1. יש גם חילוק בין סוגי נפילות. לא דומה מי שרואה סרטים שיש בהם עלילה וגם מראות לא צנועים למי שרואה ממש פורנוגרפיה שזה נטו ראיה של פריצות. (וכאן אני רוצה להוסיף- פורנוגרפיה מזיקה לנישואין מצד עצמה מעבר לנזק הרוחני. מאחר והיא נותנת תפיסה מוטעת ביחס להרבה דברים. לכן לפעמים עדיף קודם לטפל ולעבור לרע במיעוטו- לראות חוסר צניעות שהוא לא פורנוגרפי ואז לעבור לטפל בבעיה של הנפילות עצמן ולמנוע גם אותן)

לא דומה מי שנופל פעם בכמה שנים למי שנופל כל יום.

לא דומה מי שנופל ומסתיר למי שנופל ומדבר על זה ומשתף את אשתו.

2. לכל אדם יש את החושים שהכי מניעים אותו והכי משפיעים עליו. מי שחוש הראיה יותר חזק אצלו- אז יותר מושך אותו המקום הזה. מי שחושים אחרים- פחות.  לכל אחד יש גם רמת יצר שונה. יש כאלו שיצר החיים הזה חזק יותר אצלם, אז גם אם השכל שלהם יודע שזה אסור- זה חזק יותר. 

3. נפילה במראות כאלו לא דומה בכלל לקשר עם אשה. לא מהוה לו תחליף ולא עומדת בכלל באותה סקאלה. 
אני אוהבת להמשיל נשים שקשה להן עם זה משל- נניח ואת הולכת עם בעלך בעיר, ורואה שמלה מהממת בחלון ראוה, שמלת חלומותייך שעולה כמו משכורת.. את עומדת ובוהה בה בהערצה, ובעלך נפגע- למה בי את לא בוהה ככה בכזו הערצה? למה את בכלל מסתכלת על השמלה הזו? למה את לא מסתכלת עלי? בגלל השמלה הזו לא שמעת את מה שאמרתי! את אוהבת את השמלה ולא אותי! ככה נעלב ונעלב והולך לו לחפש גלידה כדי להתבאס לבד בחושך..

הרי ברור לכולן שהשלמה לא מחליפה את הבעל. לא באותה סקאלה בכלל. למרות שיכול להיות שבגללה היא כן לא תהיה קשובה אליו לכמה זמן.

אבל בעל אכפתי ואמפטי- פשוט יגיד- וואו, נראה שאת באמת אוהבת אותה, יצלם ויזמין לה מאיביי במחיר שפוי 
או לפחות יבין שעכשיו היא מתלהבת מהשמלה, עוד שניה זה יעבור לה, ובטח שזה לא תחרות.

קשר של בני זוג מורכב מהמון רבדים. אף אדם שפוי לא יתחיל בכלל להשוות בין שלל הדברים שהוא מקבל מקשר כזה- בפן הנפשי, הרגשי, החברי, השכלי וגם הגופני (על שלל רבדיו הוא) לבין משהו שטחי כ"כ כמו סרט. 
אז למה נופלים בכ"ז?

לפעמים זה בגלל שהוא נפל בעבר לפני החתונה- וזה עדיין מושך אותו ממקום של הרגל או של משהו אחר.

לפעמים זה תחושה של "מים גנובים ימתקו"

לפעמים זה ממקום של רצון לחוויה שונה.

לפעמים זה פשוט קפץ וסקרן והוא לא הצליח להתגבר לסגור

וכן- לפעמים זה גם ממקום של חוסר בקשר הזוגי. האם זה אומר שאשה אשמה? לא. ממש לא. גם מי שיש לו חוסר בקשר הזוגי האחריות שלו לפתור את זה בפנים ולא לחפש בחוץ.

מה שכן- לאשה יש כוח לעזור או להרוס. חוכמת נשים בנתה ביתה. גם אם היא לא שמה, וזה לא אחריותה בכלל. יש לה את הכוח לתמוך ולעזור ולעודד ולתת לו יד שיצליח גם הלאה. 

בעיני לכעס בכלל אין מקום בזוגיות. בשום מצב. לא כעס ולא קרב כוחות ולא מריבות של גן "הוא התחיל והוא עשה לי"

כמו המשל הידוע- שאם יד ימין חתכה בטעות את יד שמאול אז יד שמאל לא תחזיר לה חתך בחזרה..
יש פה שני אנשים עם מטרה משותפת וחיים משותפים. לריב לשחק בברוגז לא מה שיקדם אותם. אלא רק ייצור עוד הרים לעבור ביחד..

