יש הבדל כשזה פה?

אני לא אומר שאני נגד או בעד....

אני רק מציין את העובדה שתיאורטית זה לא אמור להיות שונה מאשר במציאות,

ולכאורה פה יש שיח ק-צ-ת יותר מאשר רק נחמד ומנומס בין גברים לנשים.

רק נראה לי שאנשים מרשים פה לעצמם מעבר למה שהיו מרשים במציאות רגילה....

זה ברור לי שזה מה שמורגש.. שאפשר יותר לזרום ולצחוק ושזה פחות בעייתי (למי שחושב שזה בעייתי כשזה לא וירטואלי)

אבל למה זה ככה?

והאם זה באמת נכון שזה פחות בעייתי??

בגלל זה הרבה פעמים מגיבים לזכר בלשון נקבה ולהיפך.. פשוט לא מתייחסים למין הכותב אלא לתוכן.

מעורר גיחוך/ חיוך, 
אני מניחה שיגיבו לו בהתאם
ולכן אנשים כותבים ככה.

בדיוק כמו דשאם נוצר / קיים מפגש חברותי [בגבולות שלו]
יש אוירה שמשוחררת ומאפשרת להעלות חיוכים ודיבורים וגם שם הדברים ונותבו אחרת וישודרו קצת שונה אולי מההתכתבות הוירטואלית.
 

שהם נטו משחקים או בדיחות..

*אני לא אומר שאני נגד. מנסה יותר לתהות על העניין למה יש תחושה כזו?

וזה שיש תחושה כזו ואנחנו עושים את זה- זה לא בהכרח אומר שזה מוצדק ונכון. יכול להיות שאנחנו מתנהגים ככה כי לא חשבנו על זה יותר מדי.. הגיוני. אנחנו בני אדם.

נטו דיוני על ברום העולם

אלא יותר משוחרר.


יכולה להגיד לך שגם מי שצוחק [ויש כאלה בכל סקאלת הדסומטר]
שומר על גבולות 

וגם-


אם נוצר מצב בעייתי- אפשר להעיר ולהאיר את תשומת לב האנשים
וזה גם בסדר.

אחרי הכל- 
מי שלחלוטין לא מעוניין או לא רוצה להיכנס למצב שלדעתו יכול להיות מורכב הלכתית/ השקפתית/ רעיונית-
בהחלט יכול לשקול את זה.

מי שכן - משתדלים בהחלט לשמור על גבולות שיח.

בשני המיקרים.

בדרך כלל אני לא מסתלבטת עם בנים במציאות

זה לא אומר שכשבן יגיב משהו שיעורר צחוק, לא אגיב לו כך.

ייתכן שהתגובה תהיה מאופקת יותר
אבל היא תהיה.

משוחררת פה מאשר במציאות?

בכנות עם עצמך..

המילים "הגבולות שלי" 
הם הפיתרון לעניין.

את/ה פעיל/ה כאן בפורומים.

בגלל שאת/ה כותב/ת מפצלש כנראה גם את/ה משתתף/ת באווירה הכללית ה"נלוזה"

אז תשאל/י את עצמך למה זה קורה ותענה/י לעצמך למה זה בכלל לא תמוה..

פשוט עדיף שהשיחה הזו תתנהל בינך לבין עצמך מאשר שתתנשא/י עלינו

את/ה יכול/ה גם לכתוב רק בפורומים הסגורים הנפרדים (יש הרבה אנשים כאן שעושים את זה)

שא/י ברכה 

ואני לא חושב שאני יותר טוב.. לא צריך להפגע מזה. ואם כן- אז מחילה.

ואולי אני צריך גם לשאול את עצמי. יכול להיות.. אבל למה זה סותר את עצם העלאת הנקודה והתמיהה?

את גם יכולה לא להסכים איתה.. זכותך.

בסה"כ העליתי נקודה למחשה ושאלה שהתמיהה אותי..

ולמה את קוראת "להעלות את הרמה"?

אם יש מי שזה עושה לו נחת---

שיהיה לו לבריאות.....

את חושבת שצריכים להיות רק דיונים עמוקים בפורום?

אני למשל קוראת את הדיונים כאן אבל אין לי משהו חכם להוסיף להם..

לעומת זאת בשירשורי כריות כן זורם לי להפגין נוכחות ו"להיות חלק"

קיצור גם שירשורי הנקודות חשובים ומוסיפים לפורום! 

לדעתי האישית. ט.ל.ח

רק השאלה אם זה נכון ליצור פה אווירה נעימה, ובעיקר הדגש על ידידותית...

כשזה מעורב- בנים ובנות.

אני לא מדבר על מי שזה לא מפריע לו - צעירים מעל עשרים

שיהיה לבריאות
שיהנו וישמחו

זה לא מציק לי

וכשאני לא רוצה אני פשוט לא משתתפת.

ואני מסכימה על הסוף.

מה בעצם התמיהה אותך?

הקלות ראש והשירשורים השטותיים?

או

השיחות המעורבות בין בנים ובנות ואפילו מפגשים מעורבים?

שירשורים שטותיים רק בין בנים זה בסדר?

