ספק אז "אין לדבר סוף" כמו שכתב @דבש חריף 

מותר. מלאכה שאינו מתכוון בספק דרבנן - בית המדרש

* כלומר זה לא ודאי ממש, אלא ספק הקרוב לודאי.

נראה לי אבל ששאלות לגבי מצוות חמורות כמו שמירת שבת ראוי לשאול במדורי "שאל את הרב" למיניהם.

אני מסוקרן למה אנשים פה לא עושים את זה?

בקיצור - אני לא סגור על ההלכה פה...

נ.ב,

נראה לי גם שזה תלוי במחלוקת לגבי איסור חשמל, אם אתה פוסק משום מבעיר (כמדומני שהרב עובדיה) או משום בונה (החזון איש, הרב מרדכי אליהו וסייעתם).

כי אם אתה פוסק שזה בונה, זה ספק דאורייתא ואסור גם אם זה ספק - אבל זה לא נראה לי הגיוני אחרת לא היה מותר להתכתב עם חילונים באינטרנט... נשאר בצריך עיון.

הוא עצמו היה נוהג בזה איסור...

המשל הכי פשוט הוא צינורות של מים, כשאתה מחבר צינור לצינור כדי שהזרם יעבוד - זה בונה דאורייתא

לדעתי התשובה היא כמו שכתבת בהמשך ההודעה ביום חול פשוט אין שום אחריות על מה שיעשה אדם ביום שבת.

@אנונימוסיתוש זה כמו שיהיה אסור לבנות בניין ביום חול כי מישהו ידליק שם את האור בשבת וכו' וברור שזה לא אסור

(החלק הראשון בכותרת ל@דבש חריף, השני למשרשרת הראשית)

סוגרת מעגל (אפילו טאץ') לכן למאן דאמר שזה בונה זה דאורייתא גמור.

אין מציאות של שימוש בחשמל שלא מערב שבת שמותרת לפי מי שאומר שזה בונה.

אפשר לראות את התשובה של הרב מרדכי אליהו בשו"ת מאמר מרדכי (לא זוכר כרגע את המקור). לא זוכר מה המקור בחזון אי"ש.

זה לא נקרא "מלאכה שאינה מתכוון". יש לו בפירוש צורך במעגל עצמו שנבנה.

זה כמו אדם שפותח מטריה, אין לו צורך בשלב הבניה עצמו של המטריה, אבל הוא בוודאי צריך לה בנויה.

דאורייתא בכלל.

כן אני די בטוח שזה מותר, בכלל לא צריך לדון בזה. אין אחריות על מה שאחרים יעשו בשבת כל עוד אני לא באמת מחטיא אותם (כלומר יש להם זמן אחר).

כמדומני גם שהטעם שלך שכתבת על מלאכה של גוי בקבלנות הוא הנכון.

לא צריכים להגיע למתכוון או לא מתכוון כי המלאכה מצד עצמה מותרת - שזאת מלאכת חול.

השאלה שלה היא האם זה נקרא מחטיא או לא, ולכן מה שכתבת צודק.

אליהו אבל לא חילקו בין חצי מעגל לבין מעגל שלם ואסרו משחקים בשעון שבת גם אם הוא כבוי.

כלומר בונה גם אם לא סיים את הבניה. לא מספיק בקיא בהלכות שבת להגיד אם בונה כזה הוא בונה, אבל ככה ראיתי

כי כל מעגל נידון בפני עצמו. והdigitizer של המסך הוא מעגל בפני עצמו כמדומני, צריך בירור.

תוקע זה לא דאורייתא?

לא זוכר בדיוק את המושג כרגע, אמצע הלילה בכל זאת.

למרות שלי נראה שזה בונה בפני עצמו, גם אם המעגל לא שלם.

נקח את המשל על הצינורות במערכת מים. גם אם יש "נזילה" בקצה, וגם אם הזרם כרגע לא עובר בהם, ברגע שאני מוסיף צינור באמצע, כדי להשלים את המערכת, גם אם המערכת לא גמורה, זה בונה בפני עצמו, לא?

