על אף שמאד מובנת הרגשתך,

תרבי באהבה אליו.

דברי אתו מהלב.

תגידי לו שאת מאד אוהבת אותו - ואת שבורה מזה שהוא מסתכל כך על דברים כאלה.

הדרך האמיתית, לדעתי, הוא שהוא יתעורר על זה בתשובה מאהבה. כולל מאהבה אלייך.

ותשאלי אותו, בכנות, אם הוא חושב שהוא יכול להתגבר ולהפסיק לבד - או שצריך עזרה בשביל זה.

אם הוא יראה שאת "איתו" ואת מצטערת מזה מאד, אז יש סיכוי שיהיה איזה שיח כנה על הענין. וגם תוכלי לדעת היכן הדברים עומדים.

עוד דבר שחשוב להעיר: נשים שנתקלות בדבר כזה, ל"ע, מפרשות כאילו הבעל "אוהב" עוד מישהי חוץ מהן. זה לא כך. הראש שלו אחר משלך. זה יצר נטו. וצריך למצוא דרך שיצא מזה לגמרי, יתרכז רק בך וישמח בך.

יש תשובה. אל תתייאשי.

[בנוסף, כמובן, החלטה ביחד על חסימה של הנייד והמחשב בסינון טוב. הכל, בהנחה שההודעה הזו אמיתית..]

להגיד לו שאת איתו כדי להתמודד עם זה.

לזכור שזה ממש ממש לא קשור אליך...

זה כמו שכתבו כאן- יצר אחר...

להאמין בו שהוא יכול לעשות שינוי (אם הוא רוצה)

יקירתי, שולחת לך חיבוק! כואב כ"כ.

מכבדת את כל העצות שנתנו לך, אבל בתור אחת שעברה משה דומה וכואב כזה חייבת ליעץ לך

קודם כל תני לעצמך לכאוב! כן יש כאן כאב גדול , תבכי, תלכי להורים להתאוורר/לכי קניות /קחי חופש מהעבודה.עם כל הכבוד ליצר הרע ולהצטדקות הגברים שזה ניסיון קשה לא מגיע לך ולכולנו הנשים לחוות זאת! במיוחד שבחרנו אורח חיים דתי! אם תצאי מהבית בלי כיסוי ראש/חשופה לא בטוחה שהוא יבחר בלהבין שזה יצר הרע של הדור ולהרבות קרבה אליך.(כן גם לנו הנשים קשה להיות עם כיסוי ראש וצנועות בדור שיש כ"כ הרבה מקום להחצנת היופי! גם אנו יפות ושומרות את היופי לבעלים שלנו! ואז מה? הם מרשים לעצמם להתבונן בזוועות הללו?)  

כמובן ל תזרקי את הנישואים ותשאירי פתח  אבל תני מקום לצער ולאבל של אובדן התמימות הזוגית!

במקביל לנתינת מקום לכאב שלך תתבונני בו:נסי להבין מה עומק הבעיה האם הוא מתחרט? כואב לו?איך הוא חושב להמשיך? 

שיבכה, שיתחרט, שיודה,שיבין את הכאב שלך- זה לא מרוע זה שלבי התשובה! חרטה! קבלה לעתיד!!

אחר כך כשתהיי מסוגלת והוא יזום תקשיבי לו. תציגי את הכאב והאכזבה שלך ותדרשי להבין איך הוא מתכוון לא לחזור על זה (והאם..)

יש ל רב? שיילך אליו ליעוץ! מתבייש? שיתבייש ממך קודם.

בסופו של יום ולמרות כל מה שכתבתי ממליצה לא להאריך את הריחוק בניכם וכן להרבות באהבה. אם תראי חרטה מלאה ממנו סלחי לו.ע במה שחשוב- בזוגלצערי הכאב הזה לא באמת עובר יכול לרדוף אותך את וב

בל כן אפשר רק לצמוח מהזוגות להבין שייתכן ויש בעיה באינטימיות הזוגית שלכם וללמוד לדבר על זה ולהעצים את הנישואים שלכם!

כשהוא יתגבר את כבר תרגישי.

כמעט 4 שנים אחרי אני היום סומכת על בעלי בעיינים פקוחות לרווחה...

