על אף שמאד מובנת הרגשתך,

תרבי באהבה אליו.

דברי אתו מהלב.

תגידי לו שאת מאד אוהבת אותו - ואת שבורה מזה שהוא מסתכל כך על דברים כאלה.

הדרך האמיתית, לדעתי, הוא שהוא יתעורר על זה בתשובה מאהבה. כולל מאהבה אלייך.

ותשאלי אותו, בכנות, אם הוא חושב שהוא יכול להתגבר ולהפסיק לבד - או שצריך עזרה בשביל זה.

אם הוא יראה שאת "איתו" ואת מצטערת מזה מאד, אז יש סיכוי שיהיה איזה שיח כנה על הענין. וגם תוכלי לדעת היכן הדברים עומדים.

עוד דבר שחשוב להעיר: נשים שנתקלות בדבר כזה, ל"ע, מפרשות כאילו הבעל "אוהב" עוד מישהי חוץ מהן. זה לא כך. הראש שלו אחר משלך. זה יצר נטו. וצריך למצוא דרך שיצא מזה לגמרי, יתרכז רק בך וישמח בך.

יש תשובה. אל תתייאשי.

[בנוסף, כמובן, החלטה ביחד על חסימה של הנייד והמחשב בסינון טוב. הכל, בהנחה שההודעה הזו אמיתית..]

להגיד לו שאת איתו כדי להתמודד עם זה.

לזכור שזה ממש ממש לא קשור אליך...

זה כמו שכתבו כאן- יצר אחר...

להאמין בו שהוא יכול לעשות שינוי (אם הוא רוצה)

יקירתי, שולחת לך חיבוק! כואב כ"כ.

מכבדת את כל העצות שנתנו לך, אבל בתור אחת שעברה משה דומה וכואב כזה חייבת ליעץ לך

קודם כל תני לעצמך לכאוב! כן יש כאן כאב גדול , תבכי, תלכי להורים להתאוורר/לכי קניות /קחי חופש מהעבודה.עם כל הכבוד ליצר הרע ולהצטדקות הגברים שזה ניסיון קשה לא מגיע לך ולכולנו הנשים לחוות זאת! במיוחד שבחרנו אורח חיים דתי! אם תצאי מהבית בלי כיסוי ראש/חשופה לא בטוחה שהוא יבחר בלהבין שזה יצר הרע של הדור ולהרבות קרבה אליך.(כן גם לנו הנשים קשה להיות עם כיסוי ראש וצנועות בדור שיש כ"כ הרבה מקום להחצנת היופי! גם אנו יפות ושומרות את היופי לבעלים שלנו! ואז מה? הם מרשים לעצמם להתבונן בזוועות הללו?)  

כמובן ל תזרקי את הנישואים ותשאירי פתח  אבל תני מקום לצער ולאבל של אובדן התמימות הזוגית!

במקביל לנתינת מקום לכאב שלך תתבונני בו:נסי להבין מה עומק הבעיה האם הוא מתחרט? כואב לו?איך הוא חושב להמשיך? 

שיבכה, שיתחרט, שיודה,שיבין את הכאב שלך- זה לא מרוע זה שלבי התשובה! חרטה! קבלה לעתיד!!

אחר כך כשתהיי מסוגלת והוא יזום תקשיבי לו. תציגי את הכאב והאכזבה שלך ותדרשי להבין איך הוא מתכוון לא לחזור על זה (והאם..)

יש ל רב? שיילך אליו ליעוץ! מתבייש? שיתבייש ממך קודם.

בסופו של יום ולמרות כל מה שכתבתי ממליצה לא להאריך את הריחוק בניכם וכן להרבות באהבה. אם תראי חרטה מלאה ממנו סלחי לו.ע במה שחשוב- בזוגלצערי הכאב הזה לא באמת עובר יכול לרדוף אותך את וב

בל כן אפשר רק לצמוח מהזוגות להבין שייתכן ויש בעיה באינטימיות הזוגית שלכם וללמוד לדבר על זה ולהעצים את הנישואים שלכם!