ואם לא, אז לכל הפחות זה כמו תוקע, שהוא מכניס צינור חדש בחוזק.

אני חושב שמי שאמר לך איך זה עובד לא מפריד בין המעגלים ומחשיב את כל הטלפון כמעגל אחד, שזה ודאי אינו.

תראה את המסכים פה

http://scienceline.org/2012/01/okay-but-how-do-touch-screens-actually-work/

אגב, בכל המכשירים המודרניים המסכים הם Capcitive, שזה בוודאי מעגל שלם (הרבה מעגלים שאתה משפיע עליהם).

אלא אם תרצה להגיד שהטאץ' עצמו הוא לא מעגל, כי זה רק משפיע על הזרם, והמכשיר עצמו מודד את השינוי כדי לקבוע את המיקום על ה"מטריצה" של המסך.

אבל פה צריך לראות כבר איך הוא מנתח את המידע, כדי לדעת אם יש איזה מעגל שמשתנה בחלק של החישוב של המיקום של הנגיעה

תוקע נאמר בדין בניין בכלים.

שאף שלכאורה אין בניין בכלים, היכן שעושה זאת בתקיעה ובחוזקה יש בניים בכלים.  ולכן מיטת טרסיים אסור לבנות בשבת אע"פ שאיו בניין בכלים. ולכאורה זה דאורייתא.

אמנם עדיין קשה שיטת הרב אליהו, משום שלא נאמר דין תוקע אלא היכן שיוצר כלי, ולכן חייב מצד בניין בכלים, אך בשעון שבת שלא יוצר כל כלי, לכאורה לא שייך דין תוקע.

ואולי הרב אליהו חבר שני דינים יחד, דין החזו"א בונה מעגל חשמלי, ודין תוקע, בניין בכלים. דהיות ובונה מעגל חשמלי ע"י תקיעה מקרי שפיר בונה. אם כי חידוש זה עדיין צריך ביאור.

כתבתי שדין תוקע התחדש בדין בנייו בכלים, אך לגבי מכה בפטיש אין חידוש מיוחד בתוקע, משום שכל גמר מלאכה חשיב מכה בפטיש, ואין בתקיעה מעלה על הרפיון, אלא שפעמים גמר הדבר נעשה ברפיון, ופעמים גמר הדבר נעשה רק ע"י תקיעה, ולכן ייתחייב רק בתקיעה. אך אם הדבר לא נגמר בתקיעה, לא יהיה חייב גם אם תקע. למשל אדם המתקן מערכת צינורות וחיבר צינור לצינור ע"י תקיעה אך עדיין צריך להשלים את התיקון,  לכאורה אינו חייב משום מכה בפטיש, ופשוט.(אולי יש לדון לפי שיטת הרמב"ם)

אך לגבי בניין בכלים התחדש דין. שאע"פ דאמרינן דאין בניין בכלים, היכן שעושה בתקיעה ובחוזקה יש בניין. ולכן יש מעלה בתקיעה עצמה על הרפיון. 

אשר על כן אדם שתקע שני חלקים זה לזה  חייב משום תוקע דהוי בניין בכלים, ואפ' לא גמר את הכלי.  ולכן אדם המתקן מערכן צינורת כדלעיל יהיה חייב אף אם לא גמר את התיקון משום שעצם החיבר ע"י תקיעה חייב משום בונה.

לכן ששאלת מהו איסור תוקע, הנחתי שאתה לא שואל היכן שנגמר המלאכה. כי פשוט שהיכן שנגמר המלאכה בתקיעה, חייב ככל מכה בפטיש. מה גם שהתייחסת להיכן שלא נסגר המעגל, שלכאורה פשוט הוא שאין דין מכה בפטיש אף אם תקע, משום שלא הוי גמר כלי.

לפי זה מובן קצת מה שפסק הרב אליהו שחייב משום תוקע אף שלא סגר המעגל, וזאת משום שתוקע לאו משום מכה בפטיש, אלא משום בניין בכלים, דזה חייב אף אם לא גמר את המלאכה, ככל מלאכת בונה שחייב אף לא גמר.  