גם אנשים שנמצאים בקשר זוגי הכי בריא תומך ונהדר שבעולם יכולים ליפול. 

גם מי שמאוהב באשתו ומקבל ממנה את כל מה שהוא צריך ונותן לה המון- יכול ליפול.

כי זה לא קשור בהכרח לקשר. 

מבחינת הבעל- הכי חשוב זה לשתף. אין אסור מוציא עצמו מבית האסורים. ורק הוא עצמו מכיר ויודע את מי הוא יכול לשתף, את האשה (אם הוא מאמין שתדע להכיל ולקבל) או רב\חבר חכם שיכולים לעזור. במצבים שזה באמת קיצוני כדאי גם בעל מקצוע (כשזה לא פעם ב... חד פעמי, אלא בתבנית קבועה)

מבחינת האשה- נכון, זה פוגע ומרגיש נורא. אבל לנסות לצאת מהמקום הזה, לא חייב לתת אהבה בלי גבול או רק חיובי- אפשר לשתף ברגשות השלילים, באכזבה- אבל ממקום של קבלה והבנה. ולהתיחס למעשה ולא לאדם (לא "אתה מאכזב אותי" אלא " המעשה הזה מאכזב אותי") להזהר מאמירות קיצוניות "אתה מעגיל\ אתה תמיד עושה לי דוקא\ אתה בוגד.
מותר ואפשר להביע את הקושי. אבל לא ממקום של האשמה\משחק כוחות\דחיה. 
ומומלץ להביע גם אהבה, קבלה והכלה (של האדם בכללותו. לא חייבים לקבל את המעשה.) במילים לפני\אחרי. 

ואם יש קושי בקרבה גופנית- מותר לקחת יום יומיים של קצת ריחוק. אבל להסביר אותם בנחת, כן להביע אהבה בצורות אחרות (כמו כשאסורים) ולעבור עבודה פנימית כדי שזה לא ימשך יותר מזה. 

כמובן שכל הנכתב מיועד גם על נשים שנופלות והבעלים שלהן. 

ונכון גם על מעשים אחרים שלא נכונים ולא יעשו בתוך זוגיות או בכלל.

אני מדברת על מצב שבו הדברים חוזרים, לא על משהו חד פעמי.

במצב כזה מומלץ לשתף ולבקש עזרה. לפעמים אפילו הקשב יכולה לעזור, עוד מישהו שאתה יודע שתצטרך להגיד לו ולהתבייש מולו "יהיה מורא שמיים עליכם כמורא בשר ודם"

לדוג'- יש לי כלל עם עצמי שכשאני צועקת על הילדים אני מספרת אח"כ לבעלי. הוא לא כועס עלי ולא מבקר- כי הוא מבין שאני בנ"א ולפעמים מול סיטואציות מעצבנות אני יכלה גם לצעוק.

אבל לפעמים שניה לפני שאני מאבדת את העשתונות- אני מתביישת ששוב אני אצטרך להגיד לו שצעקתי, ומצליחה להתגבר. 

עצם זה שאני יודעת שיש מישהו שיודע מה קורה, ואני מתביישת שידע, נותן לי עוד כוח להתגבר. 

וככה אני מצליחה יותר להתאפק ולענות בלי צעקות.

אישה על מסך ואישה אמיתית.

האישה על המסך בד"כ חתיכה הורסת, ונראית יותר טוב מטוב.

והאישה האמתית, לפעמים מעצבנת ,לפעמים בהריון, לפעמים יש לה ריח לא טוב. ועוד כל מיני חסרונות קיימים...

והדמיון יותר נעים מהמציאות. יותר מגרה מהמציאות. בדמיון הנעים אין חובות ,אין בנקים ,אין מחויבות...

דומה קצת להתכתבות אנונימית.

ברחוב אם ייגש אלייך גבר ויתחיל לדבר איתך את תתעלמי. אבל בהתכתבות יש מצב שתסחפי אפילו להתכתבות ארוכה בנושאים רגישים ואינטימיים.

משפט חזק  שאמר שלמה המלך.

יש משהו מסעיר דווקא באיסור....

אצל הרבה אנשים במיוחד עם התקדמות הגיל החיים הופכים להיות אפורים

ויש אנשים שבטבעם מחפשים ריגושים.

