נכון זה לא סימן מלמעלה שזה לא בשבילי?

היה, נגמר, כפרת עוונות, עכשיו ממשיכים קדימה

מלמעלה שהוא לא בשבילה..
אז לדעתי יש משהו בזה שכנראה הוא לא שלה ולכן זה קרה.

אם היה קורה לי משהו כזה סביר להניח שהייתי מנסה לקבוע עוד תאריך

אבל זה כבר הוריד ממנו קצת..

לי אחרו פעם וזה הצטרף לטור החסרונות.
נכון שצריך לוותר ולמחול. ולגמרי מחלתי. אבל זה מראה על משהו מעבר..
גם אני אוהבת לאחר. אבל יש מקומות שבחיים לא אאחר אליהם.

אז איך אפשר לומר כך בלי לדעת מה הסיבה וכמה היא אמיתית?

ולא חרצתי את דינו של אף אחד.
נדמה לי גם שהייתי בעצמי כן קובעת שוב (לא לגמרי בטוחה אבל אולי)
רק חושבת שיש בזה משהו מזלזל ואיזה סימנון קטן משמים.

שבעיניה מי שמאחר לשיעור חמש דקות, זה יותר גרוע מחצי שעה...

 

למה? כי חמש דק' זה סתם זלזול; חצי שעה - כנראה יש סיבה....

 

אם לא הגיע - והיא אומרת שהיתה סיבה, אז צריך קודם  לדעת מה הסיבה.

לפעמים באמת לא משהו רציני, ואז ניתן אולי להסיק משהו - גם לא תמיד.

 

אבל אולי סיבה אמיתית? אז אי אפשר לומר בוודאות שזה מראה על משהו מעבר. וגם לאו דווקא "סימנון".. ובגלל שהבחורה שואלת ברצינות אם זה מראה משהו, לכן אני חושב שכדאי להיזהר, כדי שתשקול אובייקטיבית לפי מראה עיניה. 

 

 

וזה כ"כ חבל שדנים פה מאד מהר לכף-חובה!

 

יצא לי פעם שעשיתי כל מה שיכולתי כדי להגיע חצי-שעה לפני הפגישה.

ועקב רצף אירועים שלא יכולתי להימנע מאף-אחד מהם, איחרתי ב-3 שעות.

 

הצעתי לה בדרך שנבטל את הפגישה, אבל בסוף החלטנו שכן ניפגש..

כמובן, שכשניפגשנו הפרצוף שלה שידר לי שהיא לא מאמינה לכלום, וחתכה מייד אח"כ..

 

סתם חבל..

צריך ללמוד ולהפנים (אני מדבר גם על עצמי) את דף קכ"ז במסכת שבת.

רמב"ם ספר המדע, הלכות עבודה-זרה, פרק י"א הלכה ד'.

אין מנחשין כגויים, שנאמר "לא תנחשו" (ויקרא יט,כו). כיצד הוא הניחוש: כגון אלו שאומרין הואיל ונפלה פיתי מפי, או נפל מקלי מידי, איני הולך למקום פלוני היום, שאם אלך אין חפציי נעשין; הואיל ועבר שועל מימיני, איני יוצא מפתח ביתי היום, שאם יצאתי, יפגעני אדם רמאי. וכן אלו ששומעין צפצוף העופות ואומרין יהיה כך ולא יהיה כך, טוב לעשות דבר פלוני ורע לעשות דבר פלוני. וכן אלו שאומרין שחוט תרנגול זה שקרא ערבית, שחוט תרנגולת זו שקראת כמו תרנגול. וכן המשים לעצמו סימנים, אם יארע לי כך וכך אעשה דבר פלוני, ואם לא יארע לא אעשה, כאליעזר עבד אברהם. וכל כיוצא בדברים האלו, הכול אסור; וכל העושה מעשה מפני דבר מדברים אלו, לוקה.

בנאדם יכול לחשוב שהנה הוא הפסיד עסקה אז כנראה הקבה שולח לו את פרנסתו מכיוון אחר
בנאדם יכול לחשוב שהוא לא פגש בנאדם כלשהו אז כנראה מלמעלה כיוונו שהוא לא צריך לפגוש את הבנאדם הזה..



