זה לא שיעור העצמה אישית.


זו טעות להתחתן או להמשיך להיפגש מתוך רחמים באשליה ש "יהיה בסדר".

אחר כך- מי יצטרך לטפל בתופעות הלוואי שנגזרות ממחשבות כאלו?

ואת צודקת בהתלבטות.

בעיניי- אם ההרגשה הסתמית ממשיכה ואת לא מסוגלת להעריך אותו בצורה בסיסית- אל תמשיכי.

זה לא אשמת הצעד שלא מוערך.

לא מאשימים את הקורבן בד"כ.

היא כותבת אחרי פגישה חמישית
שזה זמן
ויש שהות למחשבה בדרך.

אי אפשר להכריז "זאת לא גאווה" בלי לדעת.

אמרתי את זה באפשר, אל תהי כזאת נחרצת.

כנראה.

אין דבר כזה שאת מתחתנת עם מישהו שאת לא מעריכה אותו. למה הוא צריך לסבול ממך?

הרי ברור שיש על מה להעריך אותו. ככל אדם סביר. קל וחומר מה שאת כותבת עליו - יש לו עיסוק, יודע מה רוצה מעצמו וכו'.

אז תעשי הערכת מצב האם יש סיכוי שיחסך ישתנה תוך כמה פגישות או לא.

זו ענ"ד.

וגם הוא צריך את זה מבת הזוג שלו

איך ייראו חיי הנישואין שלכם.

תעזבי אתו,את סתם פוגעת בו.

וכמובן שראוי שתהיה הערכה.

אבל מכאן ועד להתייחס לדברים כשחור או לבן- זה מוגזם בעיני.

אני מבקש שתעשי עם עצמך תרגיל קטן,

כדי להבין את עצמך ואיפה את נמצאת-

קודם כל תגדירי מה רמת ההערכה שלך אליו מ3 הבחינות הבאות-

מידות

שאיפות

יכולות

כל אחת מהן תדרגי בין 1(זיזול) עד 10(הערצה)

לאחר מכן-

לכל ציון תתני הסבר

(לדוגמא- מידות - 8 הוא מתחשב ונעים, ראיתי אותו מגיב למצבי לחץ, הוא מתנדב בX)

ועיקר התרגיל הסופי הוא להסתכל ולהבין- למה זה משפיע על ההערכה שלי אליו.

בד"כ אפשר לגלות שהעובדה שאת מזלזלת בצורת חשיבה\שאיפה מסויימת היא מתוך צרות עולמך.

מומלץ אפילו לדבר איתו על למה הוא רוצה להיות X או איזה צד או תכונה שלו הוא חושב שרואים מהסיפור

שסיפר עכשיו.

יש לו עולם שלם שלו, שאת כנראה פשוט לא מבינה את השפה שלו. אחרת, ככל הנראה, לא היית מצליחה שלא

להעריך.

אם ניקח את העולם של הערכה- זיזול זה 0 הערכה. כל מדרגה מעל זיזול היא הערכה כלשהי.

ממליץ לנסות לשים לב ולהדגיש לעצמך את החלקים שבהם את מעריכה אותו.

יותר מזה- אני ממליץ מאוד לנסות להבין את העולם שלו, לשאול אותו על איך הוא רואה דברים.

מותר גם לפקפק באמות המידה שלך לדברים, לא תמיד מה שאת מחשיבה הוא הדבר הנכון ביותר!

כל אחד שמייעץ, או מביע דיעה על משהו, משליך את זה מהעולם הפרטי שלו....

זה הכי טבעי. כל אחד מגיע מהמקום שלו.

האם זה מתאים גם לך - זה כבר שיקול שלך.

נס שלא היית שם כדי לתת לי עצת אחיתופל כזאת.

זכיתי והתחתנתי עם המושלם באדם. (עבדנו על זה קשה)

הכל היה רק על בסיס המידות הטובות שראיתי בו בכמויות, וההתחשבות שהוא גילה..את זה כן הערכתי. הערצתי...

 (וכמובן שכנראה שפוטנציאל היה בו, ואותו זיהיתי)

(אני לא נוהגת לכתוב בפורומים בכלל. כתבתי רק כי זה הזכיר לי כל כך את הסיפור שלנו..

פותחת השרשור- אם את רוצה להתייעץ איתי בפרטי את מוזמנת)

ואני לא אומרת שברור שאת צריכה להתחתן איתו.

אלא רק להיזהר מעצות נחרצות.. לכל כיוון...

