שלום לך!

התחלתי לגמול את הבת שלי בגיל 2 וחודש, אחרי חודש היא כבר הסתדרה מצוין , ופספסה בין 1-2 פעמים ביום.

מה שקרה זה שהיא התחילה לחזור אחורה, לא רוצה ללכת לשירותים בכלל, עושה על הרצפה (לא מפספסת, נעמדת מפסקת רגליים...) רוצה חיתול, לפעמים , 

כשאני מתעלמת היא כן הולכת לפעמים ולפעמים לא.

האם את ממליצה לחזור לחיתול?

ערב טוב

משהו השתנה בשגרה שלה לאחרונה?

איך אתם מגיבים לפספוסים?

לא השתנה,

בהתחלה זה היה מעצבן והכעס שלי גרם לתופעה להחמיר.

כרגע אני לא אכפתית , ולא מגיבה במיוחד (שולחת אותה להחליף בגדים )

היא עדין מפספסת.

האם להמשיך?

בתי מדברת כמו ילדה בת ארבע כמעט 

מבינה ובוגרת 

ורק בעניין הגמילה אנחנו לא מצריכים ללכת צעד קדימה 

בתקופת פסח ניסינו לגמול אותה לבקשתה לעשות כל הזמן בשירותים, אבל זה היה התנגשות עם עוד כמה דברים רגשיים (כמו שניסינו בדיוק לגמול אותה ממוצץ בד בבד - טעות.). וזה פשוט נעצר.

כרגע היא נמצאת במצב מאוד מבלבל כל הזמן מבקשת לעשות בסיר אבל אני מאמינה שבגלל שהיא חלק מהיום עדין עם טיטול אז כנראה שאינה מבחינה מתי היא עם ומתי היא בלי ולפעמים מפספסת.

ובעשיית צרכים גדולים היא פחות מצליחה לתזמן וכמעט תמיד מפספת על הרצפה או בתחתון.

פרטים נוספים,

1. בת ראשונה ויחידה לבינתיים.

2. אנחנו לא בדיוק יודעים מה הצעדים שעלינו להוביל כדי להביא לגמילה

3. אני עובדת ורק בארבע אנחנו ביחד בבית.

4. הגננת לא דוחפת מדי לגמול אותה אצלה כיוון שהיא ממש לא מסכימה לנסות לעשות בשום שירותים חוץ מהסיר או השירותים שבבית אפילו לא אצל המטפלת.

מה עושים ?

תודה רבה!

ערב טוב,

נשמע שהיא ממש לא בעניין של לשתף פעולה.

בעיניי כדאי כרגע להחזיר חיתול, להשכיח ממנה ומכם את החוויה הלא נעימה סביב הגמילה ולהתחיל שוב בפסח או כשתראו בשלות שוב.

עד אז פשוט לא לדבר על זה, לתת לזמן לעשות את שלו.

בהצלחה רבה!

אבל אם את עדין רואה,

אולי תוכלי להגיד לי מה עדיף 

כי אני אמורה בעז"ה ללדת חודש וחצי לפני פסח...

עדיף לחכות עד אז שזה היה בזמן כל כך רגיש?

וגם היא תהיה מעל גיל 3 אז - זה לא מדי מאוחר?

אשמח לעיצות באופן כללי. 

ערב טוב,

נקודות שצריך לשים לב בגמילת תאומים ובכלל בגידול תאומים:

1.הם אמנם שניים אבל כל אחד-אחד. כל אחד עם קצב התפתחות שונה ובשלות אחרת, לשים לב לא ליצור השוואות ולא להאיץ באחר בגלל אחיו.

2.להיזהר מיצירת תחרותיות בניהם סביב נושא הגמילה- "מי עושה  הכי יפה בסיר", "מי לא מפספס" וכד'.

3. לזרום עם כל אחד הכין שטוב לו-אם לאחד טוב ישבנון ולשני סיר נהדר.

4. לרתום שניים לתהליך גמילה יכול להיות רק לטובתכם ולטובתם- אך שימו לב שאחד מהם לא נפגע, שימו לב מה כל אחד צריך ופעלו בהתאם.

בני כמה הם?

האם נכון בשלב ראשון לגמול בסיר גמילה?

חשוב לי לאפשר לשתיהן להרגיש את נוכחותי . ורק באופן הזה זה מתאפשר. וגם מאד תורם שאני יכולה לצאת איתם מחוץ לבית ללא חשש פיספוסים.

האם נכון לגמול את שתיהן בו זמנית?

אני רואה ימים בהם אחת לא מפספסת בכלל. והשנייה כן.

וימים שזה מתהפך. שזו שפיספסה  לא מפספסת והשניה כן. וחוזר חלילה.

כלומר. הייתכן שיש קשר לתפיסת תפקיד של כל אחת בהתאם לשנייה?

באיזה אופן את ממליצה לעשות את המעבר לאסלה עם ישבנון? ובאיזה שלב בתהליך?

בשנת צהריים  ובלילה אני שמה להן טיטול לאחר שניסיתי ונוכחתי שבזמן שינה הן מפספסות האם  זה מועיל או גורע מההתקדמות?

תודה מראש.

ערב טוב,

בנות כמה הן?

כמה דגשים לגמילת תאומים-

1.הם אמנם שניים אבל כל אחד-אחד. כל אחד עם קצב התפתחות שונה ובשלות אחרת, לשים לב לא ליצור השוואות ולא להאיץ באחר בגלל אחיו.

2.להיזהר מיצירת תחרותיות בניהם סביב נושא הגמילה- "מי עושה  הכי יפה בסיר", "מי לא מפספס" וכד'.

3. לזרום עם כל אחד הכין שטוב לו-אם לאחד טוב ישבנון ולשני סיר נהדר.

4. לרתום שניים לתהליך גמילה יכול להיות רק לטובתכם ולטובתם- אך שימו לב שאחד מהם לא נפגע, שימו לב מה כל אחד צריך ופעלו בהתאם.

לשאלותייך-

בגיל הזה חיתול לילה זה בסדר גמור. גמילת לילה זו בשלות מסוג אחר מגמילת יום.

לגבי צהריים-הן איתך בבית? כדאי להפסיק את השתיה כחצי שעה לפני השנ"צ ולגשת לשירותים לפני, קרוב לוודאי שזה יספיק. במידה וניסיתם וזה לא עוזר-לשים חיתול גם בשנ"צ.

באופן כללי אני ממליצה לגמול את שניהם יחד אלא אם רואים שהאחד ממש לא בכיוון.

במקרה שלך כמו שאני מבינה כן יש שיתוף פעולה משתיהן אבל זה עדיין מתנדנד- זה בסדר, כך זה בתהליך.

הפסיקי להזכיר להן ללכת לשירותים(במידה ואת עושה זאת), הן הרי היחידות שיודעות מתי יש להן, זה יגרור יותר פספוסים בהתחלה אך זהו חלק אינטגרלי מהתהליך-כך הן ילמדו.

התגובה לפספוס צריכה להיות עניינית 

-"אוי מתוקה, יצא לך פיפי, לכי תביאי תחתונים ואנגב אותך", בלי תוספות מיותרות או הרצאות על כמה צריך לעשות בשירותים וכו'-זה מטריד את הילד ולא ייטיב איתו בתהליך.

סיפורים,שירים, מתן עצמאות בבית באופן כללי מאד חשובה-להוריד כביסה, להחזיר נעליים למקום, להוציא מהמקרר מעניק לילד תחושת מסוגלות ואחריות וזו בדיוק הדרישה ממנו בתהליך גמילה מחיתולים .

בהצלחה רבה,

אפרת

ערב טוב,

בנות כמה הן?

כמה דגשים לגמילת תאומים-

1.הם אמנם שניים אבל כל אחד-אחד. כל אחד עם קצב התפתחות שונה ובשלות אחרת, לשים לב לא ליצור השוואות ולא להאיץ באחר בגלל אחיו.

2.להיזהר מיצירת תחרותיות בניהם סביב נושא הגמילה- "מי עושה  הכי יפה בסיר", "מי לא מפספס" וכד'.