אין שום קשר לדברי הרמבם האלה.

לא ברורה הטענה שלך ועל מה היא מתבססת..

בלי להוציא אותם מהקשרם.

ניחוש: "אם בדרך לפגישה יגיע לי אוטובוס עירוני נמוך ולא אוטובוס בינעירוני, סימן שהבחור הזה לא בשבילי".
לא ניחוש: "אם לבחור יש רכב ירוק עם חלון בגג, זה לא זה"

בקטע הראשון היא לוקחת סימן שלא קשור לכלום והופכת אותו לסובב הסיבות, בקטע השני היא לוקחת סימן שמראה לה על משהו שהיא לא אוהבת, פשוט.


שוב: יש "פספסתי את האוטובוס, כנראה שלא הייתי צריכה לנסוע" ויש "הגיע לי אוטובוס עירוני ולא אוטובוס גבוה אז כנראה שאני לא צריכה לנסוע". הבדל גדול

במקום שתביא דוגמאות, ואני אגיד לך כן ולא.
תלמד את הפרשנים שם ואז נוכל לדון בצורה נורמלית..

בס"ד

 

הכל בהשגחה פרטית וכך היה צריך לקרות.
 

אם לא נפגשו במועד המתוכנן סימן שבהשגחה פרטית לא היו צריכים להיפגש באותו יום.
 

במקרה זה, בו בשכל כן ברור לה שזה לא באשמתו, זה לא סימן לשום דבר מעבר,
אבל וודאי שאם הסיבה לביטול הייתה סיבה שמעידה על משהו,
כן הגיוני היה לפסול על זה
(למשל -"מתנצל, בדיוק לפני כן הייתי בדייט עם מישהי אחרת שאני יוצא איתה, והדייט נמשך הרבה יותר זמן משתכננתי").
במקרה כזה זה לא "סימן"- במובן המיסטי של המילה, אלא פסילה...
כמו על דבר התנהגותי אחר.
 

מה כן?
 

כן זה מלמד משהו על עצמך.
למשל עבור אישה זו הכנה טובה לזוגיות להכיר את הפער שיש בה בין הבנה שכלית לבין הרגש. 

שגם כשאני מבינה משהו בשכל אני יכולה להיות פגועה - בלי שהזולת אשם בפגיעה.

מי שתפנים את התובנה הזאת, ותדע שהרגשות שלה לא בהכרח מעידים על מציאות,
 תעשה חושבים ותמנע בע"ה ממריבות שזה הרקע שלהן גם בכללי וגם בנישואין בע"ה.

 

יש השגחה פרטית בכל רגע בחיים שלנו.
כדאי להשתדל ללמוד מכל מאורע בחיים.

אין זה אומר שמישהו מתיימר להבין שהמאורע קרה כדי שאלמד ממנו,
אלא שאם כבר קרה- בהשגחה פרטית- אנסה להפיק מכך את הטוב.

 

למשל כבר הגעתי לירושליים עבור דייט, הדייט היה כושל

 אבל הכותל כאן...
האם זה אומר שהקב"ה רצה שאתפלל בכותל בתאריך ספציפי,
וכיוון שיהיה לי דייט באותו יום?

כל עוד אינני נביאה לא יכולה לומר דבר כזה.
אבל אם אני כבר כאן וודאי שיש אפשרות להפיק משהו טוב.

 

וכל הנ"ל בלי יומרה לחשוב שהמשהו הטוב שהפקתי או למדתי הוא תכלית כוונת המכוון,
אם כי וודאי שהוא חלק ממנו
 

 

 

 

אם נפל לי המלפפון מהלחם אז כנראה שלא כדאי לחתום חוזה היום

היא אמרה משהו קשור
אם הקב"ה מנע ממני מפגש עם הבחור הזה כנראה הוא לא בשבילי

אם נלך לפי הפשט, אין סיכוי שאתה צודק!

אליעזר עבד-אברהם מביא סימן מאד קשור (בודק גמילות חסד ומידות טובות),

ובכ"ז הרמב"ם אומר שמעשה כאליעזר חייב מלקות!

 

אבל אם נלך לפי הפרשנים היותר מקילים.