אבל במקרה שלה נשמע שאין הערכה בכלל

בכל מקרה עדיף שתברר את זה טוב ולא למהר מדי למשהו שיכולים להתחרט עליו אחר כך

ה"כיף" בקשר יכול להיווצר עם הרבה אוד בחורים. זה נכון שזה חשוב וזה תורם מאוד, אבל הדברים שאמרת שמפריעים לך נראים לי מהותיים יותר.

חוסר ההערכה שלך אליו הוא לא סתם, הוא נובע מהרבה דברים שבאמת נראים לי מהותיים.

אני חושבת שתנסי לחשוב עם עצמך אם ההרגשה הטובה היא סתם בגלל שהכל זורם ונחמד, או שיש פה משהו באמת מעבר. אם אין משהו מעבר לנחמדות וזרימה- לא חושבת שכדאי לך להמשיך.

בהצלחה!!

יצאתי עם בחור כזה, שכאילו מכל מיני בחינות אישיותיות התאים אחד לאחד ל"רשימה"

אבל פשוט הרגשתי כאילו אני מתפשרת.. ולא מעריכה.. ושיש לי שאיפות גדולות משלו.. ועוד כל מיני

ואחרי שחתכתי, כיום לפעמים אני עדיין מתלבטת אם הייתי צריכה לנסות עוד כי באמת! ממש לפני הרשימה! (בסוגריים חח אין באמת רשימה יודעים למה הכוונה) אבל אז אני נזכרת בתחושה שהרגשתי ובאמת אני בהקלה.

גם האמת שהיה לי חבר (בעוונותי) לכמה חודשים, שלא ממש הערכתי וזה היה קשה ביותר.. בעיקר מצד אנשים שמכירים אותי ופגשו אותו וראו את ההבדלים שראיתי, אבל גם ביומיום- לדוגמה כשנפגשנו עם חברים שלו ופתאום ראיתי בחורים שכן הערכתי..

שנזכה להאמין בערך שלנו בע"ה ולא להתפשר.

עם כל זאת יכול להיות שאצלך זה לא המקרה ועוד לא נגלה לך הצד בו שתעריכי מכל מיני סיבות..

אבל אני הייתי סומכת על האינטואיציה שלי

אם היה קשר חיובי אבל יש מכשולים בדרך - סבבה, מחפשים ובודקים עד הסוף.

אבל אם הלב שלך אומר לך באופן ברור דבר שכזה (חוסר הערכה) - אין מה להתלבט!!!

אם את חושבת שאת בררנית מידי - תעשי בירור עם עצמך (אם את לך בדייט 5678 שלך, כמובן...), אבל כמו שנשמע לי - אין מה להתלבט!

תקשיבי לקול הפנימי שלך! הוא החבר הכי טוב שלך!

עצה הכי טובה שאני יכול לתת לחיים:

השכל הישר שלנו, במקומות שהוא לא יכול להכניס שיקולים ל'משוואה', זורק לנו "קול פנימי" ברור.

זה לא סתם איזה אינטרס קטן, מטופש (מתוך תאווה או פחד), שמושך אותנו באף, אלא תחושה פנימית, עמוקה וצודקת, שעל פי רוב היא מאד מאד ברורה אבל גם מאד מאד עדינה וחלשה, שכל שאר השיקולים ה'צודקים' דוחים אותה...

כל כך חשוב לא להתעלם מתחושה זו! כל כך חשוב להפנות אליה את כל תשומת הלב!

כך אני מאמין, והחיים שלי הוכיחו זאת שוב ושוב ושוב.

לא הכל ניתן לכמת ולחשב, יש גם מקום של כבוד לאינטואיציה. 

אבל בכל מקרה, עם מספיק זמן, כשילכו הפחדים, ונוכל להסתכל על הכל במבט 'מרחוק' - גם האינטואיציה הזו תהפוך לשיקול מחושב וברור שאפשר להסביר אותו בשכל ישר. וזה בדוק

תקראי שוב את העצה. אני מבטיח לך שאני כותב אותה מהלב, והיא מדוייקת יותר מתורת היחסות.

טיפ שעוזר להבין וללמוד על עצמך ועל מה את מחפשת-תרשמי 10 אנשים(בנים ובנות) שאת מכירה ותכתבי ליד כל אחד מהם איזה 3 תכונות עיקריות שאת מעריכה בו. סיכוי טוב שתראי תכונה אחת לפחות שחוזרת, וכנראה שזו תכונה שגם צריכה להיות בבן זוג כדי שתעריכי אותו.