מידי פעם הכאב עולה לי וזה רק מזכיר לי להשקיע במה שחשוב זוגיות וילדים (אני מאוד קרייריסטית)

לפעמים, דווקא מי ש"עברה", אז בגלל החוויה הקשה (המובנת) שלה, נותנת עצה מקום שאי אפשר לדעת האם השניה ובעלה נמצאים בו.

אז אכן, צריך עין פקוחה, אבל לא למהר "להשוות". כל מקרה לגופו.

נכון לא מכירה את המקרה ואת הזוג ואורח חייו אבל כולנו לא מכירים את המקום שהם נמצאים בו(זמן  נישואים, אחרי לידה?  הריון? פרנסה?דתיים?  וכו...)

לא ביקשתי ממנה לנהוג כמוני .

ייעצתי לה לתת לעצמה ולכאבה מקום ולתת לבעלה הזדמנות לחזור בתשובה ולתקן ולא "להרעיף"עליו חום ואהבה בלי תנאי.. כמו העצות שייעצו לה ... שהעצות האלה טובות לה? אולי ה' עשה עמה חסד שגילתה כדי לטפל בבעיה הרבה יותר שורשית.

כן יכולה לומר שאיך שאנו התגברנו היה מוצלח ויד ביד עם הרב שלנו. ב"ה שרק ימשיך ככה ודוגלים ובעלי לא יתקל בכל המקלים ראש שמבטלים את כאב האישה וגודל העברה והזילות למשפחה בכך שאומרים שהגבר מסכן וזה יצר הרע שלו...

לא היתה "נגדך", אלא בגלל שאמירה כזו, שבאה מנסיון כאוב, יכולה להקרין משהו שיקשה עליה לחוש את מקומם שלהם. כדי לאפשר לתקן באהבה, צריך לא לחסום את הדרך להרגיש יחס כזה, למרות הכאב. 

ב. בוודאי שיש לכאבה מקום, היכן ראית שלא? ובוודאי שצריך תשובה. אלא שהתשובה האמיתית, במקרה זה - ולא שתישאר רק מבחוץ - היא כנראה דווקא תשובה מאהבה. בצירוף סידור טכני של חסימה וכד', ובצירוף בירור אם צריך עזרה מבחוץ או שיכול לגמור עם זה לבד. 

זה לא "אהבה בלי תנאי" כפי שאת מציגה. זה אהבה שקיימת, עם הבעה של הצער הגדול שזה גורם לה. אדרבה, מתוך שירגיש את היחס וגם את הכאב, יש יתר סיכוי שיחוש את הניוול שבדבר הזה.

ג. לא ראיתי אף אחד ש"ביטל את כאב האשה". הרי כל  העצות באות כי מרגישים כמה זה כואב לה. דווקא בגלל זה, צריך לא להכאיב עוד יותר. ההבנה של המקום של זה, שאינו למשל ב"תחרות" ליחס הנפשי אליה, יכולה לעזור גם לה וגם לריפוי.

אתה לא יכול לשים יצר הרע מול העיניים ובפירוש זה יצר הרע ולהתפלא מדוע נופלים.

לא מכירה אותך באופן אישי אבל הייתי נזהרת להצהיר כך.

שהקב"ה יעזור לך הלאה אבל בתור שמירה הייתי שמה סינון לפלפון

הפריע לי ההמלצה ה"חלשה" לסינון ברגע שכתבת שיש עוד כמוך.

על עצמך אתה יכול להעיד אמת. אשריך אבל על אחרים - רק ה' יודע נסתרות...

וחוץ מזה, שאחרי ההמלצה שלך, אם למישהו יש בעיות - הוא לא יעיז לבקש סינון כי אז יבינו שהוא נופל..

שהיום הגישה המקובלת שלא גוזרים גזרות חדשות, א)כאן זה כאדם שיכול להלך במקום צנוע, והולך בפרוץ שהגמ' כותבת שהוא רשע. 

                                ב) כיוון שהרבה נפלו, צריכה להיות גזרה ברורה שחייבים סינון ,כולל "לא פלוג" בין אדם לאדם.

רוב גדול אם לא כל ת"ח מסכימים למה שכתבתי כאן.

