על אף שמאד מובנת הרגשתך,

תרבי באהבה אליו.

דברי אתו מהלב.

תגידי לו שאת מאד אוהבת אותו - ואת שבורה מזה שהוא מסתכל כך על דברים כאלה.

הדרך האמיתית, לדעתי, הוא שהוא יתעורר על זה בתשובה מאהבה. כולל מאהבה אלייך.

ותשאלי אותו, בכנות, אם הוא חושב שהוא יכול להתגבר ולהפסיק לבד - או שצריך עזרה בשביל זה.

אם הוא יראה שאת "איתו" ואת מצטערת מזה מאד, אז יש סיכוי שיהיה איזה שיח כנה על הענין. וגם תוכלי לדעת היכן הדברים עומדים.

עוד דבר שחשוב להעיר: נשים שנתקלות בדבר כזה, ל"ע, מפרשות כאילו הבעל "אוהב" עוד מישהי חוץ מהן. זה לא כך. הראש שלו אחר משלך. זה יצר נטו. וצריך למצוא דרך שיצא מזה לגמרי, יתרכז רק בך וישמח בך.

יש תשובה. אל תתייאשי.

[בנוסף, כמובן, החלטה ביחד על חסימה של הנייד והמחשב בסינון טוב. הכל, בהנחה שההודעה הזו אמיתית..]

להגיד לו שאת איתו כדי להתמודד עם זה.

לזכור שזה ממש ממש לא קשור אליך...

זה כמו שכתבו כאן- יצר אחר...

להאמין בו שהוא יכול לעשות שינוי (אם הוא רוצה)

יקירתי, שולחת לך חיבוק! כואב כ"כ.

מכבדת את כל העצות שנתנו לך, אבל בתור אחת שעברה משה דומה וכואב כזה חייבת ליעץ לך

קודם כל תני לעצמך לכאוב! כן יש כאן כאב גדול , תבכי, תלכי להורים להתאוורר/לכי קניות /קחי חופש מהעבודה.עם כל הכבוד ליצר הרע ולהצטדקות הגברים שזה ניסיון קשה לא מגיע לך ולכולנו הנשים לחוות זאת! במיוחד שבחרנו אורח חיים דתי! אם תצאי מהבית בלי כיסוי ראש/חשופה לא בטוחה שהוא יבחר בלהבין שזה יצר הרע של הדור ולהרבות קרבה אליך.(כן גם לנו הנשים קשה להיות עם כיסוי ראש וצנועות בדור שיש כ"כ הרבה מקום להחצנת היופי! גם אנו יפות ושומרות את היופי לבעלים שלנו! ואז מה? הם מרשים לעצמם להתבונן בזוועות הללו?)  

כמובן ל תזרקי את הנישואים ותשאירי פתח  אבל תני מקום לצער ולאבל של אובדן התמימות הזוגית!

במקביל לנתינת מקום לכאב שלך תתבונני בו:נסי להבין מה עומק הבעיה האם הוא מתחרט? כואב לו?איך הוא חושב להמשיך? 

שיבכה, שיתחרט, שיודה,שיבין את הכאב שלך- זה לא מרוע זה שלבי התשובה! חרטה! קבלה לעתיד!!

אחר כך כשתהיי מסוגלת והוא יזום תקשיבי לו. תציגי את הכאב והאכזבה שלך ותדרשי להבין איך הוא מתכוון לא לחזור על זה (והאם..)

יש ל רב? שיילך אליו ליעוץ! מתבייש? שיתבייש ממך קודם.

בסופו של יום ולמרות כל מה שכתבתי ממליצה לא להאריך את הריחוק בניכם וכן להרבות באהבה. אם תראי חרטה מלאה ממנו סלחי לו.ע במה שחשוב- בזוגלצערי הכאב הזה לא באמת עובר יכול לרדוף אותך את וב

בל כן אפשר רק לצמוח מהזוגות להבין שייתכן ויש בעיה באינטימיות הזוגית שלכם וללמוד לדבר על זה ולהעצים את הנישואים שלכם!

כשהוא יתגבר את כבר תרגישי.

כמעט 4 שנים אחרי אני היום סומכת על בעלי בעיינים פקוחות לרווחה...

