח שוב ושוב לבודקת

לפעמים פשוט לא בקיא מספיק ולכן רוצה להסתמך על חוות דעת נוספת.

היה לי רב כזה בעבר, על כל שאלה קטנה הוא היה מפנה לבודקת, עד שהצבתי אולטימטום שלא הולכת, והוא הפנה לרב מתמחה יותר מאותו מגזר ודרך שבאמת מצא מקום להקל.

אנחנו הלכנו בשביל מראות לרב צעיר יחסית והוא אסר הרבה פעמים, ידעתי שבד"כ אם אני שולחת מראה אז זה כנראה אסור.... (למרות שמלא אמרו לי שזה לא אמור להיות ככה אבל זה הרב שהיכרנו וזה היה ספציפית למראות כי הרב שלנו לא גר בעיר וחשבתי שאולי אחרות שולחות כל בדיקה לכן הכל מתירים להן...)

היום אנחנו גרים במקום אחר, ואף פעם עוד לא אסרו לי בדיקה ששלחתי לרב.... מרוב שמתירים לי הכל אני מרגישה נרוויסטית שאני בכלל שולחת.... וזה רב מאותו זרם, ולא פחות מחמיר. הוא פשוט עם יותר ניסיון וראה הרבה צבעים אז העיניים שלו הרבה יותר רגישות לצבע. 

ותחתון צבעוני ובלי מוך וכל מה שניתן  כמעט במצבים של כתמים

ואפילו לא כמו שתיארת..

והרב שלנו ידוע כרב גדול ואפילו מחמיר בעקרון(לדעתי לא מחמיר בכלל)

אני לא אומרת משהו נגד הרב חלילה

אבל כן מרגישה שיש מצב רגיל

ויש מצב של כלמים חוזרים- ואגב רפואית צריך לברר למה ואם אפשר לטפל...אם לא ניתן רפואית לטפל אפשר גם לנסות רפואה טבעית.

ולגבי הרב- כדאי לבדוק מולו האם עקרונית הוא מבדיל בין מצב סטנדרטי למצב של כתמים חוזרים שלדעתי אז ההנחיה היא שונה לרוב ויש התייחסות למצב ונסיון להקל

שיכול להתיר לא רק על סמך בודקת.

אם אתם מתכננים למנוע לתקופה ארוכה אפשר לשקול התקן הורמונלי.

בהרבה דברים שתופתעי אפילו לשמוע שיש כאלו שמחמירים בהם, ועדיין מאז החתונה!! (שזה מעל שלוש שנים) אני עושה בדיקות רק בראשון רביעי ושביעי (ואם יש פצע ידוע אז רק ראשון ושביעי) בהתחלה בגלל הבתולים הוא אמר שבשנה הראשונה עדיין יכול לדמם, אח"כ ילדתי והיו קרעים ומאז האזור רגיש מאוד ונפצע מהר אז אני עדיין ממעיטה. 

גם אם רבנים אחרים לא ברמה הזאת שיגידו להמעיט שנה בגלל בתולים, רוב מוחץ ממש של הרבנים יגיד להמעיט כשהאזור רגיש.

אם את לא רוצה ללכת לרב אחר - מתחננת שתני לבודקת לדבר עם הרב, לי התירו שבעה נקיים רטרואקטיבית בזכות שנתתי... זה לא בושה! זה יעזור לך להמשך יהיה לך שקט.

ואגב בסוגריים זה גם אולי כדאי לכם לשאול וזה גם הרבה רבנים מתירים - למי שהאזור רגיש להרטיב קצת את העד, לחכות שיתייבש קצת אבל שיישאר לח ואז לבדוק איתו, לי זה חסך המון כאב ראש....

בהצלחה אלופה! 

(אגב, דעתי האישית, שפעם לא היו בודקות טהרה... זה משהו של השנים האחרונות. מה שמחזק את זה בעיני שזה אכן לא טבעי ושיש דרכים רבות, גם על פי ההלכה, טובות ואחרות לפסוק ולסמוך על האישה, מקווה שתמצאי את הדמות שמתאימה לך ואל תתייאשי מלחפש אותה! גם בתוך הזרם שלכם... חיבוק גדול על כל העוגמת נפש והתחושות הקשות. הייתי שם...)