שיחות על רמה ודיונים מכובדים מעורבים זה בסדר?

אני מנסה להבין..

או לחילופין רק בין בנות..

אין בעיה מדי פעם להשתטות ולצחוק. אנחנו לא דחלילים...

שיחות ודיונים על רמה- זו שאלה בפני עצמה. אבל זה בוודאי לא כמו סתם צחוקים ושטויות.

אבל לא על זה דיברתי אם זה בסדר או לא בסדר. תיאורטית, יכול להיות שאני מסתובב כל היום רק עם בנות. זה לא העניין.. זה פשוט לא ממש הולך יד ביד עם האווירה האידיאלית והדוסית שמשודרת פה.. 

גם במציאות..

מי שאין לו בעיה להיות בחברה מעורבת גם סתם ככה- לא עליו התמיהה. ברור לי שיש פה מכל הסוגים..

דיברתי על מי שאין דרכו בכך ולא רואה ידידות בין בנים ובנות במציאות בפועל כדבר חיובי.

שפה בפורום- זה שונה משום מה..

לענ"ד 

(אנחנו - זה אני בדיוק, מדברת בשם עצמי... אבל השאלה הופנתה לכלל)

מה שהוא שיחה של קלות ראש וצחוקים- אם זה לא ראוי- זה לא ראוי גם עם רק בנות/ רק בנים. אם זה בכיף כי אי אפשר לקפוא מרוב רצינות בחיים- סבבה, הכל טוב.

אווירה כללית של- מקום שלאנשים רציניים נוח להיות בו לא רציניים ולזרום בסבבה.

אם לא היה כתוב- בדרך כלל לא היינו יודעים ומרגישים מי מחברי הפורום כינוי של בן ומי כינוי של בת, התחושה של "מאחורי כל ניק יש אדם עם לב" לא כל כך חזקה...

צניעות מבחינתי זה לא לבחוש כל הזמן בשאלה "האם זה צנוע? אולי זה לא ראוי?" - כי זה בדיוק לחפש בכוח, ולהכניס לכל מקום אלמנט של  (מחפשת מילה... אלמנט של מיניות, סקסיזם, יצר, משיכה).

מותר לאנשים להיות בני אדם גם בלי קשר לחלק המיני באישיותם, יש לנו עוד חלקי אישיות, כידוע.

אבל אני יודעת שיש אסכולות אחרות.

שרואות בכל אדם פצצת מין, בכל גבר מועד לפורענות למחשבות והירהורים, בכל גברת מועדת להסיט או לגרות או למשוך את הלב. אם לא נבנה גדר הפרדה עבה וגבוהה ביניהם - אבוי לנו.
(אני כותבת חריף וביקורתי בכוונה- כן. יש לי ביקורת עמוקה ומהותית על אסכולות הפרישות-הייתרה).

בשבת המשפחתית שבה הייתה מחיצה בין גברים לנשים-

אישה במובן הכי שטני של המילה.

בעיניי

מי שבוחר להיצמד לסוג הזה של המילים כדי לבטא את עצמו- ולא משנה אם המטרה היא לעורר פרובוקציה או סתם להקצין כדי להביא לתשומת לב-

זה בעייתי.
מאד מאד.

וכבר מישהו כתב פעם בחתימתו 
"הטרף הכי גדול- זה לעשות כל מה שכשר" בשם הרב פיינשטיין.

מילים של קדושה משמשות לבטא קודש

תופעות של חיצוניות- אפשר לנסות להלביש להן מילים של קדושה, אפשר גם להשתמש במילים סתמיות שקיבלו תרבותית משמעות חריפה וחיצונית- כדי לבטא רעיון.

את תזדעזעי מידי מהפתיחות שלי, אז אני לא אדגים.

ובכלל למה הגבת אליי?
 

הגבתי ל "השאלה."

וטעות שלי בשירשור, סליחה.

הייתי צריכה לשרשר לעיל.

שְׁאָר הַשִּׁבָּלִים אוֹמְרִים לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ: (תהלים סה יד) 
 

יְרָקוֹת שֶׁבַּשָּׂדֶה אוֹמְרִים תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת גְּדוּדֶהָ בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ: (תהלים סה יא) 
 

דְּשָׁאִים אוֹמְרִים יְהִי כְבוֹד יְהֹוָה לְעוֹלָם יִשְׂמַח יְהֹוָה בְּמַעֲשָׂיו: (תהלים קד לא) 

מכאן-
http://raktora.50webs.com/perek%20shira.htm

בשמחה רבה לזיכוי הרבים

כי אם ככה בנות מדרשה מדברות באמת,

צריך לזעוק על כך זעקות שבר נוראיות!

את רק מוכיחה את מצב המדרשות היום..

וכולנו הולכים למות כשאנחנו חיות חסרות תרבות. אולי.

נראה ש @ברגוע! צודק

אבל היום הלימוד היבש מת ומתחיה לו הלימוד החי.

לא העיקר לשבת מול ספר, העיקר זה לשם שמים,

וזה חידוש בעולם שאפילו אנשים קטנים כמוני משתדלים ללמוד לשם שמים.

