אומר כלום על לגונן...

יש אנשים מאוד נמוכים שמגוננים מאוד ואנשים גבוהים שמתים מהפחד מהצל של עצמם

אבל תביני שאין שייכות בין גודל לכח ובטח לא למיומנות...

לצורך העניין, קבוצות המשקל הבינוניות/קטנות הן המעניינות יותר בעולם התחרותי.

במשקל גבוה בד"כ יש הרבה שעמום.

מה הפלא?

לצאת מזה זה להבין פשוט איך זה עובד בעולם הלחימה.

רוצה דוגמא שאת כן יכולה לראות? תראי קרבות זירה של נשים ותראי שהגודל לא תמיד קובע.

הערכה מצד מידת חסידות: אני לא בטוח שלפחות מותר לראות בכלל אנשים לא צנועים (גבר לגבר או אישה לאישה). כמובן שחוסר צניעות במובן המזוויע אסור לכולם, כן? מוזכר להלכה ולא נכנס לזה.

אז לא לתפוס אותי במילה לעולם הבא או משהו... אני לא אחראי!

אפשר פשוט לקרוא קצת על הנושא או לראות הדגמות של אנשים כן צנועים של אומנויות לחימה ולראות שהגודל לא קובע.

יצאתי עם נשים גבוהות, קצת נמוכות ממני, וכן היה לי מוזר מאוד

אני לא נגד, אבל אם הכל מתאים אז לא ויתרתי

ישנן נעליים עם סוליה פנימית שמגביהה

אפשר לחפש פתרונות. הכי חשוב שהתכונות מתאימות, ואפשר ללכת לטיפול (את לבד בינתיים) כדי לברר אם תוכלי להתגבר על רגשותייך ולהשלים עם כך שהתכונות יהיהו בעינייך מעל לכל

ואל תחשבי שזה כלום תתמודדי מול זה לכאן או לכאן

ובכל אחד יש משהו שקשה איתו, לפעמים פחות לפעמים יותר.

תעשי רגע חושבים, אם זה מפריע *לך*, אז באמת זאת בעיה.

אם מפריע לך איך *אחרים* יסתכלו על זה, כנראה שזה דבר קטן מאוד ועדיף להמשיך בקשר.

צריך התבוננות כדי לדעת מה באמת המניע שלנו.

זה נכון לגבי כל החלטה בחיים, מובא מכמה גדולים.

אם לא, אז אין לך מה לחשוש... וגם לגבי האוכל, אולי הוא יהיה צדיק ללא תאוות אכילה 

לכי אחרי התורה והלב שלך בלבד.

אני אשאר בדרכי, ונשים רבות תתגברנה על הדברים הנ"ל שציטטת בעה"י. 

הוא ויתור, וזה גם כל תיקון המידות.

לענ"ד מי שלא לומד להתגבר נהיה רווק זקן ובררן שכל דבר קטן מבהיל אותו.

אגב, יש בזה עניין ליופי של הילדים אבל אכמ"ל

הרבה יותר ממה שהייתי רוצה לדעת.

אם לא הייתי יודע מה הולך לאנשים בזוגיות אני מניח שהייתי נשוי מזמן.

ומסיקים שהגדול הוא המכה, והקטן/ה הוא המוכה?

בסה"כ קיימת גם אפשרות ריאלית שהזוג חי בשלום..

ח"ח.

[לאו דווקא בשלב הזה, לא נראה שייך כרגע לבקש ממנו לקנות נעליים חדשות].

כמובן שלא נעלי עקב של בנות, אבל אפשר סוליה קצת עבה.

@כמעין הנובע רואה שצדקתי?

חחח יותר מאשר בשבילה

שהיא כזו קטנטנה בקושי רואה את הסוף שלך? שלא יכאב לה הצוואר...והגב..חחח

סתם סתם....

אין גבר ובעל כמוהו!

בכיף תשאלי ממה את חוששת...

בס"ד

לענ"ד העניין הוא שיש לנו תפיסות מוטעות לגבי דברים חיצוניים ואז יש לנו פער בין הרצון שלנו לבין משהו בלב/איזו תפיסה ישנה שנתקעה לי בלב ומפריעה לי.. מה הכוונה?

אני חושבת שהעולם הכניס לנו שהחיצוניות קובעת, כמו שאת יודעת בטח בהרבה דברים. בצורה הקיצונית של זה זה למשל: מי שיפה- הוא גם "המוצלח" בלימודים, בעבודה וכו' שהיום ב"ה אנחנו כבר ממש יודעים שזה פשוט לא נכון אבל אנחנו לא יכולים להגיד שאנחנו נקיים מהתפיסות הללו. למשל גם מי בכלל נחשב "יפה" היום? את יודעת, כל התפיסות הלא נכונות שאנחנו מנסים להתנקות מהם היום.. (מה שנקרא "גזענות"..) אז אני חושבת שפשוט גם בהקשר הזה הצליחו להחדיר לנו ללב שהגובה החיצוני הוא מדד לחוזק פנימי, וכאן מגיע הטעות.. לענ"ד יכול לעזור שתשאלי את עצמך 2 שאלות:

א) האם אני מאמינה שלפי הגובה החיצוני כך באת את היכולת הגנה שלו עליי/הבטחון שלו בחיים?

למקרה שהתשובה היא כן-

ב) האם אני חושבת שזה נכון? אלו 2 דברים שבאים בהכרח ביחד?

סליחה על האריכות ומקווה שהצלחתי להעביר/להבהיר ;) לך את העניין.. ואם יש שאלה- יותר מבשמחה בעזהי"ת!!