אני יודעת שמי שיש לה פצעים בקלות מתירים לה להוריד בדיקות! ללכת לבודקת בכל פעם?!?! מה? אחרי כמה פעמים שיש פצע כבר הרבה פעמים מזהים בכתם שזה דם של פצע ולא מהרחם .

כל כך כואב לי על החוויה שאת עוברת, זה לא נשמע לי תקין בכלל, מציעה מאוד להחליף לרב אחר שמסוגל להתיר אתכם בלי לשלוח בכל פעם לבודקת  , רב שמקל זה לא אומר שהוא פחות חזק במצוות, זה אומר שהוא מספיק מבין הלכות לעומק ולרוחב שיודע איך להתיר.

עכשיו אנקדוטה קטנה - מסופר על רב עצום, סליחה שלא זוכרת מי, שהיה מאוד מחמיר בכל נושא של מצוות. רק בענייני טהרת המשפחה היה מקל מאוד, שאלו אותו איך יתכן שהוא לא מחמיר גם בזה? והוא ענה - אני דווקא מאוד מחמיר במצוות שלום בית. אל תזלזלי במשקל הכבד של מצוות שלום בית.

שום דבר לא ילדותי, ברור שהבודקת תתקשר! ובעניין שתמליץ לך על רב אחר. וואי זה מקומם אותי לחשוב שזה מה שאת עוברת! חיבוק גדול ❤️

וגם היום שיש הוא נועד לדעתי למקרים מאד קיצוניים שבאמת חייבים.

אז שאלו שאלות, וסמכו על האשה ומה שהיא מרגישה

וגם היום לא חושבת שכל רב שולח ככה כל דקה לבודקת.

במיוחד שאת כבר מכירה את ההרגשה של פצע וכו'

ואם אני מרגישה מתישהו שיש לי פצע ורגישות

אז אני יודעת שניתן להפחית

ולא חושבת שצריך כל פעם לשאול שוב ושוב כשזה בדיוק אותו המצב

כמו שבהתחלה כשהתחתנתי לקחתי לרב בדיקות מסויימות

ואז אשתו אמרה לי שאם זה יהיה שוב צבע כזה אז אין צורך לשאול עליו

א.אישה נאמנת להעיד על עצמה שיש לה פצע הלכה מפורשת לא צריך רב שיעיד על מה שהוא לא מרגיש.

ב.רב למד כדי להתיר לא כדי לשלוח לבודקת,אם הוא שולח הרבה לבןדקת וגם הבודקת אומרת שזה מיותר,כנראה שאין לו מספיק ידע ונסיון לפסוק בזה ולכן כדאי למצוא רב אחר שאתם סומכים עליו.

ג.תלמדי טוב את ההלכות הללו,לא כל דבר חייבים לפנות לרב יש לך אפשרות להתיר לעצמך לפעמים.

ד. בהנחה שאת נורמלית וגם הגוף שלך נשמע שנקלעת לסיטואציה ממש לא נורמלית והמקום שלך לשים לזה סטופ.

לא נגד הפסיקה שלכם,זה יותר כמו לבקש חוות דעת של מומחה יותר גדול,תפנו לרב שמומחה לזה מהפסיקה שלכם תחפשו המלצות,זה לא רק איכות חיים זה גובל בפיקוח נפש לא פחות מזה.

לגבי הרב, האם זה הרב שלך שאת פוסקת לפיו?

נשמע שהוא מחמיר מדי או דואג מדי, יש מצב לרב צעיר ולכן כל כך מקפיד?

אם את לא חייבת את הרב הזה ספציפית, תפני לרב אחר. יש גם נשים שיכולות לפסוק לך.

אני מרגישה יותר נוח ללכת לאישה ויש לי אחת יחסית קרוב אלי.

מבחינת הבדיקות, לא יודעת מה הפסיקה אצלך וכמה את מקפידה על כל הבדיקות.

נכון שצריך פעמיים ביום, אבל למשל אני למשל הקפדתי רק על הבדיקות המעכבות. סתם ככה, בלי פסיקה מיוחדת....