אך עדיין דבריו קשים ותמוהים.

הייתי עוסוק ביום שישי בבישולים, כך שלא ראיתי את הסברך.

מסכים שלא כל כך שייך תקיעה בשעון שבת. (לכן כתבתי שדבריו קשים ותמוהים, וישנם עוד סיבות, דבר שכך שימושו.)

לא מסכים ששייך תקיעה רק היכן שיש רפיון (או שלא הבנתי מהה כוונתך).

ואכן התכוונתי לענ"ד, ולדעתך.

הקטע היותר מצחיק זה שאתה ידעת בדיוק איך יגיב הרב, ושהוא באמת הגיב כך. 

הזכרת לי משהו דומה.

להבדיל, באחד הדיונים בבהמ"ש, השופט העלה רעיון שמצא חן בעיני העו"ד של הצד השני שקם ואמר לשופט, כיוונת לדעת גדולים. כמובן שהשופט העיר לו כך, והוא התנצל. 

כשזה לא בחוזקה זה לא נקרא תוקע אם אני זוכר נכון את מסכת שבת.

לי די ברור למה הרב אליהו התכוון, רק שאני לא מונח בסוגיה מספיק כדי לסדר את המושגים

מצאתי תשובה לשאלה דומה שכתוב פה גם מה הכלל בזה:

שאלה:
שלום לכבוד הרב
האם מותר לבנות אפליקציה שיתכן שאנשים יפעילו אותה בשבת??

תשובה:
שאלתך היא דוגמא לשאלות רבות בנושא זה .
האם מותר למכור מכשירי כתיבה שאולי מאן דהוא ישתמש בהם בשבת,
וכן מכירת מוצרי חשמל רכב וכן הלאה.
הכלל הוא כאשר לוקח דבר ועושה בו איסור כיוון שהיה יכול להשיגו במקום אחר האיסור 'לפני עוור' מדרבנן בלבד, ובנוסף כאשר אפשר לתלות שיעשה בהיתר מותר כאשר הדבר המותר מצוי. ולכן כיוון שאפשר להשתמש באפליקציה בימי החול מותר.
(שו"ע או"ח שמז, ס"ק ז)

א. שני כיוונים, שאולי הם מחלוקת ראשונים: 1.הפרי חדש אומר שזה חלק מהכלל הרגיל שכל המצוות שכשרות ביום כשרות מהתורה מעלות השחר, וחזל תיקנו לכתחילה לחכות לנץ החמה כדי לא להתבלבל. ובקרבן הקלו כדי להספיק יותר קרבנות עד התמיד של בין הערביים (טעם שלא שייך בתפילת שחרית שרק מקבילה לתמיד). 2. באמת הזמן לכתחילה מאז שחיטת התמיד, אבל מצווה מן המובחר בנץ בגלל 'ייראוך עם שמש'

ג. לפי הרב נבנצל אין עדיפות בין תפילה לפני הנץ לתפילה אחרי הנץ, רק בנץ יש מעלה

לחלק מהראשונים (בין השאר הרמב"ם) לכתחילה יש לגמור קריאת שמע בנץ ולהתחיל עמידה מיד, וקריאת שמע אחרי/ עמידה לפני זה רק בדיעבד, וגם שם יש דיון האם לשיטתם צריך סמוך לנץ ממש או שכל הזמן שלפני הנץ (מדיוק בין השאר בלשון הרמב"ם), אבל אני לא כל כך מונח בסוגייה, ובכל מקרה להלכה לא חוששים לדעות אלו, מלבד העובדה שעל כולם מוסכם שיש מעלה גדולה בתפילה בנץ.

בנוסף, זכור לי איזה משהו שאולי יש דעות שאם אתה לא קורא ק"ש סמוך לנץ, ועמידה מיד בנץ אז לא סמכת גאולה לתפילה, אבל כאמור זה דעות מיעט קיצוניות ולגבי הדבר הזה אני בכלל לא בטוח שאכן יש דעה כזאת.