3. לזרום עם כל אחד הכין שטוב לו-אם לאחד טוב ישבנון ולשני סיר נהדר.

4. לרתום שניים לתהליך גמילה יכול להיות רק לטובתכם ולטובתם- אך שימו לב שאחד מהם לא נפגע, שימו לב מה כל אחד צריך ופעלו בהתאם.

לשאלותייך-

בגיל הזה חיתול לילה זה בסדר גמור. גמילת לילה זו בשלות מסוג אחר מגמילת יום.

לגבי צהריים-הן איתך בבית? כדאי להפסיק את השתיה כחצי שעה לפני השנ"צ ולגשת לשירותים לפני, קרוב לוודאי שזה יספיק. במידה וניסיתם וזה לא עוזר-לשים חיתול גם בשנ"צ.

באופן כללי אני ממליצה לגמול את שניהם יחד אלא אם רואים שהאחד ממש לא בכיוון.

במקרה שלך כמו שאני מבינה כן יש שיתוף פעולה משתיהן אבל זה עדיין מתנדנד- זה בסדר, כך זה בתהליך.

הפסיקי להזכיר להן ללכת לשירותים(במידה ואת עושה זאת), הן הרי היחידות שיודעות מתי יש להן, זה יגרור יותר פספוסים בהתחלה אך זהו חלק אינטגרלי מהתהליך-כך הן ילמדו.

התגובה לפספוס צריכה להיות עניינית 

-"אוי מתוקה, יצא לך פיפי, לכי תביאי תחתונים ואנגב אותך", בלי תוספות מיותרות או הרצאות על כמה צריך לעשות בשירותים וכו'-זה מטריד את הילד ולא ייטיב איתו בתהליך.

סיפורים,שירים, מתן עצמאות בבית באופן כללי מאד חשובה-להוריד כביסה, להחזיר נעליים למקום, להוציא מהמקרר מעניק לילד תחושת מסוגלות ואחריות וזו בדיוק הדרישה ממנו בתהליך גמילה מחיתולים .

בהצלחה רבה,

אפרת

בת שנתיים וכמה חודשים

מאוד בוגרת

ניסינו שבוע להתחיל קצת לפני יומולדת שנתיים

והפסקנו כי לא שיתפה פעולה (לא הסכימה לשבת, עצרה וכו')

שוקלים מתי לחזור לזה 

לפעמים היא מנסה להוריד את החיתול

ולפעמים מבקשת לשבת על סיר/ישבנון ולפעמים גם עושה בו

הבעיה שלפעמים בימים שמדברים על זה או שמנסים, היא "עוצרת", ואז בלילה צורחת מכאבי בטן...

נראה שזה קרוב, אבל איך נדע שזה הזמן? ושאנחנו לא גורמים לה לא להיגמל כי אנחנו לא מרשים לה להוריד טיטול למשל?

תודה רבה!!

עצירה של פיפי מראה על חוסר בשלות.

אני מציעה לשחרר את זה ולחכות לפסח כשמתחיל להתחמם יותר וגם היא תגדל ותהיה בשלה יותר לדבר.

בינתיים החזירו חיתול ואל תדברו על זה-ילד שלא משתף פעולה אנחנו לא מאיצים בו בגיל הזה.

בהצלחה רבה

אפרת

ערב טוב,

בן כמה הוא?

ראשית כל, "רגרסיה" בגמילה מחיתולים שכיחה מאד עם הולדת אח וכניסה לגן חדש,  חשוב שתדעו את זה ותראו בזה דבר "נורמלי".

לגבי הגישה של להשאיר אותו עם הקקי-בשום אופן לא.

הוא לא עושה את זה בכוונה או כדי להרגיז אתכם ולכן אין מתפקידכם להעניש אותו בצורת "תשאר עם הקקי". להפך, הוא צריך לדעת שקקי זה בעצם לכלוך שיוצא מהגוף וכדאי לנקות אותו מהר ולא להישאר איתו כי זה גם יכול ליצור פצע וכאב בישבן.

והכי חשוב, מה המסר שהוא לומד מזה?

אני עושה קקי ואמא ואבא משאירים אותי ככה אז בעצם לא אכפת להם ממני(שזה כמובן לא נכון חלילה, רק כדי לסבר לך את האוזן), הפספוס הוא בכלל לא אודותייך או אודות בעלך או האח הקטן- אלא אודותיו בלבד. 

השינויים גדולים עליו וזה מתבטא בפספוס קקי ופיפי, תפקידכם כאן זה לחבק אותו ולהכיל את הקושי שלו, לא לכעוס ובטח לא להעניש.

לגבי הצרחות והבכי בדרך למקלחת- אני לא יודעת איך אתם מגיבים לדבר הזה אבל חשוב שלא תיכנסו איתו ל"דרמה", ובלי הרבה מילים, בחיבוק ובעדינות תקחו תנסו לרתום אותו  למקלחת, ואם זה לא הולך אז קובעים עובדה ולוקחים אותו, זה חלק מהצבת הגבול שלכם בבית, עם קקי בתחתונים לא נשארים.

רק כדי להבין את התמונה-

הוא עושה קקי מתוך שינה ונשאר עם זה עד הבוקר?

תמשיכו באותו קו. להתייחס עניינית,לשטוף, להחליף וזהו.

לא לעשות מזה סיפור גדול-זה יעבור, לתת לו זמן להסתגל למציאות החדשה בחייו.

בצהריים השינה פחות עמוקה וזה יכול לקרות.

אם את מרגישה שהדברים לא מתקדמים והוא ממשיך לפספס, מציעה לשקול הדרכה פרטנית כדי לגעת בנקודה.

שבוע טוב והמון בהצלחה,

אפרת

בן השלוש וחצי שלי עדיין מפספס כמעט כל לילה.

הוא גמול ביום מגיל שנתיים ומשהו (לא זוכרת במדויק).

מאוד רצה להוריד טיטול בלילה לפני גיל 3 אך אנחנו עיכבנו עד גיל שלוש וחודשיים בערך.. מכמה סיבות: שלו- הוא היה ממלא טיטולים בלילה והיה נראה לי שהוא עוד לא בשל. טכניות שלי- כדי שיעבור פסח- כך גם יהיה קל יותר עם הכביסות וגם כי הייתי בתחילת הריון והיה לי מאוד קשה לתעסק עם זה.

הורדנו טיטול בלילה אחרי פסח, הוא כבר מאוד מאוד רצה להיות בלי טיטול. מבחינתו זה  סימל שהוא עדיין תינוק ולא התאים לו יותר. גם תחתון טיטול הוא פסל מאותה סיבה די מהר. א"א לעבוד עליו.

כיום- הוא עדיין מפספס כמעט כל לילה. לפעמים גם כמה פעמים בלילה. בהתחלה הוא היה מתעורר באמצע הלילה מהרטיבות. היום הוא יכול לישון ככה לילה שלם. לפעמים מפספס בתחילת הלילה לפעמים רק בסופו. להעיר אותו גם לא תמיד עוזר- כי הוא יכול אח"כ לעשות שוב. ולפעמים הוא מפספס לפני שלוקחים אותו.

ילדתי לפני כחודש ומאז זה רק החריף- אם פעם היו שני לילות או יותר בשבוע שהוא כן היה מצליח לקום יבש, היום כמעט כל יום הוא מרטיב. 

להחזיר לו טיטול ללילה לא שייך- זה פוגע בו. פרסים והפתעות- לא משפיע- הוא ישן חזק.

ואני- חוששת מאוד מהחורף הקרב ובא. 

אין לי כוח יותר לכביסות.. ליבש כל יום הכל.. וגם חוששת שהוא ישן רטוב כל הלילה ויתקרר.

אשמח לעיצה

ערב טוב,

אקדים ואומר שבגיל זה חיתול לילה זה ממש בסדר ושכיח מאד, עד גיל 6 אצל בנים הרטבות לילה לא נחשבת "בעיה" ולכן כל מה שאתם יכולים לעשות זה-

1.להפסיק את השתייה לפחות כשעה לפני השינה. זה תנאי הכרחי.