פשוט שאם ההלכה מראש אומרת לך שכחת, לא נורא. משמע- להבנתי שאין צורך. לפחות זה מה שאני מבינה ומבחינתי זה מספיק לי.
אני לא פוסקת הלכה ותעשי מה שנכון לך. אולי תשאלי גם על דרך לעשות את הבדיקות שתמנע גירוי ותאפשר לאזור להחלים.
אולי לתת חודש להחלמה, יעזור... בתקווה שחודש הבא לא תהי רגישה כל כך

ממש חבל ככה להרגיש

זה ממש לא תקין

הקלות לחצי שנה קדימה )יש פסיקה כזו)  מאשר שתמאסי במצווה כמו עכשיו

למעשה, את גם יכולה שיפסקו לך הקלות על הפצע גם בלי גישה אחרת, הקושי שלך הוא שליחה לבודקת כל פעם שתאשש את מה שאת יודעת

מציעה לשאול את הרב אם יש מי שיפסוק לך בלי הבודקת

זה לא קשור לרב מקל או מחמיר. (וכמו שאמרו לפני, נידה זו מצווה שלהחמיר בה זה להקל בשלום בית, שזה שיקול הלכתי רציני לא פחות)

יש כללים ידועים מתי אפשר להוריד בבדיקות. והבדיקות המרובות שאנחנו עושות היום הן גם ככה לא מעיקר הדין. הן לא מדאורייתא אלא מדרבנן, וחכמים שקבעו את הבדיקות האלו יכולים לקבוע מתי לעשות אותן ומתי לוותר. 

במיוחד שאת יודעת לזהות בדיוק איפה הנקודה הכואבת וכבר הלכת לבודקת שמצאה פצעים הרבה פעמים בעבר. ברצינות כדאי לך לחפש רב אחר, מאותו המגזר. או לשאול את הרב הזה למה הוא מחמיר ככה אם יש לך את כל הקריטריונים הידועים האלו. את ממש יכולה למצוא אותם בספרי הלכה.

שלך..

הם ממש יכולים לעזור.

בהצלחה!!

ושיהיה רק בנחת!

ביקשת שלא להמליץ לך על רבנים

אבל אני כן הייתי ממליצה לך ללמוד

ידע הוא כח!

הלכות טהרה (בכללי עולם ההלכה)

מורכב מרבדים שונים

רובד 1: יש את עיקר הדין שהוא הבסיס (וגם הוא מורכב מדין תורה ודין רבנן)

כמעט ואין בו משחק... (ובכל זאת כתבתי כמעט...)

רובד 2: עליו יש עוד רובד של מנהגים (לפי עדות/שיוך מגזרי)

וואו- כמה אפשר ללמוד!

גם במנהגים יש מנעד רחב ורבדים

יש את כל הנושא של לכתחילה עושים

אבל במקרה ו..  יש מקום להקל

(אני אתן דוג מפסיקה אישית שקיבלתי...

אני אשכנזיה, מלכתחילה נוהגת לספור 5 ימים לפני הפסק

אבל בגלל שאני מביצת מוקדם קיבלתי הנחיה שבימי מניעה לנהוג 5 ימים... בימים דאני מנסה להיכנס להריון לעבור למנהג הספרדי...)

הייתי בעיקר מתמקדת בנושא של פצעים... תתפלאי כמה דיונים הלכתיים יש על זה

רובד 3: חומרות לפנים משורת הדין

כמות בדיקות...

דיני כתמים..

הרחקות...

תגלי עולם שלם של דברים שהם 'רק חומרות'

לנשים שהכל זורם- זה אולי מתאים

אבל לנשים שלא הכל זורם זה יכול להיות הרסני

רובד רביעי: קבלות ועולם החסידות

נגיד לדוג מספר הטבילות...

כשמלמדים כלות הכל כמו שכבה אחידה

מעבר לזה שחוטאים לאמת

זה עושה עוול גדול לנשים

אהל בעיני בעיקר עושה עוול גדול לקבה

לא לכך הוא התכוון

תמצאי לך את המקור ההלכתי שאת סומכת עליו

תחלבי את הידע

ואם הידע הזה תאמתי עם הרב שלך

בשאלות ישירות

כי צורת השאלה לפעמים מכתיבה את התשובה

ויש רבנים שצריכים דחיפה קלה...