בכל אופן, בעיני כמו שאמרו פה תחושת הערכה היא קריטית (בטח אם את מחפשת "לשאת עיניים" כלפיו, להישען.. אבל זה כבר לא בהכרח ותלוי בך.)

בהצלחה!

לכל החיים.

מה הקשר?

אדם שמושלם במידות שלו, והולך בדרך התורה ובכל זאת לא מעריך מישהו, הבעיה בוודאי באדם השני, זה שלא מוערך.

אדם פשוט, כמוני, כמוך, כשהוא לא מעריך מישהו, לפעמים הבעיה בו.

לפעמים זה נובע מגאווה (ה' ירחם, אבל אנחנו כמעט כולנו רחוקים מאוד מענווה), לפעמים זה נובע מהסתכלות לא נכונה על הדברים, לפעמים זה נובע מענווה מוגזמת או משפלות (שצריך להמנע ממנה) מהצד השני.

יכול להיות שזאת באמת בעיה בצד השני, אבל זה ממש נדיר, באנשים כמונו.

צריך לזכור, לא כל מה שאנחנו רואים נכון, ואי אפשר לקבל תשובה אמיתית ככה במעורפל.

את צריכה ללכת למישהו או מישהי שיש להם דעת תורה, רב או רבנית (או ת"ח) שמכירים אותך ואת יכולה לספר להם את כל הפרטים.

כל עצה אחרת בנושא כזה, שמלא באלפי גורמים שאי אפשר לנחש אותם, תוביל אותך לטעות.

ובואו נזכור גם שאחת הדרכים הבטוחות לאבד את הזיווג שלך, זאת גאווה.

נ.ב, מי אמר שהערכה, כזאת שמושפעת מהחברה, במובן שכתבו מעלי 

הערכה הרבה פעמים מושפעת מהעולם החיצוני ולאו דווקא מייצגת אמת - לקראת נישואין וזוגיות

צריכה בכלל להיות בקשר זוגי?

אנחנו חושבים יותר מדי בתוך הקופסא.

בשורה התחתונה,

אני ממליץ לך, מכל הלב, לא לעשות התייעצויות מסוג זה פה בפורום.

אפשר להעלות את זה לכאן בתור שאלה פילוסופית, אבל אדם עם מידות טובות שהמשפחה שלך אוהבים, ושאין בו שום דופי אמיתי - זה סימן מאוד טוב לזה שזה זיווג טוב ואמיתי (מוזר בהלכה ושמעתי מכמה צדיקים שאלה חלק מהסימנים לזיווג משמים). חבל לאבד את זה בגלל התייעצות עם יותר מדי אנשים שלא באמת מכירים את הסיפור.

הרבה פה אומרים לה שהיא לא בסדר, ושהיא צריכה לעבוד על עצמה וכו

ואולי זה נכון ברמה מסוימת, אנחנו לא מכירים אותה

אבל כשבאים לבנות קשר מאוד חשוב שתהיה הערכה אחרת אין אהבה, גם גבר מאוד זקוק להערכה מצד אישתו ולהיפף. זה הבסיס לקשר, לרצון להכיר, לאמון שנותנים אחד בשני

אתם לא יכולים לרדת עליה שהיא לא בסדר ולדחוף אותה לקשר כזה, כי בפועל לשניהם לא יהיה טוב

עדיף שתתייעץ אם מישהו מקצועי או שתברר עם עצמה ממש טוב,

אם לתת לזה עוד זמן יכול לעזור או שזה יותר מהותי.

תכלס הדבר היחיד שמחזיק את הקשר ממה שכתבה זה שהשיחות זורמות

למקרים אמיתיים, חוץ ממקרים מאוד פשוטים, זה ללכת להתייעץ עם מישהו שמבין עניין.

אנשים בפורום הם לא סמכות לכלום (יכול להיות שכן, יכול להיות שלא), והם גם לא מכירים לא אותך ולא את העניין שלך.

אז מה הרווחת בזה? בלבול מטורף.

בספר "בעל מתוק מדבש" כתוב שבכתבים של הרב דניאל פריש מצאו שהוא כתב כלל "לא למהר להתייעץ עם חברים", קל וחומר עם מי שלא מכיר אותך.

זה יותר מזיק משזה מועיל.

מה כואב לך עם היציאה הזאת?

אחרי שכתבת שוב את מה שכתבתי, וכשאמרתי שזה התפלספות החלטת שגם אני מתפלסף.

לא הבנתי את המהלך. מחילה.

רק הוספתי שזה לא נכון להגיד לה שהיא לא בסדר ושהיא צריכה לעבוד על המידות שלה.