יאללה די עם זה

כאן נגמר הדיון מבחינתי

גברים אינם דוחים ונשים אינן דוחות.

יש גם נשים שנופלות באינטרנט(אם כי באחוזים נמוכים יותר)

יש דברים אחרים שהם לא קרובים לניאוף שנשים רבות עושות,

זה לא הופך אותן למגעילות.

לכל צד יצרים ודחפים משלו.

אם כל נפילה משמעותה מחיקה טוטאלית של צד כלשהו- אין כאן מקום לחיבור אמיתי, וחבל.

וזה גם מה שאמרו לו.

הרגש הנורמלי והטבעי כבודו במקומו מונח.

אבל אם היינו חיים לפי הרגש הזה- היינו מרביצים אחד לשני ברחוב,

ואוכלים את כל האוכל במסיבת יומולדת של החבר.

רגש טבעי הוא טבעי, לא בהכרח נכון וחיובי.

ולבוא ולהגיד שכל הגברים איכס- זו התנהגות חסרת אחריות וחסרת הבנה

זה מובן מאוד השבר. מובן מאוד הכאב.
אל תתעלמי מהם. 
מותר לך לכאוב ולהיפגע.
אבל אני מבקש ממך- תזכרי שאת לא מבינה את מה שעובר עליו.
אל תשפטי אותו. את שבורה, וזה נכון. אבל זה לא המקום הנכון לשפוט אותו.
יש לכם ככל הנראה שיחה שצריכה להיעשות.
זאת לא שיחה קלה, לאף אחד מהצדדים. זאת לא שיחה "נעימה".
אבל זאת שיחה שאתם צריכים לעשות.

זאת שיחה שבה- ברגע שבו תהיה ביקורת הכי קלה- הוא יעלם.
כי ככה הוא עושה כל הזמן. כי הוא שונא את זה בעצמו. והדרך היחידה

שהוא מצליח להתמודד זה להתעלם. זה לטמון את הראש בחול.
הוא שבור ומרוסק, הוא מרגיש מנוול ובוגד. ואולי זאת האמות- אבל לא יצא דבר טוב

מלהטיח את זה בפניו.
דעי לך שהוא לא עושה את זה מחוסר אהבה כלפייך. הוא ככל הנראה לא מסוגל לעמוד

בפיתוי הזה. כי הפיתוי הזה הוא פיתוי עצום. הוא כמעט אנוס לכך, בתחושה שלו.
אני לא רוצה לתת דוגמאות כי הן חלשות מכדי שאפשר יהיה להבין אותן, והן יובנו לא נכון.
אבל יש לך דרך לעזור לו לצאת מהמקום הזה. דווקא בגלל  האהבה שלו אלייך.
תהיי שם בשבילו. תדעי לך שהוא מרגיש מפלצת, שהוא מרגיש בעצמו שהוא מזוויע ונורא.
בתוכו הוא מרגיש את זה, כל פעם שהוא נופל(ובעוד רגעים אחרים, רבים מדי)
ואת יכולה לעזור לו לצאת משם. את יכולה לעזור לו לעלות למקום שממנו הוא יוכל להתמודד.
והדרך הזו מתחילה בלא לברוח ממנו. בלראות מעבר למפלצת שאת רואה בו את הבעל הטוב,

את האדם הקרוב שראית בו לפני רגע- כי הוא באמת האדם הטוב הזה, אלא שהוא שוכח

את זה בעצמו.

יש לך כוחות עצומים לעזור לו, ולעצמך ולעולם. כן- יש לך. אם תושיטי לו יד.

לא יד מסכימה. לא יד מאפשרת. לא יד מוותרת. אלא יד סומכת. יד שאומרת- אני רואה את הטוב

שבך גם מאחורי המסיכות הללו.
וזה קשה. 

וזה מתחיל בשיחה. שיחה אמיתית שבו תתני לו הרגשה שאת מבינה את הקושי הגדול בו הוא נמצא.
הוא עלול ח"ו לתקוף אותך בהתחלה- כי הקושי שלו בלהרגיש מגעיל ודחוי כל כך, גורם לו להשליך

את הבעיה החוצה. זה כואב. זה עלול להיות קשה. וזו באמת בעיה שלו ואף אחד אחר לא אשם.