בהצלחה

לא שואלת רב. אני עמוסה בחיים ועושה ממש בדיקות הכרחיות + 2-3 כשאני בדיוק נזכרת. 

תדעי שאת צדיקה שאת בכלל שואלת.

ואנחנו שואלים רב הכי מחמיר שאני מכירה, ואני יודעת שכל אישה שנפצעה יותר מפעם אחת הוא אומר לה לעשות הפסק ראשון ושביעי.

מאוד מוזר מה שהרב אומר. 

לגבי הבודקת מציעה ללכת למשהי שיש לה גם הבנה בבריאות הנפש. שתהיה עדינה איתך ותעזור לך להרגיש נוח.

זה לא הגיוני להיות בסרט כזה כל כך הרבה זמן

פעם אחת בחיים שלי הלכתי לבודקת והבטחתי לעצמי שאני לא עושה את זה יותר

מצטרפת לכל מה שכולן כתבו

ואפילו הבודקת אומרת לך שזה לא הגיוני

לפני כמה שני היתי אצל בודקת פעם אחת, ו אז אמרו לי להפחית בדיקות. ואני כבר שנים בודקת מינימום, הפסק, בדיקה ביום הראשון ובדיקה בשביעי.משתדלת לעשות עוד אחת באמצע. רק שתדעי שהלכתית המינימום הוא- הפסק, בדיקה ביום הראשון ובדיקה ביום השביעי, זהו . עשית את זה וקיימת את המצוה. הדרכתי כלות חילוניות / מסורתיןת בעבר, ולהן אומרים במפורש שזה המינימום . ויש מקסומום. לפי מה שלמדתי ברגע שיש קושי כלשהו עם המקסימום אפשר לרדת למינימום. אפילו קושי רגשי. אצלך זה לא הגיוני שאת לא מורידה בדיקות. עכשיו קראתי ששאלת עמה רבנים, לא יודעת אולי באמת שהבודקת תתקשר, את מתארת מצב לא הגיןני שאני לא מכירה, ואם זה גורם לך לשנא מצוה, אולי עדיף לחפש רב אחר לשאול אותו אפילו מזרם אחר...

תלכי לרב דוב ליאור

הוא לא שולח לבודקות אפעם

הוא גדול דור ברמה אחרת (הוא והרב עובדיה יוסף היחידים שעברו את המבחנים ב100 נקודות)

תפני אליו ובע''ה שיעשה לך סדר 

לנו יש רב מחמיר מאוד

וכשאמרתי ששרף לי בבדיקה אמר שאפשר לסמוך על זה

קצת הזוי מה שאת מתארת

לדעתי לא מוזר בכלל שהבודקת תדבר איתו

ממש מיותר ללכת שוב ושוב אם הבודקת אמרה בפירוש שזה איזור רגיש

מוזר לי שהרב יודע את זה ובכל זאת שולח אליה שוב ושוב

קראתי את כל התגובות ומעריכה מאוד את זה שהגבתן.

הרבנים יחסית צעירים, זה מה שיש כאן.

אמרתי ואומרת כל פעם מחדש שיש רקע ידוע של פצעים ושכל ביקור אצל בודקת נגמר בפצע, ושכל ניסיון להיטהר נגמר אצל הבודקת.

הבודקת טוענת (ואני מסכימה איתה) שבגלל שהיום יש בודקת אז לרבנים הכי קל לשלוח אליהן במקום לקחת אחריות.

אני לומדת, בספר כתוב שכדי להוריד בדיקות יש לשאול רב מורה הוראה אז זה מה שאני עושה.

מוך דחוק כתוב שאם קשה אפשר לא לעשות אז לא שאלתי ופשוט לא עושה.

הניסיונות שלי להיטהר רחוקים אחד מהשני ולא חודש אחרי חודש אז אולי זה מה שגורם לרב לא להתיר לי למעט בבדיקות כי לפני שנה היה כתמים ולא לפני חודש.

ואני לא מחפשת שמות של רבנים פשוט כי אם אחליט ללכת לאחרים אחפש בעיר אחרת קרובה רבנים שסומכת עליהם ואסע לשם להביא את העד אבל בינתיים עוד מנסה את מזלי עם הרבנים כאן כדי לא לטרוח כל כך.