דבר קשור למשל, זה אם הבחור איחר מסיבה לא מוצדקת - אז כנראה הוא לא בשבילי.

אבל אם הוא איחר מסיבה מוצדקת, ובכ"ז אפסול - זה חוקות הגויים.

 

אתה מוזמן ללמוד את הפרשנים שם..

דיברתי על ההגיון הבריא של יוני
וכבר הובנתי נראה לי..
@פרפר לילה בהצלחה מתוקה! שבעזרת ה' ההבא שתפגשי יהיה שלך! והוא לא יאחר וידחה פגישות ויהיה מושלם!

הבעיה היא ש'ההגיון הבריא' שלו סותר את הרמב"ם..

נראה כאילו עשית עיגול סביב אמירה מסויימת ואז עיקמת את הרמבם כדי שיתאים לה


תאמת אני סתם כותב לך את זה, כי ברור לי ששמעת את זה ממישהו אחר וקיבלת את זה ככה.. אחרת לא היית סתם שולח אותי ללמוד במקום להסביר את עצמך.
אז מי זה הרב הזה?

אכן למדתי את כל הפרשנים מסביב..

מה שהבאת עם הניחושים זה משהו שונה.
זה אם אני אקום בבוקר ואראה חתולה שחורה אז אני אסיק שיהיה לי יום זוועה. זו אמונה תפלה.
אבל מה שאנחנו מדברים פה, זה יותר ביטחון ב ה', שאם הוא סובב שהבחור יאחר/ידחה אז כנראה זה בשביל לרמז שהוא לא הכי מתאים.. ושוב זו יכולה להיות רק מחשבה קטנה שעוברת בראש, בפועל אפשר לנסות שוב.

מי שילמד ברצינות את הרמב"ם יבין שזה סותר,

אין כאן יותר מדי משחקים..

ונראה לי כתבו לך את זה כבר,
ניחוש הוא אסור
וסימן מותר.
מה ההבדל ביניהם?
ניחוש הוא חסר קשר והגיון
וסימן כן קשור ויש הגיון .. ולכן מותר לסמוך על סימן.

במקרה הזה, מבחינה הלכתית וודאי מוגדר כניחוש..

 

חוץ מזה, תקראי את הרמב"ם שוב:

ציטוט: "וכן המשים לעצמו סימנים, אם יארע לי כך וכך אעשה דבר פלוני, ואם לא יארע לא אעשה, כאליעזר עבד אברהם. וכל כיוצא בדברים האלו, הכול אסור; וכל העושה מעשה מפני דבר מדברים אלו, לוקה."

ושוב- אם יקרה דבר כולשהו חסר קשר והגיון ואסיק מזה, זה האיסור.

ואם היא לא מקבלת החלטה על סמך זה - זה בסדר.

ניחוש הוא לפני מעשה, לא נתינת טעם בדיעבד למקרה.

 

אדרבה, גם לפי הרמב"ם לומר שהכל במקרה זו כפירה.

אבל דורה המליצה לה לעשות מעשה..

כן כתבתי שאם כך קרה אז אי אפשר שלא תצוץ המחשבה שאולי הם לא מתאימים.
אפשר גם לחשוב על הכיוון שבכל דבר שבקדושה יש מניעות ועיכובים וגם לראות את זה בקטע מקרי..
בכולופן פרפר עשתה את השיקולים שלה והנה היא החליטה להפגש איתו בזמן אחר. יש מצב שגם אני הייתי נוהגת ככה. זה תלוי מקרה ובאמת חשוב גם לשמוע איך הוא מסביר את עצמו ומה הסיבה לדחיה.
ואני לא מאלו שמנחשים כל מיני דברים אבל כן מחפשת ומבקשת מהשם סימנים, שיאיר לי את הדרך.. אז אם לדוג חשבתי לעשות משהו מסויים וזה לא הסתדר זה כן ייתן בי את התחושה שלא הייתי צריכה להיות שם..

ציטוט: "אז לדעתי יש משהו בזה שכנראה הוא לא שלה ולכן זה קרה."

 

מה זה אם לא המלצה?

אין בציטוט קביעה מוחלטת.

איך אתה רואה דברים שקורים לך בחיים?
אתה לא מסיק מאף מקרה כלום?
הכל עובר מולך סתם במקריות וללא שום קשר אליך או לכוונות שלך?