אבל הוא לא נמצא במקום שיכול להקשיב לזה דווקא. 
אני לא יודע איפה הוא, ובאיזה מצב הוא. אבל הכי טוב לו זה שתקשיבי לו ותתני מקום לקושי שלו.

לא מקום שאומר שזה בסדר. אלא מקום שאומר שאת לא בורחת למרות זאת.
ואח"כ את צריכה לתת לו להרגיש כמה זה רע לך. כמה זה פוגע בך. לא בהאשמה. הוא כבר מרגיש

אשם אלף פעמים. אלא שיראה את הכאב. הוא גרם נזק- וחלק מהתהליך זה לראות את הנזק הזה.

אבל יש אפשרות לתקן. יש תשובה בעולם. 
אם תאמיני בו- ותחליטו שביחד את נלחמים בנושא הזה, שאתם שותפים למאבק הזה- יש בשבר

הגדול הזה הזדמנות לקרבה עצומה.
אבל צריך להאמין מתוך הבנה שזה תהליך- ובתהליך יש עליות וירידות. ואין ספק שצריך וחובה,

להתקין הגנה וסינון - באופן מיידי. זה שווה לכם כל שקל. ושהסיסמא תהיה אך ורק אצלך בלי 

שיוכל להשתמש בה בכלל.
ולעבוד על הנקודה הזו- יש אתר שנקרא "שמור עיניך", יש ספרים- והכי טוב זו דמות תורנית רבנית

שתוכל ללוות אותו. יש עמותה שעוסקת בליווי הזה.

ותדעי לך- שהוא אוהב אותך, מאוד. והוא הלקה את עצמו אלף פעמים על כל נפילה כזו. גם אם האגו

שלו לא מאפשר לו להודות בזה- אפילו מול עצמו. הוא אוהב אותך ומשתוקק להתנקות מזה.

בכל מקרה- הפורום איננו מקום המאפשר תמיכה אמיתית וראיה מלאה של המצב- את צריכה לפגוש

ולהתייעץ עם אשת מקצוע שתעזור לך להכיל, להבין ולהתמודד עם המצב ותעזור לכוון אותך לכיוון 

שיהיה לכם הכי נכון.

ולסיכום הסתייגות-

מה שכתבתי לעיל נכון לרוב רובם המוחלט של הגברים הדתיים הנשואים. אבל יש בודדים שבהם 

הבעיה היא כלכך עמוקה שצריך טיפול מאוד מאוד עמוק. אנשים כאלו שאינם רואים את הכאב של

האחר כלל, ואין להם שום צד של כאב מהנזק שהם גורמים. הם אנשים שבורים מאוד שלא בטוח

שיצליחו לאזור את הכוחות והאומץ לתקן את עצמם אפילו כשכבר יראו גיהנום פתוחה מתחתם.

ולכן זה רק מחזק את דבריי הקודמים, תתייעצי אם אשת מקצוע שמבינה בנושא הזה במהירות,

שתוכל להדריך אותך איך להתנהל נכון ואיך לזהות מה בדיוק הצרכים הזוגיים שלכם כרגע. 

בהצלחה.

אני סתם מעלה השערה - אולי הוא מסתיר משהו אחר?

אני הייתי שם, כן אני.. נשוי לאישה מדהימה למדתי בישיבת הסדר הייתי אברך, אני הייתי מכור לפורנוגרפיה..מכור בצורה שלא ידעתי מה לעשות עם עצמי.

זה התחיל הרבה לפני אישתי, עוד בתקופת התיכון, המשיך לישיבה, לצבא, לנישואין. החסימות לא עזרו הרימון גם לא. תמיד מצאתי פתח לפרוץ. זה המקום לכתוב שבעלך אוהב אותך רק זהו יצר שמלווה אותו הרבה שנים וקשה מאווד להתגבר עליו.

כל יום כיפור רציתי למות מחדש, איך אני עומד כך אבא שבשמיים, איך אעמוד מול אישתי שבהריון סובלת מבחילות ואני משוטט בשדות זרים באינטרנט. מה יגיד עליי הרב שלי, מה יגידו הורי??