בנידה פחות נופלים כי זו אותה אישה שעד לפני כמה ימים היתה מותרת.

זה לא ביג דיל למבקשי הריגושים....

באמת חשוב לעבוד ביצירתיות על כך שהחיים יהיו מעניינים 

ולא לשקוע בביצת האפרוריות

כמעט אך ורק עבור גברים שמסתקרנים לגבי מיניות מסוגים שונים.

ורובם עושים זאת בסתר (גם חילונים)

אולי לצעוק, כן 

וחבל להציג את זה ככה, זה יכול לגרום לנשים להאשים את עצמן או להכריח את עצמן לעשות דברים שלא מתאימים להן מפחד ש"ילך לחפש במקומות זרים"

יש לא מעט גברים שגם אם יהיה חוסר בקשר- הם יחפשו אותו אך ורק בפנים וינסו לתקן מבלי לפזול החוצה.

ויש גברים שלמרות שיש להם הכל הכל בקשר- עדיין יחפשו גם בחוץ.

זה עניין פנימי של הבנ"א.

צורך אישי שלו שלפעמים בכלל לא קשור לקשר זוגי אלא למקום אחר.

לפי המשל שלך האישה הנשואה היא בשביל בעלה לא יותר מפרכיות אורז? לחם מקמח מלא?

תרשי לי לחדש לך שהיא הממתק הכי גדול

היא סופלה שוקולד חם עם גליה וקצפת.

ולא, נפילה באתרים היא ממש לא זה ובודדים הם אלה שמרגישים ככה

בעל לא רואה את אשתו "אולפניסטית דוסית" כי היא הרבה יותר מזה- בין בני זוג אין סטיגמות. הוא רואה אשה חמה, אוהבת, שיש תכונות שהוא אוהב, שיש לה אופי שהוא אוהב, שנתנה לו המון, שגורמת לו להיות מאושר בהרבה דרכים קטנות וגדולות, שהוא בחר לחיות איתה, שהוא רוצה לעשות אותה מאושרת.

שהוא אוהב אותה.

בחוץ הוא רואה נשים, שאין לו שום קשר אילהן, שהוא לא מכיר, לא אוהב, שלא נתנו כלום ולא עושות אותו מאושר.

במקרה הטוב- הוא גם לא ממש מסתכל.

אבל גם אם הוא כן מסתכל- היחס שלו טכני. הרגש שלו לא שם.

עשו פעם מחקר שבדק תגובות של גברים למראה נשים בביקיני- וראו שכל החלק של הקשר האנושי במוח (זה אחראי על יצירת קשרים, אכפתיות, אמפתיה, חשיבה על האחר) בקושי עבד. רק החלק המיני.

לעומת הסתכלות בנשים לבושות- שאז החלק המיני גם עבד, אבל פחות. והחלק האנושי עבד גם הוא.

כשמדברים על "החפצה" מדברים על זה. שזו הסתכלות כמו על חפץ מבלי לראות את האדם שמאחוריו.

אדם לא מסתכל על אשתו כעל חפץ- גם בזמן אינטימי. כי יש לו יותר מדי עבר רגשי נפשי איתה.

כשהוא מסתכל על אותן נשים ברחוב- זו הסתכלות "מחפיצה" (לעיתים יותר לעיתים פחות) 

כשהוא תסכל עלייך- הוא לא רואה חפץ או סטיגמה. הוא רואה את האדם שהכי חשוב לו בעולם, והכי אכפת ממנו בעולם.

מהההה??

זה לא קשור.

הוא לא "ירשה לעצמו להסתכל על נשים אחרות" רק בגלל שיש קצת מריבות.

בנ"א נורמאלי יש לו שכל.

והוא לומד לשלוט ביצר שלו.

מה נראה לך הוא עשה עד שהתחתן?

התמודד.

מה נראה לך הוא עושה אחרי לידות?

מתמודד.

מה נראה לך הוא יעשה בזמן מריבות?

יתמודד.

הפכת את הגברים לאיזה גזע חלש דעת שלא מסוגל לחשוב.

שברגע שיש איזה בת בסביבה כבר הולך להם המוח.

(יש כמה כאלה, אבל הם מעטים. בטח שלא כולם..)

נכון, יש יצר מיני, יצר של חיים.

וכוח החיים זה דבר חזק (גם אצל נשים ד"א. רק שהוא מתבטא בצורות אחרות וגם יותר מודחק הרבה פעמים) 

אבל הוא ניתן לשליטה.