מידי פעם הכאב עולה לי וזה רק מזכיר לי להשקיע במה שחשוב זוגיות וילדים (אני מאוד קרייריסטית)

לפעמים, דווקא מי ש"עברה", אז בגלל החוויה הקשה (המובנת) שלה, נותנת עצה מקום שאי אפשר לדעת האם השניה ובעלה נמצאים בו.

אז אכן, צריך עין פקוחה, אבל לא למהר "להשוות". כל מקרה לגופו.

נכון לא מכירה את המקרה ואת הזוג ואורח חייו אבל כולנו לא מכירים את המקום שהם נמצאים בו(זמן  נישואים, אחרי לידה?  הריון? פרנסה?דתיים?  וכו...)

לא ביקשתי ממנה לנהוג כמוני .

ייעצתי לה לתת לעצמה ולכאבה מקום ולתת לבעלה הזדמנות לחזור בתשובה ולתקן ולא "להרעיף"עליו חום ואהבה בלי תנאי.. כמו העצות שייעצו לה ... שהעצות האלה טובות לה? אולי ה' עשה עמה חסד שגילתה כדי לטפל בבעיה הרבה יותר שורשית.

כן יכולה לומר שאיך שאנו התגברנו היה מוצלח ויד ביד עם הרב שלנו. ב"ה שרק ימשיך ככה ודוגלים ובעלי לא יתקל בכל המקלים ראש שמבטלים את כאב האישה וגודל העברה והזילות למשפחה בכך שאומרים שהגבר מסכן וזה יצר הרע שלו...

לא היתה "נגדך", אלא בגלל שאמירה כזו, שבאה מנסיון כאוב, יכולה להקרין משהו שיקשה עליה לחוש את מקומם שלהם. כדי לאפשר לתקן באהבה, צריך לא לחסום את הדרך להרגיש יחס כזה, למרות הכאב. 

ב. בוודאי שיש לכאבה מקום, היכן ראית שלא? ובוודאי שצריך תשובה. אלא שהתשובה האמיתית, במקרה זה - ולא שתישאר רק מבחוץ - היא כנראה דווקא תשובה מאהבה. בצירוף סידור טכני של חסימה וכד', ובצירוף בירור אם צריך עזרה מבחוץ או שיכול לגמור עם זה לבד. 

זה לא "אהבה בלי תנאי" כפי שאת מציגה. זה אהבה שקיימת, עם הבעה של הצער הגדול שזה גורם לה. אדרבה, מתוך שירגיש את היחס וגם את הכאב, יש יתר סיכוי שיחוש את הניוול שבדבר הזה.

ג. לא ראיתי אף אחד ש"ביטל את כאב האשה". הרי כל  העצות באות כי מרגישים כמה זה כואב לה. דווקא בגלל זה, צריך לא להכאיב עוד יותר. ההבנה של המקום של זה, שאינו למשל ב"תחרות" ליחס הנפשי אליה, יכולה לעזור גם לה וגם לריפוי.

אתה לא יכול לשים יצר הרע מול העיניים ובפירוש זה יצר הרע ולהתפלא מדוע נופלים.

לא מכירה אותך באופן אישי אבל הייתי נזהרת להצהיר כך.

שהקב"ה יעזור לך הלאה אבל בתור שמירה הייתי שמה סינון לפלפון

הפריע לי ההמלצה ה"חלשה" לסינון ברגע שכתבת שיש עוד כמוך.

על עצמך אתה יכול להעיד אמת. אשריך אבל על אחרים - רק ה' יודע נסתרות...

וחוץ מזה, שאחרי ההמלצה שלך, אם למישהו יש בעיות - הוא לא יעיז לבקש סינון כי אז יבינו שהוא נופל..

שהיום הגישה המקובלת שלא גוזרים גזרות חדשות, א)כאן זה כאדם שיכול להלך במקום צנוע, והולך בפרוץ שהגמ' כותבת שהוא רשע. 

                                ב) כיוון שהרבה נפלו, צריכה להיות גזרה ברורה שחייבים סינון ,כולל "לא פלוג" בין אדם לאדם.

רוב גדול אם לא כל ת"ח מסכימים למה שכתבתי כאן.