לא אלאה אותך בכל מה שעבר עליי. אישתי ב"ה לא גילתה ובעז"ה גם לא תגלה (אולי עוד 50 שנה אספר)

רק אספר מה הציל אותי, יש אתר נפלא שהזכירו אותו לפניי פה והוא נקרא "שמור עיניך" אתר מדהים ונפלא שבזכותו אני נקי מעל חצי שנה (מי שלא יודע התמכרות מהי לא יבין שזה המוווון זמן)באתר יש כלים מהמכורים שרק התחילו ועד למכורים כבדים. יש שם פורום מיוחד לנשים שגילו שבעליהן נפלו. בקיצור אתר מדהים שהציל את חיי ואת חיי משפחתי ואני מודה לה' שזימן אותי אילו.

איך תתנהלו? 1.

לדעתי הכלה שלך מצד אחד ומצד שני חוסר סבלנות לכך, זה אומר סינון מוחלט גם אצלך וגם אצלך בעלך, במחשב וכו'

2.לפנות לאתר שמור עיניך( שבעלך יעשה זאת וגם את ) כי מי כמוני יודע איך נפילה אחת (רק אחת!) שראית בעצמך יכולה לדרדר את בעלך לתהום עמוקה ואם לא היית שמה לב סביר להניח שהיה ממשיך. גם כעת קשה להאמין שיצליח לבדו (שוב, היצר הזה חזק, מאוד), את חייבת להיות שם בשבילו (הפחד מהבושה שתגלי שוב יעלם בסופו של דבר והתאווה שלו מחכה בדיוק לדבר כזה)

אשמח לענות באישי אם תרצי 

אז אכן, יצר הרע מקומי. והוא לא מישהו שהיה כך בקביעות, וגם כעת זה חריג.

ואל תצטערי ש"ראית", זה ממש מהשמיים, כי עזרת לו לעצור לפני ש"יתרגל" קצת יותר.

זה לא קשור ל"אין אפוטרופוס", אם הוא אומר שמסוגל להתגבר בעתיד. רק כדאי לדאוג לחסימה, בתור "גדר" להרחקה. אבל לא כחשדנות.

זה שאת כותבת שאתם "מנסים לאסוף את השברים".. רק מראה כמה אתם טובים. אנשים צדיקים, שנרעשים מ"נפילה" וירטואלית כזו. סימן לטהרה שיש בכם, בשניכם.

הזעזוע שלכם, מנער אתכם משם. אל תסתכלי על זה כמו תיבה טראומתית, אלא כדבר זמני שגרם יותר להתרחק מהרע, לראות יותר את הטוב שבטוב, ולהתחזק בטוב שביניכם. וכך תהפכו את הקללה לברכה.

הצלחה רבה.

מאוד כללית, חפש בשרשורי עבר ותראה שכבר דשו בזה לא מעט.

זה תלוי מאוד בסיבות לחוסר החשק, בהיסטוריה ובדינמיקה שלכם.

קרה לך פעם שהגעת לבהירות טובה כזו דווקא אחרי התבוננות איטית? או מהלך איטי?

לפעמים בתוך המהירות מתפספסים דברים מהותיים.

דווקא הלאט מאפשר להגיע אליהם, לתפוס אותם, לנשום אותם, ולאמץ אותם קרוב ללב.

ע"י כך פעמים רבות ניתן להגיע לבהירות מרגיעה, טובה כזאת.

בהירות שהיא לכשעצמה מקצרת תהליכים ומקצרת את הדרך.

לכן לפעמים דווקא הדרך הארוכה כביכול היא הקצרה באמת.

דווקא הלאט הוא מהר. 🩵

לפעמים לא מספיקים לעשות כלום והופ עברו 40 שנה, יש כאלה שאם לא ירוצו במרוץ העכברים הם לא ירוצו בכלל וימותו לוזרים בלי שום יכולת לחיות חיים טובים יותר בלי הון, בלי בית, בלי משפחה, בלי מקצוע.

קורה ליותר מידי אנשים סביבי, לפעמים אתה נתקע בהתפתחות שלך ומגלה שהלכת בנחת יותר מידי וזה הזמן לספרינט או למות חסר כל.