ב. שאלת למה בתפילה יש חילוק בין עלות השחר למשהאיר פני המזרח, בניגוד למצוות אחרות

באמת יש שיטות שבכל המצוות גם בדיעבד יוצא רק משאיר פני המזרח (וזה הכוונה "עמוד השחר" במשנה במגילה, או שעמוד השחר שם לאו דווקא)

לדעה שיש חילוק, בתמיד הקלו לכתחילה לפני הנץ בגלל העומס של הקרבנות (פרי חדש), אבל איחרו מעלות השחר למשהאיר פני המזרח בגלל הטעות שהייתה עם הלבנה, שמוזכרת במשנה ביומא (מגן אברהם. ובאמת בדיעבד גם תמיד כשר מעלות השחר)

[על גבי זה, יש לציין שיש שיטות שלתפילה באמת רק הנץ ועלות השחר חשובים, למרות שעלות השחר זה לא משהאיר פני המזרח]

בפשטות מדאורייתא.

מה שכתבת שבדיעבד כשר כשנשחט לפני, זה לפי המג"א.

חשבתי שכתבתי מספיק ברור, אבל אם כתבת כנראה שלא, אז טוב שהדגשת

אך טווח הזמנים לעניין 'זמן תפילה' אינו מוגדר לפי זמן הקטרת האיברים, (שמותר להקטירם אפילו בלילה, אלא שחביבה מצווה בשעתהּ) אלא מוגדר לפי הזמן הכשר (גם אם בדיעבד) - לשחיטת התמידים.

כך שמעלות השחר (לפי המגן אברהם ופרי חדש אף לפני משאיר מזרח, ולאליה רבא וגר"א דווקא משאיר המזרח) עד 4 שעות נחשב זמן תפילה כי עד אז הוא בכלל 'בוקר', וכשר לשחיטה (לפי ר' יהודה שהלכה כמותו).

ולפי דעת השו"ע שלפני הנץ החמה נחשב לזמן דיעבד, אינו משום שאין זה מוגדר 'תוך זמן תפילה', אלא ככל המצוות שביום שמצוותם אחר שתנץ החמה, (או משום שמאבד בכך את האפשרות להתפלל שחרית בזמן המובחר - עם הנץ)

גם טווח 'זמן תפילה' של תפילת המנחה נקבע לפי הזמן הכשר (אף אם בדיעבד) לשחיטת תמיד של בין הערביים, שזמנו מתחיל מחצות היום, עד הערב (לרש"י ולשו"ע- עד צאת הכוכבים, ולתר"י ולגר"א - עד השקיעה). אלא שלגבי מחצית השעה שלאחר חצות - החמירו בין לעניין שחיטת התמיד ובין לעניין תפילה - מחשש טעות. (למג"א וברכי יוסף - אף בדיעבד לא יצא, ולפר"ח וערוה"ש - יצא, וכשיטתם נראה לענ"ד מדברי הראשונים).

א. ביום הכיפורים, מחמת עומס העבודה על הכהן הגדול- שגם נשאר ער בלילה, הצום, ורצון להקדים את עבודת היום כדיי להקדים את הכפרה, הקדימו את הקרבת התמיד. ביום רגיל היה נשחט עם הנץ.

ב. בשעת הדחק ודיעבד אלו שני צדדים של אותה המטבע. פשוט לעשות את זה מראש עושים רק בשעת הדחק, ולאחר מעשה (או בארמית: דיעבד-שעשה) זה תופס. בגלל שזה היתר שקשה לסמוך עליו, סומכים רק במקום הדחק. וידוע הכלל 'שעת הדחק כדיעבד דמי', כלומר דבר שבדיעבד הוא בסדר, בשעת הדחק אפשר לעשות מראש.

ג. זכורני שכן. איני יכול לספק מקורות.

בסדר העבודה היומיומי המתואר במסכת תמיד מתוארת שחיטת התמיד בתחילת פרק ד, וקריאת שמע של אנשי משמר בתחילת פרק ה. ובברייתא למדנו "הקורא את שמע שחרית עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא מפני שאנשי משמר משכימין ואנשי מעמד מאחרים", וברור מתוך דברי רש"י בברכות יא: שהברייתא מדברת באופן כללי, ולא רק יום הכיפורים, כך שיוצא ששחיטת התמיד בכל יום היתה עוד לפני זמן 'משיכיר'.

גם במסכת תמיד [פרק ג משנה ב])

ועד שהזכרת מעשר שני תשאל על כל המצוות התלויות בארץ כולל שמיטה ויובל, תרומות ומעשרות.

בארץ.

השאלה היא אם הם כדגים שקונים דגים בכספי מעשר שני, או כמלח מים פטריות וכמהין שלא.

מה הבעיה הטכנית לסוכך באצות? חוץ מזה שרבי ירמיה שאל על סיכוך ביין קפוא הבא מהחרמון...

ואם הגמרא שואלת על סיכוך בהדסים, מה הבעיה הטכנית לסכך באלמוגים? (אפשר גם לשאול על סיכוך בספוג ימי)

כתוב במשנה בכלים שכלי קיבול של שחקקו מאלמוג לא מקבל טומאה כי הוא גידול הים. וגידול הים אינו מקבל טומאה חוץ מעורות כלב המים מפני שהוא עולה ליבשה.

אם כן אינו גידול הארץ.

ראה כלים פרק יז משנה יג, כלים פרק יג משנה ו ותפארת ישראל שם, שבת דף נב ורשי ותוספות שם. מחלוקת האם טבעת אלמוג טהורה בגלל שהיא פשוטי כלי עץ או בגלל שאלמוג נחשב גידולו מהים

וברמבם הלכות כלים פרק א הלכה ג פסק שגם "צמר הגדל בים" טהור משום שנחשב גידולו מן הים)

השאלה אם יש לחלק בין אלמוג למשל שמפורש שהוא מ7 מיני ארזים אלמוג שבים. וגם ענפיו מתפצלים כמו צמח, לבין ספוג ים למשל

מה אתה שואל בעצם? האם הולכים לפי קביעות חז"ל או לפי המציאות שהתבררה?

לגבי אלמוגים ושושנת ים ודומיהם זו שאלה קצת אחרת כי המדע מגדיר אותם כבעלי חיים ולא כצמחים. מה ההגדרות בחזל לכל אחת מהקטגוריות?

לגבי אצות, לא הבנתי למה זה או דגים או פטריות דווקא? למה אצות זה לא כמו חסה או כרוב? השאלה לא מספיק מוגדרת.

אחרת אסור לנו לאכול רובדים של חיידקים נראים לעין.

השאלה שלי היא נגיד שושנת ים זזה כמו חיה, אז האם מבחינת הליכה אחרי מראה העיניים היא חיה מבחינה הלכתית, או בגלל שמחוברת לאדמה היא צמח או כמו פטריות.

פשיטא שאלמוג לא נחשב חיה הלכתית שהרי היצרוים שבתוכו מיקרוסקופים כמו חיידקים (ומה שאנ רואים כאלמוג זה ההפרשה הגירנית שלהם , ולא ניתן לומר היוצא מהטמא טמא, שהרי הם מיקרוסקופים ולא מתחשבים בדבר מיקוסקופי הלכתיית). השאלה אם הוא צומח או דומם. ואם הוא צומח, השאלה אם נחשב גדבר שגידולו מהארץ או מהים (או לא משניהם כמו פטריות). נפקא מינא לקבלת טומאה אם עשו ממנו כלי, לסיכוך בסכך ולקניית בכספי מעשר שני.

לגבי אצות, מכיוון שהן גדלות במים ואין להן שורשים בקרקע אלא רק נאחזות בתפר דק לסלע הקרקעית, השאלה אם נחשבות צומח או כמו פטריות שאין גידולן מהארץ

בכל מקרה, השאלה שלך אכן יותר מוגדרת כרגע - אבל עדיין חסרות ההגדרות ההלכתיות. בהיעדר כאלה, הזואוחוגיה חוזרת לסייע.