2.להלהיב אותו על חיתול תחתון, פול אפס וכד'-אפשר להסביר לו גם למה כדאי לו וזה בכלל לא אומר שאתה תינוק וכו'.

הוא שותה לפני השינה? איך הוא נרדם?

הפסקנו או מגבילים מאוד את השתיה... לא עוזר

מה זה פול אפס לא מכירה..

בכל מקרה הרעיון של טיטול ללילה או תחתון טיטול- שמבחינתו זה היינו הך, פוגע בו רגשית בצורה מאוד עמוקה

זה ממש מעליב אותו

אנחנו רק מנסים לדבר איתו על זה הוא פורץ בבכי נורא

קשה לו להרדם בדר"כ. מאז ומעולם ההשכבות שלו ארוכות והוא קם כמה פעמים מהמיטה בתירוצים שונים עד שנרדם באמת.

כשהוא כבר ישן קשה להעיר אותו והיקיצות שלו פעמים רבות מלוות בעצבנות.

לגבי ההרדמות- אשמח לתת טיפים במייל אם תירצי.

לגבי ההרטבות לילה- תצטרכו לבחור מבין האופציות מה נכון לכם. אני מכירה הרבה ילדים שהוריהם לקחו את העניין של להלהיב את הילד על חיתול בתור םרוייקט וזה צלח יפה.

התסכול מהרטבות לילה כל בוקר גדול יותר-לכם ולו.

תשקלו בחיוב לעיתים אנחנו אלה שמשדרים לילד שזה של קטנים ומתקשים לשחרר

אם את מרגישה שהדברים לא מתקדמים,תשקלו הדרכה פרטנית.

שבוע טוב והמון הצלחה,

אפרת

ערב טוב,

יש ילדים בגיל הזה שלא מראים התעניינות יתרה וזה ממש בסדר, כל עוד אין משהו שמחייב גמילה אין סיבה להילחץ במה יהי בהמשך.

אני מציעה לחשוף אותה לשירים וסיפורים, לדבר על הגוף שלנו ושהקקי והפיפי הוא לכלוך שיוצא מהגוף, לדמות את השלפוחית לשקית שכשהיא מלאה המים(הפיפי) יוצא ממנה.

תראו אמה קורה לקראת פסח ועד אז-שחררו

בהצלחה רבה,

אפרת

ערב טוב,

טוב שזה בא מצוות הגן, כך יהיה שיתוף פעולה נהדר ביניכם.

גמילה מתחילה בבית ולא בגן- זה ידרוש מכם להישאר איתם כמה ימים בבית, להוריד חיתול ולהתחיל את התהליך:

סיר או ישבנון זה בכלל לא משנה, בד"כ  ילדים בגיל הזה מעדיפים סיר כי זה יותר קטן ופחות מאים וגם תנוחת הקריעה נוחה יותר, אז לשיקולך האישי.

קודם כל ללמוד אותם, לילדים יש שפת גוף מיוחדת כשיש להם פיפי או קקי וכדאי עירניים לזה ובהתחלה ניזום וניקח אותם לשירותים לפי אותם סימנים, לא להזכיר ולא לשאול אם יש(הם ילמדו איך זה מרגיש עם הזמן), לא להציק יותר מדי כדי שזה לא יהפוך למשימה שאמא ואבא מבקשים ממני אלא אחריות שלי בלבד.

בהתחלה יהיו הרבה פספוסים אבל לאט לאט את תראי שזה ילך וירד והם ילמדו להרגיש כשיש פיפי, יכריזו וילכו לסיר בעצמם.

לפספוסים להתייחס בצורה עניינית לדבר, לגשת להביא תחתנונים ולנקות. בלי יותר מדי הרצאות של "פעם הבאה..".

בבית בהתחלה כדאי להיות בלי תחתונים אלא רק עם מכנסיים, זה מקל  עליהם את הסרבול של להוריד גם וגם וגם.

חשוב- להאמין בהם. בפנים. לא מבחוץ.

הם יכוליםץ מסוגלים ויצליחו.

זה בקצרה, כי זה בכל זאת פורום...

בהצלחה רבה,

אפרת

כמעט בן 4

גמול כשנה

אבל שונא ללכת לשרותים ולכן מרטיב.

אציין שבגן זה לא קורה, רק בבית.

יש ימים שהוא יבש

ויש ימים שמרטיב 3-4 פעמים.

הוא מתאפק עד הקצה. לפעמים מספיק שרותים ולפעמים לא.

ניסיתי להשאיר אותו רטוב, כדי שירגיש לא נעים,

אבל הוא מאד איסניסט ומייד מוריד את הבגדים.

לא מפריע לו להשאר בלי, העיקר לא רטוב.

ערב טוב,

ילד שמפספס רק בבית רוצה להגיד לנו משו.

להשאיר אותו רטוב זו בטח לא תגובה הולמת שמייצרת אמון ביניכם.

קשה לי לענות בלי להכיר את כל התמונה אבל באופן כללי אני מציעה להתעלם מזה, הכוונה-

לא לכעוס ולא לעודד.

להתייחס עניינית לעצם הפספוס, להביא תחתונים ולנקות אותו. 

 כמו שאני מבינה העניין הוא שזה הפך להיות פיל בבית וכל התנהלות הבית אחה"צ, כדאי פשוט לא לעשות מזה עניין ולראות איך זה מתקדם.

אם אין שיפור והתסכול גובר תשקלו הדרכה פרטנית.

בהצלחה רבה,

אפרת

אבל כשאני רואה אותו קופץ, לא לומר לו כלום?

לא לשלוח אותו לשרותים?

כי אין לו בעיה להרטיב ואז להחליף.

ערב טוב,

ילד שמפספס רק בבית רוצה להגיד לנו משו.

להשאיר אותו רטוב זו בטח לא תגובה הולמת שמייצרת אמון ביניכם.

קשה לי לענות בלי להכיר את כל התמונה אבל באופן כללי אני מציעה להתעלם מזה, הכוונה-

לא לכעוס ולא לעודד.

להתייחס עניינית לעצם הפספוס, להביא תחתונים ולנקות אותו. 

 כמו שאני מבינה העניין הוא שזה הפך להיות פיל בבית וכל התנהלות הבית אחה"צ, כדאי פשוט לא לעשות מזה עניין ולראות איך זה מתקדם.

אם אין שיפור והתסכול גובר תשקלו הדרכה פרטנית.

בהצלחה רבה,

אפרת

ערב טוב.

תראו כיצד מחזיקים את הפין ומכוונים לתוך האסלה.

זה בעיקר עניין של זמן וסבלנות

בהצלחה רבה!

גיליתי שזה מכניס אותי ואותו יותר מדי ללחץ, כשאני עושה הכול כדי שלא ייפול לרצפה. החלטתי לנסות לא להחזיק אותו בכלל ולראות מה קורה, ולתדהמתי גיליתי שאז הוא מעצמו משתדל לכוון היטב, ולרוב מצליח! כשלא - אני מנקה. אבל זו הייתה כזאת הקלה לראות שזה תהליך לימוד שיכול לקרות גם בלי שאני אקח אחריות עליו...

ערב טוב.

כשמתחילים גמילה מתחילים, זאת אומרת שמורידים חיתול לאורך כל היום במשך כמה ימים בבית ואז בגן.

בן כמה הוא?

הוא מראה  סימני בשלות?

אפשר לגמול בחורף,מטעמי נוחות וסירבול(שכבות) בדרך כלל יותר קשה לילד אבל אם אתם ממש מרגישים שזה נכון אז בהחלט כדאי להתחיל.

זה אכן מעט מאוחר, אבל לעיתים עדיף מגמילה בה הילד לא בשל ותהליך לא נכון.

בפוסט בו הצגתי את עצמי כתבתי חלק מסימני הבשלות, תעייני בהם, שימי לב לבן שלך במשך היום, כמה הוא מודע באמת לצרכים שלו, אם הוא מתעניין ואם נראלך שהוא ישתף פעולה. במידה וכן- תתחילו.