אמרתי לבעלי שאם לא תהיה ברירה נפסיק למנוע ונסיים עם הסיפור הזה לעוד שנה של שקט (בצחוק כמובן, זה לא שיקול להיריון מבחינתנו גם אם נהיה אסורים זמן ארוך בגלל זה)

להגיד להם איפה את גרה

את כל הסיפור

והם ימליצו לך על רבנים אולי

ויש דברים שרב יכול להגיד בלי לנסוע אליו כמו להוריד בדיקות

ובכללי מציאות של שנים של פצע זה משהו שכדאי להתייעץ עליו מהקצת ששמעתי. בדקת את זה רפואית? 

למשל אם יש כאב יש רבנים שיוכלו להתיר בלי לראות, פשוט כי כאב זה משהו שאפשר לתלות בו.

ואם זו הסיטואציה אז בהחלט שווה לתת לבודקת לדבר עם הרב. זה בכלל לא ילדותי.

עונה בתור צוות פרא רפואי בגן עיכוב התפתחותי(כבר לא קוראים לגנים גן שפתי)

קודם כל יפה שהעירייה נותנת אופציה בדרך כלל פשוט משבצים.

אם אתם גרים רחוק אתם זכאים להסעה לגן ככה שלהסיע לא תצטרכו..

בקשר לחופשות, זה לפי משרד החינוך ובשניהם לא אמור להיות גן בלג בעומר וכו'..(אלא אם את רושמת לצהרון ..)

אם בגן הרחוק יש צוות טוב כמו שאמרת עדיף שם.

גן שיש בו עכברים בחוץ והכל מוזנח אני אישית לא הייתי שולחת. כדאי להתלונן לעירייה אסור לילדים להיות במקום כזה שבור והרוס. 

לק"י

זה התחיל לפני שנתיים- שלוש.

השנה ושנה שעברה היה חופש בל"ג בעומר בגלל ההסכם עם המורים. אבל משנה הבאה אמורים להיות שוב לימודים.

(יש חופש בין יום כיפור לסוכות).

להסתמך על בעלי. יש לו הרבה ימי עבודה מחוץ לעיר וזה בעייתי להסתמך עליו מה גם שיש לי עוד קטנה לשים במעון בצד השני של העיר

אין לנו עזרה מאף אחד זה רק אני ובעלי בסיפור פה

א. אני צריכה לשחרר ממש ולא יקרה כלום אם הוא ילך בהסעה

ב. זה ידרוש ממני עוד עומס ולחץ בנוסף למה שקיים עליי אבל מנגד יתן לי שקט נפשי שהוא במקום טוב 

לגן המרוחק אני יהיה זכאית להסעה אבל לא מסוגלת נפשית לשלוח אותו ככה. ההסעות של החנ"מ פה בעיר כמו שוק, המלווה מזרזת את הילדים תמיד וילדים קטנים כמו גיל 3 קשה לעמוד בקצב שלה (רואה את זה כל בוקר איך מתנהל) תהרגי אותי לא מסוגלת..

בגן הקרוב יותר יש צהרון שאני ירשום אבל עדיין באסרו חג ולג בעומר (אולי עוד ימים) אין גן בכלל. בגני עירייה אחרים כן יש בימים האלה.

הגן הקרוב הוא אומנם של עירייה אבל זה של בעלות פרטית (חרדית) ולכן זה נראה ככה אבל לצוות לא מעניין קצת לסדר את הגן/חצר משהו? מטריף אותי, מצד שני כולם מרוצים מהצוות שם ויש צוות פרא רפואי מלא מה שאין בכל הגנים

ושוב, בגן המרוחק לא בטוח שיהיה צהרון בתוך הגן ואז לוקחים אותו לגן אחר ומאוד חוששת מזה

ומפה אני לא יודעת להחליט.

בעלי עובד עירייה אז יש לנו פרוטקציה שם חחח

מי שלא רואה בעיניים לא מבין

איך לא מפריע למטפלות ולצוות לא יודעת

הרבה פעמים אם תלכי בקיץ לגנים את תראי בלאגן.. זה השלב.

