1. יש גם חילוק בין סוגי נפילות. לא דומה מי שרואה סרטים שיש בהם עלילה וגם מראות לא צנועים למי שרואה ממש פורנוגרפיה שזה נטו ראיה של פריצות. (וכאן אני רוצה להוסיף- פורנוגרפיה מזיקה לנישואין מצד עצמה מעבר לנזק הרוחני. מאחר והיא נותנת תפיסה מוטעת ביחס להרבה דברים. לכן לפעמים עדיף קודם לטפל ולעבור לרע במיעוטו- לראות חוסר צניעות שהוא לא פורנוגרפי ואז לעבור לטפל בבעיה של הנפילות עצמן ולמנוע גם אותן)
לא דומה מי שנופל פעם בכמה שנים למי שנופל כל יום.
לא דומה מי שנופל ומסתיר למי שנופל ומדבר על זה ומשתף את אשתו.
2. לכל אדם יש את החושים שהכי מניעים אותו והכי משפיעים עליו. מי שחוש הראיה יותר חזק אצלו- אז יותר מושך אותו המקום הזה. מי שחושים אחרים- פחות. לכל אחד יש גם רמת יצר שונה. יש כאלו שיצר החיים הזה חזק יותר אצלם, אז גם אם השכל שלהם יודע שזה אסור- זה חזק יותר.
3. נפילה במראות כאלו לא דומה בכלל לקשר עם אשה. לא מהוה לו תחליף ולא עומדת בכלל באותה סקאלה.
אני אוהבת להמשיל נשים שקשה להן עם זה משל- נניח ואת הולכת עם בעלך בעיר, ורואה שמלה מהממת בחלון ראוה, שמלת חלומותייך שעולה כמו משכורת.. את עומדת ובוהה בה בהערצה, ובעלך נפגע- למה בי את לא בוהה ככה בכזו הערצה? למה את בכלל מסתכלת על השמלה הזו? למה את לא מסתכלת עלי? בגלל השמלה הזו לא שמעת את מה שאמרתי! את אוהבת את השמלה ולא אותי! ככה נעלב ונעלב והולך לו לחפש גלידה כדי להתבאס לבד בחושך..
הרי ברור לכולן שהשלמה לא מחליפה את הבעל. לא באותה סקאלה בכלל. למרות שיכול להיות שבגללה היא כן לא תהיה קשובה אליו לכמה זמן.
אבל בעל אכפתי ואמפטי- פשוט יגיד- וואו, נראה שאת באמת אוהבת אותה, יצלם ויזמין לה מאיביי במחיר שפוי 
או לפחות יבין שעכשיו היא מתלהבת מהשמלה, עוד שניה זה יעבור לה, ובטח שזה לא תחרות.
קשר של בני זוג מורכב מהמון רבדים. אף אדם שפוי לא יתחיל בכלל להשוות בין שלל הדברים שהוא מקבל מקשר כזה- בפן הנפשי, הרגשי, החברי, השכלי וגם הגופני (על שלל רבדיו הוא) לבין משהו שטחי כ"כ כמו סרט.
אז למה נופלים בכ"ז?
לפעמים זה בגלל שהוא נפל בעבר לפני החתונה- וזה עדיין מושך אותו ממקום של הרגל או של משהו אחר.
לפעמים זה תחושה של "מים גנובים ימתקו"
לפעמים זה ממקום של רצון לחוויה שונה.
לפעמים זה פשוט קפץ וסקרן והוא לא הצליח להתגבר לסגור
וכן- לפעמים זה גם ממקום של חוסר בקשר הזוגי. האם זה אומר שאשה אשמה? לא. ממש לא. גם מי שיש לו חוסר בקשר הזוגי האחריות שלו לפתור את זה בפנים ולא לחפש בחוץ.
מה שכן- לאשה יש כוח לעזור או להרוס. חוכמת נשים בנתה ביתה. גם אם היא לא שמה, וזה לא אחריותה בכלל. יש לה את הכוח לתמוך ולעזור ולעודד ולתת לו יד שיצליח גם הלאה.
בעיני לכעס בכלל אין מקום בזוגיות. בשום מצב. לא כעס ולא קרב כוחות ולא מריבות של גן "הוא התחיל והוא עשה לי"
כמו המשל הידוע- שאם יד ימין חתכה בטעות את יד שמאול אז יד שמאל לא תחזיר לה חתך בחזרה..
יש פה שני אנשים עם מטרה משותפת וחיים משותפים. לריב לשחק בברוגז לא מה שיקדם אותם. אלא רק ייצור עוד הרים לעבור ביחד..
גם אנשים שנמצאים בקשר זוגי הכי בריא תומך ונהדר שבעולם יכולים ליפול.
גם מי שמאוהב באשתו ומקבל ממנה את כל מה שהוא צריך ונותן לה המון- יכול ליפול.
כי זה לא קשור בהכרח לקשר.
מבחינת הבעל- הכי חשוב זה לשתף. אין אסור מוציא עצמו מבית האסורים. ורק הוא עצמו מכיר ויודע את מי הוא יכול לשתף, את האשה (אם הוא מאמין שתדע להכיל ולקבל) או רב\חבר חכם שיכולים לעזור. במצבים שזה באמת קיצוני כדאי גם בעל מקצוע (כשזה לא פעם ב... חד פעמי, אלא בתבנית קבועה)
מבחינת האשה- נכון, זה פוגע ומרגיש נורא. אבל לנסות לצאת מהמקום הזה, לא חייב לתת אהבה בלי גבול או רק חיובי- אפשר לשתף ברגשות השלילים, באכזבה- אבל ממקום של קבלה והבנה. ולהתיחס למעשה ולא לאדם (לא "אתה מאכזב אותי" אלא " המעשה הזה מאכזב אותי") להזהר מאמירות קיצוניות "אתה מעגיל\ אתה תמיד עושה לי דוקא\ אתה בוגד.
מותר ואפשר להביע את הקושי. אבל לא ממקום של האשמה\משחק כוחות\דחיה.
ומומלץ להביע גם אהבה, קבלה והכלה (של האדם בכללותו. לא חייבים לקבל את המעשה.) במילים לפני\אחרי.
ואם יש קושי בקרבה גופנית- מותר לקחת יום יומיים של קצת ריחוק. אבל להסביר אותם בנחת, כן להביע אהבה בצורות אחרות (כמו כשאסורים) ולעבור עבודה פנימית כדי שזה לא ימשך יותר מזה.
כמובן שכל הנכתב מיועד גם על נשים שנופלות והבעלים שלהן.
ונכון גם על מעשים אחרים שלא נכונים ולא יעשו בתוך זוגיות או בכלל.
תגובה נפלאה