תשאירי בבית יומיים-3 ותתחילו.

אפשר לשאול אותי שאלות במייל.

בהצלחה רבה!

אפרת

ערב טוב,

אפשר לגמול בחורף, בדרך כלל יותר קשה מטעמי סירבול (שכבות וכד').

לפי מה שאת מספרת בעיניי כדאי לחכות שעוד סימנים יופיעו ואז להתחיל בגמילה, בקיץ יותר קל לכולם.

בהצלחה רבה. 

ילד בן 6 שמידי פעם מלכלך את תחתוניו: יש רק רושם של צואה, לא ממש עושה בתחתונים.

זה יכול לקרות פעמיים ביום למשך שבוע ויכול פתאום לא לקרות בכלל שבוע.

ניסינו ב"מבצעים" - עזר מאוד אבל המשיך מיד אחרי תום ה"מבצע".

האם יש בעיה פיזיולוגית כזו?

או אולי זו בעיה רגשית?

יש לציין שהוא ילד מאוד חמוד, מוצלח, מצחיק, מוכשר ומה לא.

זה יכול להיות רגשי או פיזיולוגי.

הייתי מנסה בתור התחלה להתייעץ עם רופא  הילדים וגם עם רופא התפתחות ואולי לקבל פיזיוטרפיה שתתמקד בשרירים הטבעתיים(שזה כולל את פי הטבעת), יש ילדים שזה שריר קצת רפוי אצלם וכדאי לבדוק שזה לא העניין.

היא נגמלה די חלק חוץ משהתחילה מעון וגם זה הסתדר בערך...

השאלה שלי היא מתי ואיך גורמים לה לא לעשות את הטיפות הראשונות בתחתונים. ז"א היא תגיד שהיא צריכה לשירותים אקח אותה ואראה שהתחתון טיפה\ ולפעמים יותר מטיפה רטוב... האם היא בשלב שהיא אמורה לשלוט בזה ואיך אפשר לעזור לה להתאפק לגמרי עד השירותים..

תודה רבה!!!

סבלנות. סבלנות וסבלנות

זה לימוד שלוקח לעיתים זמן.

לא לייחס לזה חשיבות או לדבר על זה.

בהצלחה רבה!

ערב טוב,

בן כמה הוא?

אתם מזכירים לו הרבה? 

איך היה התהליך כשהתחלתם? מה עשיתם?

הבן שלי הגדול בן ה6 התחיל גמילה בגיל 2.5 בזמן חופש אצל ההורים (גרוע..) המטפלת לא כל כך הייתה בעניין וביקשה שנתחיל בבית ואח"כ ניראה אם מצליח וכו' וכו'.. (גם גרוע..) בכל מקרה לקחה לו הגמילה וגם לא כל כך בערך 7 חודשים במהלכם כבר התחיל גן ופיספס בגן. בזמן שהיה מפספס בגן הגננות ביקשו שאני אגיע להחליף לו.. בזמן הזה הוא היה יכול לחכות חצי שעה במצב כזה אפילו בזמן מפגש בו כל הילדים עם הגננת הוא היה עומד לבד ליד השירותים ומחכה שאגיע להחליף לו.. סיוט סיוט!!!!!! גם לנו ובעיקר לו.. כל הילדים היו צוחקים עליו בנוסף שהוא מפספס.. מאז לאט לאט הוא נגמל.. הבעיה היא בלילה- יש לילות שהוא מפספס בלילה. זה יכול לקרות 2-3 לילות בשבוע ויכול להיות שיהיה שבוע בלי פיספוסים בכלל.. זה שוב לא נעים לנו ובעיקר לו.. במיוחד ששני אחיו הקטנים גמולים לגמרי. חשוב לי לציין שאנחנו מנסים להיות אדישים לזה שפיספס ורק אומרים לו להחליף לבנים כמובן באדישות כדי לא לעשות מזה עניין...
אנחנו מיואשים ולא יודעים ממה זה קורה הרי קורה ששבוע-שבוע וחצי בלי כלום ושבוע כמעט כל לילה...

נשמח לעצה!

תודה רבה!

שבוע טוב,

מה שאת מספרת כאן מורכב מדי לתשובה בפורום יקרה.

כדאי שנשוחח ונחשוב כיצד לעזור לו.

אשמח לשמוע ממך.

אני ב-0526410143.

בהצלחה רבה ושבוע טוב!

ערב טוב,

להפסיק להזכיר לו.

לקחתם אחריות על הצרכים שלו במקום שהוא יקח.

זה יגרור הרבה פספוסים אבל זו הדרך היחידה ללמד אותו להרגיש מתי יש לו וללכת לשירותים.

זה לא שלכם-זה שלו.

תבינו שכשאתם מזכירים לו אתם לוקחים אחריות על הגוף שלו וכך הוא לא ילמד, פספוס זה חלק מתהליך הלמידה והוא חשוב מאד, תנו לו לפספס ולהרגיש מתי יש לו פיפי\קקי.

בהצלחה רבה!

פספוסים זה חלק מתהליך הגמילה אין מה לעשות, ככל שתזכירו לו יותר הוא ימשיך לפספס ולא ילמד לקחת אחריות על הגוף שלו. היחס לפספוס ענייני, לנקות, להחליף תחתון וזהו.

תעשו השבוע ניסיון, אם אתם לא רואים התקדמות תשקלו ייעוץ פרטני.

אני במייל ובטלפון לשאלות נוספות בשמחה

בהצלחה רבה ושבוע טוב.

אפרת

בדיוק אותו סיפור. רק שהיא בת שנתיים וחצי, ולא בגן עירייה.

מה עושים? זה דוחה ברמות..

ראי תשובתי לרוצה לשאול.

אם זה לא מספיק תמשיכי לשאול.

הכי טוב במצבים כאלה זה באמת לא לכעוס ולא לעודד.

להתייחס עניינית לפספוס,לנקות אותו להחליף תחתונים וזהו.

ככל שתהפכו את זה יותר ויותר לאישיו בבית זה יימשך.

יש פיל בחדר-קקי בתחתונים! תזיזו את הפיל הצידה ותראו את הילד שלכם עם כל הטוב שבו, ו...

עם הקקי בתחתונים.

מניסיון אישי ומקצועי תפעלי כך ותראי ששבעזרת ה' זה יעבור מהר.

בהצלחה רבה

אני חושבת שתינוק צריך הורים אנושיים, והורים אנושיים - הגיוני שיהיו מתוסכלים כשקורה דבר מתסכל. אני לא חושבת שבריא להסתיר את זה או לחנוק את זה.

אני במצב דומה מאוד לשלך, ואני יודעת על עצמי שלא תמיד אני מתוסכלת נורא כשיש פספוס. לפעמים אני באמת רגועה ושלווה ועניינית, ואזה מה שהילד קולט, ואין בעיה עם זה. אבל הגעתי למסקנה שבמקרים שזה תקוע לי ומעצבן נורא ומתסכל, אני לא מנסנה להסתיר את זה. בדיוק כמו שהוא שומע ממני "אוף" כשנופלת לי ביצה ואני צריכה באמצע האפייה להתכופף ולנקות מהרצפה, ככה הוא שומע ממני "אוף" כשצריך שוב לנקות אותו וזה משגע אותי. אחרי שאני משמיעה את ה"אוף" מכל הלב, אני נינוחה הרבה יותר לטפל, מאשר כשאני מתאמצת להעמיד פנים של רוגע. הם ממילא עולים על זה בשנייה.

אני מאד מבינה את הקושי להכיל את זה, זה אכן לא נעים בכלל.

אני מציעה שנשוחח ונראה איך אנחנו מגיעות למצב שאנחנו לא פוגעות בו או מורידות לו את הביטחון ונשארות ענייניות ככל שניתן.

אני ב-0526410143 ואשמח לשמוע ממך.

בהצלחה רבה,

אפרת

אז לא להגיב לזה בכלל?