כדאי לשמוע מהורים איך זה במהלך השנה

מדובר בגן חרדי שלא שייך לרשות ובגלל זה המקום נראה ככה

הגן המרוחק יותר זה ממלכתי דתי עם מבנה כמו שצריך

עדיין גני עירייה

אז איך גן שפה, שהוא חינוך מיוחד, לא שייך לכלום?

מבינה שזה הראש שלהם אבל לא נשמע הגיוני שזה המציאות בפועל

ואז אול אפשר להתלונן

כמו שיש בתי ספר של בית יעקב ששייך לאגודת ישראל, ויש ביה"ס של ש"ס ככה הגן הזה שייך לאגודת ישראל או משהו מהם לא יודעת

לכן העירייה אומרת תפנו למנהלים שלכם שהם ישפצו ויסדרו את המקום. הבעלים אומרים יש רישום ולכן זה לא מעניין אותם

בגן השני כן יש הסעה אבל לא יודעת עד כמה אפשר להיות רגועים בהזעה הזאת. רואה כל בוקר את המלווה מפצירה בילדים ללכת בקצב שלה וזה קורע לי את הלב, הבן שלי הולך כמו צב ונופל הרבה הוא יהיה מסכן, אני יודעת , כנ"ל צהרון לא מתחייבים לפתוח באותו גן זה תלוי רישום

מצד שני הגן הקרוב הוא מזעזע, אין לי מושג איך מקבלים אישור על זה, בחיי

אפשר להתקשר למשרד הבריאות שיבואו לעשות להם ביקורת פתע

זה מה שהייתי עושה בתור הורה, אבל את לא שם עכשיו...

מניחה שאפשר בתור הורים ללחוץ יותר, מוזר מאד שזה לא מזיז להורים הקיימים

יש הבדל בין גן קטן, מתקנים לא עדכניים, הרבה ציוד אבל ילדים יכולים להתפתח וללמוד בו

לעומת גן שבו יש חוסר תקינות בטיחותית,

עכברים זה מפגע בריאותי, חפצים שלא מתאימים לילדים ונגישים אליהם, רהיטים שבורים שעלולים לסכן אותם וכו'

לענ''ד אפשר לברר מאיפה בדיוק נובעת המוזנחות אצל הורים ששלחו לשם. 

תנסי לסדר הסעות.

אם לא מסתדר הסעות הייתי שוקלת אפילו מעבר דירה.

תחשבי על השנים הבאות גם.

איפה הוא יקבל מענה יותר מסודר? והילדה?

הייתי שוקלת לעבור למקום עם יותר שירותים שהם יקבלו.

או מתניידת במוניות.

לגבי הצהרון זה ממש ברוך, מקווה שיסתדר צהרון בתוך הגן ולא טרטורים כל יום.

לק"י

השבוע כדי לפזר ולאסוף בזמן.

בהצלחה בהחלטה!

כל יום? בהסעה כמובן

יהיה לי קשוח לעקוב כל יום שהוא הגיע לצהרון והכל בסדר

פה בגן ליד יש צהרון בתוך הגן

וואי איזה תסכול 

אין צהרון בגן צמוד?

אצלינו בגנים, במשך הרבה זמן היה צהרון משותף. ובצהריים העבירו את הילדים לגן הצמוד.

אבל אם הצוות טוב ויש יותר פלוס בגן הזה ממינןס

כדאי לך לשקול את זה

בכל מקרה עבודת חיינו בתור אימהות זה לשחרר,

לא הכל יכול להיות בשליטה שלנו כל הזמן,הלוואי וזה היה כך.

אז זה או לשחרר את הגן הרחוק והפלןסים והמינוסים שלו

או לשחרר את הגן הקרוב והפלוסים והמינוסים שלו.

אבל וזה אבל גדול עד כמה שהבנתי הילד שלך רגיש יחסית.בגן נקי ומסודר סביר להניח שיהיו פחות הדבקות,

זה קריטי בחורף לא לעכשיו,

אולי שווה לך לקחת את זה בחשבון.

לא מפריע להם ההזנחה?

זה נשמע הזנחה קצת קיצונית

אין הסעות? ואין אפשרות לוודא אם יש צהרון או לא?

לא יודעת, התיאור שכתבת על הגן הקרוב לא עושה חשק בכלל... (ותכל'ס מוזר שקיים גן ברמה חיצונית קשה כזו... ועוד גן מיוחד...)