והמספרים!

אתה צודק שעולם הישיבות פורח מבחינת הכמות,

אבל מבחינת האיכות ברור שיש ירידת הדורות.

וזה קורה כבר עכשיו

נכון, אולי המילים קצת חריפות, אבל בהחלט מסכימה עם כל הנאמר.

יש דבר כזה יותר מדי צניעות.

יש דבר כזה שמרוב שמתעסקים בצניעות- זה היפך בצניעות

ויש דבר כזה חברה-מעורבת-צנועה-לכתחילה. הייתי חלק מחברה נפלאה כזו ב"ה, והיתה בה קדושה למרות שהיו בה אירועים מעורבים, ואפילו ל"ע שיח רגוע ומעניין בין גברים לנשים. 

ומי שתגדיר שיח וירטואלי נורמטיבי כלא צנוע- אז השאלה פה היא מהי צניעות.

ואתן מתיימרות להיות "מדרשניקיות" או איך שלא קוראים לזה.

ה' יציל אותנו מהסוג הזה של "לימוד התורה" עאלק.

מה לעשות, זמנים שונים דורשים גישות שונות.

נראה לי שדברי לא הובנו כ"כ.

לא נכנסתי פה בכלל לעצם השאלה אם זה בעייתי חברה מעורבת או לא.

לא דיברתי על מי שלא מפריע לו לשוחח עם בני המין השני גם במציאות. וגם לא דיברתי על מחיצות.

מי שאין לו בעיה להיות בחברה מעורבת גם סתם ככה- לא עליו התמיהה. ברור לי שיש פה מכל הסוגים

ויש כאלו שסבבה להם לשוחח חופשי עם בנות ואפילו סתם לשבת לסעודת שבת של החבר'ה גם בנים וגם בנות ביחד..

דיברתי על מי שאין דרכו בכך ולא רואה ידידות בין בנים ובנות במציאות בפועל כדבר חיובי.

שמשום מה, פה בפורום זה שונה והוא מרגיש הרבה יותר פתוח והבעייתיות שהוא מרגיש במציאות לא קיימת פה.

זה נובע מזה שברור שיש הבדל בין המציאות לוירטואליות? או סתם כי מרגישים יותר משוחרר פה אז זורמים..?

למרות שזה לא באמת נכון ולכתחילה מבחינתם.

ואם יש הבדל- מה ההבדל?

שיש פה חלק ניכר מאוד מאוד שחולק עלייך בנקודה של חברה מעורבת כפי שזה נשמע שאת תופסת אותה,

ולא חושב שההתנהלות צריכה להיות ידידותית-חברית בין המגדרים.

(משפחה זה עניין אחר)

וזו האווירה שאליה כיוונתי בדברי.. שלכאורה ההתנהלות מחוץ לפורומים וההתנהלות בתוך הפורומים לא עולה בקנה אחד מבחינת תפיסה תורנית אצל חלק משמעותי של האנשים פה.

לפחות בעיני.

נראה לי אנשים פה מרגישים כאילו באתי לתקוף או להוכיח או משהו..

ממש לא. אולי הניסוח לא הכי איכותי, אבל בוודאי לא תקפתי אף אחד. בסה"כ שאלתי שאלה

ותמהתי תמיהה..

התגובות של "אתה לא חייב להשתתף" או "מי שלא מתאים לו לא חייב להיות פה" לא ממש שייכות וקשורות לעניין במחילה.

תיאורטית יכול להיות שיש לי 50 ידידות ושאני לא יוצא עם החבר'ה אם אין שם לפחות בת אחת לרפואה.

זה לא קשור לדעתי בעניין של ההפרדה או של שיח משותף.

זו תמיהה עקרונית על כך שהתחושה היא שיש אנשים רבים שהשיח שלהם הרבה יותר משוחרר ופתוח פה מאשר במציאות (מבחינה תורנית, לא בקטע של ביישנות או פדחנות)

אז הרבה אנשים יקראו את ההאשמה מעצמם- גם אם ניסית לא להישמע ככה בהודעה...

ניסיתי לענות על זה-

"אם לא היה כתוב- בדרך כלל לא היינו יודעים ומרגישים מי מחברי הפורום כינוי של בן ומי כינוי של בת, התחושה של "מאחורי כל ניק יש אדם עם לב" לא כל כך חזקה..."

אולי זה צד שמאפשר ליותר שיח מעורב-מגדרית. או מעורב-מחשבית.

אני גם יכולה להצביע על תופעה היסטורית של כינויים שהיו פעילים פה, מעורבים והכל- בשניה שהם התחתנו הם התאדו מהפורום לבלתי שוב.

כי הם היו פה בדיעבד, והאמינו בחברה נפרדת לכתחילא.

הסיבה השלישית היא אולי הכי---- לא מחמיא אבל לא נורא

מי שפה הם לא דוסים צולרים אש, הם דוסים "נורמאליים". מי שדוס יותר- לא נמצא פה, או במחשב בכלל...