לא לשקף לה "אוי עשית קקי בתחתונים? בואי נחליף.."

ולא להגיד לה שזה לא יפה לעשות בתחתונים? ושעושים רק באסלה? לא בכעס, בקטע שלהבהיר לה שזה לא בסדר...

לדעתי מה שחשוב זו ההרגשה שלך - שבאמת את לא כועסת, באמת לא מתעצבנת, לא נגעלת ממנה

(וזו כבר עבודה קשה)

אחרי שאת לא מתעצבנת - מה שתאמרי זה יהיה בלי כעס.

בואי נחליף את התחתונים, עשית קקי (לא אוי, והיא גם לא צריכה הבהרות , היא יודעת מצוין..)

ערב טוב.

לגבי הלילה-היא קטנה ואין עניין ליצור שינויים בשלב הזה. גמילת לילה דורשת בשלות מסוג מסויים שבד"כ מגיע בשלב מאוחר יותר, גם אצל בנות.

לגבי ה"בכוונה" בצהרון-

איך המטפלת יודעת שזה בכוונה? איך היא מגיבה?

ערב טוב,בעיניי תחכו לפסח. אין יותר מדי שיתוף פעולה מצידו בשלב הזה ואין עניין להאיץ בו.

איך להתחיל?

גמילה מתחילה בבית ולא בגן- זה ידרוש מכם להישאר איתם כמה ימים בבית, להוריד חיתול ולהתחיל את התהליך:

סיר או ישבנון זה בכלל לא משנה, בד"כ  ילדים בגיל הזה מעדיפים סיר כי זה יותר קטן ופחות מאים וגם תנוחת הקריעה נוחה יותר, אז לשיקולך האישי.

קודם כל ללמוד אותם, לילדים יש שפת גוף מיוחדת כשיש להם פיפי או קקי וכדאי עירניים לזה ובהתחלה ניזום וניקח אותם לשירותים לפי אותם סימנים, לא להזכיר ולא לשאול אם יש(הם ילמדו איך זה מרגיש עם הזמן), לא להציק יותר מדי כדי שזה לא יהפוך למשימה שאמא ואבא מבקשים ממני אלא אחריות שלי בלבד.

בהתחלה יהיו הרבה פספוסים אבל לאט לאט את תראי שזה ילך וירד והם ילמדו להרגיש כשיש פיפי, יכריזו וילכו לסיר בעצמם.

לפספוסים להתייחס בצורה עניינית לדבר, לגשת להביא תחתנונים ולנקות. בלי יותר מדי הרצאות של "פעם הבאה..".

בבית בהתחלה כדאי להיות בלי תחתונים אלא רק עם מכנסיים, זה מקל  עליהם את הסרבול של להוריד גם וגם וגם.

חשוב- להאמין בהם. בפנים. לא מבחוץ.

הם יכוליםץ מסוגלים ויצליחו.

זה בקצרה, כי זה בכל זאת פורום... 

.

מקווה שקיבלתן ממנו,

השרשור נכנס לקישורי הפורום כמובן כדי להקל על מציאתו בעתיד.

לילה טוב! 

עברתי שאלה שאלה ועניתי לכולכן- אם חלילה פספסתי מישהי תכתבו לי בפרטי או במייל.

מקווה שהצלחתי לגעת בנקודה ולענות בצורה מפורטת ככל שהיה אפשר במסגרת זה שזה בכל זאת פורום.

אני זמינה במייל ובטלפון לכל שאלה בשמחה רבה.

[email protected] ו-0526410143.

שבוע טוב,

בתפילה להורות שמחה וקשובה.

אפרת

לק"י

שווה בדיקה.

וגם תבדקי באתר "המנשא הנכון". נדמה לי שזה השם, ושיש שם גם יד 2.

והגיע לי מבד ממש דפוק.

אני רוצה מנשא איקס  (בד אבל ללא קשירה) ומה שבאמת חשוב בזה זה שהבד טוב..

קשה מאד לזהות את זה בתמונה

יש לי גם כזה

אבל פעם שעברה היה לי מנשא בד וזה התגלה לי ממש כליגה אחרת של נוחות וחוויה..

והייתי בשוק לגלות את המחיר אחרי שמנשא של ארגו (נו טוב חיקוי אבל חיקוי מדויק) עולה כל כך זול בעלי אקספרס...

כי יעלה ליה רבה פחות..

מאיזה בד עשויים מנשאים בדרך כלל?

צריך להיות גם גמיש וגם חזק וגם נעים... (ועדיף טבעי)

היה לי כזה בהתחלה. אבל בגיל 4 חודשים בערך כבר נהיה לי כבד מידי.

כשהייתי את המנשא שיש לי עכשיו (מאי טאי), מבד אריג (לא נמתח), זה היה כל כך הרבה יותר נוח. אני סוחבת איתו גם משקלים מכובדים מאוד...

אני באופן אישי הייתי משקיעה להקנות משהו מסודר ולא לתפור לבד.

את שלי קניתי יד 2 דרך קבוצת פייסבוק שעוסקת במנשאים (חיבוק הבד) שיש שם פעם בחודש פוסט קניה-מכירה של מנשאים.

עדיין עלה לי כמה מאות, אבל ההשקעה משתלמת בעיני.

ממש רציתי אבל עולה הון

והבד שלהם אמאל'ה היופי

פריט עיצובי לכל דבר

ממליצה ממש להתרחק ממה שנמתח

נוח בגיל ממש קטן בהמשך התינוק מפיל את כל הכתפיים קדימה

ככה בכל אופן היה אצלי אולי יש כאלה שנוח להן. 

גם @רוני_רון קנתה אותו

אני הייתי מאוד מרוצה

לא יודעת מה לגביה אולי תסכים לשתף

רוני מקווה שזה בסדר שתייגתי אותך..

היה לי בשימוש יומיומי מגיל לידה עד גיל חצי שנה

בגיל חצי שנה כבר היה כבד אצל הגדול

מצד השני אצל הקטן הוא בן 15 חודש ואני עדיין משתמשת בו. לא הרבה, כן משתמשת מידי פעם כשבא לו להתפנק (קורה אחת לשבוע בערך)

ממש נוח לקשירה

נתון חשוב - הוא מתאים להיקף מותן של עד בערך 100 ס''מ

נגיד עד מידה 2 איקס

מנשא מושלם

אני מודה לשושנושי עד היום עליו...

הקטן שלי היה תינוק מאוד מאוד מאתגר וזה פשוט הציל אותי.

היה בשימוש אינטנסיבי מאוד אצלי עד גיל חצי שנה בערך ואז הפסקתי להשמתמש..

אני לא רזה בכלל וזה מעולה לי.

מנשא נוח נורא ונעים ונושם ומחזיק את התינוק, וקל ללבוש ולהוריד. ממש מוצלח. מעולה בכביסה.

אני קניתי את השחור הרגיל בקישור ולא את הרשת

החלק הראשון מתלבש כמו אפודה ואת החלק השני קושרים סביב המותן

יש סרטוני הדרכה בחוות דעת וגם באתר

https://www.amazon.com/-/he/Momcozy-%D7%90%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%AA-3-6-15-9-%D7%9E%D7%AA%D7%9B%D7%95%D7%95%D7%A0%D7%A0%D7%AA-%D7%9C%D7%9E%D7%91%D7%95%D7%92%D7%A8%D7%99%D7%9D/dp/B098X8WS7Y/ref=sims_dp_m_dex_popular_subs_mobile_t3_v4_m_sccl_3_5/133-4775034-1452236?pd_rd_w=RlHol&content-id=amzn1.sym.793ba85a-ab6b-4555-8d23-d4f1e498826e&pf_rd_p=793ba85a-ab6b-4555-8d23-d4f1e498826e&pf_rd_r=JQDYA93C103RMJCSGH3E&pd_rd_wg=uUe8G&pd_rd_r=6f5cfdc7-142d-46b1-89fc-da118e4d37ce&pd_rd_i=B09VKGQSMR&psc=1&th=1

פעם העלו פה קישור לחיקוי מוצלח של ארגו בעלי אקספרס.