בהצלחה ממש!

שאפשר לנסות לעבוד עליו..

אבל אם אחרי כמה זמן כבר לא הולך, אז אין מה להתעקש לדעתי.

זו תחושה. זה לא משהו שכלי שאמורים להסביר..

לי נראה שבארץ יותר מפריע לעומת בארה"ב  כי יותר מכניסים לנו את זה מגיל נמוך

שהבת צריכה להיות נמוכה מהבן...

עניין של הסתכלות על זה גם לא רק פיזית (יופי) גם מנטלית (רגשית- כמו שאמרת הרגשת ביטחון, שווה וכו'). 

תנסי לעשות לך שטיפת מוח לצד השני אם את רוצה אותו. שככה ה' ברא אותו ואת מקבלת אותו ככה והוא כן מסוגל לגונן עליך והוא כן יפה ו"שווה" וכו'... 

הם נמוכים! 

את תכונת הגבריות את מחפשת, לא תמצאי אותה יותר אצל הגבוהים.

אם יפריע לך ללכת איתו ברחוב אחרי

תוך כדי 

וכו

היי גמדית לא גמדה,

לא נוהגת להיכנס לפורום הזה, ובכלל בקושי לפורומים, אבל במקרה ראיתי את השאלה שלך בעמוד הראשי לפני כמה ימים, ורק עכשיו התפניתי לענות.

יכולה לשתף אותך מהניסיון שלי...

אנחנו נשואים ב"ה כמעט 6 שנים. אני כמעט 1.70 ובעלי נמוך ממני ב5 ס"מ. 

זה הפריע לי בקשר לפני החתונה, אני גם לא הכי רזה בעולם, מבנה גוף ממוצע. כיום, לאחר הריונות, לצערי אני מעל הממוצע. וכן, אני מרגישה שאני גדולה ממנו.

אז אני זוכרת שבתקופת האירוסין שאלתי חברות אם זה בולט, הן אמרו שהן ממש לא שמו לב! זה היה בעיקר בהרגשה שלי.

אני מאוד מבינה מה את אומרת, תמיד היה לי ברור שאתחתן עם מישהו גבוה, וגם אחים שלי גבוהים מאוד, כך שהיתה לי שאיפה למישהו כמוהם.. גבוה, גברי, מישהו להישען עליו... ממש מבינה את הרצון שלך.

אבל אז כשפגשתי את בעלי הכל כל-כך התאים, חוץ מהגובה... 

זו כן נקודה שהפריעה לי, שאראה יותר גדולה ממנו, וכן גם בשבילי גובה מסמל גבריות.

ובכ"ז החלטנו להתחתן. למה? כי כל השאר היה פשוט מדהים, שהיה חבל לי לפספס. וכן, גם נמשכתי אליו למרות הגובה, כי כ"כ אהבתי אותו.

כיום, ב"ה יש לנו זוגיות מדהימה, ואהבה מופלאה, והוא החבר הכי טוב שלי.

והגובה? הרבה פחות מפריע כיום.. ובכל זאת- כן, עדיין מדי פעם יש לי צביטה בפנים, וזה יכול להפריע לי (רוב הזמן לא..) אבל- אז מה? אני שמחה מאוד להכיל ולחבק ולאהוב את כל החבילה של בעלי (יחד עם עוד חסרונות שהתגלו במהלך השנים, גם בי וגם בו..)

אגב, לו העניין ממש לא מפריע. רק לי..

אנחנו כבר צוחקים על העניין, (בתחילת הנישואין.. צחקנו שהיה לי נוח ללכת לצידו בשולי הכביש, הוא על המדרכה, ואני על הכביש... (: או כשהצטלמנו, הייתי מבקשת ממנו להזדקף.. ובחתונה- הוא נעל נעלי רדבק, ואני נעל שטוחה.. ועד היום הוא נועל רדבק בשבילי...) הוא יודע שזה טיפה מציק לי, וזה בסדר. שנינו מכילים באהבה את כל הנושא.

יש לי עוד כמה דברים להוסיף, מוזמנת לפרטי...

בעיניי לא נכון להדחיק או להכחיש את התחושות הטבעיות שלך, או כפי שמישהו כתב לך פה: "לעשות שטיפת מוח".. ממש לא.

לא נכון לשכנע את עצמך בכוח.

תהיי מודעת לתחושות שהעניין מעורר בך. זה בסדר גמור שזה מציק לך.

ואם תבחרי להתחתן איתו זה יהיה מתוך מודעות מלאה שאת מתחתנת איתו יחד עם החיסרון הזה. מתוך שלמות שאת אוהבת אותו ונמשכת אליו, למרות הקושי שלך עם עצמך ביחס לגובה שלו.

רק מתוך מקום שמכיל את כל התחושות והרגשות השונים, מתוך רצון לקבל את כל החבילה, מתוך רצון לחבק את הבחור עם כל צדדיו.

אגב, שמעתי פעם על חיבוק, שבחיבוק מחבקים גם את הגב, את המאחור, את כל צדדיו של האדם, כולל צדדיו החלשים והחשוכים יותר.. כולל החסרונות.

רק אם יהיה לך את הרצון הזה, אז נכון להתחתן מתוך מקום כזה.

ובינתיים כל עוד את לא בטוחה, בעיניי תמשיכי להיפגש איתו, לא מתוך שכנוע עצמי בכוח, אלא מתוך ניסיון לפתוח את הלב בנחת, בענווה ובעדינות, ולגלות ולראות את כל היופי שבבחור.

בהצלחה...

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?