כמו שרוב הגברים מצליחים לשלוט בעצמם כשהאשה נידה. 

כמו שרוב הגברים לא מטרידים מינית. 

כמו שרוב הגברים מסוגלים להתייחס לאשה בצורה אנושית ונעימה ולא רק להחפיץ אותה. בל קשר לאיך היא לבושה.

לא תמיד זה קל, ואכן מי שזה קשה לו- שלא ילך לעבוד במקום כזה.

אבל זה שיש אפשרות כזו זה ודאי.

אבל בשביל זה צריך לעשות גדרות!!! כדי שלא יהיה איזה תיזמון אחד של פעם בחיים

כי מספיק פעם אחת ליפול

וזה יכול להיות תזמון שהוא התעכב לשעת לילה במשרד ונשארת שם משהיא שכבר כמה שנים עובדת שם ולבושה לא צנוע והוא גם במצב נפשי לא משהוא וגם המצב עם האישה באותו תקופה בחוסר הבנות. פלוס עוד קשיים של פרנסה ילדים וכ. ואישה שהמצד השני שגם מושכת לזה

או איזה נסיעה לחו"ל לעסקים. ובמקרה בלי תכנון הצטרפו כמה סיבות. גם לאישה זמינה גם למצב בלי שליטה וכ

זה יכול להיות שרשרת מקרים, פלוס תיזמון מסוים בשביל פעם אחת להיכשל. וגם פעם אחת זה נורא ואיום

לכן!!

לכן צריך גדרות. וכמה שיותר גם אם בטוחים שתמיד שולטים. וכבר קרו מקרים מעולם על אנשים יראי שמים שנפלו. זה לא אומר שאותו אחד היה כדרך חיים מסתכל על נשים. או חושב רק על זה.

וגם אמרה לנו- בל תוסיף.

יש גדרות, יש איסור ייחוד, יש איסור קרבה, יש איסור נגיעה, יש איסור קלות ראש, יש איסור על הסתכלות ועל הרהור.

את נותנת פה מצבים של גם וגם וגם וגם. זה לא דבר שכיח.

מצבי קצה יכולים להיות בכל מצב. 

(גם רב שעובד בישיבה שרואה רק בנים כל היום חוץ מאשתו- יכול למצוא מצבי קצה. יכול לפגוש מישהי במעלית או להטריד בחדר מדרגות..)

אם יש לבנ"א מעבר להלכה היבשה מוסר, והוא קיבל חינוך טוב שנותן לי כלים להתמודדות- אז גדרות ההלכה צריכות להספיק לו.

אם אין לבנ"א חינוך נכון, או שהוא לא קיבל מספיק כלים להתמודד- אז כמה גדרות חיצוניים שלא תתני לו, הוא יפרוץ את כולם וכבר היו דברים מעולם וכו'.

ונכון גם על בנות.

כללי ההלכה באים מעל העניין המוסרי. 

מי שאין לה צניעות פנימית- יכולה להתלבש לפי כללי ההלכה ולשדר חוסר צניעות ולהפך.

מי שאין לו צניעות פנימית- יכול לדבוק בכל החומרות ולהיות לא צנוע.

כלומר כאלה שיש להן שכל, להבדיל מסתם "חתיכות" סתומות.

נו באמת, אלעד ואדמין הגזמתם...מה יש להימשך  לנשים צנועות..

מסכימה עם "אין כמו אמא" צריך גדרות וסייגים.

וקולה הטובה - איך אפשר להתמודד אם כל היום מסתובבות לי מראות לא צנועים מול העיניים? לענ"ד לא חסר התמודדויות אחרות. 

הפכתם את הגבר ל'סופרמן' - הוא יכול להחזיק אינטרנט פרוץ ביד, לעבוד כל יום כמה שעות כשסביבו נשים בלבוש חושפני ולהתמודד מול היצר בלי להגיע להרהורים וליפול באינטרנט..... 

להיות צנועה ועלולה למשוך)

לדבריך, למה שאשה תלך בלבוש צנוע?

על כרחינו שלבוש צנוע (וכן גבר שלבוש בצורה 'דוסית') משדר סגירות יותר וגורם למתח מסויים. 

ומה שאתם אומרים שיש משיכה ברחוב דווקא לאשה צנועה, ההסבר הפשוט שיכול להיות לזה, שבתוך 'ים חילוני' (או חילוני למחצה) תמיד מחפשים את מי שדומה לך בתור 'עוגן' להיאחז בו ולהרגיש שייכות. ובחן בעצמך, האם אתה לא מרגיש דבר דומה כשאתה רואה גבר 'דוס' בתחנה מרכזית וכד'

לדוגמה: יהודים, ביחוד אלה שמחוברים לעמם, לעיתים נדירות ימשכו לערביות.