כשהוא יתגבר את כבר תרגישי.

כמעט 4 שנים אחרי אני היום סומכת על בעלי בעיינים פקוחות לרווחה...

מידי פעם הכאב עולה לי וזה רק מזכיר לי להשקיע במה שחשוב זוגיות וילדים (אני מאוד קרייריסטית)

לפעמים, דווקא מי ש"עברה", אז בגלל החוויה הקשה (המובנת) שלה, נותנת עצה מקום שאי אפשר לדעת האם השניה ובעלה נמצאים בו.

אז אכן, צריך עין פקוחה, אבל לא למהר "להשוות". כל מקרה לגופו.

נכון לא מכירה את המקרה ואת הזוג ואורח חייו אבל כולנו לא מכירים את המקום שהם נמצאים בו(זמן  נישואים, אחרי לידה?  הריון? פרנסה?דתיים?  וכו...)

לא ביקשתי ממנה לנהוג כמוני .

ייעצתי לה לתת לעצמה ולכאבה מקום ולתת לבעלה הזדמנות לחזור בתשובה ולתקן ולא "להרעיף"עליו חום ואהבה בלי תנאי.. כמו העצות שייעצו לה ... שהעצות האלה טובות לה? אולי ה' עשה עמה חסד שגילתה כדי לטפל בבעיה הרבה יותר שורשית.

כן יכולה לומר שאיך שאנו התגברנו היה מוצלח ויד ביד עם הרב שלנו. ב"ה שרק ימשיך ככה ודוגלים ובעלי לא יתקל בכל המקלים ראש שמבטלים את כאב האישה וגודל העברה והזילות למשפחה בכך שאומרים שהגבר מסכן וזה יצר הרע שלו...

לא היתה "נגדך", אלא בגלל שאמירה כזו, שבאה מנסיון כאוב, יכולה להקרין משהו שיקשה עליה לחוש את מקומם שלהם. כדי לאפשר לתקן באהבה, צריך לא לחסום את הדרך להרגיש יחס כזה, למרות הכאב. 

ב. בוודאי שיש לכאבה מקום, היכן ראית שלא? ובוודאי שצריך תשובה. אלא שהתשובה האמיתית, במקרה זה - ולא שתישאר רק מבחוץ - היא כנראה דווקא תשובה מאהבה. בצירוף סידור טכני של חסימה וכד', ובצירוף בירור אם צריך עזרה מבחוץ או שיכול לגמור עם זה לבד. 

זה לא "אהבה בלי תנאי" כפי שאת מציגה. זה אהבה שקיימת, עם הבעה של הצער הגדול שזה גורם לה. אדרבה, מתוך שירגיש את היחס וגם את הכאב, יש יתר סיכוי שיחוש את הניוול שבדבר הזה.

ג. לא ראיתי אף אחד ש"ביטל את כאב האשה". הרי כל  העצות באות כי מרגישים כמה זה כואב לה. דווקא בגלל זה, צריך לא להכאיב עוד יותר. ההבנה של המקום של זה, שאינו למשל ב"תחרות" ליחס הנפשי אליה, יכולה לעזור גם לה וגם לריפוי.

אתה לא יכול לשים יצר הרע מול העיניים ובפירוש זה יצר הרע ולהתפלא מדוע נופלים.

לא מכירה אותך באופן אישי אבל הייתי נזהרת להצהיר כך.

שהקב"ה יעזור לך הלאה אבל בתור שמירה הייתי שמה סינון לפלפון

הפריע לי ההמלצה ה"חלשה" לסינון ברגע שכתבת שיש עוד כמוך.

על עצמך אתה יכול להעיד אמת. אשריך אבל על אחרים - רק ה' יודע נסתרות...