א. בסופו של דבר יודעים בסוף אם זה בן או בת, וכן זה משנה את התחושה בשיח ובהודעות ששולחים לבן/בת

המגדר האחר. בואי נגיד שזה הרבה יותר חזק מאשר זה "שיש מישהו עם לב מאחורי הכתיבה".

הקב"ה ברא טבע והוא פועל וקיים גם בהתכתבות בין המינים,גם אם הוא הרבה הרבה יותר מינורי.

ב. זו בדיוק השאלה שלי- מה גורם לבדיעבד הזה לקרות??

כלומר ברור שיש איזה רצון וצימאון לקשר ונחמד פה, ומכירים חברים חדשים שזמינים וכו'..

אבל למה זה אומר שאפשר להפתח יותר?

דווקא זה שלא נמצאים פה אח"כ, מראה שההתנהלות במציאות אכן שונה מהפורום משום מה..

ג. דיברתי על מי שפה שמשדרים הרבה דוסיות, והפרדה, יחס וריחוק ברורים בין בנים לבנות, ובכל זאת ההתנהלות שלהם פה תהיה הרבה יותר משוחררת מדעותיהם בפועל.

סוג של "מתירים לעצמם" משהו שלכאורה הם לא היו מתירים לעצמם במציאות.

ההגדרות של 'צולרים' או 'נורמלים' לא ממש רלוונטים לעניין.

לפחות אני יודע שצדקתי

מעט מהחברה התורנית חיה בסביבה מעורבת, כמעט כולם לייטים ונשים שלומדות גמרא

יש הרבה בנ"ע נפרדים.

וכאן חזרנו להודעות מלפני חודש.

צריך הרבה ייסורים ועבודת ה' וחזרה בתשובה.

לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול.

הפלג "המצומצם" שלי, הוא עיקר עם ישראל מאז תקופת חז"ל, גם כשהיו מיעוט נרדף בין היהודים.

הם אלה שדאגו שהתורה תתקיים עד עכשיו, וכל הדעות החדשות והחולפות מתו ועברו מהעולם, וזה יהיה גם סופם של הרפורמות החדשות שרוצות להקרא אורתודוקסיות.

היום הרפורמים עושים הרבה רעש, אבל גם הם יעלמו בסוף מהנוף.

וה"חברה מעורבת הצנועה" הזאת לא שונה מכל חברה שמעמידה פני אורתודוקסית, לא משנה אם זה שחור לבן או כיפות סרוגות, כשמתחת לפני השטח זה רפורמה בלבוש כבשה

סיריוסלי?

לא שינוי מהמסורת, לזה קוראים רפורמה,

english much.

אני יכול להגיד שאני חזרזיר ורדרד שאוכל מוסלמים, זה לא עושה את זה נכון

בנושא הספציפי הזה יש הררי ויכוחים שעוברים כל נער מתבגר בדיוק בגלל שהוא לא כזה חד-צדדי כמו שהוא מוצג.

ליותר.

שום דבר שנאמר בניבול פה לא יכול להיות נכון.

הזמן שלקח לי לעקור את השכונה שה' הניח אותי בה ממני בתור אדם דתי מבית... ה' ירחם איך אתם לא רואים את זה בכלל!!!

אני אוהבת דיבור נקי פחות או יותר כמוך (ואלי יותר )

אבל כן הסכמתי עם התוכן.

(לקח לי זמן להיזכר במה מדובר בכלל )

ומאחלת לך גם לא להיתקל..

ב. זה כן קשור. (והבאתי את זה בהקשר של מה שכתבתי,וגם בהקשר של מה שנכתב לפני כן על הכבוד)

את יכולה לכבד את עצמך,אבל אם יש מישהו שלא מכבד אותך זה אומר שאו שאת נתת את האפשרות הזו, או שהאדם ההוא לא מכבד אף אחד,וזה לא זלזול כלפייך אישית.

(נראה לי שמיצינו ) 

גם אני חשבתי על זה..

ובכל זאת.. (דעתן קלה זה לא בהכרח שכל קטן אלא קירבה גדולה לרוחניות ולשכל הא-לוקי,כך שיש לתורה הזאת מן הסתם משמעות עמוקה..זאת גם הסיבה שאיננו זקוקות לתפילין,אבל לא נכנס לויכוח הקטנוני הזה)

והתכוונתי שאין צורך באותו (סוג) הכבוד בדיוק, מה שנחשב כבוד לאיש לא יהיה כבוד לאישה ולהיפך.

מסויימים בפורום, ואחרי שאני רואה כמה תגובות פה ותמיכה בדברים תמוהים, קצת נשבר לי הלב (משום מה בעיקר מהנשים!! ועוד בנות המדרשות!!).

מעודד אותי לקצר את השהות שלי פה שוב... 

מסויים מזרם מסויים בלי להכנס לקטנות

לגברים.

תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.  

תשובת Gemini:

המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.

להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:

1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה

במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.

2. קשיים בתהליך ההתנתקות

אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.

3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים

החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.

4. תקלות טכניות ותשתית

בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.

5. שיווק אגרסיבי

הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.

נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):

* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.

* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.

לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.

זה לשון הרע לתועלת, נכון?