כי מה שאני התכוונתי אליו כמובן שונה,

ומדבר על משהו אחר.

יותר על הדרך הקצרה שלפעמים היא בעצם ארוכה ולא מובילה אותנו למטרה שלנו, או למטרת העל שלנו.

ודווקא הדרך שהיא ארוכה, במקרה הזה הלאט, יכולה להיות הקצרה באמת, זו שתניב לנו את המטרה בסופו של דבר. יחד עם השלווה, הבהירות, העומק, הבחירה, הכיוונון למה שנכון וכן הלאה.

אני פשוט לא חושב שנכון להאט, לפחות לא לפני שכל פרמידת מאסלו אצלך ביד.

פירמידת מאסלו תושג דווקא ע"י הלאט.

ראיתי את זה המון אבל אם אתמקד רגע בעצמי ובניסיון אישי -

בתור אדם שבעבר היה בקצב מאוד מהיר גם של המחשבות, גם של הדיבור, גם של המעשים - באמת שפיספסתי דברים דווקא מהקצב המהיר הזה.

ודווקא כאשר למדתי להאט - הגעתי לדברים שלא הייתי מגיעה אליהם לולא ההאטה.

גם דברים מהותיים וגם אפילו הספקים טכניים.

אם אני יושבת ועוצרת רגע להאט את המחשבות שלי שהיו רגילות רק לרוץ ולעשות סדר ובהירות,

אם אני מאיטה גם בדיבור, אפילו בתפילה להגיד את המילים לאט יותר ובכוונה,

אם אני במקום לרוץ מדבר לדבר מאטה גם את קצב ההתנהלות - כל אלו גרמו לי הרבה מאוד טוב ב"ה.

הלאט גורם פעמים רבות ליותר צלילות, בהירות, ריכוז, מיקוד במה שחשוב ובעיקר יותר נחת.

ובאמת שזה בדברים הכי קטנים ועד הגדולים.

אפילו לחתוך סלט מהר מהר ולפעמים להיפצע בטעות בגלל זה, או להאט ולשים יותר לב.

לחשוב קודם על היום או השבוע או השנה או כל כיוון החיים שלי רגע לאט ובהבנה והתבוננות עצמית מאשר רק לרוץ ולרוץ ולהספיק עוד ועוד,

להוריד עוד סלט ועוד תבשיל ועוד מרדף להכנות לשבת או חג ולהגיע דווקא עם יותר אוויר ושלווה,

לדבר עם הילדים יותר לאט ובנחת מאשר רק להספיק לסמן "וי" מהיר על כל מה "שצריך" להספיק,

לנשום נשימות עמוקות ואיטיות יותר ולא רק מהירות ושטחיות, מה שהגוף עצמו מפרש כמוריד סטרס, וכמקום לא הישרדותי, ונהיה רגוע יותר וכן הלאה.

לעצור באמצע היום להביט בשמים, בפרח, בחיוך, במילה, בכל דבר בעצם ודווקא הקצב האיטי הזה גורם להתפעלות פנימית וחיבור לקב"ה, לבריאה, לטוב שבעולם ובחיים, וממילא יוצר יותר שלווה פנימית ומוטיבציה וכוח גם להמשך היום.

לשתות לאט כוס תה ולהתמקד בטעם ובמרגש ובלגימה האיטית והנינוחה ולהכניס עוד רוגע וכיף לחיים, זה גם נותן עוד כוח הלאה וגם בפני עצמו ממלא ומרפא.

לעצור להקשיב לגוף, לשהות ברגע, להיות בנוכחות.

לחשוב, לנשום, לבחור מה שייך לי ומה לא שייך לי, מה נכון ומתאים ומה פחות.

זה בכ"כ הרבה דברים לבני אדם באשר הם. גם חיבוק בין בני זוג יכול להיות בלאט שלו ובשהות שלו יותר ממלא ומקרב, גם כל קירבה שהיא רגע לאט יותר וקרוב יותר יכולה לתת מה שרק מהר לא מאפשר, גם לחשוב על הפן התעסוקתי שלנו אפילו או השליחות והייעוד שלנו בעולם יכול לקרות יותר מהר דווקא כשחושבים על זה יותר לאט ומקדישים לזה את הזמן בנחת ובבירור עומק.