מישהי יכולה לצרף שוב?

ממש בסדר

לא לרצות הריון לא רצוי

זה באמת קשה

במיוחד שיש תינוק נוסף

אני הרגשתי רגשות שליליים בהריונות שהיו לכאורה מבחירה

וגם אחרי שהילדים נולדו

חוסר רצון זה לא משהו רע

וזה קורה לא מעט

הרבה יותר ממה שמישהי מעיזה לומר

זה לא אומר שצריך למסור אותו (אם כי הכל אפשרי)

אפשר לגדל ילד גם ככה

לנסות לעשות את הכי טוב

לדאוג לעשות טוב לעצמך

ולקוות לטוב

(ולוודא שהמניעה הרמטית בפעם הבאה)

ממש כואב.. ובטוח קשה מאד להגיע ללידה ככה.

מציעה לך לנסות להרפות מהמחשבות על התינוק כרגע ולהתרכז לגמרי רק בעצמך. במה עושה לך טוב, משמח אותך, מפנק אותך וממלא אותך.

כשהתינוק יגיע הוא יתמודד עם העולם שהקב"ה הכין לו...

וביינתים מה שעושה לך טוב.

מציעה בעדינות- אולי כן למצוא מישהי מספיק קרובה לשתף אותה. מישהי שאת יודעת שאוהבת אותך גם עם הרגשות האלה.. ושתוכל לעזור לך להיות עטופה גם אחרי הלידה?

תתרכזי כל יום ביום שלפנייך.

אל תגלשי למחשבות מרחיקות לכת, המחשבות יכולות לגמור עלייך. ואל תנסי להלהיב את עצמך בכח.

מותר לך לא לצפות ולא להתלהב. למען האמת גם אני לא כ''כ ציפיתי והתלהבתי וחיכיצע לתינוקות למרות שהיו מרצון, כי פשוט ככה זה. אחרי הלידה אם תראי שאת לא מסוגלת לאהוב ולהתחבר תקופה (נניח שישה שבועות) אז כן ללכת לטפל בעצמך. אבל בנתיים, תרפי. תנסי להיות כמה שיותר ברוגע- כי זה בסוף הכי משפיע על העובר.

לא מאמינה בלמסור תינוק, את תתייסרי על כל יום שאת חיה. 

חיבוק ענק

אשמור לך עליו עד שתרצי אותו בחזרה ♥️♥️♥️

מאמי שלי

לא הבנתי מההודעה שלך מתי הלידה

אבל זה הזמן ללכת לדבר עם מישהי מקצועית . ממליצה על רבקה יונית המהממת אבל כמובן יש עוד. את יכולה בזום או בטלפון, לא חייבת להגיע פיזית.

אחותי את מתמודדת עם משהו לא פשוט

ובואי, לנפש שלנו יש דרכים להביע את הקושי

ומה שלא פותחים עכשיו

יוצא אחר כך בצורה יותר קשה.......

מחזקת אותך לדבר ולשתף עם מישהי מקצועית. לקבל כוח ולהתחזק.

חיבוק גדול על הקושי

מתפללת עלייך!!!

הדבר הכי גדול בעולם זה לתת לתינוק שלך חיים.

כל השאר- נתון לדיון!!

ברוך ה' אנחנו בדור של שפע ושל פתרונות....

לא בא לך להניק? תודה לה' יש מטרנה

יכולה להעזר בבעלך או במישהו אחר וגם הלילות בע'ה יוכלו להיות יותר פשוטים.

לא הכל אפשר לפתור ותינוק קטן זה בלגן ב'ה, אבל מזמינה אותך לחשוב על כל מיני דברים שיקלו עלייך 

לפני כמה חודשים ממש 

יכולה לומר לך שהיום ב"ה כבר לא מרגישה ככה ואני ממש אוהבת את התינוקת שלי וכ"כ מודה לה' שהכריח אותי לקבל את המתנה הזאת

למה אני אומרת לך את זה?

כי אצלי חלק מהקושי היה המצפון, איך אני לא מחכה, לא רוצה וכו'

אז מציעה לך פשוט להיות בהרפיה

לדעת שכשיגיע הרגע ה' כנראה יכניס לך אהבה ושמחה והודיה

וכרגע להתמקד בעצמך

איך לעשות לך טוב

בין אם בטיפול בין אם במנוחה או פינוקים כולשהם

בהצלחה אהובה

מהעובר ובאתי ללדת בלי טיפת חשק ורצון

אחרי הלידה הרגשות האלו המשיכו

נתתי לעצמי את המקום להרגיש ככה

לומד זאת טיפלתי בו ועניתי על הצרכים שלו

ולקח זמן עד שזה עבר

לאט לאט בלי שבכלל ניסיתי, התחלתי לאהוב אותו ולהתחבר אליו

והיום הוא הילד הכי אהוב בעולם!!

מחובר אלי יותר מכולם

ואני מודה לה' שנתן לי אותו

גם הגיע לי הריון עם מניעה (הרמטית יחסית-התקן) והייתה לי תקופה קשה מנשוא

חוויתי רגשות מאד קשים כמו שאת מתארת. קניתי דברים לתינוק רק כדי שאחכ לא אצטרך לצאת מהבית אבל כמובן שלא חשתי התרגשות כלשהיא

יכולה לומר שעד הרגע של הלידה לא רציתי את התינוק, היה לי תינוק קטנטן בבית ועוד גדולים ממנו...

ולמזלי ה' עשה איתי חסד גדול והתחברתי אליה ישר אחרי הלידה. אני לא מאמינה שאני כותבת את זה אבל זו הילדה הכי אהובה שלי- וכמה שאמרו לי את זה קודם וגם קראתי פה בפורום לא האמנתי שזה יכול לקרות. אבל אל תחשבי עד מידת הקשר שתהיה לכם אחרי הלידה. אם זה בא- זה בא בטבעיות ואין צורך לעבוד על זה. ואם לא- לא להילחץ

מקווה שה' יתן לך את הכוחות להתמודד עם הרגשות, התחושות וכל מה שכרוך בזה. מה שכן, כיום אחרי תקופה ארוכה יחסית אני בכלל לא מסוגלת לחשוב אפילו על רעיון של הריון כי הרגשות והתחושות ישר צפות ועולות לי ואני חושבת שזה ילווה אותי כל החיים עד שאני אחליט אולי לעשות חויה מתקנת

הייתי במקום דומה (לא עם לידה). איזה תסכול.הרגש לגיטימי , מותר להרגיש ככה❤️

אני לרוב בעד טיפול פסיכותרפי. אבל בא לי להגיד שאולי בהתחלה כדאי משהו אחר. חברה פעם אמרה שהמטפלת שלה בשיאצו מתחילה כל מפגש בחיבוק ארוך ומתרפק.

בשבילך אני אומרת. אהבה. אהבה זה חשוב. לעצמך.

לגבי התינוקי. לעניות דעתי הבלתי מקצועית, כדאי איזון בטיפול בו. מצד אחד עזרה סביב הלידה (אפילו פרקטית שיהיו לך זמנים לשינה נורמלית, תמ"ל זו אופציה, עזרה במטלות הבית השוטפות וכו). ומצד שני, שאת תטפלי בו. בבחינת אחרי המעשים נמשכים הלבבות. אולי הלב לא יימשך, תמיד קיים סיכוי כזה. אבל אולי כן. ובכל מקרה, הימנעות והתרחקות פיזית כנראה ירחיקו גם רגשית.

אפילו אם הטיפול טכני, אפילו אם את מחייכת אליו רק כי את יודעת שכלית שתינוקות צריכים שיחייכו ויסתכלו עליהם. 

היו צריכים עזרה עד גיל 5-6

נראה לי שרוב (כל?) הילדים בגיל 3 צריכים עזרה

אבל אין מספיק כוח אדם בגן

אז הילדים אמורים להסתדר לבד (קרי להישאר מלוכלכים)

אם היא כבר בגן עירייה, אז הגיוני שכבר לא עוזרים... אפשר לנסות לדבר באופן אישי עם הסייעת ולשאול אותה אם מתאים לה לעזור לבת שלך להתנקות.