דווקא המוקדנית שפנתה אלי היתה נחמדה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואענה לה והיא לא פנתה יותר (עדיין. עבר די זמן)

אמנם רימון השתפרו מבחינת זמני ההמתנה, אבל עדיין קורה לא  פעם שאני מספר 35 או משהו כזה, וקרה שהספקתי לחלום כמה חלומות

מאוד נחמדים תוך כדי ההמתנה וממש התעוררתי בחלחלה כשהם ענו....   צריך כנראה להתקשר מוקדם בבוקר.

אבל הם בסדר. תמיד אדיבים תמיד סבלניים  והאמן לי שעם חוסר הכשרון הטכני שלי - הם מלאכים!

הבעיה היא שלמרות החסימה הגבוהה, לפעמים נפתחים דברים בעייתים ולעומת זאת, נחסמים דברים לגמרי כשרים, כמו למשל: כיצד להחמיץ מלפפונים מלוחים.

כך שמעדיפה חסימה הרמטית יותר. נטפרי למשל. רק חוששת שאם ארצה להקשיב למוסיקה אחרת, הם יוקיעו אותי בשער העיר....

אני קצת מרחמת על הוט ומקווה שבכל זאת יצליחו.  

תודה לך.

גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).

ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.

עם חוגי אמנות למשל: ציור, קרמיקה, שזירת פרחים וכו' וכו'.

או טיול פעם לחודש, או לנסוע לעיר חדשה שאף פעם לא היית בה,

או להתנדב במשהו שמעניין אותך ואת יודעת לעשות זאת טוב וללמד אחרים?

(עד כמה שזה נשמע משעמם ומעצבן, שמתי לה שללמד או לעשות משהו

חינם לזולת, נותן סיפוק; מרגישים שעושים משהו משמעותי בחיים..

או לקרוא, או לרקום לך תמונה, או לסרוג לך משהו נחמד, בשתי מסרגות

או אחת - באינטרנט אפשר ללמוד הכל - יש המון דברים...

לא שאני טובה בזה, אבל חייבים למצוא משהו שמעניין, שמעסיק

שמעשיר את החיים...

אני אומרת לפעמים לבת שלי: אסור להגיד : משעמם. אסור שיהיה משעמם בחיים. הזמניים והיקרים האלה. אסור!

(גם לעצמי אני אומרת את זה. נכון שהכי קל זה ללכת לבית קפה עם חברה, לאכול עוגה, להזמין גלידה, לראות

סרט...זה נחמד אחת ל.....אבל באמת, זה לא שנותן באמת שמחה)

לחיות כל יום בפני עצמו ולהשתדל למלא אותו בטוב, בעניין, בשמחה, בחסד כל שהוא..

לא שאני טובה בזה. לצערי. אבל יודעת שזה כך.

יש ס פר "אל דאגה" ויש לו עצה טובה שהוא קורא לה: רק היום. ומביא רשימה של דברים. מאוד יפה.

התחביבים שלי הם קריאת ספרים (אבל אין הרבה ספרים איכותיים), לאכול (אללי!), בעלי חיים, טיולים בטבע (שאני כמעט אף פעם לא עושה)

וללמוד איזו שפה. סתם כך. זה נחמד.

אבל באמת אני חושבת שצריך וכדאי לעשות מעשה חסד אחד ליום, קטן ככל שיהיה.

טוב. זו לא הטפת מוסר. זו הצעה. והיות ואני כבר סבתא (ראי הבורות שלי במחשבים...) אז אני פשוט משתפת אותך במה שאני חושבת שכדאי. בראש ובראשוה - לי. לאדם שאני.

ואז - גם לך.

אגב, אפשר ללכת לגן חיות אחת ל....הפינגווינים מקסימים ושמעתי שיש להם פנדה אדומה!

למדור של הזוחלים את לא חייבת להיכנס. אלא אם את אוהבת..

הא, יש את האתר "התבוננות פנימית" - מכירה? אם את חבדניקית אז בטח כן. ואם את לא מכירה. כדאי מאוד. נפלא. זה של ד"ר יחיאל הררי, שכתב את "סודו של

הרבי" והוא מדבר שם על כל הדברים שבעולם: שמעסיקים אותנו, שמדאיגים  אותנו, שמעציבים אותנו....הכל. הוא חבדניק חבדניק!

שבוע טוב!!

בהצלחה בהגשמת התחביבים.

לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...

באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.

לי יש קליטה מעולה בהוט

אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע

רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם

וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת

בני הבית אומרים שלא כדאי וגם רוב התגובות כאן לא המליצו בחום...

תודה!

אחרי שאני זוכה להכיר קצת את המשתתפים (שונאת את המילה "ניקים"....)

חושבת, שכפי שלא הייתי מציעה לבחור ישיבה חרדי "ספרות יפה" - אז גם לכם - לא.

הרי אתם בחורים "נקיים" (לא ניקים!)

וזה לא מתאים.

לא מדובר כמובן על ספרות  "מלוכלכת" ולא צנועה בעליל -

אבל על כל מי שמחליף בספריה ציבורית עירונית, לדעת שלא

ימלט מאי אילו דברים שלא שייכים אלינו. ושומר נפשו ירחק.