יאללה די עם זה

כאן נגמר הדיון מבחינתי

גברים אינם דוחים ונשים אינן דוחות.

יש גם נשים שנופלות באינטרנט(אם כי באחוזים נמוכים יותר)

יש דברים אחרים שהם לא קרובים לניאוף שנשים רבות עושות,

זה לא הופך אותן למגעילות.

לכל צד יצרים ודחפים משלו.

אם כל נפילה משמעותה מחיקה טוטאלית של צד כלשהו- אין כאן מקום לחיבור אמיתי, וחבל.

וזה גם מה שאמרו לו.

הרגש הנורמלי והטבעי כבודו במקומו מונח.

אבל אם היינו חיים לפי הרגש הזה- היינו מרביצים אחד לשני ברחוב,

ואוכלים את כל האוכל במסיבת יומולדת של החבר.

רגש טבעי הוא טבעי, לא בהכרח נכון וחיובי.

ולבוא ולהגיד שכל הגברים איכס- זו התנהגות חסרת אחריות וחסרת הבנה

זה מובן מאוד השבר. מובן מאוד הכאב.
אל תתעלמי מהם. 
מותר לך לכאוב ולהיפגע.
אבל אני מבקש ממך- תזכרי שאת לא מבינה את מה שעובר עליו.
אל תשפטי אותו. את שבורה, וזה נכון. אבל זה לא המקום הנכון לשפוט אותו.
יש לכם ככל הנראה שיחה שצריכה להיעשות.
זאת לא שיחה קלה, לאף אחד מהצדדים. זאת לא שיחה "נעימה".
אבל זאת שיחה שאתם צריכים לעשות.

זאת שיחה שבה- ברגע שבו תהיה ביקורת הכי קלה- הוא יעלם.
כי ככה הוא עושה כל הזמן. כי הוא שונא את זה בעצמו. והדרך היחידה

שהוא מצליח להתמודד זה להתעלם. זה לטמון את הראש בחול.
הוא שבור ומרוסק, הוא מרגיש מנוול ובוגד. ואולי זאת האמות- אבל לא יצא דבר טוב

מלהטיח את זה בפניו.
דעי לך שהוא לא עושה את זה מחוסר אהבה כלפייך. הוא ככל הנראה לא מסוגל לעמוד

בפיתוי הזה. כי הפיתוי הזה הוא פיתוי עצום. הוא כמעט אנוס לכך, בתחושה שלו.
אני לא רוצה לתת דוגמאות כי הן חלשות מכדי שאפשר יהיה להבין אותן, והן יובנו לא נכון.
אבל יש לך דרך לעזור לו לצאת מהמקום הזה. דווקא בגלל  האהבה שלו אלייך.
תהיי שם בשבילו. תדעי לך שהוא מרגיש מפלצת, שהוא מרגיש בעצמו שהוא מזוויע ונורא.
בתוכו הוא מרגיש את זה, כל פעם שהוא נופל(ובעוד רגעים אחרים, רבים מדי)
ואת יכולה לעזור לו לצאת משם. את יכולה לעזור לו לעלות למקום שממנו הוא יוכל להתמודד.
והדרך הזו מתחילה בלא לברוח ממנו. בלראות מעבר למפלצת שאת רואה בו את הבעל הטוב,

את האדם הקרוב שראית בו לפני רגע- כי הוא באמת האדם הטוב הזה, אלא שהוא שוכח

את זה בעצמו.

יש לך כוחות עצומים לעזור לו, ולעצמך ולעולם. כן- יש לך. אם תושיטי לו יד.

לא יד מסכימה. לא יד מאפשרת. לא יד מוותרת. אלא יד סומכת. יד שאומרת- אני רואה את הטוב

שבך גם מאחורי המסיכות הללו.
וזה קשה. 

וזה מתחיל בשיחה. שיחה אמיתית שבו תתני לו הרגשה שאת מבינה את הקושי הגדול בו הוא נמצא.
הוא עלול ח"ו לתקוף אותך בהתחלה- כי הקושי שלו בלהרגיש מגעיל ודחוי כל כך, גורם לו להשליך

את הבעיה החוצה. זה כואב. זה עלול להיות קשה. וזו באמת בעיה שלו ואף אחד אחר לא אשם.