וחוץ מזה, שאחרי ההמלצה שלך, אם למישהו יש בעיות - הוא לא יעיז לבקש סינון כי אז יבינו שהוא נופל..

שהיום הגישה המקובלת שלא גוזרים גזרות חדשות, א)כאן זה כאדם שיכול להלך במקום צנוע, והולך בפרוץ שהגמ' כותבת שהוא רשע. 

                                ב) כיוון שהרבה נפלו, צריכה להיות גזרה ברורה שחייבים סינון ,כולל "לא פלוג" בין אדם לאדם.

רוב גדול אם לא כל ת"ח מסכימים למה שכתבתי כאן.

יאללה די עם זה

כאן נגמר הדיון מבחינתי

גברים אינם דוחים ונשים אינן דוחות.

יש גם נשים שנופלות באינטרנט(אם כי באחוזים נמוכים יותר)

יש דברים אחרים שהם לא קרובים לניאוף שנשים רבות עושות,

זה לא הופך אותן למגעילות.

לכל צד יצרים ודחפים משלו.

אם כל נפילה משמעותה מחיקה טוטאלית של צד כלשהו- אין כאן מקום לחיבור אמיתי, וחבל.

וזה גם מה שאמרו לו.

הרגש הנורמלי והטבעי כבודו במקומו מונח.

אבל אם היינו חיים לפי הרגש הזה- היינו מרביצים אחד לשני ברחוב,

ואוכלים את כל האוכל במסיבת יומולדת של החבר.

רגש טבעי הוא טבעי, לא בהכרח נכון וחיובי.

ולבוא ולהגיד שכל הגברים איכס- זו התנהגות חסרת אחריות וחסרת הבנה

זה מובן מאוד השבר. מובן מאוד הכאב.
אל תתעלמי מהם. 
מותר לך לכאוב ולהיפגע.
אבל אני מבקש ממך- תזכרי שאת לא מבינה את מה שעובר עליו.
אל תשפטי אותו. את שבורה, וזה נכון. אבל זה לא המקום הנכון לשפוט אותו.
יש לכם ככל הנראה שיחה שצריכה להיעשות.
זאת לא שיחה קלה, לאף אחד מהצדדים. זאת לא שיחה "נעימה".
אבל זאת שיחה שאתם צריכים לעשות.

זאת שיחה שבה- ברגע שבו תהיה ביקורת הכי קלה- הוא יעלם.
כי ככה הוא עושה כל הזמן. כי הוא שונא את זה בעצמו. והדרך היחידה

שהוא מצליח להתמודד זה להתעלם. זה לטמון את הראש בחול.
הוא שבור ומרוסק, הוא מרגיש מנוול ובוגד. ואולי זאת האמות- אבל לא יצא דבר טוב

מלהטיח את זה בפניו.
דעי לך שהוא לא עושה את זה מחוסר אהבה כלפייך. הוא ככל הנראה לא מסוגל לעמוד

בפיתוי הזה. כי הפיתוי הזה הוא פיתוי עצום. הוא כמעט אנוס לכך, בתחושה שלו.
אני לא רוצה לתת דוגמאות כי הן חלשות מכדי שאפשר יהיה להבין אותן, והן יובנו לא נכון.
אבל יש לך דרך לעזור לו לצאת מהמקום הזה. דווקא בגלל  האהבה שלו אלייך.
תהיי שם בשבילו. תדעי לך שהוא מרגיש מפלצת, שהוא מרגיש בעצמו שהוא מזוויע ונורא.
בתוכו הוא מרגיש את זה, כל פעם שהוא נופל(ובעוד רגעים אחרים, רבים מדי)
ואת יכולה לעזור לו לצאת משם. את יכולה לעזור לו לעלות למקום שממנו הוא יוכל להתמודד.
והדרך הזו מתחילה בלא לברוח ממנו. בלראות מעבר למפלצת שאת רואה בו את הבעל הטוב,

את האדם הקרוב שראית בו לפני רגע- כי הוא באמת האדם הטוב הזה, אלא שהוא שוכח

את זה בעצמו.