אבל אולי כן טוב שמלמדים אותם להתנקות לבד - סו מיומנות חשובה בסופו של דבר...

סיפרתי עליה בהודעה אחרת בהמשך.

לא אומרת שזה תקין, המצב שיש בגנים, אבל זה מה שקורה בפועל לרוב, לצערנו...

כן עזרנו לילדים שהיו צריכים.

בגיל 3 לרוב הילדים

בגיל 4 כבר פחות, אבל יש כאלה שעדיין מבקשים

בגיל 5 בדרך כלל כבר היו עצמאיים.

הגיוני שהגננות ילמדו לנגב לבד, כדי לחסוך להן.

לפעמים גם נותנים לילדים מגבונים, ואז יותר קל להם לנקות.

הילדים שלי בגיל 3 עוד לא ניגבו לבד.

בגיל 4 הבנות כבר היו עצמאיות.

לבן שלי לקח יותר זמן, אבל תמיד היה עושה בבית ולא בגן.

זה גם עיריה, כן.

יש 32 ילדים ו2 סיעות- חשבתי שבגיל הזה יש סיעת שלישית מהסיבה הזו..

היא עוד ניחא מהגדולות, אבל יש בגן מלא אפרוחות שנגמלו בחופש כי חייב ועוד רגע גן ובטח שפע פספוסים

מהתגובות אני מבינה שבפועל זה מה שקורה בגנים, גם אם אני לא עפה על זה.

לא נורא, הגן עד 13:30 ויש הרבה ימים שבהם היא לא עושה בגן בכלל...

(הבן שלי לא היה עושה אף פעם כי הגעיל אותו לשבת)

זאת אומרת גננת ושתי סייעות.

בגני חובה, או בגן עם פחות מ 30 ילדים, יש רק גננת וסייעת אחת.

הגננת והסייעות לא אהבו את זה (מבחינת החוק הן לא יכלו לומר לי כלום, אבל כן הביעו את אי הנחת שלהן)

הייתה רק סייעת אחת, מחליפה, שניקתה אותה במסירות ובנחת אחרי שפספסה פעם אחת, ואני זוכרת לה את זה לגמרי לטובה...

הגיוני מאוד שהילדה מתביישת לבקש שיעזרו לה, ולכן הן לא מודעות שהיא צריכה. אולי גם שווה לגשת ישירות לגננת או לסייעת ולשאול מי אחראי לעזור לבנות, יש מצב שזה יעורר אותן לדאוג יותר לפחות לבת שלך אם לא לכל שאר הילדים...

אבל הגננת אמרה שמלמדת אותן להתנקות לבד

(זו גננת מקסימה שמלמדת את הילדות מלא עצמאות ואיך להתארגן בחורף עם גרביון בשירותים וכו'

לזהות מתי צריך לקנח את האף ולנגב..)

ותכלס שאלתי כי חזרה הביתה לא נקיה אז אולי זה קצת מורכב בגיל שלה?

(בבית אני מנקה גם ילד בן שש, לכל הפחות בודקת אחריו)

להחמיא שכל הכבוד שמלמדים עצמאות וכמה זה חשוב אבל לשים לב שיש ילדות שעדיין לא למדו וכדאי גם לעזור להן. חד משמעית בגיל הזה יש עדיין הרבה ילדים שזה מורכב להם, לדעתי בעיקר העניין של לזהות מתי זה באמת נקי ולא רק להעביר ניגוב ולסמן וי

וגם מלמדות אותם לנגב כדי לתת להם עצמאות (בודקות אחרי שנקי)

אבל מסייגת שאני גננת בגן רב גילאי וחנמ.. .ויש לי שני ילדים שלא גמולים בכלל ועוד עם חיתול..

לילדים שלי לא ניגבו.. והם למדו לא לעשות בגן עד שלימדנו אותם לנגב בעצמם.. (או לנגב לעצמם אבל לא עד הסוף)

מניסיון של שלושה ילדים, שנגמלו (/נגמלים) בגן...

זו אחת הסיבות מבחינתי לבחור בגן חנ"מ אם הילד טרם גמול ויש אפשרות לבחור בזה...

אנחנו עדיין בתחילת שנה, אני גם הטרום חובה ביקשתי שיעזרו לפי צורך עם ניגוב.

בגיל 3 לפעמים באמת טכנית לא יכולים הכל לבד. 

אבל הצוות כן אמור להיות בראש של לנקות למי שמבקש ולא רק לנסות ללמד אותו..

במסגרת פלטינום יש לך סל לידה

הוא מכיל 2000 שח לקבלת החזרים

אם זה על בדיקות פרטיות 

אם זה על דולה (בלךאומית 1600 החזר)

קורס הכנה (בלאומית 300)

יש קופות שהבראה לאחר לידה גם מהסל (בלאומית זה מחוץ לסל 400 ללילה)

אני חושבת שיש גם הנחה על תרופות

דברים כאלה

אבל!!!!!

קריטי לבדוק אם את צריכה תקופת אכשרה כדי לנצל את זה

לרוב צריך כמה חודשי הכשרה שבהם את משלמת על פלטינום אבל עדיין לא זכאית לקבל החזרים

עד 4000₪ סה"כ ועד 75% בערך מהסכום

אבל תקחי קבלות ממש ממש מפורטות! של מה השירות ומה התאריך ושיצינו שזה קשור ללידה

תשמרי את המסמכים מהלידה עצמה וכולי.

אחרת לא יחזירו… הם ממש עקשנים בלקבל ממך הוכחות.

מגישים אחכ באתר בקלות ומחכים לתשובה

תראי פה

https://mushlam.clalit.co.il/he/woman/during_pregnancy/Pages/pregnancy.aspx

לפותחת - לפני שאת ניגשת לבדיקה או טיפול ממליצה לך לוודא עם המרפאה שאת באמת תקבלי החזר.

למשל על רלקסולוגיה אין החזר בלאומית

יש גם עוד בדיקות שזה נותן לך במחיר מוזל. 

זה נותן בדיקות כמו סיקרה מוקדמת פרטי במחיר טוב.

יש גם סל הריון ולידה שזה עד 75 אחוז מהסכום.

די דומה בכל הקופות אבל יש דגשים, כללית הכי מעצבנים )הייתי בהריון במכבי לאומית וכללית(

למשל, הרבה שירותים נניח יועצים זה בבית הלקוחה. אז חשוב שיהיה כתוב.

בדרך כלל נותני שירות יודעים מאיפה אפשר לקבל וגם להתאים את החשבונית.

דולה בוודאי אפשר.

קורס הכנה ללידה- תלוי איזה. ולפעמים יש החזר נניח המשיח אז לא שווה.

או הכנה ללידה.

סקירות וכו פחות רלוונטי 🙏

כן, יש וותק של חצי שנה

וזה בדר"כ לוקח את כל הסכום.

לגבי רפלקסולוגה יכול להיות שיש להם בלי קשר לסל הריון בהסדר, תבדקי באזור שלך

בדרך כלל במרפאה יודעים לענות לכאלה שאלות, יותר טוב מהאתר או המוקד

(כי לא עוזרת לך רפלקסולוגית בדימונה אם את מראש העין)

וכנראה ששניהם יחד מנצלים את הסל במלואו.

אין לי מושג לגבי רפלקסולוגיה.

תבדקי בכללית רפואה משלימה. בדרום גיליתי שיש אחלה דברים והייתי מרוצה מהרמה. יש בכללית אקטיב קופונים אז גם יצא לי גרושים לכל טיפול.

גולה מאמינה שיש בסל אבל לא בדקתי

והם אמרו שאין החזר בסל הריון.

יש מקומות שיש להם הסדר איתם ואז יש שם הנחה מראש, אבל אם הולכים לפרטי משלמים רגיל.