אבל הוא לא נמצא במקום שיכול להקשיב לזה דווקא. 
אני לא יודע איפה הוא, ובאיזה מצב הוא. אבל הכי טוב לו זה שתקשיבי לו ותתני מקום לקושי שלו.

לא מקום שאומר שזה בסדר. אלא מקום שאומר שאת לא בורחת למרות זאת.
ואח"כ את צריכה לתת לו להרגיש כמה זה רע לך. כמה זה פוגע בך. לא בהאשמה. הוא כבר מרגיש

אשם אלף פעמים. אלא שיראה את הכאב. הוא גרם נזק- וחלק מהתהליך זה לראות את הנזק הזה.

אבל יש אפשרות לתקן. יש תשובה בעולם. 
אם תאמיני בו- ותחליטו שביחד את נלחמים בנושא הזה, שאתם שותפים למאבק הזה- יש בשבר

הגדול הזה הזדמנות לקרבה עצומה.
אבל צריך להאמין מתוך הבנה שזה תהליך- ובתהליך יש עליות וירידות. ואין ספק שצריך וחובה,

להתקין הגנה וסינון - באופן מיידי. זה שווה לכם כל שקל. ושהסיסמא תהיה אך ורק אצלך בלי 

שיוכל להשתמש בה בכלל.
ולעבוד על הנקודה הזו- יש אתר שנקרא "שמור עיניך", יש ספרים- והכי טוב זו דמות תורנית רבנית

שתוכל ללוות אותו. יש עמותה שעוסקת בליווי הזה.

ותדעי לך- שהוא אוהב אותך, מאוד. והוא הלקה את עצמו אלף פעמים על כל נפילה כזו. גם אם האגו

שלו לא מאפשר לו להודות בזה- אפילו מול עצמו. הוא אוהב אותך ומשתוקק להתנקות מזה.

בכל מקרה- הפורום איננו מקום המאפשר תמיכה אמיתית וראיה מלאה של המצב- את צריכה לפגוש

ולהתייעץ עם אשת מקצוע שתעזור לך להכיל, להבין ולהתמודד עם המצב ותעזור לכוון אותך לכיוון 

שיהיה לכם הכי נכון.

ולסיכום הסתייגות-

מה שכתבתי לעיל נכון לרוב רובם המוחלט של הגברים הדתיים הנשואים. אבל יש בודדים שבהם 

הבעיה היא כלכך עמוקה שצריך טיפול מאוד מאוד עמוק. אנשים כאלו שאינם רואים את הכאב של

האחר כלל, ואין להם שום צד של כאב מהנזק שהם גורמים. הם אנשים שבורים מאוד שלא בטוח

שיצליחו לאזור את הכוחות והאומץ לתקן את עצמם אפילו כשכבר יראו גיהנום פתוחה מתחתם.

ולכן זה רק מחזק את דבריי הקודמים, תתייעצי אם אשת מקצוע שמבינה בנושא הזה במהירות,

שתוכל להדריך אותך איך להתנהל נכון ואיך לזהות מה בדיוק הצרכים הזוגיים שלכם כרגע. 

בהצלחה.

אני סתם מעלה השערה - אולי הוא מסתיר משהו אחר?

אני הייתי שם, כן אני.. נשוי לאישה מדהימה למדתי בישיבת הסדר הייתי אברך, אני הייתי מכור לפורנוגרפיה..מכור בצורה שלא ידעתי מה לעשות עם עצמי.

זה התחיל הרבה לפני אישתי, עוד בתקופת התיכון, המשיך לישיבה, לצבא, לנישואין. החסימות לא עזרו הרימון גם לא. תמיד מצאתי פתח לפרוץ. זה המקום לכתוב שבעלך אוהב אותך רק זהו יצר שמלווה אותו הרבה שנים וקשה מאווד להתגבר עליו.

כל יום כיפור רציתי למות מחדש, איך אני עומד כך אבא שבשמיים, איך אעמוד מול אישתי שבהריון סובלת מבחילות ואני משוטט בשדות זרים באינטרנט. מה יגיד עליי הרב שלי, מה יגידו הורי??

