למה המדד לחברות טובה צריך לעבור ברכילויות? 

אבל בכללי מה שייך לשתף חברים/חברות בפרטים אישיים על הקשר?

כדאי להתייעץ עם מישהו שמבין עניין אחרת סתם מתבלבלים עוד (עצה מהרב דניאל פריש זצוק"ל בעל המתוק מדבש).

ואם זה עלול לצער אותה, אז בכלל לא כדאי...

בכלל שמעתי עצה מרב חשוב מאוד שאמר שלא משתפים כלום עד שסוגרים עניין!

שזה לא המקרה. זה לא איזה חומרא בעלמא...

(לא בקיא ממש, אבל עד כמה שאני זוכר כל עוד אין צורך רציני ועוד אין תועלת וגם יש צער לצד השני זה רכילות)

בכלל לשתף את הסביבה במערכות יחסים זה דבר מאוד מזיק. והמון מערכות יחסים נפגעות מדברים כאלה, כולל בתים שמתפרקים בצורות מזעזעות והזויות.

ובמקרה המדובר זה גם מצער אותה - שזה איסור בפני עצמו. (גם עלול לגרום לבעיות רציניות, בהנחה שההיא פתאום תפתח איזה התאהבות בבחור כי הוא מושלם בעיניה או משהו הזוי כזה וכבר היו סיפורים)

וגם בכללי מיותר... מה יוצא לה מלשתף? רק עוד בלבולים.

חוזר על מה שאמרו מעלי "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין".

אין הברכה שורה... - לקראת נישואין וזוגיות

מההכרות האישית שלי, רוב מי שהיה בונקריסט היו לו פחות תקלות. אבל אין לי מחקר מדעי על זה, אם תהיתם

[נהפוך קצת את השאלה, כי פתאום זה נהיה כאילו שהבחורה ה"פגועה" היא זאת ששואלת אם מותר לה לחפור 

מה יש לה לצמוח? שתלך לשיעורי תורה, למה היא צריכה להתעלק על מערכת יחסים של חברה?

אם הבחור אומר לה דבר תורה, פשוט שהיא יכולה לשתף, לכל הפחות בלי לציין מי האומר כדי לא לצער את הבחורה השומעת.

ברור לי שפותחת השרשור התכוונה לעניינים שקשורים למערכת היחסים שלהם לא לסתם וורטים ואנקדוטות משעשעות...]

בכל אופן, אם בחורה תספר עלי דברים לחברה שלה היא תמצא את עצמה לבד בסופו של יום.

צריך ללמוד את זה בצורה מיושבת ואני עוד שניה מתעלף מעייפות, אבל אביא כמה דברים שאני רואה כרגע

ההבדל בין רכילות ללשון הרע

כאן מובן כמו שאמרתי מלכתחילה, שאסור בכל מקרה לספר סתם דברים.

צריך לזכור שזה לא לשון הרע.

עדיף לעיין בנושא לפני שמכריעים אבל בכל מקרה זה דבר לא נעים כשמספרים עליך פרטים אישיים לאנשים אחרים.

נראה מהלשון של הקיצוש"ע שזה גם אם לא מספרים "ככה הוא אמר עליך":

"סימן ל – איסור רכילות
סעיף א
כתיב לא תלך רכיל בעמך, איזהו רכיל, זה שטוען דברים, והולך מזה לזה, ואומר: כך אמר פלוני, כך וכך שמעתי על פלוני, אף על פי שהוא אמת וגם אין בו גנות הרי זה עובר בלאו, והוא עון גדול, וגורם להרוג נפשות מישראל, לכך נסמך לו, ולא תעמוד על דם רעך. צא ולמד מה אירע לדואג האדומי, שאמר לשאול כי אחימלך נתן לדוד צדה וחרב, אף על פי שהדבר היה אמת, וגם לא הוי גנות לאחימלך, שהרי לא עשה בזה שום מעשה רע, וגם אם שאול בעצמו היה שואל לאחימלך, היה אומר לו מה שעשה, כי לא נתכוין לחטוא בזה נגד שאול. עם כל זה גרם הרכילות של דואג, שנהרגו כמה כהנים."

גם מאוד הגיוני וגם מאוד מכבד

מבלבל יותר. יש גם סיבות אחרות שאנשים כאן.

מה גם שאפשר גם לשאול שאלות שלא על דייט ספציפי...

ושבפורום אף אחד לא יודע על מי מדובר וכל זה, אז זה שונה לגמרי מלהתייעץ עם חברה כשמכירים והכל.

וכמו שאמרתי, יש דרכים יותר בריאות להחליט כשמבולבלים מאשר לשתף את כל העולם.

שזה כמעט תמיד מגיע ללשון הרע, אגב...

ואם אני לא בספק אין עניין להתייעץ...

בכל מקרה אני לא משתף חברים בתוך קשר, בחיים. לא רואה למה זה עניינם?

כשנגמר ויש כאב או צורך לפרוק, אני עושה את זה... לא בתור עצה (למרות שזה גבולי מצד לשון הרע)

אין בעיה להתייעץ עם אנשים חכמים. צריך להזהר בלשון פשוט.

ולא כן אחד יודע מי חכם ולא כל אחד יודע להזהר. והרבה אנשים נפגעו מדברים כאלה.

כולל אותי אישית קצת יותר מדי פעמים...

עדיף לנסות ליצור ערוץ תקשורת בריא בין בני הזוג וללמוד ליישר את ההדורים לבד.

גם אם זה רב/רבנית או מישהו שקול להם הוא לא יהיה שם כל הזמן ולא יהיה זמין תמיד.

קשה לי קצת עם הרבנים והיועצים שנקראים במקרי חירום לכבות בעירות...

השליח בוודאי צדיק וקדוש ועושה במסירות נפש... אבל בני זוג לא יכולים לחיות ככה בלי הדרכה.

לא ברמה של פרטי פרטים אבל כן ברמה של טוב לנו ביחד. מחר אנחנו יוצאים וכו'. כי אם היא חברה היא לא רוצה להישאר מאחור כשטוב לך. ויכול להיות שאת חושבת שהיא מקנאה בזמן שהיא אפילו לא הייתה רוצה לצאת עם הבחור שלך מסיבה כלשהי.

תהיי רגישה וכן תשתפי.

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.