מדקרת היא גם דולה אז היא מוציאה חשבונית על קורס

הייתי בטיפול שיאצו ושאלה אותי אם אני רוצה חשבונית על ייעוץ תזונה

גם בת השש שלי מאוד אוהבת שיהיו לה דברים וחפצים יפים. לא משנה אם יקר או זול. היא נהנית לאסוף אותם, להסתכל עליהם, לסדר אותם יפה על המדף, ובסלון, ובכל מקום אפשרי, ואז להחליף או להכניס למגירה.

גם הגדולים שלי נהנו שיהיה קופסאות / שקיות / תיקים עם שמונצס ודברים שרק שלהם. יש ילדים שהם יותר אגרנים.

גם עניין השוקולד - יש ילדים ששמחים בזה שיש להם, ושיש להם את האפשרות לאכול את השוקולד כשירצו, וזה יותר משמח אותם מלאכול כאן ועכשיו.

נראה לי שכדאי לקבל את זה בהבנה, ובלי קשר לחנך לשמחה במה שיש.

אבל בקטע הפרקטי

אולי תקחי אותו בחנוכה לחנות של הכל בשקל

ותני לו איזה סכום שסביר בעינייך ושיקנה בזה הרבה חפצים קטנים שימלאו את הקופסא....

אני מבינה מאיפה מגיעה התהיה שלך, למה לאסוף משהו שאין לו תועלת העיקר שיהיה שלך? אתה אפילו לא יודע מה אתה רוצה וכבר אתה מסרב לוותר עליו...

אבל יש אנשים, גם מבוגרים, שכן נהנים מזה. יש אנשים יותר אגרנים. ובשביל ילד להרגיש שיש לו קופסת אוצרות זו תחושה מאוד טובה למי שאוהב את זה. הוא יגדל עוד קצת וילמד לאסוף דברים יותר 'שווים''.

תגידי, הוא במקרה השני בבית? כי יש לי תאוריה כזו שהילד השני נולד לתוך מציאות שהכל שייך לאחיו הבכור, אז הוא נורא מחפש פריטים שיהיו שייכים לו באופן בלעדי.

לגבי הסיום, אפשר ללמד את ראיית הטוב ולשמוח בחלקך בלי קשר לאיסוף קופסת האוצרות. גם אם זה טוב לאסוף, חשוב מאוד ללמוד לשמוח בחלקי. בתקופה האחרונה היו כאן בפורום לפחות שני שרשורים שעוסקים בנושא הזה,והיו שם רעיונות חכמים. אולי מישהי תדע למצוא אותם.

אולי כי הבכור נולד לזה שהכל שלו ורוצה שזה לא יפסק

והשני ממילא יודע שאין לו

שלילד בן 6 צריך להיות כמות של חפצים אישיים יותר מאשר למלא קופסא

ככה שהצורך שלו נשמע סופר לגיטימי

הגיוני שאין לו מה לעשות עם כלי לדפים בלי דפים

בעיניי זה לא עניין לשמוח בחלקו

אלא צריך לשים לב יותר לצרכים שלו ולתת לו אותם

מ6.

זה לגיטימי מאוד מאוד.

בסוף הוא ילד וזה יצר חייתי ובסיסי מאוד.

עם הזמן זה עובר.

ואז עוברים לאיסוף של משהו אחר במכוון או שלא -

בולים, כלי מטבח, תארים, חברים 😁

במקומך לא הייתי מודאגת 

כי הגיוני שילד ירצה שיהיו לו דברים ששייכים רק לו, אבל בדרך כלל הוא ירצה דברים מסוימים לפי התחביבים שלו, ולא רק "שהקופסה תהיה מלאה"...

לא יודעת לשים את האצבע על הנקודה ולומר ממה זה אולי נובע, אבל לדעתי זה כן שווה התייעצות עם פסיכולוגית ילדים או משהו כזה, רק לבדוק שלא מתפספס פה משהו עמוק יותר...

הרצון לדברים שהם שלך.

משהו פה נראה לי אחר כי הרצון הזה מוביל אותו למעשים חריגים

כמו נטילת התכשיטים שלך...

אם כי זה גיל קצת גבולי - יש כאלה שעדיין לא מצליחים להבין בגיל הזה שאסור "לגנוב".

בכל אופן, לדעתי בהחלט כדאי להתייעץ פה ולהעלות בפני איש המקצוע את כל המכלול של הילד כדי להבין אותו.

יש כל מיני סוגי אבנים שנראים כמו יהלומים.

אפשר לקנות כל מיני דברים עם נצנצים.

אפשר חומרי יצריה שונים. פלסטלינות, טושים מיוחדים. בלונים, בועות סבון.

לא חסר מה לקנות, וזה ממש מתוק שהוא רוצה למלא את הקופסה!

אפשר להפוך את התיבה לתיבת אוצר.

בחנוכה אפשר לקנות מטבעות שוקולד.

מבט חיובי אפשר להנחיל בדרך אחרת.

יש לך זמן אחד על אחד איתו?

מסיפור הפולדר נשמע האמת שהוא זקוק לאישור שהוא ממלא את כל כולך ולא מתחלק עם אח שלו בלב שלך (בתשומת לב)

אני חושבת שאם מלכתחילה הפולדר היה ריק הוא היה שמח בו

אבל בגלל שלפני כן הוא היה מלא ואז התרוקן לטובת אח שלו, אז פה הבעיה מבחינתו.

את מכירה ילד שמסכים לקבל עוגיה שבורה? אז אותו דבר לדעתי.

בכללי אני חושבת שכלים של תקשורת מקרבת והפרדה בין צורך להתנהגות מאוד יעזרו מולו.

שמחשבה אבדנית היא דבר תקין

זאת  אומרת נורמלי שאדם בריא בנפשו תחלוף לו מחשבה כזו בראש

השאלה מה הוא עושה איתה...

בעלי טוען שלכן אנחנו נבהלים כל כך מסיפורי אובדות כי זה מקרב אלינו משהו שמצד אחד מזעזע אותנו מצד שני זה נוגע בנו כי המחשבה חלפה אצלנו פעם אבל אנחנו כיבינו אותה מיד.

מה שאני באה להגיד זה שנשמע שקשה לו, והוא חיפש שמילים לבטא את זה.

נשמע שאתם מודעים לקשיים שלו ומטפלים בהם, כן הייתי משפת את הצוות הטיפולי והמורה.

ברגע שהילד מתאר אני אקח סכין וכו' זה כבר יותר מצריך התייחסות ואבחון מסוכנות.

תתייעצי עם מטפלת אבל היא בטח תשלח לאבחון מסוכנות.

(הרבה פעמים זאת מניפולציה רגשית של הילד על ההורה. אבל עדיין ההנחייה היא אבחון מסוכנות)

את מספרת כבר הרבה זמן שהבית בטלטלה

תוסיפי לזה תחושות של הילד שהוא לא רצוי

וגם אם אין פה נטיה אובדנית שתוביל למעשה

יש פה בהחלט קריאה לעזרה

(אני לא מבינה בנושא אבל אני זוכרת שקראתי משהו שיש הבדל גדול בין לזרוק אמירה על התאבדות לבין לתאר איך הוא יוציא את זה לפועל

אז זה לכשלעצמו כן דורש התיחסות)

זה מטלטל נורא, ולא חסרות לכם טלטלות לאחרונה...

אני חושבת שכדאי להתייעץ עם פסיכולוג בדחיפות, ואם הילד יסכים - שהוא עצמו יגיע אליו. יכול להיות שיהיה צריך לעשות לו הערכת מסוכנות, אבל אולי הפסיכולוג יגיע למסקנה שאין חשש לזה.

אל תקלו ראש וגם אל תילחצו.

בהצלחה❤️

לשתף רופא ילדים? איך זה עובד בכלל?

אגב אנחנו רק בתחילת דרכנו בנושא הקשב...

אולי זה נשמע הזוי אבל אני הייתי נגד טיפול תרופתי והצוות בבית ספר

אמר גם שאין צורך למרות שבעלי היה בדעה שכן... וכאן הקשיים צפים ועולים

אין לי ספק שזה גם רגשי בנוסף להכל