אנחנו שולחים כבר פעם רביעית לגן מיוחד (ילד אחד היה בשלושה גנים), ותמיד המקום היה מדהים גם מבחינת הסביבה החיצונית, ותמיד היו הסעות. גם צהרון היה - את התאומים בחרנו לא להשאיר בצהרון, את הילדונת אנחנו משאירים (זה גם ממש חלק מסדר היום בגן שלה).

ב"ה מרוצים מאוד מכל הבחינות!

מקווה שתמצאו את המקום הטוב ביותר בשבילו❤️

ואת זה יודעים רק בהמשך או ממש סמוך לתחילת שנה.

ברגע שאין מספיק ילדים אז מחברים גנים ולוקחים אותם בהסעה לצהרון

או שמביאים את הילדים האחרים לגן שלנו, אבל לא תלוי בבחירה שלי ואין עם מי לדבר שם

נשמע מאוד מוזר שאף אחד לא מטפל בהזנחה שבגן שקרוב אליכם...

אצלנו אגב הילדים בגנים חרדיים, והם מטופחים לגמרי, כך שנשמע שזה קשור לעמותה המסוימת או לעירייה המסוימת שלכם...

האמת שאם זה המצב בעיר שלכם הייתי שוקלת לעבור דירה אבל לא יודעת אם זה מעשי לכם...

אחרי התגובות שלכן כנראה שנרשום אותו לגן הרחוק יותר. עם הנסיעות נתמודד כנ"ל לגבי צהרון

מה כתוב במכתב? על מה החוב?

האם חלק מהחוב זה ריבית והצמדה?

תיכנסי לאתר שלהם ותנסי להבין כמה שיותר מידע

ממש הזיה.

זה מבאס אותי כל כך.

אני מפרנסת יחידה (בעלי אברך), מרוויחה סכום כל כך נמוך, ופתאום כזה מכתב הזוי

ואני משלמת להם כל חודש את דמי הביטוח!

המכתב ממש מבולגן, לא הבנתי ממנו כלום חוץ מהשורה התחתונה.

והפקידה אמרה שאפשר להסביר לי רק אם אגיע פיזית לסניף.

אוף אוף אוף.

את עצמאית או שכירה?

לדעתי אל תילחצי,

בעיניי ככל הנראה מדובר בבעיה של חוסר דיווח

ואם תסדירו כמו שצריך את הדיווחים הסכום יקטן משמעותית/ ייבטל

תסדירי נשימה,

עבור מי המכתב? את או בעלך?

מי שהמכתב ממוען לו, תיכנסי לאזור האישי בביטוח לאומי ותבדקי חודש חודש מה רשום הסטטוס בביטוח לאומי

זה מה שהרו"ח שלי עשתה.

אבל הסיפור אצלי היה קצת אחר..

לכן את משלמת לו...

שירים אליהם טלפון וינסה להבין מה הסיפור

אני גם רו"ח ואין מצב שאני נותנת תשובה כזו ללקוח.

ביטוח לאומי זה באמת מורכב איתם וקשה לפעמים להבין אבל בסוף יש כללים ואפשר לבדוק מה שהם אמרו.

אם את משלמת לו הוא אמור לפתור לך את זה.

1. עוד לא לשלם! כי על ריביות הם מוותרים בד"כ אם משלמים את החוב מידי.

2. תרימי שיחת טלפון לרו"ח שלך/למנהל חשבונות שאת בקשר איתו. אישית חושבת שגם אם אין לך רו"ח, תנסי להרים טלפון למישהו מהמקצוע תנסי להבין, יש להם נסיון עם זה בד"כ.

3. תבדקי אם הם נותנים לשלם את זה בתשלומים

ועם סכום כפול

זה היה מלחיץ ממש

אבל אז ערערנו וזה בוטל, הכל

ההבדל הוא ששנינו שכירים אז לא באמת היתה סיבה שיהיה לנו פתאום חוב כזה וכנראה בגלל זה זה היה די פשוט.