אם זה היה קביעה מוחלטת, זו הייתה הוראה או פקודה.

 

ולגבי השאלות שלך, אין לי כח לדמגוגיות..

יש הבדל בין קריאת סימנים שמיימיים, כמו שאת מנסה לעשות.

לבין נסיון חיים עם שילוב של אמונה בהשגחה פרטית, מתוך הבנה שאין לי את היכולות להבין אותה.

 

ולי זה חשוב להגיע לתובנות מאירועים שקורים לי. אין משהו שקורה לנו פה סתם. ברור שהכל בהשגחה פרטית, ובגלל שזה ככה צריך להבין למה זה קרה לך ולראות מה אפשר לתקן או להבין מה ה' רומז לי.

בין ללמוד ממה שקורה והשאיפה לתקן ולהיות יותר טוב,

לבין לנסות להבין רמזים של הקב"ה..

 

רק אנשים שיש להם לפחות אחת ממעלות הנבואה (החל מרוח-הקודש)

מסוגלים להבין רמזים של הקב"ה..

כל השאר סתם מנחשים (ובעקבות כך עובדי ע"ז לפי הרמב"ם)..

 

(אם מעניין אותך לבדוק אם את נמצאת במקרה במעלת נבואה כלשהי..

 עייני ברמב"ם, מורה נבוכים, חלק שני, פרק מ"ה.)

ולנסות להבין רמזים, זה אותו דבר.
(ואין לי נבואה)

תשאלי את כל מי שאת מכירה, אם מדובר על אותו דבר..

ללמוד ממה שקורה איתך, זה לפרש את המציאות, לנתח ולהסיק מסקנות~להבין רמזים.
אני לא מבינה מה יש לך נגד רמזים וסימנים. זה לא חייב להיות בקטע שלילי של ניחושים ואמונות תפלות. סה"כ להבין שאם קרה משהו איתי זה לא סתם. יש כל מיני סיפורים על אנשים שבדיוק לא עלו על קו אוטובוס מסויים והוא התפוצץ או כל מיני סיפורים דומים אז ברגע שהוא הפסיד את הקו הוא מיד חושב- כנראה לא הייתי צריך להיות עליו, ואז אח"כ הוא רואה ממה הוא ניצל... אז זה מקרה שלפני שהוא ידע שזה מה שיקרה הוא מייד היה חושב שזה לטובתו וסימן משמיים... וזה בסדר. אז הנה הבנת רמזים בצורה חיובית.

כי אנחנו פשוט לא מדברים אותה שפה..

 

אם איחרת לאוטובוס והוא התפוצץ, סימן שלא היית (-לשון עבר) אמורה להיות עליו.

במקרה זה, זה "כל דעביד רחמנא - לטב עביד!" - מעשה חיובי ואמונה בהשגחה פרטית!

 

אם הבחור איחר/הבריז (*באופן חד-פעמי) לפגישה, סימן שהוא לא יהיה (-לשון עתיד) הבעל שלי.

במקרה זה, זה "לא תנחשו!" לפי הרמב"ם, מדובר על סוג של ע"ז וחייבים על זה מלקות!

 

אם קשה לך להבין את ההבדלים, תבקשי מאחרים שיעזרו לך..

מבחינתי סיימתי את הדיון!

 

*אם הוא בן-אדם שבאופן כללי לא עומד בזמנים, זה כבר מעיד על תכונה וזה לא נחשב כסימן..

 

כמובן שאני לא מדבר על תכונות שהתגלו בבן-אדם, אלא על סימנים.

אם למשל הוא איחר, את יכולה לבדוק אם הוא אחד שמאחר הרבה, ואז זה כבר לא קשור לסימנים..

אתה נהנה לחזור על זה..
התכונתי לרגע לפני שידעתי על האוטובוס שהוא התפוצץ. זה בסדר אם באותו זמן אחשוב שזה סימן משמיים שאני לא צריכה להיות עליו? כנראה שכן גם לפי מה שאתה סובר. ואם מיד אחכ אני גם שומעת מה קרה בסוף אז קיבלתי תשובה. אבל לגבי בחור שאחר לפגישה ואני מבינה מזה שהוא כנראה לא מתאים לי . למה שבסיטואציה הזו אני לא יכולה לחשוב ככה?..
אבל אתה לא חייב לענות וגם סליחה שהטרחתי.