כי אם באמת אין הערכה אליו וזה לא משנה ממה זה נובע, בסופו של דבר זו לא תהיה זוגיות טובה לשניהם

כמו גם ההפוכה, "יכול להיות שזאת באמת בעיה בצד השני, אבל זה ממש נדיר, באנשים כמונו".

יסוד גדול בעבודת המידות זה תמיד להטיל ספק בצדקתך (לא יותר מדי, שלא להגיע לשפלות ח"ו).

צריך לזכור שיצר הרע הוא לוחם מיומן, ואם אנחנו לא שמים לב שהוא עומד מולנו, מוכן למלחמה, מנסה להטעות אותנו, זה לא סימן טוב.

תראה אמנם התמונה שכולם אוהבים לצייר (או בימינו לצלם) היא של פרחים ופרפרים וזיקוקים אבל מתחת לזה ברור שהחלטה כל־כך רצינית וגורלית כרוכה גם בכל־מיני ספקות / בלבולים / מחשבות / עייפות. יכול להיות זה למה משתדלים לעשות חתונה שמחה ושבע ברכות והורים מלווים כו' כדי לתת מעין תמיכה למשהו שמצד אחד הוא גדול ומשמח ומצד שני גם מלחיץ.

זה מאוד נורמלי לא לעכל סיטואציות רגשיות במהירות, אל תתן לזה לבאס אותך מעבר למה שזה. אמנם קצת קלישאתי אבל פשוט תנסה לזרום ולהיות נוכח בהווה, זה מה שאני חושב. אתה לא "חייב" להרגיש ככה או אחרת בסוף זאת החתונה שלך לא של מישהו אחר.

כך או כך אל תיעלם לנו מפרוזה וכתיבה חופשית

תן לגוף שלך לחוות את הכל. מותר הכל.

זאת סיטואציה שלא הייתה בה והגיוני שהיא תראה אחרת ממה שדמיינת אותה או הסתכלת עליה מבחוץ על אחרים (ויש מצב שגם לא ראית לתוך נבכי נפשם)

בטוח שכל חתן מרגיש ומעכל את זה שונה.

איך להתרגש ולשמוח? אמממ אולי תגיד תודה לכל מי שאפשרי, כמובן לקב"ה

שמחה באה בהבנה שמה שקורה הוא לא מובן מאליו, אמירת תודה מחזקת את ההכרה הזאת

אני גם הייתי ככה לפני החתונה

הרבה פעמים אתה פשוט טובע בהכנות ומרגיש שאין מספיק מקום להתרגשות

או שאולי במקביל לשמחה יש גם קשיים פוחדים

פשוט תנסה להיות קשוב לעצמך

יכול להיות שפשוט זה יגיע היום של החתונה או שאתה צריך לתת לפני מקום גם לדברים שיושבים עליך

בכל מקרה מזל טוב גדול

לוגיסטיות רבות לקראת החתונה ובעיקר בארגון הבית בו נגור אחרי החתונה - צריך להכשיר דירה למגורים, עם כל התכולות שיש בבית, יש הרבה הוצאות וכאב ראש בדרך בכל האחריות הנלוות לדברים האלו)

עצה פרקטית פשוטה, שכרגע עשויה להצטייר הזויה…

כנראה כמעט ולא יהיה לכם זמן לאכול כמו שצריך… מקווה שיחכה לכם כיבוד קל בחדר הייחוד, ואחרי זה לא תשבו בנחת וברוגע לאורך כל החתונה ותהיו כל הזמן בתנועה…

תכינו דברים טעימים בדירה / חדר במלון אליו תגיעו בלילה הראשון כזוג טרי 🙂 

קראתי אתמול מישהי שכתבה שתמיד יש ספיקות לפני אירושין, נישואין, וזה נורמלי וטבעי לחלוטין.

יש מן הסתם גם חששות - להקים בית, לא להיות לבד יותר (לטוב ולמוטב) - כל זה כנראה פוגם

קצת בשמחה שצריכה להיות (כך אנחנו מצפים). ולא לשכוח את אדון יצר הרע שלעולם לעולם

לא ישן ורק ממתין למשהו טוב ושווה כדי "להתלבש" עליו.

זהו. אגב, ספיקות יכולים להיות מדי פעם גם אחר כך....וגם זה טבעי. לא להתרגש מזה.

המון מזל טוב. היו מאושרים!

"

ולא התרגשתי בלידות של אף אחד מחמשת ילדיי.

לא יודע, כנראה שאפשר בלי.