לא אלאה אותך בכל מה שעבר עליי. אישתי ב"ה לא גילתה ובעז"ה גם לא תגלה (אולי עוד 50 שנה אספר)

רק אספר מה הציל אותי, יש אתר נפלא שהזכירו אותו לפניי פה והוא נקרא "שמור עיניך" אתר מדהים ונפלא שבזכותו אני נקי מעל חצי שנה (מי שלא יודע התמכרות מהי לא יבין שזה המוווון זמן)באתר יש כלים מהמכורים שרק התחילו ועד למכורים כבדים. יש שם פורום מיוחד לנשים שגילו שבעליהן נפלו. בקיצור אתר מדהים שהציל את חיי ואת חיי משפחתי ואני מודה לה' שזימן אותי אילו.

איך תתנהלו? 1.

לדעתי הכלה שלך מצד אחד ומצד שני חוסר סבלנות לכך, זה אומר סינון מוחלט גם אצלך וגם אצלך בעלך, במחשב וכו'

2.לפנות לאתר שמור עיניך( שבעלך יעשה זאת וגם את ) כי מי כמוני יודע איך נפילה אחת (רק אחת!) שראית בעצמך יכולה לדרדר את בעלך לתהום עמוקה ואם לא היית שמה לב סביר להניח שהיה ממשיך. גם כעת קשה להאמין שיצליח לבדו (שוב, היצר הזה חזק, מאוד), את חייבת להיות שם בשבילו (הפחד מהבושה שתגלי שוב יעלם בסופו של דבר והתאווה שלו מחכה בדיוק לדבר כזה)

אשמח לענות באישי אם תרצי 

אז אכן, יצר הרע מקומי. והוא לא מישהו שהיה כך בקביעות, וגם כעת זה חריג.

ואל תצטערי ש"ראית", זה ממש מהשמיים, כי עזרת לו לעצור לפני ש"יתרגל" קצת יותר.

זה לא קשור ל"אין אפוטרופוס", אם הוא אומר שמסוגל להתגבר בעתיד. רק כדאי לדאוג לחסימה, בתור "גדר" להרחקה. אבל לא כחשדנות.

זה שאת כותבת שאתם "מנסים לאסוף את השברים".. רק מראה כמה אתם טובים. אנשים צדיקים, שנרעשים מ"נפילה" וירטואלית כזו. סימן לטהרה שיש בכם, בשניכם.

הזעזוע שלכם, מנער אתכם משם. אל תסתכלי על זה כמו תיבה טראומתית, אלא כדבר זמני שגרם יותר להתרחק מהרע, לראות יותר את הטוב שבטוב, ולהתחזק בטוב שביניכם. וכך תהפכו את הקללה לברכה.

הצלחה רבה.

אמנם אני לא אחרי לידה אבל מזדהה עם הקושי של הטהרה, ממש..

אני חושבת שכדאי להפריד שניה.

עזבי את המחשבות על עוד ילדים.

בפרספקטיבה של זמן, שבוע לפה או לשם זה משהו שאפשר להתמודד איתו בד"כ (אלא אם כן זה ימים של מילואים ואז באמת בעייתי). זה באמת ממש עוד קצת. סיוט אבל בסוף עובר.

אל תחשבי רחוק. תחשבי איך את עוברת את היום הנוכחי.

תפנקי ותפרגני לעצמך יותר

יש משהו הוא יכול לעשות שיעזור, יועיל? שתפי אותו.

מתפללת איתך שייגמר בקרוב 💓

בבקשה תשאלו את הרב זכריה בן שלמה. מומחה גדול ופוסק שנים בהלכותת טהרה.

במקרה של ראייה ביום השביעי ממש ממש כדאי לפנות לבודקת טהרה!

בטח שאחרי לידה.

יש ממש סיכוי לרגישות במקום שגורמת לפצעים עם כל הבדיקות. (לכן, אחרי לידה מומלץ להוריד את מספר הבדיקות).

מקוה שתיטהרי בקרוב ממש.

חיבוק גדול 

זה באמת קשוח ממש

שולחת לך כוחות...

לגבי עוד ילדים אל תחשבי על זה כרגע את אחרי לידה תעשי מה שטוב ומרים לך תמצב רוח

אני שואלת כי זאת יכולה להיות הסיבה שהדימום עדיין מתרחש

או אמצעי מניעה הורמונליים ..