יש הבדל מהותי בין בחינה של דברים שקרו והסקת מסקנות לבין לעשות סימנים לדברים שעדיין לא קרו.


עתיד: "אם הבחור לא יגיע, סימן שהוא לא המיועד לי" (וגם זה יכול להיות מחשבה שלא קשורה לניחוש או סימן, אבל אנחנו דנים בהנל)
עבר: "הבחור לא הגיע, כנראה שהוא לא המיועד לי"

ניחוש וסימן הם בעתיד, כמו שאתה בעצמך אמרת. אנחנו דנים פה בעבר

אתה מבלבל בין הסיבה למסובב (בין הגורם לתופעה)..

הרמב"ם אמר שזה אסור, אתם רוצים בכ"ז לעשות את זה, אין לי מה להגיד לכם יותר..

 

@יוני

@dora

אתה מבין אותו בצורה כל כך מעוותת ואני מנסה להסביר לך את זה.

אני לא מדבר על סיבה ומסובב, אני מבדיל בין משהו שכבר קרה לבין משהו שעתיד לקרות, כי על משהו שכבר קרה הרמבם לא מדבר אלא על משהו שעתיד לקרות.

אם עשית (או לא עשית) מעשה בתגובה לסימן ששמת לעתיד לקרות, הרמבם מדבר עליך.

אם שמת סימן לעתיד והסימן הזה קרה ולכן אתה נוהג כך או אחרת, בגלל הסימן ששמת, על זה הרמבם מדבר.

הוא איחר לדייט - עבר (השגחה פרטית אם אתה מאמין בזה)

הוא לא יהיה בעלי - עתיד (לא תנחשו)

 

יש הסקת מסקנות: הוא איחר לי כבר כמה פעמים אני לא רוצה להתחתן עם מי שלא יודע לעמוד בזמנים

יש לנחש באופן רנדומלי: עבר חתול שחור, זה יהיה דייט גרוע

יש לנחש עם קשר כלשהוא: אם היא תציע מים לגמלי היא כנראה האשה המתאימה או אם הוא הבריז לי לדייט אז זה לא זה.

ויש השגחה פרטית: הוא הבריז לי פעמיים בדייט בפעם הראשונה החלטתי להמשיך אבל בפעם השנייה כבר לא התייחסתי אליו... למחורת הציעו לי את מי שהיום בעלי... בסוף התברר בכלל שבאמת שני המקרים של ההברזה לא היו באשמתו....

 

בקיצור אנחנו לא צריכים לחיות על פי השגחה פרטית, אלא פשוט לחיות ע"פ מה התורה אומרת וההגיון...

 

סימן- משהו שעשית בעבר לגבי עתיד. אם לפני שהיא יצאה מהבית הייתה אומרת את זה, סבבה. אבל לאחר מקרה, לקחת משהו ש*כבר קרה*, זה לא סימן ולא ניחוש, הוא כבר קרה.

הם היו אמורים להיפגש, הם לא נפגשו. אין פה ניחוש! ההברזה שלו הייתה בעבר וכולנו יודעים על זה, איך זה ניחוש?!

נשאל את זה אחרת: למה לחתוך?

כי זה סימן מהקב"ה? זה בדיוק הבעיה עם לא תנחשו.

ואתה לא בטוח ברצון שלך לנסוע עכשיו לירושלים לכמה שעות ולחזור...

אתה יוצא מהבית ואומר לעצמך שתגיע לתחנה ותראה, אם מגיע אוטובוס ירוק סימן שאתה צריך לנסוע לירושלים ואם מגיע אוטובוס אדום אז תחזור לבית - שמת לעצמך סימן, משהו שיקבע אם תעשה מעשה או לא.

אם אתה מגיע לתחנה ויש שלט שהקו לירושלים לא יוצא היום ואתה אומר לעצמך שכנראה לא היית צריך להגיע למפגש וחוזר לבית.. אין פה סימן ששמת לעצמך שעל פיו תעשה מעשה!

ולא עשית סלפי!