אבל השאלה מה האדם רוצה

והפותח רוצה שתהיה לו את ההתרגשות 

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.

סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.

אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)

ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה

מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.

בהצלחה!

הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת  שתמזער נזקים

בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.

אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'

אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!

אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.

כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.

בהצלחה רבה!!

זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.

כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.

ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.

הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...

אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.

אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם?  אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה

עליו יותר.

אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.

לא נשמע לי כזה...

וזה בסדר ולגיטימי,

יש אנשים בחבשנים (כמוני) שצריכים לעבד ביחד את החוויה. כשמעבדים ביחד את החוויה אפשר להחשף ליותר צדדים של הסיטואציה ולהבין אותה יותר טוב.

אבל אם מרגישים שאין צורך/כוח לזה, אז סבבה אפשר טלפונית. 

אהבתי את המטאפורות המוגזמות שלך חחח

כשלמעשה, זה באמת לפעמים מרגיש לא רחוק, הרבה פעמים יכול להרגיש בצורה הכי טבעית שיש, שהשמיים נפלו.

הצד המסיים צריך לבוא לקראת הצד שמסיימים איתו (גם אם לצד המסיים גם קשה) 

אם היה קשר משמעותי בחודשיים האלה כדאי לעשות הכנה לפני ואז לתת אפשרות איך היא רוצה להיפרד. 

אם היה קשר משמעותי אני ממליצה מאוד בפגישה כדי לאפשר לסיים את הדברים באמת. 

השתדל להגיע אליה ו/או כל דבר שיקל על הסיטואציה 

בהצלחה! 

– ראשית אין לי מושג מה אומר "חודשיים" במושגים כאלה יש אנשים שתוך שבועיים מתחתנים ומצד שני יש לי משלוחים מאמזון שלקח להם גם יותר זמן להגיע. אין לי מושג עד כמה שניכם הייתם מושקעים בזה הקשר, באיזו תדירות כו' כו'.

– מה אני אישית כחתול זמני הייתי מעדיף אם היו נפרדים ממני? הייתי מעדיף שייפרדו ממני בשיחה או בהודעה מה הטעם לגרור אותי לפגישה שצריך לתכנן להתכונן אליה להתקלח להתלבש לנסוע הלוך ושוב אחרי העבודה במיוחד אם מדובר במרחק משמעותי רק כדי לומר לי "אה טוב אתה מוזמן לחזור הביתה". כאילו לא יודע לא שאין לי סנטימנטים פשוט אני לא אוהב שמזבלים לי במוח. בשלב השידוכין זה לא שהפכנו לחברי ילדוּת מהטובים שבטובים ועוד רק תוך חודשיים. בסדר היה נגמר כל סוף הוא תמיד התחלה חדשה.

– מאחר ולא כולם חתולים זמניים, הייתי מחלק את האנושות לשלוש קטגוריות:

1. חתולים זמניים, שזורמים עם הזרם הגדול של החיים ומקבלים את מה שיש לקב"ה להציע באהבה (ייסורים מקבלים באהבה או שלא מקבלים בכלל)

2. אנשים שלא משנה כמה דיפלומטי תהיה איתם יתבאסו על החיים שלך (במקרה כזה הייתי ממליץ לעשות מה שהכי פחות פוגע בעצמך כי גם ככה זה לא משנה)

3. איפשהו באמצע, כאלה שבדיו המילים הנכונות תוכל לרכך את המכה, אם אנחנו שייכים לקבוצה 3 אז פשוט לנסות לנסח משהו דיפלומטי, אם היו לי הערות משמעותיות הייתי אומר אותן בעדינות (הגעתי בסופו של דבר למסקנה שאני מחפש מישהי עם גישה קצת שונה לגבי XYZ כו') או מושך את האש אליי (בדיעבד הבנתי שאני לא לגמרי XYZ ברמה הכללית של הדברים)

אם הם מאוד סנטימנטליים אולי עדיף פגישה

אם לא אז לא

אבל טלפון לדעתי החתולית הזמנית האובייקטיבית זה מתכון לאי־נעימות

ובכל זאת, מקבלים אותם באהבה.

ולא כולם חייבים להיות במדרגה הגבוהה של קבלת יסוריים באהבה וזה בסדר גמור.

בגדול - לא לכל מה שכתבת מלבד ספידדייטים וזום, אם לא מוצאים אפשרות אחרת.

בכלל - הרוב המוחלט של המיזמים האלו נולדו איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי. 

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הגמרא אומרת שגוץ לא יישא גוצה וגבוה לא יישא גבוהה

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה