ספק אז "אין לדבר סוף" כמו שכתב @דבש חריף 

מותר. מלאכה שאינו מתכוון בספק דרבנן - בית המדרש

* כלומר זה לא ודאי ממש, אלא ספק הקרוב לודאי.

נראה לי אבל ששאלות לגבי מצוות חמורות כמו שמירת שבת ראוי לשאול במדורי "שאל את הרב" למיניהם.

אני מסוקרן למה אנשים פה לא עושים את זה?

בקיצור - אני לא סגור על ההלכה פה...

נ.ב,

נראה לי גם שזה תלוי במחלוקת לגבי איסור חשמל, אם אתה פוסק משום מבעיר (כמדומני שהרב עובדיה) או משום בונה (החזון איש, הרב מרדכי אליהו וסייעתם).

כי אם אתה פוסק שזה בונה, זה ספק דאורייתא ואסור גם אם זה ספק - אבל זה לא נראה לי הגיוני אחרת לא היה מותר להתכתב עם חילונים באינטרנט... נשאר בצריך עיון.

הוא עצמו היה נוהג בזה איסור...

המשל הכי פשוט הוא צינורות של מים, כשאתה מחבר צינור לצינור כדי שהזרם יעבוד - זה בונה דאורייתא

לדעתי התשובה היא כמו שכתבת בהמשך ההודעה ביום חול פשוט אין שום אחריות על מה שיעשה אדם ביום שבת.

@אנונימוסיתוש זה כמו שיהיה אסור לבנות בניין ביום חול כי מישהו ידליק שם את האור בשבת וכו' וברור שזה לא אסור

(החלק הראשון בכותרת ל@דבש חריף, השני למשרשרת הראשית)

סוגרת מעגל (אפילו טאץ') לכן למאן דאמר שזה בונה זה דאורייתא גמור.

אין מציאות של שימוש בחשמל שלא מערב שבת שמותרת לפי מי שאומר שזה בונה.

אפשר לראות את התשובה של הרב מרדכי אליהו בשו"ת מאמר מרדכי (לא זוכר כרגע את המקור). לא זוכר מה המקור בחזון אי"ש.

זה לא נקרא "מלאכה שאינה מתכוון". יש לו בפירוש צורך במעגל עצמו שנבנה.

זה כמו אדם שפותח מטריה, אין לו צורך בשלב הבניה עצמו של המטריה, אבל הוא בוודאי צריך לה בנויה.

דאורייתא בכלל.

כן אני די בטוח שזה מותר, בכלל לא צריך לדון בזה. אין אחריות על מה שאחרים יעשו בשבת כל עוד אני לא באמת מחטיא אותם (כלומר יש להם זמן אחר).

כמדומני גם שהטעם שלך שכתבת על מלאכה של גוי בקבלנות הוא הנכון.

לא צריכים להגיע למתכוון או לא מתכוון כי המלאכה מצד עצמה מותרת - שזאת מלאכת חול.

השאלה שלה היא האם זה נקרא מחטיא או לא, ולכן מה שכתבת צודק.

אליהו אבל לא חילקו בין חצי מעגל לבין מעגל שלם ואסרו משחקים בשעון שבת גם אם הוא כבוי.

כלומר בונה גם אם לא סיים את הבניה. לא מספיק בקיא בהלכות שבת להגיד אם בונה כזה הוא בונה, אבל ככה ראיתי

כי כל מעגל נידון בפני עצמו. והdigitizer של המסך הוא מעגל בפני עצמו כמדומני, צריך בירור.

תוקע זה לא דאורייתא?

לא זוכר בדיוק את המושג כרגע, אמצע הלילה בכל זאת.

למרות שלי נראה שזה בונה בפני עצמו, גם אם המעגל לא שלם.

נקח את המשל על הצינורות במערכת מים. גם אם יש "נזילה" בקצה, וגם אם הזרם כרגע לא עובר בהם, ברגע שאני מוסיף צינור באמצע, כדי להשלים את המערכת, גם אם המערכת לא גמורה, זה בונה בפני עצמו, לא?

ואם לא, אז לכל הפחות זה כמו תוקע, שהוא מכניס צינור חדש בחוזק.

אני חושב שמי שאמר לך איך זה עובד לא מפריד בין המעגלים ומחשיב את כל הטלפון כמעגל אחד, שזה ודאי אינו.

תראה את המסכים פה

http://scienceline.org/2012/01/okay-but-how-do-touch-screens-actually-work/

אגב, בכל המכשירים המודרניים המסכים הם Capcitive, שזה בוודאי מעגל שלם (הרבה מעגלים שאתה משפיע עליהם).

אלא אם תרצה להגיד שהטאץ' עצמו הוא לא מעגל, כי זה רק משפיע על הזרם, והמכשיר עצמו מודד את השינוי כדי לקבוע את המיקום על ה"מטריצה" של המסך.

אבל פה צריך לראות כבר איך הוא מנתח את המידע, כדי לדעת אם יש איזה מעגל שמשתנה בחלק של החישוב של המיקום של הנגיעה

תוקע נאמר בדין בניין בכלים.

שאף שלכאורה אין בניין בכלים, היכן שעושה זאת בתקיעה ובחוזקה יש בניים בכלים.  ולכן מיטת טרסיים אסור לבנות בשבת אע"פ שאיו בניין בכלים. ולכאורה זה דאורייתא.

אמנם עדיין קשה שיטת הרב אליהו, משום שלא נאמר דין תוקע אלא היכן שיוצר כלי, ולכן חייב מצד בניין בכלים, אך בשעון שבת שלא יוצר כל כלי, לכאורה לא שייך דין תוקע.

ואולי הרב אליהו חבר שני דינים יחד, דין החזו"א בונה מעגל חשמלי, ודין תוקע, בניין בכלים. דהיות ובונה מעגל חשמלי ע"י תקיעה מקרי שפיר בונה. אם כי חידוש זה עדיין צריך ביאור.

כתבתי שדין תוקע התחדש בדין בנייו בכלים, אך לגבי מכה בפטיש אין חידוש מיוחד בתוקע, משום שכל גמר מלאכה חשיב מכה בפטיש, ואין בתקיעה מעלה על הרפיון, אלא שפעמים גמר הדבר נעשה ברפיון, ופעמים גמר הדבר נעשה רק ע"י תקיעה, ולכן ייתחייב רק בתקיעה. אך אם הדבר לא נגמר בתקיעה, לא יהיה חייב גם אם תקע. למשל אדם המתקן מערכת צינורות וחיבר צינור לצינור ע"י תקיעה אך עדיין צריך להשלים את התיקון,  לכאורה אינו חייב משום מכה בפטיש, ופשוט.(אולי יש לדון לפי שיטת הרמב"ם)

אך לגבי בניין בכלים התחדש דין. שאע"פ דאמרינן דאין בניין בכלים, היכן שעושה בתקיעה ובחוזקה יש בניין. ולכן יש מעלה בתקיעה עצמה על הרפיון. 

אשר על כן אדם שתקע שני חלקים זה לזה  חייב משום תוקע דהוי בניין בכלים, ואפ' לא גמר את הכלי.  ולכן אדם המתקן מערכן צינורת כדלעיל יהיה חייב אף אם לא גמר את התיקון משום שעצם החיבר ע"י תקיעה חייב משום בונה.

לכן ששאלת מהו איסור תוקע, הנחתי שאתה לא שואל היכן שנגמר המלאכה. כי פשוט שהיכן שנגמר המלאכה בתקיעה, חייב ככל מכה בפטיש. מה גם שהתייחסת להיכן שלא נסגר המעגל, שלכאורה פשוט הוא שאין דין מכה בפטיש אף אם תקע, משום שלא הוי גמר כלי.

לפי זה מובן קצת מה שפסק הרב אליהו שחייב משום תוקע אף שלא סגר המעגל, וזאת משום שתוקע לאו משום מכה בפטיש, אלא משום בניין בכלים, דזה חייב אף אם לא גמר את המלאכה, ככל מלאכת בונה שחייב אף לא גמר.  

אך עדיין דבריו קשים ותמוהים.

הייתי עוסוק ביום שישי בבישולים, כך שלא ראיתי את הסברך.

מסכים שלא כל כך שייך תקיעה בשעון שבת. (לכן כתבתי שדבריו קשים ותמוהים, וישנם עוד סיבות, דבר שכך שימושו.)

לא מסכים ששייך תקיעה רק היכן שיש רפיון (או שלא הבנתי מהה כוונתך).

ואכן התכוונתי לענ"ד, ולדעתך.

הקטע היותר מצחיק זה שאתה ידעת בדיוק איך יגיב הרב, ושהוא באמת הגיב כך. 

הזכרת לי משהו דומה.

להבדיל, באחד הדיונים בבהמ"ש, השופט העלה רעיון שמצא חן בעיני העו"ד של הצד השני שקם ואמר לשופט, כיוונת לדעת גדולים. כמובן שהשופט העיר לו כך, והוא התנצל. 

כשזה לא בחוזקה זה לא נקרא תוקע אם אני זוכר נכון את מסכת שבת.

לי די ברור למה הרב אליהו התכוון, רק שאני לא מונח בסוגיה מספיק כדי לסדר את המושגים

מצאתי תשובה לשאלה דומה שכתוב פה גם מה הכלל בזה:

שאלה:
שלום לכבוד הרב
האם מותר לבנות אפליקציה שיתכן שאנשים יפעילו אותה בשבת??

תשובה:
שאלתך היא דוגמא לשאלות רבות בנושא זה .
האם מותר למכור מכשירי כתיבה שאולי מאן דהוא ישתמש בהם בשבת,
וכן מכירת מוצרי חשמל רכב וכן הלאה.
הכלל הוא כאשר לוקח דבר ועושה בו איסור כיוון שהיה יכול להשיגו במקום אחר האיסור 'לפני עוור' מדרבנן בלבד, ובנוסף כאשר אפשר לתלות שיעשה בהיתר מותר כאשר הדבר המותר מצוי. ולכן כיוון שאפשר להשתמש באפליקציה בימי החול מותר.
(שו"ע או"ח שמז, ס"ק ז)

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!