יש לך כוחות עצומים לעזור לו, ולעצמך ולעולם. כן- יש לך. אם תושיטי לו יד.

לא יד מסכימה. לא יד מאפשרת. לא יד מוותרת. אלא יד סומכת. יד שאומרת- אני רואה את הטוב

שבך גם מאחורי המסיכות הללו.
וזה קשה. 

וזה מתחיל בשיחה. שיחה אמיתית שבו תתני לו הרגשה שאת מבינה את הקושי הגדול בו הוא נמצא.
הוא עלול ח"ו לתקוף אותך בהתחלה- כי הקושי שלו בלהרגיש מגעיל ודחוי כל כך, גורם לו להשליך

את הבעיה החוצה. זה כואב. זה עלול להיות קשה. וזו באמת בעיה שלו ואף אחד אחר לא אשם.

אבל הוא לא נמצא במקום שיכול להקשיב לזה דווקא. 
אני לא יודע איפה הוא, ובאיזה מצב הוא. אבל הכי טוב לו זה שתקשיבי לו ותתני מקום לקושי שלו.

לא מקום שאומר שזה בסדר. אלא מקום שאומר שאת לא בורחת למרות זאת.
ואח"כ את צריכה לתת לו להרגיש כמה זה רע לך. כמה זה פוגע בך. לא בהאשמה. הוא כבר מרגיש

אשם אלף פעמים. אלא שיראה את הכאב. הוא גרם נזק- וחלק מהתהליך זה לראות את הנזק הזה.

אבל יש אפשרות לתקן. יש תשובה בעולם. 
אם תאמיני בו- ותחליטו שביחד את נלחמים בנושא הזה, שאתם שותפים למאבק הזה- יש בשבר

הגדול הזה הזדמנות לקרבה עצומה.
אבל צריך להאמין מתוך הבנה שזה תהליך- ובתהליך יש עליות וירידות. ואין ספק שצריך וחובה,

להתקין הגנה וסינון - באופן מיידי. זה שווה לכם כל שקל. ושהסיסמא תהיה אך ורק אצלך בלי 

שיוכל להשתמש בה בכלל.
ולעבוד על הנקודה הזו- יש אתר שנקרא "שמור עיניך", יש ספרים- והכי טוב זו דמות תורנית רבנית

שתוכל ללוות אותו. יש עמותה שעוסקת בליווי הזה.

ותדעי לך- שהוא אוהב אותך, מאוד. והוא הלקה את עצמו אלף פעמים על כל נפילה כזו. גם אם האגו

שלו לא מאפשר לו להודות בזה- אפילו מול עצמו. הוא אוהב אותך ומשתוקק להתנקות מזה.

בכל מקרה- הפורום איננו מקום המאפשר תמיכה אמיתית וראיה מלאה של המצב- את צריכה לפגוש

ולהתייעץ עם אשת מקצוע שתעזור לך להכיל, להבין ולהתמודד עם המצב ותעזור לכוון אותך לכיוון 

שיהיה לכם הכי נכון.

ולסיכום הסתייגות-

מה שכתבתי לעיל נכון לרוב רובם המוחלט של הגברים הדתיים הנשואים. אבל יש בודדים שבהם 

הבעיה היא כלכך עמוקה שצריך טיפול מאוד מאוד עמוק. אנשים כאלו שאינם רואים את הכאב של

האחר כלל, ואין להם שום צד של כאב מהנזק שהם גורמים. הם אנשים שבורים מאוד שלא בטוח

שיצליחו לאזור את הכוחות והאומץ לתקן את עצמם אפילו כשכבר יראו גיהנום פתוחה מתחתם.

ולכן זה רק מחזק את דבריי הקודמים, תתייעצי אם אשת מקצוע שמבינה בנושא הזה במהירות,

שתוכל להדריך אותך איך להתנהל נכון ואיך לזהות מה בדיוק הצרכים הזוגיים שלכם כרגע. 

בהצלחה.

אני סתם מעלה השערה - אולי הוא מסתיר משהו אחר?

אני הייתי שם, כן אני.. נשוי לאישה מדהימה למדתי בישיבת הסדר הייתי אברך, אני הייתי מכור לפורנוגרפיה..מכור בצורה שלא ידעתי מה לעשות עם עצמי.

זה התחיל הרבה לפני אישתי, עוד בתקופת התיכון, המשיך לישיבה, לצבא, לנישואין. החסימות לא עזרו הרימון גם לא. תמיד מצאתי פתח לפרוץ. זה המקום לכתוב שבעלך אוהב אותך רק זהו יצר שמלווה אותו הרבה שנים וקשה מאווד להתגבר עליו.

כל יום כיפור רציתי למות מחדש, איך אני עומד כך אבא שבשמיים, איך אעמוד מול אישתי שבהריון סובלת מבחילות ואני משוטט בשדות זרים באינטרנט. מה יגיד עליי הרב שלי, מה יגידו הורי??

לא אלאה אותך בכל מה שעבר עליי. אישתי ב"ה לא גילתה ובעז"ה גם לא תגלה (אולי עוד 50 שנה אספר)

רק אספר מה הציל אותי, יש אתר נפלא שהזכירו אותו לפניי פה והוא נקרא "שמור עיניך" אתר מדהים ונפלא שבזכותו אני נקי מעל חצי שנה (מי שלא יודע התמכרות מהי לא יבין שזה המוווון זמן)באתר יש כלים מהמכורים שרק התחילו ועד למכורים כבדים. יש שם פורום מיוחד לנשים שגילו שבעליהן נפלו. בקיצור אתר מדהים שהציל את חיי ואת חיי משפחתי ואני מודה לה' שזימן אותי אילו.

איך תתנהלו? 1.

לדעתי הכלה שלך מצד אחד ומצד שני חוסר סבלנות לכך, זה אומר סינון מוחלט גם אצלך וגם אצלך בעלך, במחשב וכו'

2.לפנות לאתר שמור עיניך( שבעלך יעשה זאת וגם את ) כי מי כמוני יודע איך נפילה אחת (רק אחת!) שראית בעצמך יכולה לדרדר את בעלך לתהום עמוקה ואם לא היית שמה לב סביר להניח שהיה ממשיך. גם כעת קשה להאמין שיצליח לבדו (שוב, היצר הזה חזק, מאוד), את חייבת להיות שם בשבילו (הפחד מהבושה שתגלי שוב יעלם בסופו של דבר והתאווה שלו מחכה בדיוק לדבר כזה)

אשמח לענות באישי אם תרצי 

אז אכן, יצר הרע מקומי. והוא לא מישהו שהיה כך בקביעות, וגם כעת זה חריג.

ואל תצטערי ש"ראית", זה ממש מהשמיים, כי עזרת לו לעצור לפני ש"יתרגל" קצת יותר.

זה לא קשור ל"אין אפוטרופוס", אם הוא אומר שמסוגל להתגבר בעתיד. רק כדאי לדאוג לחסימה, בתור "גדר" להרחקה. אבל לא כחשדנות.

זה שאת כותבת שאתם "מנסים לאסוף את השברים".. רק מראה כמה אתם טובים. אנשים צדיקים, שנרעשים מ"נפילה" וירטואלית כזו. סימן לטהרה שיש בכם, בשניכם.

הזעזוע שלכם, מנער אתכם משם. אל תסתכלי על זה כמו תיבה טראומתית, אלא כדבר זמני שגרם יותר להתרחק מהרע, לראות יותר את הטוב שבטוב, ולהתחזק בטוב שביניכם. וכך תהפכו את הקללה לברכה.

הצלחה רבה.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)