מניין הקביעה שלא ייתכן יצור חי שצריך להיות אחוז חזק באדמה? צמח לא רק אחוז בה אלא ניזון ממנה. אלה אחיזות שונות.

לא הכרתי את המושג דבר שגידולו מן הים. תרחיב על זה.

מה שלא זז?

מה שאחוז באדמה?

מה שיונק מהאדמה?

אני לא חושב שבדיקה גנטית המסווגת את האבלוציה של אטתו יצור בעץ הפילוגנטית תהיה נפקא מינא להלכה, כשם שהאדם אינו קוף לפי ההלכה.

ב. מה שאמרתי הוא שמכיוון שאצה לא באמת יונקת מהאדמה אלא רק דבוקה אליה ביתד ואין לה שורשים, השאלה אם היא כמו צמח הלכתית או כמו פטריה (שאין דינה כצמח כי לא גדלה מהקרקע לפי הגמרא), או כמו דומם שגידולו מן הים (כל דבר שגידולו מן הים (נאמר על חיות) כל מה שמפיקים מהם לא מקבל טומאה לפי המשנה , חוץ מכלב המים מפני שפורש ליבשה לעיתים. משנה כלים).

צמח יונק מהאדמה ואינו מוגדר "חיה" הלכתית אלא צמח, גם צמח טורף.

הצתה מאוחרת אמנם, אבל היינו עסוקים בשטויות של בני אדם, וברגע מסוים גם סביב ענייני הקופים.

לי זה נשמע שיש קשר הדוק בין ההלכה לבין המדע, מפני שהניסיון האמפירי מפריד רביית אדם מרביית הקופים הגדולים (וכמובן קופים אחרים, שגם גנטית רחוקים יותר מהמשפחה). יש מקורות הלכתיים שמבדילים בין אדם לבין קוף, אבל הפרטים שהם מספקים כלל אינם מדעיים אלא אגדיים, כגון סנהדרין ק"ט ע"א.

האדם הוא פרימט, אבל לא קוף גדול. לקופים הגדולים 24 זוגות כרומוזומים בגרעיני התאים. לאדם 23 זוגות (ומן הסתם לכל ההומינידים). גם מבחינה פילוגנטית זה מפריד אדם מקוף, אחרת היינו גם קופים וגם בננות. השוני הכרומוזומלי אחראי ככל הנראה לשחרור שרירי הלסת העצומים המחזיקים בגולגולת הקוף, ועושים את מבנה הלסתות הקופי ל"חייתי" כלומר, מלבני. לסת האדם משוחררת מתפיסת הלחץ העצומה הזאת, והיא אליפטית.

מובן שכל זה הוא בהתיישבות מוחלטת עם האבולוציה הדרוויניסטית.

ולא נראה לי שסבר שהם תבוניים או שאדם יכול להוליד מהם. גם אם זה דברי אגדתא. מכאן רואים שרבי יוסי סבר שאם ישנו בעולם יצור דמוי אדם, הוא יטמא באוהל כאדם מריבוי בפסוק.

ב. לגבי שלדים אני לא חושב שהולכים כאן לפי מדע אלא לפי חזקה. אם זה נראה כמו אדם או לא

לפי הירושלמי זה משהו שאנחנו בכלל לא מכירים במציאות ["בר נש... חיי מן טיבורייה"], לפי הערוך אלה בני אדם אבל עם איזו מין מוגבלות ("הגדלים ביערים"), לפי התפארת ישראל שם זה אורנגאוטן. אני לא חושב שיש פירוש מובן ומקובל. לגבי ה"נראה כמו אדם", עדיין לא מתיישב לי מה לחשוב. האם הדניסובים היו "אדם"? אם דניסובי היה "מתגייר", האם היה גיורו מכניסו תחת שם ישראל? אני בספק רב שאתה או אני שאיננו פתולוגים או אנתרופולוגים נתבונן בשלד הדניסובי, נבין שזה היה משהו "אחר", ואנו יודעים בוודאות שזה היה משהו אחר ולא סאפיינס.