משתדלת מאוד, בעזרת השם, לקחת כאלה שכמעט מאה אחוז,

אבל כפי שאמרתי למעלה... לעתים, יכול להופיע משפט או

פסקה לא שייכת. (לא מדובר חלילה על חוסר צניעות בוטה).

אז אם אתה/אתם בכל זאת קוראים לעתים בשביל להתאוורר

או משהו, יכולה להמליץ על ספרים שאני אוהבת ולטעמי -

הם טובים.

וחס חלילה לא רוצה להכשיל אף אחד.

בנות - זה קצת אחרת. אני בכל אופן קוראת

וגם לבנות, משבגרו מספיק, נתתי.

(לפעמים עם קצת יסורי מצפון, אבל יש ספרים

שהסיפור, הרעיון, התיאור בהם - משותפים

לאנושות כולה). ולפעמים, מה לעשות, קשה לי

עם "עם לבדד ישכון", מבחינה זו.

שבת שלום לכולם!

ספרים על השואה, חרדים, שאין שאלה בכלל.

אני קורא כעת את המתבגר של דוסטויבסקי

לפני כן קראתי את למי צלצלו הפעמונים של המינגוואי

לפני כן קראתי את נרקיס וגולדמונד של הרמן הסה

ע"ע וידויו של ר' אריה לוין על קריאת הרוזן ממונטה כריסטו

דוסטויבסקי כנראה נקי

המינגווי - מן הסתם גם כן

השלישי - נשמע כמו משהו פילוסופי , לא?

אלה לא ספרים שהתכוונתי אליהם. 

יש למשל סופרים אמריקאים טובים, אבל הם לא ספרים העוסקים במלחמה כמו "למי צלצלו הפעמונים".

יותר במצב החברתי וכו'.

לא הבנתי "וידויו של הרב לוין זצ"ל"; לא ייתכן שהוא קרא את הרוזן ממונטה כריסטו!

המינגווי לא לגמרי נקי

הרמן הסה בכלל לא נקי ואמנם הרעיונות פילוסופיים אבל העלילה עלילתית

אילו סופרים אמריקאיים?

תחפשי בספר "איש צדיק היה"

הוא קרא כילד ואמר שהוא נהנה (הסתיר מהמשגיח). אבל הפואנטה בסיפור שם היתה שספרים עלילתיים מעניינים רק פעם אחת וספר בראשית מעניין כל שנה מחדש

נקי - לא בינו לבינה , לא ניבול פה , לא לשון גסה (למעט אם זה ז'רגון חברתי), לא זול.  וכו'.

ויליאם פוקנר

ג'ון סטיינבק

אלה הסופרים האמריקאים שהתכוונתי אליהם;  את ויליאם פוקנר ניסיתי פעם אבל זה מן סלנג (של כושים אני חושבת)

שלא התאמצתי.

סטיינבק, אולי "קדמת עדן" (לא בטוחה), גם סלנג כזה של אנשים פשוטים, ומדכא. אז לא המשכתי.

אבל נחשבים לסופרים רציניים. איכותיים. 

יש ספר של עמוס אילון (אם אינני טועה) העוסק נדמה לי בתקופה של לפני עליית הנאציזם: רקווים גרמני. 

הרב נויגרשל הזכיר אותו אז לקחתי אותו מהספריה. ספר חשוב. מרתק. היסטורי.

אהרן אפלפד - איכותי אבל מדכא (אותי בכל אופן)

תומאס מן הגרמני. איכותי.

יש ספרות טובה יפנית וסינית כשהרקע קומוניזם ומלחמת העולם השניה, כמו:

(נראה לי שהסופרים היפנים/סינים (לא מכירה כמובן את הכל, לא את המודרנים,, יותר נקיים).

עץ המשי

רח' הפרחים הלבנים

ברבורי פרא (לא קראתי הכל אז לא מתחייבת)

מוות בשנחאי

סודוקו רוצה לחיות (סופר גרמני למרבית הפלא)

ועוד. 

ואת הספרים של מסורבי העליה דאז:

לא אירא רע  - שרנסקי

יד בחשיכה  - אידה נודל (משהו!)

גם סלינג'ר - התפשן בשדה השיפון.  יש קטע שאפשר לדלג עליו אבל זה לא "לא נקי" במובן שהתכוונתי אליו. אבל לא בטוחה שזה מתאים לך.

זה ספר, עד כמה שהבנתי, על נער בגיל ההתבגרות עם כל הבלבולים (אבל לא בקטע של בינו לבינה).

עד כמה שאני יודעת, סלינג'ר עצמו לא היה "חלק" נפשית. אבל בעיני הוא סופר טוב. איכותי. אמיתי.

לומדים אותו עכשיו לבגרות, נדמה לי.

קראתי סיפורים אחדים שלו באנגלית (לא בטוחה שמתורגמים)

האנגלית שלי לא מאה אחוז, רחוק מזה, אבל סיפורים שאינם

קשים לקריאה. 