בכל מקרה, באמת אל תשלומי עדיין, תבדקי איך ניתן לערער

צריכה לבדוק איך את מוגדרת בביטוח לאומי גם בתור עצמאית ואיך את משלמת להם מקדמות

דבר שני יתכן שהעלו אחוז מקדמות במקום 6 ל7.7 ואז מכאן החוב למרות ששולם

אולי גם דיווחי משהו בטעות מהמקום שאת שכירה?

כמו לדוגמא לא דווח שם שאת שכירה למרות שיורד לך בתלוש ואז פשוט צריך לשלוח תלושים

את יכולה להכנס לביטוח לאומי אזור אישי עם כניסה חד פעמים ולראות שם את כל הנתונים לגביך...

בהצלחה!

צריכה לבדוק את זה...

עדיף לשלם יקר לרואה חשבון,

זה חסך לנו בעבר כמעט 10,000₪ על מקרה דומה.

מקווה ממש שיסתדר מהר. זה קשוח על הלב❤️

או שזה כבד מידי.

לא מאד,  אבל אם זה מישהו שלא יכול לסחוב או להרים, זאת יכולה היות בעיה.

אמא שלי מתניידת עם הליכון, ב"ה עם הדרימי היא מסתדרת. 

יש לי את ה14 והוא גוסס. נכנס למנוע מים ואין אפשרות לתקן.

אשמח לשמוע גם כן מבעלות ניסיון לגבי הדגם הספציפי.

ג'ימיני מאד התרגש מהמחיר ואמר לי לרוץ לקנות😅

מה שחשוב לי שבאמת ינקה טוב וצמוד לקיר.

לפי הצ'אט השינויים הם בעיקר בחלק של הניקוי העצמי שהוא לא במים חמים וכל מיני פרטים ששיפרו אותם ב14.

וגם שהוא לא יורד ב180 מעלות עד למטה. שזה פחות קריטי לי.

ואני מחכה לשמוע ממישהי שהתנסתה

כי מרגע שמתרגלים אי אפשר לחזור אחורה

לא מבינה איך משקיעים בזה אלפי שקלים

שמעתי כל כך הרבה אנשים שאחרי כמה זמן המכשיר מתחיל לעשות בעיות (כל הדגמים והחברות)

בכזה מחיר זה שווה גם אם יחזיק רק חצי שנה ותדעי אם זה משהו שעוזר לך בבית או להיפך..

אם אין לו, לא שווה.

זה ממש משמעותי הניקוי עצמי.

ההבדל היחיד שראיתי זה אצל הבן היו לי בחילות וחוסר תיאבון

אצל הבת כמעט ולא, ממש בקטנה

שתי בנות- אחת חשק למתוק אחת נגעלת ממתוק אמאלה רק אוכל מבושל וטוב

בן- כנל

שיער- אין הבדל, תקופות בהריון של צמיחה ותקופות שלא בכל השלושה

והבטן נראת אותו דבר (זה ניראלי אולי קשור יותר למבנה של הבטן של אישה לא?)

חלק עם הקאות חלק בלי

בחלק חשקים למתוק ובחלק לאוכל מבושל. זה גם משתנה כמה פעמים באותו הריון או באותו יום 🤭

צורת בטן שונה, תלוי במספר ההריון ובכושר של שרירי הבטן 

בהריונות הקודמים סבלתי ממש מהקאות ברמה שלא יכלתי לאכול ולשתות כלום

ועכשיו אני ברוך השם מתפקדת ואוכלת 

לא נעים לי אבל אני לא מרגישה שאני בהריון

התרגלתי לסבל מטורף…..לצערי

אה ומה ששכחתי לציין שיש לי רק בנותתתתתתת

אז יש סיכוי שיש לי הפעם בןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן

אצל כל אחת זה עובד אחרת.

בשום הריון לא היו לי ממש חשקים.

תמיד אני אשמח לנשנושים מתוקים, אבל לא משהו שונה בהריון ולא היה הבדל בין בנים לבנות.

בהריון עם הגדולה היו קצת הקאות, ההריונות הבאים לא היו בכלל, גם בנים וגם בנות.

הכללי אני לא שעירה, ולא מורידה בכלל, אז אני גם לא עוקבת אחרי הצמיחה. אבל לא שמתי לב להבדלים.

ואז שמה שכבה שניה עטוף טוב