למה? התרגלו לראות אותן באור שלילי.

באותה הצורה, אדם שרואה אישה יפה שלבושה בצניעות והמראה שלה מזכיר לו תכונות יפות יש סיכוי שימשך אליה.
עדיין משיכה כזו תהיה עדינה עשרות מונים ממשיכה הגסה שיש לאדם שלא הורגל לראות במראה פרוץ כדבר בזוי.
 

בכל אופן, אין שחור/לבן.
יכול להיות שאדם ימשך בשתי הצורות.
 

ברור שמעל כל זה יש את הבחירה, אלא שכמו שהסביר "אות והדר"
(... - נשואים טריים)
זה לא נושא פשוט כלל.

הרי פה רובינו נשואים ונשואות. ואנחנו בדיוק יודעים ויודעות איך זה הולך. כולנו פה מדברים על אותו דבר

שכל אחד יודע בדיוק איך זה עובד

אם אנחנו בתור נשואים כבר הרבה שנים. ואין קשר בין אהבה וחיבור והבנה

אני יודעת בדיוק שאם אני יעשה משהוא /יהיה מגע כלשהוא (אני מחפשת את המילים העדינות)

אז זה יעשה משהוא לבעל/ לאישה

זה כמו שאני יעבוד במשרד עם גבר שנים שהוא חמוד ומושך ולבוש יפה ואני אשאר איתו בשעת ערב לבד במשרד כי יום אחד הייתי חיבת להתעכב.

ולו יצויר שהוא יבוא ויתחיל להגיד לי שאת חמודה. ואפילו רק ילטף לי את השיער או את היד ככה כדרך אגב או בטעות (לא מדברת על כך שזה הטרדה). או רק בטעות יתקע בי במטבח . בקיצור כל זה יכול להעביר איזה צמרמרות לעשות משהוא. ואני לא אתמם ואיגד שום דבר. לא רואה אותו. אני אצטרך ברגע זה פשוט להימלט מהעבודה כל עוד נפשי בי. כי אלוקים ישמור אם הוא ימשיך להגיד לי עוד מחמאות וכו. זה יכול להיות מסוכן. ואפילו שאני בטוחה בעצמי שאני הכי חזקה בעולם!!!!!!!

עכשיו כל זה אישה שהיא הרבה יותר חזקה

אני לא יכולה לתאר את כל הגברים הגיבורים פה. הרי כולנו כמו שכתבתי נשואים ונשואות ויודעים מה קורה כשנמצאים קרוב . כשנותנים מחמאות. ולא לדבר על כך שברור לי !!!!!! שיש בנות שהן לא דתיות ואפילו גם דתיות. שהן גן מנסות להיתחנף להתחנחן ולא אחת ראיתי בנות גם מנסות להידבק לגברים

אז באמת לבוא ולהגיד זה לא עושה כלום אין מצב שיקרה כלום. זה סתם לעשות מהבנות מפגרות וסתומות.

מספיק אישה בלי יראת שמים למשוך גבר ולגרות אותו. לא צריך הרבה בשביל זה.

במיוחד שזה אישה שלא רגילים אליה אז זה הרבה יותר מושך זה משהוא חדש ושונה.

אם לאישה ישנה וותיקה וידועה ומוכרת נמשכים גם אפילו במגע קטן קל וחומר לדבר האסור

נגיד בעלי אומר כמו גברים פה- שזה לא כמו שאני חושבת. שעובדה כמו שהוא שולט בעצמו בזמן נידה שב"ה שנים ומעולם לא נכשלנו כי זה לא אופציה בכלל

אבל בכל אופן. לא יודעת למה . זה נראה לי שזה לא ממש אמתי. כי עובדה כשמותרים אני רואה שלא צריך לעשות איזה מאמץ מטורף בשביל להמשך. זה בקלות ממש ממש

ועובדה סיפורים על אנשים דתים  . נורא ואיום בזמן האחרון בכותרות וזה ממש מצטער

וזה שהאישה יכולה להתגרש. בסדר. זה גם דופק אותה . זה לא רק עונש לבעל

לא ברגע שבעל בוגד אלא ברגע שהוא נתפס בבגידה

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..