עצוב ומדכא. מאוד. הוא עצמו , נדמה לי,  סבל מהתמוטטות עצבים,

לפי אחד הסיפורים. אולי קשור למה שעבר במלחמה (השנייה?)

לא בטוחה.

קראתי ואהבתי את

הר הקסמים

בית בודנברוק

מוות בוונציה

התחלתי וזרקתי לפח במיאוס: הנבחר

קראתי את שני הראשונים; הר הקסמים - תיאורי המחלה הגעילו אותי וגם לא הבנתי איך זה משל על החברה באירופה (לא סיימתי הכל)

יש את "יריד ההבלים" של תומאס הרדי הבריטי. לא סיימתי כי גם הוא לא ספר המביא לשמחה יתירה....נחשב לספר טוב.

יש ספר אמריקאי "עדין הוא הלילה". של פיג'רלד. דפדפתי. נראה ספר טוב. 

יש את "במערב אין כל חדש"

"החייל האמיץ שוויק"

מאוד מאוד ישנים. בזמנו, התרשמתי. אנטי מלחמתים.

את "היום אינו כלה" סופר מאחת הארצות ששמותיהן מסתיימות בטן...פקיסטן, קיריגיסטן, אוזבקסיסטן.......

ואת  "הדבר" של קאמי.  אקזסיסטצינליזם. אז כמובן כפירה בהשם ובמשהו רוחני בכלל.

שבת!!!!   עדיין לא התחלתי כלום!  אנחנו נרעב!!!

שבת שלום!

התחביב שלי (ספרים) הוא בעוכרי. ממש!

מה יהיה עם שבת?

דוד זריצקי - בצל צח - כל כך יפה ויהודי ועדין. נוגע ממש בנשמה.

סלינג'ר מסתבר כן מתורגם. אבל מציעה לקרוא את רוב הסיפורים רק במצב רוח טוב! (ממוצא יהודי: אמא קתולית ואבא יהודי)

עוד משהו:

גם ספרים טובים ובעיקר ספרים טובים, עלולים להכניס אלינו, מבלי שנרגיש, דרך הדלת האחורית,

מושגים והשקפות זרות. הרבה. זה לא הכי מיטיב עם הנשמה היהודית שלנו....

 בעיקר נוצריות.

למשל, קראתי על "מובי דיק" שיש הרבה נצרות;  לא קראתי, אבל חושבת שכנראה

הכוונה לא שמטיפים שם לנצרות. אבל ההשקפה, מושגים, ראיית החיים, העולם -

לזו הכוונה כנראה.

הרב ד"ר ליכטנשטיין (ראש ישיבת ? ) ז"ל, שהיה ד"ר לספרות אנגלית מאוניברסיטת הווארד,

אמר בשיחה עם חיים סבטו שיבדל"ט, שהספרים המסוכנים ביותר (דיבר על ספרות   ילדים)

הם דווקא אלה הטובים.

אז אולי באמת כדאי  להתרכז יותר בספרים כמו הארי פוטר וכל הספרות הבדיונית הקיימת

עכשיו (ערפדים וכאלה...). זה לפחות לא מכניס שום דבר דרך הדלת האחורית ואם כן

 - לא עמוק מדי.   וילדים לא מתרכזים בזה. זה עוד סממן של מתח או הרפתקאה עבורם.

(מוטיב האייל שראיתי שם, שייך למסורת הנוצרית. נדמה לי. שים לה לגרביים החמות,

וכאלה שמוכרים אצלנו בחורף (ענקיות כאלה עם פרווה בפנים), או סוודרים -

יש שם בד"כ הרבה איילים.

הארי פוטר קראתי את הראשון ולא יכולתי לישון בלילה; הרגשתי כזו טומאה...

ולא שאני צדיקה, הלוואי. הספר השני היה מגעיל ומפחיד.

אחר כך התרגלתי.   השלישי...

וזהו - יותר אני לא אמשיך לקרוא כדי להתחנף לנכדים. בלי נדר. (חייבים למצוא נושא אחר לשיחה עם הילדים!)

אבל למבוגרים, לא חושבת שקיימים ספרים מ סוג זה.

יש ספרי מסעות. גם לא כולם. מה שכן אפשר:

מסע קונטיקי

אינדיורנס

שניהם - מסעות אמיתיים.

מסעות אחרים - לפני שמתחילים לקרוא אותם, אפשר לשאול אותי. אני אהיה הרעה שקראה ועכשיו מזהירה את האחרים...

אפשר גם "3 כוסות של תה". לא ממש מסע אבל הרפתקאה אמיתית. 

:

 ממשיכה לשבת.

באמת שבת שלום.

אחד הספרים היפים והמוסריים ביותר שנכתבו בעולם החילוני

הרב חיים וידאל מצטט ממנו בבלוג:

פרשת אמור תש”פ – והאלוקים יבקש את נרדף (יש לו ‘חולשה’ לאוכלוסיות חלשות ולחלשים)

הבנתי;

אבל גם לא קראתי את הקישור.