גם איך להגיע ליעדים כולל כלכליים יכול להתאפשר פעמים רבות דווקא מהלאט שנותן רגע התבוננות במבט-על וכולל דרכי פתרון יצירתיות ואפקטיביות יותר,

גם לתת לעצמי כבן אנוש את התנאים הכי טובים כדי לתפקד בעולם הזה, ולזכור שאני כולל גוף פיזי ונפש ורגש ושכל ורוח ובכל אחד מהם לפעמים הלאט הוא ברכה שרק דרכו ודווקא דרכו נוכל לגלות ולהעצים עוד יותר את עצמינו ואת התפוקה שלנו.

אז ודאי שזה לא 0 או 100

זה לא או ללכת בהילוך איטי וכמו צב להתנהל באיטיות תהומית 24/7 בכל רגע ורגע, וזה גם לא לרוץ בלי הפסקה ובלי אוויר ואם לא אז להגיע לפת לחם ובלי קורת גג...

ודאי שיש הרבה באמצע.

וודאי שיש פעמים שאחרי הלאט הזה יגיע המהר, אבל רק על גבי הנדבך שהיה קודם הלאט ומה שהוא איפשר - הבהירות הזו והצלילות הזו - ועל גבי זה אפשר לרוץ קדימה בביטחון ובשלמות יותר.

וודאי שיש פעמים שהלאט לכשעצמו הוא יותר נכון.

וודאי שיש מצבים שגם מהר יהיה אפקטיבי ונכון.

וודאי שיש גם אנשים שונים וגם מצבים שונים והכל בהתאם למקרה המדובר.

לכן כתבתי שלפעמים הלאט הוא מהר. לא תמיד, אבל פעמים, ואפילו פעמים רבות, כן

בעיקר בציבור הדתי, שאנשים הולכים לאט מידי וצריך לדרבן אותם להתחיל לרוץ במקום להאט, את אומרת לא 0 או 100 ולפעמים וכו אבל לעיקר האנשים צריך לבעוט בהם להכנס לכושר ולא להוריד דופק.

בכל הציבורים ובטח בדתי.

אבל יותר נראה לי שאנחנו פשוט מדברים על דברים שונים.

הסברתי קצת בהודעות שלי למה אני אישית מתכוונת.

נ - נוכחות

ח - חמלה

ת - תיעדוף

כאשר אנחנו בנוכחות בחיים שלנו, באמת נמצאים בכאן ועכשיו וחיים אותו ובו,

וכשאנחנו בחמלה עצמית (וגם על הזולת כמובן),

ומתעדפים בסדרי עדיפויות את מה שיותר חשוב ויקר לנו, מה שיותר שייך אלינו מאשר מה שלא -

או אז יכולה להיות לנו יותר נחת.

ונחת זו אחת הברכות המשמעותיות ביותר שיכולה להיות לנו כבני אדם.

בעזרת ה' שתהיה לכולם גמר חתימה טובה עם המון נחת ושלווה 🤍

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

ומחפש להיות טוב מבלי לדרוך ולרמוס אחרים בשם הצדקנות והצדקות

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אני שואל לא בעוקצנות

זה משהו שאתה מרגיש שהוא נכון לאחרים אבל לא לך?

משהו מיושן בדת?

אתה כועס על הקבה והחטא כאילו מוציא אתכם במקום מאוזן?

מה מדובר?

מה נכון ללמוד ממך ומה לא נכון?

לא אמרתי לאף אחד ללמוד ממני, ואני לא יודע מי זה ''אתכם''...

שקשורים לבין אדם לחברו

וודאי שאנחנו גם

מדברת על דברים קיצוניים שאנשים עוברים..

באותו יום יש להבנתי הדלה, משהו שיורד מלמעלה שמוריד לנו את המשיכה לעברות (קרוב קצת לאדם הראשון קודם החטא), האתגר שלנו שם זה בעיקר לתפוס את זה, ולראות איך משמרים משם דברים הלאה...

שאתה מצטער שיש דברים שאתה לא מצטער.

אתה אמיתי וכנה. זה מהמם!

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.