אילו זה בני אדם הגרים ביער רק עם מוגבלות הם היו בדין אדם לכל דבר.

"בני אדם הגדלים ביערים" זה כינוי לקופי אדם. כמו שבאינדונזית "אורנג אוטן" פירושו "איש היער" זה לא שחשבו שהוא אדם עם מוגבלות.

ב. לא צריך פה דין "אדם". אלא רק דין לטמא באוהל. רבי יוסי לא סבר שהם אדם לכל דבר, רק לגבי טומאה באוהל.

אם למראה עין הוא רנאה כמו שלד אדם - נראה שלא הולכים לפי המדע אלא לפי מראה העין. כי התורה ניתנה לבני אדם ולא למדענים במעבדה. כנל מותר לאכול חיידקים

(בעל תפארת ישראל על המשנה)

אך סביר הרבה יותר שמדובר בייצור קרוב הרבה יותר לבן אנוש.

מרדכי כסלו טוען טענה מרתקת לפיה מדובר בצאצאי ייצורים דמויי אדם (מיני 'אדם הקדמון') שהיו בעולם לפני בריאת אדם וחווה, אך לא היתה להם את יכולת הדיבור.

בהחלט ייתכן למשל שאדני השדה עשו שימוש בכלים (ברמה מתקדמת בהרבה מהשימוש בכלים שקופים עושים).

פרט של המין הביולוגי "אדם נבון" (סאפיינס)? או אדם, לצורך העניין הומיניד כלשהו, אבל נבון (כי כאמור הדניסובים היו לצורך העניין תבוניים לגמרי, או למשל הננסים של פלורס)?

ולא רק שמות עצם

אם אצות נכללות בעשב והעץ שנבראו ביום שלישי, או בשרץ נפש חיה של המים ביום הרביעי

שאלה מעניינת מאוד! 🧐 מרתק לראות כיצד ההלכה מתמודדת עם יצורים ימיים שמטשטשים את הגבול בין צמח לבעל חיים.

שאצות ושושנות ים (שנראה די פשוט שמותרות הן באכילה ואינן בכלל שרץ המים, אם כי למעשה הייתי מברר זאת בצורה יסודית יותר ולא ממהר לאכלם).

דינן כמו כמהין ופטריות וברכתן שהכל ואינן ניקחות בכסף מעשר ואין מערבין בהן (עירובי תחומין).

וממצוות התלויות בארץ פשוט לי שפטורות.

מחוברת לקרקע.

ויש יצור דמוי שושנת ים שמחובר לקרקע שהוא בעצם מדוזה שזזה וטורפת, והוא מתחלק לכמה מדוזות שמשתחררות ממנו ומשייטות בים בחפשיות. מה דינו כשמחובר לקרקע?

ומה לגבי דין סיכוך בסכך?

אצות כמובן פשיטא שאינן שרץ

התברר לי שחלק ממיני שושנות הים הן בעלות יכולות תנועה שאינן מאפיינות צמחים כלל, ונראה ברור שמינים אלו מסווגים כ"שרץ המים".

יש מינים שיכולים לנטר ממקומן, ויש שבאפשרות לזחול ממקומם על קרקעית הים.

תנועה או חיבור לקרקע?

ואם כן, מה דין צמח טורף? (הוא גם נע קצת כשטורף).

ברור לי שצמח טורף אינו 'שורץ'. דבר שלעולם אינו נעקר כלל ממקום גידולו אינו שרץ. אך אם עוקר את עצמו, באמצעות יכולת התנועה העצמית שלו, נראה לענ"ד שנחשב שורץ, גם אם זה נעשה באיטיות רבה.

לרב ארל'ה הראל שיעורים בעפרה

נראה לי שגם בגבעת אסף

הוא מדבר רהוט, לעניין, מתבל בהרבה אנקדוטות, ועוסק ביסודיות בהרבה נושאים מעניינים ופיקנטיים, בהלכה ובאגדה.