אם זו התייחסות לדברי על חוסר אמונה לומה שעבר ב"דבר" - זה לא סותר את החמלה והמעשיות

שבדברי הרופא אליבא קאמי;  אולי, נכון, זה אפילו נותן לה עוצמה מיוחדת אמנם וכוח, דווקא בגלל

העובדה שהאדם הוא לבד לבד במאבק שלו: לפי הרגשתי (לא מכירה ממש את התפישה של הוגי הזרם הזה), נושבת מהספר רוח של....יאוש.

נואשות. האדם הקטן שנלחם בציפורניים בגורלו של בן תמותה; לבד.

 או קי, יש כאן יושר ו אומץ ומסירות - אבל האדם

נתפש כלבד לבד. בדידות איומה מול המאורעות החזקים ממנו.

כל הויכוח עם הכומר.... אם אני לא טועה, גם הוא נשבר בסוף.

אין שום יד התומכת מלמעלה ולכן   אין שום יד הנתמכת  מלמטה. אין אלוקים. אין שום דבר שמעבר. גם אין איזושהי

משמעות למגיפה  (צריכה אולי לקרוא שוב, ייתכן שהם נותנים לזה איזו משמעות)

זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר ואנו עושים ככל שביכולתנו;. יותר מיכולתנו. אבל נורא לבד. עולם בלי אלוקים. ובעצם-

בלי חמלה גדולה המכילה ורואה ומבינה את הכל ("מאזין ומקשיב.."..) האדם נעזר באדם . אין לו דבר אחר  ומשכך

הוא מועד לאכזבות, יאוש, נפילות.

זה לא "הסתרת פניך הייתי נבהל", כי כאן יש מישהו שאמנם מסתיר עכשיו פניו, אבל יש גם אי הסתרה. מחר, מחרתיים,

בעוד חודש......

שים לב שאין שום יאוש בשירים יהודיים. יש לפעמים עצב, געגועים, תחנונים, בקשה לגאולה, אבל אף פעם לא יאוש

או דיכאון.

גם אחרי השואה, שיר שהיו שרים:

הבט משמים וראה

איך היינו ללעג וקלס....

ובכל זאת בריתך לא שכחנו...

איזה יופי! איזו נחמה! איזה כיף שיש השם.  איזה מסכנים אנשים שלא לוקחים אותו בחשבון....

(לא שאני תמיד קרובה ותמיד שמחה ותמיד מודה ותמיד זוכרת שהכל ממנו , אבל ככה צריך לחשוב ולהרגיש  ו ל ד ע ת   יהודי.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

בהצלחה! 😴

אבל אני באמת דיברתי על כרית לשינה.

לא יודע איך להתייחס לכל הוריאציות האלה.

לא מבין את זה בכלל

בכל מקרה, תודה 😀

שלח צילומסך של הגלריית כריות נעזור לך לבחור

"אפשר כרית? הכי פשוטה"

היום אני יודע שכריות שהן לא רכות מדי יותר נעימות לי, אז הייתי מרגיש רגע ואם היא לא טובה הייתי שואל "יש אחת פחות רכה?"

(אבל בטח יש כאן אנשים שיהיה להם דברים חכמים יותר להגיד 🙃)

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?

יש ספק תשתית שזה אומר הוט ובזק

ויש ספק אינטרנט שזה יכול להיות הוט בזק אינטרנט רימון פרטנר סלקום ועוד

אני מבין שאת רוצה לברר על מצב של לקבל תשתית מהוט ואינטרנט מרימון

ממה שזכור לי מפעם, רימון והוט פחות מסתדרים ביניהם

מה שאומר שאם תהיה לך תקלה כל אחד מהם ישלח אותך לצד השני לטפל בזה, ואת תישארי תקועה, וזה חתיכת כאב ראש לסנכרן בין שתי המוקדים עד שאחד מהם מוכן באמת לטפל בזה

אולי היום זה כבר השתנה... אני לא מעודכן

יש אבל לרימון חבילת בנדל, שזה אומר שגם את התשתית של בזק והוט וגם את האינטרנט את מקבלת דרכם, ואז אם יש לך תקלה באינטרנט אז את פונה רק לרימון, והם ידאגו ויטפלו לך בהכל כי רק להם את משלמת

אין לי מושג לגבי מחירים, ומן הסתם שיש חבילות של הוט ובזק שמשלבות אינטרנט לבית עם טלפון ביתי למי שעוד משתמש בזה וזה יכול להיות גם כולל מנוי סלולרי משפחתי של הוט מובייל אולי, ואז בסוף זה יוצא יותר זול מאשר הבנדל של רימון
 

אבל בעיניי בכל מקרה כדאי את הבנדל של רימון נטו בשביל התקלות

אלא אם אתם מברי המזל שאף פעם אין להם בעיות באינטרנט ואז אתם יכולים להיות סבבה עם השילוב של תשתית מהוט ובנפרד אינטרנט מרימון

תודה רבה.

תקלות?!   אף פעם אף פעם......אוף! שובפם הלך לי החומר......

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

הוא די כבד ומדכא. לוקחת את זה בחשבון?

ממליצה שוב על "זאת הפעם.." של תמר וייזר. כיף לקרוא. ויש שם קטע תפילה - משהו! מעורר קנאה ממש.

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.