אולי יש עוד סיבות שאני לא מכירה

חשוב להתייעץ ולראות רופאת נשים אם עדיין ממשיך.

בהצלחה רבה 

קטונתי מלתת עצות ובכל זאת כוונתי רק להועיל

יש את הרב זכריה בן שלמה שיש לו הרבה ידע הלכתי ורפואי...

ניסית ללכת לבודקת?

גם לי זה קרה, הלכתי לבודקת והיא הצליחה לטהר.

תקציר הורס את הקטע

צריך לקרוא, בנחת, כדי להנות באמת ולא רק להבין מסר קצר ולעניין

ואפשר גם לבקש יפה🤦‍♀️

מתומצתים

ב ביקשתי יפה

לדעתי נגמרו לי תסכים עם דבריי

משפטים מתפרשים שונה

לי זה היה נראה כמו דרישה

נא לשלוח תקציר

לא ממש בקשה🤷‍♀️

כלומר במקומות כגון אלה של לסכם פוסט של אדם אנושי שכתב מתוך מהלך במוחו/ליבו, זה הרבה פעמים מפספס את המהות (ולעיתים גם את האנושיות) של הדברים.

אם הייתי יכולה לכתוב סיכום כאן ספציפית כנראה הייתי כותבת יותר קצר, יש בהחלט פעמים כאלו, אבל בפעם הנוכחית מרגישה שכך הדברים יכולים להתבטא בשלמות.

לא זו הייתה המטרה/המהות/השורש/הסיכום של מה שהתכוונתי להעביר.

לא נראה לי שיכולה לסכם במילה אחת, אבל אם כן היא אולי יותר קרובה ל"התבוננות" מאשר מה שהAI כתב...

ותודה לך על הפידבק 🙏

דווקא במקום הזה של הריחוק / הקושי / הריב / הפער הזוגי

שלנו הוא נחווה כירידה,

אבל אם נביט בו באמת זו ירידה *לעומק*.

כמו הפרפר שנאבק לצאת מהגולם שלו, ונצרך לחבוט שוב ושוב בדפנות הגולם עד שהוא יוצא ונהפך לפרפר יציב וחזק עם כנפיים שמסוגלות לשאת אותו,

וכמו הסיפור הידוע על אדם שריחם על הפרפר שנאבק ורצה לפתוח במקומו את הגולם כדי לחסוך ממנו את כל המאבק הזה אבל בסוף הפרפר יצא חלש ולא יכל לעוף ומת במהרה...

בדומה לזה גם המקומות הקטנים האלה דווקא,

הירידות האלה,

אם רואים אותם כחלק בלתי נפרד מהמסע שלנו, ממש דרך מתמשכת שאנו הולכים בה גם אם היא כרגע בירידה, 

ועוד יותר אם היא כרגע בירדה *לעומק* וחיזוק הכנפיים הזוגיות שלנו לצאת אל העולם חזקים יותר, יציבים יותר, עם מסוגלות וכוחות עמוקים ויקרים.

עצם ההתבוננות הזו יכולה להעניק לנו כוח.

ממש לאמץ ולהשתדל להיות בהכוונת המבט על היכולת שלנו להתחזק יותר דווקא מהירידות,

על כך שהן חלק בלתי נפרד מהחיים,

על כך שיש בתוכן דווקא אוצרות שלא נוכל למצוא בעליות,

ועל כך שזו ממש המשך הדרך עצמה - אנחנו לא עוצרים! אנחנו ממשיכים, מעמיקים,

אנחנו בדרך עצמה! דרך שבמהלכה ועם לימוד נכון שלה אנו מתחזקים יותר ב"ה.

אחרי שבאיזשהו מקום ר"ח אדר פוגש לא כל כך בזמן. כשיש כל מיני מורכביות אלו ואחרות.

(ובכלל, בח"י השנים האחרונות ר"ח אדר הוא תאריך מורכב...)

אבל אם הדין שצריך לשמוח, אז נמצא איך לעשות זאת.

ושתמצא בקלות סיבות ממשיות בשפע לשמוח, ברכה הצלחה וישועה שלמה בכל תחום ותחום ב"ה 🙏